אור ברסלב
שערי עזרה אורח חיים › סימן כג

שערי עזרה· רבי עזרא הכהן טראב מסלתון

אורח חיים · סימן כג

סימן כב

יו"ט. מילה שהיא דחויה אי מהלינן ביו"ט ב' ש"ג או לא. הנה מרן בש"ע יו"ד סי' רס"ו ס"ח פסק אם נולד ע"ש ביה"ש אינו דוחה את השבת שאין דוחין את השבת מספק וכן איני דוחה יו"ט מספק ואפי' יו"ט בש"ג ע"כ. והש"ך ז"ל חלק וס"ל כהרמב"ם וסמ"ג והכל בו ורע"מ דדוחה יו"ט בש"ג ע"ש. ומרן בבד"ה שם הביא בשם הרשב"ץ דתינוק שחלה ונתרפא ביום ה' וכן הגר אין למולו ביום ה' שמא יחללו השבת ביום ג' ע"כ והש"ך ז"ל שם בסוף הסי' הקשה עליו דלפי דעת הרמב"ם והרמב"ן ודעי' דכ"ע מודים בשני ימים הראשונים ופלוגתא היא ביום שלישי א"כ מתני' דפר"א דמילה דקטן נימול לח' לט' לי' לי"א לי"ב קשה הא משכחת אפי' ט"ו היכא דחל שני י"ט של ר"ה בג' וד' דהו"ל י"ב בה' ואסור למולו בה' כיון דלא הוי בזמנו דידחה שבת וא"כ נדחה עד יום א' א"ו דאפי' מילה של"ב שרי ביום ה' וכו' ע"ש. והב"ה ז"ל הק' עליו דהו"ל למינקט רבותא יותר לפי חשבונו אם נולד ביה"ש יום ד' י"ג ימים קודם ר"ה וחל ר"ה יום גו"ד דאז נדחה מילתו עד יום י"ט ללידתו וכתב שאפשר שלא רצה להאריך בחשבונו עש"ב. וה' ירך אברהם חיו"ד סי' י"ב הקשה כן והביא ג"כ דברי הרב ראש"ל בדקי"ב דכתב דנפל ט"ס דלא משכח"ל אלא י"ג וי"ד ותמה ע"ד ושוב ישב דבריו ע"ש. ואני הדל ת"ם אני על הב"ה והיר"א ז"ל דהו"ל להקשות על הש"ך דהו"ל למינקט רבותא יותר לפי חשבונו דמשכח"ל דאינו נימול כ"א לכ"ז יום וכגון דנולד יום ב' ער"ה ביה"ש דאז חל ט' שלו יום ג' ח' תשרי ואין יכולים למולו משום שחל יום שלישי ביום כפור שהוא יום ה' וגם יום ו' מוצאי כפור אין למולו משום יום שבת ואחר השבת ביום או"ב אין למולו משום יום טוב של סוכות שהוא ביום גו"ד וביום ה' שהוא יום ראשון של חוה"מ אין למולו משום השבת שאחריו וכן ביום ו' ואחר השבת ג"כ לא משום חג ש"ע וש"ת וביום ה"ו שאחר סוכות לא משום השבת ונדחה עד יום א' ואז הוי מילתו ביום כ"ז ללידתו. האמנם הא ל"ק דהם מקשים לסברת הש"ך ז"ל דס"ל דמילה דחויה היא דוחה יו"ט בש"ג ומכ"ש דבשני ימים קודם יו"ט שהוא נימול. ולכן לא הקשו עליו כ"א בזה האופן שכתבו הם דר"ה יומא אריכתא הוא ופשוט. ועיין בס' זכרון יוסף סי' כ"ד דעמשה"ק הש"ך דמשכחת לה ט"ו כתב דט"ס וצ"ל י"ד דביום ב' הוי ח' ויום א' של ר"ה שהוא ביום ג' ט' ויום ד' יו"ד ויום ה' י"א ויום ו' י"ב ויום שבת י"ג ונימול ליום א' שהוא י"ד. אך משכח"ל ט"ו בשחל יוה"כ יום ד' ונולד ביה"ש של יום א' דאסור למולו ביום ב' כיון שחל שלישי למילה ביוה"כ וביום ה' אסור למולו משום שחל שלישי בשבת והוי יום א' ט"ו ללידתו וכו' ע"ש. וק"ל ע"ד דגם לפי המצאת הש"ך עולה ט"ו ע"ז האופן דהיינו שנולד יום א' ביה"ש ור"ה בשבוע שאחריו הוא ביום גו"ד וצ"ג הוי י"ב שהוא ביום ה' ואין למולו משום יום השבת ונדחה עד יום א' שאז הוי יום ט"ו ללידתו והוא פשוט. ואין לתרץ לזה דמ"ש ט"ס וצ"ל י"ד הוא משום דאם הוא נולד ביום א' ביה"ש אז הוא נימול יום ער"ה שהוא יום ט' ללידתו ואף שחל בו"ג שלו בר"ה לא חיישינן דדוקא בשבת גזרו שלא יארע בו"ג שלא בשבת אבל אם הם חלים ביו"ט דמותר מה"ת הבערה שלא לצורך וכו' לא גזרו ולכן כתב דמוכרח הוא דט"ס וצ"ל י"ד. דהא ליתא דשם בתחילת דבריו עדיין לא אסיק אדעתיה לומר כן כ"א אחר שהק' ע"ד הש"ך דהול"ל רבותא טפי דמשכח"ל לי"ט וכתב אע"כ דדוקא וכו' אבל משום חילול יו"ט לא גזרו וכו' ע"ש ואם גם בתחילה הוה אסיק אדעתיה כן א"כ אינו מקשה מידי דמשכח"ל לי"ט כיעוש"ב. וא"כ הדרא קושיתנו לדוכתה דאיך כתב דט"ו ט"ס וצ"ל י"ד דהא שפיר אתי החשבון וכנ"ל ועיין בס' יא"ה באו"ח סי' של"א. גם יש להעיר בדבריו במ"ש אך משכח"ל ט"ו וכו' והוי יום א' ט"ו ללידתו. וכה"ג משכחינן י"ד כשחל יוה"כ יום ה'. וי"ג משכח"ל כשחל יוה"כ ביום ב' ונולד ביום ד' ביה"ש ע"כ. דקשה דבשלמא מ"ש דמשכחת לה י"ד כשחל יום הכפורים יום ה' אתי שפיר דהיינו שנולד ביום ב' ביה"ש ובשבוע שאחריו יוה"כ הוא ביום ה' כיון שהוא נדחה ליום א' שאחריו עולה יום א' הוא י"ד ללידתו. והוי ההפרש בין המצאת ט"ו להמצאת י"ד גם בענין הלידה דבהמצאת הט"ו נולד ביום א' ביה"ש ויוה"כ יום ד' ובהמצאת הי"ד נולד ביום ב' ביה"ש ויוה"כ יום ה'. ברם מ"ש וי"ג משח"ל כשחל יוה"כ יום ב' ונולד ביום ד' ביה"ש קשה דלפי"ז עולה יום י"ד ללידתו. והול"ל דמשכח"ל י"ג כשחל יוה"כ יום ד' כהמצאת הט"ו אבל הוא נולד בשבוע הקודם לו ביום ג' ביה"ש או כשחל יוה"כ יום ה' כהמצאת הי"ד ולידתו היא היתה בשבוע הקודם לו ביום ד' ביה"ש ודבריו צ"י:

והחיד"א ז"ל בס"ה מחב"ר או"ח סי' של"א אות ד' הביא מאי דנחלקו הפוס' ז"ל במילה של"ב אי דחייא יו"ט בש"ג וכתב בשם מוהריק"ש בהגהותיו ליו"ד דיש לסמוך ע"ד הרמב"ם ודעי' ונהרא נהרא ופשטיה. ושהרב נו"ב מ"ק חא"ח סי' ל' האריך בזה ובסו"ד כתב וז"ל אמנם רש"י פ"ב דערכין במשנה דאין קטן נמול פחות מח' ולא יותר על י"ב פי' ג"כ אם חלו ב' ימים של ר"ה וכו' א"כ חזינן גם רש"י נוטה לדעת הרמב"ם וא"כ הסומך עליהם להקל לא הפסיד ע"כ. ותמה עליו הוא ז"ל דמה ראיה מייתי מדברי רש"י ז"ל שתפס לשון המשנה דקתני ב' י"ט של ר"ה ויתכן דגם רש"י סבר כהרא"ש דתנא בא"י קאי וה"ה שני י"ט ש"ג וכו' ע"ש. ואנא עבדא אחהמ"ר אומר דאי מהא ל"ק דכונת הנו"ב ז"ל דמאחר דרש"י ז"ל דרכו לפרש ואי הוה ס"ל דגם ביוט"ב ש"ג אינה דוחה הו"ל לפרש בהדייא ולא לתפוס לשון המשנה דוקא. ויש תבלין לזה ממ"ש הש"ך ז"ל דרע"מ ז"ל נר' דס"ל כהרמב"ם דדוחה יו"ט בש"ג והיינו ממה שפי' שני י"ט של ר"ה כיעו"ש. ויש לעמוד ע"ז דמה ראיה מייתי מדברי רע"מ ז"ל דכן ס"ל דהא י"ל דתפס לשון המשנה ויתכן דסבר כהרא"ש וכו' אלא צ"ל דכונתו היא דמאחר שדרכו לפרש ובכאן תפס לשון המשנה בדוקא נר' דס"ל כהרמב"ם. וא"כ גם ברש"י כן נאמר וזה ראית הנו"ב ז"ל ודברים אלו הם אי לאו דברי רש"י דפסחים דמ"ז ועיין בס' פאת נגב סי' ו' שהאריך בענין מילה של"ב אי דוחה יו"ט בש"ג ומסיק וז"ל דראוי לפסוק כדברי המתירים דהא לא חשיבא קולא אלא חומרא וכ"ש שכפי הנראה רבו המתירים על האוסרים האמנם אכתי איכא לעיוני בנ"ד כיון דמרן בש"ע פסק כהרא"ש דלא דחייא ומרגלא בפומייהו דרבנן בתראי דאנן קבלנו הוראותיו של מרן ז"ל עכ"ל. ועיין בס' בית לחם יאודה יו"ד סי' רס"ו ומחב"ר או"ח סי' של"א או"ד וה' ברכת אליאו בתשו' סי' ט' כתב דדוחה יו"ט בש"ג והכריח זה מהמשנה ורע"מ ז"ל ומזה למד לנדונו שם בק"ו כיעו"ש. ומהתימה עליו דנר' כאילו היא מילתא פסיקתא דדחייא ולא זכר ש"ר ס' החולקים הרא"ש והרשב"ץ ובפרט ס' מרן ז"ל דאנן בתריה גרירן דפסק דלא דחייא יו"ט בש"ג. ועם דנרצה לומר בדוחק דהוא רוצה ללמוד לנדונו בק"ו ממאן דסל"ה מ"מ קשה דהו"ל לפרש ולהזכיר דברי החולקים ולא למיכתב בסתמות כאילו היא הלכה פסוקה לכ"ע וצ"ע. והערה"ש ז"ל באו"ח סי' של"א אות ו' הבי"ד מרן שבחיו"ד סי' רס"ו הנ"ל ושכן הסכים הרשב"ץ ח"ג סי' רכ"ב ושהוכיח כן מפירש"י וכו' והוא ז"ל דחה ראיה ההיא ושוב הבי"ד הגמ"ר פי"ו דשבת דכל מילה שאינה דוחה שבת אינה דוחה יוט"א וביו"ט של ר"ה אין דוחה לא א' ולא ב'. וכתב שכבר האריך להוכיח כן הרא"ש מלוניל בס' תמ"ד סי' ק"ך דמילה של"ב דוחה יו"ט בש"ג ושדוקא נקט במתני' ב' י"ט של ר"ה ע"ש וכן דעת הרמב"ם וסמ"ג והרע"מ והכל בו כמ"ש הש"ך ע"ש. ועיין בס' עיקרי הדת חא"ח סי' כ"ב אות ל"ה דכתב בשם מצודת יששכר דמילה של"ב אינה דוחה יוט"ב ש"ג אבל ספק מילה של"ב כגון נולד ביה"ש בב' י"ט של ר"ה וביוט"ב ש"ג של יו"ט אחר המיקל לא הפסיד ועיין למרן ביו"ד סי' רס"ו ס"ח דמתיר כל הדברים שאין דוחין את השבת עכ"ל. והם דברים תמוהים דמרן ז"ל ביו"ד שם דבריו הם היפך ממש דכתב מי שנולד בע"ש ביה"ש אינו דוחה את השבת מספק וכן אינו דוחה יו"ט מספק ואפי' יו"ט בש"ג. ואם נאמר דט"ס נפל בדבריו וכונתו היא על הש"ך דפליג על מרן וס"ל דמותר ספק מילה של"ב ביו"ט בש"ג מלבד דהוא מהדוחק. עו"ק במ"ש דספק מילה של"ב כגון נולד ביה"ש בב' י"ט של ר"ה דהמקל לא הפסיד אין מובן לדבריו דשני י"ט של ר"ה הם כיומא אריכתא ואפי' ספק מילה של"ב לא דחי והוא מבואר בדין המשנה ומאי דהתיר הש"ך ודעימיה ספק מילה של"ב ביו"ט בש"ג דוקא ואפי' אם היא ודאי של"ב באופן שדבריו לי צ"ע. ובודאי שט"ס נפל בלשון העתקתו וצריך ליישבו. ולע"ד כצ"ל כגון נולד ביה"ש ביוט"ב של ר"ה ובשני ימים טובים של יו"ט אחר המיקל לא הפסיד ודברים אלו הם מוסכמים עם דברי ה' נו"ב שהבי"ד הד"ט אח"כ. אבל קושיא הראשונה במה שציין וכ' על שם מרן ביו"ד עדין קשה וכנ"ל:

ועיין עו"ש בהד"ט דהביא בשם הנו"ב ז"ל דבמילה ודאי של"ב אין מוחין בהסומך עצמו על הש"ך ז"ל שהכריע להקל ביוט"ב כדעת הרמב"ם וסמ"ג. ובספק אם הוא זמנה אפי' יוט"ב של ר"ה נדחה מפניה. וציין על ה' שיו"ב ובשירי שירים ובמכשירי מילה פי"א דאם יארע מילה של"ב ביוט"ב שח"ל ביום ד' דכדאי הרמב"ם לסמוך עליו ולמולו ולא לדחותה עד יום א' של שבוע שלאחריו לחוש לס' הרשב"ץ ודעי' דס"ל דאין למול מילה של"ב ביום ה' יעו"ש. ושכבר נעשה מעשה בשנת תפ"ח בפני ה' פחד יצחק ובהסכמת רבני עירו בחולה שנתרפא שחל יום ז' שלו ביום ש"ע ומלוהו ביום ש"ת שחל ביום ד' וסמכו אסברת הרמב"ם כדי שלא לדחותה ליום א' וציין על ס' פ"י אות מ' ערך מילה של"ב וסיים שם דאעיקרא דהאי מילתא מילה של"ב אי שרי למולו ביום ה' ובע"ש איפליגו הפוס' אם שוים הם באיסורייהו או"ד ביום ה' אסור עיין ביו"ד סי' רס"ד וכו'. ושוב הביא דברי ה' זכר"י דמתיר למול ביום הו"ר אפי' לדעתו דיום הג' דוקא מ"מ כיון דהוי יום ג' למילתו ביוט"ב ש"ג אין לעכב המילה בשביל כך ע"ש:

עו"ר בעיקרי הדת חיו"ד סי' כ"ח אות ז' דהביא בשם ה' בע"ח יו"ד סי' רכ"ד דפסק ביליד בית שנימול בח' מטעם חומרא ונולד ביום ה' או ו' טפי עדיף למולו ביום ח' ולדחות גזירת הרשב"ץ מלמיחש לס' הרשב"ץ ולדחות מילת הח' והביא ג"כ מ"ש עוד בסי' רס"ו ביליד בית שחלה מילתו ביום ד' שהוא ביו"ט בש"ג שכתב דאין מלין אותו ביו"ט בש"ג. ולענין למולו באסרו חג שהיה ביום ה' פסק בפי' דאינו יכול למולו וכהוראת הרשב"ץ ע"ש. ונבהלתי מראות דנמצא סותר דידיה אדידיה דעדין רושם הדיו ניכר שדחה הוראת הרשב"ץ למול ביום ה' וכמ"ש כבר בכנה"ג שלו ע"ש דזהו תו"ד:

ואנכי לא ידעתי ות'ם אני על תמיהתו דמה שפסק קודם דנימול יום ה' ודחה גזירת הרשב"ץ היינו משום שחל יום ח' ביום ה' או ו' ולזה פסק דטפי עדיף למולו ביום ח' שהוא יום ה' או ו' ולדחות גזירת הרשב"ץ. משא"כ בסי' רכ"ו שחל מילתו ביו"ט בש"ג דאין מלין אותו ביו"ט בש"ג וביום ה' שאחריו שכבר נדחה פסק שאין למולו לחוש לס' הרשב"ץ ודבריו הם ברורים. גם מ"ש לענין למולו באסרו חג שהיה ביום ה' וכו' מדבריו אלה נר' שהוא מבין בדברי הבע"ח ז"ל דנדון דידיה הוא שחל יום מילתו ביום ח' דפסח שהוא יום ד' ואס"ח היה ביום ה'. והמעיין יראה שלא כן הוא דנדון דידיה היה שחג הפסח חל יום גו"ד ומילתו חלה ביום שני ש"פ ואין למולו משום יו"ט בש"ג וביום ראשון של חוה"מ שהוא יום ה' אין למולו לחוש לס' הרשב"ץ מאחר שכבר נדחה וביום א' שאחר השבת אין למולו משום יו"ט הבא אחריו ולכן הוא נדחה עד לאחר מועד הפסח יום אס"ח שהוא יום ד'. וכ"כ שם בפי' אסיפא דמילתא וז"ל ולכן בנד"ז אין למולו כ"א אחר המועד יום אס"ח במוצאי חה"פ ואעפ"י שהוא יום ד' ומפקפק מוהראנ"ח ז"ל לדעת הרשב"ץ כבר פשט המנהג למולו ביום ד' עכ"ד הרי לך ברור כמ"ש:

ועיניך תחזינה משרים דלפי"ד ה' בע"ח ז"ל ממילא יוצא מדבריו דס"ל דכמו קוה"ש יום ויומים אין מלין מילה של"ב לחוש לס' הרשב"ץ כן ה"ה יום ויומים קודם יו"ט אין מלין מילה של"ב. ודבריו אלו הם נגד סברת ה' זכרון יוסף ז"ל שבסי' כ"ד ודעי' הנ"ל שהתירו למול ביום הו"ר מילה של"ב והאריכו בזה ולא בא בפיהם זכר מדברי הבע"ח ז"ל הנ"ל דנר' מדבריו דקודם יו"ט נמי אין למול וכנ"ל. ואנכי הפעוט קודם ראותי דברי הבע"ח ז"ל הנ"ל יצאתי לחלק מדעתי לגבי בן שנולד ליל שבת ביה"ש דדינא הוא למולו ביום א' שהוא יום עשירי ללידתו וביום ג' שאחריו היה יו"ט ש"ס דלדעתי הוא הגם שאנן נהגינן לחוש לדברי הרשב"ץ שלא למול ביום אחד ושני ימים מילה של"ב קוה"ש ויו"ט מ"מ הי"ד אם המילה היא אדחייא מחמת חולי אבל כעין נד"ז הוי יום א' כת' דידיה והוא זמנו ושפיר מלין אותי. ושוב ראיתי לחילוק זה בס' ראשון לציון שם דע"מ שהק' הש"ך על הרשב"ץ ישב הוא ז"ל דאיכא הפרש אי אידחי מחמתיה לאי אידחי מחמת יומא. דאי אידחי מחמת התינוק דהוה חולה וכדומה הרי חל עליו שמיני ואיהו לא חזי ולזה כד חל עליה למימהליה שנתרפא ביום ה' הרי פקע מיניה מילה בזמנה דעבר עליו יום ח' דראוי לימול ולא נימול. אבל בהא דלא עבר עליה יום ח' שראוי למילה כהא דנולד ביה"ש ושני ימים של ר"ה לא עבר עליו ח' דראוי למול בו מצד היום ועדין הוי כלא הגיע לזמנו. בזה הגם דמטא זמניה ביום ה' מלין אותו דהוי כח' דידיה. והגם דלא דחי שבת טעמא משום גזירת הכתוב דדוקא מילה בזמנה דחייא שבת ולא של"ב. אבל להא מילתא מיהא מחשיב בזמנה דאינו מחלל שבת. והביא ראיה לחילוק זה מדברי התוס' בחגיגה ד"ב ד"ה איזהו קטן וכו' עש"ב. ודברי ה' ירך אברהם בחיו"ד סי' י"ב דכתב דדברי ה' ראש"ל בדקי"ב שהק' דלא משכח"ל וכו' נכונים וברורים בטעמם דבשלמא מלאכה גמורה דהיינו למולו ביו"ט דהוי מלאכה גמורה מדחא דחינן לה. אבל בעבור שיצטרך לחלל עליו לא נאמר אלא בשבת דחל יו"ג למילתו ויצטרך להחם מים וכיוצא מוכרח לחלל. אבל לגבי יו"ט דמתוך שהותרה הבערה לצורך כל לגבי הך לא הוי חילול וא"כ כשנולד ביום ד' ביה"ש ויום ד' הבא הוי ה' שביעי ויום ה' הוי דחוי ואתי. ובא יום ג' יום השבת דחינן ליה ויום או"ב הוי ר"ה א"כ יום מוצאי ר"ה הו"ל י"ד ושפיר מקשה דלא משכח"ל אלא י"ג וי"ד ע"כ. כד דייקינן שפיר הם נגד החילוק הנ"ל שחילק הראש"ל ז"ל בעצמו. וגם אחרי ראותי בדברי הבע"ח ז"ל הנ"ל נר' דס"ל דאין לחלק בזה וכיעו"ש. אבל מ"מ מאחר דהראש"ל ז"ל חילק בהכי והביא ראיה לחילוקו זה מדברי התוס' והדעת נוטה וחילוק דמסתבר הוא לע"ד אליו ישמעון. ומה גם דרוב ככל רבני האח' ז"ל התירו בשופי למול מילה של"ב ממש ביום הו"ר כס"ה וכר"י ז"ל. ועי' ג"כ בס' מעשה אברהם בחיו"ד סי' מ"ח דהביא לדברי החיד"א ז"ל בס' מרא"ה בליקוטיו ד' ע"ט דכתב דמילה של"ב קודם יו"ט שיום ג' הוא יו"ט יש להתיר אף לדעת הרשב"ץ דלא אסר אלא בשבת. ושכנ"ר ממ"ש הי"א או"ח סי' של"א ושכ"כ הזכר"י סי' כ"ד ואעיקרא מרן בש"ע לא הביא דין הרשב"ץ וכבר כתבו ז"ל דהש"ע חיברו אחר בד"ה. וגם המג"א או"ח סי' של"א כתב דהאידנא דאין רוחצין לילד אין לחוש למול ביום ה'. וא"כ תסגי איסור כהרשב"ץ בג' ימים קוה"ש אך ביו"ט נר' להתיר דיש לצדד דגם הרשב"ץ מתיר. ובשיו"ב יו"ד סי' רס"ו הבאתי משם הזכר"י להתיר בהוש"ר אף שיו"ג הוא יו"ט ב'. ולפי האמור נר' להתיר אף דיום ג' הוא יו"ט ראשון והסכימו עמי כמה חכמים להתיר וכו' ע"ש. ולכן הוריתי הלכה למעשה דמותר דמי לנו גדול מיוסף דשרי למאריה ומה גם בצירוף הסכמת גדולים חכמים רבים ועצומים עמו דודאי דשרי ופשוט עכ"ד ז"ל יעו"ש:

ועיין בס' עיקרי הד"ט חא"ח סי' י"ד אות נ' דכתב בשם מצודת יששכר דבמקומות שנהגו שלא למול מילה של"ב ביום ה' הי"ד מילה של"ב ודאית אבל ספק ח' ספק ט' כגון שנולד ביה"ש מותר למול ביום ה' ובע"ש מותר אפי' מילה של"ב ודאית ע"ש. אבל החיד"א בברכ"י או"ח סי' רמ"ח ויו"ד סי' רס"ו תפס במושלם דאין למולו ביום ה' ולא ביום ו' ע"ש. ושם בעיקרי הדט או"ח סי' כ"ה אות ה' הביא בתחי' דברי הזכר"י דמתיר ביום הו"ר וגם מה שהתיר למול מילה של"ב ביום ע"ש ושהחיד"א בברכ"י כתב דאין למול גם ביום ע"ש ושוב אח"כ הביא דברי היעב"ץ ז"ל דמתיר בכל גוונא ושאין לחוש להרשב"ן ז"ל וכתב עליו דאנן בדידן אמינא שב ואת"ע יע"ש. דמכל האמור ומדובר לעיל נראה מבואר דהא פשיטא דבנולד ליל שבת ביה"ש דדינא הוא למולו ביום א' וביום ג' שאחריו הוא יו"ט דודאי מהלינן ליה ביום א' ולית דין צריך בושש. אלא גם בספק ח' ספק ט' כגון שנולד ביה"ש מותר למולו ביום ה' או אם אירע הספק ההוא ליום ו' דמותר למולו ביום ו'. ולא עוד אלא דגם מילה של"ב ודאית כגון שהיא דחויה מחמת חולי וכיוצא הסכמת כל רבני פוס' האח' ז"ל למולו קודם יו"ט ולא חיישי' לס' הרשב"ץ ז"ל די"ל דגם איהו ז"ל מודה ומלין אותו קודם יום או יומים וכנז"ל. והגם דלעיל בא בפי דאנן נהגינן לחוש לס' הרשב"ץ שלא למול מילה של"ב יום ויומים קודם יו"ט ג"כ מ"מ מאחר דאין מנהג הזה דקודם יו"ט הוא ברור שכן היו נוהגים. וגם אחרי ראותי כל דברי הפוס' האח' ז"ל דעלתה הסכמתם להתיר קודם יו"ט וכנז"ל על כן אנכי הדל באלפי עשיתי מעשה בתינוק שהיה חולה מקודם ונתרפא בחג הסוכות ואביו של התינוק הוא רוצה לעלות לכפר במוצאי החג ולהתעכב שם שמלאכתו היא שם ויום הו"ר היה ביום ב' ומלתי אותו ביום הו"ר כדי שלא יתעכב לאחר השבת או שיתעכב יותר מאחר דאביו רוצה לעלות לכפר ולהתעכב שם כיון דבלא"ה הסכמת הפוס' ז"ל להתיר קודם יו"ט וכנ"ל ותול"מ:

נחזור לדין הראשון מילה של"ב אי דחייא יוט"ב ש"ג אע"ג דרוב הפוס' ז"ל התירו בספק מילה של"ב כגון שנולד ביה"ש דס"ל דמלין אותו ביוט"ב ש"ג שהוא יום ט' שלו וכנז"ל האמנם מאי דעומד לנגדנו הוא סברת מרן ז"ל דס"ל דאין מלין ביוט"ב ש"ג ואנן בתריה גררינן ע"כ אשר יאמר כי הוא זה ולכן שב ואת"ע:

שוב אחז"ר ראיתי בכתבי ידה"ק מאריה דאתרין מ"מ ה"ה כמוהר"י ענתיבי ז"ל דהובא שם נד"ז ויען כי לא עלו דבריו על מזבח הדפוס ראיתי להעתיק תד"ק גם כי באו בארוכה דשם בא בשאלה תינוק שנולד ליל א' של פסח אחר הכאת י"ב שעות ביו"ד דקים או י"ב שהוא ביה"ש אימתי צריך למולו לדידן דנהגינן וגררינן בתריה דמרן בש"ע. ובתשובתו האריך בתחילה בדין ביה"ש בסברת ר"ת והגאונים ומרן ז"ל ושאר הפוס' אימתי הוא למכדא"ל ולמכדא"ל. ואח"כ הביא דברי מרן בש"ע יו"ד סי' רס"ו דפסק בדין מילה של"ב דלא דחייא אפי' יוט"ב ש"ג. ובכלל תמה על ה' ברכת אליאו דפסק דדחייא יוט"ב היפך דעת מרן ז"ל כי קושיין דלעיל והניח בצ"ע ועו"כ דדעת מרן דאפי' ספק מילה של"ב לא דחי' ושכ"כ להדייא ביו"ד שם וכ"כ הלבוש ושכן מבואר להדיא בתשו' הרשב"ץ שם ושכן אנו נוהגין בדמשק יע"א וגם באר"ץ יע"א דאין מלין אפי' ספק מילה של"ב ביוט"ב כדעת מרן דמ"ש שם ביו"ד ואפי' ביוט"ב ש"ג היא בכונה מכוונת דלא כהנב"י ז"ל דכתב דמרן דכתב ואפי' ביוט"ב הוא אגב שיטפיה דלא היא אלא כתבה בכונה וכל המשנה מדבריו אינו אלא מן המתמיהין והעיר שם על החיד"א ז"ל במחב"ר או"ח סי' של"א אות ה' דהבי"ד הנב"י ז"ל וכתב הוא אח"כ ולמעשה צריך להתישב בדבר ע"כ דמה ההתישבות בזה אחר שמרן בש"ע פסק להדייא כן ואנו קבלנו הוראותיו. ושוב הבי"ד החיד"א ז"ל בשיו"ב יו"ד סי' רס"ו או"ד מ"ש ע"ד הנב"י והכנה"ג ז"ל גם מ"ש בשירי שירים בנדונו שם וכתב דנראים דבריו שם דס"ל דמרן בכונה מכוונת כ"כ ולא אגב שיטפיה כמ"ש הנב"י ז"ל. ולכן אחר קריאת המוגר'ב שהיא בשעה י"ב כל ילד הנולד במשך י"ג דקים וחצי אחר קריאת המוגר'ב הוא ביה"ש ואין למולו אפי' ביוט"ב ש"ג אלא שנדחה לחול. והנולד אח"ז זה הוי ודאי לילה ונימול לח' לדידן דנהגינן כס' הגאונים אפי' להקל ולדידהו אז הוי ודאי לילה גמור וימולו אותו אפי' בשבת ויוה"כ. ויען שהעידו לי המילדות שהם מתעכבים מלבשר בלידת הילד עד לאחר הלידה קרוב לעשרה דקים מפני חשש סכנת האם לכן אם מבשרת שהילד נולד בתוך כ"ה דקים משעה הא' יש לחוש שמא נולד ביה"ש ממש שהוא תוך י"ג דקים וחצי ונתעכבה המבשרת עד שאמרה ודחינן ליה עד יום א' וכל שתבשר אחר כ"ה דקים בודאי אנו מלין אותו בשבת זהו תורף ד"ק ז"ל. ושלח והרצה תשו' לפני מי שגדול ה' המופ' כמהר"ר יו"ט אליקים ז"ל מאריה דארעא דיש' חברון תוב"ב וגם הוא ז"ל בתשובתו אליו האריך הרחיב הגדיל עצה הפליא תושיה. והוכרחתי ג"כ להעתיק תוד"ק מה שנוגע לענין דינא יען כי גם דבריו לא עלו על מזבח הדפוס:

וזה תוד"ק דבכלל דבריו שם הבי"ד ה' שמחת יו"ט ז"ל מ"ש בד' ט' ע"א דכתב מה שאנו תופסים להלכה דברי מרן הוא בדבר שנודע לנו בבירור שעמד מרן בעיקר הדין ודעתו ד"ע הכריע לפסוק כן אבל בדבר שלא הוברר לנו אם עמד מרן בעיקר הדין לא ואמרינן דלאו אדעתיה ועיין בדבריו ג"כ בד' קל"ט ע"א. והוא ז"ל האריך בדבריו וכתב שכן נר' שהגו"ר ז"ל באה"ע סי' יו"ד קאי בזה בסברת ה' שמח"י ז"ל ע"ע. ומזה דן בנד"ז שלא גילה לנו מרן מאיזה טעם פסק כן ואפשר שראה דברי התשב"ץ ז"ל ופסקם כמות שהם ולא עמד על הענין דנר' להיפך וכמו שהאריך ה' פאת נגב ואפשר דבכג"ד לא קי"ל כמרן שהרי אפי' ודאי מילה של"ב מאי דפסק מרן כהרא"ש נגד הרמב"ם הוי נגד הכלל שמסר לנו בהקדמתו לס' ב"י. וגם דרבים הם הסוברים כס' הרמב"ם כמ"ש הפאנ"ג והו"ל לפסוק כהרמב"ם. ומה גם דאיכא ס"ס כמ"ש הפאנ"ג דגם מרן דס"ל לעשות ס"ס כזה בספק מוכן וכו' ובכאן איכא ס"ס ס' אי הלכה כר"ת דס"ל דביה"ש הוא אחר ג' מילין וקודם לזה הוא יום ממש. או הלכה כהרא"ם והגאונים דלכולם ביה"ש דר"ת לדידה הוא לילה גמור ודאי. ואת"ל דהלכה כר"ת והוי ביה"ש אפשר שהוא חול והי"ל למרן לפסוק כהרמב"ם וכו' כי ע"כ אין לחוש בזה לפסק מרן מאחר שלא נודע לנו בבירור שעמד בזה. וכ"ש לדידן דקי"ל כהכרעת האחרונים שעושין ס"ס אפי' בפלוגתא דהפוס' וכמ"ש השמח"י בסי' י"א. ומלבד הס"ס הנז' איכא ס"ס אחריתי ס' הלכה כר"ת או לא ואת"ל הלכה כר"ת אפשר דהלכה כהרמב"ם דס"ל דדוחה יוט"ב. והגם שהרב שם אף שהי"ל בנ"ד ס"ס דפלוגתא דרבוותא לא רצה לסמוך ע"ז מכח פסק מרן שפסק להיפך. התם שאני כיון דמרן פסק לפי הכלל אשר מסר לנו ועל האי כללא הסכימו מאתן רבנן מה"ט לא פסק נגד מרן לא כן בנ"ד דלא פסק כפי הכלל אשר מסר ובהא לא הסכימו ומה גם דאיכא הכא ס"ס אחר דלא הוי בפלוגתא הא ודאי לא חיישינן לדברי מרן בזה וכו'. ומאחר דבנ"ד איכא תלתא ספיקי הכי נקטי' ומה גם דאיכ"ל דגם מרן דס"ל בספיקא ואגב שיטפיה נקט ס' כמ"ש הנב"י ז"ל וספרו אינו מצוי אצלי לראות וכו' כיון שיצא מפה קדוש וכו' אף כי לא צייתינן ליה בכוליה לומר כן בודאי מידי ספיקא לא נפקא דאפשר דאגב שיטפיה נקט ס' וכמו שכנ"ר שהחיד"א ז"ל כתב וצריך להתיישב בדבר ולא עלתה ברצונו לדחות דבריו בכל מכל דעכ"פ מידי ספיקא לא נפקא. ומה גם דלא נודע לנו שמרן עמד ע"ז וגם הפאנ"ג ספוקי מספק"ל אי פסקי' נגד מרן. וגם זה לא נאמר אלא במילה ודאי של"ב דבספק נר' דפשיט"ל להרב דלא פסקי' כמרן. איברא דהיה מקום להאריך בהך דינא שמחליקין בין ס' מילה של"ב לודאי מילה של"ב וכו' וכו' כ"א זאת ראה ראיתי סו"ד אמת ליעק'ב דבמקום רו"מ כת"ר נר"ו נהיגי עלמא שלא לדחות יוט"ב אפי' בס' מילה של"ב בכגו"ד הא ודאי יפה נהגו ויש להם על מה שיסמוכו דברי התשב"ץ ומרן ז"ל ומי יאמר להם מה תעשו כי תרי גברי סמיכין עלייהו. זתד"ק בקיצור נמרץ. הרי לך שה' יוט"א ז"ל כפי רוחב מבינתו בדברי הפוס' קמאי ובתראי עלתה הסכמתו דלדב"ז יוט"ב כחול שוינהו רבנן ויש למול ביוט"ב לולי שאנן בדידן במתא דמשק יע"א שכבר הם נוהגים שלא למולו ביוט"ב כס' מרן ז"ל כן יהיה הדבר וכן יקום ותול"מ. ועיין בס' פתחי תשו' יו"ד סי' רס"ו סק"ז דהביא בשם הר' חת"ס סי' ר"ן דמתיר בספק מילה של"ב למול ביוט"ב ש"ג ושסי' רנ"ב דאוסר היא בראשונה וסי' ר"ן דמתיר היא באחרונה והוא עיקר ע"ש:

עוד ראיתי להעתיק כאן מה שמצאתי כתוב בכתבי ידה"ק מאריה דאתרין מע' ה"ה כמוהרי"ע ז"ל יען כי שייך הוא לדין מילה וז"ל יום כפורים מלתי ילד פ' ואחר החקירה וקבלת עדויות נתברר לי ברור גמור שפה דמשק יע"א מברכים על הכוס ומטעימים לתינוק הקרוב להגיע לחינוך וכן עשיתי וכשברכתי כורת הברית הטעמתי לתינוק הנימול חוץ ממה שהטעמתיו אח"כ בואומר לך בדמייך חיי ונתתי הכוס לשתותו לתינוק אחר. והעידו לי שבאר"ץ יע"א נוהגים נמי בכוס דלא כס' מרן ז"ל. וח' יוסף פרחי נר"ו העיד שהוא מל ביוה"כ בכוס בתוך ירושלים תובב"א וח' אברהם בכר רחמים הי"ו העיד שבקוסטא יע"א בפניו נעשה בכוס ביוה"כ ודלא הכנה"ג שהעיד על קוסטא שביוה"כ בלא כוס. ועשיתי מעשה ומלתי בכוס בהסכמת הרב שלמה כהן הי"ו ושאר הח' הנמצאים עכ"ל. וגם אנכי הדל בשנת תרט"ל ובשנת תרמ"ד מלתי ביוה"כ בכוס כנ"ל גם בשנת תרמ"ט מלתי שני ילדים ביוה"כ בכוס והטעמתיו לילד הנימול ושוב אח"כ נתתי הכוס לתינוק אחר כבן ז' וח' לשתותו כמש"ל בשם ה"ה מוהרי"ע ז"ל:

תוכן העניינים

שערי עזרה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה