אור ברסלב
שערי עבודה שער שני

שערי עבודה· רבי אהרון הלוי הורוביץ

שער שני

שער ראשון

פרק א

שער יחוד הנשמות שער שני
והנה אחר שנתבאר לעיל שורש היחוד שהוא יחודו יתברך בהעולמות בכלל ויחוד קודשא בריך הוא ושכינתיה וגם נתבאר התכללות האדם אשר נכלל בבריאת האדם כח יחודו יתברך בכדי לגלות כח יחודו יתברך בבחינת גילוי ולהיות מתדמה אליו יתברך בכל פרטי היחוד ולדמות צורה ליוצרה עתה נבאר פרטיה אשר יעבוד האדם עבודתו בהם והלוכו בקודש להתהלך לפני הוי"ה ולהורות הדרך אשר ילך בה האדם ולשמור דרך הוי"ה לדבק נפשו אליו יתברך ולדבקה ביחודו יתברך על ידי העבודה אשר יעבוד.

הנה כתיב כי רוח מלפני יעטוף ונשמות אני עשיתי הנה כבר ידוע הכתוב בעץ חיים ובספרו הקדוש של אדונינו מורינו ורבינו זכרונו לברכה נשמתו עדן אשר נפשות של כל אדם מישראל נחלקים לשתי נפשות נפש אחת היא הנקראת נפש אלוק"ית ובחינת נפש השנית היא הנקראת נפש הבהמיות ונבאר מקודם ענין הנפש דהיינו שהנפש ומהותה היא כח החיות המחייה את גוף האדם מראשו ועד רגלו וכל גוף האדם הוא ממולא מכח החיות הזה ואין אבר פנוי מחיות הנפש והנה החיות שבו אין להעריכה באיזה גשם וגם אין להעריך אותה בבחינת מקום וגם באיזה התחלקות ושום ערך מערכי הגוף רק היא כח אחד רוחני הנמשך מהבורא ברוך הוא אשר יצר את האדם ונפח בו נשמת חיים שיהיה הגוף חי על ידי הנפש לחיות את הגוף בכל פרטי אבריו של האדם אשר נפעלו בו מהבורא ברוך הוא אשר יצר אותו בציור אבריו וגידיו באבריו הפנימים והחצונים אשר כל הצטיירות כל פרטי אבריו המה הכל בחכמה ובכוונה מהבורא ברוך הוא בבחינת כלי הגוף ומשך בו כח רוחני וחיוני מכוחו יתברך להוציא לאור והתגלות פעולת כל אברי אדם לפעול פעולתם על ידי הנפש לכן כאשר הנפש מתפשטת בגוף ומחייהו מתחלקת גם כן בבחינת חיות לאין קץ לפי בחינת כלי הגוף של אדם לחיותו בכל הפרטים וראשית התגלות של הנפש והתחלקותה הוא במוח האדם אשר נתגלית בתלת חללי דמוחא ונתחלקת בחכמה ובינה ודעת של אדם להיות משכיל ומבין ויודע עצם מהותו וכל עניני גופו וכל הצטרכותו ולהשכיל כל דרכיו והנהגותיו השייך אליו ומהמוח נמשכה אל כלי הלב להחיותו ולהיות פועל על ידי ההשכלה וההבנה והידיעה מדות שהם אהבה וכו' דהיינו לאהוב הדבר שמשכיל בנפשו הנצרך לו ושייך אליו ולשנא ההיפך המנגד לחיותו והצטרכותו ולהיות לו רצון להדבר שנצרך לו ולהיות לו נצחון והתקשרות כו' ומהלב נמשך חיות נפשו בבחינת התלבשות באותיות המחשבה והדבור לחשב ולדבר מה שהוא בשכלו ומדותיו לגלותם בפועל בבחינת כלי גשמיות הגוף וגם נמשך החיות בכלי המעשה בפועל ממש להיות היד והרגל פועלים פעולת הנפש בפועל ממש בגשמיות אברי הגוף והנה השכל והמדות נערכים בעצם החיות.

כי המה כלולים בכח אחד בלי התגלות כלל כי אם שבמוח יש כח השכל ובלב הוא כח המדות אשר עדיין לא באו לכלל גילוי והמחשבה דיבור ומעשה הם נקראים לבושי הנפש כי כל גילוי החיות שבנפש באים מלובשים בבחינת גשמיות הגוף הן באותיות המחשבה הרי הם נרגשים בפועל ממש במחשבתו של אדם באותיות ממש הנרגשים מצד כלי הגוף רק שהמה לא נפעלו בהתגלות גמורה אל זולתם אבל באדם עצמו הרי הם מורגשים ובדבור נרגשים יותר בכלי הגוף על ידי הקול וחמשה מוצאות הפה אך הגילוי שלהם עדיין אינם בפועל גמור כי מהמחשבה ודבור לא נגמר בהם הפעולה רק שמתוך כליהם הרי נגלה יותר מהות הנפש כי בהם נגלה השכלה וכח רוחני וכו' אבל כאשר נתגלה בכלי המעשה הרי נגלה בפועל גמור מצד כלי הגוף וחיות הנפש נסתר בו עד שאין נגלה כי אם גשמיות עשיה רק שעל ידי המעשה אשר יעשה נגלה רצון הנפש אבל בגילוי הזה לא נגלה מהות הנפש בבחינת רוחניות כלל וזהו לבוש השלישי של הנפש העב יותר מהלבושים הנזכרים לעיל וכל ההתגלות של הנפש הוא על ידי הכלים של הגוף אשר יש בחינת כלים פנימים בגוף אשר הם מקבלים בבחינת חיות הנפש כמו המוח לב וכבד שבבחינת כלים האלו מתפשטת מהות הנפש בבחינת חיות ובכלים החצונים התגלות הנפש הוא בבחינת הלבוש אבל זה הוא מצד ההתגלות בהכלים נקרא זה בבחינת חיות וזה בבחינת לבושים אבל מצד עצם הנפש הרי היא כח אחד לבד המחיית את הגוף בשוה והנה הגם שהנפש היא כח אחד בלבד שאינו מושג אף על פי כן מוכרח להיות בכוחה כל בחינות פרטי התחלקות שמצד הגוף וכמו שיש תרי"ג בחינות בגוף כן מוכרח להיות תרי"ג בחינות בהנפש ומאלו התרי"ג נמשכו פרטים לאין מספר.

וכל התחלקות שבבחינת הגוף הוא הכל מצד הנפש כי הם כלים להתגלות על ידיהם פרטי הנפש דהיינו העין הוא כלי להתגלות כח הראות שבנפש וכן החוטם לגלות כח הריח. וכדומה להם וכן בכלים פנימים דהיינו המוח הוא כלי לגלות כח השכל שבנפש והלב הוא כלי לגלות כח המדות שבנפש נמצא מוכרח להיות כל הבחינות האלו בכח הנפש אך שבנפש המה כלולים בכח אחד והתגלות כחותיה הוא על ידי כלי הגוף:

פרק ב

והנה בחינת הנפש הזה היא מכחו יתברך אשר המשיך מכחו יתברך כח החיות וכמאמר הכתוב ויפח באפיו נשמת חיים וכמאמר רבותינו זכרונם לברכה הקדוש ברוך הוא נותן בו נשמה ובכח החיות הזה כלולים כל הכחות האלו וכל הכוונה מאתו יתברך הוא בכדי שיתגלה על ידי כח הזה רצונו יתברך דייקא בבחינת העולמות על ידי בחינת נשמתו של כל אחד ואחד על ידי עבודה ויחודם של כל אחד ואחד ועל ידי עשיית רצונו יתברך בתורה ומצות כי זה כל תכלית בריאת האדם אשר על כן נכלל בכח הזה הנמשך בגוף האדם הנקרא נפש כל פרטי עבודת האדם כל ימי חייו בכדי שיתגלה על ידי כח הזה יחודו יתברך ורצונו וחכמתו כל אחד ואחד לפי הנכלל ונקצב בכח הנפש הזה וכח הגילוי של הנפש הוא על ידי כלי הגוף ולכן פעל ועשה הבורא ברוך הוא הגוף בכל אבריו בבחינת הצטיירות אברי הגוף לפי אופני פרטי כוחות הנפש הכלולים בכוחה לכח אחד באופן שיהיו כלים לקבלה להתגלות על ידיהם כל כוחות הנפש ואין פרט בהגוף אשר לא נעשה על פי חכמתו יתברך בכל אבריו וגידיו וקישורי אברי הגוף על פי אופן כח כל האברים וגידים שבקשורי הכוחות הרוחנים הכלולים בכח הנפש לכח אחד אשר יצר את האדם בחכמה ומקשרם על ידי כוחו הפלא כמאמר ומפליא לעשות שהוא קישורם ויחודם זה בזה שיהיו כלי הגוף מתאחדים עם כחות הנפש הכלולים בה לבחינה אחת וזהו מצד פלאותיו יתברך אשר אצלו יתברך הם בהשוואה הגשמיות עם הרוחניות כמאמר הכתוב אשר עשיתי בסתר רוקמתי בתחתיות ארץ גלמי ראו עיניך ועל ספרך כולם יכתבו ימים יוצרו ולא אחד בהם דהיינו כח עשיית גוף האדם עם כח נפשו הוא בסתר המדריגות ומזה רוקמתי בכל פרטי הגוף בכל אבריו וגידיו וכל השטח של הגוף הוא נרקם בתחתיות ארץ אשר על כן גלמי ראו עיניך ועל ספרך כולם יכתבו דהיינו כח כל התכללות הגוף עם הנפש אשר בחינת ההתכללות נקרא גולם כידוע ואז ימים יוצרו דהיינו על ידי כח התכללות כל פרטי הגוף נצטיירו כוחות הנפש שנקראו ימים ולא אחד בהם דהיינו שכחו יתברך בבחינת פלא מאחדם ומקשרם ולכן כתיב לא באלף שההתאחדות הוא על ידי האלף שהוא הפלא נמצא שורש הגוף עם כח הנפש המה במקורם בכחו יתברך מצד הפלא המה משתווים אבל בבחינת גילוי המה רחוקים בגדרם ומצד כחו הפלא הוא מקשרם ומייחדם לאחדים:

והנה עיקר כוונתו יתברך בכדי לגלות אלוק"ותו יתברך דייקא בתחתונים מבחינת קישור הנפש עם הגוף וכל פעולתם הוא נמשך מכוונתו והנה בכח כוונתו יתברך יש שני בחינות בחינה אחת הוא כוונתו יתברך הנמשכה מעצמותו יתברך ומתחברת ומתייחדת אליו יתברך ובחינה שניה שבכוונתו יתברך הוא גילוי התחברותו ויחודו בבחינת התגלות והתחברות בבחינת היש דייקא שיהיה נגלה יחודו יתברך דייקא מצד הכלים דהיינו מצד הגוף בכדי שיהיה נגלה יחודו יתברך דייקא בתתאין אשר על כן נאמר כי בצלם אלוקי"ם עשה את האדם דהיינו שכלל בבחינת אדם גשמי בבחינת הגוף בכל פרטי אבריו כביכול להדמות בכל פרטי אבריו וגידיו וכל הצטיירותו וקישורו כעין ודוגמת התקשרותו ויחודו יתברך בכל כוחותיו יתברך המתייחד בהם לכח אחד בבחינת אצילותו יתברך כמבואר בחלק הראשון ובפרט בשער הראשון:

והנה מצד שכוונתו יתברך הוא דייקא מצד תתאין דהיינו לגלות יחודו בגילוי היש ולהיות התגלות דייקא בבחינת נפרד שהוא מנגד ליחודו כדי לאהפכא חשוכא לנהורא ומרירא למתיקא ולאכפייא לסטרא אחרא נמצא מוכרח להיות כוונה בכח המשכתו זה מקודם להתגלות היש וההיפך דייקא בכדי שיתהפך כנזכר לעיל על כן מוכרח להיות בכח המשכתו יתברך זה ובכח הצטיירות זה שני בחינות דהיינו בחינה אחת הוא אופן כוונתו מצד פנימיותו יתברך הנמשכת מכח יחודו יתברך בכל כחות העולמות כאשר הם מתייחדים אצלו יתברך הנקרא בחינת אצילות ובחינה זה שהוא מצד יחודו יתברך היא הנקראת נשמה והיא הנקראת נפש אלוק"ית דהיינו כח אלוק"ות ממש המתחברת ומתייחדת עם כוחו יתברך ונמשכת מיחודו יתברך ועל זה נאמר כי חלק הוי"ה עמו כי היא ממש חלק ממנו יתברך מכח יחודו ובחינה השניה שבכח המשכתו יתברך הוא להתפשט ולהתצייר בבחינת היש שהוא הגוף בכדי לחיותו בבחינתו ממש שהוא בבחינת נפרד גמור ושיהיה כל כחות ההצטיירות אשר הם בכחו יתברך נפעלים בכל חיות אברי הגוף מעין כח ההצטיירות שבכחו יתברך ובחינה זו נקראת רוח הבהמה ונפש הבהמיות להיות יורד למטה דייקא בבחינת חיות הגוף להתגלות השכל והמדות ומחשבה דבור ומעשה מצד חיות הצטרכות הגוף דייקא מצד היש שהוא היפך היחוד ומנגד להיחוד:

והנה כל בחינה מאלו נתחלקו לשני בחינות דהיינו בחינה הראשונה הנקראת נשמה ונפש אלוק"ית יש בה שני בחינות דהיינו בחינה הראשונה היא כאשר היא דבוקה בשורשה בעצמותו יתברך אשר היא נכללת בעצמותו ברוך הוא וביחודו ובטילה ממש אליו יתברך ובחינה שניה היא כח התכללותה בבחינת יחוד מצד הגוף להיות כל כחות אברי הגוף נכללים בכח הנשמה ביחודא חד אבל בכוחה המה הכל אחד ביחוד עצום אפילו מצד כח הגוף כמו שבכללות יחודו יתברך הרי כל כח העולמות המה מיוחדים בכחו יתברך בלי שום שינוי כלל מצד כחו הפלא כמו שנתבאר בשערי החלק הראשון ונשנו בשער הראשון מחלק הזה ככה בפרט בכח הנשמה הזה נכלל כח הגוף בבחינת כוחה ביחודא חד בלי שום שינוי אך אף על פי כן נחלקת לשני בחינות כמו שבאצילות נחלקו בשני בחינות יחוד דהיינו אריך אנפין וזעיר אנפין אשר אריך אנפין הוא כחו יתברך הנמשך מעצמותו ברוך הוא בעולמות ומתחבר ממש לעצמותו ברוך הוא באופן שכל העולמות אינם נערכים לבחינת כח נבדל מצד כחו הפלא וזעיר אנפין הוא כח יחודו יתברך מצד העולמות דייקא בכל חלוקי הדרגין בכל פרטיהם ואף על פי כן מתייחדין אצלו יתברך בלי שום ריבוי ושינוי והוא היודע וכו' ובאמת הוא הכל כחו יתברך לבדו בין בבחינת אריך אנפין בין בבחינת זעיר אנפין כמאמר האידרא הוא זעיר אנפין הוא עתיקא כולא חד כו' כי אם אורחין מתפרשין ומסטרא דילן שניא כמבואר בשערים הקודמים כן הוא דרך פרט בבחינת נפש האלוק"ית הנמשכת מכחו יתברך יש בה שני בחינות האלו ומתהדרין לחד דהיינו בחינה הראשונה ביטולה והתייחדותה במקורה ממש ובחינה שניה היא התכללות כח הגוף הנכלל בכוחה בבחינת יחוד גמור בלי שום שינוי ומבחינת כח זה היא הנמשכת בבחינת חיות הגוף להתחבר ולהתייחד אליו ובחינה הראשונה היא הנקראת ישראל עלה במחשבה ונקראת יחידה שבנפש שהוא רצון הנפש ובחינה שניה היא מצד כח התכללות הגוף היא הנקראת חכמה ומדות שבכח הנפש אבל באמת הכל הוא כח אחד מכחו יתברך בלי שום שינוי כלל כי אם שנחלקת לשני הבחינות מצד גילוי בגוף כמו שיתבאר למטה ובחינה השניה היא גם כן נחלקת לשני בחינות דהיינו בחינה ראשונה היא כאשר יורדת למטה להחיות הגוף בבחינת נפרד גמור ובבחינת ההיפך ממש שהיא בחינת סטרא אחרא ובחינה שניה שבכח הנפש הזו היא לחבר בחינת חיות שמצד הנפש ולקשרה אליו דהיינו שיכול להבין על ידי שכל הנמשך בגוף להחיותו בבחינת יש ישכיל ויבין יחודו יתברך ועל ידי המדות הנמשכין בלב לאהוב היש והנצרך אל הגוף שהוא היש יהיה בכח מדה זו לאהבה את הוי"ה ולירא מפניו ולכוף את מדותיו שהם מצד הגוף בשביל יראתו יתברך ולהפוך מדותיו אליו יתברך ולכן בחינת נפש הזו הנקראת נפש הבהמיות נקראת בלשון חכמי הקבלה בחינת נוגה הכלולה מטוב ורע:

והנה כל הארבע בחינות האלו התחלקותם הוא מצד הגילוי כי בבחינת הגילוי הנתגלה בבחינת חיות הגוף היא הנקראת נפש הבהמיות ומצד כחו יתברך הנמשך מיחודו יתברך כנזכר לעיל היא הנקראת נפש אלוק"ית אבל מצד אמיתותו יתברך הכל הוא כח אחד מכחו יתברך הנכלל מכל הבחינות האלו בכח אחד וכוונה אחת כי אצלו יתברך שוין כל הכחות בהשוואה גמורה ועוד זאת אפילו הגוף הגשמי בכל הצטיירות אבריו הגשמים הכל הוא מצד כחו לבדו יתברך הכולל את הכל ואצלו יתברך הכל הוא בהשוואה אך כחו יתברך אינו בבחינת גילוי כלל וכח זה הוא הנקרא מקיף הסובב את כל הגוף ומה שבתוכו הכל בהשוואה וברצונו יתברך נפעלו כל אלו הבחינות:

פרק ג

והנה עיקר גילוי החיות הנגלה בהגוף הוא מצד חיות נפש הבהמיות אבל נפש האלוק"ית אינה בערך גילוי החיות כלל כי היא רק כח הנסתר בכח חיות הנפש הבהמיות ומלובשת בה והנה ההלבשה הזאת והתחברות כח הנשמה עם כח נפש הבהמיות היא מצד כח התכללות הנפש האלוק"ית מכל כחות הגוף הנכללים בכוחה ביחודא חד בכח זה היא מתחברת עם כח הטוב שבנפש הבהמיות להיות מתלבשת מצד הטוב שבה אבל כח הנשמה עצמה כאשר היא בכח מצד המקור הנקראת בחינת רצון הנפש כמו שנתבאר לעיל אינה באה בבחינת התלבשות כלל והיא בבחינת מקיף ובבחינת נקודת הלב אשר היא למעלה משכל האדם אשר נמשך מצד חיות הנפש הבהמיות וכמו כן את זה לעומת זה כח הרע שבנפש הבהמיות היא בבחינתה לבדה שנפש אלוק"ית אינה מתלבשת בה כי אם כאשר כופין ומהפכין את הרע לטוב על ידי כח הרצון שבנפש אז מאיר אור הנשמה אפילו מצד בחינת הרע כאשר יתבאר לקמן אם ירצה השם:

והנה כתיב וייצר הוי"ה אלקי"ם את האדם וייצר הוא בשני יודין יש בזוהר הקדוש שלשה פירושים פירוש ראשון הוא שצר צורה בגו צורה פירוש שני הוא להורות על שתי יצירות יצירה דעילאין ויצירה דתתאין פירוש שלישי הוא יצירה דטוב ויצירה דרע פירוש ראשון הוא על כח הנשמה הנקראת נפש אלוק"ית אשר נצטיירת מכחו יתברך בבחינת יחוד והתכללות אפילו מצד כח הגוף אשר כל הצטיירות כח הגוף הוא מצד כח היש שיהיו נכללין בכחה ביחוד אחד בהתחברות עצום והתכללות זה הוא מכח התכללות הנפש במקורה ושרשה בעודינה בכח רצונו יתברך הנמשך מכחו השוה אשר בכח רצונו יתברך נצטיירו כחות הנשמות בכל פרטיהם בכח אחד בהשוואה גמורה וכמאמר הזוהר הקדוש עד דלא אברי עלמא כל רוחין דצדיקייא הוו גניזין במחשבה קמיה כל חד וחד בדיוקניהון וגם מאמר רבותינו זכרונם לברכה נמלך בנשמתן של צדיקים וברא עלמא:

והנה כל הצטיירות כח הנשמה כאשר היא במקורה הוא מצד כוחה הגנוז והנעלם מצד כח השוואתו ברוך הוא כמבואר בחלק הראשון בשער האנפין והצטיירות שמצד כח הגוף הוא דייקא מצד כח היש והגבול ונפרד אשר שני בחינות הצטיירות המה מהופכים ומנגדים אבל מצד כחו יתברך הפלא צר צורה בגו צורה וכל זה הוא מצד כח הנשמה אשר בכוחה מתכללים ומתייחדים כל כוחות הצטיירות הגוף וכמו שהוא בכללות כאשר מבואר בחלק הראשון מאמר האידרא על וייצר צר צורה בגו צורה שהוא אריך וזעיר אנפין עיין שם כן הוא (בפרטיות) בבחינת הנשמה מצד הגוף כי הכל הוא בחינה אחת כי לזה נקרא האדם עולם קטן שיש בו כל הבחינות שהם מצד הכלליות פירוש שני שהוא יצירה דעילאין ויצירה דתתאין הוא על שני הבחינות נפשות המתחברין זה עם זה ויצירה דעילאין היא על כח הנשמה הנצטיירת בכח היחוד ויצירה דתתאין היא על נפש הבהמיות היורדת למטה לארץ הנצטיירת בבחינת תתאין שהוא כח היש והנפרד מעין כח הציור שבנפש אלוק"ית ובבחינת יצירה זו מתחברת עם נפש אלוק"ית ופירוש השלישי שהוא יצירה דטוב ויצירה דרע הוא מצד כח נפש הבהמיות לבדה הכלולה מטוב ורע יצטייר ממנה כח הטוב דהיינו כח המעורר בחינת הטוב שלה וגם יצטייר ממנה כח הרע שבה והם הנקראים יצר טוב ויצר הרע כי הבחינות המבוארים הם רק כחות דהיינו שיש בכח חיות הנפש המתפשטת בהגוף כח מצד נפש אלוק"ית וכח מצד הבהמיות ודרך כלל הוא כח אחד מכחו יתברך הנערך לבחינות כחות האלו:

והנה עיקר הכוונה היתה מאתו יתברך כדי לגלות אלוק"ותו יתברך על ידי הכחות האלו דהיינו שיתגלה יחודו יתברך על ידי גילוי היחוד שמצד הנשמה בבחינת חיות הגוף שמצד הבהמיות דהיינו מצד הטוב שבה וגם כן היתה כוונתו יתברך בכדי להפוך הרע לטוב אשר על כן כביכול נתן באדם כח המעורר הטוב והוא יצר הטוב הנמשך מהטוב שבנפש הבהמיות כדי לחברה ולייחדה בכח הנשמה אשר מתלבשת בה וגם ניתן באדם כח המעורר הרע שבנפש הבהמיות בכדי לכפותו ולהפכו וכח הזה הוא נמשך מכח הרע שבנפש הבהמיות והוא הנקרא יצר הרע והם נקראים שלוחי הנפש והם שני המלאכים המלווין לאדם ונמצאים אצלו שהם נצטיירו מכח נפש הבהמיות זה מצד הטוב שבה וזה מצד הרע אבל בחינת נפש אלוק"ית אינה צריכה להתעוררות ואינה בערך התעוררות כלל כי בחינתה אינה בכלל גילוי בבחינת חיות רק שהוא בחינת כוונתו יתברך המוסתר בבחינת החיות ותמיד היא דבוקה בשורשה בלי שום פירוד כלל והיא בעצמה אינה צריכה תיקון ושום עבודה בעולם כמבואר בספרו הקדוש של אדונינו מורינו ורבינו נשמתו עדן כי אם כל עיקר ירידתה הוא בכדי לקשר ולחבר חיות הנמשך בגוף שהיא נקראת נפש הבהמיות בכדי לייחד חיות הנפש הנמשך בהגוף אליו יתברך ולהפך בחינת הרע שבגוף למקורו לכן בבחינת היצירה שנקרא יצר טוב ויצר הרע הם רק מצד נפש הבהמיות שהבורא ברוך הוא ברא ויצר הכחות האלו לעורר את האדם ומצד שני הכחות האלו ניתנה הבחירה לבחור בטוב ומאוס ברע ולהפך את הרע לטוב:

פרק ד

והנה תכלית כוונת בריאת העולם בכלל וירידת הנשמה בגוף בפרט הוא כדי לברר נוגה לברר הטוב שבה ולדבקה בו יתברך על ידי כח הנשמה הניתן באדם המתלבשת בבחינת הטוב שבנוגה ולהפריד הרע הגמור על ידי סור מרע שהוא לאכפייא סטרא אחרא שהם השלש קליפות הטמאות לגמרי שיונקים מהרע שבנוגה ולהפך הרע שבנוגה לקדושה שהוא לאהפכא מחשוכא לנהורא ומרירא למתיקא דהיינו להפך מדות הנפש הבהמיות ולדבקה בקדושה אבל הנשמה עצמה אינה צריכה תיקון כי בחינת הנשמה היא נמשכת מיחודו יתברך אשר כל הכחות אצלו מיוחדים לכח אחד מצד כחו הפלא כמאמר הכתוב ויפח באפיו נשמת חיים ומאן דנפח מתוכו נפח דהיינו מפנימיות העולמות אשר בבחינת פנימיות דהיינו בדרך כלל אשר הוא יתברך כולל כל כח העולמות בכחו לכח אחד ממש כמבואר בשערים הקודמים כן הנשמה נמשכה מיחודו יתברך אשר כל כחות הגוף נכללים בכחה ומיוחדים אצלה ביחוד עצום הגם שמוכרחים להיות כל כחות הגוף בכחה ואשר מצד כחה נצטיירו כל כחות ופעולות הגוף אבל אצלה הם מיוחדים אבל בבחינת התלבשותם בבחינת הגוף הרי נגלו לכחות מחולקים בבחינת יש ועיקר הכוונה הוא מאתו יתברך שיתייחדו אפילו כח חיות הנמשך בכל פרטי כחות הגוף וגם בחינת הגוף בעצמו בבחינת גשמיות יהיו כלים לחיות הנשמה באופן שיתגלה על ידי כחות הגוף יחודו יתברך אשר אין עוד מלבדו ברוך הוא ויהיה השראת אלוק"ותו ושכינתיה יתברך על אברי הגוף דייקא:

והנה הגוף והחיות אשר נמשך בתוכו להחיותו הוא מבחינת נוגה שעדיין לא נתבררה בירור גמור כמו הנשמה כי הלא ידוע שכל עיקר גילוי אלוק"ותו יתברך בבחינת עולמות הוא מבחינת בירור מלכים שנשברו כמאמר הכתוב ואלה המלכים אשר מלכו בארץ אדום לפני מלך מלך לבני ישראל דהיינו כדי שיהיה מלך לבני ישראל שהם הנשמות של בני ישראל אשר על ידי הנשמות של בני ישראל הוא גילוי יחודו יתברך היה מתחילה בחינת שבירה דהיינו שיהיה נגלה בבחינת היש וההיפוך המנגד ליחודו יתברך ובחינת שבירה הוא הסתלקות אור אין סוף ברוך הוא בכדי שיהיו נגלים בבחינת יש גמור ונפרד כי עצמות אין סוף ברוך הוא אינו בערך גילוי כלל וגם אין שייך גילוי אצלו ברוך הוא מאחר שאין זולתו איך יתואר אליו גילוי כידוע אשר כל גילוי הוא לזולתו לכן היה השבירה להיות נגלה היש והזולת ואז היה התיקון דהיינו שהמשיך כחו הפלא להיות התגלותו יתברך בבחינת יחוד אפילו מצד היש והזולת לאחדם בכחו יתברך אשר כל יכול כו' כמבואר בשערי החלק הראשון:

והנה בבחינת הבירור יש דרך כלל שלשה בחינות בחינה ראשונה היא בחינת אצילות דהיינו כל הכחות היש והגבול המתייחדים בכחו יתברך ביחוד עצום בלי שום שינוי כלל כמאמר הכתוב אני הוי"ה לא שניתי והוא מצד אמיתת כחו יתברך הנמצא בכל העולמות ואף על פי כן אין העולמות תופסים בו לשינוי כלל והוא הנקרא יחודא עילאה ובחינה שניה שבבירור הוא הנברר מבחינת היש מבחינת המלכים שנשברו בבחינת קדושה שבשלשה עולמות בריאה יצירה עשיה דהיינו שבבחינת העולמות הלא נגלה בחינת היש אבל בטלים אליו יתברך כל אחד ואחד בבחינתו כמו מחנה מיכא"ל ומחנה גבריא"ל זה ביטולו על ידי אהבה וזה ביטולו על ידי יראה ותגבורת האש וכן בדומיהם בכל כחות הנמשכים בבריאה אשר יש כמה אופנים שונים רבוא רבבות מדריגות עד אין קץ יש שביטולם על ידי השכלת יחודו יתברך והוא בחינת עולם הבריאה ויש שביטולם מצד אהבה ויראה טבעיים והם הנקראים חיות הקודש והוא בחינת עולם היצירה ויש שביטולם בבחינת עשיית פעולתם בבחינת לעשות רצון קונם והיא בחינת עולם העשיה והוא ביטול צבא השמים והגלגלים רוחניים וגשמיים ובירור זה הוא על ידי מדת מלכותו יתברך הנגלה עליהם ונקרא בחינת יחודא תתאה דהיינו שהיחוד שלהם הוא בבחינת תתאין דהיינו שנגלו לעולמות ובחינת נבראים ואף על פי כן מתייחדים בבחינתם בביטול בכל אחד ואחד לפי אופנם ויחודם ונקראים בבחינת לבוש על הגוף כמו למשל באדם שהגוף שלו עם החיות שבתוכו הרי הם ביחוד גמור באופן שאין לחלק ולהפריד מהות הגוף מהחיות בשום חילוק והבדל וכל הגוף מלא מהחיות תמיד בלי הפסק כלל:

אבל הלבוש שעל הגוף הגם שבעוד הלבוש על האדם הלא דרך כלל נגלה לאדם אחד והלבוש גם כן מתייחד עמו אך אף על פי כן הוא מהות נבדל מהאדם ואם רוצה מפשיטו ובעת פשיטותו כשהוא בפני עצמו הרי אין ערך ושייכות למהות הלבוש עם מהות האדם כן בחינת עולמות בריאה יצירה עשיה המה נקראים לבוש לגבי עולם האצילות כי בבריאה יצירה עשיה לא נתגלה היחוד כי אם על ידי לבוש ההשכלה ולבוש המדה אשר המה בחינת יש ואור יחודו יתברך נגלה על ידי לבושיהם אבל ההשכלה והמדה בעצמותה ומהותה היא דבר נבדל ממהותו כי כשלא נגלה על ידי ההשכלה ומדות יחודו יתברך הרי אין להעריכם באיזה ערך לגבי יחודו יתברך כי לית מחשבה תפיסא ביה כלל ואין להעריך אליו מדות אשר הוא מושלל מערך מדות כי אצלו יתברך לאו מכל אילין מדות כלל ואדרבה כשלא נגלה על ידיהם יחודו יתברך הרי הם בחינת זר ונפרד גמור אבל כשנגלה על ידי ההשכלה והמדות יחודו יתברך הרי הם מתדבקים אליו יתברך ונעשו לאחדים וכמאמר הכתוב כל הנקרא בשמי ולכבודי בראתיו כו' וכמאמרם זכרונם לברכה רבי יוחנן קרי למאניה מכבדותי:

פרק ה

ובחינה שלישית שבבירור היא בחינת נוגה הנבררה ממלכים שנשברו להיות ממוצעת בין הקדושה ובין הסטרא אחרא שהיא חיות כל הנבראים הטהורים ומותרים דהיינו חיות כל העולם בכלל ובכל פרטי הנבראים אשר הם חיים וקיימים ונגלים בבחינת יש דהיינו פרטי כל הצומחים ובעלי חיים הטהורים וכל פרטי הנאות ותענוגים ואהבות ויראות המתפשטים בעולם הן מאכילות ושתיות וכו':

וכן בהשכלת חצונית כמו חכמת הטבעית וחכמת התכונה וכל החכמות אשר המה נבררים מהרע גמור שבבחינת שבירה אבל עדיין לא נתבררו לטוב גמור ולכן כל אלו הבחינות נקראו דברים המותרים דהיינו כי לשון מותר הוא שאינו קשור בדבר כמו מתיר אסורים ומותרים ועומדים בכדי שיהיה היכולת בהם לחברם לאיזה צד שירצה דהיינו אם יתקשרו לקדושה יהיו מיוחדים לקדושה דהיינו למשל אם אדם יהפך כל מדותיו ושכלו שמצד חיות נפשו הנטבע בו להשכיל ביחודו יתברך ולאהבה אותו וכן כשאוכל ושותה יהיה כוונתו להפך חיות המאכל אליו יתברך:

וכן בכל הנאותיו ותענוגיו יביט בפנימיות הדבר דהיינו כח הוי"ה המחייהו ולא ילך אחר החיצונית וכן בכל החכמות הטבעים ידע ויבין מזה חכמתו יתברך והתקשרותו בעולמות וכן על ידי חכמת התכונה ישכיל ויבין מזה גדולתו יתברך והתקשרות כל הבחינות זה בזה על ידי כח יחודו יתברך הרי כל הבחינות הנזכרים לעיל יהיו מקושרים ומיוחדים אליו יתברך ויהיה נגלה אלוק"ותו יתברך על ידי כל הבחינות ואם חס ושלום יעשה בהיפך דהיינו שישתמש בכל השכלתו ומדותיו לצורך חיות הגוף בבחינת יש ולמלאות תאוותו בבחינת חצונית ולילך אחר שרירות לבו וכן בכל החכמות ישכיל החכמות בבחינת התגלות בבחינת נפרד מבלי הביט בפנימיות הדברים לקשרם אליו יתברך הרי הם מקושרים בבחינת סטרא אחרא ולכן עיקר הבחירה הוא בבחינה זו היא בחינת נוגה שהיא כלולה מטוב ורע והיא הממוצעת בין סיטרא דקדושה ובין רע גמור שהם סיגי מלכים שלא נתבררו כלל והם השלש קליפות הטמאות לגמרי שהם מאכלות האסורות ותאות אסורות ובעלי חיים הטמאים וחכמות המנגדים לאלוק"ות כמו חכמת מצרים וחכמת החוקרים הכופרים ביחוד אשר המה לא נבררו כלל מתוך השבירה להיות נגלים בהיפך הגמור והם אסורים לסטרא אחרא באופן שאי אפשר להעלותם אל הקדושה ועליהם נאמר סור מרע הסר רגליך מרע כי בחינתם אינו יכול להתברר להפכם לקדושה כי אם על ידי לאכפייא לסטרא אחרא ולסור מדרכם כמאמר הכתוב בני אם יפתוך חטאים אל תאבה וכל בחינתם וקיומם וחיותם הוא רק בשביל לאכפייא הגם שיש בחינות אפילו בבחינת סטרא אחרא גם כן בבחינת העלאתה הוא להוציא בולעם מפיהם שיתהפכו לקדושה דייקא מבחינת סטרא אחרא דהיינו ניצוצות הקדושה שנפלו בשבירה כמו שנאמר וינצלו את מצרים שהגלות של ישראל שהיו במצרים להוציא בירורים דווקא ממצרים. שהם הרע גמור כמו הגרים המתגיירים ודומיהם שהם דווקא הנשקעים בשלש קליפות הטמאות וכמו אברהם אבינו שיצא דווקא מתרח וכדומה לזה נשמות גדולות הנשקעים להוציא דייקא מתחת רשותם כמבואר בספר הגילגולים:

וכמו דוד המלך עליו השלום שאמר ובחטא יחמתני אמי והוא סוד מי יתן טהור מטמא וגם כן בבחינת בעלי תשובה גדולה אשר מעלתם עדיפי מצדיקים גמורים עם כל זה אין עלייתם על ידי בחינת העבודה בבחינת בחירה לבררם דהיינו שיאכל חס ושלום אדם איזה איסור כדי לברר או לחשב ולהרהר באיזה דבר איסור ופשיטא חס ושלום לעשות מעשה זר כדי לבררם אלא עיקר תכלית העבודה לסור מדרכם ולברוח בכל היכולת כי אם כל בירורם הוא שלא על ידי הדעת כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה לא היה דוד ראוי לאותו מעשה כי אם להורות תשובה כו' וכן יש נשמות גדולות מאוד שמושקעים בתוך הרע בכדי לעלות על ידי תשובה גדולה והם מכבשי דרחמנא וכל זה הוא בכוונה עליונה שיהיה התגלות אלוק"ותו יתברך דווקא על ידי ההיפוך הגמור כמאמר הכתוב וידעו מצרים כי אני הוי"ה ויראו גוים את שם הוי"ה אבל כל זה נעשה מלמעלה אבל חס ושלום שיבחור האדם מעצמו כדי לבררם כי כל הבחירה הוא להיות מואס ברע ולסור ממנו ולכן הנוגה היא ממוצעת בין הקדושה ובין הסטרא אחרא כשאדם הולך חס ושלום אחרי שרירות לבו ובוחר ברע שמצד הנוגה בבחינת היתר מזה יבא לידי איסור וכל עיקר הוא לבחור בטוב ולמאוס ברע גמור ובחינת הרע שבנוגה הוא רק להפכא דייקא אל הקדושה:

פרק ו

והנה מבואר בעץ חיים שבבחינת נוגה הזאת יש שני בחינות דהיינו בהתכללותה מטוב ורע בכלל יש בחינה שכולו טוב דהיינו מהחזה ולמעלה ויש בחינת התערבות טוב עם הרע שהוא מהחזה ולמטה דהיינו חכמה בינה דעת וחסד וגבורה שבנוגה המה מתדבקים אל הטוב הגמור ומהחזה ולמטה שם הוא ההתערבות הטוב עם הרע וביאור הדבר כי בחינת נוגה הוא התגלות הנגלה בכל העולמות המתגלים לבחינת יש:

והנה בבחינת התגלות הזאת יש שני בחינות בחינה ראשונה הוא המכוון והחכמה בינה דעת שבכל הנבראים הנגלים ליש והתנהגותם בבחינת חסדו וגבורתו אשר כל הנפעלים נפעלו על ידי חכמתו יתברך בכל פרטי התנהגותם ואופנם והתקשרותם אליו יתברך הכל על פי הכוונה הוא הטוב שבהגילוי הזה וכאשר יתבונן האדם בכל העולמות מאין נתהוו ושורש הנהגתם ופעולתם יבין שהכל מאתו יתברך והוא המהוום ומקיימם בכל פרט ואין דבר שחוץ ממנו יתברך וכולם נפעלים על ידי כחו יתברך וכחו הוא מתקשר בהם ומתייחד בהם מזה יגיע לאדם הדביקות אליו יתברך ואדרבה מהתגלות זה יתפעל האדם ביראה ובאהבה ובתשוקה לצאת ממאסר הגוף להבטל אליו ולהתקשר ביחודו יתברך:

וכמאמר הכתוב שאו מרום עיניכם וראו מי ברא אלה המוציא במספר צבאם כו' וכמאמר הכתוב כי אראה שמיך מעשה אצבעותיך כו' וכדומה לזה מקראות אין מספר וכמאמר דוד המלך עליו השלום ברכי נפשי את הוי"ה הוי"ה אלוק"י גדלת מאוד הוד והדר לבשת עוטה אור כשלמה נוטה שמים כו' המקרה במים עליותיו כו' אשר כל ההתפעלות הוא דייקא על ידי הגילוי בבחינת התגלות היש מזה יגיע לאדם בהתבוננותו בעיקרם ושרשם של הנפעלים בזה יתגלה אליו רוממותו וגדולתו יתברך אשר אין חקר ויחודו בהם וכל התגלות יחודו יתברך הוא דייקא על ידי גילוי העולמות כי שלא בבחינת התגלות העולמות אין שום תפיסא והשגה בו יתברך וכמאמר רבותינו זכרונם לברכה נודע מצד פעולותיו וגם מאמר וכי אפשר לדבקה בו אלא הדבק במדותיו דהיינו בבחינת המשכתו יתברך בבחינת התנהגות העולמות על ידי המדות שהם חסדו וגבורתו ותפארתו וכאשר נגלה לאדם על ידי התבוננותו חסדו וגבורתו יתברך הנפעלים בעולם תדבק נפש האדם להתכלל אליו יתברך על ידי חסדו וגבורתו לכן בבחינת התגלות של העולמות הנגלים בבחינת יש אשר בחינה זה הוא עצם הנוגה מהחזה ולמעלה דהיינו בהבנת והשכלת חסדו וגבורתו יתברך בעולמות הוא כולו טוב והוא מה שנאמר במרכבת יחזקאל ממראה מתניו ולמעלה כו':

ובחינה שניה שבנוגה הוא מהחזה ולמטה דהיינו הגילוי הנגלה בעולמות מצד הגילוי הגמור בלי משים לב להבין עיקרם ושרשם רק שאינו רואה רק הגילוי לבד אשר בבחינת גילוי נראים ליש גמור ונפרד בזה הוא התערבות טוב ורע דהיינו הן במושכלות הן במדות דהיינו במושכלות הוא חכמת הטבעים וחכמת צבא השמים אשר לכולם יש הערכה וסדר על פי חכמת חצוניות בכוחם ותנועתם והתקשרותם זה בזה הן בדוממים ובצומחים בהרכבתם זה עם זה והן בבעלי חיים ובבחינת מדברים והן בבחינת מערכת השמים אשר לכולם יש השכלה בכחם וטבעותם מצד החצוניות וכן במדות יש מדת החסד והגבורה המתנהגים על פי טבע כדרך ארץ להתנהג במדות ישרות בחסד וגבורה בהנהגה ישרה אשר הטבע מחייבם להתנהג כך והן בהנאות אכילה ושתיה ושארי הנאות אשר נסדרו בטבע בהם הוא הטוב מעורב ברע ובהם הוא הבחירה אשר יש בבחינת גילוי הזה שני בחינות או להפכם לטוב או להיפך חס ושלום:

כי כאשר גובר הטוב שבהם יכולים להפכם אל הקדושה וכן חס ושלום בהיפך כשמגביר הרע הגמור דהיינו לילך אחר היש הגמור ואחרי תאות לבו ממש וגם בהשכלתו שישכיל אשר כל עיקר התנהגות העולמות הם רק על פי טבע שטבעם מחייבם חס ושלום הרי מפריד ההתגלות בבחינת פירוד גמור ומזה יכול לבא לידי קליפות הגמורות דהיינו לתאוות האסורות רחמנא ליצלן ולכפור ביחודו יתברך כמאמר פרעה לי יאורי ואני עשיתני וכמאמר אני ואפסי עוד וכמאמר סנחריב אחריב בכף פעמי כו' וכאשר יתבאר לקמן בזה באריכות ועל בחינה שניה זה נאמר ביחזקאל וממראה מתניו ולמטה וכמבואר בעץ חיים והוא הצלם שראה נבוכדנאצר שהוא בחינת נוגה זו כמאמר הכתוב ראשה דדהב טב חדוהי ודרעוהי די כסף שהוא הטוב שבנוגה מעוהי וירכתיה די נחש כו' הוא בחינה שניה מחזה ולמטה שהוא התערבות טוב ורע וכידוע שנחושת הוא מתערובות הטוב עם הרע ולכן נקרא נחושת על שם נחש והוא המבואר בזוהר הקדוש תרומה אצטבע בההוא גוון למיזן לון דהיינו כביכול שנתגלה בחינת גילוי העולמות על ידי בחינת ההתגלות למיזן לאינון טורי דפרודא עיין שם ועיין בעץ חיים ולכן בהתגברות הטוב דהיינו שעל ידי מדותיו הטבעים והנאותיו כאשר יהפכם לקדושה שיעלה הנאות העולם ליהנות מהפנימיות המחיים שהוא אור הוי"ה ויחודו וכן על ידי השכלת הטבעית ישכיל גדולתו יתברך ויחודו מהפכם אל הקדושה ממש וכן חס ושלום כאשר יגביר הרע על נפשו יהפכם לרע גמור אבל כשאינו מגביר שום צד כי אם שהוא מתנהג על פי טבעיות וכן השכלתו הוא בטבעיות אז נקרא התערבות טוב ורע ויתבאר לקמן אם ירצה השם ביותר ביאור:

פרק ז

והנה מבחינת נוגה זו היא התבררות כל העולמות ובחינת נוגה זו היא בכל העולמות בעשיה וביצירה ובבריאה ובאצילות ובבריאה יצירה עשיה יש בבחינת נוגה שני הבחינות מהטוב ורע כנזכר לעיל אבל באצילות הוא הכל טוב כמבואר בעץ חיים ולהבין זה הנה ידוע שבכל הנמצאים בעולם יש שני בחינות דהיינו מהותו וכוחו שבכל בחינה ובחינה ובחינת הנגלה של כל בחינה דהיינו למשל בצומח יש בו כחו של הצומח וחיותו שבכוחו ויש בו גם כן הנגלה וכן הוא בחי ומדבר יש בחינת כוחם ומהותם ויש בהם התגלותם בכלי הגוף שלהם אשר על ידי כלי הגוף מתגלים כחותיהם:

והנה כח הזה אינו בבחינת התגלות כלל כי אם כל עיקר התגלותם הוא על ידי כלים המגלים חיותם כמו בנפש האדם אשר הנפש מצד כחה אינה בבחינת התגלות כלל וכל עיקר התגלותה הוא מצד פעולת כלי הגוף ובחינת כח הזה נקרא מ"ה שהוא המהות ובחינת הגילוי נקרא ב"ן:

והנה כן הוא בערך כלל העולמות התפשטותו יתברך בהם בבחינת חיותם וקיומם אשר הכל הוא מכחו יתברך הרי כחו יתברך אינו בבחינת גילוי כי הלא אין בו תפיסא כלל כי אם התגלותו הוא על ידי כלי העולמות ונודע מציאותו ולא מהותו וידיעת מציאותו הוא מצד הגילוי שנגלו עולמות אשר הוא המחיים ומהוום ומקיימם על ידי העולמות נגלה כחו יתברך אבל עצמותו ברוך הוא שהוא מהותו אינו בבחינת גילוי כלל ולכן בכדי שיתגלה אלק"ותו יתברך הוצרך להיות בחינת שבירה ותיקון דהיינו שיתגלה בחינת היש בבחינת נפרד ועל ידי התיקון נתגלה אלוק"ותו על ידי בחינת היש וכמבואר בשערי החלק הראשון נמצא כל ההתגלות הוא דייקא על ידי כח היש ועל ידי גילוי כח היש נגלה כחו יתברך דהיינו כשנתגלה יחודו בביטול היש אז שייך לומר שנגלה כחו יתברך כשמבטלין כל העולמות אליו יתברך ונגלה אלוק"ותו בכל הפרטים נגלה על ידי העולמות שאין עוד מלבדו אשר מוכרח מקודם להתגלות בחינת עוד ועל ידי היחוד של ישראל וביטולם להוי"ה נתגלה שאין עוד אבל אם לא יתגלה העוד איך שייך להתגלות של אין עוד:

והנה גילוי היש הוא בחינת נוגה ועל ידי בחינת היש שבנוגה נגלה אלוק"ותו יתברך בבחינת ביטולם ובחינת היש הוא הרגשת הביטול ויחודו יתברך כי בלא בחינת היש אין שייך לומר אפילו בחינת יחוד מאחר שהכל הוא כחו לבדו יתברך אשר על כן עיקר גילוי יחודו יתברך הוא דווקא מצד ההיפוך וההסתרה כמאמר הכתוב ואלה המלכים וכו' אשר על כן כל גילוי יחודו יתברך ואלוק"ותו המתגלה בעולמות הכל הוא דווקא מצד היש אשר על כן אפילו בבחינת אצילות דהיינו כח כל העולמות כאשר הם בכחו יתברך גם כן אינו אלא מצד בחינת היש הנגלה בעולמות רק בעולמות המה נגלים לבחינות מחולקים ונפרדים אבל אצלו יתברך המה מיוחדים דהיינו שמתמשך בעצמותו ברוך הוא בכל בחינות העולמות בלי שינוי ופירוד נמצא מוכרח להיות כח היש בכחו יתברך כדי שעל ידי כח היש יהיה מתקשר ומתגלה בכל העולמות אבל שלא בבחינת היש שבכחו אינו נופל שם גילוי כלל אפילו בבחינת אצילות מאחר שבאמת אין עוד מלבדו ואין זולתו ואינו בערך גילוי כלל ולכן כח היש הוא כביכול כח התעוררות גילוי עצמותו ברוך הוא להתגלות בכל העולמות אבל אצלו הוא בבחינת יחוד גמור כי אצלו יתברך אין מסתיר היש להיות נגלה בבחינת מובדלת:

והנה כח היש שבכחו יתברך הוא נקרא בחינת נוגה שבאצילות אבל הוא כולו טוב מטעם שאין היש מסתיר לגביה ונכלל ביחוד גמור מצד כחו הפלא והנה בחינת נוגה שבאצילות נקרא בחינת עור כמו שעור האדם הוא מקיים כל אברי הגוף וכל כליו ועל ידו מתמשך בהם הנפש אבל בלתי העור אין קיום לכליו כלל כן הוא בחינת נוגה דאצילות שהוא כח היש שבעולמות הוא המקיים כל כלי האצילות דהיינו חכמה ובינה וחסד וגבורה שבכחו יתברך להיות מתגלים בכל העולמות כי בחינת החכמה ובינה והמדות המה רק כחות הכלולים בכחו יתברך אבל אינם בבחינת גילוי אבל על ידי כח היש באים בבחינת גילוי אבל באצילות הכל הוא עצמותו ברוך הוא בבחינת אין סוף ואין העולמות מסתירים לגביה יתברך מצד אמיתותו אשר אין עוד מלבדו ואין זולתו יתברך וזהו נוגה דאצילות ונוגה דבריאה הוא הביטול הנגלה על ידי השכלה בגדולתו יתברך:

והנה ההשכלה בעצמה אינה אלא כח לבד אבל גילוי ההשכלה והרגשתה הוא על ידי בחינת היש נקרא נוגה כי יש מי שישכיל כי על עצם אחד לבד אין שייך גילוי כלל והנה בבחינת השכלה יש שני בחינות דהיינו להשכיל יחודו יתברך מצד העצם ובחינה שניה הוא להשכיל העולמות והיש איך שהוא בטל אליו יתברך נמצא מוכרח להיות בהשכלה בחינת היש בהתגלות והנה הבטול הנגלה על ידי בחינת היש הרי הוא טוב גמור אבל בחינת היש עצמו שבהשכלה שהם כלים שבהם נתגלה כח ההשכלה הרי בכלים האלו יש בחינת רע שהוא בחינת נפרד אבל בביטולו הוא טוב גמור אבל עם כל זה אפילו בבחינת הביטול הרי יש איזה אחיזה לבחינת היש המתגלה בהביטול דהיינו הרגשת הביטול הרי בחינת ההרגשה נגלית לבחינת נפרד כי אינו בבחינת יחוד גמור כמו שהוא בבחינת אצילות כי בבחינת נבראים נגלים לבחינת יש רק שהם בטלים על ידי השכלתם:

והנה בחינת הביטול הנמשך מהיש הם בחינת קדושה גמורה אבל הכלים שעל ידם נגלה הביטול יש בהם מעט בחינת הרע אבל בבריאה הטוב הוא הרוב והרע בטל במיעוטו והוא סוד ובמלאכיו ישים תהלה כי עדיין יש בהם בחינת יש ובחינתם נברר מבחינת נוגה שהוא בחינת היש ובחינת יצירה ששם הם המדות שם הוא חציו טוב וחציו רע כי במדה כמו אהבה לאיזה דבר הנה באהבה זו יש שני בחינות בחינה ראשונה הוא הדבר שאוהב אותו ומתקשר אליו באהבתו ובחינה שניה הוא מי שאוהב כמשל מי שאוהב איזה דבר הערב יש בזה האהבה שני בחינות ראשונה שאוהב אותו מצד העריבות שבו ובחינה שניה הוא שאוהב את עצמו בכדי שיתדבק העריבות אליו בכדי שינעם לנפשו כן הוא האהבה אליו יתברך מצד עריבות נעימות אלוק"ותו יתברך נפשו חפצה להדבקה בעריבות נעימות ידידותיו נמצא יש בזה שני בחינות ראשונה הוא ההתקשרות מצד עריבות אלוק"ותו יתברך ובחינה שניה הוא מצד חפץ נפשו בהעריבות נמצא הוא חציה מצד אלוק"ותו יתברך וחציה מצד היש שלו החפץ לדבקה בו:

והנה כאשר מבטל כל בחינת היש שלו על ידי אהבה זו הרי היא בחינת קדושה גמורה אבל כשחפץ מצד נפשו הרי יש בזה תערובות היש יותר ולכן נקרא יצירה עץ הדעת טוב ורע כמבואר בעץ חיים שבחינת מט"ט הוא מסטרא דטוב ורע שהוא חציו טוב וחציו רע וכמבואר ברעיא מהימנא ובתיקונים שמסטריה הוא בחינת כשר ופסול טמא וטהור איסור והיתר ולא חס ושלום שיהא בבחינת קדושה דיצירה שהוא בחינת מט"ט בעצמו רע חס ושלום כי אם שבבחינת יצירה הוא ההבדלה בין קודש לחול ובין טומאה לטהרה ובין אסור ומותר כי שם הוא התגלות הרע שהוא היש גמור אשר על כן צריך להפרידו ולהפריד היש מהקדושה ושיהיה כל עיקר הביטול הנמשך על ידי המדות אליו יתברך ולהתגבר על בחינת היש אבל הביטול הנמשך על ידי ההשכלה דהיינו מצד שמשכיל יחודו הרי אין הרע אלא בבחינת טפל ועל ידי הביטול במסירות נפש שהוא אור יחודו יתברך המאיר בבריאה מבטל בחינת היש לגמרי ובעשיה הוא רובו רע כי בעשיה הוא הביטול מצד התגלות העשיה הנגלית בבחינת מערכת השמים הנגלים ליש גמור הרי היש שם הוא בתגבורת יותר והביטול הוא בבחינת מיעוט ולכן צריך התגברות יותר שלא יסתיר היש כי אם לבטלו בבחינת יחוד כי שם יכול לינק הסטרא אחרא יותר מצד הגילוי הנגלה ליש גמור נמצא נוגה זו היא הנוהגת בכל העולמות וכל בחינות העולמות דקדושה המה נגלים על ידי בחינת הנוגה:

פרק ח

ועל זה נאמר ביחזקאל והנה רוח סערה כו' ענן גדול ואש מתלקחת ונוגה לו סביב ומתוכה כעין החשמל כו' ומתוכה דמות ארבע חיות כי שלשה בחינות הראשונים המה הרע הגמור הנגלה לדבר נפרד שהם שלש קליפות הטמאות לגמרי ונוגה לו סביב דהיינו שסביב הרע שהוא כח היש הוא הבחינת נוגה שממנו מתבררים בחינת אלק"ות בבחינת קדושה ולכן נאמר מתוכה דייקא דהיינו מתוך בחינת היש הוא החשמל שהוא כח המקיים התגלות אלק"ותו יתברך ומתוכה דמות ארבע חיות דהיינו בטולם באהבתם ויראתם וכן כל העולמות המה הכל נבררים מבחינתה ובחינת נוגה בעצמה היא כח היש בעצמו ולכן היא כלולה מטוב ורע כי הטוב שבה הוא מה שנגלה אלוק"ותו ויחודו יתברך על ידי בחינת התגלות היש והרע שבה הוא היש והטוב שבה הוא בחינת דכורא שבה והרע שבה הוא בחינת נוקבא כידוע שבחינת דכורא הוא הכח של כל דבר ומהותו ונוקבא הוא גילוי המהות והוא בחינת מ"ה וב"ן ולכן בכח היש הוא שנגלה על ידו יחודו יתברך והוא הטוב שבה והנוקבא שבה הוא גילוי היש הנגלה הוא בחינת התערבות טוב ורע כנזכר לעיל והוא סוד התנינים הגדולים לויתן ובת זוגיה שעליהם קיימא עלמא ודי למבין והבן ולכן מבחינת נוגה הזאת הם כל דברים המותרים כמו הצומחים ובעלי חיים הטהורים וחיות נפשות הבהמיות של ישראל וכן כל החכמות הטבעיים הן בטבעית העולם הגשמי הזה והן במושכלות כמו חכמת התכונה ושארי חכמות אשר המה עדיין לא נתבררו אל הקדושה ועומדות להתברר ונפש כל הצומחים האסורים כמו ערלה וכלאים ובעלי חיים הטמאים ומאכלות האסורות וחכמת החצוניות המכחישים אלוק"ות כמו כשפים וחכמת האפיקורסים ושל עובדי כוכבים ומזלות ודומיהם ונפשות עובדי עבודה זרה המה מהקליפות הטמאות לגמרי כמבואר בעץ חיים ובליקוטי אמרים ונוגה היא הממוצעת בין הקדושה ובין השלש קליפות הטמאות לגמרי:

והנה מבואר בזוהר הקדוש פרשת ויקהל דבר אחר גדול ההוא חשוכא גדול כיון דכסי כל נהורין ולא אתחזיין קמיה איהו גדול ושליט על עובדין דעלמא ואש מתלקחת דהא אשא דדינא קשיא לא אעדי מניה לעלמין ונוגה לו סביב אף על גב דכל האי קיימא ביה נגה לו סביב מהכא אוליפנא דאף על גב דלית סטרא דא אלא סטרא דמסאבא נגה לו סביב ולא אצטרך ליה לבר נש לדחייא ליה לבר מאי טעמא בגין דנגה לו סביב סטרא דקדושה דמהימנותא אית ליה כו' עיין שם:

דהיינו אפילו השלש קליפות הטמאות לגמרי אית ליה סטרא דקדושה דמהימנותא כי התהוותם ובחינת הסתרתם להיות מנגד לגמרי הוא הנצרך לקדושה כי כל עיקר ההסתרה הוא בשביל הגילוי דהיינו על ידי כפייתם בבחינת סור מרע וגם המה רצועה לאלקאה וגם בכדי להוציא בולעם מפיהם על ידי לאהפכא חשוכא לנהורא או בסוד מי יתן טהור מטמא כמבואר בזוהר הקדוש טהור דנפקא מגו טמא וכו' וכמבואר בסתרי תורה דפרשת ויצא בזמנא דיעקב שלימא מגו עאקו דארעא דרשו אחרא בגו דרגין נוכראין דחה לכולהו ובריר חולק עדביה ואחסנתיה נהורא מגו חשוכא וחכמתא מגו טפשותא ואוקיר ליה למאריה כד הוה קאים בגו רשותא דאל זר על דא כתיב לא עתה יבוש יעקב כו' והוא כל ירידת ישראל להגלות כדי לבררם הן באתכפייא הן באתהפכא ולכן נאמר ונגה לו סביב סביב דייקא דהיינו שבפנימיותם המה שלש קליפות הטמאות לגמרי ואי אפשר להעלותם אל הקדושה וחס ושלום לעבוד עבודתו בכדי לאכפיים או להפכם רק סביב יש להם נוגה דהיינו עיקר התהוותם הוא לצורך גבוה אבל זה הוא רק בבחינת כוונתו יתברך הנסתרת כמו על ידי גלות או חס ושלום שנזדמן לאדם פועל רע בלי כוונה או כמו מעשה דשמשון וכמו בשבע שנים שכבשו אשר הותר להם קדלי דחזירי או כמוהם כמה אופנים אשר הם כבשי דרחמנא וכמו ענין הארון שנשבה בידי פלשתים הוא כדי להוציא בולעם מפיהם כמו שמבואר בגלגולים על פסוק אשר יש צדיקים אשר מגיע אליהם כמעשה הרשעים דהיינו לפעמים אפילו צדיק עושה איזה חטא בכדי לברר מתוך הקליפה כמאמר הכתוב כי אדם אין צדיק בארץ כו' ועל זה נאמר רגליה יורדות וכו' ומלכותו בכל משלה כו':

נמצא דרך כלל יש שלשה בחינות בבחינת נוגה דהיינו נגה שסביב הקליפות הטמאות הוא עיקר כדי לבררם ובחינת נוגה הממוצעת והיא המפסקת בין הקדושה ובין הסטרא אחרא ובחינה שלישית הוא הנברר מנגה לקדושה והוא הנקרא חשמ"ל כמבואר בזוהר פרשת ויקהל הנזכר לעיל וכד האי נגה עאל לגו ואפריש בין ערלה ובין מקדשא כדין אקרי חש"מל חש ואתגלייא מל רזא דאת קיימא דלא אתעכב מלאתגלאה מגו ערלה דהיינו כשנגה נכללת בקדושה אז נגלה גילוי האלוק"ות מגו ערלה כי באמת הכל הוא מכחו יתברך כי אם מצד ההסתרה בבחינת ההיפך נגלה לסטרא אחרא ולכן כאשר עדיין בחינת היש לא נברר אז קיימא ערלה דהיינו ההסתרה לגמרי שהוא בחינת סטרא אחרא אבל כאשר נברר היש ונגלה התקשרותו יתברך ויחודו בכל הדרגין ועל ידי בחינת היש נגלה אלוק"ותו יתברך בבחינת ביטול היש והתדבקותו אזי אתגלייא את קיימא דהיינו ברית שהוא התקשרות האין סוף בעולמות אשר כל עיקר הבריאה היה דווקא שיתגלה אלוק"ותו יתברך דייקא בבחינת היש והגבול והוא ענין הברית שהוא כריתת הברית בחינת בלתי בעל גבול עם בחינת בעל גבול מצד כחו הפלא דהיינו שיתגלה דווקא על ידי בחינת עולמות:

והנה כל זמן שלא נתברר מתוך השבירה אז נגלה להיפך גמור בבחינת מנגדת להקדושה אבל כשנברר היש שהוא בחינת נוגה והוא כד עאיל לגו דייקא דהיינו שנתעלה לבחינת קדושה אז נדחה הסטרא אחרא ונגלה התקשרותו יתברך ואז נקראת נוגה זו בחינת חשמל ובחינת חשמל זה הוא לבוש לגילוי אלוק"ותו יתברך והוא הלבוש לכל ארבע עולמות בריאה יצירה עשיה כי כמו למשל שעל ידי הלבוש נגלה האדם והנה הלבוש הוא דבר נפרד מהאדם אבל כשהוא לבוש בלבושיו אזי הוא אדם אחד בכלל עם לבושיו ואדרבא שנתכבד על ידי לבושיו כן נגלה אלוק"ותו יתברך על ידי הביטול בבחינת היש דייקא אשר היש מצד התגלותו הוא נפרד גמור ועל ידי ביטולו והפיכתו אל הקדושה נגלה על ידו יחודו:

פרק ט

והנה באצילות הלבושים הם בחינת עור כי באצילות הכל הוא כח אחד דהיינו שכח היש מתאחד אצלו ברוך הוא לכח אחד ממש לכן נקרא עור כמו שעור האדם הוא מחובר עם האדם לעצם אחד כן התחברות כח היש עם כחו יתברך לכח אחד ממש אף על פי כן נקרא לבוש לגבי עצם כחו יתברך מצד עצמותו ברוך הוא אפילו בבחינת הכלים אשר איהו וחיוהי וגרמוהי חד בהון כי אפילו כח הגבול שבכחו יתברך הכל הוא עצמותו ברוך הוא אבל גילוי היש שבכחו הרי מצד הגילוי נערך לכח נפרד אבל אצלו יתברך גם גילוי היש מתחבר עמו ומתאחד בכחו יתברך וכל עיקר האצילות הוא בכדי לגלות דווקא בבחינת נפרד בבחינת גילוי ולכן כל הכלים דאצילות שהם גוף הספירות שהם חכמתו ובינתו ודעתו וחסדו כו' כולם הם לצורך הגילוי אך אצלו הם מיוחדים לכן עור שהוא הגילוי מחבר ומקשר כל הכלים לאחדים דהיינו שיהיו כולם משפיעים להגילוי ודי למבין אבל בבריאה יצירה עשיה אשר שם הוא הנגלה לבחינת יש גמור בבחינת התחלקות נקרא חשמל הזה בחינת לבוש גמור כי שם נגלה ליש גמור בבחינת נפרד וכאשר נכלל בקדושה דהיינו על ידי הביטול והתקשרות ביחודו יתברך אז נגלה על ידי בחינת היש גילוי אלוק"ותו יתברך ודייקא על ידי היש בזה יתגלה יותר כי מצד עצם ההתחברות אין שייך גילוי כי כל גילוי הוא לבר דייקא ולזולת אבל בעצם אחד אין שייך גילוי כן כביכול מצד עצם יחודו יתברך אין שייך גילוי כי למי יתגלה אשר הוא אחד באמת אבל מצד גילוי יחודו בבחינת היש שם נגלה דייקא יחודו על ידי בחינת לבושי היש והן החשמלים שבבריאה יצירה עשיה ולכן חשמל בגימטריא מלבוש כמבואר בעץ חיים והוא הטוב המתברר מנוגה ולכן כל עיקר הבריאה הוא לתקן אלו הלבושין דייקא וזהו מה שכתוב כל הנקרא בשמי ולכבודי בראתיו יצרתיו אף עשיתיו כי כל הנקרא בשמי הוא באצילות הוא ההתקשרות האמיתי שהוא כל כידוע שכל הוא ההתקשרות שהוא מקשר אפילו הנקרא בשמי אשר שמו הוא הגילוי כי אצלו יתברך מתקשר ומתייחד אפילו הגילוי אליו אבל בבריאה יצירה עשיה נקרא הגילוי בחינת לבוש וזהו ולכבודי כמאמר רבותינו זכרונם לברכה רבי יוחנן קארי למאניה מכבדותא ודי למבין:

והנה החשמל זה הוא לבוש לבריאה בבחינת לבוש ההשכלה וביצירה הוא לבוש המדות ובעשיה הוא לבוש המעשה והוא הנקרא מחשבה דבור ומעשה של כל העולמות אשר הם נקראים לבושים ועצם ההשכלה ועצם המדות ועצם כח העשיה הם נקראים אלוק"ות גמור שהוא כחם ובטולם מצד עצמות אלק"ותו יתברך המתלבש בבחינת לבושים אלו והגם שכל הבחינות אפילו האלוק"ות שבכל העולמות מתברר דייקא מתוך היש כמו שנתבאר לעיל אך התבררות בחינת כח היש שהוא הכל כחו לבדו יתברך אפילו בבחינת היש דהיינו כל חיות בחינת היש הכל הוא חיות אלק"ית כי הוא יתברך המהוום ומחיים ומקיימם וכל הבחינות הן מצד ההשכלה הן מצד המדות הן מצד העשיה הכל הוא כחו לבדו יתברך אבל כל זמן שלא נתברר דהיינו שהוא בהסתר מצד הצמצום וההסתרה לא נגלה כחו יתברך והוא הנקרא קליפה כמו שקליפה מחפיא על המאכל ומסתירו הגם שהמאכל הוא בתוך הקליפה אף על פי כן לא נגלה המאכל כי הקליפה מסתירתו:

והנה העיקר הוא המאכל כו' כן חיות אלק"ית הנמשך בכל העולמות מצד השבירה שהוא ההסתרה אז אינו נגלה כחו יתברך על ידי בחינת היש גמור המסתיר אבל כשמתברר מתוך הקליפה דהיינו שמסירים ההסתרה נגלה כחו יתברך ומתברר בבחינת יחוד גמור בבחינת אלוק"ית ממש שהוא כחו יתברך המחייהו בבחינת יש ומתברר בבחינת אלוק"ית בבחינת אצילות בבחינת ביטול גמור בבחינת יחוד העצמי ובבחינת בריאה הוא מצד השכלת יחודו יתברך וביצירה מצד המדות ובעשיה מצד העשיה וכולם המה כח אלוק"י ממש מצד כל כח חילוקי הדרגין אשר אצלו יתברך כל חילוקי הדרגין ביחוד גמור וכל בחינת התחלקות הוא מצד היש כי אצלו יתברך מצד עצמותו הכל הוא כח אחד אבל עיקר הכוונה מאתו יתברך היא כדי שיתגלה אלוק"ותו יתברך בכל הפרטים והתגלות זה אינו נגלה כי אם מצד ההיפך כמאמר הכתוב ויתרון החכמה מן הסכלות כו' כמו למשל באדם שהוא חכם בכח ומשכיל אמיתת הענין הרי הוא בכחו לכח אחד בכלל שמשכיל הדבר שכן הוא אבל בכדי שיתגלה פרטית חכמתו אינו נגלה כי אם מן הסכלות שהוא היפוך החכמה כמו שמקשה איזה קושיא להסתיר חכמתו להיות לו למנגד מזה נגלה פרטיות חכמתו לתרץ הקושיא:

והנה התירוץ הוא מתרץ על פי עצם חכמתו איך שהוא במקור חכמתו ועל פי עצם חכמתו הוא מתרץ אבל בכדי להסיר הקושיא בערך המקשה הרי מוכרח להסבירה ולתרץ אפילו בערכו של המקשה נמצא על ידי זה נגלה כל פרטיות חכמתו כן הוא כביכול בנמשל כי כאשר חפץ לגלות אלוק"ותו יתברך אשר אין זולתו ואין עוד מלבדו:

והנה קודם בריאת העולם היה הכל כח אחד לבד שהוא אין סוף ברוך הוא אשר לכן היה השבירה שיהיה נגלה היש ומנגד אליו יתברך אשר יהיו נגלים דייקא ליש ונפרד אשר על כן על ידי התיקון דהיינו שמגלה יחודו יתברך אפילו בכח היש אז יתגלה כח יחודו בכל הפרטים והנה כח גילוי היחוד הוא מצד עצם יחודו יתברך ומעצם יחודו נגלה עצם יחודו יתברך בכל הפרטים על ידי השכלה ומדות ומעשה לפי אופן היש המסתירו ולכן מבואר בעץ חיים שהמובחר עלה באצילות ומה שלא יכול להתברר בבחינת אצילות נתברר בבחינת בריאה כו' דהיינו שתכלית כוונתו יתברך שיהיה נגלה יחודו יתברך אפילו בבחינת פרטים והבחינת פרטים לא יכלו לעלות באצילות ששם הוא היחוד הגמור וביטול העצמי וכאשר נתבאר זה בחלק הראשון בשער קטנות וגדלות:

והנה זה הבירור הוא הנברר מבחינת הנוגה כמבואר לעיל דהיינו כחו יתברך שבבחינת היש כאשר הוא בכחו יתברך ביחוד עצום על ידי כח הפלא ובירור השני הוא שיתגלה אלוק"ותו יתברך אפילו בבחינת גילוי היש שהוא בחינת ההסתר שהוא בחינת הקליפה אשר מצד הגילוי הוא נגלה דייקא לבחינת היש והכוונה מאתו יתברך שיתגלה אלוק"ותו יתברך בבחינת גילוי דייקא דהיינו שיהיה נגלה ליש ואף על פי כן יהיה בטל אליו יתברך ובחינת בירור זה הוא נקרא חשמל דהיינו מקליפה נתהפך ללבוש אשר בבחינת קליפה היא בבחינת הסתר גמור ומנגד להקדושה עתה יהיה בחינת לבוש בבחינת התחברות אל הקדושה וזהו עיקר תכלית הבירור:

פרק י

והנה בבחינת בירור זה יש שני אופנים דהיינו כמבואר בזוהר הקדוש על מה שכתוב אל גנת אגוז ירדתי כי באגוז יש קליפה החיצונה שהיא קשה ואי אפשר להשיג האוכל כי אם על ידי שבירת הקליפה החיצונה ויש קליפה דקה שסביב האוכל ונדבקת אליו ונאכלת עם המאכל אך כשנתייבש האוכל אז הקליפה ההיא נפרדת מהאוכל כן יש בבחינת בירור החיות האלוק"י מתוך הקליפות הנה הקליפה הקשה הם הקליפות הטמאות אשר המה מנגדים לגמרי להקדושה אין להם תקנה אלא שבירה דהיינו לאכפייא ולסור מהרע לגמרי אבל בחינת נגה הגם שהיא גם כן בחינת קליפה כי גילוי היש הוא נגלה לנפרד אבל כשמהפכין אותה ומתבררת אז נכללת גם כן בקדושה ונעשית לבוש אל הקדושה בבחינת התחברות גמור אבל כשאינה מתבררת היא גם כן קליפה נפרדת ונגלית ליש גמור בבחינת נפרד:

והנה כל הבירורים המה כמשל האגוז הנזכר לעיל אשר בתחלת צמיחתו והתגלותו המאכל מחובר עם הקליפה לאחד וכל מה שגדל יותר נבררת ונבדלת המאכל מהקליפה ונתברר האוכל לאט לאט מתוך הקליפה עד שנגמר בישולו אז נעשה הקליפה קשה ונבדלת מן האוכל לגמרי אבל האוכל בעצמו אי אפשר לו להיות נגלה בצמיחתו בלי הקליפה כן הוא כל בחינת התבררות הקדושה הוא דייקא מן ההיפוך כי גילוי אלוק"ותו יתברך אי אפשר להתגלות כי אם מצד ההסתרה כי מצד עצמותו יתברך אינו בערך גילוי כלל ולכן קליפה קדמה לפרי כמאמר הכתוב ואלה המלכים כו' ואחר הבירור אז נפרד הרע גמור בבחינת נבדלת ונגלה חיות אלוקו"תו יתברך מלובש בבחינת נוגה אשר על כן הקליפות גוברים ומתחזקים כי עדיין לא נתברר הטוב מהן לגמרי ולעתיד כשיתברר לגמרי אז כתיב ואת רוח הטומאה אעביר מן הארץ:

והנה עתה עיקר הבירור לברר מהם והבירור הוא על ידי קליפת נוגה אשר על ידה הן כל הבירורים ולכן כל הפרטים מגילוי אלוק"ותו ויחודו יתברך הוא על ידי בחינת ההיפוך שהוא הקליפה אבל מצד עצמותו ברוך הוא לבדו הרי אי אפשר להתגלות פרטים כי אין זולתו כלל ועל זה נאמר יצב גבולות עמים למספר בני ישראל כי על ידי גבולות עמים שהם הקליפות באו בני ישראל לבחינת מספר דהיינו הקדושה באה לבחינת פרטים וכמו שנבאר לקמן אם ירצה השם וכל הבירורים הם על ידי כחו יתברך בבחינת אצילות אשר אצלו יתברך המה הכל ביחוד עצום ונתבררים כל הבחינות מהיש הן מצד הכח של היש שהוא כחו אשר ביש הן מצד הלבושים שהוא גילוי היש נמצא יש בבחינת הבירור שני בחינות אחד הוא לברר כח היש אשר בבחינת היש לחברו וליחדו אל הקדושה לכח אחד ממש וזהו על ידי עבודת ישראל בקריאת שמע ותפלה במסירת נפשם להוי"ה על יחודו יתברך ובחינה שניה הוא לברר בחינת לבושים שהוא גילוי היש והוא על ידי התורה והמצות אשר כל התורה והמצות מלובשים דייקא בבחינת גבול ובבחינת גילוי היש דייקא כידוע אשר עיקר התורה הוא באיסור והיתר כשר ופסול וחייב וזכאי הוא לשבור הקליפה הגסה והוא אסור פסול טמא וחייב ולברר גילוי היש לחברו אל הקדושה בבחינת לבוש ממש והוא מותר וכשר וטהור וזכאי ועל ידי המצות מעשיות מתהפכים אל הקדושה ממש דהיינו בקלף של תפילין וצמר של ציצית ואתרוג ודומיהם אשר המה נגלים ליש גמור ועל ידי התורה ומצות מתבררין:

והנה כל בחינת יניקת הרע הוא דייקא מהלבושין שהוא בחינת גילוי היש שהוא הנוגה כי על ידי זה יונקים גם מפנימיות הקדושה כי מצד הלבושים שהוא הגילוי נגלה לבחינת יש גמור לכן יש להם אחיזה לעשותו בחינת נפרד גמור וכשחס ושלום גילוי היש הוא נגלה ליש גמור יכולים גם כן להיות להם אחיזה בכחו יתברך אשר בכח היש בבחינת השכלה ומדה והנה הגם שהלבושים הם בתחתית הדרגין ולמטה מכחו יתברך אשר בבחינת כח היש אבל בשורש הלבושים המה גדולים מבחינת היש בעצמו כי כל הבחינות שביארנו הוא הכל כאשר נגלים לנו בבחינת חיותו יתברך הנמשך בעולמות לגבי דידן וכל אלו הדרגין הן בבחינת אצילות ובריאה יצירה עשיה הוא הכל בבחינת אין סוף יתברך המתלבש ולגבי דידן נקראין פנימיות ולבושין וקליפות אבל באמת מצד אמיתותו יתברך הרי אין לתאר שום בחינה נבדלת מאתו יתברך כי יוצר הכל הוא ואין זולתו יתברך כלל כי אם מצד ההסתרה אשר הם לגבי דידן המה נראים להתגלות וכל החילוקים וההבדלים המה לגבי דידן אבל אצלו יתברך הכל הוא בהשוואה גמורה ואדרבה כח הגילוי שיהיה נגלה לבחינת יש הוא מצד כחו הגדול אשר כל יכול להסתיר ולהעלים שיהיו נגלים לבחינת יש וכמשל כל מי שהוא יותר חכם יכול יותר להסתיר ולהעלים בבחינת משל ולהסתיר חכמתו בבחינת ההיפוך דייקא והוא מצד שלימות חכמתו כך הוא כביכול מצד שלימותו יתברך יכול להסתיר שיהיה נגלה בבחינת היש ובבחינת ההיפוך והוא מצד רצונו יתברך לגלות שלימותו והתגלות השלימות הוא מצד הנגלה:

והנה הצמצום וההסתר הוא לגבי דידן אבל לגביה יתברך אין צמצום והסתר מעלים לפניו יתברך ולכן כל בחינת המקיפים היא על הלבושים דייקא כי בחינת מקיף הוא כחו הנסתר אשר לא נגלה בבחינת פנימיות כי אם מקיף עליו מלמעלה ולכן כל הקליפות עמידתם הוא בין הפנימים ובין המקיפין כי בבחינת פנימים המה בחוץ בבחינת חצונית אל הקדושה הן בבחינת לבושים המלבישים את הקדושה הרי הם בבחינת לבוש והוא בבחינת בירור גילוי היש כמו שנתבאר לעיל הן בבחינת קליפות שלא נתבררו הם סובבים את הקדושה בבחינת חצוניות אבל מצד המקיף המקיף הוא סובב עליהם דהיינו שכח עמידתם וקיומם הוא מצד המקיף שהוא בכחו הנסתר אשר כל יכול להסתיר אפילו בבחינת ההיפוך ומנגד ממש לכן המקיף הוא עליהם וכשמתעורר בחינת המקיף הוא דוחה את הקליפות ושורה על בחינת הלבושים דייקא:

פרק יא

והנה דרך כלל יש בכל העולמות אשר המה נבררים מבחינת השבירה שלשה בחינות אחד הוא התבררות כחו יתברך המוסתר בבחינת יש להחיותו שהוא חיות של כל דבר הנמצא בעולם אשר כחו יתברך הוא המחיים ומקיימם ואלו היה חס ושלום הסתלקות כחו מהם אפילו רגע היו חוזרים למקורם והיו בטלים במציאות לגמרי והנה כל זמן שהוא בבחינת שבירה דהיינו שהסתיר כחו יתברך בבחינת הסתר גמור בבחינת יש ונפרד הרי כחו יתברך הוא בבחינת הסתר גמור ממש בהיפוך המנגד אל יחודו יתברך ולכן אחר הבירור דהיינו התגלות כחו יתברך שבכל בחינה ובחינה מהעולמות על ידי כל הבחינות שבעולמות נגלה כח יחודו יתברך כמאמר נודע מצד פעולותיו דהיינו על ידי כל ההתגלות הנפעלים בחכמה ובמדות כאשר נגלה שורשם שהוא אין סוף ברוך הוא על ידי החכמה ועל ידי המדות ומתייחדים אליו ביחוד גמור הרי כל כחות הנבראים נכללים ביחודו יתברך:

והנה בחינת בירור הראשון הוא בחינת עולם האצילות שהם החכמה בינה דעת ומדות של האצילות אשר הם כחם של כל הנבראים המתנהגים בחכמתו ומדותיו וכאשר מתייחדים אליו ביחוד גמור דהיינו שלא נגלה על פי חכמה ומדות כי אם אין סוף ברוך הוא ומתייחד בהם באופן שלא נגלה על ידי פעולתם כי אם עצמותו ברוך הוא ולא שום פעולה אחרת ואיהו וחיוהי וגרמוהי חד בהון ממש כיחוד הנפש עם הגוף אשר אין פעולה מהגוף בלתי כח הנפש והעיקר הוא הנפש והגוף בטל אליו ממש כן הוא ביחוד מדותיו יתברך הנפעלים כאשר הם לגביה אינם יוצאים לשום פעולה אחרת כי אם שהם כלולים בכחו לכח אחד ממש זהו הנקרא עולם האצילות אך הגם שאינו נגלה כח אחר חס ושלום כי אם כחו בלבדו אף על פי כן נקרא עולם כי התגלותו זה הוא על ידי פעולות העולמות שהם חכמתו ומדותיו יתברך אבל כחו בעצמותו הרי הוא אינו בערך התגלות כלל ואין זולתו כלל ואפס בלעדו והתגלותו יתברך הוא על ידי העלם והסתר בבחינת חכמה ומדות בזה הוא מתגלה:

והנה אצלו יתברך אין לתאר אליו חכמה ומדות כלל כמבואר בשערים הקודמים ולכן מדותיו אלו אין לתאר אליו כי אם מצד הסתרת ההיפוך מצד גילוי היש שם הוא תואר החכמה והמדות ולכן כל מדותיו יתברך וחכמתו ובינתו הם נתבררים מתוך השבירה אבל התבררות שלהם הוא בחינת יחוד גמור ולכן נקראו גופא כי תואר חכמה ומדות אין להעריך אל עצמותו יתברך כי אם כערך גופא לגבי נשמתא:

וכמו שהגוף מצד ערכו הוא גדר נבדל מהנפש אשר אין להעריך אותם בערך ויחוס אחד כלל רק מצד כחו הפלא מקשרם ומייחדם לאחדים ביחוד גמור כן אין להעריך אליו יתברך חכמה ומדות ומצד גדרם הוא רחוק מהם יותר מערך ריחוק הגוף מהנפש רק מצד כחו הפלא הוא מקשרם ומייחדם לאחדים ונתייחד בהם ממש ביחוד עצום וכמו שהולדת הגוף הוא מאב ואם והקדוש ברוך הוא הוא נותן בו נשמה כן המדות האלו הנקראים גופא המה מתבררים מתוך השבירה והוא על ידי אבא ואימא כי אבא נקרא חכמה דהיינו כחו יתברך שבבחינת היש אשר כל בחינת היש הוא מכחו יתברך ואמא נקרא בינה דהיינו כח כל הצטיירות היש כאשר הוא בכחו יתברך כל בחינה ובחינה מהנפעלים בעולם בכל פרט ופרט וסדרם ואופנם והנהגתם כמו למשל בהבדל מאדם בשר ודם כשרצונו להתמשך לאיזה דבר הרחוק מגדרו בשביל שיש אצלו איזה חפץ וכח התחברות בזה הנה בעת התמשכותו בחפצו לאותו הדבר הרי הוא מתמשך דרך כלל מצד כח התחברותו לאותו הדבר ואחר שמתמשך שם בבחינת כלל מצייר בהבנתו איך ובאיזה אופן יחובר אליו ובאיזה אופן יתמשך ואיזה פעולה תהיה לו ומצד הבנה הזאת מתמשך במדותיו לפעול הדבר ההוא כרצונו כן כביכול אשר מצד השבירה הרי נגלה היש לדבר נפרד וזולת באין ערוך לגביה בערכים אין קץ ואדרבה בחינת היש מצד התגלותו הוא בחינת מנגד אך כל זה הוא מצד ההסתרה אבל מצד אמיתותו הכל הוא כחו יתברך כי אין זולתו אשר על כן כאשר המלכים שנשברו מעלים מיין נוקבין להתחבר למקורא ושרשא דכולא המשתווה בעצמותו מזה כביכול נעשה ברצונו להתחבר ולהתייחד עם בחינת היש דייקא אפילו בבחינת התגלות ועל ידי רצונו יתברך נתעורר כחו יתברך שבבחינת היש אשר מצד כחו יתברך הלא היש אין מהות בלעדו ומצד ההסתרה אין להעריך היש בבחינת התחברות אליו ואדרבה הם שני הפכים ואזי נתעורר בינתו יתברך דהיינו איך לפעול היש ולהתחבר עמו באופן שלא יסתיר גילוי היש בכל האופנים והבינה הזו היא התגלות השוואתו יתברך ושלימותו אשר מצד שלימותו יתברך הרי הוא כולל כל הכחות מה דהוי ומה דעתיד למהוי מריש כל דרגין עד סוף כל דרגין בהשוואה אחת לכן הכח הזה נתגלה בבינתו יתברך להתמשך בבחינת כלי היש בבחינת יחוד גמור ולכן התגלות עתיק הוא בבינה כי בחינת עתיק הוא כח השוואתו יתברך המשתווה עם היש ובינה זו היא המולדת את בחינת הזעיר אנפין שהם החכמה ובינה והמדות אשר מצד היש עם נוקבא שהוא התגלות היש לכן הולדת זעיר ונוקבין הוא מבחינת אבא ואימא ממש והקדוש ברוך הוא שהוא בחינת אריך אנפין נותן בו נשמה דהיינו שמתמשך בבחינת החכמה והמדות שהוא זעיר אנפין בבחינת אין סוף ממש ודי למבין והבן מאוד:

פרק יב

והנה הגם שנתבאר שהחכמה ובינה ומדות הם נערכים לגופא וכח המולידם לבחינת אבא ואימא חס ושלום להעריך איזה מהות גוף או איזה מהות אחר כמו למשל באדם כי אין להמשילו חס ושלום לאדם אשר באדם הגוף הוא באמת מהות נבדל ממנו והולדתו מאבא ואימא הרי הם גם כן בחינות נבדלות אבל אצלו יתברך חס ושלום להעריך מהות בלעדו או חס ושלום כח אחר שהוא אבא ואימא כי הכל הוא כחו לבדו יתברך בלי שום שינוי והבדל כלל:

והנה על זה מבואר בתיקונים במאמר פתח אליהו זכור לטוב וכמה גופין תקינת להון דאתקריאו גופין לגבי לבושין דמכסיין עליהון דהיינו מה שהספירות אתקריאו גופא הוא מצד בריאה יצירה עשיה שהמה נקראין בחינת לבושין כי בבריאה יצירה עשיה הלא נגלה היש למהות נבדל בבחינת יש גמור רק שמתבטל אל יחודו יתברך ונכלל בו ולכן המה מלבישים ליחודו יתברך שבבחינת אצילות דהיינו חכמה דבריאה מלבשת לחכמה דאצילות כי חכמה דאצילות הוא עצם הביטול כאשר הוא בכחו וגילוי הביטול הזה הוא מצד חכמה דבריאה כי בוודאי מוכרח להיות כח החכמה זו בכחו יתברך שאם לא כן מי נתן חכמה מצד הבריאה ובאמת הוא החכם בבחינת הבריאה וכן הוא בחסד דבריאה אשר הוא יתברך בעל החסד ומכחו הוא נפעל החסד הזה נמצא מוכרח להיות בכחו יתברך החכמה והבינה והחסד וכו':

והנה מצד שאין להעריך אליו יתברך חכמה ובינה ומדות הרי אין להעריך את אלו הבחינות אליו יתברך כי אם כגופא לגבי נשמתא שהוא אין סוף ברוך הוא והם מהות נבדל ממנו ואין להעריך אותם כי אם מכח היש שנתיחד ונתחבר בחיבור וקישור ויחוד עם כחו יתברך בבחינת אין סוף ברוך הוא וכל זה הוא מצד הלבושין נקראו המדות גופין אבל באמת איהו וחיוהי חד ואיהו וגרמוהי חד בהון ממש בלי שום שינוי כלל דהיינו הגם שיש בכחו יתברך כל המדות אבל הם מתייחדים אצלו יתברך באין הבדל ושינוי כלל ואיך ובאיזה אופן זה לא נודע לנו כלל כי כמו שלא נודע מהותו יתברך כן לא נודע יחודו יתברך באיזה אופן הוא כי כח היחוד הזה הוא פלא ולכן לא נקראו גופין כי אם לגבי לבושין דמכסיין עליהון לכן אמר ואתקריאו בתיקונא דא חסד דרועא ימינא דהיינו שהספירות אתקריאו בתיקונא דא כי תקון הוא לבוש כידוע התרגום של לא ילבש גבר כו' לא יתקן גבר בתקוני' כו' לכן נקראים בתיקון זה דהיינו מצד הלבוש נקרא חסד דרועא ימינא כו' אבל לא מצד כחו יתברך וכמבואר בסוף המאמר דין איהו גבורה משפט איהו רחמי כו' כולא לאחזאה איך אתנהיג עלמא בדין ובמשפט אבל לאו דאית לך צדק ידיעא דאיהו דין כו' ולאו מכל אלין מדות שמה שנקראים מדות וגופא הכל מצד הבריאה אבל מצד כחו יתברך אין לתאר אליו מאילין מדות כלל אך עם כל זה כח אלו הכחות הנמצאים אצלו יתברך להיות נמשך על ידם בבריאה יצירה עשיה הוא הכל מבירורי המלכים שנשברו כי שלא מצד הבירור אין לתאר המשכתו יתברך בבחינת עולמות כלל אפילו בבחינת יחוד מאחר שאין זולתו ולכן יש בחינת נוגה גם כן נגד אצילות כמו שנתבאר לעיל:

שעיקר הבירורים הם מנוגה כי נוגה הוא כח גילוי היש אבל באצילות הוא כולו טוב כי אפילו בחינת גילוי היש הוא נכלל בכחו יתברך ביחוד עצום ולכן באצילות נקרא עור כמו עור המחובר לגוף בהתחברות גמור וביחוד אחד ועוד זאת שכל קשורי אברי הגוף הוא על ידי עור כן מתארים בחינת כח גילוי היש שבכחו לבחינת עור מצד התחברות והתדבקות גמור וגם כח כל המדות שבכחו המקושרים ומיוחדים בכחו יתברך הוא על ידי בחינת עור שהוא נוגה ונקראת חשמ"ל כמו שנתבאר לעיל וטעם שלפעמים נקראת חשמ"ל ולפעמים בחינת נוגה תמצא בעץ חיים בשער החשמל ובשער הנוגה: נמצא שיש באצילות שני בחינות בירור בירור אחד הוא מצד כחו יתברך שבבחינת היש ושני הוא מצד הלבוש שהוא גילוי היש אבל באצילות מתחבר ומתייחד הכל לאחדים בבחינת יחוד עצום ושורש שני הבירורים הוא בחינת מ"ה וב"ן שמ"ה הוא כחו יתברך שבבחינת יש וב"ן הוא גילוי היש ועיקר הבירורים הוא משם ב"ן כידוע ליודעי ח"ן:

פרק יג

ובירור המתברר בשלשה עולמות בריאה יצירה עשיה הוא גם כן נחלק לשני בחינות דהיינו ביטול היש בבחינת מהותו שהוא על ידי השכלה שיהיה נכלל ביחודו יתברך על פי ההשכלה שהוא כח ההשכלה ובחינה השניה הוא גילוי ההשכלה שהוא היש הנגלה אך גילוי ההשכלה היא בחינת לבוש כי בבחינת השכלה הרי נגלה היש בהתגלות גמור כי ההשכלה הוא בחינת יש כי בבחינת אין אין נופל שם השכלה כלל כי הוא ביטול גמור בעצם אבל הביטול הנמשך על ידי ההשכלה הרי יש מי שמשכיל:

והנה בהשכלה עדיין גילוי היש בהרגשה מועטת כמו למשל באדם שמשכיל איזה דבר טוב הרי התקשרותו לאותו דבר הוא מצד עצם הדבר שמשכיל שמוכרח להיות כך והדבר הוא טוב מצד העצם אשר אין לנטות ממנו והשכלתו מכריחתו להדבק בהדבר ההוא הרי העיקר הוא מצד השכלתו העצמית והתדבקותו אל הטוב מצד עצמו הוא הטפל כן כביכול ביטול הנמשך על פי השכלה מצד הבנתו שאין עוד מלבדו ואשר כל העולמות המה בטלים אצלו מצד השכלה זאת מתבטלים ומתכללים ביחודו נמצא עיקר הביטול הוא מצד עצמותו וביטולם של הנבראים הוא בחינת טפל לכן בבריאה ששם נגלה השכלתו יתברך הוא רובו טוב ומעוטו רע ולא שיהיה בעצם הקדושה רע חס ושלום רק מצד שבהשכלה הוא מוכרח להיות גם כן גילוי היש ומי שבטל הרי מצד גילוי היש יכול להתאחז בחינת הרע ובבחינת יצירה ששם הוא התגלות מדותיו דהיינו להדבק בו באהבה וביראה וכו' שם הוא יותר נרגש היש כי בבחינת אהבה הביטול הוא לא מצד אהבה כי אם מצד שהוא אוהב הדבר השייך לנפשו למשל כי מצד שהוא ערב לנפשו ושייך אליו מצד זה הוא מתדבק נמצא בבחינת אהבה יש שני אופנים אופן אחד הוא מצד העצם אשר הוא ערב ואופן השני מצד שהוא ערב לנפשו כן הוא כביכול התגלותו יתברך בבחינת מדות ביצירה יש בבחינת ביטול והתדבקות על ידי המדות אהבה כו' שני בחינות אחד הוא מצד אהבת העצם שהוא הטוב ושנית הוא מצד אהבת עצמו שרוצה להדבק בהטוב מצד שהוא טוב לנפשו לכן ביצירה הוא חציו טוב וחציו רע ולא חס ושלום שיהיה הרע בהטוב בעצמו דהיינו בהאהבה וביראה עצמה כי באמת הביטול שמתבטל על ידי אהבה ויראה הרי הוא טוב גמור כמו הביטול של המלאכים שהגם שביטולם הוא על ידי אהבה ויראה כמו מחנה מיכא"ל ביטולם הוא על ידי אהבה ומחנה גבריא"ל ביטולם הוא על ידי יראה אף על פי כן מחמת אהבה הנגלה בו מבטל מהותו ומהפך היש שלו על ידי אהבתו לגמרי וכן בבחינת היראה הגם שביראה הוא שני מהותים דהיינו מצד העצם ומצד עצמו שהוא ירא אך אף על פי כן מצד התגברות היראה אשר בבחינת גבריא"ל הרי הוא בטל לגמרי באופן שמבטל בחינת היש שלו שלא נחשב אצלו לכלום נמצא מצד הטוב הוא כולו טוב אבל מצד שעיקר הביטול הנגלה ביצירה הוא דייקא על ידי הרגשת היש הרי נגלה כח היש ביצירה ובהתגלות כח היש יכול להתאחז בחינת הרע בהיפך להיות אוהב את עצמו דייקא:

וכידוע שביצירה הוא בחינת מט"ט מצד הטוב ובחינת סמא"ל מצד הרע אך במט"ט נתהפך כולו לטוב אפילו צד הרע שהוא היש נתהפך לטוב ובסמא"ל הוא ההיפך אפילו הטוב שבו נתהפך לרע ובעשיה שכל הביטול הוא בבחינת עשיה הוא רק מצד העשיה כמשל מצד מורא מלך בשר ודם מבטל את עצמו ומקבל עליו עולו נמצא עיקר הוא היש שלו רק מצד מוראו ועולו מבטל את עצמו כן הוא בעשיה אשר נגלה כבודו יתברך בבחינת עשיה גשמיות כמו צבא השמים שבטלים ומשתחווים לו אבל הם בעצם נרגשים ליש גמור נמצא היש שלהם עיקר רק שהם מבטלים היש מצד מוראם וביטולם אבל כל הביטול הוא בבחינת יש גמור לכן בעשיה רובו רע ומעוטו טוב וגם כן כנזכר לעיל לא שיהיה חס ושלום הרע בטוב שבעשיה כי מצד הטוב הוא טוב גמור דהיינו הגם שהביטול הוא באופן העשיה אבל מצד ביטולו מבטל עצמו לגמרי מכל וכל ואדרבה כאשר יתבאר לקמן שעיקר גילוי כבודו יתברך הוא הביטול מצד העשיה רק מצד שבעשיה הוא הרגשת היש גמור אשר על כן הרע גובר אשר יכולים להחשיב עצמם ליש גמור ואלקו"ת כמאמר פרעה לי יאורי וכמו סנחריב ונבוכדנצר כמאמר הכתוב אני ואפסי עוד שהוא קליפה דעשיה ואחיזתם הוא מצד שבעשיה נגלה היש הגמור ולכן היה עבודתם להמזלות מצד שהשפעתו יתברך על ידי המזלות הוא בהלבשה ביש גמור בהסתרה עצומה לכן היו מחשבים להיש שלהם הנגלה ובטלים אליהם אבל הצבא השמים בעצמם המה בטלים ביטול גמור אליו יתברך:

והנה עיקר הכוונה הוא מאתו יתברך שיהיה נגלה כבודו יתברך בבחינת השכלה ומדות ועשיה דייקא אשר על כן היו הצמצומים אבל מצד הגילוי הרי יכול להתאחז ההיפוך כי את זה לעומת זה עשה אלקי"ם כי כל עיקר גילוים הוא מצד ההיפך דייקא מצד הבירור וזהו תכלית הכוונה אשר על כן בעולמות בריאה יצירה עשיה הם נקראים לבושים אפילו מצד הטוב כמאמר הכתוב לכבודי בראתיו כו':

פרק יד

ודרך כלל נקראו הלבושים מחשבה דיבור ומעשה מחשבה הוא בחינת לבוש הבריאה והדבור הוא בחינת לבוש היצירה ומעשה הוא לבוש העשיה כי השכל בעצמו הוא רק מהות ההשכלה בבחינת כח והמחשבה מגלה ומלביש את ההשכלה על ידי אותיות המחשבה ובחינת מחשבה נקראת בריאה ששם הוא הביטול מצד ההשכלה באור אין סוף:

והנה כח ההשכלה אינו נגלה כי אם על ידי אותיות המחשבה אשר הם כלים לגילוי ההשכלה והן הן הרוחין והנפשין אשר הם בהיכלות דבריאה שהם המלאכים דבחינת בריאה אשר כל גלוייהם הוא על ידי אותיות והם הצירופים של המלאכים כגון מיכא"ל גבריא"ל רפא"ל אוריא"ל ובכל בחינה מאלו יש להם מחנות מלאכים בצרופים רבים אין מספר כמאמר הכתוב אין מספר לגדודיו ובתוך אותיות נגלה ההשכלה וכח ההשכלה בעצמה היא נשמה דבריאה שהוא אלוק"ות גמור הנמשך בההשכלה וכן הם אותיות וצירופים גם כן במדות שהם דחילו ורחימו שכליים דהיינו בחינת האהבה והיראה והפחד הנולד מההשכלה אשר המה גם כן נגלים על ידי אותיות המחשבה וכמשל בהבדל מאדם שכשיש לו איזה אהבה לדבר מצד שמשכיל על דבר טוב האהבה היא במחשבתו שמחשב תמיד מה שאוהב ובחינת דבור הוא גילוי המדות לפועל למשל לדבר מה שחפץ באהבתו והיפוך מה ששונא וגם מהות הדבור מקבל מהמדות כן כביכול התגלות מדותיו בבחינת יצירה ששם הוא התגלות מדותיו יתברך שהוא חסדו וגבורתו ותפארתו גילוי מדותיו הוא כביכול על ידי אותיות הדבור ולא שיהיה ביצירה דבור גשמי רק למשל כמו שבדבור באדם יוצא לפועל מחשבתו ומדותיו כי במחשבה הם סתומים כן כביכול יוצאים פעולת מחשבתו שביצירה הם המלאכים שהם שלוחי ההשפעה בבחינת הנהגת העולמות בבחינת גילוי חסדו וגבורתו ועיקר גילוי חסדו הוא ביצירה ולכן נקרא יצירה ששם מצטיירים כביכול כל הכחות לפועל בדין ובחסד וברחמים ולכן ביצירה הוא בחינת מט"ט שהוא שרו של עולם שעל ידו הוא גילוי הנהגת העולם ושם הם חיות הקודש שהם חיות אש ממללות כמבואר בדברי רבותינו זכרונם לברכה:

ולכן גילוי הנבואה הוא ביצירה ושם הוא המראה דהיינו גילוי אלוק"ותו יתברך על ידי מדותיו כמאמר הכתוב ואראה את הוי"ה הוא מראה דמות כבוד הוי"ה ששם הוא בחינת גילוי ולא גילוי גמור בגשמיות כי אם הצטיירות הרוחני אשר היה נפעלת בהנביא לבד משה רבינו עליו השלום שהיתה נבואתו מעולם הבריאה ולכן ביצירה שם הוא הלבוש היותר בגילוי ובעשיה התגלותו יתברך הוא על ידי בחינת עשיה שהוא פעולת העולמות הנגלים בבחינת עשיה כמו הגלגלים וצבא השמים אשר מהם אינו נגלה אלוקו"תו יתברך כי אם על ידי בחינת עשיה גמורה אבל ההשכלה והמדות אינם נגלים בעשיה כי אם באופן העשיה דייקא נגלה אלוק"ותו יתברך כמו למשל באדם שנגלה חיות הנפש שבו על ידי כלי המעשה:

תוכן העניינים

שערי עבודה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה