אור ברסלב
שערי עבודה שער ראשון

שערי עבודה· רבי אהרון הלוי הורוביץ

שער ראשון

הקדמה

פרק א

שער יחוד זעיר ונוקבין ותורת האדם וקראתיו בשם שער יחוד זעיר ונוקבין שהוא בחינת יחוד קודשא בריך הוא ושכינתיה
הנה כבר נתבאר בחלק הראשון שרשי היחוד בכלל ובפרט בעזר השם עתה ביררתי כללים ופרטים השייכים לעבודה ונוסף על זה פרטים רבים בכדי לבאר שורשי יחוד העבודה בעזר השם היות שנתבאר בשערים הקודמים שורש יחוד העולמות איך שהמה מיוחדים בכוחו יתברך בלי שום שינוי ופירוד חס ושלום ואשר כל הנמצאים המה נמצאים מאמיתיות המצאו בכל פרט ופרט וכח עצמותו יתברך לא סר מהם מכל חלוקי הכוחות הנמצאים ואף על פי כן לא אשתני בהון ולא אתרבי בהון וכאשר היה לבדו יתברך קודם שנברא העולם בלי שום חילוק כוחות כי אם כוחו לבדו פשוט בתכלית הפשיטות הגם שכל כוחות הנמצאים המה כמוסים בכוחו יתברך אף על פי כן אין לתאר ולהעריך אלו הכוחות למהות כוחות מחולקים אפילו בהעלם דהעלם כי אם שהכל הוא כוחו לבדו יתברך פשוט בתכלית הפשיטות ושוה בתכלית ההשוואה כן אחר בריאות העולם והוויות הכוחות בבחינת חלוקים ונבדלים בריבוי כוחות לאין מספר ובבחינת שינוי הכוחות בשינויים רבים עד אין קץ לא אשתני על ידי הכוחות האלו חס ושלום ולא אתרבי בהון ולא נחלקו חס ושלום לכוחות נבדלים כי אם הכל הוא כוחו לבדו יתברך בלי שום שינוי מצד כח השוואתו יתברך הנתגלה על ידי בחינת כתר שהוא הפלא דהיינו שיהיו נמצאים בכוחו יתברך לאין קץ פרטים ואף על פי כן יהיו מיוחדים בתכלית היחוד בלי שום שינוי כלל כמבואר לעיל באריכות אשר ממש לא אשתני כוחו העצמי יתברך כי אם הכל הוא כח אחד לבד ולא סר כח השוואתו יתברך מכוחות הדרגין והספירות שהם מקור לכוחות המתחלקים בבריאה יצירה עשיה אלא הכל כח אחד מיוחד לבד ודבר זה הוא על ידי כוחו הפלא המחבר שני הפכים בנושא אחד שמצד התמשכותו יתברך בכל פרט מריש כל דרגין עד סוף כל דרגין הכל בכוונה מיוחדת:

ואין דבר נעלם מנגד עיניו והכל בדקדוק בכל פרט אשר אין כח דומה לחבירו ואף על פי כן יהיה כח אחד לבדו יתברך בלי שום השתנות כלל וכלל ובחינת היחוד הזה נקרא בשם יחוד האצילות דהיינו כל הכוחות כאשר המה אצלו יתברך המה הכל כח אחד בלבד כמאמר הכתוב גלמי ראו עינך ועל ספרך כולם יכתבו ימים יוצרו ולא אחד בהם וכמבואר בשערים הקודמים דהיינו הגם שיש בחינות ספירות וימים המה המשכות יוצרו שבאו בבחינת הצטיירות כל מהות אף על פי כן הוא אחד בהם והנה יחוד הזה שהוא בבחינת אצילות נערך לשתי בחינות דהיינו כוחו יתברך כאשר המה נערכים לגבי עצמותו יתברך שהמה הכל כח אחד בלבד בלי שום שינוי כלל וזה נקרא קודשא בריך הוא וזעיר אנפין ושם הוי"ה ברוך הוא ויחודא עלאה אשר נאמר אני הוי"ה לא שניתי כלל מצד עצמותו יתברך כנזכר לעיל:

והנה מאחר שכל תכלית כוונתו יתברך היה בכדי לגלות שלימותו דהיינו שיהיו נגלים כל הכוחות האלו בבחינת פרט דווקא בבחינת התחלקות כי מצד כוחו יתברך בעצמותו הרי לא ניתנו לחלק כלל מצד התאחדותו יתברך בעצם ונושא אחד בלי שום הבדל כלל כמבואר בשערים הקודמים וכל עיקר הכוונה היה לגלות שלימותו מצד הגילוי מוכרח להיות נגלה כל פרט ופרט דווקא בבחינתו בכדי שעל ידי זה יתגלה שלימותו יתברך ואחדותו בהם כאשר יתבאר למטה וכח זה הוא ההיפוך מאחדות כי לחלק יצאו דווקא אך אף על פי כן אפילו כח הגילוי כאשר הם אצלו יתברך בחינת אצילות הכל הוא כח אחד לבד מצד שלימותו יתברך והשוואתו אשר אינו בערך דרגין כלל ואשר לא נודע מהותו יתברך שני ההפכים המה הכל כח אחד והנה כח הגילוי אשר בכחו יתברך נקראת מדת מלכותו יתברך כי מלכות הוא גילוי כי אין מלך בלא עם כידוע ונקראת נוקבא כמו שהנוקבא היא מקבלת מהדכורא שהיא בחינת מקבלת כל הכוחות שבכוחו יתברך לגלותם ונקראת יחודא תתאה שהוא יחוד של תתאין כאשר יתבאר ונקראת שכינה ואדנ"י שכינה על שם התגלותו יתברך להיות שוכן בבחינות דרגין מחולקים והתגלותו יתברך בהם על ידי בחינת אדנות כאשר יתבאר:

פרק ב

והנה הגם שנערכים לשתי בחינות דהיינו קודשא בריך הוא ושכינתיה אבל מצד אצילות לית אפרשותא ביניהם כלל כי אם כח אחד לבד שהוא עצמותו יתברך אשר נושא שתי הבחינות בכוחו לבדו בלי שום הבדל כלל כמאמר הכתוב אני הוי"ה הוא שמי וכבודי לאחר לא אתן שמדת מלכותו יתברך שהוא בחינת הגילוי נקראת שם כי כל שם מורה על זולת כי למשל אדם לעצמו אינו צריך שם ואין שייך בו בחינת שם כלל כי אם שהזולת יקראהו בשמו וגם שם הוא תואר המגלה את הכלל כמו למשל אדם שהוא חכם או גבור בכח דהיינו שיש בכוחו חכמה וגבורה אבל בעודנו בכוחו הכל הוא כח אחד אבל כשנתגלה חכמתו מכוחו או הגבורה אז על ידי התגלות זו נגלו כוחותיו בכל פרטיהם כן כביכול מדת מלכותו שהיא הגילוי מכוחו דהיינו להתגלות כל הכוחות בבחינות פרטיהם אשר מצד כח עצמותו הכל הוא כח אחד בלבד אבל על ידי ההתגלות בזה יתגלו כל כוחותיו יתברך בבחינת פרט וכל גילוי לא תתארהו אלא מצד הזולת דהיינו שיהיו נגלים בבחינת יש דווקא אשר הכל הוא מהמדה הזו לכן נקראת שם ונקראת כבוד כי כל כבוד הוא לבר ולזולת כידוע:

והנה הגם שאין זולתו יתברך ואין לתאר אליו זולת וגם אין לתאר אצלו כח התחלקות נמצאת מדה זו הוא בבחינת היפוך אליו יתברך אך מצד כוחו הגדול אשר לא נודע מהותו כל יכול להיות כולל שני הכוחות לאחדים כמו שמבואר לעיל אשר כל כוחות הפרטים דייקא המה הכל בכח עצמותו יתברך ואף על פי כן מצד כח השוואתו יתברך ומהותו אשר לא נודע הוא כח אחד לבד לכן כל יכול לחבר שני הכוחות האלו בכח אחד לבד על ידי כוחו הפלא ועל זה אמרו שניהם משתמשים בכתר אחד דהיינו כח הדרגין שבעצמותו יתברך שנערכים לכח אחד הנקרא קודשא בריך הוא והוי"ה ברוך הוא וכח גילוי הדרגין דווקא בבחינת פרט והתחלקות וזולת הנקראת שכינה המה הכל בבחינת פלא אחד שהוא כל יכול להאציל הכוחות האלו ושיהיו באחדות אחד ועל זה נאמר אני הוי"ה שהוא קודשא בריך הוא כנזכר לעיל ושמי שהוא הגילוי בבחינת מלכות הכל הוא בלי פרודא כלל וכבודי שהוא התגלותו לאחר לא אתן מאחר שאין זולתו כלל וכל זה הוא בבחינת אצילות דהיינו כוחות האלו הנערכים מצד כח עצמותו יתברך המתגלה בכל הכוחות האלו בבחינת אחדות וקישורי כל הכוחות בהתאחדות גמורה מצד כוחו הפלא ואפילו כוחו המגלה כל הכוחות בבחינת התחלקות הכל הוא אחד ואני הוי"ה הוא שמי ממש כנזכר לעיל:

אבל מצד שעיקר הגילוי הוא בכדי להיות התגלות גמורה לכן מדת מלכותו יתברך שהוא הגילוי היא המגלה כוחות האלו בבריאה יצירה עשיה בבחינת הסתרה דהיינו להסתיר יחוד הכוחות בכדי שיהיו נגלים בבחינת כוחות מחולקים בכדי לגלות הכוחות בבחינת נפרד ומצד הגילוי הזה נשתנו ונתרבו הכוחות והדרגין בבחינת ריבוי ושינוי ולכן נקראת שושנה דאשתניאת מגוונא לגונא דהיינו שמצד הגילוי נעשה השינוי בבחינות נבראים ונוצרים ונעשים וכל השינויים המה הכל על ידי הגילויים כי אינו דומה התגלות שבמלאכים דבריאה להתגלות מלאכים דיצירה ואינו דומה ההתגלות שבמלאכים דיצירה כההתגלות שבבחינות צבא השמים וכן ההתגלות שבצבא השמים להתגלות שבעשיה הגשמיית וכן בכל בחינה ובחינה הרי המה מחולקים כי מצד התגלות הבריאה אין מהות דומה לחבירו וכל התחלקותם הוא על ידי בחינת ההתגלות שכל אחד נגלה ממנו אופן אחר ומהות נבדל ממהות השני אבל כוחם של כל הנבראים דהיינו כוחם וחיותם של מלאכים דבריאה בכל אופני חילוקיהם והבדלם וכן מלאכים דיצירה וכן בצבא השמים ועשיה הגשמיית אפילו בעפר ודומם הגשמי הכל כח אחד להם בלבד שהוא כוחו יתברך הכולל כל הכוחות ופרטיות כל העולמות וכל הנמצאים בכח אחד דהיינו שהגם שכח התחלקותם של כל הנבראים מוכרח להיות בכוחו גם כן בבחינת הבדל כל פרט ופרט בדקדוק כמאמר הכתוב כולם בחכמה עשית ולך הוי"ה החסד ונקרא בהמדות האלו אשר הוא כביכול נקרא חכם וחסדן וגבור ונצחן מארי קרבייא והוד יוצרינו יתברך נמצא שכל הכוחות הם בכח עצמותו אך אף על פי כן הכל כח אחד להם שהוא עצמותו יתברך בלי שינוי ופירוד וריבוי חס ושלום כי אם הכל כח אחד להם ומדת מלכותו היא המגלית כל הכוחות הכלולים ומתאחדים בכוחו יתברך לכל כח וכח בפרט על ידי מדת צמצומה והסתרתה בבחינת הגילוי ולכן נקראת תמונת כל שבחינת מלכותו יתברך דהיינו החיות הנגלה בכל פרטי הנבראים הוא תמונת הכוחות הכלולים בכוחו יתברך והיא דמיון דכולא שנותנת ציור ודמיון לכל כח ומבדלת בין כח לכח על ידי הסתרתה בבחינת גילוי שלא יהיה הגילוי באופן אחד כי אם בכמה מיני חילוקים והבדלים על ידי התנשאותה ולכן נקראת מדה זו בשם מלכות כמו למשל ממלך בשר ודם שאין גילוי פנימיות מדותיו דהיינו חסדו וגבורתיו שוה לכל כי לשריו מתגלה בגילוי יותר מהגילוי שנתגלה לעבדיו ולעבדיו נתגלה יותר מהגילוי שנתגלה להמון עם ואין שוה גילוי מהותו אליהם אבל מצד מהות עצמו הוא מהות אחד כמו כן כביכול נקראת מדת מלכות בבחינת גילוי הנבראים בבחינות כליהם אבל מצד עצמותו יתברך המהוה לכל הנבראים הכל הוא מהותו לבדו ועל ידי כח הגילוי הזה נגלו כוחות הכלולים בו לבחינות נבדלות וכמאמר הכתוב לך הוי"ה הגדולה וכו' לך הוי"ה הממלכה דהיינו מדת הגדולה והגבורה וכו' דהיינו כל הכוחות והמדות הם לך הוי"ה דהיינו שבטלים ונכללים במהותו יתברך בכח אחד בבחינת הוי"ה ברוך הוא בלי שינוי ועוד זאת לך הוי"ה הממלכה אפילו כח המלכות שהוא הגילוי גם כן הוא לך שהוא כוחו יתברך בלי שינוי כלל כמבואר לעיל כי אם והמתנשא על ידי מדת התנשאות כנזכר לעיל בזה הוא ההתגלות לכל לראש:

פרק ג

והנה מדת מלכותו יתברך שהיא הגילוי שורשה מאוד נעלה כמבואר בשערים הקודמים שנקראת הפלא ופלא דהיינו שאין לדמות הגילוי ממלך בשר ודם שהעם המה מהותים נבדלים בגופים מחולקים אז נופל הלשון מלך שהוא הגילוי אליהם ושייך בזה השתנות מצד המקבלים אשר אינו דומה הגילוי משר לעבד וכדומה לזה מצד שהמקבלים המה מהותים נבדלים ממהותו אבל הקדוש ברוך הוא הלא אין זולתו יתברך ואין מהות נבדל ממנו והכל הוא עצמותו יתברך לבדו כי אפס בלעדו ואם כן איך הוא האופן לתאר בעצמותו יתברך ממש גילוי שהוא מורה על זולת ועוד זאת שישתנה הגילוי בנבראים והלא כח הנבראים עצמם במהותם מאין הוא אשר הכל הוא כוחו לבדו איך תעריך מהות אחר חס ושלום ואף על פי כן נגלים למהותים נבדלים ויהיה משתנה בהם הגילוי כח זה הוא הפלא ופלא וכמבואר בהגה"ה בשער הראשון:

ושורש זה הוא מכוחו יתברך אשר לא נודע מהותו כלל אשר מצד מהותו יתברך אין לתאר שום מהותים וכוחות אפילו בבחינת יחוד כי יחוד הוא מצד הנגלה של כל הכוחות האלו בעולמות אשר כל הכוחות נפעלים ממנו יתברך נקרא יחוד שאף על פי כן המה באחדות אחד בכוחו וכל זה השיעור הוא מצד התגלות העולמות לגבי דידן אבל שלא בבחינת העולמות הנגלים לנו כי אם מצד מהותו לבדו אין לתאר אותו כלל שיהיו בכחו יתברך חס ושלום כוחות מובדלים ולומר שהכחות מתאחדים בכחו לכח אחד כי מאחר שהוא לבדו יתברך הרי חס ושלום לתאר אצלו יתברך שום חילוק כחות וכמבואר בשערים הנזכרים לעיל:

אך מצד הנגלה בבריאה שהוא הבורא ויוצר הכל וכולם בחכמה עשית בוודאי הכל הוא מכח עצמותו יתברך הנשגב ונעלם מכל רעיון נמצא מוכרחים להיות כל הפרטים באופנם ודמיוניהם דווקא וקומתם ובחינתם באופנם הכל בכוחו אשר לא נודע מהותו ומצד אשר לא נודע מהותו כלל לא נוכל להשיג באיזה אופן המה כל הכוחות האלו אצלו יתברך ושם הוא שורש ההבדל דייקא בין כל דרגא ודרגא בכל פרט אך חס ושלום לתאר ההבדל כמו שאנו משערים מצד הבריאה כי אם באופן אשר לא נודע ולא מושג בשום השגה ורעיון ומשם הוא שורש המלכות ושם הוא בחינת נקיבה תסובב גבר דהיינו כוחו יתברך הנקרא קודשא בריך הוא וזעיר אנפין והוי"ה ברוך הוא הוא מצד שעלה ברצונו להתגלות כוחו יתברך בבחינת גילוי הנזכר לעיל:

והנה הגילוי כאשר הוא בעצמותו יתברך אינו יכול להתהוות ממנו שום מהות כי אם שהכל הוא מהותו יתברך לבדו ובכדי שיתגלה שלימותו יתברך היה הצמצום בבחינת כוחותיו יתברך לכוחות נחלקים ואף על פי כן המה אחד מצד השוואתו יתברך מצד כוחו הפלא ואז מגלה הכוחות האלו על ידי כוחו יתברך הנשגב והנסתר מכל רעיון בבחינת הבדלים גמורים להיותם נפעלים בבחינת דמיון ובבחינת תמונה בכדי להתגלות על ידיהם כח השוואתו נמצא מדת מלכות הזאת נעלה שרשה מאוד ועל זה נאמר אשת חיל עטרת בעלה שהיא בחינת הגילוי ובחינת הנוקבא המקבלת כל הכוחות להתגלות על ידה לבריאה יצירה עשיה וליתן להם גבול ומדה ודמיון לכל כח וכח הנכללים ומאוחדים בבחינת זעיר אנפין הנקרא בעלה אשר משפיע במדה זו אבל היא שורש להם כנזכר לעיל ולכן מלאכים שואלים בגינה איה מקום כבודו וכמבואר ברעיא מהימנא כד סלקת סלקת עד אין סוף וכד נחתת נחתת עד אין תכלית וכד סלקת כלא סלקין עמה ויתבאר לקמן אם ירצה השם וזכור זה:

פרק ד

והנה כל זה הוא מצד שורשה שלא בערך המתגלה אבל בבחינת המתגלה היא מקבלת מכל הכוחות האלו ולמטה מכל אלו הכחות המתאחדים הנקראים זעיר אנפין אבל כבר ביארנו שבבחינת אצילות אין להבדילם במהותים מובדלים חס ושלום כי אם הכל כח אחד להם כי באצילות מתגלה כח עצמותו יתברך אשר מצד כח עצמותו יתברך הכל הוא לבדו כנזכר לעיל וכמאמר הכתוב הנזכר לעיל אני הוי"ה הוא שמי בלי פרודא כלל ועוד זאת שבבחינת הוי"ה כתיב אני אשר אני הוא מורה על גילוי כידוע ובבחינת שמי כתיב הוא שהוא כח נסתר מטעם המבואר לעיל:

אבל אף על פי כן מצד כוחות הנגלים בערכינו אשר אין לדמות הגילוי בבחינת כוחות מובדלים בכחו יתברך המתאחד באין שום הבדל כלל משערים אנו בכח האצילות שהוא כוחו מצד הדרגין גם כן קבלתה ממנו בבחינת נוקבא ובבחינת סוף דרגין והיא ה' שניה דאותיות הוי"ה ברוך הוא המתאחדת עמו יתברך בעצם וכח אחד ונקראת סופא דדרגין וכמו למשל כח הדיבור שבנפש אשר הכח הזה הוא למטה מכח המדות והחכמה שבנפש כי המה מהות עצמות הנפש וכח הדיבור הוא רק בחינת גילוי הנפש הגם שבכלל הכל הוא כח הנפש כן בחינת מלכותו יתברך נקראת דבר הוי"ה כי על ידה מתגלים כוחותיו יתברך כי מדותיו יתברך המה גבוהים במעלה מבחינת הגילוי כי המה מהותו בעצמו וכח הגילוי הוא רק לגלות כח מהותו יתברך הגם שגם כח הגילוי הוא כוחו יתברך אבל בבחינת כוחו יתברך שבהמדות הרי נערך בחינת הגילוי שבכוחו יתברך שהיא מלכותו לבחינת כח התחתון והמקבל מהכוחות האלו ונקראת עששיתא דמלקטא כל נהורין כי כח זה היא המקבלת כח המדות שבכוחו יתברך בכדי לגלותם ובזה מתראים כל הכוחות האלו על ידי הגילוי הזה לבחינת כוחות מחולקים כי היא המבדלת בין כל כח וכח ועל ידיה נגלים כל הכוחות האלה כמאמר הזוהר איהי בין כל ספירה וספירה כי שלא מצד הגילוי הלא הם הכל כח אחד בלבד אך על ידי הגילוי מגלין כוחותיהם בבחינת הבדל והנה הגם שבאצילות חס ושלום לתאר איזה הבדל בין הכוחות כי שם הוא גילוי אין סוף בעצמותו אשר הכל הוא כח אחד אך ההערכה הוא מצד כוחו יתברך כמו שאנו מעריכים חסד וגבורה הגם שאצלו אין מדות כלל כי אם מצד העולמות כן גילוי כוחותם זה הנקרא בשם מלכות אנו מעריכים גם כן מצד הבריאה ובחינת הבדל כוחם הכל הוא מצד המתגלה אבל באמת הכל הוא כח אחד מיוחד בהם הן מצד המדות והן מצד הגילוי הכל הוא כח עצמותו יתברך באין שינוי כלל רק מצד המתגלה בבריאה יצירה עשיה אנו מעריכים כוחות האלו מצד עצמותו יתברך אבל באמת הכל הוא כח אחד והשינויים המה לגבי דידן וכמו למשל מכח הנפש אשר כלולים בה כל הכוחות השכל והמדות וכח הדיבור גם כן אבל הבחינות האלו המה בכח הנפש לכח אחד אשר אין לחלקם כלל והנה כל הדברים אמורים בכח הדיבור שבכח הנפש הכל הוא כח אחד אבל בדיבור הנגלה הוא חלוק ומובדל ממהות הנפש בהבדל עצום כי הנפש היא כח רוחני והדיבור הוא כח גשמי הנרגש בכלי הגוף שהוא חמשה מוצאות הפה גשמיים אך מצד התקשרות הנפש עם הגוף מתגלים כוחות נפשו על ידי כלי הדיבור ובכח ההתקשרות יש כח בכלי הדיבור אשר המה אינם בגדר השכלה ומדות לדבר השכלה ומדות וכל חפצו מתגלה בהדיבור:

פרק ה

והנה בבחינת הדיבור הזה הגם שבהתגלותו אין להעריך אותו בערך כח הנפש והוא בבחינת הבדל לגמרי לכן יכול להסתיר כח הנפש מצד הבדלתו ממהותו דהיינו שיכול להסתיר רצונו וחכמתו ומדותיו בכלי הדיבור ולדבר ההיפוך מה שאין כן המדות הכלולים בכח הנפש בעצמה שם לא שייך הסתרה כי לא תוכל לאהוב היפוך רצונה או להסתיר כח אהבתה בעצם הנפש מצד התאחדות כוחותיה בעצם אחד אבל הדיבור אשר לחלק יצא לכן יכול להסתיר חפצו ומדותיו בהדבור בהיפוך מדותיו לכן אין להעריך ערך הדיבור לערך הנפש אך בערך אחד גדלה מעלתה מכוחות הנפש במדות וכח הדיבור אשר בכוחה כי על ידי הדיבור נפעלה כח הנפש מה שלא תפעול בכח מדות הנפש כי בהסתרה שעל ידי הדיבור נגלה עצם רצון הנפש אשר מצד עצם הרצון המכוון בכדי להבין על ידי ההסתרה עצם רצונו:

וגם ידוע שהדיבור מעורר הכוונה ומוסיף חכמה וגם צירוף אותיות הדיבור נעשה ברגע אחד ושיהיו חמשה מוצאות הפה שהם אינם בערך השכלה ואף על פי כן יהיה בהם כל ההתגלות האלה כל אלה מורים על בחינת הדבור אשר שורשו נלקח ממהות הנפש הגבוה מהמשכתה בתוך כלי הגוף כן הוא כביכול מדת מלכות כאשר יצאה בהתגלותה בבריאה יצירה עשיה לפועל ממש הוא נקראת דבר הוי"ה דהיינו שנגלו כל הברואים למהות נבדל על ידי אותיות הדבור המצמצמים ומסתירים התגלותו יתברך על ידי אותיות אשר מצירוף האותיות נתגלה כפי מהות הצירוף וישתנו הנבראים לפי צירוף האותיות אשר הם מצמצמים התגלותו יתברך להיות נגלה כל בריאה ובריאה באופן נבדל ומהות אחר ממהות חבירו והנה בבחינת דיבור זה שהוא מלכותו יתברך נגלה גם כן ההיפוך דהיינו סטרא אחרא המסתיר רצונו יתברך ולהיות נגלה היפוך רצונו והכל על ידי אותיות הדיבור כמו שכתוב ומלכותו בכל משלה ואתה מחיה את כולם אפילו סטרא אחרא בכלל ורגליה יורדות וכו' דהיינו להתגלות ההיפוך מצד כוונת רצונו הנסתר לכן בחינת דיבור הוא נתגלה להבדלה גמורה מכח מדותיו יתברך אשר המה מאוחדים באחדות אחד ובהדיבור יצא לחלק ולא עוד שבכוחו יתברך אי אפשר לתאר חס ושלום ההיפוך כי הכל הוא כוחו לבדו יתברך ובבחינת הדיבור נגלה ההיפוך בזה הוא למטה ממהותו יתברך שבאצילות:

אבל כאשר תעמיק בשורש הדיבור הרי גבהה מעלתו מכח המדות שבכוחו יתברך ומכח הגילוי שבכוחו כי מאחר שאין זולתו ואין לתאר אליו יתברך דבר שחוץ ממנו ודבר נפרד מאתו יתברך כל שכן וקל וחומר לתאר ההיפוך ממנו חס ושלום שלא תחייב זה בשום שכל שיהיה נמשך מאתו יתברך הזולת והנפרד וההיפוך רק שורשו הוא מכוחו יתברך אשר לא נודע ומושג כי אם מחמת כוחו יתברך הנשגב מכל רעיון כל יכול להסתיר בהסתרה גדולה זו וכמאמר הכתוב ואנכי הסתר אסתיר פני ביום ההוא דווקא דהיינו שני הסתרות הסתרה אחת בבחינת אצילות שהיא גם כן בחינת הסתרה בכלים דאצילות אבל בבחינת אצילות שם נתגלה יחודו יתברך אך אף על פי כן היא הסתרה מאחר שהוא יתברך אינו בערך כלים ומדות כלל ושיהיו בחינת כלים בכוחו יתברך אפילו בבחינת יחוד נחשב גם כן להסתרה והסתרה שניה שלחלק יצא ממש בבחינת נפרד היא הסתרה להסתרה ובחינת הסתרה זו הוא ביום ההוא דהיינו התגלות הנקרא יום אשר אינו בערך השגה כלל שהוא בחינת ההוא ודי למבין והוא תכלית כוונתו יתברך בשביל ההסתר הזה שעל ידי בחינת ההסתר הזה יתגלה שלימותו יתברך בכל הדרגין וכמו שיתבאר לקמן אם ירצה השם:

פרק ו

והנה כוחם של זעיר ונוקבין שהם בבחינת יחוד האצילות כמבואר לעיל שזעיר אנפין הוא בחינת קודשא בריך הוא דהיינו שיתגלו בחינת כלים ומדות בבחינת מקור להתחלקות ואף על פי כן יהיה אחד בהם בלי שינוי ונוקבא הוא בחינת שכינה דהיינו כח ההתגלות של הכוחות והדרגין בבחינת כל כח וכח לבדו ואף על פי כן הוא בבחינת יחוד אחד אשר שני הבחינות המה הפכים כמבואר לעיל ואף על פי כן יהיה כח אחד כמו שכתוב אני הוי"ה הוא שמי ביחודא חד כח המוליד לאלו הכוחות מאין סוף יתברך אשר אין להעריך אותו יתברך לשום כח התחלקות כלל ומאחר שממנו יצאו מוכרחים להיות בכוחו יתברך אשר הוא יתברך הוליד לאלו הכוחות ומאחר שאין לייחס אליו יתברך הכוחות האלו ומחמת שלכל דבר המתגלה מוכרח להיות לו כח המולידו מצד שני ההערכות האלו מעריכים כח המוליד לאצילות הנקראים אבא ואמא שהם חכמה ובינה עילאין דהיינו חכמה נקרא אבא שהוא כח מ"ה והוא הנקרא אין ובינה נקרא כח היש דהיינו שנתגלה מעצמותו יתברך כח ומקור להאין והיש שבכח שלימותו יתברך כי מצד שלימותו יתברך כל מה דהוה ודעתיד למהוי הכל הוא בכח אין סוף יתברך אבל חס ושלום לתאר שם איזה כח מצד השוואתו יתברך אשר הוא כוחו לבדו אך מצד התכללותו יתברך מכל העולמות אמת הוא שמצד עצמותו הוא בהשוואה גמורה אף על פי כן מצד שלימותו הרי יש בכוחו השלם מריש כל דרגין ועד סוף כל דרגין ואפילו כח ההיפוך והכל אצלו בהשוואה וכמבואר בחלק הראשון בשערים הקודמים:

וכאשר היה הרצון מאתו יתברך לגלות שלימותו המשיך כח האין וכח היש שבכוחו יתברך על ידי כוחו הפלא לשתי כוחות האלו דהיינו מקור לכח היש ויחודו יתברך בהם הנקראים אבא ואמא הנובעים מכתר שהוא הפלא ועל ידי הפלא נובעים מכח עצמותו יתברך אלו הכוחות כי כדי שיהיה מקור לכוחות אלו הוא על ידי פלאותיו יתברך שאינו מושג איך יהיה מקור לכוחות אלו מצד השוואתו יתברך אבל המקורים האלו המה נובעים מעצמותו יתברך על ידי בחינת הפלא ונקראים המקורים האלו בשם שערות כמו השערה הנמשכת מהמוח שאינה ערך להמוח ששם הוא גילוי השכל והשערות המה ממש כמו דומם לגבי השכל שבמוח אך אף על פי כן ממנו המה נמשכים והמשכתם הוא על ידי גלגלתא המסתיר להמוח ככה כביכול מקורות האלו הנובעים מעצמותו יתברך המה נחשבים לגבי עצמותו יתברך כמו שערות מצד שאין לתאר אליו יתברך אפילו בחינת מקור להכוחות מצד רוממות מעלת השוואתו יתברך אשר אינו בערך דערך דרגין כלל אבל אף על פי כן הם נמשכים מאתו יתברך על ידי בחינת פלא שהוא כתר הנקרא גלגלתא ובחינות מקורים האלו נקראים אבא ואימא שהם המולידים לזעיר ונוקבין דהיינו כח היחוד הדרגין נמשך מאבא וכח גילוי הדרגין נמשך מאמא שהוא מקור היש והנה המקורים הנזכרים לעיל מאחר שהמה נמשכים מאין סוף יתברך מכח השוואתו יתברך אשר אצלו כח הדרגין בהשוואה גמורה לכן כחדא נפקין וכחדא שריין דהיינו כח האין וכח היש נערכים בערך אחד מצד השוואתו יתברך אבל כאשר היה ההולדה מהם כח הדרגין בהתגלותם מהעלם אל הגילוי היה מקודם התגלות כח המדות ויחודם דהיינו מדת גדולתו וגבורתו ותפארתו יתברך ואחר התגלות כח המדות האלו בבחינת יחודם והתקשרותם אז נגלה מדת מלכותו יתברך שהוא כח הגילוי המדות בבחינתם לגלות כל כח מהם בבחינת הבדל כח מהותם אבל אף על פי כן המה עדיין חס ושלום לא יצאו לחילוק ופירוד כי אם כוחם של הדרגין מצד קישור האין סוף יתברך בהם אפילו אחר התגלותם כי כל מוליד מוליד בדומה לו כמו שכוחם ומקורם של המדות הנקרא אצילות שהמה אבא ואמא כחדא שריין בלי פרודא כלל מצד כח האין סוף יתברך בבחינת פלא כנזכר לעיל:

כן אפילו אחר גילויים לא סר מהם כוחו יתברך בבחינת אין סוף לקשרם ולייחדם בכוחו הפלא אבל אף על פי כן אין להדמות ולהעריך אחדותם בבחינת זעיר ונוקבין לאחדותם שבמקורם שהם אבא ואמא כי מצד אבא ואמא אין להעריך בחינת מדות מחולקים כלל וגם אין להעריך כח הגילוי שהוא כח היש לבחינת כח אחר כי אם שהם מקורות להדרגין וגילוי היש אבל באמת המה עצם אחד שהוא גילוי כחו יתברך בבחינת כוחות האלו בבחינת פלא אך אף על פי כן אין להעריך את הכח הזה כי אם כח עצמותו יתברך לבד הכולל שני הכוחות האלו בעצם ונושא אחד אך הגם שכחות האלו הם מכח אין סוף ברוך הוא אף על פי כן מאחר שאין סוף בעצמותו יתברך אין לתאר ולהעריך אותו כלל בערך זה כמבואר בשערים הקודמים:

ולכן ההתגלות של כח זה שמצד העולמות מכוחו יתברך הוא פלא לכן נערכו התגלות כחות האלו כמו שערה לגבי עצמותו יתברך אך אף על פי כן הוא כוחו יתברך שעדיין לא יצא לחלוק דרגין כלל אך מצד שאנו מתארים אין סוף יתברך הנמשך בכח זה שהוא בחינת אבא ואמא לכן נקרא מקור להתגלות כח הדרגין וגילויים בכדי לגלות שלימותו לכן בבחינת אבא ואמא נערכים לבחינת אחד ממש וכחדא נפקין וכחדא שריין אבל בבחינת זעיר ונוקבין שם הוא התגלות כוחות הדרגין וכח גילויים בבחינת כוחות וכלים ומדות גמורים אך אף על פי כן מצד כח השוואתו יתברך בבחינת פלא הוא מייחדם ומתאחדים ומתקשרים כשלהבת הקשורה בגחלת והם עשר ספירות בלי מ"ה שהמה בלי מהות מושג דהיינו שהגם שניתן לשער אליו יתברך כוחות מחולקות אבל בלי מהות מושג כלל וחכים ולא בחכמה ידיעא כמבואר לעיל:

ואז ניתן לחלק מצד יחוד כח הדרגין בעצמותו הנקרא יחודא עילאה וזעיר אנפין ומצד כח גילוי הדרגין אשר דייקא לחלק יצאו אך אף על פי כן כח אחד להם וכח זה נקרא נוקבא ומלכות וכח הגילוי הזה נגלה על ידי מדת תפארתו יתברך כמו למשל בהבדל מאדם שמחמת מדת התפארות שבו אם חכם בחכמתו או גבור בגבורתו ובכדי להתפאר בחכמתו או בגבורתו מגלה מהותו או בחכמה או בגבורה נמצא הגילוי הזה הוא מהתפארות שבו ככה כביכול אחר שאנו מתארים הולדת מדותיו שהם הגדולה והגבורה והתפארת ומדת תפארתו הוא לגלות גדולתו ויחודו יתברך אשר אין זולתו מצד מדה זו מקבלת מדת מלכותו שהוא הגילוי וכמבואר באדרא רבה אפיק מבין חדוי חד גלגלתא וכמבואר בעץ חיים שמלכות ראשית גילויה הוא מהחזה דזעיר אנפין ששם הוא מדת תפארתו יתברך:

פרק ז

והנה אל יקשה לך המבואר בעץ חיים שבצאת הזעיר אנפין היתה מדת מלכותו דבוקה בעטרת יסודו ובמקום אחר מבואר שיצאת בבחינת נקודה אחת ומקומה תחת יסוד דזעיר אנפין וגם פעם מבואר שמקומה התמידי הוא במקום נצח הוד יסוד דזעיר אנפין וכאן מבואר שעיקר התגלותה הוא מחזה דזעיר אנפין שהוא תפארת דזעיר אנפין אשיבך מילין בזה להשכילך בינה דהיינו מצד שעיקרה העומדת לגילוי כוחותיו יתברך ואחדותו הוא מצד תפארת כנזכר לעיל לכן מצד ההתעוררות של ההתגלות מעריכין גילוי מדת מלכותו שהיא מצד התפארת כנזכר לעיל אבל גילויה בפועל היא ביסוד שהוא סוף ההשפעה וכמו למשל מחכם הרוצה להשפיע חכמתו להמקבל תחלת התעוררות של המשפיע הוא ההתפארות בכדי להתפאר בחכמתו ומבחינת התפארות זו נתעוררה אצלו ההשפעה להשפיע לגלות חכמתו להמקבלים אבל בעת גילוי השפעת חכמתו להמקבל מוכרח להתקשר מקודם לבחינת המקבל בהתקשרות ועל ידי ההתקשרות נגלה השפעתו להמקבל אבל כאשר אינו מתקשר בהתקשרות להמקבל בבחינתו של המקבל אינו נגלה השפעתו וההתקשרות להמקבל בא לו מצד נצח והוד שהם בחינת כליות יועצות איך להשפיע ולהתקשר מעצם חכמתו לחכמת המקבל כי חסד גבורה תפארת המה נערכים בגוף ההשפעה דהיינו חסד הוא האהבה וההמשכה של החכמה מכחו והגבורה הוא לחלק ההמשכה באופן המקבלים איך להסבירם בפרטיות כמו שכתוב אתה פוררת כו' דהיינו לפרר פרטי אופני החכמה בכל פרט ופרט ומבחינות אלו בא למדת התפארות להתפאר מהחכמה אשר מזה היה תחלה ההתעוררות לגילוי חכמתו כנזכר לעיל:

והנצח הוא לבר מגופא דהיינו שההמשכה הנזכר לעיל נעשית בחיזוק אצלו להמשיך על ידי בחינת הנצחון והוד הוא המוסכם אצלו באיזה אופן ימשיך ומהם מקבל בחינת יסוד שהוא התקשרות להשפיע להמקבל לכן המה נקראים לבר מגופא נמצא גילוי השפעתו נגלית דווקא מצד ההתקשרות שהוא היסוד לכן תיכף כשבא לו מדה זו שהיא ההתקשרות אז בבחינת התקשרות זו נגלה השפעתו להמקבל וזהו כשתעריכו בבחינתו בעצמו אזי הגילוי של השפעתו דבוקה בהתקשרותו וכשתעריך כח חכמת המקבל אשר בכח התקשרותו של החכם שאליו יתפשט הגילוי הלא אין להעריך חכמת המקבל אשר בכוחו רק לנקודה אחת העומדת תחת התקשרותו להתקשר אליו וכל ההערכה הנזכר לעיל הוא מצד כח מדותיו של החכם המשפיע אשר מכוחם נתגלית ההשפעה אבל אחר שמשפיע למקבל מוכרח להיות תמיד חיזוק והסכם להשפיע להמקבל כי אם לא יהיה לו הסכם חזק לההשפעה תמיד תחסר השפעתו כי הגם שיש לו התקשרות אך מצד ההתקשרות בעצמו אם לא יהיה לו הסכם חזק להשפעתו לא ישפיע אליו כי אם יהיה טרוד בעיונו במהות חכמת עצמו כן הוא למשכיל למעלה שכח גילוי יחודו יתברך הנקראת נוקבא שורש קבלתה והתעוררות הגילוי ממהותו יתברך הוא על ידי מדת תפארתו כנזכר לעיל:

אבל במדת תפארתו הוא רק התעוררות לגילוי אבל עצם כח הגילוי הוא אחר התגלות מדת נצח שהוא חיזוק להמשכתו יתברך שהוא חסדו וגדולתו יתברך והוד הוא ההודאה שהוא ההסכם של התגלותו יתברך במדותיו לגלותם ועל ידי זה בא היסוד שהוא התקשרות כל מדותיו לאחד בכדי לגלות יחודו יתברך לכן נקרא יסוד כליל שית בקרטיפא חדא דהיינו ששם מתקבצים חסדו וגבורתו ותפארתו ונצחו והודו כולם בהתקשרות אחד ומחמת התקשרותם זה נגלה כח הגילוי מהמדות נמצא יש ביסוד שני בחינות אחד הוא התקשרות המדות מצד עצמם ואחד הוא ההשפעה לגלות מדותיו יתברך בבחינת גילוי בבחינת נבראים על ידי מדת מלכותו יתברך על ידי התקשרות זו כי כל עיקר המדות המה בשביל הגילוי שהיא המלכות דהיינו לגלות יחודו יתברך על ידי מדותיו נמצא כי כל עיקר המדות המה בשביל גילוי כי לעצמו יתברך אין שייך כלל מדות לכן בבחינת התקשרות זו נגלית מדת מלכותו בבחינתו השניה שהוא לגלות יחודו יתברך בבחינת נבראים שהיא העטרה ובחינת התקשרות הגילוי הזה נקרא עטרת יסוד דהיינו גילוי ההשפעה וכמבואר בעץ חיים שיסוד יש לו שני פרקין דהיינו שני הבחינות הנזכרים לעיל דהיינו ההתקשרות מצד עצם המדות אשר בכחו יתברך הוא פרק ראשון המחובר להגוף שהם המדות שעיקר ההתקשרות הוא מצד מדת תפארתו יתברך ותפארת נקרא גופא ופרק השני הוא הגילוי וההשפעה הנמשך מצד התקשרות זה בחינה זו נקרא עטרה:

לכן בבחינה זו נתגלה כח הגילוי ממנו יתברך וכל זה הוא מצד בחינת זעיר אנפין בעצמו שהם כח המדות ביחודם יש בכוחם זה הגילוי אבל עדיין הגילוי הזה מקושר במדותיו לבחינת אחד ממש אבל הגילוי הנגלה בכוחו יתברך שיבא לידי פועל למי יהיה הגילוי דהיינו שיתגלו מדותיו יתברך בבחינת פרטים בבריאה יצירה עשיה דווקא כנזכר לעיל אז יצא הגילוי לחלק במהות בפני עצמו מהמדות ואינם נערכים בערך אחד כי כח המדות הם כאשר המה מיוחדים בעצמותו יתברך בלי שינוי הנקרא הוי"ה יתברך ויחודא עילאה וכח הגילוי הזה הוא דווקא לגלות מדותיו בפרט בבחינת התחלקות מצד הנבראים ואז נערך כח הגילוי הזה שהוא מדת מלכותו יתברך לנקודה העומדת תחת היסוד וכל זה הוא בעת אצילותם כשתעריך אצילותם מהמאציל ברוך הוא מוכרחים להעריך בבחינה זו אבל אחר אצילותם דהיינו אחר בריאת עולם אשר השפעתו חס ושלום לא סר אפילו רגע מלהתגלות בעולמו מקום הגילוי הזה שהוא מדת מלכותו יתברך הוא בנצח הוד יסוד דזעיר אנפין דהיינו שיהיה תמיד הסכם חזק להשפעתו כמאמר הזוהר הקדוש על פסוק ושלשה עדרי צאן רובצים עליה רובצים תמיד שהם הנצח הוד יסוד כידוע ובזה יצדקו כל אופני קבלת המלכות המבוארים בעץ חיים וזכור והבן זה מאוד כי הוא הקדמה כללית לעבודה כאשר יתבאר אם ירצה השם:

פרק ח

והנה קודם שנתחיל בביאור פרטי העבודה צריך עוד להבינך הקדמה אחת הוא ענין פנים ואחור אשר מבואר בדברי רבותינו זכרונם לברכה אדם וחוה ד"ו פרצופין נבראו בבחינת אחור באחור דבוקים בבחינת פרצוף אחד עד שנסרן הקדוש ברוך הוא לשני פרצופים מחולקים והחזירן פנים בפנים וגם פליגי בה תרי אמוראי חד אמר פרצוף וחד אמר זנב ומבואר בעץ חיים בשער הנסירה שבעת הולדתם של זעיר ונוקבין מאבא ואימא יצאו אחור באחור דבוקים בכותל אחד ואחר זה היה בחינת הנסירה ואז אחר הנסירה בכדי לעשותה פרצוף בפני עצמה היה מוכרח מקודם לתקן פרצופה בבחינת אחוריים ואחר תיקון פרצופה בבחינת אחור בכדי להחזירה עם זעיר אנפין פנים בפנים נעשית נקודה אחת תחת יסודו ומתגדלת עד שנחזרת להיותה דבוקה פנים בפנים וגם מבואר שם הטעם שביציאתם דבוקים אחור באחור כי בעת צאתם בלי תיקון היה חשש ופחד מהקליפות שלא יתאחזו באחוריים לכן היו דבוקים אחור באחור אבל אחר התיקון אז אין פחד מאחר שנתקנה וזה היה בעת הבריאה ואחר הבריאה תלויים אלו הבחינות על ידי עבודת התחתונים כמבואר בעץ חיים שם:

והנה להבין זה נקדים להבין ענין אחור ופנים כי פנים נקרא עיקר המהות והמכוון ממנו ואחור נקרא המסתעף להמכוון בכדי להתגלות המכוון כמו למשל שקונה סחורה והולך בדרך לקנות הסחורה עיקר המכוון שלו הוא כדי להרויח ממון אשר זהו פנימיות ועיקרית חפצו אבל בקניית הסחורה ונסיעתו לדרך אין חפצו ורצונו בזה מצד עצם הסחורה או לנסוע בדרך כי אם היה יכול להרויח ממון בלי קניית הסחורה ובלי נסיעה אין לו חפץ בהסחורה כלל וכל שכן בהנסיעה מצד עצמה אך מצד שלא יכול להרויח בלתי קניית הסחורה מוכרח הוא לקנות הסחורה נמצא הוא אצלו בחינת אחוריים כמאן דשדי בתר כתפיה שהוא לו למשא וכן הוא בכל דבר שעיקר המכוון הוא הפנים והמסתעף להמכוון הוא בחינת אחוריים נמצא בבחינה זו הפנים הוא התקשרותו בעצם הדבר דהיינו להרויח ממון וההתגלות בעסקו הוא טפל לו ולאחוריים נחשבו לו ויש אופן אחר שהפנים שלו הוא בהתגלות פעולותיו ועצם הדבר טפל לו דהיינו המלך אשר עיקר חפצו ומדותיו הוא בהתגלות מלכותו ובהתפשטותו בכבודו ובמלחמתו לנצח שונאיו זהו כל חפצו ועיקר כוונתו אך התגלות כבודו אי אפשר כי אם על ידי גבורתו אשר בכוחו ועל ידי עשרו כי מצד גבורתו הוא מנצח שונאיו ובעשרו יכול להוציא הוצאות על כלי מלחמתו והוצאות שריו ועבדיו וכל המצטרך וכל עיקר התגברותו והוצאותיו הוא בכדי להתגלות כבודו וכן הוא בכל מי שמתנהג בגדולה וכבוד בהוצאות רבות כדי להתכבד נמצא העושר והגבורה וחכמתו הוא טפל לגבי התגלותו הנגלה בעסקיו ובמעשיו נמצא זה היפוך מבחינה הנזכר לעיל אשר העיקר הוא בשביל העצם ועסק המעשה הוא הטפל ובחינה הזאת שהוא בחינת המלך העצם דהיינו גבורתו ועשרו הוא טפל ועסק המעשה דהיינו ללחום מלחמתו ולכבוש מדינותיו הוא העיקר כן הוא כביכול בבחינת זעיר ונוקבין כי בחינת זעיר אנפין עיקר המכוון הוא לחבר ולקשר כוחות כל הנמצאים בבחינת אצילות בבחינת יחוד עצום לחברם בבחינת מאצילם ברוך הוא ולהתכלל עילא ותתא ומכל סטרין ביחודא חד בלי שינוי ואצילות בחינת הכלים שהם הספירות שהוא בחינת אצילותם מכחו יתברך הוא בחינת טפל כי אצילות הכלים שהם חכמה בינה דעת ומדות הוא כדי שעל ידם יתגלה יחודו יתברך שאין עוד מלבדו כי מצד עצמותו הרי אינו בערך גילוי כלל כי אינו בערך השגה כלל כמאמר הזוהר ורעיא מהימנא כי אין סוף לית ביה רשימו כלל וכו' וברעיא מהימנא מאן דאשתמודע ליה קדם בריאה אסור לרשמא ליה בשום אות ונקודה אפילו קוצו של יו"ד וכל היחוד הוא מסטרא דנחית לאמלכא על בריין איקרי הוי"ה כמבואר בחלק הראשון בשערים הקודמים:

ולכן היה אצילות הספירות בגין דישתמודעון ליה אשר בהון איקרי אחד כי על ידם הוא התגלות האין סוף יתברך בעצמותו וכמו למשל הנפש של אדם מצד הנפש אין לה גילוי כלל כי אם על ידי פעולת הגוף נגלה פעולת הנפש נמצא העיקר היא התגלות הנפש שבכלי הגוף וכלי הגוף המה טפלים למהות הנפש דהיינו כשאדם מדבר עם חבירו הגם שכל עיקר הגילוי של חבירו הוא על ידי כלי הדיבור או על ידי כלי המעשה וכלי הראיה והשמיעה עם כל זה עיקר כוונת דיבורו והתחברותו הוא בשביל הפנימיות דהיינו לגלות רצונו והשכלתו וחפצו במדותיו על ידי הדיבור וכל כלי הגוף אינו נחשב למהות כלל מצד הפנימיות אשר הוא העיקר וכלי הגוף שהם ראיה ושמיעה ודבור הם טפלים לעיקר רצונו בבחינת הנפש כן כביכול הספירות נקראים פעולתו יתברך שעל ידם מתגלה כח יחודו יתברך ועצמותו המתגלה בהם נמצא שבהתפשטותו בהתגלותו בהם העיקר הוא כוונתו יתברך שעל ידי הכלים יתגלה עצמותו ברוך הוא כי בלי כלים אין מקום להתגלות שלימותו יתברך לכן בחינת הכלים בעצמם המה טפלים וכמאמרם זכרונם לברכה נודע מצד פעולותיו אבל בבחינת מלכותו יתברך אשר כל עיקרה היא לגלות כבודו יתברך בתתאין ודווקא בבחינת חילוק דרגין בבחינת ריחוק והבדל גמור כמאמר הכתוב הנה שם הוי"ה בא ממרחק מרחוק הוי"ה נראה לי ולמען ספר שמי בכל הארץ וכמו והגידו את כבודי בגוים וייראו גוים את שם הוי"ה אשר כל עיקר הכבוד הוא לזולתו וכד אתכפייא סטרא אחרא אסתלק יקרא דקודשא בריך הוא נמצא עיקרית מדת מלכותו הוא דווקא מצד גילוי הדרגין והפעולות וההיפוך ויחודה ובטילותה אליו יתברך בבחינת יחוד המדות היא בחינת טפל כידוע ומבואר לעיל כמה פעמים ששורש המלכות שהוא הגילוי שרשו מאוד נעלה וכל עיקר הכוונה היה בשביל אנא אמלוך וכמאמר הכתוב כל הנקרא בשמי ולכבודי כו' אך גילוי כבודו יתברך על ידי מדת מלכותו יתברך שהוא לגלות כחו יתברך אפילו בבחינות הנבראים אי אפשר להיות כי אם על ידי יחוד הדרגין כי בלא יחוד הדרגין הרי ההרחק וההבדל גדול שבין אין סוף יתברך לבחינת הגבול אשר נבדלו בגדרם בשני הפכים ממש וכל שכן סטרא אחרא שהוא ההיפוך הגמור לכן בכדי לחברם דהיינו שיהיה נגלה דווקא התגלותו יתברך בכל בחינות העולמות הנגלים בבחינת יש ונפרד וכמאמר הכתוב כי הוי"ה הוא האלקי"ם בשמים ממעל וכו' מוכרח להיות הגילוי על ידי מדותיו יתברך שהם הכלים והספירות בכדי לייחד כל חילוקי הדרגין שבבחינת גבול אליו יתברך מצד יחודו יתברך בהם על ידי כוחו הפלא שלא יהיה בהם שום שינוי כמו שכתוב אני הוי"ה לא שניתי בכדי לבטל העולמות אליו יתברך ולקשרם ביחודו יתברך ואז נגלה כבוד אלוק"ותו יתברך אפילו מצד הגילוי ובזה מחבר גם כן הגילוי אליו יתברך ביחודא חד בלי פרודא כמו שכתוב אני הוי"ה הוא שמי ועל ידי זה יתגלה האין סוף יתברך אפילו בבחינת התחתונים בבחינת ריחוק דייקא וכמו שיתבאר אם ירצה השם בשערים הבאים אשר על כן מצד מדת מלכותו יתברך הפנים שלה ועיקר מהותה הוא דווקא הגילוי ודווקא בבחינת ריחוק והבדל ובחינת יחוד הדרגין המה טפלים אליה ולאחוריים נחשבו לה:

פרק ט

לכן כאשר יצאו זעיר ונוקבין בבחינת הולדה מאבא ואימא כמבואר לעיל אשר יצא כוחם של זעיר ונוקבין בהתגלות אחד וכמבואר בזוהר כד נפיק נפקת נוקבא עמיה וכמאמר רבותינו זכרונם לברכה דו פרצופין נבראו דהיינו שיצאו מכוחו יתברך אשר בכח השוואתו יתברך ושלימותו הגדול כל מה דהוה ועתיד למהוי הכל הוא בכוחו יתברך מריש כל דרגין עד סוף כל דרגין אך אצלו יתברך הכל בהשוואה גמורה וכמבואר לעיל אשר מוכרח להיות בכוחו יתברך כל הנמצאים בכל פרטיהם דייקא ואף על פי כן מצד השוואתו יתברך אין להעריך אלא כוחו לבדו יתברך הנמצא בכל המציאות שבעולם ולכן מצד הולדת אבא ואימא לכוחות אלו מהעלם אל הגילוי דהיינו יחוד הכוחות לייחדם בכח אחד שהמה בחינת אצילות שהוא בחינת זעיר אנפין וגילוי הכחות לגלותם לבריאה יצירה עשיה להיות נגלים בבחינת נבראים בפרטיהם בבחינת גילוי היש בבחינת חילוק והבדל שהיא מדת מלכותו יתברך כנזכר לעיל:

שני הבחינות האלו נתגלו ונולדו מאבא ואימא המתגלים מכח השוואתו יתברך כמבואר לעיל ויצאו שני הכוחות לאחדים הגם שהמה מהופכים אך מצד כוחו הפלא הוא בלי פרודא כלל לכן התגלותם היא בבחינת אחור באחור דהיינו למשל כשאדם עומד אחור באחור עם חבירו הרי הפנים מהופכים זה לצד זה וזה לצד אחר ההיפוך ממנו כן כביכול בחינת יחוד מדותיו יתברך הנקרא זעיר אנפין והתגלותם הנקרא מדת מלכותו יתברך פניהם מהופכים דהיינו שעיקר בחינת הזעיר אנפין הוא דווקא בבחינת יחוד עצום אשר לא נגלה שום דבר הזולת חס ושלום ושום חילוק והבדל רק להבטל ולעלות לשרשם ומקורם שהוא אין סוף ברוך הוא ובחינת יחוד הנמשך בהכלים הוא בחינת דרגין מתחלקין דהיינו היחוד הנמשך בכלים שהוא על ידי חכמה והבנה ומדות אך הגם שחכמה ובינה ומדות המה כלים וכל כלי הוא מורה על התחלקות אך מצד כחו הפלא מתייחדים בחינת יחוד זה שעל ידי כלים הוא בחינת אחוריים ועיקר מדת מלכותו יתברך ופנים שלה הוא עיקר מהותה הוא לגלות דווקא בבחינת חילוק דרגין כנזכר לעיל והוא היפוך מפנים של זעיר אנפין אבל בבחינת אחוריים המה אחד כי אחוריהם המה יחודו יתברך הנמשך בהכלים דהיינו על ידי חכמתו וחסדו וגבורתו יתברך בבחינה זאת המה שוים כי לבחינת זעיר אנפין שעיקרו בכדי להתגלות יחוד עצמותו יתברך דהיינו שאין זולתו כלל כמו שהוא בעצמותו יתברך אבל מצד שאי אפשר להתגלות עצמותו יתברך כי אם על ידי חכמה וחסדו וגבורתו וכו' כמאמר הנזכר לעיל נודע מצד פעולותיו נמצא יחודו יתברך הנמשך על ידי המדות והכלים נחשבו לו לבחינת אחור וכן במדת מלכותו יתברך אשר עיקרה להתגלות בבחינת ריחוק והבדל אך ההתגלות אי אפשר להיות כי אם על ידי הספירות ויחוד הנמשך בהם דהיינו ביטולם של הנבראים ויחודם שהוא על ידי חכמה והבנה והתקשרות המדות נמצא יחוד הכלים לאחור נחשב לה וכאשר תסתכל תבין שבבחינת אחוריים המה דבוקים בכותל אחד ממש דהיינו בבחינת יציאתם מהבינה יצאו לכח אחד בלי פרודא כלל דהיינו כח היחוד והגילוי בלי פרודא כלל מצד כוחו הפלא ודיבוקיהם הוא בבחינת כלי הספירות שיש בהם כח הגילוי וכח היחוד בכח אחד דהיינו יחודם לאין סוף ברוך הוא על ידי הכלים כנזכר לעיל נמצא שבבחינת אחוריים המה הכל מהות אחד אבל בבחינת הפנים דהיינו עיקר מהותם המה מהופכים כי פנים דזעיר אנפין המה פונים למעלה לעלות לשרשו ופנים דנוקבא פונה למטה לגלות היש בבחינת עולמות ועל זה נאמר רוח בני האדם העולה היא למעלה שהוא זעיר אנפין הנקרא אדם כידוע הוא בחינת מ"ה ורוח הבהמה היורדת היא למטה שמדת מלכות נקראת בהמה שהיא שם ב"ן כידוע שעיקר מהותה הוא להמשיך כח עצמותו ברוך הוא דייקא למטה ודי למבין והבן מאד:

פרק י

והנה כל הבחינות המבוארים לעיל דהיינו דיבוקה בעטרת יסוד זעיר אנפין ונקודה תחת היסוד ומקומה שבנצח הוד יסוד וקבלתה מהחזה כל אלה הבחינות נהוגים הן בבחינת פנים והן בבחינת אחוריים וכמבואר בעץ חיים כי בעת העיבור היתה בסוד פסיעה לבר והלבישה את עטרת יסודו ואחר הלידה נעשית לנקודה תחת יסוד גם כן בבחינת אחור ואחר כך נתגדלה עד מקום הנצח הוד יסוד ונתגדלה יותר עד החזה אשר שם התחלתה ונתגדלה יותר עד המוחין להיותם שוין בקומתן והכל אחור באחור ואחר הגדלות הנזכרים לעיל ננסרה מאתו לחזור פנים בפנים ואז יהיו כל הבחינות האלו המבוארים לעיל בבחינת פנים בפנים דהיינו תחילה נעשית נקודה תחת יסוד ואחר זה נתעלית עד נצח הוד יסוד ואחר זה נתעלית עד החזה ואחר זה נתעלית עד מוחין שלו להיותם שוין בקומתן והכל פנים בפנים ולהבין כל אלו הבחינות הנה פסיעה לבר הוא למשל מאדם שעיקרו עומד במקומו אך אושיט הפסיעה לבר כן בעת שהיה כוחם של המדות ויחודם שנקראו זעיר אנפין בבחינת עיבור במעי אמא אשר אז לא נתגלו מאתו כי אם הנצח הוד יסוד דהיינו אופן הרגשת המדות וחילוקיהם ויחודן כאשר הוא בבינה שהוא בבחינת הבנתו יתברך מצד מהותו כמו למשל אדם שמתבונן לעשות איזה דבר ונעשה הסכם בבינתו לעשות באופן זה וההסכם שבבינתו נקרא נצח הוד יסוד דהיינו בחינת נצחון והסכם שיהיה דווקא באופן זה נקרא נצח הוד וההתקשרות שמתקשר בבינתו נקרא יסוד כן הוא כביכול קודם שנגלה המשכתו יתברך בבחינת התמשכות העולמות היה כח זה מוסתר בבינתו כביכול דהיינו להתגלות בבחינת חסד וגבורה וכו' כדי לגלות יחודו יתברך ובבחינת בינתו הוא ההסכם נקרא בחינת נצח הוד יסוד דהיינו כביכול להבין כל ההתמשכות אשר יתגלו אשר מצד הבנה עיקר הוא ליחד כל הכוחות ביחודא חד וההבנה הוא מצד עצם כל כוחות המתחלקים אשר בכוחו יתברך אשר המה מיוחדים ועדיין לא יצאו לידי פעולה בפועל המדות לגלות חסדו וגבורתו ותפארתו:

ואז מצד בחינת עיקרם של המדות כאשר המה מיוחדים עדיין לא נגלה כוונתו יתברך במדותיו אשר עיקרם עומד לגלות אלקו"תו יתברך בכל הנמצאים בשמים ממעל ועל הארץ וכו' כמבואר לעיל כי אם שנגלו מהותם של המדות בעצמם המוסתרים בבינתו יתברך אבל גילוי כוונת המדות שהוא לגלותם בבחינת בריאה יצירה עשיה עדיין לא נגלה הגילוי במהותו כי אם ברמיזה שנרמז בהם הגילוי לעולמות אבל בחינת הגילוי בטל לגמרי לגבי עיקרית המדות ויחודם במאצילם אשר העולמות המה כלא חשיבין קמיה ואינו בערך עולמות כלל רק מצד שעיקר המדות המה לצורך גילוי הרי יש בהם כח הגילוי גם כן אבל הוא בהסתר כמו רמיזה בעלמא ואז נקרא אושיט פסיעה לבר כמו למשל מלך בשר ודם אשר ממשלתו במדינות גדולות ומתגלה בהם ובתוך המדינות יש גם כן כפר קטן ששם יהיה גם כן התגלותו כי ממילא בהתגלותו בגדולתו נכלל גם כן ההתגלות להכפר כי בעת התגלותו בהמדינות יהיה התגלותו גם כן להכפר הקטן אבל מצד מהות גדולתו בכלל הרי הכפר קטן אינו בערך למהות גדולתו בכלל אך אף על פי כן נרמז בהתפשטות גדולתו גם כן התפשטותו להכפר אבל אחר צאתו להמדינות לגלות בו גדולתו ומלכותו עליהם ולהראות ביטולם אליו אז בהתגלות זה אשר נחית לפרט הרי הכפר היא גם כן בכלל הפרטים שמתגלה אליהם אבל מצד קטנות מהות הכפר הלא קטון הוא בעיניו באין ערוך לגילוי גדולתו במדינות הגדולות אבל מאחר שנתגלה בהכפר ומוצא בה דבר השייך למלכותו ולרצונו מתמשך יותר בגילוי ונחשבת לו יותר וכל שמוצא בה התגלות השלמת חפצו בה יותר מתגלה בה יותר ונערכת אליו בחשיבות יותר עד שמוצא בהכפר שבה יהיה נגלה שלימות מלכותו יותר מהשלמת התגלותו במדינות אז מחמת השלמת מלכותו בה הרי גילויו נחשבת לו יותר מהתגלותו במדינות וכנזכר לעיל:

ומתקשר בה בעצם רצונו כן הוא כביכול למשכיל למעלה כי בעודם בבחינת עיבור שהמה בכח הבינה דהיינו הבנת של כל הנמצאים בכלל הרי העיקר הוא התגלות יחודם של כל הדרגין וקישורם במאצילם ברוך הוא ואשר על ידם יתגלה יחודו יתברך ואז התגלותו בעולמות התחתונים בבחינות בריאה יצירה עשיה הלא כאין נחשבו לגבי עצם הגילוי בבחינת אצילות ששם התגלותו יתברך בבחינת אין סוף אך עם כל זה מצד שבמדותיו יתברך עיקר התגלות של כחו יתברך על ידי חסדו וגבורתו הוא דייקא על ידי גילוי בעולמות נרמז בהמדות גם כן גילוי אבל בדרך כלל יחשב גילוי דבריאה יצירה עשיה כלא נגד גילוי מדותיו יתברך בבחינת אין סוף לכן אז הוא פסיעה לבר אבל בצאת המדות לפועל אז נתגלו חסדו וגבורתו ותפארתו אז נתגלה במדת תפארתו גילוי מלכותו בבריאה יצירה עשיה אבל אף על פי כן מחמת קטנות הגילוי בבחינת עולמות אשר כאין נחשבו לגביה היא כמו נקודה תחת יסוד ואחר התגלותו הלא נגלה עיקר כוונת בריאת העולמות בכדי לגלות שלימותו ובלא התגלות לעולמות בריאה יצירה עשיה לא נתגלה שלימותו אז הגילוי בהנצח הוד יסוד אך עדיין גילוי העולמות שהם בחינת גבול אינן ערך להתגלותו בבחינת אין סוף לכן מקומה אז בנצח הוד יסוד כמו למשל אדם שנצרך להתגלות בדבר זר ורחוק ממהותו אשר מחמת זה אין לו חפץ בהתגלות לבו בבחינת אהבה להמשכה זו אך מחמת שרואה בדעתו שנצרך לו הדבר מתחזק בנצחונו והסכם חזק להתקשר בהדבר כן הוא כביכול כי עדיין גילוי העולמות בבחינת זר וריחוק הגבול מבלתי בעל גבול אבל מצד שהמה נצרכים לגלות השלמתו יתברך בהם מתגלה אליהם בבחינת נצחון וכו' וכנזכר לעיל וכאשר נתגלה יותר השתוותם של העולמות והתקשרותם בו אז נגלה אליהם בבחינת התגלות מדותיו בבחינת התפארות וככה הוא העליות לפי ערך התגלות חפצו והשלמתו והשתוותם אליו עד שנעשו שוין בקומתן דהיינו שיתמשך מבחינת חכמתו לחכמת גילוי העולמות:

פרק יא

והנה כל בחינות היחוד וההתקשרות ההוא נקרא אחור באחור כמבואר לעיל כי היחוד זה הוא בבחינת מעין דהיינו היחוד הנמשך בתתאין הוא בכדי לחבר הגילוי שבבחינת בריאה יצירה עשיה אליו ולהדמותם ביחודא חד מעין יחודו וכמאמר הזוהר כגוונא דאינון מתייחדין לעילא אוף הכי איהי אתייחדת לתתא ברזא דאחד למהוי חד לקבל חד דהיינו שיהיה נגלה יחודו יתברך בבחינת יחודא עילאה לייחד גם כן הדרגין בערכם מעין יחודו יתברך דהיינו שיהיו בטלים לגביה יתברך וזהו נקרא יחודא תתאה ולכן דייק הזוהר חד לקבל חד דהיינו שהיחוד בבחינת תתאין היא לקבל חד בבחינת יחודא עילאה אבל המה שני בחינות רק שזהו מעין ולכן הוא ברזא דאחד כי בחינת האחד מצד אמיתיתו הוא ברזא שהוא סוד שלא נגלה עצם יחודו יתברך רק על ידי בחינת הדרגין:

והנה בבחינת יחודא תתאה יש כמה בחינות כאשר הביטול היא בכללות דהיינו בבחינת עול מלכות שמים בבחינת אמונה נקרא נקודה תחת יסוד דהיינו שככה גם כן התקשרות יחודו יתברך בכלל בבחינת התקשרות וכאשר בחינת יחודם של תתאין בהתבוננות בגדולתו בכדי להתקשר אליו יתברך אז מתעוררין גם כן מדותיו יתברך בבחינת נצח הוד יסוד להתקשר לבחינת מלכותו שהוא הגילוי על פי הסכם חזק וכאשר באו על ידי התבוננותם אהבה ויראה ורעותא דלבא אז כביכול נתעוררו כח מדותיו להתקשר בבחינת גילוי השפעתו בבחינת תפארתו וכאשר מתבוננים יותר דהיינו שמבינים אחדותו יתברך אשר אין זולתו כלל בבחינת אני הוי"ה לא שניתי אז כביכול מתאחד ומתקשר חכמתו ובינתו ודעתו שבבחינת יחודא עילאה בבחינת חכמה בינה דעת שביחודא תתאה במהות אחד ואז מדותיו יתברך עם הגילוי שהוא מדת מלכותו יתברך שווין בקומתן אבל כל זה נקרא אחור באחור כי עדיין אינם נגלים מהות אחד כי אם כגוונא דלעילא ולמהוי חד לקבל חד דייקא כנזכר לעיל אבל לא בבחינת יחוד ממש כי אם במעין ודמיון כמאמר הכתוב וביד הנביאים אדמה כי בבחינת יחודא תתאה נקראת מדת מלכותו יתברך בשם כ"ה דהיינו שנותנת דמיון בבחינת יחוד הנבראים להתייחד כעין יחודא עילאה אבל לא ממש ביחודא חד דהיינו התגלות יחודו במלאכים מחנה מיכא"ל וגבריא"ל שבטלים אליו יתברך אבל בטילותם ויחודם אליו יתברך אינם בעצם היחוד כי המה נראים מצד מהותם ליש גמור אך שבטלים ליחודו יתברך וכמו שכתוב וצבא השמים לך משתחווים שמהותם העיקרית נראים לבחינת יש רק שבטלים אליו יתברך ומתייחדים לאחד וכענין היחוד שבהיכלות שמתקשרים דא בדא ומשתלבין דא בדא כעין יחוד שבאצילות אבל לא בערך יחוד האצילות במהותו אשר בבחינת אצילות איהו וחיוהי וגרמוהי חד ממש באופן שאינם נגלים למהות בפני עצמם ולכוחות מחולקים כי אם מתייחדים כל הכחות לכח אחד בעצמותו אבל הם נערכים במהותם לבדם לכחות מחולקים כי אם שמתייחדים בכחותיהם בבחינת ביטול ולכן נקרא יחוד הזה בבחינת אחור באחור כי עיקרו של יחוד האצילות בבחינת זעיר אנפין המה ממש ביחוד אחד פונים למהות עצמותו יתברך באין מהות נבדל כלל וכל בחינת הערכות כליהם שהמה חכמה ומדות המה להם בבחינת אחוריים וכמבואר לעיל ובחינת יחודם בבריאה יצירה עשיה עיקר מהותם הוא החילוק דרגין במהותם של כל אחד ואחד כי אם שמתקשרים ביחודו יתברך בכדי להשוות יחודו יתברך בבחינת כליהם בערך התגלותם מצד הבדלתם בגדרם אשר רחוקים זה מזה כי אם יחודם הוא בבחינת הארה לבד אבל לא בעצם דהיינו שמאיר אור יחודו עליהם לייחדם בערכם על ידי שורשם שהמה הכל אחד אבל לא בגילוי מהותם.

והנה כל תכלית כוונת הבריאה הוא למהווי אחד באחד ממש ולא בבחינת חד לקבל חד כו' דהיינו שיהיו משתווים ממש כאשר המה מצד אמיתיותם בשרשם בכחו השוה הרי כל הנמצאים ממנו הכל הוא בהשוואה גמורה נמצא בעצם המה הכל אחד מצד אמיתיותו יתברך אשר אין עוד מלבדו והנה בכדי לייחדם אחד באחד הנקרא פנים בפנים דהיינו שיתגלה הפנימיות של מדת מלכותו יתברך יחוד זה נעשה על ידי התגלות כחו הפלא אשר מצד הפלא המה הכל מהות אחד ממש כחו יתברך בעצמותו וכח הגילוי שבעצמותו כח אחד להם דהיינו כחו לבדו יתברך אך מקודם צריך לייחדם בבחינת אחור באחור דהיינו להמשיך יחודו יתברך בבחינת גילוי הנבראים ולהדמותם אליו יתברך בבחינת ביטולם כי אם לא יהיה החיבור והזיווג בבחינת אחור באחור תחילה הנה מאחר שבחינת הגבול הוא בבחינתו בבחינת נפרד ונבדל ממהות יחודו יתברך מצד התגלותם אשר לחלק יצאו דייקא המה אינם בערך לקבל יחודו יתברך בבחינת פנים בפנים אשר המה בגילוים מהופכים ממש אשר על כן צריך הכנה מקודם לעשותם כלים בביטולם זה בכדי שלא יהיו מתגלים לנפרדים גמורים כי אם לגלות יחודו בהם אשר אינם מהות נבדל באמת ולהיותם בטלים ממהותם שבבחינת נפרד ואז יהיו כלים לקבל אור יחודו יתברך בפנימיות ממש למהוי אחד באחד:

פרק יב

והנה בבחינות יחודא עילאה ויחודא תתאה אשר המה חד לקבל חד התקשרותם בבחינת אחור באחור הוא בכותל אחד דהיינו מחמת הבנתם במקורא ושרשא דכולא אשר אין זולתו לכן מתחברים ומתבטלים מחמת גילוי אור יחודו עליהם תמיד אבל במהותם בעצמם עדיין נחשבו למהות בפני עצמם ובטילותם הוא מחמת התגלות אור יחודו עליהם מחמת התדבקותם ליחודו יתברך ואז נקראים טפלים ליחודו יתברך אבל בכדי שיהיו כלים לקבל יחודו פנים בפנים נצרך להשתנות כליהם של הנבראים אפילו בבחינת מהותם בעצמם ושיהיו כלי מוכן לקבל יחודו יתברך בעצמותו ושלא יהיו כליהם בבחינת יש מסתירים ליחודו יתברך כאשר המה ממש באצילות בכליו אשר אין הכלים מסתירים לגביה יתברך כלל ולא שני בהם כלל ולא נתרבה חס ושלום על ידיהם כי אם הכל אחד ממש כן יהיו כלי הנבראים ממש כלים ליחוד עצמותו באופן שלא יסתירו כליהם כלל מצד כוחו הפלא אשר יתגלה עליהם המחבר שני הפכים לאחד ממש כמו באצילות אשר לזה נצרך הנסירה כי ביטולם מצד התגלות אור יחודו עליהם הרי אינם בטלים במהותם העצמי כי אם מצד התגלות יחודו עליהם אבל במהותם בלתי ההתגלות הרי נערכים למהות נפרד ונבדל וכמשל הבן שבטל אל אביו ומבטל מדות ושכל הקטנות שלו להתדמות לאביו מצד התקרבות שכלו ומדותיו של אביו אליו בהתגלות ובטל שכלו ומדותיו אליו אבל עדיין מהותו לא נתהפך מקטנות שכלו דהיינו שכשלא יתגלה אביו בשכלו ומדותיו ישאר בקטנותו וכאשר אביו רוצה לנסותו בביטול מהותו מצד עצמותו אזי מסתיר אביו שכלו ומדותיו ממנו כדי שיהיה ביטולו לאביו מצד שכלו ומדותיו בעצמו וכאשר מבטל שכלו ומדותיו בבחינת מהותו בעצמו אז על ידי זה נעשה כלי לקבלת מהות אביו העיקרי וכמבואר במשל הנזכר לעיל מהמשפיע ומקבל כן כביכול בבחינת ביטול הנבראים על ידי גילוי יחודו יתברך עליהם עדיין לא נגלה ביטול מהותם של הנבראים במהותם ואז כביכול מסתיר פניו מהם בבחינת דורמיטא בכדי שיהיה אופן ביטולם של הנבראים מצד אמיתיות הדבר אשר אין זולתו כלל ושיהיו מתגלים במהותם לבדם ואף על פי כן לא יהיו נפרדים חס ושלום כי אם בטלים מצד אמיתיותו יתברך וכאשר יתבאר אם ירצה השם בביאור אמת ויציב שאחר קריאת שמע.

ואז מצד ביטולם זה נעשו כלי על ידי התעוררותם זו לקבל אור יחודו יתברך פנים בפנים כי בהתעוררותם זו אשר בטלים באמיתיותו מעוררים כוחו השוה בבחינת פלא אשר שם המה משתווים ממש מצד עצמותו לעשותם כלי מוכן לגמרי שלא יסתירו כליהם כלל כי אם שיהיו כלים לעצמות יחודו יתברך באופן בחינת אצילות וכאשר יתבאר אם ירצה השם בביאור יחוד התפילה באריכות ואז בחזירתם פנים בפנים מוכרח להיות בחינת מלכות שהיא גילוי יחוד הנבראים בבחינת נקודה תחת יסוד דהיינו להתבטל ממהותם בדרך כלל בבחינת נקודה כמבואר לעיל כדי שעל ידי זה תהיה מוכן להתפשטות כליה באופן אחר ולהתגדל כמוהו פנים בפנים ממש באין הבדל כלל מצד גילוי כח עצמותו על ידי כתרו שהוא הפלא ובבחינת יחוד הזה יש בו כל בחינות הגדלות המבוארים לעיל בנצח הוד יסוד ובחסד גבורה תפארת ושוין בקומתן ואז נקרא יחוד פנים בפנים דהיינו שעיקרה של מלכות שהוא גילוי הבריאה יצירה עשיה פניה למעלה דהיינו להתקשר לעצמותו יתברך ועיקרו ופניו של בחינת זעיר אנפין שהוא כוחו יתברך המתמשך במדותיו מכח עצמותו הוא למטה כדי להשפיע בתחתונים שהוא עיקר כוונתו יתברך בבריאה ועל ידי זה נתוסף גילוי אור עצמותו יתברך בכלים שהמה מדותיו כמשל הנזכר לעיל יותר ממה וכו' ותלמיד מחכים את רבו כו' דהיינו מחמת חפצו יתברך להתגלות אשר זהו עיקר הכוונה לגלות יחוד עצמותו באין הבדל אז כביכול נתוספו אורות בכלים וזהו סוד תוספת המוחין הנמשכים על ידי התפילה וסוד ישמעאל בני ברכני כי בזה נתרבו ונתגדלו המוחין אך קודם לזה צריכין להתתקן בבחינת פרצוף אחוריים כנזכר לעיל כי אם יהיה תחילה פנים בפנים אזי מצד שלא נתקנו אחוריים להאיר בהם יחודו יתברך הרי מצד התחלקותם בבחינת הבדל יתאחזו בהם החיצונים דהיינו שיתראה מהם ההיפוך לגמרי מצד הבדלתם:

כי מצד חצוניותם שהוא בחינת אחוריים המה אינם בגדר הפנימיות כלל ולכן כאשר יהיה הפנים של מדת מלכותו יתברך למעלה כאשר הוא בעצמותו במקורה ושורשה אשר מצד מקורה אין שייכות כלל להיות חילוקי דרגין ומצד התגלותה בבחינת כלים המה עיקר לחילוק הדרגין וכמבואר במשל מהמשפיע ומקבל או במשל הבן עם אביו כי כאשר לא יחבר מהותו למהות אביו בבחינת התדמות לפי כלי המקבל כי אם מצד פנימיותו אזי מחמת הבדל מהותו בבחינת קטנות הרחוק מערך מהות המשפיע או מערך אביו כנזכר לעיל אזי יהיו הכלים בהבדל גמור ועוד זאת שאפילו בפנימיות לא יהיה כלי לקבלה כלל מצד כליו שהם רחוקים מגדר המשפיע כן הוא כביכול במדת מלכות כנזכר לעיל וזהו מה שמבואר בעץ חיים כי אם היו יוצאים פנים בפנים היה פחד מהקליפות שלא יתאחזו באחוריים ודי למבין אבל בהתדבקותם בבחינת אחור באחור הרי מתחברים הכלים במעין ודוגמא לכליו בבחינת יחוד עצום להאיר בהם יחודו יתברך בבחינת יחודא תתאה ואז על ידי נסירה נעשו כלי בביטול מהותם בעצמם גם כן על ידי הארת היחוד הנזכר לעיל שנתגלה מכוחו הפלא אשר שרשם בשם הכל אחד ואז יכולת בכלי הנפרדים להבטל אפילו במהותם עצמם ואז אין פחד מהקליפות אדרבא כי נגדלו אחוריהם להתגלות יחודו עליהם בפנימיות ולהכלל ביחודו האמיתי ודי למבין:

פרק יג

והנה הגם שמבואר לעיל שכל עיקר הכוונה הוא בבחינת פנים בפנים כי בחינת פנים היא גדולה מבחינת אחוריים אבל באמת בבחינה אחת אחוריים גדולים מהפנים כמבואר בעץ חיים בשער פנים ואחור וכמאמר הכתוב אחרי הוי"ה אלקיכ"ם תלכו כי העיקר הוא לתקן בחינת אחוריים ואז יהיו בחינת האחוריים גדולים מהפנים וכמאמר הכתוב בכלב ויהושע כי מלאו אחרי הוי"ה וזה נחשב להם למעלה גדולה יותר מכל ישראל שהיו במדבר שנאמר עליהם פנים בפנים דבר הוי"ה עמכם ואף על פי כן לא זכו ליכנס לארץ ישראל מצד שלא מלאו את האחוריים אבל כלב ויהושע מצד שמלאו אחרי הוי"ה זכו למעלה גדולה ליכנס לארץ ישראל והענין הוא כי בבחינת פנים בפנים עדיין לא נגלה אור עצמותו יתברך בבחינתו יתברך כאשר הוא לבדו כי אם הגילוי הוא בבחינת יחוד מדותיו ובזה נגלה עליהם אור עצמותו ולכן נקרא פנים כמו למשל באדם שכל פנימיותו נגלה על ידי הארת פניו אם לאהבה או להיפוך אם לדין או לרחמים או לשמחה ולעוצב הכל נגלה על ידי הפנים אבל באחוריים לא נגלה ממהותו כלום כי אם הכלים בלבד:

והנה בהארה היוצאה על ידי הפנים הלא לא נגלה מהות עצמו של האדם כמו שהוא בכח נפשו אשר שם המה בעצם כח רוחני ובבחינת חיות גמור כי אם בבחינת הפנים נגלה חסדו וגבורתו וכן חכמתו כמו שכתוב חכמת אדם תאיר פניו בבחינת כלי הפנים אבל לא בעצם אך אף על פי כן מתקשר בחבירו פנים בפנים וכמשל המלך שמראה לעבדיו פנים צהובים בזה הוא התחברותם וכן בהיפוך הכל נמשך על ידי הפנים כן הוא כביכול התגלותו יתברך בבחינת יחודו יתברך הוא נקרא בחינת פנים דהיינו שעל ידי הכלים יתגלה יחוד עצמותו יתברך בהתגלות פניו העליונים בבחינת יאר הוי"ה פניו אליך וכמבואר בשער האנפין כי כאשר מאיר פני אריך אנפין בפני זעיר אנפין דהיינו שהתגלותו יתברך הוא על ידי בחינת פלא דהיינו שנגלה כח השוואתו יתברך אשר הוא שוה עילא ותתא אז היחוד הוא פנים בפנים דהיינו שנתגלה פנימיותו יתברך הכולל כל הדרגין אשר כל יכול להתמשך מריש כל דרגין עד תחתית כל דרגין בהתגלות אחת על ידי זה נתגלו פנימיות גילוי העולמות אשר בבחינת פנימיות הכל הוא עצמותו יתברך ואין ההסתרה כי אם בבחינת כליהם בבחינת חצוניות המסתירים לגבי דידן להיותם נגלים בבחינת יש אבל לפניו יתברך אין צמצום והעלם מסתיר לפניו וכאשר מתגלה אור פניו יתברך בבחינת אריכא דאנפין אז נתגלה בבחינת פנימיות של כל העולמות ואז נעשו לאחדים בבחינת פנימיותם ומתבטלים ומתאחדים באור פניו יתברך:

והנה כל זה הוא בבחינת כלים הוא החילוק בין פנימיותם וחצוניותם אבל באמת כאשר הוא מצד עצמותו יתברך הלא בחינת הכלים בעצמם הכל הוא עצמותו יתברך ולגבי עצמותו יתברך אין לתאר פנימיות וחצוניות מאחר שהוא לבדו ואין זולתו כלל אין לתאר אליו יתברך פנימיות וחצוניות ועל זה אמרו הוא מקומו של עולם כי עולם המה בחינת הכלים המסתירים הכל הוא עצמותו יתברך והוא מקומם ממש וכמו שכתוב ומתחת זרועות עולם ותולה ארץ על בלימה דהיינו שכח כל הכלים בעצמותם הוא מכוחו של הקדוש ברוך הוא בעצמותו דייקא ואדרבא בבחינת כלים שם הוא עיקר התגלות עצמותו יתברך אשר אינו בערך גילוי והמשכה כלל וכידוע ששורשם של הכלים הוא גבוה מהאורות שבתוכם לכן המקיף הוא דייקא על חצוניות הכלים ואור פנימי הוא בתוך הכלים וידוע שהמקיף אין ערך להפנים כי המקיף מצד גדולת אורו אינו יכול להתגלות בבחינת פנימיות של הכלים מצד עומק ההשגה אשר לא ניתן לשום השגה כמו שכתוב השמים ושמי השמים לא יכלכלוך וכמו למשל מחכם גדול אשר עמקות שכלו רחוק הוא מגדר המקבל להשיגו וכשרוצה לגלות עצם חכמתו מוכרח להסתיר שכלו בכמה מיני אופנים וצמצומים ומשלים בכדי שעל ידי צמצומים האלו יאיר מעין חכמתו להמקבל:

והנה ההארה אשר מאירה דרך הצמצומים האלו המה רק בחינת הארה מעין חכמתו אבל לא עצם חכמתו אבל בבחינת כלי הצמצום ובבחינת המשל מוכרחים להיות הכלים האלו על פי עצם חכמתו ממש כי אם לא יהיו נלקחים מעצם חכמתו לא יהיה ההתגלות של הארת חכמתו אפילו במעין וכמבואר לעיל שכל מה שהוא חכם ביותר יכול לצמצם ולהסתיר יותר ולהמשיל משלים הרבה כי מצד עומק חכמתו שיודע עיקרית כל הדברים כל הנמצא בעולם המה אצלו בהשוואה וכמבואר בכמה מקומות וכאשר נאמר על שלמה המלך עליו השלום ויחכם מכל האדם וידבר שלשת אלפים משל וידבר על העצים ועל האבנים דהיינו שהיה ידוע לו שורשם של העצים והאבנים אשר מזה יכול להמשילם לעיקרית החכמה אבל אדם אחר שאינו יודע עיקרית החכמה הרי מצד הרחק והבדל של העצים והאבנים בבחינת פנימיותם ובבחינת כליהם לא ניתנו להעריכם ולהדמותם נמצא שכל מה שנסתר יותר נלקח ממקום גבוה יותר לכן המקיף דהיינו מה שאינו יכול להתגלות על פי המשכה והשגה הוא מתגלה בבחינת הכלים אבל הוא בבחינת מקיף וכמבואר בעץ חיים שבחינת עתיק אשר בבחינת פנימיות אורו הוא בבחינת פנימי מכל הפרצופים וכל הפרצופים המה בבחינת הלבשה זה בתוך זה עד שנמצא כי עתיק הוא בתוך כולם ופנימי מכולם אבל בבחינת המקיף הוא חיצון מכולם כי מקיפו מקיף על כל המקיפים דהיינו כי בחינת מלכות הוא גילוי יחודו יתברך בבחינת נבראים השגתם הוא על פי יחוד הכלים שהוא זעיר אנפין ובחינת זעיר אנפין הוא בפנימיותו ויחוד בחינת הדרגין מלביש את יחוד הכלים כאשר המה בעצמותו וכן בחינת יחוד שבבחינת כלי הזעיר אנפין מלביש את אריך אנפין דהיינו שכח יחודם הוא מצד גילוי כחו הפלא בתוכם המקשרם ומייחדם בכח השוואתו יתברך ובחינת אריך שהוא בחינת מקור היחוד שבבחינת נאצלים מלביש את עתיק שהוא בחינת התגלות בכח אין סוף שאינו בערך כלים כי אם השוואתו יתברך שמתגלה בתוך הפלא וכמבואר בשערים הקודמים ויתבאר אם ירצה השם בחלק השני יותר בביאור:

פרק יד

אבל בבחינת המקיפים הוא בהיפוך כי אור הזעיר אנפין שהוא יחוד הכלים בבחינת יחודא עילאה אשר המה יחודו יתברך בעצמותו הלא בחינת יחוד הכלים בעצמותם אינם יכולים להתגלות בבחינת יחודא תתאה שהוא גילוי יחוד הנבראים כי אם יחוד זעיר אנפין הוא מקיפם מכל צד שלא יהיו נתגלים לבחינת נפרד ושיהא יכול להאיר בתוכם יחודו מצד הבדלת כליהם אבל באמת הבדלת כליהם המה רק מצד ההסתרה אבל בעצם הכל הוא בבחינת עצמותו כמו שכתוב אני הוי"ה הוא שמי בלי פרודא כלל מצד כח זה הוא עושה כליהם הכנה לקבל אור היחוד בבחינתם וכידוע שהמקיף הוא שמירה מן החיצונים כי מצד הסתרתם וחילוקי הדרגין הלא נגלים לבחינת יש בכל פרט נמצא שבזה יכולים להתאחז החיצונים אבל מצד המקיף דהיינו כח עצם יחודו יתברך אשר מצד עצם יחודו יתברך המה מתאחדים בעצם כח הנסתר של אלו הכלים דוחה את החיצונים ועוד זאת שעושה אותם כלי לקבל אור יחודו יתברך בבחינת פנימיותם ועל כח יחודו יתברך בבחינת כלים שהם הספירות אשר אצלו לאו מכל אילין מדות כלל ואין שייך בו יתברך מדות אך מצד כוחו הפלא נעשים מדות דהיינו שמאיר עליהם אור השוואתו יתברך בבחינת פלא שיהיו מתגלים בבחינת כח חילוק דרגין וכמבואר לעיל:

ולכן כח זה הפלא הרי אינו נגלה בכלי המדות בבחינת התגלות כי אם היה מתגלה הלא לא היו נערכים בבחינת כלים כלל כי אם כחו הפלא הוא בבחינת מקיף עליהם דהיינו שאין לתאר כלים מצד עצמותו ואופני הכלים בבחינתם של כל אחד ואחד דהיינו חכמה וחסד מפני איזה טעם יהיה נמצא החכמה והחסד באופן זה דייקא והתקשרותם זה בזה הכל הוא בבחינת פלא אשר לא תושג זה בבחינת השגה בבחינת פנימיות יחודם המתגלה בתוכם דהיינו קישורם ויחודם הנגלה בבחינת פנימיות החכמה והחסד אשר נגלה בתוכם יחודו יתברך כי אם כח כליהם הוא בבחינת פלא וכח נסתר והוא מצד רצונו יתברך שאינו מושג בשום חכמה ושכל נמצא כח זה הוא מקיף עליהם ועל כח הפלא הזה שהוא רצונו יתברך מקיף בחינת עתיק שהוא רישא דלא אתידע דהיינו כי אמת שכל הבחינות הנזכרים לעיל המה מצד רצונו יתברך בבחינת פלא אבל הרצון הזה שהוא הפלא אינו בבחינת השגה כי איך לתאר אליו רצון המורה על איזה התפעלות בבחינת השתנות בכחו יתברך גם בחינת פלא לא יתואר כי אם על שני בחינות דהיינו למשל התקשרות הנפש עם הגוף הוא בבחינת פלא כמאמר ומפליא לעשות שמקשר הגשמיות ברוחניות אשר המה אינם בגדר אחד ורחוקים ונבדלים באין ערך זה לזה ואף על פי כן מתקשרים הוא פלא וכן המה כל הפלאים בקישור העולמות ובהתגלותם הוא בחינת פלא איך יתהוה הגבול מבלתי בעל גבול:

וכמו שכתוב נפלאים מעשיך נמצא כל הפלא הוא מצד שני בחינות מהופכים ואף על פי כן יתקשרו אבל מאחר שהוא לבדו יתברך ואין לתאר אליו יתברך שום בחינה מצד כוחו יתברך אשר הוא לבדו יתברך אי אפשר לתאר אליו יתברך אפילו בחינת פלא וגם איזה רצון נמצא כח הפלא הזה אינו מושג ולא ידיעא מקור מוצאו כי אם מצד כח השוואתו יתברך אשר לא נודע ולא קיימא לאודעא נתגלה מאתו כח הפלא נמצא כוחו זה מקיף לכח הפלא וכח זה נקרא עתיק יומין דהיינו שנעתק מבחינת יומין שהוא ההתגלות שהוא אינו בערך ידיעה כלל אפילו לתארו בשם פלא וכמאמרהכתוב הממני יפלא כל דבר כי בחינת פלא סובל שני פירושים דהיינו כי פלא הוא לשון מכוסה כמו כי יפלא ממך דבר וכתרגומו ארי יתכסי וגם פלא הוא פלאות דהיינו שיהיו שני הפכים בנושא אחד הוא פלא ובאמת שני הפירושים הן אחד כי מצד הכיסוי שאינו מושג הוא פלא דהיינו מצד הסתר כוחו יתברך בבחינת בריאת העולמות הנגלים ליש הוא פלא איך יהיה נגלה מאין סוף יתברך אשר אין זולתו ואיך יהיה נגלה ממנו הזולת נמצא כל הפלא הזה הוא מצד ההסתרה של בחינת כלים הנגלים לגבי דידן אבל לגביה יתברך אשר לפניו נגלו כל תעלומות מצד כחו השוה והשלם אשר אינו בערך העולמות כלל ואינו בערך ידיעה כלל ולפניו נגלו כל תעלומות לכן אין פלא אצלו כלל:

וזהו מה שאמר הממני יפלא כל דבר מצד כי אני הוי"ה אלק"י כל בשר שהוא כח של כל בשר אפילו בבחינת חיצוניותם דייקא הכל הוא עצמותו יתברך לכן הממני יפלא כל דבר דהיינו שלא נכסה מאתו שום דבר כי הכל הוא עצמותו יתברך לכן אינו אצלו פלא כלל נמצא שדווקא כל היותר חיצון שבכלים הוא בחינת עתיק שאינו בערך פלא ומקיפו מקיף על כל הבחינות הנזכרים לעיל דייקא ובחינת המקיף שלו הוא דייקא על חיצוניות יותר כי מקיף הזעיר אנפין שהוא יחודו יתברך אין לתארו כי אם מצד היחוד דהיינו כשהעולמות מתייחדים כח יחוד הזה הוא בחינת מקיף ונסתר דהיינו שעל ידי חכמה והבנה בבחינת השגה אי אפשר להשיג עצם יחודו ונשאר בבחינת מקיף וזה שאי אפשר להתגלות בבחינת כלים בבחינת פנימיות נשאר בבחינת מקיף כל זה הוא בעת היחוד בבחינת השגת כל אחד ואחד בבחינת שיעורא דיליה אבל שלא בעת היחוד הרי נגלים העולמות בבחינת יש ואין לתאר שיחודו יתברך שאינו יכול להתגלות בתוך הכלי נשאר מקיף מאחר שהכלי היא אינה בערך היחוד כלל הרי אין לתארו בבחינת מקיף כמו למשל החכם המשפיע חכמתו להמקבל כל מה שיכול המקבל לתפוס בשכלו נקרא פנימי ומה שאינו יכול להשיג נקרא בחינת מקיף עליו אבל מי שאינו מקבל ואינו תופס השכל של החכם ואינו מתחבר אל החכם אין שייך לומר שעצם החכמה של החכם מקיפו מאחר שרחוק ממנו לגמרי וכן הוא בנמשל ממש כנזכר לעיל:

אבל מקיף של אריך אנפין שהוא הפלא הוא דייקא מצד הכלים בעצמם וכמו שכתוב נפלאות עשה נפלאים מעשיך דהיינו שהתגלות כח המקיף הוא דייקא בבחינת חיצוניות הכלים והתגלות זה המקיף הוא מצד פעולת הכלים מכוחו יתברך והתהוותם מאין ליש אבל עצם הכלים עצמם אשר המה מכוחו יתברך בעצמותו השווה שלא בבחינת פלא כאשר תעיין יותר ותעמיק יותר בכח השוואתו יתברך אשר אין שייך פלא כי מחמת כחו אשר אינו בערך ידיעה הוא יתברך שוה בכל ואין פלא לנגדו הכלים מחמת כח השוואתו יתברך נמצא שכח זה נגלה מקיפו בבחינת הכלים דייקא אשר שורשם הוא מעצמותו יתברך הוא כל יכול מצד כח השתוותו יתברך בהשוואה גמורה אשר מצד שורשם המה הכל בבחינה אחת ממש ואיך ומה הוא בבחינת ידיעה לא קיימא ולא אתיידע כלל ושורש בחינת זה העתיק הוא ממלכות דאין סוף יתברך בסוד מה שכתוב מלכותך מלכות כל עולמים כי שורש הכלים הם מצד מלכות כידוע שהכלים של בריאה יצירה עשיה הוא על ידי כח מלכותו יתברך בבחינת מלכות דאצילות דהיינו שמתארים הגילוי בבחינת כלי האצילות הנקרא בשם זעיר אנפין אשר מצד בחינת הכלים דאצילות המתייחדים ביחוד אחד לכן כח גילוי הכלים בבריאה יצירה עשיה מקבלת מאלו הכלים ובחינת יחודם הוא למטה מבחינת הכלים דאצילות אבל שורש גילוי הכלים הוא מצד גילוי עצמותו יתברך הנקרא בשם מלכות דאין סוף יתברך שהוא גילוי עצמותו יתברך מצד כח השוואתו יתברך ודי למבין:

פרק טו

אשר על כן מכל המבואר לעיל תבין שבחינת האחוריים שהם הכלים בעצמם כל מה שמוסתר בהם אור הפנים יותר שורשם נעלה וכל תכלית בריאת העולם היה בשביל גילוי בחינת האחוריים דהיינו שיתגלה כח השוואתו יתברך דווקא בבחינת תיקון האחוריים האלה ולמלאותם דהיינו שיתגלה על ידיהם גילוי כבודו יתברך אשר אין עוד מלבדו ואז יתגלה אור המקיף עליהם ואז ישתוו כל הפרצופים בהשוואה אחת כי יתחבר אור פנימי באור המקיף לכן כל עיקר העבודה האמיתית הוא לתקן בחינת אחוריים ועל זה נאמר וחכם באחור ישבחנה בבחינת אחור דייקא ישבחנה לבחינת גילוי מלכותו יתברך שעל ידי תיקון אחוריים יהיה לה שבח שעל ידי בחינת מלכותו יתגלה עצם רצונו יתברך אשר לזה היה עיקר הבריאה סוף מעשה במחשבה תחילה ולכן כל השלימות הוא על ידי תיקון הנזכר לעיל:

ולכן עיקר התיקון הוא על ידי תורה ומצות מעשיות דייקא שכל עבודתם הוא בבחינת מעשה דווקא ובבחינת כלים דייקא וכל התורה כולה הכל בבחינת המעשה דווקא ועוד זאת שבתורה הוא כל בחינות חיצוניות שגילויה אפילו בבחינת סטרא אחרא בבחינת אסור ומותר כשר ופסול וטומאה וטהרה וגזילה וגניבה וטענות שקר אשר נגלה רצונו בהם ועל ידי זה מתבררים בחינת אחוריים דייקא:

ולכן נאמר דייקא אחרי הוי"ה אלקיכ"ם תלכו אחרי דייקא וכן בחינת ארץ ישראל כל מצות התלויות בה הוא דייקא בבחינת ארץ בבחינת הסתרה בבחינת הכלים דייקא ולכן דור המדבר שהיה יחודם בבחינת פנים בפנים דהיינו מצד גילוי יחודו דהיינו שתיקנו כליהם שיהיה התגלות יחודו יתברך בבחינת פנים בפנים ויתאחדו מצד הפנימיות על ידי המקיף של זעיר ונוקבין שהוא התגלות אור פנים של אריך אנפין שהוא כוחו הפלא המחבר האין והיש על ידי בחינת אבא ואימא אשר כחדא נפקין וכחדא שריין שיהיו מתאחדים יחוד עצמותו יתברך שבהכלים בבחינת זעיר אנפין וגילוי יחודו בבחינת מלכות שהוא יחוד הכלים שבבחינת גבול ויש בבחינות נפרדים מצד התגלות כח הפלא שהוא מצד כוחו השוה כל יכול להשוות שני הבחינות ביחד להיות גילוי הכלים מקבלים פנימיות יחוד הכלים בבחינת יחודא עילאה:

אבל עצם הכלים איך שאינם בבחינת יחוד דהיינו מצד מהות עצמם דהיינו שיתגלה רצונו יתברך בבחינת הסתרת הכלים שהוא מקיף אריך אנפין המתגלה בחצוניות הכלים דווקא בחינה זו לא תיקנו אשר על כן לא יכלו ליכנס לארץ ישראל כי ארץ ישראל הוא גילוי רצונו יתברך דייקא בבחינת הכלים ושם יהיה רצונו דייקא דהיינו ששם היא הביטול בבחינת עשיית כלים דייקא בחיצוניותם מצד גילוי כחו הפלא עליהם שבטלים אפילו בבחינת עשיה אפילו בלא טעם ודעת שהוא מצד היחוד כי אם מצד מי שאמר ונעשה רצונו למעלה משכל והבנה כי מצד כוחו השוה יתברך כל יכול אפילו להתגלות בבחינת כלים ואיך הוא התגלותו הוא בחינת פלא לכן הביטול הוא בבחינת אחוריים דייקא וזה שנאמר בדור המדבר כי לא מלאו אחרי כי אם בכלב ויהושע נאמר כי מלאו אחרי הוי"ה כי ביטולם היה מצד כח עצמותו למעלה מהשגה והבנה בבחינת יחוד כי אם מצד הפלא כנזכר לעיל בזה מלאו אחרי הוי"ה דייקא:

פרק טז

והנה בכניסתם לארץ היה התיקון בבחינת אחוריים על ידי קיום התורה והמצות הנהוגים בה בבחינת עשיה דייקא על ידי קיום רצונו בבחינת פלא אבל עדיין לא היה שלימות גמור כי בבחינה זו לא נגלה כי אם המקיף של בחינת אריך אנפין שהוא מקיף חצוניות כלים דהיינו שהגם שבבחינות הכלים נגלה בחינת יש גמור אף על פי כן לא היו מבדילים ומפרידים הכלים מעצמותו יתברך להיות נראים לבחינת מהות אחר מצד הסתרתם כי אם האמינו שעצמותו יתברך הוא בבחינת הכלים דווקא הגם שעל פי חכמה והבנה הרי הכלים בבחינת גבול אין להם ערך לכחו יתברך הבלתי בעל גבול אך מצד ביטולם לרצונו יתברך שהוא בחינת פלא שהוא כל יכול להתחבר ולהשתוות בלתי בעל גבול עם הגבול ולהתחבר ולהשתוות אליו בבחינת פלא כמו שכתוב מרום וקדוש אשכון ואת דכא ושפל רוח וכן נאמר המגביהי לשבת המשפילי לראות כי מצד גדולת כחו יתברך שלא נודע כל יכול וכו':

תוכן העניינים

שערי עבודה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה