שערי עזרה· רבי עזרא הכהן טראב מסלתון
אבן העזר · סימן ג
המקדש אשה ברשות ב"ד ובקהל ועדה ובברכת אירוסין. והנישואין הם לאח"ז אי צריך לחזור ולקדש בעת הנישואין או לא:
הנה הרב"ד ז"ל בחאה"ע סי' כ"ד מסיק שם אסו"ד למעשה דבמקדש ע"י שליח אין לחזור לקדש לכתחי' משום לעז רק שאם חכם אחד חזר וקידש וכו' אינו כ"כ מהתימה. ברם במקדש ע"י עצמו נר' לחזור ולקדש דלא שייך לעז כיון דמורם ולבוש פסקו כן לכן אפי' מקדש בעצמו בברכה חוזר ומקדש בברכה בלא שם ע"ש. וכן הבי"ד הב"ע בדקצ"ז ע"ש. והי"א ז"ל בסי' ל"ד הגב"י אות ו' הביא מ"ש הרב"ד ז"ל בתוך התשו' דמי שקידש ע"י עצמו בזמן אחד ונושא בז' אחר כגון שקידש בניסן ונושא בתשרי אין לחזור ולקדש בשעת נישואין אליבא דכ"ע וכו'. גם באות ז' הביא מי שקידש ע"י שליח בעיר אחרת שצריך לחזור ולקדש בעיר המשלח בשעת נישואין ובאות ח' הביא מסקנת דברי הרב"ד במקדש ע"י שליח דאין לחזור ולקדש וכו' הנז"ל. והוא מהתימה דבזה נתן מקום לטעות למי שלומד דבריו שבאות ו' וז' לבד דיסבור שכן היא מסקנת הרב"ד ז"ל ולפי האמת שאי"כ. ולא ידעתי לאיזה צורך הביא דבריו שבתוך התשו' ובסעיפים מיוחדים והם היפך מסקנתו ולא חש לטועים. והגם דמצאנו להכנה"ג חאה"ע סי' כ"ח הגב"י אות ט"ל כתב בשם מוהרש"י ז"ל סי' כ' מי שקידש בפני יו"ד ורוב יחידי קהלו אלא שלא נמצא שם ת"ח שיש לו עול קהל וזהו נגד הסכמתם הקדומה דקידושיו ק"ג ואין בהם פיקפוק ועירעור לכן אין נכון שיחזור ויקדש משום דנפיק מיניה חורבה ע"ש. עכ"ז מוכר"ל דדוקא התם בנדונו שהם נגד הסכמתם דיש מקום לטעות ולומר דיש בקי' ההם פקפוק וערעור ואם חוזר ומקדש נפיק מיניה חורבה לאמת ערעור ההוא עז"א הרב ז"ל דהם ק"ג ואין נכון הדבר לחזור ולקדש דנפיק מיניה חורבה. משא"כ בגוונא דנ"ד דהקי' הן הנה ברשות ב"ד ובפרסום רב וליכא למיחש למידי עם שחוזר לקדש בעת החופה לא נפיק מיניה חורבה כלל דכ"ע ידעי דקי' הא' הם ק"ג בלי שום פקפוק כלל ומה שהוא חוזר ומקדש פ"ב הוא משום כדי שיהיו קידושין סמוכין לחופה כמ"ש מורם ז"ל בזה יש לו לחזור ולקדש. ונר' דזהו כונת הרב"ד ז"ל דכ' כיון שמצאנו למורם והלבוש ז"ל דפ"כ ואין מי שחולק עליהם בהדייא כוותייהו נקטי' וכו' ובודאי שהוא ז"ל ראה דברי מוהרש"י ז"ל הנ"ל וכמו שהוא ציין ע"ד באותה תשו' שם בריש דכ"א כיעו"ש ועכ"ז קאמר דאין מי שחולק על מורם והלבוש ז"ל דמוכר"ל שכן הוא כונתו ז"ל וז"פ לע"ד. וכן המנהג בעירנו דחוזר ומקדש בברכה בלי שו"מ. ויען שראיתי בס' חופת חתנים בסי' ו' אות ו' דהדברים מעורבבים הוצרכתי לכ"ז דכתוב שם וז"ל ואם עבר זמן שקידש מחמת איזה סיבה ובירך כבר בר"א בשעה שקידש י"א דחוזרין ומברכין בלא שם וכו'. ולענין לקדש פע"א כ' רמ"א דחוזר ומקדש כדי שיהיו קדושין סמוכין לברכה. אבל הכנה"ג סי' כ"ח הביא דאי"צ לקדשה ואדרבה ראוי שלא לקדש דנפיק מיניה חורבא ע"ש ובפרט לפי התקנה שבמח"ק דלא מפקעי הקי' כלל, וכן יצא לידון הי"א סי' ל"ד אות ו' מדברי הריב"ש דלכולהו טעמי נמצא מי שקידש ע"י עצמו בז' אחד ונושא בז' אחר וכו' אין לחזור ולקדש בשעת נישואין אליבא דכ"ע וכן הוא דעת הרשב"ץ עכ"ד. דכבר נתבאר דדברי הכנה"ג בשם מוהרש"י ז"ל אינו דומה לדעלמא כנ"ד ואין הנושאים שוים. גם מ"ש שכן יצא לידון הי"א מדברי הריב"ש כבר נתבאר דהי"א לאו מדידיה כ"א שהם דברי הרב"ד ז"ל. וגם לא השגיח שדברים אלו הם מה שבאו בתוך התשו' שלא כהמסקנא ומסקנת הרב"ד היא מה שהביא הי"א באות ח'. ומה שסיים שם שהורו המורים דייני העיר במעשה שאירע שלא יברכו בעת הנישואין אפי' שלא ברכו בשעת אירוסין וגם שלא לחזור ולקדש ע"ש. אנן בדידן לענין החזרת הקי' לא כן נוהגין אלא שחוזרין ומקדשי' כדברי הרב"ד ז"ל וכנז"ל: