אור ברסלב
שערי עבודה שער שלישי

שערי עבודה· רבי אהרון הלוי הורוביץ

שער שלישי

שער שני

פרק א

שער התפלה שער השלישי
והנה אחר שנתבאר בשער הקדום עניין שתי הנפשות ויחודם והתקשרותם בכלל ועבודת האדם אשר יעבוד בהם על ידי הבינה והדעת בהתפעלות אהבה ויראה במדות עתה נבאר ביאור עבודת האדם בפרטיות עיקר העבודה מאהבה והדביקות ביחודו יתברך והמעשה אשר יעשה האדם על ידי האהבה וחי בהם:

והנה בחינת האהבה נחלקה לשני בחינות דהיינו חצוניות הלב ופנימיות הלב והם שני בחינות אהבות ויראות בחינת חצוניות האהבה היא הנקראת אהבת עולם ובחינת פנימיות האהבה היא הנקראת אהבה רבה ושניהם לקוחים מהבינה והדעת אך אהבת עולם נלקחה מצד חיצוניות הבינה הנקראת ישראל סבא ותבונה והדעת הוא בחינת דעת דלבר שהוא בחינת חצוניות ואהבה רבה נלקחה מעצם הבינה הנקראת בינה עילאה שהוא אבא ואימא עילאין והדעת הוא דעת מלגאו שהוא הדעת הפנימיות כמו שיתבאר אם ירצה השם:

ונקראים בשמם אהבה רבה ואהבת עולם אהבת עולם הוא ההתבוננות מצד העולמות איך שנגלו העולמות לגבי דידן ומתבוננים מקורם ומוצאם מאין התהוותם וחיותם וקיומם אשר מאליהם ומעצמם לא נפעלו כי אין הדבר עושה את עצמו מוכרח להיות מקור להם הפועל ומהווה אותם מאין ליש תמיד בכל רגע ומחיים ומקיימם בלי הפסק והוא אין סוף ברוך הוא אשר הוא בראם מאין ליש ומחיים ומקיימם ואילו היה הסתלקות כחו חס ושלום אפילו רגע אחד היו בטלים במציאותם לגמרי כי כל מציאותם הוא מכחו יתברך וכולם נמצאים מאמיתת המצאו ואין דבר בלעדו וחוץ ממנו נמצא מוכרח להיות כחו יתברך בכל העולמות בכל פרט ופרט:

והנה מאחר שאין זולתו ואפס בלעדו והוא יתברך פשוט בתכלית הפשיטות אשר אין להעריך אותו ברוך הוא בשום ערך מהגבול ובשום כח בלעדו והעולמות הנגלים המה נגלים לגבול ויש וגם נגלים לכחות רבים ושונים זה מזה ואיך יתהווה גבול מבלתי בעל גבול ואיך יהיה נמצא שינוי וריבוי בכחו יתברך אשר הוא כח אין סוף לבד ואין זולתו כלל.

אך באמת חס ושלום שהשינוי והריבוי מעצמותו כי כמו שהיה קודם בריאת העולמות לבדו יתברך כן הוא עתה אחר שנברא העולם הוא לבדו הוא בלי שום שינוי כלל וכל השינויים וריבויים הנגלים הוא רק מצד ההסתרה וצמצום כמאמר הכתוב אתה א"ל מסתתר כביכול שהסתיר אורו יתברך והתגלותו בבחינת הסתרה והלבשה שיהיה נגלה היש והעולמות בבחינת גבול ובבחינת נפרדים לגבי דידן וכל הצמצום וההסתרה הוא רק לגבי דידן אבל לגביה אין צמצום והסתר מעלים לפניו יתברך כלל והוא יתברך מתאחד בכל העולמות ביחוד עצום בלי שום שינוי כלל, הגם שמתמשך בהעולמות ומהווה אותם ומחיים בכחו יתברך, אף על פי כן אין העולמות מוסיפין בו ריבוי ושינוי בעצמותו והוא אחד בהם בלי שום השתנות כלל, ואתה הוא עד שלא נברא העולם ואתה הוא משנברא העולם בלי שום שינוי כלל והוא מצד כחו הפלא אשר כל יכול להיות סובל שני הפכים בנושא אחד, וכל חילוקי הדרגין והעולמות הוא מצד הספירות שהוא חכמתו ובינתו וחסדו וגבורתו וכו' שהם הם כלים לצמצם ולהסתיר בכל הפרטים, אך הגם שהם כלים.

אף על פי כן המה אצלו יתברך ביחודא חד מצד כחו הפלא המקשרם ומאחדם ביחוד עצום בלי שינוי כלל והוא בחינת שם הוי"ה ברוך הוא אשר אותיותיו מורים על הכלים שהם הספירות שי' הוא חכמה וה' הוא בינה ו' הוא תפארת הכולל כל השש קצוות חסד וגבורה וכו' וה' תתאה היא מדת מלכותו יתברך שהוא כחו יתברך המתמשך לעולמות אך הגם שנחית לבחינת אותיות וכלים אף על פי כן הוא בלי שינוי כלל מצד עצמותו ברוך הוא אשר הוא שוה בכל הכחות בהשוואה גמורה לכן כל יכול על ידי כחו הפלא והוא קוצו של י' המאחד לכל הבחינות ביחודא חד ולכן נקרא שם הזה שם העצם שהוא מורה על כח עצמותו ברוך הוא ויחוד זה נקרא קודשא בריך הוא כי קדוש הוא לשון הבדלה ופרישה וברוך הוא לשון המשכה דהיינו הגם שהוא יתברך מובדל מערך העולמות אף על פי כן נמשך בהעולמות בלי שום שינוי כלל ועל זה מורה מלת הוא דהיינו שהוא בהוויתו הקודמת והוא בעצמותו אפילו בהמשכה זו והוא הנקרא יחודא עילאה דהיינו כל העולמות כאשר הם בכחו יתברך מיוחדים בתכלית היחוד והוא הנקרא סובב כל עלמין דהיינו שהוא יתברך סובב כל הכחות הנגלים אשר מצד העולמות נראים לכחות משונים זה מזה אבל הוא יתברך סובבם מכל צד בכחו הגדול בכח אחד בלי שום שינוי כלל וכל העולמות כאשר הם בכוחו יתברך אשר הם מיוחדים אצלו יתברך נקרא קודשא בריך הוא שהוא שם הוי"ה ברוך הוא וסובב כל עלמין ושכינתיה הוא כאשר התגלותו יתברך לגבי דידן אשר נגלים לכחות מחולקים ונקרא ממלא כל עלמין דהיינו כמו שהם בבחינת הגילוי אשר בבחינת הגילוי לא נגלה עצמותו ברוך הוא כי אם התגלותו יתברך הוא לפי הכלי שנגלה בה כמו השמים והארץ וכל צבאם אשר נגלו כל אחד ואחד לפי התגלותו של כל אחד ואחד ולא נגלה כחו הנסתר ולכן נקרא ממלא כל עלמין:

דהיינו כמו למשל שממלאים הכלי הלא אי אפשר למלאותה רק לפי שיעור שלה בגודלה ורוחבה אבל יותר אינה מחזקת כן התגלותו יתברך הוא לפי הכלים דהיינו בכלי השמים נגלה כחו יתברך באופן כלי השמים וכן בארץ וכן בצבא השמים וכן בכל נברא לא נגלה כחו יתברך רק לפי התגלות הכלי ולכן נקראת שכינה ששוכן בתוך העולמות בערך העולמות ונקראת מדת אלוקי"ם שהוא מצד הצמצום והסתר שבכלים לא נגלה אלוק"ותו יותר מערך הכלים וגם נקראת מדת מלכותו יתברך כמו למשל מלך בשר ודם בהתגלותו לעמים אשר אינו שוה התגלותו לשרים להתגלותו לעבדים והתגלותו לעבדים אינו שוה להתגלותו לשאר העם וכן תמצא בזה כמה אופנים התגלות כן כביכול כחו יתברך המתגלה בעולמות אין ההתגלות שוה בכל הנבראים כי בעולמות הרוחניים שהם מלאכים שם הגילוי יותר מהגילוי שנגלה בגלגלים ובצבא השמים וכן אין הגילוי שבשמים וצבאם שווה לגילוי הארץ וצאצאיה וכל אלו השינויים הם מצד העולמות כאשר נגלו לגבי דידן אבל אצלו יתברך מתייחדים כל העולמות ואפילו בבחינת התגלותם הכל הוא כחו לבדו יתברך כמאמר הכתוב אני הוי"ה הוא שמי בלי פרודא כלל וכמבואר ברעיא מהימנא מסיטרא דאצילותא לית אפרשותא בין קודשא בריך הוא ובין שכינתיה וכאשר נתבאר זה בביאור רחב בחלק הראשון ובשער הראשון מחלק זה:

אשר על כן כל עבודתינו ליחד קודשא בריך הוא ושכינתיה דהיינו על ידי ההתבוננות ביחודו יתברך שהוא יחודא עילאה כאשר הם בכחו יתברך כן הוא יתברך מתייחד למטה גם כן ביחוד בלי שום פרודא אשר בבחינת שכינתיה בבחינת ממלא כל עלמין הכל הוא כחו לבדו יתברך והוא נקרא יחודא תתאה דהיינו לייחדו יתברך אפילו מצד גילוי העולמות כי הרי אין זולתו כלל אפילו מצד הגילוי ולייחד קודשא בריך הוא ושכינתיה דהיינו לייחד יחודא עלאה ויחודא תתאה לאחד דהיינו כמו שאצלו יתברך אין העולמות תופסים בו יתברך לאיזה מהות נבדל והוא אחד אפילו מצד העולמות בכח אחד לבד בלי שום שינוי כן לא יהיו העולמות תופסים לאיזה מהות נבדל רק לבטלם אליו יתברך ולקשרם ביחודו יתברך באופן שלא יהיו נראים לאיזה מהות ויש נפרד כי אם לאחדם אליו יתברך ולבטלם אליו והגם שנגלים ליש אך מצד כחו הפלא הרי אין זולתו כלל אפילו מצד הגילוי הוא באמת אין זולתו רק שלא נגלה זה לגבי דידן:

וכמאמר הזוהר הקדוש כגוונא דאינון מתייחדין לעילא באחד אוף הכי איהי אתייחדת לתתא ברזא דאחד דהיינו כמו שכל כח העולמות מתייחדין אצלו יתברך לכח אחד בלי שום שינוי כלל בבחינת הוי"ה ברוך הוא שהוא יחודא עילאה אוף הכי איהי שהיא שכינתיה שהוא הגילוי המתגלה בעולמות אתייחדת גם כן לתתא בלי שום שינוי רק שהוא ברזא דאחד כי האחדות הוא בסוד שלא נגלה אבל בעצם הגילוי גם כן אחד וכאשר הוא בכלל העולמות כן הוא בפרט באדם אשר יש בו שתי נפשות ונפש האלוקו"ת הוא מבחינת שם הוי"ה ברוך הוא כמאמר הכתוב כי חלק הוי"ה עמו אשר נמשכה מיחודו יתברך בבחינת יחודא עילאה ונפש הבהמיות המחיה את הגוף בבחינת התפשטות כלי הגוף בבחינת גילוי היא נמשכת מבחינת אלוקי"ם שהוא הצמצום וההסתר אשר על כן צריך האדם להתבונן ביחודא עלאה מצד חלק אלוק"י ממעל ואחר כך להתבונן ביחודא תתאה דהיינו שאפילו מצד חיות הגוף הכל הוא כחו יתברך לבדו ואין זולתו אפילו מצד הגוף ולחברם ולייחדם יחד דהיינו לבטל את כל חיות הגוף אליו יתברך על ידי מדת האהבה לדבקה בו יתברך והוא ההתבוננות של קריאת שמע כי שמע הוא התבוננות ביחודא עילאה וברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד הוא יחודא תתאה ואחר ההתבוננות ביחודא עילאה ויחודא תתאה יחברם ויאחדם על ידי אהבה וזהו ואהבת את הוי"ה אלוקי"ך דהיינו לחבר את הוי"ה ברוך הוא שהוא יחודא עלאה עם אלוקי"ם שהוא יחודא תתאה וכאשר יתבאר לקמן אם ירצה השם ביותר ביאור והוא הנקרא אהבת עולם כי כל ההתבוננות בהיחוד והתפעלות באהבה הוא מצד גילוי העולמות כמאמר רבותינו זכרונם לברכה נודע מצד פעולתיו כי עצמותו יתברך אינו בערך ידיעה כי לא נודע מהותו רק מצד פעולת העולמות ויחודם אליו יתברך נודע על ידי בחינת העולמות והעבודה הזו נקראת בבחינת חיות אלוק"י כמו התקשרות הנפש עם הגוף הלא הנפש לא נודעת מצד מהותה רק מצד פעולת הגוף נודע מהותה וכל התגלותה הוא על ידי כלי הגוף בהתקשרותה והתלבשותה בכלי הגוף אבל מהותה כאשר היא בעצמה אינה בערך גילוי וכל ביטול הגוף אל הנפש הוא מצד שהנפש מחיית את הגוף אשר על כן כל אברי הגוף בטלים להנפש ומתקשרים בהנפש כן הוא כביכול התפשטותו יתברך בעולמות אשר עצמותו ברוך הוא לא נודע רק מצד העולמות נגלה מציאותו יתברך דהיינו שבוודאי נמצא כי מצד בריאות העולמות נודע שיש מהווה לכולם ומחיים אבל מהותו לא נודע:

והנה התגלותו יתברך בעולמות אינו דומה כהתפשטות הנשמה בגוף מצד הבריאה כי בחיות הנפש הנמשך בגוף הרי אין הגוף נראה למהות בפני עצמה בלעדי הנפש ואין לו שום תנועה וחפץ ורצון מבלתי הנפש ומקושר להנפש ובטל אליה בעצם כי כן היתה הבריאה אבל בהתגלותו יתברך בבחינת עולמות הרי העולמות נגלים בבחינת יש ונפרד ואינו נגלה כחו יתברך בבחינת עולמות ואינו נגלה ביטולם כי כן היתה הכוונה מאתו יתברך להסתיר ולהעלים עד שיהיו נגלים ליש ונפרד בכדי שעל ידי עבודת ישראל יהיה נגלה יחודו יתברך בעולמות לכן ביחוד זה ואהבת עולם כנזכר לעיל מקשרים ומייחדים העולמות אליו יתברך בכלל כיחוד הנפש בגוף כי מאחר שנגלה יחודו יתברך על ידי עולמות ומבטלין אליו העולמות הרי כחו יתברך נגלה בבחינת עולמות בבחינת חיות ממש ומתלבש בהם ומתפשט כהתפשטות הנפש בגוף וכן הוא בפרט בנפש האדם על ידי עבודה זו נגלה חיות אלוק"י וחיות הגשמי בטל אל חיות אלוק"י ומתלבש בו ונעשית נפש אלוק"ית חיות לבחינת נפש הבהמיות ומתקשרת ומתייחדת בה ונגלית על ידי חיות הנפש הבהמיות כי חיות נפש אלוק"י אינה בערך גילוי כלל וגילוי חיות אלוק"ית שבנפש האלוק"ית הוא על ידי חיות נפש הבהמיות שהוא השכל ומדות הנגלים באדם ועל ידי התקשרות השכל והמדות ליחודו יתברך נתקשרו שתי הנפשות ונעשו לאחדים:

וזהו מה שכתוב לאהבה את הוי"ה אלוקי"ך כי הוא חייך ממש בבחינת חיות דייקא והתקשרות והתאחדות שתי הנפשות הוא על ידי כחו הפלא והוא נקודת הלב שהיא מבחינת פלא ועל ידי בחינת פלא כל יכול לקשרם ולאחדם הגם שהמה מהותים מחולקים כמו שכתוב רוח בני האדם העולה היא למעלה ורוח הבהמה היורדת היא כו' והמה שני הפכים אבל מצד רצון הנפש האלקי"ת שהוא למעלה מן השכל מחברם ומקשרם לאחדים כמו התקשרות החיות עם הגוף אשר המה בגדרם נבדלים בהרחק רב ממש שני הפכים מנגדים כי זה רוח וזה בשר כידוע רק מצד כחו הפלא הוא מאחדם כמאמר מפליא לעשות מקשר הגשמיות ברוחניות כן כביכול התקשרות נפש אלוק"ית שהוא חיות אלוק"י עם חיות הבהמיות שהם ממש שני הפכים מנגדים כנזכר לעיל אך על ידי כחו הפלא מחברם ומאחדם:

פרק ב

והנה בחינת עבודה ואהבה זו הוא הנקרא חצונית כי כל ההתפעלות הוא מצד גילוי העולמות בחצוניותם וכל גילוי חיות אלוק"י הוא רק בבחינת הלבשה אבל עצמותו ברוך הוא לא נגלה על ידי בחינת יחוד זה הגם שעיקר גילוי עבודה זו הוא מצד רצונו יתברך שלמעלה מן השכל עם כל זה אינו נגלה רק על ידי התלבשות ההשכלה והתגלות הרצון הוא רק מצד הנגלה בבחינת חצוניות לכן ההתפעלות בגילוי האהבה ויראה זו היא באה גם כן מצד הרצון שבנפש אך הוא מבחינת חצוניות הרצון לא מפנימיותו:

והנה התדבקות זו של הנפש אלוק"ית בנפש הבהמיות והתלבשותה בה הוא מצד הטוב שבנפש הבהמיות שהוא מהטוב שבנגה שהוא ממראה מתניו ולמעלה שממראה מתניו ולמעלה הוא כולו טוב בלי התערבות הרע כמו שנתבאר לעיל אשר כל עיקר הכוונה היתה מאתו יתברך בשביל הגילוי דהיינו שיהיה נגלה יחודו יתברך והגילוי הוא דייקא מצד הזולת והיש נמצא יש בבחינת גילוי הזה שהוא היש בחינת טוב וגילוי היש הוא נגה ולכן יש בבחינתה שתי בחינות דהיינו בחינה אחד הוא מצד הטוב דהיינו שעל ידי התגלותה יהיה נגלה יחודו יתברך על ידי התכללות והתלבשות הנפש אלוק"ית להעשות לאחדים וגילוי היש עצמו נקרא תערובות טוב ורע כי בבחינת גילוי היש בעצמו הרי נגלה ליש ודבר דייקא שהוא בחינת נפרד גמור והוא גילוי הנגלה בתאוות הגשמיים כמו אכילה ושתיה ודומיהם ויש בה גם כן הטוב דהיינו כשמהפכין אותה אל הקדושה כשמהפכין חשוכא לנהורא דהיינו מאהבות גשמיות מהפך לאהבה אלוק"ית ולכן גילוי זה שהוא מצד גילוי היש עצמו נקרא תערובות טוב ורע אבל בבחינת ממראה מתניו ולמעלה דהיינו שכל ומדות שיש בנפש הבהמיות אשר על ידי השכל ומדות יושכל יחודו יתברך ואהבה ויראה אליו יתברך שהוא גילוי אלק"ותו יתברך על ידי השכל ומדות של נפש הבהמיות זהו כולו טוב ולכן הנפש אלוק"ית מתלבשת בה:

והנה על ידי אהבה והתבוננות זו שהוא מצד העולמות עדיין הרע שבנוגה לא נתבטל ולא נהפך לגמרי רק בעת עבודה הוא בטל בלי התעוררות והרע הוא בבחינת שינה אבל עצם היש עדיין לא נתהפך לגמרי ולכן נצרך שמירה מעולה שלא יהיה ההתפעלות מצד היש בבחינתו ועל עבודה זו נאמר שעת צלותא שעת קרבא והקרבא הוא על ידי הדעת המבדיל בין טוב לרע דהיינו לדחות הרע שהוא היש הגמור וליבטל אליו מצד אחדותו יתברך כמו שנתבאר לעיל והמלחמה הזו הוא בין בשעת תפלה דהיינו בעת ההתפעלות באהבה ויראה הוא השמירה מהתערובת רע שלא יהיה בהתפעלות תערובות שנוגע אל עצמו דהיינו שלא יבין וירגיש שהוא העובד והאוהב ויהיה נתפעל מאהבתו ועבודתו ליקח גדולה לעצמו מזה כי בהתפעלות זו יגביר היש בהתנשאות והוא היפוך האחדות שהוא ביטול גמור ולכן שעת צלותא שעת קרבא ואחר התפילה הוא המלחמה בפועל להיות סור מרע ולאדבקא בטוב על ידי עסק התורה ועשיית המצות כי בעסק התורה ומצות בטל הרע שבנוגה המלובש בגוף בבחינת חיות אל הקדושה ונעשית לבוש אליה ובעסק התורה ועשיית המצות מתבררין לבושי הנפש הבהמיות על ידי נפש אלוק"ית המלובשת בה:

והנה בתפלה עדיין הרע של הנפש הבהמיות שמנגה לא נתהפך לגמרי על ידי עבודה זו תפילה רק שהוא בבחינת שינה כנזכר לעיל אבל כחה לא נבררה דהיינו שיהיה בטילה לגמרי מבחינת היש כי היש עדיין בתוקפו כי עדיין לא הוסרה ההסתרה לגמרי להיות נגלה עצמותו ברוך הוא רק שהוא בדרך הלבשה כי כח היש אינו מתעורר בעת היחוד בקריאת שמע ותפלה אבל על ידי עסק התורה ומצות שנמשכו דייקא בבחינת יש וגבול בבחינת צמצום ובהם מלובש רצונו יתברך שלמעלה מן החכמה והבנה ומצד רצונו יתברך הרי אצלו יתברך האין והיש שוין ובעת עסקו בתורה ומצות והוא על ידי כח הנפש הבהמיות דייקא המחיית את הגוף בכלי הדבור והמעשה בפועל הרי נעשית לבוש ממש ומתכללת לרצונו יתברך המלובש בהיש והרי נתהפך בחינת היש לרצונו יתברך ובחינת עסק תורה זו נקראת תושיה שמתשת כחו של אדם מצד כח הבהמיות שמנגה והמצות נקראו עול מצות כמבואר ברעיא מהימנא שלהבינונים נקראו המצות עול כמו שנותן עול על עבדו בכדי שיהיה בטל וכפוף אליו כן כפית ליה בתפילין ובציצית כו' ובזה נכללים לבושי נפש הבהמיות אפילו מצד בחינת הרע שלה שהוא היש הנגלה לחיות הגוף נכללת בטוב על ידי תורה ומצות:

והנה בבחינת יחוד העבודה על ידי אהבת עולם יש בחינת עיבור יניקה ומוחין ובחינת עיבור הוא שלא באה האהבה בגילוי הלב והאהבה מוסתרת בבינתו בבחינת הסכמה חזקה להבטל וליכלל ביחודו יתברך ולהתמשך בנפשו לדבקה בו ועל ידי הביטול הזה מקבל עליו עול תורה ומצות נקרא בחינה זה עיבור במעי אמא והוא הנקרא בדברי רבותינו זכרונם לברכה מחשבה טובה הקדוש ברוך הוא מצרפה למעשה ולכן אז המוחין הם בבחינת קטנות ובבחינת אלם כמבואר לעיל ובחינת נפש הבהמיות היא בבחינת אתכפיא אבל לא בבחינת התכללות בבחינת הלבשה כי מדותיה המה בתקפם רק שמתכפיים ואז עיקר העבודה לקבל עליו עול מלכות שמים בבחינת עול לקבל עליו בעת העבודה בבחינת סור מרע שלא יהיה נפרד מיחודו ואחדותו ולהיות עושה טוב בפועל בבחינת תורה ומצות להשרות על גופו ונפשו אור הוי"ה על ידי רצונו יתברך הנמשך בתורה ומצות לכוף ולהתיש נפש הבהמיות על ידי עסק הזה ועל זה אמרו רבותינו זכרונם לברכה לעולם ישים אדם עצמו על דברי תורה כשור לעול וכחמור למשוי ובחינת יניקה הוא כשמוליד על ידי בינתו ודעתו אהבה ותשוקה להמשך אחרי הוי"ה ויחודו ולדבקה בו וכן נולד בלבו פחד הוי"ה ויראתו אבל התפעלות זו הוא רק בעת ההתבוננות אבל תיכף כשאינו מתבונן חוזר לאיתנו ותוקף היש שבו ולכן נקרא יניקה כמו שהוולד הנולד צריך תמיד לינק משדי אמו כן האהבה ויראה יניקתם היא תמיד מהבינה וכשהבינה מסתלקת מסתלקת האהבה ועסק התורה ומצות המה גם כן בבחינת יניקה כמאמר רבותינו זכרונם לברכה למה נמשלה התורה לשדיים מה שדיים הללו כל זמן שהתינוק ממשמש בהם מוצא בהם טעם כך דברי תורה כל זמן שאדם עוסק בהם מוצא בהם טעם דהיינו בהתבוננותו שעל ידי התורה ומצות מתקשר אל רצונו יתברך מתפעל מזה ואז הלבושים האמצעים של נפש הבהמיות שהם מדותיה נעשים לבוש אל רצונו יתברך ובחינה שלישית היא בחינת גדלות המוחין דהיינו שאחר שמקבל עליו עול מלכות שמים בקריאת שמע וממשיך עליו יחודו יתברך על ידי התפלה הרי הוא כל היום באהבה ויראה ולא זז מדביקות נפשו ביחודו יתברך אפילו רגע ובעת עסקו בתורה ומצות הוא בביטול תמיד כאש בוערת בהתקשרות נפשו אל רצונו יתברך ואז נקרא גדלות כמו הגדול שאין צריך לאמו ויכול לחיות לבדו כך המדות שלו אין צריכין להתבוננות תמיד רק שהם חיים וקיימים תמיד מדביקות הנפש בהוי"ה ואז החסד וגבורה בוקעים מיסוד אמא ומתפשטים בגופא להגדילו ואדרבה הם מרחיבין המוחין ביתר שאת:

פרק ג

והנה בכל בחינה ובחינה מאלו השלשה בחינות יש בהם בחינות ומדריגות לאין קץ כל חד וחד לפום שיעורא דיליה ומדריגה הגבוה שבבחינת גדלות זה שאין למעלה הימנה זו היתה מדת האבות שהיו דבקים ובטלים תמיד על ידי אהבה זו ונעשו בחינת מרכבה ממש אל יחודו יתברך ובבחינה זו מתכללת נפש הבהמיות מראשה עד רגלה ביחוד זה ובחינת התורה ומצות הנמשך מבחינה זו נקרא עץ חיים היא למחזיקים בה שהוא נעשה בחינת חיות ממש ומזון להנפש ובחינות מוחין אלו הם נמשכין מישראל סבא ותבונה שהם מחיצוניות חכמה ובינה שהם אבא ואימא עילאין כי כל ההתבוננות הזו היא מצד בחינת הלבשה בעולמות והוא הנקרא גדלות הראשון דזעיר אנפין כמו שנתבאר בשער קטנות וגדלות איך שהוא בבחינתו יתברך בבחינת התמשכותו לעולמות בדרך כלל מעילא לתתא כן הוא באדם התחתון מתתא לעילא:

והנה הגם שבבחינה הזאת יש בה כל הבחינות כנזכר לעיל אף על פי כן נקראת בכלל אפילו הגדלות שבה בחינת יניקה לגבי אהבה רבה הבאה מצד ההתבוננות מצד הפנימיות שהוא בינה עילאה כאשר יתבאר אשר על כן נאמר באבות וארא אל אברהם אל יצחק ואל יעקב בא"ל שד"י שהוא לשון שדיים כמבואר בכתבי אר"י זכרונו לברכה שכל בחינתם נקראו בחינת יניקה כי הגם שהיו מרכבה בבחינת יחוד תמיד עם כל זה היה יחודם מצד הבינה איך שכל העולמות המה בטלים אליו יתברך אשר הוא יתברך ממלא כל עלמין וסובב כל עלמין והוא יתברך נמצא בכל המציאות בבחינת יחוד גמור בלי שינוי אשר על כן היה ביטולם והתכללותם אליו יתברך אבל מציאת העולמות מצד עצמם בבחינת התגלותם היו נגלים ליש רק מצד אור הוי"ה המחיים הנמשך בהם בעצם היחוד בהתקשרות נפלא כיחוד הנפש בהגוף לכן היו מבטלין העולמות ועצמם אליו ממש כגוף שמתייחד עם הנפש ובטל אליו בביטול גמור אבל עם כל זה הגוף הוא מהות נבדל מהנפש רק שבטל אליו מצד ההתקשרות בבחינת פלא כך היה יחוד האבות באופן זה:

והנה הגם שאבות בוודאי היה להם גם כן אהבה רבה ואהבה בתענוגים להתענג על הוי"ה בעונג אלוק"י אשר האהבה היא נמשכת מלמעלה מן השכל אך אף על פי כן עבודתם היה על ידי בחינת אהבת עולם ומאהבת עולם באו לאהבה רבה ולאהבה בתענוגים שלמעלה מן השכל על ידי מסירת נפשם והתהפכות היש על ידי עבודתם אשר עבדו מזה הגיעו לאהבה רבה להדבק אל עצמותו ברוך הוא לעיקרא ושרשא דכולא שלא בבחינת התלבשותו יתברך בחכמה ובינה אשר הם מצד היחוד אבל עיקר עבודתם היה מצד אהבת עולם הנלקחה מחכמה ובינה דזעיר אנפין שהוא התמשכותו לעולמות בבחינת יחוד שזהו נקרא בחינת חצוניות שהוא התלבשות אורות בכלים בבחינת חיות אשר הכלים נערכים בבחינת גופא והאורות שהוא אור אין סוף ברוך הוא המתמשך בהכלים הוא בחינת נפש והוא בחינת החיות וקישורם ויחודם הוא על ידי רצונו יתברך שהוא כחו הפלא והוא בחינת כתר רק שהתקשרות זה הוא מחיצוניות הכתר שהוא מצד התפשטותו יתברך בבחינת עולמות אשר מצד בחינת התמשכותו לעולמות נערך בבחינת גופא אבל מצד פנימיותו יתברך הרי אין להעריך בחינת כלים ואורות שהם בחינת גוף ונפש מאחר שאין זולתו ואין מציאות בלעדו והוא לבדו יתברך פשוט בתכלית הפשיטות איך תעריכו לגוף ונפש חס ושלום אשר זה מורה על שני מהותים רק שהם מתקשרים לאחד רק הערכת הכלים והאורות הוא מצד הנגלה אשר כל המציאות נגלים במהותים נבדלים ועל ידי התמשכותו יתברך מתייחדים ביחודא חד על ידי כחו הפלא אשר על כן נקרא בחינת יחוד זה בחינת חצוניות דהיינו כמו שאנו רואים את העולמות בחצוניותם בלי התבונן בפנימיותם אשר מצד חצוניותם נגלו ליש ומהותים נבדלים בבחינת גוף וכלים רק שהם בטלים ליחודו יתברך המתייחד בהם אבל כל ההתגלות הוא על ידי הכלים ולכן כל הכלים הם בבחינת זעיר אנפין שהוא מצד צמצומו יתברך להיות נגלה בבחינת יש רק שהוא בבחינת יחוד:

ולכן נקרא באדרא רבה זעיר אנפין הוא מלבר ודי למבין ולכן בחינת האבות מושרשים במדותיו של בחינת זעיר אנפין כי בחינת אברהם הוא קו ימין של זעיר אנפין שהוא חכמה חסד נצח ובחינת יצחק הוא קו שמאל בינה גבורה הוד ובחינת יעקב הוא קו אמצעי דעת תפארת יסוד כי מדת אברהם אבינו עליו השלום היה להמשיך יחודו יתברך בעולמות על ידי אהבה וחסד שהוא התגלותו יתברך בבחינת עולמות לייחדם וכן היה עבודתו לייחד העולמות אליו יתברך מתתא לעילא כמאמר הכתוב ויסע אברם הלוך ונסוע הנגבה כי בן שלש שנים הכיר אברהם את בוראו שלש שנים הם החכמה בינה דעת שעל ידי חכמה ובינה ודעת השיג שלכל המציאות יש בורא שבראם מאין ליש ומהוום ומחיים ומקיימם בלי שינוי ואין נמצא בעולם אשר נמצא בלתי אמתת המצאו והוא נמצא בכל הנמצאים בלי שינוי אשר על כן היה מקשר כל העולמות ומבטלם אליו יתברך ומיחדם ביחודו ולא היה מבין בהעולמות יש וזולת ונפרד חס ושלום רק היה מבין ומביט אל החיות שבתוכם שהוא אור הוי"ה ויחודו יתברך השופע עליהם ומחמת זה היה מבטלם כביטול הגוף אל הנפש אשר להגוף אין שום פעולה ותנועה בלתי הנפש וכלא נחשב לגבי הנפש ועיקר הוא חיות הנפש כן היה מבטל כל פעולות העולמות אליו יתברך מתתא לעילא עד שלא נגלו העולמות אצלו לאיזה מהות רק העיקר הוא חיות של העולמות שהוא אור הוי"ה השוכן בתוכם לכן בהעלאה והתקשרות זו נגלה אליו הוי"ה ברוך הוא שהוא יחודו יתברך ובחינת התקשרות זה הוא על ידי קו ימין שהוא מצד החכמה הוא כח מ"ה שהוא ההשכלה שהשכיל שהוא רק כחו יתברך בבחינת העולמות אשר על כן העולמות בטלים אליו יתברך ובבחינת הלב הוא בחינת חסד שהוא אהבה שנמשך בנפשו להדבק אליו יתברך ולהכלל ביחודו בבחינת נמשך אחריך כמים ובבחינת נצח הוא הנצוח על ההיפוך לבטלו ביחודו וזה היה מתתא לעילא וכן מעילא לתתא כתיב ויקרא שם בשם הוי"ה א"ל עולם דהיינו שהמשיך יחודו יתברך מעילא לתתא בבחינת עולם על ידי מדת א"ל שהוא החסד וכמו למשל האב שמתמשך לבנו בעצם מהותו ושכלו הגדול ומצמצם את שכלו ומדותיו בערך שכל ומדות של בנו ולהתאחד עם שכלו ומדותיו ביחודא חד דהיינו להיות משכיל בערכו ולהיות לו אהבה בבחינת אהבת בנו הגם ששכל ומדות של בנו אינם נערכים אליו באיזה ערך מצד עצם מהותו אבל מצד אהבתו הגדולה מתאחד עמו ומאחר שמתאחד עמו הרי כל מהותו נמשך אל מהות בנו בלי פירוד כן הוא כביכול התגלותו יתברך בעולמות אשר בבחינת התגלות העולמות הרי הם אין ערך לגבי עצם מהותו אך מצד האהבה והחסד אזעיר קדושתיה להתגלות בעולמות בבחינת חכמה ומדות בערך עולמות ואברהם הוא המעורר באהבתו להמשיכו יתברך בבחינת יחודו בערך הכלים ולהתייחד בעולמות בבחינתם ומאחר שהמשיך יחודו יתברך הרי עצמותו ברוך הוא ממש נמצא אפילו מצד עולמות וזהו ויקרא שם בשם הוי"ה ברוך הוא שיהיה בחינת א"ל שהוא החסד בבחינת המשכה לבחינת עולם:

פרק ד

ומדת יצחק אבינו עליו השלום היה להיפך שהוא מצד הגבורות ורשפי אש לצאת מגדרי הכלים ואדרבה להעלות העולמות אליו יתברך כאשר הוא בבחינת עצמותו ברוך הוא ושלא יהיו הכלים מסתירים אליו יתברך ולכן יצחק הוא קץ חי שהוא בחינת יציאתו מגדרי הכלים ולהיות נכספה וגם כלתה נפשו אליו לידבק ולהכלל במקורא ושרשא דכולא שהוא שלא בבחינת התלבשותו יתברך בבחינת כלים והוא מצד בינה כי בחינת בינה הוא ההתבוננות שהיא לעמוד על הדבר ולחקור אחר שרשה ומקורה כי חכמה הוא להשכיל עצם הדבר ומהותה וכחה והמשכתה ובינה היא לחקור אחר שרשה לכן בחינת אברהם היה להשכיל כחם של העולמות והמשכתם ולכן השכיל שכחו יתברך נמצא בכל העולמות והוא יתברך נמשך בהעולמות ומבחינת השכלה זו היה מייחד העולמות בכחו יתברך כנזכר לעיל ולכן נקרא חכמה מים שיורדים ומתמשכים ממקום גבוה למקום נמוך דהיינו המשכת אין סוף ברוך הוא בעולמות בבחינת יחוד אבל מדת יצחק היה מבחינת בינה ובינה הוא להתבונן בשרשם של העולמות מאין נלקחו אשר שורשם הוא אין סוף ברוך הוא שאינו בערך ידיעה והשגה כלל ואין סוף לרוממותו יתברך אשר מושלל מערך העולמות בערכים אין קץ ולכן היה ההתפעלות שלו לצאת מגדרי הכלים והעולמות לעלות לשרשו והוא קץ חי שהוא למעלה מבחינת חיות העולמות ולכן בחינת בינה הוא אש כמו שהאש הוא טבעו לעלות למעלה ליפרד מהפתילה ולכן בחינת יצחק היה מבחינת רשפי אש שהיא בחינת בינה שהוא מצד הבינה שבמוחו הוא חשקו לצאת מהגוף לעלות לשורשו וכשבא לבחינת הלב בבחינת הרגשת הלב נקרא פחד יצחק שמזה בא פחד הוי"ה בלבו כאדם שיש לו פחד נרתע כל גופו ואינו יכול להתיישב בגופו מחמת הפחד כן נרתע הלב מפחד הוי"ה שאינו יכול להתיישב בבחינת כלי הגוף מצד הפחד ובבחינת הוד שהוא לשון הודאה בבחינת הסכמה אשר אין עוד מלבדו בזה היה מבטל כל בחינת היש אליו יתברך לכן היה בחינת קו שמאל שהוא בינה גבורה הוד:

והנה בחינת יצחק הגם שמדתו היה לצאת מגדרי הגבול והיש לעלות לשרשו אף על פי כן עיקר הבינה היה מצד העולמות מצד שנגלה מציאות העולמות וברואים לאין מספר מבחינות הכלים האלו היה מתבונן בשרשם של הכלים מאין מוצאם ומזה בא לו ההתפעלות כמאמר הכתוב שאו מרום עיניכם וראו מי ברא אלה דהיינו על ידי בחינת אלה שהוא התגלות קיימא לשאלא עליהם מי בראם ולכן הוא קיימא לשאלא ולא למנדע ולכן התבוננותו נערכת גם כן בבחינת חצוניות הבינה שהוא מצד בחינת הכלים כי בינה זו הוא מצד פעולותיו אבל לא מצד העצם שהוא הבינה בעצמותו ברוך הוא שלא מצד הכלים אך עם כל זה בחינת יצחק היה גם כן בחינת בינה עילאה מצד העצם גם כן אבל עיקר והתחלת הבינה היה מצד הכלים ומדת יעקב אבינו עליו השלום היה בחינת אמת שהוא רעותא דלבא שהוא מבריח מן הקצה אל הקצה ומחבר שני הבחינות לאחד דהיינו שהשכיל עצמותו ברוך הוא אפילו בבחינת הכלים דהיינו שלא היה התגלות העולמות אצלו בבחינת מהות נבדל רק שהיה מבין ומביט עצמותו ברוך הוא אפילו בבחינת כלים דהיינו אפילו בבחינת יש היה הביטול שלו אליו יתברך שהבין שאין עוד מלבדו אפילו בבחינת יש ואין בחינת היש מסתיר לפניו ולכן מדתו היה קו המיצוע שהוא דעת תפארת יסוד כי דעת הוא בחינת הכרה והרגשה כמו למשל אדם שמרגיש חיותו בכל אבריו הרי הרגשת החיות משתווה בכל אבריו כי מרגיש החיות בשוה כי הדעת בא מעצם הנפש שלא בבחינת התגלות רק מההתקשרות של הנפש בגוף שהוא בחינת פלא כי מצד כחו הפלא הרי הגוף והנפש המה בהשוואה וסובל שני הפכים בנושא אחד אשר בחינת הפלא הוא מצד העצם ובעצם הכל שוה כאשר נתבאר לעיל כמה פעמים:

לכן מצד העצם הרי החיות הוא בהשוואה בכל כלי הגוף בלי הבדל כן בחינת יעקב היה בחינת דעת דהיינו שהכיר והרגיש כחו יתברך בכל העולמות בהשוואה כי מצד כחו הפלא הרי הגבול עם בלתי בעל גבול בהשוואה כי כחו הפלא שנמשך מעצמותו ברוך הוא הוא שוה בכל וכמו למשל מאדם שראה את המלך בהיכלו ואחר כך ראה אותו במקום רחוק מהיכלו ומכירו שזהו המלך נמצא מאחר שמכירו שהוא עצם המלך ההתפעלות שוה אצלו כמו שמתפעל ממנו כאשר הוא בהיכלו כן מתפעל ממנו במקום הזה ולכן יתבטל אליו בשוה כמו כן בחינת דעת הוא הכרתו יתברך כמו שהוא בחינת אין סוף ברוך הוא שלא בבחינת התמשכותו בעולמות כן נמצא אפילו בעולמות ממש בלי שום שינוי ועל ידי זה היה הביטול של יעקב אבינו עליו השלום ולכן נקרא מדתו אמת כי מצד האמת הרי הכל הוא אין סוף ברוך הוא והוא שוה בשמים ובארץ כי כל השינויים הוא מצד הסתרה והלבשה אבל באמת הכל הוא עצמותו ברוך הוא ולכן נקרא תם יושב אוהלים כי תם הוא לשון תמימות שהוא שלימות וגם לשון תם שהוא הולך בתמימות בלי התחכמות בדבר רק מתנהג בדבר בתמימות כן בחינת יעקב אבינו עליו השלום היה גם כן בבחינת תמימות שראה והבין עצמותו ברוך הוא בלי שום התחכמות רק מצד העצם ומצד העצם הכל הוא אין סוף ברוך הוא ולכן הוא יושב אוהלים כי היה מחבר שני האוהלים לאחד שהוא עלמא דאתכסיא ועלמא דאתגלייא:

והנה מדת אברהם אבינו עליו השלום הגם שהיה מבין גילוי אלק"ותו יתברך בבחינת עולמות והיה מייחד העולמות בבחינת יחוד אליו יתברך אך עם כל זה נגלים אליו העולמות בבחינת מהות נבדל רק מצד כחו יתברך בבחינת המשכתו לעולמות הוא מייחדם אליו יתברך בבחינת יחוד עצום להמשיך גילוי אלקו"תו יתברך אפילו בבחינת עולמות וכן בחינת יצחק הגם שהיה מדתו לעלות לשרשו ולבטל כל העולמות לשרשם שלא יהיו נגלים למהות נבדל אך אף על פי כן התבוננותו היה מצד העולמות הנגלים אליו בבחינת ההתגלות שהוא בחינת אלה והתבונן מי ברא אלה ומחמת התבוננות זו היה מבטל כל העולמות אליו יתברך אבל מדת יעקב היה שלא נגלו העולמות אליו למהות נבדל על ידי הדעת שהוא הכרה והרגשה שהרגיש אלק"ותו יתברך אפילו בבחינת העולמות אשר אין עוד מלבדו אפילו מצד היש ולכן היה מטתו שלימה ולכן בבחינת מוח נקרא דעת שהוא ההרגשה והכרה כי ההרגשה והכרה היא הכל במוח ומצד מוחו היה הביטול אליו בעצם ההרגשה שלא היה מרגיש גופו והעולמות לשום מהות נבדל רק שהיה הכל הרגשת והכרת אלק"ותו יתברך ומצד הלב בבחינת התגלות הלב נקרא רעותא דלבא שהוא רצון הלב שהוא הכולל אהבה ויראה כי אהבה הוא להתמשך אליו יתברך בתשוקה ולדבקה בו ופחד הוא לירא ולפחוד ממנו יתברך לבטל בחינת היש מצד הפחד והיראה ורעותא דליבא הוא שיש לו רצון חזק להתקשר ולהדבק בו באמיתות לא מצד האהבה בלבד או מצד היראה בלבד כי בחינת אהבה מורה הביטול שלא מצד העצם כי אם מצד התשוקה והחמדה לדבקה בו וכן בחינת היראה היא גם כן שלא מצד עצם הביטול רק מצד יראתו ופחדו אבל רעותא דליבא הוא רצון מצד עצם ההתקשרות ובבחינת נצח הוד יסוד הוא בחינת יסוד שבחינת יסוד הוא התקשרות חזק לדבר שמקושר תמיד אליו אפילו שלא בעת שנתן דעתו ורצון הלב הוא מקושר אל העצם לכן נקראו בחינות מדות אברהם אבינו עליו השלום:

ויצחק עליו השלום בחינת קוין שהוא בחינת המשכה מן הצד דהיינו שנמשך ממהות למהות אבל בחינת יעקב הוא בחינת אמצע שעולה עד העצם כידוע שקו אמצעי עולה עד הכתר ועד אין סוף ברוך הוא:

והנה הגם שמדתו של יעקב היה בחינת אמת והיה ביטולו אפילו מצד היש עם כל זה עיקר ביטולו והרגשתו הוא מצד החיצונית רק שהרגיש בחיצונית עצמותו ברוך הוא וכמו שהגוף מרגיש חיות הנפש הלא הרגשתו הוא מצד כלי הגוף רק שמרגיש בכלי הגוף הרגשת חיות הנפש אבל בגילוי לא נגלה לו מהות הנפש רק מצד כלי הגוף כן היה הרגשת יעקב אבינו עליו השלום גילוי אלק"ותו יתברך בבחינת עולמות אבל הרגשתו היה מצד העולמות רק שהרגיש אלק"ותו יתברך אפילו מצד העולמות אבל לא היה נגלה אליו הביטול אליו יתברך מצד העצם ולכן נקרא בזוהר הקדוש יעקב בבחינת גופא ויעקב הוא מלבר ונקרא דעת המתפשט בגופא שהוא בחינת דעת מלבר:

פרק ה

והנה על זה מבואר בזוהר הקדוש על מה שכתוב ואני ברוב חסדך אבא ביתך דא אברהם אשתחווה אל היכל קדשך דא יצחק ביראתך דא יעקב ויובן זה על פי משל ממלך בשר ודם אשר יש לו היכל ובית היכל הוא שדר בו לבדו ושם הוא עיקר קביעת דירתו שהוא דר בו לבדו דייקא ובית הוא ששם מקום דירת שריו ועבדיו והנה בהיכלו שם הוא עיקר גדולתו שאין מי שיקרב אליו אבל בבית שם הוא מתגלה לשריו ועבדיו והנה בבחינת ביטול אליו מצד התבוננות בגדולתו יש שני בחינות יש שמתבונן בגדולתו מצד התפשטותו לשריו ועבדיו וממשלתו עליהם מצד התבוננות התפשטות גדולתו זה הוא בטל אליו ויש שמתבונן בעצם גדולתו שלא מצד התפשטותו כי אם מצד עצם גדולתו כאשר הוא בהיכלו:

והנה בשני הבחינות האלו הוא הביטול מצד גדולתו רק שזה מתפעל מצד גדולתו בבחינת התפשטותו לשריו ועבדיו וזה מתפעל מצד עצם גדולתו אשר אין ערך לגדולתו המתפשטת לשריו ועבדיו ויש עוד בחינה שלישית דהיינו שמתפעל מעצם המלך בעצמו לא מצד גדולתו רק מצד עצם המלך הוא מתבטל אליו ביראה גדולה מצד עצמות המלך ובחינת ביטול זה הוא שוה ממש כמו שהוא בהיכלו כן הוא בבחינת התפשטותו כי מצד עצם המלך אין חילוק והבדל בין שהוא בהיכלו בין שהוא בבית הכל הוא עצם המלך בלי הבדל כן יובן כביכול למעלה בענין גילוי אין סוף ברוך הוא יש בחינת היכל ובית היכל הוא ששם שורה אין סוף ברוך הוא בבחינת גילוי עצמותו ברוך הוא שלא בערך העולמות אשר אינו בערך תפיסא והשגה כלל אשר לא נודע מהותו וכל העולמות המה כלא חשיבין לגבי עצם רוממותו יתברך והוא הבינה בעצם גדולתו אשר קיימא לשאלא ולא למנדע כלל ובחינת בית הוא התבוננותו בבחינת התגלותו יתברך בבחינת עולמות שהוא בחינת כלים ואותיות שהוא נודע מצד פעולותיו והתגלות גדולתו יתברך הוא מצד בחינת העולמות בוודאי אין ערך גדולתו יתברך כאשר הוא מצד גילוי עצמותו ברוך הוא שלא בערך עולמות להגילוי שהוא מצד בחינת העולמות וכמבואר בזוהר הקדוש ויקרא כד איהו בהיכלו מלך רברבא אקרי כד נחית לביה עבדוי מלך זוטא אקרי:

ולכן מדת אברהם אבינו עליו השלום והתבוננותו וביטולו הוא מצד התגלותו יתברך בבחינת עולמות כמאמר הכתוב ויסע אברם הלוך ונסוע הנגבה שהוא מתתא לעילא היה ההתפעלות מצד העולמות כמבואר וכן מעילא לתתא נאמר ויקרא שם בשם הוי"ה א"ל עולם דהיינו שהשיג יחודו יתברך בבחינת עולמות ומצד זה היה בטל אליו יתברך והיה מיחדו יתברך בעולמות ולא שכל עיקר השגת יחודו יתברך היה אצלו מצד בחינת העולמות כי בוודאי השגתו היתה שהוא יתברך למעלה למעלה מערך עולמות באין ערך כלל רק שהבין שמצד רוב חסדו צמצם את עצמו כביכול בעולמות ומדתו היה חסד דהיינו להמשיך אורות בכלים לגלות יחודו דייקא מצד העולמות וזהו ואני ברוב חסדך אבא ביתך דהיינו מצד שהשיג אלוקו"תו יתברך שאינו בערך עולמות רק מצד רוב חסדו יתברך המשיך אותו בבחינת בית שהם בחינת עולמות והיה כל עבודתו לייחדו דייקא מצד העולמות ובחינת יצחק היה בחינת רשפי אש דהיינו לצאת מגדרי הכלים לעלות לשרשו ולמקורו כמו שהוא בבחינת התגלות עצמותו ברוך הוא שהוא שלא בערך עולמות אשר כל העולמות כלא חשיבין לגביה יתברך וכמו שנתבאר לעיל ולכן נאמר אשתחוה אל היכל קדשך דייקא דהיינו שהביטול שלו היה כמו שהוא בהיכלו דייקא:

והנה שני הבחינות הם רק מצד התפשטות גדולתו ומדת אברהם היה ביטולו ויחודו כמו שהוא מצד העולמות ובחינת יצחק היה הביטול שלו בערך גילוי רוממותו יתברך שלא בערך העולמות אבל מדת יעקב אבינו עליו השלום היה ביטולו מצד עצמותו ברוך הוא ומצד עצמותו ברוך הוא הרי הוא יתברך שוה כמו שהוא יתברך בהיכלו כן הוא יתברך בבחינת התפשטותו בעולמות בלי שום שינוי כלל כמאמר הכתוב אני הוי"ה לא שניתי כי הוי"ה ברוך הוא הוא שם העצם שהוא מורה על עצמותו ברוך הוא כי כל השמות המה נקראים שמות הפעולה דהיינו מצד פעולותיו יתברך בבחינת עולמות הוא נודע מצד פעולותיו ומצד פעולותיו יתברך דהיינו מצד ההתגלות הרי אינו שוה התגלותו יתברך כמו שהוא בבחינת היכלו להתגלותו יתברך בבחינת עולמות ואין שוה התגלותו בעולמות עליונים לכמו שהוא נגלה בעולמות תחתונים אבל מצד עצמותו ברוך הוא הכל הוא לבדו יתברך בין בעולמות עליונים בין בעולמות תחתונים כמאמר הכתוב אתה הוא הוי"ה לבדך כי אין זולתו יתברך:

ולכן נאמר ביעקב ויירא ויאמר מה נורא המקום הזה המקום הזה דייקא שהוא בבחינת התגלותו יתברך בבחינת מקום הזה שהוא בחינת עולם הזה דייקא בבחינת עשיה שהשיג אלק"ותו יתברך מצד שלימותו יתברך כמבואר בזוהר שבחינת נורא הוא שלימות והוא בחינת יראה אמיתית ולכן נאמר ויאמר אכן יש הוי"ה במקום הזה דייקא דהיינו שהשיג בחינת הוי"ה שהוא מצד עצמותו ברוך הוא אפילו במקום הזה בלי שינוי כלל הגם שאברהם ויצחק היו גם כן מייחדים אותו יתברך בלי שינוי אף על פי כן עיקר התבוננות שלהם היתה מצד התפשטותו יתברך רק שהתפשטותו הוא בלי שינוי אפילו מצד העולמות אבל בחינת יעקב היה הביטול מצד העצם שלא בבחינת ההתפשטות רק מצד העצם ולכן נקרא תם דהיינו מי שהולך בתמימות אינו מתבונן על המסובב מהדבר רק מצד עצם הדבר איך שהוא כן מדת יעקב אבינו עליו השלום היה גם כן שלא בבחינת ההתבוננות מצד המסובב ממנו יתברך ומצד התפשטותו בבחינת עולמות כי אם מצד העצם שהוא עצמותו ברוך הוא בעצמו ולכן הוא מדת אמת ודי למבין ולכן נאמר ביראתך על יעקב כי בחינת יראה הוא ביטול העצמי אשר למשל מצד יראת וביטול המלך אינו משגיח על שום צד אחר רק בטל בתכלית מעצם המלך מצד שעומד תמיד לפני המלך ולכן יראה הוא אותיות ראיה דהיינו שרואה תמיד המלך כן בחינת יעקב היה אצלו בחינת ראיה שראה כבודו יתברך תמיד אפילו בבחינת עולמות ודי למבין:

והנה הגם שביארנו שבחינת האבות היו חלוקים בבחינת ביטולם עם כל זה כל אחד היה כלול מכל הבחינות רק שבזה הוא עיקר מדתו מזה הבחינה ובזה היה עיקר מזה דהיינו בבחינת מדת אברהם היה גם כן מדת יצחק ויעקב דהיינו שהיה לו רשפי אש ומדת רעותא דלבא כנזכר לעיל רק שעיקר בחינת מדתו היה כנזכר לעיל ועל ידי זה בא לרשפי אש וביטול העצמי וכן ביצחק וכן הוא ביעקב והנה כתיב אברהם הוליד את יצחק דהיינו בכדי שיגיע לרשפי אש מוכרח להיות מקודם בחינת אברהם דהיינו לגלות יחודו יתברך ולייחדו דייקא מצד העולמות להתבונן ביחודו יתברך בבחינת העולמות בלי שום שינוי ופירוד ומהתבוננות זו יבא לידי כלות הנפש בבחינת רשפי אש לצאת מגדרי הכלים בבחינת אשתחוה אל היכל קדשך אבל כשלא יהיה מתבונן ביחודו יתברך מצד העולמות הרי עצמותו יתברך אינו בערך תפיסא והשגה כלל והעולמות המה נראים לבעלי גבול בבחינת נפרד ואיך יבא לו התשוקה ברשפי אש אליו יתברך:

וכמשל הנזכר לעיל אשר מצד שרואה התפשטותו של המלך בבחינת בית שהוא התפשטות גדולתו בבחינת שרים ועבדים מזה יגיע לו הביטול והתשוקה להבטל אליו כמו שהוא בהיכלו אבל כשלא יראה התגלות מלכותו בבחינת התפשטותו הרי לא יתגלה לו ממהות המלך כלל ולכן אברהם הוליד את יצחק דייקא דהיינו מצד מדת אברהם שהיא בחינת התבוננות גילוי יחודו יתברך וביטולו אליו מצד העולמות יהיה מזה ההולדה בחינת יצחק וכן בחינת יעקב הוא בא מבחינת יצחק כי בחינת יעקב היה הביטול שלו מצד גילוי עצמותו ברוך הוא אפילו בבחינת עולמות התחתונים והיה שוה אצלו התגלותו יתברך כמו שהוא בהיכלו כן הוא בבחינת התפשטותו יתברך בלי שינוי כלל כמבואר נמצא היה מוכרח להיות לו מקודם הביטול אליו יתברך כמו שהוא בהיכלו ואז לא היה מסתיר לפניו והיה ביטולו שוה אפילו מצד בחינת עולמות כמו שהוא בהיכלו כנזכר לעיל בלי שינוי אבל אם לא היה הביטול שלו רק מצד העצם שלא בערך העולמות הלא לא היה נגלה אליו כחו יתברך מצד בחינת העולמות בהשוואה וכמשל הנזכר לעיל דהיינו שביטולו מצד עצם המלך הוא שוה אליו כמו שהוא בהיכלו כן הוא בבחינת בית מוכרח מקודם להבין הביטול אליו מצד כבוד עצמותו כאשר הוא בהיכלו ומצד עצם ביטולו הוא שוה אליו באופן זה אפילו בבחינת בית אבל כשלא יתגלה אליו עצם הביטול בבחינת היכלו איך ישווה הביטול אפילו בבחינת בית כי הלא לא נגלה לו כבודו כי אם מצד התפשטותו כן הוא כביכול בבחינת יעקב שאמר אכן יש הוי"ה במקום הזה וכן וירא ויאמר מה נורא המקום הזה דהיינו שהשיג ביטול עצמותו ברוך הוא אפילו במקום הזה היה מכיר ביטולו כאשר הוא במקום כבודו יתברך שהוא בהיכלו לכן אמר שגם במקום הזה הוא גם כן עצמותו ברוך הוא ודי למבין והבן ולכן מבחינת יצחק נולד בחינת יעקב שהוא רעותא דלבא:

פרק ו

והנה ידוע מאמר רבותינו זכרונם לברכה שתפלות אבות תקנום דהיינו דרך כלל אברהם תיקן תפלת שחרית יצחק תיקן תפלת מנחה ויעקב תיקן תפלת ערבית ובדרך פרט כל תפלה כלולה מתלת אבהן כי תפלה הוא לשון התחברות ודביקות כי עיקר תכלית עבודת האדם הוא לייחדו יתברך בעולמות באופן שיהיה נגלה יחודו ואחדותו יתברך דייקא מצד בחינת העולמות והגבול והיש שיהיה התגלות יחודו עילא ותתא בלי שינוי והוא יחוד קודשא בריך הוא ושכינתיה כי קודשא בריך הוא הוא כאשר הוא מצד עצמותו אשר אין שינוי אצלו יתברך וכולל כל בחינות העולמות ביחוד עצום מצד כחו הפלא הנמשך מכח השוואתו ברוך הוא אשר הוא שוה עילא ותתא ומכל סיטרין ועל זה מורה שם הוי"ה ברוך הוא שהוא שם העצם כידוע ומבואר לעיל אשר מצד עצמותו ברוך הוא נמצא בכל המציאות מריש כל דרגין עד סוף כל דרגין בלי שום שינוי ורבוי ופירוד חס ושלום רק שהוא ביחוד עצום אפילו מצד בחינת העולמות אשר על זה מורים אותיות שם הוי"ה ברוך הוא הגם שהוא בבחינת אותיות שמורים על המשכות אף על פי כן הוא אחד בלי שום שינוי גם עיקר שם הוי"ה ברוך הוא הוא אותיות הו"ה וי' של שם הוי"ה ברוך הוא הוא בחינת הפועל תמיד ההתהוות בלי הפסק כמו ככה יעשה איוב כל הימים כמבואר בליקוטי אמרים של מורי ורבי הקדוש נשמתו עדן:

דהיינו כי בחינת התהוות הוא מאין ליש בבחינת מחודש שבחינת מציאות העולמות אינם בדרך המשכה והתגלות מהעלם אל הגילוי כי על התגלות מהעלם אל הגילוי אין נופל לומר לשון התהוות כי לשון התהוות הוא דבר שלא היה במציאות כלל אך עתה נתהווה אבל מהעלם אל הגילוי הלא כבר היה הדבר במציאות רק שהיה בהעלם ועתה בא לגילוי אשר על כן כל בחינות העולמות וכל המציאות הנמצאים בעולם בכל פרטי חלוקי דרגין בבחינת יש וגבול אין לתאר חס ושלום שהיה מקודם בכחו יתברך בהעלם כי אם כן חס ושלום עשיתו לבעל כחות רבים בכחו ולבעל רבויים ושינויים חס מלדבר ולהרהר בזה אשר עיקר היחוד והאמונה שאין זולתו כלל והוא פשוט בתכלית הפשיטות ושוה בתכלית ההשוואה אשר על כן כל המציאות הנמצאים בעולם המה הכל מחודשים מהעדר אל הויה ממש בהויה חדשה מאין ליש דהיינו שאין לתאר מציאותם באיזה העלם דהעלם לכן כל העולמות והמציאות היו מקודם בחינת אין לא נודע מוצאם ובחינת אין נאמר על המציאות שהם בחינת אין אבל אין לומר על אין סוף ברוך הוא תואר אין אדרבה הוא מקורא דכולא ושרשא דכולא וכל המציאות נפעלו מכחו וכחו עדיין לא סר מעליהם בלי שום שינוי רק האין הוא על מציאות העולמות אשר בחינתם היה תחלה אין אבל הבורא ברוך הוא הוא הממציא כל המציאות וכל המציאות הוא אין נגדו ומקרא מלא דבר הכתוב להנחיל אוהבי יש שהוא עיקר היש ולא כמו היש הנגלה בבחינת עולמות בבחינת יש ונפרד כי אדרבה שהיש הנגלה לנו הוא בחינת אין לגביה יתברך ובטל במציאות ממש רק היש שאנו מתארים עליו יתברך הוא מציאותו יתברך וכל הנמצאים בעולם נמצאים מאמיתת המצאו ולכן כל המציאות הנגלה לנו הוא בבחינת התהוות חדשה אשר אין לתאר אליו יתברך שום ערך המציאות כפי אשר נגלה לנו הגם שהכל הוא ממנו יתברך אשר הוא ממציא כל המציאות אבל לא נודע באיזה אופן ובאיזה מהות ואצלו יתברך אין המציאות תופסים בו כלל לאיזה מהות ושינוי חס ושלום:

ולכן שם הוי"ה ברוך הוא מורה על שמהווה תמיד בכל רגע ממש מאין ליש כי אין לדמות חס ושלום פעולותיו יתברך בבחינת הנפעלים לפעולת בשר ודם אשר עושה איזה כלי ואיזה אומנות אשר אחר עשייתה נגמרה הכלי ועומדת בפני עצמה כי הכלי או האומנות הרי יש לה מציאות קודם בלתי מהות האדם רק שהאדם משנה אותה מתמונה לתמונה אבל עיקר מציאותה ומהותה היא מהות בפני עצמה או מתכות או עץ או עפר ודומיהם אבל פעולתיו יתברך בפעולת העולם הרי לא היה העולם באיזה מציאות ומהות כלל כי אין מציאות נמצא בלעדו יתברך ואין מהות זולתו יתברך הרי אלו היה הסתלקותו כרגע מפעולת העולם היה עולם בטל במציאות לגמרי כמו שהיה מקודם ולכן מוכרח להיות התהוות העולמות מכחו יתברך בלי הפסק כלל:

והנה אפילו עתה אחר התהוותם אין לומר חס ושלום שנעשו מהות חדש נוסף על מהותו חס ושלום מלדבר ולהרהר זה כי אם כן תעשה חס ושלום איזה דבר זולת השם יתברך אשר מקרא מלא דבר הכתוב ומי צור זולתי אלקינ"ו ואפס בלעדו ואני ראשון ואני אחרון ומקראות עצמו מספר אשר מורים שעדיין אין זולתו יתברך כמאמר הכתוב אתה הוא הוי"ה לבדך וכי הוא לבדו אפילו אחר בריאת העולמות אין זולתו יתברך והוא לבדו בלי שום שינוי כלל וכל השינויים הנגלים למהות מציאות ומהותים חלוקים הוא רק לגבי דידן מצד ההסתרה אבל לא לגביה יתברך כי אצלו יתברך אין מסתיר לפניו יתברך כלום ולפניו יתברך נגלו כל תעלומות אשר על כן שם הוי"ה ברוך הוא מורה על יחודו יתברך והתהוות העולמות אשר הוא יתברך מהוום תמיד בלי הפסק וגם בלי שינוי ורבוי כלל ואיך הוא הדבר הזה אשר יפעל כל הנפעלים תמיד בפועל ממש ואף על פי כן לא יהיה שינוי אצלו יתברך זהו דבר שאין בשכל שום נברא להשיג והוא מפלאותיו יתברך אשר על כן קוצו של יו"ד מורה על כתר שהוא פלא דהיינו שכל התהוות העולמות המה בחינת פלא:

וזהו קודשא בריך הוא שהוא שם הוי"ה ברוך הוא ושכינתיה היא בחינת התפשטותו יתברך בעולמות להוותם ולחיים ולקיימם בבחינת יש ומהותים נבדלים בבחינת התגלותם בבחינת נפרדים להיות נגלים כל בחינות חילוקי דרגין ושכינה הוא מלשון שוכן בעולמות בבחינתם בבחינת ממלא כל עלמין כל אחד לפי בחינתו דהיינו בבחינת דומם צומח חי מדבר ובשמים וצבאם ובגלגלים ואופנים כו' אשר בכל בחינה הוא התגלות לפי אופנו ואינו דומה זה לזה בבחינת הנבראים בכלל ובפרט ובחינה זו נקרא אלוקי"ם ונקרא אדנ"י ואלוקי"ם הוא בכלל דהיינו בחינת צמצום והסתר התגלותו יתברך בבחינת נבראים להיות נגלים בבחינת גבול ויש ונפרד שהוא הכל מצד ההסתרה ולכן בבחינת אלוקי"ם נכלל גם כן אלוקים אחרים דהיינו שיהיה יכול להתגלות נפרד גמור וסטרא אחרא המנגדת להקדושה ואומרת אני ואפסי עוד להחשיב עצמה ליש ונפרד מצד הצמצום וההסתרה:

ועל זה נאמר רגליה יורדות כו' ומלכותו בכל משלה אפילו על סטרא אחרא ואתה מחיה את כולם אפילו בבחינת יש ונפרד ובחינת אדני הוא כשנגלה על ידי בחינת העולמות ובחינת נבראים יחודו יתברך דהיינו התגלות אלקו"תו יתברך כמאמר הכתוב וצבא השמים לך משתחווים וכאשר התחתונים מבטלים עצמם אליו יתברך ומקבלים עליהם עול מלכותו יתברך להיות בטלים ליחודו ונודע מצד פעולותיו דהיינו שמצד התגלות העולם נודע מציאותו יתברך ומייחדים אותו יתברך אפילו מצד העולמות ומכירים יחודו יתברך אז נקרא בבחינת אדנ"י שהוא לשון אדנות כמו שנגלה גדולת האדון על עבדיו אשר עבדיו בטלים אליו כן כאשר נגלה אלוקו"תו יתברך על ידי הנבראים אשר בטלים אליו יתברך נקרא אדני והוא בחינת אברהם שהיה מייחד העולמות אליו יתברך והיה מבין ומביט מצד העולמות שיש מנהיג עליהם ושהם אינן דבר זולת ונפרד מאתו יתברך כי הכל הוא לבדו יתברך ולכן היה בטל אליו יתברך ומבטל כל העולם אליו ומדבקם אליו יתברך ביחודו:

פרק ז

וזהו מאמר רבותינו זכרונם לברכה לא היה אדם שקראו להקדוש ברוך הוא אדון עד שבא אברהם וקראו אדון שאמר אדנ"י אלוקי"ם במה אדע וכו' שהוא המשיך יחודו יתברך בעולמות וביטל העולמות אליו וגילה אדנותו יתברך בבחינת עולם דהיינו שגילה שכינתו יתברך בעולמו שיש אדון ומנהיג בעולם אשר הוא יתברך נמצא בכל הנפעלים והיה מייחד שכינתו יתברך עם הקדוש ברוך הוא דהיינו שלא היה מבין בעולמות רק יחודו יתברך בלי שינוי שהתפשטות אדנותו יתברך אין לדמות להתפשטות מלך בשר ודם על עמו ומדינותיו אשר המה דברים נבדלים ממהותו רק שממשלתו מתפשטת עליהם ובטלים אליו אבל עיקרם ומהותם המה נבדלים ממהותו אבל אצל הקדוש ברוך הוא הרי אין הנבראים והעולמות מהות נבדל ממנו חס ושלום כי אין זולתו יתברך וכל הנמצאים נמצאו מאמיתת המצאו לכן אפילו בהתפשטותו יתברך בהנמצאים לא נשתנה מהותו חס ושלום ולא נתרבה רק שלגבי דידן מצד ההסתרה נגלים למהותים נבדלים אבל לגביה יתברך אין צמצום והסתר מעלים לפניו יתברך ולכן היה אברהם אבינו עליו השלום מייחדם בעבודתו ונעשה בחינת מרכבה אליו יתברך באופן שהיה מבין על ידי בחינת התגלות העולמות עצם יחודו:

כמו למשל הרוכב על הסוס הגם שהסוס מוליכו למקום חפצו וכל הילוכו והנהגתו הוא על ידי הסוס אף על פי כן עיקר הוא הרוכב והסוס הוא בטל לגבי הרוכב וכן הוא בהרכבת הנפש עם הגוף הגם שכל פעולת הנפש הוא על ידי כלי הגוף על ידי ראיה ושמיעה ודבור ומשוש והלוך וכן השכל והמדות פעולתם הוא על ידי כלי המוח והלב אף על פי כן עיקר הוא חיות הנפש והגוף אינו עולה בשם כלל לגבי הנפש כן היה מדת אברהם אבינו עליו השלום הגם שכל עיקר הבנתו ביחודו יתברך וביטולו הוא על ידי מציאות העולמות שמהם ידע והבין מציאותו יתברך ויחודו בהם והיה מבטל עצמו אליו יתברך והיה מבטל העולמות אליו יתברך באופן שהעולמות לא היו נערכים אליו למהות נבדל בעצם רק שהיה מבין בפנימיותם שהם מיוחדים אליו יתברך לכן היה מייחד קודשא בריך הוא ושכינתיה והיה משלב הוי"ה באדנ"י דהיינו שכל בחינת התגלותו בשם אדנות היה משלבה בהוי"ה יתברך שהוא שם העצם שהוא בלי שינוי כלל והיה העיקר אצלו שם הוי"ה ברוך הוא ולכן השילוב הוא בחינת מרכבה דהיינו שהיה מרכיב יו"ד דשם הוי"ה ברוך הוא על א' דשם אדנ"י וכן הוא בכל האותיות ולכן נאמר בתחלה וירא אליו הוי"ה כו' ולסוף נאמר אדנ"י אל נא תעבור מעל עבדך כי באמת היה נגלה אצלו שם הוי"ה ברוך הוא בעצם ובפנימיות אבל התגלות הוי"ה ברוך הוא היה על ידי שם אדנ"י דהיינו על ידי בחינת שם אדנ"י נגלה אליו שם הוי"ה ברוך הוא בבחינת מרכבה אבל הוי"ה בעצמותו ברוך הוא בלי התלבשות בבחינת אדנ"י לא נגלה אליו כמאמר הכתוב ושמי הוי"ה לא נודעתי להם וכאשר יתבאר לקמן אם ירצה השם ועל זה אמרו רבותינו זכרונם לברכה בת היתה לאברהם אבינו עליו השלום ובכל שמה וכמבואר בספר הבהיר שאברהם אבינו עליו השלום גדלה כבת על ידי מדת חסדו דהיינו שהמשיך יחודו יתברך על מדת שכינתו יתברך ודי למבין:

ולכן אברהם אבינו עליו השלום תיקן תפלת שחרית כי היה מייחד ומדבק והמשיך יחודו יתברך בבחינת יחוד קודשא בריך הוא ושכינתיה על ידי עבודתו ויחודו וביטולו אליו כמבואר לעיל וכל יחודו היה על ידי מדת החסד כמאמר הכתוב ואני ברוב חסדך אבא ביתך דהיינו הגם שמצד ההשתלשלות הרי אין להעריך אליו יתברך ערך העולמות כלל ומצד ההתגלות אין לדמות ערך העולמות בעלי גבול לגביה יתברך רק מצד חסדו הגדול נמשך יחודו יתברך בעולמות התחתונים והוא מדת החסד שיורד ממקום גבוה למקום נמוך הגם שמצד הדרגין המה רחוקים בגדרם אשר אין להעריך בחינת אין סוף ברוך הוא לערך העולמות אף על פי כן מצד האהבה והחסד מתמשך עצמות אין סוף ברוך הוא לכל בחינות התחתונים כמאמר רבותינו זכרונם לברכה במקום גדולתו שם ענוותנותו וכמאמר הכתוב מי כהוי"ה אלוקינ"ו המגביהי לשבת המשפילי לראות כו' וזהו מצד גדולתו יתברך אשר לגדולתו אין חקר לכן נמשך אפילו למדריגה התחתונה וכמו למשל ממלך בשר ודם מצד גדולתו שוים אליו השרים ועבדים ואדרבה מתראה להמון עם בפשיטות יותר מהתגלותו לשרים וכן חכם גדול משפיע השפעתו אפילו לקטנים כן הוא שמצד גדולתו יתברך מתמשך אפילו למדריגה הנמוך שבנמוכים ומתייחד בהם ולכן נקראת מדת חסד גדולה כמאמר הכתוב לך הוי"ה הגדולה וגם בהמשכה זו נתגלית מדת גדולתו יתברך כמאמר הכתוב גדול הוי"ה ומהולל מאוד בעיר אלוקינ"ו הר קדשו וכמבואר בזוהר אימת נקרא גדול כשהוא בעיר אלוקינ"ו שעיר אלוקינ"ו היא מדת מלכותו יתברך המתגלית בכל העולמות ועיר נקרא האותיות כמאמר ספר יצירה שתי אבנים בונות כו':

שכל בנין העולמות הם על ידי אותיות ולכן נקרא מדת חסד גדולה ועל ידי החסד הוא התכוננות כל העולמות ובניינם כמאמר הכתוב כי אמרתי עולם חסד יבנה אך כשהעולמות נגלים ליש ונפרד הרי אינו נגלה מדת חסדו יתברך אדרבה הם היפך חסדו שגברו בהם הצמצומים עד שמסתיר אור הוי"ה ויחודו יתברך אבל אברהם אבינו עליו השלום גילה מדת חסדו על ידי יחודו שהיה מייחד קודשא בריך הוא ושכינתיה ולכן מדתו היה מתתא לעילא גם כן במדת החסד שהוא האהבה כי אהבה מקלקלת השורה ואהבה דוחקת הבשר כי על ידי מדת אהבתו אליו יתברך ביטל עצמו וכל העולם אליו יתברך לדבקה בו ועל ידי יחוד המשיך גם כן אהבתו יתברך וחסדו להתמשך בעולמות כמשל הבן מצד אהבתו אל אביו מבטל מעשה נערות שלו ומתדבק במעשה אביו להדבק אליו וכן הוא האב מצד אהבתו אל בנו מצמצם שכלו ומדותיו בכדי להתאחד עם בנו ולכן נקרא אברהם אוהבי ולכן הוא תיקן תפלת שחרית:

כי תפלה הוא לשון דביקות וחיבור ושחרית הוא סובל שתי משמעות כי שחרית הוא לשון שחור וגם הוא לשון אור כמאמר הכתוב מי זאת הנשקפה כמו שחר ועלות השחר מכוכב השחר שהוא מאיר וגם שחר הוא לשון התראות פנים זה עם זה כמו שכתוב יצאתי לשחר פניך וכמאמר הכתוב אלוקי"ם אל"י אתה אשחרך דהיינו שהמשיך יחודו יתברך דייקא מצד העולמות והיה מייחדו בבחינת עולמות אשר המה מצד צמצומים בבחינת הסתלקות האור ונראים בבחינת שחרות בבחינת יש אך מצד שהמשיך יחודו יתברך האיר יחודו יתברך בעולמות וגם העלה בחינת עולמות אליו יתברך בבחינת פנימיותם שהוא בחינת שכינתו יתברך וגם המשיך אור פני הוי"ה להיות מאיר אור פניו יתברך עליהם כמאמר הכתוב יאר הוי"ה פניו אליך אבל עצם האור הוא בבחינת שחרות דהיינו מצד הכלים דהיינו שהעולמות נגלים לבחינת יש וגבול רק שהמה בטלים לאור הוי"ה ויחודו יתברך המאיר בהם לכן נקרא העלאת עולמות אליו יתברך והמשכתו יתברך בעולמות בבחינת פנים כמו שעל ידי הפנים נגלה התגלות הנפש אבל כל התגלותה הוא על ידי כלי הפנים אבל עצם הנפש לא נתגלית כן התגלותו יתברך הוא על ידי הכלים ודי למבין:

פרק ח

ויצחק תקן תפלת מנחה כי מדת יצחק אבינו עליו השלום היה דווקא לעלות למקורו ולצאת מגדרי הכלים להבטל למקורא ושרשא דכולא וגם להעלות העולמות לשרשם לא כמו שהם נגלים בבחינת הסתרה לכן נאמר ותעבור המנחה על פניו דהיינו למעלה מבחינת פנים כי בבחינת פנים הוא ההתגלות על ידי כלי הפנים כמבואר וכמשל מלך בשר ודם שמראה פנים של התקרבות לעבדיו ועל ידי הארת הפנים נתקרב אל עבדיו אבל עצם מהותו הוא בבחינת נבדל מהם כן כביכול אור הוי"ה המאיר על ידי הכלים בבחינת התגלות העולמות הרי לא נגלה עצמותו ברוך הוא רק על ידי הכלים שהוא חכמתו יתברך וחסדו כו' המתמשך בבחינת העולמות אבל עצמותו ברוך הוא ומהותו הרי הוא מרומם ברוממות אין קץ מהעולמות ובחינת יצחק היה בחינת רשפי אש לצאת מגדרי הכלים אליו יתברך מצד עצמותו ברוך הוא שלא בערך התגלות העולמות כמו שנתבאר לעיל שהוא בחינת אשתחוה אל היכל קדשך לכן תקן תפילת מנחה להעלות חיות נפשו וחיות כל העולמות לשרשם למקורא דכולא שהוא אין סוף ברוך הוא שלא בבחינת הסתרה:

והנה הגם שבחינה זו הוא בחינה העלאה וגם כל עיקרה הוא לצאת מגדרי הכלים כטבע האש ליפרד מהפתילה והנה תפילה הוא דווקא בבחינת המשכה מעילא לתתא וגם תפלה הוא לשון דביקות והתחברות אך עם כל זה נקראת תפלה כי בכדי שיהיה כח בכל העולמות בכלל ובנפש האדם בפרט להיות נכספה וגם כלתה נפשם בתשוקה ורשפי אש לצאת מהסתרתם לעלות ולהדבק באור אין סוף באור חיי החיים אשר למעלה מבחינת כלים מוכרח להיות מקודם המשכה מעילא מאור אין סוף ברוך הוא לבחינת התגלות העולמות ובחינת חבור ודביקות בכדי שיהיה כח בתחתונים ליכסף בנפש שוקקה לחזות בנועם הוי"ה ולבקר בהיכלו כי אם לא יהיה חבור ודביקות זה לזה הלא רחוק גדר העולמות בתכלית הריחוק מאין סוף ברוך הוא אשר הוא מרומם ונשגב מערך עולמות מעלות אין קץ ואיך יפול שם התשוקה והכיסוף אל מה שרחוק בתכלית הריחוק אשר אין להם ערך ויחוס זה אל זה מצד הנגלה כי כל תשוקה הוא מצד שרואה ומבין איזה דבר הטוב והנעים אך לא יכול להשיגה נכסף אליה להשיגה:

וכמו למשל ממלך בשר ודם אשר מצד שרואה ומבין גדולת המלך והמלך מקרבו בהתראות פנים אליו מצד זה נפשו שוקקה לראות ולהתדבק אל כבודו בהיכלו אבל מי שאינו מכיר את המלך ואין לו התחברות כלל עמו כמו הכפרי אין להעריך שיהיה לו תשוקה להדבק במלך כמו שהוא בהיכלו אשר מהותו רחוק בריחוק עצום ממהות המלך כן הוא כביכול בנמשל בערכים אין קץ מהמשל אשר מצד ריחוק גדר העולמות כאשר המה נגלים לנו בבחינת גשמיות ויש גמור מרוממותו יתברך אשר הוא אינו בערך תפיסא והשגה כלל אין לתאר שיהיה תשוקה מצד העולמות והגוף להדבק אל אין סוף ברוך הוא אשר אינו מושג וידוע כלל אשר על כן בכדי שיהיה להעולמות תשוקה וכיסוף לעלות לשרשם מוכרח להיות המשכה מאור אין סוף ברוך הוא בבחינת התחברות ודביקות והוא בחינת תפלת המנחה דהיינו התחברות ודביקות אור אין סוף ברוך הוא בבחינת כלים ועולמות בערכו דהיינו כמו שכל העולמות המה בכחו יתברך אשר אצלו יתברך המה כלולים ומשתווים בכחו יתברך בהשוואה גמורה ותפילת שחרית הוא התחברותו יתברך ודביקותו בבחינת כלים בערך העולמות ובערך הנבראים ומגלה יחודו יתברך בערך הכלים והעולמות:

וכמו למשל אצל האב המתאחד עם בנו יש שני בחינות דהיינו או שמתאחד ומחבר שכלו ומדותיו אל שכל ומדת בנו ומתאחד עמו בערכו או כשמתמשך ומתחבר לבנו בערך שכלו ומדותיו ולהעלות מדותיו ושכלו של בנו לחברה עמו וההתחברות זה הוא שמצד העצם ושרשם המה מכח ומהות אחד אך בתחלה מוכרח האב לצמצם ולהמשיך התחברותו עמו בערך בנו כדי שיהיה לו התחברות עמו כי אם לא יהיה לו דביקות והתאחדות עמו מצד ריחוק ערכו מערך בנו הלא לא יהיה ביניהם חבור כלל לכן מוכרח להתמשך אליו בערך שכלו הקטן ואחר זה מתחבר עמו בערך מהותו בעצמו כן הוא כביכול בבחינת תפלת שחרית הוא להמשיך אור אין סוף ברוך הוא בערך כלי העולמות בכלל ובערך התגלות היחוד בנפש האדם בפרט וכמאמר הזוהר על פסוק נודע בשערים וכו' שנודע לכל חד וחד כפום שיעורא דיליה כפום מה דמשער בלביה ותפילת המנחה הוא התחברותו יתברך והתמשכותו לעולמות בכלל ובבחינת אדם בפרט בערך עצמותו ברוך הוא ושני ההתחברות הוא מצד שבמקורם ושרשם הלא הם הכל בכחו יתברך בבחינת השוואה עם כל זה נצרך מתחילה ההתחברות ודביקות בערך העולמות מצד שבערך הנגלה הרי העולמות רחוקים בגדרם לקבל יחודו יתברך בבחינת אין סוף ברוך הוא לכן מוכרח להיות המשכה מעילא לתתא בבחינת התחברות בערך העולמות:

ועל ידי התחברות זה יוליד מזה רשפי אש לעלות לשרשו לצאת מגדרי הכלים אליו יתברך אז הוא המשכה מעילא לתתא בבחינת התחברות בכלים שהיה כח בהם להיות תמיד התשוקה בהתחברות עצום לעלות להר קדשו ולבקר בהיכלו בערך אין סוף ברוך הוא הגם שההולדה בבחינת רשפי אש הוא על ידי התפלה של שחרית זה הוא רק בבחינת התעוררות וחפץ ותשוקה כמו שנכסף לאיזה דבר אבל עדיין הדבר רחוק ממהותו ואינו מתדבק בה אבל על ידי תפילה זו הוא התחברות ודביקות להיות בבחינת תשוקה והתדבקות אליו יתברך שלא בערך העולמות וגם בתפילת שחרית צריך אתערותא מתתא מקודם והוא בחינת קריאת שמע דהיינו לצאת מיש הגמור הנפרד ולהדבק ביחודו יתברך והוא בבחינת צמאון כמו שאדם צמא למים אבל עדיין לא שתה כן הוא קריאת שמע הוא התעוררות להיות נפשו צמאה ושוקקה לדבקה בו אבל עדיין אינו דבק והיא על ידי אהבה שאוהב הדבר וחפץ בה אבל עדיין לא השיגה כן על ידי התבוננות ביחודו יתברך שהוא שמע ישראל בבחינת אחד על ידי זה הוא ואהבת דהיינו שיש לו אהבה ותשוקה ועל ידי התפילה ממשיך יחודו יתברך בבחינת דביקות אורו יתברך בבחינת הנפש ובבחינת המשכה וחיבור ודביקות מעילא לתתא לכל חד וחד לפום שיעורא דיליה וכן הוא בתפילת המנחה הוא ההתעוררות והצמאון ברשפי אש לעלות להר קדשו ולבקר בבחינת היכלו ועל ידי התפלה הוא מרווה צמאונו בבחינת דביקות שיהיה לו חבור ודביקות גמור אליו יתברך ולהיות יכול לעמוד בתשוקה זו בבחינת התחברות ולכן לא קדמה קריאת שמע לתפלה זו כי תפלה הראשונה היא המביאה לידי התעוררות רשפי אש וכמבואר לעיל על מאמר הכתוב אברהם הוליד את יצחק:

כי מצד מדת אברהם שהוא המשכת אור יחודו ודביקותו בערך העולמות מצד התדבקות זו יכסוף הכוסף לעלות למקורו ושרשו לכן התעוררות זה הוא על ידי תפילת שחרית ולכן נקראת תפילת צהריים כי צהריים הוא תוקפא דשמשא וגם נקראת תפילת הערב כמאמר הכתוב ויצא יצחק לשוח בשדה לפנות ערב כמאמר הזוהר שצהריים הוא לשון סגי נהור כמו לבן אוכם קורין חיוור או לסומא קורין אותו סגי נהור כמו כן תפלת המנחה היא מצד החושך לכן קורין אותה תפילת צהריים אבל באמת שני הפירושים הם אמת דהיינו כי כל עיקר התשוקה והרשפי אש הוא דייקא מצד ההסתרה והחושך מצד זה התשוקה לצאת מחושך אל אור כי מצד ההיפך הזה הוא ההתגברות ביתר שאת ויתר עז להתדבק אל העצם והתשוקה הזאת היא יותר נעלה מהתשוקה שהיא מצד ההתקרבות כי התשוקה שהוא מצד ההתקרבות הוא בערך הנבחן בבחינת ההתקרבות אשר ההתקרבות הוא בערך התגלותו יתברך ויחודו יתברך בבחינת עולמות שהוא כל חד לפום שיעורא דיליה אבל התשוקה שהוא מצד הריחוק וההיפך הרי התשוקה הזאת הוא אל עצמותו ברוך הוא כעצם הנכסף אל יסודו ושרשו ולכן נקרא צהריים תוקפא דשמשא דייקא שבזה הוא התגלות עצם התשוקה והאור הזה מאיר בתוקפו כמו שהוא בעצם לא בערך התמשכותו ולכן נקראת מנחה שהוא לשון דורון כידוע שדורון הוא למשל אדם שמביא לחברו דורון דבר שאין בנמצא אצלו נקרא דורון לשון חשיבות וכן דורון להמלך הוא שמביא לו דבר חדוש כמו צפור המדבר או כמו דבר תימה כמו שהובא במדרש שהזקן שנטע אילן תאנים והביא לו מתאיני האילן כן הוא כביכול כשמעלין העולמות ומדריגות התחתונים אליו יתברך כביכול הוא אצלו יתברך דבר חידוש שיתהפך מיש אין ולכן בתפלת המנחה נאמר ויהי כעלות המנחה וכו':

פרק ט

ויעקב אבינו עליו השלום תיקן תפילת ערבית כי מדתו של יעקב היה לגלות אלוק"ותו יתברך אפילו בבחינת יש דייקא לא כמדת אברהם שהיה עבודתו להמשיך אור יחודו יתברך בבחינת יש וגבול ומצד המשכתו זה היה מבטל היש אליו יתברך דהיינו כבחינת ביטול הגוף אל הנפש אשר עיקר הוא חיות הנפש ואין הגוף עולה בשם כלל נגד חיות הנפש כן היה מבטל עצמו והעולמות אליו יתברך אשר העולמות מצד מהותם לא היו עולים בשם כלל לגבי אור יחודו ואלוק"ותו יתברך המתמשך בהם אבל מדת יעקב היה שלא היה נגלה אליו היש והגבול למהות נבדל כלל רק הבין וראה גילוי אלוק"ותו יתברך אפילו מצד היש ובכל פרטי עולמות הבין אלוק"ותו יתברך שאין עוד מלבדו ולא הבין העולמות לאיזה מהות אפילו מצד עצמם כלל רק הבין מצד אמיתותו יתברך אשר מצד האמת הרי אין זולתו יתברך אפילו בבחינת עולמות כמאמר הכתוב ואמת הוי"ה לעולם דייקא והוא מצד כוחו הפלא הרי הוא שווה בעליונים ובתחתונים בלי הבדל וכמו שנתבאר לעיל שעל זה נקרא יעקב איש תם שהלך בתמימות אשר מצד התמימות חיבר שני אוהלים עיין שם ולכן נאמר ויירא ויאמר מה נורא המקום הזה דייקא ולכן תיקן תפלת ערבית שהוא מדת לילה שהוא ההסתרה שהוא מדת מלכותו יתברך והמשיך התחברותו יתברך ודביקותו אפילו בבחינת לילה שהוא בחינת הצמצום והסתרה שיהיה נגלה אלוק"ותו יתברך בבחינת יחוד עצום באופן היש וכמבואר בזוהר הקדוש פרשת ויצא על פסוק ויקח מאבני המקום וישם מראשותיו למלכא דאזיל לבי מטרוניתא בעי למפגע לה ולבסמא לה במילין כו' ולא עוד אפילו אית ליה ערסא דדהבא וכסתות מרקמין באפלטיא למיבת בהו ואיהי מתקנא ערסיה באבנין בארעא ובקיסטרא דתיבנא ישבוק דידיה ויבית בהו למיהב לה נייחא ובגין דיהא רעותא דלהון כחדא בדלא אניסו וכו' ויקח מאבני המקום וישם מראשותיו וישכב במקום ההוא בגין למיהב לה נייחא דאפילו אבני ביתא רחימין קמיה למיבת בהו עד כאן לשונו:

דהיינו כי כל עיקר כוונתו יתברך היה בשביל להיות לו דירה בתחתונים דהיינו שיהיה נגלה כבודו ויחודו יתברך אפילו בבחינת היש דייקא מצד הגבול כמאמר הכתוב בשמים ממעל ועל הארץ מתחת אין עוד שיהיה גילוי אלוק"ותו יתברך דייקא מצד היש והיא הנקראת שכינה ששוכן יתברך בתחתונים והוא לגלות שלימותו יתברך שאפילו בבחינת יש וגבול הוא יתברך אין עוד מצד כח השוואתו יתברך ולכן צמצם הקדוש ברוך הוא שכינתו דייקא בבחינת יש אשר השמים ושמי השמים לא יכלכלוהו כי מצד השגה הרי אינו בבחינת השגה ולכן אפילו אית ליה ערסא דדהבא דהיינו ביטול היש מצד התבוננות היחוד שביק דיליה כביכול ושורה דייקא בבחינת היש בגין דיהא רעותא דלהון כחדא בדלא אניסו כי ביטול היש מצד התבוננות יחודו הרי אין נגלה התגלותו בבחינת יש וגבול רק שהיש בטל אליו יתברך נמצא ביטול היש הוא בבחינת אונס כמו שמבטל עצמו להמלך מצד גדולתו שבטל מהותו אבל מצד עצם מהותו שלא בבחינת גדולת המלך אין לו שום יחוס אל הביטול:

כן הוא כל ביטול בעבודה שמצד היחוד הרי מבטל עצמו והעולמות מצד התגלות רוממותו יתברך וגדולתו מצד זה מתבטל ומתייחד אליו אבל לא מצד עצם הביטול ולכן שכינה שהוא התגלות חיותו יתברך שבבחינת עולמות רוצים תמיד לעלות לשרשם כמו שנאמר למען יזמרך כבוד ולא ידום דהיינו שחיות העולמות אינם נחים וחפצים לעלות לשרשם ולמקורם אבל כשנגלה אלוק"ותו יתברך דייקא מצד היש ומתחבר אפילו מצד היש אז הדביקות והחיבור הוא בדלא אניסו כלל ובגין למיהב לה נייחא דהיינו לבחינת שכינתו הנגלית דייקא מצד בחינת היש שכשיתגלה יחודו יתברך מצד בחינת העולמות אז יש לבחינת שכינתו יתברך נייחא דהיינו שיגלה כבודו ויחודו יתברך אפילו מצד העולמות והתחברות ודביקות של בחינה זו היא בחינת יעקב אבינו עליו השלום ולכן נאמר ויפגע במקום פגיעה היא תפילה כמאמר רבותינו זכרונם לברכה ועל ידי בחינת תפילה וחבור זה הוא שנאמר ויקח מאבני המקום דייקא מאותיות שנקראו אבנים שהם בבחינת מקום וישכב במקום ההוא וכמבואר בזוהר פרשת שלח כי בכל מקום שנאמר ההוא אחיד סופא בשירותא כי הוא אתר סתים דלא אתגלייא שהוא עצמותו ברוך הוא שאינו בערך השגה כמאמר הכתוב ועבד הלוי הוא שהוא בחינת נסתר שהוא בחינת כתר וה' היא ה"א תתאה שהוא מדת מלכותו יתברך שהוא מקור לבחינת התגלות היש:

והנה סוף מעשה במחשבה תחילה כי גילוי היש הוא דייקא מעצמותו ברוך הוא ולכן נקראת כתר מלכות וכשיתחבר היש לשרשו דהיינו שנגלה על ידי היש עצמותו ברוך הוא נקראת בחינה זאת ההוא דהיינו שאחיד סופא בשירותא ולכן בבחינת יעקב שהיה נגלה עצמותו ברוך הוא מצד היש דייקא נאמר וישכב במקום ההוא דהיינו שחבר המקום למקורו וזהו ההוא וכן ויש כ"ב במקום ההוא כי כ"ב אתוון שורשם הוא ממקורא דכולא הגם שבבחינת התגלות המה למטה מכל הדרגין אבל שורשם הם למעלה שהם מבחינת עצמותו ברוך הוא ולכן יעקב הוא אותיות יבקע כמבואר בעץ חיים שהוא מיסוד אבא שנבקע ומשפיע לרחל דהיינו כמו שהדבור באדם הלא ברגע אחד נעשו צירופים ומדבר כל מה שעלה בשכלו והגם שמצד השתלשלות המה רחוקים בגדרם זה מזה כי השכל הוא רוחני וכלי הדבור המה גשמיים אך מצד עצם ההתקשרות מצד כחו הפלא שהמה הכל בהשוואה לכן מצד התקשרות הזה נבקע מהתקשרות המושכל לכלי הדבור ברגע אחד מה שבדרך המשכה מוכרח להיות נמשך מהמושכל שהוא חכמה לבינה ומבינה להמדות ומשם מקבל הדבור וזה בא בבחינת בקיעה כן בחינת יעקב הוא מבחינת יסוד אבא דהיינו התדבקותו הוא מצד העצם למעלה משכל והבנה דהיינו הביטול שלו היה מצד האמת ומצד התמימות כמבואר לעיל אשר לכן היה יכול לחבר עלמא דאתכסייא ועלמא דאתגלייא באופן אחד דהיינו להמשיך גילוי עצמותו ברוך הוא דייקא מצד היש שמצד שורשם המה בעצם אחד ולכן היה בבחינת בקיעה שלא בערך השתלשלות להמשיך גילוי אלוק"ותו שלא מצד הבנה והמשכה ולכן תיקן תפלת ערבית שהיא ההתחברות מצד לילה דייקא ולכן נקראת ערבית שהוא מלשון התערבות זה בזה דהיינו שכח בלי גבול עם כח הגבול המה מתערבים בבחינה אחת אפילו בבחינת הסתרה:

פרק י

ולכן לבחינת תפלה זו צריך התעוררות קודם דהיינו לייחדו יתברך דייקא אפילו מצד היש והוא בחינת קריאת שמע של ערבית כי קריאת שמע של שחרית הוא יחוד העולמות אליו יתברך מצד האור דהיינו שמגלה אור יחודו יתברך אפילו בבחינת עולמות ומייחדם אליו יתברך באופן שיהיו בטלים העולמות אליו יתברך כביטול הגוף אל הנפש והביטול הזה הוא מצד התגלות הנפש בכלי הגוף אבל הגוף במהותו בלתי הנפש הלא הוא מהות נבדל בפני עצמו כן קריאת שמע של שחרית הוא על ידי התבוננות באור הוי"ה ויחודו יתברך המתמשך בעולמות אשר מצד זה באה התשוקה להבטל ולהכלל באורו יתברך כמאמר הכתוב לאהבה את הוי"ה אלוקי"ך כי הוא חייך שהוא מצד שהוא חיות של כל העולמות מצד זה בטלים העולמות אליו אבל העולמות בעצם מבלי התגלות יחודו יתברך הרי הם נגלים למהותים נבדלים:

וכמאמר רעיא מהימנא מבלעדי הוי"ה כולם מתים דהיינו בלי התגלות יחודו יתברך הרי הם נראים לגילוי היש בבחינת גשם כמשל האדם בעת שינתו בהסתלקות הנפש אזי נראה כמת בלי חיות וכן הוא כשאינו מתבונן ביחודו יתברך ואין לו אהבה להדבק בו יתברך הרי נראה היש למהות נבדל אבל בחינת קריאת שמע של ערבית הוא דייקא מצד הסתלקות האור דהיינו שלא נגלה התגלות יחודו יתברך המאיר בבחינת עולמות ואף על פי כן יהיו מיוחדים ובטלים לעצמותו ברוך הוא שהיא מצד התגלות אמיתותו יתברך שהוא אין זולתו אפילו מצד העולמות לכן היחוד הוא דייקא מצד הערב ומצד הלילה שהן הצמצומים דהיינו שאפילו בבחינת צמצום לא יתגלה למהות נבדל ולכן הקדים בשכבך לובקומך כי בבחינה זאת יש בחינה גבוה מבחינת בקומך כי בשכבך הוא מצד בחינת התגלות היש שהוא לילה שלא נגלה יחודו יתברך אף על פי כן מייחדו בביטול אבל בקומך הוא מצד שקם ממהותו ומתבונן ביחודו יתברך בבחינת יחוד היש אליו וביטולו אך אף על פי כן צריך לכלול מדת לילה ביום ומדת יום בלילה כי בלי התבוננות יחודו יתברך אפילו בבחינת יש בבחינת אני הוי"ה לא שניתי לא יהיה יכול לייחדו מצד מדת ההסתרה לבדה כי יהיה נגלה לו ליש גמור אך כשמייחדו אפילו מצד הדרגין והעולמות אז יכול לייחדו אפילו מצד היש כנזכר לעיל זהו מדת יום בלילה:

וכן צריך לכלול מדת לילה ביום בכדי להבין שמדת לילה הוא מעצם התגלותו יתברך בלי פירוד כלל דהיינו שלא יהיה מחשיב היש במהות בפני עצמו דהיינו שאמת שהוא מצד כחו יתברך אבל הוא בחינת נבדל כי בזה מעכב יחודו יתברך חס ושלום רק שיתבונן שאפילו מדריגות ובחינת תחתונים שהוא על ידי מדת לילה שהוא ההסתרה שהוא נקרא שכינתו יתברך הוא מעצם היום שהוא התגלות יחודו יתברך בלי שום הבדל כמאמר הכתוב אני הוי"ה הוא שמי בלי פרודא כלל וכמאמר הזוהר זה וזאת לא מתפרשין וכמבואר ברעיא מהימנא מסטרא דאצילותא לית אפרשותא בין קודשא בריך הוא ובין שכינתיה כי הוא יתברך סובל שני הבחינות בנושא אחד ולכן לבחינת תפילה שהיא התחברות זו קדם לה קריאת שמע שהוא יחוד מצד בחינת ערב בבחינת מסירת נפש ובאתערותא דלתתא זו ממשיך אתערותא דלעילא בבחינת תפילה להמשיך התחברותו יתברך ודביקותו אפילו בבחינת לילה דייקא מצד כחו יתברך השוה אשר קמיה כחשיכה כאורה והוא יתברך שוה בשמים ובארץ כי אצלו יתברך אין מסתיר היש הגם כי יוצר הכל הוא וממנו נפעלו והוא יתברך נמצא בכל פרטי הדרגין אף על פי כן הוא לבדו יתברך בלי שום הבדל מצד כחו הפלא הנמשך מכח השוואתו יתברך אשר כל יכול בלי שום הבדל מצד כחו הפלא הנמשך מכח השוואתו יתברך אשר כל יכול להוות ולחיות בלי שום הסתר והבדל כלל וזהו לגביה יתברך אבל לגבי דידן נראה היש למהות נבדל ונפרד:

ויעקב אבינו עליו השלום היה מייחד וממשיך כחו יתברך אפילו בבחינת התגלות על ידי מדתו מדת אמת והבריח מן הקצה אל הקצה ולכן נקרא יעקב שהוא יוד עקב דהיינו שהמשיך היוד שהוא הביטול העצמי שהוא בחינת חכמה עילאה שלמעלה מן ההבנה כמו יוד שהוא נקודה אחת בלי התפשטות אורך ורוחב שהיא בחינת בינה שהוא ה' של הוי"ה שהה' יש לה אורך ורוחב כי ההבנה הוא על ידי התפשטות והתרחבות אבל היוד הוא הביטול בעצם שלמעלה מן הבנה והביטול הזה נמשך בעקב שהוא העשיה כמאמר הכתוב וידו אוחזת בעקב עשו דהיינו שהיוד שלו שהוא עצם הביטול אוחז בעקב עשו שהוא העשיה הנגלית אשר נגלה ליש ונפרד אשר על ידי בחינת הבינה הוא היפך האין ונראה ליש ודבר נפרד רק שעל ידי הבינה מבטל את היש ורוצה לצאת מגדרי היש אשר זהו מדת יצחק כמבואר אבל בחינת העשיה הגשמיות מצד מהותה הנגלית הרי הוא עשו כמשמעו אבל בחינת יעקב היה הביטול שלו מצד העצם שלמעלה מן ההבנה כי אם מצד אמיתותו יתברך אשר מצד אמיתותו הרי הכל עצמותו ברוך הוא בלי שום הבדל כלל:

תוכן העניינים

שערי עבודה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה