שערי היחוד ואמונה· רבי אהרון הלוי הורוביץ
שער שני
פרק א
שער היחוד והאמונה הספירות ויחודם
והנה אחר שהקדמנו לבאר בשער הקודם כללות אצילות הספירות ושורש יחודם. עתה נבאר מעט בפרט טעם חלוקותם ואצילותם לעשר דוקא וכמאמר ספר יצירה עשר ולא תשע עשר ולא אחד עשר: גם יתבאר ענין יחוד זעיר ונוקבין בפרטיות מעט וגם מאיזה טעם נקרא זעיר אנפין בעל תשע ספירות ונוקבא משלימתו לעשר:
הנה מבואר לעיל שמצד עצמותו יתברך אין לתאר אליו שום מדה ושום ספירה המורה על איזה התחלקות חס ושלום מסטרא דיליה כי הוא יתברך שוה בתכלית ההשואה ופשוט בתכלית הפשיטות בלי שום כח אחר חס ושלום כי אין זולתו ואפס בלעדו ולית בר מיניה ואין צריך לזולתו חס ושלום כמבואר לעיל באריכות והמדות מורים על התחלקות ועל זולת ועל ריבוי ושינוי אשר חס ושלום להעריך אליו יתברך כל אלו התוארים כמאמר הזוהר הקדוש ורעיא מהימנא ותיקונים דלית לרשמא ליה באיזה רשימו או אות או נקודה אפילו קוצו של יו"ד רק כל המדות והספירות אשר אנו מדברים בהם הכל הוא מצד הבריאה וכן כל השמות והכינויים הכל הוא מצד הבריאה כמאמר רעיא מהימנא אתקרי הוי"ה מסטרא דנחית לאמלכא על בריין כו' ואתקרו מדות כפום עובדיהון דבני נשא כו' אבל מאן דאשתמודע ליה קדם בריאה לית לרשמא ליה וכו' וכמבואר לעיל:
ומסטרא דילן אתקריאו ספירות ומדות דהיינו מצד הנגלה בנבראים חכמה ובינה וחסד וגבורה אשר לכל בריאה נגלה מכוון ידוע בכל פרטי חילוקי הנבראים וידוע שהכל הוא מכוחו יתברך כי הוא החכם והוא המבין וחסדן וגבור כי הוא הבורא והיוצר והעושה הכל מכוחו יתברך מוכרחים להיות כל המדות בכוחו יתברך כי יוצר הכל הוא וממנו יתברך נפעלו כל הויות הנבראים וכאשר הם בכוחו יתברך נקרא בשם אצילות דהיינו שהאציל מכוחו יתברך חכמה ומדות ונקרא אצילות לשון הפרשה והבדלה מחמת שאין לתאר אליו מדות לכן קורין לכוחות הספירות בבחינת אצילות לשון הבדלה ממהותו ונקראים גוף וכלים כמבואר לעיל אך אף על פי כן המה מיוחדים בכוחו:
וזהו הפירוש השני של אצילות דהיינו שכל הכוחות הם אצלו יתברך בלי שום שינוי ואינם יוצאים למהות וכח אחר חס ושלום כי אם מתייחד בהם ביחוד גמור וכל זה מצד הנגלה בבריאה לגבי דידן אנו מתארים הכוחות האלו רק שהמה מיוחדים אבל מצד עצמותו שלא מסטרא דבריאה אין לתאר אליו מכל אילין מדות כלל. והנה בבריאה אופני התחלקות כל הנבראים הנגלה בבריאה דרך כלל המה שלשה בחינות וכל בחינה נתחלקה לשלשה קוין ולכן המה דרך כלל שלשה עולמות בריאה יצירה עשיה:
לבאר זה הנה כאשר תעיין בכל פרטי הנבראים תמצא בכל אחד ראש תוך סוף וסימן אתה סת"ר ונקרא בלשון המחקרים וגם בלשון המקובלים מורגש מוטבע מושכל דהיינו מורגש הוא הרגשת כל נברא שהוא גופו של כל נברא במהותו וממשו וקיומו ומעמדו:
ומוטבע הוא ההטבעה שנטבע בכל נברא כמו טבע כל צומח וטבע כל חי וטבע כל מדבר וכן הוא בצבא השמים. ומושכל הוא ההשכלה של כל נברא ואופנו מדוע נברא באופן זה והתייחסותו ופעולתו ומקורו ומוצאו ומה יהיה תכליתו ולאיזה מכוון נברא וכדומה לזה הגה"הדהיינו בצומח המורגש הוא מהות ועצם של הצומח דהיינו העשב או הפרי אשר נרגשת בגופה וממשה זהו הנקרא מורגש. וטעמה של הפרי או העשב אם מתיקות או מרירות או חמיצות זהו נקרא מוטבע הוא ההטבעה שנטבע בה והשכלתה של הפרי או העשב ודומיהם הוא מפני איזה מכוון וטעם תהיה בהפרי טעם זה ולא טעם אחר או ההרגשה באופן זה דווקא והשכלת מהותה לאיזה תועלת אם לסעוד הלב או לקבל תענוג או כוחה של כל אחד ואחד הכל מצד הרכבתה מהיסודות ומקיבוץ חלקיה וכדומה לזה לכן נפעל בהם ההרגשה והטעם באופן זה דווקא וכידוע לחכמי טבעיים זהו נקרא מושכל שבהפרי. וכן הוא בבחינת חי מורגש הוא הרגשת חיותה הנרגשת באברי גופה וגופה בעצמה שהיא חיה מתנענע בשר הגוף כו'.
ובחינת מוטבע היא מדותיה וטבעה של כל חי לאהוב כל דבר הצריך לחיותה ולשמור מדבר המזיק לה כידוע: והשכלתה הוא מדוע תאהוב את הדבר הזה דייקא מפני שצריך לה ותשנא את ההיפוך מפני שמזיק לה והשכלת הרכבתה וטבעה ולאיזה דבר תהיה פעולתה כו'. וכן הוא במדבר דהיינו הרגשת חיותו וגופו אשר הוא חי ומרגיש חיותו ונגלה שהוא חי בגופו וממשו נקרא מורגש ומדותיו אהבה או שנאה וכדומה כל טבעיות האדם זהו נקראים מוטבע והשכלתו שמשכיל דבר האהוב לאהוב דוקא הדבר הזה ולשנוא ההיפוך וכן כל דבר ההשכלה המושכל באדם המנהיגים כל תנועותיו וחפצו כידוע זהו נקרא מושכל:
וכל אלו הבחינות המה בגלגלים ובצבא השמים יש גם כן באופן הנזכר לעיל דהיינו מורגש הוא הרגשת הגלגל וממשו: ומוטבע הוא כח המניעו וסיבובו: ומושכל הוא השכלת טעם לסיבובו באופן זה כנזכר לעיל:
ואין צריך להאריך בזה כי יובן מכל הנזכר לעיל: ובכל הנבראים יש כל השלשה בחינות הנזכרים לעיל ראש תוך סוף הוא מושכל מוטבע מורגש כנזכר לעיל וזהו מצד עצם ומהות כל דבר יש בו שלשה הבחינות בעצם ומהות כל נברא:
פרק ב
ויש עוד בחינה הנושא את כל המהותים הנזכרים לעיל דהיינו תמונתו וגילויו של כל מהות דהיינו באדם גילוי פרצופו ואבריו המה הכל בתמונה מיוחדת בצלם ודמות ותוארו ואופני גילוי פרטי אבריו וכן בחי וכן בצומח גילוי התמונה הנגלה לעין כל שכל חי יש לו תמונה ודמות בפני עצמו בתוארו ובקומתו ומצבו: וכן כל פרי או אילן או עשב יש לו תמונה ומראה וגידולו הנגלה כו':
והנה גילוי הזה אינו עצם מיוחד כאותן השלשה בחינות הקודמים כי שלשה המהותים הנזכרים לעיל יש להם מהות עצמי דהיינו המורגש הוא גוף ועצם כל דבר: והמוטבע הוא גם כן מהות עצמי הן במתיקות ואיזה טעם אחר וכדומה וכן המושכל כולם המה מהותים עצמים:
אבל התמונה אינה מהות הנוגע לעצם כי אם גילוי המהותים הנזכרים לעיל באופניהם ותמונתם אבל אינה דבר עצם ממשי אשר יחשב למהות בפני עצמו: אבל אף על פי כן בגילוי הזה נכללים כל הבחינות כי התמונה מראה על מהות כל נברא ואופנו דהיינו גילוי הפרי מראה על עצמות הפרי כי כאשר נגלה למשל תפוח במראה ודמיונו בדמותו יודעין מהותו והרגשתו וטעמו והשכלתו. וכן דמות החי וכן דמות אדם כשאנו רואים בדמותו נגלה על ידי זה שהוא אדם והוא בחינת מדבר בשכל ומדות וחיות הנפש נמצא כלול בהתמונה כל המהותים הגם שאינו מהות בפני עצמו: ועוד זאת שעל ידי התגלות התמונה יתגלה הפנימיות של עצם כל דבר דהיינו למשל המראה של הפרי יורה אם היא מתוק או מר או איזה כח יש בה אם לרפאות: וכן בחי נגלה על ידי תמונתה מדותיו כו' וכן באדם כתיב חכמת אדם תאיר פניו על ידי גילוי צלמו ודמותו יכולים להבין אם הוא חכם או טיפש ודומיהם ובחינה זו היא המבדלת בין עצם לעצם כי כל תואר ודמות מהות זה אינו שוה לדמות מהות זה כי אם היה דמות ותואר אחד להם או שלא היה להם דמות כלל הרי לא היה ניכר ונגלה שינוי המהותים זה מזה לכן בחינת תמונה זו יצאת לחלק בין מהות למהות: לכן בחינה זו הגם שאינה מהות עצמי אף על פי כן נראה שהיא שורש ומקור לכל המהותים שהיא המגלה כל המהותים ודי למבין:
והנה על דרך אלו אופני הבחינות נתחלק כל הארבע יסודות אש רוח מים עפר: האש הוא הגבוה מכולם שהיא בחינת מושכל וכידוע שמקור האש הוא מבינה כמבואר בזוהר הקדוש וברעיא מהימנא בזיי"ן הבלים שהם להבים שהם מבינה ובחינת אש הוא גבוה ודק מכל היסודות כמו בחינת מושכל שהוא דק וגבוה משני הבחינות התחתונים ממנו ורוח הוא המדות שבלב והוא בחינת מוטבע שממנו כל הטבעים וכל המדות המה הכל מחמת רוח הלב שהוא מתפשט לאהוב או לשנוא כי מדות המה בחינת התפשטות וכל ההתפשטות הנמצא בעולם הכל הוא מיסוד הרוח: ומים הוא כח ההרגשה של כל דבר וגידולו הממשית כי כל צומח גידול גופו הוא ממים וכן בחי ומדבר גידול גופו והרגשתו הכל על ידי ליחות המים ועפר הוא הכולל כל השלשה יסודות כי הכל היה מן העפר כי אינו מהות בפני עצמו כי אם כוללת כל הדברים בדרך כלל לכן בעפר אין בו טעם והשכלה והוא כולל כל היסודות הגם שיש בו כח כל היסודות אף על פי כן המה בהעלם והסתר גדול: וכן בדרך פרט כמו אש יש בו שלשה היסודות שהם כח האש בהרגשתו וטבעו והשכלתו וגילוי המתגלה בו בתמונתו הוא בחינת יסוד העפר שבאש וכן הוא ברוח ובמים ודי למבין:
וגם כל תמונה מכל נברא הכל הוא מבחינת העפר לכן בכל הנבראים מוכרח להיות שלשה בחינות אלו ולא יותר ואחד הכוללם: ולכן כל מה שבעולם נחלק לארבע בחינות אלו כמו ארבע יסודות דומם צומח חי מדבר וארבע חיות נושאות הכסא וארבע רגלי הכסא וארבע אותיות הוי"ה ברוך הוא וכמו שיתבאר לקמן אם ירצה השם בביאור יותר:
פרק ג
והנה כל בחינה מאלו השלשה בחינות הנזכרים לעיל יש בכל בחינה שלשה קוין ימין ושמאל ואמצע דהיינו המושכל נתחלק לשלשה קוין שהם חכמה ובינה ודעת: חכמה הוא כח המשכיל כל המהות בדרך כלל הכולל כל פרטיו דהיינו למשל שמשכיל מהות מדבר שהוא בחינת אדם הרי יש בכח השכל ההוא כל מהות עצם האדם בכלל ובפרט ושהוא אינו בחינת חי נמצא יש בכח השכלה זו כל בחינות אדם אבל הוא דרך כלל שלא בביאור והרחבה וטעם מובן איך הוא הפרט ואופן הבדלו ממהות אחר ותועלתו הנמשך מבחינתו כי אם משכילו דרך כלל שזהו מהותו וזהו חכמה כח מה דהיינו כח מהות והיא בחינה נעלמת וכמו שיש באדם כח המשכיל כל דבר אבל הוא בחינה נעלמת ונקרא שכל הנעלם הגם שכולל כל כוחות המושכל אבל הוא בבחינת נעלם ולכן בחכמה יש שני פירושים דהיינו כח מה שהוא מהות כנזכר לעיל וגם כח מה שאינו בהתגלות שהוא בחינת מה כו' וזהו קו ימין שמתפשט בכל המדות בדרך כלל ובינה הוא שבא לידי גילוי ההבנה בבחינת הרחבה להבין ענין אופן המהות והבדלו ממהות אחר:
וגם להבין תועלת המהות ולשלול הנזק וההיפוך שיהיה דווקא באופן זה מצד הבנת מקורו ושרשו ובהרחבה ובביאור בחקירה והבנה על כל פרט וזהו נקרא קו שמאל כטבע הגבורה שיהיה הכל במדה ולהרחיק ההיפוך לכן קו המדה הוא בבינה כידוע. ודעת הוא התקשרות עצמי להרגיש במוחו בבחינת הכרה וידיעה שזהו הדבר שמשכיל ומבין כי השכלה והבנה יכול להיות אפילו בלא היכר העצם. וידיעה הוא היכירו דרך כלל שזהו המהות ולא מהות אחר שלא על פי השכלה והבנה כי אם הכרה וזהו נקרא אמצעי וגוף ועקרית כי ההכרה הוא העיקרית כו' וכן במוטבע נתחלק לשלשה קוין דהיינו חסד וגבורה ותפארת חסד הוא כח המתמשך בכלל לאהוב כל דבר השייך לנפשו ולהתמשך אליו דרך כלל: וגבורה הוא שמאל דוחה דהיינו שלא להתמשך כלל:
ותפארת הוא הממוצע בין חסד וגבורה כי בחינת חסד הוא כח המתמשך לכל דבר והגבורה הוא כח ההיפוך למנוע שלא יתמשך ותפארת הוא גוף הרוצה הדבר דהיינו שרצונו בהחפץ ומתפאר בו או שרוצה לאכול שאחר שיש בו כח ההמשכה להתמשך ולמנוע שלא להתמשך אז החיות מתדבק בהדבר ששייך לנפשו דהיינו להתמשך במה שצריך לו ושלא להתמשך לדבר שאין שייך לו ולשמור גם כן מן ההיפוך וכן במורגש יש בו כח ההרגש התמשכות חיותו דרך כלל בכל האברים ויש בו גם כן ההיפוך להרגיש מניעת התמשכות חיותו ומזה בא לקו הממוצע דהיינו להרגיש חיותו המועיל לנפשו זהו מצד החסדים ולהרגיש ההיפוך דהיינו קור וחום או איזה צער ומרירות וכדומה שזהו מצד הגבורה שבו. וכן כח המשכתו לעשות או לילך בכלל הוא המשכת החיות באברי העשיה לעשות הדבר זהו קו ימין:
וקו שמאל הוא כח המונע להילוך ולעשיית הדבר ומזה בא המיצוע לעשות דבר שנצרך דוקא ולילך במקום שצריך לילך כי בקו ימין לבד היו כלי המעשה עושים בלי הפסק וכח המונע הוא קו שמאל שלא יתפשט החיות בכלי המעשה ומזה בא כח המיצוע לעשות מה שצריך לעשות: והמבין יבין מעצמו שבכל דבר ומהות מאלו המהותים מוכרח להיות כל השלשה בחינות שהם קוין הנזכרים לעיל דהיינו קו ימין הוא כח ההתפשטות בכל השלשה בחינות: וקו שמאל הוא כח המונע ההתפשטות: וקו האמצעי להתפשט בדבר השייך ושלא להתפשט בדבר ההיפוך לכן נקרא כלול משניהם:
ושלשה בחינות אלו נצרכים המה שהן במושכל והן במוטבע והן במורגש מוכרח להיות כל השלשה קוין הנזכרים לעיל ובלא הקוין לא יהיה המושכל על תכונתו הצריך להשכיל דוקא דבר ההשכל בכל פרטיו וכן במוטבע המה המדות לא יעמדו על עמדם ועל תכונתם אם לא על ידי שלשה קוין הנזכרים לעיל: וכן במורגש כל העמדתו על תכונתו הוא בבחינות שלשה קוין הנזכרים לעיל דהיינו בגופו של הצומח מדוע יהיה באופן זה ולא באופן אחר הוא על ידי בחינות שלשה קוין הנזכרים לעיל דהיינו התגלותו בצמיחתו דרך כלל ולמנוע שלא יצמח באופן אחר:
ומיצוע שיצמח באופן זה. והמבין יבין שאין בחינה בעולם בלא השלשה קוין הנזכרים לעיל: ובחינות שלשה קוין הנזכרים לעיל נקרא בשם משקל כמו משקל המאזניים שעומד זה כנגד זה בשוה ולשון המשקל מכוונם: וכאשר יבואר אם ירצה השם במקומו: והנה דרך כלל המה תשעה בחינות דהיינו מושכל מוטבע מורגש וכל אחד כלול משלשה בחינות בין הכל המה טי"ת: וכח הכוללם שהוא התמונה המיוחדת לכל נברא כנזכר לעיל הוא בחינת העשירי ובבחינת העשירי נכלל גם כן כל הטי"ת בחינות כמבואר לעיל:
פרק ד
ועתה נבאר בדרך כלל העולמות הנקראים בשם אלו הבחינות הנזכרים לעיל ואיך המה נמצאים אלו הבחינות הנזכרים לעיל בהעולמות: ונתחיל מתתא לעילא: דהיינו העולם הזה הגשמי שהוא עשיה. דהיינו בעולם העשיה הנגלית לעין כל: הצומח הוא בחינת מורגש כי אין נגלה בהצומח כי אם הרגש ממשות הפרי או האילן או העשב. והחי הוא בחינת מוטבע כי בחי נגלה ההטבעה במדותיו אשר אינו נגלה ממהותו כי אם המדות כידוע:
והמדבר שהוא בחינת אדם הוא הנקרא מושכל כי ממנו נגלה ההשכלה על כל דבר: הגם שבכל אחד יש כל השלשה בחינות כמבואר לעיל אף על פי כן בערך הנגלה התגלותם בבחינת הבדלתם של השלשה בחינות הנזכרים לעיל נערכים בבחינות הנזכרים לעיל:
אבל באמת יש בכל בחינה ובחינה כל הבחינות הנזכרים לעיל דהיינו בצומח שהוא מורגש יש בו ההטבעה וההשכלה הנזכר לעיל וגם כן השלשה קוין הנזכרים לעיל. ולא עוד אלא שבכל בחינה מהמורגש יש בה גם כן כל הבחינות דהיינו בטעם הפרי שהוא מוטבע שבמורגש יש בה הרגשת הטעם אם מתוק או ההיפוך: ומהות הטעם בעצמו וכוחו הזן את הנפש או מרפאה או עידון הנפש ויש בה גם כן כח המשכיל שמשכיל הטעם איך שהוא ערב ומועיל לנפש כנזכר לעיל:
ומזה תלמוד גם כן בהמושכל ובמורגש שבמורגש דהיינו השכלתו של המורגש כנזכר לעיל יש בה ההשכלה מצד מהות הדבר ועצמותו איך ומה איכותו ומהותו: ובהשכלתו מבין הטעם המוטבע בה והרגשת השכל וגופו ובניינו של המושכל שמרגיש במוחו ההשכלה. ואי אפשר לבאר הכל בפרט כל דבר כי המבין יבין מעצמו: ועל כולם כח הכוללם הנותן ציור ותמונה הן להמושכל והן להמוטבע והן להמורגש: אבל בדרך כלל כח הציור נגלה רק בבחינת המורגש כנראה בחוש: הגם שכח זה יש בכל הבחינות: כח הנושא את העצם ומלבישו ומציירו הן במושכל והן במוטבע: במושכל המה אותיות השכל:
ובמדות המה אותיות המדות כי עצם השכל בעצמו הוא רק כח מהות השכלתו: אבל כח העמדתו בכל דבר אופן ההשכלה שיהיה הכח בבחינת גילוי מהותו המה האותיות וכן המה במדות כי עיקר המדות המה בחינת כח עצם האהבה כו' וגילוי האהבה בהתפשטותה הנמשכת לאיזה דבר בבחינת התגלות בלב הוא כעין הצטיירות המהות בכלי אף על פי כן עיקר גילוי כח הציור הוא במורגש: הגם שבבחינות הקודמים יש גם כן בחינת התמונה של השכל והמדה שהוא התגלותה באופניה ובחינת התמונה מבדיל בין שכל לשכל ובין מדה למדה אבל היא כלולה בהמושכל והמדות כי בדרך כלל המה הכל בחינה אחת דהיינו שכל ומדה:
אבל במורגש הרי נגלה כח ההצטיירות בגילוי גמור: נמצא אין דבר במציאות שלא יהיה כלול מעשר בחינות הנזכרים לעיל: ואלו עשר המה מתחלקים לרבוא רבבות חלקים עד אין קץ: זהו על פי הרכבות היסודות: והשלשה בחינות הנזכרים לעיל: בזה יתגבר המושכל על המוטבע ובזה יתגבר המוטבע ובזה יתגבר המורגש:
ובכל בחינה בפני עצמו חלוקיהם הם מצד הרכבתם אפילו בחלק המורגש יש שמתגבר עליהם בחינת מושכל שבמורגש ויש שמתגבר עליהם בחינת מוטבע ויש שמתגבר עליהם בחינת מורגש: כן הוא בארבע יסודות פעם יתגבר האש ופעם יתגבר המים ופעם יתגבר הרוח: אבל דרך כלל המה הכל מהבחינות הנזכרים לעיל ולא תמצאם יותר: ובדרך כלל בעשיה הם דומם צומח חי מדבר והצומח חי מדבר המה העצמיים העיקרים והדומם הוא כח הנושאם וסובלם ומגלה את כל המהותים עצמים הנזכרים לעיל:
וכאשר נראה בחוש שכולם יסודתם הכל בארץ ואלו לא היה העפר לא היה קיום לכל אלו המהותים: וכן הוא בגלגלים המה תשעה גלגלים דהיינו שלשה מהם המה בבחינת מורגש דהיינו הרגשתם וגילויים והם נקראים כוכבים ומזלות: לכן אין לך עשב שאין לו מזל למעלה המכה אותו ואומר לו גדל (בראשית רבה י' ז') ומזל המה הכוכבים והמזלות שהמה כח המורגש שבגלגלים: לכן נאמר הלשון בדברי רבותינו זכרונם לברכה שאין לך עשב דייקא שאין מזל מכה בו: כי עשב שהוא הצומח הוא בחינת מורגש: וכנגדו הוא כח המורגש בגלגלים שהם הכוכבים והמה כמו צומחים: הגם שכל דבר הנמצא בעולם יש לו מזל אבל אינו נאמר בו מכה: כי מכה הוא דבר הנרגש ודי למבין: וכן יש שלשה גלגלים שהמה בחינות מוטבע דהיינו שמהם המה כל ההטבעות הנמצאים בעולם והמה מקור להם: ושלשה גלגלים שהמה בחינות מושכל ומהם הוא השפעת כל ההשכלות הנמצאים בעולם בבחינת עשיה גשמית: והעשירי הוא נזכר בדברי רבותינו זכרונם לברכה שהוא וילון ואינו משמש כלום אלא נכנס שחרית כו' (חגיגה י"ב:): והוא כח הנושא את תמונת הגלגלים כמבואר לעיל שכח התמונה של כל דבר אינו מהות עצמי כן הוא בגלגלים אינו משמש כלום: ודי בזה:
פרק ה
והנה כל המציאות הנזכר הן בארץ הן בגלגלים הם נקראים עולם העשיה שהוא עולם המורגש שעשיה הוא מורגש כי כל המציאות המה בהרגשה אפילו המושכל והמוטבע שבהם הכל המה בגילוי ההרגשה המוחשית בכל נברא אפילו בגלגלים המה הכל בהרגשת היש המוחשי כי אפילו החיות שבהם הוא נתפס לממש. אפילו בצבא השמים המה גופם וחיותם הכל המה בבחינת גילוי גמור לצורך מהותו:
ועולם היצירה הוא עולם המוטבע המה כוחות כל הנבראים וביטולם למקורם על ידי המדות שהם חסד גבורה תפארת והמה רוחניות כל הנמצאים בעשיה דהיינו הטבעתם של כל הנמצאים הנמשכים מהבורא ברוך הוא על ידי המשכת חסדו וגבורתו ותפארתו בכל הנמצאים שכל הנפעלים נפעלו על ידי חסדו וגבורתו וכל פרט ופרט נמשכו בחסד פרטי ובגבורה פרטיות ובתפארת פרטי והמה בחינות מדותיו יתברך המהוה ומחיה ומקיים כל הנפעלים כמו למשל באדם שכל עשיית פעולותיו נמשכים על פי מדותיו וכפי מדתו כן הוא הפעולה אם לחסד או לגבורה והן במזיגת מדותיו: כן כביכול כל פעולות העשיה המה הכל על ידי מדותיו יתברך ועל ידי המדות מצטיירים פעולות העשיה ועל ידם הוא אהבתם ויראתם של כל הנפעלים דהיינו אהבתם וביטולם של כל הנמצאים שנכספים ליבטל למקורם ברוך הוא המה הנקראים עולם המוטבע כמו למשל במורגש הגשמי שהוא הצומח הרגשתו הוא גופו וגילויו בממשו: וטעם אשר בו הוא רוחניות היוצא מהרגשה זו והרגשה זו היא בטלה מחמת הטעם והטעם הוא עיקר הפרי וכל ההרגשה הוא רק בשביל הטעם והטעם הוא רוחני לגבי ההרגשה אבל כל זה נקרא עשיה כנזכר לעיל כן הוא בבחינת כלל גילוי הנגלה בבחינת עשיה שהוא המורגש עיקרם הוא מדותיו יתברך ועל ידי מדותיו הוא ביטולם להבורא יתברך דהיינו מתיקות גשמי הוא עיקרה מתיקות הרוחני המרגיש מתיקות ועריבות הביטול להבורא יתברך:
וכן אהבה גשמית עיקרה הוא אהבה הרוחניות הנטבע בה וגילוי האהבה הוא גשמיות ובתוכה הוא האהבה הרוחניות: וכמו שהמורגש עיקרה הוא המוטבע ובחינת מוטבע הוא עיקר המורגש והמורגש בטל לגבי הטבעית כנזכר לעיל כן עיקר עולם העשיה עיקרם הוא הכוחות הרוחניות ומהם כל התנהגות גילוי העשיה שהמה מורגשים ובטלים לגבי רוחניות שהוא עולם המוטבע שהוא היצירה והם נקראים חיות הקודש:
ויש בהם שלשה קוין שהוא פני אריה אל הימין ופני שור מהשמאל ופני נשר שהוא קו האמצעי: ואדם הוא כח הכולל את שלשה בחינות הנזכרים לעיל ועל ידי אדם הם נגלים כל אחד ואחד בבחינתו. לכן נאמר בכולם ודמות פניהם פני אדם שהוא כח ההצטיירות בחינות אהבתם ויראתם ותפארתם שהם המדות וגילוי מהות מדותם באיזה אופן שהוא נגלה הוא הבחינה הרביעית שביארנו לעיל בבחינת עשיה. ככה הוא בבחינת יצירה. ויש בהם גם כן בחינות מושכל ומוטבע ומורגש. המושכל הוא השכלת אהבתם ומוטבע הוא עצם אהבתם ויראתם: ומורגש הוא הרגש אהבתם והצטיירות אהבתם הנגלית באיזה גילוי הנושא את מהות כל השלשה בחינות אהבתם ויראתם שיהיה נגלה דוקא בזה האופן: והבדל מהותם בבחינת גילוי נקראים פני אדם לכן נאמר בו ודמות פניהם כי בחינה זו נקראת דמות ודמיון ומראה ותמונה כמבואר לעיל:
והם כל כוחות העשיה המורגשת הנותן כח וחיות של כל אחד ואחד בכל פרטי הנבראים לפי אופן הרכבתם חסד עם גבורה עם התפארות רבוא רבבות מדרגות לאין קץ ואין מספר אהבה שביראה יראה שבאהבה תפארת שבאהבה ושביראה עד אין קץ: ולכן נקרא עולם היצירה שבו מצטיירים כל כוחות העשיה הנגלית לנו אם לחסד כו': ובזה משונים הכוחות בעשיה הן במורגש הן במוטבע הן במושכל במתיקות ומרירות והשכלת כל דבר בכל אופני הנבראים המוחשים הכל הוא לפי הרכבת כח רוחניות חיותם כן הוא הנגלה בעשיה: והוא עולם המלאכים כי המלאכים המה שלוחי הכוחות מאת פניו יתברך בכל פרט ושם הוא מרכבת מט"ט שילובי כל הכוחות והרכבתם ושינוי אופניהם הכל הוא מצד כוחם וטבעם הרוחניות ושם הוא עיקר ההטבעה מאת הבורא יתברך להיות גילוי ביטולם מצד הטבעית כמו בחינת חיות ובהמות בגשמיות שנגלה מהם טבעות וחיות:
מה שאין כן במורגש שהוא הצומח אינו נגלה מאתם שום חיות כן בעולם העשיה בכלל אינו נגלה כי אם גילוי המורגש ואינו נגלה חיות האלק"י אבל בעולם היצירה נגלה חיות האלק"י בהמדות לכן נקראים בשם חיות ובהמות שהוא גילוי החיות בבחינת מדות וביטולם הוא הכל על ידי המדות: והנה הגם שנקראים ארבע חיות אף כל פי כן המה עשר בחינות שהם עשר כתות מלאכים שהם בחינות מושכל ומוטבע ומורגש שבהם וכל אחד כלול משלשה קוין. וכח הנושאם הוא ההצטיירות ודמותם שהוא דמיון דכל מדה ומדה כמבואר לעיל הוא העשירי: אבל מחמת שעיקר גילויים הוא המדות שהם ההטבעה כנזכר לעיל לכן נקראים בשם ארבע חיות דייקא כמבואר לעיל בבחינת חיות הגשמיות דעשיה: ולכן נקרא גם כן יצירה שעל ידי המדות מצטיירים כל פעולות העשיה:
ועולם הבריאה נקרא עולם המושכל שבחינת עולם הבריאה הוא השכלתם של כל הנבראים וכוונת כל נברא מאת הבורא יתברך בכל פרטי מהות הנבראים ותועלותיהם אשר לכל נברא יש כוונה מיוחדת מהבורא יתברך להיות נגלה בהם יחודו יתברך וקישורם ופעולתם ומדותם ואופני הבריאה הכל בסדר וכוונה שאין לך דבר בעולם אשר נברא שלא בכוונה חס ושלום כמו שכתוב כולם בחכמה עשית וגם נאמר כל פעל הוי"ה למענהו כי לאו אורחא דמלכא לאשתעויי במילין דהדיוטא או לדבר ולעשות דבר בלי צורך כונה מיוחדת כל שכן וקל וחומר בן בנו של קל וחומר הבורא יתברך:
אשר בדבר הוי"ה ובמאמרו נבראו כל הנבראים מוכרח להיות כוונה מאת הבורא יתברך להיות נמשך בהם כדי שיהיה נגלה על ידם יחודו וכמו על דרך משל באדם גשמי אשר כל הדבורים שמדבר וכל העשיה אשר עושה הכל הוא על פי השכלה וראשית התגלות הדבר שמדבר או עושה הוא בשכל אשר משכיל מהות הדבר ועיקרו בשכל ותועלותיו הנמשכות ממנה ולאיזה מכוון נצרך לו וטעם הדבר כידוע ומזה בא לידי מדות בלב לאהוב או לשנוא לקרב או לרחק ולהיות בו רצון הלב ומהמדות נמשך לדבור או למעשה בפועל ממש לדבר או לעשות דבר הצריך לנפשו וראשית הגילוי הוא בשכל:
כן הוא כביכול בנמשל אשר כל הברואים הנבראים בעולם במאמרו יתברך ראשית התגלותם הוא ההשכלה הנמשך מאת הבורא הכולל כל הנוצרים והנעשים לאיזה מכוון ולאיזה טעם נבראו ומבחינת השכלה זו נמשך למדות חסד או לגבורה והתפארות שהוא בחינת עולם היצירה וממדות האלו נבראו במאמרו יתברך בפועל ממש שהוא בחינת עשיה לכן הבריאה הוא ראשית הגילוי הנגלה מהבורא יתברך שהוא השכלת כל הנבראים אבל קודם הבריאה אינו בערך גילוי: כמו למשל בהבדל מאדם הגם שהגוף מלא חיות הנפש אך חיות הנפש אינה בערך גילוי וראשית ההתגלות הנגלה מכח הנפש הוא ההשכלה: כן ראשית הגילוי מאתו יתברך הוא עולם המושכל והוא עולם הבריאה:
פרק ו
והנה עולם הבריאה נקרא עולם הכסא לשני טעמים. טעם אחד כי כסא הוא לשון מכוסה: כי בבחינת השכלה נכסים כל פעולות הנבראים הנגלים: ומתכללים בשם באופן כיסוי והסתר: כמו למשל אשר כל מעשי האדם ופעולותיו עיקרם הם כלולים בהשכל מראשית עד אחרית ובעת דברו או עשיותו בפועל ממש מוכרח להיות הדבור או המעשה בשכלו ואלו היה מסתלק השכל אפילו רגע יתבטל הדבור או המעשה נמצא השכלתו מתפשט בכל דבור ומעשה בלי הפסק אך השכל אינו נגלה כי אם בבחינת כיסוי בהדבור או בהמעשה וגם הדבור והמעשה נכסים ונכללים בהשכלתו: וגם נקרא השכל בחינת כסא לכח נפשו שאינו בבחינת גילוי וגילוי הנפש באה מכוסה בההשכלה ונעשה השכל בחינת מרכבה אל הנפש:
כמו למשל סוס ורוכבו שהסוס מוליך את הרוכב עליו ממקום למקום ועל ידו נגמר רצונו ומחשבתו לפעול בהתגלות והוא אינו עולה בשם כלל לגבי רוכבו ובטל אליו: כן על ידי השכל מתגלים כוחות ורצון הנפש לגילוי וממשיך כוחות הנפש למדות ודבור ומעשה ובטל לגבי חיות הנפש הנגלה בתוכו כי מרגיש גילוי החיות שבנפשו ובטל אליו כמו הכסא שבטל לגבי היושב עליו. וכמו למשל כסא מלכות שעל ידי הכסא נגלה יקר תפארת המלך בעת שיושב על כסא מלכותו: והנה הגם שגילוי מלכותו מחמת ישיבתו על הכסא אף על פי כן הכסא אינו עולה בשם ועיקר הגילוי הוא מהות המלך:
כן הוא בחינת בריאה שהוא עולם המושכל בו נכללים כל בחינות היצירה והעשיה בהתכסות והתכללות: וגם הבריאה נכסה בהם כי כל פעולתם הוא על ידי בחינת המושכל שבבריאה ועל ידו מתנהגים כל כוחות המלאכים שהוא בחינת מוטבע וכל כוחות העשיה המורגשת ואילו היה מסתלק חס ושלום ההשכלה מהם רגע יתבטלו והיו כלא היו וגם על ידי הבריאה נגלה כבודו יתברך ואלק"ותו המתגלה על ידי המושכל ושם נגלה אלק"ותו יתברך בבחינת הרגשה ובטלים אליו יתברך בהרגשת הביטול עד שאינם עולים בשם כלל: כמשל הנזכר לעיל שבשכל מרגיש ביטול כל כלי הגוף לגבי חיות הנפש מה שאין כן במדות לא נגלה ביטול האברים כל כך כי אם גילוי החיות הנצרך לנפשו וחפץ ורצון הנפש נתגלה בבחינת אהבה ותשוקה או להיפוך: וכן בהרגשת כלי הגוף והמעשה מוסתר יותר חיות הנפש ואינו נגלה מחיותו כי אם הנצרך למעשה כמובן לכל אבל בהשכלה הרי מרגיש חיות הנפש שהוא חי ואין כלי הגוף עולים בשם כלל לגבי חיות נפשו:
כן כביכול בעולם הבריאה נגלה אלק"ותו יתברך וביטול כל העולמות ביתר שאת מביצירה ובעשיה. לכן נקרא כסא הכבוד מחמת טעמים הנזכרים לעיל כי שם נגלה כבודו יתברך ועולם הבריאה יש בו גם כן כל הבחינות הנזכרים לעיל דהיינו מושכל מוטבע מורגש דהיינו מושכל שבמושכל ומדות שבמושכל ועשיה שבמושכל: שהמושכל הוא עצם ההשכלה של גילוי אלק"ותו יתברך בכוונתו בבחינות הנבראים זהו מושכל: וגילוי כח הנבראים בהטבעתם וכוחם בכל פרט זהו מוטבע: ואופן גילוי המעשה אשר הכל הוא בהשכל נקרא מורגש: ותמונת כל הנבראים בקומתם ובמעמדם הנגלה בבחינת ההשכלה שהוא בחינת בריאה זהו כח הנושאם שזהו בחינת דמות ודמיון והם עשרה כתות שהם בחינות שרפים: ונקראו בשם שרפים ששם הוא בחינת יסוד האש כמו האש הגשמי ששורף ומכלה הכל כן שם הוא ביטול כל הנבראים אליו יתברך: וכמו שהאש מאיר בטבעו כן על ידי הבריאה הוא התגלות כל הנבראים וגם שכמו שבחינת אש נתגלה מאין כי בגלגל האש אינו נגלה כלל אש כידוע לחכמי טבעים:
ועיקר התגלותו כשנאחז באיזה דבר שם נגלה בחינתו: אבל במקורו אינו נגלה ממנו כלום וכמו האש היוצא מאבנים אשר בהאבן אינו נגלה ערך ומהות אש כלל כי אם על ידי הכאה נגלה האש כן בחינות בריאה הוא נגלה מאין כי כביכול מהותו יתברך אינו בבחינת גילוי כלל כי אם מצד העשיה בבחינת נבראים נגלה אלק"ותו: ובבחינת גילוי זה בטלים כל הנבראים לגביה יתברך. ולכן בחינת הגילוי הנגלה בבריאה נקרא שרפים ונתחלק גם כן בבחינת שלשה קוין והם ארבע רגלי הכסא שהוא בחינת מיכא"ל וגבריא"ל ואוריא"ל ורפא"ל דבריאה שהם בחינות ארבע רגלי הכסא שהוא קו ימין וקו שמאל ואמצע כידוע: ובחינה הרביעית הוא הגילוי שלהם כמבואר לעיל ביצירה: ונקראים ארבע רגלי הכסא ולא כסא כמו למשל אדם שיושב על הכסא הנה בעת שיושב על הכסא הרי אינו נגלה מהכסא כי אם רגליים של הכסא:
אבל הכסא בעצמו מכוסה על ידי האדם היושב עליו ובטל לגבי האדם: כן הוא כביכול בחינת הביטול לגילוי אלק"ותו יתברך הנגלה בבריאה נקרא עצם הכסא ונקרא כתר דבריאה שהוא אכתרי"אל כי בחינת הביטול נקרא כסא לגבי עצמותו יתברך כי בבחינת עצמותו יתברך אינו נופל לשון ביטול מאחר שאינו מושג כלל ואין זולתו: לכן ביטול כל הנבראים לגביה יתברך נקרא בשם כסא ועל ידו נגלה כבודו יתברך וארבע רגלי הכסא הם כלי ההשכלה שנתגלה בהם ביטול הנבראים על ידי ההשכלה: כמו למשל בשכל שבאדם יש בהשכל שמשכיל מהות החיות שבנפש וביטול אברי הגוף לגבי הנפש: וגם יש בהשכל שמשכיל הנהגת החיות בהגוף להשכיל על דבר הטוב וההיפוך: כמו כן יש בבחינת הבריאה עצם גילוי אלק"ותו והתפשטותו בנבראים ודי למבין: וגילוי אלק"ותו יתברך הנגלה על ידי הבריאה נקרא עצם הכסא שהוא בחינות ביטול כל הנבראים אליו יתברך הנגלה על ידי הבריאה ונקרא כתר דבריאה: וההתפשטות בבחינת המושכל שהוא בריאה שהוא הנהגת העולמות והתכללותם והתקשרותם והתאחדותם הנכלל בכללות הבריאה שהוא בחינות מושכל נקרא בשם ארבע רגלי הכסא ודי למבין:
פרק ז
כלל העולה שהן בכלל והן בפרט והן בפרטי פרטיות כל הנגלה בעולמות המה עשר בחינות ולא תמצאם יותר דהיינו ראש תוך סוף שהם מושכל מוטבע מורגש: וכל אחד כולל שלשה קוין: וטעם שזה נקרא בשם ראש תוך סוף ובחינה זה נקרא בשם קוין: כי בחינות ראש תוך סוף שהוא בחינות מושכל מוטבע מורגש הם מהותים נבדלים בגדרם ומעלתם ואינם דומים זה לזה ואינם נערכים בערך אחד כי המושכל הוא נבדל מהמוטבע ואינם בערך ויחוס אחד כי זהו השכלה וזהו מדה: ומהות מוטבע נבדל ממהות מורגש כי במוטבע נתגלה חפץ ורצון ואהבה ומדה שהיא בחינות רוחניות: מה שאין כן במורגש אשר אינו נגלה כי אם הרגשות חיות הגוף וכליו הגשמיים בבחינות עשיה ממשית לכן בחינתם המה זה למעלה מזה כי המושכל הוא למעלה ממהות המוטבע וגבוה ממנו במעלה באין ערך וכן המוטבע לגבי המורגש:
אבל ההתחלקות שבבחינות כל אחד ואחד הם הכל עצם אחד רק כשתעיין בהם תמצאם לשלשה בחינות אבל דרך כלל הם הכל בחינה אחת כי המושכל דרך כלל הוא בחינה אחד הוא שכל. אך בהשכל עצמו כשתחלקו תמצאהו לחכמה בינה ודעת: וכן המוטבע דרך כלל הוא בחינת טבע אחד וחיות אחד בבחינת התפשטות והמשכות החיות להתמשך לכל דבר שחפץ: אך בבחינה זו נמצא שלשה בחינות חסד גבורה תפארת: וכן הוא במורגש דרך כלל הוא הרגשת החיות: לכן נקראים הבחינות של כל אחד ואחד בשם קוין כי הכל עומד במקום אחד רק שנחלקים לשלשה קוין שזהו קו ימין וזהו קו שמאל וזהו קו אמצעי וכמו למשל באדם הרי שכלו הוא במוחו ומוחו כולל כל השכל ומקומו הוא בראש ודרך כלל הוא מהות אחד אף על פי כן יש בהמוח שלשה חללים אבל המה במקום אחד: וכן בהגוף דרך כלל הוא גוף אחד ואף על פי כן נמצא בהם שתי זרועות וגוף ועמידתם הם הכל במקום אחד ודרך כלל נקרא גוף: וכן ברגלים עמידתם הוא במקום אחד רק שנתחלקו כנזכר לעיל:
אבל הראש הוא גבוה מהגוף וגילוי מהותו נבדל מהגוף וכן הגוף לגבי הרגלים: כן כל השלשה בחינות הנזכרים לעיל המה זה למעלה מזה והתחלקות בחינתם מצד עצמם המה בחינה אחד: והנה כל השלשה בחינות הנזכרים לעיל הגם שהמה גבוהים במעלתם זה מזה ונבדלים בגדרם אף על פי כן מתקשרים זה בזה ומתאחדים זה בזה ונעשו לאחדים כנראה בחוש מאדם הגם שהראש אינו בערך הגוף וכן הגוף אינו בערך הרגליים אף על פי כן המה מתאחדים ומתקשרים ונעשו לאחדים ונקרא בכלל אדם אחד וקישורם ויחודם הוא בחינות פלא שהוא יתברך מפליא לעשות ועל ידו מתייחדים כי כל הבחינות המה הכל מכוחו יתברך נמצא בדרך כלל אין הבדל בין המהותים כלל ובכלל כל השלשה בחינות נקראים בשם אדם הכולל כל הבחינות אבל בדרך גילוי אין ערך גילוי השכל שבמוח לגבי גילוי המדות הנגלים בהלב וגם אין ערך גילוי המדות שבלב לגבי גילוי הנרגש בבחינת הגוף: אך שהמה בבחינת התלבשות זה בזה כי השכל מתלבש בהמדה והמדה מתלבש בכלי הרגשת חיות הגוף ויחודם הוא על ידי התלבשות: והכלל שמדריגה תחתונה שבעליון מתלבש בשלמטה ממנו דהיינו מורגש שבשכל מתלבש במושכל שבמדות ומודגש שבמדות מתלבש במושכל שבמורגש כאשר אנו רואים בחוש שמה שמרגיש האדם בשכלו לאהוב או לשנוא מתנהגים המדות שבלב על ידי הרגשה זו והמדה מתנהגת על פי ההשכלה: אך עצם השכל לא נגלה בהמדה כי אינה בערך השכל כי אם הרגשת השכל נעשה מוחין להמדות וכן מהרגשת המדה שמרגיש האהבה כו' מתלבש בנצח הוד יסוד שהמה כח המעשה בבחינת הסכמה שלא ישנה כפי הרגשת אהבתו:
הגם שהאהבה נסתלקה ואינה בגילוי נגמר בלבו נצחון הדבר בבחינת הרגשת החיות לעשות הדבר הזה ושלא לעשות ההיפוך כו' כן הוא בדרך כלל העולמות שהמורגש שבבריאה שהוא הנצח הוד יסוד נעשה מושכל ליצירה שהמה בחינת חיות המה המדות כמבואר לעיל להיות מתנהגים על פי בחינת הבריאה וכן המורגש שביצירה נעשה מושכל לבחינת עשיה להתנהג בהם כל בחינת העשיה הן בצבא השמים והן בבחינת דומם צומח חי מדבר הגם שבערך גילויים אינם בערך זה לזה אף על פי כן על ידי כוחו יתברך שהוא בבחינת פלא מתקשרים זה בזה והוא בחינת כתר שבכל עולם שבחינת מלכות שבעולם העליון נעשה בחינת כתר לתחתון דהיינו פלא שבכוחו יתברך המפליא לעשות כל יכול לקשרם זה בזה על ידי כוחו השוה בכל וכאשר יבואר לקמן אם ירצה השם נמצא בערך גילוי המהותים אינם נערכים בערך אחד וכל בחינה התחתונה שהוא מלכות שבמלכות נעשה עתיק לגבי תחתון: אבל בערך התקשרותם הרי הנצח הוד יסוד שבעליון מתלבש ומתקשר בהתחתון על ידי כוחו הפלאהגה"ה:
פרק ח
והנה כל בחינות ההתקשרות וההתלבשות הנזכרים לעיל בבחינות בריאה יצירה עשיה שהם מושכל מוטבע מורגש הדברים אמורים בערך גילוי העולמות ובחינות דרגין כאשר הם נגלים לגבי דידן אבל כשתעריך כל אלו הבחינות הנזכרים לעיל כאשר המה בכוחו יתברך אשר הוא הבורא והיוצר והעושה והכל הוא לבדו יתברך כי יוצר הכל הוא ואשר אין להעריכו חס ושלום בבחינת חילוק דרגין והתחלקות המהותים כי אם הכל הוא יתברך מהות אחד בכל הדרגין בלי נודע מהותו כלל כי אם כח אחד השוה ופשוט כי הוא לבדו ואין זולתו יתברך וכל הכוחות האלו הם מיוחדים בכוחו יתברך בתכלית היחוד אך אף על פי כן מוכרחים אנו לתאר כל הבחינות והדרגין אלו בכוחו יתברך כי אם לא כן מאין נמצאו לגילוי לגבי דידן אשר נגלים כל אחד לכח ועצם מיוחד בפני עצמו ובכוונה מיוחדת לכל נברא והנהגתם של כל הנבראים בבחינתם ומצבם ומעמדם וקיומם הן בכלל והן בפרט המה בחינות נבדלות בעצם ולא כאשר יש חושבין בזה שנדמה לנו לחילוק דרגין אבל באמת אינו בבחינות מהותים נבדלים כלל: זה אינו כי אנו דואים בחוש לכל בחינה כח עצמי בדוקא אשר הכל פעל יתברך בכוונה ואשר הכל הוא בכוחו יתברך: אך הגם שכל החילוקים הוא מעצמותו יתברך אף על פי כן המה כח אחד מיוחד בלי התחלקות כלל מצד כח השואתו יתברך בכל הדרגין והוא בחינת פלאותיו יתברך שיתהוו כל חילוקי הדרגין ומהותים נבדלים ואף על פי כן המה הכל כח אחד מיוחד לבדו בלי שום שינוי והתחלקות כלל ובחינה זו נקרא עולם האצילות:
דהיינו כשתעריך כל בחינת עולמות בריאה יצירה עשיה כאשר הם בכוחו יתברך מיוחדים והמה נקראים עשר ספידות בלי מה דהיינו הגם שהמה עשר ספירות שהמה מקור לכל ההתחלקות הנגלים בעולמות אף על פי כן המה בלי מהות לתאר להם איזה מהות מיוחד או בחינה נבדלת כי המה מעצמותו יתברך אשר לא נודע מהותו כלל ולכן מצד שאין לתאר אליו יתברך שום כח חילוק דרגין מצד כח השואתו ופשיטותו ברוך הוא נקרא בשם הוי"ה דהיינו שהוא יתברך מהוה את כל הבחינות מאין כי כל בחינת התהוות הוא בבחינת חידוש שהוא מאין דהיינו שלא נודע מקורם כי אם שהוא מהוה את הבחינות האלו מהעדר אל הויה ונקרא בחינת אצילות לשון הפרשה כמבואר לעיל מחמת שאין לתאר אליו יתברך מצד עצמותו איזה מהות נבדל כלל: ומצד יחודם בכוחו יתברך המה נקראים בלי מה ונקראים אצילות לשון אצלו דהיינו שהמה מיוחדים בלי שום שינוי וריבוי כלל ולא בבחינת מהות נוסף על מהותו יתברך כי אם הכל הם מהותו בלבד כמו שכתוב אני הוי"ה לא שניתי שלא נשתנה מצד התהוותם הגם שהם בחינת הוי"ה מחודשת אף על פי כן המה בלי שום שינוי כלל:
ולכן מבואר בעץ חיים שקודם האצילות אין לנו עסק כלל ואין אנו רשאין לחקור כלל כי אם באצילות הותר לנו לדבר בדרך משל ודמיון דהיינו כל כוחות הבריאה יצירה עשיה מצד הבריאה הנגלה בכל כוחות המתחלקים מוכרחים אנחנו לתאר כל הכוחות האלו אצלו יתברך כי כל הברואים נמצאים מכוחו יתברך ומאמיתית המצאו: לכן מותר לנו לדבר באלו הכוחות ולתאר לו יתברך המדות האלו רק שהם בדרך יחוד כנזכר לעיל: וגם זאת בדרך משל ודמיון דהיינו בחינת מושכל ומוטבע ומורגש הנגלים בבחינת שלשה עולמות בריאה יצירה עשיה ואשר כל בחינה כלול משלשה קוין שהם חכמה בינה דעת חסד גבורה תפארת נצח הוד יסוד כמבואר לעיל קורין גם כן בחינות הנזכרים לעיל אצלו יתברך דהיינו חכמתו ובינתו ודעתו וחסדו וגבורתו כו':
אבל המה הכל בדרך משל כי אצלו יתברך לאו מכל אילין מדות כלל ועל זה מבואר אנת הוא חכים ולא בחכמה ידיעא דהיינו הגם שהוא חכים מצד התגלות חכמתו בבריאה שהוא יתברך מקורם וכוחם ומהותם אבל לא בחכמה ידיעא כאשר לגבי דידן כי חכמתו יתברך אינה מהות מושג כי אם מצד הבריאה אנו קורין אותו חכם: וכן בינה וכן חסד הכל מצד הבריאה לכן מותר להעריך אצלו יתברך החכמה והבינה והמדע בדרך משל: אבל לגביה יתברך בבחינתו שלא בבחינת העולמות שהוא מצד עצמותו ברוך הוא שהוא נקרא קודם האצילות אסור לדבר ולחקור כלל בזה ואין לתאר אליו יתברך שום מדה וחכמה אפילו בחינת פלא כי לא נודע מהותו כלל כי כל הבחינות האלו נקראים מצד הבריאה ואפילו בחינות פלא הוא הכל מצד הבריאה דהיינו אחר שנתגלו כל בחינות הדרגין והמציאות ואף על פי כן המה מיוחדים זהו פלא: אבל בבחינת השואתו יתברך מצד עצמותו אין שייך לומר אפילו בחינת פלא כי הוא לבדו יתברך ואין זולתו כלל: ולכן כתרא עילאה אוכם הוא קדם עילת העילות כמבואר בתיקונים כי אין לתאר אליו יתברך אפילו בחינת פלא וכמאמר הכתוב היפלא מהוי"ה דבר שאין שייך לומר עליו יתברך אפילו בחינת פלא כי אם שהוא יתברך כולל כל המציאות בהשואה גמורה בכוחו השוה ואיך הוא הוא מושלל הידיעה כי לא נודע מהותו כלל וכמאמר הזוהר הקדוש ורעיא מהימנא דלית לרשמא ליה אפילו בקוצו של יו"ד שהוא בחינת כתר ואין סוף לית ביה רשימו כלל:
והנה על בחינת האצילות נאמר ועל דמות הכסא דמות כמראה אדם עליו מלמעלה וכמבואר במשל מאדם כי כאשר תעריכו בערך התפשטותו הרי תמצא בו דרגין ומהותין מתחלקין ואין מהות דומה לחבירו כי מהות השכל מהות נבדל מהמדות גבוה במעלה באין ערוך וכן המדות מהנצח הוד יסוד וכן באברים חיצונים הראש הוא למעלה מהגוף והזרועות והגוף והזרועות המה גבוהין למעלה מהירכין: אבל כאשר תעריכו בדרך כלל ועיקר העצם של האדם הרי הוא מהות אדם אחר כולל הכל בלי חילוק כלל: כי בדרך כלל כל הבחינות המה בחינת עצם אחד שהוא האדם בכלל הכולל הכל כן הוא למעלה בערך עולמות בבחינות בריאה יצירה עשיה בבחינת התפשטותו והתחלקותם הנגלה המה בחינות דרגין מחולקין ונבדלים בגדרם וערכם זה מזה רק המה מתקשרים ומתלבשים ומאירים זה בזה אבל כשתעריכם בדרך כלל מצד מהותו יתברך המהוום ומחיים ומקיימם כאשר המה בכוחו יתברך המה הכל מהות אחד דהיינו כוחו לבדו יתברך בלי שום חילוק דרגין אשר לא נודע מהותו:
פרק ט
והנה כתיב ועל דמות הכסא דמות כמראה אדם. דהיינו כשתסתכל למעלה מבחינת בריאה שהוא הכסא כנזכר לעיל הוא כמראה אדם הכולל הכל בכח אחד. אך כתיב כמראה אדם ולא מראה אדם. כי אין הנמשל דומה למשל מאדם בכל צד: כי באדם הגשמי הגם שבערך כלל נפשו הכולל כל הדרגין הוא כח אחד: אף על פי כן גם נפשו מרגשת באלו החילוקי דרגין ומתפעלת מהם ואפילו בכח נפשו מרגיש השכלתו ומדותיו ונתפעלת ונשתנית על ידיהם כנראה בחוש שבקור או חום או איזה צער מהגוף מרגיש הכל בכח נפשו מחמת שבחינת גופו ונפשו המה גדרים מחולקים ושניהם המה נבראים לכן מתפעלים זה מזה אבל אצלו יתברך מאחר שאין מהות נבדל ממנו ואפילו כל בחינות הנבראים בפנימיותם וחיצוניותם הכל הוא לבדו יתברך אם כן אינו נשתנה על ידיהם חס ושלום והוא בלי שום שינוי כלל ואין הנבראים אצלו דבר נוסף עליו חס ושלום: ולכן נאמר עליו יתברך כמראה אדם דהיינו מצד שהוא כולל כל הבחינות והכוחות ביחוד גמור נקרא כמדאה אדם: אבל לא מראה אדם דהיינו שיהיה חס ושלום מרגיש החילוקים בבחינת הרגש ושינוי ונוסף חס ושלום כי אם הכל כח אחד מיוחד לבדו. והנה מאחר שנקרא כמראה אדם הלא כמו באדם הגשמי הגם שחילוקי הדרגין המה מצד כלי הגוף אבל מצד כח נפשו המה הכל כח אחד. אף על פי כן מתארים כל הבחינות בכח נפשו גם כן. כן כביכול הגם שכל החילוקי דרגין הוא מצד ההתפשטות בכלי הבריאה יצירה עשיה. אף על פי כן אנו מתארים כל הכוחות האלו אצלו יתברך שהוא אצילות הגם שהוא כח אחד.
והנה כמו שבבחינת העולמות יש בכלל שלשה בחינות מושכל מוטבע מורגש שהוא בריאה יצירה עשיה כן אנו מתארים מצד כוחו אלו הבחינות בדרך כלל והם תשע ספירות דהיינו חכמה בינה דעת חסד גבורה תפארת נצח הוד יסוד. חכמה בינה דעת הוא מושכל הכולל מבחינת שלשה קוין חכמה בינה דעת הנזכר לעיל וחסד גבורה תפארת הוא בחינת מוטבע וכולל גם כן שלשה קוין שהם חסד גבורה תפארת. ומורגש הוא בחינת נצח הוד יסוד וכולל גם כן שלשה קוין והוא הנקרא זעיר אנפין כידוע שעיקר האצילות נקרא זעיר אנפין כי בחינת כוחו יתברך בבחינת דרגין נקרא קטנות לגבי עצמותו ברוך הוא אשר אינו בערך דרגין כלל. והוא הבחינה מצד גילוי העולמות. ובחינת נוקבא שהיא בחינת מלכותו יתברך היא הבחינה המגלה כל הכוחות הנזכרים לעיל ומציירת אותם כל כח וכח בבחינת גילוי כי מדת מלכותו יתברך היא הנותנת ציור ודמות לכל מהות וכח מאלו התשע בחינות הנזכרים לעיל לבוא לידי התגלות כי התשע בחינות הנזכרים לעיל המה בחינות כוחות דהיינו המושכל הוא כח ומהות ההשכלה ויש בכח זה שלשה בחינות החכמה והבינה והמדע: אבל גילוי הבחינות הנזכרים לעיל דהיינו שיבא השכל לידי גילוי בכל פרטיו שמשכיל ולהבדיל בין מושכל למושכל הוא נקרא מדת מלכותו יתברך ונקרא אותיות השכל: כי לכל דבר שכל נצרך להיות לו מגביל מהות ועצם השכל. כמו שאנו רואים כשבא לו לאדם ההשכלה מצייר באותיות מחשבתו השכל. ואותיות המחשבה נרגשים במחשבתו לכל השכלה אותיות מיוחדות:
והנה האותיות אינם עצם השכל כי עצם השכל הוא כח שכלי: ועל ידי האותיות נגלה השכל הגם שהאותיות המה רק אותיות לבדם אף על פי כן המה מדמין השכל בכל פרט לפי ההשכלה הם האותיות והאותיות בעצמם אינם מהות בפני עצמם כי אם על ידם הוא הגילוי וכמו שנראה בחוש וכמו שיש אותיות נרגשים במחשבה ככה מוכרח להיות בכח ההשכלה קודם שבא לידי גילוי המחשבה אותיות השכל אך אינם נרגשים כי אם לא יהיה אותיות השכל המגבילים ומדמין גילוי השכל מאין יבאו במחשבה צירופי אותיות באופן זה דייקא:
ואנו רואים כי אותיות המחשבה הוא על פי ההשכלה ובכל השכלה מתחלפים האותיות. וכן באותיות המדה כי המדה היא כח בלבד כמו כח האהבה כו'. וציור ותמונת האהבה וגילויו היא גם כן באותיות המחשבה שמחשב דבר שאוהב מוכרח להיות גם כן האהבה קודם התגלותה במחשבה כח ציור ודמיון האהבה ונקרא אותיות המדה. וכן הוא בבחינת הנצחון שהוא המורגש כנזכר לעיל ובחינה זאת היא הנותנת ציור ודמיון לכל הכוחות הנזכרים לעיל לכן נקרא תמונת כל ונקרא עששיתא דמלקטא כל נהורין ועל ידה נתגלים כל הספירות דהיינו חכמתו ובינתו ודעתו וחסדו וגבורתו ותפארתו יתברך וכו' כי המה רק כוחות לבד וגילויים הוא על ידי מלכותו יתברך הנותנת דמיון וציור לאלו הכוחות להיות נגלים על ידה:
פרק י
והנה במדת מלכותו יתברך שהיא הגילוי יש בה בדרך כלל ובדרך פרט כי בדרך כלל נגלים על ידה כל הספירות מכח אל הפועל לפעול מדות חכמתו יתברך וחסדו ונצחו יתברך בהתגלות בכל אופניהם ופרטיהם ופרטי פרטיהם בהתגלות העולמות ובדרך פרט הוא גילוי דכל ספירה וספירה בפרטה ומהותה כנזכר לעיל. וכאשר מבואר ברעיא מהימנא איהי דמיון דכל ספירה והיא בין ספירה וספירה ומבדלת ביניהם כי על ידה הוא תמונת וגילוי ציור דכל בחינה כי בלא ציור ודמיון היה הכל מהות וכח אחד כמבואר לעיל בבחינת עולמות שהציור והתמונה מבדלת בין כל נברא: ואיהי משלמת לכל ספירה וספירה כי בבחינה זו נגלות ונשלמות כל הבחינות לבא לידי פועל: לכן בכל בחינה וספירה יש בה בחינת מלכות הנזכר לעיל בפרט לגלות כל מדה בפרט: וגם יש בה בכלל שהיא מגלה כל המדות בכלל ועל ידה באים לידי פועל:
לכן נקרא דבר הוי"ה כמו למשל באדם שעל ידי הדבור נגלה חכמתו ודעתו ובינתו ומדותיו בכלל לחוץ ויש כח הדבור בהנפש הכוללת כל הבחינות בפנימיות: ויש בה גם כן כח הדבור המגלה פרט כל חכמה ומדה ונצחון בפנימיות וכן בחיצוניות כן הוא כביכול גילוי הכוחות האלו כמו שהן בכוחו יתברך יש בהן פרט וכלל דהיינו גילוי כל מדה בפרט וגם כן בכלל החכמה בינה דעת וחסד גבורה תפארת ונצח הוד יסוד בכלל התגלותו יתברך על ידי הספירות הנזכרים לעיל:
וכן בבחינת גילויים לחוץ החילוקי דרגין ומתפעלת מהם ואפילו בכח נפשו מרגיש השכלתו ומדותיו ונתפעלת ונשתנית על ידיהם כנראה בחוש שבקור או חום או איזה צער מהגוף מרגיש הכל בכח נפשו מחמת שבחינת גופו ונפשו המה גדרים מחולקים ושניהם המה נבראים לכן מתפעלים זה מזה אבל אצלו יתברך מאחר שאין מהות נבדל ממנו ואפילו כל בחינות הנבראים בפנימיותם וחיצוניותם הכל הוא לבדו יתברך אם כן אינו נשתנה על ידיהם חס ושלום והוא בלי שום שינוי כלל ואין הנבראים אצלו דבר נוסף עליו חס ושלום:
ולכן נאמר עליו יתברך כמראה אדם דהיינו מצד שהוא כולל כל הבחינות והכוחות ביחוד גמור נקרא כמראה אדם: אבל לא מראה אדם דהיינו שיהיה חס ושלום מרגיש החילוקים בבחינת הרגש ושינוי ונוסף חס ושלום כי אם הכל כח אחד מיוחד לבדו. והנה מאחר שנקרא כמראה אדם הלא כמו באדם הגשמי הגם שחילוקי הדרגין המה מצד כלי הגוף אבל מצד כח נפשו המה הכל כח אחד. אף על פי כן מתארים כל הבחינות בכח נפשו גם כן. כן כביכול הגם שכל החילוקי דרגין הוא מצד ההתפשטות בכלי הבריאה יצירה עשיה. אף על פי כן אנו מתארים כל הכוחות האלו אצלו יתברך שהוא אצילות הגם שהוא כח אחד. והנה כמו שבבחינת העולמות יש בכלל שלשה בחינות מושכל מוטבע מורגש שהוא בריאה יצירה עשיה כן אנו מתארים מצד כוחו אלו הבחינות בדרך כלל והם תשע ספירות דהיינו חכמה בינה דעת חסד גבורה תפארת נצח הוד יסוד. חכמה בינה דעת הוא מושכל הכולל מבחינת שלשה קוין חכמה בינה דעת הנזכר לעיל וחסד גבורה תפארת הוא בחינת מוטבע וכולל גם כן שלשה קוין שהם חסד גבורה תפארת. ומורגש הוא בחינת נצח הוד יסוד וכולל גם כן שלשה קוין והוא הנקרא זעיר אנפין כידוע שעיקר האצילות נקרא זעיר אנפין כי בחינת כוחו יתברך בבחינת דרגין נקרא קטנות לגבי עצמותו ברוך הוא אשר אינו בערך דרגין כלל. והוא הבחינה מצד גילוי העולמות. ובחינת נוקבא שהיא בחינת מלכותו יתברך היא הבחינה המגלה כל הכוחות הנזכרים לעיל ומציירת אותם כל כח וכח בבחינת גילוי כי מדת מלכותו יתברך היא הנותנת ציור ודמות לכל מהות וכח מאלו התשע בחינות הנזכרים לעיל לבוא לידי התגלות כי התשע בחינות הנזכרים לעיל המה בחינות כוחות דהיינו המושכל הוא כח ומהות ההשכלה ויש בכח זה שלשה בחינות החכמה והבינה והמדע:
אבל גילוי הבחינות הנזכרים לעיל דהיינו שיבא השכל לידי גילוי בכל פרטיו שמשכיל ולהבדיל בין מושכל למושכל הוא נקרא מדת מלכותו יתברך ונקרא אותיות השכל: כי לכל דבר שכל נצרך להיות לו מגביל מהות ועצם השכל. כמו שאנו רואים כשבא לו לאדם ההשכלה מצייר באותיות מחשבתו השכל. ואותיות המחשבה נרגשים במחשבתו לכל השכלה אותיות מיוחדות: והנה האותיות אינם עצם השכל כי עצם השכל הוא כח שכלי: ועל ידי האותיות נגלה השכל הגם שהאותיות המה רק אותיות לבדם אף על פי כן המה מדמין השכל בכל פרט לפי ההשכלה הם האותיות והאותיות בעצמם אינם מהות בפני עצמם כי אם על ידם הוא הגילוי וכמו שנראה בחוש וכמו שיש אותיות נרגשים במחשבה ככה מוכרח להיות בכח ההשכלה קודם שבא לידי גילוי המחשבה אותיות השכל אך אינם נרגשים כי אם לא יהיה אותיות השכל המגבילים ומדמין גילוי השכל מאין יבאו במחשבה צירופי אותיות באופן זה דייקא: ואנו רואים כי אותיות המחשבה הוא על פי ההשכלה ובכל השכלה מתחלפים האותיות. וכן באותיות המדה כי המדה היא כח בלבד כמו כח האהבה כו'. וציור ותמונת האהבה וגילויו היא גם כן באותיות המחשבה שמחשב דבר שאוהב מוכרח להיות גם כן האהבה קודם התגלותה במחשבה כח ציור ודמיון האהבה ונקרא אותיות המדה. וכן הוא בבחינת הנצחון שהוא המורגש כנזכר לעיל ובחינה זאת היא הנותנת ציור ודמיון לכל הכוחות הנזכרים לעיל לכן נקרא תמונת כל ונקרא עששיתא דמלקטא כל נהורין ועל ידה נתגלים כל הספירות דהיינו חכמתו ובינתו ודעתו וחסדו וגבורתו ותפארתו יתברך וכו' כי המה רק כוחות לבד וגילויים הוא על ידי מלכותו יתברך הנותנת דמיון וציור לאלו הכוחות להיות נגלים על ידה:
פרק יא
ולכן כל עיקר עמידתה וגילויה וקבלתה מנצח הוד יסוד דזעיר אנפין כמבואר לעיל: דעיקר בחינת התמונה והציור והדמיון הוא מבחינת מורגש כמו בפרי ציורה הנגלה בתמונה מיוחדת הוא בגידול הפרי הנרגש. אבל טבעה והשכלתה אינה בבחינת גילוי לעין הרואה וכן באדם גילוי תמונתו וציורו הנגלה לעין כל הוא בכלי גופו בכלי המעשה אבל תוכו ופנימיותו שהוא טבעו והשכלתו אינו נגלה ככה הוא דרך כלל העולמות אשר גילוי הנבראים בתמונתם וציורם בבחינת גופים מחולקים הוא בעולם העשיה: אבל בחינת היצירה והבריאה אינם בבחינת גילוי וככה הוא בכוחו יתברך כח גילוי כל הכוחות אשר בכוחו יתברך הנקרא ספירות אינם אלא בבחינת נצח הוד יסוד שהוא הבחינת המורגש לכן שורשה וקבלתה הוא מנצח הוד יסוד דזעיר אנפין אשר שם היא מקומה הראשון בבחינת אצילות הדרגין אבל אף על פי כן היא כלולה מכל הכוחות ונותנת בהם ציור ודמיון:
כמו למשל מהפרי או מהאדם אשר בבחינת חיצוניות אינו נגלה כי אם ההרגשה אבל כשמעמיק בפנימיות הפרי אזי יגלה אליו הטעם וההשכלה בדמיונו ומכל שכן אם יאכל הפרי אזי יהיה נגלה הטעם בגילוי יותר בבחינת המתיקות הערב לנפש שהוא גם כן מבחינות הדמיון כי הטעם בעצמו הוא דק כח הטעם בלבד וגילוי טעמו הוא בחינת הצטיירות הנזכר לעיל:
וככה הוא באדם כאשר מתבונן בפנימיותו יגלה אליו שהוא בעל השכלה ומדות: ואם יתחבר אליו יותר דהיינו לדבק אל שכלו ומדותיו אזי יגלה לו מדותיו ושכלו ביותר והגילוי הוא ציורו ודמיונו שבכל בחינה יש ציור ודמיון כנזכר לעיל: ויש בזה פרטים לאין מספר ככה הוא בעולמות כאשר נראה העשייה בבחינת חיצוניות לבד הוא נקרא גילוי העשיה שהוא בחינת המורגש: וכשיתבונן בבחינת העשיה יראה שיש לכל בריאה הנגלית כח מיוחד והשכלה מיוחדת וכאשר יהיה מייחד העשיה לבטלה אליו יתברך על ידי אהבתו ומדותיו ולהפשיטו מגשמיותו יגלה אליו בחינת היצירה גם כן: וכאשר יבין וישכיל ביטול כל הנבראים יגלה אליו גם כן המושכל שהוא בחינת בריאה כנזכר לעיל ויש בזה פרטים רבים לאין חקר בחיצוניות ובפנימיות ומדרגות רבות לאין קץ וזהו תלוי בעבודה של ישראל:
כי הצדיקים הגדולים המופשטים מגשמיות נגלה להם בחינת היצירה ובחינת הבריאה בגילוי גמור: ויש צדיקים קטנים מהם שעבודתם וגילוי שלהם הוא בבחינת הארה לבד ויש בזה מדרגות לאין קץ: וכן הוא בכוחו יתברך פעמים היא מקבלת מנצח הוד יסוד ופעמים מחסד גבורה תפארת ופעמים מחכמה בינה דעת ופעמים היא שוה בקומתה כי הכל לפי עבודת התחתונים כפי עלייתם ועבודתם לגבי בחינות הנבראים כן מכנים העליה כביכול בכוחו אבל עיקר הגילוי הוא בנצח הוד יסוד ועל ידי הגילוי הזה נתעלה הגילוי עד ריש כל דרגין: והנה הדברים ארוכים ויתבארו במקומם אם ירצה השם: ועתה אין כונתינו לבאר רק בדרך מדת גילוי מלכותו יתברך ולכן מדת מלכותו יתברך היא המבדלת בין ספירה ואיהי משלמת לכל ספירה ונתנת ציור ודמיון וכל יחודא תליא בה כמבואר בזוהר הקדוש וביותר ברעיא מהימנא ובתיקונים ובה תליין עילאין ותתאין ונקרא תרעא לאעלא ובה עיילין ובה נפקין: דהיינו בבחינה זו עיילין לייחד כל המדות אליו יתברך כי בחינת זעיר אנפין המה רק בחינות כוחותיו יתברך הכלולים בכח אחד בלי שום גילוי: ועל ידה נתגלה הן בעילאין דהיינו בבחינת יחודו יתברך והן בתתאין דהיינו בריאה יצירה עשיה להיות עלמא תתאה כגוונא דלעילא בבחינת נבראים להדמותם לספירות עליונות ולחברם אליו יתברך דהיינו בכל העולמות כידוע שמחנה מיכא"ל הוא חסד מעין חסד דאצילות הגם שאינם ערך אחד כלל כי בחסד דאצילות הרי איהו חד בהון בלי שום שינוי ובחינת מיכא"ל הוא בחינת יש נברא רק על ידי מדת מלכותו יתברך הנותנת ציור ודמיון מדמה אותם ומחברם:
וכן מחנה גבריא"ל וכו' וכן בעולם היצירה פני אריה אל הימין כו': וכן באופנים ובגלגלים ובכל הנבראים הכל מעין ודוגמא דלעילא: הגם שבערכם אינם נערכים זה לגבי זה באין ערוך כלל כמאמר רגלי החיות כנגד כולם כו' אף על פי כן בכוחה שהיא בחינות דמיון ותמונה היא המסתרת ומצמצמת ומדמה צורה ליוצרה: ושורשה הוא מלכות דאין סוף אשר לא נודע מהותו כלל כל יכול בכוחו יתברך להיות סובל עליונים ותחתונים וליתן לכל אחד ואחד ציור ודמיון ולצמצם ולהסתיר שיהיו נגלים כל אחד ואחד בבחינה מיוחדת לגבי הנבראים הגם שאין זולתו כלל ואפס בלעדו והכל כוחו יתברך לבדו. ודבר זה הוא אינו בערך השגה איך יהיה שני הפכים אלו כמו שלא נודע מהותו יתברך כן לא נודע צמצומו והסתירו ודמיונו לעולמות. ולכן נקראת דמות ותמונת כל שהיא תמונת כל עילאין ותתאין ושורשה גבוה מאוד עד דמלאכין שאלין בגינה איה מקום כבודו. כי מדה זו אינה בערך השגה הגם שקבלתה למטה מכל הדרגין אבל שורשה הוא מבחינת עצמותו ברוך הוא אשר בבחינת עצמותו איהו ושמיה חד. כי בחינת מלכות נקרא שם כי בחינת שם הוא הכל לזולת כי לעצמו אין צריך שם כלל כי אם לזולת כידוע כך מדתו זאת הוא לגלות לנבראים בבחינת זולת לגלות כבודו בבחינת ציור ודמיון לכל הנבראים כפום דמיון דלהון כמאמר רעיא מהימנא אתקרי הוי"ה מסטרא דנחית לאמלכא על בריין לפום דמיון דלהון ומצד זה נקרא הוי"ה שמהוה הנבראים על פי מדת מלכותו יתברך הנותנת ציור ודמיון לכל:
אבל מסטריה דהיינו מצד עצמותו יתברך אין לתאר ולכנות אליו יתברך שום שם ומדה וגם כל הספירות שהם המדות שאנו מכנים אליו הכל הוא מצד מלכותו שהיא השם יתברך שהיא בחינת שם. אבל מסטריה אין לרשמא ליה ולקרותו בשם ומדה. והנה אף על פי שנקראת בבחינת שם הוא גם כן לגבי הנבראים שהוא לגבי דידן. אבל לגביה יתברך איהו ושמיה חד כי איהו הוא שמיה ושמיה הוא איהו כמבואר בזוהר הקדוש כי מאחר שאין זולתו ואין מלבדו ואיך ומה הוא אינו בערך ידיעא והשגה כלל לכן כולם שואלין בגינה איה מקום כבודו: ונקרא זרקא דאזדריקת לאין סוף מצד עצמותו ברוך הוא: ולכן נחתא עד אין תכלית להסתיר ולהעלים כל הכוחות בבחינת תתאין ועל ידה כל הצמצומים בבחינת בריאה יצירה עשיה: הגם שמבואר בעץ חיים ששורש הצמצום ממלכות דאין סוף הוא מחמת שורשה כי כל שורש הצמצום דנבראים הנגלים על ידי מלכות דאצילות הוא משורש אור עצמותו אשר אין בכלל השגה הנקרא מלכות דאין סוף אבל חס ושלום להעריך צמצום שלא מצד הבריאה כי כל הצמצומים הוא מצד הנבראים. אבל לגביה יתברך אין צמצום והסתר מעלים לפניו יתברך. ואם תעריך הצמצום חס ושלום קודם הבריאה שהוא מצד אין סוף הרי תעריכו לשינוי בבחינת אין סוף מקודם הצמצום לאחר הצמצום:
וגם כפי הפשט המבואר יש כמה עולמות בבחינת אצילות וקודם אצילות כמבואר בעץ חיים: והנה אין עולם דומה לחבירו באין ערך נמצא תעשה מדרגות חלוקים והבדלים חס ושלום באין סוף בעצמותו כי שלא בבחינת הבריאה הוא גילוי אין סוף ממש וזה אסור להאמין ולחשוב חס ושלום כי עיקר היחוד תלוי בזה ומקרא מלא דבר הכתוב אני הוי"ה לא שניתי והוא אחד כמו קודם הבריאה בלי שום שינוי כלל וכמאמר אני ראשון ואני אחרון בלי פרודא כלל ומקראות אין מספר וכמאמר אין דבר נעלם ממך ואין נסתר מנגד עיניך כי אם מדת מלכותו יתברך הנקרא מלכות דאצילות בה תלוי כל הצמצומים להסתיר לגבי הנבראים ולגבי דידן נקרא צמצום והסתרה:
אך מחמת ששורשה הוא במלכות דאין סוף כמבואר לכן תולין בהעיקר שממנו יתברך הוא שורש כל הצמצומים לגבי דידן אבל חס ושלום שיהיה לגבי דידיה איזה צמצום אלא מצד הנבראים דהיינו שהוא להסתיר לגבי דידן אבל לא לגביה הגם שהוא מקור הצמצום כנזכר לעיל בודאי מוכרחים להיות כל הצמצומים האלו בכח גילוי האור אין סוף. אבל אף על פי כן אין להעריך אצלו הצמצום כמו שאנו מעריכים לגבי דידן: כי אצלו יתברך אין הצמצום מעלים לפניו כלל ואיך ומה ובאיזה אופן הוא לא ידיעא כלל כמו שלא נודע מהותו כך לא נודע שורש צמצומו: אך אף על פי כן תולין הצמצום במקור: כמו למשל באדם הגשמי בהבדל. שעיקר צמצומו הוא במחשבתו ודבורו אבל בכח נפשו אין שייך הצמצום כידוע לכל בן דעה אף על פי כן תולין הצמצום בהעיקר בנפשו וכו': הגם שאין דמיון לאדם מנפשו אשר על כל פנים מרגשת בבחינת הצמצום הזה אבל לגביה יתברך הרי איהו תפיס בכולהו עלמין ולית מאן דתפיס ביה להיות נרגש ונתפעל על ידי העולמות מאחר שאין זולתו כלל כמבואר לעיל בשער הקודם באריכות ודי בזה למבין ואם ירצה השם יתבאר באריכות ענין הצמצום בחלק השני אם יגמור הוי"ה בעדי:
פרק יב
ולכן בחינת המלכות היא בוקעת המסך שבין אצילות לבריאה ושלושים כליה מתפשטים לבריאה יצירה עשיה כמבואר בעץ חיים בענין הפרסא המפסקת בין אצילות לבריאה יצירה עשיה ובין כל עולם ועולם עיין שם כי בחינת הפרסא הוא להסתיר אור עצמותו בבחינת אין סוף בכדי שיתגלו הנבראים כמשל מבשר ודם כמו שחכם גדול רוצה לגלות חכמתו ולהשפיע למקבל שאינו בערכו ואם יגלה החכמה בעצם חכמתו הרי אינו בערך הבנה כלל ודחק מגדר חכמת המקבל מוכרח להסתיר לגמרי מהות חכמתו העיקרית ולדמותה במשל לפי ערכו של המקבל: והנה הגם שמסתירה במשל אף על פי כן נצרך להתדמות לחכמתו במעין ודוגמא הגם שאינם בערך וגדר אחד אף על פי כן מוכרח להיות איזה דמיון בבחינות ציור ודמיון ממהות זה למהות זה:
וכמו למשל בחכמה יש שורש וענפים ובעץ הוא אילן הצומח יש גם כן שורש וענפים התעריכם שורש של החכמה לשורש עץ כי זהו שורש רוחני מושכל וזהו שורש גשמי צומח וכדומה לזה: אף על פי כן בערך דמיונם משתווים כי זהו שורש וזהו שורש כו': או למשל עיגולים המבוארים בעץ חיים שהם כוחות הכוללים כל הכוחות שלמטה מהם: ובגשמיות הרקיע הוא עגול ומסבב כל הארץ התעריך העגולים שהם כוחות פשוטים שרחוקים באין קץ מערך עגול גשמיות אף על פי כן העגולים של הרקיעים המה בחינות משל לעגולים הנזכרים לעיל נמצא אינו מתפשט בהמשל כי אם ציור ודמיון אבל לא העצם. אך כשהמקבל הוא חכם ישכיל על ידי המשל חכמתו העצמית כי דמיונות שורש אחד להם.
כן הוא כביכול בבחינת התגלותו יתברך בעולמות בריאה יצירה עשיה לגבי הנבראים אשר תכלית כוונתו יתברך להלביש ולגלות אלקו"תו יתברך על ידי כוחותיו ומדותיו יתברך המיוחדים בכוחו יתברך לבחינת גילוי בבחינת נבראים מוכרח להיות בחינת פרסא המפסיק להסתיר אור אצילותו יתברך כי אם היה נתגלה כאשר בכוחו לא היה בחינת מקום להיות נראים בעלי גבולים ובחינת נברא בבחינת יש מחמת כוחו יתברך בלי גבול:
ובחינת מלכותו יתברך שהיא כח ציור ודמיון דכל ספירה היא בוקעת המסך להסתיר ולהעלים לגבי הנבראים במעין ודוגמא על ידי כליה שהם כלים להסתיר ולהדמות אשר שורשה ממקורא דכולא להיות כל נברא מעין ודוגמא להיות נראים ונגלים לבחינת יש ודבר ולהיות כל נברא במעין ודוגמא של כוחות האצילות הגם שבערך גילויים אין ערך הנברא להבורא זהו לגבי הנגלה לנו אבל לגבי שורשם הכל אחד לכן בכוחה להסתיד ולהדמות אפילו בבחינות הנבראים: וכמבואר במקום אחר על שלמה המלך עליו השלום כי מטעם שנאמר עליו ויחכם מכל אדם לכן וידבר שלשת אלפים משל ודי למבין:
וכן מעולם הבריאה ליצירה וכן מיצירה לעשיה הכל הם על דרך זה כי התגלותם אינם בערך אחד כי אם בדרך דמיון והכל על ידי בחינת מלכותו יתברך ובכוחה דייקא לבקוע ולהסתיר ולצמצם ולהדמות בבחינת יש ונברא מחמת שורשה הגבוה אשר כל יכול. אבל בערך הדרגין ומהות הכחות אינם ערך זה לזה כלל. אך כשבוקעת בבחינת דמיון הרי עובר הארת ומהות כל הכחות והספירות בבחינת נבראים כי באמת המה הכל כוחותיו יתברך. אך בערך הנגלה המה רק הארות כי אינו נגלה עצמותו בבחינת גילוי כי אם שמאיר אורו יתברך מאור האצילות שהוא אור עצמותו לבריאה יצירה עשיה להסתירם ולדמותם על ידי מדת מלכותו יתברך להיות נגלים בבחינת שינוי וחילוקי כוחות כי השתנות כל הנבראים הן בבריאה והן ביצירה והן בעשיה השתנותם אינו מצד העצם כי הכל כח אחד להם בלי שינוי הוא כוחו יתברך ושינוייהם הם מצד ההסתרה והדמיון: דהיינו חסד דבריאה הנקרא בשם מיכא"ל בחינתו בעצם הוא עצמו חסד דאצילות דהיינו כח התמשכותו יתברך הנקרא בשם חסד דאצילות אשר כח התמשכות הזה הוא מיוחד בעצמותו בלי שום שינוי וכח החסד הזה הוא גם כן בבחינת בריאה בלי שום שינוי והבדל כלל: כי אם השינוי המתגלה בבחינת יש הוא מצד ההסתרה והדמיון על ידי מדת המלכות אשר מדה זאת היא המסתרת גילוי העצם להיות נגלה באופן הבריאה בבחינת היש: וכן מבריאה ליצירה גם כן הוא מצד הכח והמהות של ההתמשכות בבחינת היצירה הכל הוא עצמותו יתברך בבחינת אצילות כי אם השינוי הוא גם כן מצד מלכותו יתברך המסתיר הגילוי יותר מבבריאה להיות נגלה באופן היצירה והיא הנותנת דמיון להיות מעין חסד דבריאה וכן מיצירה לעשיה מסתרת יותר כוחו יתברך להיות נגלה באופן העשיה דהיינו בגלגלים וצבא השמים ובעשיה גשמיות דהיינו בדומם צומח חי מדבר בכל הפרטים דהיינו המושכל והמוטבע והמורגש שבבחינת אצילות אשר הוא כוחו יתברך לבדו להיות נגלה באופן זה בבריאה יצירה עשיה:
נמצא כל השינויים המה רק מצד ההסתרה והדמיון אבל לא מצד העצם חס ושלום כי באמת הכל כח אחד להם אשר על כן מבואר בעץ חיים כי הנשמתין של כל עולם המה עשר ספירות דבריאה ודיצירה ודעשיה המה אלק"ות גמור כי אם הרוחין ונפשין המה בבחינות נפרדים והם ההיכלות דבריאה יצירה עשיה והרוחין אשר בתוכם המה אינם אלק"ות ועליהם נאמר ומשם יפרד: דהיינו מצד עצם כוחו יתברך המתמשך בבריאה יצירה עשיה הכל עצמותו יתברך:
כי אם הנגלות המתגלים בבריאה יצירה עשיה בבחינת המדות שהם מיכא"ל וגבריא"ל כו' שהם נראים ליש אשר מצד התגלותם הם נראים לנפרדים שהוא רק מצד ההסתרה והתמונה הנגלית בבחינת הנבראים הנגלים לגבי דידן ומצד הנגלה אין להעריכם חס ושלום בבחינת אלק"ות מאחר שהם נגלים לבחינת נפרדים אשר חס ושלום להעריך בכוחו איזה חילוק ופירוד ושינוי: אך כל זה מצד הנגלות לנו אבל לגביה יתברך הכל הוא כח אחד בלי שום חילוק ופירוד כלל. כי אם חילוקיהם הוא מצד מדת מלכותו יתברך ומצד הסתרתו יתברך:
פרק יג
והנה בחינת הסתרתו יתברך הוא הנקרא פרסא המפסקת בין אצילות לבריאה וכן מבריאה ליצירה כו': דהיינו להסתיר אור יחודו יתברך בבחינת אין סוף בעצמותו: והנה בחינת ההסתרה הוא להסתיר אור יחודו יתברך שבאצילות שלא יתגלה בבחינת בריאה: ועל ידי מדת מלכותו יתברך הוא התגלות יחודו יתברך בבריאה בבחינת דמיון ותמונה לכוחו יתברך שבבחינת אצילות להיות נגלה מעין חסד דאצילות בבחינת בריאה: ולכן היא בוקעת המסך שהוא ההסתדה לגלות חסדו יתברך בבחינת בריאה. אבל מאחר שנגלה חסדו הרי הוא עצמית חסד דאצילות ממש שהוא כוחו יתברך לבדו:
רק בבחינת נגלה אינו נגלה כי אם בבחינת בריאה על ידי הדמיון דמדת מלכותו יתברך: נמצא השינוי הוא רק מצד הנגלה ולכן נקראת שושנה דאשתניאת מגוונא לגוונא אבל בעצם כוחו יתברך הוא בלי שינוי כלל: והם הם העשר ספירות דאצילות והם הם העשר ספירות דבריאה ממש: אשר על כן הטעם שאין נזכר בכל המקובלים כי אם עשר ספירות בלבד ולא ארבעים ספירות כי לפי ערך העולמות היה נצרך להיות ארבעים דהיינו עשר ספירות דאצילות ועשר ספירות דבריאה כו' שבכולם יש עשר ספירות כידוע: אך כי באמת המה רק העשר ספירות דאצילות הן בבריאה והן ביצירה והן בעשיה דהיינו שהוא כוחו יתברך לבדו בלי שום שינוי: ומה שנחלקים בבחינת עולמות הוא הכל מצד מלכותו שהיא בחינת דמיון: ועל ידי הפרסא שהיא המסתרת כנזכר לעיל: לכן מצד הגילוי אינם דומים זה לזה: ובערך הדמיון אנו מכנים לעשר ספירות דאצילות ועשר ספירות דבריאה אבל לא מצד העצם: וכן תמצא הטעם הזה במשנת חסידים בשם עץ חיים והבן:
לכן מבואר בעץ חיים שהלמ"ד כלים דמלכותו יתברך הם הבוקעים הפרסא ועל ידם עוברים גם כן כלים דזעיר אנפין דאצילות בבריאה יצירה עשיה: כי כלי המלכות המה בחינת כוחו יתברך הנותן הדמיון אשר שרשה גבוה מאד כמבואר לעיל אשר הוא מלכות דאין סוף ברוך הוא אשר אינו בערך ידיעה והשגה כלל אשר על כן כל יכול להסתיר וליתן דמיון בפועל ממש לכל נברא ולכל מהות ואיך ובאיזה אופן הוא אין לחקור בזה כלל ואין לנו עסק בזה כלל וכמבואר לעיל:
לכן כח זה הנגלה בבחינת אצילותו יתברך: בכוחו לבקוע המסך והפרגוד להיות נגלה בבחינת בריאה במעין ודוגמא ולהדמות כוחו יתברך שבבחינת אצילות להיות נגלה בבחינת בריאה ומאחר שמדמה בבחינת בריאה אז נגלה בבחינת הדמיון ההוא עצם כוחו יתברך שהיא בחינת כלים דאצילות ממש אשר איהו וגרמוהי חד בהון ממש. וזהו שעל ידי כלי המלכות עוברין גם כן כלי הזעיר אנפין ודי למבין:
ולהבין זה יותר יובן על פי משל מחכם הרוצה לגלות חכמתו להמקבל אשר המקבל אינו בערכו כלל ואם יגלה עצם חכמתו לא יוכל המקבל לקבל כלל מהות חכמתו מצד הבדל ערכו מוכרח להמציא איזה משל בערך המקבל בכדי שעל ידי משל זה יהיה יכול להדמות חכמתו בערך המשל: והנה בכדי להמציא משל לחכמתו הגדולה מוכרח להסתיר חכמתו ולהלבישה בלבוש זר שאינו בערך חכמתו כלל. דהיינו כמו שמבואר לעיל שבחכמה יש שורש וענפים וכוחות פרטים שהם הכל על פי חכמה. ובאילן יש גם כן שורש וענפים וכמה פרטים: או למשל בכח הנפש יש כוחות הראיה ושמיעה וריח ודבור שהם הכל מצד רוחניות הנפש: ובגוף יש גם כן עיניים ואזנים וחוטמא ופה וכל הבחינות יד ורגל כו' מוכרח להמציא בכח חכמתו להלביש בחינת הכח אשר מצד העצם בלבוש העב ואז על ידי הלבשה זו מדמה פרטי חכמתו על פי האופנים האלו ואז מסביר לו עצם חכמתו על פי דמיון זה. והנה בעת הלבשה הוא רחוק מאד עצם החכמה לההלבשה באין ערך כלל:
אך מגודל חכמתו וידיעתו עיקרית הדברים יכול לחבר ולהשוות ולהדמות מהות זה לזה: וידוע שכל שהוא חכם יותר יכול להמשיל יותר כמו שנאמר בשלמה המלך עליו השלום ויחכם מכל האדם וידבר שלשת אלפים משל מצד שהיה חכם ביותר היה יכול להמשיל משלים יותר מצד חכמתו והבנתו בכל הפרטים בתכלית ההבנה בעיקרם ובמהותם מחמת זה היה יכול להמשילם בזה ועל ידי המשלים עובר חכמתו העיקרית בבחינת משלים ההם: והנה השתנות חכמתו הנמשך דרך מעברות ההם המה רק מצד ההלבשה והדמיון הנגלה להמקבל אבל לגבי החכם בעצמו הרי עצם מהות חכמתו לא נשתנה כי מאחר שמגלה מגלה עיקר החכמה כי אם שלהמקבל אינו נראה כי אם על פי הדמיון כן הוא כביכול בנמשל כי כל בחינות האצילות שהם חכמתו ומדותיו יתברך הכלולים ומשתוים בכוחו יתברך בבחינת כח אחד לבד: ובכדי להתגלות בבחינת גילוי כוחות בבחינת התחלקות בערך הנבראים אשר הם אינם בערך אחד כלל: לכן מוכרח כביכול להלביש את הכוחות האלו בלבוש עב וגס דהיינו חסד דאצילות שהוא אינו בערך גילוי כלל שהוא בבחינת אין סוף מלביש אותו בחסד דבריאה וממציא כביכול מכוחו ומסתיר החסד דאצילות באופן ומהות אחר בבחינת הלבשה עבה אשר אין בערך אחד כלל:
וכן כל הפרטים אשר בכוחו יתברך מלביש בדבר הרחוק מגדרו אשר אינו בערך אחד כלל: כמשל הנזכר לעיל משורש אשר באילן לשורש אשר מערך השכלה: או למשל מערך המשכה בבחינת מושכל לערך המשכת המים שיורדים ממקום גבוה ונמשכים למקום נמוך התעריך המשכותם בערך אחד: כמו כן כביכול מלביש המשכת חסדו יתברך שבבחינת האצילות להמשכה הרחוקה מגדרו: ואז על ידי המשכה זו מתמשך מכוחו יתברך איך להדמות כוחותיו יתברך במעין ודוגמא ההמשכה הרחוקה בכל הפרטים ולהתגלות חסד דאצילות שהוא כוחו יתברך שבבחינת אצילות להיות עובר על ידי הלבוש הזה שיהיה נגלה בחינת המשכתו בבחינת בריאה שהוא בחינת מיכא"ל דבריאה וכן כולם: אבל מאחר שנגלה חסדו כביכול בבריאה הרי הוא חסדו יתברך בבחינת עצמותו הנגלה בבחינת הדמיון הנזכר לעיל:
פרק יד
והנה הלבוש הזה נקרא פרסא שהוא המסתיר בחינת כח אצילות ולהלבישו באופן אחר הרחוק מגדר האצילות. ושורש ההלבשה נמצא מאמיתית כוחו יתברך אשר מחמת כוחו הגדול יכול לחבר המהותים הרחוקים בגדרם ולהלבישם כמבואר במשל הנזכר לעיל שכל מה שהוא יותר חכם יכול להמשיל יותר דבר רחוק יותר: כן הוא כביכול מצד שלימותו הגדול כל יכול להלביש יותר: וזהו המבואר בעץ חיים שבינה עלאה היא המלבשת את זעיר ונוקבין עד מתחת רגליהם בלבוש עב וגס והיא הפרסא כי בינה עילאה היא מקור האצילות דהיינו התגלותו יתברך בבחינת בינה שהיא הבנת עצמותו יתברך איך להלביש כוחות האצילות בלבוש גס אשר רחוק מערך וגדר האצילות כמבואר לעיל: ואז על ידי הפרסא הזו בוקע מלכותו יתברך להדמות החסד דאצילות ולגלות בבחינת דמיון באופן הבריאה ובחינת הפרסא הזו הוא בחינת התיקון ונקרא מעקה כמבואר בעץ חיים שהמעקה הוא שלא יפול הנופל ממנו ככה בחינת הפרסא הזו היא מסתרת לאורות האצילות שלא יפלו בבריאה כאשר קרה למלכים שנשברו מחמת שהכלי לא היתה יכולה לסבול האור: כי האור הוא אין סוף והכלי הוא בחינת גבול ויש אשר המה שני הפכים מנגדים ולכן היה מזה סיבת נפילה דהיינו להתגלות מהות היש וגבול בלי התחברות עם האור וכמבואר לעיל ואז נעשה התיקון על ידי בחינת מ"ה החדש ועל ידי בחינת הכתר שהוא הפלא להעלות הכלים ולחברם עם האור על ידי כוחו הפלא ולקשרם ולאחדם עם האור באופן שיהיה יחוד גמור בבחינת אצילות וכמבואר לעיל אופן האצילות:
והנה עיקר המכוון שיתגלה אלק"ותו יתברך בבריאה יצירה עשיה ואם יהיה התגלות יחודו יתברך בבחינת בריאה אזי יהיה גם כן בחינת נפילה כנזכר לעיל כי בחינת הבריאה אשר היא בחינת יש גמור לא תוכל לקבל אור יחודו יתברך: אשר על כן המאציל ברוך הוא תיקן פרסא דהיינו להסתיר אור האצילות שהוא יחודו יתברך לגמרי והלבישו בלבוש עב במו שמבואר במשל הנזכר לעיל: דהיינו שהלביש בחינת חסד דאצילות אשר בבחינת אצילות אין לקראו בשם חסד: כי אין חסד אלא לזולתו ובחינת המשכה ממהות למהות ובבחינת אצילות אשר שם אור אין סוף ברוך הוא אין שייך לזולתו ואין שייך להמשכה ממהות למהות מאחר שאין מהות בלעדו: אך אף על פי כן מוכרח להיות בחינת חסד זה בכחו יתברך: אך איך ובאיזה אופן הוא החסד בכחו יתברך אין נגלה לנו ואין לנו בו השגה: אך אף על פי כן מצד שכח החסד נמצא בכוחו יתברך שייך להמשיל לחסד זה בחינת חסד דבריאה הגם שאין להעריך אותם כלל כנזכר לעיל: אך אף על פי כן זה חסד וזה חסד. וכמבואר לעיל שמכנים גם כן מים לחסד מצד שיש בו בחינת המשכה: וגם למשל עגולים שבבחינת עשיה שהמה רקיעים המה משל לעגולים דאצילות ולעגולים דאדם קדמון אשר העגולים ההם המה נקראים מצד כללותם הכוללים כל מהות שתחתיהם: וזה עגול גשמי וכנזכר לעיל וכדומה לזה יבין המבין בעצמו וכמו שמבואר לעיל:
ובחינה זו נקרא פרסא ומעקה והפרסא הזו נעשה על ידי הבינה עילאה אשר היא בחינת מקור לאצילות שבבחינת בינה התגלות עתיק שהוא כוחו יתברך שלא בבחינת עולמות אשר אינו בערך כלים והוא כוחו יתברך שבבחינת השואתו וכח שלימותו יתברך הכולל כל חילוקי העולם בכח אחד ובהשואה והתגלות כוחו הזה הוא בבינה עילאה: אשר לכן כל יכול להסתיר ולהשוות בחינת חסד דאצילות לבחינת חסד דבריאה מצד כוחו יתברך השוה אשר קמיה הכל שוין ואין זולתו יתברך ואין דבר בלעדו: כי החילוק וההבדל שבין אצילות לבריאה הוא מצד הכלים שהם המגבילים את אור אין סוף יתברך להסתירם ולהמשיכם בבחינת עולמות בבחינת התגלות אשר מצד הכלים אינו שוה התגלותו יתברך שבבחינת האצילות אשר בבחינת אצילות המה ביחוד גמור דהיינו חכמה וחסד דאצילות המה מתייחדים ביחוד גמור ומשתוים בכוחו בבחינת יחוד עצום עד שאינו אלא כח אחד בלבד: ובחינת בריאה יצירה עשיה כליהם המה להתראות בגבול ויש גמור וכל זה הוא מצד ההסתרה שהוא לגבי דידן בבחינת מקבלים: אבל לגביה יתברך הרי אין לחלק חס ושלום בין בחינת אצילות לבריאה יצירה עשיה אשר הוא כוחו יתברך ואין דבר זולתו חס ושלום אפילו כח היש הוא עצמותו יתברך: לכן על ידי בחינת בינתו יתברך שהוא הבנת עצמותו יתברך שלא בבחינת כלים כל יכול להשוותם יחד: