אור ברסלב
שערי עזרה יורה דעה › סימן ד

שערי עזרה· רבי עזרא הכהן טראב מסלתון

יורה דעה · סימן ד

סימן ג

בש"ע חיו"ד סי' ס"ט צריך להדיח הבשר קודם מליחה וכו'. אם מלח ולא הדיח תחילה ידיחנו וימליחנו שנית ויש אוסרים. וכתב מור"ם ז"ל וכן נוהגים וכו' מיהו במקום הפ"מ יש להתיר ע"כ. ושם בב"י טעמים הרבה הובאו להדחת הבשר תחילה שהר"ן בשם הרא"ה כתב הטעם שאין המלח מפליט אלא דם שבתוך הבשר אבל לא מה שהוא עפ"י הבשר ולפיכך אם לא ידיחנו תחי' יש לחוש שמא לאחר שיניח הבשר מלפלוט דם וציר יהא ניתך הדם ויבליענו. והוא ז"ל כתב הטעם כדי שיתרכך הבשר ויצא דמו ע"י מליחה שאם יהא נקרש על פניו לא יהא כח במלח להוציא דמו. ושמדברי הרא"ש נר' שמסכים לטע"ז. והמרדכי כתב הטעם להעביר לכלוך הדם שעל החתיכה שאל"כ המלח נתמלא ממנו ושוב לא יוציא המלח הדם שבחתיכה. ובדין אם מלח ולא הדיח תחי' דכתב הטור די"א דאין לו תקנה עוד אף אם ידיחנו וימליחנו פעם אחרת ויש מתירים ושלזה הסכים א"א הרא"ש ז"ל. כתב מרן הב"י ז"ל שהגמ"י כתב בשם סמ"ק שאין לו תקנה עוד והביא דברי הרא"ש מ"ש בפ' כ"ה בשם י"א דאין לו תקנה עוד וכו' ולפי מ"ש בס' התרומה מהני לו מליחה שנית וכו' ושכן מסתבר ע"כ ושכ"כ בש"ד שראה להר"מ שהתירו בדיעבד והביא ראיה מכבדא עילויה בשרא דבדיעבד ש"ד משום דדמא משרק שריק בצלייה וה"ה במליחה אבל בהגהה כתב דלא דמי וכו' ולענין הלכה אעפ"י שסמ"ק אוסר אם הוא במקום שיש הפ"מ או שהוא בע"ש וא"א להכין אחר כדאי הם הר"מ והרא"ש לסמוך עליהם ע"כ. ועל מ"ש מור"ם דבהפ"מ יש להתיר כתב הפר"ח ז"ל בסקי"ד שכ"כ הב"י ז"ל וכו' ואילו הוה שמיע ליה שכן דעת התוס' והרשב"א והרא"ה והמרדכי והר"ן וכמ"ש בסק"ב היה מתיר בפשיטות אף באיסור דאורייתא וכ"ש באיסוד"ר. ומיהו הי"ד כשהדיחו ומלחו שנית וכמו שנר' מדברי המחבר בכאן ובב"י וכ"נ מדברי הרא"ש. אבל אם לא הדיחו ומלחו שנית אעפ"י שמדברי הרשב"א במ"ה ד"ע יש לדון בדבר להקל וגם לדעת הרא"ה ליכא עיכובא בדבר מ"מ למעשה יש להחמיר עכ"ל. ובתחילת ההשקפה יש לעמוד ע"ד במ"ש דגם לדעת הרא"ה ליכא עיכובא. דאדרבא למה שנתן הרא"ה טעם לההדחה שמא אחר שיניח הכשר מלפלוט דם וציר יהא ניתך הדם ויבליענו. יוצא איפכא דגם במליחה שנית לא מהני. ברם אחר ההתבוננות נר' דל"ק דהפר"ח אזיל לסברתו בסק"ב שאחר שהביא שם טעם הרא"ה כתב וז"ל ולפי"ז אינו אלא הרחקה בעלמא מדרבנן שמא ישהנו י"ב שעות שהוא שיעור פליטת הדם והציר וכו'. ולכן כתב כאן דגם לדעת הרא"ה ליכא עיכובא בדבר. היינו דבמשך היב"ש שהוא פולט עדיין ציר ליכא חששא שיבלע הבשר מהדם שע"פ כ"א החששא היא לאחר היב"ש וכל שהוא עדיין בתוך היב"ש ליכא עיכובא בדבר. וזהו שהפר"ח בסקי"ד צירף להרא"ה עם הרשב"א ומרדכי והר"ן וכתב דאילו הב"י ז"ל הוה שמיע ליה דעת התוס' והרשב"א והרא"ה וכו' היה מתיר בפשיטות וכו'. וזהו דלא כמ"ש הט"ז ז"ל דהי"א דבסעיף ב' דלא מהני הדחה ומליחה שנית הם ס"ל טעמו של הרא"ה דאחר המליחה הא' יצא כבר כל דמו ויש חשש וכו' ע"ש וגם הכנה"ג בהגה"ט אות ח' נמשך כדבריו דכתב וז"ל ולטעם הסמ"ג וכן לטעם הרא"ה ז"ל דיש לחוש שמא לאחר שיניח הבשר מלפלוט דם וציר יהא ניתך הדם שע"פ ויבליענו אין תקנה לאותו בשר אפי' יחזור וידיחנו וימליחנו שנית כדעת י"א ושכ"כ בס' ט"ז ודמ"א ד' שפ"ה ע"ש. והחיד"א ז"ל בס' מחב"ר אות ד' הבי"ד הב"ח ז"ל דכתב דלהרא"ה ז"ל אין תקנה לאותו בשר במליחה שנית וכתב דנר' עיקר כהפר"ח דגם להרא"ה יש תיקון אם ידיחנו ויחזור וימליחנו. וגם הק' ע"ד הט"ז ז"ל הנ"ל דטעם היש אוסרין אינו כדברי הט"ז כמפורש בדברי הרא"ש וכו' ע"ש. ולא ידעתי מדוע לא הוק"ל גם על דברי הכנה"ג שגם הוא אזיל בסברתו וכנ"ל:

ועמ"ש מור"ם ז"ל מיהו במהפ"מ יש להתיר. כתב שם באות ו' שכ"כ מרן בב"י וזה לכאורה נגד המקובל בידינו דכשמרן כותב הסברא בסתם דעתו לסמוך ע"ז אפי' בהפסד מועט דהרי הכא כתב הסברא בסתם להיתרא ומפורש בב"י דדוקא במקום הפ"מ יש להתיר. אם לא שנאמר דזו אחת מן ההלכות דחזר בו ממ"ש בב"י כשחיבר הש"ע ועמ"ש הפר"ח ובס' מקו"ש ע"כ. גם בס' כפי אהרן ח"ב חי"וד סי' א' כ"כ דממה שהביא בש"ע דעת המתירים בסתם משמע דאפי' שלא בשה"ד מתיר ושכ"כ בס' מחב"ר והביא דבריו ובמה שציין להפר"ח דכתב שאילו ראה הב"י וכו' ודאי היה מתיר אפי' בלא הפ"מ וכתב שאולי זה ראה מרן כשחיבר הש"ע ולכן פתם כהמתירין ואפי' בלא הפ"מ. גם הביא שם מ"ש בס' ידי דוד סי' נ"ז אות י"ג בשם ס' מחושקים כסף דכתב דמ"ש מרן בסתם ר"ל במקום הפ"מ כמו שביאר בב"י. ודחה דבריו דאין נראין ומחוורתא כמ"ש הפר"ח ומחב"ר דסתמא דמרן הוא להתיר אפי' בלא הפ"מ ע"ש. גם בש"ע או"ח סי' רס"ח כתב החיד"א ז"ל במחב"ר אות ב' דזו אחת מההלכות שמרן חזר בו בש"ע ממ"ש בב"י וכו' ע"ש. ועיין ג"כ בס' נה"ש שם:

ומהאמור עולה על הדעת לפשוט ולומר דדוקא היכא דמצאנו דמרן ז"ל בש"ע חזר בו בפי' ממ"ש בב"י או דמלשונו בש"ע מורה כן אזי אמרי' דחזרה הוי. משא"כ אם כתב איזה דין בב"י והשמיטו בש"ע ולא הביאו כלל לא אמרי' דחזר בו ברם לאו פשיטותא היא לומר כן דהא חזינן בספרי הפוס' דאיכא פלוגתא בזה שהר' זרע אברהם חח"מ סי' י"א דקכ"ה בענין מוסר ממון חבירו דבב"י סי' שפ"ח הביא דברי ההגמ"י דכתבו דהא דאנסוהו גוים להראות ממון חבירו פטור היינו מחמת או"נ אבל מחמת או"מ חייב וכתב דפשוט הוא ונר' דאונס מחמת מכות הוי כמחמת או"נ. ובש"ע השמיט דין זה וכתב הזר"א ז"ל שם כנר' דחזר בו שראה דברי הרשב"א והרא"ה ז"ל וכו' ע"ש. הרי הגם דכתב בב"י על זה דהוא פשוט וגם השמיענו חידוש מתורה דיליה שכתב ונר' וכו' עכ"ז אמר דמדהשמיטו נר' דחזר כו. גם בסי' קצ"ח בדין קניית המט' דכתב שם בב"י דהפוס' פסקו כריו"ח וסיים שם וז"ל ונ"ל שאם התנו שתגמר קנייתם במעות מכרן קיים ואין אחר מהם יכו"ל בו וכדאמרי' גבי קרקע דאי אמר אי בעינא בכספא איקני קנה וכמ"ש בסי' ק"ץ ע"כ. וכ' ה' הלכה למשה ח"ב בה' מכירה דט"ו דמדלא קבע ס"ז בש"ע נר' דחזר בו כמ"ש בס' יד אליאו סי' קמ"ו ע"ש. גם בסי' רנ"ג דבב"י הביא בשם הגמ"י דהא דש"מ דאמר תנו הלואתי לפ' פסק רא"ם דה"מ בהלואות של ישראל וכו' וכתב שם מרן ע"ז ואיני יודע וכו' מ"מ דברי ש"מ ככתובים וכמסורים דמו וכן נ"ל שהוא דעת הפוס' שסתמו ולא חילקו בין הלואה דישר' להלואה דגוי ע"כ. ובש"ע השמיט ד"ז וה' משאת משה ח"ג סי' כ"ד בתחילה כתב דכנר' שדחאה מהלכה ושוב כתב דלא חזינן ליה למרן דפליג אהאי מילתא למדחייא מה' אלא דחוכך כדבר וכו' ע"ש. דמתבאר מדבריו דהגם דבב"י פליג בהדייא ע"ד איזה פוסק ובש"ע השמיט הדין ההוא ולא הזכירו כלל איכא דס"ל דחזרה הוי ממ"ש בב"י ולזה השמיטו בש"ע. גם באה"ע סי' י"ג ס"א אשה שמת בעלה או שנתגרשה שאסורה להתארס עד לאחר צ"י כתב בב"י דהיינו שלא יתקדשו אבל לשדך מותר ושכן מבואר בהרא"ש ובת"ה. ומ"מ צריך להזהר מלתת רשות לשדך אם לא ע"י שישביעו להמשדך שלא יכנס לבית המשודכת ע"ס הזמן כדי שלא יבואו לידי תקלה ע"כ. ובש"ע לא הזכיר מזה כלל וכ' מוהריק"ש ז"ל בהגהותיו שנר' שחזר בו שלא הזכיר כ"א אירוסין ונישואין ובן בדין שהרי הרא"ש ות"ה סתמו להתיר שידוכין וכו' ולא ראינו מי שחשש לזה ע"כ. הרי הגם היכא דהשמיענו חידוש דין מרן בב"י מדיליה מדהשמיטו בש"ע איכא דס"ל דהוי חזרה. ועיין בס' כפי אהרן ח"ב חח"מ סי' ה' בהא דשני שות' שלוו שניהם כאחד לצורך השות' דכתב מוהריק"ו ז"ל דע"כ לא נחלקו הראשונים ז"ל אלא בשנים שלוו כאחד אבל בשני שותפים מקודם ולוו שניהם כאחד לצורך השותפות לכולי עלמא יכול לגבות כל חובו מאיזה מהן שירצה. ומרן ז"ל בב"י דחה דבריו דלא אישתמיט חד מהפוסקים לאשמועינן וכו' ע"ש דכתב ואנן בדידן קבלנו הוראותיו וכו' מכל מקום אכתי מצי ראובן לזכות מטעם קי"ל דבס' הקצר לא הזכיר מזה כלל ומדסתם נוכל לומר דאף שבב"י תמה ע"ד מוהריק"ו ודחה דבריו מ"מ בש"ע חור בו ממה שתמה וא"כ ראובן מצי"ל קי"ל כהרבנים דס"ל דמדהשמיט מרן ד"ז בש"ע שחור בו ע"כ. ודבריו אלו יש להם סמך מדברי ה' משא"מ ז"ל הנ"ל. וראיתי להר' כמוהר"י אב"א יצ"ו בס' הנד"מ פני יצחק ח"ג סי' יו"ד דמ"ב דהביא דבריו ודחאם וכתב דכל היכא דמרן ז"ל בב"י פליג בהדייא אדכרי איזה פוסק וכן ג"כ כשכותב איזה חילוק דין מדידיה כולהו הלכה פסו' ואפי' דהשמיטם בש"ע לית לן בה ודאי דנקטי' כמ"ש בב"י דודאי מאי דהשמיטו בש"ע לאו משום דחזר בו אלא ה"ט משום דאין דרכו להעלות על שולחנו חי' דינין מדעת עצמו לרוב הענוה וכו' ולא, נכנסו דינין שפוסק בב"י מד"ע בכלל מחלוקת האח' ז"ל שהביא הי"מ בכללי מרן אי אמרי' מדהשמיטם בש"ע חזרה הוי או לא דבכולהו דהתם מיירי על איזה דינין וסברות שמביא בב"י בשם זולתו בסתם בלתי מחלוקת וגם הוא עצמו לא כתב עליהם בב"י כלום ומשמיטן בש"ע בזה ובכיוצא בזה הוא דאיפליגו רבנן בתראי אי חזרה הוי או לא. ברם במ"ש בב"י להדייא בל' ונ"ל וכו' או דפליג להדייא ע"ד איזה פוסק זולתו ודוחה דבריו בהא כ"ע מודו דלאו חזרה הוי כלל אפי' השמיטם בש"ע מאחר דכבר גילה לנו בב"י שכן דעתו הכי נקטי' כיון דקבלנו הוראותיו גם במ"ש בב"י לחוד. דאלת"ה ק"ט היכי משכח"ל האי כללא דקי"ל גם במ"ש בב"י לס' הפוס' דס"ל דמדהשמיטה בש"ע חזרה הוי וכו' וליכא למימר דאה"נ דלדידהו ליתא להאי כללא דכל כהאי הו"ל לפרש ותו דאפושי פלוגתא לא מפשינן א"ו דהני תרי כללי נינהו והאי לחודיה קאי והל"ק וז"ב ותד"ק יצ"ו. והרואה יראה דאחהמ"ר יש לעמוד עכ"ד דמ"ש דדינים שכותב מרן ז"ל בב"י מד"ע והשמיטם בש"ע לא נכנסו בכלל מחלוקת ר' האח' ז"ל דודאי בהא כ"ע מודו דלאו חזרה היי. כבר נתבאר לעיל במה שהבאנו דגם אלו הם בכלל דאיכא מאן דס"ל דחזרה הוי. וגם היכא דפליג על ס' איזה פוסק ודחה דבריו בב"י אם השמיט הדין בש"ע איכא דס"ל די"ל דחזר בו וכמו שנר' מדברי המשא"מ ז"ל. גם מ"ש דבדברי הי"מ בכללי מרן כולהו מיירי וכו' המעיין יראה במה שהביא וציין הי"מ שם כולהו איתנהו ביה יש מהם מאי דחילק מרן ז"ל בב"י מדידיה ויש מהם מה שהק' על פוס' אחר ומדהשמיטם בש"ע איכא דס"ל דחזרה הוי. ומה שנתן הכרח לכללו זה דאלת"ה ק"ט היכא משכח"ל להא דקי"ל כמ"ש בב"י וכו' וכ"ת דאה"נ וכו' הו"ל לפרש ותו דאפושי פלוגתא ל"מ וכו'. לע"ד אינו הכרח דהרי הוא כמפורש ועומד וס"ל דחזר בו ופליגי בפירוש ומה נשאר לנו פה לדבר דל"מ בפלוגתא. יעיין בטור או"ח סי' ש"ב דשם מרן בב"י אביא בשם מוהרי"א ז"ל דמסתפק בטיט שעל מנעלו אם יכול לקנחו דהא אמרי' אין מגרדין לא מנעל חדש ולא ישן וכו' וכתב עליו הב"י ול"נ דלא דמי וכו' ובהדיא אמרי' בפ' כה"כ דרבא אתווס מסאני וכו' וכ"כ רי"ו בחי"ג וכו' ע"ש ובש"ע לא פסק להאי דינא כ"א מורם ז"ל שם התיר לקנח גם מנעלו. והב"ח ז"ל תמה עליו דהלא הב"י גופיה לא נסמך על דבריו להקל בנעלו ולכן לא כתב בש"ע להתיר קינוח אלא ברגלו. וה' י"א ז"ל כ"ע דמה שלא הביאו ר' המחבר אינו הכרע דכמה דברים מייתי מרן ז"ל בב"י מכמה גדולים ואינו מביאם בס' הקצר לפסק הלכה. והחיד"א ז"ל בברכ"י כתב ע"ז וז"ל ואנכי הרואה דמרגלא בפומייהו דרבנן בתראי דמדלא הביאו בש"ע שמעי' דלא סבר ליה להלכה וכמה ענינים הדברים מוכיחים דהשמיטם בכונה דלא ברירא ליה מילתא לפסוק הלכה למעשה בש"ע. והביא דראה בתשו' כ"י למוהרש"ה ז"ל שכן דמדהשמיטו בש"ע מורה דאין דעתו לפסוק כן ומוהרג"א ז"ל כ' עליו דאין הכרע וכו' דסמך למה שכתבם בב"י. והוא ז"ל כתב דכעת לא מצא כלל ברור בזה בדעת מרן בש"ע בהשמטת דינים שהם מוסכמים ע"ש. ועיין בס' משכה"ר מער' ל' סוף אות ג' דהביא בשם מוהר"ש הלוי ז"ל בתשו' חיו"ד סי' כ"א דכתב כן. וכתב דמוהרש"ה ז"ל אמרה למילתיה על סברת התה"ד דבכמה דוכתי אשכחן דמרן פליג עליה אבל על סברת גאון מפורסם וכו' ל"א ע"ש. הרי דמבואר בהנ"ל דאפי' דין דכתב בב"י עליו ול"נ וכו' וחידש מד"ע מדהשמיטו בש"ע איכא דס"ל דחזרה הוי והוא בכלל מחלוקת האח' ז"ל. ובס' שערי רחמים למוהר"י פראנקו יצ"ו (ז"ל) הובאה תשו' למוהר"מ פארדו ז"ל בחאה"ע סי' י"ג בד' כ"ב בנדונו שם כתב מלבד המח' שנעל בין הרבנים מ"ס המלך והחק"ל ז"ל אי קיבלו הוראות מרן ז"ל גם עמ"ש בב"י ובתשו' או לא עוד בה דל"מ בדב"ז שהוא ציון בעלמא דציין תשו' זו דפ' נערה ולא גילה אפי' טעמו אלא אפי' היה פוסק כן בב"י ולא היה מביאו בש"ע צריכא רבה לומר דקי"ל כוותיה ובשלמא תשובותיו איכ"ל דלא זכר שר שכתב באותו הדין. אבל דבריו בב"י כשהשמיט איזה ענין המוזכר בב"י י"ל דחזר בו כי לא ישרה בעיניו אותה סברא או מצא היפך הדין ההוא ובכונה מכוונת השמיטו כמ"ש הב"ח באו"ח סי' ש"ב והברכ"י ז"ל שם וכו' באופן דבמח' היא שנויה כשהשמיט בש"ע מ"ש בב"י. וכ"ז הוא דוקא כשלא ראינו מי שחולק על הדין ההוא עכ"ז הם נחלקים בדעתו ז"ל. אכן בתשו' זו של מוהר"מ דפ' נערה שציין בב"י אה"ע סי' ק' בהא נר' דליכא מאן דפליג וכו' פשיטא דיש לנו לומר בפשיטות שחזר בו יעוש"ב. וספר לקט יוסף הנד"מ נראה לי לפי שעה ובמער' קו"ף אות ז' כתב קבלנו הוראות מרן ז"ל המובא בב"י אף שהשמיט בש"ע וציין על ס' ישא איש שכ"כ וגם בס' פני הבית ד' צ"א כ"כ יעו"ש. ועיניך תחזינה משרים בדברים האמורים דלא פלט מפלוגתא וכנז"ל. ומה שכתבו הם כן דאזלי לסברתייהו דס"ל דאנן קבלנו הוראות מרן ז"ל גם מ"ש בב"י ובתשו' דבס' מר ואהלות חאה"ע סי' ב' בד' ל"ז כתב וז"ל בנ"ד זכה הבעל בהאי מתנה מתרי טעמי אי מטעם שהוא מוחזק או מטעם דאנן בתריה דמרן גררינן בכל אשר יאמר כה"ז ואפי' היו היורשים מוחזקים מוציאין מידם עפי"ד מרן שקבלנו הוראותיו בין להוציא וכ"ש להחזיק. גם בד' ל"ח שם כתב וז"ל באופן דגם בכה"ג איתא בפלוגתא ומ"מ אנן לדידן דגררינן אחר הוראות מרן לא נפק"ל מידי וכו' ואפי' נשבע החתן להחזיר אין בכך כלום וכו' וכ"ת הא קי"ל ס' שבועה להחמיר דשמא הלכתא כמ"ד אינה יכולה למחול הא לך כלל דאנו קבלנו הוראות מרן ז"ל בכל הלכותיו בין להקל בין להחמיר בין להחזיר בין להוציא א"כ לגבי דידן ליכא ס' שבועה כלל דהא מעיקרא כשנשבע אדעתא דהכי נשבע עפ"י הוראותיו של מרן ז"ל וכיון דאליביה דמרן אין מקום לשבועה דבידה למחול לו ליכא למימר ס' שבועה להחמיר וזה החילוק ברור עכ"ד ע"ש ועיין ג"כ שם בתשו' סי' ג' דט"ל ע"ב. ומה שנמצא לו בס' פני הבית סי' ס"ז אות ח' דכתב ואע"ג דבמה שפסק מרן בתשו' איכא פלוגתא בין האח' ז"ל אי הוו בכלל הקבלה או לא מ"מ הלוה שהוא המוחזק יכו"ל קי"ל כמ"ד דאף בתשו' קבלנו הוראותיו ע"כ. דנר' דלא זיכה אותו כ"א משום שהוא מוח' ויכ"ל קי"ל ולא החליט הדבר שם לומר דאנן קבלנו הוראותיו אפי' בתשו' היינו משום דשם בנדונו רצה לזכות הלוה אפי' דאיכא דפליגי מאחר שהוא מוחזק. ולעולם דדעתו הוא ז"ל דקבלנו הוראותיו גם במ"ש בתשו' וכמ"ש בס' מו"א ובס' בני בנימין וקרב איש בח"א סי' כ"א מרן מלכא ראש"ל הרה"ג כחזהר"ר יש"א ברכה יצ"ו הביא האי פלוגתא אי קבלנו הוראותיו גם בתשו' או לא וכתב וז"ל והנח"ב בח"א סי' י"א בענין שליח ששינה העלה דאבתריה דמרן ז"ל אין לומר קי"ל נגדו ממ"ש בתשו' או בב"י. מ"מ בח"ב בחאה"ע סי' כ"א חזר בו והעלה כיון שלא ביאר דעתו בש"ע לא קבלנו עלינו הוראותיו והמע"ה עכ"ד. ואנכי העבד ת"ם אני דגם בח"ב מסכים לסברתו שבח"א דהרי שם הוק"ל ממ"ש בח"א סי' י"ח ויצא לחלק דשאני התם שדברי מרן בתשו' לפסק הלכה וכו' משא"כ בנ"ד שמ"ש בב"ה אינו פסק הלכה אלא תמיהא וכו' עש"ב. ועיין בס"ה פני יצחק ח"א בהשמטות ד' רל"ב ע"ד שהק' כן על כמוהרא"ס מני יצ"ו ע"ש. ושם בס' בני בנימין בח"ב סי' ד' ד' יו"ד כתב ה' בנימ"נ ז"ל דאנן קבלנו הוראותיו אפי' בתשו' ע"ש. ומרן מלכא ראש"ל יצ"ו שם בסי' ל"א כתב דכללא הוא כל לשון המסופק בש"ע כמאן ס"ל ובב"י או בכ"מ או בתשו' גילה דעתו כמאן ס"ל מפרשים דבריו כגילוי דעתו דאלת"ה קשו דבריו אהדדי ועיין בס' נח"ב וכו' ע"ש. גם הבני אר"ץ יע"א כן ס"ל דקבלנו וכו' עיין בס' בית דינו ש"ש חאה"ע סי' ג' ד' ק' וק"א ובס' בירך משה גאלנטי ז"ל סי' ל"ה דקל"ז וגם איהו ז"ל סל"ה ט"ש בד' קנ"ח סו"ס ל"ג. גם ה' נוכח השלחן בסי' ט' וי"ט דמ"א כתב אנן בדידן קבלנו הוראות מרן ודבריו בתשו' הם לפסק הלכה למעשה בפרטות ועדיף טפי מפסקיו בש"ע וכמ"ש ה' חיים שאל בח"א סי' ע"ד אות י"א ע"כ. ואע"ג דבסי' ח"י הקודם בד' ע' ע"א כתב זה בדרך אפשר כיעו"ש בכאן דעתו מסכמת לס' האומרים דקבלנו גם מ"ש בתשו' ותפס דברי החיד"א שבס' ח"ש והניח דבריו שבברכ"י חח"מ סי' כ"ה דאינו מוכרח וגם דבריו שבהשמטות לס' ח"ש על סי' ע"ד דכתב ולא אכחד דדוקא דיניו שבש"ע קבלו ע"ש. גם האג"ן ז"ל בס"ה חוקי חיים בסי' ט"ל בד' ע"ז ע"ב עשה כן וע"ש בד' ע"ט מה שהשיב ע"ד מוהרמ"ס ז"ל ובד' פ' סוע"ב חזר לקיים דבריו וכתב דאף דנודה לשמועת השע"ה ז"ל היינו לדידן דיתבינן בירוש' תוב"ב אך במקום השאלה שהיא מתא רודיס יע"א אשר קבלו הוראות ה' משא"מ ז"ל ודעתו של המ"מ ז"ל בשניות סו' י"ג דפסקינן כמרן גם בתשו' וכמ"ש הברכ"י בשמו ודאי כוותיה נקטינן ע"ש. ועיין בס' ישרי לב אות ק' סעיף כ"ד מ"ש המגיה נכדו של הרב ז"ל בזה. גם ה' דברי מרדכי קרישפין ז"ל בחאה"ע סי' יו"ד כתב שם דברודיס יע"א קיימו וקבלו להורות כדברי מרן בב"י ובתשו' ע"ש. וה' שפת הים סי' ס' ס"א נשא ונתן בזה ברודיס יע"א אי קבלו עלייהו גם מ"ש מרן בתשו' או לא ושוב כתב ואפי' דקבילו עלייהו גם מ"ש בתשו' כל שבאו דבריו בתשו' כ"י ולא נתפרסמה הוראתו אפשר דלא קבילו עלייהו ע"ש. וה' קמ"ר ח"א סו"ס ד' כתב וז"ל וע"כ לא קי"ל כמרן כ"א במה שפסק בש"ע או אפי' בתשו' אבל במה שנמצא בספר אחר על שמו לא קי"ל כוותיה ע"כ. ויש לתמוה ע"ד ז"ל שהרי דברי מרן ז"ל אלו הם הובאו בס' אבק"ר סי' פ"ג דתשו' מרן הלזו שהובאה בשו"ת רמ"א ז"ל סי' מ"ז היא בעצמה שהובאה בס' אבק"ר כיעו"ש. אחז"ר לה' ויוסף אברהם סו"ס כ"ז דעמד בזה ע"ד וכתב דאפשר דבימיו עדיין לא נדפס ס' אבק"ר. וה' ויוס"א ז"ל בסי' י"ג הביא מפלוגתא זו ולא האריך בזה. ובסי' כ"ו האריך להביא דברי הרב שער המים ומוהרמ"ס והאג"ן ז"ל ובתחי' הביא דברי השע"ה ז"ל דכ' בסו"ס ט' מפי השמועה דאף שבאמת קבלנו הוראות מרן ז"ל הי"ד במ"ש בב"י ובש"ע אבל מ"ש בתשו' לא קבלו. וכתב דהלכה זו שנא ושנא אפי' אם נאמר דלא קבלו הוראותיו שבתשו' מ"מ הא מרן ז"ל שם בתשו' דימה אותה למי שנתחייב מנה לחבירו וכו' ומצינו למרן בס' בד"ה סי' ט"ל וכו' וא"כ לפי"ד דלא קי"ל כדברי מרן שבתשו' מ"מ דבריו שבב"ה אין מי שיכחיש אותם וכו' ע"ש דנר' מדבריו דהאי פלוגתא היא מתנייא על תשו' מרן דוקא אבל לא על מ"ש בב"י ובבד"ה. והמעיין בספרי הפוס' עיניו תחזינה שהם כוללים יחד מה שכתב בב"י ובבד"ה ובתשו' דאכולהו הפלוגתא מתנייא אי קיבלו אותם או לא ופוס' האח' ז"ל הגם דמדברי השע"ה ז"ל יש להוכיח דדברי השמועה הם דוקא על דבריו שבתשו' ולא על מ"ש בב"י ובבד"ה מ"מ הם ז"ל כוללים את הכל יחד בחדא מחתא דכולם נכנסו בכלל אם קבלו אותם עליהם או לא יעו"ש. והנה מדברי החיד"א ז"ל בברכ"י ח"מ סי' כ"ה אות כ"ח דכתב בא"י ומצרים דנהגו כפסק מרן לא זו בלבד כמו שפסק בב"י ובש"ע אלא גם כמו שפסק בתשו' כן מוכח וכו' דאין לומר קי"ל נגד מ"ש מרן בתשו' ואינו מוכרח ע"כ. מלשונו זה מוכח דהפלוגתא היא דוקא על מ"ש בתשו'. גם בס' ח"ש סי' ע"ד הביא מ"ש המ"מ ורבו ז"ל דגם דבריו שבתשו' קבלו וכתם דהם דברי טעם וכו' ודבריו שבתשו' הם הלכה למעשה בפרטות ועדיף מהש"ע ע"כ. ובהשמטותיו ע"ז שכתב ולא אכחד דיש לצדד דדוקא דיניו בש"ע קבלו ע"כ. לשונו זה יש לפרשו בב' אופנים והיינו דמאחר דדבריו שבהשמטות הנ"ל הם סובבים עמ"ש בפנים ודבריו שבפנים הם קיימי על דברי התשו' אי קבלו עלייהו או לא. ועמ"ש בפנים ע"ד המ"מ ורבו ז"ל דהם דברי טעם ע"ז הוא שחזר וכתב בהשמטות ולא אכחד דיש לצדד דדוקא דיניו בש"ע קבלו. והיינו דהוא לאפוקי דברי התשו' משא"כ דבריו שבב"י לא נכנסו בכלל הפלוגתא אלא הרי הם כמו דברי הש"ע מאחר דהש"ע הוא מיוסד על דברי הב"י. או יש לפרש הדברים כפשטן דדוקא דיניו בש"ע קבלו ובא לשלול דבריו שבמקומות אחרים בין מ"ש בתשו' ובין מ"ש בב"י ובבד"ה לא קבלו עליהם ומדברי האח' ז"ל נר' דהם תופסים בדבריו פי' האחרון עיקר יעו"ע. ושם בס' ויוס"א סי' כ"ז האריך להוכיח בראיות דבא"י ואר"ץ ודמשק ועראביסתאן קבלו עליהם הוראות מרן ז"ל ולאו דוקא במ"ש בש"ע ובב"י אלא גם במ"ש בתשו' והביא שם ראיה מדברי ה' בע"ח ח"א סי' ע"ג דחו"ר אר"ץ סמכו עליה ללכת אחר דברי מרן גם בתשו'. והאריך ע"ד השע"ה והחיד"א ז"ל יעו"ש. גם ה' משכה"ר בד' שנ"ה במער' השי"ן אות קל"ו כתב דאנן בתריה דמרן גררינן ואפי' במאי דפסק בתשו' ע"ש. גם בס' טוב לישראל בסוף בשו"ת דט"ז ע"ב בדברי הר' כמוהרא"ס מני יצ"ו כן ס"ל ובדברי המחבר ז"ל בד' י"ז ע"ג כתב. וז"ל וכבר ידוע דכללא אית לן דבכל, מידי שלא מצינו בס"ה שסותר למ"ש בתשובותיו קבלנו הוראותיו כמו שקבלנו הוראות הש"ע וציין ע"ד החיד"א בס' ח"ש ח"א סי' ע"ד אות י"א וכ"ג והחק"ל ח"א מיו"ד די"ח וכ"כ בד' י"מ סוע"ג דאנו נגררים אחרי תשו' מרן במקום שאינו היפך קיצורו ע"ש. ועיין בס' לקט יוסף מער' קו"ף או"ב ציין ע"ד הפוס' בזה ובאות ז' הביא בשם ס' כרך של רומי סי' י"ט דכתב מלבד דכדעת מרן נקטי' אנן בני אזיי'א ואפריקא כנודע ל"מ במ"ש בב"י ובס' הקצר אלא גם בתשו' כאשר הסכימו גדולי האח' ופשטה ההוראה בכל גלילותינו ע"ש. ושם הק' עליו דדבריו סתרא"י וציין עוד ע"ס ישמ"ל גאגין ד' ל' וע"ס פנ"י ח"ב ד' ק' וק"ג ע"ש:

גם אנכי בעניי בשנים קדמוניות בפסק שותף שמכר חלקו קו"ח כתבתי בזה ודרוב הפוס' ככולם מסכימים דקבלנו הוראות גם במ"ש בתשו' וגם מוהרמ"ס ז"ל חזר בו כמ"ש בס' מים קדושים ע"ש:

אחז"ר ראיתי לה' כמוהר"ר יוסף חיים יצ"ו בספרו רב ברכות באות ק' בד' קל"ג דאחר שהביא פלוגתא הנ"ל סיים וכתב ודע דכ"ז שכתבנו הוא למ"ש מרן בתשו' אבל מ"ש בב"י הוא שנייא ושנייא מהא דתשו' והסברא נותנת כי מ"ש בתשו' הם יותר עיקר ממ"ש בב"י והביא דברי החק"ל או"ח סי' נ"ד דצ"ו ומ"ש עליו החיד"א ז"ל בשיו"ב או"ח סי' קס"ח ד' י"ד וגם הביא דברי מוהרמ"ס ז"ל שהוב"ד בחק"ל מ"ב חח"מ סי' ד' דקע"ד ומ"ש עליו החק"ל שם דגם מ"ש בב"י הם בכלל הקבלה. וסיים דלכל הפוס' דס"ל דלא קבלנו כ"א הוראות שבש"ע אבל לא מ"ש בתשו' הא ודאי דס"ל דגם מ"ש בב"י ג"כ לא קבלנו דהסברא נותנת דכ"ש הוא וכמ"ש ה' מוהרמ"ס ז"ל יעו"ש. הרי לך דדבריו יצ"ו הם נגד מ"ש בעניותין לעיל דאיהו יותר פשיט"ל דמ"ש בב"י בפלוגתא הם מתנייא. ואנכי לא ידעתי איך לא נרגש מדברי השע"ה ז"ל דמוכח מדבריו דשמועתו היא ע"ד מרן שבתשו' אבל דבריו שבב"י ושבב"ה נר' שהם נחשבים כדבריו שבש"ע שכן מבוארים דבריו שם כיעו"ש וכנז"ל:

ועל מש"ל בשם תשו' ס' שפת הים דכתב דאפי' דקבילו עלייהו הוראות מרן אפי' בתשו' כל שבאו דבריו בתשו' כ"י ולא נתפרס' הוראתו אפ' דלא קבילו עלייהו עלה בדעתי להביא ראיה לדבריו מתשו' בע"ח ח"ב חח"מ סי' ק"ו דכ"ן דס"ל דכתב שם בדקי"ד ע"ב דמצא תשו' כ"י למוהריק"א ז"ל והוא אבק"ר דפסק בפי' כס' הרא"ש נגד מוהריק"ו וכו' ובסוף כ' דצריך שמעון ולוי לומר גו"ד קי"ל חדא דקי"ל כהרא"ש וסי' ודלא כמוהריק"ו וכו' ע"ש. ואם איתא דס"ל ז"ל דקבלנו הוראותיו אפי' בתשו' כ"י היל"ל דהדין הוא כהרא"ש מאחר דפסק מרן כוותיה ואינו נכלל בכלל הקי"ל. א"ו מזה נר' דמאחר דהתשו' ההיא עדיין היא בכ"י ס"ל דנוכל לומר דלא קבלנו עלינו הוראותיו שהם בתשו' כ"י ואמטו להכי מנאה בכלל הקי"ל האחרים. אבל י"ל שאין מכאן ראיה דאפשר דהתשו' ההיא היא למקומות דאין נגררים אחר פסק מרן ז"ל אפי' למ"ש בש"ע ואית להו דגל הקי"ל:

המורם מהאמור דהגם דרוב הפוס' האח' ז"ל ככולם הסכימו דקבלנו עלינו הוראות מרן גם במ"ש בתשו' ובב"י ובב"ה וכנז"ל עכ"ז מידי פלוגתא ל"נ ובממונא גדול כת המוחזק לומר קי"ל אם לא במקום שכבר נהגו לפסוק כוותיה או כל לשון המסופק בש"ע כמאן ס"ל ובב"י או בב"ה או בכ"מ או בתשו' גילה דעתו אזלינן לפרש דבריו כגילוי דעתו הנ"ל וכנז"ל ותול"מ:

א. שם בש"ע חיו"ד סי' ס"ט ס"כ בשר שנמלח ושהה שיעור מליחה וכו' ויש מי שאוסר בזה וכו' ולפי דבריו וכו' ואסור לחתוך ממנו בסכין קודם שידיחנו ואם חתך צריך להגעילו. כ' הפר"ח ז"ל דזהו לס' זו אבל לדידן דקי"ל כס' קמייתא דבדיעבד שרי אם חתך אי"צ הגעלה ע"כ. ועמ"ש מור"ם ז"ל שם ויש מתירים לחתוך בסכין לאחר ששהה שיעור מליחה דאין מליחה לכלים וכן עיקר דמותר. כתב הפר"ח ז"ל סקע"ח דלשון זה הוא ע"ד השאלה ושלא בדקדוק דהא דקי"ל דאי"מ לכלים היינו שאין המלח מפליט כלים אבל אה"נ שמבליע אלא ה"ט משום שהדם משרק שריק וכו' וכן עיקר שמותר אף לכתחי' לדעת המח' במכ"ש עמש"ל בסי' ע"ו ס"ד שמותר לחתוך בסכין צלי שאצל האש וכ"ש לענין מליחה דש"ד ע"כ. ות'ם אני אחהמ"ר ע"ד דהרי הוא ז"ל בעצמו בסקע"ו הקודם כתב דבדיעבד אם חתך אי"צ הגעלה משא"כ לכתחי' ודבריו הם מוכרחים ממ"ש מרן ויש מי שאוסר וכו' ויש לחוש לו לכתחי' ואיך בכאן סתר דבריו ומתיר לדעתו המח' ואף לכתחי' ובודאי שכונתו היא על מרן מכח הראיה שמביא מסי' ע"ו ס"ד דכתב שם ויש מתירים בכ"ז וכן המנהג להתיר. דאילו מור"ם ז"ל שם כתב דאנו נזהרין לכתחי' ומתירין בדיעבד ע"ש. גם ממ"ש עוד בסקע"ט עמ"ש מור"ם וכן עיקר דמותר משמע דאפי' לכתחי' מתיר לחתוך ותימא הוא וכו' נר' מדבריו שם דמ"ש בסקע"ח הוא על מרן ז"ל. וכך הוא דרכו לכתוב תיבת המחבר על מרן וכיון שכן הו"ל דבריו סתרא'י נינהו וצ"י. והעיקר הוא לע"ד לדעת מרן ז"ל דלכתחי' מעיקר הדין יש לחוש לס' האוסר שלא לחתוך בסכין קודם שידיחנו ובדיעבד שרי ואי"צ הגעלה. ובסי' ע"ו בדין הצלי התם הוא מתורת מנהג שנהגו להתיר אף לכתחי' כס' היש מתירין. ודוחק לישב דברי הפר"ח באופ"ז דמ"ש דמותר אף לכתחי' היינו מתורת מנהג דא"כ היל"ל זה בפי' דמתורת מנהג וכו' ולא למסתם סתומי דנר' דמעיקר הדין לדעת המח' מותר אפי' לכתחילה. ועוד די"ל דדוקא בצלי נהגו היתר לחתוך בסכין בבשר שאצל האש מטעם דנורא משאב שאיב. משא"כ בבשר מלוח דליכא ה"ט לא נהגו בו היתר זה לכתחי' וכמו שכ"ר למוהרש"ל ז"ל ביש"ש בפ' כ"ה סי' נ"ז דהביא דברי מוהרא"י ז"ל דהתיר לחתוך בסכין בשר מלוח לפי שאין מליחה למתכת כלל וכו' ודחה לזה דאינו דומה כלל וכו' ובלע אגב דוחקא דסכינא. והוק"ל שם דהטור הביא מאיגרות דר"י דאם חתך בסכין בשר מלוח דצריך הגעלה. ואילו בסי' ע"ו בחתך בסכין בשר צלי שאצל האש כתב דמותר וחילק דבבשר צלי שאצל האש ה"ט דנורא משאב שאיב. אבל בבשר מלוח באיסורו עומד ע"ש. גם הב"ח ז"ל כ"כ דאפשר דרבינו ס"ל איפכא דבצלייה אמרי' נורא משאב שאיב משא"כ במליחה ע"ש. וראיתי לה' ערה"ש ז"ל בסי' ס"ע אות מ"ד דהביא בקיצור דברי מוהרש"ל דחילק בין צלייה למליחה ושכ"כ הב"ח ז"ל ותמה על הפר"ח שלא זכר דבריהם ע"ש. ות'ם אני עליו שלא הוק"ל עליו ג"כ שדבריו שבסקע"ו הם סתרא"י לדבריו שבסקע"ח וכנז"ל. גם ע"ש בסוף לשונו דהוא חסר ויש בו ט"ס כאשר יראה הרואה שם. ועיין בדרישה סקכ"ט דהביא חילוק מוהרש"ל הנ"ל וגם הבי"ד התה"ד סי' קס"ב דהתיר לחתוך בסכין בבשר מלוח והביא ראוה לזה מסי' ע"ו מהא דמתיר הטור לחתוך בצלי וכו' ושכ"ש במליחה ושגם הגהת ש"ד סי' י"ט והאו"ה הארוך מתירים לכתחי' אך צריך הדחת הסכין אח"כ. וה"ה אם חתך בסכין של איסור מקונח דעץ ומתכת אינן בולעין ע"י מליחה ע"ש. ואנכי הרואה דהראיה שהביא לדברי התה"ד מדברי הטור סי' ע"ו בדין הצלי שמותר נראה דראיתו היא דוקא ממאן דס"ל התם בצלי דמותר לחתוך בסכין. אבל למאן דס"ל התם בצלי דאסור ה"ה במליחה דאסור. ואחהמ"ר זה אינו דשם בתה"ד סי' קס"ב כתב דאף לס' הגאונים ז"ל דאסרו בצלי לחתוך בסכין קודם גמר צלייתו עכ"ז במליחה קודם הדחתו מותר ונתן טעם לזה ע"ש. ואפשר דלא ראה הדרישה דברי התה"ד ז"ל בשורשם. ועיין בס' זכו"ל בסי' ס"ט על ס"כ דכתב שם ע"ד מור"ם ומיהו בסכין של איסור משמע בת"ח דאסור לחתוך בו לכתחי' בשר ובדיעבד מותר ודאי כדלקמן סי' ק"ה סי"ב במור"ם ז"ל ש"ך ע"כ:

ב. שם סי' ס"ט בש"ך סקי"ט כתב וז"ל ואי"צ להרבות עליו מלח יותר מזה כלו' שאי"צ לעשותו כבנין וקי"ל כהרשב"א דאף שהחתיכה עבה אי"צ לחותכה לשנים ודלא כהמרדכי וכ"כ מוהרש"ל עכ"ל ואנכי הפעוט הוק"ל ע"ד דהמרדכי לא הצריך כלל לחתוך החתיכה עבה לשנים כ"א שדבריו הוא בתרנגולת או ראש כבש שנמלחו מצד אחד דוקא דיש אוסרין ויש מתירין עיין במרן ב"י ז"ל שהוב"ד שם ולי צ"י:

ג. בסי' ע"א פרסות הרגל צריך לחתוך ראשם קודם מליחה. כ' החיד"א ז"ל בס' מח"ב אות ה' דה' תורת חסד סי' יו"ד העלה אסו"ד דאם נמלחו בקליפתם ולא חתך ראשם יש להם תיקון ע"י מליחה שנית לאחר שיסיר ראשם. ואם נתנם באש במים רותחים קודם שחזר להכשירם ע"י מליחה ב' נאסרו ע"י מליגה זו אא"כ יש ס' כנגד הטלפים ע"כ. אבל ה' החבי"ב ז"ל בס' קול ן' לוי כתב שיחתוך הטלפים ויבשלם ומי שהורה דכיון שמלגם אחר מליחה ולא הסיר הטלפים אין להם קנה מאבד ממון ישראל ע"ש בסי' ק"ח. ובס' בית הרואה ד' מ"א השוה דברי הת"ח והכנה"ג והנם רחוקים עכ"ל. ואני הדל נלע"ד מה שכתוב בס' בית הרואה וכן כתב וכו' תיבת וכן היא ט"ס וכצ"ל וכתב בפסקי החבי"ב סי' ק"ח ומי שהורה שאין לו תקנה מאבד ממונם של ישראל. ותול"מ:

ד. כתב הכנה"ג ז"ל בסי' ע"ו אות כ"ד הצלי דאי"צ מליחה הוא בכל גוונא בין צלאו ע"ג גחלים בין בשפוד והוב"ד בזכו"ל ח"א ד' רכ"ח ע"א. ולענין צליית בשר ע"ג קרקע התנור ממש אחר גריפת הגחלים ממנו שם בהגב"י אות כ"ה כתב דיש להתיר וכתב הזכו"ל שם דגם הרדב"מ ח"ג סי' ג' מחיו"ד כ"כ להתיר כהכנה"ג ע"ש. ובס' שמן המשחה ד' קכ"ג ע"א סי' כ' ציין בזה על החק"ל יו"ד סי' ל"ו וגם הביא מדברי בה"ג ז"ל בד' קל"ד דכתב וז"ל ומשרא ארדי רטיבי ובשרא בהדי הדדי וטווי עלי טפקא שפיר דמי מאי טעמא אי לאו דהואי טפקא גחלת לא מבשל הילכך טפקא כי גומרי דמי על גומרי מי לא שרי טווי בשרא וארדי בהדי הדדי וכ"ש בשפודא דשפיר דמי מאי אמרת דקא דייב בשרא וקא בלע ארדא הא קי"ל כבולעו כך פולטו ע"כ. וארדי פי' הערוך כמהין וטפקא פי' הערוך רעפים לבנים הנך רואה דבה"ג מתיר בהדייא עכ"ל. ומדברי בה"ג ז"ל הנ"ל נראה דמתיר בהדייא לצלות בשר שלא נמלח עם בצל בשפוד מעורב זו אצל זו חתיכת בשר וחתיכת בצל דאמרי' כבולעו כך פולטו דליכא שינוי בין ארדי לבצל דלא כמוהרשד"ם ז"ל בחיו"ד סי' מ"ו. ובמפתחות שבס' קול ן' לוי סי' קט"ו תלה אותה במנהג דבמקום שנהגו היתר אין למחות בידם וכ"כ הפר"ח ז"ל בסי' ע"ז סק"ה ועיין בס' זכו"ל ח"א ד' רכ"ט ע"ב מ"ש שם בזה ע"ש. ומדברי הבה"ג ז"ל הנ"ל יש ראיה להתיר בכל המקומות וכנ"ל. והרוצה לחוש לס' המחמירים תע"ב טוב:

תוכן העניינים

שערי עזרה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה