אור ברסלב
שערי עזרה יורה דעה › סימן יב

שערי עזרה· רבי עזרא הכהן טראב מסלתון

יורה דעה · סימן יב

סימן יא

שטר שכתוב בו שחייב שמעון ת"ר גרוש לפורעם לראובן לזמן ג"ח ותנאי היה שאם יפרע ת"ק גרוש בתוך יב"ח אזי יהיה פטור מק' גרוש הנשארים מהת"ר ועבר זמן יותר ולא פרע כלום. ועתה טוען שמעון שאינו חייב לפרוע רק ת"ק גרוש כי הק' אחרת יש בו משום רבית. הרב ב"ד ש"ש ז"ל חיו"ד סי' ב' האריך שם בזה לחייבו ליתן הת"ר גרוש והביא שם דינא דמרבין על השכר ואין מרבין על המכר ודברי הפוס' ראשונים ואח' ז"ל למפשט דינו יעוש"ב. ואנכי הדל אחרי ראותי בקיצור תשו' הרא"ש ז"ל מחודשות בס' חזה התנופה שנדפסו בס' ח"ש להחיד"א ז"ל ראה ראיתי שאי"צ להאריך עוד בראיות לחייבו בהת"ר גרוש כולם שכ"כ שם באות ט' וז"ל ראובן שיש לו שטר על שמעון בסך זהובים ונתפשרו ביחד שיוותרו מהם מקצתם ע"ת שהנשאר מהחוב יפרע לג' או ד' זמנים ידועים והושם השטר ע"י שליש שאם לא יפרע בכל זמן וזמן מה שהתנה עמו שיחזיר השליש השטר למלוה ויגבהו מושלם ולא ינכה מחובו מה שפרע כבר. ופרע שמעון מהחוב למועד אשר יעדו ובזמן אחד מהזמנים לא פרע אותו סך שהי"ל לפרוע והמלוה תובע מהשליש השטר כפי תנאו. תנאי ממון הוא זה ואין כאן אסמכתא ויקיים השליש שלישותו כפי מה שהושלש בידו ויחזירהו למלוה שטרו ויגבהו מושלם כי לא מחל לו המותר אלא ע"ד שיקיים תנאו שהתנה עמו וכן כל כיוצא בזה עכ"ד ז"ל. ועיניך תחזינה דבדברי הרא"ש ז"ל יש רבותא יותר דאם לא יפרע לו בכל זמן וזמן המוגבל דיגבהו במושלם ולא ינכה לו מחובו מה שנפרע כבר בזמנים שעברו וקאמר דתנאי ממון הוא זה ויחזיר השליש השטר למלוה ויגבהו מושלם. דמזה יוצא במכ"ש לנדון ה' בדש"ש ז"ל דאינו לוקח המלוה מהלוה יותר מחובו כלל כ"א דהק' גרוש דהיה רוצה לוותר לו אם היה מקיים תנאו עתה שלא קיים תנאו אינו מוותר לו והוא לוקח אותם דבודאי לפי"ד הרא"ש ז"ל דתנאי ממון הוא זה ולא מחל לו אותם אלא ע"ד שיקיים תנאו שהתנה עמו וכל כמה שלא קיים תנאו ממונו הוא לוקח וכמו שכ"כ בשטר בפי' והעד עדים ע"ז ופשוט דחייב ליתן הת"ר גרוש ולית דין צריך בושש:

ברם בדברי הרא"ש הנ"ל דקאמר ויחזיר למלוה שטרו ויגבהו במושלם כי לא מחל לו המותר אלא ע"ד שיקיים תנאו. אנכי העבד הוק"ל דזה הטעם דלא מחל וכו' הוא בנ"ט להמותר שיגבהו דלא מחל המותר אלא ע"ד שיקיים תנאו. ואינו בנותן טעם למה שפרע כבר בזמנים שעברו דלא ינכה אותם מחובו. ואם נאמר דלענין מה שפרע כבר הוא נשמע ונכלל במ"ש בתחילת דבריו דתנאי ממון הוא זה ואין כאן אסמכתא דמזה נשמע דמה שפרע כבר לא ינכה אותו. א"כ אי"צ תו לתת טעם למה שויתר לו שחייב ליתנו דבמכ"ש אתי. גם כפי שטח הלשון המובן בכונת דבריו דיגבהו במושלם ולא ינכה לו מחובו מה שנפרע כבר הוק"ל מאי שנא מההיא דאמרי' בש"ס מי שפרע מקצת חובו והשליש את שטרו ואמ"ל אם לא נתתי לך עד יום פ' תן לו שטרו והגיע זמן ולא נתן לו לא יתן השליש את השטר שזו אסמכתא ופסקה הרמב"ם ז"ל בפי"א מה' מכירה ה"ו. ועם דיש חילוק מעט בהנדונות מ"מ נר' דבתרוייהו יש אסמכתא. וע"ש בהה"מ ז"ל דכתב וז"ל ואפשר דלדעת רבי' אם השטר ביד המלוה ואמ"ל אם לא פרעתיך הנשאר מכאן עד יום פ' גבה כולו ומה שנתתי מחול ה"ז גובה כיון שהשטר והמעות בידו וזהו ששנאוה במשלש דוקא ע"כ. והג"ת ז"ל בשער ס"א הק' עליו דלמה אמרה בדרך אפשר וכמסתפק שהרי כבר גילה דעתו רבי' שדבר שהוא ביד הקונה אין בו אסמכתא ומי גרע מחילה זו מההיא דכתב לעיל אם אני חוזר בי ערבוני מחול לך שאם חזר בו לוקח קנה זה הערבון שהרי הוא תחת ידו וכו' ע"ש. וה' לשון למודים בדיני מוכר ע"ת ודיני אסמכתא בד' מ"ח ישב לזה דה"ט משום דיש לבע"ד לחלוק ולומר דע"כ לא כתב ז"ל דכל שהוא ביד הקונה אין בו אסמכתא אלא היכא שהדבר ההוא בעצמו הוא דמחיל ליה ושוב אינו מוציא מיד המוחזק כההיא דערבוני מחול וכההיא דהמוכר בית לחבירו או נתנו לו במתנה שכתב הרב. אבל במשלש שטרו שהדבר ההוא אינו עיקר המחילה אלא שע"י שטר זה יגבה ממנו כל חובו הו"ל כמו להוציא ולא קנה והגם דכתב הה"מ ז"ל ומה שנתתי מחול לך מ"מ כיון דמחילה זו גורם להוציא אח"כ ל"ק וכ"נ שהוא דעת הרא"ש ז"ל פ"ד דנדרים ממ"ש בד"ה ריו"ס וכו' ובד"ה ליבטלן וכו' דלכאו' דבריו סתרי אהדדי כמו שהק' הג"ת שם אלא נר' דדעתו ז"ל דאע"ג דהתנה כך מ"מ כיון דע"י מחילה זו גורם להוציא אח"כ כל החוב הוייא אסמכתא ומה"ט פליג ריא"ו משא"כ בליבטלן דליכא אלא מחילה לבד. ולפי"ז איתרצא ממילא קושית הר"ן ז"ל שהק' לדעת רבי' מהא דמי שפרע מקצת חובו וכו' ודלא כהג"ת ז"ל שכתב שנראה זה קושי עצום עכ"ל. וק"ט דמה נענה אנן לנדון קיצור תשו' הרא"ש ז"ל הנ"ל דהושם השטר ביד שליש וע"י מחי' זו גורם להוציא אח"כ כל החוב וקאמר דתנאי ממון הוא זה ולא הוי אס' ויעשה השליש כפי מה שהושלש בידו. לכן לבי אומר לי כי היכי דלא ליהוו דברי הרא"ש בקיצור תשו' הנ"ל סתראי לדבריו שבמ"א דכונתו במ"ש ויגבהו מושלם ר"ל דיגבה ממנו כל הסך הכתוב בשטר בלא ויתור כלל האמנם מה שפרע כבר נכ'ה ל'ו ינכ'ה וזהו דיוק דבריו דכתב ויגבהו מושלם כי לא מחל לו המותר אלא ע"ד שיקיים תנאו שהתנה עמו. דנר' דהעיקר בנותן ט' על מתי' המותר דוקא. ואין דבריו ע"מ שפרע כבר אם ינכה לו או לא כ"א על מחילת המותר. ומ"ש בתחילה ויגבהו מושלם ולא ינכה לו מחובו מה שפרע לו כבר מוכר"ל דהם דברי התנאי שהם התנו ביניהם. והוא ז"ל לא הוצרך להשיב ע"ז דודאי תנאי זה בטל ולא השיב כ"א על מחי' המותר דוקא כנ"ל:

ובהאי דינא דהביא ה' בדש"ש ז"ל מרבין על השכר ואין מרבין על המכר הטור ז"ל בחיו"ד סי' קע"ג כתב בד"א במתנה בתחי' המכר אם מעכשיו בי' ואם לאח"ז בי"ב אבל אם מכרם בי"ב ע"מ לפורעו לאח"ז יכול לומר תפרע לי מיד ואקח ממך יו"ד מידי דהוה כמוכר חובו בפחות וכו' וכמו שיכול למוכרו לאחר בפחות כך יכול למוכרו ללוה עצמו. וכ' מרן ז"ל בב"י דהיא תוספתא וכו' והנ"י והמרדכי כתבו דבעי' שיגמר המקח ויזכה בו הלוקח קודם שיאמר לו תן לי עכשיו בפחות. ואם לומר דאל"כ אסור לקבל עכשיו ממנו בפחות הא ודאי ליתא. אלא עכ"ל דאסור לקבל ממנו אח"ז כמו שפסק דהו"ל כמפרש אם מעכשיו הרי הוא לך בי' סלעים ואם לגורן בי"ב דאסור והא לא הוו צריכי לאשמועינן דפשוט הוא ע"כ. והב"ח ז"ל כתב דדברי הב"י בכאן הם מגומגמים ונר' שיש בהם ט"ס ע"כ. ואחהמ"ר מעצ"ה אמינא דדברי מרן הב"י ז"ל הם מובנים דכונתו לומר דמ"ש דהא דיכול לומר תן לי עכשיו ואקח ממך יו"ד ה"ד אחר שנגמר המקח לא באו לשלול דאל"כ שלא נגמר המקח דאסור לקבל ממנו עכשיו בפחות דהא ודאי ליתא ר"ל דליכא למימר דבאו לשלול דב"ז דודאי גם שלא נגמר המקח אם רוצה עכשיו לקבל ממנו בפחות שרי וא"א לומר בכונת דבריהם דבאו לשלול דב"ז דפשיטא דהוא שרי אלא עכ"ל דכונת דבריהם הוא שבאו לאשמועינן דאם לא נגמר המקח ונעשה פיסוק ביניהם לזמן פ' בי"ב ואמ"ל תן לי עכשיו בפחות ולא נתן לו עכשיו דאסור לקבל ממנו אח"ז כמו שנעשה הפיסוק ביניהם י"ב דהו"ל כמפרש אם מעכשיו בי' ואם לאח"ז בי"ב זהו שמוכר"ל מה שבאו לאשמועינן. וסיים הב"י ז"ל ע"ז וכתב דהא לא הוו צריכי לאשמועינן דפשוט הוא דאסור מאחר שלא נגמר המקח עדיין כנ"ל בכו"ד ז"ל וכ"ר שפי"ד ה' בדש"ש ז"ל שם בקיצור. גם המחנ"א ז"ל בה' מלוה סי' ל"א כן הבין בדבריו דכתב שם דמדברי הרמב"ם ז"ל שכתב וכשיתבענו בדין אינו נוטל אלא כפי מה שהיה שוה בשעת המכר מוכח דכל היכא דהיה שוה י"ב ה"ז נוטל י"ב ואעפ"י שהתנה ודלא כהב"י שעמ"ש הרמב"ם בלוקח חפץ בשוייו ע"מ ליתן לאח"ז רשאי לומר לו תן לי עכשיו בפחות דאיירי לאחר שנגמר המקח אבל קודם שנגמר המקח אם אמ"ל תן לי מיד בפחות ה"ז כמי שאומ"ל אם מעכשיו בי' ואם לאח"ז בי"ב ואסור לקבל ממנו אח"ז בי"ב ע"כ וזה אינו כמ"ש עכ"ל. ברם מאחר דדברי הנ"י והמרדכי מוכרחים אנו לפרשם בהכי וכמו שהכריח הב"י ז"ל א"כ הו"ל לכתוב דבריו על שלשתם יחד. מיהו י"ל דמ"ש כן על הב"י ז"ל דוקא יען שדבריו המה באו ע"ד הרמב"ם בלוקח חפץ בשיוייו ע"ז הביא הא דבעינן שנגמר המקח וכו' משא"כ דברי הנ"י והמרדכי אפש"ל דהם מדברים בלוקח יותר משיוייו הא במוכר בשיוייו מותר. וה' בדד"ש ז"ל שם בסוה"ס כתב ע"ד המחנ"א ז"ל דאיכ"ל דמ"ש מרן לא מכרעא דקא הדר ע"ד הרמב"ם דאימא דקאי על שאר פוס' דמיירי במוכר חפץ ביותר משיוייו יע"ש בב"י שאין זה מוכרע ע"כ. ואחהמ"ר עינא דשפיר חזי בדברי הב"י דמוכרע הדבר דדבריו הם קיימי ע"ד הרמב"ם ודברי הנ"י והמרדכי הם מוסכמים אצלו במה שהכריח ופי' בדבריהם וקאמר דלא הוו צריכי לאשמועינן דפשוט הוא והביא דבריהם על מאי דקאי הוא בתחי' ע"ד הרמב"ם ז"ל דנר' דלדעתו ז"ל גם במוכר בשיוייו בי"ב אם אומר אם מעכשיו ביו"ד ואם לאח"ז בי"ב אסור וכמו שהבין המחנ"א בדעתו ברם איהו ז"ל רב תנא ופליג ומתיר ליטול י"ב כשהיה שוה בשעת המכר י"ב:

ולע"ד יש להביא ראיה ממוהרשד"ם ז"ל דס"ל דאף שהיה שוה בשעת המכר אסור דבחיו"ד סי' ס"ט בנדונו בסחורה של ראובן שהיה מוכרח למוכרה במדודים כדי לפרוע לבע"ח וקנה אותה לוי לזמן בתנאי שחייב לוי לחתוך הדיט"ה בתוך שני חדשים בכו"כ למאה ותנאי זה היה להיות שראה לוי ריוח הרבה במקח ההוא ביתר שאת אם היה לוקח אותה במדודים ובהגיע זמן הב"ח בא ראובן לתבוע מלוי שיחתוך הדיט"ה וטוען לוי שאין לו מעות לחתוך הדיט"ה מה יפרע לוי. והשיב כי משא ומתן כזה יש בו איסור רבית והביא דברי הטור ומ"ש מרן הב"י בשם הנ"י והמרדכי דבעינן שיגמר המקח ויזכה בו לוקח קודם שיאמר לו תן לי עכשיו ואל"כ אסור וכו' ושוב אסיק לדינא דבנדונו דאיכא תנאי והמקח בטל נמצא שעתה מחדש קונה הלוקח והמוכר יכול ליקח י"ב כמי שמוכר סתם יעוש"ב. הרי דבנדון הרב ז"ל דהיה במקח ריוח הרבה ביתר שאת ועכ"ז אי לאו מטעמא דאיכא תנאי בדבר והמקח בטל הוה ס"ל לאסור הגם דהיה שוה שהיה בו ריוח הרבה דנראה דהוא שוה בשעת המכר כמו שהוא לוקח לאח"ז עכ"ז לא התיר כ"א מטעם דאיכא תנאי בדבר וכו' וע"ז הוא מביא מ"ש מרן הב"י בשם הנ"י והמרדכי בתחי' וכנ"ל. ועיין בהמש"ל ז"ל שם דהביא דברי מוהרשד"ם ז"ל והאריך בהם יעו"ע:

שוב אחכ"ר לה' מוצל מאש ז"ל בסי' דו"ה דהאריך במתנה אי מעכשיו וכו' אם איסו"ז גם במוכר בשיוייו בי"ב והביא דברי הרמב"ם והרמב"ן והטור ז"ל ושאר הפוס' וכתב דמה שנ"ל בזה המחוור שבכולם דמעולם בדבר שהוא שער ידוע או שומתו ידועה ופי' ואמר אם מעכשיו בק' ואם לגורן בק"ך ואותן ק"ך הם שוים עתה בשוקא חריפא ששער שלו הוא בכך או ששומתו שלו ידועה ששוה כך אליבא דכ"ע מותר גמור משום דאין כאן אגר נטר ומ"ש אם מעכשיו בק' היה רוצה למחו"ל ומה שאסרה במתני' הוא בדבר שאין שומתו ידוע ושער קבוע ובזה במפרש אסור והאריך בזה להסכים דברי הרמב"ם דכתב דאינו חייב ליתן לו אלא מה שהיה שוה כפי הדברים הנ"ל ובזה פי' דברי מוהרשד"ם בתשובה הנ"ל דאף שמדברי השאלה נראה שלא היה תוס' על המקח כלל אלא שהיה שיוייה. מ"מ כיון שסתמא הוא שלא היה שער שלו קבוע וגם לא היה שומתו ידועה אפילו שהיה שוה כל אפייא שוין דאסור הוא במפרש אם מעכשיו וכו' ואי"צ להאריך זת"ד הרב ז"ל. גם האריך במ"ש מוהרשד"ם ז"ל בסוף בענין התנאי ומקח באיסור וכו' יעוש"ב. הנה גם ה' מוצל מאש ז"ל התיר בשהיה שוה י"ב ופי' ואמר אם מעכשיו וכו' כס' המחנ"א והבדש"ש ז"ל ברם הוא ז"ל לא התיר בזה כ"א כשהיה השער קבוע וגם ששומתו ידוע אזי גם במפרש אם מעכשיו וכו' מותר ובלא"ה שאין השער קבוע ואין שומתו ידוע אפי' שהיה שוה כן בין התגרים לא יתן לו לא מה שהיה שוה ממש באותו זמן לכל מי שבא לקנות במעות בעין והמחנ"א והבדש"ש לא זכרו לדברי ה' מוצל מאש ז"ל, ושם בדברי המחנ"א בד"ה והיה נ"ל לומר וכו' חילק כמו שחילק המוצ"מ ז"ל. ובש"ע סי' קע"ג ס"ג מכר לו סחורה בי"ב ע"מ לפורעו לאח"ז יכול לומר לו תפרע לי מיד ולא אקח ממך אלא עשרה. כתב מורם ז"ל בהגהה ודוקא שכבר נגמר המקח בי"ב וזכה בו הלוקח כבר אבל אם קודם שנגמר המקח אמ"ל תפרע לי עכשיו יו"ד שוב אסור ליקח אח"ז י"ב. וה' פתחי תשו' שם בסק"ד כתב ע"ז וז"ל עיין בס' תפארת למשה דכתב דאפי' שוה י"ב אסור דמ"מ כיון דנתרצה ליקח יו"ד הרי אילו הי"ל מעות ליקח ביו"ד ובשביל המתנה נותן לו י"ב ע"ש ע"כ. ולא היה צריך להביא זה מס' תפארת למשה שהרי מרן הב"י ז"ל נר' כן דס"ל וכמ"ש המחנ"א ז"ל בדעתו וגם מדברי מוהרשד"ם ז"ל נראה שכן ס"ל וכנז"ל. ויש לעיין בדברי שעה"ת שער מ"ו ח"ד סי"ב ובדברי הג"ת ז"ל שם אות כ"ב דלע"ד יש מדבריהם נפקותא לזה:

א. עיין בס' פאת נגב חיו"ד סי' י"ד דאם ראובן ימכור לשמעון הפוליסא בכתי' ומסירה נמצא שאין כאן הלואה אלא שקנה בפחות והויא מכירה גמורה. ואעפ"י שמתנים שאח"ז קצוב יחזור האחריות על המוכר מותר. וראיה לזה ממ"ש הסמ"ע ח"מ סי' ר"ז עמ"ש הש"ע וכן המוכר או הלוקח שהתנה שיחזיר לו המכר בזמן פ' או כשיתן לו המעות הרי המכר קיים ויחזיר כמו שהתנה. וכ' הרב דל"ד למ"ש דאם התנה המוכר לכשיהיו לי מעות החזירם לי דאסור הלוקח לאכול הפירות דהתם שאני כיון דכל שעה שירצה נותן המעות אי"כ מכר אלא הלואה. אבל הכא כיון דעד זמן קצוב א"י לתת המעות הו"ל מכירה לזמן קצוב ומותר לאכול הפירות בזמן הקצוב. גם הפ"מ ח"ב סי' פ"ט האריך להוכיח דכל דמתנה דעד זמן הקצוב לא יוכל לתת המעות אלא לאח"ז הקצוב אי"כ רבית. וא"כ ה"ה בנ"ד כיון דמוכרו לו כדינו והאחריות על הקונה ע"ז הקצוב אף דמתנים דאח"ז יחזור האח' על המוכר שרי. איברא שהפ"מ ז"ל שם כתב עוד דמדברי מוהרימ"ט משמע לאסור גם בס' כהו"ע כ' לאסו' וא"כ ה"ה בנ"ד וכו' עש"ב. וכתבתי דברי הפאנ"ג ז"ל אולי יש ללמוד מדבריו להקל לענין הכומביאליה שיש לישר' על הגוי ומוכרה לישר' אחר בפחות דצריך שיהיה האח' כולו על הלוקח כדי שלא יחזור על המוכר בכל סך הכומביאליה ויהיה רבית בדבר כנודע וכותב לו ג'ירו דהו"ל כמכירה ומסירה אולי יש צד להקל עפי"ד כיון דאיכא זמן קצוב גם שאח"ז יחזור האח' על המוכר בכל הסך וזה לי למזכרת לעת הפנאי ג"כ אשנה פ"ז:

ב. הרב ראש יוסף אישקאפא ז"ל חח"מ סי' נ"ב כ' כיון דלא כתיב בתו' חזרת הרבית כמ"ש בגזילה אפשר דלא מיקרי לאו הניתק לעשה ולוקים עליו המלוה והלוה אע"ג דאפשר בחזרה ע"כ. ואנכי העבד קל"ט ע"ד דהרי מבואר בש"ס בפי' דלא לקי וכ"פ הרמב"ם בה' מלו"ל פ"ד הג' וז"ל אעפ"י וכו' אין לוקין וכו' ע"ש ובודאי דגם הטור כן ס"ל. והמש"ל ז"ל שם ה"ו הביא סוף דברי הרב ראש יוסף הנ"ל והק' עליו ואנכי לא ידעתי מדוע לא העי'ר עליו עמ"ש בתחילת לשונו כנ"ל וצ"י:

תוכן העניינים

שערי עזרה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה