אור ברסלב
שערי ישר חלק א - ב שער ו › פרק יז

שערי ישר חלק א - ב· רבי שמעון יהודה הכהן שקופ [הגרש"ש]

שער ו · פרק יז

פרק טז

ואחרי שזכינו לבאר בדין הקנין של מע"ש אליבא דר"מ דקיי"ל כוותי' דהוי ממון גבוה, ראיתי לבאר בזה עוד ענין אחד, והוא דיש להסתפק אם יכול אדם לפדות מע"ש קודם שקרא שם מע"ש שיחול הפדיון לאחר שיחול דין מע"ש על הפירות, דלכאורה בהשקפה ראשונה אין מקום לספק בזה דהלא קיי"ל כל שבידו לאו כמחוסר מעשה, והרי בידו לקרות מיד שם מע"ש והרי בכה"ג עדיף מתורם תלוש על מחובר או מחובר על תלוש דמהני אם אומר שיחול לאחר שיתלשו, כמו דאיתא במס' קדושין ד' ס"ב ע"ב ושם מחוסר מעשה תלישה, וכאן בידו לקרות שם ע"י דבור, אבל כשנעיין בענין זה בהך כללא דבידו, נראה דיש אופנים דלא מהני מה שבידו לסלק עי"ז דין דבר שלא בא לעולם, דגרסינן במס' יבמות ד' נ"ב אמר רמב"ח הרי אמרו אמר אחד ללבלר כתוב גט לארוסתי לכשאכנסנה אגרשנה ה"ז גט, מפני שבידו לגרשה, ולאשה בעלמא אינו גט מפני שאין בידו לגרשה, בעי רמב"ח ליבמתו מהו כיון דאגידא בי' כארוסתו דמיא, או דילמא כיון דלא עבד בה מאמר לא. תיקו. וברא"ש שם כתב בענין זה וז"ל ולאשה דעלמא אינו גט וכו' ונראה דהיינו דוקא למ"ד אין אדם מקנה דשלב"ל, אבל למ"ד אדם מקנה דשלב"ל הוי גט, כי היכא דמהני לענין שחרור בלוקח עבד ע"מ לשחררו וכתב לי' לכשאקחך הרי עצמך קנוי לך מעכשיו, כדמוכח לקמן בפ' האשה רבה ד' צ"ג ובקדושין פ' האומר ד' ס"ג וגט שחרור וגט אשה שווים דהא ילפינן לה לה מאשה: בעי רמי בר חמא כתב גט ליבמתו לכשאכנסנה אגרשנה וכנסה וגרשה מהו מי אמרינן כיון דאגידא בי' כארוסתו דמיא והוי גט, אע"ג דאין בידו לגרשה ולהתירה לשוק, מ"מ יכול לבוא עלי' בע"כ, ואז יכול לגרשה ולהתירה לשוק, נמצא תלוי' בו ואין אחר יכול לעכב על ידו הילכך כארוסתו דמיא וחשיב בידו לגרשה, או דילמא כ"ז שלא עשה בה מאמר כאשה אחרת דמיא, ומן הדין הוי לי' לסיומא לבעי דידי' הכי או דילמא השתא מיהא לא בא עלי' ואין בידו לגרשה, אלא למידק דמספקא לי' דאפשר גם ריח הגט אין בזה, כיון דלא עבד בה מאמר, ע"כ תוכן דבריו בקוצר קצת, הרי מפורש בדבריו דביבמה חשוב כדבר שבידו משום דיכול לבוא עלי' בע"כ, ומ"מ מספקא לי' לרמב"ח דלא מהני כתיבת הגט השתא, וכן כתבו להדיא התוס' במס' נזיר ד' י"ב ע"א בהא דמסיק שם הש"ס דלא מצי איניש למשווי שליח, אלא במילתא דמצי עביד השתא, כתבו התוס' וז"ל וא"ת והא מעשים בכל יום שהאשה אומרת לחבירתה לושי לי קמח והפרישי חלה בעבורי, וגם תלמידים של בית רבן אומרים כן, ואיך נעשה שליח בדבר הזה, הא בשעה שעושה אותה לשליח לא היתה יכולה בעצמה להפריש חלה מקמח זה שאינו בר חיובא, שאין מפרישים חלה מקמח, ואומר ר"ת דיש בידה להביא עיסה מגולגלת ולומר עיסה זו תהא חלה על הקמח לכשיהי' נילוש ודברים שבידה קיימים דאין זה דשלב"ל, כיון שבידה ללוש ולגלגל העיסה, קרוי שפיר בא לעולם כיון שבידה לעשות, כדאמר פ' האומר קדושין ד' ס"ב פירות ערוגה זו תלושה יהי' תרומה על פירות ערוגה זו מחוברת לכשיתלשו ונתלשו דבריו קיימים, דכל שבידו לאו כמחוסר מעשה דמי ובידו לתולשם, ומ"מ בהאי טעמא לחודה לא סגי לן למימר דמצי למיעבד שליח כאן כיון דבידו ללוש ולגלגל, מדאמר פ' ר"ג ביבמות ד' נ"ב האומר לחבירו כתוב גט לארוסתי וכו' ובעי התם ליבמתו מהו ומאי קא מיבעיא לי' והא בידו לבוא עלי' ולגרשה, אלא ודאי כיון דהשתא לא מצי משווי שליח כיון דמחוסר מעשה לבוא עלי', ה"ל כיון דהשתא איהו לא מצי להפריש אינו קרוי בידו מה שבידו ללוש ולגלגל לענין זה שיכול לעשות שליח כיון דמחוסר לישה ולגלגל עכ"ל. והנה בס' אורח מישור למס' נזיר האריך הרבה להקשות על דברי תוס' אלו, שלדעתו במסקנת דבריהם העלו דאי אפשר לעשות שליח בעודו קמח אף שהיא בעצמה יכולה עכשיו לקרות שם חלה שיחול לאחר שיהא נלוש, ולדעתו סברי התוס' דגם בתרומה שיכול לקרות שם מתלוש על מחובר לכשיתלשו, הוא רק בעצמו יכול לעשות כן וע"י שליח לא מהני, ולכן מתמה על דבריהם, וכן הבין בכונת דבריהם בס' אבני מלואים סי' ל"ה ומקשה ומתרץ שם וכל דבריו רחוקים ותמוהים יעו"ש. וכל זה הוא מפני שהבינו שדברי תוס' שכונתם דביבמה מהני אם הי' כותב עכשיו הגט בעצמו ומגרשה לאחר שיכנסנה הי' מהני, ורק באומר ללבלר מיבעיא לי' לרמב"ח, אבל במחכת"ה לא ירדו להבין פשטות דברי התוס', דבאמת דברי תוס' מתפרשים בדרך מישור, וזהו כונתם, דמשו"ה יכולה לעשות שליח בעודו קמח משום דהיא בעצמה יכולה עכשיו לקרות שם חלה שיחול לאחר שתעשה עיסה, אכן אם מאיזה טעם שיהי' לא הי' מועיל קריאת שם השתא, אם אפשר לעשות שליח שתפריש לאחר שתהא עיסה מחמת הטעם דבידו ללוש ונחשב עי"ז כמצי עביד השתא מחמת שבידו ללוש, ע"ז העלו דלענין שליחות לא מהני מה שבידו ללוש, כיון דהשתא לא מצי לקרות שם, ולענין זה הביאו ראי' מיבמה, דמדאמר אמר ללבלר משמע דגם אם הלבלר יכתוב הגט לאחר שיכנסנה ג"כ לא יהני משום דהשתא לא מצי לגרש והרי בידו לבוא עלי', אלא מוכח דלענין שליחות לא מהני מה שבידו לקרב הענין שיהי' מצי עביד, אלא בעינן שיכול לעשות השתא, ומשו"ה גבי חלה ג"כ לולא הה שהעלו דמהני קריאת שם דהשתא מקמח על עיסה, לא הוי מצי משווי שליח מחמת מה שבידו ללוש ולגלגל. וכן ראיתי בביאור הגר"א יו"ד ה' חלה סי' שכ"ז סק"א וז"ל ואומר ר"ת דיש בידה וכו' כדאמרינן וכו' ומ"מ בהאי טעמא לחודא וכו' פי' דמשום האי טעמא מה שבידו ללוש שיכול לעשות שליח, אלא משום ה"ט כיון שיכול להפריש עתה מעיסה מגולגלת משא"כ ביבמה שאי"א לגרש בלי ביאה בשום תקנה עכ"ל. אבל עדיין לא נתבאר למה באמת לא מהני לענין גירושין האי טעמא שבידו לבוא עלי', בע"כ, שיהני לגרש עכשיו שיחולו לאחר שיכנסנה, ומ"ש גירושין ממעשה תרומה וחלה וממעשה קדושין דפריך בש"ס שם בקדושין דליהני באומר לשפחתו שתתקדש לאחר שישחררה, וכן נתקשה בזה בתשו' רע"א סי' קמ"א ונשאר בצ"ע:

ונראה לי די"ל בטעמא דמילתא דלא מהני לענין גירושין ביבמה לגרשה קודם ביאה אף שבידו לבוא עלי' בע"כ, עפ"י מה דמשני שם במס' קדושין דלהכי לא מהני קדושין באומר לשפחתו הרי את מקודשת לאחר שאשתחרריך משום דהכי השתא התם מעיקרא בהמה השתא דעת אחרת, ובחי' הרשב"א למס' קדושין ד' נ"ו ע"ב כתב דמה"ט במקדש בסאה של פירות ערלה אינה מקודשת אף דלאחר שריפה יהי' שוה פרוטה באפרן, משום דהשתא ליתנהו בעולם, אף שבידו לעשות אפר דבידו לא מהני, רק אם אין הגוף משתנה יעו"ש, וביאור הענין נלענ"ד דבעינן הכלל של לא בא לעולם יש שני סוגים) הסוג האחד כפשוטו שעושה קנין על דבר שלב"ל ממש, וסוג שני היכא שהדבר בא לעולם רק שהענין מה שרוצה לעשות עכשיו אי אפשר לחול עכשיו, וכמו בפירות מחוברים שהפירות הם בעולם, אלא עכשיו א"א לחול דין תרומה עליהם, דאין תרומה חל על פירות מחוברים, ולדידן דקיי"ל דבשני סוגים אלו אין אדם מקנה דשלב"ל, הנה מה שבידו לסלק החסרון שלא בא לעולם, הוא רק היכא שחשוב כלא בא לעולם מחמת שאינו ראוי עכשיו לאותו דבר שהוא עושה, דהתם שייך לומר כיון דבידו לאו כמחוסר מעשה, חשבינן כאילו הדבר ראוי עכשיו, אבל אם הדבר הוא לא בא לעולם לגמרי, אז אף אם יצויר שבידו להביא לעולם, אי אפשר לומר להחשיב הדבר כאילו בא לעולם, דהרי עכשיו ליתא הדבר בעולם להחשיבו כאילו בא לעולם, וזהו שאמרו בגמ' דבשפחה לא מהני מה שבידו לשחררה, כיון דבהתחדשות השחרור הוי כמו שנעשית ברי' חדשה, וברי' זו ליתא עכשיו בעולם כלל, והרי עושה עכשיו על דבר שאינו בעולם כלל, משו"ה לא מהני אף שבידו לחדשה ולתקנה שתעשה ברי' חדשה, וכן באפרו של איסורי הנאה סובר הרשב"א כיון דעכשיו ליכא בפירות חלקים של אפר כלל, הרי עושה על דבר שלא בא לעולם, ומשו"ה לדידן דקיי"ל אין אדם מקנה דשלב"ל, לא מהני אף שבידו לתקן שיבוא לעולם ועפי"ז נלענ"ד דלענין גירושין לא מהני היכא שהאשה עדיין אינה מקודשת אף שבידו לעשות קנוי' לו, דענין גירושין הוא להתיר ולהפקיע קנין האישות וממילא היא פנוי', וכשמגרש אשה עיקר הענין שעושה השתנות בקניני' ולא התחדשות בגוף האשה, ומש"ה לא מצי לגרש יבמתו שיחולו הגירושין לאחר שיכנסנה אף שבידו לבוא עלי' בע"כ, דהרי הוא עושה עכשיו על דברי שלא בא לעולם כלל, דעכשיו אינה אשתו וליכא בעולם קנין האישות שתחדש אח"כ ע"י ביאתו, והרי זה כעושה קנין על דבר שלב"ל:

וכן י"ל דמה"ט לא מהני לענין שליחות הך כללא דבידו, היכא דעכשיו לא מצי עביד שיעשה שליח עכשיו שיהי' כמותו בשעה שיהי' מצי עביד, דענין שליחות הוא הרחבת כח המשלח, שמה שבכחו לעשות, הוא ממנה איש זולתו שיפעול הוא מחמתו, ויהי' פיו כפיהו וידו כידו, וכשעושהו שליח על זה שמה שיתחדש בכח המשלח, יתרחק כח זה גם על השליח, ה"ז עושה ענין על דבר שלא בא לעולם כלל, ויהי' ענין זה ג"כ כלול בדיני הקנינים והמעשים, דלא מהני לדידן דקיי"ל אין מקנה דשלב"ל, ואפשר דלר"מ דסובר אדם מקנה דשלב"ל, יהני גם מנוי שליחות על דשלב"ל, אף אם איהו לא מצי עביד השתא, רק דקשה למצוא לדידי' ציור זה, דלדידי' לעולם הוי מצי עביד, ואפשר למצוא אופן כזה לענין הקנאה לדבר שלב"ל דלא מהני לר"מ, כמו דאמרינן בגיטין ד' י"ג ע"ב, לענין הקנה לנולדים, דאם יעשה שליח שיעשה ההקנאה לאחר שיולד דמהני, דאף דאיהו לא מצי עביד השתא, מהני מנוי שתחול השליחות כשיהי' המשלח מצי עביד, אכן ממה שכ' הרשב"א שהובא בב"י סי' קמ"א אה"ע, דאם מנתה אשה שליח ואמרה כל מי שירצה הבעל ליתנו יהי' שלוחי דאין ברירה, משמע דסובר דשליחות צריך לעולם שתחול בשעה שממנה את השליח, ולפי"ז גם בדבר שבא לעולם לא מהני אם יאמר שממנהו לשליח שתחול השליחות לאחר ל' יום, דאל"ה ליכא חסרון מה שעכשיו אינו מבורר אם לאח"ז יהי' מבורר. ובקצוה"ח סי' ס"א לא הבין כן בדברי הרשב"א. והדברים נראים כמש"כ ואכמ"ל:

ועפי"ז מתפרשים דברי תוס' נזיר הנ"ל כפשוטן, דהוכיחו ענין זה דהיכא דאיהו לא מצי עביד השתא לא מצי משווי שליח אף אם בידו לתקן הדבר שיהי' אח"כ מצי עביד, מהא דמיבעיא ביבמה אם אמר ללבלר לכתוב, דהכונה בזה אף אם יכתוב הלבלר את הגט אחר שיכנסנה, דאל"ה דמיבעיא לי' רק אם כתב הגט עכשיו, למה נקט לבלר, אלא נראה דתלוי זב"ז, דאם נימא דביבמה דומה לאשה דעלמא, ומה שבידו לבוא עלי' בע"כ לא מהני לענין זה, שיהי' מצי עביד השתא לכתוב גט ולגרשה שיחולו הגירושין לאחר שיכנסנה, כמש"כ דלהתיר הקנין אישות שעתיד לבוא לא מהני דהוי כדשלב"ל ואז לא מצי משווי שליח אף אם יעשה השליח אח"כ, ומזה הוכיחו דלענין שליחות לא מהני מה שבידו לבוא עלי' אלא הא דמהני לענין חלה למשווי שליח בעודו קמח, משום דאיהו מצי עביד השתא לקרות שם שיחול שם חלה לאחר שיהי' נלוש, אבל ביבמה מיבעיא לי' לרמב"ח אי מצי מגרש השתא שיחולו הגירושין לאחר שיכנסנה, היינו דמה דמספקא לי' לרמב"ח, אינו משום דלא פשיט לי' האי כללא דלא מהני בידו על דשלב"ל, אלא דביבמה י"ל דהאישות שמתחדשת אח"כ ע"י ביאה אינה מחודשת לגמרי דהא אגידא בי', אלא דעכשיו לא מהני הגירושין, וע"ז מהני מה שבידו לבוא עלי' כמו דמהני בתרומה במחובר, או אפשר דחשיב כאילו אח"כ מתחדשת אישות דעכשיו אינה קנוי' לגמרי, זהו הענין דמספקא לי' לרמב"ח ועפ"י שיטת הרא"ש והתוס' בנזיר. כנלענ"ד בביאור ענין זה:

והנה לכאורה הי' מקום לומר דהתוס' בנזיר סברי דמשו"ה לא מצי השתא לכתוב גט משום דהוי שלא לשמה, וכמש"כ במשנה למלך פ"ו מה' גירושין בשיטת הרמב"ם פ"ג ה"ו שכתב בזה אמר לסופר כתוב גט לפלונית ויהי' עמי לכשאשאנה אגרשנה בו וכתב ונשאה וגרשה בו אינו גט, מפני שלא היתה בת גירושין ממנו כשנכתב גט זה, ונמצא שנכתב שלא לשם גירושין עכ"ל. ומזה הוכיח במל"מ שהרמב"ם נטה משיטת התוס', והרא"ש והמרדכי שכ', דלמ"ד אדם מקנה דשלב"ל מהני אף לאשה דעלמא, והוכיחו מהך דלשאקחך הרי עצמך קנוי לך מעכשיו, ולהרמב"ם לא מהני גם למ"ד אדם מקנה דשלב"ל, וכן נקט בס' א"מ, אבל באמת נלענ"ד שאין שום רמז בשיטת הרמב"ם דלמ"ד אדם מקנה דשלב"ל שיהי' חסרון משום לשמה, דהנה בשאר שטרות אם יכתוב שטר מכירה על שדה שאינה שלו קודם שלקחה, ויכתוב לכשאקחנה תהא קנוי' לך, יהי' השטר בטל למ"ד אין אדם מקנה דשלב"ל, אבל זה רק למ"ד עדי חתימה כרתי, אבל למ"ד עדי מסירה כרתי אם ימסור בפני עדים לא יהי' בזה שום פתרון, והא דאמרי' במס' ב"מ ד' ט"ז מכדי האי לוקח במאי קנה, האי שטרא חספא בעלמא הוא, משום דהתם נכתב סתם שמוכר לו שדהו ולא כתב לכשאקחנה, ועוד לא מסר בפני עדים אח"כ, ולפי"ז לדידן דקיי"ל ע"מ כרתי, אין בגט הנכתב לאשה דעלמא לכשאכנסנה אגרשנה שום חסרון משום אין אדם מקנה דשלב"ל אם ימסור בפני עדים, דהרי גם במצאו באשפה כשר היכא דאיכא ע"מ ורק מיפסל משום דבעינן לשמה, ומפרש הרמב"ם דכל שאינו ראוי עכשיו לעשות בה מעשה גירושין חשוב כמו שלא נכתב לשם גירושין אבל לר"מ דמהני גירושין של עכשיו שיחולו לאחר שיכנסנה, כ"כ מהני הכתיבה וחשוב כנכתב לשם גירושין, כיון שראוי עכשיו לעשות גירושין, וכן צ"ל בשיטת תוס', הרא"ש והמרדכי מה דלא מהני לדידן באשה דעלמא שנכתב הגט עכשי', משום דכיון דאין ראוי עכשיו לגרש בו הוי כמו שלא נכתב לשם גירושין. כנלענ"ד ברור:

ומש"כ במל"מ לענין מש"כ תוס' במס' נזיר לפרש דברי הגמ' ביבמות משום חסרון בשליחות דאיהו לא מצי עביד, שזה תלוי במחלוקת הראשונים אם צריך שליחות בכתיבת הגט, לענ"ד אין זה מוכרח כלל, דכיון דבעינן לשמה צריך ג"כ שליחות כמש"כ הר"ן בפ' התקבל לענין מילי לא מימסרי לשליח בכתיבת הגט. יעו"ש. וזה פשוט. ולכן נלענ"ד שדברי תוס' נזיר הנ"ל מתפרשים רק עפ"י מש"כ דלא מהני בידו לגרש אשה שעדיין ליכא קנין האישות בעולם:

אמנם עדיין חובת ביאור עלינו, בהא דמהני בתרומה במחובר שיחול לאחר שיהי' תלוש אף שעכשיו עדיין ליכא דין טבל בעולם, ומ"ש גירושין קודם קדושין, מתרומה קודם חלות דין טבל, והנה ענין התרומה והפטור של השיריים נראה בפשטות שהוא ענין חלוקת שותפים ששבט הכהנים עם הבעלים משותפים בטבל, וכן כתבו בתוס' סוכה ד' ל"ה ע"א בטעמא דמילתא דאין יוצאים באתרוג של טבל משום דין שותפות, וכן נראה שיטת הרמב"ם שכ' דלהכי אין תרומה נחשבת לדבר הנדור, משום דאינו נידר ונדב, לפי"ז י"ל דבכה"ג מהני האי כללא דבידו, דהנה ענין חלוקת שותפים באמת הוא רק שם המושאל, היינו דאינו הפקעת או התרת השותפות, אלא שעושה קנין על דבר זה שיהי' לאחד ודבר השני לשני, ואם החפצים הם בעולם הוא עושה ומחדש קנין על דבר שלב"ל, וכ"כ י"ל דחלות התרומה והפטור של השיריים הוא רק התיחדות וקריאת שם על הפירות שהם בעולם שלאחר שיתלשו יהי' חל על פירות אלו שם תרומה ויהי' קנוי לשבט הכהנים, ונגד זה לפי חשבון יהי' בפירות אחרים שהם בעולם קנוי לבעלים, וכיון שהם בעולם רק דעכשיו אי אפשר לחול ענין זה מחמת שהם מחוברים, ע"ז מהני האי כללא דבידו לאו כמחוסר מעשה דמי, וכן גם בתורם משלו על של חבירו שפוטר תבואת חבירו ע"י התרומה שעושה מפירותיו, הוא ג"כ עד"ז, שעי"ז שמיחד מפירותיו בעד חלק התרומה שעולה לפי חשבון מפירות של חבירו, נפטרים הפירות של חבירו, שכבר הורם ונתיחד בעד ערך חיובם בחלק התרומה שנתן משלו, ואין בזה ג"כ שום ענין הפקעת והתרת איזה חיוב, אלא שממילא הם נפטרים ע"י כונת החלוקה הזאת, וגם אין סתירה מזה ממש"כ הרא"ש בפי' למס' נדרים ד' י"ב דמשו"ה אין תרומה נחשבת לדבר הנדור שעיקרן להתיר את השיריים, שכונת הרא"ש שם רק להורות שאין מתחדש איסור חדש ע"י קריאת שם, שגם מקודם הי' אסור מחמת טבל, ועכשיו משתנה מאיסור לאיסור, ורק אדרבה מתחדש היתר בשיריים, אבל באופן המעשה של תרומה שהוא התיחדות חלק אחד לכהנים וחלק הנשאר לבעלים, י"ל דגם הרא"ש מודה בזה. כנלענ"ד בענין זה. ומדברי תוס' נזיר הנ"ל משמע דסברי דבעינן שיהי' חלק אחד תלוש שיהי' כבר בעולם איזה יחס של שותפות, אבל אם שניהם מחוברים לא מהני, דהרי כתבו שבידו להביא עיסה מגולגלת מן השוק. אכן הגר"א ביו"ד ה' חלה ס' שכ"ח נקט בפשיטות דלאו דוקא הוא יעו"ש:

ובהא דאיתא בפי' הרא"ש למס' נדרים בשם הרמ"א ממיץ שאם הי' ככר בתוך ד' אמותיו שבידו לזכות בו ואמר ככר זה הקדש לאחר שאזכה בו דמהני, משום דבידו לאו כמחוסר מעשה דמי, יעו"ש ד' ל"ד ע"ב, לכאורה קשה דהרי בכל הקנאה נצרך לנו שני ענינים, הפקעת קנין של בעלים הראשונים והתחדשות קנין לבעלים חדשים, והפקעת קנין קודם שחל הקנין הוי כגירושין קודם קדושין, ואפ"ה מהני בקנינים בכה"ג היכא דחשבינן כבידו, וגם בפוסק על שער שבשוק כתבו הראשונים דמה"ט לא הוי כדשלב"ל, משום דכיון דיצא השער הוי כבידו, נלענ"ד דאף שבע"כ בכל קנינים שבעולם שאדם מקנה לחבירו יש בזה ענין של הפקעת קנין של בעלים ראשונים, וכן מתפרש ענין זה בהא דאמרינן במס' ב"ב ד' נ"ד ע"ב נכסי עכו"ם הרי הן כמדבר שהנכרי הקנה ע"י כסף והישראל לא קנה, משום דלא סמכא דעתו לקנות בלי שטר, דבע"כ הטעם בזה משום דע"י הקנאה שעשה הנכרי הפקיע קנינו בהקנאתו ללוקח, והקנאתו ללוקח אינה מתקימת שאינו סומך דעתו לקנות, אבל הפקעתו שהפקיע קנינו אינה מתבטלת, אבל כשנעיין היטב בזה רחוק לומר שכל מקנה עושה שני דברים מיוחדים הפקעת קנינו והקנאה חדשה לבעלים אחרים, דאם מפקיע קנינו איך מקנה אח"כ לאחר, ואף דיש לתרץ זה דאפשר דכיון דעכשיו הוא בעלים יכול לחדש על הדבר קנין חדש גם לאחר שיופקע ממנו דין בעלים, וכעין זה מתפרש ענין אחריך לפלוני לשיטת כמה ראשונים ואכמ"ל. אבל פשטות הדברים נראים, דבמה שמחדש סבה חדשה להעשות בעלים חדשים, סבה זו בעצמה פועלת על שני עניים יחד שיתחדש על דבר זה בעלים חדשים ויופקע קנין של הבעלים הראשונים, ולפי"ז י"ל דל"ד הפקעת קנין של בעלים הראשונים לגירושין, דהתם בגירושין כל עיקר המעשה הוא להפקיע קנין האישות, וכיון דעכשיו ליכא אישות, הוא כעושה ענין על דבר שלב"ל, אבל במקדיש ומקנה דבר שבידו לזכות, כיון דעיקר המעשה הוא עושה על דבר שבא לעולם, וממילא בזה יופקע גם קנינו שיבוא אח"כ לעולם, אין זה ענין כעושה הפקעה לחוד, ואין סתירה מזה מהא דנכסי עכו"ם הרי הם כמדבר, שההקנאה בטלה והפקעת קנין של הבעלים הראשונים לא נתבטלה, דבע"כ עלינו לומר דעיקר סבת ההקנאה אינה בטלה, דהכסף שנתן הישראל הי' עבור השדה אף שאינו מכון לקנות מכל מקום איכא בזה כסף קנין, דכסף אין צריך כונה לקנין רק שיתן הכסף בתמורת החפץ, כן משמע מדברי תוספות קדושין דף כ"ז ע"ב ד"ה בד"א, ולכן מהני הפקעת קנינו, אף שהישראל לא קנה כנלענ"ד. ולפי"ז נ"ל דאם יפקיר אדם דבר שאינו שבידו לזכות, ויאמר שיחול ההפקר לאחר שיזכה בו, דלא יועיל, מה"ט שכתבנו, דבנידון כזה הרי כל המעשה הוא להפקיע את קנינו שיתהוה אח"כ, וה"ז דומה לגירושין קודם קדושין, וכן לבטל חמץ קודם שקנה לשיטת הסוברים שהוא מטעם הפקר לא יועיל גם אם יהי' בידו, וכן נלענ"ד בהא דשקיל וטרי במל"מ אם יכול לגרש אשה שקדש לאחר ל' יום שיחולו הגירושין לאחר שיחולו הקדושין, עי' בדבריו בפ"ו מה' גירושין שהאריך שם בענין זה, ולפי מש"כ אף אם נאמר דמחוסר זמן לאו כמחוסר מעשה דמי והוי כבידו, אבל בגירושין קודם קדושין לא מהני, דמ"מ האישות לא בא לעולם כלל:

ובהא דפליגי רב ושמואל במס' בכורות ד' מ"ט בפודה בנו תוך ל' יום ונתאכלו המעות דלרב מהני ולשמואל לא מהני, נלענ"ד אף שבפדיון הבן בארנו לעיל בשע"ה דהוא שני ענינים פריעת חוב של מתנות כהונה ופדיון איזו קדושה מהבן, ולכאורה יקשה לנו על ענין הפדיון שהוא כהפקעת ענין שמתחדש אח"כ, אבל מאן יאמר לנו שקדושה זו מתחדשת על הבן לאחר ל' יום, דהרי אפשר חלה עליו קדושה זו משעת לידתו, כמו קדושת בכור בהמה רק דגזיה"כ הוא דלא מהני הפדיון רק כשיגיע לל' יום, ומשו"ה סובר רב דמהני מעשה הפדיון של עכשיו לחול לאחר ל' ומהני גם אם נתאכלו המעות כמו דמהני בקדושין לאחר ל', ולענין זה מה דאי אפשר לחול עכשיו מהני הך סברא דמחוסר זמן לא חשוב כדשלב"ל, ולענין פריעת החוב של חמש סלעים שעכשיו עדיין לא נתחייב ויתחייב רק אח"כ, ג"כ ל"ק, דענין פריעת חוב אינו הפקעת החוב, רק אם פרע את החוב אינו מחויב יותר וכשפורע עכשיו את חוב זה שיחול אח"כ ממילא כשבא הזמן ונתחייב מיפטר מחיובו שכבר פרע אותו ומשו"ה מהני לרב, ולשמואל לא מהני בנתאכלו המעות ורק אם לא נתאכלו מהני מה שמכוון עכשיו על הפדיון והפרעון שלאח"כ:

ובתשו' רע"א סי' קמ"א. הקשה על דברי תוס' דנזיר הנ"ל מהא דמהני מנוי שליחות על נתינת גט קודם כתיבת הגט, וכן הקשה בס' נה"מ סי' רמ"ג, לענ"ד הוא פשוט, דאף דבפועל אינו יכול ליתן הגט קודם הכתיבה, אבל כשנבוא לדון לענין הכח אי אפשר לומר שע"י הכתב נתחדש אצל הבעל כח הגירושין, דאדרבה ע"י שיש לו כח גירושין הוא יכול לכתוב הגט ומה שבפועל אינו יכול ליתן גט קודם שנכתב, אין זה מעכב כלום, דהרי גם מגויד או צלוב שאינו יכול לכתוב וליתן עושה שליח, וכמו דמסיק במס' קדושין לרשב"א שאין העבד יכול לקבל גט בעצמו מ"מ עושה שליח לקבלה, כיון שסבה צדדית מעכבתו, והענין הוא כמו שבארנו לעיל, שכח השליחות הוא הרחבת כח הבעלים, וכח זה יש לבעלים גם קודם כתיבת הגט, וזה פשוט. ול"ד ענין זה להא דאיכא מאן דסברי, דבאומר לעדים כתבו שטר זה וזכו אותו לפלוני, דלא מהני משום דשלב"ל, כמבואר בחו"מ סי' רמ"ג. דהתם ענין הזכי' הוא על דבר פרטי לזכות בשטר זה, וכשאנו דנים על הדבר בפרט הוא חפץ שצריך לחדשו מחדש כבריאה חדשה והוא דשלב"ל, ואף שבידו לכתוב לא מהני בידו על דשלב"ל. ומאן דסובר שם בח"מ דמהני כתבו וזכו, י"ל דסובר דאי"צ שיהי' בזכי' שליח של הנותן. עי' תוס' ב"מ ד' ע"א:

ועפי"ז נ"ל שאם יפדה איש מעשרו קודם שקרא שם מעשר דלא מהני האי פדיון, אף שיאמר שיחול לאחר שיחול המע"ש, דכיון שבארנו שענין פדיון הוא הפקעת קדושה מן המעשר, וקדושה זו עדיין אינה בעולם כלל, דלא שייך לומר שיהי' ענין פדיון מע"ש כמו שכתבנו לבאר ענין הפקעת קנין הבעלים בכל ההקנאות, שמתחדשת ע"י סבת ההקנאה, דהלא עיקר הענין הוא להתפיס קדושת מע"ש על הכסף ע"י הפקעת והסתלקות קדושה מן הפירות, וכשעושה ענין זה קודם חלות הקדושה על הפירות, הרי הוא לחדש ענין של דבר שלא בא לעולם כלל, וכן בכל עניני ההתפסות והורדת קדושה מחפץ אחד על חפץ אחר, הוא ענין הנעשה ומתחדש בעיקר הקדושה, ובכל כה"ג לא יהני הך כללא דבידו שיהני מעשיו גם קודם שחלה הקדושה, ולכן נראה כמש"כ דלא מהני פדיון מע"ש קודם קריאת שם מע"ש וכן משמע קצת מהך משנה דהלוקח יין מבין הכותים ואומר שני לוגין שאני עתיד להפריש וכו' ומיחל ושותה מיד, דדוקא אחר שקרא שם מע"ש יכול לחלל ולא קודם קריאת שם מע"ש, אמנם גם בפדיון הקדשות, שבארנו בפ' הקודם, שהוא בגדר הקנינים, שהוא קונה מרשות הגבוה, י"ל דלא יועיל פדיון קודם שחל ההקדש, דאף שלענין הקנין יועיל משום בידו, אבל לחלל ולהתפיס את הקדושה על הכסף, ה"ז שוה כפדיון מע"ש. כנלענ"ד בענין זה:

תוכן העניינים

שערי ישר חלק א - ב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה