שערי עזרה· רבי עזרא הכהן טראב מסלתון
יורה דעה · סימן ב
שאלה אונה שהיא סרוכה לאותן שתי צלעות העליונות שהמנהג לאסור כשיטת הסוברים כן דהוי כדין חזה אם יש מכה באותן הצלעות מה דינו:
הנה שאלה זו נשאלה מקמי דמני"ר מרן מלכא מע' הרה"ג המוכתר בכתר מלכות כקש"ת מוהר"ר שלמה אליעזר אלפאנדארי יחשל"א וברוח מבינתו שלמה בחכמתו האריך בתשובתו והחזיק בעוז כחא דהתירא. ושני בקדש נהדר מעלת הרב המופלא וכבוד ה' מלא כמוהר"י אב"א יצ"ו ראה ויתר עלה בהסכמה בדברות שתים אר"ש לו' מטוהרה. ומוה"ר הנזר והעטרה המעלות לשלמה הוא, פקד עלי לשנות פרק זה לחזות בנועם שיח אמרותיו הטהורים נהרא נהרא. ועם כי ידעתי בעצמי מה אני לגשת בארשת באתר דזקוקין דנורא. מאן מעייל בר נפחא רש ואיש תככים חסורי מחסרא. ומי יבוא אחרי המלכים האדירים האלה שהעמידו דבריהם ע"ד תורה. האמנם כי הוא אמר ויהי הוא ציוה ודיבורו הקל איהו גופיה גזירה. ע"כ יצאתי חוץ למחיצתי להתבסם ולהשתעשע בד"ק לא להלכה ולמעשה כ"א לפלפולא בעלמא כך הוא דרכה של תורה וחפץ הייתי להביא כל דברי תשו' הקדושה והטהורה. ברם לסיבת הוצאת הדפוס כי רבה היא לכן באתי בקצרה. ולא כתבתי אלא דברי דוקא ומתוך דברי יובנו דבריו:
הנה תחילת דיבר כתב רו"ם כת"ר יצ"ו דאף לדעת האוסרים נראה דאינם אוסרים כ"א משום ספק דשמא מהריאה באה הסירכא דאף לדעת הסוברים דאין סירכא בל"נ הי"ד בדליכא למיתלי בדופן רק בריאה אבל בכי האי דיש להסתפק שמא מחמת הדופן אף דליכא מכה לא הוי רק ספק. ואין להביא ראיה מדברי התוס' והרא"ש ז"ל פ"ק דחולין די"א דאם עשה גבינות מבהמה וכו' דאין לאסור דהו"ל ס"ס ס' אינה טרפה ע"כ די"ל דהם ז"ל מיירי היכא דאיכא מכה בדופן דוקא כמ"ש הם ז"ל בפא"ט ד' מ"ח ע"א דעתה נוהגים להטריף כל הסירכות עכ"ד יצ"ו. ואנכי נבער מדעת אחהמ"ר אומר דמדבריהם בפ' א"ט הנ"ל אין ראיה לומר דהם מדברים דוקא בדאיכא מכה בדופן אלא דדבריהם הוא דבכל גוונא נוהגים להטריף כל הסירכות בין איכא מכה ובין ליכא מכה משום דאין אנו בקיאים בבדיקת הריאה. ולעולם גם כי ליכא מכה בדופן מאי דנוהגים להטריף הסירכות ואין בודקים הריאה הוא מחמת ספק שמא היא מהריאה ונקובה ואין אנו בקיאים בבדיקת הריאה:
עו"כ רו"ם כת"ר יצ"ו שכ"ר לה' דמש"א ד' קי"ד שכ"כ והש"ך בסי' פ"א סק"ט והכנה"ג סי' ט"ל הגה"ט אות ו' דכתבו דמיירי דוקא בסתם סירכות מפני שאא"ב ואפשר לדחות לדעתם דאי ליכא מכה בדופן לא חשיב ספק משום מה שיש לתלות בדופן עכ"ד יצ"ו גם את זה סלת נא אנכי מבקש דהם ז"ל לא חילקו כ"א בסתם סירכות שאנו אוסרים אותם מספק מכח שאא"ב בבדיקה סירכות שהם טרפות בודאי. ולא נרמז בדבריהם בין איכא מכה בדופן לליכא מכה עד שנאמר דלדעתם אי ליכא מכה בדופן לא חשיב ספק. ואנא אמינא דגם כי ליכא מכה בדופן מה שנוהגים להטריף הוא מחמת ס' וכנ"ל:
וכפי האמור ממילא יוצא בנ"ד לפי"ד התוס' והרא"ש ז"ל בפשיטות להתיר מכח ס"ס והוא ספק אם היינו בקיאים לבדוק לא היתה נקובה כלל ואת"ל שמא היתה נקובה ס' השתי צלעות אלו הם חשיבי כדופן צר וסותמים כמאן דס"ל הכי. דהגם דאנן נוהגים להחמיר כמאן דאסר הי"ד היכא דליכא מכה אבל בדאיכא מכה הא חזינן כמה מהפוס' ז"ל דס"ל דגם בחזה אי איכא מכה מכשירין וא"כ שפיר יש להכשיר בנ"ד מכח ס"ס הנ"ל לפי דברי התוס' והרא"ש ז"ל והפוסקים שפסקו דבריהם להלכה:
עוד ראיתי לרו"ם כת"ר יצ"ו שהבי"ד הר"ן ז"ל מ"ש בה' גבי ריאה הסמוכה לדופן וכו' וכתב דלכל הדברות אף למאן דאסר כשלא יש מכה בדופן הוא רק מט' ס' דשמא מחמת הריאה ושמא מחמת הדופן ומחמת ס' יש לאסור עכ"ד יצ"ו. ואנכי העבד תחילה וראש הוק"ל בדברי הר"ן ז"ל במ"ש בדעת ר"ן דאם היא סרוכה לדופן איכא תרי ספיקי ס' מחמת דופן ס' מחמת ריאה ואת"ל מחמת ריאה שמא לא ניקבה והו"ל תרי ספיקי ולקולא ע"כ. דאיך חשיב להו תרי ספיקי דבס' הראשון שמא מחמת הדופן בהכרח צ"ל מחמת הדופן ואינה נקובה הריאה דאם נקובה היא טריפה. וא"כ גם בס' הב' הוא את"ל מחמת הריאה שמא אינה נקובה והו"ל שם אונס חד הוא. ובדברי הרשב"א ז"ל בחי' שם דכתב וז"ל וטעמא דר"ן וכו' א"נ קסבר ר"ן דיש סירכות בל"נ והיכא דלא העלתה צמחים איכא תרי ספיקי ס' מחמת נקב ס' שלא מחמת נקב ואת"ל מחמת נקב שמא מחמת דופן הוא דאינקיב וכו' ע"ש. לק"מ דהתם עשה הס"ס דדילמא הסירכא היא באה שלא מחמת נקב כלל דיש סירכא בל"נ ואת"ל דהיא באה מחמת נקב שמא מחמת הדופן הוא דאינקיב. דהס' הראשון הוא בהסירכא עצמה אם באה מחמת נקב או לא והס' הב' הוא דאף את"ל שמחמת נקב היא באה שמא מהדופן היא ולא הוי כמו שם אונס חד הוא. משא"כ בהס"ס שעשה הר"ן ז"ל דבין לפי הס' הא' שמא מחמת הדופן ובין לפי הס' הב' אינה כשירה כ"א עד שנאמר שאינה נקובה הריאה יפול הקושי דהו"ל כמו שם אונס חד הוא. ובהיותי בזה ראיתי לה' שער המים בסי' ט"ל סקמ"ט דהבי"ד הר"ן ז"ל אלו ופירשם על דרך פי' הרפ"ת ז"ל והיינו כמ"ש הר"ן דריב"ם סובר דאיסור הסירכא הוא משום ס' נקב זהו פי' אם ניקב מעבר אל עבר מבשר הריאה לחוץ או"ד לא ניקב אלא קרמא עילאה והו"ל ס"ס ס' מחמת דופן ס', מחמת ריאה ואת"ל מחמת ריאה שמא לא ניקבה. ובודאי דכיון דאמרי' ואת"ל מחמת ריאה הרי אמור שהריאה הוא שניקבה וא"כ איך אמר אח"ז שמא לא ניקבה אלא ודאי שהכונה היא שמא לא ניקבה בשתי עורות אלא בעילאה וכו' ע"ש. והרב ז"ל כדי לתרץ לקושית הרפ"ת ז"ל בדברי הר"ן עוד נתעורר בהקושי הנ"ל והוצרך לישב דבריו עפ"י דרך פי' הרפ"ת ז"ל והוא מהדוחק דפשט דבריו אינם מורים כן וקשה מה שהקשינו בדבריו. ועיין במוהרמב"ח ז"ל בקונ' עץ הדעת בד' ב' ע"ב דכתב וז"ל הכלל הג' אם הב' ספיקות הם בענין א' אינו ס"ס כההיא דשם אונס אחד הוא דכיון שאין אנו מוסיפין היתר בס' חדש אלא הוא עצמו נכלל בס' הא' לא מיקרי ס"ס ע"כ. ועיין שם בד' י"א ע"ב וי"ב ע"א שכ"כ והאריך בזה ע"ש. ושו"ר לה' נדיב לב ח"א סי' ע"ה בד' קל"ג ע"ד שהבי"ד מוהרמב"ח ז"ל שכתב בד' ט' ועוד דשם ולד חד הוא וכו' והבי"ד הר"ן הנ"ל להקשות עליו דהרי שם סירכא חדא היא. ואף די"ל דסירכא דמן הריאה דס' ראשון הוא לאסור וסירכא דס' ב' הוא להתיר ולאו משם א' הוא וכמו שהוא האמת דאינם משם אחד מ"מ לפי"ד מוהרמב"ח ז"ל דשם ולד חד הוא הגם דשם ולד דס' ראשון הוא לאסור ושם ולד דס' ב' הוא להתיר קרי להו משם א' ולדבריו גם בהא הוי משם אחד וכו' ע"ש שהאריך להוכיח ולו' דכל היכא דכשאנו מסתפקים בס' הב' הוא מתקיים הצד חומרא של ס' הראשון ולא מתירינן מכח הצד של היתר הראשון אלא מצד אחר זה מיקרי ס"ס גמור וכ"כ בפי' וז"ל וכן הא דס' תלויה דאת"ל דהסירכא מהריאה ס' בל"נ ונשאר הצד של חומרא דהסירכא מהריאה במקומו ואנן מבטלינן ליה משום ספק אחר ולא מסיבה ראשונה ע"ש. וחפץ הייתי להתיישב בדברי מוהרמב"ח בד' כ"ט במה שהאריך בדברי הרמב"ם והראב"ד ז"ל בדין איש א' ולו ב' נשים הא' ביכרה וכו' ע"ש דבהשקפה בדבריו שם נר' דלא ק' מה שהק' עליו הרב נדי"ל במ"ש כאן. ברם כעת אין הפנאי מסכים עמדי לעמוד בדבריו היטב. עכ"פ לפי"ד הנדי"ל ז"ל מינח ניח"ל מאי דהוק"ל בדברי הר"ן ז"ל דאיך חשיב ליה תרי ספיקי וכו' כנ"ל. והיינו דמאחר דבס' הב' הוא מתקיים הצד של חומרא של ס' הראשון ומאי דמתירין הוא מצד אחר ולא מצד של היתר הראשון שפיר מיקרי ס"ס גמור ולא הוי כמו שם אונס חד הוא:
הנה מאי דהביא מני"ר יצ"ו מדברי הר"ן ז"ל דמפורש יוצא מדבריו דלכל הדברות אף למאן דאסר כשלא יש מכה בדופן הוא רק מחמת ספק וכו' אנכי הרואה דלאו ראיה פסיקתא היא לכל הדברות ולכל הסברות דיש לבע"ד לטעון ולומר דהר"ן ז"ל כתב שם דלאבימי סירכא בודאי נקב משוה לה ומשו"ה אמר א' זה וא' זה חוששין לה ע"כ. וא"כ י"ל דלהרשב"א והר"ן דס"ל דל"ש בין סמוכה לסרוכה וכמ"ש מרן הב"י ז"ל בסי' ט"ל ע"ש. ועיין ג"כ בדברי הטור שם שכ"כ בשם י"א ועיין ברי"ו נט"ו ח"ה שכ"כ דהעיקר הוא דאין הפרש ע"ש. לדידהו נאמר דאף למאן דאסר כשלא יש מכה בדופן הוא מחמת ס' שמא מחמת ריאה. ברם לסברת בה"ג דפי' הסוגיא ריאה הסמוכה לדופן פי' סמוכה ממש ולא סרוכה גם הרא"ש ז"ל הבי"ד בנו הטור ז"ל דפי' דוקא סמוכה כולה לדופן אבל סרוכה לא תלינן ריעותא בדופן ע"ש. ועיין בהפר"ת ז"ל בד' ע"ד מ"ש בזה. גם הרי"ו ז"ל הביא די"מ כן. א"כ לדידהו י"ל דדוקא התם בדין ריאה הסמוכה לדופן שהיא סמוכה כולה לדופן אזי איכא למימר דלמאן דאסר הוא מטעם ס' דשמא מחמת הריאה הוא. משא"כ כשהיא סרוכה דוקא דלא תלינן ריעותא בדופן כלל אלא בריאה וס"ל לדעת האוסרים דאין סירכא בל"נ לדידהו אמרינן דלאו מחמת ס' הוא שאוסרים מאחר דאין לתלות בדופן כלל אלא בריאה ואין סירכא בל"נ ומתורת ודאי היא אסורה. וממילא יוצא לפי"ז למאי דס"ל בשתי צלעות העליונות אלו דדינם כדין חזה דאין סותמין ולא הוו דינם כדין דו"ץ מאי דמטריפין ריאה הסרוכה להם הוי מדינא ולא מחמת ספק:
עו"כ מני"ר יצ"ו וז"ל ואין להקשות ע"ד מוהריב"ל דלמה לא התיר בנ"ד בח"ב סי' ע"ח מטעם ס"ס די"ל דאפי' למאן דל"ב מתהפך הוי כמו שם אונס חד הוא והבי"ד הבע"ח בסי' נ"א מ"ש דלמה לא התיר הרב מט' ס"ס ס' אי הלכה כמ"ד דאפי' אי ליכא מכה בדופן ואיכא ריעותא בריאה תלינן בדופן. ואת"ל דאין הלכה כוותיה ס' שמא סירכות תלויות והוי ס"ס המתהפך וכו' ע"ש. ועיין גם בכנה"ג יו"ד סי' ט"ל הגב"י אות ס"ה דהב"ד אלו בהרחבת הדיבור יותר. ואם כונת רו"ם כת"ר יצ"ו לתרץ קושית הבע"ח דלמה לא התיר ה' מכח ס"ס וכו' עמו הס"ר שהוא מהדוחק מאחר דבנדון מוהריב"ל ז"ל נמצאו הסירכות תלויות בצלעות ואנחנו באים לספק בס' הראשון ולומר דשמא הם מהדופן ואינם מהריאה כלל וכמאן דס"ל כן דתלינן בדופן. ואת"ל דאין הלכה כמותו אלא שמא מהריאה הם לא הוי זה כמו שם אונס חד הוא. יען דהספק הא' הוא שמא סירכות אלו אינם מהריאה כלל. והס' הב' הוא דאת"ל מהריאה שמא תלויות הם וא"כ לא הוו השתי ספיקות משם אחד. וכבר הבאנו לעיל מ"ש ה' נדיב לב ח"א מ"ש ע"ד מוהרמב"ח ז"ל דכשאנו מסתפקים בס' הב' מתקיימת החומרא של ס' הראשון ואנו מתירין מצד אחר מיקרי ס"ס גמור ולאו משם אחד הוא וגם בכאן דבס' הב' הוא מתקיים החומרא של הצד הראשון דשמא מהריאה הוא ואנו באים להתיר מצד אחר ולא מצד ההיתר של הראשון א"כ לא הוי זה כמו שם אונס חד הוא. ואעיקרא דברי הבע"ח ז"ל שגבו ממני ויש לעמוד ע"ד דלצד הב' דאמרי' דאין הלכה כמ"ד דתלינן בדופן אלא היינו לומר דתלינן בריאה איך הפה יכולה לומר ס' שמא סירכות תלויות הם מאחר דבנדון מוהריב"ל ז"ל הם המה היו דבוקות בדופן א"כ לאו סירכות תלויות מיקרו דסירכא תלויה היא שאינה דבוקה לדופן כלל ושמה מעיד עליה שהיא תלויה. משא"כ כשהיא דבוקה בדופן לאו תלויה מיקרייא וא"כ לא הוי ס"ס וטריפה. ובתחילה עלה בדעתי לתרץ לקושית הבע"ח ז"ל עפ"י דרכו דהא דלא התיר ה' ז"ל מכח ס"ס וכו' יען דבדין סירכא תלויה דכשירה איכא פלוגתא אחריתי דאיכא דס"ל דדוקא אחת תלוייה דכשירה ולא יותר וכמ"ש בדרכי משה בסי' ט"ל ס"ק י"ח וז"ל וכתב מוהרי"ל שאין להתיר סירכא תלויה רק אחת ולא יותר ובבדיקות מוהר"ש ז"ל כ' היאך הדין כשיהיו יותר מאחת והאריכו שם דברי האוסרים ודברי המתירים עכ"ל. ועיין ג"כ בכנה"ג סי' ט"ל הגב"י אות ק"ל שהביא פלוגתא בזה ויש לעמוד ע"ד מוהרד"ח ז"ל בס"ה תורת הזבח סי' ע"ז בדיני סירכא תלויה אות ב' שכתב בפשיטות בשם הכנה"ג ז"ל דלאו דוקא סירכא אחת אלא אפילו נמצאו הרבה תלויות וכו' אין לחוש ע"ש. דהרואה יראה שם בדברי הכנה"ג דלא כתב כן בפשיטות אלא שפי' כונת הגהת המלקט כן ולעולם לא יכחיש דבפלוגתא מיתנייא כיעו"ש. ומאחר דאיכא פלוגתא בדבר ובנדון הרב ז"ל הוו סירכות מרובות לכן לא בחר הרב ז"ל להתיר מכח ס"ס ובתרי הספיקות בפלוגתא מיתנו ובחר לו דרך אחרת להתיר. אכן אחר האמת דדבריו ז"ל קשים דלאו סירכא תלויה מיקרו וכנ"ל ולומר דכונת דבריו במ"ש ס' שמא סירכות תלויות היינו דהם מהדופן ולא מהריאה לא אתי שפיר עם מ"ש מקודם ואת"ל דאין הלכה כמותו והיינו לומר דלא תלינן בדופן אלא בריאה סו"ד דברי הבע"ח ז"ל שגבו ממני ולדידי צ"י:
עו"כ מני"ר יצ"ו והבי"ד מהרח"פ ז"ל בס' גנזי חיים מע' טרפיות או"ם ד' פ"ט סע"ג שכ' ס' בטרפיות ל"ב ס"ס המתהפך כן יש ללמוד מדברי מרן הב"י רס"י מ"ט מ"ש בשם אוהל מועד. והק' עליו דזה היפך דברי כל הפוס' וכו' יע"ש. ואנכי הרואה דעיקר דברי מוהרח"פ ז"ל הם דברי מוהרמב"ח ז"ל דשם בד' כ' ע"א כתב וז"ל הכלל דבטרפיות ל"ב מתהפך דלדברי הפוס' רובם בשאר איסורי תורה זולת טריפות ס"ל דהס"ס בעינן שיהיה מתהפך וכו'. גם שם מקודם לזה הביא לדברי הר"ן ז"ל דפא"ט דכשהריאה סרוכה לדופן איכא תרי ספיקי וכו' וכתב עליו דאע"ג דהאי ס"ס לאו מתהפך איכא לתרוצי דבכה"ג סמכינן ארובא דרוב בהמות כשרות הם ומסקינן דבבדיקת הריאה לא סמכינן ארובא. אבל בדאיכא תרי ספיקי אע"ג דלאו מתהפך עבדינן כיון דאיכא רובא. אבל בעלמא אי"ל דלא סמכינן אס"ס אא"כ מתהפך יפה יפה ובהכי מתרצא ההיא דהרשב"א וכו'. גם בעמוד ב' כתב וז"ל איברא דבדיני טרפיות מצאתי קצת ס"ס לפוס' דלא מתהפכי ויש לחלק דשאני טרפיות דאיכא רוב בהמות כשרות הן. והביא שם לדברי התוס' בחולין די"א בד"ה אתיא מפר"א וכו' דה"ז ס"ס שאינו מתהפך וכו' והרא"ש בפסקיו הביא ס"ס זה לפסק הלכה אלא דשאני טרפיות דאיכא רוב בהמות וכו' ובכן נלע"ד ליישב ההיא דאוהל מועד שהתיר קרקבן שניקב ס' מחמת קוץ ס' מחמת חולי הביאו הב"י סי' קמ"ט ע"ש ע"כ. ובודאי דדעת מוהרח"פ ז"ל לציין ע"ד מוהרמ"בח ז"ל. ונשמט מהדפוס. ואין מקום לידחק במ"ש כבוד מע' הרב המופלא כמוהר"י אב"א יצ"ו שהוא ע"ד מ"ש ה' מזמור לדוד ז"ל וכו' דאין מהצורך וכאמור. ועיין בס' נדיב לב ח"א סי' ד"ן שהביא וכתב כן בשם מוהרמב"ח ז"ל גם בס"ה ישרי לב ד' כ"ג ע"ד בחיו"ד אות ס' סט"ו כ"כ וז"ל בטרפיות מתירינן הגם שאינו מתהפך ממ"ש מוהרמב"ח ז"ל דאיכא רובא דמסייע להיתר דרוב בהמות. וכן הסכים ה' שער המים וה' שו"ג שם מהטעם השני שהם בקיאים ולא חיישי' לנקיבת הדקין ע"כ. והגם דרבים ועצומים איכא דס"ל דאין לחלק מהטרפיות לשאר איסורין וכמו שהביא וציין רו"ם כת"ר יצ"ו מ"מ מוהרח"פ ומוהרד"ת ז"ל אתו לאשמועינן האי חידושא בשם מוהרמב"ח ז"ל דהגם דאיהו ס"ל דבעינן ס"ס המתהפך עכ"ז כתב דבטרפיות ל"ב ס"ס המתהפך ויש ללמוד זה מדברי האוהל מועד שהבי"ד מרן הב"י ז"ל. ומ"מ ק"ק דהול"ל שיש חולקין בזה:
וראיתי למני"ר כת"ר יצ"ו שסיים וכתב אבל נר' אף דשוה לשאר איסורין מ"מ מאחר דהס' הראשון אינו שקול דהמתירין בהחלט הם רבים וגדולים יש לסמוך ולעשות ס"ס אף דיש סוברי' דיש לאסור מחמת ס' וכס' הרבנים הנ"ל ומט"ז יש לסמוך אהך ס"ס ואף שהוא מחודש עכ"ד יצ"ו. ואנכי העבד לא ידענא מה הפרש יש מהך דקברתיו שהרי גם בדין זה הרבה מהפוס' דס"ל דל"ב קברתיו והם רבים ועצומים כמבואר בס' הפוס' ז"ל עיין בכנה"ג אה"ע סי' י"ד הגה"ט אות קנ"ה ויד אהרן אה"ע ח"א הגה"ט אות רל"ב ועיין יד ימין ד' נ"ו ע"א דמתבאר מדבריהם דרבים ועצומים הם הסוברים דל"ב קברתיו. וגם מבואר מדבריהם דגם הרמב"ם ז"ל ודעי' דס"ל דבעי' לומר קברתיו הוא משום דחיישינן דדילמא בדדמי קאמר והוי מחמת ספק. ואף דהוי במקום עיגונא עכ"ז חשו הפוס' ז"ל לסברתו ולא עשו ס"ס בכה"ג אף דהס' הראשון אינו שקול דהסוברים דל"ב קברתיו הם רבים וגדולים. וא"כ גם בנ"ד יוכל הבע"ד לחלוק ולומר דאין לסמוך לעשות ס"ס בכה"ג ובפרט היכא דהס"ס הוא מחודש. אכן האמת הוא דבנ"ד יש לעשות ס"ס ולהתיר וכמ"ש אח"כ מני"ר כת"ר יצ"ו דכיון דמן הדין יש להתיר אפי' בדליכא מכה רק שנהגו להחמיר בכה"ג דנ"ד דאיכא מכה בדופן יש להתיר בפשיטות אף אם היה צד להסתפק משום דהא איכא קמן פלוגתא אחריתי וכו' ואף דיש לפקפק ע"ז דאינו בא לכלל ספק וכו' מלבד דרבים לוחמים וכו' ותו נראה דבכה"ג דנ"ד דאעיקרא בספק הראשון רוב ככל הפוס' קמאי ובתראי ס"ל להתיר. ואף למיעוט הפוס' הוא מחמת ס' דודאי י"ל דהנוהגים להחמיר הוא רק משום חומרא בהצטרף עוד ספק אחר כה"ג כשר עכ"ד יצ"ו. וכדבריו אלו הובא בס' שערי רחמים חאה"ע סי' כ"ג בד' מ"ה בדין קידושין שעשה ס"ס להתיר וכתב דהגם דבספק הראשון הוא נגד סברת מרן ז"ל ונודע המבוכה וכו' דלדעת הכנה"ג אין זה נכלל בכלל ספק מ"מ אמינא מלבד דרבו החולקים עליו כאשר החק"ל חיו"ד סי' קכ"ז ומר בריה ח"ד בדרא בס' נדי"ל ח"ב סי' ס"ג וזו הלכה העלה דסוגיין דעלמא להתיר בס"ס אף אם אחד מהספיקות הוא נגד מרן וגם אני בעוניי עשיתי אר"ש וזו הלכה העליתי דיש להתיר בזה כהוראת ה' קו"א ז"ל חא"ח ס"ו וחיו"ד סי' ל"א ול"ב וארעא דישר' מער' ס' ועיין להחיד"א ז"ל בס' עין זוכר אות ס'. הנה מלבד כ"ז בס"ס דנ"ד גם החולקים יודו וכו' ובענין הפקרת ממון הקי' דבכגו"ד הסכמת רוב הפוס' ס"ל דהקי' בטלין שפיר מהני להתיר בצירוף ס' אחר לדון בו ס"ס אף נגד מרן וסו"ס מידי פלוגתא לא נפיק יש לכלול גם ספק זה בכלל הס"ס ס' אם הלכה כהפוס' דס"ל דעבדי' ס"ס אפי' במקום שפסק מרן להחמיר ומלבד זה יפה השיב רב חביבא הרב כמוהר"י אב"א יצ"ו בס' פנ"י ד' ע"ד ע"ד על תמיהת רבני אר"ץ ז"ל דהגם דמרן ז"ל החמיר בהפקעת הקי' וחש לס' הריב"ש דמחמיר בזה שאני התם דלא היה בנדונו ס' אחר להתיר מכת ס"ס. אמנם כל שיש ס' אחר בדידיה גם מרן בעצמו היה נוטה להקל בס"ס דלא עדיף מרן מגברא דאתי מחמתיה הוא הריב"ש דמבואר בד"ק דלדינא היה מתיר אלא למעשה חכך להחמיר. וא"כ כל עוד שיש ס' אחר הנה צור'ף עם הס' הנ"ל ודיינינן להקל בס"ס אף להריב"ש ודעי' המחמירים ע"ש. ודבריו נכונים ואין זה ענין למחלוקת הפוס' אי עבדינן ס"ס נגד מרן דמה שהחמיר מרן מכח ההסכמה אינו אלא משום חומרא בעלמא ולא מדינא והעד ע"ז מאריה דהאי דינא הוא הריב"ש וכו' ובכגו"ד דמשום חומרא לבד הוא דאתו עלה הא ודאי דאם היה עוד ס' אחר היו נוטים להקל וכו' ובלי ספק דגם מרן דאתי מחמתיה דעתו כן וע"כ הנה צור'ף הס' של הפקעת הקי' לספק אחר והדברים ברורים זת"ד יע"ש. הרי לך שדבריהם הם מוסכמים כמ"ש מני"ר כת"ר יצ"ו דכל שהוא חומרא מאי דחיישי' לספק מיעוט הפוס' אי איכא ספק אחר שפיר מצטרף הספק הראשון ועבדי' ס"ס להקל. ומכ"ש בנד"ז דמיעוט הפוס' המטריפין הוא מחמת ספק בודאי יש לעשות ס"ס ולהכשיר ועיין בס' בע"ח יו"ד סי' מ"א ומ"ב גם הגו"ר אה"ע כלל ג' סי' יו"ד בד' ל"ח ריש ע"ב שעשה ס"ס היכא דעיקרא על הספק דהו"ל כס' שני דמוהרח"ש ז"ל ואעפ"י שאינו מתהפך יע"ש. ומינה אתה דן לנ"ד דיש לעשות ס"ם להכשיר כמ"ש מני"ר כת"ר יצ"ו. ומה שנר' מדברי ה' שערי רחמים דהא דעבדי' ס"ס נגד מרן הי"ד אם אחד מהספיקות הוא נגד מרן משא"כ כשיהיו הב' ספיקות נגד מרן לא עבדי' ס"ס וכמו שכן מדויק בלשונו הנ"ל שדייק כן מדברי הנדי"ל ח"ב סי' ס"ג. כבר רבני האח' ז"ל עלתה הסכמתם לעשות ס"ס להתיר אף שהב' ספיקות הם נגד מרן. וגם היכא שהמנהג הוא לאסור בכל אחד לבדו עכ"ז בהצמדם יחד יש לעשות ס"ס להתיר וכמ"ש רו"ם כת"ר יצ"ו והבי"ד רבני האח' ז"ל בזה. ואני בעניי מזמן קדום כתבתי בענין זה אי עבדינן ס"ס נגד מרן והבאתי לדברי הפוס' ז"ל שכתבו דאם הספק האחד הוא נגד מרן עבדי' ס"ס וכן ג"כ אם הוא נגד המנהג עבדי' ס"ס דנר' מדבריהם דאם הב' ספיקות הם נגד מרן לא עבדי' ס"ס להקל. ואף בספק האחד כשהוא אינו שקול דרובא דרבוותא קיימי לאידך גיסא איכא דס"ל דלא חזי לאיצטרופי לס"ס. ואיכא דס"ל דאף בסברת יחיד נגד רבים והוקבעה הלכה כרבים חזי לאיצטרופי לס"ס ושכ"כ ה' אהל יוסף סי' כ"ט והבאתי דברי הרב באר המים חיו"ד סי' כ"ג שדחה דבריו ועוד הבאתי בקצרה לדברי החס"ל בחא"ח סי' י"ג וביו"ד סי' כ"ח ומ"ש הר' אהל יצחק ז"ל בכמה מקומות ובדרך אגב עמדתי ע"ד ממ"ש בחיו"ד סי' ג"ל לדבריו שבסי' י"ד ויצאתי לחלק בין ס' שאינו שקול מחמת מחלוקת הפוס' ז"ל לס' שאינו שקול מחמת חסרון ידיעה וכו' ואכמ"ל. והמורם מדבריהם הוא דאם הספק האחד הוא נגד המנהג או ההלכה שהוקבעה אזי רוב רבני האח' ז"ל ס"ל דעבדי' ס"ס להקל ברם אם הב' ספיקות הם נגד המנהג וההלכה שהוקבעה לא עבדי בזה ס"ס. ושוב אח"כ ראיתי בס' שדי חמד הנדמ"ח במע' ה"א בד' ל' בדין הכשר מחבת כ' שם וז"ל וכבר רשמתי ספרי דב"ר המדברים בזה בקונט' הכללים מער' הס' אות ח' והבאתי שם דאף אם הב' צדדים הם היפך פסק מרן עבדי' ס"ס ע"ש עכ"ד. וס' הכללים שלו הנז' אינו מצוי אצלי. גם כל ספרי רבני האח' ז"ל שהביא מני"ר כת"ר יצ"ו ומע' הרב כמוהרי"א יצ"ו אין גם אחד מהם שמצוי אתי. באופן שספרי הפוס' האח' ז"ל הם מסכימי'ם ומעריבי'ם לעשות ס"ס גם דהשני ספיקות הם נגד מרן ז"ל ונגד ההלכה שהוקבעה. ברם היכא שהיא סברה זרה ויחידאה ממש אין לכוללה בכלל הס"ס שכן נר' מדברי ר' האח' דאע"ג דה' בית הלל והכו"פ ז"ל בסי' ע"ה בדין הקרקבן שכתב הדרישה שמחזיקין אותו כבני מעיים שאין בו דם ודחו דבריו הש"ך והט"ז והפר"ח ז"ל וכתבו הב"ה והכו"פ ז"ל דאם נולד עוד איזה ס' אזלינן לקולא כדין ס"ס דהיינו ס' אם נמלח יש להכשירו שמא נמלח ואת"ל לא נמלח שמא אין בו דם כדעת הדרישה ע"ש. כבר ה' משבצות זהב וה' שפ"ד ז"ל כתבו דאין לעשותו ס"ס דהדרישה יחיד הוא בדב"ז ואין להקל דספק פלוגתא לא יחיד נגד רבים יעו"ע. וה' חגורת שמואל שם סק"ב נתן מקום לטעות בדבריו שגם הכ"ח ז"ל ס"ל כהדרישה שכתב וז"ל ודע שקרקבן של עוף אין בכלל אליבא דכ"ע ומחזיקין בו דם כשאר בשר וכו' ש"ך וט"ז והשיגו על הדרישה וב"ח עכ"ל. והאמת הוא דגם הב"ח פליג בהדייא על הדרישה אלא דעמ"ש הב"ח שם עוד ראיה ותו דהא אנן לא קי"ל כר"י ע"ז הוא מה שהק' עליו הש"ך ז"ל כיעו"ש. וה' מסגרת השולחן על יו"ד העתיק דברי החג"ש ז"ל כמות שהם ולא העיר מזה. ועיין להחיד"א ז"ל בס' מח"ב יו"ד שם אות ב' שהסכים דגם אם יש ספק אם נמלח יש להחמיר כדברי השפ"ד שכן מצא ברמזי שבולי הלקט כ"י ח"ב שכתב שם בפי' דהקרקבן יש בו דם וכו'. ועם שה' מקום שמואל בד' י"ג ליו"ד האריך לדחות דברי הש"ך והט"ז במה שהק' להדרישה וכתב סו"ד אני רואה דברי הדרישה נכונים לדעת הטור וסי' וכבר החיד"א ז"ל באות א' ציין על דבריו עכ"ז הסכימה דעתו ד"ע דיש להחמיר כהשפ"ד ואין לעשותו ס"ס יען דאנו אומרים דאילו היה רואה המק"ש ז"ל דברי שבה"ל היה מחזק לדברי הש"ך והט"ז. גם נימא דמאחר שהמק"ש ז"ל שם כתב אסיפא דמילתא דלדידהו אין נפקותא וכו' ע"ש א"כ הגם שבתחילה האריך לדחות ראיות הש"ך והט"ז ועולה נפקותא מהם כפי דעת הטור ומרן ז"ל דדברי הדרישה הם נכונים מ"מ מאחר דלא הוי מילתא פסיקתא לדינא ונשארה סברת הדרישה יחידאה גם בספק פסק להחמיר כס' האח' ז"ל ושאין לעשותו ס"ס:
וראיתי למני"ר כת"ר יצ"ו כשהביא פלוגתא אחריתי והיא סברת הראב"ד ז"ל דס"ל דבנסרך לשאר דברים דאין נקיבתן במשהו דתלינן בהו. שכתב ואף שראיתי להרשב"ש סי' ת"ך שכתב על ס' הראב"ד שדחו דבריו ואמרו וכו' ע"ש נראה דהיינו שלא לסמוך להתיר ע"ז לבד וכו' והרשב"א בת"ה ד' ל"ה כתב שכן דעת הרז"ה. ואנכי הפעוט אמינא כיאודה ועוד לקרא דכבר מבואר בדברי מרן הב"י ז"ל שמוהר"ד ן' יחיא ז"ל כתב שבמקצת מקומות נוהגים כן והראשונים נתנו טעם לדבריהם וכו' יעו"ש. ומה שתמה הכנה"ג שם בהגב"י אות שי"ג על מתא סאלוניקי שהיו נוהגים להקל ולהכשיר היינו משום שהם היו נוהגים להתיר אף בלא נפיחה וכו' כיעו"ש ואנכי הדל יש לי להעיר על דבריו דכפי דבריו שבהגב"י מה מקום עוד למ"ש בהגה"ט ויראה שכתב כן וכו' ועוד מי זה אמר וכו' ע"ש הרי לך מבואר דס' הראב"ד איכא אחרים דקיימי בסברתו ויש שהיו נוהגים כמותו ויותר רבותא כמ"ש הכנה"ג ז"ל. ועיין בס' נדי"ל ח"א סי' ל"ח בד' פ' ע"ב מה שתמה ע"ד הכנה"ג ורו"ם כת"ר יצ"ו ציין על דבריו. ואנכי העבד לא ידעתי מדוע לא העירו עליו בזה:
והנה אנכי בעוניי ראה ראיתי להביא ראיה מדברי מרן ז"ל דס"ל דבמקום מנהג והוקבעה הלכה אי איכא ספיקא אחריתי עבדינן ס"ס להקל. ממה שפסק בש"ע א"ח סי' תצ"ז ס"ד ספק מוכן מותר ביוט"ב משום דהוי ס"ס ע"ש. והרי התם דמשום מנהג אבותיהם הוא דנוהגים כל אנשי הגולה לעשות יוט"ב משום ואל תטוש וכו' ובכל מידי נוהגים בו איסור וכאילו הוקבעה הלכה כן בכל תפוצות ישראל ועכ"ז היכא דאיכא ספיקא אחרינא כגון ספק מוכן חשבינן ליה ס"ס ומותר ביוט"ב. דון מינה במכ"ש לדבעלמא במקום אחד דנהגו כס' האוסר אם אירע עוד ס' אחר בדבר חשבינן ליה ס"ס להקל. ומאי דפסק מרן ז"ל בש"ע סי' תקט"ו ס"ג בדין צידה ולקיטה דאפי' אם הוא ס' אם נלקטו או ניצודו היום דאסורים וכ' ה' באר הגולה שם דאפי' ביוט"ב. התם ה"ט כמ"ש הר"ן בפכ"ג דשבת והוב"ד בבאר הגולה שם דכל שבמינו מחובר דרכן של ב"א ללקוט אותן ביומן משא"כ בס' מוכן שהוא ס' הבא ממילא ע"ש. גם הפר"ח ז"ל בסי' תצ"ז סק"ד הוק"ל ע"ד מרן ממ"ש בסי' תקט"ו דמדסתם שם משמע דאף ביוט"ב קאמר ואמאי לא שרי מס"ס ויישב דשאני מינו במחובר דאין דרך ללקט אלא דבר יום ביומו וכ"כ וסיים ומיהו לצדדין קתני:
בניצודו ע"כ לא מיתוקמא אלא ביוט"א דאי ביוט"ב הו"ל ס"ס וכו' ע"ש והפרמ"ג בא"א סק"ד הבי"ד וסיים הוא ז"ל וה"ה צידת דגים י"ל כה"ג ע"כ ונר' דהוא בא לחלוק עליו וז"ל דגם בצידת דגים י"ל כה"ג וקיצר הרבה דלא הביא הדברים שהוא פליג עליו בהם אבל ה' זרע אברהם חא"ח בסו"ס ט' אזיל בס' הפר"ח דכתב וז"ל ואפי' ס' צידה או נולד שרינן ליה ביוט"ב משום דהוא ס"ס ואע"ג שהוא איסור דאורייתא כ"ש ס"ס דרבנן באיסור אמירה לגוי דאזלינן לקולא וכ"כ בסו"ס י"ב ע"ש. וה' יד אהרן ריש סי' תקט"ו הבי"ד הפר"ח וכתב דכפי"ז נר' בדגים שבאו מחוץ לתחום ביוט"ב שלא לצורך ישר' והם ס' אם ניצודו היום או מאתמול שמותר ושכ"כ הש"ך ביו"ד סי' ק"י סקנ"ה ושכ"פ ה' כר"ש חא"ח סי' ד' אבל ממ"ש המג"א ס"ק י"ב נר' דעתו לאסור ועיין בט"ז סק"ד ע"כ. והבי"ד ה' זכו"ל בא"ח ד' מ"ו אות יו"ד ע"ש ויש לי לעמוד ע"ד הי"א דאי"צ להוציא מדבריו שבסי' תקט"ו דנר' דעתו לאסור דכבר ביאר דעתו בפי' המג"א בסי' תצ"ז סק"ד לאסור דעמ"ש שם מרן ס' מוכן מותר ביוט"ב מס"ס תמה עליו וכתב דביש"ש סי' ד' פסק להחמיר ביוט"ב אפי' בספק וכן עיקר ע"ש. הרי דאפי' בס' מוכן כתב בפי' דס"ל לאסור. גם מאי דציין על הט"ז סק"ד לא הבנתי כונת דבריו דהמעיין יראה דמש"ש הט"ז הוא אליביה דדעת ר"ת שכ"כ הכלל זה ג"כ אם יש ס' אם הביאם לצורך עצמו או לצורך ישר' לענין כ"ש וכן לאסור אפי' ביוט"ב לדעת ר"ת אזלינן לחומרא ככל הספקות ע"כ. ובסי' תצ"ז בסק"ג שם כ' בפי' דבס"ס מותר דעמ"ש שם מרן ס' צידה אסור כתב אפי' למאן דס"ל איסור צידה דרבנן מ"מ הולכין בספיקן להחמיר דהו"ל דשיל"מ ומ"מ בס"ס כמ"ש אח"ז מותר ע"כ והס"ס שכתוב שם אח"ז הוא דין ס' מוכן ביוט"ב מותר דהוי ס"ס. הרי דס"ל דס' צידה ביוט"ב כס' מוכן דמותר מס"ס. ובס' בן אברהם בשו"ת סי' ח' הביא תשו' ממוהר"י ן' יעיש ז"ל בגוי שהביא דגים דורון לישר' ביוט"ב אם מותרים בו ביום או לא שהאריך והביא דהא"ז ורבינו שמחה ות"ח ז"ל אסרי ביוט"ב ג"כ כמו ביוט"א וצריך להמתין בכ"ש במוצאי יו"ט. והביא ג"כ דברי הר"ן ומה שהקשה עליו בפא"צ סי' ז' וכי ספק מוכן שהיא מלאכה דאורייתא גריע מס' תחומין שהיא דרבנן אפי' ביוט"א דס"ל להר"ן כדברי הרי"ף דאוסר ס' תחומין גם הביא מ"ש עליו הפר"ח וז"ל ואיני יודע מה הוא זה דאף ס' תחומין יהיו מותרין ביוט"ב לדעת הר"ן מס"ס ודברי הר"ן נראין עיקר ע"כ. וכ' עליו דמה זו תפיסה לרש"ל שהרי רש"ל כבר נשמר מזה מדכתב אח"כ ונ"ל אפי' לפי מ"ש לקמן דס' תחומין שרי מ"מ ס' מוכן אין חילוק בין יוט"א לשני וכל מה שאסור בא' אם בא ביוט"ב ג"כ אסור דאין חילוק ביניהם כ"א גבי מת ולכחול את העין ע"כ וא"כ מאי מק' לרש"ל ע"כ. ולדידי אני הפעוט דברי הפר"ח הם ברורים דעמ"ש רש"ל וכי ס' מוכן גריע מס' תחומין וכו' עז"א דלא יש גריעות דמה שאוסר הר"ן ס' תחומין הוא ביוט"א אבל ביוט"ב אפי' ס' תחומין יהיו מותרין לדעת הר"ן מס"ס כמו ס' מוכן ביוט"ב דמותר מס"ס וליכא גריעות בס' מוכן כלל. ומ"ש אח"כ רש"ל ונ"ל וכו' הוא לפי סברתו שכן ס"ל לדינא משא"כ קו' הפר"ח היא על דבריו הראשונים שהק' על הר"ן וכי ס' מוכן גריע מס' תחומין עז"א דלא יש גריעות דלדעת הר"ן אף ס' תחומין שרי ביוט"ב מס"ס וז"ב. ועיין בס' נהר שלום דפי' קושית מוהרש"ל בדרך אחרת ע"ע. ולע"ד דפשט הדברים נראין כמ"ש בעניותין. ואסוף דינא כתב שם בתשו' הנ"ל דאף שהפר"ח כתב דנ"ל עיקר כהר"ן והסכים עמו הרכ"ש לא קי"ל כוותיה בהא אלא כרש"ל וכהמג"א דכתב דדברי רש"ל עיקר וכן התה"ד כן ס"ל וכו' ושהב"ח ביו"ד סי' ג"ן כתב דמאי דמכשירינן מטעם ס"ס היינו היכא דהאיסור וההיתר שוין אבל היכא דאיכא למיתלי באיסור טפי מבהיתר תלינן לחומרא וכ"כ הר"ן בפ"ק דחולין. ולפי מ"ש המג"א בסי' תקט"ו סקי"ב בשם הר"ן דהמביא למכור או דורון הוא מביא מהמשובח מהנתלש ומהניצוד בו ביום א"כ איכא למתלי באיסור טפי מבהיתר. ולפי טע"ז ל"מ בהביא גוי דורון לישר' ביוט"ב דאסור אלא אפי' הביאו בשביל גוי אפי"ה אסור ליקח מהם דגים בין בחינם בין במעות משום דהמביא למכור הוא מביא מהמשובח וכו' וא"כ איכא למיתלי טפי באיסור מבהיתר ואין זה ס"ס ואסור וכמ"ש הב"ח ז"ל ע"כ. גם הרפרמ"ג במש"ז סי' תקט"ו סק"ד כ' דלפי טעם הר"ן יש לאסור אפי' ביוט"ב ולא הוי ס"ס ע"ע. גם ה' שביתת יו"ט בח' א"ח סי' ט' בנדונו שהביא הגוי דגים ביוט"ב ש"ג וס' אם ניצודו היום. דבתחי' האריך בפסק מרן שהתיר ס' מוכן ביוט"ב ותפסו כמותו הפר"ח והכר"ש ומוהרי"ך בס' ב"כ ח"א והבי"ד הפוס' ראשו' ואח' ומסיק לאסור שכן ס"ל לרוב הפוס' ובנדונו אסיק לאסור לדינא כדברי התשו' שבס' בן אברהם הנ"ל יעוש"ב. ועם דכפי מה שנתבאר לעיל הרבה פוס' פליגי על מרן במה שהתיר ס' מוכן וס"ל דלא עבדי' ס"ס להקל. מ"מ אנכי הדל ראייתי היא דמקום מנהג וקביעות הלכה דאי איכא ספיקא אחרינא עבדינן ס"ס להקל היא אליביה דמרן דפסק בס' מוכן ביוט"ב מותר משום דהוי ס"ס ואנן בדידן קבלנו הוראותיו בין להקל בין להחמיר. והגם דבהא דס' מוכן הוא ס"ס המתהפך לא אמרי' דגם בעלמא צריך שיהא הס"ס מתהפך והיכא דלא הוי מתהפך לא עבדי' ס"ס. דכבר אשמועי' מרן ז"ל ביו"ד סי' מ"ט ס"ד בדין הקרקבן דעבדי' ס"ס להקל הגם דלא הוי מתהפך. והט"ז שחלק ע"ז ופסק לאסור משום דלא הוי ס"ס המתהפך. הפר"ח ז"ל דחה דבריו ופסק להקל כש"ע גם הנה"כ ז"ל כ"כ ע"ש. ועיין בס' פתחי תשובה שם שציין על תשו' אמונת שמואל סי' ל"ד שהשיג על הט"ז גם ה' חוט השני סי' מ"ח ומקום שמואל סי' ע"ט כ"כ. וציין עוד עמ"ש הוא ז"ל בסי' ל"ג ס"ד בד"ה אבל. והיינו דשם בדין נקיבת הושט דפסק מרן דשני עורות יש לו. ניקב א' מהם כשירה ניקבו שניהם טריפה וכתב מור"ם ז"ל דזהו בניכר שהנקב בא מחמת חולי אבל אם יש לחוש שניקב ע"י קוץ אפי' לא ניקב רק הפנימי טריפה ע"ש הביא שם מה שהק' הט"ז בסי' מ"ט בדין נקיבת הקורקבן מדין הוושט והעלה להחמיר שע"ז כתב הוא ז"ל דהעיקר כמ"ש נה"כ שם דשאני ושט דכל הני חיוי ברייתא קוצי אכלין לכן מחמרינן טפי ותולין במצוי ע"ש ע"כ. והוי ממש כמו בדין צידה ולקיטה דבספיקו תלינן להחמיר דתולין במצוי כמ"ש הר"ן ז"ל:
עו"ר למני"ר יצ"ו דכתב וז"ל ועוד יש לצדד דשמא ס"ל להרמב"ן ז"ל כשיטת הראב"ד בס' ת"ד סי' י"ד ה"ד רי"ו נט"ו ח"ה ועמ"ש הבע"ח בתשו' סי' נ"א ע"כ. וכפי המובן בדבריו יצ"ו דהראב"ד בס' ת"ד שם כתב בסוף הסי' דריאה שנסרכה רובה להיתר מן האונה לדופן ומיעוטא מן האומה נהגו בנרבונא לדונה אחר הרוב וכן הדין כי הסירכות ספיקות הן שמא אינה נקב ואם היא נקב שמא מן האונה יצא הליחה ונעשית סירכא ע"כ הרי דס"ל דהסירכות ספיקות הן שמא אינה נקב דס"ל דיש סירכא בל"נ לכן יש לדונה אחר הרוב ולעשות ס"ס להתיר ושמא גם הרמב"ן ס"ל כשיטת הראב"ד ז"ל זהו הנראה בכונת דבריו יצ"ו. וא"כ לא ירדתי לכונת דבריו יצ"ו במה שכתב עוד ה"ד רי"ו נט"ו ח"ה דהרואה יראה שם דהרי"ו הביא בתחי' דין האונה והאומה הסרוכות ביחד לדופן דהולכין אחר הרוב ושכ"כ הראב"ד. אבל הוא עשה הס"ס באופן אחר ס' מן האונה או מן האומה ואת"ל מן האומה שמא הריעותא היא מהדופן. ולא עשה הס"ס כמ"ש הראב"ד שמא אינה נקב דנר' דס"ל כס' הפוס' דס"ל דאין סירכה בל"ן ולכן עשה הס"ס בגוונא אחרינא ועכ"ז דאיכא הס"ס הנ"ל כ' שם אח"כ דהרמב"ן חלק עליו וכתב דטריפה ושכ"כ הוא בתשו' שלו. ולפי ענ"ד הבע"ח יו"ד סי' נ"א כשרצה להביא ראיה לדבריו דאין לספק בזה שמא הסירכא לא מחמת נקב היא דקי"ל לרבנן דאין סירכא בל"נ הביא לדברי הרדב"ז כ"י ולרבו מוהרימ"ט חיו"ד סי' ל"ב דלא עשו ספק זה משום דלא ניח"ל בספק זה שכתב הראב"ד ז"ל, לא היה מהצורך לזה דמדברי רי"ו ז"ל שכתב הס"ס בגוונא אחריתי ממ"ש הראב"ד יש להביא ראיה ברורה דלא ניח"ל בהך ס' שכתב הראב"ד משום דקי"ל דאין סירכא בל"ן ואין לספק בזה. וגם מני"ר יצ"ו שנתכוון לדחות מ"ש בתחי' דיש לספק שמא ס"ל כשיטת הראב"ד מכח דברי הבע"ח בתשו' סי' נ"א שכתב שאין לספק בזה שזהו נר' כונתו במאי דציין לדברי הבע"ח. לע"ד לא היה מהצורך לזה מאחר דמקודם ציין ע"ד הרי"ו ז"ל מדבריו יש להוכיח כן בפשיטות וכנ"ל. גם הדחיה שנתכוון לדחות מ"ש בתחי' שמא יש לצדד שמא ס"ל כשיטת הראב"ד והיינו דיש סירכא בל"נ ודחה זה מכח דברי הבע"ח דאין לספק בזה דקי"ל לרבנן וכו'. סלח נא אנכי מבקש דהעיקר הוא כמ"ש בתחי' בדרך אפשר והוא האמת עיין בכנה"ג יו"ד סי' ט"ל בהגב"י אות ל' שהק' ע"ד רש"ל ז"ל שכתב דדעת הרמב"ן כרש"י והביא בשם הרשב"א בתה"א דכתב שהרמב"ן ס"ל דיש סירכא בל"נ יעו"ש. ואעיקרא אנכי הפעוט חסר ההבנה בכונת דברי מני"ר יצ"ו במ"ש ועוד יש לצדד שמא ס"ל כשיטת הראב"ד בס' ת"ד סי' י"ב דנר' דתכלית הדברים הוא דס"ל כהראב"ד בס' ת"ד דקאמר דיש לספק שמא הסירכא היא בל"נ דיש סירכא בל"נ וריר בעלמא היא. וא"כ היינו הך מ"ש בתחילה ואפשר דס"ל להרמב"ן דבכל הסירכות יש ס' שמא אינו סירכא רק ריר ומשום דלא בקיאינן בבדיקה יש לאסור מספק. ומאי קאמר ועוד יש לצדד וכו' דהצד השוה שבהם מאחר דיש סירכא בל"נ והו"ל כאילו אינה סירכא והיא רק ריר וליחה בעלמא דכפי דברי הפוס' נר' דהא בהא תלייא דכשאנו אומרים דיש סירכא בל"נ אזי אפי' אנו רואים בחוש'ה אל העין דיש סירכא עכ"ז יש לספק ולומר דשמא אינה נחשבת לסירכא כלל רק ריר בעלמא היא ומשום דלא בקיאינן בבדיקה יש לאסור מספק ותוכיות הדברים נר' דחדא היא חשיבא:
עוד ראיתי דיש לעמוד בדברי הראב"ד בס' ת"ד סי' י"ב הנ"ל דכתב דכל הסירכות ספיקות הן שמא אינה נקב ואם היא נקב שמא מן האונה וכו' דפשט הדברים שם הם דאפי' שהסירכא היא שלא במקום רביתא דהיינו בדו"ר יש לספק שמא אינה נקב. ועינא דשפיר חזי בדברי הרמב"ן בחי' למס' חולין שנדפסו בס' מזבח כפרה בסו"פ א"ט דכתב שם וז"ל וראיתי להראב"ד עוד סברא אחרת שהוא אומר דהסירכא שלא במקום רביתא ודאי משום נקב היא וכו' אבל כשהסירכא במקום רביתא תולין שמפני דוחק רביצתה עליו נעשית הסירכא ולא משום נקב וכו' וזה ההיתר אפשר שהוא אמת כפי פי' השיטה שלי שהיא מוטעמת יותר מן הכל עכ"ד ז"ל. ודבריו אלו הן שהובאו בהר"ן ז"ל והבי"ד מרן ב"י ז"ל בסי' ט"ל ע"ש. ואנכי העבד עני הדעת לא ידענא היאך ישתוו דברי הראב"ד שבס' ת"ד הנז' עם מה שהביא הרמב"ן ז"ל בשמו הנ"ל דסירכא שלא במקום רביתא ודאי משום נקב היא והם דברי הראב"ד שבהשגות. והראב"ד שבהשגות איהו ניהו הראב"ד שבס' ת"ד וכמ"ש החיד"א ז"ל בס' מח"ב חיו"ד סי' ט"ל אות ח' שהבי"ד הכנה"ג מ"ש בשם הראב"ד בס' ת"ד סי' י"ב בשם הרב ברצלוני וכו' אבל ראיתי לו בהשגות פי"א ואולי חזר בו ממ"ש בס' ת"ד סי' י"ב. וכ' עליו דממ"ש הראב"ד בהשגות אין שום סתירה וחזרה דכונתו בהשגות להודיע דיש חולקין ובעל נפש יחמיר והיינו כמאי דמסיק בת"ד סי' י"ב דיפה הדבר להחמיר עכ"ד ע"ש. הרי דכולהו רבנן אזלי ומודו דהראב"ד בהשגות איהו הראב"ד שבס' ת"ד וכעת דבריו נפלאו ממני ולי צ"י. וחפץ הייתי להאריך ולעיין עוד בזה האומנם אין הפנאי מסכים עמדי ולא צילא דעתאי והאי שמעתתא בעייא צילותא ע"כ באתי בקצרה כי לא נצרכה אלא לפלפולא בעלמא:
עוד ראיתי דבאמרות טהורות של מע' הרב המופלא כמוהר"י אב"א יצ"ו שדי נרגא בהס"ס שכ' מני"ר כת"ר יצ"ו דשאני התם דאיירי בדין עיגונא דאקילו בה רבנן ודוקא בהא הוא דעבדי' ס"ס כה"ג הגם שיש בו קצת זרות כיון דהוי מיניה וביה ול"ד למ"ש מרן ז"ל בדין הקורקבן דשאני התם דהספק הב' הוא מבחוץ לא מיניה כנ"ד שהוא ס' ניקבה הריאה וכו' בס' זה הוא מיניה וביה דומיא דמת וקברתיו וזה לא אמרוהו כי אם בדין עיגונא זת"ד יצ"ו. ואחרי הס"ר יש לי לעמוד ע"ד דהנה מ"ש דדוקא בדי"ע דאקילו בה רבנן הוא דאמרי' דעבדינן כי האי ס"ס וכו'. מאי דמני"ר יצ"ו כתב כן דנר' שהוא דבר מוסכם לכ"ע דבעיגונא הקלו ועבדינן כהאי ס"ס. הא חזינן דאיכא כמה מרבוותא דאדרבה ס"ל בהיפך דבעיגונא אפי' שיש כמה ספיקי עכ"ז אזלי' לחומרא דכולהו הוו חדא ספיקא כמ"ש הכנה"ג אה"ע סי' ס"ט הגה"ט אות כ"ג. גם מ"ש דס"ס זה יש בו קצת זרות כיון דהוי מיניה וביה ול"ד וכו' דס' זה מיניה וביה דומיא דמת וקברתיו וכו'. אנכי הפעוט אחהמ"ר לא ירדתי לכונת דבריו במ"ש דהוי מיניה וביה שהוא ס' ניקבה הריאה וכו'. דלע"ד הא לאו מילתא דהנה רו"מ כת"ר יצ"ו בתחילה האריך בהראיות דאף למי שאוסר בצלע העליונה הוא רק מחמת ספק שמא מהריאה וע"ז עשה ס"ס להקל והיינו ספק אם הסירכא היא מהדופן ולא מהריאה ואת"ל מהריאה שמא הלכה כרוה"פ דס"ל דהוי דופן צר וסותם. ועינא דשפיר חזי דהוי כמו ס"ס שעושים אותו הפוס' ז"ל דס' הראשון הוא שמא אינו מהריאה והס' הב' הוא דאת"ל מהריאה שמא דין צלע העליונה כדו"ץ וסותם כס' רוה"פ והוי ממש כהס"ס שעשה מהרי"ט סי' יו'ד שהבי"ד מני"ר יצ"ו דכיון שהסירכא עצמה ס' נקב היא השתא דמספק"ל אי בכה"ג מגין או לא מגין הו"ל ס"ס ושהחס"ל חיו"ד סוס"י ב' עשה ס"ס כזה. וספריהם אינם מצויים כעת תח"י. ולא הוי הס"ס זה יש בו מהזרות כלל ולא מיניה וביה ואינו דומה למת וקברתיו כלל דהפוס' דשדו נרגא בהך דינא דמת וקברתיו בהס"ס שעשה מוהרח"ש ז"ל. התם יש לדברים אלו שייכות כמ"ש הדב"מ אה"ע סי' ט"ז דא"כ לא משכחת לה לחוש לס' הרמב"ם דחייש לקברתיו ודבריו אלו נעלמו ממוהר"י פינצי ז"ל בתשו' שהובאה בס' חוקי חיים סי' י"ט בד' ל"ז ע"ג שהק' הוא ג"כ כעין זה מדידיה בהרחבת הדיבור יותר וז"ל לע"ד ק' לעשות ס"ם כזה מאחר דט' הרמב"ם דמצריך שיאמר קברתיו מחמת שמא אמר בדדמי א"כ מאחר דאמרת את"ל ה' כהרמב"ם מה מקום שוב לומר שמא העד לא אמר בדדמי וכו' דכולהו חד ס' הוא וכו' ואולם ה' ז"ל נמשך לשיטתו למ"ש בקונט' עיגונא ד' ע"א דיש להקל בעיגונא בס"ס ואפי' במקום שנוכל לו' דכולא חדא ספיקא היא וכו' ע"ש. ומ"ש דנמשך לשיטתו היינו משום דאשכחן דאיכא כמה רבוותא דס"ל בהיפך דאדרבא אזלינן לחומרא וכמש"ל. גם החס"ל בחאה"ע סי' ו' בד' מ"ג הביא ג"כ לדברי הי"א בנאספות סי' ט' שהק' על הס"ס של מוהרח"ש והוא ז"ל האריך להליץ בעדו דקושיא זו בעצמה תיקשי להס"ס דהש"ס ס' על ישראל ספק גוי ואת"ל גוי דילמא לא נגע והא התם כשידעינן דעל גוי אין מי שיתיר היין דלכ"ע אסור היין משום ס' דילמא נגע וא"כ אין אנו אומרים ואת"ל גוי דילמא לא נגע דכשאת"ל דהוא גוי לכ"ע אסור אף שהוא ס' אם נגע או לא דחיישי' דילמא נגע ואין אנו מתירין היין ודאי מאי אית לך למימר דדוקא כשידעינן דעל גוי דמחמירין משום ספק. אבל השתא דאיכא ס' אחר דלא ידעי' אם גוי אם ישר' עבדינן שפיר ס"ס ס' גוי ס' ישראל ואת"ל גוי שמא לא נגע ובדאיכא ב' ספיקות לא אסרו וכמו כן הוא כאן דאם לא היה סברת שאר הפוס' זולת ס' הרמב"ם ודאי דהיינו מחמירין אף שהוא ג"כ לא אסר אלא מתורת ספק. ברם השתא שיש בידינו סברת שאר כל הפוס' דחולקין עליו ולא חיישי כלל לבדדמי הא יש בידינו ס"ס כההיא דיין ס' אי הלכה כהפוס' דלא חיישי כלל לבדדמי והו"ל כעל ישראל דהיין כשר ליכא שום חשש. ואת"ל דהלכה כהרמב"ם הא איהו נמי לא החמיר אלא משום ספק דילמא אמר בדדמי ועדיין שמא עד זה לא אמר בדדמי והו"ל כאותו ס"ס דש"ס דאמרי' ואת"ל גוי על שמא לא נגע וכו' ע"ש. ואנכי הפעוט אמינא אחהמ"ר דשנא ושנא מההוא ס"ס דש"ס דהתם הס' האחד דשמא ישראל על הוא ודאי מותר אליבא דכ"ע והס' הב' שמא גוי על אינו ודאי שהוא אסור כ"א דאנו מחמירין מספק שמא נגע ולכן בדאיכא עוד ספיקא אחרינא שמא על הוי ס"ס גמור דכשאנו אומרים ואת"ל גוי על שמא לא נגע בצד ההיתר זה שהוא שמא לא נגע לא עקרינן צד של האיסור שהוא שמא גוי על מכל וכל אלא נשאר הצד שמא על גוי במקומו ובאים אנו להתירו מצד אחר שמא לא נגע. אבל בספיקו של מוהרח"ש ז"ל דהרמב"ם שהצריך לומר קברתיו הוא משום דחיישי' דאמר בדדמי ולשאר הפוס' דלא הצריכו שיאמר קברתיו הוא משום דלא חיישי שיאמר בדדמי וא"כ בתחילה שאנו מספקים דילמא הלכתא כהפוס' דל"ב שיאמר קברתיו אין ההיתר הוא אליבא דכ"ע כ"א הוא דוקא לסברת שאר הפוס' משא"כ לס' הרמב"ם חששת האיסור במקומו עומד דדילמא אמר בדדמי. וא"כ כשאנו אומרים ואת"ל דהלכה כהרמב"ם ר"ל דחיישי' דילמא אמר בדדמי א"כ בצד ההיתר שהוא שמא לא אמר זה העד בדדמי עקרינן מכל וכל צד האיסור של האת"ל הלכה כהרמב"ם דדילמא אמר בדדמי. וזהו דמקצת הפוס' עמדו על ס"ם זה דכיון דאמרי' ואת"ל ה' כהרמב"ם מה מקום שוב לומר שמא לא אמר בדדמי וזה פשוט:
איך שיהיה נחזור לדברות הראשונות דהס"ס דבנ"ד והוא ס' אם הסירכא היא מהדופן ולא מהריאה ואת"ל מהריאה הלכה כרוה"פ דס"ל דהוי דו"ץ וסותם אינו דומה לההיא דמת וקברתיו כלל. ולע"ד דגם מני"ר יצ"ו בתחילה כשעשה ס"ס זה לא הי"ל מהצורך להביא ההיא דמוהרח"ש ושאר הפוס' ז"ל שדברו בכעין הס"ס ההוא ולהאריך בזה דיש מהפוס' דס"ל שיש לעשות ס"ס כזה ויש להפוס' דס"ל דאין לעשות ס"ס כזה. דלא דמי האי ס"ס להנהו ס"ס דידהו וכנז"ל. ומה שעמד רו"ם כת"ר יצ"ו באגב ע"ד הכנה"ג סי' טו"ב שהביא מתשו' כת"י למוהרח"ש שלא הזכיר כמה תשובות המודפסות למוהרח"ש שכ"כ. גם הרב אג"ן ז"ל בס' חוקי חיים סי' י"ט בד' ל"א ע"א הקשה כן על דבריו שבבע"ח חאה"ע סי' ו' דכתב שמצא למוהרח"ש בתשו' כ"י דמציאה שמצא היא נדפסה בסי' ד' ע"ש. באופן שאחר שהאריך להוכיח שהאיסור הוא מחמת ספק א"כ לעיקר דינא איכא שפיר ס"ס להקל והוא שמא מהדופן ולא מהריאה ואת"ל מהריאה שמא הלכה כרוה"פ דס"ל דהוי דו"ץ וסותם ולא הוי כהס"ס דמוהרח"ש ז"ל כלל. ולהנוהגין לאסור כס' האוסרים מ"מ היכא דאיכא מכה בהם איכא ספיקי אחריני להקל בס"ס כאשר האריך הרחיב רו"ם כת"ר יצ"ו ברוחב מבינתו בסו"ד בזה ותול"מ. וכבר מילתי אמורה דכל זה לא נצרכה אלא לפלפולא בעלמא להתבסם בדב"ק יצ"ו דאילו לדבר הלכה ההיתר ברור ויוצא בשופי ומי כמוהו מורה להלכה ולמעשה דמסיק שמעתתא אליבא דהלכתא. ולו נאה ולו יאה להורות את בנ"י החוקים והמשפטים יה"ר דלא יעדי מינן הדריה זיויה ויקריה תמיד כל הימים הלכ"ד זעירא דבי רב הצעיר:
עזרא הכהן טראב ס"ט