שערי עזרה· רבי עזרא הכהן טראב מסלתון
אבן העזר · סימן יח
לענין עישו"ן אם נגבה מן הראוי. הנה מרן ז"ל בש"ע אה"ע סי' קי"ג ס"ב פסק דגובה מה"ר ובב"י הבי"ד הרא"ש ז"ל שכתב דנ"מ לגבות מה"ר. ויש דפוסים בטוב"י דכתב מרן ע"ז שכ"כ המרדכי יעו"ש. גם מוהרימ"ט ז"ל חח"מ סי' ס"א כ"כ גם בתשו' מוהרשד"ם חאה"ע סי' רמ"א תשו' למוהר"א אביוב ז"ל כ"כ ומוהרשד"ם ז"ל בסי' רמ"ב מסכים בזה גם מוהראנ"ח ז"ל ח"א סי' ס"א כ"כ ע"ש. וראיתי לה' לב מבין ז"ל בד' רי"ו דהביא דברי מרן בב"י דכתב ע"ד הרא"ש שכ"כ המרדכי דגובה מה"ר. ותמה עליו דאיך צירף סברת המרדכי עם הרא"ש וכו' ולפי האמת הם חלוקין בעיסתן דהמרדכי ר"ל דגובה מה"ר הוא כך דאם נשארו אחיה חייבים עישו"ן לאחותם ומתו ואח"כ בניהם ירשו מחמת אביהם איזה ממון אפי' דהוי ראוי ולכתובת אשה לא מגבינן מהראוי. מ"מ לגבי עישו"ן דהויא בע"ח דאחי מגבינן מה"ר משום דס"ל בעלמא בע"ח גובה בראוי כבמוחזק. אבל בנדון הטור ז"ל דכתב דהיכא דמת אביה ולא הניח נכסים ואח"כ מת זקינה וירשו אחיה דבכה"ג גובה עישו"ן זה לא ידענא מתורתו של ר"ב ומצי"ל דר"ב ס"ל כרב האי גאון ז"ל דכתב היפך מהטור דלא גביא עישו"ן מנכסי הזקן. והמש"ל ז"ל בה' אישות פ"כ ה"ו כבר תמה על הטור וכתב דהרא"ש והמרדכי שכתבו דגובה מה"ר אינו כמ"ש הטור וכו' ופי' דברי הרא"ש באו"א ודברי ר"ב כדכתיבנא. ומדברי המש"ל ז"ל נר' דנעלם מיניה תשו' מוהרשד"ם חאה"ע סי' רמ"א ורמ"ב וחח"מ סי' ש"ך ומוהרא"ש סי' קצ"ג ומוהראנ"ח ח"א סי' ס"א ע"כ. ואנכי הדל ת"ם אני ע"ד הן קדם במה שהק' ע"ד מרן בב"י ז"ל דאיך השוה סברת הרא"ש והמרדכי יחד והם חלוקין בעיסתן וכו' לא ידעתי מהיכן יצא לו זה דהמרדכי משונה טעמו מדברי הטור שהיא סברת אביו הרא"ש ז"ל ולא קאי בסברתו ג"כ עד שיגדיל התימה על מרן. והיותר תימה מאחר שראתה עינו דברי שאר הפוסקים מוהרשד"ם ומוהר"א אביוב ומוהראנ"ח ומוהרימ"ט ז"ל דכולהו צירפו סברת ר"ב יחד בחדא מחתא עם ס' הטור דכתב דהיכא דמת אביה ולא הניח נכסים וכו' דגובה מה"ר והיא ס' אביו הרא"ש ז"ל א"כ תו מה הוק"ל ע"ד מרן הב"י דוקא כאילו הוא לבדו והוא באחד קאי בפי' זה שפי' בדברי ר"ב והם רבים אשר אתו. גם מ"ש דהמש"ל ז"ל כתב דהרא"ש והמרדכי שכתבו דגובה מה"ר אינו כמ"ש הטור ופי' דברי הרא"ש באו"א וכו'. גם את זה עיני ראו בדברי המש"ל ז"ל ולא ראיתי שחילק בין פי' דברי הרא"ש לפי' דברי ר"ב כ"א שכתב דהם חלוקים בטעמם לבד אבל בפי' שכתבו דגובה עישו"ן מה"ר הם שוים והיינו מהראוי שיירש מאביו כגון מלוה ש"א או שכר פעולה ש"א או כופר וזרוע ולחיים או כשיירשו מאחר מכח אביהם דלא מצו אמרי מכחו קא אתינא כ"א מכח אביהם, אבל בגוונא דהטור ז"ל דמצו אמרי מכח אבוה דאבא קא אתינא הוא תימה זת"ד קושית המש"ל והניח בצ"ע ולעולם דהמש"ל ז"ל בחדא מחתא מחתינהו לפי' דברי הרא"ש והמרדכי יחד ודברי ה' לב מבין לי צ"י. לבד זאת היא שהוק"ל על המש"ל ז"ל דלא זכר ש"ר להחבי"ב ז"ל בס' ד"ד לאוין דף צ"ו דהסכים סברת הרא"ש והמרדכי ור"י לסבר' הטור דאם מת אביה וכו' דנוטלת מהם דחשיבי ראוי יעו"ש:
והנה מוהר"א אביוב ז"ל שם הוק"ל בדברי הטור שכתב ומה"ר כגון אם מת אביה בחיי זקנה ולא היו נכסים לאביה וכו' ורצה לישבם דאם יש איזה נכסים לאביה ולמיתן לה עישור איזה כל דהו אזי לא מהדרינן אחר הראוי ליקח עישו"ן הזקן. ושוב דחה אותו ומפרש דלוקחת עישו"ן בין מנכסי אביה ובין מנכסי זקנה. ומוהרשד"ם ז"ל בסי' רמ"ב כתב דאין לדחות מה שיישב דכל עוד שאנו יכולים לקיים העישו"ן בנכסי האב מעט או הרבה נקיים ולא נחוש לתת מה"ר. ועוד ישב דהוא חוזר לענין בינונית וכו' ולעולם דנוטלת עישו"ן בין מנכסי אביה ובין מנכסי הזקן ע"ש וגם בחח"מ סי' ש"ך. גם מוהראנ"ח ז"ל סי' ס"א פי' כן בדבריו דנוטלת עישו"ן מנכסי שניהם אלא דהאריך להביא דד"ז דנוטלת בראוי בפלוגתא מיתנייא. ומוהרא"ש ז"ל בסי' קצ"ג דאפ' כישוב מוהר"א אביוב ז"ל שדחה אותו ומוהרשד"ם ז"ל שקיימו. וגם איהו מפרש דמ"ש נוטלת בראוי הדברים הם כפשטן היינו דנוטלת עישו"ן הזקן ממש. גם מוהרימ"ט ז"ל בח"מ סי' ס"א נר' שמפרש הדברים כן כפשטן. גם הפרמ"א ח"ב סי' ס"ז פי' כן דלרבותא נקט הטור כן דהוה אפש"ל כיון דלא ירשו מאביהם כלום נפטרו אלו הבנים מדין עישו"ן דאינם חייבים אלא מנכסי אביהם ואלו נכסים שירשו ממורישים אחרים הם נכסים שלהם והם אינם חייבים להשיא הבת כי אם מנכסים שירשו מאביהם קמ"ל כיון שמן הדין גובה מה"ר הו"ל כאילו הוא ממון אביהם וחייבים ולאפוקי מסברת ר' האי גאון ז"ל אתי יעו"ש. ועיין ג"כ בס' ברכות המים בד' קי"ט וק"ך באורך מזה ובס' לב מבין ד' רי"ו. באופן דכל הרבנים ז"ל הנ"ל הם מפרשים בדברי הטור שכ' דגובה מה"ר וכו' דברים כפשטן דהיינו שלוקחת עישו"ן הזקן. והוצרכתי לכ"ז יען שראיתי לה' חלקת מחוקק ז"ל דעל מ"ש מרן ז"ל וגובה מה"ר נ"ט לזה וסיים וז"ל ומ"מ אינה גובה רק עישו"ן האב ע"כ. ותמהני על המראה דהרי כל הפוס' הנ"ל פי' דברי הטור כפשטן דלוקחת עישו"ן הזקן. ובודאי שגם דברי מרן ז"ל בש"ע הם מפ' כן. ולא מצאתי לו חבר להח"מ ז"ל והוא פסקיה לדינא בסכינא חריפא דאינה גובה רק עישו"ן האב כאילו ד"ז הוא פשוט ומוסכם וכעת לא מצאתי לו חבר כי אם להיפך. ומהתימה על ה' ברכות המים שהביא בד' ק"ך תחילת דברי הח"מ ז"ל במה שנ"ט להא דגביא מה"ר ולא נתעורר מסוף לשונו הנ"ל:
ובחפשי ע"ז באמתחות הס' ראתה עיני בס' דרישת ארי על ש"ע אה"ע דהביא דברי הח"מ ז"ל וכ"ע וז"ל ולכאורה לא משמע מהטור דממ"ש שלא היו נכסים לאביה משמע שנוטלת עישו"ן מהירו' שירשו מזקנה ודלא כמ"ש הח"מ ז"ל. אבל לאחר שנדקדק בדברי הטור מוכח כדברי הח"מ דקשה מ"ש הטור ולא היו נכסים לאביה שפת יתר הוא דהא אף אם היו נכסים לאביה א"ש ד"ז דנוטלת עישו"ן גם מהירושה שירשו מזקנה. אבל לפי מ"ש הח"מ דאינה נוטלת עישו"ן מהירו' רק מה שמגיע לה עישו"ן מנכסי האב גובה מהירושה וקשה מנ"מ במאי דנוטלת מה"ר ועכצ"ל דנ"מ היכא דלא היו בנכסי מקרקעי רק מט' ובנכסי הירושה איכא מקרקעי וקי"ל דלפרנסה אינה ניטלת אלא מקרקע כמ"ש המחבר בסעיף זה א"כ נ"מ דגובה העישור של המט' של נכסי אביה מקרקע של הירושה. אבל אם לא היה דנוטלת מה"ר לא היתה נוטלת כלום. ולפי"ז מ"ש הטור ולא היו נכסים לאביה היינו מקרקעי ודין זה א"ש לשי' הטור דהא דקי"ל דלפרנסה אי"ג אלא מהקרקעות דוקא לגבות אבל כששמין הנכסים שמין אף מט' כמ"ש רמ"א לקמן בהגהה שפיר איכא נפקותא בזה במאי דנוטלת מה"ר. אבל לדעת הי"א שהביא הרמ"א לקמן בהגהה והיא דעת הרמב"ם דאף כששמין אין שמין אלא בקרקע א"כ ליכא נפקותא כלל במאי דנוטלת מה"ר כיון דאינה נוטלת עישור מהירושה כמ"ש הח"מ א"כ מוכח דהמחבר שכתב ד"ז דנוטלת מה"ר דפסק דלא כהרמב"ם. אבל נר' דאף לדעת הרמב"ם איכא נפקותא דהא קי"ל דהבת בעישור זה היא כבע"ח ונוטלת מהבנונית כמ"ש המחבר לקמן בס"ג א"כ י"ל דנ"מ היכא דבנכסי אביה ליכא בינונית ובנכסי הירושה איכא בינונית דנוטלת מהבינונית וטעם לזה שכתב הח"מ דאינה נוטלת וכו' נ"ל דהוא מבואר לקמן בס"ד בהגהה דמשערין לפי מה שהניח בשעת מותו. משמע דאם היו הנכסים בעת מותו ונתרבו אח"כ אין נותנין לה רק כפי מה שהיו בשעת מותו. ומטע"ז אי"נ מה"ר דהיינו מהירושה דהוי כמועטין ונתרבו אח"כ דאי"נ רק כפי מה שהיו שוין בשעת מותו וכו' ונ"ל דהא דכתב הח"מ אף דגובה מה"ר מ"מ אי"ג אלא עישו"ן האב ה"ד בהך ראוי שכתב הטור והביאו הח"מ שם שמת אביה בחיי זקנה וכו' והטעם כדפי' לעיל וכו' אבל בהראוי דהמלוה נוטלת עישור גם מהמלוה גופה דהא המלוה היה בשעת מיתה עכ"ל. והוצרכתי להעתיק כל לשונו יען דהס' הלז אינו מצוי. ועיין בס' ד"ן חח"מ סי' מ"ד שכן מבואר בדבריו דנוטלת עישור מהמלוה ע"ש. הרי דה' דרי"א ז"ל לענין דינא אזיל בסברת הח"מ ז"ל וחיזק דבריו מדברי מורם בס"ד וכנ"ל. ועם דיש לעמוד ע"ד מדברי הרבנים ז"ל שהבאתי לעיל מ"מ איהו ז"ל הסכים כוותיה כס' הח"מ לדינא. גם אחכ"ר בס' ב"ד פאלקון ז"ל בד' י"ט ע"ג שהוק"ל בדהט"ו ובתי' הא' כתב דלעולם הטור אל כיוין לומר דבנכסי הזקן תטול הבת עישו"ן דזה לא מצינו אלא דר"ל אם אין נכסים לאב (ומוהר"א נבון הסכים לכונתי אלא שתי' דמיירי בגבתה האל' כתו' או שלא הניח קרקע) כלומר בשעה שרוצה להנשא אבל כשמת האב הניח נכסים ושמו העישור ואח"כ נאכלו הנכסים או נאבדו ונפלה להאחים ירושה מהזקן נפרעת היא מאותו הממון עישו"ן שהניח האב ועכשיו אינו בידם כיון שעכשיו בא להם זה הממון שהוא ראוי כיון דב"ח דידהו היא וכו' ובזה יתורצו הקי' שהק' הגם שצריך לידחות בל' מאוד ועוד תי' באו"א יע"ש. דלפי תירוצו הא' הנ"ל קאמר דאי"נ עישו"ן הזקן כ"א עישו"ן האב דוקא וכמ"ש הח"מ ז"ל והו"ל סרכין תלתא ג' הרבנים אזלי בסברא חדא דאי"נ הבת עישו"ן הזקן כ"א עישו"ן האב דוקא:
מעתה אנכי הרואה דלענין דינא הגם דשאר הפוס' ז"ל אשלי רברבי כולהו פי' בדברי הטור ז"ל דברים כפשטן דגובה מה"ר של נכסי הזקן ובודאי דגם בדברי מרן בש"ע דכתב וגובה מה"ר כן מפרשים דבריו וממילא לדידן דאזלי' בעקבותיו של מרן ע"כ אשר יאמר כי ה"ז יוצא דיש לה לבת ליטול עישו"ן הזקן. מ"מ מאחר דהח"מ ז"ל כתב ע"ד מרן ז"ל דאי"נ עישו"ן הזקן רק עישו"ן האב וה' דרי"א ז"ל הסכים עמו וחיזק דבריו. וגם ה' ב"ד פאלקון ז"ל בתי' הא' על הטור כ"כ. מעתה מצו האחים המוחזקים לומר קי"ל כוותייהו דאי"נ רק עישו"ן האב דוקא ושכן י"ל בדעת מרן ז"ל. ואף דליכא בס' זו כ"א שני פוס' לבד נגד סברת שאר כל הפוס' כבר מודעת זאת דיכול המוחזק לומר קי"ל כוותייהו. מכ"ש בהצטרף עמהם סברא שלישית. האמנם היכא שיהיה האופן שהבת היא מוחזקת בנכסים אזי היא יכולה לומר קי"ל כמאן דס"ל דגם בנכסי הזקן יש לה עישו"ן ושכן הוא פי' דברי מרן בש"ע וכנז"ל זהו הנלע"ד מעיקר הדין. ומ"מ לפנים משו"ה יש לב"ד בזה"ז לסייע ביד הבנות ליקח עישו"ן גם מנכסי הזקן כדי שיקפצו עליהן נושאים וינשאו מהר יפשא"ק ולא יצא תקלה מהם בעוה"ר בזה"ז דרבו המתפרצים וכמ"ש ה' מים רבים בחאה"ע סי' י"ו גבי דינא דאין לו לאב ליתן יותר מעישו"ן לבתו דהוי כאעבורי אחסנתא ויש דס"ל דראוי הוא לנדוי ומסיק רמ"א ז"ל דאין נוהגים כן בזה"ז כתב המי"ר ז"ל שם דהטעם הוא משום שבעוה"ר האידנא לא שכיחא דליקפצו אינשי למיסב איתתא אם לא ע"י ממון רב. ומשו"ה כדי שלא יהיו הבנות מונחות בקרן זוית מוכרחים האבות להוסיף תת כחם והונם לנישואי הבת. ופוק חזי במדינת אשכנז ופולין שנוהגים לעשות שטח"ז וכ' מוהר"ם מינץ ז"ל בסי' מ"ז דלא הוי משום אע"א וכו' ש"מ שהגאון שכתב דראוי לנדות שמוסיף בפרנסת הבת על עישו"ן לא כ"כ אלא לפי זמנו ולפי מנהג עירו וכו' ע"ש. ועיין בס' זר"א חח"מ סי' ל' דקנ"ח מ"ש בשם מוהרימ"ט חח"מ סי' ה' ובמ"ש הוא ז"ל ע"ש. גם ה' ב"ד ז"ל בחאה"ע סו"ס ע"ה כתב בשם מוהר"א ן' יעיש ז"ל במי שהלך למד"ה ושהה זמ"ר מאוד עד, שבגרה בתו דיש רשות לב"ד לירד לנכסיו ולהשיאה לפי אומד שיאמידו בו כי אעפ"י שהוא אינו מחויב רק בעישור מ"מ זהו כשבא הוא לעכב בפי' אבל מסתמא כיון דרגילות הוא שכל העולם מוציאים ממון רב להשיא בתם גם זה אילו היה שם היה עושה כיוצא בהם ולכן מוכרים ונותנים לה כפי כבודו ודרכו וכו' ע"ש. והגם דיש בזה חשש איסור אעא"ח וכמו שמבואר בש"ס מ"מ מאחר דרגילות הוא עכשיו שכל העולם מוציאים מ"ר להשיא בתם וכו' לא חששו להא דאעא"ח. וכאשר דמיתי כ"ר בס' חת"ס סי' קמ"ה הוב"ד בס' פ"ת סק"ב דבתחי' כתב באבי האב שמת ונפלו נכסיו לפני נכדיו דאין מוציאין מהם עישו"ן להבנות ושכן עשו מעשה. וסיים וז"ל אמנם אם היו הבנים כולם גדולים בין הזכרים ובין הנקבות פשוט שהב"ד יכולים לכוף בדברים עכ"פ מטעם צדקה לסייע בסך מסוים לפי עשרם ואפי' אם הזכרים קטנים ורק הבנות הגיעו לפרק נישואין רשאי האפוט' ליתן סיוע לפי עשרם של הבנים לאחשובינהו וכו'. אבל אם הבנות קטנות להפריש עתה ממעות הזכרים קטנים משום הבנות לכשיגדלו אינו נכון. ומ"מ הכל לפי ראות עיני הדיינים אם יראו אם יגדלו הבנים לא ישמעו לקול מורים כדור הזה הפרוץ בעוה"ר וישבו הבנות עד שילבינו אפשר יש רשות לב"ד לקצוב המעשר מירושתם לחלק לבנות לכשיגיעו לנשואין והריוח יהיה עתה לזכרים וכו' ויש בזה קצת ועשית הישר והטוב וכו' זת"ד ז"ל ע"ש. גם ה' בארות המים בחאה"ע סי' ס' הבי"ד הרא"ש שכתב נ"מ למיגבי מה"ר ופי' כונתו דאי בת בע"ח דאביה היא אם מת אביה ואח"כ זקנה אי"ג עישו"ן מנכסי הזקן דבע"ח אי"ג מהראוי. אבל אי בת בע"ח דאחיה גובה מהם והביא דברי מוהראנ"ח ז"ל והרבה להשיב עליו. ושוב הוק"ל בדברי הטור שכתב אם לא היו נכסים לאביה והביא תירוץ מוהרשד"ם ומוהראנ"ח ז"ל ועמד עליהם והאריך. וגם עמד ע"ד מרן ז"ל בש"ע מס"ב לס"ג ועוד הביא דברי מוהרשד"ם ז"ל שכתב דזהו לפי הדין וכו' אבל צריך לפנים משו"ה לעשות וכו' יעוש"ב:
אחז"ר ראיתי בס' שערי רחמים לה' החרי"ף יצ"ו בחאה"ע סי' י"ד דעמד בד"ז אי מוציאין עישו"ן להבנות מנכסי הזקן ואת"ל דלא אם תפסה הבת מאחיה שי' עישו"ן אי מהני או לא, והביא דברי החת"ס סי' קע"ז דס"ל דלא גביא והק' עליו מדברי הטור דמפורש יוצא היפך מדבריו והצ"ע. ושוב הביא דברי שי' מקו' דכתב בשם הרמ"ה ז"ל משם מר יאודאי גאון ז"ל והסכים עמו דאי"ג הבת עישו"ן מנכסי הזקן היפך מדברי הטור וכתב דאפשר דזהו טעמו של החת"ס שזיכה להבנים והוק"ל עליו דהי"ל להביא דברי הטור ולומר דלא קי"ל כוותיה להוציא מהמוחזק ונ"מ דאם תפסה הבת דאין מוציאין מידה והאריך עו"ש בזה וסו"ד כתב דלמאי דאתאן עלה הנה נתבאר דבפלוגתא מיתנייא ואי תפסה הבת אין מוציאין מידה וכדב' הטור ז"ל ותול"מ ע"כ. ואחהמ"ר נוראות נפלאתי עליו דאיך לא שלטה עינו בדברי מרן ז"ל בש"ע דפסק כס' הטור דהבת בעישו"ן נוטלת בראוי ואנן בתריה דמרן גרירן ע"כ אשר יאמר כי הוא זה ולדידיה מוציאין מהבנים ומגבים להבת מהראוי ואיך קאמר איהו יצ"ו דדוקא אם תפסה הבת ל"מ מינה מאחר דבפלוגתא מיתנייא. ובשלמא לה' חת"ס ז"ל דזיכה לבנים ל"ק דלדידהו אין הולכים בעקבותיו של מרן ואיכא דסברי לזכות הבנים לכן זיכה אותם. אבל לדידן דהולכים בתר הוראותיו קשה שלא העלה בזכור"ו דברי מרן ז"ל כלל וגם דברי הח"מ ודברי שאר הפוס' שהבאתי בעניותי לעיל דסברי כוותיה לא הביאם ופסקיה לדינא דבפלוגתא מיתנייא וכו' הא ודאי אתמהא. ואני בעוניי אעיקרא דדינא כבר הבאתי לעיל דברי מרן ז"ל בש"ע שפסק דגובה מה"ר ומה שפי' בדבריו הח"מ ז"ל ודברי דרי"א שהסכים עמו וגם מ"ש הב"ד פאלקון ז"ל דכפי דבריהם יוצא דגם לדידן בפלוגתא מיתנייא והמוחזק מצי"ל קי"ל וכנז"ל ותול"מ:
גם ראיתי בס' בגדי ישע לכמוהר"י עטיה ז"ל בד' ל"ח שהביא לקושית הרמ"ל על הטור ושגם הנ"מ הק' כן והניחה בתימה ושמצא למוהראנ"ח בסי' ס"א דהק' הם כי לא להזכיר. ועוד נר' כיון דחייב עצמו בצרכי קבורה היאמן כי יסופר דלא קיבל עליו אלא שימות מיתה פתאומית וכו' עש"ב. ופשוט דמ"ש ה' ז"ל בתחי' הלשון דבנ"ד דהנותן כבר נתן והלה קיבל ממנו ודאי דאמרי' דרפואה נמי קיבל עילויה. לאו דוקא צריך שיהיה באופ"ז שכבר נתן אלא דוקא שיהיה הנאה להמתחייב תמורת החיוב ובין שתהיה ההנאה מקודם או אח"כ. לאפוקי במחייב עצמו בלתי שום הנאה וכמו שכן מוכח מסוף לשונו ומשום דבנדונו הכי הוה עובדא כתב כן ולעולם דלא שנא והוא ברור. ברם מה שחילק הוא ז"ל בין נדונו לההיא דהריטב"א ז"ל דההוא בשלא קיבל מידי וכו'. דאחהמ"ר לא אפש"ל חילוק זה בדעת הריטב"א ז"ל שהרי הריטב"א ריש פ' הנושא בתחי' הביא ס' הרמב"ם דס"ל דאינו מתחייב בדשאי"ק ועלה בדעתו לחלק חי' זה ושוב דחאו דלא שנא לדעתו דא"כ במי שפסק לזון את בתה ה"ש הא איכא שכר שנשאת לו האשה הזאת ולא אתי עלה רבינו ז"ל אלא לפי שפסק בשעת נישואין כמ"ש בפי"א מה' מכירה וכו'. א"י דלא שני ליה בין הא להא וכן אמ"ל רבי ומ"מ כל רבותיו חולקין בדב"ז על הרמב"ם יעו"ש. הרי מלשונו ז"ל נר' דס"ל בההיא דבת חשיב דאיכא שכר במה שנשאת לו האשה וכנ"ל. ועוד הביא שם דאם מתה פטור מלתת ליורשים דמי מזונות דלא נתחייב אלא לזונה וזו אינה בת מזונות. משא"כ בנשואה דראויה למזונות ולא רצתה מוחלת לזה ומקבלת מזה וכן אמרו בירוש' חלתה כמי שנשאת ומתה כבר מתה. ועו"כ דלמדנו מהירוש' הזה שהמתחייב לזון חבירו וחלה אינו חייב לרפאתו אבל חייב הוא לתת לו דמי מזונות שהיה צריך כשהיה בריא מדקאמר חלתה כמי שנשאת וכן דנתי לפני רבותי והודו לדברי ע"כ יעו"ש. מזה נר' דס"ל דהמתחייב לזון חבירו הגם דיש לו הנאה וקיבול שכר עכ"ז אי"ח ברפואתו כ"א בדמי מזונות שהיה צריך כשהוא בריא. שהרי למד דין המתחייב לזון חבירו מהירוש' דקאמר אצל הבת חלתה כמי שנשאת והיינו דנותן לה דמי מזונות דוקא. ובההיא דהבת חשיב לה הריטב"א ז"ל דאיכא שכר במה שנישאת לו האשה וכנז"ל משמע דס"ל דל"ש. ועיין בשי' מקו' ר"פ הנושא דהביא כל דברי הריטב"א ז"ל. ומתחילת הלשון ומסופו מוכח דלא ס"ל לחלק בהכי כיעו"ש וכאמור באופן שדברי המשכה"ר לי צ"י:
עוד יש לעמוד בדבריו שכתב אבל במחייב עצמו חיוב גמור בלישנא מעליא או שמח"ע בעבור איזה הנאה שקיבל ממנו פשיט"ל דלא מיפטר ואזלי' בתר אומדן דעתא וכו'. דלא ידעתי כונת דבריו במ"ש אבל במח"ע חיוב גמור בלישנא מעליא. דמילתא דפשיטא הוא דצריך שהחיוב שמח"ע שיהיה בלישנא מעליא של חיוב גמור דאי לא"ה לא מיחייב תו כלל אפי' לשנה א'. ופשיטא הוא דמ"ש מור"ם דנפטר בשנה א' הוא היכא שח"ע חיוב גמור בלשון מעליא דאי לא אי"ח כלל לא ליום ולא ליומים. גם מ"ש ואזלי' בתר או"ד וכו' ק"ל דהנך רואה דמאי דפשיט"ל לה' ז"ל הכא דאזלי' בתר או"ד איהו ז"ל באות רנ"ב מספק"ל אי שיימינן ליה ההיא הנאה וניזון כפי שיעור אותה הנאה. או"ד אגב אותה הנאה גמר ושעבד עצמו כ"י חייו וכדאמרי' בעלמא אי לאו דקיבל הנאה מיניה לא הוה יהיב ליה מתנה אע"ג דלא ידעי' כמה נהנה ממנו והניח הדבר בספק יעו"ש:
וראיתי להרב"ד ז"ל בחח"מ סי' ט"ו דכתב דאעפ"י דכ' הריטב"א ז"ל דהמתחייב לזון חבירו וחלה אי"ח ברפואתו מ"מ המתחייב לפרנס את חבירו חייב ברפואתו דחולי בכלל פרנסה. והביא ראיה מש"ס גטין די"ב ומפירש"י שם להעדפה שהוא צריך מפני חוליו וכו' הרי דלמה שצריך לחוליו היה צ"ל לשון פרנסה ע"ש. ואחהמ"ר תם אני דפסקיה לדינא בסכינא חריפא והוא נגד דברי הרא"ש ז"ל שהבי"ד בנו הטור בחאה"ע סי' קי"ד והבאנו דבריו לעיל ונר' דגם מרן ז"ל הוא ש'ר המסכים מדלא כתב ע"ד כלום. שו"ר דה' ויוסף אברהם ז"ל בסי' ט' הוק"ל עליו כן וגם דחה ראיתו הנ"ל ע"ש. ואנכי הרואה במוהרשד"ם חח"מ סי' קס"א בתשו' למוהר"ד ן' נחמיאש ז"ל ובדברי מוהרשד"ם ז"ל שם דמבואר בדבריהם דל"ש מלשון מזונות ללשון פרנסה כיעו"ש. ותשו' זו היתה העלמה מעי"ק של הרב"ד וה' ויוסף אברהם וה' משכה"ר ז"ל. והב"ח ז"ל בסי' מ"ו כתב דמי שנתחייב לזונו על שולחנו הגם דשכר הרופא ודמי הסממנים אינם בכלל מ"מ צריך לתת מזונות הראוים לימי החולי מאכלים קלים וכו' והגם דמור"ם בח"מ סי' ס' כתב בשם הב"י דאי"ח רק בדמי מזונות כמו שהיה בריא במתחייב לזונו על שולחנו שאני. והבי"ד ה' ויוס"א שם והוא דקדק ד"ז של הב"ח מדברי הרא"ש ז"ל הנ"ל עש"ב:
והג"ת ז"ל בשער ס"ד ח"א סי' ב' גם הוא חילק חילוק זה בדעת הרמב"ם ז"ל בין היכא שהוא מתחייב בחנם דהוא כמו מתנה להיכא שהוא בדרך מקח וממכר דאית ליה הנאה למתחייב וכו' עש"ב. וכבר כתבנו לעיל דהריטב"א ז"ל רצה לחלק חילוק זה בין היכא דאית ליה הנאה להמתחייב וכו' ושוב דחה אותו מכח דקדוק דברי הרמב"ם וכנ"ל דלפי דבריו תי' הג"ת ז"ל לא א"ש כאשר יראה הרואה. והמש"ל בה' מכירה פי"א הבי"ד הג"ת ז"ל ולא הוק"ל עליו מדברי הריטב"א ז"ל שהביאם מקמי הכי יען שהוק"ל עליו קושיא חזקה יותר מכח דברי הרמב"ם בעצמו בפ' כ"ב מה' מכירה דין ה' שכתב מה שתעלה מצודתי וכו' כיעו"ש. וה' נאמ"ש ז"ל בסי' ק"ב דקמ"ד כתב דההוא דוקייא דמה שעלתה מצודתי או תברא דכיון שהדבר ידוע ומצוי הוא הוי כערימה זו של חטים דכתב הרמב"ן דקנה. והאריך שם לדחות חילוק זה דהרמב"ם גם במוכר דשאי"ק קאמר דל"ק וכו' עש"ב. הנה עיניך תחזינה מה שישב לההיא דעלתה מצודתי וכו' הג"ת ז"ל שם בתחילה רצה לישב כן ודחאו מכח דברי הגמ' דפא"נ דס"ד ההולך לחלוב את עזיו וכו' כיעו"ש:
הדרן לקמייתא דהמתחייב לזון א"ח גם דאית ליה הנאה למתחייב אם רפואה בכלל החיוב או לא לע"ד לא פלט מפלוגתא וגם במתחייב לפרנס א"ח הכי הוי והמע"ה הנלע"ד כתב לשוני ע"ט ס"ט: