אור ברסלב
שערי עזרה יורה דעה › סימן ז

שערי עזרה· רבי עזרא הכהן טראב מסלתון

יורה דעה · סימן ז

סימן ו

מעשה שהיה באחד שקונה בשר כשר מאת קצב גוי והגוי המוכר הוא עומד מחוץ לחנות וחותך חתיכות מהאליה הכשירה ומשליכם לתוך המאזנים לשוקלם לישראל עם הבשר הכשר ואירע שחתיכה אחת השליכה ונפלה על הדף שלפני המאזנים והיה על הדף מקודם חתיכת אליה טרף ומשרת של הגוי היה עומד בחנות בפנים ונטל שתי חתיכות האליה מעל הדף ונתנם במאזנים ואמ"ל הגוי הקצב שחתיכה הזאת היא טרף ותסיר אותה מהמאזנים וכן עשה המשרת והישראל הקונה בעת שהסיר המשרת חתיכת הטרף מהמאזנים לא שלטה עינו כ"כ לידע בודאי שהסיר חתיכת הטרף ומפחדו מהגוי שתק בו בפרק ואחר כך לבו נוקפו שמא המשרת הסיר חתיכת האליה הכשר ונשארה חתיכת הטרף ובדעתו הוא לבוא לשאול לחכם כיצד דין חתיכות האליה כולם והביא הבשר וחתיכות האליה לבית והלך לעסקו ולא סיפר לאשתו והיא מלחה אותם כולם יחד וחתיכות האליה הם ו' ז' חתיכות יש מהם שמשקל החתיכה ח' ט' דראמ'ס ויש מהם שמשקל החתיכה ט"ו דראמ'ס ומשקל כל הבשר וחתיכות האליה הם חצי ליטרא באופן שבודאי אין ס' לבטל וע"ז באו לשאול כיצד דין הבשר וחתיכות האליה הנ"ל:

תשובה. עיין בש"ע חיו"ד סי' ק"ט ס"א דכתב מרן ז"ל חתיכה שאינה ראויה להתכבד שנתערבה באחרות מין במינו יבש ביבש חד בתרי בטיל ומותר לאוכלן אדם א' כל א' בפ"ע אבל לא יאכל שלשתם יחד ויש מי שאוסר לאוכלם אדם א' אפי' זה אח"ז וכ' מור"ם ז"ל דכן יש לנהוג לכתחי' ויש מחמירין להשליך א' או ליתן לגוי וכ"ז אינו אלא חומרא בעלמא וכו' ואין חילוק בכ"ז בין אם האיסור מדאוריתא או מדרבנן ע"כ. ועו"ש בס"ב יבש ביבש שנתבטל חד בתרי אם בשלן כולן כא' אפי' לאכול כ"א בפ"ע אסור אם אין ס' מפני שהרוטב בנ"ט ונבלע בחתיכות. וכ' מור"ם ז"ל וי"א דאם נודע התערובות קודם שנתבשל ביחד הכל שרי דאין חוזרין ונאסרין מאחר שנתבטל ביבש וכו' ובמקום הפסד יש לסמוך אדברי המתירים ולהקל ע"כ. וה' פתחי תשו' שם סק"ד הביא בשם ה' חינוך ב"י סי' מ"א דכתב ששמע שפסק גדול אחד דבמליחה דקי"ל מליח כרותח הוי הדין כך כמו בבישול דאם לא נודע עד אחר מליחה צריך ס' וכ"כ בנו"ב חיו"ד סי' נ"ג. אמנם בתשו' חב"י הנ"ל גופיה סו"ס צ"ז בשם זקנו מבואר דבמליחה לא אמרי' הכי דכתב אם נודע התערובת אחר המליחה קודם הבישול אע"ג דקי"ל מליח כרותח הכא לענין יבש ביבש לא הוי כבישול דהא כתב הב"י דהא דאמרי' וכו' וה' פתחי תשו' שם דחה ראיתו ע"ש:

והנה בנד"ז נודע התערובות קודם מליחה ויש כמה ספיקות ספק אם חתיכת האליה הטרף נשארה עם הבשר הכשר או לא ואת"ל דנשארה ס' שמא היא מחתיכות האליה הקטנות שאין משקלה כ"א ח' ט' דראמ'ס ואין בה דין חהר"ל עיין בס' נדי"ל חיו"ד סי' ע"ג דהאריך בדין המוליזא'ס לומר דלא חשיבא חהר"ל מרוב קוטנה ע"ש ודון מינה ואוק"ב. ואת"ל שמא היא מחתיכות האליה שיש בהם ט"ו דראמ'ס ונאמר שיש בה שיעור להתכבד בפני האורחים אכתי איכא ס' שמא הלכה כהרי"ף ורש"י ז"ל דאין חהר"ל נאמר בנבילה וטריפה. ואת"ל דהלכה כמ"ד דאף בנבו"ט איתא להאי דינא דחהר"ל אכתי איכא ס' אי הלכה כמ"ד דאין דין חהר"ל בחיה כ"א במבושל ומרן ז"ל מכללם ועיין בס' נדי"ל שם שעשה ספיקות אלו לנדונו ע"ש. והגם דמרן ז"ל בסי' ק"א ס"ב פסק דבנבילה אית ביה דין חהר"ל מ"מ כבר נודע מ"ש הפוס' האח' ז"ל דבמקום דאיכא ספיקא בדבר עבדי' ס"ס ואפי' נגד פסק מרן ז"ל יעו"ש. ובמ"א באתי בארוכה בזה בס"ד. אשר על כל אלין ספיקי דהוו בנ"ד הסכמנו יחד החברים בלימוד ליל ו' דמותרים הם בפשיטות. ועצה"ט וחומרא אמרנו שישליך אחת מחתיכות האליה לאיבוד וחתיכות האליה הנשארות יבשלם שתים שתים ביחד דממ"נ איכא חדא דהתירא כמ"ש מרן ז"ל בסי' ק"י ס"ז. ועיין בס' יד יוסף אשכנזי סי' ע"ח דצידד להקל בנדונו ושם הוי רבותא טפי מנ"ד כיעו"ש:

ובענין זה ראיתי בס' בן אברהם בסופו דנ"ה ע"א דהק' על הרשב"א ז"ל דבח"א סי' תק"ד כתב חתיכת איסור שנפלה בחתיכות היתר ונפלה או נאבדה אחת מהם הותרו כולם וסמוכות שלו מש"ס זבחים פ' התערובות דאמר"ן טבעת של ע"ז שנתערבה בק' טבעות ונפל אחד מהם לים המלח הותרו כולם דאמרי' הך דנפל היינו דאיסורא וכו'. וק' דהוא בעצמו בסי' שכ"ה דחה הא דר"ן דכר"א אתיא ויחידאה היא והניח בצ"ע ע"ש. ואנכי הדל הוק"ל ג"כ דבסי' רע"ג גם היא סותרת לסי' שכ"ה בשתים חדא דבסי' רע"ג מסכים להלכה כההיא דר"ן וכמו שהסכים בתו"ה הארוך שער ב' של התערובות. ואילו בסי' שכ"ה כתב ואפשר דהא דר"ן כר"א אתיא ויחידאה היא. ועוד בסי' רע"ג מפרש מ"ש בגמ' לא התיר ר"א אלא שנים שנים ומ"ש אנא נמי תרתי קאמרי היינו שאחר שנפל אחת מהם לים הגדול או נקרב ראש אחד מהם שהנשארים הם מותרים והוא שיקרבו הנשארים או ימכרו שנים שנים אבל אחד אחד לא. ובס' תו"ה הארוך ובמשמרת הבית עשה מסמרות נטועים לפי' זה ודחה פי' הרא"ה ז"ל שפי' דמ"ש בגמ' לא התיר ר"א אלא שנים שנים היינו דכשקרב בתחילה היה שנים ומ"ש אנא נמי תרתי קאמר היינו שנפלו ב' טבעות לים המלח ע"ש ובסי' רע"ג ותק"ד הולך ואור בדרך שכתב בתו"ה הארוך וכמו שציין הוא ז"ל שם. ואילו בסי' שכ"ה כתב ולא נפלה א' בלבד קאמר אלא שנים וכר"א דאמר לא התיר ר"א אלא שנים אבל אחד לא ע"ש ולי צ"י. ומהתימה על ה' בן אברהם שלא נתעורר גם בזה. שו"ר אחרי רואי דמ"ש בסי' שכ"ה ולא נפלה אחת בלבד וכו' תיבת נפלה היא ט"ס וצ"ל ולא אחת בלבד קאמר אלא שנים וכדר"א וכו' ובזה אזד"ל קושיא הב' והגם דקשה לשבש הספרים מ"מ מוכרח לומר כן ושכן מוכח מאותה התשו' עצמה כיעו"ש. ולקושית הרב ב"א ז"ל י"ל בדוחק דבתחי' קאמר בדרך אפשר דאפי' ההיא דזבחים ליתא אליבא דהלכתא וכו' אכן אחר דראה שהרמב"ם ז"ל בחבורו בס' זרעים פסק כאותה דרב גם הוא הסכים כן להלכה:

תוכן העניינים

שערי עזרה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה