אור ברסלב
שערי עזרה יורה דעה › סימן ח

שערי עזרה· רבי עזרא הכהן טראב מסלתון

יורה דעה · סימן ח

סימן ז

זתים שחותכין אותם הגוים בסכין שלהם וכובשין אותם במים בכליהם כדי שיתמתקו ממרירותם אם אסורים הזתים ההם לאוכלן מצד שנחתכו בסכין שלהם או מצד שנכבשו בכליהם. או"ד ליכא למיחש להכי ומותרים הם באכילה נדעה נרדפה להיכן שורת הדין נוטה:

ואען ואומר עם כי מילתא כדנא כבר היא מבוארת בספרן ש"ץ פוס' ראשונים ואח' ז"ל ואין כל חדש מ"מ אמר לבי בקשו פני אקומה נא ואסובבה אלקטה נא ליקוטי בתר ליקוטי ממהדורי מילי לחזות בנועם שיח שפתותיהם להיכן דעתם נוטה. בראש אמי'ר עיין בש"ע יו"ד סי' קי"ד ס"ח דכתב מרן וז"ל זתים שלהם הכבושים מותרים אפי' רכים הרבה עד שגרעינתן נשמטת ולא חיישי' שמא זילף עליהן יין ובלבד שלא יהיו חתוכות בסכין שלהם. וכתב מור"ם ז"ל שם דמאחר דהם חריפי בלעי מן הסכין. אבל אם נכבשו בכלים שלהם מותרים דמאחר שיש מים עמהם כבר נתבטל חריפותן ע"כ. וכ' הש"ך בשם האו"ה דהי"ד שנחתכו לאחר שנכבשו שאז הם חריפים. וכ"כ הפר"ח והשו"ג ז"ל בשם האו"ה. וא"כ לפי"ז בנ"ד שמחתכין אותם הגוים בסכין שלהם קודם הכבישה דעדין אינם חריפים הם מותרים דלא בלעי הזתים מהסכין והגם שע"י החתך הסכינים הם פולטים מעט כמבואר בפוס' ז"ל ובלעי הזתים אותו הטעם שפלטו הסכינים. מ"מ הא קי"ל סתם כלי גוים אינן ב"י והו"ל טעם לפגם ונ"ט בר נ"ט הוא ומותרים. ברם הרואה יראה דסברא זאת של האו"ה ז"ל דס"ל דהזיתים אינם חריפין כ"א דוקא אחר כבישה רבו עליה הפוס' ז"ל ונידחה קראו לה וס"ל בהיפך דדוקא קודם שנכבשו הם חריפים משא"כ אחר שנכבשו בטלה חריפותייהו במייא. עיין בהב"ח וט"ז ומג"א והפר"ת ושכן מור"ם ס"ל וכ"נ מדברי מרן ב"י ביו"ד סי' קי"ד והאריכו בזה וגם שאר פוס' כן ס"ל ע"ע. וכיון שכן יש לעמוד ע"ד הבאה"ט דבאו"ח סי' תמ"ז סקל"ו כתב ודוקא שנחתכו קודם שנתנו אותם במים לכבוש שאז הם עדין עומדים בחריפותם וכו' משא"כ בנחתכו לאחר שנתנו עליהם מים קודם גמר כבישתם דאז לא מיקרו ד"ח דמים מבטל חריפותן ע"כ. וזהו כדברי הפוס' שדחו דברי האו"ה וכנ"ל. ואילו בש"ע יו"ד בסי' קי"ד הביא סברת האו"ה דדוקא אחר שנכבשו וכו'. והם סתראי נינהו:

וראיתי לה' ח"י ז"ל שם בסי' תמ"ז דכתב דכונת האו"ה דלעולם קודם שנתנו אותם במים הם חריפים וגם לאחר שנכבשו במים ונתחמצו דאז הם ג"כ מיקרו ד"ח. משא"כ אם נתנו אותם במים בלא שום חתך וקודם גמר כבישתן חתכו אותם דאז בשעת החתך לא מיקרי ד"ח דמים מבטל חריפותם. וזהו כונת האו"ה שכתב קידם כבישתן לא מיקרו ד"ח היינו קודם גמר כבישתן. ולעולם מודה הוא ז"ל דקודם שנתנו עליהם מים הם חריפי טובא. ובחנם השיגו הב"ח והט"ז והמ"א על האו"ה דכונתו היא כדכתיבנא ע"כ. אשר כפי"ז אתו דברי הבאה"ט ע"ן דדבריו הם מועתקים מדברי הח"י הנ"ל דכתב דגם האו"ה ס"ל כהטור דקודם כבישה הם חריפי טובא ועיין בדקדוק דברי הבאה"ט שהם כדברי הח"י ותול"מ. והפר"ת ז"ל שם ביו"ד כתב דהש"ך ופר"ח הביאו דברי האו"ה דדוקא הם חריפים אחר שנכבשו ונר' מדבריהם דהכי פסקו ואני אומר לא כן הוא דאנ"ס דבתר כבישה אדרבא מסיר חורפייהו ומתמתקים. ועוד דרך החתיכה היא קודם כבישה ובהכרח להגיה דברי האו"ה בהיפך כדברינו ע"ש. ובהורמנותיה דמר אמינא דאפשר דגם הש"ך והפר"ח ז"ל מפרשים דברי האו"ה כמו הח"י ז"ל ולכן הביאו דבריו. ברם אנכי הרואה בעיקר דברי האו"ה ונראה משם דמה שפי' הח"י ז"ל בכונת דבריו אחהמ"ר אינם מתישבים כלל. דהנה שם בתחילה כתב דין דגים שחתכן בסכין וכו' ושוב כתב ומיהו אגסים ותפוחים יבשים חתוכין ואפי' הפלומאן בל"א שמביאין הגוים חתוכים יבשים נוהגין לאוכלן ושמא הטעם מאחר שאין חריף כ"כ להפליט טעם הסכין ואינו אלא מטעם השמנונית בעין שעליו אותה השמנונית אינה אוסרת לא קליפה הגסה הראשונה וכו' חד בתרי בטיל. ועוד אפי' לגבי איסור חמץ אינו אוסר בא"ח זתים שנחתכו בסכין של חמץ אלא שנחתכו לאחר שנכבשו אבל נחתכו קודם כבישתן מתיר לשם לאוכלן בפסח אעפ"י שבודאי חריפין הן אפי' רטובין יותר מאגסין ותפוחים. ואין לחלק דהתם היתר בלע דאם היו כולם צריכים קליפה מדינא כמו הזית ראשון לא היה בכל זית לבטל קליפת החתך ולא היה מתבטל קו"פ בס' ואין שייך הכא שיתבטל ברוב ביבש דהא לא נתערב האיסור אלא מבורר בכל אחת במקומו ול"ד לחתיכת חלב וכו' ע"כ. הרי מבואר בדבריו דס"ל דזתים שנחתכו קודם נתינתם במים הם מותרים דלא חשיבי חריפי גמורים כמו בצלים ושעל כן מביא ראיה מהם להאגסין ותפוחים יבשים שחתוכים בסכין ש"ג ודלא כמו שפי' הח"י ז"ל בכונת דבריו דגם קודם נתינתם במים הם חריפים ואסורים דמשטחיות לשונו נר' דלא סל"ה כיעו"ש. ואפשר דהח"י ז"ל בעצמו נרגש בדוחק מה שפי' בכונת דבריו וע"ז סיים וכתב דלדינא כן הוא עיקר דאסורים דאף דנימא דכונת האו"ה כמו שהבינו דבריו שאר האח' דקודם שנתנום במים לא מיקרו ד"ח מ"מ אנן לא קי"ל כוותיה וכו' עש"ב באות מ"ב ומ"ג:

ומהאמור אתה תחזה דגם מ"ש הפר"ת ז"ל דבהכרח להגיה דברי האו"ה בהיפך כדברינו. אחהמ"ר לא אפשר להגיה כן בדבריו כלל וכנ"ל דהדבר פשוט מעצמו דהאו"ה סל"ה דקודם נתינתם במים לא חשיבו חריף גמור להפליט טעם הסכין בהם. וכבר כל הפוס' ז"ל הבאים אחריו נצבו כמו נד ודחו סברתו וס"ל לדינא דחשיבי חריפים גמורים כשאר דברים החריפים וממילא יוצא לנ"ד דהזתים החתוכים בסכין ש"ג קודם כבישה שהם אסורים הגם שהסכין הוא אינו ב"י וקי"ל בעלמא נטל"פ מותר. מ"מ מאחר דהזתים הם חריפי וחורפייהו מחלייא להו ומשוה לאינו ב"י כב"י ואסורים כשאר דברים החריפים דהסכמת האח' ז"ל דקי"ל לדינא דכל ד"ח נ"ט לשבח דמשוה לאינו ב"י כב"י. ומה שיש לעמוד ע"ד הרב"ד בחאו"ח סי' קצ"ו בדין הכרתי שחתכו אותה בסכין חמץ שאינו ב"י דכתב שם להיתר. והם נגד דבריו שבחיו"ד סי' ל"ח ממש כיעו"ש כבר קדמו שרים ועמדו ע"ד עיין בס' ערה"ש ובס' זכור לאברהם חיו"ד באות חריף יעו"ש. והשו"ג בא"ח סי' תמ"ז הבי"ד הרב"ד ז"ל שם או"ח בדין כרתי ולא העיר בזה ע"ש:

ולאומר שיאמר דעדין יש צד להתיר הזתים הנ"ל ממה שנודע דהפוס' ז"ל בהאי דינא דזתים שחתכם בסש"ג שאסורים המה ראו כן תמהו דמ"ש מההיא דכתב הב"י ז"ל בשם שבולי הלקט בסי' צ"ו בדין הלימוני"ס וחתיכות דגים שמביאים הגוים שמותרים מפני שמביאים הרבה ביחד ואף אם נאסרו מקצתן שנחתכו בראשונה נתבטלו באחרים הנחתכים אח"כ שאינם נאסרים כי כבר נתבטל טעם הסכין בראשונים ועין במורם בהגהה סי' צ"ו ס"ד. וא"כ גם בזתים יהיו מותרים דכבר נתבטל טעם הסכין בראשונים ואף הראשונים שנאסרו יהיו בטלים אח"כ ברוב תערובת ומאי שנא. וכל אחד מהם ז"ל מצא ישוב ברוחב מבינתו לקושיא הלזו. ואתייא מכללא ראה ראיתי להגהות דרישה בסי' קי"ד דעמד בזה ותירץ דבדין הזתים איירי שאין כ"כ זתים מרובים שיהיו בטלים השנים או הג' הראשונים ע"ש. דנר' מדבריו דאם יש זתים מרובים כ"כ שיעור לבטל זתים הראשונים כנ"ד אזי כולם מותרים. גם הפר"ת ז"ל כתב וז"ל ואין היתר לזתים החתוכות אלא במציאות שעושים הרבה דמן הסתם איכא שיעור ביטול לסכין עצמה ע"ש. דלפי"ז יוצא לנ"ד דאנ"ס דבשעה שחותכים הזתים הם חותכים כמה סאין בסכין אחד דהם מותרים. ולא מבעיא לדעת הגהות דרישה דהצריך כ"כ זתים לבטל הב' והג' זתים הראשונים דבנ"ד בודאי יש שיעור הרבה לבטל זתים הראשונים. אלא אפי' להפר"ת דהצריך כ"כ זתים כדי שיהיה שיעור לבטל הסכין ואפשר דהסכין שחתכו בה היא גדולת הכמות עכ"ז מאחר דבשעה שחותכים הזתים בנ"ד הם חותכים הרבה כמה סאין ויש כמה ביטולין לסכין דמותרים הם וכנז"ל:

אמנם המעיין יראה דלית דין בר סמכא דמלבד דהשו"ג ז"ל בחיו"ד סי' צ"ו שדי ביה נרגא בתי' הגהות דרישה ודחה תירוצו וכתב דאין זה עולה יפה דמסתמא זתים מרובין יש שחותכין בסכין אחד לאלפים ולרבבות יעו"ש. עוד דבר סת'ר לי אנכי הדל לדברי ההגהות הנ"ל ממ"ש בפו"ד בסי' צ"ד וצ"ו דעמ"ש הטור בסי' צ"ד אם חתך את הבצלים בסכין ש"ג צריך ס' נגד כל הבצלים כתב שם בפרישה אות ט' וז"ל קשה דלא הו"ל לרבינו לכתוב האי דינא סתמא כיון דס"ל כר"א דלא אמרי' חענ"נ כ"א בב"ח לכן נראה דגם רבינו מודה בזה ומטעם דדוקא בחתיכה שנאסרה מאיסור שנפל עליו בפעם אחת אמרינן גביה אפשר לסוחטו מותר. משא"כ כאן בבצלים שחתכן דק דק בסכין של איסור ובכל חתיכה בעינן ששים נגד כל הסכין וכשחתך דק דק והשליכן יחד לקדירה בעינן כמה פעמים כדי כל הסכין דומיא דתחיבת הכף ב' פעמים בקדירה דכתב רבינו לעיל דבעינן ב"פ ס' נגד כל הכף וה"ה אם תחב הכף כמה פעמים לקדירה בעינן כמה פעמים ס' ולא הוה בקדירה כ"כ פעמים כדי כל הסכין. משא"כ בחתך בסכין של בשר דאין שם נבילה עליו וכו' ע"ש כ"כ בפרישה בסי' צ"ו אות ז' דאף הרא"ש ורבינו דס"ל כר"א דל"א חענ"נ כ"א בב"ח לא סגי כאן בחתכו בסכין ש"ג כדי כל הסכין לחוד דכיון דחתכו בהסכין דק דק בעינן בכל חתיכה נגד כל הסכין דשם נבילה עליה וכו' דומיא דתחב הכף בקדרה ב"פ ואין בבצלים כ"כ משו"ה בעינן לפחות ס' נגד כל הבצלים וכו' ע"ש. הרי לך דדברי הגהות דרישה הנ"ל הן נסתר מחמתן ממ"ש בפו"ד של סי' צ"ד וצ"ו דמבואר יוצא לדין הזתים דאף שחתכו בסכין אחת כמה וכמה זתים מרובים לא אמרי' דגו"ד זתים הראשונים הם דוקא שנאסרו ואלו הם ברוב הזתים שנחתכו אח"כ כמו בלימוני'ס כ"א אמרי' דבכל פעם ופעם שחותך בסכין בזתים הזית ההוא נאסר. ורציתי לעמוד בדברי הפרישה במ"ש בסי' צ"ו אות ז' דנראים דבריו קשים דידיה אדידיה אמ"ש שם בדרישה ואמ"ש לעיל בסי' צ"ד בפו"ד ע"ע ברם הכא לא יכולתי להאריך:

גם הרב"ד ז"ל בחיו"ד סי' ל"ח די"ז כתב דהא דאמרי' דצריך ס' נגד חלק הסכין הי"ד כשחתך פעם אחת אבל אם חתך ב"פ ודאי דצריך ב"פ ס' נגד חלק הסכין ואם חתך ג"פ צריך ג"פ ס' נגד חלק הסכין וכן ד' וכן ה' וכן כמה פעמים צריך ס' פעמים כמנין פעמים שחתך וכיון שחתכן דק דק שא"א לעמוד במנין הפעמים שחתך אז צריך לשער ס' נגד הצנון כולו וסגי בהכי אע"ג דליכא ס' כנגד תחיבות הסכין שאין אנחנו יכולים להחשיב יותר מאם היה הצנון גופו חתיכת נבילה גמורה ע"ש שהאריך והעלה כן לפסק הלכה למעשה. וחזי הוית לה' בית יאודה ח"א סי' ט"ו דכתב שם ע"ד מרן ביו"ד סי' צ"ד ס"ב דפסק דאם תחב הכף לקדירה ש"ב ב"פ דצריך ב"פ ס'. דהטעם הוא דבכל פעם יש שינוי דמתחי' אנו משערים כנגד החלב המובלע בכף אלא כיון דלא ידעינן כמה בלע משערינן בכולו. אבל בפעם ב' ניתוסף האיסור דהכף נעשה נבילה ע"ש. ונראה דאזיל בשיטת מוהרי"ל ז"ל הביאו הבאה"ט שם בסק"ד דכתב שם הילכך כשתחבו ב"פ תו ליכא למימר דנ"נ דכיון דנאסר הכף לא נ"נ אח"כ אפי' תחבו הרבה פעמים סגי בב"פ ס' ע"ש. ודברי הפרישה והרב"ד ז"ל הנ"ל הם נגד דברי מוהרי"ל והתה"ד סי' קפ"ד וה' בית יאודה ז"ל הנ"ל דלדידהו לא די בב"פ ס' כ"א לכל פעם ופעם צריך ס' וצריכים אנו לידע לפי סברתם מהו טעמו של דבר דכפי הנראה היה די בב"פ ס':

וראיתי לה' ב"ח והש"ך והכנה"ג בסי' צ"ו הגב"י אות ל"ח דתירצו להך קושיא שקשה על דין הזתים מהא דלימוני"ס. והוא דיש לחלק דהא דלימוני'ס כיון שאינם חריפים כ"כ א"כ לא מחלייא אלא מה שבלוע בדופני הסכין וזה מתבטל בראשון וב' ושוב אין כח להלימוני'ס להשוות לשבח מה שבלוע מבפנים מה שנתבטל כבר. משא"כ בזיתים דחריפי טפי מלימוני'ס והוי כמו צנון ומפליט ומחלייא בכל הזתים החתוכות שאפי' מה שבלוע בפנים משוי ליה לשבח וכל א' וא' נעשית נבלה ולא שייך תו למימר כמ"ש בלימוני"ס דאף אם נאסרו מקצתן שנחתכו בראשונה מתבטלים הם באחרים הנחתכים אח"כ כיון דהזתים חריפי טובא מפליט ומחלייא בכל חתיכות הזתים ולכן כולם אסורים. ועוד תירצו דלענין דינא אין לסמוך ע"ז דכבר נתבטל טעם הסכין בשנים וג' הראשונים וכו' כ"א דקי"ל לדינא דכולם הם אסורים. גם הפר"ח ז"ל בחיו"ד סי' צ"ו אות י"ח האריך וחילק כהש"ך ובסי' קי"ד כתב שכן דעת האחרונים ז"ל לאסור יעו"ש. גם המג"א ז"ל באו"ח סי' תמ"ז בדין זתים שנחתכו בסכין של חמץ כתב וז"ל ולא שייך בהו ביטול דבכולי סכין משערינן וא"כ חזרו הזתים כולם חמץ פי' דכל אחת בלעה קצת מהסכין וא"כ נעשית כל אחת בלועה מהחמץ ושוב לא פלט ע"כ. וכתב ה' מחצית השקל ז"ל פי' כל אחת בלעה קצת מהסכין ר"ל שבכל חתיכה נבלע עד כדי נטילה ולא יצא כל הבלוע בסכין כ"א מעט נפלט לתוך חתיכה. ואף שבצירוף כל החתיכות יש ס' מ"מ הלא נבלע בכל חתיכה עד כדי נטילה. ואע"ג שאח"ז כבשם יחד וכבוש כמבושל ונימא שוב פלטו החתיכות מה שבלעו מהסכין ובצרוף כל החתיכות הלא מסתמא יש ס' נגד הסכין לזה סיים ולא פלט וכו' יעוש"ב. וסיים שם המג"א דדברי הש"ך ביו"ד סי' צ"ו עיקר וכ"כ הב"ח פי' דכל הזתים שנחתכו הם אסורים. גם הט"ז ז"ל שם כתב וקשה דלמה לא יתבטל הסכין בס' נגד הזתים דאז ודאי אי משערינן בכל הזתים איכא טפי מס' נגד כל הסכין. ותירץ דכיון דחותך כל א' וא' בפ"ע ואין בה לבדה ס' נגד הסכין אפי' מתערבת אח"כ אין האיסור שבה נפלט ממנה לגמרי. וכתב עליו ה' מטה יאודה ז"ל אע"ג דבדבר הנבלל ונימוח אם נאסר מתחילה ואח"כ נתרבה עליו ההיתר דניתר הכל כיון שהכל נבלל ונתערב והכא הזתים מתערבים במים דהוי דבר לח. מ"מ בעינן שיהא הכל לח בלח משא"כ זתים הוי דבר יבש ועומדין בעינייהו ואינן מתערבים יפה עם הלח. ווה הוי כפי מה שפסק הש"ע יו"ד סי' ק"ו דחתיכה שבלעה איסור ואין בה ס' לבטלו שנפלה לקדירה אחרת אע"ג דיש ס' להתיר קדירה ב' החתיכה עצמה לעולם אסורה לפי שהאיסור שבה אינו נפלט לגמרי. והכא נמי כל זית שנאסר שוב אינו ניתר ע"כ. ועיניך תראינה בדברי הט"ז הנ"ל דהא דמקשה ומתרץ הי"ד גבי זתים שחותכין בסכין חמץ דהתירא בלע. משא"כ בזתים שנחתכו בסכין ש"ג מפשט פשיט"ל דאסורים דאיסורא בלע ע"ע. ומהתימה על ה' מש"ל ז"ל דכל רז לא אניס ליה דהקשה הוא על מרן ז"ל ממ"ש בסי' צ"ו בדין הלימוני"ס דהוא סותר למ"ש בסי' קי"ד בדין הזתים והניח בצ"ע ולא זכר ש"ר דכבר חקרוה שרים אשלי רברבי ובאו לכלל ישוב ואין כל חדש:

וראיתי לה' שולחן גבוה באו"ח דכתב דאין כאן תימה כלל דהטור ז"ל לא פשיט בפשיטות בדין הסכינים שהזתים אסורים כ"א בדין כבישתם בקדרה מחומצת וגם מרן ז"ל הלך לדרכו דדין הסכין מחומץ הין ולאו ורפייא בידיה ולא פשיט ליה לא לאיסור ולא להיתר. אמנם כשבא לו אל טור יו"ד וראה דברי בעל שבולי הלקט דכתב דטעם הסכין בטל בראשון וב' פשיט ליה מילתא כדנא ופסק כן בש"ע ע"כ. ועמו הס"ר זה לא ניתן ליאמר דעם שנסכים עמו לסבול הדוחק העצום הזה בדעת מרן ז"ל שכל רז לא אניס ליה. מ"מ מה נענה ביום שידובר בנו דברי מרן ז"ל שביו"ד סי' קי"ד בדין הזתים הנחתכין בסש"ג דפסק שם שהם אסורים עם שבסי' צ"ו הביא דברי הר' שבולי הלקט בדין הלימוני'ס דטעם הסכין הוא בטל בראשונים עכ"ז בדין הזתים פסק שהזתים אסורים דמזה נר' בבירור דתירוצו אינו ומוכרחים אנו לומר דיש שינוי ביניהם כמ"ש האח' ז"ל דהזתים חריפי טפי וכנז"ל. גם ה' ערה"ש ז"ל בחא"ח סי' הנז' כן עלתה הסכמתו דזית חריף טפי מלימוני'ס והכריח זה ממה שפסק מרן בזתים הנחתכין בסכין ש"ג שהם אסורים ע"ש:

קנצי למלין דכפי דברי הפוס' ז"ל הנז"ל איני רואה מקום להתיר זתים הנחתכים בסכין ש"ג כלל והם אסורים באכילה. גם יש לדון דאם חתך הזתים בסכין של ישראל של בשר אפי' שהוא אינו ב"י והוא מקונח יפה אין לאוכלו עם חלב וגבינה כמו שפסקו הפוס' האח' ז"ל דכל ד"ח משוה לאינו ב"י כב"י ומחלייא ליה לשבח ושגם מרן ז"ל חזר בו וכן ס"ל לדינא כהי"א שהביא בסי' צ"ו ס"א ע"ע ה"ה בספרתם. והגם דבזה בנחתכו בסכין בשר של ישראל יש צדדין להקל לאוכלם עם גבינה יען דהיתרא בלע והוא נ"ט בר נ"ט עכ"ז יש ליזהר ולהחמיר עיין בהמג"א ז"ל או"ח סי' תנ"א סקל"א דבד"ח אין מועיל בו נ"ט בר נ"ט וכו' ע"ש. ועיין בהש"ך סי' קכ"ב סק"ב דכתב אם בישל ד"ח בקדרה של בשר ב"י אם בשלו בו אח"כ מעל"ע שנתבשל בו הבשר אעפ"י שאינו מעל"ע משנתבשל בו הד"ח והיה ב"י כשנתבשל בו הד"ח מותר. אבל אם נתבשל בו בתחי' דבר איסור אפי' נתבשל בו אח"כ דבר שאינו חריף אם הוא ב"י מונין אח"כ מעל"ע מתבשיל השני כדלעיל סי' צ"ד סקכ"ב ע"כ. ובס' שפתי דעת בסי' צ"ד סקכ"ב האריך שם בדינא דנ"ט בר נ"ט ובסוף כתב וז"ל ודע דלפי"ז אם בישלו ד"ח תוך מעל"ע לבשר ובתוך מעל"ע לד"ח בישלו חלב להב"י שרי ולהש"ך דעיקר טעמא דנ"ט בר נ"ט דהיתרא ולפי"ז בד"ח לא שייך זה א"כ אמאי כתב הש"ך בקכ"ב אות א' דשרי. ושו"ר באורח מישור שם אות א' הרגיש קצת בזה ומ"ש שם דעל או"ה נמי קשה לק"מ דהאו"ה כתב בפי' וכו' ע"ש. ובש"ע דפוס ווין בסי' צ"ו יש הגהה מהר"ר עוזר ז"ל ע"ד הש"ע ס"ג והביא דברי המג"א או"ח סי' תנ"א הנ"ל והאריך בזה ולבסוף כתב וז"ל והשתא א"ש הא דכתב הש"ך ר"ס קכ"ב בדין ד"ח שבשלו וכו' ולכאורה ק' הרי ד"ח שנתבשל בו עושהו כממש. ולפי מ"ש ניחא דהוי נ"ט בר נ"ט מן הבשר לקדירה ולד"ח טעם א' ומן הד"ח מה שחזר לקדירה הוא טעם ב' והוי נ"ט בר נ"ט דהיתרא. והא דנקט האו"ה שם שאב"י משום דנקט אליבא דכ"ע לאפוקי בזה איכא פלוגתא דלא"ז דנ"ט בר נ"ט אסור בבישול גם זה אסור וזה ברור ע"כ ע"ש. ואין להאריך והמחמיר גם בזה תע"ב וצוי"מ וימ"ן לשוני ע"ט ס"ט:

תוכן העניינים

שערי עזרה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה