שערי עזרה· רבי עזרא הכהן טראב מסלתון
חושן משפט · סימן לו
שאלה ראובן וש' אחים שותפין בחצר ובתים שבתוכו וראובן הי"ל חוב על אחיו ובהגיע זמן ההלואה דחק ראובן לש' על הפרעון ועמד ש' ומכר לאחיו ראובן חלקו שי"ל בהחצר ובבתים בסך החוב שיש עליו בעדים וק"ס ובת"כ ובש"ח וכתוב בשטר והעד עדים איך החליט חלקו שבחצר הנז' לאחיו החלט גו"ש כתחז"ל ובת"כ וש"ח לקיים המכר. וראובן מכר החלק ההוא שקנה ללוי ודר בו לוי ט"ו שנים ויותר וסתר ובנה ועשה כרצונו ואין מוחה בידו ושמעון היה בכ"ז זה בעיר אחרת בעי"ת בירות יע"א והן עתה בא ש' לערער על המכר הנז' ורוצה לחזור בו מחמת שהיה בחוב שעליו אם הדין עמו או לא ושכמ"ה:
תשובה הנה הרמב"ם ז"ל בפ"ז מה' מכירה ה"ד פסק אם מכר לו קרקע בחובו אין א' מהם יכול לחזו"ב אעפ"י שאין מעות ההלואה מצויים בשעת המכר. והראב"ד ז"ל השיגו דמלוה אי"ק וכתב הה"מ ז"ל דגם הרמב"ן והרשב"א ז"ל סל"ה ושסוגית האח' עיקר. גם הטור בסיר"ד ס"ז הביא בשם אביו הרא"ש ז"ל דל"ק אפי' המעות עדין ביד הלוה דמלוה להוצאה ניתנה ואינו נותן לו עתה כלום אבל אם אמ"ל יקנה לי שדה שלך בהנאת מחי' מלוה קנה ואפי' לא מחל לו כולו אלא הרויח לו הזמן כגון שהגיע זמנו לפרוע והרויח לו הזמן ואמ"ל יקנה לי שדה שלך בההיא הנאה שהרוחתי לך קנה ע"כ. ובש"ע שם סע"י כתב מרן במי שמכר מט' בחוב שהי"ל י"א דהוי כמי שנותן דמים וכל החוז"ב מקבל מ"ש וי"ח וכתב מור"ם ז"ל דאי"ק אלא בהנאת מחי' מלוה. וכ' הסמ"ע סקט"ו דהחולקים עם הרמב"ם ה"ד בהחוב דמחמת הלואה אבל אם החוב מחמת מכר כבר נתבאר בסיקצ"ט בטור ובדברי המחבר ס"ב דאפי' הרא"ש מודה דקונין בו אפי' מט' קנין גמור כיון דחוב כזה אינו שכיח לא גזרו חז"ל שמא יאמר נשרפו חטיך בעליה ע"כ. ויש לעמוד בדבריו דבסיקצ"ט בדין חוב הבא מחמת מכר דפסק מרן דנקנים המט' וכתב מור"ם שם בהגהה מיהו י"א דמיירי דוקא שאמ"ל מכור לי בהנאת מחי' הדמים שי"ל אצלך וכו' כתב שם הסמ"ע סק"ה וז"ל ומיהו י"א וכו' ואז קינה אפי' המט' בהנאת מחי' המלוה ודוקא במחי' חוב כזה הבא מחמת מכר דאינו שכיח וכו' ע"ש נר' דמור"ם ז"ל ס"ל דאפי' בחוב מחמת מכר ל"ק ק"ג כ"א בהנאת מחי'. ודברי מור"ם עיקר שורשוהי מהה"מ ז"ל פ"ה דכתב שם דהרמב"ם לא סמך על סוגיא דהאיש מקדש ומ"מ הוא מחלק בין מלוה מחמת מכר למלוה מחמת הלואה דבחוב נקנה כאילו החליפו פרה בשור אבל במעות ליכא למימר הכי ומ"מ יש בהן מ"ש אבל לדעת הרמב"ן והרשב"א ה"ז כמלוה בעלמא ובכל גוונא במלוה עצמה ל"ק בהנאת מחי' מלוה קנה ע"כ. הרי לפי"ד הה"מ לדעתם גם בחוב מחמת מכר ל"ק כ"א בהנאת מחי' ונודע דהרא"ש הוא ס"ל כמותם כמ"ש מרן בב"י ז"ל ואיך כתב הסמ"ע דאפי' הרא"ש מודה דקונין בו אפי' מט' ק"ג וכו'. ובהכרח צ"ל דהרא"ש לא ס"ל בהא כהרמב"ן והרשב"א ז"ל ושו"ר שכן מבואר בדברי מב"י ז"ל בסיקצ"ט דשם בתחי' הביא דברי הה"מ מ"ש אבל לדעת הרמב"ן וכו' הנ"ל ושוב הביא מ"ש הה"מ בפ"ז דדעת הרי"ף והרמב"ם דמלוה קונה וכו' וסיים הוא ז"ל ידעת הרא"ש כדברי הרמב"ן והרשב"א וכ"כ בסיר"ד דמלוה ל"ק כלל אפי' למ"ש אא"כ אמ"ל בהנאת מחי' מלוה ואפי"ה בהאי דינא דראובן שאמר לש' מכור לי חפץ שלך בדמים שאתה חייב לי מדמי חפץ שמכרתי לך וכו' סובר הרא"ש דקנה וכו' ע"ש. ועיין בס' עצמות יוסף דנ"ט ע"ד דהביא דברי מב"י ז"ל אלו והק' עליו דזה אינו דהרא"ש בפ' האשה נקנית אוק"ל בהנאת מחי' עש"ב. גם יש לעיין עוד במ"ש מב"י ז"ל בשם הה"מ דלדעת הרמב"ן והרשב"א דחוב מחמת מכר ה"ז כמלוה בעלמא ובכל גוונא במלוה עצמה ל"ק. ואילו איהו בסיר"ד כתב וז"ל וכתבתי שם שדעת המפ' שבכל דינים אלו דעת הרי"ף שוה לדעת הרמב"ם זולתי הרמב"ן שנר מדבריו שסובר דמלוה שאינה מחמת מכר אי"ק כלל ע"כ. דמשמע דבמחמת מכר ס"ל דקונה כס' הרא"ש וזה נגד מ"ש בסיקצ"ט בשם הה"מ כנז"ל:
והנה הב"ח ז"ל בסיקצ"ט הקשה מ"ש חוב הבא מחמת מכר לחוב בעלמא וכתב דהבא מחמת מכר דקנה ה"ד כשהחפץ שמכר הוא עדין ביד שמעון בשעה שחוזר וקונה, ממנו וכו'. והמחנ"א ז"ל בה' קנין מעות ס"ד כתב, דאם מכר לו חפץ בכו"כ לתת לו מיד ותבע מעותיו ואמ"ל י"ל כור חטים וכו' ונתרצה ה"ז קנה ולא דמי למלוה דהכא כיון שמכר לו ע"מ ליקח הדמים מיד ואם יתבע הדמים ואמ"ל הלוקח עכשיו אין לי המקח חוזר כיון דהמוכר צריך למעות נמצא כאילו המקח הוא עומד ביד המוכר וכו' חשיב כאילו נתן לו חפצו בדמי כור חטים שלו ושמצא למהר"י ן' מיגאש ז"ל הוב"ד בס' עצ"י דנ"ט שכתב כדבריו ע"ש. ואנכי הדל עיינתי בדברי מוהרי"ן מיגאש ז"ל שם ולא מצאתי הכרח בדבריו לומר כן כמ"ש המחנ"א ז"ל דהתנה עמו ע"מ שיתן לו דמים מיד וכו' וגם אין הכרח לומר כמ"ש הב"ח ז"ל דצריך שיהיה החפץ בעין אלא כל שהחוב הוא דמי מכר לא חשיב מלוה ואפי' שמכר לו החפץ מקודם זמן ולא היה תנאי ולא היה בעין קנה דחשיב כמי שהביא המעות בעת שקנה ממנו הפרה ולהיות הדבר ל"ש לא גזרו ביה רבנן וכמו שכס"ל לכמה פוס'. שו"ר להמשכה"ר מער' מ' או"ק דאחר שהאריך להוכיח דאין חילוק בין אמר המוכר לאמר הלוקח והק' על הדרישה שהוליד מחלוקת חדשה וכו' עוד הביא דברי הב"ח ז"ל דצריך שיהיה החפץ בעין וכתב עליו דמלשון הסמ"ע והלח"מ וגם מלשון מוהרי"ן מיגאש ז"ל שהבי"ד העצ"י נר' דל"ב שתהיה הפרה בעין ממש עש"ב. וה' חוט המשולש סי"כ כתב כהב"ח ז"ל והמט"ש סיקצ"ט הגה"ט או"א כתב דדברי הב"ח הם כרש"י ז"ל אבל להרי"ף והרמב"ם דאפי' עבר זמן א"כ אפי' אין החפץ בעין. ושם באו"ב הבי"ד המחנ"א הנ"ל וכתב דאף שדין זה מבואר בטור והרמב"ם אפי' לא התנה לתת המעות מיד כונת הרב דכיון דבדין זה פליגי עליה מההיא דפ"ק דקידושין ואוקי לה בדאמ"ל בהנאת מחי' א"כ משכח"ל דאפי' לא אמ"ל הכי כיון דהתנה לו לתת מיד כ"ע מודו בהא ע"כ. ואחהמ"ר דבריו תמוהים דהא המחנ"א שם אחר שכתב כן סיים וכתב וז"ל הן אמת דצריך להבין לפי"ז אמאי הוצרכו לפרש דסוגין דאיירי בהנאת מחי' ע"כ. דנר' מדבריו דלא ברירא ליה מילתא דמודו הם היכא דהתנה דקנה. ואיך כתב הוא דכונתו דכ"ע מודו בהא. ובסוף לשונו שם אינו מובן ונר' שיש בו ט"ס כיעו"ש:
ועיין בש"ע סיקצ"ה סע"י שכירות ומשכונה אי"נ במלוה. וכ' מור"ם ז"ל משום דהויין כמכר ואי"ק במלוה אפי' בתורת כסף וע"ל סיר"ד ס"י ע"כ. וכ' הסמ"ע סקכ"א אי"נ במלוה משום דשכירות ליומיה ממכר הוא ודין מכר יש לו ולקמן בסיר"ד כתב הטור והמחבר ס"י מי שי"ל חוב וכו' דאין קנינו קנין. ומשכונא דכתב המחבר כאן ר"ל שהלוה על קרקע להיותה ממושכן בידו ולאכול פי' בנכיתא עד שיחזור לו מעותיו או עד זמן קצוב דמשכונא כזו י"ל דין שכירות ומכר ע"כ. ועיין בסי"ס סעט"ז דאם משכן לו קרקע בחוב שהי"ל עליו וכתב לו שטר ובקנין זכה במשכונה. וכ' הסמ"ע סקכ"א דאע"ג דבהלואה אי"ק גוף הקרקע כמ"ש בסיר"ד מ"מ כאן קנה במשכונה אפי' כבר הוציא המעות כיון שלא בא לקנות גוף הקרקע אלא לאכול הפי' ממנה עד שיתן לו דמיו וכו'. ובסקכ"ב שם שטר בקנין ר"ל שכתב לו שטר קנין ולאפוקי שטר ראיה ובשטר לחוד אי"ק עד שיתן דמי הקניה וכו' משו"ה הוצרך לכתוב דאפי"ה זכה בזה במשכונה דאילו עשה לו ק"ס בפ"ע פשיטא דקנה ואפי' גוף השדה קנה וכו' ע"ש והש"ך הביא קצור דברי הסמ"ע דקנין ל"ד דאפי' לא עשה לו קנין בפ"ע דינא הכי סמ"ע. ויש בו ט"ס וצ"ל לא עשה לו אלא קנין בפ"ע ד"ה. וה' בית אברהם שם הבי"ד ופליג עליהם דתרתי בעי שטר וקנין גם המט"ש שם בהגה"ט אוז"ן כתב דיותר יש לדקדק במ"ש בשטר ובקנין דאי כדבריו ז"ל הול"ל בשטר קנין ומדכתב ובקנין משמע דלא סגי בשטר לחוד והכי נר' בהדייא דברי בעה"ת ז"ל שהביא מרן ועיין ב"א סי"ו דהכריח דתרתי בעי ע"כ. ועיין בהג"ת על שס"ד ח"ג שכן מבין בבעה"ת דתרתי קאמר שטר וקנין ודין הטור הוא כדברי בעה"ת כמ"ש מב"י ז"ל להסכים דבריו עמו והי"ל להמט"ש להביא סייעתא לדבריו מדברי הג"ת ז"ל. ומרן בב"י אחר שהבי"ד בעה"ת כתב ע"ד הטור וז"ל ואם באנו להסכים דברי רבי' עם דברי בעה"ת צ"ל שמש"ר שהרי נשתעבד לו בחובו בשביל הודאה שהודה שלוה ממנו ק' לא בשביל הודאה גרידא קאמר אלא משום דהקנה בקנין ושטר. ואם נפשך לומר דבשביל הודאה גרידתא קאמר אסיפא דלישנא סמיך שאין קנין המשכונא לגוף הקרקע וכו' ע"כ. וכונת דבריו מבוארים דאם באנו להסכים דבריו לדברי בעה"ת הראשונים צ"ל דמאי דמשתעבד הוא משום דהקנה בקנין ושטר ולא משתעבד בהודאה לחודה. ואם נפשך לומר דבשביל הודאה גרידתא קאמר דמשתעבד ויהיו דבריו מוסכמים עם הבעה"ת צ"ל דמ"ש דזכה במשכונה אסיפא דלישנא סמיך שהטעם שזוכה הוא משום שאין קנין המשכונה לגוף הקרקע וכו' ובזה יהיו דבריו מוסכמים עם דברי בעה"ת דכתב בסיף ועוד דאין לנו לדקדק אם קנה המשכונה אם לאו שהרי מ"מ שיעבוד חובו קיים ואין קנין המשכונה מועיל אלא לאכילת פי' בלבד ע"כ. והב"ח ז"ל כתב דהב"י האריך בפי' דברי רבי' וכתב לפרש דמ"ש ואין קנין המשכונה וכו' הוי כמו ועוד שאין קנין המשכונה וכו' ולא נהירא דפשוט הוא דאי"כ חדא ועוד אלא כולה חדא הוא כדפי' ודוק היטב עכ"ד. ואחהמ"ר אני אומר דמב"י ז"ל לא נתכוון לזה לומר שהיא חדא ועוד וכו' אלא כונת דבריו כדפרישית ומה שפי' הב"ח הוא מה שפי' הב"י ז"ל במ"ש ואם נפשך לומר וכו' וכונת מב"י או שיהיו מוסכמים דברי רבי' עם תחילת דברי בעה"ת דזוכה משום דהקנה בקנין ושטר. או שיהיו מוסכמים עם סוף דברי בעה"ת דבהודאה לבד סגי דאין קנין המשכו' לגוף הקרקע אלא לפי':
ומאי דתמיהא לי בדברי הסמ"ע בסקכ"א דכתב משכונה אי"נ במלוה ר"ל שתהיה ממושכנת בידו לאכול פי' עד שיחזיר לו מעותיו אי"נ במלוה דמשכונה כזו י"ל דין שכירות ומכר ואי"ק לאכול פי'. ואילו לפי פי' מב"י ז"ל להסכים דברי הטור עם סוף דברי בעה"ת אפי' בהודאה גרידתא בלי קנין ושטר מהני לאכילת פי' וכנז"ל. וראיתי להמט"ש בסיקצ"ה הגב"י אוכ"ד דהוק"ל שם מדברי הטור דסי"ס ומדברי בעה"ת דשפיר זוכה לאכילת פי' ושכ"ר לה' חוט המשולש סיח"י דנרגש מזה ויצא לחלק דההיא מיירי שהיה בקנין ושטר ואמטו להכי זכה במשכו'. והוא ז"ל הוק"ל מסו"ד בעה"ת וכתב דאחר ההשקפה הכונה הוי דאם אין הקנין ושטר יועיל לגוף המשכו' דאי"נ בלתי נתינת דמים הא מיהא כיון דהוי לאכילת פי' קני אבל עכ"פ היינו בשטר קנין דכתב לו ע"כ. ועיניך תראינה דזה אינו מיושב עם סו"ד מב"י ז"ל שכתב ואם נפשך לומר וכו' דמבואר שמפרש בדבריו דאפי' בלא שטר וקנין אלא בהודאה גרידא קני לאכילת פי' וכנ"ל ועדין קשה. ולגבי אם הקנין ושטר מועיל לקנות גוף המשכו' לאו מילתא פסיקתא היא דאינו מועיל שהרי בהרמב"ם פ"ז מה' מכירה ה"ד דפסק דמכר בחוב קנה כתב הה"מ ז"ל דהאח' ז"ל פליגי עליו ושיטתם עיקר ומ"מ אם כתב לו את השטר קנה בשטר דהו"ל כמתנה וכ"כ ז"ל ע"כ והמש"ל ז"ל שם הבי"ד בעה"ת שס"ד ח"ג שכתב והיכא דלוה ראובן משמעון ק' ואח"ז כתב לו בשטר וקנין וכו' ותמה עליו דע"כ לא אמרי' דבשטר ל"ק עד שיתן הדמים אלא היכא דלא נתן דמים כלל משום דלא סמכא דעתיה דמוכר עד שיתן הדמים. אבל היכא דמכר הקרקע בחוב נהי דלא מהני הנך דמי משום קנין דמלוה להוצאה ניתנה אבל היכא דכתב לו את השטר פשיטא דקנה דהכא ליכא למימר דלא ס"ד דמוכר וכ"כ הרשב"א בתשו' הביאה מרן סו"ס קצ"א וכן מתבאר מדברי הה"מ בפרקין וכמ"ש הפ"מ ח"א סיס"ו ע"כ. אבל מתשו' מוהרשד"ם ז"ל חח"מ סישנ"ב נר' דס"ל דאפי' כתב לו שטר מכר אי"ק דבפלוגתא מתנייא וכו' ע"ש. ומאי דהוקשה לי עליו דאיך בתחילה הביא דברי הה"מ ז"ל דפ"ז הנ"ל מה שהביא בשם הירוש' ואח"כ העלים עין מסוף לשונו דקאמר דאם כתב לו את השטר קנה בשטר ושכ"כ ז"ל כבר ראיתי להמט"ש בסיר"ד הגה"ט א"ו שהביא בשם רבני הפוס' שהוק"ל ע"ד עש"ב. גם מדברי הב"ח ז"ל בסי"ס במ"ש ע"ד הטור ומב"י ז"ל שם נר' מריהטת לשונו דגם בשטר ל"ק וכנ"ר מדברי הסמ"ע והג"ת ז"ל שם וכנז"ל. וה' שמחת יו"ט ז"ל בסינ"ב הבי"ד הה"מ דבשטר קנה וכתב שכן מתבאר מתוך דברי רוב הפוס' ושכ"כ הרשב"א בתשו' שהביא מב"י סוסקצ"א וכו' האמנם מדברי בעה"ת שס"ד ח"ג מוכח דס"ל איפכא דבשטר מכר ל"ק עד שיתן דמים בעין ומלוה ל"מ ושכן ס"ל לה' העיטור באו"פ אפותיקי דמ"ב וכו' אלא דאי פריש אי"ב בשטרא לחוד איקני קני וכו' ושהמבי"ט ז"ל בח"א סירל"ה דכתב דס' בעהע"ט שכתב דמשכנתא בחוב שקדם אסירא דמנה אי"כ וכו' היא ס' יחידאה והאריך בזה לע"ד אינה ס' יחידאה דהרי בעה"ת בשס"ד עומד בס' זאת בפי' דאפי' בשטר ל"ק עד שיתן דמים בעין ולא מלוה זת"ד ז"ל עש"ב. ואני בער לא אדע היאך צירף ס' בעה"ת ז"ל עם ס' בעהע"ט ז"ל דס' בעהע"ט היא דמשכנתא בחוב שקדם אסירא היינו לומר דאסור לאכול הפי' וסתם דבריו דאפי' בקנין ושטר אסירא. ואילו לס' בעה"ת ז"ל בכגו"ד מותר לאכול הפי' דשפיר זוכה בזה לאכילת פי' אבל לא לקנין גמור וכנז"ל ושיש שפי' בדבריו דסומך על דבריו האח' שאפי' בהודאה גרידתא מהני לאכילת פי'. באופן דס' בעהע"ט דמשכנתא בחוב שקדם אסירא לאכילת פי' היא ס' יחידאה כמ"ש המבי"ט ז"ל:
גם מוהרש"ך ז"ל ח"ב בנוספות סיל"ד וח"ג סי"כ כתב דמוכר בחוב בשטר קנה. והגם דבנוספות סיכ"ד כתב דלס' הרא"ש והטור דס"ל דשט"ד שט"ר נינהו ואי"נ הקרקע ע"י אין הקרקע נקנה במלוה אפי' שכתב השטר ושצריך לעמוד ע"ז אם יצטרך הלכה למעשה ע"ש. והוב"ד בכנה"ג סיקצ"א הגב"י אוכ"ח. מלבד דמוהרש"ך ז"ל איהו גופיה לא החליט הדבר וכתב דצריך לעמוד ע"ז וכו' וכ"כ הרב"ד חח"מ סיק"ו. עוד עיין בתשו' מוהר"ש הלוי ז"ל סימ"ז דכתב דאפי' לדעת הרא"ש והטור דשט"ד שט"ר הם ולא שט"ק כיון דבזמננו זה אני חוששים להם והוא מנהג בינינו כמו שעינינו הרואות דהעולם אינו נר' בעיניהם שיגמר המקח עד שיכתבו השטר נלע"ד שנהגו לחשוב אותם כשט"ק וכו' וכיון שכן נהגו העולם ונוהגים לקנות בהם המנהג הוא ענין ועיקר גדול ואחריו נלך ולא גרע מסיטומתא וכו' וא"כ נ"ל פשוט דכיון שהוא מנהג עתה בזמננו זה להחשיבם כשע"ק כן ראוי לדונם ולכן אם פירש ואמר אי בעי' בשטרא לחוד איקני קנה גם בשטרות שלנו או שעשה מעשה שהורה שרצונו לגמור המקח בשטר גם בשטרות שלנו מועיל בין שהתנה או עשה מעשה זה המוכר או הלוקח וכו ונגמר המקח על השטר אעפ"י שלא נתן עדין הכסף כמו אם נתן הכסף ולא עשה שטר ופירש ואמר אי בעי' בכספא שמועיל לקנות בכסף לבד וכ"פ מוהרש"ך ז"ל ח"א סיע"ג דבכל גוונא מהני טעמא דפריש ע"כ. והכנה"ג ז"ל שם כתב ע"ד מוהרש"ך ז"ל הנ"ל דבתשו' העליתי דאיני תוקע עצמי בזה דנר' דסוגיין דעלמא אזלא דנקטי' דשט"ד שט"ק נינהו וכ"ש למ"ש מוהרש"ל בח"מ סימ"ז דכן נוהגים העולם הלך אחר המנהג. ואפי' למ"ש דה"ד בדפריש אי בעי' בשטרא איקני וה"ה אם עשה מעשה המורה שרוצה לקנות בשטר כל שהכתיבו השטר וקנו הקרקע חלף חובם כונתם לקנות בשטר וכבר כתב מוהרש"ל שם דאי פריש מהני בין ללוקח בין למוכר ומאחר דאי פריש מהני בין ללוקח בין למוכר ה"ה דמהני עשה מעשה המורה שדעתו להקנות בשטר שהוא נלמד מדין פריש ע"כ. ועוד בה דכבר כתב מוהרש"ך ז"ל גופיה בפי' דלמאן דס"ל דשט"ד שע"ק נינהו מכר בחוב ושטר מהני וא"כ לדידן דבתריה דמרן ז"ל גרירן ואיהו פסק להלכה בש"ע סיקצ"א ס"ג דשט"ד שט"ק הם א"כ בנ"ד קנה הלוקח מאחר דאיכא שטר גם דמכר בחוב. ומ"ש הכנה"ג ז"ל שם בסוף דראוי לפשר בין ב' הכתות. זהו לדידהו דאית להו דגל הקי"ל ויוכ"ל קי"ל כהרא"ש והטור דשט"ד שט"ר הם ואי"נ הקרקע במלוה ואפי' בשטר ואיכא סברת מוהרש"ל ז"ל דכפי המנהג וסוגיין דעלמא שט"ק חשיבי וכנז"ל ונקנה קרקע במלוה בשטר לכן כתב דראוי לפשר ביניהם. משא"כ לדידן דמרן ז"ל פסק בפשיטות דשט"ד שט"ק נינהו קנה הלוקח במלוה ואיכא שטר וכנ"ל. ומה שהאריך הרב"ד ז"ל בסיק"ה וק"ט להשיב ע"ד מוהרש"ל הנ"ל וגם המט"ש ז"ל בסיר"ד הגה"ט א"ו דהביא דברי הה"מ והמש"ל ז"ל והאריך להביא דברי הפוס' מ"ש על דבריהם ואסו"ד כתב דאף דכתב לו שטר כיון דיכו"ל קי"ל כמ"ד דשט"ר הוו שט"ד לא מגנא וקנין בשטר אי"כ דמים אי"כ ע"כ יעו"ש. אינו משלנו לדידן דבתריה דמרן גרירן ואיהו ז"ל פסק דשט"ד שט"ק נינהו:
ומ"ש מוהרשד"ם ז"ל חח"מ סירכ"ה דשט"ד הוו שט"ר לכ"ע שכתוב בפי' בפנינו הודה פ' וכו' נר' ודאי דלכ"ע לשון הודאה הוא ולא לשון קנין ע"ש. ומזה תמה הרב"ד ז"ל בסיק"ה ע"ד מוהרש"ל ז"ל ממ"ש איהו גופיה בסינ"א היפך וכתב שנר' שחזר בו ממ"ש בסימ"ז ושאין לסמוך ע"ד שבסימ"ז עש"ב. גם את זה לאו מידי לדידן דכותבים בלשון זה לפ"ע בא הר"פ ואמ"ל אתם הוו עע"ג וקנו מידי קנו"ש וכו' איך היות אמו"ץ שקבלתי מיד הר"פ סך פ' ובו"ב מכרתי לו מקום פ' וכו' דבלשון זה גם מוהרשד"ם יורה יורה דשט"ק הוא ולא לשון הודאה וכמו שכן מוכח שם בדבריו דמאחר שאין כותבין לשון הודאה הגם שהלשון מורה לשון הודאה שמדבר לשון עבר מ"מ לחזק הענין הוא שכותבין כן ובודאי דשט"ק מיקרי. ועיין בהרב"ד ז"ל שכתב ואגב אורחין למדנו מדברי מוהרשד"ם ז"ל אלו שנוסחת שט"ק לכ"ע הוא בזה האופן בפ"ע חו"מ הודה פ' שקבל מפ' ס"פ ואמ"ל לפ' הנז' בפנינו בית פ' שלי מכור לך או נתון לך וכו' שיש כאן לשון קנין לכ"ע וגם נתינת דמים ע"כ. דמדבריו יוצא במכ"ש לדידן דלא כי לשין הודאה כלל דפשיטא דהוי לשון קנין לכ"ע. וכ"ש וק"ו בשטרות הנהוגות בינינו עכשיו שכותבים בהם אח"כ כמה לשונות של מכירה כמו בפנינו אמ"ל זכי וקנה לך בהמקומות הנז' דהוו כמו שדי מכורה לך ויותר וכמו שכתב הרשב"א ז"ל הוב"ד במב"י ז"ל סו"ס קצ"א ע"ש. גם מ"ש הרב באר המים ז"ל בסיק"א וק"ב אינם לדידן דלא כתבינן לשון הודאה ואדרבה כתבינן לשונות מכירה וכו' פשיטא דהוי לשון קנין לכ"ע. גם מצד דאיכא בנ"ד ק"ס ג"כ קנה עיין במע"ש שם או"ח דכתב וז"ל אפי' למ"ד דשט"ד שט"ר הן אי איכא ק"ס קנה בדמי החוב הרב"ד ח"מ סוסק"ו אשדות הפסגה ח"מ סי"ב דפ"ה ע"כ. ועיניך תראינה בעיקר דבריהם מ"ש באורך בזה וירוח לך כי רבת התועלת הם לנ"ד ומפני הטורח והפסד הדפוס לא העתקתים לך נא ראה:
גם בנ"ד איכא חזקה ג"כ דמט"ו שנים ויותר מי שקנה מהלוקח הא' הוא מחזיק בבתים ובחצר וסותר ובונה ועושה בהם כרצונו ולית איניש דימחא בידיה. והגם דהמוכר הא' הוא בכ"ז הזמן דר בבירות יע"א עכ"ז בודאי הגמור דקדמה לו ידיעה בכ"ז דעיר בירות ועיר דמשק הם קרובות ושיירות מצוייות תמיד מזל"ז ולא נשמע שום ערעור ממנו כלל והוי חזקה גמורה ועיין במט"ש שם מ"ש בשם מוהר"ב אנגיל ז"ל דאפי' דהוו שט"ר כיון דהא איכא כסף דחוב ואיכא חזקה קנה ע"ש. והגם דמצד חזקה יש לספק ממ"ש מוהרש"ך ז"ל ח"ב סיכ"ד וז"ל ויראה דאפש"ל שאעפ"י שהחזיק הקונה ולא מיחה המוכר מ"מ אי"ח חזקה דמה שמחל ולא ערער מחי' בטעות דלאו כ"ע דינא גמירי דאי"נ קרקע במלוה וכו' ולא ידע נמי פלוגתא דשט"ר אם הקרקע נקנה ע"י וכו' והבי"ד הבאה"מ סיק"ב וכתב הרי דאעפ"י שהחזיק הקונה כראוי אינו מועיל חזקתו דהו"ל כמי שהחזיק שלא מחמת המוכר וכו' עש"ב. ובמט"ש שם אות יו"ד. עכ"ז אמינא די"ל מלבד דאעיקרא הז"ל בדרך אפשר אמרה ולא בפשיטות עוד בה דכל כי האי חזקה דנ"ד שט"ו שנים ויותר הם בידו וסותר ובונה ועושה כרצונו ואין פוצה פה ומצפצף כלל לא אמרה הז"ל. וא"כ מאחר דבנ"ד כולהו איתנהו כסף שלקח מקודם ואיכא שטר וק"ס וחזקה ד' דברים של קנין ודאי דקנה ק"ג אליבא דכ"ע ולע"ד דז"ב. וכבר כתבתי דלדידן דאזלי' בתריה דמרן דס"ל דשט"ד שט"ק אין אנו צריכין לכ"ז דודאי דזכה הלוקח במקחו וכ"ש הכא דאיכא כל הני קנינין:
ועל הכל דבנ"ד איכא ת"כ וש"ח לקיים המכר הלז דהגם דליכא כל הנז' ואיכא פלוגתא בין הפוס' במכר בחוב אי קנה או לא חייב לקיים המכר מכח השבועה כמ"ש מוהרש"ך ז"ל ח"ג סיל"ד ומ"ז ועיין בס' בית אברהם סי"ס בדין מתחייב בדבר שאי"ק דכתב דהסכמת האח' ז"ל דמצי"ל המוחזק קי"ל דהרמב"ם ורבותיו זולת אם נשבע לקיים מה שנתחייב דחייב לקיים מכח השבועה ותו לא מצי"ל קי"ל. ושם הביא דברי המש"ל ז"ל פי"א מה"מ הט"ז מה שהק' ע"ד מוהרש"ך והוא ז"ל קיים דבריו שהם נכונים ושכבר הכנה"ג הגב"י אומ"ט אסף וקבץ כמה רבוותא בתראי דקיימי בשיטת מוהרש"ך ושכן ראוי להורות באשר שבועה ירא והריב"ש ז"ל בסיע"א ושל"ה כתב דבדבר שיש בו מח' הפוס' אם נשבע חייב להשלים מכח שבועתו ושכ"כ מוהריק"ו שוצ"ב ומוהרשד"ם חח"מ סיכ"ח והרב"ד חח"מ סיקי"ד האריך בזה ע"ע. וא"כ גם בנ"ד דאיכא שבועה חייב המוכר לקיים המכר מכח שבועתו. וכ"ש בהצטרפות קנינין אחרים וכאמור ותיל"מ. ומ"ש שם הב"א ז"ל במתחייב בדבר שאי"ק דיכו"ל קי"ל כהרמב"ם ורבותיו אפי' למקומות דנהיגי לפסוק כמרן מוהריק"א ז"ל והבאתי דבריו אנכי בעוניי במ"א שוב אח"כ עוד בחלק הזה במ"א כתבתי על דבריו בס"י ואי"כ מקום להאריך ע"ש:
וע"ש בס' אשדות הפסגה לענין אי אמרי' בזה ארעא בחמ"ק קאי או בחזקת מאן דקאי בה השתא תיקום שהביא בשם הלח"ר סיקנ"ד דראוי שואת"ע וארעא היכא דקימא ביד הבע"ח המוחזק בה תיקום ע"ש. וה' אוהל יצחק כהן ז"ל חח"מ סידו"ה בענין מח' הפוס' האריך להביא להקת הפוס' ראש' ואח' ז"ל ומסיק דהיכא דקאי תיקום ר"ל ביד הלוקח שהיא בידו עכשיו ושואת"ע ואי"מ אותה מידו ע"ש. ושם בסיצ"ו ג"כ האריך לכתוב כן ושאפי' אינו עומד הוא בתוכה כיון שמושכר ע"י ונוטל השכירות נקרא מוחזק. וכיון שמכרה הב"ח לאחר אינה חוזרת כמ"ש מרן בש"ע וכו' עש"ב. וזה הצד יש ג"כ בנ"ד שהב"ח הוא מכרה לאחר וכ ז"ל ועיין בהמט"ש סיר"ד הגב"י אות יו"ד שאחר שהביא מח' הפוס' בזה כתב ולדינא אף דהרב"ד ז"ל שם פסק דהמוכר הוא המוחזק מיהו סוגיא אזלא דהלוקח המוחזק בתוכו הוא המוחזק ועיין במ"ש בנדפס סיק"מ סקי"ז ותמה על הכנה"ג וכו' יעו"ש:
והקמ"ר בה' מכירה פ"ז ה"ד נסתפק למאן דס"ל מלוה אי"ק אם הלוה אותו ע"מ שיפרענו בכל עת שיתבענו אם בכה"ג מלוה קונה דבכה"ג הוי כאילו היא בעין או"ד ל"ש דמדברי רש"י בסוגית קידושין דמ"ז ד"ה להוצאה ניתנה וכו' נר' דאם הלוהו ע"מ לשלם כל עת שיתבענו לאו להוצאה ניתנה מיקרי ומהני לקנין ועיין בס' א"א הלכה ז"ל די"ג סי"ד עכ"ד. וה' שמיו"ט ז"ל שם בסינ"ב כתב אפשר דס"ל לרש"י ודעי' דע"כ לא אמרי' דמלוה אי"ק אלא דוקא בבא לקנות במלוה בתוה"ז או אפי' שהגיע זמנה ולא נעשה מכר זה מפני שדחק אותו המלוה עד שיפרענו וכו' אבל בהגיע זמן המלוה ומלוה דוחק על המעות גלי דעתיה שלא נתן לו רשות כ"א עד הזמן וכל שעובר הזמן גזל הם בידו ובכגו"ד אי מכר לו הלוה דרך גוביינא איזה קרקע לפרעון חובו מחמת שלא הי"ל מעות כל שנתרצו ביניהם זה לקבל קרקע זו לפרעון חובו וזה להגבותו בעד חובו קנה המלוה בלא שום קנין אחר דכיון דגלי דעתיה דלא ניח"ל להאריך לו קצת זמן גזל הוא בידו כ"ז שאינו פורע וכו' וכו' וכן יש ללמוד ממ"ש בעה"ת שס"ד ח"ג וכו' וכן יש ללמוד מדברי מוהרש"ך ח"ב בנאספות סיכ"ד וכו' עש"ב. ועיין בס' אחי וראש סיט"ו שהאריך להביא כמה חילוקים במלוה אי"ק בין קרקע למט' ובין אם הגיע הזמן פרעון המלוה ללא הגיע והיכא דקנה במלוה ובמעות בעין והיכא דקנה במלוה וק"ס ושטר וחילוק במלוה הבא מחמת מכר עש"ב. והמורם מדבריו כאשר כתבנו בעניותין לעיל דלדידן דאזלי' בתריה דמרן ז"ל ואיהו פסק דשט"ד שט"ק הם אי קנה במלוה וכתב לו שטר קנה ק"ג וכ"ש היכא דאיכא ג"כ ק"ס בהדיה דקנה ק"ג ועיין ג"כ בס' באה"מ סוסצ"ז:
וממ"ש בשטר לשון החלטה שכ"כ מעכשיו החלטתי לאחי הר"פ וכו' ואינו כתוב בלשון מכר כשאר שטרי מכר דעלמא. הא לאו מידי הוא דגם לשון החלטה היא ג"כ לשון מכירה מתפרשת וראיה לזה דבשטרי מכר כותבים מכרתי והעברתי והחלטתי ובודאי דכולם הם מתפרשים משמעותם מלשון מכירה. ועיין בס' משכה"ר מער' ה"א אוק"ב דתנאי היה ביניהם דביום זמן המוגבל אם לא יחזיר לו מעותיו אזי החליט לו הבית כל ימי חייו וכו' דכתב הז"ל דשפיר הוי מוחלט לו עפ"י תנאו ע"ש. ולא שדי בה נרגא ממ"ש בל' החלטתי נר' דהגם דלשון זה הוא נתקן לב"ד שמחליטין קרקע הלוה למלוה וכמ"ש במציעא די"א ולא בין אדם המוכר לחבירו מ"מ לא מגרע אם אירע שכתב כן ושפיר הוי דמפרשינן אותו שהוא מל' מכירה ולא מבטלינן שטרא וכמ"ש הפוס' דמפרשינן לשון השטר בלשון דחוק כדי להעמיד השטר היכא דבטל השטר לגמרי בלא"ה ועיין בש"ע ח"מ סימ"ב ס"ט דפסק לא אמרי' יד בעה"ש עה"ת אלא בכל הני גווני דלעיל שאין השטר בטל לגמרי אבל בדבר שהשטר בטל בו לא כגון וכו' וכ' הסמ"ע שכ"כ הה"מ פ"ג ממלוה וריב"ש סיתי"ג דכל היכא דאם נפרש משמעות אחד בשטר נתבטל השטר לא מפרשינן כן. והכנה"ג שם בהגה"ט או"ל כתב בשם מוהראנ"ח ז"ל ח"ב סיק"א כשהלשון מסופק ואיכא אומדנא לאחד מן הצדדין אזלינן בתר אומדנא אעפ"י שסתם הל' היפך האומדנא. וה"ה דאית לן למימר דלא נתכוון שלא לעשות כדברי חכמים ומפקינן לישנא ממשמעותיה ע"כ. ושם בהגב"י אוט"ז כתב בשם מוהר"ם מינץ ז"ל דכשהלשון תלוי ומסופק יד בעה"ש עה"ת אפי' יש חרם או שבועה או ת"כ. והוא ז"ל תמה עליו דס' שבועה וס' חרם להחמיר כמ"ש הרשב"א בתשו' סי"מ ומוהראד"ב סימ"ט כתב דשטר שיש לפרשו בשני פנים יש להחמיר ולפרשו בגוונא דמתקיימת השבועה וודאי דהנשבע או מקבל החרם יחוש לעצמו אמנם אין ב"ד כופין וכו' ע"ש. עו"ש אוי"ח כל היכא שאנו מביאים לשון השטר אעפ"י שהוא כתוב בדרך אחרת יש לתלותו בט"ס הרד"ך ז"ל בית ד' ח"ז. ועעו"ש באוכ"ב באורך דמכל הנ"ל נר' דבנ"ד מ"ש בל' החלטה בשטר דמפרשינן שהוא כל' מכירה ותלינן לומר דבשעת הק"ס שקנו מידו היא היתה בל' מכירה גמורה ואח"כ בכתיבת השטר נתחכם הסופר בדעתו וכתב לשון זה משום דבתחילה היתה יד שני האחים שוה באחוזת הקרקע ההיא בחצר ובבתים והן עתה שנתרוקנה יד האח האחד ע"י שמכר חלקו לאחיו ונעשית כולה לאחיו ע"ז כתב לשון החלטה בשטר יען דהיא משמשת במקום שתי הלשונו' בלשון מכירה וגם היא להורות שנתרוקנה ידו ממנה ומאחר שכן שפיר הוי שטר מכר גמור. ומכ"ש דבנ"ד איכא בהאי שטרא שבועה והוי ס' שבועה להחמיר וכנ"ל. גם עיין בתשו' מרן באבק"ר סיצ"ד דהביא בשם תשו' הרא"ש ז"ל דלא אמרינן יד בעל השטר על התחתונה היכא דנפסד לגמרי ואדרבא מצינו היכא דלפי משמעות השטר נראה שהוא פסול אנו משנים אותו ממש מעוותו כדי להכשיר אותו דתניא שטר שזמנו כתוב בשבת וכו' אלמא תולין מספיקא להכשיר ע"כ והביא ראיה מדבריו לנדונו להכשיר. גם בסיצ"ח בשטר מתנה דאית ביה ג' ערעורים מכח הדין לבטל המתנה וכתב בדבר שהשטר בטל לגמרי ל"א ואדרבא מעמידין שטר על חזקתו והבא לפוסלו עליו הראיה ושכ"כ להקת הפוס' וגם הנ"י בפ' ג"פ דלא אמרי' יד בעה"ש עה"ת אלא בל' שיש בו שתי משמעיות וכו' אבל לפסול את השטר ולומר שעשאוהו שלא כדין לא וכו' והעמד שטר על חזקתו והבא לפוסלו עליו הראיה. ועוד שכתוב בשטר דלא כאסמכתא וכו' ודלא וכו' וכתבו המפר' שנהגו לכתוב כן כדי שכל לשון מסופק יהא ידו עה"ע והאריך שם לקיים השטר ההוא עפי"ז עש"ב. וכ"כ ג"כ בסיפ"ג ע"ש. גם ה' דב"ש סיל"ב כתב דהיכא דאיכא רעותא בשטר אם הוא בטל מעיקרו בה כל טצדיקי דמצינן למיעבד להעמיד שטרא אחזקתיה עבדינן כההיא דשטר שזמנו בשבת וכו' א"כ בשטר מתנה זו אפי' שהלשון קצת מגומגם חל עלינו חובת ביאו"ר לקיימו וכו' ע"ש. ועם דה' משאת משה חיו"ד סיט"ז ומכתם לדוד חח"מ סיט"ו האריכו למעניתם והביאו חולקים בזה ע"ש. מ"מ לא מגרע לדידן דבתריה דמרן ז"ל גרירן ואיהו פסק בש"ע ובתשו' כן דנ"מ לנ"ד דשפיר מפרשינן לשון החלטה שהיא לשון מכירה ובזה מתקיים השטר ומכ"ש דאיכא ת"כ וש"ח בדבר וכנ"ל. גם דכתוב בשטר דלא כאסמכתא וכו' וכ' מרן בתשו' דזה מועיל שכל לשון מסופק יהא ידו עה"ע וכנז"ל וכ"פ בש"ע סימ"ב ועיין בהש"ך סיס"א סק"ט ובני שמואל סי"כ ול"א וכרם חמר חח"מ סיקפ"ט בענין שט"ע שמת הלוה ורוצה המלוה לגבות קו"פ ע"ש. ועיין בס' דב"מ ח"ב סיפ"א בשטר שיש בו איזה רעותות וכתוב בו כתחז"ל ואחריות וחו"ח אי מהנו תיבות אלו לתקן הלשון ע"ש ומור"ם ז"ל בסיס"א ס"ה פסק דאם כתוב הוו עע"ג וכתבו בכל לשון ש"ז ויפו"ך וכו' ובסוף כתוב ואחריות וחו"ח וכו' זה הלשון מועיל אפי' אם לא נכתב השטר כראוי ע"כ והכנה"ג סיר"ג הגה"ט אומ"ח הביא מחלוקת בזה. ועיין במשכה"ר מער' ל' או"ג שהאריך בכ"ז ומסיק דגם לדעת מרן בש"ע דאי כתיב כתחז"ל וכחו"ח מהני וסמך אמ"ש בסירמ"א גבי משפטי התנאים עש"ב. אחר עלות כל האמור ומדובר קנה הלוקח ק"ג ולא מצי המוכר לחזו"ב הנלע"ד כתבתי וצויי"מ וימ"ן לשוני ע"ט ס"ט: