שערי עזרה· רבי עזרא הכהן טראב מסלתון
חושן משפט · סימן כג
שאלה ראובן וש' יש להם חצר בשות' ובתוכו בתים וחדרים ועליות ואם ירצו לחלוק הבתים והחדרים בית כנגד בית וחדר כנגד חדר יש בהם כדי חלוקה. אך מצד החצר ושאר תשמישין כגון באר מ"ח וביה"כ ש"כ אין בהם כדי חלוקה וראובן תובע כיון שבבתים יש בהם כ"ח ויכולין להחלק נחלוק הבתים והחדרים זכ"ז והחצר ושאר תשמישין ישארו בשות' להשתמש בהם שנינו יחד. ושמעון משיב כיון שבחצר ושאר התשמישין לית בהו כ"ח א"כ נידון בכולם בבתים ובחצר יחד דינא דגוד או אגוד הדין עם מי ויבא שכמ"ה:
תשובה הגם שידעתי את שפל מקומי וערכי ומה מני יהלוך בדברים כאלו התלויין בשערה עכ"ז אמרתי אלקטה נא דבריהם של הפוס' ראשו' ואח' להקל מעל הקורא. והנה עיקרא דהאי מילתא היא בפ"ק דב"ב די"א במשנה אין חולקין את החצר עד שיהא בה ד"א לזה וד"א לזה ולא את הטרקלין וכו' עד שיהא בהם כדי לזה וכ"ל. ובגמ' שם אמרו אין בהם כדי לזה וכ"ל מאי ארי"ו אית ביה דינא דגאו"א וכן איפסיקא הלכתא שם וכ"פ הפוס' והטור בסיקע"א ס"ד כתב בשם הרמ"ה ז"ל שאם באים לחלוק בית או חצר אעפ"י שיש בו ד"ח אם אין בו כדי שיגיע לכ"א דרך בפ"ע שלא יצטרך לעבור על חבירו אין בו ד"ח וכו' ומרן ז"ל בב"י כתב וז"ל וכתב בעל נ"י בשם הרא"ה ובכל דבר שאני אומרים שהוא כדי לזה וכ"ל ובלבד שיוכל להשתמש בחלקו כל מה שהיה משתמש בכולו כגון אם היה בכולו ביה"כ או פורני או מרחץ שיהא לו עתה ג"כ בחלקו דאי לא מצי אמר תרוייהו אנא בעו לי כדאמרי' בתרתי אמהתא ואעפ"י שי"ל כיוצא בו במקום אחר או שיוכל לעשות בכאן אין זו טענה כי הנה בכאן רוצה להשתמש בלא הוצאות מעות וכו' ע"ש. מפשט הדברים נר' דאף אם יש בבתים ד"ח שיש בהם כדי לזה וכ"ל כיון דבחצר ושאר תשמישים כגון בור ופורני אין בהם כ"ח אין בהם ד"ח מיקרי והדר דינא לגוא"א בכולם בבתים ובחצר יחד. וכ"כ מוהרשד"ם ז"ל בחיו"ד סיקפ"ב כל דבר המשותף יש בו אחד משני צדדים או שיש בו ד"ח על התנאים שהוזכרו בגמ' ובפוס' או שאין בו ד"ח ויש בו דין גוא"א וגדר דבר שיש בו ד"ח כתב הריב"ה ז"ל בח"מ סיקע"א כל שאילו יחלק לפי השות' ויגיע לפחות שבהם חלק שעדין ישאר שם הראשון עליו והביא בשם הרמ"ה שאם באים לחלוק בית וכו' ופי' נ"י בשם הרא"ה ובכל דבר וכו' נמצי"ל דבנ"ד אי"כ ד"ח שהרי היה צריך לעשות הוצאה לפי שצריך ב"ה לנשים בפ"ע וכו' וא"כ נמצא ד"ח במקום הזה בטל מה תאמר במקום שאין ד"ח דנין בו דינא דגוא"א כן הוא האמת וכו' עכ"ל. הרי דפי' בהנ"י בשם הרא"ה דאם לא יש כל התנאים הנ"ל מיקרי אי"ב ד"ח ודנים בו בדינא דגוא"א. גם הרשב"ש ז"ל בסירס"ח כתב והנה החצר הזו כל אחד מכיר את חלקו בעליות ובבתים אבל מלואה של חצר שהיא אמצע החצר והבור והפתח הכל משתמשים בהם בשוה על כן אם הב' שחלקו בצפון או הב' שחלקו בדרום תובעים לחביריהם לבנות כותל יצטרפו לחלוק מלואה של חצר ואינו יכול לחלק מב' טעמים הא' מפני שהבאר משוך לצד א' והב' מפני הפתח שיבוא הכותל בחציו וכו' וגם לומר גוא"א א"א שהרי כ"א מכיר את חלקו ע"כ אין לו תקנה לא בכותל ולא בגוד ע"כ. נר' מדבריו דאם שום אחד מכיר את חלקו אף שיש בבתים כ"ח בית כנגד בית כיון שבחצר אי"ב ד"ח מטעם הבור וכו' יש בו דינא דגוא"א. ולא אמרי' כיון שיש בבתים כ"ח יחלקו הבתים ובחצר ובתשמישיו ישתמשו בהם בשות' ולית דינא דגוא"א. גם ה' עדות ביעקב בסי"ס דקל"ט כתב וז"ל וכ"ע הנותן לחתנו או לחבירו בית א' בחצירו יכול לומר אח"כ גוא"א וכו' ע"כ. ודבריו באו כס' החתום וצריכים ביאור דהרי מ"מ יכול לבוא על המקבל מתנה בדינא דגוא"א והרי כל הבית נתן להם. והנלע"ד דאיירי כגון שלא היה לכ"א להשתמש בחלקו כמו שהיה משתמש בכולו דאז הוי דינא דכיון שאינו יכול להשתמש, כ"א בחלקו כמו שהיה משתמש בכולו כגון שאם היה בכולו ביה"כ או פורני וכו' כדבר שאי"ב חלוקה חשיב כמ"ש הנ"י בשם הרא"ה ז"ל ע"כ. והגם דיש לעמוד בדבריו דתיובתא חזינא ופירוקא לא קא חזינא דהקושיא היא דלמה יכול לבוא על המקבל בדינא דגוא"א כיון דכל החדר נתן לו ולא יש לו עוד שות' בהחדר ההוא והו"ל כ"א מכיר את חלקו ודינא הוא דאם כ"א מכיר את חלקו אזי לית ביה דינא דגוא"א כמ"ש הפוס' ז"ל ואיך כתב דיכול לומר אח"כ גוא"א. ולפי"ז מאי מתרץ דאיירי כגון שלא היה לכ"א להשתמש בחלקו וכו' דמה יושיענו זה דאף שלא היה יכול להשתמש בחלקו וכו' כיון שנתן לו כל הבית והו"ל כ"א מכיר חלקו בבתים אינו יכול לבוא עוד עליו בדינא דגוא"א וכמ"ש הרשב"ש ז"ל. ואף אם נאמר דכונת קושייתו היא על אותו בית עצמו דמאחר שנתן להם כל הבית איך יכו"ל עליו אח"כ בו בדינא דגוא"א וע"ז בא תירוצו דאיירי כגון שלא היה לכ"א להשתמש בחלקו וכו' אכתי קשה קושייתינו הנ"ל דהו"ל כ"א מכיר את חלקו ואזי לית ביה דדגוא"א ולא יתורץ זה בתירוצו. מ"מ המתבאר מדבריו הוא דמפרש דברי הנ"י בשם הרא"ה דאם לא יש בו כל התנאים הנ"ל מיקרי אי"ב ד"ח ודנים בו אז דינא דגוא"א. וע"ע בס' פ"מ ח"ב סימ"ב ובס' משפטים ישרים סי"ז וכנ"ר בשאר הפוס' ע"ע. גם ה' משאת משה בדקע"ב כתב בנ"ד שייך שפיר דינא דגוא"א אף שנצייר דאית בה עשר ע"ע לכ"א וטעמא דמילתא דהנה ידוע דעת הרמ"ה הביאו הריב"ה סיקע"א דהיכא דבאין לחלוק בית וכו' גם מרן והנ"י כתבו בשם הרא"ה יכו' וכיון שכן בנ"ד הגם הלום יש כאן ד"ח מ"מ אי"כ ב' פתחים למקום כ"א א' דוקא ואי נימא ליה קום פליג איצטריך להוצאות למיעבד פתחא אחריתי וכו' והדר דינא דכל כה"ג לאו שמה חלוקה מיקרי וקם הבית אשר בעיר בדינא דגוא"א וכו' עש"ב:
ועיין בנ"י ז"ל סופ"ק דבתרא דכתב וז"ל ואם היה חצר כיון שאין בה כדי לזה וכ"ל וגם דינא דגוא"א לית ביה לפי שיטעון חבירו אין לי דמים וגם אין לי מקום לקבל תשמיש ביתי שצריך אני לפרוק משאי ד"א לפתחי כ"כ הר"י ז"ל ומסתבר לי טעם הז"ל כיון שהחצר נגררת אחר הבתים ובבתים לית דינא דגוא"א שכבר נחלקים לכ"א וא' ביתו גם בחצר אינו יכול לכופו ע"כ. הרי דכתב הנ"י ז"ל בפי' דדוקא אם היו הבתים שבחצר כבר חלוקים אזי גם בחצר א"י לכופו בדינא דגוא"א. אבל אם לא היו הבתים כבר חלוקים כיון שבחצר אי"ב כ"ח אף שהבתים יש בהם כדי לזה וכ"ל שיכולין להחלק בית כנגד בית אפי"ה מתבטלת החלוקה מצד החצר ודיינינן בבתים ובחצר בדינא דגוא"א:
וראיתי בס' לב שלמה למוהר"ש הלוי ז"ל בסי"ע דנשאל בב' אחים שירשו בתים וחצר ודבר נמנע הוא לחלוק בשוה מצד דבחלק א' יש בית התבשיל ובחלק האחר ביה"כ וכדומה. וכתב דאם שניהם לא ירצו לעמוד בשות' אלא שא' רוצה לחלוק כמ"ד דיש בבתים ד"ח וא' רוצה בדינא דגוא"א בזה יש להסתפק דמצד א' נר' דלאומר נחלוק שומעין שהרי מ"ש הפוס' שהנתבע מיקרי מוחזק לפי שהתובע בא לגרשו מנחלתו א"כ גם הכא ה"ה והטעם ג"כ וכו'. או אימא לאידך גיסא דהן רבים עתה הסוברים דאין בבתים ד"ח ה"ה הריב"ש והרא"ש כמ"ש הנ"י בשמו. אמנם בזה כעת לא אחליט הדבר להיות דצ"ע מ"ש הנ"י בשם הרא"ש ז"ל הביאו מרן בדין ד' עם מ"ש הטור סעכ"ח בשם תשו' הרא"ש עכ"ל. וכ' הבנ"ח ז"ל בסי' הנז' אוי"ג ביאור תמיהתו ששם כתב בשם הרא"ש דבחצר לא שייך דינא דגוא"א וכו' וכיון שהבתים מספיקין לשניהם צריכין להשתמש בחצר בשות'. ובדברי הנ"י בשם הרא"ש משמע דכשאין מגיע תשמיש שוה לכ"א בחלקו שייך בו דינא דגוא"א ע"כ. ולע"ד אם זו היא כונת קושייתו י"ל דמאי דמשמע ממ"ש הנ"י בשם הרא"ש דשייך דינא דגוא"א כשאין מגיע תשמיש שוה זהו במקום שלא היו נחלקים הבתים ובחצר אינו מגיע תשמיש שוה לכ"א בחלקו אזי אמרי' דשייך בו דינא דגאו"א בבתים ובחצר יחד. ומאי דכתב הטור בשם הרא"ש דבחצר לא שייך ביה דינא דגוא"א הוא היכא שהיו הבתים כבר חלוקים לכל א' וא' חלקו אזי גם בחצר א"י לכופו בדין גוא"א שהוא נגרר אחר הבתים ובהו לית גוא"א כמש"ל בשם הנ"י ז"ל ותיבת שהבתים מספיקים דקאמר היינו שהם חלוקים מקודם ועיין בס' מגן גבורים ד"ד עב"ג שכן נר' שמפרש מאי דאמרו דבחצר לית ביה דינא דגוא"א הוא בכה"ג במקום שלכ"א מהם יש לו בית מיוחד לו לבדו ומבורר חלק כ"א וא' בבתים אזי אמרי' דלית בחצר דין גוא"א דאם אין לו חצר מה מועיל לו הבית ע"ש:
והבנ"ח ז"ל תי' דהנ"י ז"ל לא הזכיר בדבריו דין גוא"א אלא בדין חלוקה קא עסיק דהא דאמרי' שיהא כדי לזה וכ"ל צריך ג"כ שיהא כל התשמישים שוה לכל חלק וחלק כנז' ואז יכול לכופו לחלוק. אבל אה"נ שאם יש בבתים ד"ח אעפ"י שבחצר אי"ב ד"ח לא שייך דינא דגוא"א אלא משתמשים בחצר בשות' אעפ"י שחלקו הבתים שהיו בהם ד"ח או שנתרצו לחלוק הבתים זה נ"ל ברור ע"כ. ואחהמ"ר מעצ"ה אין תי' זה נכון דהא הנ"י ז"ל הוא קא עסיק מעיקרא בדינא דגוא"א וכתב ע"ז דהא דאמרי' שיהא וכו' ואומר הרא"ה ז"ל דכי אמרי' דינא דגוא"א היינו ביורשים וכו' וסיים ובכל דבר שאנו אומרים שהוא כדי לזה וכ"ל וכו'. משמע דאם לא היו כל התנאים הנ"ל אית ביה דינא דגוא"א. ועיניך תראינה דכל הפוס' ז"ל פי' דברי הנ"י ז"ל לענין דינא דגוא"א:
ותבט עיני בשורי להתשב"ץ ז"ל בח"ב סיקנ"ז דכתב וז"ל שאלת קרקע שיש בו ד"ח בתים כנגד בתים והחצר ג"כ יש בו ד"ח אבל יש תשמישין שאינם מקבלים ד"ח כגון בור וכו' היאך יעשו אם דנים בתשמישין אלו דין גוא"א או אם ישתמשו בו בשיתוף ואם לא ירצו להשתמש בו בשיתוף אם תתבטל החלוקה מן הבתים והחצרות בשביל התשמישין או דנים בכל הקרקע גוא"א. תשו' לענין מה שנסתפק אם תתבטל החלוקה בשביל הבור וביה"כ או אם ישתמשו בהם בשיתוף בזה נ"ל דכיון שהבתים הם יכולין להחלק וא"א להבתים בלא בור וביה"כ ותשמישים אלו הם תשמי' תדירים בכל יום שא"א לחלוק אותם לימים ע"כ ישתמשו באלו התשמישין בשות' עכ"ל. דנר' דס"ל כמ"ש הבנ"ח ז"ל דאם יש בבתים ד"ח אעפ"י שבחצר אי"ב ד"ח או מצד הבור וביה"כ לא שייך דין גוא"א אלא משתמשים בחצר ובהתשמישים בשות'. ברם עיין רואה דשם סיים וכתב וז"ל ודומים תשמישים אלו למרחץ שכתב הרמב"ם ז"ל בפ"א מה"ש שמשתמשים בו בכל יום וכו' וי"א דבבית המרחץ יש בו דינא דגוא"א דבמתני' פ' השות' בית המרחץ תנן בהדיה חצר ושדה ואינך אחריני ואכולהו אמרי' בגמ' דדיינינן בהו גוא"א ולפי דעת זו מתבטלת החלוקה זו לגמרי כיון שא"א לבתים בלא בור וביה"כ. והרא"ש ז"ל נסתפק בזה הדבר אי דיינינן ביה גוא"א אם לא משום דבפ' ג"פ תנן במתני' שני אחים אחד עני ואחד עשיר והניח להם אביהם מרחץ וכו' עשאן לעצמו הרי העשיר אומר לעני קח לך עבדים וירחצו במרחץ. אבל דעת הרמב"ם נר' דלית ביה גוא"א וכן ראוי לדון וה"ה לביה"כ וא"כ ישתמשו בו בשות' עכ"ל. וקודם כל חזות ק"ל בדבריו ז"ל דמ"ש דהרא"ש נסתפק במרחץ אי דיינינן ביה גוא"א או לא אנכי קטון הערך לא ראיתי בהרא"ש דנסתפק בזה כלל ואדרבא מדבריו נר' בבירור היפך וס"ל דאית ביה גוא"א בין בדבריו במ"ש על מתני' של שני אחים שדחה דברי הר"י הלוי ז"ל והבי"ד הטור בסעל"ג ול"ד ועיין מ"ש הפרישה שם. ובין במ"ש על מתני' דאין חולקין את החצר וכו' ועיין בפרישה שם דעמ"ש הטור אבל בדבר שאפי' שישתמשו בו ביחד כגון מרחץ וביה"כ צריכין להשתמש בו ביחד וכו' שכשם שאינו יכול להפקיע ממנו שיסתלק ממנו לגמרי כך אינו יכול להפקיעו ממנו אפי' שעה אחת. כתב כשם שאינו יכול וכו' פי' כשלא יאמר לו גוא"א אלא אמ"ל מכור לי חלקך אבל גוא"א יכול לומר לו כמ"ש רבינו בשם הרא"ש בסס"ז. ונקוט האי כללא בידך דגוא"א אמרי' לעולם בדבר שאי"ב ד"ח חוץ מבחצר להרא"ש מפני שהוא משועבד לבתים יעו"ש ועיין בתשו' הרדב"ז החדשות ח"א סיתע"ב. ובר מן דין מלבד מה שהק' עליו בהגה"ה שם במ"ש דהרמב"ם ס"ל בפשיטות דלא אמרי' ביה גוא"א דהא הרמב"ם כתב בפי' דבמרחץ אמרי' ביה דין גוא"א. עוק"ל דאיך אפש"ל דלא אמרי' ביה גוא"א ושהרא"ש נסתפק בזה דהא בש"ס מבואר דאית ביה גוא"א דעל מתני' דאין חולקין את החצר עד שיהיה בה כדי לזה וכ"ל אמרו בגמ' אין בהם כ"ל וכ"ל מאי אר"י אית ביה דינא דגוא"א והקשו ממתני' דשני אחים אחד עני ואחד עשיר והניח להם אביהם מרחץ ובי"ה הרי העשיר אומר לעני קח לך עבדים וכו' ותירצו שאני הכא דגוד איכא אגוד ליכא. ואם איתא דבמרחץ ליכא דינא דגוא"א הול"ל שאני מרחץ דלית. ביה דין גוא"א ומדמתרץ ש"ה דגוד איכא אגוד ליכא משמע בביאור דהיכא דאיכא טענת גוא"א כגון שהמציא העני מעות אזי כופהו לעשיר לדינא דגוא"א. וגם העשיר כופה לעני בדינא דגוא"א כמ"ש הפוס' ז"ל ואנכי עני הדעת לא מצאתי מענה לזה וכעת צל"ע. והמתבאר מדברי התשב"ץ ז"ל דכשאמרינן דבמרחץ אית ביה דגוא"א אזי גם בחצר הגם שהבתים יכולין ליחלק בית כנגד בית כיון שבחצר א"א ליחלק מצד התשמישין בור וביה"כ וכיוצא שא"א לבתים בלא תשמישים אלו אזי מתבטלת החלוקה ודיינינן בבתים ובחצר דדגוא"א. וא"כ כיון שכל הפוס' ובפרט מרן ז"ל דקבלנו הוראותיו כולהו פסקו דבמרחץ אית ביה דדגוא"א מזה יוצא לנ"ד דאין בטענת ראובן שאומר דכיון שהבתים יכולין ליחלק יחלקו אותם והחצר ותשמישיו ישתמשו בהם בשות' ולית דינא דגוא"א ממש. אלא אמרי' כיון שהחצר ותשמישיו לית בהו ד"ח אזי מתבטלת החלוקה לגמרי ודיינינן בכל הבתים והחצר דינא דגוא"א. וכ"ז ה"ד היכא דלא היו הבתים חלוקים מקודם:
וראיתי בס' באר בשדה בתחילת הספר דכתוב שם בד"ז וז"ל והנה חזי הוית להרי"ף בפ"ק דב"ב כתב וז"ל וה"מ שאין אחד מכיר את חלקו שכ"א וא' י"ל רשות להשתמש בכוליה. אבל אם כ"א וא' מכיר א"ח ואינו יכול להשתמש בחלקו ש"ח חולקים ואעפ"י שאין שם ח' אמות לזה וח"א לזה ממאי דאמרי' וכו'. והנה הדבר פשוט שמ"ש שאם כ"א מכיר א"ח היינו אפי' אם מעיקרא כשבירר כ"א מהם חלקו לאו אדעתא דחלוקה לגמרי ביררו דאי אדעתא דחלוקה ביררו והכירו את חלקם מאי חולקים דקאמר הא כבר חלוקה ועומדת היא משעה שבירר כ"א חלקו והחזיקו כ"א בחלקו עכ"ל ולדידי אחהמ"ר פשיטותיה דמר ל"י דאי מהא לא איריא דמאי דקאמר חולקים היינו שכ"א מכריחו לחבירו לעשות כותל באמצע ולעולם דמעיקרא אדעתא דחלוקה לגמרי ביררו והכירו כ"א א"ח וכ"כ בתשו' הרשב"ש ז"ל סירס"ח ואם כ"א מכיר א"ח אעפ"י שאי"ב ד"ח כופהו כ"א לחבירו לעשות מחיצה כמ"ש הרי"ף ז"ל דמבואר בדבריו דמפרש מאי דקאמר הרי"ף חולקים היינו לעשות מחיצה. גם מה שהכריח וז"ל ועוד אי מיירי בשירדו לברר כ"א חלקו אדעתא דחלוקה מאי קמ"ל הרי"ף זהו גופיה מ"ש הש"ס אר"י משנתינו דקתני רצו כשאין בה ד"ח ומקשה כי רצו מאי הוי ליהדרו בהו ומשיב ר"א כגון שהלך זה בעצמו, והחזיק וכו' וא"כ מאי חדית לן הרי"ף א"ו היינו חי' דאע"ג וכו' ע"ש. לע"ד טובא אשמועינן והיינו דל"ת דדוקא בשעת החלוקה כגון שקנו וכו' או שהחזיק כ"א בחלקו אזי יכול לכופו לחבירו לעשות מחיצה. אבל אם כבר חלקו אותה מזה זמ"ר וכן הם מורגלים בזה בלא מחיצה א"י לכופו אח"ז לעשות מחיצה ביניהם אלא אפי' שחלקו אותה מקודם זה זמ"ר יכול לכופו אח"כ לבנות הכותל באמצע כיון שכ"א וא' מכיר א"ח. וכן נר' מדיוק לשונו שכתב וא"י להשתמש בשל חבירו חולקין וכ"כ רי"ו נכ"ז ח"ב משם הרא"ש אם כ"א מכיר א"ח ואין לו רשות להשתמש בחלק חבירו אפי' פחות מכשיעור חולקים ע"כ. דמהלשון משמע דבתו' חלוקה לגמרי מעיקרא חלקו ביניהם. וכן מתבאר מדברי הרמב"ם בפ"ב מה"ש הי"ד דכתב חצר, השות' וכו' או שחלוקה ברצונם אעפ"י שאי"ב ד"ח וכו' אעפ"י שעמדו כך שנים רבות בלא מחיצה כופהו לעשות מחיצה בכל עת שירצה ע"כ וכ"כ בפ"א מה"ש ה"א ודינו של הרמב"ם ז"ל הוא דינו של הרי"ף ז"ל וכמ"ש ה' נתיבות משפט ע"ד רי"ו הנ"ל. וכ"ר למוהרי"א ז"ל בס' שם יוסף דכתב וז"ל ממש"כ דאם היה מכיר וכו' נר' דחי' קמ"ל דאעפ"י שכבר הוא מכיר א"ח מזמ"ר אפי' יותר מג"ש ולא דבר כלום עד הנה. אעפ"כ באיזה שעה שירצה יכול לכוף א"ח להבדיל בינו ובין חבירו והט' כמ"ש הרא"ש בגמ' בהא שמעתתא דכיון שב' ניזוקים זה מזה לא שייך הכא למימר מחל אעפ"י שלא מיחה ועבר זמן משום דמצי א"ל ה"ט שלא מחיתי סברתי שכיון שאתה ניזוק נמי ממני שתתחיל אתה לדבר. ויש הכרח לומר כן בדברי רבי' דאל"כ היל"ל השות' וכו' ואדפסק רבי' דאם היה מכיר א"ח נר' בפי' דס"ל חי' דאפי' בשעה שחלקו לא מיחה יכול לכפותו בכל שעה שירצה מטעם הרא"ש הנ"ל יעו"ש. וע"ע לו שם שהק' על דינו של רבי' דמניין לו זה דאף דחלקו זה זמ"ר מקודם יכול לכופו דמהגמ' לא נר' כן אלא דוקא בשעת חלוקה יכול לכופו וכו' ע"ש. ול"ק ול"מ דדינו של רבי' הוא דינו של הרי"ף ז"ל וכבר הביא ראיה לדבריו ממאי דאמרי' בריש פרקא וכו' כיעו"ש. וגם עיין בס' פ"מ ח"ב סימ"ב באחים שירשו חצר מאביהם וראובן היה נשוי והי"ל חדר מיוחד לו ולאשתו והוציא עליו הוצאות ליפותו ואח"ז כשנשא אחיו גם הוא בנה מכיסו חדר מיוחד לו ואח"ז נפלה קטטה ביניהם ורוצה ראובן לחלוק וכתב הז"ל והאריך דבנ"ד א"א לחלוק מצד התשמישין ולא מצר ראובן למתבע חלוקה. וגם גוא"א ליכא דשום אחד מהם לא קא תבע ליה וא"כ נשארים כבראשונה עש"ב. דנר' מדבריו דאם מתחילה לאו בתורת חלוקה לגמרי לקח כ"א חדר מיוחד לו לתשמישו יכול אח"כ כ"א לכוף חבירו בדגוא"א ולא אמרי' אף שבתחי' כשלקח כ"א חדר מיוחד לא היה בתורת חלוקה אפי"ה ליכא דדגוא"א כיון דכ"א י"ל חדר מיוחד והחצר משועבד לבתים דאין בית בלא חצר וא"כ ליכא דדגוא"א בבתים ובחצר כמ"ש הבאר בשדה ז"ל. גם נר' בדבריו דדוקא בנדונו דלא קא תבע שום אחד מהם דדגוא"א הא אם היה אחד מהם תבע דין גוא"א היה הדין עמו ולא אמרי' מאחר דהבתים הם כדאים להם יחלקו הבתים והחצר ותשמישיו ישארו בשות' אלא דגם בכולם אמרי' דדגוא"א וכמש"ל:
והרב באר בשדה ז"ל פסק שם כהבנ"ח ז"ל דאם יש בבתים כדי חלוקה והחצר א"א ליחלק משום הדרך וגם הביה"כ ובורות אי"ב כ"ח שצריכים לזה ולזה שיחלקו הבתים והחצר ותשמישים ישארו בשות' יעו"ש. וגם ה' תורת חיים ז"ל בת"א סיכ"ד בדל"ד כ"כ שאחר שהביא דברי הרא"ש ז"ל כתב משמע מתוך דבריו דאף כשבאים לחלוק הבתים עם החצר אע"ג דאין בחצר כ"ח דוקא אם אין הבתים מספיקין לשניהם שאין בהם כ"ח הוא דמצי"ל גוא"א בין בבתים בין בחצר. אבל כשהבתים מספיקין לשניהם אע"ג שאין בחצר ד"ח לא מצי"ל כיון שאין בחצר כ"ח ולית בית בלא חצר גוד אתה הבתים עם החצר או אגוד אני אלא חזייא להו לחלוק הבתים ולדור כ"א בביתו ולהשתמש בחצר בשות' יעו"ע וכבר הבאר בשדה ציין עליו בסוף התשו':
מעתה בנ"ד הגם דאין אחד מכיר חלקו בבתים ולפי סברת הפוס' שהבאנו דבריהם לעיל כולהו ס"ל דאמרי' ביה דינא דגוא"א מאחר שלא היתה חלוקה מקודם בבתים וגם הנ"י ז"ל סל"ה וגם בעניותין לעיל לפי דברי התשב"ץ ז"ל יחסנו סברא זו למרן ז"ל. עכ"ז מאחר דמרן ז"ל לא גילה דעתו ד"ע בפי' בזה ונמצא דשלשת השריגים הרבנים מוהרח"ש ז"ל והבנ"ח ז"ל והבאר בשדה ז"ל בחדא שיטה קיימי לאידך גיסא דכיון דיש בבתים כ"ח אף דבחצר לית ביה כ"ח מצד התשמישים מ"מ ראובן שהוא מיקרי מוחזק יכו"ל קי"ל כג' הרבנים הנ"ל דמאחר דהבתים מספיקין לשנינו נחלוק הבתים ולהשתמש בחצר ובתשמישים בשות' יחד כבראשונה זהו מה שעלתה מצודתי הנלעד"כ לשוני ע"ט ס"ט: