אור ברסלב
שערי עזרה יורה דעה › סימן כה

שערי עזרה· רבי עזרא הכהן טראב מסלתון

יורה דעה · סימן כה

סימן כד

בש"ע יו"ד סי' שע"ה הבא ממקום קרוב מונה עמהם וכו'. הנה שורש ד"ז בש"ס מ"ק דכ"א ת"ר אבל ג"י הראשונים בא ממקו"ק מונה עמהן בא ממקו"ר מונה לעצמו. מכאן ואילך אפי' בא ממקו"ק מונה לעצמו רש"א אפי' בא ביום הז' ממקו"ק מונה עמהן. אמר מר וכו' מונה עמהן והתניא מונה לעצמו ל"ק הא דאתא בגו תלתא וכו' כי הא דאמ"ל לבני הצלפוני דאתא בגו תלתא לימנו בהדייכו וכו'. ובלומדי בדברי הש"ס בהשקפה א' הבנתי בדעתי דמ"ש מונה עמהן והתניא מונה לעצמו דהיא חוזרת על דברי ת"ק שאמר ג"י הא' בא ממקו"ק מונה עמהן. דבתחי' נתנה חילוק והוא שיש גדול הבית וגם איבעיא להו הלך גדול הבית לביה"ק וכו' ושוב חזר עוד לדברי ת"ק דאמר מונה עמהן והקשו והתניא מונה לעצמו ותי' הא דאתא בגו תלתא וכו'. ואינה חוזרת הקושיא ע"ד רחב"א שאמר אפי' הלך גדול הבית לביה"ק מונה עמהן. ויש ראיה לזה ממ"ש שם כי הא דאמ"ל רב לבני הצלפ' דאתו בגו תלתא לימנו בהדייכו וכו' דההיא בסתמא קאמר דאתו בגו תלתא וכו' ואינו מדבר על כשהלך גדול הבית לביה"ק. ואזלא היא כס' ת"ק דמחלק בין בא בג"י הא' לבא לאחר ג"י הא'. אך אחכ"ר בתוס' ד"ה דאתא בגו תלתא וכו' דמפרשים קושית הש"ס והתניא מונה לעצמו לעיל אדסמיך ליה לענין אם גדול הבית הלך לביה"ק ואתא בגו תלתא וכו' ומפרשי' בשם ר' יצחק ז"ל דהא דאמר רב לבני הצלפ' וכו' לענין החוזר מביה"ק. ונר' דלא היה גרסתם בש"ס מונה עמהם ב"פ כמו שיש בגרסתינו ולכן פי' קושית הג' והתניא וכו' אדסמיך ליה. אבל לגרסתינו בש"ס דיש מונה עמהן מונה עמהן ב"פ לע"ד שפיר יש לפרש דהיא חוזרת ע"ד ת"ק דקאמר מונה עמהן וע"ז הוא דמקשה והתניא וכו' וכדרך הש"ס בכ"מ. ומדברי רש"י נר' דמפרש בעית הש"ס הלך גדול הבית וכו' היינו אם האבל הבא ממקו"ק בתוך ג"י הא' אם נגרר אחר המצויים בבית ומונה עמהם. או נגרר אחר גדול הבית שהלך לביה"ק ופשיט דמונה עמהם אך התוס' בד"ה הלך וכו' נר' דמפרשים הבעיא על גדול הבית בעצמו אי מונה עמהם כיון דכששמעו הם שמע הוא ג"כ או מונה לעצמו. ומה שסיימו שם התוס' ולא ידענא מאי הוי דינא בגדול הבית הבא ממקו"ק אי מונה עמהם וכו' או טעם להיפך דהואיל משום המת הלך ימנה עמהם ע"כ. אנכי בריה קלה לא ירדתי לכונת דבריהם דהם מסתפקים בגדול שבא ממקו"ק אי מונה עמהם וקאמרי דהואיל והוא עיקר א"כ אינו כשאר האבלים הבאים ממקו"ק דמונים עמהם ויש טעם לומר שהוא מונה לבדו הואיל ואינו יודע האבילות או טעם להיפך דמונה עמהם. וא"כ מהו זה שסיימו דהואיל משום המת הלך מאחר דהספק שלהם הוא אינו על גדול דהלך לביה"ק משום המת אלא על גדול הבית דלא היה בעיר כלל ובא ממקו"ק ולדידי דבריהם צריכים ביאור. ושם בד"ה דאתא בגו תלתא וכו' אזלי בסברתם דבעית הש"ס היא על גדול הבית בעצמו שהלך לביה"ק אי מונה עמהם או לעצמו כמ"ש בדבור הקודם. ושוב אח"כ פי' כפי' רש"י ז"ל דבעית הש"ס היא, על האורח הבא ממקו"ק דמונה עמהם ודוקא בדאיכא גדול הבית בבית ושע"ז איבע"ל אם גדול הבית הלך לביה"ק מהו אם האורח הבא נגרר אחר הנמצאים בבית כיון שגם הגדול שמע שמת. או נגרר אחר גדול הבית ופשיט דמונה עמהם ושע"ז מקשה בג' והתניא מונה לעצמו ותי' ל"ק הא דאתא בגו תלתא וכו' ר"ל שגדול הבית אתא בגו תלתא מביה"ק דאז הוא מונה עמהם וגם האורח מונה עמהם הא דלא אתא וכו'. ופסקי הרא"ש ז"ל מפרש כרש"י ז"ל ע"ש. ומ"ש בתוס' דגדול הבית שהלך לביה"ק וחזר תוך ג"י מונה עמהם אחר ג"י מונה לעצמו. גם ס' המאור הקטון שסביבות הרי"ף ז"ל כ"כ וכתב עוד ואיתא לדריו"ח ואיתא לדר"ש ול"ק אהדדי תדע דהא ריו"ח גופיה פסק כר"ש והרי"ף דלא הזכיר לדריו"ח כלל נר' מדבריו שהוא סובר דריו"ח פליג אדר"ש והוא כתב מה שנ"ל ושכן מצא בה' הרי"ץ ן' גיאת ז"ל ע"ש. ואני אומר דאפשר דזהו מה שהביאו התוס' בשם ר' יצחק ז"ל. ועיין ג"כ בקי' פסקי הרא"ש פ"ג אות פ"ה מ"ש בזה. ובמלחמות ה' מ"ש ע"ד המאור ועיין ג"כ במרדכי ה' אונן. ושו"ר דמוהרש"א ז"ל בחי' הוק"ל בדברי התוס' כקושיין והצ"ע וה' מלך שלם בד' ס"ח ע"ד האריך לתרץ לקושית מוהרש"א הראשונה ולקושיא הב' הנ"ל לא תירץ עליה כלום. וה' קהלת יעקב אלבעלי ז"ל בד' ל"ו האריך לישב דברי התוס' ע"ש. ועיין בחי' הריטב"א ז"ל שהסכים לפירוש ריב"א ז"ל:

והנה הרא"ש ז"ל כתב על הא דבא ממקו"ק דצריך שלא ידע שמת המת עד בואו בית אביו דאם נודע לו ביום שני והתחיל להתאבל לא מסתבר כלל שיקצר אבלותו בשביל שבא אחיו. אבל בשלא התחיל כלל ובא אחיו חשבינן ליה כאילו התחיל להתאבל עמהם עכ"ד ואני אמרתי במושכל הראשון דמ"ש והתחיל להתאבל היא ל"ד שצריך שיתחיל להתאבל אזי מונה לעצמו אלא הכל תלוי בידיעה אם נודע לו שמת לו מת מונה לעצמו ואם לא נודע לו מונה עמהם ומ"ש והתחיל להתאבל היינו שכן הוא הדרך דמשנודע לו מתחיל להתאבל. ועיין בס' קרבן נתנאל באות ע"ד דכתב וז"ל ולמחר שדר ליה שליחא ומודעי ליה היינו שמודיע ליה שיבוא לכאן כי כשמודיע ליה שמת לו מת טרם בוא אל בית אביו א"כ התחיל להתאבל ולא מסתבר כלל שיקצר אבילות בשביל שבא אחיו כמו שביאר רבי' בסמוך עכ"ל הרי נר' שמפרש דבידיעה דוקא תליא מילתא. ועם דיש לצדד ולו' בהיפך מ"מ פשט דברי הרא"ש מורים כמו שכתבנו וכן דברי הק"ן מורים כן:

האמנם הריטב"א ז"ל בחי' על מ"ק כתב היפך מזה וז"ל ויש מבעלי התוס' ז"ל שכתבו דה"מ בשלא שמע עד שבא אבל אם שמע השמו' קודם לכן ודאי מונה לעצמו. ונראין דברים בשנהג קצת אבילות וכן נר' מדברי רבי' אלפאסי ז"ל שכתב בטעמא דמקו"ק דכיון דאילו שמע ביומא הוה מצי למיתי כמאן דאיתיה מעיקרא דמי הא אע"ג דשמע כיון דלא מצי למיתי אינו מונה עמהם ע"כ. והיינו דרוצה לדייק מדברי הרי"ף ז"ל דקאמר דהוה מצי למיתי ר"ל דלא התחיל האבילות. דדייק מזה הא אע"ג דשמע וכו'. והרואה יראה דמדברי הרא"ש שם נר' בפי' דממאן בדיוק זה דהביא שם מה שפי' הגאונים כמה מקו"ק עשרה פר' סוגיי דחד יומא כיון דאי שמע הוה משי הכא בחד יומא כמאן דאיתיה בהדיה דמי. ואק"כ הביא דברי הראב"ד ז"ל וכתב עליו דלסימנא בעלמא וכו'. וסיים דצריך להיות שלא ידע שמת המת וכו' ע"ש. גם הרמב"ם ז"ל בפ"ז מה' אבל ה"ד כתב מי שמת לו קרוב ולא ידע עד שבא וכו'. וכתב הלח"מ ז"ל דדעתו ז"ל כדעת הרא"ש שכתב הטור בסי' שע"ז בשמו שלא שמע עד בואו אל אחיו ולאפוקי מדברי הרמב"ן ז"ל דפליג בהא וזש"כ ולא ידע עד שבא ע"כ. ודברי הרמב"ן הובאו בטור שם וסיים שם וא"א הרא"ש כתב דמיירי דוקא שלא שמע עד בואו אל אחיו. וכ' מרן הב"י ז"ל ע"ז שכן נר' מדברי הרמב"ם ושכ"כ שם הגהות בשם סמ"ק ע"כ. ואני הדל לא מצאתי שכ"כ הגהות. ובשלטי הגבורים שסביבות הרי"ף דכתוב שם דכ' הרמב"ם שאין חילוק בין אם זה הבא שמע וכו' הוא ט"ס וצ"ל הרמב"ן. ומרן ז"ל בש"ע פסק כהרא"ש ז"ל ואנכי הדל לא ידעתי אמאי לא נאמר בזה הלכה כדברי המקל באבל:

אחר ימים ראיתי בס' מחנה לויה על מס' שמחות בסי' ע"ג דהבי"ד הרא"ש ז"ל שכתב והתחיל להתאבל וכתב עליו דלאו דוקא וכו' כמש"ל והכריח כן מדברי מרן הב"י ז"ל והרמב"ם כנ"ל ושכן מצא הדבר מפורש בקי' פסקי הרא"ש דכתב אם לא נודע וכו' דהרי בהדיא עיקר החילוק הוא בין ידע ללא ידע ושוב הבי"ד הריטב"א וכתב ומעתה אפש"ל דהרא"ש בדוקא נקט והתחיל להתאבל וחילק דסי' שצ"ו וכו' וסיים ומ"מ לפי הנר' דהריטב"א יחיד בס' זו שהרי דעת התוס' שהביא הוא ז"ל לא חילקו אלא בין ידע ללא ידע ודברי הרא"ש מתפרשין שפיר כדכתיבנא שכן מבואר בקי' פסקי הרא"ש וכן דעת הרמב"ם ע"ש. גם ס' חכמת אדם כלל קמ"ח אות י"ב וי"ג הלך בדרך זו ע"ש. האמנם ראתה עיני בתשו' מוהר"ש הלוי ז"ל בחיו"ד סי' ל' דנרב בבירור מדבריו דמבין בדברי הרא"ש שהם בדוקא דכתה וז"ל ואין לדמות נ"ד למ"ש הטור בשם הרא"ש בסי' שע"ר שאם נודע לו ביום שני והתחיל להתאבל לא מסתבון כלל שיקצר אבילותו בשביל שבא אל אחיו. דנראה שכיה שגילה דעתו שאינו רוצה לשמור האבילות עמהם מונה לעצמו ה"נ בנ"ד כיון שחזר פניו מעם גדול הבית שגילה רצונו לשמור אבילות לבדו ראוי שימנה לעצמו. אין לדמות זה דהתם כיון שהתחיל האבילות הוא לבדו הרי הורו. שהוא רוצה למנות לעצמו ולא עמהם ולכך מונה לעצמה אבל בנ"ד דאדרבא האבילות התחיל עם גדול הבית שהוא נגרר אחריו דאעפ"י שפי' ממנו מונה עמו וכן יעוש"ב. ואם הדבר תלוי בין ידע ללא ידע דוקא מהו הוראה וגילוי דעת איכא שאינו רוצה לשמור האבילות עמהם והוא רוצה למנות לעצמו ולא עמהם. א"ו מוכח דהוא ז"ל מפרש דמ"ש והתחיל להתאבל היא בדוקא שעשה מעשה בהתחלת האבילות וע"ז כתב דיש חילוק מנדונו והוא פשוט:

והנה במס' שמחות פ"ו אמרו בא אצל קרוביו ממקום אחר בשני ובג' מונה עמהם בדו"ה מול"ע. ורש"א מצאן שיושבין אפי' ביום הז' מונה עמהם לא מצאן שיושבין אפי' בשני מול"ע ע"כ כצ"ל. ובס' שמח"י כתב מצאן שיושבין אפי' ביום הג' מונל"ע נר' דגרסי' מונה עמהן והיינו ר"ש דפליג את"ק פ' וא"מ דכ"א דאפי' בא בז' ממקו"ק מונה עמהם עכ"ל. ומהתימה דהיל"ל דגם גרסי' אפי' ביום הו' מונה עמהם ולא יניח הגירסא אפי' ביום הג' דלפי ס' ר"ש אפי' בא ביום הז'. ואולי גם בדבריו יש ט"ס וצ"ל אפי' ביום הז':

אחר שכתבתי כל הנ"ל ראיתי בס' עדות ביהוסף ן' סאמון ז"ל בסופו בקונט' לקח טוב סי' ג' שבא בארוכה אי בעי' דוקא עד שיתחיל להתאבל אזי מונה לעצמו או לא והביא דברי הרא"ש ומרן ב"י ז"ל והאריך בהם ובדברי הרמב"ם ואזיל בהיפך ממש"ל וס"ל להלכה דעד דאיכא תרתי ידע והתחיל להתאבל אזי מול"ע אבל בידיעה לבד מונה עמהם. ושהמשפ"ץ חיו"ד סי' נ"ה כתב בפשיטות כן ושגם מוהר"ש הלוי ז"ל נראה מלשונו שכן ס"ל וכנז"ל. והסכימו עמו בזה לדינא כמה רבנים נגד סברת החולק עליו. וגם הביא שם דברי הריטב"א הנ"ל שכן ס"ל עש"ב. ואחר שכן מעתה בודאי הגמור דנקטי' כוותייהו להלכה ולמעשה ותול"מ:

ולענין גדול הבית שבא ממקו"ק אם מול"ע או עם שאר האבלים. הנה הרשב"א ז"ל בסי' תקל"ב כ' גדול הבית שבא ממקו"ק מונה עם הקטני' הנמצאים בבית. והאח' ז"ל האריכו בדבריו שהם נגד מה שנראה מהש"ס וגם נגד דבריו שבסי' תע"ח ותע"ט. ובס' מלך שלם בד' ס"ח האריך והביא דברי הש"ס והתוס' וקאמר דהש"ס לא דיבר בדין גדול הבא ממקו"ק והתוספות הם מסתפקים בזה והרשב"א פשיט"ל דמונה עמהם. ושכן נר' דסובר הרמב"ם והרב"י בס' הקצר דכשגדול בא מהדרך לא דיבר הש"ס ולא פסק כמו שפסק הטור דמול"ע יעוש"ב. והמעיין יראה דלא נתישבו היטב דברי הרשב"א עם דבריו שבמ"א. גם דהרב"י סובר וכו' ולכן לא פסק דמונל"ע. אני אומר דכבר בב"י האריך והבי"ד הרמב"ן ז"ל בת"ה דכתב בפי' דגדול הבא ממקו"ק מול"ע ומה שלא פסק בס' הקצר כהטור דמול"ע י"ל דה"ה כמבואר והוא נלמד מסעיף ב' דפסק מי שדרכן לשלוח המת למדינה אחרת לקוברו דאם גדול המשפחה הולך עמו אף אלו שבכאן אינם מונים אלא משיקבר ועיין בהלק"ט שם סק"ב מ"ש בזה. וא"כ י"ל דדעת מרן לפסוק כהרמב"ן שהבי"ד בב"י. גם הרדב"מ חיו"ד סי' ס"ה כ"כ כה' מ"ש ולדינא הצ"ע. ולא זכר המ"ש ז"ל מדברי הרדב"מ ז"ל כלל ובמקום אחר מביא דבריו עיין בד' ס"ז ע"א והרב קה"י אלבעלי ז"ל בדרשות בד' ל"ו הבי"ד הרדב"מ דכתב דהרשב"א פשיט"ל וכו' ודחה אותם וכ' דגם הרשב"א ס"ל כפשט דברי הש"ס דגדול הבא ממקו"ק מול"ע וישב דבריו שבסי' תקל"ב ע"ש. ובס' זכו"ל אלקלעי ז"ל בד' ק"ע בה' אבל אות ג' ציין ע"ד הרדב"מ הנ"ל וסיים דה' מגן שאול סי' כ"ג כתב בזה דהלכה כדברי המקל והדין הוי כהרשב"א. ובספרו חס"ל חיו"ד סי' כ' בתחי' התשו' הביא מ"ש בס' זכו"ל ובסוף התשו' האריך בדברי המג"ש ולבסוף כתב דבעילה כ"ד יש לסמוך ע"ד המג"ש להקל דלמקל שומעין ע"ש ועיין בס' כבוד יו"ט דאנון ז"ל בד' צ"ה ע"ד שכן פסק דמונה עמהם מכח התשו' דהרשב"א הנ"ל יעו"ש:

ולענין דינא דמקום קרוב איזה נחשב מקו"ק. עיין בס' זכור לאברהם אביגדור ז"ל בחיו"ד סי' כ"ג דכתב במי שמת לו מת בחוה"מ ואביו מנה אבילותו מיום האחרון של חג וזה בא ביום ו' לאבילות אביו וממקומו עד מקום אביו בדרך יבשה הוא יותר מט"ו פרס' אבל בים אפשר לבוא ביום א' אי מיקרי מקו"ק או לא. גם כיון שאביו התחיל האבילות ה' או ו' ימים אחר המיתה אף ביבשה היה יכול לבוא ולהתחיל עם אביו א"כ אף שהוא דרך רחוק בנד"ז דין מקו"ק הוא כיון שיכול לבוא בתוך ג"י הא' של האבילות שהרי הטע' שנתנו כשי' יו"ד פרס' כ' הרא"ש בשם הראב"ד ז"ל שהוא כדי שיוכל לבוא בתוך ג"י הא' של אבילות שעדין הוא תוקפו של אבל דאי שכיב שכבא וכו'. וא"כ זה שהי"ל זמן להשיג בתוך ג"י לאבלות נידון וכו' דנשאו ונתנו בדבר והסכימו דלא נתנו חז"ל דבריהם לשי' דא"כ יהיה הדין משתנה אם מת המת בבוקר שאז יש שהות יותר לשלוח השליח בו ביום שמת המת ויכול לבוא אפי' אם הוא רחוק יותר מיו"ד פר'ס וכ"ש אם מת בתחי' הלילה ולא מצאנו שנתנו חז"ל דבריהם לשי' לפי הענין אלא שיעור כולל שבין שימות בתחי' הלילה או בסוף היום שיעור מהלך יו"ד פר'ס יחשב קרוב ויותר ממנו יחשב רחוק. וגם לספק האחר כיון שיכול לבוא בדרך ים גם זה אי"מ להסתפק דא"כ בדרך יבשה נמי נחלק בין שעת הגשמים ואין אדם יכול להלך יו"ד פרס' ביום לימות החמה. א"ו כדאמרן שחכמים לא נתנו דבריהם לשי' אלא יו"ד פרס' בין דרך ים בין דרך יבשה בין בקיץ בין בחורף בין בחול בין בשבת עכ"ד. ואנכי הפעוט מצאתי סמך לדבריו דלא נתנו בזה חז"ל דבריהם לשי' בדבר הריטב"א ז"ל בחי' על מ"ק בדכ"א שהבאתי לשונו לעיל שאחר שכתב לשון הנז"ל כתב וז"ל ונר' עוד מזה הלשון קצת שאם קברוהו עם חשיכה בענין שלא היה יכול לבוא אעפ"י ששמע אינו מונה עמהם. אבל זה אינו דא"כ נתת דבריך לשי' ואפי' למקום אחד ולב' בני אדם אלא לעולם כל שהוא למהלך יום א' ראוי להצטרף עמהם כיון שיש כאן גדול הבית עכ"ד. הרי דהריטב"א ז"ל עלה בדעתו לתת חילוק שאם קברוהו עם חשיכה וכו' מלשון הרי"ף ז"ל ושוב דחהו מכח שלא נתנו חז"ל דבריהם לשי'. ובודאי שכן ג"כ ס"ל בנדון של הזכו"ל ז"ל דלא נתנו דבריהם לשי' וכנ"ל:

גם ה' חס"ל אלקלעי ז"ל בחיו"ד סי' כ' כתב דשיעו"ז של מהלך יו"ד פרס' הוא מהלך אדם בינוני ברגליו ואין השיעור על רכיבתו על הסוס והביא הוכחה וראיה לזה מש"ס פסחים דצ"ד ת"ר היה עומד חוץ למודיעים ויכול ליכנס בסוסים ופרדים יכול יהא חייב ת"ל ובדרך לא היה והלה היה בדרך ע"כ. נמצא מקו"ק לא חשיב אלא מקום שיוכל לילך אדם בינוני ברגליו בנחת ביום אחד דהיינו י"ב שעות או אדם קל ברגליו ביו"ד שעות אבל כשהוא יותר מזה חשוב מקום רחוק עכ"ד. ולא זכר שגם הזכו"ל אביגדור ז"ל כ"פ לדינא עם הסכמת רבני' אחרים וכנ"ל. והן עתה ראיתי בסהנ"מ רב פעלים לה"ה מוהרי"ח יצ"ו ח"ב חיו"ד סי"מ דהביא דברי החס"ל וכ"ע אמנם יש כמה גדולים מן האח' דס"ל כל שהוא יכול לבוא למקום המת והאבלים ביום אחד אעפ"י שאינו מגיע לשם אלא ע"י הלוכו במסילת הברזל של אש שקורין אותה שימינדיפיר חשיב מקו"ק ומונה עמהם אפי' שהגיע לשם ביום האח' ש"א משום דהוה מצי לבוא במסילת הברזל ביום הראשון. והגם דאיכא אחרונים דפליגי בזה הא הלכה פסוקה היא דאמרו ה' כד' המקל באבל ועוד דהמקילים מסתבר טעמייהו וכו'. והוכחת החס"ל מהש"ס כבר בא חכם וישב ה' חכמת שלמה סי' י"ג דיש לחלק בין ענין חיוב לענין פיטור וכו' ולכן יש להורות בהיכא דאיכא מסי"ב שימינדיפיר דהיה יכול לבוא ביוש הראשון ביו"ש או ביב"ש חשיב מקו"ק אף שהוא לא בא ביום ראשון. ואפי' שהוא בא בדרך אחרת שלא רכב במסי"ב ולכך לא הגיע אלא עד יום האח' ש"א עכ"ז הוא מונ"ע ויוצא עמהם. ומיהו ודאי אם לא נמצא שם באותו מחוז מסי"ב ש"א לא אמרי' אילו היה שם מסי"ב הוה מצי להגיע ביום הא' ולהכי משערי' ע"ז החשבון כאילו הוה. דזה אינו דה"ז חסר כו"כ מעשים דמציאות מסי"ב צריכה ממון גדול ועסקים רבים עד שתהיה נעשית ואיך נחשוב לומר כאילו היא נעשית ונמצאת. אלא רק אם נמצאת והיתה שם נוכל לחשוב המקו"ק על מהלכה ואפי' שזה לא הלך בה ע"ש. ואנכי הדל לא ראיתי דברי גדולי האח' שכן ס"ל כמ"ש מע' יצ"ו בשמם יען דאינו מצוי תח"י ספרי דבי רב האח' ז"ל. ואדרבא מה שראתה עיני דברי הזכו"ל אביגדור והחס"ל ז"ל שכתבו להיפך וכנז"ל מ"מ מאחר שעדותו ש"ג יצ"ו שמעיד בגודלו שכ"כ רבני האחרונים תסגי לן ושכן ראוי לילך בעקבותיהם שהכ"ד המקב"א כנודע:

ברם מ"ש עו"ש דבעיר בגדאד יע"א לא נמצא בכל המחוז מסי"ב ש"א רק קרון בא"י סכ'ל יש להורות לשער עפ"י מהלך קרון זה יען שהוא מצוי במחוז זה. וסיים דאפי' שבאותו מקום שהיה עומד לא נמצא זה הקרון עכ"ז משערים בו כיון שהוא מצוי באותו מחוז אנו אומרים שהוא מקו"ק נחשב דאם היה מזומן שם הקרון היה יכול לבוא בו ביום הא'. והביא ראיה לזה ממ"ש בשבת דק"ן מותר אדם לומר לכרך פ' אני הולך למחר שאם יש בורגנין הולך ופירש"י שאם יש בורגנין מע"א ושירים לע"א ושירים הולך אפי' בשבת שהכל חשוב כעיר אחת. וכיון שהוא דבר שיש לו היתר ע"י תקנה בשבת מותר לאומרו אפי' במקום שאין שם ההיתר ע"ש. וא"כ גם ה"ה הכא אע"ג דלא נמצא זה הקרון באותו מקום שהיה בו זה האיש אפי"ה נוכל לשער בו ולו' שאם היה מצוי היה יכול להגיע בו ביום הא' חשיב מקו"ק מאחר דהוא מצוי במחוז ואינו רחוק מהשכל שימצא שיבוא אדם אחד רוכב בו לאותו המקום ויתנו לזה האבל וירכב בו. מיהו לא נשער עפ"י מסי"ב ש"א אי ליתיה כלל באותו מחוז כי מציאותו מחוסרת מעשה רב וממו"ר ואין לדמותו לבורגנין. אבל הקרון יש לדמותו לבורגנין במכ"ש. ואין לספק ולומר דזה הקרון צריך הרוכב בו להיות מורגל ומלומד איך יהיה רוכב בו וכיון דאדם זה אינו מורגל ומלומד בו איך אמרי' אם היה רוצה לרכוב בו וכו' והוא אינו מורגל וא"י לרכוב בו. זה אינו דאנן לא משגחינן באדם עצמו אלא בשיעור קירוב וריחוק של גוף הדרך של המקומות וכו' זת"ד עש"ב. ולדידי אנכי הפעוט אומר שהפליג להקל אף שבאותו מקום שהוא עומד בו זה האיש לא נמצא זה הקרון שעכ"ז משערים בו ואנו אומרים שהוא מקו"ק נחשב. דדינו שנשער בו אם הוא מצוי באותו מקום דוקא עפ"י סברת איזה פוס' התח' שכתב הוא יצ"ו ולהקל בזה. ולא שנקל ג"כ ולשער בו אף שאינו מצוי שם באותו מקום שעומד בו זה האיש ולומר שאם היה מצוי שם וכו' ולאפושי בפלוגתא בין הפוס' ז"ל. והראיה שהביא מע' יצ"ו מההיא דבורגנין ופירש"י ז"ל אחהמ"ר לא ברירא לי דשאני התם שהיא לגבי אמירה בעלמא שאומר כן לעיר פ' אני הולך למחר אמרי' דמותר לומר מאחר שהוא דבר שי"ל היתר ע"י בורגנין. משא"כ הכא לגבי מעשה אין לשער בכך ולומר אילי היה מצוי שם וכו' אלא עד שיהיה נמצא שם אזי משערים בו דדי לנו להקל בהכי וכנז"ל. והחילוק שנתן בין מסי"ב ש"א לזה הקרון דהתם מציאותו מחוסרת מעשה רב וממון רב ואין לדמותו לבורגנין אבל הקרון יש לדמותו לבורגנין. איני מכיר דכמו שהבורגנין שהם בתים כמו פונדק שמוכרים בהם מזונות לעוברים ושבים כמ"ש הוא יצ"ו מקודם שכן פי' הערוך. והם מחוסרים מעשה רב וממו"ר ואמרו בש"ס דמותר לומר וכו' דאמרי' אילו היה שם בורגנין וכו' ואיהו קאמר דלא אמרי' אילו היה מסי"ב ש"א וכו' ולא ניתן ליאמר לדמותו לבורגנין כן ג"כ לע"ד לגבי הקרון אם לא היה נמצא באותו מקום שעומד בו זה האיש אין לדמותו לבורגנין ולומר אילו היה מצוי וכו' והיינו משום דאמרי' דדוקא לגבי אמירה בעלמא התם שאינה דברי חול ממש ואינה בדרך מקח וממכר ומשא ומתן הקילו בזה. כן נלע"ד:

ובדרך אגב ראיתי להגאון החק"ל חיו"ד ח"ג סי' קמ"ט במי שמת לו מת ואינו יושב בבית האבל ולא הודיעו לו בסי' חולי כ"א עד יום ו' של אבילות ואינו יכול להלוך בבית האבל דגדול הבית שם אם מונה עמהם אעפ"י שלא נראה עמהם. דמלשון הש"ס והפוס' בטיו"ד סי' שע"ה נר' דוקא כשהולך במקום שגדול הבית שם בבית האבל אבל בלא"ה מול"ע. אכן ראיתי בתשו' הרשב"א סי' תע"ז הביאה ב"י שם ובב"ה דיש לדון מדבריו דגם כה"ג מונה עמהם וכן עשיתי מעשה עכ"ד. ואנכי נבער מדעת לא ידעתי מהיכן דן מדברי הרשב"א שם כן דאף שלא נר' עמהם מונ"ע דהתם קאמר הרשב"א דכל שבא אצלם ממקו"ק ביום הג' ואפי' ביום הז' לכדא"ל ולמכא"ל נעשה טפל להם והו"ל כאילו היה עמהם משעה ראשונה ומונ"ע כמנינם ואעפ"י ששוב אח"כ הלך זה לביתו ואי"צ להתעכב שם ולמנות עמהם ממש דאפי' בא ועמד עמהם יום ולמחר חזר למקומו מונ"ע דכיון שבא אצלם והיה טפל להם ונמנה עמהם שוב לא נתפרדה החבילה וכולם נמנים כאחד ומונ"ע דקאמר מונה כהם קאמר זת"ד ז"ל ע"ש. וא"כ מהיכן למד מדבריו דאף שלא נר' עמהם מונ"ע. ואדרבה משטח לשונו נר' יותר להיפך דמהצורך שיהא נר' עמהם בתחי' ושוב אם ירצה לחזור אח"כ למקומו ליכא עיכובא. ובס' ישרי לב חיו"ד מער' א' או"ח הבי"ד מ"א ז"ל והמגיה בנו שם ציין לס' מלאכת שלמה ד' צ"ג ובית אהרן מער' א' אוג"ד. וראיתי אני בס' מלא"ש שהביא דברי החק"ל בסתם ובס' בית אהרן לא הביא דבריו כלל. וה' בית עובד בד' רכ"ו הבי"ד החק"ל בסתם וכולם לא העירו מזה כלל ואנכי לא ידעתי למה? וה' כבוד יו"ט דאנון ז"ל בד' צ"ה נסתפק בהא דבא אצלם דמונ"ע אי הי"ד בבא מחוץ לעיר משא"כ במי שהוא תוך העיר וכתב דחיפש בס' הפוס' ז"ל ולא מצא גילוי לד"ז והאריך לומר דמשטחיות לשון הפוס' ז"ל נראה דדוקא הדבר תלוי בבא מן הדרך אמנם נר' דסוגיין דעלמא לא אזלא הכי עש"ב. ולא זכר ש"ר דדברי החק"ל ז"ל הנ"ל דהוי רבותא טפי ועכ"ז כתב דמונ"ע. שוב אח"כ הראוני שה"ה כמוהרח"פ ז"ל בס' חיים ביד סי' קטו"ב הק' על מ"ז החק"ל ז"ל כקושיתינו הנ"ל. והביא ג"כ שם לה' עיקרי הד"ט חיו"ד סי' ל"ו אות ח"י שהביא משם הרב"ך מריגו ז"ל שפסק להחמיר יעו"ש. ולע"ד דבדב"ז לא שייך לומר דהלכה כד' המקל באבל דאעיקרא זה הדבר מ"ש הכ"ד המקל באבל בפלוגתא היא מתנייא עיין בס' מחנה לויה בסי' פ"א אות פ' דכתב דמדברי מרן הב"י ז"ל בכמה דוכתי נר' דגם במח' הפוס' אמרי' הכי וציין על כמה מקומות ושגם החיד"א ז"ל בברכ"י סי' שצ"ז או"ג הביא שכמה פוס' כן ס"ל. וסיים מיהו מוהרשד"ם בחיו"ד סי' ר"א ומוהרא"ש ז"ל כתבו דאם באמוראים לא נאמר כלל זה כ"ש בפוסקים ושכ"ד הרדב"ז ח"ג סי' תקנ"ח ותקנ"ט ע"ש:

ועם דאנן בדידן אזלינן בס' האומרים דגם במח' הפוס' אמרי' הכ"ד המקל. וכמו שכ"כ ה' עדות ביאוסף ן' סאמון ז"ל בקונט' לק"ט ד"ח דהאריך שם בזה וכ' בשם שכנה"ג או"ת סי' תקמ"ח דדעת מרן ז"ל דכלל זה נאמר אפי' במח' הפוס' ושכנ"ר להדיא מדברי מרן ז"ל בב"י סי' שצ"ו ושם יראה ג"כ דאפי' בתלמיד במקו' הרב אמרי' כן. ושהגו"ר ז"ל ס"ל בפשיטות דאף בפוס' האח' אמרי' כן, ועו"כ שם דאפי' ספק מחסרון ידיעה ספיקא מיקרי ואזלי' בה לקולא ע"ש. ועיין בס' חס"ל אלקלעי ז"ל חיו"ד סי' כ"ב שהביא ח' סעיפים בזה ובס' ג' הביא בשם מחב"ר או"ח סי' תקמ"ח דבמקום מנהג אין לומר כן. וכתב הוא ז"ל שכן יש להבין מדברי הרב"ד יו"ד סו"ס קצ"ח דקי"ב סוד"ה ובספר ע"ש. ובסע"ד הביא בשם מחב"ר דכתב שם בשם הרדב"מ ח"א חיו"ד סי' פ"ט דלא אמרי' הכ"ד המקל באבל נגד מרן דקבלנו הוראותיו. והוא ז"ל ציין עמ"ש שם בסי' כ"ה ושם בסי' כ"ה האריך בזה וסו"ד לא ברירא ליה מילתא בזה כיעו"ש. מ"מ כל זה הוא דוקא היכא דנחלקו הפוסקים קמאי או בתראי בדבר אחד וכל אחד מהם מביא ראיה לסברתו ויש פנים הנראים לכאן ולכאן אזי אזלינן להקל דאמרי' הכ"ד המקל באבל. משא"כ כנדון זה של החק"ל ז"ל בדין מי שהוא בעיר וכו' דאיהו ז"ל כתב דמלשון הש"ס והפוס' נר' דוקא כשהולך במקום שגדול הבית שם אבל בלא"ה מול"ע. אכן מתשו' הרשב"א יש לדון מדבריו דגם בכה"ג מונ"ע. ואנן בדידן מצאנו ראינו דממקום שבא הוא להיפך דנר' משם דמונל"ע וכנז"ל. וגם ה' כבוד יו"ט ז"ל כ"כ דמשטח לשון הפוס' נר' דדוקא הדבר תלוי בבא מהדרך ומ"ש על סוגיין דעלמא דלא אזלי הכי מלשונו מוכח דלא ברירא ליה מילתא טובא שהרי כתב נר' דסוגיין וכו'. וגם פוס' אחרים כתבו בזה ופסקו להחמיר וכנז"ל. מעתה לא נאמר בזה הכ"ד המקל באבל כנלע"ד:

ובהיותי עסוק בד"ז אירע מעשה באחד שיש לו בת קטנה יונקת ונתקוטט האיש עם אשתו והלכה האשה לבית אביה והבת עמה ואחר שנתעכבה שם כמו יו"ד ימים מתה הבת בחצי היום וקברו את הבת והתחילה אמה להתאבל עליה והאב היה עסוק בעיר במלאכתו ולא בא לביתו כ"א עד הלילה ואז נודע לו ממיתת בתו והאם עדין היא בקטטה עם בעלה והיא יושבת בבית אביה והוא יושב בביתו ואינו בא אצלה כלל. וע"ז לשאול הגיעו אם האיש מול"ע ומתחיל ז"י מעת שהיתה לו ידיעה או מונה מעת שמתה הבת כמו אשתו. ופסקתי להם דמונל"ע מאחר דהבעל הוא גדול הבית מיקרי לגבי אשתו. וגם אינו בא מהדרך אלא הוא בעיר. וגם אינו הולך למקום שאשתו יושבת שם. והוי בדב"ז אם אמרי' לו שימנה עם אשתו כמה קולות ובפרט דמענין שהוא בעיר ואינו בא מהדרך כבר כתבתי בזה מה שנלע"ד דלא שייך לומר בזה הכ"ד המקל, באבל וכנז"ל. על כן לא מלאני לבי להקל לו ואמרתי לו שימל"ע וכן עשה מעשה:

ודע דהאי כללא דהכ"ד המקל באבל. כ' בס' מחנה לויה באות ק"ב בשם מוהר"מ בר ברוך ז"ל דגם ביום א' דהוי דאורייתא אמרי' כן. גם שם בסי' צ"ג או"ד כ"כ בפי' ושכ"כ התוס' בעירובין דמ"ו ד"ה דאמר שמואל. ושכ"כ הכנה"ג חיו"ד סי' שפ"ו הגב"י אות ב' מתשו' מוהרי"ל בשם ר"י ע"ש. ובקונט' לק"ט ד"ח ע"א שבס' עדות ביאוסף הק' על הכנה"ג דלמה לו להביא מדברי מוהרי"ל וכנראה דנעלם ממנו דברי התוס' הנז' ע"ש. ואני אומר דזה אינו מהתימה שכן דרך הפוס' להביא מדברי פוסק אחרון להורות שכן פוסקים להלכה כמ"ש החיד"א ז"ל ע"ע. עו"כ שם בס' מח"ל בשם רבי' יונה ז"ל דלא נאמר כלל זה גם אחר ז"י אבלות. ושהתוס' ס"ל להיפך וסיים דזה העלם דבר מה' יד מלאכי סי' קפ"ז יעו"ש. ובס' משק ביתי סי' קמ"ט הביא דברי רי"נ ז"ל ודברי התוס' שכ"כ בשמו ותמה על ה' פרי צדיק ושוב ציין ע"ד הי"מ יעו"ש:

תוכן העניינים

שערי עזרה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה