אור ברסלב
שערי עזרה יורה דעה › סימן יד

שערי עזרה· רבי עזרא הכהן טראב מסלתון

יורה דעה · סימן יד

סימן יג

שאלה גבינה שהעמידוה בקיבה כשירה אצל גוים ע"י שומרי ישר' ואחר שקנו אותה הבעלי בתים ומלחוה ונתנוה בחבית אחר יו"ד ימים נמצא בחריץ אחד חתיכת עור קיבה קטנה. ולשאול הגיעו כיצד הדין של החריץ ההוא וגם דין שאר הגבינות שעמו אם הם אסורים או לא:

תשו' הנה אם נמצא חתיכת בשר ממש בגבינה ה' באר המים בחיו"ד סי' כ"ח כתב דאין כאן בית מיחוש לאסור דאף את"ל דנפל הבשר בעודו חלב מ"מ לענין כבוש הוי ספק ובב"ח דהוי דרבנן כדאמרי' בפא"ע ובפכ"ה בב"ח חידוש הוא דאי תרו ליה כוליה יומא בחלבא שרי וא"כ הו"ל סד"ר ולקולא וכמ"ש מורם בהגהה ביו"ד סי' ק"ה והפר"ח שם. ומשום כבישה בגבינה עצמה הא נמי ליתא דלא שייך כבישה אלא בדבר לח וצלול כמבואר במורם סי' ק"ד ס"ב והפר"ח שם עכ"ד. ולע"ד ליכא ביה צד ספק כלל אם הוא כבוש הבשר בחלב דבודאי הוא דלית ביה צד ס' כבוש מאחר דספק כבוש הוא פי' שאנו רואים שנכבש רק שהוא ס' אם נכבש מעל"ע ועז"א מורם שם ס' כבוש אסור מלבד בב"ח וכו' והט"ז הניחו ד"ז בצ"ע ודעתו להתיר בספק והוב"ד בבאה"ט שם סק"ג ע"ש. וא"כ החלב שמגבנים ממנו דא"א שיניחו אותו כך חלב צלול מעל"ע ואח"כ יגבנו ממנו דמתקלקל הוא ושוב אינו מועיל כנודע כ"א שתיכף מגבנים הגבינה ולמרבה גו"ד שעות הוא שמשתהא החלו צלול ושוב מגבנים אותו בודאי דלית ביה צד ספק כבוש כלל ומותר גמור הוא. וכ"ז בנמצא חתיכת בשר ממש ברם בגוונא דנ"ד דנמצא חתיכת עור קיבה יש לעלות עה"ד לומר דנאסרה הגבינה מאחר דעוה"ק הוא דבר המעמיד, וקי"ל דדבר המעמיד אפי' באלף ל"ב האמנם הא ליתא מאחר דהגבינה נעשית ע"י שומרי ישר' בקיבה כשירה יש לספק לומר דחתיכת העור היא מעז"ק כשירה ופסק מרן ז"ל ביו"ד סי' פ"ז סי"א אם העמיד גבינה בעו"ק כשירה אם יש בה טעם בשר אסורה ואם לאו מותרת וכתב הש"ך ז"ל דלעולם משערינן בס' ע"ש. ובנד"ז דיש הרבה ששים נגד חתיכת עוה"ק ודאי שרי והגם דיש לספק ולומר כי שמא חתיכת העור היא מעו"ק נבילה וטריפה שנפלה מקודם לתוך קיבה הכשירה או שעכשיו נפלה מחיק הגוי לתוך החלב או שהוא הפילה בידים והיא של עו"ק נבילה וטריפה ובהמה טמאה ופסק מרן ז"ל שם דהמעמיד בזה אוסר בכל שהוא. וכ' מורם ז"ל הטעם משום דדבר האסור בעצמו ומעמיד אפילו באלף ל"ב ובהש"ך מבואר יותר וז"ל החילוק בזה כתבו הפוס' דעו"ק כשירה הוא מותר בפ"ע ולית ביה איסור אלא משום חיבורו בגבינה כל אימת דלא יהיב טעמא לאו בב"ח הוא אלא כל חד באפיה נפשיה קאי. אבל עור נבילה וכיוצא בו שאסור מעצמו כיון שהוא מעמיד אנו רואין כאילו האיסור בעין ע"כ והוב"ד בבאה"ט שם, עכ"ז מאחר דאינו בודאי שכן הוא אלא שהוא ספק אם היא מעו"ק נבילה וכיוצא או שמא היא מעו"ק כשירה. ומצאנו ראינו דמוהרש"ל ז"ל בפכ"ה סי' ק"ו פסק דאפי' המעמיד בעו"ק נבילה בטל בס' הבי"ד הש"ך שם בס"ק ל"ו וכ"ע דאין דבריו מוכרחים ע"ש. א"כ מעתה נוכל לומר דגם מרן ומורם ז"ל דאסרו בעו"ק נבילה וכיוצא בכ"ש הי"ד כשהוא ודאי מעו"ק נבילה משא"כ אם הוא ספק ס"ל דמשערי' בס'. וכפי"ד איזה פוס' ז"ל דס"ל דבמקום ספק עבדי' ס"ס גם נגד דעת מרן ז"ל וכבר כתבתי בזה באורך במ"א יעו"ש. א"כ גם כאן איכא ס"ס ס' הלכתא כמ"ד דאף המעמיד בעוק"נ בטל בס' ואת"ל דלא קי"ל הכי אלא כמרן דעוק"נ אוסר בכ"ש הי"ד כשהוא בודאי עוק"נ משא"כ בספק י"ל דגם הם ס"ל דבטל בס' ובנ"ד יש בחלב כו"כ ס' נגד חתי' העור:

ובלא זה ג"כ כבר כתב מורם ז"ל שם בהא דהמעמיד בעור קיבת נבלה דאוסר בכ"ש דוקא שלא היה שם מעמיד אחר רק האיסור אבל אם היה שם ג"כ מעמיד היתר הוי זוז"ג ומותר אי איכא ס' נגד האיסור. והש"ך כתב ע"ז נר' דדוקא כשאין האיסור יכול להעמיד לבדו בלא ההיתר הא לא"ה אסור ע"כ. וגם הבאה"ג כ"כ בשם הט"ז ושכן מצא בדברי הרמב"ם בפט"ו מהמ"א ע"ש, ועיין ג"כ בש"ע יו"ד סי' קמ"ב סי"א שכ"כ שם מרן ז"ל דכל דבר איסור ודבר מותר גורמין לו ה"ז מותר בכ"מ. ועיין עו"ש בסע"ד גם עיין בחא"ח סי' תמ"ב בבאה"ט סקי"א דכתב בשם הט"ז ז"ל דאם העמיד המי דבש שקורין מע"ד בשמרים של שכר אסור כל המע"ד בפסח. ואם העמידו גם בשמרים שאינם חמץ הו"ל זוז"ג ומותר כמבואר ביו"ד סי' פ"ז ע"כ. וא"כ בנ"ד דאיכא מעמיד אחר של היתר ולא די אלא שהוא מרובה הרבה כו"כ על חתיכת העור שהיא מועטת ביותר אין ספק שהוא מותר גמור. ועיין בהא דזוז"ג ביו"ד סי' ס' במורם ז"ל בהגהה ס"א דכ' בהמה שנתפטמה כל ימיה רק בדברים האסורים אסורה והפר"ח שם האריך בזה להתיר אף שנתפטמה הבהמה כל ימיה בכרשיני עכו"ם שכנ"ר לשיטת רש"י והרמב"ם ז"ל ושהכי נקטי' עש"ב. וראיתי להכו"פ ז"ל בכרתי סק"ג דכתב ז"ל נתפטמה כל ימיה ודעת הש"ך וכן הפר"ח דוקא שנתפטמה באיסורי הנאה ולא באיסורי אכילה ועיין פלתי שדעתי להתיר אף באיסורי הנאה זולת כרשיני עכו"ם וכיוצא ע"ש שהבאתי ראיה להתיר עכ"ד. ואנכי הדל ת'ם ע"ד דהגם דהפר"ח כ"כ בתחילה אבל לבסוף הסכים להתיר אף באיסורי הנאה ואפי' בכרשיני עכו"ם כיעוש"ב. והחיד"א ז"ל במחב"ר האריך וכתב סו"ד דבהמה או עוף שאכלה תדיר דברים האסורים באכילה שרי לאוכלה וכן היא הסכמת הפר"ח והמ"י כלל ס"ה וכו' ע"ש. והאמת הוא שהפר"ח התיר גם באיסורי הנאה וכנ"ל. ועיין בס' ערה"ש מ"ש ע"ד המחב"ר והפר"ח ע"ע:

גם הא שאמרו ז"ל דאין אומרים חנ"נ אלא בבב"ח ליכא למיחש בזה הכא בנ"ד מכמה טעמי חדא דכשנפלה בחלב היה שלא בדרך בישול כ"א שהחלב הוא חומו קל מאוד וכמעט שהוא צונן שכן דרך עשיית הגבינות במקומינו. וכל שאינו בדרך בישול אפי' שהוא ע"י מליחה וכבוש אין אומרים בו חנ"נ וכמו שכ"כ הפר"ח ז"ל בכמה מקומות ע"ע. ועל הרוב ודאי הוא דליכא טעם מהעור בחלב כלל מאחר דצונן הוא. והגם דנימא דנ"ט מעט בהחלב כבר מבוטל הוא בכו"כ ס' שיש בהחלב כנגדו ומשום דבר המעמיד ליכא וכנז"ל. ועוד אף שנאמר דלא נפלה חתיכת העור בחלב כ"א שנפלה מהגוי לתוך חביצת הגבינה כשהיא בידו לגבנה ליכא איסור דחביצת גבינת החריץ כבר הועמדה מקודם ומשום טעם של עו"ק ליכא מאחר דליכא רוטב. ואף די"ל דנ"ט מתבטל בס' בגבינת החריץ בעצמה כיון דחתיכת העור היא קטנה ויש בחריץ יותר מס' כנגדה. וגם אח"כ כשמלחו חריצות הגבינות ונתנום יחד בחבית ונתמצה מים מהם ונעשו רוטב ע"י המים יש כו"כ ס' דמצטרפין הכל יחד לבטל. וגם אין תולין לומר דשמא הגוי נתן מאצלו בסתר חתיכת קיבה אסורה עם חתיכת העור לתוך החלב כדי שיקפא מהר דלא מחזקינן איסור לומר כן ובפרט דשומר ישראל נתן קיבה כשירה מאצלו לתוך החלב והוא עומד ע"ג לשומרו אלא אמרי' שחתיכת העור לבדה נפלה בדרך מקרה. ועוד אף שתולין לומר כן כבר כתבנו לעיל דהו"ל זוז"ג ומותר. באופן דלע"ד ליכא שום צד לאסור לא החריץ שנמצא בו חתיכת העו"ק ולא שאר החריצים כלל לא קודם המליחה ולא אחה"מ. ושמעתי שנוהגים בעירנו לאסור החריץ לבדו שנמצא בו חתיכת בשר או עור ובודאי כי זה הוא מצד החומרא דוקא כי מדינא הכל שרי וכאמור לעיל ותול"מ. לשוני ע"ט ס"ט:

תוכן העניינים

שערי עזרה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה