אור ברסלב
שערי עזרה יורה דעה › סימן ה

שערי עזרה· רבי עזרא הכהן טראב מסלתון

יורה דעה · סימן ה

סימן ד

חתיכת בשר שנמלחה בחלבה עם שאר חתיכות בשר ושהו כדי מליחה מהו הדין שלהם אם הם מותרות או לא:

הנה בהרמב"ם ח"ב בתשובות דשייכי לה' מ"א שנדפסו שם באות י"ז כתוב וז"ל חתיכת חלב שמלחה עם שאר חתיכות אם החלב דבוק בה באחת מן החתיכות פעמים שאותה חתיכה שהחלב דבוק בה מותרת ואותה שמונחת אצלה אסורה כגון שבאותה חתיכה שהחלב דבוק בה יש בה ס' ובאותה שמונחת אצלה אין בה ס' אז מותרת אותה שדבוק בה מ"מ צריך לקלוף אותה לצד החלב ואותה המונחת אצלה אם היתה מונחת לצד החלב אסורה. אבל אם מונחת לצד הבשר מותרת אפי' אין בה ס' כי חלב אינו מפעפע מחל"ח בלא רוטב. ואם החלב לא' היה דבוק בחתיכה אותה שמונחת אצלה אסורה אם אין' בה ס' אבל שאר כל החתיכות מותרות ואם נגעו אחת או שתים בחלב והוכרו ולבסוף נתערבו אם יש לשם מן הכשירות יותר שלא נגעו בחלב כולן מותרות כי חד בתרי בטיל בדבר יבש ואפי' בראויה להתכבד כיון דלא אסיר אלא מחמת בליעה מדברי מוהר"ם עכ"ל. וכונת דבריו נראים דס"ל דאין חלב מפעפע מחל"ח בלא רוטב ולגבי אותה חתיכה הדבוק בה חלב אם יש בה ס' כנגד החלב שבה היא מותרת וצריך לקלוף ממנה מה שהוא נוגע ממנה בחלב ולגבי חתיכה שהיא מונחת אצלה אם היא:

נוגעת בחלב ממש ואין בה ס' נגד החלב אסורה ואם אינה נוגעת בחלב ממש כ"א שנוגעת בבשר שיש בה החלב אזי מותרת אפי' אין בה ס' דאינו מפעפע מחל"ח בלא רוטב. ואם החלב אינו דבוק בבשר כ"א שהוא חתיכת חלב לבדה ונמלחה יחד עם חתיכות בשר אזי חתיכת:

הבשר שנוגעת בחלב אם אין בה ס' היא אסורה אבל שאר החתיכות שאינם נוגעים בחלב ממש כי אם שנוגעים, בהחתיכה שנוגעת בחלב הם מותרים אפי' אין בכל א' ס' והיינו אע"ג דאיהו ס"ל דאין חלב מפעפע מחל"ח, בלא רוטב מ"מ אם חתיכה נוגעת בהחלב עצמו אמרי' דחשיבא כאילו החלב דבוק בה ממש ואם אין בה ס' כנגד החלב אסורה אבל החתיכות שאינם נוגעות בחלב כ"א בבשר דוקא אזי אפי' אין בכל א' ס' מותרים דאין חלב מפעפע מחל"ח בלא רוטב זהו הנראה בכונת דבריו ז"ל. גם במרדכי פרק ג"ה כ"כ כרס שלא ניקרוהו מחלבו ונמלח עם בשר אי איכא בכרס גופיה ס' נגד החלב הדבוק בו מותר. ושאר חתיכות בשר שאצלו שנגעו, בחלב שאין בהם בכל אחת בפ"ע ס' לבטל החלב שעל הכרס אסורות ואין מצטרפין ביחד לבטל החלב כיון דאין החלב מפעפע מחל"ח בלא רוטב ע"כ. והפר"ח ז"ל בסי' ק"ה הביא דברי המרדכי אלו בשם תשובת מוהר"ם כרס שלא ניקרוהו וכו' והאריך וכתב דלס' מוהר"ם דאין חלמ"פ מחל"ת נמשך מזה קולא וחומרא. קולא שכל החתיכות שאינן נוגעות בחלב עצמו אף עפ"י שנוגעות בחתיכה שהחלב דבוק בה אינם נאסרות כלל אפי' כ"ק שהרי אין החלמ"פ מחל"ח. חומרא אעפ"י שיש בכל החתיכות ס' נגד החלב אין מצטרפות לבטלו. וגדולה מזו סבור דאפי' החתיכות שנוגעות בחלב עצמו אינן מצטרפים לבטלו וצריך ס' בכל א' וא' נגד החלב ואם לאו אותם שיש. בהם ס' מותרות וחתיכות שאין בהם ס' נגדו אסורות ע"ש. גם הפר"ת ז"ל שם סקט"ו כתב דדברי המרדכי היא תשו' מוהר"ם ז"ל והאריך שם לתת טעם אמאי אם נגעה החתיכה בחלב אינה מצטרפת וכתב דיש שני מיני פעפוע וכו' וחתיכות הבולעות מהחלב לא יצטרפו וצריך ס' בכל א' הטעם שאין אותו הפעפוע מפעפע כמעשה הרוטב המשוה את הכל וכו' ודעת המרדכי שאין חלמ"פ מחל"ח וחתיכה הנוגעת בה מותרת ואפי' כ"ק אי"צ וט' שאם נגעה בחלב אינה מצטרפת הכונה היא להיות שמה שבולעת החתיכה אינה יוצא ממנה אין להם צרוף וכאילו הם ב' קדרות שנפלו להם ב' חתיכות חלב עש"ב:

ואנכי העבד הוק"ל דשם בתשובות דשייכי לה' מ"א בתשובה הקודמת באות ט"ז כתוב וז"ל ועל הכרכשות שלא היו מנוקרות ונמלחו עם הבשר אם יש ס' בכל הכרכשא כנגד החלב שבה היא אסורה אבל הבשר שאצלה מותר כיון דיש בכל הבשר ס' לבטל החלב שבה ממ"נ אי מפעפע מחל"ח בלא רוטב אז כל הבשר מצטרף לבטלו ואי לא מפעפע בלא רוטב כ"ש דמותר. ועוד הרי הוכיח ר"י דאין מתפשט לחוץ מחל"ח בלא רוטב וכו' וכ"ש בנד"ז שכתבת שיש לבטל כל הכרכשות דודאי הבשר מותר והכרכשות אסורות. מוהר"ם ע"כ. ומדברי תשו' זאת נר' דס"ל דהגם דיש בכל הכרכשא ס' נגד החלב:

שבה היא אסורה. ובתשו' שאחריה באות י"ז כ' שחתיכה שהחלב דבוק בה אם יש בה ס' נגד החלב שבה היא מותרת אלא דצריך קליפה לצד החלב וקשו דבריו אהדדי. ועו"ק במ"ש הבשר שאצלה מותר כיון דיש בכל הבשר ס' לבטל החלב שבה. דנראה מזה דס"ל דחתיכות הבשר כולם יחד מצטרפים לס' לבטל החלב בין אותם החתיכות הנוגעות בחלב ממש ובין אותם החתיכות שאינם נוגעות בחלב ממש כי אם נוגעות בהכרכשא כולם יחד מצטרפות לס' לבטל החלב. וכפי התשו' שאחריה צריך. שיהיה בכל חתיכה וחתיכה הנוגעת בחלב ס' לבדה כדי לבטל החלב ואינם מצטרפים יחד לבטל דהו"ל כאילו החלב דבוק ממש בהחתיכה הנוגעת בחלב וצריך שיהיה בה ס' לבטל. ושאר החתיכות שאינם נוגעים כ"א בהכרכשא דוקא אפילו אין בכל א' וא' מהם ס' ואפילו אין בהצטרפות כולם ס' מותרות דאין חלב מפעפע מחל"ח בלא רוטב ואם יהיה שכל החתיכות אינם דבוקים בחלב עצמו כ"א בהכרכשות אזי אי"צ צרוף כלל והם מותרות אפילו אין. בהם ס'. דנמצא דבריו שבתשו' ט"ז קשים בתרתי הן מצד החתיכה שהחלב דבוק בה והן מצד שאר החתיכות שדבריו הם היפך מ"ש בתשו' י"ז וגם היפך מ"ש המרדכי בשמו. ומה שהביאו הפר"ח והפר"ת ז"ל דברי המרדכי שכתב בשם מוהר"ם נראה דהם דבריו שהובאו בתשו' י"ז הנ"ל. ודברי אחד גדול הם הוא ניהו מוה"ר מאיר בר ברוך ז"ל כאשר נראה זה מהתשו' שם ומהתשו' שנדפסו אחר הלכות אישות כיעו"ש. ורבו של המרדכי שמביא בשמו הוא עצמו מוה"ר מאיר בר ברוך ז"ל ע' בהחיד"א ז"ל בס' שה"ג ח"א מער' מ' אות כ"ג ובס' ועד לחכמים ד' נ"ד ע"ב יעו"ש. ואם באנו לומר דיש בדבריו שבתשו' ט"ז ט"ס וכנ"ל אם אין ס' בכל הכרכשא וכו' וכונתו היא דאם אין ס' בהכרכשא כנגד החלב שבה היא אסורה ואין מצטר' חתיכות הבשר עמה לבטל החלב ואם יש בהכרכשא בעצמה ס' כנגד החלב אזי היא מותרת. עדין קשה מצד שאר החתיכות כדאקשינן לעיל באופן שדברי תשו' מוהר"ם בההיא דכרכשות נפלאו ממני ולי צ"ע:

ועיין במפתחות שבס' קול בן לוי אות ק"מ דהביא תשו' מוהר"ם ז"ל שהביאה מרן ב"י ז"ל בסי' ק"ה מצוי הדין בחילוף דברים ע"ש. והכנה"ג שם בסי' ק"ה הגב"י אות ס"ז האריך הרבה בהבנת ל' המרדכי ובסוף כתב דהנכון כמו שהגיה מוהריב"ל וכמו שנמצא במרדכי שנדפס בקראקא והיינו וכל היכא שאין בכל החתיכות ס' נגד החלב היא אוסרת כל החתיכות דשמא חלב, מפעפע מחל"ח ואין בהם ס' לבטלו ע"ש. ועיניך הרואות בס' שו"ת אבק"ר סי' רט"ו בקונט' מליח ה"ה כרותח בד' ק"מ סוע"ד דהביא דברי המרדכי וכ' וז"ל גם כי יש ט"ס בה שכתב אבל היכא שאין בה ס' ובשאר החתיכות יש ס' עליך לתקנו ולהגיה ובשאר החתיכות אין ספק מן החלב ע"כ הרי לך דהגיה ותיקן הלשון במילות קצרות כן יעו"ש:

והנה מרן ז"ל בש"ע סי' ק"ה ס"ט פסק מליח וכו' ואם הוא חלב ממש צריך ס' לבטלו ואם הבשר שנמלח עמי שמן אפי' בשומן הגיד וקנוקנות שבו צריך ס' לבטלו וליטול ממקום שנגע כדי נ"מ ולפחות קליפה כל זה לענין חתיכה עצמה שהיה החלב דבוק בה. ולענין שאר חתיכות שנמלחו יחד אם אין בכל א' מהם בפ"ע ס' לבטל החלב אסורות ואין מצטרפים ביחד לבטל החלב דאין חלמ"פ מחל"ח בלא רוטב. ואם אין ידוע אם נגע בכולן כולן אסורות. ואם ידוע שלא נגע אלא באחת ואין ידוע איזו היא כולן מותרות דחד בתרי בטיל אפי' הן חתה"ל. ומור"ם ז"ל כתב ולפי שאין אנו בקיאים בין בשר שמן לכחוש נוהגין לשער בכל מליחה בס' כמו בבישול דאם איכא ס' בין הכל ביחד נגד כל החתיכה שהחלב דבוק בה אז הכל שרי מלבד אותה חתיכה שהאיסור דבוק בה מיהו אותה חתיכה שהאיסור נגע בה צריך קליפה מעט ואם אינו יודע איזה נגע הכל שרי ואם אין ס' הכל אסור ואין לשנות המנהג ע"ש. והאח' ז"ל תמהו על מרן ממה שפסק לעיל בס"ז דחלמ"פ מחל"ח ע"ש דהוו דבריו סתראי נינהו. והפר"ח ז"ל האריך בזה וכתב דראוי להורות הלכה למעשה כן דאם בחתיכות הנוגעות בחלב יש ס' נגד החלב יש להתיר ובדין הוא שיצטרפו לבטלו אלא שצריך ליטול כ"ק מאותם מקומות שידוע שנגעו בחלב. אבל בחתיכות הנוגעות בחתיכה שהחלב דבוק בה ואין בהם ס' נגד החלב יש לאסור לדעת הרשב"א והר' נתנאל ז"ל שהם תרי לגבי הרא"ה ז"ל ובהפ"מ אם יש בכל, החתיכות שנמלחו יחד ס' נגד החלב דהיינו דליכא ס' אלא בהצטרפות החתיכות שנוגעות בחלב עם החתיכות שנוגעות בחתיכה שהחלב דבוק בה יש להתיר בשעת הדחק והוא שיקלוף כל המקומות שנגעו בחלב. ואם אינו ידוע איזה צד מהחתיכה נגע בחלב אי"צ אפי' קליפה והכל מותר ע"ש. וה' קול אליהו ז"ל ח"א בחיו"ד סי' ט"ו כתב דקי"ל כמר"ן ז"ל דחלב אינו מפעפע מחל"ח וכו' ומ"ש הפר"ח ז"ל בשם הרשב"א ז"ל דס"ל דחלמ"פ מחל"ח וכפי"ז נ"מ קולא וחומרא וכו' איברא שבת"ה הארוך כ"כ להדייא בין במליחה בין בצלי אך בת"ה הקצר לא בא בפיו אלא בצלי דוקא ולא הזכיר מליחה נר' שחזר בו וכן בדין וכו' ואע"ג דאין חלמ"ף מחל"ח ע"י מליחה מ"מ אם חתיכת החלב היא למעלה מכל החתיכות נאסרות כולן כאילו נגע החלב בכל שהרי עינינו הרואות שע"י המלח נימוח הוא מן החלב ונופל בכל מה שתחתיו אך מצטרפות כל החתיכות לבטל את החלב דכגוף אחד דמו. ברם אם החלב הוא למטה וההיתר הוא למעלה בהא הוא דאמרי' דאינו מפעפע מחל"ח עש"ב. גם הרב בית יאודה עייאש ז"ל במנהגי ארגיל אות ס"ד כתב רבו הורה כמה פעמים הלכה למעשה כמסקנת הפר"ח ז"ל האמנם קיצר בלשון דהי"ל לבאר בצד דהחתיכות נוגעות בחלב ויש בהם ס' נגד החלב דמותרות דצריך ליטול כ"ק מהמקומות שידוע שנגעו בחלב ובהפ"מ ושעה"ד ואינו יודע איזה צד מהחתיכה נגע בחלב אי"צ אפילו קליפה והכל מותר. גם שם בסוף לשונו שכתב ושאר החתיכות מותרות הי"ל לבאר ולומר מותרות אם יש בהם ס' ואם לאו אסורות וכמו שכן מבואר בהפר"ח ז"ל דבחתיכות הנוגעות בחתיכה שהחלב דבוק בה ואין בהם ס' נגד החלב יש לאסור. וגם ה' ערוה"ש ז"ל בסי' ק"ה אות כ"נ הבי"ד הפר"ח ולא ביאר דצריך כ"ק מהמקומות שידוע שנגעו בחלב וכו'. ועם דבהפ"מ ואין ידוע איזה צד מהחתיכה נגע בחלב כתב הפר"ח דאי"צ אפי' קליפה והכל מותר וא"כ איכא צד להקל. מ"מ לגבי אותה חתיכה שהחלב דבוק בה זהו פשיטא דצריך קליפה גם כי איכא ס' נגד החלב וכנ"ל ואינו בא לכלל ספק והי"ל לבאר זה בפי' מאחר דהם פסקו כהפר"ח. ובהכרח שנאמר שלא דברו במה שהוא פשוט ומבואר בדברי מרן ז"ל דלגבי מאי דבעי קליפה בזה ליכא פלוגתא כלל וכנ"ל וע"ש בס' ערוה"ש דכתב דכבר פשטה ההוראה כהפר"ח עפ"ל דעת הרשב"א ור' נתנאל ז"ל. גם מ"ש ה' ב"י בסוף הלשון ומיהו נלע"ד דהי"ד בידוע שנגעו בחלב עצמו אבי אם אין ידוע חיישי' שמא לא נגעו אלא בחתיכה שהחלב דבוק בה ואז החתיכה עצמה אם אין בה ס' לבטל החלב שבה היא אסורה ושאר החתיכות מותרות ע"כ. כונתו הוא כן דשאר החתיכות מותרות הי"ד אם יש בהם לבדם ס' לבעל החלב אזי הם מותרות ממ"נ אם חלב מפעפע הרי כולם מצטרפות לבטל ואם אינו מפעפע הרי לא בלעו כלום אבל אם אין בהם לבדם ס' לבטל החלב כולם אסורות מספק דשמא חלב מפעפע וכמ"ש לעיל מ"ש בשם הר' נתנאל ז"ל. והוא ז"ל בא לאשמעי' דמ"ש הר' נתנאל ז"ל דאם נוגע החלב בחתיכה אחרת דמצטרפת אותה חתיכה לבטל ואם יש בהצטרפות כולם ס' אז ניתרת אפי' החתיכה עצמה ושכן הורה רבו ז"ל הי"ד בודאי שידוע שנגעו בחלב עצמו. אבל אם אין ידוע אוי חזר הדין לעיקרו שאינה מצטרפת אותה חתיכה עם האחרות שתהיה היא מותרת ג"כ כ"א שאותה החתיכה אם אין בה ס' היא אסורה ישאר החתיכות אם יש בהם ס' מותרות. ומוכרח לומר בכונת דבריו כן שהרי כתב שם שמורה כמסקנת הפר"ח וה"ר נתנאל ז"ל ומסקנתם כן היא כיעו"ש והנך רואה דמ"ש הפר"ח דבהפ"מ מצטרפות החתיכות שנוגעות בחלב עם החתיכות שנוגעות בחתיכות שהחלב דבוק בו וכו' והבאנו דבריו לעיל הרב ב"י ז"ל לא השמיענו זה הדין אם דנין כן וע' במוהרשד"ם חיו"ד ד' כ"א:

וראיתי לה' בינת אדם סי' מ' דהביא דברי הנקה"כ שכתב דהב"י הכריע כמוהר"ם רק לחומרא ואפי' חתיכות שאינן נוגעין כ"א בחתיכה שנוגעת בחלב אסורין דלקולא ל"א דאינו מפעפע. ודחה דבריו והאריך להוכיח דמרן ז"ל דפסק כמוהר"ם אפי' לקולא ס"ל דאינו מפעפע ולכן מרן ז"ל בשאר החתיכות שידוע שלא נגעו לא השמיענו בהם איסור והיתר והיינו דדעתו לפסוק כמוהר"ם לגמרי דאינו מפעפע ואפי' לקולא. וגם רמ"א לא מיירי מדין שאר חתיכות כלל. וס"ל להש"ך דמ"ש רמ"א בשמן בס' הי"ד לענין אותה חתיכה אבל שאר חתיכות שאינן נוגעין בחלב יש לסמוך אדעת מוהר"ם והמחבר דאינו מפעפע מחל"ח והוי כעין ס"ס דפלוגתא דשמא הלכה כראבי"ה וא"כ אף אותה חתיכה שנגעה בחלב מותר ע"י קליפה ואת"ל כרשב"א שמא עכ"ף אינו מפעפע מחל"ח ולפי"ז יש להתיר שאר חתיכות וכו' וכתב שהפר"ח כתב ג"כ כעין זה. וגם ה' נו"ב ז"ל סי' ל"ב כתב דמצטרף ג"כ ס' זו וכו' ולכן בנדונו בתרנגולת שמינה טריפה שנמלחה עם בשר ומקצת חתיכות נוגעות בתרנגולת ושאר החתיכות נוגעות זב"ז פסק להתיר שאר החתיכות והגאון בית מאיר הודה לדבריו בהפ"מ וס"מ ודוקא שודאי לא נגע בטריפה אבל אם יש לספק שמא נגע לא וכו' ואין ללמוד מזה להתיר החתיכה שנגעה בס"ט מטעם ס"ס וכו' וכ"ז כשהתרנגולת מונח על דף שמולחין עליו לצד מטה והבשר מונח למעלה או שמולחין בכלי העשוי מקנים באופן שאון ציר הטריפה זה תחת שאר החתיכות. אבל כשנמלח על דף והתרנגולת מונחת לצד מעלה וא"כ בודאי שהציר זב תחת כולם וציר נבילה דאורייתא וכו' זת"ד ז"ל עש"ב מ"ש דשאר החתיכות הגם דבהצטרפות כולם ליכא ס' יש לסמוך אדעת מוהר"ם והמחבר להתירן ושהפר"ח ז"ל ג"כ כתב כעין זה אחהמ"ר הפר"ח לא כתב כן כ"א דס"ל לאסור כמש"ל דחתיכות הנוגעות בחתיכה שהחלב דבוק בה אם אין בהם ס' יש לאסור ובהפ"מ מצטרפים יחד חתיכות הנוגעות בחלב עם חתיכות הנוגעות בהחתיכה שהחלב דבוק בה לבטל בס' להתיר וצריך שיקלוף וכו' וכנז"ל. דמבואר בדבריו דאם און בחתיכות הנוגעות בחתיכה שדבוק בה החלב ס' אסורות ובהפ"מ יש לצרף החתיכות וכו' להתיר וגם בשעה"ד. ואם גם בהצטרפות הכל ליכא ס' הכל אסורים גם בהפ"מ ושעה"ד. וא"כ כפי"ז בנדון הרב דגם בהצטר' כל הבשר נראה מדבריו דלית בהו ס' נגד תרנגולת הטריפה לדעת הפר"ח ז"ל הם אסורים הכל בין חתיכות הנוגעות בתרנגולת ממש בין שאר החתיכות שאינם נוגעות כ"א בחתיכות הנוגעות בתרנגולת:

ועיניך תראינה בס' בעי חיי חיו"ד סי' קמ"ג בעוף שנשבר עצם הקולית סמוך לכף סמוך לבוקא דאטמא והיה עוקץ שלו כחצי אצבע ונמלחו עמו מ' עופות. שהאריך הרב ז"ל בזה ושם יצא לחלק בין איסור חלב לשאר איסורין דכל הגדולים המקילים בס' נגע ס' לא נגע כמ"ש בטוי"ד סי' ק"ה לא אמרו כן אלא באיסור חלב ומטעם דחלב אינו מפעפע מחל"ח כמ"ש מוהר"ם ז"ל אם לא שנוגע בחלב עצמו. אבל בשאר איסורים מפעפע מחל"ח אפי' שאין נוגעין באיסור עצמו כ' נוגעות זב"ז כולן האיסור מפעפע מחל"ח ולכן כל שהיא נוגעת בחתיכה שנוגעת באיסור נאסר דאיסור מפעפע מחל"ח. ובסי' קי"ג חזר בי מחי' זה וכתב דלא מפני שאנו מדמין לחלק בין חלב לשאר איסורין נעשה מעשה בחילוק חדש לא זכרוהו הפוס' ז"ל ומה גם שמדברי המרדכי בפכ"ה והטור סי' ק"ה ופסקה מרן בסה"ק דמשמע דאפי' באיסור נבילה כתב הרב ז"ל דאין אוסרת חבירתה בנגיעה וכו' והאריך שם לסתור כל דברי המנגדים כנגדו להתיר שאר העופות ואסיק לדינא לאסור כל העופות כולם יעוש"ב. דמתבאר שם מדבריו דאין לעשות ס"ס להתיר כמ"ש הבינ"א ז"ל דמאחר דקי"ל כמזהר"ם דאין חלב מפעפע מחל"ח ושמרן ז"ל פסק להלכה לחומרא להצריך בשאר החתיכות שנמלחו עמה בכל אחת מהם ס' בפ"ע לבטל האיסור א"כ תו ליכא להתיר שאר החתיכות אם ליכא בהו ס' כל אחת לבדה. אלא שהפר"ח ז"ל פסק להלכה דאם יש בחתיכות הנוגעות בחלב בהצטרפות הכל ס' נגד החלב דיש להתיר. ובהפ"מ וכו' ואם ליכא ס' גם בהצטרפות הכל אסורים גם בהפ"מ ושעה"ד וכמש"ל וע"ש בדברי ה' בע"ח דהביא דהגם דאיכא בנדונו ס"ס אחרת להתיר שאר התרנגולים עכ"ז לא עלתה לו ארוכה להתיר ומוהר"ש אלגאזי ז"ל שם בסי' קמ"ה ש"ר המסכים עמו לאסור גם ה' בני אהרן לפאפא ז"ל בסי' קמ"ו שם כתב דדעת הב"י ז"ל דס"ל למוהר"ם ז"ל דדוקא היכא דידוע לנו בבירור שלא נגעו אלא באחת מהנה ואינו יודע איזו היא אזי מותרת דחד בתרי בטיל. אבל אם אינו יודע אם נגע בכולן כולן אסורות דלפי"ז הדין ברור בנ"ד דכולן אסורות. ושוב האריך להתיר מכח דבריו שבב"ה וסו"ד כתב וז"ל טעמא לאיסורא שהרי כתב הטור סי' ק"ה בשם הרשב"א ז"ל דהא דאמרי' דאין דבר הבלוע בחתיכה יוצא ממנה לבלוע באחרת אלא ע"י רוטב היינו כשבלע איסור שאינו מפעפע. אבל אם בלע מדברים המפעפעין בטבע כעין שומן אוסרת חבירתה וכו' וידוע מ"ש הגהות ש"ד והגמ"י דאין אנו בקיאין בין איסור שמן לכחוש ולכן יש לאסור הכל. וכיון שכן זה העוף האסור אפשר שהוא שמן ומפעפע מעוף לעוף וכו' ואם היה בא מעשה לידי הייתי אוסרם ע"כ. ועו"ש מ"ש הבע"ח בההגהות על צדדי ההיתר שכתב הבנ"א ז"ל בתחילה עש"ב:

גם שם בסי' קמ"ז בדין חתיכת בשר שנמלחה בחלבה הוא החלב שתחת הפרישה עם חתיכות אחרות ובחתיכה שהחלב דבוק בה היה בה ס' ובשאר החתיכות לא היה בהם ס' שהוא ז"ל התיר החתיכה שהיה בה ס' ואסר שאר החתי' שלא היו בהם ס' ושקצת חכמים התירו את הכל ומהם השיבו דכיון דהחתיכה שהחלב דבוק בה היה בה ס' והותרה הותרו ג"כ החתיכות אחרות אפי' שלא היה ס' בכל אחת מהן והאריך הרב שם לבטל דבריהם והבי"ד מוהריב"ל ז"ל בח"א דקל"א וכו' דמשמע מדבריו דאפי' אין בחתיכה ס' דהחתיכות מותרות אע"ג דליכא ס' בחתוכה דהחלב דבוק בה כ"ש אם יהיה בה ס'. כתב דזה מיירי בשאין החתיכות נוגעות בחלב דאי נוגעות בחלב אסורות אפי' שיש בחתיכה עצמה שהחלב דבוק בה ס' ושכ"כ הט"ז ז"ל. ועם דמדברי מוהרשד"ם ז"ל חיו"ד סי' נ"ב נר' דיש להתיר מחמת ס"ס ספק נגע ס' לא נגע ואת"ל נגע שמא הלכה כהאומרים דהמליחה אינו אוסר בס' וא"כ די בקליפה אבל כבר כתבתי בסי' ק"מ דאין אנו סומכין על הוראה זו כיון שהורה רבן של ישראל בב"י דיש לשער במליחה בס' ואנן בתריה גררינן שב המנהג לד"ת ואין לעשותו עוד ס' וכיון דנהגינן לאוסרו אין להקל בו בפחות מס' גם הספק דשמא לא נגע הוא ס' רחוק ממ"ש המרדכי בפכ"ה דנוהגין להפך החתיכות זו על זו כשמולחין אותן וכתבתי שם דרבוי החתיכות גורם הנגיעה וכו' ומזה נראה שהחכמים הללו דמורו התירא בנד"ז אלמונים הם מדברי תורה וכו' זת"ד ז"ל עש"ב:

והנה הכנה"ג ז"ל אזיל בסברתו דנגד קבלת הוראות מרן ז"ל אין לעשות ס"ס נגד דעתו עיין ג"כ בכנה"ג יו"ד סי' ק"ה הגב"י אות ס"ב ובמפתחות שבס' קיל ן' לוי סי' ק"ז וק"מ וקמ"ה גם החק"ל ז"ל מ"ב חאה"ע סי' ב' כ"כ וז"ל ובר מן דין אין מקום לספק זה שהרי בא"י ובערי מערב ומצרים ואגפיה בכלל קבלו הוראות הרמב"ם ומרן בש"ע והרי הרמב"ם והש"ע פסקו וכו' ואף שבחק"ל סי' קכ"ז הבאתי מחלוקת האח' ז"ל אי נגד פסק הש"ע חשיב ס' אם נצטרף שם ס' אחר אין דבריהם כ"א למקומות שלא קבלו הוראות מרן להקל ולהחמיר וכו' אבל במקום שקבלו לנהוג כמרן יודו כ"ע דלא חשיב ס' ע"כ. ורבים הם ז"ל דקיימי בסברא זו ע"ע. האמנם הן רבים עתה ג"כ רבני האח' ז"ל דס"ל לאידך גיסא דגם נגד הוראות מרן ז"ל היכא דאירע עוד ס' אחר עבדינן ס"ס נגד סברתו וכבר הארכתי אני הדל במקום אחר בחלק זה ועשיתי ציונים ע"ד הרבנים ז"ל שהם מערכה מול מערכה עיין בסי' א' ולפי דברי האח' ז"ל דס"ל דעבדי' ס"ס נגד מרן ז"ל יש מקום להתיר בנדון הבע"ח ז"ל דבסי' קמ"ז מכח דברי מוהרשד"ם ז"ל דליכא ס"ס ס' נגע ס' לא נגע ואת"ל נגע שמא הלכה כהאומרים דאין המליחה בס'. ברם עכ"ז יש לדון דאין להתיר בזה דמלבד מ"ש הכנה"ג ז"ל דס' נגע ס' לא נגע הוא ס' רחוק וכו'. עוד בה דשני הספקות אלו הס נגד מרן ז"ל שהרי מרן פסק דהמליחה אוסר בס' וגם בס' נגע פסק דכולן אסורות וכמ"ש ואם אין ידוע אם נגע בכולן כולן אסורות. וא"כ גם לפי"ד האח' ז"ל אין לעשות ס"ס כזה ולהתיר מאחר דמרן ז"ל בתרוויהו פסק מרן לאסור ואנן בתריה גררינן. ועיין בס' חס"ל אלקלעי ז"ל חא"ח סי' י"ג דכתב דהגם לפי מאי דס"ל דעבדינן ס"ס נגד רבים ונגד מרן ז"ל הי"ד היכא דספק אחד מהם הוא מסכים כרבים וכמרן ז"ל וכהלכה שנקבעה אבל היכא דשני הספקות הם נגד ההלכה שנקבעה אזי לא עבדי' ס"ס כזה. וכ"כ בחיו"ד סי' כ"ח דאין לעשות ס"ס כזה דכולהו ספיקי הוו נגד מרן יעו"ש. דמזה יוצא לנד"ז דפסק מרן בתרווייהו לאסור וכנ"ל דאין לעשות ס"ס נגד סברתו ואין מקום להתיר גם לפי דברי האח' ז"ל הנ"ל ועיין ג"כ בס' אוהל יצחק כהן חיו"ד סי' ג"ל וסי' ל"ו. ועם דנמצא עוד בספרי האח' ז"ל דס"ל דאפי' דשני הספקות הם נגד דעת מרן ז"ל עבדי' ס"ס להתיר וכאשר כתבתי בזה במקום אחר. מ"מ לע"ד דבדין זה גם הם יודו לאסור ולא עבדי' האי ס"ס להתיר דדוקא היכא דבמקום אחד דאית ביה ספק אחד וגילה דעתו מרן בההוא דינא לאסור. וגם במקום אחר דאית ביה ספק השני וגילה דעתו מרן בההוא דינא לאסור. אזי יש מרבני האח' ז"ל דס"ל דהיכא דאירע בדין אחד דשייכי ביה שני הספקות יחד עבדי' ס"ס להתיר אף נגד דעת מרן דגילה דעתו בשני המקומות לאסור די"ל דלא אסר הוא ז"ל אלא כשלא יש כ"א ספק אחד בדבר אבל כשיש שני ספקות יחד גם הוא היה מתיר. משא"כ היכא דבדין אחד איכא שני הספקות יחד ופסק מרן בדין ההוא לאסור לא אמרי' נגד דעתו להתיר מאחר דאיכא ס"ס בדבר. וא"כ בדין זה דאיכא שני הספקות יחד ס' אם המליחה בס' וגם ס' נגע ופסק מרן לאסור בזה גם הם יודו דאין להתיר מכח הס"ס דאית ביה דזה הוי ממש נגד מה שקבלנו הוראותיו כנ"ל:

ואנא זעיר'א הוק"ל בדברי הבע"ח ז"ל הנ"ל דהגם דיהיבנא ליה כל דיליה דרבוי החתיכות גורמות הנגיעה בחלב או בטריפה מ"מ מה בכך דהנגיעה בעלמא בשעת המליחה אינה אוסרת כ"א עד שישהו בנגיעתם שיעור מליחה. והוא קרוב לודאי דלא נגעו בטריפה ושהו שיעור מליחה כ"א גו"ד עופות דוקא ומהראוי הוא דליהוו אלו בטלים ברוב ויהיו כל העופות הכשרות שיהיו מותרות כמו דין יבש ביבש שנתבטל ברוב ולמה אסר לגמרי כל העופות כולם. ובעומדי בזה ראיתי להשו"ג ז"ל בסי' ק"ה במחודש ד' שם הבי"ד הכנה"ג ז"ל בהגב"י אות ס"ג דהביא נדון ההוא והרבה להק' עליו ותו"ד שהקשה עליו כי קושיין ואסו"ד כתב וז"ל כלל העולה דדבר זה תלוי בעיני המורה דכשחתיכה שנמלחה בחלבה או חתיכת טריפה עם כשירות ולא נודע אם נגעה בזה או בזה יתן כל החתיכות בכלי שנמלחו בדרך שהיו במליחה אם רואה שהחתיכה האסורה נגעה בכולם ואין בכל א' ואחד ס' כנגד החלב או הטריפה כולם אסורות לפי פסק רבינו ואם אינו נוגע בכולם אלא בא' או בב' ויש בחתיכות המותרות כדי לבטל חד בתרי כולם מותרות. וכל זה כששהו האיסור וההיתר שיעור מליחה. אבל אם לא נשתהו שיעור מליחה אפי' ששהו כחצי שיעור מסיר את האיסור והשאר מותר. וכן עשה מעשה כמוהר"ם אמארילייו ז"ל בחתיכת בשר שנמלחה שיש בה טרפש הכבד בלי ניקור וכשעבר חצי שיעור מליחה נזכרו והדיחוה ושאלו את החכם עליה והשיב שינקרנה ויחזור וימליחנה דכיון דלא שהה שיעור מליחה שלימה ל"פ ול"ב מחלב הטרפש ולצד החומרא ציוה שיטלו מעל פני כל החתיכה כ"ק ע"ש. גם הרב"ד ז"ל חיו"ד סי' י"ז בנדונו שמלחו שש חתיכות בשר יחד וקודם ששהו במליחה כשיעור שיתנו מים על האש ויתחילו להרתיח נודע שהב' חתיכות היו טרפות והסירום מיד והשליכום דכתב דהנשארות מותרות אעפ"י שכולם היו שמנות וגם מותרות הם בלא קליפה כיון שאין יודעים מקום שנגעו בטריפה. והיינו משום שיש ס"ס שמא מליחה לקדירה אינו כרותח כדעת רש"י שהביא הטור סי' צ"א ואת"ל דמליחה לקדירה חשיב אינו נאכל מחמת מולחו והוי רותח שמא לא אמרי' הכי אלא כששהה שיעור מליחה לקדירה אבל מקמי הכי לא חשיב רותח כמ"ש הרב"י שם בשם הר"ן וה' הנשי"א וראב"ן וכאן לא שהה שי' מליחה לקדירה ואפילו למ"ש שם ואין נר' לראבי"ה דציר נבילה חזק הוא ומבליע אפי' קודם גמר פליטה וכו' י"ל דמ"מ בעי שישהה קצת כדי שיתנו מים על האש ויתחילו להרתיח אבל בציר מהכי לא כמ"ש הטור בסי' ס"ט בשם הרא"ש לענין בשר שנמלח בכשא"מ שכבוש הבשר בדם ובציר דבבציר מהכי לא הוי כבוש. וכ"ש כאן בענין מליחת איסור והיתר שאין שם כבישה עכ"ד. והא דכתב הרב להתיר מכח ס"ס ולא התיר בפשיטות בלא שהה שיעור מליחה וכמ"ש השו"ג וכמוהר"ם אמארילייו ז"ל וכנ"ל. הוא משום דהש"ך ז"ל בסי' צ"א סק"ז כתב דכל הפוס' סוברים דתוך שיעור מליחה הוי רותח והר"ן הוא יחיד לגבייהו וכו' והגם דהוא ז"ל הקשה ע"ז דלאו יחיד הוא דהאיכא רבים בסברתו וכתב דאפשר דאפילו החולקים הוא מטעם כבוש הוא שם אבל במליחה שאינו כבוש יודו דבעי שהייה שיעור מליחה ע"ש. מ"מ לחיזוק ההיתר יותר תלה אותה מצד דאיכא בדבר ס"ס דבזה יש להתיר יותר בפשיטות:

שו"ר דבדב"ז האריכו השו"ג ומוהרח"א ז"ל דהשו"ג בס' אהל יוסף סי' כ"ח בנדונו שם הבי"ד הכנה"ג ושדא בהו נרגא דאינו פולט עד אחר. שיעור מליחה והרדב"מ ז"ל לא הסכים עמו בזה שכבר הורה זקן ומוהרח"א ז"ל שם בסי' כ"ט השיבו דאף ע"ג דמרן ס"ל דבעינן שישהה ש"מ ואז הוא פולט. האח' ז"ל חולקים וס"ל דמיד הוא פולט ציר ולדידן דמשערין בס' נאסר מיד ובעי ס' נגדו והעיקר כוותיה דהכנה"ג דכיון שמהפכים החתיכות אלו על אלו מיד פולט ציר ונאסרים כולם. גם הבי"ד הרב"ד ז"ל שעשה הס"ס הנז"ל ודחה אותו. ושוב הבי"ד כמוהר"א לאפאפא ז"ל שחולק על הכנה"ג וס"ל דלא חיישי' להיפוך דלא נתפשט מנהג זה בינינו ושהכנה"ג תמה עליו בזה ועשה ס"ס בזה. והשו"ג ז"ל בסי' ל' חזר להשיב ע"כ דבריו בארוכה יעוש"ב וה' זכו"ל בחלק יו"ד אות ת' בדין תערובת הביא דבריהם בקיצור ע"ש:

והנה בדברי ה' קול אליאו ובינת אדם שהבאנו לעיל נתבאר דס"ל דאע"ג דאמרי' אין חלמ"פ מחל"ח ע"י מליחה מ"מ אם חתיכת החלב או הטרפה היא מונחת למעלה מכל החתיכות נחשב כאילו נגעה בכולן ונאסרות אך מצטרפות כולן לבטל דכגוף אחד דמו ברם אם החלב הוא למטה וההיתר הוא למעלה בהא אמרי' דאין מפעפע מחל"ח וכנז"ל. האמנם מדברי הרב"ד ז"ל בסי' מ"ו נראה דלא סל"ה דכתב שם בכרס וקיבה שמלחו בלא ניקור עם בשר אחר זה בצד זה ואינו נוגע הבשר בחלב רק במקום אחר שאעפ"י שהכרס והקיבה אסורים משום דאין בהם ס' נגד החלב הדבוק בהם. אמנם הבשר האחר שנמלחו עמו שרי דאע"ג דסיים מרן סי' ק"ה ס"ט לענין שאר חתיכות אם אין בכל א' מהם ס' לבטל החלב אסורות וכו' וכאן אין בבשר האחר ס' נגד החלב עכ"ז מותרות דמ"ש מרן כן היינו כשנוגעת החתיכה בחלב שכ"כ הט"ז שם וכ"כ מוהרשד"ם ז"ל חיו"ד בד' כ"א ע"ב אבל אם היה נוגע במקום שאין שם חלב א"צ ס' באותה חתיכה וה' מנחת כהן בד' צ"ג הצריך ג' תנאים להיות האיסור אוסר את כל ההיתר הנמלח עמו אם אין בו ס' וכו' והגם דיש בנ"ד הג' תנאים שהיה הכרס שמן והיו שניהם מלוחים שכששניהם מלוחים אפי' האיסור למעלה אסור וכ"ש בנוגעין זב"ז. אלא שאעפי"כ אין זה אלא כשהבשר נוגע בחלב עצמו לא כשנגע במקום שאין בו חלב דכתב הרב בש"ע ס"ז הא דחתיכת איסור אוסרת חבירתה בנגיעתה דוקא כשאסורה מחמת עצמה וכו' אבל אם אין בה איסור אלא מה שבלעה ממקום אחר אינה אוסרת אחרת הנוגעת בה אפי' אם נצלו יחד. ואעפ"י שסיים שם דה"מ אם בלעה איסור שאינו מפעפע אבל בלעה מדברים המעפ' בטבען כגון שומן אוסרת חבירתה בין בצלי בין בנוגעת זב"ז חם בחם וכו' כבר כתב במ"כ דצ"ד דז"ד בצלי אבל במליחה חתיכה שנמלחה בחלבה או חתיכת איסור שמינה שנמלחה עם חתיכת היתר אם אח"כ נגעה אותה חתיכה שקבלה האיסור השמן בחתיכה אחרת אפי' שתיהן מלוחות אינה אוסרת חבירתה בנגיעתה משום שאין האיסור הבלוע ממקום אחר בחתיכה יוצא ומעפ' מחל"ח אחרת ע"י מליחה ואפי' קיבלה איסור שמן. ולכן חתיכה שנמלחה בחלבה עם חתיכות אחרות אינה אסורה אלא אותה חתיכה שהחלב דבוק בה וכן כל חתיכה שנגעה בחלב. אבל האחרות כולן מותרות אם ידוע שלא נגעו בחלב. באופן שעפ"י הדברים של סרכין תלתא מוהרשד"ם והט"ז ובעל מ"כ הבשר מותרת מפני שהיה ידוע בבירור שלא היה נוגע בחלב של הכרס אלא במקום שלא היה בו חלב זת"ד ז"ל יעו"ש. הרי נר' דיש לדייק בלשונו שכתב שכששניהם מלוחים אפי' האיסור למעלה אסור דלא ס"ל כמ"ש הקו"א והבינ"א ז"ל אלא להיפך דכשהאיסור למטה יש לאסור יותר בפשיטות מדנקט בלשונו אפי' האיסור למעלה. מיהו לזה י"ל דלעולם דאיהו ז"ל ס"ל כוותייהו דאם ציר האיסור הוא נוגע בבשר ההיתר הם נאסרין כולן אך מצטרפין כולן יחד לבטל האיסור דכגוף אחד דמו. ומאי דתפס בלשון זה אפי' האיסור למעלה הוא כלפי מ"ש אח"כ וכ"ש בנוגעין זב"ז. ברם מאי דק"ל ע"ד הוא מתשו' הבעי חיי ז"ל דסי' קמ"ג בנדון עוף הטרף דנמלח עם המ' עופות דהרבה והאריך בראיות לאסור את כולם דמסתמא נגע בכולן ע"י שמהפכין החתי' בשעת מליחה וכמוהר"ש אלגאזי ז"ל שם בסי' קמ"ה ש"ר המסכים עמו וה' כמוהר"א לאפאפא ז"ל האריך לבוא בכחא דהתירא דלא חייש להיפוך וסו"ד אסר מכח דברי הרשב"א ז"ל והוב"ד בטור סי' ק"ה דהא דאמרי' דאין דבר הבלוע בחתיכה יוצא ממנה לבלוע באחרות אלא ע"י רוטב היינו כשבלע איסור שאינו מפעפע. אבל אם בלע מדברים המעפ' בטבען כגון שומן אוסרת חבירתה יכו' ואין אני בקיאין בין כחוש לשמן ולכן יש לאסור הכל דזה העוף האסור אפשר שהוא שמן ומפעפע מעוף לעוף ואעפ"י שיש בזה מן הגמגום מ"מ מיראי הוראה אני ואם היה בא מעשה לידי הייתי אוסרם עש"ב. הרי דגם לפי"ד כמוהר"א לאפאפא ז"ל דס"ל להיפך דאדרבה ברבוי עופות כאלו אנ"ס דלא נגעו כ"א מקצת מהם והוי כאילו יודע בבירור שלא נגעו כולן ויש להתיר עכ"ז אסיק לאסור מכח דברי הרשב"א הגם דלא ברירא ליה שהעוף האסור הוא שמן שכ"כ וכיון שכן זה העוף האסור אפשר שהוא שמן ומפעפע. וא"כ היכא דברור הדבר שהוא שמן כנדון הראב"ד ז"ל שכ"כ דבנ"ד ישנם הג' תנאים שהיה הכרס שמן והיו שניהם מלוחים וכו' בודאי דדעת מוהר"א לאפאפא ז"ל לאסור אפי' שאינם נוגעין בהאיסור בעצמו אלא זב"ז וכנ"ל. ואיך לא זכר מכל זה ופסק בנדונו להתיר שאר החתיכות שלא נגעו בחלב עצמו אף דלית בהו ס' נגד החלב. וגם ה' נקודת הכסף ז"ל דעתו לאסור שאר החתיכות שאין בהן ס' נגד החלב דכתב דהמחבר ב"י ז"ל הכריע כמוהר"מ ז"ל רק לחומרא ואפי' חתיכות שאינן נוגעות כ"א בחתיכה שנוגעת בחלב אסורין דלקולא לא אמרי' דאינו מפעפע מחל"ח. וגם הפר"ח ז"ל כן ס"ל להלכה דשאר החתיכות. הנוגעות בחתיכה שדבוק בה החלב צריך דאית בהו ס' לבטל החלב אלא דמצטרפין יחד לבטל וכנז"ל. ומהתימה מהרב"ד ז"ל דפסקיה לדינא בסכינא חריפא עפי"ד מוהרשד"ם והט"ז והמ"כ ז"ל דשאר החתיכות הם מותרות אם אינם נוגעות בחלב הגם דלית בהו ס' וגם ליכא בחתיכה הדבוק בה חלב ס'. והוא נגד מה שפי' הם בדעת מרן ז"ל דס"ל כמוהר"ם רק לחומרא. ואי כונתו לחלוק עליהם הי"ל להביא את דבריהם ולפלוגי עלייהו ומה שנראה שיש סמך לדבריו מדברי ה' בע"ח ז"ל ממ"ש בסי' קמ"ז שהביא דברי מוהריב"ל דכתב דאי אמרי' דאין חלמ"פ מחל"ח אם יש בכל החתיכות ס':

כנגד החלב ובחתיכה עצמה ליכא ס' החתיכה עצמה אסורה לפי דאין חלמ"פ מחל"ח ואינן מצטרפות שאר החתיכות להתירה. וזו היא נמי חומרא דאתי לידי קולא דאי ליכא בכל החתיכות ס' נגד החלב החתיכה לחוד היא אסורה והשאר מותרות ע"כ דמשמע דאפי' אין בחתיכה ס' החתיכות מותרות אע"ג דאין ס' בהחתיכה דהחלב דבוק בה כ"ש אם יהיה בה ס'. מיירי כשאין החתיכות נוגעות בחלב דאי נוגעות בחלב אסורות אפי' שיש בהחתיכה עצמה שהחלב דבוק בה ס' וכ"כ הט"ז ז"ל עכ"ד. דמדבריו הנ"ל נר' כדברי הרב"ד ז"ל דאם שאר החתיכות אינם נוגעות בחלב אף דלית בהו ס' הם מותרות. מ"מ מאחר דמדבריו שבסימנים הקודמים סי' קי"ג וק"מ וכו' נראה דלא ס"ל לחלק כן בדעת מרן כ"א דס"ל דמרן ז"ל פסק כמוהר"ם ז"ל לחומרא ואפי' בחתיכות הנוגעות בחתיכה שהחלב דבוק בה בעינן בכל אחת מהן ס' לבטל וכיעו"ש א"כ מוכר"ל דמ"ש כן בסי' קמ"ז הוא לדברי החכמים שרצו להתיר שם בנדונו ולסמוך עצמם ע"ד מוהריב"ל ע"ז הוא שכתב דאפי"ה סייעתא דאין בה ממש דהוא מיירי וכו' אבל אליביה דמרן ז"ל כבר גילה דדעתו הוא ז"ל לפסוק כמוהר"מ ז"ל לחומרא וכנז"ל. ובאותו סימן בעצמי דכפי"ד מוהרשד"ם ז"ל איכא ס"ס להתיר דשמא הלכה כמאן דס"ל דבמליחה אין אוסר בס' ודי בקליפה לא הסכים בזה יען דספק זה הוא נגד הוראת מרן ז"ל דס"ל דגם במליחה יש לשער בס' ואנן בתריה גרירן דקבלנו הוראותיו וא"כ מוכרח, דדבריו הם אליביה דמוהריב"ל ז"ל וכאמור:

ועיין בס' בית אברהם אבלי ז"ל בסי' י"ו בעובדא שנמלחה טריפה שמינה עם חתיכות בשר ביחד דכתב שמורה אחר הכשיר הבשר שנמלח עמו. והוא ז"ל הוכיח דאסורות מאחר דאיכא ס' שמא נגעה הטריפה בכולן או במחציתן או ברובן וא"כ אין רוב נגד חתיכות האסורות וגם בלא"ה ליכא ס'. וכ"ז לפי טעות המורה שהתיר וסמוכות שלו ע"ד המחבר דאם לא נגע בכולן רק אחד בהחלב כולן מותרות דחד בתרי בטיל. אך המעיין יראה דגם לדעת המחבר הבשר אסור דהנה הט"ז ז"ל הקשה דברי המרדכי אהדדי וכו' והנקה"ך ז"ל תי' דהמחבר אזיל לחומרא לכאן ולכאן וכתב דר"ל דצריך ס' בכל חתיכה דילמא אין יוצא. אבל אם שאר החתי' נגעו בחתיכה שנגע בחלב אמרי' באמת לחומרא דילמא יוצא מחתיכה לחתיכה. והמחבר דפסק חד בתרי בטיל מיירי שידעינן ששאר החתיכות לא נגעו בחתיכה שנגע בחלב ושכן מבואר בדברי הפר"מ במשבצות ובשפ"ד. ובנ"ד בודאי נגעו עכ"פ שאר החתיכות בחתיכה שנגעה בטריפה. וא"כ בכה"ג גם לדעת המחבר טריפה באין ס'. וכ"ז לדעת המחבר ולדעת הרמ"א ז"ל בודאי טריפה דס"ל דאיסור מפעפע מחל"ח מכ"ש דלחומרא אמרי' כן דאם נגעו שאר החתיכות בחתיכה שנגעה בחלב דנאסרו הכל והכלים הם אסורים וצריכים הגעלה זת"ד ז"ל ע"ש:

ובהא דכתב מרן ז"ל אם אין ידוע וכו' כולן אסורות הק' ע"ז הש"ך מ"ש רישא ומ"ש סיפא דהא ברישא כשנגע בכולן וכן כשאין ידוע אם נגע בכולן ע"כ נמי לא נאסר אלא אחת מהן עד"מ כגון שהיה כאן עשר חתיכות ויש בכל א' מהן נ"ט כנגד החלב דאי תימא שא' מהן נאסר מפני שנבלע בה החלב ואין בה ס' לבטלו א"כ שוב אין השאר נאסרין וא"כ ע"כ לא נאסר אלא אחת מהן ובטל ברוב והצ"ע. וכ' הפר"ח ז"ל וליישב זה צריך לדחוק ולומר דלא מיירי המחבר אלא כשיש בחלב שיעור כדי לאסור כל החתיכות ד"מ הרי שיש כאן ג' זיתים חלב ויש כאן ששה חתיכות ואין בכל אחת אלא נ"ט זיתים או פחות ואין ידוע אם נגעה בכולן כולן אסורות דיש לחוש שהחלב הפליט זית אחד מגופו לכל חתיכה מג' חתיכות מהם ונאסרו ואין כאן רוב חתיכות היתר לבטלם ואסורות כולם. אבל אם יש כאן ז' חתיכות הג' שנאסרו מתבטלין בד' של היתר ומותרים כולם וכן עד"ז תשער לעולם ע"כ. והפר"מ בש"ד אות ל' כתב ע"ז דהש"ך חשב זה לדוחק דמדכתב המחבר אם אין בכ"א ס' משמע שיש בכל א' נ"ט אפי"ה כולן אסורות ע"כ. ואנכי הפעוט מעומק המושג וקוצר המשיג לא ידענא כונת דבריו דגם הפר"ח ז"ל קאמר שיש בכ"א מהן נ"ט זיתים. ברם מאחר דאיכא ג' זיתים חלב ויש כאן ו' חתיכות ויש לחוש בזה שהחלב הפליט זית אחד בכל חתיכה משלשה חתיכות ונאסרו וליכא רוב היתר לבטלם לכן הם אסורות כולן. מה שא"כ היכא דאיכא רוב לבטל וכו' והגם דזהו מהדוחק לישב דברי מרן שהוא מדבר באופ"ז דוקא כבר הפר"ח ז"ל בעצמו כתב כן דכדי לישב דברי המחבר צריך לדחוק וכו'. ואפשר דלכן דברי הש"ד הנ"ל המה באו בחצי לבנה לומר דדברים אלו הם דחויים כיעו"ש. וסיים שם הפר"ח ז"ל בסקט"ל וז"ל ודע דמ"ש כאן דכשאין ידוע אם נגע בכולן כולן אסורות זהו משום דהו"ל ספיקא דאו' לחומרא ונמשך בכאן עפ"י מ"ש בב"י אבל בס' ב"ה חזר בו לפי שמצא בס' או"ח היפך דעתו שנשאל על חלב הקיבה שנמלח עם הרבה בני מעיים והשיב דאי אמרת משום ספיקא דאו' ולחומרא ובכל החתיכות אי"ל שזאת החתיכה נמלחה עמה ואסורה מ"מ לא איתסרי דכיון דא"א דנגע בכולהו אמרי' בכ"א שנמלחה עמה מיד בטלו באחרות דחד בתרי בטיל והקיבה אסורה והבני מעיים מותרים עכ"ל. אלמא דמסתמא אדרבא אמרי' דלא נגע בכולהו ולא אסרי' מספק עד שנדע שנגע בכולהו. ומכל מקום העיקר כמ"ש בכאן בש"ע דאפי' תימא דלא נגע בכולהו מ"מ איכא לספוקי אי נגע ברוב החתיכות. ומסתמא אדרבא נגע ברוב החתיכות וק"ל דחו"נ לאסור כל החתיכות אפי' יבש ביבש ולפיכך העיקר להחמיר כדברי המחבר בכאן ע"כ. אבל הכנה"ג ז"ל בהגב"י אות ס"ב אחר שהביא דברי מרן שבב"ה כתב והדברים מוכיחים כן וכנר' מדברי מוהריב"ל דקל"א ע"ג ומוהרשד"ם חיו"ד סי' נ"ב כתב אם נמלחו כאן ג' חתיכות וחלב בא' מהם ואינו יודע אם נגע החלב בשאר החתיכות או ספק אם נגע בזו ובזו ואין בהם ס' כיון דהדבר ספק יקלוף החתיכות ודי כי הדבר ס"ס וכו' וסיים הכנה"ג וכתב ונ"ל דדברי מוהר"מ שהביא ר' המחבר דייקי כדברי הר"ם ז"ל שהביא בב"ה אלא שמוהר"ם דבר בשני אופנים האופן הא' כשאינו יודע איזה מהם נגע איזה לא נגע. האופן הב' שכבר ידוע שא' מהם נגע ולא האחרות ואח"כ נתערבה באחרות ונגד אופן הא' כתב שהכל מותר כיון דאיכא ספק בהא נגע או לא ולא מחזיק איסורא. ונתן טעם דחד בתרי בטיל לומר דאפי' בריר לן דא' נגע בהכרח י"ל חד בתרי בטיל וכ"ש היכא שלא ידע מעולם איזו נגעה ואיזו לא נגעה כלו' ובלא טעם דחד בתרי בטיל שרו כיון דאיכא ס' אכל חדא וחדא שמא לא נגעה וכו' וכן מוכח מדברי האו"ה כלל י"ד אות ח' דמספיקא לא מחזקינן איסורא ושכן עשה מעשה מוהר"מ בביתו שמלחה שפחתו קרום של חלב עם בשר ולא נודע אצל איזה חתיכה נמלח והתיר כל הבשר רק חתיכה אחת נתן לגוי ואמר דהא אפי' היה נוגע בודאי ונתערבה היה מתבטל ברוב כ"ש היכא דבכ"א איכ"ל בהא לא נגעה ע"כ יעו"ש. וכפי"ד מוהר"ם שהביא ר' המחבר בב"ה גם מ"ש האו"ה ע"ש מוהר"ם דהתיר בביתו שמלחה שפחתו קרום ש"ח וכו' י"ל דברי תשו' מוהר"מ השניה סי' י"ז שהבאנו לעיל דכתב ואם נגעו א' או ב' בחלב והוכרו ולבסוף נתערבו וכו' היא לרבותא דאפי' הוכרו ושוב נתערבו בטל ברוב. מכ"ש היכא דבכ"א מהם איכ"ל בהא לא נגעה דשרו וכפי מה שפי' הכנה"ג ז"ל כנ"ל. אבל כפי הבנת מרן בב"י בדברי מוהר"ם ושכן פסק בש"ע וכתב הפר"ח ז"ל שכן עיקר כפסק הש"ע עדיין קשים לי דברי תשו' מוהר"ם ז"ל וכנז"ל דנר' דמאי דהתיר מדין יבש הי"ד כשנתערבו אחר שהוכרו אבל אם אין ידוע איזו נגע כולן אסורות:

ובדרך אגב אומר דמ"ש הפר"ח ז"ל דמרן ז"ל בס' ב"ה חזר בו. אין כונתו דחזר בו ממ"ש בש"ע ופשיטא ליה דס' ב"ה חיברו אחר הש"ע דיש לומר דכונתו היא היינו דחזר בו ממ"ש בב"י ואפש"ל דס"ל דהש"ע הוא חיברו אחר ס' ב"ה וכמ"ש הגו"ר חא"ח ד' פ' ע"א ובית שמואל באה"ע סו"ס ט"ו. והשו"ג ז"ל שם בסי' ק"ה סקל"ז תמה עליו דמשמע להדייא דפשט"ל דס' ב"ה חיברו אחר ש"ע והרי הגו"ר והב"ש כתבו בפשיטות שס' ב"ה חיברו קודם הש"ע והכנה"ג ביו"ד סי' ל"ז הגב"י אות ג"ן ספוקי מספ"ל ע"ש. ולע"ד יש לפרש בכונת דבריו כדכתיבנא ול"ק ול"מ. ומרן החבי"ב ז"ל עם דבכנה"ג שם ספוקי מספ"ל בזה ברם בספרו בע"ח בתשובותיו שהבאנו לעיל מבואר דפשט"ל דס' ב"ה חיברו מרן קודם הש"ע ועיין שם בסי' ק"מ דהק' דמרן ז"ל במקומות רבים כותב בקיצור כפי מה שתיקן בס' ב"ה ולמה במקום הזה לא תיקן כמ"ש בב"ה אם לא שנאמר שקדם מ"ש בס' הקצר למ"ש בס' ב"ה וזה דוחק ובמ"ש ניחא וכו' א"נ וכו' יעו"ש. והשו"ג ז"ל לא זכר דבריו שבס' בע"ח הנ"ל לא בחי' שם על סי' ק"ה ולא בהכללים סי' י"ג דנר' שלא ראה אותם. וצריך לעיין בכנה"ג חיו"ד סו"ס רס"ו וכעת נד"מ ס' שדי חמד וראיתי לו שם בכללי הפוס' סי' י"ג אות ל' שהאריך להביא מחלוקת הפוס' בזה דרובם ס"ל דס' ב"ה קדים ואיכא דמספ"ל ולא זכר שם לדברי הפר"ח והשו"ג ז"ל ע"ש:

הדרן לדברי ה' בית אברהם ז"ל הנ"ל דעלה בדעתי לומר דסמוכות יש לו להמורה שהתיר בנדונו הוא כפי מ"ש הפר"מ ז"ל במש"ז אות כ"ב דהפר"ח ומ"כ ז"ל פי' בהמחבר דבצלי פסק כהרשב"א ובמליחה כמוהר"ם ולפי"ז להמחבר. בצלייה קולא וחומרא. ובמליחה ג"כ. בצלייה אוסרת נוגעין זב"ז היא חומרא. קולא שכולן מצטרפין ואף החתיכה שדבוקה שרי וכ"ש כשכולן נוגעין בחלב דמצטרפין. ואילו במליחה קולא שאין האחרות אסורות אם נגעו זב"ז לא בחלב. חומרא אף שכולן נגעו בחלב צריך בכ"א ס' וכ"ש שאין נוגעין אלא זב"ז דהראשון אסורה עכ"פ והשאר מותרות כ"ז להמחבר עכ"ד. דלפי"ז י"ל שכן היה בנדון ההוא באופ"ז דלא היה נוגע בטריפה אלא חתיכה אחת או ב' ושאר החתיכות לא היו נוגעין באיסור עצמו כ"א בחתיכות שנוגעות באיסור דהחתי' עצמה שנוגעת באיסור היא דוקא אסורה והשאר מותרות וכשנתערבה החתי' ההיא עם שאר החתי' ואיכא רובא ולא נודע איזו היא כולן מותרות דחד בתרי בטיל כפי מה שפי' הפר"ח והמ"כ ז"ל לדעת המחבר. באופן דאם היה על אופ"ז נדון המורה ההוא יש סמך לדבריו וכנז"ל. האמנם מה שקשה ע"ז הוא דמוכח מדברי ה' ב"א ז"ל שם דבנדון ההוא לא היה ס' בכל חתיכות הבשר שנמלחו עם הטריפה וכיון שכן אף דנימא דהנדון ההוא היה על אופן הנ"ל דלא נגעה כ"א חתיכה אחת או ב' בטריפה ושוב נתערבו עכ"ז אין להתירם מטעם דחד בתרי בטיל דחיישי' שמא יבשלם ויתן טעם וכמ"ש מרן בסי' ק"ט ס"ב יבש ביבש שנתבטל חד בתרי אם בשלן כולם כאחד ואפי' לאכול כל אחד לבדו בפ"ע אסור אם אין ס' מפני שהרוטב בנ"ט ונבלע בחתיכות ע"ש. וכ"כ הש"ך ז"ל בסקל"א דחד בתרי בטיל ע"כ מיירי כשיש בכל הג' לבטל החלב גופיה דאיל"ה אינו בטל ברוב מטעם דשמא יבשלם ויתן טעם כדלקמן סי' ק"ט וכ"כ הפר"מ בש"ד סקל"א והפר"ח סקמ"א ועיין בס' בע"ח סי' קמ"ג דכתב ע"ד הש"ך וז"ל אע"ג דשם מיירי בחלב עם בשר שהוא מין בשא"מ מ"מ מיניה נשמע לדידן דקי"ל כהרשב"א ז"ל דדבר שנתבטל ברוב ונתבשל דאם אין ס' הכל אסור אינו בטל ברוב אפי' יבש ביבש שמא יבשלם ע"ש. ואין לומר דלגבי זה סמך ע"ד מור"ם ז"ל דכתב בסי' ק"ט בשם י"א דאם נודע התערובת קודם שנתבשלו יחד הכל שרי דאין חוזרים ונאסרין מאחר שנתבטל ביבש ובהפ"מ יש לסמוך אדברי המקילין ולהתיר ע"ש. וגם בהגהות שעל תשובות שבהרמב"ם דשייכי לה' מ"א כתבו כן על תשו' י"ח בשם הר' משה מאיוורא ז"ל וכן ראה בשם הר"פ. ז"ל ע"ש. זה אינו דמאחר דבעיקר הדין הוא אזיל להקל כפי סברת מרן ז"ל ולא כס' מור"ם ז"ל כנ"ל א"כ יש לו להמורה ההוא לילך בנדונו כסברת האחד כקולתו וכחומרתו ולא כקולת שניהם כידוע. וא"כ בנדונו דליכא ס' בכל בשר הכשרות נגד הטריפה הגם דבטיל חד בתרי כנ"ל עכ"ז אין לו להתיר בסתמא כ"א עד שירבה עליהן כדי שיעור ס' ולבשלם ולא הוי מבטל איסור לכתחי' וכמ"ש מרן בסי' ק"ט. ועם שמרן ז"ל שם בדין יבש ביבש דנתבטל שאסר אם בשלן כולם כאחד הוא היכא שהחתי' היא כולה אסורה ונתערבה וכו' משא"כ בנד"ז דהחתיכה הנוגעת בטריפה היא בלעה מהחיסור וקי"ל דחתיכה שבלעה איסור ואין בה ס' לבטלה שנפלה לקדירה אינה אוסרת אלא לפי חשבון איסור שבה וכו' כמ"ש מרן בסי' ק"ו ס"א. מ"מ זה אינו מעלה ומוריד לנד"ז מאחר דלא ידעי' כמה איסור בלעה וברור. וכל מה שעלה בדעתי בתחי' דיש סמך להמורה שהתיר ושדיתי ביה נרגא כנ"ל הוא כפי פי' הפר"ח ז"ל בדברי המחבר ברם כפי מאי דאסיק להלכה הפר"ח גופיה אעיקרא ליכא סמך להמורה כלל להתיר דכפי מסקנתו פשיטא דהכל הם אסורים וכנז"ל:

היוצא מהאמור דאותה חתיכה שיש בה חלב אם יש בה ס' כנגד החלב מותרת ואם לאו אסורה ושאר חתיכות הנוגעות בחתיכה שהחלב דבוק בה ולית בהו ס' נגד החלב הפר"ח ז"ל והנקה"כ ז"ל וסי' מצריכים שיהיה בהם ס' נגד החלב ואם ליכא בהו ס' אסורים וה' מנ"כ סוף ח"ב הבי"ד ה' ערה"ש בסי' ק"ה אות כ"ג והרב"ד ז"ל ס"ל להתיר. והערה"ש שם כתב שה' בי"ע ז"ל פסק כן להלכה כמסקנת הפר"ח ושכן הורה רבו ז"ל וכבר פשטה ההוראה כדברי הפר"ח עפ"י דעת הרשב"א ור' נתנאל ע"ש. וכבר ביארנו לעיל דלדעתם גם בשאר החתיכות הנוגעות בחתיכה שהחלב דבוק בה. אם ליכא בהו ס' אסורים. וחתיכות הנוגעות בחלב אם. יש בהם ס' נגד החלב יש להתיר והוא שיקלוף כל מקום הנוגע בחלב. ובהפ"מ מצטרפים יחד חתיכות הנוגעות בחלב עם חתיכות הנוגעות בחתיכה שיש בה חלב להתיר לבטל בס' וצריך קליפה וכו'. והחיד"א ז"ל בס' שיו"ב בסי' ק"ה הביא בשם הגהות רבני המערב דהעיקר כמ"ש הש"ע לעיל דחלב מפעפע מחל"ח בלא רוטב. בין בצלי בין במליחה וכ"ד רוב הפוס' ולפי"ז החתיכות כולן מצטרפות לבטל האיסור שהאיסור מפעפע בהם ושכן נוהגים בעיר מראכיש יע"א שהיא עיר גדולה ש"ח וש"ס ע"ש והבי"ד הזכו"ל בח"ג חיו"ד אות מ' והמגיה. שם ציין בזה ע"ד בי"ע במנהגי ארגיל דרבו מורה להקל כס' הפר"ח בחתיכה שנמלחה בחלבה עם חתיכות אחרות ע"ש. ובודאי הוא דהא דמצטרפות חתיכות אחרות עם החתיכה שיש בה חלב לבטל בס' הי"ד שנוגעות בהחלב עצמו וכמו שכן מבואר בדבריו וכמו שהרחבנו בזה לעיל וראיתי בס' מסגרת השלחן על יו"ד דכתב ע"ד החיד"א ז"ל בשם ר' המערב ועיין מ"ש לעיל וכונתו היא דשם. מקודם הביא מאי דפסק מרן ז"ל שם אם אין ידוע אם נגע בכולם כולן אסורות ושהפר"ח ז"ל פסק להחמיר כהש"ע ושהחיד"א ז"ל שם כתב שמ"ז מוהר"א אזולאי ז"ל כתב בשם ה"ה מוהר"ר סלימאן אוחנא ז"ל דאין לחוש לכל זה וכו' ומספיקא שרו כולן ע"ש והוב"ד בס' זכו"ל שם. וכתב ע"ז ה' מסגרת השלחן שם דמי יקל ראשו להקל נגד דעת מרן והפר"ח ז"ל ע"ש. וכן ג"כ ס"ל בהאי דינא דנוהגים בו בעיר מאראכיש יע"א דאין להקל נגד דעת מרן וזהו שכתב ועיין מ"ש לעיל. ולע"ד דזה שנוהגים בו רבני מאראכיש יע"א לא מיקרי נגד ד' מרן ז"ל ממ"ש מאחר דהוא בעצמו מצאנו לו במקום אחר דס"ל דחלב מפעפע מחל"ח גם בלא רוטב ואין סברא לחלק בין צלי למליחה וכ"ד רוב הפוס' ומנהגם תורה היא לכן יש להקל ועל דרך האמור לעיל דמצטרפות שאר החתיכות עם החתיכה שיש בה חלב היכא דנוגעות בחלב עצמו וכנז"ל:

א. בשר שנמלח והודח ואח"כ נמלח עם בשר שלא כמלח מרן בש"ע סי' ע' ס"ו פסק להתיר בדיעבד פ"י מליחה שנית. כתב ה' באר המים חיו"ד סי' כ"ד בזה מיירי שהבשר המלוח תפל שאם נמלחו שניהם יחד החתיכה שכבר נמלחה עם החתיכה שלא נמלחה שוב אי"צ למליחה שנית. וכ"פ ה' בני דוד ד' ד"ן וכ"נ דעת הפר"ת סי' ע' סקכ"ג וב"ד חיו"ד סי' ח"י וע"ע בב"ד שם בסי' י"ט שאין נר' כן עכ"ד. גם ה' פאת נגב חיו"ד סי' ז' התיר בפשיטות ע"ש. וה' אהל יצחק כהן ז"ל חיו"ד סי' צ"ו בדין חצי עצם שיש בו מוח שנמלח והודח כראוי ואח"כ מלחו אותו עם בשר אחר והודח הוא והבשר שעמו כראוי ובשלום יחד בקדירה בלי מליחה שנית וליכא ס' כנגדו דיש להתיר מכח ס"ס. והכניס עצמו בכמה דוחקים כאשר יעוש"ב. ולא היה מהצורך לכ"ז דמאחר שנמלח העצם ג"כ עם הבשר שוב אי"צ למלוח העצם אח"כ שנית כפי דעת הרבנים ז"ל הנ"ל שהתירו לכתחי' בפשיטות בלא מליחה שנית וכנז"ל:

ב. עיין בתשו' אהל יוסף סי' ט"ז דכתב ומ"ש רבינו בב"י וכנר' ממ"ש הרשב"א וכו' הא ל"נ לכאורה שהרי הרשב"א לשונו בשם הראב"ד וכו' וא"כ היאך יבין המבין מכאן דחוט הכתף הוא בכלל ידא דבגף יש בו ג' פרקים וכו' ע"ש. ונר' שהרב ז"ל לא ראה הדברים בשורשן לא דברי הר"ן שכתב בשם הראב"ד ולא דברי הרשב"א בת"ה הארוך ולכן הק' ע"ד מרן בב"י ז"ל דשם בהר"ן ובת"ה בפי' כ"כ דחוטין שבכתף בכלל ידא הם. שו"ר דהוא בעצמו הבי"ד הר"ן מ"ש בשם הראב"ד דכתב ז"ל תדע עוד שהרי הר"ן וכו' והוא מהתימה דעשה עצמו מעלומי העין במ"ש הר"ן בשם הראב"ד ז"ל בפי' דחוטי הכתף הם בכלל ידא והק' על מרן דהיאך יבין וכו' גם מה שהביא ראיה ממ"ש הר"ן וכו' וראיה ברורה מצינו בב"י וכו' הרואה יראה שאין ראיותיו מוכרחות כיעו"ש ועיין מ"ש הב"י בשם הרשב"א בת"ה וז"ל וגם לא יסמוך בפירוק האבר זה מזה כי כשמתפשטים בתוך האבר הם מתרככים עם לחות הבשר ושם הדם רבה ומשם צריך לפותחם ולחותכם ע"כ. גם ק"ל ע"ד שם דבתחילה הביא דברי מרן הב"י וכתב הוא וז"ל ואפשר שלזה כיוין רש"י דקאמר ר"ל במה שפי' גבי חוטין שביד שאנו נוטלין מן הכתף כנז"ל דפתח ביד וסיים בכתף לכך מפרש הרב ז"ל דבריו דדעת רש"י כדעת הראב"ד דחוטין של דם שאנו נוטלין ומנקרין מן הכתף היינו חוטין שביד שאסר רבי יאודה חוטין הללו הולכין ומתפשטין מכף היד ועד הכתף המחובר לשדרה ע"כ. והרואה זה שאחהמ"ר א"א לפרש כן בדברי מרן ב"י ז"ל שהרי בתחי' כתב דלכאורה משמע מלשון רש"י ז"ל דחוטין שביד היינו חוטין שבכתף ר"ל שחיט של יד ושל כתף אחד הוא אבל מדברי הטור נר' דתרי חוטי נינהו חד ביד וחד בכתף וכ"נ ממ"ש הרשב"א בשם הראב"ד דחוטין שבכתף בכלל ידא הם משמע דס"ל דתרי חוטי הם היפך דברי רש"י ז"ל לכן כתב ואפשר שלזה כיוין רש"י היינו לומר דגם רש"י ס"ל כס' הטור והראב"ד דתרי חוטי הם שדבריו יתפרשו כך ולא כמ"ש בתחי' בלכאורה דמשמע מלשונו דחוטין שביד הם חוטין שבכתף. ואם כדברי האהל"י ז"ל יהיו דברי מרן ב"י ז"ל דכתב ואפשר שלזה וכו' הם כדבריו הראשונים ומהו זה דקאמר לכאורה וכו' ואפשר וכו' א"ו מוכרח הוא כדכתיבנא. עוק"ל בדבריו אלו שהבין בדעת הראב"ד דכתב דחוטין של הכתף בכלל ידא הם ר"ל דהחוטין של היד הם של הכתף דמתפשטין מכף היד ועד הכתף המחובר לשדרה. ודבריו הם תמוהים דמלבד דבהר"ן מבואר בפי' דתרי חוטי נינהו ומ"ש דבכלל ידא הם היינו לומר דמה שלא הזכירה הג' חוטי הכתף לפי שבכלל ידא הם וכיון שהזכירה הג' חוטי דידא נכלל בזה גם חוטי הכתף דצריך להסירם וס"ל דתרי חוטי הם. עוד בה דמלשון הב"י ז"ל שכתב וכ"נ ממ"ש הרשב"א וכו' מוכח כן דתרי גווני נינהו. באופן שדבריו הם מן המתמיהין וצ"י. ואגב אביע אומר עמ"ש הכנה"ג ז"ל בחיו"ד סי' ס"ה הגב"י אות ח' וז"ל והמדקדק בדברי הרא"ש יראה תי' זה מבואר שגבי חוטי היד וכו' אבל גבי רישא בכבשא שרצה ללמוד מדברי בה"ג היתר לבשר לא כתב וה"ט שהקרום מפסיק ומ"ש גבי רישא ולכך גם המוח אסור כ"כ אגב גררא ע"ש. ואנא עבדא אחהמ"ר אומר כונת דברי הרא"ש גבי רישא בכבשא שהביא ראיה מהבה"ג היא שבתחילה חילק בין התרנגולת ובין רישא בכבשא וע"ז הביא ראיה מדברי הבה"ג לומר דדוקא גבי רישא בכבשא הקרום והמוח אסורים אבל בתרנגולת שריא. ולא נחת הרא"ש ז"ל ללמוד מדברי בה"ג היתר לבשר כמ"ש הוא ז"ל ועיין בתוס' בפג"ה דצ"ג ע"כ בד"ה רישא בכבשא דדברי התוס' והרא"ש ז"ל בדביר אחד נאמרו ומבואר שם בדברי התוס' כאשר כתבנו ממש יעו"ש:

תוכן העניינים

שערי עזרה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה