אור ברסלב
שערי עזרה יורה דעה › סימן י

שערי עזרה· רבי עזרא הכהן טראב מסלתון

יורה דעה · סימן י

סימן ט

יין נסך. ע"ע טבאקו שמולפין עליו סתם יינם אי שרי לשואפו או לא:

הנה מילתא דנא כבר הובאה בספרי הפוס' ז"ל ולא נצרכה אלא להשתעשע באמרותיהם הק' והטהורים בדרך קצרה. והרב משה ידבר ז"ל בה' מאכלות אסורות סי"ב ארוכה ל"ו עלתה בזה והעלה להיתרא כיעוש"ב. וראיתי לו בד' ל"ה ע"ג בד"ה אמנם היה נראה לאסור וכו' דסיים וכתב דלאו מידי לאסור מכמה טעמי וכו' חדא דדברי התוס' הם בשם ר"ת ז"ל ור"ת אזיל לטעמיה דפוסק הלכה כרב בההיא דפ' כ"צ וכו' ולדידיה ק' הלכתא אהלכתא וכו' להכי הוכרח ר"ת לומר דלעולם הלכתא כרב דאסר התם ושאני בת תיהא דהריח מזיק לו ולהכי שרי ריחא כה"ג דאפי' רב דאסר התם הכא מיהא דמזיק מודה דשרי. ברם אנן דלא קי"ל כר"ת אלא כפסק רש"י בפ' כ"צ דפוסק התם הלכה דקשרי וכן פסקו הפוס' וכן סתם לן מרן בס"ה ולדידהו ל"ק ול"מ דהרי לוי ורבא בחדא שיטה קיימי דריחא לאו מילתא היא וכיון שכן לא צרכינן לדחוקי נפשין ולמימר דטעמא דבת תיהא דשרו לפי שהוא מזיק וכו' אלא משום דריחא לאו מילתא ושרי אף אינו מזיקו. ומעתה אף אנו נאמר דשרי זה הטבאקו לדעת רוב הפוס' ז"ל וזה ג"כ דעת מרן ז"ל זת"ד ז"ל ע"ש. ואחהמ"ר דבריו תמוהים שהרי התוס' בד' ס"ו ע"ב בד"ה אביי כתבו בסתמות מדידהו שלא בשם ר"ת ז"ל דמחלוקת אביי ורבא הוא אי חשבינן ליה כשותה או לא וטעמיה דרבא דלא חשיב ליה כשותה לפי שהריח נכנס בפניו ומזיקו והקלקול רבה על התקון ושרי. אבל זילוף של יין ודאי אסור דהויא הנאה גמורה אבל כשתיה ודאי לא מחשבינן ליה לזילוף וכו' אלא זילוף הנאה לחוד הוא דחשיב ומיתסר גבי יין ולא דמי לבת תיהא שהריח יוצא דרך הנקב ונכנס בחוזק בגופו ומזיק אבל זילוף הריח מתפזר ע"כ. הרי בפי' קאמרי דגם אליבא דרבא דס"ל דריחא לאו מילתא עכ"ז ס"ל לאסור בזילוף דהויא הנאה גמורה ומיתסר גבי יין. משא"כ בבת תיהא דהתם יוצא הריח דרך הנקב ונכנס בחוזק בגופו ומזיקו לכן שרי התם. ברם היכא דהריח מתפזר כמו הזילוף וכיוצא אסור וא"כ גבי בשר שצלאו עם בשר נבילה דסתם מרן ז"ל כס' לוי דשרי בדיעבד י"ל דהי"ט דאין הריח נכנס כ"כ זב"ז כ"א מעט מזער ואמטו"ל די לנו לאסור לכתחילה דוקא אבל בדיעבד שרי. משא"כ גבי זילוף יין דהוי ריח גמיר והויא הנאה גמורה אסור. ומעתה כפי דברי התוס' ז"ל הנ"ל יוצא לזה הטבאק'ו דאסור דמוכח שכן ס"ל לדינא ודבריהם אינם לפי דעת ר"ת ז"ל אלא הם באו בסתמות כיעו"ש:

אשר עפי"ה יש לתרץ דברי מרן ז"ל דבסי' ק"ח ס"א פסק בשר נבילה ושחוטה אם צלאן בתנור אחד שרי בדיעבד. ושם בסעיף ד' פסק פת חמה שמונח ע"ג ח"פ של יי"ן אסורה. דהכא גבי חבית דהריח גמור נכנס בפת ל"ד להא דבשר ועם דמרן ז"ל ס"ל דריחא לאו מילתא מ"מ ריחא כה"ג דהריח גמור נשאף בפת אסור. ולדעתי דזהו כונת הש"ך ז"ל באות כ"א דכתב פ"ח וכו' אסור מפני ששואב הריח של יין ואע"ג דלעיל ס"א כתב ואם צלאן ה"ז מותר והפוס' מדמים ב' דינים אלו להדדי מ"מ הא התוס' והרא"ש כתבו להדייא בפ' בתרא דע"ז דס"ז דל"ד להדדי וכן הוא בראב"ן דע"ד ובשאר פוס' ואחרונים ע"כ. ומ"ש דהפוס' מדמים ב' דינים אלו להדדי היינו דזה החששא משום הריח וזה ג"כ החששא משום הריח ועז"א דלא דמו אהדדי דהריח אינו שוה בשניהם יחד ולהכי בס"א פסק להיתר וגבי חבית פסק לאסור כנ"ל. ומ"ש הש"ך ז"ל דהתוס' כתבו דל"ד להדדי ודאי הוא שכונתו למ"ש התוס' שם בד' ס"ו ע"ב דהלכה כרב דהתם דריחא מילתא היא והלכה כרבא גבי בת תיהא דריחא ל"מ היא ואביי דאמר הכא ריחא מילתא היא אמ"ל אנא דאמרי אפי' כלוי דאמר התם ריחא ל"מ היא דשאני הכא דנהנה ומריח מן האסור היין עצמו הוי כשותה מן היין עצמו לגמרי. אבל התם אינו אלא ריח האסור נכנס בתוך ההיתר והוא אוכל את ההיתר ובהא אפי' אביי מודה דריחא ל"מ היא. ורבא נמי אמ"ל אנא דאמרי אפי' כרב דאמר התם דריחא מילתא היא דשאני הכא שהריח מזיק לו לפי שנכנס בגופו ולכך אמר דריחא ל"מ היא. הילכך בין אביי בין רבא דהכא מצו סברי בין כרב בין כלוי דהתם. והשתא הוי טובא גווני דריחא ריח החזק שבכלל פ"ח וח"פ דאסור לכ"ע וריח בשר פלוגתא דרב ולוי וק"ל כרב וריח דבת תיהא וקי"ל כרבא למטה מהם פת צוננת וח"פ וכו' ע"ש. הרי דחילקו ז"ל בין ריח לריח דאיכא דחזק הרבה ואיכא דלאו כ"כ ואיכא שהוא בינוני. והגם שהם פוסקים בההיא דבשר שצלאו כרב ואילו מרן ז"ל פסק כלוי דשרי מ"מ יש ללמוד מדבריהם לדידן דאין כל הריח שוה. ולכן מרן בס"א בבשר דאין הריח שלו חזק כ"כ פסק כלוי אבל בס"ד גבי פ"ח וח"פ דריח גמור נשאף בפת פסק דאסור. ואתו דברי מרן ודברי הש"ך ז"ל על נכון. ואין מקום למ"ש ה' משה ידבר שם בד' ל"ו שהביא מה שתמהו ע"ד מרן במ"ש בס"א וס"ד ומה שישב לזה הש"ך ז"ל וכתב עליו איני מבין דבריו דאיהו בא לתרץ דברי מרן דלא הוו סתרן וכתב דהכא פסק כדברי התוס' והרא"ש והלא על דא קא בכינא דלעיל פסק כהרי"ף והרמב"ם ז"ל והכא כהתוס' והרא"ש ע"כ דלפי דברינו הנ"ל דברי הש"ך ז"ל הם נכונים וברורים וכאשר יראה הרואה וכנ"ל:

וביותר ת'ם אני עליו דהוא ראה וידע דברי התוס' מ"ש שם בד"ה אביי וכו' עיין בד' ל"ו ע"ג ד"ה ועוד וגם מ"ש התוס' בד"ה רבא וכו' והאריך שם בדבריהם ומדוע העלים עין ממ"ש בפי' בד"ה אביי דזילוף של יי"ן אסור דהוי הנאה גמורה ומיתסר ול"ד לבת תיהא דלפי דבריהם זילוף שמזלפין על הטבאק'ו דנ"ד יוצא דהוא אסור. ולא די זה אלא אדרבא אחר שהבי"ד התוס' כתב דלפי"ד התוס' תו לא מצי' למידק דהטבאק'ו דנ"ד אסור דהא לא דמי ריח זה לא לבת תיהא ולא לבשר נבילה דגבי ב"ת איכא חוזק יין וכו' וגבי ריחא דבשרא איכא אכילה וכו' ברם הכא בריח הטבאק'ו דפעולת אכילה ליכא וחוזק יין ליכא כב"ת בהא ודאי כ"ע מודו בין רב ולוי בין אביי ורבא דשרי וכו' וכו' אבל זה הטבאק"ו שאין כח היין שבו חזק כ"כ להחזיקו כשתית היין בהא ודאי אפי' אביי מודה דשרי דריחא כי האי ל"מ עש"ב. דאחהמ"ר דבריו הם תמוהים דאדרבא איפכא מסתברא דמאחר דמזלפין היין על הטבאק'ו כדי לתת בו ריח דעי"כ יהיה בו ריח חזק מהיין ושואף הטבאק"ו ממש בנחיריו הגם דלא חשיב כשתיה גמורה מ"מ איכא הנאה גמורה בזה ומיתסר גבי יי"ן כמ"ש התוס' ז"ל כן בפי' בד"ה אביי. ודברי התוס' מה שאסרו הזילוף אינו שמזלפין על דבר שהוא נאכל אח"כ אלא שמזלפין על האש וכמו שכן מוכח בסוף לשונם שכתבו אבל זילוף הריח מתפזר. וא"כ אם הזילוף על הטבאק'ו שהוא רוצה לשואפו ממשו בנחיריו לפי דבריהם הוא אסור. ועיין בס' בני יעקב בשאלות סי' ג' מ"ש בדברי התוס' שם והמוחש לא יוכחש דע"י זילוף על הטבאק'ו ביין נולד בו ריח טוב וחזק מהיין והוי הנאה גמורה ומיתסר גבי יי"ן כמו שאסור גבי שתיה והוי זה הטבאק"ו בכלל מ"ש התוס' שם דזילוף יי"ן אסור והוא פשוט לע"ד:

גם את זה ראיתי בס' עיקרי הדט חיו"ד סי' ט"ו אות ב' דהבי"ד החק"ל יו"ד סי' קע"ב שעמד על תשו' ה' שמ"ץ סי' כ"ח במה שהתיר בחולה וכו' בסתם יינם בהנאה דלדידן דקיימי' כשי' מרן דאוסר גם בהנאה אם אינו מועיל לחולי של סכנה אין שום צד להתיר וכו' וכתב הוא אח"כ ע"ז וז"ל וממוצא דבר אתה למד דוקא לסוך בו יש לאסור דסיכה כשתיה אבל להריח בו או לזלפו על הטבאק"ו ששואפין אותו דרך החוטם נר' דלדידיה נמי שרי לדידן וכבר עמד בו טעמו לה' זר"י סי' ט' ואראה צדדי ההיתר והאיסור ומסיק דמתשו' הרשב"א בשק של פלפלין וכו' כחא דהתירא עדיף עכ"ד. ונוראות נפלאתי על דבריו שהרי החק"ל שם ביו"ד סי' קל"ז הביא ענין זה בפי' מאי דמזלפין על הטבאק'ו סת"י דהביא שם דברי השעה"מ ז"ל מ"ש בפי"א מה' מ"א באורך דהעלה להתיר והחק"ל ז"ל הרבה להקשות ע"ד ואסו"ד לא התיר הוא את הטבאק"ו אלא משום שאינו בודאי שנותנים בו יין כ"א לפעמים לבד וכו' כיעו"ש. ואיך הוא כותב בדעתו דגם בודאי שנתון בו יין לדידיה נמי שרי. ולא זכר מהתשו' דסי' קל"ז כלל וצ"ע. וה' פתחי תשו' בסי' ק"ט בסופו הבי"ד השעה"מ הנ"ל ולא זכר לדברי החק"ל הנ"ל מה שהאריך להק' עליו:

והנה כל מאי דכתבינן מריש ועד כען הוא בדרך פלפול בעלמא. ברם לענין דינא כבר רבני האח' ז"ל האריכו בזה ועלתה הסכמתם להתיר מטעמים שונים וס"ס ויש מהם שדברו במאי שמזלפין יין על הטבאק'ו ושואפים אותו אח"כ בנחירים. ויש מהם שדברו על מה ששורפים הטבאק"ו אח"כ ושואבים את עשנו בפיהם. ועיין בס' מים שאל בקונט' מים ראשונים בד' ס"ה דבתחילה הביא הא דריחא ל"מ דהיא לכ"ע ושוב כתב אמנם הכא כיון שהיין ניכר ושבאו בתוכו היה נר' לאוסרו. אמנם נ"ל דמותר משום דהוי נהנה שלא בדרך הנאתו דאין דרך היין לשתותו מנחיריו ועוד דאין דרך הנאתו לעשותו בורנוטוטו'ן כי אם לשתותו יש להתיר. ע"ש:

א. כלים של עכו"ם שעושים בהם מים שרופים שלהם והישראל עשה בהם מים שרופים שלו בלי הגעלה רק בשטיפה והדחה הזכו"ל בסוף ה' י"ן הבי"ד ה' עיקרי הדט סי' י"ג אות ז' שהביא מהפ"י שאסר וכס' הפרמ"א ח"א סי' נ"ז. ועו"ש אח"כ כתב וז"ל יורה מיין שאינה מוכשרת שהוציאו בה שכר העלה להתיר בדיעבד השכר ר"א אר"ש יב"מ ז"ל. ומפשט הדברים נר' דהחר"ש יב"מ ז"ל חולק על הפ"י ופרמ"א ז"ל שהבי"ד בתחילה ומתיר בדיעבד בלא הגעלה וגם בדליכא ס' בשכר כנגד הכלי. וא"כ הי"ל להזכו"ל להביא דבריו לעיל כשהביא דברי הפרמ"א והעיקרי הדט בשם הפ"י שאסר. לומר שהחר"ש יב"מ ז"ל מתיר בדיעבד דבודאי שהמים שרופים והשכר שניהם שוים דעשייתם בבישול על האש ודיניהם שוה. ועיין בס' באר המים חיו"ד סי' ל"א בכלים ש"ג שהוציאו בהם הגוים שכר ואחרי סמוך הוציא בהם הישראל שכר בלתי הכשר פעמים רבות ועירב כל השכר שהוציא יחד להוציא פעם שנית בכלים ההם כפי המנהג דהיינו אריפינאד'ו מצטרף כל השכר יחד לשער בס' כנגד כל הכלי ע"ש שכ"כ בשם הרב"ד חיו"ד סי' ע"ד דל"ב סוע"ג. וא"כ לע"ד אין לסמוך ולהתיר בדיעבד השכר כדברי החר"ש יב"מ ז"ל נגד כל דברי הרבנים הנ"ל כ"א עד שיהיה ס' בשכר נגד הכלים. וכל השכר שעשה בכמה פעמים ונתערבו יחד הם מצטרפים יחד לבטל בס' כדברי הבאה"מ ז"ל הא לאו הכי לא:

ב. ראיתי לה' באה"מ שם בסי' ל"ג בערל אחד שהיה מבקש יין לשתיה ונכנס למרתף היין של ישראל ונטל בידו כלי ותפסו בשתי אצבעות והכניסו לתוך החבית של יין כדי לטעום היין בפיו אם הוא טוב והישראל עומד ורואהו שלא נגע בידו ביין ומ"מ אין הדבר ברור לו בודאי שלא נגעו אצבעו' ביין ומידי ספיקא לא נפקא. כתב שם דיש להתיר בשתיה מדברי מרן ומור"ם ז"ל בסי' קכ"ד סכ"ד כיון דהוי הפ"מ ואף דאין הדבר ברור דלא נגע בידו ביין מ"מ הו"ל ספק מגע ותלינן להקל דספיקא דרבנן לקולא ע"ש. ולגבי דידי יש לעמוד ע"ז ממ"ש הש"ך ז"ל בסי' קכ"ט סקמ"ב דאם אין ברזא בחבית דאז צריכה לשאוב ע"י כלי אף דאפשר ליזהר בכה"ג נמי דלא תיגע בידה מ"מ חיישינן שמא נגעה ואסור אף בזה"ז ע"ש. הרי דלא התיר שם בספק מגע ולפי דברי הש"ך ז"ל בנד"ז של הבאה"מ ז"ל אין להתיר בשתיה מזה הספק של ספק מגע לחודיה. ברם כשיש הצטרפות ספק אחר עמו יש להתיר כמ"ש ה' חס"ל חיו"ד סי' י"ב בד' צ"ד ע"ב דהביא שם דברי הש"ך הנ"ל וכתב דז"ד בידוע שנגעה אמנם אם יהיה ס' בדבר אעיקרא אם נגעה אם לאו אפשר דיש להתיר אף שאין שם ברזא מס"ס ס' אם נגעה או לא ואת"ל דנגעה דילמא נזהרה למלאת בכלי באופן שלא תיגע בידה ממש ביין והוי ע"י ד"א ושרי בזה"ז ע"כ. ושם בסי' י"ב בראובן שהי"ל מרתף של יין בכפר של ערלים ובו ג' חביות של יין והמרתף נעול ועברו שם ישמעאלים מבני חייל ושברו המסגרת ונכנסו ושתו יין מהחבית הסמוכה לפתח וליום המחרת בא ערל והודיעו לראו' והלך ומצא החבית הסמוכה לפתח שניכר ששתו ממנה ותכף מכרה לגוים ושתי החביות הנשארות היו מלאות וטובות. דהביא שם דברי החיד"א ז"ל בשיו"ב חיו"ד סי' קכ"ט או"ד שהביא מעשה כעין זה ורבו בתשו' כ"י העלה להתיר היין בשתיה בצירוף כמה טעמים. וגם הוא ז"ל בנדונו העלה להתיר השתי חביות אפי' שלא היו סתומות אלא פתוחות ועליהם רעפים לבד בלא דבק יען דלא נמצא בהם שום ריעותא דמזה מוכח דלא נגעו בהם ומותרים בשתיה אפי' שלא בהפ"מ ע"ש שהאריך. דנראה מדבריו דלא התיר בשתיה בספק מגע לחודיה כ"א בהצטרפות ס' אחר עמו ועיין ג"כ שם בסי' ל"ה ד' ק"ן ע"ד שהבי"ד הש"ך ז"ל הנ"ל וכתב הוא ז"ל דבדאיכא ספק אחר יש להקל כס' האח' ז"ל ע"ש:

ג. מדברי הכנה"ג חיו"ד סי' קכ"ג הגב"י אות ק"ו דכתב בשם ראבי"ה ז"ל דלא מיקרי המשכה כ"א עד שיכוין להמשכת היין והוכיח מזה הש"ג דהכל תלוי בכונת המשכה אבל כשאינו מתכוין ליין צלול ואדרבה אינו רוצה שיהיה עתה יין וכגון שמושך המשקה ממנו דרך הברזא משום שאז הענבים שישארו בעריבה יהיו נדרכים יותר היטב ולא מתכוין לדבר אחר דהא חוזר ונותן הוא את היין הנמשך תוך גיגית גדולה עם החרצנים והזגים שבגיגית וגם שישארו בעריבה ומערב הכל יחד אין להחשיבו המשכה ליאסר כלל לא הנמשך ולא הנשאר בעריבה. הבי"ד הזכו"ל חיו"ד על סי' קכ"ג. ובספרו חס"ל חיו"ד סי' יו"ד למד מזה להתיר במעשה שהיה בעת הבציר שהביאו גוים עגלה א' של ענבים לבית ישראל ונשבר דף א' משולי החבית והתחיל היין לישפך ארצה ותכף נטלו הגוים כלי והניחו תחת היין שלא ילך לאיבוד ואח"כ נטלו הגוים עצמם כל הענבים שבחבית הנז' והשליכו אותם לתוך חבית א' שהיה מקודם לישראל עם ענבים ואחר שסיימו להריק הענבים הנז' נטל גוי א' אותו הכלי שנתמלא מיין והשליכו לתוך ב' דרדורים שהיו מלאים מענבים והיין הנז' היה צלול בלתי שום תערובת ענבים. ודן שם הרב להתיר כיון שאין שם המשכה אין שום איסור לא בחבית ולא בדרדורים ע"ש. אשר מזה יש ללמוד ג"כ להצמוקים ששורים אותם ואחר כמה ימים מושכין המים מהם כדי לדורכן היטב וחוזרין ומערבין המים והצמוקים יחד כדי שאח"כ יוציאו מהם שכר דזה לא מיקרי המשכה כפי מ"ש החיד"א ז"ל בשיו"ב חיו"ד סי' קכ"ג בדעת מרן ז"ל דס"ל דליכא הפרש מהענבים לצמוקים דעד שיומשכו הצמוקים אזי יהיו אסורים במגע גוי ומקמי הכי לא דלא כמוהרלנ"ח ז"ל עש"ב. וא"כ גם שנגע הגוי במים בשעת המשכתם מהצמוקים עכ"ז הם מותרים אפילו שכבר קלטו המים ההם טעם טוב מהצמוקים ונעשו כיין עכ"ז כיון שההמשכה ההיא אינה לכונת המשכת יין צלול כ"א כונתו כדי שיהיו הצמוקים נדרכים היטב וחוזרים ומערבים אותם יחד לא מיקרי המשכה כלל ליאסר במגע גוי. שו"ר דבענין זה של המשכת המים מהצמוקין דלא מיקרי המשכה ליאסר כבר דב"ז הובא בהרדב"ז סי' קפ"ד ע"ש ועיין בס' אחי וראש חיו"ד סי' ה' שהובא בארוכה שם בענין הצמוקים אי חשיבי כענבים עש"ב:

תוכן העניינים

שערי עזרה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה