שערי עבודה· רבי אהרון הלוי הורוביץ
שער רביעי
פרק א
שער התורה ומצות שער הרביעי
והנה אחר שביארנו שני בחינות האהבות אשר בהם יעבוד האדם עבודתו בקריאת שמע ותפלה עתה נבאר שרשי התורה והמצות והוא המעשה אשר יעשה אותם האדם בפועל להמשיך אור אין סוף ברוך הוא על ידי התורה והמצות אשר יעשה אותם האדם להמשיך חיות האלק"י שהוא אור אין סוף ברוך הוא בעולמות הנה כבר מבואר בשער הקדום אשר כל הנפעלים בעולם פעולתם הוא על ידי התורה ואין לך דבר במציאות שלא היתה התהוותו רק מהתורה שהיא עצם רצונו יתברך וחכמתו הסתומה דהיינו שכל פרטי הנבראים המה הכל מכחו יתברך בבחינת כוונה מיוחדת לכל נברא ונברא רק שבכחו יתברך אין להעריך הפרטים בבחינת התחלקות חס ושלום רק הם אצלו יתברך בבחינת השוואה גמורה באופן נעלם תכלית ההעלם עד אשר אין לשאול על זה כלל:
והנה מצד בחינת הבריאה שהוא בחינת ההסתרה הרי אין להעריך התחברות היש אל עצמותו ברוך הוא אשר מצד הגילוי המה הפכים מנגדים אבל כשהביטול הוא בהתעוררותו מצד עצמותו ברוך הוא כבחינת משה שהיה מקשר ומבטל כל העולמות אליו יתברך מצד העצם בזה יגלה כחו יתברך בבחינת הגבול דייקא כאשר הוא מצד אמיתותו ברוך הוא אשר אין שום מציאות בעולם אשר לא נמצא מאמיתת המצאו כביכול ועצמותו הוא בכל פרט והכל הוא בכוונה סתומה בכחו יתברך אבל ההסתר הוא לגבי דידן כי עיקר הכוונה הוא בכדי לגלות שלימותו יתברך אפילו בבחינת יש וגבול:
והנה כח היש והגבול כאשר הם בכחו יתברך הרי אין לתאר אותם לבחינת מהות נבדל כלל והכל הוא בכח השוואתו ברוך הוא אשר על כן היו כל הצמצומים שיצאו לפועל כל פרט ויציאתם לפועל עיקר הוא על ידי בחינת חכמתו הסתומה שברצונו ברוך הוא שהוא הנקרא חכמה סתימאה שבאריך שבחינת חכמה ההיא היא סתומה בבחינת רצונו יתברך כל פעולת סדר הנבראים בכל פרט ופרט אך סדר זה הוא סתום בכח רצונו יתברך בכח אחד אשר אינו בבחינת השגה כלל וגילוי חכמתו זאת הוא על ידי צמצומים הנקראים שערות וכמו שנתבאר לעיל ויש בזה שני בחינות צמצומים צמצום אחד הוא בבחינת סדר הנבראים כמאמר רבותינו זכרונם לברכה אשר כל הנבראים בקומתם נבראו בצביונם נבראו כו' אשר כל נברא יש לו תמונה מיוחדת וסדר מיוחד הן בצומח וחי ומדבר בגידולו ובאבריו ובמראהו וכל סדרם המה נסדרים על פי כוונה סתומה מאתו יתברך בכדי שבכל בחינה ובחינה מהנבראים יתגלה רצונו יתברך וסדרם המה סתומים ונעלמים בחכמה הסתומה שברצונו באופן הנעלם תכלית ההעלם לכן על ידי השערות שהם הצמצומים בבחינת הסתרה נובעים בחכמה הזאת בחינת כל הנבראים בסדרם ואופנם וקומתם וטבעם של כל אחד ואחד ואלו המה על ידי בחינת שערות ראשו דאריך אנפין שהוא רצונו יתברך הכולל כל כחות הנבראים בכח אחד ברצונו אשר בחינת רצון זה נקרא אין ופלא כמו שנתבאר לעיל והתמשכות הזאת היא מתמשכת בבחינת זעיר אנפין אשר בבחינת זעיר אנפין המה הכלים להסתיר ולצמצם בבחינת נבראים שהוא על ידי החכמה ובינה וחסד וגבורה ששם החכמה בבחינת גילוי דהיינו חכמתו יתברך הנגלית בבחינת נבראים אשר כל מעשיהם המה על פי חכמה כי יש חכמה הנגלה בכל נברא בטבעו ובהתקשרות אבריו וכל החכמה הזו היא מכחו יתברך כי הוא החכם והוא המבין רק אצלו המה ביחוד אחד בלי שום התחלקות כמו שנתבאר זה בכמה מקומות:
והנה חכמת הנבראים המה אצלו יתברך בבחינת קטנות אשר אין להעריכם אליו יתברך בערך חכמה וערך עולמות כלל כי גבהה מעלתו לאין קץ מבחינת חכמה גם החכמה הזו לא תחייב להתהוות הנבראים ולכן נקראת חכמה דזעיר אנפין אבל חכמה זו היא נובעת מחכמתו הסתומה שבכח רצונו יתברך הנובע על ידי בחינת שערות ובחינת נביעו זה הוא לסדר בחינת חצוניות סדר הנבראים בבחינת כליהם כדי שיהיה כל כלי מוכשר לקבל פנימיות כוונתו יתברך אשר בבחינת רצונו ולכן השערות האלו המה נובעים מאחורי הראש כי בחינת חצוניות לאחוריים תחשב כי בחינת סדרי הנבראים בבחינת חצוניותם המה רק שיהיו כלים לגילוי רצונו יתברך על ידם נמצא אין זה עיקר המכוון ובחינת צמצום השני המה השערות הנובעים מפנימיות חכמתו שברצונו יתברך דהיינו שיתגלה רצונו העצמי והמה נקראים שערות הדיקנא אשר נביעתם המה דרך פנים כי זהו עיקר כוונתו יתברך שיתגלה עצם רצונו יתברך על ידי בחינת חכמתו הסתומה דהיינו שיהיה נגלה על ידי כלי הנבראים הנמשכים מחכמתו הסתומה רצונו יתברך:
והנה בבחינת הכלים יש שני בחינות דהיינו בחינת סדר אופן הכלים וגם פעולת הכלים אשר על ידי הכלים נפעל המכוון והנה סדרי הכלים והפעולה הנמשכת מהם מוכרחים להיות בשורשם מהות אחד אשר על ידי זה נסדרה הכלי על פי אופן הפעולה נמצא שמשתויים הם בבחינתם וכמו למשל הדבור שבאדם הוא הכלי להוציא חכמתו ומחשבתו ורצונו על ידי צירופי אותיות שבדבור:
והנה צירופי אותיות הדיבור המה רק בחינת כלים חצונים מחמש מוצאות הפה אשר המה כלי הגוף הגשמי וגם האותיות היוצאים המה בחינת דוממים והחכמה והרצון הנמשכים דרך כלי הדבור המה כחות רוחנים אשר המה אינם בערך אחד אך ממה שאנו רואים שעל ידי כלי הדבור נתגלית עצם החכמה ולפי אופן החכמה כך המה צירופי אותיות שבהדבור מוכרחים להיות בבחינה אחת בכח הנפש שהוא ברצון שבנפש ושורש אחד להם רק שבהתמשכותם בבחינת כלי הגוף משתנים ונעשה מרחק רב ביניהם וכשנתעורר רצון הנפש לדבר אז ברגע אחד מתחברים החכמה והרצון עם אותיות הדבור וזהו בבחינת הכח אבל בבחינת המשכה מוכרח תחלה להיות המשכה מכח רצונו לתקן אותיות הדבור באיזה אופן יהיה הדבור ללמד לשונו לדבר צחות:
והנה יש בזה כמה בחינות דהיינו למשל לתינוק מלמדין אותו איך לצרף האותיות וכשיגדל מעט מלמדין אותו איך לדבר באיזה אופן שלא ידבר דברי שטותין ומעשה נערות ודברים שאין צריכים וכשיגדל יותר מלמדין אותו לסדר הדבור באופן נאות ושיחברו באופן החכמה ויש בזה כמה בחינות לאין מספר אבל דרך כלל המה שני בחינות דהיינו חצוניות הדבור ופנימיות הדבור דהיינו למשל כשהחכם רוצה להשפיע חכמתו מוכרח לסדר אצלו מקודם ולהבין באיזה אופני צירופים ימשיך חכמתו להסבירה באופן המקבל וגם כן איך להסתיר ולהעלים בחינת חכמתו בצירופי אותיות הדבור שיהיו הצירופים באופן החכמה ולכוון הלשון באופן נאות ושיהיו כלי הדבור כלים לחכמתו:
ויש בזה גם כן שני אופנים אחד הוא לתקן כלי הדבור לדבר בצחות הלשון והוא הנקרא חכמה שבדבור דהיינו איך לחבר הצירופים באופן נאות ובחינה שניה הוא איך להמשיך חכמתו דרך כלי הדבור ושני הבחינות הם בחינות חצוניות דהיינו איך לצמצם חכמתו בכלי הדבור ולדבר באופן החכמה ולצמצם ולהלביש חכמתו בהדבור באופן המקבלים ובחינה שניה הוא פנימיות הדבור דהיינו שיהיה יכול להמשיך עצם חכמתו על ידי הדבור ויהיו בחינת כלי הדבור כלים להתגלות עצם חכמתו שלא בבחינת הצמצום ובחינה זו לא תגיע כי אם על ידי התקשרותו בעצם החכמה בבחינת רצון הנפש אז יהיו כלים לגלות עצם חכמתו על ידי הדבור כי אז נתעלה הדבור לשורשו מחמת עצם החפץ והרצון ואז נעשו הצירופים ברגע אחד להמשיך ולגלות על ידי הדבור עצם חכמתו ושני הבחינות תלוי בהתעוררות המקבלים שכשהמקבלים עדיין לא הגיעו לעצם הכוונה שבחכמתו רק ממה שנמשך ונתגלה בהדבור ככה לא יכול להמשיך עצם חכמתו בבחינת כלי הדבור אבל כשהמקבלים משיגים פנימיות המכוון של החכם אז נתעורר גם כן אצל החכם עצם חכמתו ורצונו להשפיע אליהם דרך כלי הדבור עצם חכמתו אבל מתחילה מוכרח להיות הבחינה ראשונה דהיינו לסדר אופן הדבור שיהיה כלי להמשיך החכמה ואחר כך יכול להיות כלי אפילו לעצם החכמה וכאשר נראה בחוש שיש חכמים גדולים אבל אינם יכולים להסביר חכמתם בדבור וזהו מצד שלא הכינו סדר הדבור בבחינת התחברות אופן החכמה:
פרק ב
ומכל זה יובן למשכיל למעלה כי הנה כתוב אחד אומר בדבר הוי"ה שמים נעשו אשר זה מורה שבבחינת כלי הדבור נתהוו עולמות בבחינת התגלותם בבחינת חיצוניות בבחינת הסתרה ובבחינת גבולי העולמות וסדרם וכתוב אחד אומר להגיד לכם את דבר הוי"ה ואמרו רבותינו זכרונם לברכה דבר הוי"ה זו הלכה שהוא התגלות רצונו יתברך בבחינת פנימיות דייקא לגלות פנימיות חכמתו ורצונו יתברך דהיינו שיש שני בחינות דבור שידוע שכל בחינות העולמות נתהוו על ידי בחינת מלכותו יתברך הנקראת דבור כמאמר רבותינו זכרונם לברכה בעשרה מאמרות נברא העולם דהיינו כמו שהדבור מגלה חכמת האדם ומדותיו על ידי הגבלת צרופי אותיות הדבור ועל ידי אותיות הדבור נתגלו החכמה ומדות לפרטים וכפי אופן הצירוף ככה נתגלית החכמה ככה הוא כביכול התגלותו יתברך בעולמות הוא על ידי צרופי אותיות המגבילים את כח אין סוף ברוך הוא שהם בחינת הצמצומים וההסתרות באופנים שונים אשר על ידי הצמצומים האלו נגלה כחו יתברך בכמה אופנים ודרך כלל המה עשרה מאמרות ומהעשרה מאמרות נמשכו כמה צירופים לאין מספר ומבחינת צרופים האלו נתהוו כל הנבראים באופנים שונים כל אחד ואחד כפי הצירוף שלו ככה הוא התגלותו של הנברא הן במינים כוללים כמו הדומם וצומח וחי ומדבר השתנות אופנם וגלויים הוא על ידי בחינת הצרוף שלו וכן הוא בגלגלים וצבא השמים ובמלאכים וכן הוא בפרטיות כל מין ומין אשר אין קץ להתחלקות אופניהם של כל אחד ואחד:
והנה כבר נתבאר שהשינוי הנמצא בנבראים הוא רק מצד הצירופים המגבילים ולפי שינוי הצירופים ככה הוא אופני התגלותם אבל מצד כחו יתברך הוא לבדו בכל הצרופים בלי שינוי כלל והשינוי הוא רק לגבי המקבלים וכמו למשל בהבדל מאדם שמדבר כמה אופנים ונגלו ממנו כמה פרטים שונים פעם נגלה ממנו השכלה ופעם נגלה מהדבור אהבה או שנאה או כעס או רחמנות או נצחון אבל דרך כלל הוא אדם אחד ממולא מכל הבחינות לכח אחד וכן הוא כביכול שהוא יתברך כח אחד בלי השתנות כלל וכבר נתבאר זה בכמה מקומות וגם נתבאר שאין לדמותו בכל האופנים לאדם כי אדם מרגיש בעצמו השינוי אבל אצלו יתברך אין שינוי כלל:
והנה הגם שאצלו יתברך נערכים כל השתנות הנבראים לכח אחד אף על פי כן הוא האומר והוא המדבר והוא המצרף אותיות ההגבלה בכל פרטי הנבראים והכל על פי כוונה ידועה מוכרחים להיות כל הפרטים מכחו יתברך רק שאצלו אינם תופסים לשינוי ומתאחדים בו באחדות נפלא מצד כחו הפלא אך אף על פי כן מוכרח להיות כל צירוף בכוונה מיוחדת כמאמר הכתוב כולם בחכמה עשית כל פעל הוי"ה למענהו וכל הצירופים האלו הוא כדי לגלות רצונו יתברך על ידי הצירופים האלו דייקא:
והנה בבחינת צירופים אלו נגלו בהם שני בחינות אחד הוא כל נברא באופנו וטבעו וסדרו ובריאתו אשר הכל הוא על פי חכמתו יתברך והתקשרות כל הנבראים בכחו יתברך ואיך יהיה התגלות יחודו בכל הנבראים על פי סדר השתלשלותם שיתגלה חיות אין סוף ברוך הוא המחיים כמו שאנו רואים באדם הגשמי אשר כל אבריו נעשו על פי חכמה שיהיו מתקשרים אל חיות נפשו ויהיו כלים להתגלות חיותו על ידי פרטי כל האברים בראיה ושמיעה וריח ודבור והילוך ומשמוש וכל הפרטים אשר לזה יש חכמה להשכיל אופני התקשרות האברים ואיך המה כלים לגלות חיותו ואיך המה בטלים ומתקשרים אל חיותו:
והנה ההתקשרות הזה הוא מצד הבריאה אבל בבחינת העולמות הרי נבראו כל הנבראים בבחינת נפרדים אשר אינו נגלה על ידי הנבראים עצם כחו יתברך וחיות אין סוף ברוך הוא רק שנגלו כל אחד ואחד במהותו הנגלה בבחינת נפרד אשר על כן התחברותם אליו יתברך שיהיו מתקשרים אליו יתברך ויהיו בטלים אליו ויהיו כלים לגלות אור הוי"ה ויחודו בהם זהו על ידי עבודת האדם המקשר את כל העולמות אליו יתברך ביחודו ועבודתו להיות נגלה על ידי הצרופים האלו כחו יתברך על ידי כל צירוף וצירוף להבין כחו יתברך על ידי בחינתם דהיינו על ידי השמים והארץ וכל צבאם וכל פרטי הנבראים יתראה ויתגלה כחו יתברך על ידי הפעולות האלו ובזו העבודה מתקנים כלי הדבור שהמה הצירופים שבנבראים להיות נגלה על ידם כחו יתברך לייחדם אליו ולקשרם אליו יתברך:
והנה בבחינה הזו יש כמה אופנים כמו למשל תינוק בעת שמתחיל לדבר נגלה על ידי הדבור התקשרות שכלו ומדותיו וכשיגדיל יכול לדבר באופן השכל וכשיגדיל יותר ידבר דברי חכמה יותר כן הוא בבחינת עבודה זו יש כמה אופנים דהיינו לחבר העולמות דרך כלל אליו יתברך שיהיה נגלה על ידם כחו יתברך ויש שמשכילים יותר בהתחברות העולמות אליו עד שמתגלה אליהם כח הנהגתו יתברך על ידי הצירופים ויש שמשכיל יותר וידע כל אופני הנהגת הצירופים באופנם מכחו יתברך בכל פרטי השתלשלות איך הוא ההמשכה על ידי הצירופים האלו ושעל ידי בחינת צירוף הזה נגלה כחו יתברך בבחינה זה ועל ידי כח הזה נגלה באופן זה והוא בחינת צדיקים הגדולים המבינים כחו יתברך בכל פרט כמשל המקבל השומע חכמה מהחכם המשפיע יש שמדקדק ומבין בכל דבור פרטי המכוון הנמשך מהדבור ויש שאינו מבין החכמה בפרטיות רק דרך כלל שומע הדבורים של החכם ויש שאינו מבין אפילו דרך כלל רק שידע שהוא המדבר איזה דבר חכמה וכן יובן למשכיל כל בחינת פרטים האלו בבחינת יחוד והתקשרות העולמות אליו:
והנה בחינה זו נקראת חצוניות הדבור ועליו נאמר בדבר הוי"ה שמים נעשו ובעשרה מאמרות נברא העולם דהיינו שהמה הצירופים לגלות כח אין סוף ברוך הוא וחיותו יתברך המתקשר בעולמות בכל אחד ואחד לפי פרטי בחינת נבראים וכל בחינת חכמתו יתברך הנמשך על ידי דבורו יתברך המה רק בחינת חכמה שבהצירופים לעשותם כלי לגלות כח אין סוף ברוך הוא על ידי פרטי המשכות האלו:
פרק ג
ויש עוד בחינה בהצירופים האלו אשר לא לזה בלבד באו הצירופים אלו לגלות התחברותם אליו יתברך כי לאו אורחא דמלכא לאישתעי במילין דהדיוטא רק עיקר הצירופים האלו הוא כדי שעל ידי הצירופים האלו יתגלה עצם שלימותו יתברך ורצונו בבחינת עצמותו ברוך הוא ולהבין על ידי בחינת הצירופים האלו עצם רצונו יתברך וחכמתו הסתומה אשר מכח רצונו יתברך וחכמתו נתהוו הצרופים האלו ושם הוא שורש של כל בחינות הנבראים בסדרם ואופנם אשר בשרשם כח אחד להם בהשוואה גמורה אצלו יתברך והוא כמאמר רבותינו זכרונם לברכה באורייתא ברא קודשא בריך הוא עלמא והתורה היא מתקשרת בעצמותו ברוך הוא בקישור נפלא בהשוואה גמורה כמאמר הזוהר אורייתא וקודשא בריך הוא כלא חד ממש בלי הבדל כלל אשר על כן עיקר הכונה היתה מאתו יתברך להשכיל על ידי בחינת הדבור עצם רצונו יתברך וזהו בחינת פנימיות הדבור דהיינו שעל ידי הצירופים נתגלה פנימיות רצונו וכל בחינות הנבראים המה כלים להתגלות רצונו יתברך וכל פרטי הנבראים והתהוותם ותמונתם בפועל המה נפעלים על פי רצונו יתברך וחכמתו הסתומה וכל נברא מראה בתמונתו על כח רצונו יתברך בעצמותו שלא בבחינת הלבשה וכמו למשל בבחינת דבור של האדם יש גם כן שני בחינות:
בחינה אחד הוא שעל ידי הדבור יבין כוונתו וחכמתו של המשפיע וחכמתו מלובשת בהדבור נמצא שהדבור מצד עצמו לא נצרך אלא להתגלות חכמתו:
ובחינה שניה שבדבור הוא להשכיל עצם דיבורו של החכם בדקדוק אותיותיו ממש כי בדבורו הוא מקושר בעצם החכמה בקישור אחד ובכל פרט ודקדוק אותיותיו מזה דווקא ילמוד עצם החכמה כי הדבור עם עצם החכמה באו ממקור אחד ואדרבה כל מה שידקדק בהדבור ימצא בו חכמה יתירה ויגיע אל המכוון האמיתי כן הוא כביכול בבחינת הבנת יחודו יתברך וביטול אליו יתברך יש שני בחינות דהיינו ביטול אחד שעל ידי צירופי האותיות שנמשכו בעולם יתגלה יחודו יתברך וחכמתו ובינתו ודעתו יתברך וזהו נודע מצד פעולתיו והעולמות נעשו כלים להתגלות אלוק"ותו יתברך אבל עצם הכלים לא נתגלו כי אם בבחינת לבושים כי עצם פעולתם של העולמות מצד מהותם הנגלים המה נגלים בבחינת נפרדים רק כשמתדבקים אליו יתברך נתגלה יחודו יתברך על ידי העולמות ועל ידי כלי העולמות פועלים פעולת רצונו יתברך והכלים המה מעבר לרצונו וחכמתו יתברך כמו האתרוג וצמר של ציצית וקלף של תפילין שמצד מהותם הנגלים מתגלים בבחינת יש ונפרדים אך כשמתקשרים כל הנבראים אליו יתברך כשמתבונן בהם שכולם נפעלים מכחו יתברך והוא יתברך מתייחד בהם ואין דבר שחוץ ממנו ומתייחד בהם כיחוד הנפש עם הגוף אשר כל אברי הגוף בטלים להנפש והנפש מתפשטת בכל אברי הגוף ונעשים לאחדים ולכן כל פעולת הנפש נפעלים על ידי כלי הגוף מצד התקשרותם בכח הפלא:
והנה בוודאי יש חכמה בהתקשרות אברי הגוף עם כח הנפש ולכן יפעול כל אבר פעולתו דייקא כי כמו שיש תרי"ג בחינות בהגוף כן יש תרי"ג כחות בהנפש ומתקשרים כחות אלו באברי הגוף אשר פעולת האברים בחצוניותם נפעלו על פי כחות הנפש הפנימיות ולכן יתדמו פעולת אברי הגוף לכח מכחות הנפש מצד התקשרות נפלא ומצד החכמה בהתקשרותם הדומים זה לזה וכל זה הוא מצד התקשרותם אבל בלא ההתקשרות הרי כלי הגוף מצד מהותם בלבד הרי הם כאין ואפס כן כביכול כל פעולת התגלות אלוק"ותו יתברך הוא על ידי כלי העולמות ומצד התקשרותו יתברך בבחינת העולמות בבחינתם אזי הוא אחד בהם ובוודאי יש השכלה וחכמה בכל כלי העולמות בתמונתם וקומתם וגידולם ומצבם איך שיהיו כלים להתגלות אלוק"ותו יתברך על ידם כי בוודאי כמו שיש כלים אלו בבחינת העולמות כן מוכרחים להיות בכחו יתברך כל הכלים בבחינת פלא ולכן על ידי כל פעולה יכולים להמשיך רצונו יתברך על ידי התקשרותם זה כי כן פעל ועשה הוא יתברך כל הכלים באופן להתדמות לכחות הסתומים ברצונו יתברך אבל עם כל זה הכלים מצד עצמם בהתגלות העולמות שלא בהתקשרות יחודו בהם נגלים ליש ודבר דהיינו האתרוג וצמר של ציצית וכדומה להם וכן כל פעולת הנבראים בעת התקשרותם ויחודם נעשו הם כלים ומעבר לרצונו יתברך ורצונו יתברך מתקשר ומתלבש בהם כדי שיתגלה על ידי הכלים וזה היה מדת האבות שהיו מקשרים העולמות אליו תמיד ובטלים אליו בלי שום פירוד חס ושלום ומייחדים גופם ונפשם וכל העולמות אליו יתברך כיחוד וביטול הגוף אל הנפש ועל ידי זה המשיכו רצונו יתברך בכל הפרטים:
ועל זה נאמר עקב אשר שמע אברהם בקולי וישמור משמרתי מצותי חוקותי ותורותי ואמרו רבותינו זכרונם לברכה קיים אברהם אבינו עליו השלום אפילו עירוב תבשילין דהיינו שהמשיך רצונו יתברך על ידי פעולותיו והמשיך רצונו יתברך בכל העולמות על ידי בחינת כלי העולמות אבל עם כל זה לא ניתנה להם התורה בפועל ממש דהיינו שדווקא על ידי עשיית פרט זה ימשוך רצונו יתברך ולא על ידי פרט אחר כמו למשל בהבדל מחכם המגלה רצונו וחכמתו פעם מגלה דיבורו על ידי צירוף זה ופעם מגלה דיבורו על ידי צירופים אחרים ופעם מגלה על ידי כלי העשיה באופן זה ופעם מגלה על ידי אופן אחר כי כלי הגוף המה כלים לחיות נפשו וכלולים זה בזה בהתכללות אחד לכן מגלה פעם על ידי כלי זה ופעם על ידי כלי זה כן האבות מצד התקשרותם והתאחדותם אליו יתברך עד שהיו בטלים ונעשו בחינת מרכבה אליו יתברך על ידי זה המשיכו רצונו יתברך ועל ידי פעולת עשייתם בפועל המשיכו עצם רצונו יתברך כמו אברהם על ידי גמילות חסדים והכנסת אורחים וחפירת בארות וכדומה לזה וכן יצחק על ידי בארות ומטעמים וכן יעקב על ידי מקלות המשיך חכמתו ובינתו ודעתו כמבואר בזוהר שהמקלות היו לו בחינת תפילין וגם על ידי שנשא שתי אחיות חיבר וייחד עלמא דאתכסיא ועלמא דאתגלייא וכמו כן המשיכו רצונו יתברך בכל פרטי עשייתם בפועל אבל לאו דווקא על ידי פרט מיוחד ולכן לא ניתנה להם התורה בפועל ממש מצד שיחודם הוא כמשל יחוד הנפש עם הגוף כנזכר לעיל ובחינה השניה הוא בחינת הביטול של בחינת משה אשר ביטולו היה מצד עצמותו ברוך הוא באופן שלא העריך העולמות לאיזה מהות בבחינתם רק הביט בכל העולמות עצמותו יתברך כמאמר הכתוב ותמונת הוי"ה יביט ואין להעריך העולמות בבחינת גוף לגבי עצמותו ברוך הוא אשר אין מהות בלעדו וכל העולמות המה עצמותו לבדו ברוך הוא מאחר שאין זולתו יתברך וכמו שנתבאר לעיל ולכן מצד בחינה זו הרי אין להעריך העולמות בבחינת כלים ולבושים רק גילוי עצמותו ברוך הוא לבדו בכל הנפעלים וכל הנפעלים אינם בבחינת מעבר לבד רק כל הנפעלים המה בדיקדוק על פי חכמה סתומה דהיינו האתרוג והצמר של ציצית והקלף של תפילין המה מתהווים מכח עצמותו ברוך הוא באופנם ותמונתם וגידולם דייקא על פי רצונו יתברך וחכמתו הסתומה בהם כמאמר באורייתא ברא קודשא בריך הוא עלמא וכמאמר רבותינו זכרונם לברכה על פסוק ואהיה אצלו אמון אל תקרא אמון אלא אומן דהיינו שכל פרטי הנבראים המה הכל בדקדוק להמשיך רצונו דייקא על ידי פרטי הנבראים ואדרבה סוף מעשה במחשבה תחילה שעל ידי בחינתם נמשך רצונו דייקא על ידי פרטי הנבראים דהיינו שעל ידי אתרוג נמשך רצונו יתברך וחכמתו הסתומה ועל ידי התעוררות עשייתם מעוררים כח עצמותו ברוך הוא הנגלה ונמשך בהם:
וכמו שמבואר לעיל בהמשל שדייקא על ידי דקדוק הדבורים בצירופים יבא לאמיתת המכוון ולכן כל האותיות שבתורה בתמונתם הפעולה בפועל ממש על ידי זה נתגלה עצם רצונו יתברך כי בחינת פעולתם בפועל ממש תעורר כח עצמותו ברוך הוא הנמשך בהם אבל מצד החכמה והבנה הרי לית מחשבה תפיסא ביה כלל ובחינת התגלות זה היה על ידי בחינת משה וישראל כשיצאו ממצרים אשר בטלו הגבול אליו יתברך בפועל ממש למעלה מן החכמה והבנה ובזה נתעלו כח העולמות לשרשם הקדום שהוא מצד עצמותו ברוך הוא ועל ידי התעוררותם זה היה אתערותא דלעילא לגלות עצם רצונו יתברך הנגלה בכל פרטי בריאת העולמות וזהו להגיד לכם את דבר הוי"ה ודרשו רבותינו זכרונם לברכה דבר הוי"ה זו הלכה דהיינו שעל ידי הדבור דייקא נתגלה עצמות רצונו כמאמר רבותינו זכרונם לברכה על פסוק הליכות עולם לו אל תקרא הליכות אלא הלכות דהיינו שעל ידי בחינת דבור זה נתגלה עצמותו ברוך הוא דייקא מה שאי אפשר להתגלות על פי שום שכל והשגה בעולם מאחר שהוא יתברך אינו בערך תפיסא והשגה ולכן ניתנה התורה דייקא למשה ולישראל ולכן ראו גילוי אלוק"ותו יתברך בפועל ממש כמאמר רבותינו זכרונם לברכה היו רואים את הנשמע והיו מסתכלין למזרח וכו':
פרק ד
והנה על בחינת תורה זו נאמר הוי"ה קנני ראשית דרכו קדם מפעליו מאז דהיינו שהיא ראשית דרכו להתגלות עצמותו ברוך הוא דהיינו על ידי בחינת קדם מפעליו מאז דהיינו שבבחינת התורה נתגלו שרשם של הנפעלים אשר המה בכח עצמותו ברוך הוא ולכן נאמר מאז דהיינו מכבר קודם בריאת העולם וכמאמר הכתוב עד לא עשה ארץ וחוצות כו' בהכינו שמים שם אני כו' באין תהומות חוללתי כו' וכן כל המקראות הם להורות שלא מצד המשכת רצונו יתברך לבד בבחינת עולמות בכדי לקשרם ולגלות על ידי כלי העולמות יחודו יתברך היתה הכוונה מאתו יתברך אלא התורה היא מקור ועצם כל התהוות העולמות ועל התורה זו נאמר שקדמה אלפים שנה קודם בריאת העולם כמו למשל שיש שני בחינות באדם הן בדבור הן בעשיית הכלי אחד הוא שמכין אצלו דבורים כדי שעל ידי הדבורים תתגלה החכמה ולכן מצרף אותיות איך לגלות החכמה או עושה כלי כדי שעל ידי הכלי יוציא לפועל פעולתו ויש בחינה שעל ידי עצם החכמה מדבר דבריו נמצא החכמה הוא קודם להדבור ועל פי החכמה נתהוו צירופים נמצא הדבור הוא עצם החכמה וכן עושה כלי על פי החכמה שבהכלי עצמה בעצם עשייתה נגלה החכמה לא על ידי פעולתה וכן יש שני בחינות בבחינת תורה דהיינו שיש בחינת תורה דבריאה דהיינו שאחר שנתהוו העולמות נמשך רצונו יתברך בבחינת העולמות שבבחינה זו יומשך רצונו יתברך וכן בבחינה זו יהיה התגלות באופן זה דהיינו בחינת התורה הנתגלית בטעם וציווי דהיינו על פי הנס שיצאו ממצרים יעשו פסח ויאכלו מצות וכן סוכה מטעם שישבו בענני כבוד וכן באהבות ויראות ודביקות הכל הוא לגלות אלוק"ותו נמצא התורה נתגלית מצד בחינת הנבראים ועל ידי בחינת עשייתם מגלים רצונו על ידי אהבה ויראה ועל ידי עשיית המצות בפועל לקשר ולחבר ולגלות רצונו על ידי בחינת העולמות אבל בבחינה השניה הוא בהיפוך אדרבה כל התהוות הנבראים וכחות הנפעלים בהתהוותם הוא על פי עצם התורה ולכן התורה זו היא לא מצד הבריאה ולכן קדמה אלפים שנה שהם בחינת חכמתו ובינתו יתברך הסתומים ברצונו יתברך ונוזלים ממזלא קדישא כמו שנתבאר לעיל:
ולכן נאמר בנתינת התורה אל תקרי חרות אלא חירות כו' כי בבחינת תורה זו אין להרע ויש אחיזה כלל כי כל אחיזתם מצד שהיש נגלה למהות בלבד רק שמתייחד אליו ובזה יש להם אחיזה אבל בבחינת תורה זו הרי אדרבה התגלות עצמותו ברוך הוא לבדו בכל בחינת העולמות אשר אין עוד מלבדו וגם על בחינת תורה זו נאמר לא תמצא בארץ החיים כי היא למעלה מבחינת חיות כי חיות אינו נופל רק על שני מהותים דהיינו למשל שהנפש מחייה את הגוף מצד שהמה שני בחינות נבדלים ועל ידי התקשרות הנפש עם הגוף נמשך חיותה גם כן בכלי הגוף והגוף חי ממנה אבל בעצם אחד אין לתאר בחינת חיות כלל כן מצד התקשרות ויחוד העולמות שייך לומר לשון חיות כמאמר הכתוב לאהבה את הוי"ה אלוקי"ך כי הוא חייך וכן בבחינת התורה נאמר עץ חיים היא וכו' וכמאמר כי הם חיינו וכו' דהיינו מצד שהעולמות נערכים למהות נבדל רק שעל ידי התקשרותם המה מתאחדים אליו יתברך עד שנגלה על ידי בחינת העולמות רצונו וחכמתו ובזה הבחינה נקרא הקדוש ברוך הוא חי העולמים אבל בבחינת אהבה רבה שהוא הביטול מצד עצמותו ברוך הוא וכן בבחינת התורה שהוא עצמותו ברוך הוא הנגלה בכל פרטי הנפעלים הרי הוא יתברך לבדו אשר אין להעריך בחינת חיות בעצם אחד כי אין זולתו כלל למי יחיה ולכן בחינת תורה זו היא למעלה מבחינת חיות וכמאמר הכתוב כי עמך מקור חיים כי אפילו מקור החיים הוא עמך ובטל אליו לעצמותו ברוך הוא בתכלית הביטול ובחינת השוואה גמורה ועל זה אמרו רבותינו זכרונם לברכה על פסוק אדם כי ימות באוהל אין דברי תורה מתקיימין אלא במי שממית עצמו עליה ולכן בחינת תורה זו היא למעלה מבחינת מזון כי מזון הוא גם כן לקשר הנפש עם הגוף אבל בבחינת עצם אחד אין שייך מזון כי הביטול מצד בחינה זו הוא ביטול עצמי למעלה מבחינת התקשרות ולכן נאמר במשה רבינו עליו השלום בעת קבלת התורה לחם לא אכל ומים לא שתה כי אז היה ביטולו לעצמותו ברוך הוא למעלה מבחינת התקשרות:
ועל זה נאמר הלא כה דברי כאש נאום הוי"ה שאין דברי תורה מקבלין טומאה כי היא כולה טוב בלי בחינת בירור ולכן אמרו רבותינו זכרונם לברכה לא נתנה תורה אלא לאוכלי מן כי בבחינת מן לא היה פסולת כלל כמאמר רבותינו זכרונם לברכה לחם אבירים שנבלע באברים מצד שהיה ביטולם והתקשרותם מצד עצמותו ברוך הוא אשר מצד עצמותו ברוך הוא אין רע כלל ולכן על ידי לחם מן השמים היו יכולים לקבל את התורה שהיא גילוי עצמותו ברוך הוא בלי שום התלבשות בבחינת הנפעלים רק שהיה נגלה להם עצמותו ברוך הוא אך אף על פי כן היו צריכין למזון כדי לחבר נפשם עם כלי הגוף באופן אחד דהיינו שיהיו כלי הגוף מתקשרים ומשתווים בביטול זה ועל ידי מזון זה נתקשרו כל אברי הגוף לעצמותו ברוך הוא עד שאפילו בחינת הגוף לא נגלה למהות נבדל אשר על כן יכלו לקבל רצונו יתברך מצד עצמותו ברוך הוא שהוא למעלה מבחינת לחם ומזון:
פרק ה
והנה כל זה הוא בבחינת שלימות הפעולה כמו שהיה בעת קבלת התורה על ידי משה רבינו עליו השלום ודורו דור דעה שהרגישו זה בפועל ממש והיו כלים לקבל בחינה זו בשלימות וכן בחינות האבות היה התקשרותם ואהבתם בבחינת ביטול בשלימות בבחינת הרגשה ממש בהתקשרות עצום וכן בקיום תורתם המשיכו אלוק"ותו יתברך בבחינת התגלות ושני הבחינות הם שני בחינות גדלות דזעיר אנפין גדלות ראשון וגדלות שני כמבואר בעץ חיים כי גדלות הראשון היה בבחינת האבות דהיינו שבבחינת יחודם וביטולם אליו יתברך עשו כלים לקבל אור אין סוף ברוך הוא בבחינת הכלים האלו:
וכמו למשל החילוק שבין הקטון להגדול כי הקטון אין לו דעת להבין מוצא הדבר ומקורו ופעולתו וטעם הדבר רק שיש לו מדה ותשוקה בלי התגלות טעם העצם אבל הגדול מבין טעם הדבר ויודע פעולתו של כל דבר למה היא נצרכת ואיך יהיה פעולתה והתקשרות הנפעל אצל עצם הפועל כן הוא בבחינת עבודה יש קטנות וגדלות קטנות הוא מצד ההתבוננות שהוא יתברך פעל ועשה כל העולמות וממנו נפעלו והוא יתברך נמצא בכל המציאות ומתייחד בהם ומהתבוננות זו נתפעל במדותיו לאהבה וליראה אותו ולדבקה בו יתברך אבל כל זה הוא כשמתבונן דרך כלל אבל לא להבין שכל פרטי העולמות המה כלים אל התגלות יחודו באופן ביטולם והתקשרותם ושיתגלו על ידי העולמות חכמתו יתברך ובינתו ודעתו כמו שהנפש נתגלית על ידי כלי הגוף נקרא בחינת קטנות אבל כשמשכיל גילוי אלוק"ותו יתברך דרך בחינת העולמות והעולמות המה בחינת טפלים לחיות אלוק"י ובכל פרטי העולמות מבין בבחינת התקשרותם אליו עד שאינו נגלה אצלו רק פנימיותו יתברך המתגלה על ידי כלי העולמות נקרא בחינת גדלות ובחינה זו בשלימות היתה אצל אבות העולם כמאמר הזוהר על אברהם אבינו עליו השלום שהוא ידע ומצרף סטרי דישובא דעלמא ואסתכל בהו ואתקל בתיקלא לידע חילין דממנין על סטרי דישובא כד מטא לגו נקודא דאמצעיתא כו' עיין שם:
ולכן ביחודם ועבודתם עשו כלים להתגלות אור אין סוף ברוך הוא שיהיו כלים להתגלות אלוק"ותו יתברך והוא בחינת גדלות דזעיר אנפין כאשר מבואר לעיל כמה פעמים שבחינת זעיר אנפין הוא התגלותו יתברך בבחינת כלים בחכמה בינה דעת ומדות בבחינת פעולת כל הנמצאים על ידי חכמתו בינתו דעתו ומדותיו יתברך שהמה נקראו כלים לגלות על ידי הכלים אור אין סוף ברוך הוא ויחודו יתברך והוא הנקרא גדלות ראשון ויש עוד בחינת גדלות שני שהוא הביטול לעצמותו ברוך הוא שלא בבחינת כלים שהם חכמה ובינה ומדות רק הביטול הוא מצד עצמותו ברוך הוא כמבואר לעיל שהוא בחינת משה ומזה הביטול אשר יגיע למעלה מן הכלים ישכיל ויבין שורשם של הכלים בבחינת פרטים כל פרט ופרט טעמו ומקורו של בחינת הכלים לאיזה מכוון הוא הכלי דווקא באופן זה כי באמת שורשן של הכלים הוא במעלה גבוה מבחינת האור דהיינו כי בבחינת הכלים יש שני בחינות:
אחד הוא שהתגלות האור הוא על ידי הכלי כי האור בעצמו אינו בבחינת גילוי ועל ידי התלבשות האור והתקשרותו בהכלי אז על ידי הכלי יש תפיסה והשגה בהאור אשר מצד בחינה זו הכלי היא למטה מהאור ונעשית מעבר לפעול התגלות האור על ידי הכלי וכמו שהנפש אין לה התגלות רק על ידי פעולת כלי הגוף וכלי הגוף הם במדריגה התחתונה לגבי הנפש:
ובחינה השניה שבהכלים היא לעורר האור על ידי הכלי דייקא והיא נקראת כלי להתעוררות המשכת האור ובלי הכלי לא היה התעוררות להאור כי האור הוא טבעו לעלות ולא לירד ועל ידי הכלי ממשיכין האור למטה נמצא בזה הוא הכלי גבוה מבחינת האור אשר על ידי הכלי מתעורר האור והוא כמו למשל המלך כאשר הוא בהיכלו וכשרוצין שיתגלה בהכפר לירד ממקום כבודו והיכלו להתגלות בהכפר מוכרחים לעורר אותו באיזה חפץ ורצון הנוגע לעצם כבודו אשר ימצא חפצו ומבוקשו דייקא בהכפר ומצד רצון זה הוא יורד ממקום כבודו להתגלות בהכפר ואם לא יהיה לו רצון וחפץ האמיתי בזה למה לו לירד ממקום כבודו ולהשפיל עצמו בבחינת הכפר נמצא בחינת הרצון הזה הוא מעוררו ונעשה כלי להורידו ממקום כבודו:
וכן יש לזה עוד כמה משלים למשל החכם המשפיע להמקבל על ידי ההסבר שמסביר לו בדבורו קודם שבא המקבל לעיקרית חכמת רבו הרי ההסבר רק מעבר לחכמת רבו כדי שעל ידי ההסבר זה יבין כוונתו כי בלא ההסבר לא תושג אצלו חכמתו אבל אחר שישיג עצם הכוונה אז ישכיל ויבין פרטי ההסבר ודקדוקי ההסבר אשר הסביר לו דווקא באופן זה ואז על ידי הדקדוק הזה יתוסף לו השכלה עצומה בהחכמה הזו ואז עיקר עיונו הוא בההסבר דווקא וכן הדבור של אדם בעצמו מוסיף אליו חכמה כידוע אשר תחילה היה הדיבור טפל אל חכמתו אבל אחר שמדבר דברי חכמה אז על ידי הדבור ניתוסף לו השכלה עצומה וזה בא מצד כי הדבור הוא כלי להמשיך חכמתו ולעוררה ממקורה כי שורש הדבור הוא למעלה מהמשכת החכמה וכידוע ששורש הגוף הוא למעלה מבחינת הנשמה ולכן ירדה הנשמה בכלי הגוף לצורך עליה אך בתחלת התחברותם הכלי היא למטה והיא כלי להתגלות האור אבל בהתחברם יחד אז נגלה על ידי הכלים שורש האור וכן הוא בבחינת כלי העולמות אשר המה כלים להתגלות אלוק"ותו יתברך על ידי העולמות כי אי אפשר להתגלות אור אין סוף ברוך הוא רק על ידי הכלים שהוא נודע מצד פעולותיו אבל בהתחברותם ישכיל ויבין שהכלים האלו המה כלים להתגלות אור אין סוף ברוך הוא והמה המעוררים לגילוי אורו יתברך כי בשורשם המה נעלים מאוד והם הם הגורמים להתגלות אור אלוק"י על ידי הכלים דהיינו כי סוף מעשה במחשבה תחילה שהכלים שורשם מעצמותו ברוך הוא אשר עלה ברצונו הפשוט אשר שם המה משתווים בהשוואה גמורה וכל עיקר הכוונה מאתו יתברך להמשיך ולגלות אלוק"ותו יתברך אשר הוא יתברך אינו בערך גילוי אך מצד רצונו הפשוט שיהיה דייקא התגלותו יתברך בכל הפרטים דייקא בשמים ממעל ועל הארץ מתחת אין עוד והם הם הכלים לגלות עצמותו ברוך הוא:
וכמבואר בכמה מקומות על פי משל שכל מי שהוא חכם ביותר ויודע עצם החכמה האמיתית יכול לעשות כלים להמשיך חכמתו על פי משלים והסברים להמשיכה אפילו בשכלים הנמוכים אשר מטעם זה נקרא תורה משל הקדמוני אשר על כן מבחינת ביטול שבבחינת משה רבינו עליו השלום אשר היה ביטולו מצד העצם שלמעלה מבחינת כלים לכן היה יכול להמשיך הביטול דייקא על ידי הכלים בפרטיות בכל פרט ופרט להבין מוצאו ומקורו ושרשו ומצד פרטי הכלים מתגלים לו פרטיות רצונו יתברך והמשכתו וזהו מבחינת גדלות שני אשר מבואר בעץ חיים אשר מבחינת גדלות שני נתנה התורה כמבואר בשער פרקי הצלם אשר בכל בחינת כלי יש ראש תוך סוף הן בבחינת חצוניות הכלים אשר הם בחינת בשר גידין ועצמות הן בבחינת פנימיות הכלים שהם מוח לב וכבד והן בבחינת החיות שבתוכם אשר בכל הבחינות היה בחינת גדלות בין בפנימיות הכלים בין בחיצוניות הכלים:
ומבואר שם אשר כל כלי נתגדל עד שנעשו כ"ז כלים ובכל כלי יש ראש תוך סוף וכל אחד נתגדל מכ"ז הרי שלש פעמים כ"ז הם פ"א ודרך כלל יש בכלים חצוניות הכלים ואמצעות ופנימיות הכלי הם שלש פעמים פ"א הם רמ"ג וה' חסדים המתפשטין בתוכם נעשו בין הכל רמ"ח עיין שם דהיינו דרך כלל הכלים המה ההתגלות הנגלה בכל העולמות בבריאה יצירה עשיה ויש בכל אחד חצוניות הכלי הנגלה לעין כל כמו הצומח וחי ומדבר הנגלים בגופם בבחינת בשר ויש תוך הכלי המחבר את הכלי שהם נקראים גידין ויש פנימיות שהם העצמות וכן הוא בכל הנבראים וגלגלים ובצבא השמים ויש בהכלים גם כן הרגשתם והטבעתם שבכל נברא ויש גם כן המושכל שבכל כלי אופנה ומהותה ואיני רוצה להאריך בזה כי כבר בארתיו בחלק הראשון בשער קטנות וגדלות משם תדרשנו:
פרק ו
והנה כל בחינות הנבראים בכל בחינתם יש טעם מכוון בכליהם ובאופניהם ובהרגשתם ובטבעם ובחיותם על פי חכמתו הסתומה והנה מצד הנגלה בחצוניותם המה נגלים ליש ודבר ומהות בפני עצמו אשר על כן בתחלה צריך העובד לקשרם ביחודו יתברך ולבטלם אליו יתברך באופן התקשרות כלי הגוף להחיות אשר בתוכו אשר מחמת קישור ויחוד הגוף עם החיות נעשה כלי להתגלות חיותו כמו כן צריך לבטל ולקשר גופו ונפשו וכל העולמות אליו אשר יתגלה חיות אלוק"י על ידי כלי הנבראים וכמו שנתבאר לעיל ומזה יגיע לאהבה רבה בביטול לעצמותו ברוך הוא אשר אצלו יתברך אין הכלים מסתירים לגביה ויבין כח עצמותו ברוך הוא בכל פרט בזה יבא להשכיל כל פרטי הכלים דייקא באופנם ומהותם אשר הם בכוונתו יתברך הסתומה ואז יתגדלו הכלים דייקא בכל פרטיהם ואז יהיו כלים דייקא לגלות עצמותו ברוך הוא אשר אינו בערך השגה דייקא על ידי הכלים האלו וכמו למשל החכם המצמצם חכמתו להקטון בערכו מסתיר חכמתו ומלבישה בערך כלי קבלת הקטון:
והנה כל זמן שהמקבל לא הגיע לעיקרית המכוון הרי צמצומו בדברי ההסבר המה בבחינת קטנות והמה רק כלים להתגלות חכמתו אבל הכלים בעצמם הוא ההסבר לקטנות יחשב כי עיקר הוא החכמה אבל כשיעלה בשכלו להשיג עצם המכוון של החכם ומתקשר לעצם חכמתו אז מבין כל פרטים ודקדוקי ההסבר בכל פרט טעם הסבירו באופן זה וכל מה שידקדק ביותר ימצא חכמה יתירה וישכיל עצם כוונתו ביתר שאת דייקא על ידי הדקדוקים כן הוא בנמשל דהיינו הקלף של תפילין וצמר של ציצית והאתרוג ודומיהם אשר בבחינת התגלותם המה נגלים לנפרדים אך כאשר יקשר אותם אליו יתברך על ידי היחוד והביטול יתגלה על ידי כליהם חיות אלוק"י בכלל דהיינו שיתגלה חיות אלוק"י על ידי כלי העולמות אבל עם כל זה הכלי עצמה לקטנות תחשב מצד מהותה רק שמבין על ידי הכלים חיות אלוק"י ויחודו בהם אבל כשיעלה ויגיע לבחינת אהבה רבה דהיינו שישכיל ויבין שאין זולתו יתברך אפילו בבחינת הכלים אשר מצד עצמותו ברוך הוא אין להעריך אליו יתברך כלים מצד שאין זולתו יתברך:
והנה הגם שאצלו יתברך אין לתאר כלים אף על פי כן לא לתהו ברא את כל הכלים בכל פרט ופרט ובכל נברא ונברא כוונה מיוחדת אך כל הפרטים המה דייקא בכוונה עצומה בבחינת שורשם שכל הכלים משתווים בעצמותו יתברך שכח הגבול משתווה אצלו בהשוואה גמורה באופן אשר אינו מושג כלל אשר על כן כל בחינת כלי הנבראים המה שורשם בחכמתו הסתומה הדבוקה במאצילה ברוך הוא ועל פי רצונו יתברך לגלות שלימותו ברוך הוא והשוואתו צמצם כביכול את אורו הבלתי בעל גבול אור אין סוף ברוך הוא בכדי שיתגלה כח הגבול שבכחו יתברך המשתווה אליו יתברך אשר בכחו יתברך המה כל פרטי הנבראים דייקא בכל דקדוק ודקדוק בבחינת חכמתו הסתומה הנובעת מגבורה דעתיק שהוא רישא דלא אתיידע וכח הגבורה הוא דייקא בדקדוק כל פרט אך איך המה בכחו יתברך כל פרטי הנבראים אשר חס ושלום להרהר אצלו שום כח התחלקות זה נעתק מן השגה באמת ולכן נקרא עתיק רישא דלא אתיידע דהיינו דלא אתיידע איך הם בכחו יתברך ומבחינת עתיק זה נמשך רצונו יתברך לגלות שלימותו בפועל והוא כתרא עילאה שהוא בחינת פלא ועל ידי רצון הזה נפעלה ההמשכה להתגלות רצונו יתברך והמשכה זו הוא מבחינת חסד דעתיק דהיינו המשכתו יתברך לעולמות אשר נעתק מהשגה ולא ידיעא כלל ולכן נקרא הרצון שהוא ההמשכה גלגלתא דהיינו כמו שבגלגלתא אינו נגלה רק עצם בלבד כן כביכול אין להעריך רצונו יתברך הנמשך ממנו בבחינת חסד רק בבחינת עצם שאינו נגלה ממנו רק ההתגלות אך איך ובאיזה אופן לא ידיעא כלל כי המשכה זאת נמשך מחסד אשר נעתק מהשגה באופן דלא אתיידע כמו למשל בהבדל מאדם שנמשך אליו רצון בכח נפשו אשר המשכת רצון זה לא נודע מקורו מאין בא זה בנפש כמו כן הוא רצונו יתברך לא נודע מקורו מאין נמשך מאחר שלא נודע מהותו כלל ואינו בערך השגה כלל ועוד זאת למי ימשך הרצון מאחר שאין זולתו כלל ולכן נקרא בחינת המשכה זו אין והתגלות זה הרצון הוא מחסדו ברוך הוא אשר נעתק מהשגה ואין להעריך אצלו יתברך חסד רק מצד שאנו רואים המשכתו יתברך וכל המשכה הוא על פי חסד כן מעריכין גם כן ההמשכה בבחינת חסד אבל חסד זה נעתק מהשגה וחסד זה הוא גילוי ממחשבתו הקדומה הנקרא אדם קדמון אשר אסור להעריך שם איזה מדה ואיזה כלי אך מצד הנגלה מוכרח להיות המשכתו יתברך בבחינת מחשבתו הקדומה הגם שחס ושלום להעריך אליו בחינת מחשבה כלל:
אלא לשכך האוזן אנו מעריכים מחשבה כמו למשל באדם אשר לכל המשכותיו אשר מתמשך בהם בגילוי מוכרח להיות ההמשכה הזאת מקודם במחשבתו הקדומה כן אנו מעריכין כביכול בהמשכות אשר נמשכו מאתו יתברך שרשם הוא במחשבתו הקדומה על כן מעריכין להמשכתו יתברך בחינת מחשבה קדומה ובבחינת מחשבה זו מוכרח להיות כל פעולת העולמות בכל פרט ופרט כי ממנו נמשכו אך איך הם פעולות העולמות אצלו יתברך אין לנו בזה השגה כלל ואסור לשאלא כלל בפנימיות מחשבה קדומה רק מצד ההמשכה מוכרחים אנו לתאר כל בחינות ההמשכות במחשבה קדומה ולכן מכח בחינת גילוי מחשבתו הקדומה באה ההמשכה בחסדו לגלות בחינת רצון והחסד זה הוא בחינת עתיק כנזכר לעיל וגילוי החסד הזה הוא ברצונו יתברך הנקרא גלגלתא כמבואר באדרא רבה ובעץ חיים כי חסד דעתיק הוא בגלגלתא ובבחינת המשכה זו מוכרח להיות כל פרטי העולמות בתכלית ההעלם בבחינת דקדוק והוא הנקרא חכמתו הסתומה אשר מצד רצונו יתברך מוכרחים אנו להעריך חכמה בבחינת רצונו דהיינו כל פרטי סדרי העולמות אבל בכח הרצון הזה הוא בבחינת סתימא דלא אתפתחא כלל כי בחינת רצון זה עדיין לא נחית לצמצומים והוא מבחינת המאציל ברוך הוא אשר אין לכנות אליו יתברך שום פרט בבחינת התחלקות אך אף על פי כן מצד שמרצונו זה נתהוו כל פרטי העולמות מוכרחים אנו להעריך בכח הרצון כל פרטי סדרי העולמות אך הם בחינת אין דהיינו שבוודאי נמצאו בשם אך כאשר תבקשם לא תמצאם בשם:
פרק ז
והנה מכח רצונו יתברך נתהוו ונמשכו כל הפרטים בבחינת שערות דהיינו לגלות הפרטים בבחינת כלים בבחינת חכמה בינה דעת ומדות דזעיר אנפין דהיינו שיהיה התגלות כל הפרטים מכחו יתברך אך אף על פי כן הם מיוחדים אצלו יתברך ואין מוסיפין בו ריבוי ושינוי ומכחו יתברך בבחינת זעיר אנפין נתצמצמו יותר עד שבאו לבחינת גילוי בבחינת מלכותו ובבחינת התגלותם מכחו יתברך לבחינת גילוי פרטים אשר בכחו יתברך המה הכל כח אחד ובכדי שיתגלו לכחות מחולקים ביותר גילוי המה גם כן נערכים בבחינת שערות והוא כמו למשל בכח חיות האדם יש בכחו כל פרטי המדות בכח נפשו אבל כל זמן שלא באו לבחינת גילוי הרי הכל הוא כח אחד ובכדי שיתגלו במחשבתו ודבורו המה באים בבחינת התגלות אותיות אשר האותיות אין להם ערך לעצם החיות של הנפש כי האותיות המה בגדר גוף בבחינת דוממים אך עם כל זה המשכת האותיות המה מכח נפשו והמה כמו בחינת שערות הנמשכים מהמוח אשר אין להעריך השערות לגבי המוח שהוא כלי השכלה ואף על פי כן ממנו נובעים כן הוא כל הנפעלים המה בכחו יתברך לכח אחד אך בהתגלותם בדבר הוי"ה בבחינת מלכותו יתברך אשר אין להעריך הגלוי בבחינת פרטים כאשר הם בכחו יתברך נערך הגילוי הזה בבחינת שערות מזעיר אנפין לנוקבא שהיא בחינת מלכותו יתברך ובחינת מלכותו יתברך היא המסתרת את כל הפרטים בבריאה יצירה עשיה בכל פרט בבחינת גידולו ותמונתו כאשר קבלה אותם מכחו יתברך דרך השתלשלות הנזכרים לעיל ואין הבדל כלל בהעצם אלא לגבי דידן מצד הצמצום וההסתרה אבל מצד עצמותו ברוך הוא הם הם כל הפרטים אשר בכחו יתברך בבחינת השוואתו ברוך הוא:
והנה בכדי לעורר ולגלות כל הבחינות דהיינו לגלות רצונו יתברך בכל הנפעלים תלוי בהתעוררות התחתונים דהיינו בתחלה צריך להיות ההתעוררות מתתא לעילא להעלותם עד שרשם ולהסיר מאתם ההסתרה בשכלו ובינתו ובאהבה ויראה וביטול הרצון וכל העולמות אליו יתברך וכפי אופן הביטול של כל הנבראים אליו יתברך ככה יתגלה המשכתו יתברך אם הביטול הוא על ידי בחינת יחודו יתברך דרך כלל דהיינו להשכיל ולהבין שכל הפרטים מתאחדים לכח אחד בבחינת יחוד קודשא בריך הוא ושכינתיה:
והנה על ידי התעוררות זו עדיין לא הגיע בהתעוררותו לשרשם של הפרטים רק שמדבקם אליו יתברך באופן שלא יהיו נגלים לנפרדים ויתגלה בהם כחו יתברך ויחודו נמצא שנעשו כלים לגלות יחודו יתברך כאשר המה מיוחדים אצלו יתברך אבל עדיין לא הגיע לשורשם אשר המה ברצונו יתברך על פי חכמתו הסתומה בהכלים אשר נמשכו מכח השוואתו ברוך הוא ועל ידי התעוררות יחוד זה היה ביטולו אליו יתברך מצד עצמותו שלא בבחינת כלים וכשהתעוררות הביטול הוא שלא מצד הכלים רק שמשכיל ומבין שאין לתאר אליו יתברך כלים מצד הגילוי ומצד הבנה זו יעלה ויגיע לאהבה רבה שלמעלה מחכמה והבנה שנתגלו בבחינת כלים ומוסר נפשו לעצמותו ברוך הוא למעלה מן הטעם ודעת הנגלה בבחינת עולמות ואין להעריך הכלים מצד חצוניותם לאיזה מהות רק שמביט עצמותו ברוך הוא בכל העולמות אשר אין עוד מלבדו בהתעוררות זו יעלה ויגיע לעורר שרשם של הכלים כמו שהם בעצמותו ואז יתגלה לו כח עצמותו ברוך הוא שבבחינת הכלים ואז נעשו כלים דייקא לגילוי עצמותו ברוך הוא כמו שנתבאר לעיל שבכלי יש שני בחינות והיא הבחינה השניה דהיינו לגלות כח השוואתו דייקא מצד הכלים ואז הוא הגדלתם האמיתית של הכלים דהיינו שנתגלה כח עצם רצונו יתברך אשר עלה במחשבה תחלה בהכלים דהיינו כמו באתרוג יתגדל הכלי שלו ויתגלה בו שורשו הקדום ואז ימשוך כח עצמותו ברוך הוא על ידי האתרוג וכן בצמר של ציצית וכן בקלף של תפילין בזה יעורר כח עצמותו שבבחינת הכלים האלו:
פרק ח
והנה על כל המבואר לעיל יש מקום לשאלה מאחר שבכל הנפעלים הוא כח עצמותו ברוך הוא ובאורייתא ברא קודשא בריך הוא עלמא וכל הפרטים שבכל הנמצאים המה הכל על פי רצונו וחכמתו הסתומה אם כן מה טעם להתגלות רצונו דייקא בכל המצות באופן מיוחד דהיינו הקלף של תפילין כשעבדו לשמה וכתב עליו אותיות בדיו ותיקון הבתים כמצותם וכן הציצית כשטוון לשמן ויהיה שמונה חוטים על ארבע כנפות הבגד דייקא אז נגלה על ידי בחינת עשיה זו רצונו יתברך וכן האתרוג דייקא כשהוא בזמנו והוא כהלכתו עם השלשה מינים אז נתעורר כח רצונו יתברך בעשיה זו ולמה לא יהיה כל הצמר קודש וכן כל האתרוגים:
ומכל שכן שיש לשאול על בחינת פרטי הנבראים שאין בהם מצוה אשר יש כמה צומחים לאין מספר אשר אין בהם התגלות רצונו יתברך ויש כמה מיני בעלי חיים וברואים לאין מספר ומכל שכן שיש לשאול על דברים האסורים כגון ערלה וכלאי כרם ובהמות טמאות אשר המה אסורים מאחר שכל הכלים המה נמשכים מכח עצמותו ברוך הוא ועצמותו ברוך הוא הוא דייקא בכל פרט רק מצד הנגלה נגלו ליש אבל כשמעוררים יחודם ובטולם של כל הנבראים אל עצמותו ברוך הוא כמבואר לעיל מדוע לא יהיה גילוי עצמותו ברוך הוא בכל העולמות וגם נצרך למודעי טעמים חלוקים בהמצות דהיינו שיש מצות שהזמן גרמא ובזמנם מעוררים רצונו יתברך כמו האתרוג ומיניו בכל השנה אינם פועלים כלום להתגלות רצונו יתברך על ידיהם הלא מצד התהוותם שורשם הוא הכל על פי חכמתו הסתומה ושם נשרשים מדוע לא יתעורר עליהם שורשם כנזכר לעיל וגם במצות עצמם יש חילוקים כי יש מצות ששורה עליהם קדושה אפילו שלא בשעת מצותם כמו ספר תורה ותפילין ומזוזות ותרומות וקדשים אשר שורה קדושתו יתברך עליהם אפילו שלא בשעת מצותם ונשארים בקדושתם אפילו בעת שאינם מוכשרין לעשות בהם המצוה דהיינו ספר תורה שבלה וכן תפילין כי תשמישי קדושה נגנזים ויש מצות שבגופם אין קדושה ואינו שורה כי אם בעת עשיית המצוה כמו אתרוג וכשעבר שעתו הרי אין בו קדושה כלל וכן בציצית הדין שתשמישי מצוה נזרקין ואין צריכים גניזה וכן יש כמה אופנים חלוקים אשר אין הזמן גרמא לפרט חילוקיהם אבל אשכילך בינה ואפתח לך פתח כחודה של מחט ומפתח זה ישכיל המבין להבין מעט מזעיר שורש התורה והמצות ומעלתם כי לבארם באריכות עמקו מאוד כי הדברים עתיקים וארוכים מארץ מדה ואקדים לבאר זה על פי משל גשמי דהיינו כשחכם גדול רוצה לגלות איזה חכמה עמוקה הנה עמקות החכמה כאשר היא בכח חכמתו הרי כחה נעלם מבחינת השגה ולא נתגלית אלא בבחינת התנוצצות שמתנוצץ במוחו כמו ברק המבריק לפי שעה בהשקפה אחת בכח חכמתו עד שאין להמשילה אלא לרמיזו בעלמא אבל כשירצה להסביר השגות החכמה כאשר היא בכחו להבין עצם החכמה בעיקרה ושרשה הרי מוכרח להקדים לה כמה אופנים בכדי שעל ידי זה תושג עצם החכמה:
והנה מקודם מוכרח לגלות היפוך המנגד להחכמה הזאת כדי שעל ידי זה יוכר עצם החכמה הזאת כי בלא ההיפוך לא יתגלה יתרונה כמאמר הכתוב ויתרון לחכמה מן הסכלות שיתרון החכמה אינה נגלית רק על ידי הסכלות המנגד להחכמה וכמאמר רבותינו זכרונם לברכה איהו מקשי לי כ"ד קושיות ואנא מפרקינא בכ"ד פירוקי וממילא רווחא שמעתתא ואחר שמתרץ הקושיות מוכרח להעריך ולסדר דברים אשר מתוכם יושכל החכמה ומהדברים אשר מסדר בהם עדיין לא נגלית החכמה והוא נקרא גוף הדבר אשר מתוכו נגלה החכמה דהיינו למשל לעשות מעפר זהב מוכרח לסדר את העפר ומהותו וכלים הנצרכים לזה או למשל כשרוצה לגלות עמקות חכמה באיזה פשט מוכרח מתחילה לסדר כל הפרטים הנגלים אשר פרט זה באופן זה וזה באופן זה על פי פשוטו ובתחילה מסבירו כפשוטו ואחר כך מחבר ומצרף הפרטים זה לזה ומוציא על ידי זה כוונתו ועמקות הפשט והמכוון העמוק אשר יוצא מתוך הפשט הזה ולזה הצירוף מוכרח עוד לדבר דברים הסובבים אשר אינם נוגעים לעצם הפשט ואיך שאינם מבינים הפשט הזה על פי פשוט ודקדוקים אחרים להורות על פי הדקדוקים אשר אי אפשר להבין אותו כמשמעו ולהבינם להשומעים שאינם מבינים את הפשט ועל ידי כל הדבורים האלו עדיין אינו נגלה עצם החכמה ועמקות אשר בחכמתו רק סדר הרחבת הדברים אשר על פי הרחבה הזאת יובן עצם החכמה וכן יש בתוך ההסבר הזה דברים שאינם שייכים לעצם החכמה רק שמסדרים לדמות מלתא למלתא או להביא ראיות מעין זה או להסביר שהאופן ההוא אינו באופן זה וכמו כן מצינו בגמרא שמבארים המשנה בכדי שעל ידי פלפול הזה יצא לאור עצם המכוון שבמשנה והפלפול בעצמו אינו שייך לעצם המכוון רק שעל ידי פלפול יגיע לעצם המכוון כמו שיבין המבין בגמרא כמו תנן התם סוגיא אחרת להבין המשנה הזאת וגם יש קושיות ופירוקים שהם בענינים אחרים כדי שעל ידי זה יתברר יותר:
וכן יש סוגיות כמו תנא סיפא לגלויא רישא או זו ואין צריך לומר זו וכן איידי דבעי למתנא הא תנא הא וכן אגב וכו' וכדומה לזה הרבה אופנים נמצא כל אלו ההרחבות הם רק בשביל הבנת עצם החכמה אבל אחר שמשיג עצם החכמה הרי העיקר הוא עצם החכמה ואינו צריך להרחבות אלו וכן מהשכלה הזאת כאשר בא לעצם ההשכלה יחויב בהחכמה הזאת לעשות מעשהו באופן החכמה וכל הנהגותיו ופעולותיו יפעל על פי החכמה הזאת ובבחינת מעשה יש מעשים הנצרכים בהתמדת פעולתם שעל ידי פעולתם הזאת תתגלה ותתחזק החכמה ויש אשר מסתעפים מהחכמה לעשותה בעיתים ידועים לפרקים כמו למשל באיזה אומנות וחכמת מלאכות יש אשר מוכרחים להיות בתמידות ועל ידי הכלים האלו תפעול החכמה פעולתה ויש כלי אומנות אשר אינה נצרכה תמיד רק להצטרכות איזה פרט מהמלאכה הזאת אז יעשה על ידי הכלי הזו וכמו כן יבין המבין בזה פרטים לאין שיעור:
והנה כל הפרטים המבוארים לעיל מוכרחים להיות בכח החכמה הזאת כי מכח החכמה הזאת והשכלתה מסדר כל האופנים המבוארים לעיל והמופת לזה כי מי שאינו בסוג החכמה לא יסדר אותם באופן זה ועוד זאת שאפילו בכח השכלתו בכח השקפתו בעיקר עצם השכלתו מעיקרו הוא רק על ידי האופנים האלו כי מבחינת ההיפוך ומבחינת ההסברים אשר בכחו תוקף החכמה הזאת כי כל נקודה תסובב עליה כמה קוין ואם לאו לא תקרא נקודה ועיקרית הנקודה תגלה מן המסובב סביבותו אבל בכח החכמה המה הכל לכח אחד מכל זה יובן למשכיל למעלה היות כי תכלית בריאת העולמות היה בשביל כוונה מאתו יתברך לגלות שלימותו יתברך אשר אין זולתו יתברך ואין עוד מלבדו אשר על כן בכדי שיתגלה אשר אין זולתו יתברך היה תחלת ההתגלות בבחינת היפוך כמאמר הכתוב ואלה המלכים אשר מלכו בארץ אדום לפני מלך מלך לבני ישראל:
וכמאמר רבותינו זכרונם לברכה קליפה קדמה לפרי כי עצם התגלותו יתברך אינו בבחינת התגלות כלל אחד שאינו בערך השגה כלל ושנית למי יתגלה מאחר שאין זולתו יתברך אשר לכן קדמה ההסתרה שיהיה נגלה בבחינת היש ונפרד דייקא ואחר כך כשהיה בחינת התיקון שהוא לברר מתוך ההיפוך מוכרח להיות גילוי מכחו יתברך מקודם לברר אותם מבחינת נפרד גמור לעשותם כלים להתגלות יחודו יתברך והוא על ידי חכמתו ובינתו ודעתו ומדותיו יתברך איך לברר אותם מתוך ההיפוך ולעשות כלים מוכנים להתגלות יחודו יתברך והם דברים המותרים שהם מבחינת נגה דהיינו חכמה להשכיל ובינה להבין ואהבה לאהוב והם רק כלים אבל הם מותרים כדבר המותר ועומד ואינו קשור לשום דבר אם ירצה לעשותה כלי יכשר הכלי לאופן זה ואם ירצה לשנותה לאופן אחר תהיה כלי לאופן אחר כן על ידי החכמה והמדות כשישכיל על ידי החכמה יחודו יתברך ומזה תהיה לו אהבה אליו יתברך יהיו כלים לקבל אור יחודו יתברך והתקשרותו יתברך על ידי כלים אלו ובהתבררם והתחברם אליו יתברך ישכיל ויבין על ידי כלים אלו עצמותו יתברך אשר בבחינת כלים אלו אשר הם כלים לגלות עיקרית חכמתו ורצונו יתברך בהם הנעשים על פי חכמתו הסתומה דהיינו למשל על ידי צמר יבין שורשו כאשר הוא בכחו יתברך אשר שורשו של הצמר הוא מבחינת רצונו יתברך אשר נאמר עליו ושער ראשיה כעמר נקי וכן על ידי הבירור בקלף של תפלין וכתיבתו כתיקונו יעלה ויגיע למקור חכמתו ובינתו ודעתו יתברך נמצא על ידי בחינת צמר ועל ידי בחינת עור בהמה טהורה בא לעצם המכוון כמבואר במשל הנזכר לעיל שעל ידי ההסבר יגיע לעיקרית חכמתו כן הוא על ידי צמצומו יתברך בבחינת כלים האלו בא על ידי זה לעצם רצונו יתברך וגם דייקא על ידי בחינת ההיפוך שהוא סטרא אחרא יתגלה יותר עצם חכמתו יתברך על ידי אתכפיא ועל ידי הפיכתם בזה נתגלה יותר עצמיות רצונו וחכמתו יתברך:
פרק ט
והנה דרך כלל חכמתו יתברך הנובעת מחכמתו הסתומה היא התורה והעשיה הנמשך מחכמתו הם המצות והנה יש מצות שדביקתם תמיד לעצם החכמה ועל ידי עשייתם מתגלית החכמה ויש מצות שאינם אלא לפרקים בהתגלות פרטית עצם רצונו יתברך אז תנהג המצוה ההיא כמו אתרוג אין מצותו אלא כאשר בא העת של התגלות המקיפים בבחינת סוכה אז צריך להיות במעשה גם כן הארבע מינים לצורך התגלות המקיפים שיתגלו בבחינת מעשה דייקא ובעת שאין ההתעוררות הזאת אז אין גילוי בעשייתו בפועל לכן לא יעורר בעשייתו כלום ויש מצות הנהוגים תדיר כמו ציצית ותפילין וגם כן יש בחינות שמתדבקים בעצם חכמתו יתברך ונעשים גוף אחד עם חכמתו יתברך כמו למשל אותיות החכמה ודבורים אשר הם כלים לעיקרית חכמתו ויש כלים שהם סובבים לחכמתו אשר בהם תתפשט חכמתו:
והנה הגם שהם רק אותיות ודבורים אשר המה אינם נערכים לעצם החכמה עם כל זה בלעדם לא תושג החכמה ולא תתגלה ומוכרחים תמיד להתקשר בהחכמה אבל דברים הסובבים להחכמה הגם שגם על ידם הוא גם כן התגלות הזאת עם כל זה אינם דבוקים אל עצם החכמה רק בעת גילוי החכמה על ידם אבל שלא בעת הגילוי אין הדברים מתדבקים בעצם החכמה כן יש בחינת מצות אשר עליהם תחול קדושתו יתברך תמיד כי המה דבוקים אל עצם חכמתו ורצונו יתברך ויש שאינם דבקים מצד העצם רק בעת עשייתם נתגלה על ידיהם חכמתו ורצונו יתברך נמצא דרך כלל כל חיות העולמות וכל כליהם בכל פרטיהם המה רק על פי חכמתו יתברך הסתומה כי ממנה נובעים ועוד זאת כי כל הדברים הנמצאים בעולם אפילו בחינת ההיפוך מוכרחים להיות בכח חכמתו הסתומה כמבואר לעיל במשל הנזכר לעיל כי אם לא כן מאין באו לידי פועל אבל המה אינם עיקרית הכוונה רק שעל ידי הכלים האלו תתגלה עצם כוונתו יתברך בהם ולא עוד אלא אפילו בכחו יתברך מוכרחים להיות כח הכלים אשר הם סובבים החכמה אשר בהם תתגלה החכמה בעיקרותה כמאמר הכתוב יקר מחכמה ומכבוד סכלות מעט אשר כל יקרות החכמה הוא מבחינת סכלות כן כביכול התגלות רצונו וחכמתו הסתומה בכחו יתברך הוא מבחינות הסובבים הנזכרים לעיל אך בכחו יתברך חס ושלום להעריך פרטים אלו להתחלקות רק שהכל הוא כחו יתברך לבדו בכח אחד לבד ועל זה מבואר באדרא רבה יתיב על כורסייא דשביבין לאכפיא לון ומפרש בעץ חיים שהם על ידי ק"ך צירופי אלוקי"ם אשר ממ"ח צירופים יונקים הקליפות שהם הכל בבחינת חכמתו הסתומה רק בחכמה סתומה נכפין ואין להם התגלות כי הכל הוא כחו לבדו יתברך אשר על כן נתחלקה התורה לשני בחינות למצות עשה ולמצות לא תעשה והכל הוא רצונו יתברך רצון אחד פשוט נמצא אין לך כל נברא שאין התהוותו על פי רצונו יתברך וחכמתו הסתומה:
והנה הגם שביארנו שעיקר כוונתו יתברך היה בשביל תורה ומצות בכדי שיתגלה רצונו יתברך מהם דהיינו למשל מצמר כבשים נתגלה עיקר המכוון בציצית וכן בקלף של תפילין וכן כולם עם כל זה על ידי עסק התורה ומצות נתעלו כל בחינות הנבראים שבעולמות שבתורה ומצות מעוררין כחו יתברך שבכל המציאות וכל קיום העולמות הם על ידי תורה ומצות כמאמר הכתוב אם לא בריתי יומם ולילה חוקות שמים וארץ לא שמתי כי כל קיום העולמות הוא רק על ידי התורה כי על ידי תורה ומצות מעוררין שרשן של כל העולמות אשר שרשן הוא כחו יתברך בעצמותו ועוד זאת שהגם שנתבאר שעיקרן של כל העולמות הוא רק בשביל כוונתו יתברך בבחינת התורה ומצות וכל הנבראים הם בשביל התורה כדי שעל ידי העולמות יתגלה כוונתו יתברך על ידי עסק התורה ומצות עם כל זה כאשר תעמיק יותר תבין שאין לך פרט בעולם שלא נעשה על פי כוונה עצומה מאתו יתברך אפילו מצד בחינת הפרט ההוא שאין נגלה מצותו יתברך דהיינו למשל הצמר בסתם ועור בהמה טהורה מצד עצמה וכן התבואה של חולין ובהמות וכבשים עצמם שאינם של קרבן וכל מיני צומחים כאשר נתבאר במשל לעיל שהגם שהשגת חכמת החכם הוא העיקר וההסבר הוא טפל עם כל זה בהגיעו לעצם המכוון של החכם יבין וישכיל דייקא בההסבר דברים נפלאים מהדיקדוק של הלשון ורמיזותיו כי שורש ההסבר ועצם החכמה המה משורש אחד ואדרבא שורשו של ההסבר הוא גבוה במעלה מעצם החכמה הנגלית כאשר נתבאר כי כל מה שחכמתו יתירה יכול להסבירה יותר ולהביאה בהמשל ולהלביש החכמה בהדבורים עד שיהיה יכול לגלות חכמתו רק שהמקבל יהיה עיקרו בהשגת עצם החכמה על ידי ההסבר וההסבר הוא טפל אבל בעצם החכמה הוא בהיפוך כמו שמביא משל מדבר זר ורחוק מאוד מערך החכמה ואף על פי כן מחברם כי מצד גודל חכמתו יכול למצוא בחינת חכמתו אפילו בדבר הרחוק מצד שהגיע לשורשה וכמאמר הכתוב על שלמה המלך עליו השלום ויחכם מכל האדם וידבר שלשת אלפים משל וכן וידבר על העצים ועל האבנים כן כביכול הגם שכל בריאת העולמות בכל הנבראים הוא בשביל לגלות רצונו וחכמתו יתברך אך אף על פי כן שורש אחד להם ואדרבה נעלים בשרשם מבחינת השגה הנגלה ברצונו וחכמתו ובאמת כל פרטי העולמות התהוותם הוא דווקא על פי התורה אבל אינה בבחינת גילוי בבחינת השגה ועשיה ועל זה באו כל ספורי מעשיות שבתורה אשר לא נגלה מהם שום מכוון ורצון העליון כמעשיות בריאת העולמות ודור המבול והפלגה וסדום ואבות העולם ומעשה דפרעה ולבן ואבימלך וכדומה לזה שבהם לא תמצא מכוון נגלה אבל הם הם עיקרי ושרשי התורה כי מצד גודל ועוצם מעלתם לא הגיעו לידי גילוי והשגה בפועל ועל זה אמרו רבותינו זכרונם לברכה יפה שיחתן של עבדי אבות מתורתן של בנים ששיחתן של עבדי אבות באו באריכות והדר נשנו דבריו בתורה ותורתן של בנים המה רק על ידי רמיזות ועל ידי דקדוקים באותיות כו':
כי בבחינת בריאה לא היה בבחינת גילוי העצם והשורש של כל העולמות ובחינת מעשיות אלו מהם הוא התהוות כל העולמות בפרטיות אך הנסתרות להוי"ה אלוקינ"ו והנגלות לנו ולבנינו לעשות את כל התורה הזאת הבאה בגילוי כי אצלינו כל עבודתינו אל עיקר המכוון ממנו יתברך הנגלה וכל העולמות המה בבחינת טפלים כדי שעל ידם יתדבק אל עצמות המכוון הנגלה בהשגה ולעתיד יהיה גילוי עצמותו ברוך הוא בכל הנבראים דייקא דהיינו שיתגלה כבודו יתברך דייקא מצד כל המציאות כי אז יהיה גילוי התורה משרשה ותצא מנרתיקה ויתגלה כבודו יתברך דייקא בכל הפרטים ועל זה נאמר כי תורה חדשה מאיתי תצא דהיינו שיתגלו שורשי התורה אשר לא באו בגילוי בעת הבריאה בבחינת התגלות אלינו וגילוי זה הוא על ידי שמירת המצות ועסק התורה בעולם הזה אז יתגלו מצפוניה בכל ההתהוות כמשל הנזכר לעיל אשר אצל המקבל עיקר שישיג על ידי ההסבר עצם חכמתו אבל כשישיג אמיתית החכמה על בוריו אז ישיג בההסבר דייקא נפלאות החכמה אבל כשלא יתדבק אל עצם המכוון אזי ההסבר לדבר זר יחשב אצלו ודי למבין כן על ידי ביטול אל עצמותו ברוך הוא על ידי תורה ומצות בעולם הזה להבטל אליו יתברך בכל כחותיו אז לעתיד לבא ישכיל ויבין גילוי עצמותו ברוך הוא דייקא בכל הפרטים וכמו שהיה מעין זה בשלמה המלך עליו השלום שהיה יכול להשיג גילוי עצמותו ברוך הוא אפילו בעצים ואבנים אבל עם כל זה לא היה עדיין בשלימות הדבר מטעם שעדיין לא נתבטלו העולמות מגשמיותם ועדיין לא נתעבר ונתבער רוח הטומאה אבל לעתיד יהיה בשלימות כי יהיה נגלה כבוד הוי"ה בכל הפרטים ויתעלו לשרשם שיהיה נגלה שורשו של כל דבר:
פרק י
והנה אפילו בבחינת סטרא אחרא התהוותם הוא הכל מכח עצמותו ברוך הוא כמבואר לעיל שאפילו כח ההסתרה הוא בכחו יתברך אבל אצלו יתברך הכל הוא כח אחד ויש בזה שני בחינות אחד הוא בשביל שעל ידי ההיפוך יתגלה העצמיות ויש עוד אופן שבהתהפכותו של הרע לטוב יקר יותר כמאמר הכתוב אם תוציא יקר מזולל כפי תהיה ולכן יש מצות שהם דייקא מההיפוך דהיינו לבישת שעטנז בבית המקדש אשר שלא בבית המקדש הם מדברים האסורים וידוע שדברים האסורים המה משלש קליפות הטמאות לגמרי וכן מליקה בעוף אשר היא נבילה ובבית המקדש היא דייקא מצותה בכך וכן החלב והדם אשר הם מדברים האסורים שהם משלש קליפות הנזכרים וכל עיקר כפרה תלוי בהם וכן יש כמה דברים כאלו כמו אליהו זכור לטוב שהקריב בבמה בזמן בית המקדש שאז היה איסור הבמות וכן גדעון הקריב פר המוקצה לעבודה זרה כמאמר רבותינו זכרונם לברכה אשר שמונה דברים הותרו לו מדברים האסורים כמו פר המוקצה ועצי אשירה וכו' לעשות על פי הדבור בהוראת שעה וכן מעשה דשמשון שלקח אשה מתמנת אשר נאמר על זה ואביו ואמו לא ידעו כי מהוי"ה הוא וכן היה מעשה דוד המלך עליו השלום וגם מבעלי תשובה הגדולים שזדונות נעשו להם כזכיות והמה גדולים מצדיקים אשר עושים המצות נמצא הזדונות נתעלו במעלה ממדריגות המצות כי ההתהפכות מרע לטוב דייקא מההיפוך בזה נגלה יותר כח עצמותו ברוך הוא אבל בחינה זו הוא או על פי הוראת שעה או על פי ציווי השם או שלא בדעת ומכוון יעשה זאת כמו בעלי תשובה אשר מצד רוח שטות עבר עבירות:
וכן מבואר בגלגולים על פסוק אשר יש צדיקים אשר מגיע אליהם כמעשה הרשעים אבל בלתי האופנים הנזכרים לעיל חס ושלום לעשותם בשביל הבירור כי אדרבא העושה בזדון מוריד חס ושלום כח הקדושה בקליפות להיות אסורה תחת יד הקליפות בבחינת גלות רק העיקר הוא לאכפייא לסטרא אחרא ולסור מרע בתכלית הריחוק ועיקר הבירור שלהם הוא על ידי אבידתם מן העולם כמאמר הכתוב באבוד רשעים רינה ובזה הוא הבירור שלהם האמיתי על ידי אבידתם מן העולם תגדיל כח הקדושה ותתעלה מעלה מעלה אך בחינה שניה הוא להוציא בולעם מפיהם המה ניצוצות הקדושה אשר נפלו בקליפה דהיינו על פי כוונתו יתברך העמוקה בכדי שיהיה טהור מטמא וזו חיותם ובליעתם יצא על ידי בחינות הנזכרים לעיל דהיינו או על פי הדבור בהוראת שעה או שלא בדעת כנזכר לעיל וכן יש כמה בחינות בתורה ובמצות דהיינו שיש מצות שאינם מצווים ועומדים לעשותם כמו שחיטה אשר אין המצוה מצד עצם השחיטה רק אם ירצה לאכול בשר אז המצוה חל עליו אבל כשאינו רוצה לאכול בשר אינו מצווה על השחיטה וכן במתנות הבהמה וכן בראשית הגז וכן בתרומה ומעשרות אשר אינו מצווה שיזרע שדה בשביל תרומה ומעשרות וגם לקנות כבשים בשביל ראשית הגז וכן יש הרבה אך כל עיקר המצוה להעלות האכילה למקורה ושרשה ועוד זאת שעל ידי התורה ועל ידי התגלות רצונו יתברך בזה יכול האוכל להעלות בשר הבהמה למקורה ושרשה ועוד זאת שהתורה מתפשטת אפילו בדברים האסורים בטומאות ובביאות אסורות ובממזר ושארי דברים האסורים כמו שכבת זרע שפלטה מביאת עובדי כוכבים ומזלות הגם שגוף העצם הוא מדברים האסורים אף על פי כן נמשך בה רצונו יתברך אם לטמאות או לטהר וכן לויה שילדה בכור מנכרי אינה צריכה לפדות הבכור אבל כהנת שילדה כנזכר לעיל הבכור קדוש וכמה דינים כמותם אין מספר תמצא על פי התורה וכן בדיני ממונות בטענות שקר זה טוען כך וזה טוען כך בכולם נתפשט ונמשך רצונו יתברך וכל עיקר כוונתו יתברך היה שיהיה התגלותו יתברך עילא ותתא ומכל סטרין שבכולם יתפשט רצונו יתברך מזה תבין שכל התהוות העולמות הוא הכל בבחינת רצונו יתברך ויש עוד כמה אופנים אשר אין הזמן מספיק לבארם איך שנמשך רצונו יתברך בכל האופנים ואפילו בבחינת סטרא אחראודברים אלו עתיקים וארוכים מארץ מדה:
והנה תכלית הגליות הם בשביל כוונה זו כמאמר הכתוב ככה יאכלו בני ישראל את לחמם טמא בגוים וכמאמר רבותינו זכרונם לברכה ישראל שבחוץ לארץ עובדי עבודה זרה בטהרה הם ומקרא מלא דיבר הכתוב והפיץ הוי"ה אתכם בעמים וגומר ועבדתם שם וכו' ובקשתם משם את הוי"ה אלוקי"ך אשר בגלות מוכרחים להיות נכנעים לאומות העולם וליבטל נגדם ולהיות תחת ממשלתם וכל עיקר המכוון הוא להעלות משם את ניצוצי קדושה שהוא חיות כל הסטרא אחרא והניצוצים המה דייקא שנפלו בקליפות שהם ההיפוך מצד שלא היה אפשר לבא לידי התגלות בבחינת השגה נפל דייקא בהיפוך דהיינו על ידי הפיכתם ואתכפיא שלהם יבא אל השורש כמו שנתבאר כמה פעמים אשר דייקא מצד ההיפך יתגלה עצם רצונו יתברך אבל כל זה חס ושלום לעשות בדעת ומכוון כי אדרבה בזה ימשיך חס ושלום הקדושה בבחינת קליפה רק באופן אשר הדבר בא על ידי החטא כנזכר לעיל או כמו הגליות אשר באו שלא ברצון כי עיקר הרצון יהיה דייקא להתדבק אליו יתברך על פי רצונו יתברך ואז אפילו ירד לההיפוך שלא ברצונו יכול להגיע מזה אל רצונו יתברך ולהעלות עמו גם ההיפוך להתקשר לרצונו יתברך ומזה יבין האדם בכל דרכיו כמו במשא ומתן ובעסקו של אדם בכל דבר הגשמי אשר הכל הוא בשביל כוונה זו להתקשר אליו יתברך אפילו בעת משא ומתן ולהעלות גם כן דייקא היש והחצוניות אליו יתברך אבל כל זה הוא אם אינו בוחר זה ברצונו כי אדרבה רצונו יהיה דייקא בהביטול והתדבקות אליו יתברך אך כשבא לו הדבר ממילא אז יסיר תחילה הרע הגמור שלא לחפוץ לילך אחר היש הגשמי ולהתמשך בדבר נפרד אפילו בדברים המותרים ומכל שכן חס וחלילה בדברים האסורים ואז יוכל להעלות גם את החיצוניות כי תגיע לו מזה תשוקה יתירה מההיפוך דהיינו מהמשא ומתן ואכילה ושתיה מתברר ויהיה לו מוחין מזה להשכיל ביחודו יתברך ולהתדבק אליו יתברך במדותיו ולפעמים מהתגברותו על ההיפוך יבוא ויגיע מזה להתגלות עצם האהבה אליו יתברך כמאמר הכתוב ויתרון לחכמה מן הסכלות כיתרון האור מן החושך או תגיע לו מזה בחינת צעקה אשר צעקה הוא למעלה מבחינת אהבה ויראה כי בצעקה נתגלה נקודת הלב או יגיע מזה לתשובה אמיתית מנקודת לבבו וכדומה לזה בחינות הרבה אשר אי אפשר לפורטם אך המבין יבין מעצמו:
וכל הבחינות האלו שיכול כל אדם לבא לבחינה זו דהיינו להסיר הקליפה ולהוציא מתוכה האוכל הוא הכל על ידי תורה ומצות כמו שבמשא ומתן יש כמה דינים כמו גזל ואונאה וריבית בזה מבררים אותה מן הרע הגמור וגם יש דברים בקום ועשה שיהיה הן שלך צדק ויעשה צדקה ממעותיו ולהנות תלמידי חכמים מנכסיו וכדומה לזה כמה מצות גמילות חסדים ולהיות משאו ומתנו באמונה ויאמין שהכל הוא מאתו יתברך ולהפריז על מדותיו וליתן הכרע לשקלו אשר ישקול וגם אם ירצה לאכול בשר יש בה מצות שחיטה וכדומה לזה יש בהתורה מצות לא תעשה כדי שעל ידי זה יהיה כח באדם לסור מהרע והיש הגמור בלבו ויש כמה מצות מהתגלות רצונו יתברך אשר על ידי זה יהיה יכול להעלות המשא ומתן ואכילה ושתיה לפנימיות להעלותם אל הקדושה ממש וכל התעלותם הוא על ידי כח התורה ומצות שהוא רצונו וחכמתו יתברך בכח זה יכולים להתעלות גם כן החיצוניות ועל זה אמרו רבותינו זכרונם לברכה אין דברי תורה מקבלים טומאה שנאמר הלא כה דברי כאש נאום הוי"ה מה אש כו' כי בחינת טומאה הוא מצד ההסתרה אבל התורה היא עצמיות רצונו יתברך אשר מצד עצמותו יתברך אין צמצום והסתר מעלים לפניו וכמאמר הכתוב לא מראש בסתר דברתי כי בחינת תורה לא באה בבחינת הסתרה אדרבה היא מגלית עצמותו ברוך הוא ולכן נקראת מים מה מים יורדים ממקום גבוה למקום נמוך ולא נשתנו ממהותם רק מצד המקום כן התורה היא עצם רצונו יתברך שנמשכה למטה בבחינת יש וגבול והוא הוא עצם רצונו יתברך כמו שהוא בעצמותו יתברך בבחינת אין סוף ולא נשתנית כלל רק מצד המקום שהיא ממקום גבוה בלתי בעל גבול למקום נמוך שהוא בחינת הגבול אבל הכל הוא עצם רצונו יתברך בלי שינוי וכבר בארנו שאצלו יתברך שוין הגבול עם בלתי בעל גבול וכמאמר הכתוב הנה מקום איתי כי הוא יתברך מקומו של עולם:
פרק יא
נמצא שכאשר ישראל עוסקין ומתקשרין בתורה ומצות הרי המה ממשיכין עצם רצונו יתברך בכל העולמות והאדם העוסק וממשיך רצונו נכללו נפשו וכל כלי הגוף בעצם רצונו בלי הבדל כלל רק שאצלינו ההתכללות הזאת אינה בגילוי מצד כי עיקר הכוונה להמשיך רצונו דייקא בבחינת הסתר כמאמר הכתוב היום לעשותם דייקא בבחינת עשיה ואם היה ההתכללות הזאת בגילוי הרי אין מקום לגילוי העשיה וכל ההסתר הזה הוא לגבי דידן אבל מצד אמיתותו יתברך אשר אין ההסתר מעלים לפניו הרי הוא ההתכללות בעצם בלי הבדל כלל ועוד זאת שעל ידי עסק התורה ומצות ממשיכין עצמותו ברוך הוא בכל העולמות ובכל הנפעלים כמו שנתבאר אשר כל העולמות התהוותם הוא דייקא על ידי התורה ואין נמצא מציאות בעולם שלא נתהווה על פי התורה שהוא עצמותו יתברך הנגלה על ידי רצונו יתברך וכל התהוות העולמות המה נמשכים מרצונו יתברך אשר הם הם השערות של הראש והדיקנא שנמשכו מחכמה סתימאה שברצונו יתברר אשר השערות הם העלמין אשר עליהם נאמר ועלמות אין מספר כמבואר באדרא רבה על קוצין דשערי שנמשכין רבוא רבבות קוצין אשר הם כל ההמשכות שנמשכו מרצונו יתברך מבחינת חכמה סתימאה שבו:
והנה ידוע שרצונו יתברך וחכמה סתימאה שבו היא עיקר התורה נמצא שכל התהוות העולמות המה נמשכים מהתורה והנה הגם שבבחינת התגלות רצונו יתברך בהמצות המה רק תרי"ג ובכל ההתהוות הלא לא נגלה רצונו יתברך אבל עם כל זה אפילו כל ההתהוות הוא רק על פי התורה וחכמה סתימאה שבו כמו שנתבאר לעיל בביאור אשר על כן מזה תבין מה שמבואר באדרא רבה ששורש המצות המה הי"ג נימין שנמשכין מאריך אנפין לזעיר אנפין אשר המה נתפלגו לתרי"ג המשכות בזעיר אנפין:
והנה השערות הנובעים מחכמה סתימאה שברצונו יתברך הלא הם אין קץ וידוע שעיקר רצונו יתברך הוא בחינת תורה כידוע וממה שנביעתם של השערות המה מגלגלתא שהוא רצונו יתברך אשר מבחינת שערות ההם המה המשכות כל התהוות העולמות מזה תבין שכל בחינת העולמות המה דייקא על פי רצונו יתברך וחכמתו הסתומה אשר המה עיקר התורה אבל עם כל זה התגלות רצונו יתברך הוא רק מבחינת הי"ג נימין והוא מטעם אשר ביארנו לעיל וגם מבחינת דיקנא שהוא בחינת חכמת התורה יש גם כן קוצין דשערי לאין מספר ואף על פי כן דרך כלל המה רק י"ג תיקוני דיקנא ונכללים כולם במזלא ולכן כל החכמות שבעולם המה נכללו בחכמתו יתברך הסתומה ומבחינת חכמה סתימאה זו שהיא בחינת התורה המה כל החכמות שבעולם ומבלעדיה המה אין ואפס אשר אין להם מציאות כלל כי אין להעריך חכמה מצד העצם כמו שנתבאר לעיל אשר אין להעריך חכמה אל עצמותו ברוך הוא מצד שלימותו יתברך ופשיטותו:
ועוד זאת שאין לך כל נברא שתחייבו החכמה מצד הבריאה כי הכל הוא בחינת פלא למעלה מן השכל וכל התהוות העולמות המה למעלה מבחינת השתלשלות שהוא עילה ועלול שיש להם שייכות זה לזה אשר כל העולמות אינם ערך זה לזה ואינם נאחזים זה בזה ואין לך עלול שתחייבו עילתו בכל הנבראים אפילו בבחינת התגלותם כמו שאנו רואים בחוש אפילו מבחינת הברואים שבעולם הזה הגשמי אשר דרך כלל נחלקים לארבעה בחינות דומם צומח חי מדבר אשר אין מציאותם בערך אחד כלל ורחוק גדרם זה מזה אשר אין להעריך הדומם להצומח אשר תאמר עליו אשר הצומח עילה להדומם והדומם עלול ממנו אשר אינם בגדר אחד וכן הצומח לגבי החי וכן החי לגבי המדבר וכן עד למעלה כמאמר רבותינו זכרונם לברכה רגלי החיות כנגד כולם שוקי החיות כנגד כולם כו' שפירוש כנגד כולם הוא שהתחתון אינו נערך איזה בחינה ואיזה מהות בבחינה שלמעלה הימנו ומתבטל במציאות ממש בבחינה העליונה וזהו כנגד כולם וכידוע שמלכות שבמלכות של העליון נעשה עתיק לבחינה שלמטה ממנו דהיינו גילוי שבגילוי המדריגה העליונה אשר אין למטה הימנו נעשית עתיק דהיינו שנעתק ממהות התחתון באין ערך כלל ומכל שכן כל העולמות לגבי אין סוף ברוך הוא אשר אין להעריך איזה ערך דערך באיזה מהות כל המציאות לגביה יתברך אשר מרומם בערכים אין קץ מערך העולמות הגם שכולם המה מכחו יתברך אבל אינם נערכים בכחו יתברך לאיזה מציאות כלל:
והנה הגם שבבחינת התגלות העולמות יש בכולם חכמה וטבע בכל הנבראים בהתקשרותם זה בזה ובהמשכתם זה לזה אשר לכל נברא יש כח ומזל מלמעלה ויש להם התחברות בבחינת השתלשלות אשר בבחינת החכמה הנגלה בבריאה הרי תחייב החכמה שבכל נברא להתהוותו וגידולו דייקא בסדר ואלו ישתנה סדרם הרי יתבטל מהותם כמו למשל באדם התחברות אבריו וגידיו ועורקיו וכל הפרטים הרי הם על פי חכמה כידוע לחכמי הניתוח וכן הוא בכל הנבראים נגלה חכמה שתחייב סדרו על פי חכמת הטבע לא שתחייב החכמה בעצם על הנברא שיהיה דווקא באופן זה רק כל ההתחייבות הזאת הוא מצד חיות חכמתו הסתומה יתברך שהיא התורה אשר מצד חכמת התורה היא מתפשטת בכל חכמת הנבראים וחכמתו יתברך גם כן אינה נערכת מצד החכמה דהיינו שעל פי חכמת התורה תחייב המציאות שאפילו על פי התורה לא תחייב הבריאה כי חס ושלום להעריך אצל הבורא ברוך הוא איזה חיוב כלל כמבואר בעץ חיים:
שהתעוררות הראשון הוא בדרך נדבה והתעוררות רצונו אינו מושג ואין טעם לרצונו הפשוט רק שאחר שעלה ברצונו יתברך לגלות שלימותו יתברך בכל הנבראים התגלות שלימותו זה הוא על פי התורה אשר על כן נקראת התורה חכמה אבל באמת הוא למעלה מבחינת חכמה אך כל ההתהוות של החכמות שהם נגלים בעולמות הוא מטעם שבארתי לעיל על פי משל מחכם המסביר עיין שם אשר מזה יש כמה מיני ואופני המשכות בכדי לגלות רצונו יתברך אפילו מצד ההיפוך אשר אפילו חכמות זרות מסטרא אחרא יניקתם והתהוותם הוא על פי התורה דהיינו שעל ידי זה תתגלה עצם רצונו וחכמתו יתברך ביתר שאת ויש בחינות חכמות זרות שיתהפכו אל חכמת התורה כמו חכמת תכונה וחכמת הטבעיים אשר המה מצד ההתגלות חכמות נכריות בבחינת טבע יש ונפרד אבל כשתבין שורשם יש לכל אחד ואחד שורש בחכמות אמיתיות וכל חכמות האלו המה מושרשים בחכמתו יתברך כמו הרקיעים והגלגלים וצבא השמים אשר המה הכל על פי חכמתו יתברך כידוע שהגלגלים המה הספירות וכל הילוכם וסיבובם ותנועתם המה הכל בכחו יתברך ובחכמתו הסתומה רק אצלינו נגלים לנפרדים וכן בכל חכמת הטבעיים הדוממים והצומחים ובעלי חיים כו':