שערי היחוד ואמונה· רבי אהרון הלוי הורוביץ
שער ראשון
פרק א
שער כללות היחוד שער הראשון
ועתה אחר שהבאתי מקצת מן המקצת מדבריהם הקדושים אשר כל מעיין יעיין בדבריהם הקדושים אשר כולם מתנבאים בסגנון אחד וגזרו אומר שלא יצדק לומר חס ושלום באין סוף יתברך שום שם או ספירה או דמיון המורה על איזה התחלקות אפילו בכח ובהעלם ואסור לדבר שם ואפילו להרהר ולהעלות על לב שום כח ופעולה מן הפעולות הנמצאות אפילו ברשימו בכחו יתברך בכדי לשלול מכוחו יתברך כל דבר המורה על איזה תואר ומדה חס ושלום המורים על איזה התחלקות וריבויים ושינויים כי אם שהוא פשוט בתכלית הפשיטות לכן אין לומר בו מדות אשר הם היפוך הפשיטות כי הם מורכבים ומתחלקים ומשתנים. ויש להם ראש וסוף. ולכך הזהירו שלא להעלות על הלב ולהרהר בו חס ושלום באיזה חקירה והבנה וידיעה ודלא לאסתכלא ביה כלל הגם שהוא המהוה את הכל וכל הנמצאים מאתו יתברך אף על פי כן חס ושלום להרהר בו איזה כח מן הכוחות הנמצאים אפילו בהעלם ובאיזה ערך ודמיון כי הוא יתברך מושלל מכל אלו התוארים המורים על איזה התחלקות כנזכר לעיל. רק להאמין שהכל מאתו יתברך ולייחד כל הנמצאים אליו יתברך. אבל לא להרהר חס ושלום שום תואר או מדה בעצמותו כלל כי בזה תלוי כל יסודות הקבלה האמיתית ועיקרי ושרשי היחוד והאמונה:
ועתה נבוא לבאר קצת מדבריהם הקדושים בטוב טעם ודעת מקצת מן המקצת הקדמות שרשיות. מקובלות מאור תורתו של רבינו הקדוש נשמתו עדן אשר יסודתם בהררי קודש מיוסדים על אדני פז אשר ביאר קצת בספרו הקדוש בשער היחוד והאמונה. וזה אשר יצא ראשונה לבאר הטעם שלא נוכל לתאר שום מדה באין סוף אפילו בבחינת התייחדות והתכללות כי ידוע שאין סוף ברוך הוא הוא פשוט בתכלית הפשיטות ומצד פשיטותו אין לתאר אליו מדות כי כל המדות המה מצד ההרכבה:
ולהבין החילוק שבין פשוט למורכב כי לשון מורכב הוא כשמו שהוא מורכב משני מהותים כמו סוס ורוכבו שהם שני מהותים נבדלים. כן הוא לשון מורכב שמורכב כח זה עם זה. והנה כל מה שתמצא בעולם בבחינת בריאה כולם המה מורכבים ומצד בחינת ההרכבה המה כל השתנות הנבראים וכל שינוייהם והבדלם זה מזה המה הכל מצד ההרכבה וכפי הרכבתם ככה יהיה שינוייהם והבדלם זה מזה והנה בבחינת ההרכבה הזאת תמצאהו לשלשה בחינות דהיינו כל מה שנמצא בעולם מורכבים מארבע יסודות אש רוח מים עפר דהיינו בדומם צומח חי מדבר כולם המה מורכבים מארבע יסודות אלו.
והנה בכל בחינות דומם צומח חי מדבר האלו יש בחינת גוף ונפש גוף הוא הכלי הנגלה ונפש הוא חיות וקיום של הגוף לכן אפילו בדומם יש בו גוף שהוא הדומם הנגלה לעין כל והנפש הוא הוויתו וקיומו להיות נגלה וקיים בזה האופן דוקא והגילוי נקרא גוף הדומם. והוויתו וקיומו בבחינתו תקרא נפש הדוממת שהיא חיותו וקיומו באופן זה דוקא וכן בצומח גם כן יש בו גוף הצומח בתמונתו ומצבו ויש בו גם כן נפש הצומח. המהוו ומחייו ומקיימו בבחינת כחו אשר נטבע בו וכן בחי ומדבר ואין צריך להאריך בזה כי המבין יבין שבכל הדברים שבעולם מוכרח להיות בחינת גוף ונפש ואין קיום להגוף שהוא הכלי בלתי הנפש כי אם לא היה לו בחינת נפש היה כלה ונפסד לגמרי והנה הן בבחינת גופו והן בבחינת נפשו יש בו הרכבת הארבע יסודות מצד הגוף וגם הרכבת ארבע יסודות מצד הנפש כי אם לא יהיה להם הרכבות האלו יהיו כולם באופן אחד ומהות אחד וכל שינוייהם והבדלם המה מצד ההרכבה כי בבחינה זו יתגבר יסוד זה ובבחינה זו יתגבר יסוד אחר וכפי הרכבתם של היסודות ככה יהיה התגלותם באופן זה שכאשר האש גובר על המים והרוח יהיה ההתגלות באופן זה וכאשר גובר הרוח על המים יהיה ההתגלות באופן אחר וכן בכל דומיהם וכל מין ומין יש בו כמה מינים שונים. דהיינו בדומם יש כמה מיני דוממים ובצומח יש כמה מיני צומחים וכל השינויים המה מצד הרכבות יסודותיהם וכן בהבדל מיניהם. דהיינו בין דומם לצומח בכלל חילוקיהם והבדלם הוא גם כן מצד היסודות כי בבחינת דומם גובר יסוד העפר לכן עיקר התגלותו הוא בבחינת דומם. ובצומח תגבר יסוד המים לכן התגלותו הוא בצומח כידוע כי עיקר הצמיחה הוא ממים ובחי תגבר בו יסוד הרוח אשר ידוע כי כל החיות הוא הרוח כידוע שבלי רוח אי אפשר לשום חי לחיות אפילו רגע אחד כמבואר בדברי רבותינו זכרונם לברכה בכמה מקומות וכל עיקר החיות הוא על ידי הנשימה וכמבואר במדרש תנחומא ממעשה דעקילוס הגר מענין הגמלים אשר חנק אותם ואמר כלום חסרת מהם אלא הרוח ובמדבר התגברותו הוא יסוד האש וכאשר ידוע זה מעט לחכמי הטבע והעיקר הוא על פי המבואר בספרי יראים.
והנה כל אלו ההרכבות הוא בכל מהות בבחינתו לבדו ויש עור בחינת הרכבה הוא התחברות המהותים דהיינו הגוף עם הנפש והרכבתם זה עם זה נמצא כל הסוגין וכל ריבוי המינים המה הכל מצד ההרכבה ובזה הוא התחלקות טבעיהם דהיינו בצומח בזה יש טעם מתוק ובזה יש טעם חמיצות או מרירות או חריפות ושארי טעמים הכל הוא מצד הרכבות יסודותיהם וכל שתרבה ההרכבה בהם תרבה בהם השינוי אבל הפשוט נקרא מהות אחד לבד בלי הרכבה ובבחינת מהות אחד לבד לא תמצא בו שינוי כי אם כאשר הוא בטבע מהותו כן יהיה התגלותו בלי שינוי:
והנה אפילו בבחינת נבראים תמצא שני הבחינות האלו דהיינו מורכבים ופשוטים כי מורכבים המה בהבדל בחינתם כנזכר לעיל וגם תמצא פשוטים כמו האש והמים והרוח והעפר הכוללים נקראים פשוטים לגבי המורכבים כי האש אינו נראה ממנו כי אם פשיטותו לבדו שהוא האש וכן המים לא תמצא ממנו רק בחינת המים לבדו וכן ברוח וכן בעפר אשר בהם לא נגלו כי אם עיקר יסודותיהם בפשיטותם לבדם בלי הרכבה וכן בגלגלים ובצבא השמים יש גלגלים מורכבים ופשוטים ולכן לא תמצא בהם שינויים בבחינת פשוטיהם כי המים לא תשתנה בעצם לגוון ומהות אחד כי אם מהות מים ולא תחלק בבחינת המים לבחינות מובדלת כי אם הכל גוון אחד שהוא מים לבדם וכן באש רוח ועפר אין בהם שינוי בעצם מהותם. אך אף על פי כן אינם פשוטים בתכלית הפשיטות כי אם נקראים פשוטים לגבי כל המציאות המורכבים אבל אף על פי כן יש במים גם כן כל אלו הארבע יסודות כידוע לחכמי הטבעים ומכל שכן למקובלים. ולכן כשיבשלו המים בכמה מיני בשולים יעשו מהמים אבן כמבואר בפרדס גם יכולים להוציא ממנו אש על ידי זכוכית וכן בכל היסודות על ידי תחבולות תוכל לשנותם ולכן יש איזה טעם במים רק שהם בלי השתנות אך אף על פי כן הטעם מורה על הרכבה וגם יש בם איזה שינוי בטעמם כי יש מים מלוחים וחמוצים ומתוקים אבל הכל בבחינה אחת שהם הכל טעם מים:
והשינויים האלו המה גם כן מצד ההרכבה אבל בפשוט אחד לבד לא תמצא בו שינויים כלל: כלל העולה שכל השינויים המה מצד ההרכבה הן בהבדל בחינות הנבראים שבכל אחד ואחד והן בבחינת ההטבעה ושינוייהם המה משני בחינות הן מצד ההרכבה של כל בחינה ובחינה לבדה והן מצד הרכבתם זה עם זה כמו שאנו רואים באדם השינויים מצד הגוף לבדו כפי התגברות איזה יסוד שבו ככה יהיה השינוי בבחינת גופו יש שיתגבר אצלו יסוד האש יהיה גופו באופן זה ויש שיתגבר יסוד המים יהיה גופו על אופן אחר וכל המראות שבו או גידול אבריו הכל הוא מצד ההרכבה כמבואר ברעיא מהימנא גם ידוע זה לחכמי הרופאים ושינויים שבגוף המה מצד ארבע מדות הם היסודות:
וכן יש מצד נפש גם כן השינויים האלו לכן משתנים בטבעיהם יש שהוא חסדן ויש בהיפוך וכמה מיני חילוקים עד אין קץ אך בנפש לא נגלה הרכבתם כי אם שהיא כח אחד לבד כי אם בבחינת התחברותה עם הגוף על ידי כלי הגוף אז נגלים כחות הנפש והרכבתה וכל אלו הדברים האמורים הכל מצד ההרכבה אבל בכח אחד לבדו לא שייכים כל אלו העניינים מאחר שלא יצא למהות וכח אחר כלל לא שייך בו שינויים וריבויים מאחר שהוא כח אחד לבד.
והנה אין סוף ברוך הוא אשר זה ידוע שכל עיקר יסוד האמונה אשר אין כח זולתו והוא לבדו מבלי התערבות כח אחר חס ושלום ואפס בלעדו ולא נודע מהותו כלל לכן נקרא פשוט בתכלית הפשיטות דהיינו לשלול מאין סוף יתברך שום מהות וכח אחר בלעדו חס ושלום ולכן מתארים שהוא בתכלית הפשיטות דהיינו לא כמו הפשוטים הנמצאים בעולם אשר אינם בתכלית הפשיטות כי אם פשיטותו הוא התגברות עצם כחו על שאר היסודות אבל אף על פי כן הוא כלול בהעלם מהשלשה יסודות האחרים אבל חס ושלום לומר על עצמותו שחס ושלום יש בחינת כחות הנבראים אצלו אפילו בהעלם דהעלם אם כן עשיתו חס ושלום לבעל כוחות רבים אשר אין לך עון גדול מזה להעריך בבחינתו עוד איזה כחות חס ושלום אשר בזה כל עיקר האמונה שהוא לבדו יתברך ואין זולתו כלל וכמבואר בכמה מקראות לאין מספר אשר הוא לבדו הוא ואין זולתו כלל ואם כן חס ושלום להעריך אצלו שום דבר מהדברים האמורים לעיל הן בהרכבות חילוקי הכחות מצד עצמם והן בבחינת התחברות בבחינת נפש וגוף כי אינו גוף מאחר שהוא לבדו:
פרק ב
והנה מאחר שאין לתאר מצד פשיטותו יתברך שום חילוק כחות אפילו בהעלם דהעלם אם כן מאין נתהוו השינויים מהפעולות הנמשכים בבחינת נבראים אשר כל הנבראים נפעלו מכחו יתברך וכולם נמצאים מאמיתיות המצאו ואין דבר שחוץ ממנו ומאין נתהוו חילוקי כוחותם של כל הנבראים וכקושית החוקרים אלו הארבע איכיות עצמם מאין נתהוו אם מעלול ראשון היש בעילת העילות הפכים כאלו אם תאמר הוא פשוט אם כן מאיזה מקור התחלקות האיכות דהיינו מאין נתהוו השינויים הנמצאים בעולם מצד ארבע היסודות מאחר שממנו נתהוו והוא מקורם איך תעריך אלו ההפכים אצלו יתברך: פירוש מאחר שהוא פשוט מאיזה מקור בא להם ההתחלקות אלו כי לכל נמצא מוכרח להיות מקור אם כן מאיזה מקור באו ההתחלקות האלו ומאחר שאין דבר חוץ ממנו ויוצר הכל הוא ואין נמצא בעולם שאין נמצא מאמיתיות המצאו כאשר מפורש בכל המקראות נוטה שמים לבדי רוקע הארץ מאיתי דייקא ומקראות לאין מספר המפורש בהם שמעצמותו יתברך נפעלים כל הפעולות כמו שכתוב אני ראשון ואני אחרון ותחת כל השמים לי הוא: ותולה ארץ על בלימה: ומתחת זרועות עולם ואת השמים ואת הארץ אני מלא ויוצר הרים ובורא רוח ומגיד לאדם מה שיחו וכדומה להם עד אין מספר שמורים שאין דבר חוץ ממנו כביכול ואם כן מאין נתהוו אלו החילוקים וגם איך נמצא גבול מבלי גבול:
אשר על זה גילו המקובלים עשר ספירות דאצילות להורות שכל השינויים המתהוים בעולם וכל חילוקי הכחות הנמצאים הן מצד ארבע יסודות וחילוקיהם והרכבתם ושינוי הנבראים והתחלקות העולמות בהדרגתם זה למעלה מזה והשתנות העיתים והתחלפות הזמנים וכל פרטי השינויים הנמצאים בעולם לאין מספר הכל הם על ידי הספירות אבל לא מצד עצמותו חס ושלום ומצידיהם הם הארבע יסודות וכל ההרכבות שבעולם והמה נקראים כלים להסתיר אור עצמותו יתברך בכל הנמצאים באופניהם וגם מצידיהם נראה העולם לבעל גבול והמשילו זה במשל התפשטות הנפש בגוף אשר ההתפשטות מתחלק באופנים שונים דהיינו שאין שוה התפשטות והתגלות הנפש במוחו של אדם אשר התגלותה הוא בבחינת מושכל להתגלותה בלב שהתגלותה היא במדות ואין דומה התפשטותה שבלב להתפשטותה בראיה ושמיעה ובריח ובדיבור ובמישוש ובהילוך אשר התגלותה הנגלה בכלי הגוף מתחלקת בכמה אופנים שונים זה מזה:
והנה מצד הנפש בעצמה הנמשך בבחינת חיות להגוף הכל הוא כח אחד וחיות אחד שוה לכולם ובכלל הכל הוא עצם הנפש באין הבדל כלל בבחינת עצם החיות בלי שום התחלקות הבחינות כי אם מצד ההתגלות הוא השינוי מצד כלי הגוף כי כלי המוח מוכשר לקבל השכלה וכלי הלב מצד אופן כליה ותיקונה אינה יכולה לקבל כי אם בחינת מדות וכן בכל הכלים לפי אופן תיקון כליהם ככה נגלה בם מעצם הנפש אבל בעצם הנפש המחיה את הגוף הרי היא מחיה את כל כלי הגוף בשוה וכולם חיים בעצם אחד והמופת לזה כי תיכף כשנגמר בשכלו לעשות הדבר שהוא רוצה עושין תיכף כלי המעשה בלי עיכוב כלל הגם שמצד התגלותם אינם בערך אחד ורחוקים בבחינת גדריהם זה מזה בהבדל עצום כמו למשל הרגלים אינם בערך קבלת שכל בבחינת כליהם אף על פי כן עושין תיכף פעולת השכל אין זה כי אם מצד השתוותם בבחינת עצם חיות הנפש:
נמצא אין השינוי כי אם מצד הכלים אבל עצם הנפש לא משתנית כלל וכל התוספות והחסרון המה הכל מצד הכלים והכלים בעצמם אין פועלים שינוי בהנפש כמו למשל אם יהיה פגם באחד מהכלים לא תפגום בזה בכח הנפש כלל כידוע כן כביכול בנמשל כי כל השינויים והתחלקות הכוחות מהארבע יסודות וכל ההרכבות וכל פעולות המשתנים הוא הכל על ידי הספירות שהם בחינת כלים להסתיר אור עצמותו יתברך שיהיה נגלה באופנים אלו בכל פרטיהם והתחלקותם המה על ידי כלי הספירות שהם מדת חסדו וגבורתו ותפארתו והם הנקראים כלים וכמאמר התיקונים חסד דרועא ימינא גבורה דרועא שמאלא תפארת גופא נצח והוד תרין שוקין כו' דהיינו כמו שדרועא הוא כלי להיות נגלה ממנו פעולת הנפש וכו' כן נקרא חסד כלי להיות נגלה ממנו פעולת אין סוף יתברך וכן על ידי הגבורה וכו':
נמצא השינוי הוא מצד כלי החסד להיות נגלה באופן חסד וכן על ידי כלי הגבורה נגלה המשכתו יתברך בבחינת גבורה וכן על ידי כלי התפארת נגלה אור עצמותו יתברך בבחינת תפארתו וכן על ידי כלי הנצח נגלה המשכתו יתברך בבחינת ניצוח וכן בכולם וכן על ידי הרכבתם זה בזה דהיינו בחינת חסדו יתברך שהיא כלי כנזכר לעיל עם גבורתו ותפארתו וכפי הרכבתם זה בזה ככה נתגלה המשכת אור עצמותו יתברך לפי אופן התחברותם ומצידיהם המה כל השינויים הנמצאים בעולמות לפי התגברות איזה כלי ככה נגלה ההשפעה מאתו יתברך באופן זה פעם יתגבר החסד ופעם יתגבר בחינת גבורה ופעם יתגבר התפארת ופעם יתחברו באופן המזיגה ומזה נמשכו הריבויים ועל אלו המדות יש כלים באיזה אופן להמשיך החסד והגבורה והתפארת והם נקראים שלש ראשונות שהם חכמה בינה דעת שהמה כלים להנהגת המדות ההם ולצרפם ולחברם ולהרכיבם בכדי להתגלות הפעולות נמצא כל השינויים והריבויים המה הכל מצד הכלי וגם מצד הכלי הוא ההסתרה לבחינת בלי גבול בכדי שיהיה נראה ונגלה בבחינת גבול אבל אור עצמותו יתברך המתמשך בתוכם הוא נמשך בהשואה גמורה ומהוום ומחיים בהשוואה בלי שום חילוק ופירוד וכוחות משתנים כי אור עצמותו יתברך הוא בכל העולמות ובכל בחינות כוחות המתחלקים נמצא חיותם של כל העולמות שהוא אורו יתברך הנמשך דרך הכלים האלו הוא הכל בשוה ומצד עצמותו שוה התמשכותו יתברך בשמים ובארץ ובכל חילוקי דרגין בהשואה גמורה בלי חילוק והבדל כלל ותבין זה על פי משל בהבדל מאדם הרוצה להתמשך לאיזה דבר הרחוק מגדרו או רוצה לגלות ממהותו להיות נגלה ממנו מהות אחר הקטן ממנו או להסתיר רצונו ומהותו באופן אחר לאיזה טעם ומכוון הידוע לו: והנה מאחר שהדבר הוא בבחינת ריחוק ממהותו מוכרח להשכיל בחכמתו ובינתו ודעתו באיזה אופן להתמשך להדבר אם לחסד או לגבורה בכדי להוציא מחשבתו אל הפועל נמצא חכמתו ובינתו ודעתו וחסדו וגבורתו המה כלים להמשיכו להדבר הזה איך ובאיזה אופן להמשיך מערכו לערך הקטן ממנו אשר אינו בערכו אבל אחר שנמשך לזה הרי מהות האדם עצמו הוא הנמשך בבחינה זו כמו שנמשך בבחינת ערכו ואין השינוי הוא אלא מצד הגילוי כי בחינת הגילוי שמתגלה בבחינת מהות ערכו אין שוה להגילוי הנמשך בדבר הרחוק מערכו וקטן ממנו דהיינו שנגלה באופן הקטן אבל בעצם המשכתו הוא נמשך בהם בשוה והשינוי הוא על ידי הכלים שהם החכמה והחסד המסתירים ההתגלות אבל לא בעצם המשכתו גם המשכת נפשו בחכמה וחסד הכל הוא בהמשכת עצם חיותו באין שינוי. כן הוא כביכול בנמשל כי כאשר עלה ברצונו הפשוט לגלות שלימותו יתברך להיות נגלה בשמים ממעל ועל הארץ מתחת ולמהוי שולטנותיה עילא ותתא ומכל סטרין:
והנה מצד פשיטות אורו יתברך בבחינת אין סוף הלא אינו בערך ההתגלות כלל לכן הפעיל ממנו יתברך והאציל הכלים דהיינו בחינת חכמה בינה דעת איך ובאיזה אופן יהיה ההמשכה אם לחסד או לגבורה או לתפארת והאציל כלי החסד והגבורה איך להסתיר אורו יתברך בכדי שיהיה נגלה בבחינת הנבראים בבחינת יש בכדי לגלות אורו יתברך בשמים ממעל ועל הארץ מתחת בכל פרטי המציאות הנמצאים בכדי להתמשך בהם:
אבל בחינת המשכתו יתברך הוא שוה בהם כי מאחר שהמשיך אורו יתברך הוא עצמו הנמשך בהם בלי שום הבדל ואין השינוי כי אם מצד הנגלה שאינו שוה התגלותו שקודם הבריאה לאחר הבריאה וגם אינו שוה ההתגלות בעולמות עליונים כמו בתחתונים וגם אינו דומה התמשכותו יתברך בהתגלות נברא זה לבחינה זה נמצא כל השינוי הוא מצד ההתגלות וכל ההתגלות הוא מצד הכלים אבל בעצם המשכתו הוא שוה בכל ההתמשכות כמשל הנזכר לעיל:
וגם המשכתו בבחינת חכמה שהוא אור עצמותו הנמשך בחכמה ומדות שהם הכלים הכל הוא המשכת עצמותו יתברך בלי שינוי ועל כן נקראו כלים כמו למשל בהבדל מאדם העושה פעולתו על ידי הכלי הרי הכלי נבדל ממהות האדם ואינה בערכו ועל ידי הכלי פועל פעולת רצונו כן כביכול מאחר שאין להעריך אצלו יתברך חכמה ומדות מצד פשיטותו יתברך נקראו חכמה ומדות כלים שהמה מהות נבדל מערכו ומהות הכלים האציל מאין כמו שכתוב והחכמה מאין תמצא וכן נקראו בלשון רבותינו זכרונם לברכה בעשרה לבושים נתלבש הקדוש ברוך הוא כמו שלבוש הוא מהות נבדל מהאדם כי אם על ידי הלבוש מתראה בו כן כביכול הספירות המה מצד ערכם מהות נבדל לגבי עצמותו יתברך אשר אין להעריכו בזה וכמו שעל ידי הלבושים כפי אופנם ככה הוא התגלות האדם כי אינו דומה התגלות האדם בלבוש יקר להתגלותו בלבוש גרוע והשינוי הוא מצד הלבושים הנגלה על ידיהם בבחינת גילוי אבל באדם עצמו אין שינוי כי הוא עצם האדם המתלבש בלבוש זה כמו בלבוש זה בלי שינוי מהותו כי אם השינוי הוא בהתגלות כן הוא יתברך המתגלה על ידי הספירות כפי אופן הספירה שמתלבש בה כן הוא התגלותו יתברך אם לחסד או לגבורה כנזכר לעיל:
אבל בעצם עצמותו הוא הנמשך ומתלבש בהם בלי שינוי מהותו כלל והחכמה והחסד המה נערכים לגבי מהותו כמו לבוש נבדל וכמו כלי מצד שאין להעריכו בזה מצד פשיטותו יתברך ולכן כל התחלקות הארבע יסודות הנגלים לנו אינם התחלקות בעצם למהות אחר חס ושלום כי אין מהות נמצא זולתו יתברך כי אם התחלקותם המה מצד הספירות שהם כלים להסתיר נגלים למהותים חלוקים והספירות המה מקורים להיסודות וחילוקיהם והרכבתם כי כל התחלקות היסודות הוא בבחינת הספירות כי חסד הוא יסוד המים וגבורה הוא בחינת אש ותפארת הוא בחינת רוח ומלכות הוא בחינת עפר ונמצא אין התחלקותם מצד העצם חס ושלום כי מצד העצם הכל הוא מהות אחד שהוא מהותו יתברך אשר לא נודע כי אם ההתחלקות הוא מצד הגילוי שהם הכלים:
וזהו מה שמבואר בספר יצירה עשר ספירות בלי מה דהיינו שנקראו ספירות שמצידם נספרו כל בחינות הנבראים באופנים שונים ובבחינות התחלקות:
גם נקראו ספירות מלשון ספיר אשר כלול מכמה גוונים כן על ידי כליהם מתגלים אופנים שונים אבל הם בלי מה דהיינו שהם בלי מהות כי מהות מורה עצם הדבר כמו שהוא נגלה לנו אין מהות מים שוה למהות האש וכן בכל נברא בכל מין ומין נראו למהותים חלוקים לכן ביאר שחס ושלום שיהיה השתנות בעצם המהותים כי אין נמצא בעולם מהות אחר זולתו כי אם המהותים הנגלים המה מצד הספירות דהיינו החסד והגבורה כנזכר לעיל אבל לא תאמר שהחסד או הגבורה הם איזה מהות בעצם חס ושלום כי לא יש מהות ועצם אחר מבלעדו כי אם מצד כליהם והסתרתם נגלים לבחינות מהותים אבל בעצם אינם מהות כלל כי הוא יתברך מהות כל המהותים ואין במציאות מהות אחר זולתו יתברך ולכן נקראו כלים כנזכר לעיל:
פרק ג
והנה הגם שנקראו כלים ולבושים דהיינו שהם מהות נבדל לגבי עצמותו יתברך אל תאמר חס ושלום שהמה נבדלים בעצם כמו הבדלת הכלים מבחינת אדם אשר המה נבדלים במהותם לגמרי כי אם בחינת הבדלתם הוא מצד השיעור והערך שאנו מעריכים מצד שאין להעריך ולתאר את הכלים והמדות לערכו יתברך אשר מושלל מזה כנזכר לעיל לזה נקראים בשם כלים. אבל באמת גם הכלים חס ושלום שהמה מהות נבדל מעצמותו מאחר שאין זולתו יתברך ואין דבר נמצא בלעדו הלא גם הכלים אינם דבר זולתו חס ושלום ומצד הבדלת ערכם נקראים אצילות לשון הפרשה דהיינו שהאציל יתברך מאין סוף מדות מהעדר אל הויה מחודשים ממש מאין ואפס המוחלט והוא יתברך מיוחד בהם ונקראים הספירות אחד מחמת יחודו בהם:
והם נקראים עשר ספירות בלי מה הגם שהם ספירות דהיינו שמהם ועל ידיהם נתהוו הנבראים כמו שכתוב כולם בחכמה עשית שאין נברא בעולם שלא נעשה על ידי חכמה פרטיות וכוונה מיוחדת באופנים שונים אף על פי כן הם מיוחדים בתכלית היחוד בעצם בלי שינוי כלל לגביה יתברך כי אם מצד הנבראים אשר מוסתר בהם כח השופע לכן נראה להם להתחלקות פרטים אבל לגביה כביכול הם בטלים כזיו השמש בשמש אשר הזיו שם לאין ואפס המוחלט ממש כמבואר בשער היחוד והאמונה של אדונינו מורינו ורבינו נשמתו עדן עיין שם הגם שכל הפרטיות הם בכחו יתברך אף על פי כן הם מיוחדים בתכלית בלי שינוי ופירוד כלל חס ושלום: וזהו דבר שאין בכח שכל האדם להשיג זה לכן נקראו בלי מה ואנת הוא חכים ולא בחכמה ידיעא הגם שמתמשך בבחינת חכמה ומדרך ההכמה הוא להתחלקות ולשינויים ולהגביל כנזכר לעיל אך לא בחכמה ידיעא כי הוא ומדותיו יתברך מיוחדים בתכלית ואיך ומה לא ידיעא:
ומה שנקרא חכמה ומדות הוא לגבי דידן המקבלים וכמאמר הרעיא מהימנא דלעיל (בהקדמה) שהוא מסטרא דנחית לאמלכא על בריין דאיהו אתדמי להון כפום דמיון דילהון כמו שכתוב וביד הנביאים אדמה ואתקרו מדות כפום עובדיהון דבני נשא שם הוא התגלות התחלקות המדות בכל פרט ופרט: מחמת שמוסתר בהם כח השופע אבל לגביה כביכול נאמר לאו מכל אילין מדות כלל הגם שבהם ועל ידם נפעלים בחינת היש הנברא בכל פרט והוא יתברך המהוום ומחיים ומקיימם בכל פרט בכוונה פרטיות ולית אתר פנוי מיניה אך אף על פי כן אין פועלים בו ריבוי ושינוי חס ושלום ומיוחדים ממש כמו קודם התמשכותם. לכן מכנים אותם בשם מדות מצד התמשכותם בבריאה יצירה עשיה אבל באמת אצלו יתברך הם אינם מדות ואיהו וחיוהי וגרמוהי חד ממש:
וזהו הוא היודע והוא הידוע והוא המדע ואין הנבראים מוסיפין בו ריבוי ושינוי אפילו אחר צאתם לחוץ כמבואר באריכות בשער היחוד והאמונה. וזהו המפורש ברעיא מהימנא הנזכר לעיל שעל זה נאמר ותמונת הוי"ה יביט ולא מסטרא דברא ויצר באתווי כי משה רבינו עליו השלום היה מייחד הבריאה יצירה עשיה אליו יתברך כי היה בחינת מ"ה ולכך נאמר ותמונת הוי"ה יביט דהיינו התכללות ויחוד המדות שמהם כל פרטי התחלקות במקורם ושרשם ויחודו יתברך בהון וזהו ותמונת הוי"ה יביט שהיה מביט בכל הנבראים יחודו יתברך שהוא בחינת הוי"ה והיה מייחד הבריאה יצירה עשיה כאשר הם באמת לגביה מיוחדים בכוחו יתברך בלי שוס שינוי ולא הביט והבין בהם בחינת פירוד חס ושלום כמו שהם מצד הנבראים בבחינת הסתר כנזכר לעיל כי היה מביט בפנימיות כאשר הם לגביה יתברך שהוא מצד הוי"ה ברוך הוא ולא מסטרא דברא ויצר באתווי דהיינו שלא היה מביט בהם מסטרא דנבראים ולא הסתירו הנבראים לגביה להיות נראים ליש ונפרד וזהו לא מסטרא דברא ויצר באתווי:
והנה אפילו בחינה זו דהיינו שהיה מביט תמונת הוי"ה ברוך הוא דהיינו התאחדותם מצד הוי"ה ברוך הוא זהו גם כן מסטרא דנחית לאמלכא על בריין דהיינו בבחינת התפשטותו יתברך בבריאה יצירה עשיה נאמר בו היחוד כנזכר לעיל וזהו ותמונת הוי"ה יביט כי אני הוי"ה לא שניתי על ידי שהיה מייחד בבחינת ביטול היש בבחינת אין נקרא תמונת הוי"ה יביט דהיינו הגם שנמשכו בבחינת ריבוי והתחלקות אף על פי כן היה מייחדם: אבל באתריה דהיינו בערך אין סוף בעצמו לא בבחינת התפשטותו על זה נאמר כי לא דאיתם כל תמונה כי לשון יחוד נופל על מה שאנו רואים התחלקות הדרגין אך אף על פי כן המה מיוחדים וזהו מסטרא דנחית לאמלכא על בריין בבחינה זו נדאים התחלקות אבל בכוחו הם מיוחדים ועל זה נאמר ותמונת הוי"ה יביט שהוא בחינת אותיות שהוא שם הוי"ה ברוך הוא אשר בשם הוי"ה ברוך הוא נגלו בחינת אותיות שהם כלים כי כל הכלים המה על ידי האותיות דהיינו המשכתו יתברך בבחינת עולמות:
ולכן שם הוי"ה הוא בבחינת אצילות שהוא מסיטרא דנחית לאמלכא על בריין ולכן ארבע אותיותיו מורים על המשכתו יתברך בעולמות כי י' הוא חכמה וה' היא בינה וא"ו הוא ו' קצוות וה' תתאה היא בחינת מלכות אך הגם שנחית לחילוק דרגין בבחינת אותיות וכלים אף על פי כן המה מיוחדים אצלו יתברך בלי שינוי אבל מסטריה דהיינו שלא בבחינת התמשכותו יתברך שהוא מסטרא דנחית לאמלכא על בריין כי אם בבחינת עצמותו יתברך לבדו אסור לצייר ליה בשום אות ונקודה כנזכר לעיל דהיינו לייחס איזה התחלקות חס ושלום לגביה אפילו ברשימו והעלם ואינו נופל בו יתברך לשון יחוד כמאמר ולפני אחד מה אתה סופר וכמו שיתבאר ואסור לצייר ליה בשום אות ונקודה בעלמא וכמאמר הזוהר הקדוש אי"ן סו"ף לית ביה רשימו כלל כי כל דבר המתגלה היתה קודם התגלותה עדיין בהעלם וכשהיא בכחה נעלמה נקראת רשימו דהיינו שנתרשמה בכח כמו באדם חכמתו הנמשך בדרך פרט הרי הפרט ההוא היה קודם גילוייו בכח חכמתו בהעלם ואז נקראת רשימו דהיינו שנתרשמה בכח חכמתו כי לשון רשימו שנתרשמה בכחו מה שאין שייך כל זה באין סוף ברוך הוא:
כמו על דרך משל באדם שחכמתו וחפצו המתמשך לאיזה דבר הרי אותה החכמה והחפץ שייך לנפשו מחמת שנפשו רוצה ונצרך להתפשטות זה הגם שקודם התגלותה היתה כלולה ביחוד בנפשו אף על פי כן היא נתרשמה בכוחו מחמת שכל עיקרו ומהותו של אדם הוא החכמה שהוא מורכב מכמה דברים מנפש וגוף ונצרך להתפשט לדבר הזולת נמצא חכמתו הגלויה נרשמת ונתכללת בכוחו. אבל באין סוף יתברך חס ושלום לומר כן שהחכמה המתפשטת בנבראים היא נרשמת בכחו מאחר שהוא עצם פשוט ואין זולתו להתמשך ואינו בערך רצון וזולת כלל לכן לית ביה רשימו כלל לא מיניה ולא מקצתיה על דרך משל כאשר אי אפשר לומר באדם הגשמי שהדומם יש לו איזה שייכות בשכלו מאחר שאין ערך זה לזה: וכמבואר בשער היחוד והאמונה כאשר אי אפשר לומר על חכמה עמוקה ורמה שאין יכולת למששה בידים מאחר שאין חוש המישוש נופל על זה ואין להם ערך ויחוס כלל:
ככה חכמה לגבי מאציל כביכול אשר הוא רוממות מעלות לאין קץ ממעלת החכמה מערך מדרגות דומם להשכל אינו נופל בו לשון רשימו לכן נאמר לית ביה רשימו כלל כי אם מגו סתימו דסתימין מריש נחיתו דאין סוף נהיר נהירו דקיק: כי סתימו נקראים הספירות שהם נקראים עלמין סתימין דלא אתגליין דהיינו הגם שכל ההתחלקות הוא על ידיהם כמו שכתוב כולם בחכמה עשית אך עליהם נאמר חכים ולא בחכמה ידיעא כי אינם מושגים כי הם בלי מה כמבואר לעיל לכן נקראים סתימו:
וסתימו דסתימין הם בחינת עתיק ואריך שאין סוף יתברך הוא סותם בהם בחינת הסתימין הנזכר לעיל על ידי כחו הכל יכול לאחדם במקורם בבחינת יחוד גמור כמו שיתבאר לכן נקראים עתיק ואריך סתימו דסתימין דהיינו שסתימתם יותר סתום מהספירות הנקראים סתימין:
וזהו בבחינת המשכתו לספירות אבל אין סוף בעצמותו יתברך שלא בבחינת המשכתו הוא לגו סתימו דסתימין שאין שייך לומר בו בחינת סתימו ואפילו סתימו דסתימין כי סתימו הוא שאנו רואים המשכתו אבל לא נודע איך ומה נקרא סתום:
אבל אין סוף בעצמותו אינו בערך השגה ולא תליא ביה שאלתא כלל ואין ערך לומר עליו בחינת סתום כידוע בזוהר שלהספירות קורא סתימין ולעתיק ואריך קורא סתימו דסתימין וטמירו דטמירין אבל אין סוף בעצמותו יתברך נקרא סתימו דכל סתימין וטמירו דכל טמירין וכמו שיתבאר בעזר השם ועל כן נאמר מגו סתימו דסתימין דוקא שהוא לגו מכל סתימין באופן שלא נמצאו אצלו יתברך כח הספירות והתחלקותם באיזה מציאות כלל הגם שממנו הכל ומריש נחיתו דאין סוף הוא הקו המתפשט ממנו גם כן לא ידיעא עד דאתפשט באתר ראית ביה אתוון רשימין הוא הכתר ושם נקרא רשימין דהיינו הגם שבכתר עדיין הם סתומים ואינם נראים ומתגלים כלל ההמשכה מן הכלים וחס ושלום לומר שם עדיין כלים כי הוא התפשטות אור אין סוף בעצמותו יתברך אבל מאחר שהכתר הוא עומד להתמשך בבחינת רצון להתפשט בכלים דהיינו חכמה ומדות אז שייך לומר שנתרשמו שם בהעלם שהם בבחינת רשימו כנזכר לעיל וזהו קוצו של יו"ד שהוא בחינת רשימו בלבד שעדיין לא בא להתגלות אותיות כי אם להורות שממנו יצאו האותיות שהם הספירות:
וזהו בבחינת רצונו יתברך להתמשך אז נעשה בו הרשימו כנזכר לעיל: אבל בבחינת עצמותו יתברך לא נתרשמו כלל ודי למבין:
פרק ד
ובזה יובן מה שכתוב בפרדס ובאלימה שהספירות הם הויה מחודשת לגמרי מההעדר אל הויה כמו שהבריאה היא התהוות יש מאין לגמרי דהיינו שהיש הוא אין ואפס ממש קודם התהוותו ואין לו שייכות כלל אפילו בדרך עילה ועלול רק התהוות חדשה מההעדר ממש אל הויה: ככה כביכול הספירות דהיינו חכמה ומדות המציא אותם המאציל ברוך הוא הויה מחודשת לגמרי שלא היו שם במציאות כלל:
ולכך נאמר בספר אלימה כי אפילו רעוא דרעוין המסולק מכל הרצונות עם כל זה אינו קדמון כקדמותו אלא מחודש ונתחדש אלא שלרוב הקורבה למאציל יתמצע בין מאציל לנאצלים:
לכן קורא בעץ חיים לאדם קדמון שהוא בחינת כתר בערך העולמות אדם דבריאה הגם שהוא עדיין המשכת אור אין סוף בעצמותו יתברך ואסור לכנות אותו בשם כלים חס ושלום כמבואר בעץ חיים כי אם בדרך השאלה דהיינו שמשאיל לו שם אחר שאינו שמו ככה אין לכנות ספירות באדם קדמון כי אם שמשאיל לו שם הספירות אבל לא בעצם והשאלה הוא מצד התמשכותו כביכול אבל לא בערך עצמו לכן מבואר שם כי בפנימיות אדם קדמון אסור לנו לדבר בו כלל ואף על פי כן קורא לו אדם דבריאה מחמת טעם הנזכר לעיל כי כמו שהבריאה מחודשת מאין ליש דהיינו שהבריאה לא היה במציאות כלל קודם הבריאה כן התמשכות הזו מאין סוף מחודשת לגמרי:
וכמבואר בדברי הרמ"ק זכרונו לברכה כי אין שום עילה במציאות שלא תהא מחודשת ואין שום נמצא מחוייב המצאתו ממנו כי מאחר שהוא יתברך פשוט בתכלית הפשיטות ואינו מקבל הפעולות ולא שם חכמה ומדות שהמה נקראים פעולות וסיבות כי הפעולות והסיבות הם מורים על חסרון וריבויים והשתנות והגבלות והזולת אשר חס ושלום לדבר זה באין סוף אשר הוא שלם בעצם השלימות ופשוט בתכלית הפשיטות ואין זולתו ואין דבר שצריך לו ואינו חסר כלל וכן כל הנמצאים מאתו הם הכל בדרך יש מאין המוחלט אשר אינם במציאות כלל הגם שהם הכל מכחו יתברך ולכן המשיל הרמ"ק זכרונו לברכה המשל מאבן החלמיש אשר אין האש באבן במציאות ואף על פי כן מוציא האש על ידי הכאה: כן הספירות אין לתאר באין סוף יתברך שום תואר המציאות אצלו יתברך ואף על פי כן המה נפעלים מכחו יתברך: אבל באמת שמעתי בפירוש מרבינו הקדוש נשמתו עדן שאפילו המשל הזה לא יצדק כי אם במוחא סתימאה שבכתר הגם שבמוחא סתימאה אין בו ערך למדות מאחר שהוא בחינת אין סוף אף על פי כן ממנו נובעים הספירות על ידי השערות שבמוחא סתימאה ואז יצדק המשל בו מאחר שעומד להתמשך הרי יש בכחו המשכה לכח המדות הגם שבערך עצמו אין בו מדות כלל:
וזהו המשל מאבן החלמיש דהיינו שהכתר ומוחא סתימאה שבו הוא כחו יתברך בבחינת אין סוף אשר אין להעריך אותו לשום ספירות המורים התחלקות אבל אף על פי כן ממנו נובעין מצד רצון ההמשכה אשר בכחו יתברך אשר לא נודע אבל לא קודם התמשכותו כביכול כי אם כשתעריכו בערך עצמותו שלא בבחינת המשכה לא יצדק כלל אפילו המשל הנזכר לעיל כי במשל הנזכר לעיל הגם שהאש אינו מתגלה כלל ועיקר לא מיניה ולא מקצתיה אף על פי כן יש בו איזה כח בהעלם שעל ידי הברזל יוצא ממנו האש. אבל אין סוף יתברך מצד עצמותו כביכול אשר הוא אינו מערך מדות כלל אפילו בהעלם אין שייך בו לומר שעל ידי הפעולה יתגלו מאתו הספירות ודי למבין וכמאמר ר' עזריאל בשם הר' יצחק סגי נהור שהבאתי לעיל שאין סוף אין לומר בו לא רצון ולא חפץ ולא כוונה ולא מחשבה אף על פי שאין חוץ ממנו אין לומר בו דבר שנראה ממנו שהוא מוגבל כי כל מוגבל משתנה ואין אצלו יתברך לא שינוי ולא חילוף:
ומה שאמרו רבותינו זכרונם לברכה כשעלה ברצונו הפשוט הוא לשלול דעת הכופרים שאומרים שהעולם הוא במקרה בלא כוונה לכן אמרו זכרונם לברכה כשעלה ברצונו דהיינו שבריאות העולם היה ברצון ובכוונה מאתו יתברך:
אך בכדי לשלול דעת ההיפוך חס ושלום שיש לו איזה רצון כמחשבתינו והשגתינו על פי שכל בחינת רצון ממש אשר זה מורה על שינוי כי כל רצון משתנה מקודם רצונו לאחר רצונו וכל רצון הוא לאיזה דבר שחוץ ממנו גם יש דבר שקודם לו המביאו לידי רצון הזה כאשר אנו רואים מבשד ודם שהוא רוצה איזה דבר מחמת שנצרך לחיי נפשו הרי כחו וחיותו שבנפשו מכריחו לזה הרצון וכל רצון הוא מורכב ומורה על חסרון שרוצה דבר שלא היה אצלו מקודם מה שחס ושלום לדבר כל הבחינות באור אין סוף:
לכן לשלול הדעה זו אמר הפשוט בלי הרכבה ושינוי ודבר שקודם לו חס ושלום ואין נצרך לשום דבר ואם תאמר מאחר שהוא פשוט איך נתהוה הרצון ולאיזה דבר נתהוה ואיך הוא התחדשותו וכו':
על זה ביאר החכם זכרונו לברכה באלימה כנזכר לעיל אמנם יקשה מהאמונה אל האמונה שאם כן נמצא לו עת שרצה ועת שלא רצה ואם כן יחודש לו הפעולות וכו' ועניינים כאלו כולם נסתרים ונעלמים כמו שנפלא ונשגב מרעיון שום נמצא השגות אמיתות עצמותו כך לא ישיגו פעולתו ועת פעולתו מאחר שאין אנו משיגים בו כלל ועיקר ומתעלה רוממות מעלות לאין קץ ממדות החכמה והשכל אין לנו השגה בו כלל:
כי באמת על פי שכל לא תושג זה איך יהיה דבר והיפוכו בנושא אחד דהיינו שיהיה לו רצון כביכול ואף על פי כן לא ישתנה ולא יתחדש כנזכר לעיל:
אבל אצלו יתברך שהוא למעלה משכל כל רעיון יכול להיות כל הדברים מעצם ונושא אחד לכן נקרא אדם קדמון אדם דבריאה מאין ליש דהיינו שאינו מושג המשכתו כי התמשכות על ידי עילה ועלול הרי העלול בכח העילה כמו חסד שנמשך מחכמה שמקודם היה החסד הזה בחכמתו ונכלל בו בהעלם וכאשר נתגלה חסדו יצא מההעלם אל הגילוי ואנו רואים מקום מוצאו של החסד: אבל שיתהוה למשל מחכמה דומם גשמי אינו שייך לומר שהדומם היה מקודם נעלם בחכמתו ועתה יצא לגילוי אשר מחולקים המה ונבדלים בגדרם בריחוק רב אשר אין לתאר על זה העלם וגילוי כי אין מושג מקום מוצאו לכן נקרא מאין ליש דהיינו שאינו מושג מאין נתהוה:
כן כביכול נקרא ראשית המשכתו בעולמות בבחינת בריאה מאין ליש מחמת שאינו בערך המשכה ופעולה כלל אין לתאר כח המשכתו יתברך בבחינת יש כי אם בבחינת פלא: מאחר שכח היש אינו בערך כלל ומובדל בגדרו רוממות מעלות לאין קץ מערך השכל לדומם לכן כח המשכתו זו היא פלא שהיא בחינת אין: אך אף על פי כן אינו חס ושלום יש גמור כאשר הוא בבחינת בריאה ממש כי המחשבה קדומה הכל עדיין אין סוף ממש רק שאנו קוראים לכח זה מחמת שאי אפשר להעריך בו כח היש נקרא הכח הזה שהוא שורש לבריאה מחודש בבחינת פלא כמו שהבריאה מחודשת מאין ליש ודי למבין: לכן נאמר בזוהר הקדוש אין סוף לא תליא ביה שאלתא ולא רעיונא ואסתכלותא דמחשבה כלל אלא להאמין שהכל מאתו יתברך ואף על פי כן אין דבר נוסף ומתחדש אצלו יתברך: הגם שבערך המשכתם המה מחודשים מאין ליש כי הוא יתברך אינו מקבל שינוי חס ושלום ועל כן לא תליא שאלתא ביה כלל ודי למבין:
פרק ה
ובזה יובן מאמר רבותינו זכרונם לברכה במופלא ממך בל תדרוש דהיינו בכוחו יתברך המתמשך בבחינת פלא שהוא נקרא מופלא אין לנו דרישה כלל כי אם במה שהורשית התבונן דהיינו במה שנמשך ממנו יתברך לייחדם במאציל ברוך הוא וזה נקרא מה שהורשית כי הנה אנו רואים שכל הפעולות נפעלים מאתו יתברך והכל נמשך ממנו יתברך בזה יהיה ההתבוננות שכולם הם מאמיתיות המצאו ולייחד הנפעלים במקורם:
ולכן בינה נקראת עתיקא דקיימא לשאלא דהיינו מי ברא אלה שהוא ההתגלות מאין נמצאו מאחר שהוא אין סוף ואין זולתו לכן כל הנמשך ממנו בהתגלות גם כן אין לומר בו שינוי וזולת חס ושלום מאחר שהכל נמצאו מאמיתית המצאו יתברך ואין דבר חוץ ממנו כביכול ולכן קיימא לשאלא על ההתגלות מי בראם דהיינו איך יצאו לפועל בבחינת יש וגבול מבלתי בעל גבול וזהו למשאל על מקורם דהיינו שבודאי מאתו יצאו מאמיתיות המצאו אבל איך ובאיזה אופן לא ידיעא והשאלה הוא בכדי לבטלם לאין סוף יתברך וזהו מצד אלה דהיינו התגלות הדרגין אית למשאל מי בראם והיינו לישאל על מקורם אבל לא למנדע בשכל איך נפעלו כי זה מושלל הידיעה וזהו מצד אלה דהיינו התגלות הנמצאים אבל קודם ההתגלות בבחינת נבראים לא אית ביה אפילו למשאל כל שכן למנדע ונקראת עתיקא דלא קיימא לשאלא כלל:
וכמאמר רבותינו זכרונם לברכה יכול ישאל אדם קודם שנברא העולם תלמוד לומר למן היום אשר ברא אלקי"ם אדם על הארץ: יכול לא ישאל אדם מששת ימי בראשית תלמוד לומר כי שאל נא לימים ראשונים יכול ישאל אדם מה למעלה וכו' תלמוד לומר ולמקצה השמים וכו' למקצה השמים אתה שואל ואי אתה שואל מה למעלה וכו' (חגיגה י"א):
ולהבין זה הנה קצה השמים נקרא בינה שהוא קצה הראשון של שמים שהם המדות שהיא מקור מוצאם על זה נאמר כי שאל נא דהיינו ההתבוננות מי ברא אלה: ועד קצה שמים שהוא בחינת יסוד המשפיע לבחינת המלכות שהוא קצה התחתון דהיינו מלכות הוא התגלות הנבראים ובינה היא ההתבוננות מי בראם ומהוום וכל השאלה היא כדי לייחדם במאצילם ברוך הוא כנזכר לעיל: אבל למעלה מבינה דהיינו לשאול בעצם מהות אין סוף לא בבחינת התמשכותו לנבראים נקרא מה למעלה כו':
וכן הוא מבואר בזוהר פרשת וארא(דף כ"ב) בטהו בהוי"ה עדי עד כו' כל בני עלמא בעיין לאתתקפא בקודשא בריך הוא ולמהוי רוחצנו דילהון ביה: אי הכי מהו עדי עד אלא בגין דיהא תוקפא דבר נש באתר דאיהו קיומא וקשורא דכולא ואיקרי עד כו' והאי עד אתר דאחיד לכל סטרין לסטרא דא ולסטרא דא לאתקיימא ולאתקשרא קשרא די לא תעדי כו' והאי עד תיאובתא דכולא לגביה כמה דאת אמר עד תאות גבעות עולם תאובתא דיובלא לגביה דעד לעטרא ליה ולנגדא ליה ברכאן ולארקאה עליה מבועין מתיקין: ותיאובתא דשמיטה לאתברכא מיניה ולאתנהרא מיניה ובגין כך בטחו בהוי"ה עדי עד דהא מתמן ולעילא אתר טמיר וגניז איהו דלא יכיל לאתדבקא אתר הוא דמיניה נפקו ואתציירו עלמין הדא הוא דכתיב כי בי"ה הוי"ה צור עולמים ועל דא בטחו בהוי"ה עדי עד עד הכא אית רשו לבר נש לאסתכלא ביה מכאן ולהלאה לית רשו לבר נש לאסתכלא ביה דהא איהו גניז מכולא אר"י קרא אוכח עליה כי שאל נא לימים ראשונים עיין שם:
פירוש שבחינת זעיר אנפין שהוא עשר ספירות דאצילות נקרא בשם עד שהוא קיומא וקשורא דכולא כי עשר ספירות דאצילות הם המקשרים בריאה יצירה עשיה לאין סוף ובהם מתגלים ומתקשרים כל הנבראים והאי עד אתר דאחיד לכל סטרין לסטרא דא ולסטרא דא דהיינו צד אחד הוא מצד בחינת אין סוף אשר הוא מושלל מבל מדה ושינוי והתחלקות:
וצד השני הוא מצד בחינת בריאה יצירה עשיה אשר הם נראים ליש גמור ושינוי וכוחו יתברך המקשרם ומייחדם לאתקשרא קשרא די לא תעדי שיהיו מיוחדים בלי שום שינוי נקרא עד שהוא בחינת זעיר אנפין כידוע לבן האי עד תאות גבעות עולם לגביה תיאובתא דיובלא דהיינו בינה ששם הוא התגלות אור אין סוף בבחינת שאלה התבוננות באור אין סוף לעטרא ליה דהיינו להמשיך לזעיר אנפין שהוא בחינת עד בחינת כתר כידוע שתפארת דבינה נעשה כתר לזעיר אנפין כי כל עיקר יחוד הספירות הוא על ידי הכתר שהוא בחינת פלא למעלה מהשכל דהיינו על ידי כוחו יתברך השוה בתכלית ההשואה ושלימותו יתברך הכולל כל הפעולות הנמצאים מאתו יתברך מריש כל דרגין עד סוף כל דרגין בהשואה גמורה הוא מייחד כל המדות המורים על התחלקות כל פרט ופרט כמו שכתוב כולם בחכמה עשית לייחדם שלא יהיה בהם שום ריבוי ושינוי והתחלקות כלל ושיהיו מיוחדים ביחוד גמור אשר על פי שכל לא יושג שני ההפכים כי אם על ידי כוחו יתברך שאינו בערך השגה הוא כל יכול לכללם ולייחדם ולהשוותם בהשואה גמורה וזה ההמשכה אשר מכוחו השוה נקרא כתר הכולל כל האצילות כמו שיתבאר לקמן באריכות: הגה"הוהנה כתר סתם הכולל הוא כחו יתברך המיחדם שאינו בבחינת השגה והבנה כלל והוא סתים מכולא אבל התגלות זה הכתר שהוא הפלא הוא בבינה דהיינו להבין זה הפלא בבחינת השגה והבנה שכל המדות וההתחלקות הם למעלה מן ההשכלה וההבנה וביטולם לאין סוף והתאחדותם למקורם וזהו בחינת בינה דקיימא לשאלא ולא למנדע דהיינו לשאלא מי ברא אלה שהם המדות מאחר שהוא אין סוף יתברך ואין זולתו ופשוט בתכלית הפשיטות ואיך יתהוו ממנו מדות המורים על התחלקות חס ושלום אבל השאלה זו היא בכדי לייחדם במקורם על ידי השאלה והבנה זו דהיינו הגם שנתגלה בחכמה ומדות אף על פי כן אינם מדות כלל ואיך ומה הוא לא ידיעא וזהו לא למנדע אך להבין שהוא למעלה מההשגה כמו למשל שאדם מבין על איזה דבר עמוק שהוא עמוק ושהוא למעלה משכלו ומחמת הבנה זו בטלים כל שכלו ומדותיו לגבי הגבוה ממנו עד שאין נחשבו מדותיו לכלום כן הוא כביכול הגם שנתמשך במדותיו בחכמה וחסד להתחלקות אף על פי כן הם אחד מחמת גילויו יתברך בבחינת בינה מתגלית בהם בחינת עצמותו יתברך שאין זולתו ושהוא פשוט בתכלית הפשיטות בזה בטלים למקורם ומתאחדים במקורם באופן שאף על פי כן הם מיוחדים בלי שינוי וזהו שבחינת התגלותו יתברך במדותיו נתגלה על ידי הבינה הזו אשר הוא התגלות הפלא שהוא הכתר אבל עצמותו יתברך דהיינו כח עצמותו יתברך המייחדם שהוא בחינת הכתר הכללי הרי הוא אינו בכלל השגה כלל ובחינת התגלות הכתר הוא על ידי הבינה כנזכר לעיל וזהו לעטרא ליה דהיינו להמשיך למדותיו בחינת כתר על ידי התפארת דבינה לייחדא ליה ודי למבין.
ותיאובתא דשמיטה לאתברכא מיניה דהיינו להמשיך יחוד מדותיו יתברך שהם בבחינת יחודא עילאה בבחינת יחודא תתאה דהיינו להמשיך יחודו יתברך שהוא יחוד הדרגין בבחינת יחודא עילאה להמשיך יחודו זה בבחינת בריאה יצירה עשיה ולהתבונן שכל הדרגין המתחלקין בבריאה יצירה עשיה הם גם כן ביחודא חד כי כל הסתר הדרגין הם רק בבחינת נבראים שנגלים לבחינת נפרדים לגבי דידן אבל באמת הם מיוחדים במדותיו יתברך המיוחדים בבחינת זעיר אנפין שהוא יחודא עילאה ולייחדם ביחודא תתאה כגוונא דלעילא לכך תיאובתא דשמיטה לאתברכא מיניה ולאתנהרא מיניה: דהיינו להתמשך יחודו יתברך בבחינת הנבראים ולקשרם ביחודו יתברך על ידי עבודת התחתונים בקריאת שמע ותפלה ותורה ומצות כידוע וזהו בטחו בהוי"ה עדי עד:
פירוש עד הוא בחינת זעיר אנפין שעד הוא לשון קישור וחיזוק כנזכר לעיל שהוא יחוד עצמותו יתברך במדותיו והתייחדות כל הנמצאים ביחודו יתברך הוא על ידי יחוד עצמותו יתברך במדותיו כנזכר לעיל שזה נקרא במה שהורשת דהיינו מצד ההתגלות שאנו רואים התהוות פרטים להתבונן שהכל הוא מכוחו יתברך ולייחדם אליו יתברך בבחינת אני הוי"ה לא שניתי שהוא הכל אחד זהו בטחו בהוי"ה עדי עד דהיינו לקשר כל הנמצאים אליו יתברך ולהמשיך יחודו יתברך בהם כנזכר לעיל:
והאי עד תאות גבעות עולם לגביה דהיינו תיאובתא דבינה הוא להמשיך היחוד במדות לייחדם ביחוד גמור כנזכר לעיל ומלכות לקבל ממנו היחוד בבחינת נבראים ליחדם על ידי תורה ועבודה בבחינת מסירת נפש כידוע וזהו לשון בטחו בהוי"ה עדי עד כי בטחו הוא לשון דביקות והתקשרות הוא על ידי מידותיו יתברך שם הוא עיקר ההתבוננות והדביקות דהיינו לאחדם במאצילם ברוך הוא עדי עד שהוא בחינת זעיר אנפין לאחד הכל במקורו דהא מתמן דלעילא דהיינו להשכיל ולהתבונן בערך עצמותו יתברך איך ומה הוא בכוחו יתברך בבחינת עצמותו הוא אתר דלא יכיל לאתדבקא אתר הוא דמיניה נפקו ואתציירו עלמין הדא הוא דכתיב כי בי"ה הוי"ה צור עולמים כי בחינת י"ה הם חכמה ובינה שהם בחינת השכלת והבנת עצמותו אשר הוא למעלה מבחינת הדרגין אשר בבחינתם נצטיירו עלמין מכוחו יתברך הבלתי בעל גבול בבחינת מדות שהם מקור לגבול אשר זהו למעלה מן השגה איך יהיה בחינת גבול בלמעלה מן הגבול ואיך יתייחדו שני הפכים אלו במקודם אין זה כי אם בבחינת השוואתו יתברך לכן הוא אתר גניז מכולא שהוא למעלה מהשגה והבנה לכן לית רשו לבר נש לאסתכלא ביה דהא הוא גניז מכולא ולית מאן דקאים על ההוא אתר כו' כי אינו בערך ידיעה והשגה כלל לכן אסור לאסתכלא ביה כלל ולא לשאלא ביה כמאמר רבותינו זכרונם לברכה למקצה השמים כו' אבל אי אתה שואל מה למעלה וכו' דהיינו בבחינת המשכות הנבראים בבחינת דרגין שם הוא השאלה להתבונן שהם הכל מכוחו יתברך מבלי גבול ולייחדם אליו יתברך ביחודא חד:
וזהו בבחינת המשכתו יתברך אבל בבחינת עצמותו יתברך שלא בבחינת המשכה דמיניה אתציירו עלמין אסור לשאול איך ומה הם בכוחו ולייחס אליו יתברך בכוחו הנמצאים אפילו בבחינת העלם דהעלם חס ושלום כי אם שלא לשאלא כלל כי אם בבחינת אמונה שהוא למעלה מהשכלה והבנה כי אם לקשר דרגין אליו יתברך ובזה הוא עיקר ההתבוננות איך שאין בו יתברך שינוי כלל מקודם שנברא העולם לאחר שנברא:
וזהו מסטרא דנחית לאמלכא על בריין אבל באתריה כביכול טרם התמשכותו אין בו שום אות וציור ונקודה כלל כי אם הוא פשוט בתכלית הפשיטות ולא נודע מהותו כלל ולא נודע כי אם מצד פעולותיו ולכן אסור לאסתכלא ביה ולשאלא ביה כלל כמאמר הנזכר לעיל אין סוף לא תליא ביה שאלתא כלל כי מאחר שבא לכלל שאלה חס ושלום הרי מורה שיש בו חס ושלום איזה שייכות להדעת ואיזה ערך ויחוס לבחינת חכמה ומדות בכחו ואיזה כוחות המשכה חס ושלום בבחינת עצמותו יתברך אשר זה מורה שיש בכוחו יתברך חס ושלום איזה רצון וכל רצון מורה להתחלקות המהות לדבר שרוצה או שנצרך לאיזה דבר או שיש חס ושלום איזה דבר שקודם לו או שחוצה לו חס ושלום ובאמת הוא פשוט בתכלית אין לך דבר שקדם לו או שחוצה לו כי אם הוא לבדו ממש ואין לומר בו שום רצון ומדות חס ושלום אפילו בהעלם דהעלם וזהו עיקר יסודותם של בעלי הקבלה נגד הטועים החוקרים הכופרים ביחוד מטעם שלא יגיעם על פי השכל איך יתהוו שני הפכים בתכלית אם האין סוף יתברך הוא פשוט בתכלית הפשיטות ואין בו לא חיבור ולא פירוד ולא כח הרכבה ולא כח השינוי איך נמשך ממנו כח הרכבות ושינויים מאחר שהוא עצם פשוט לכן יש מהם שהודו שהוא פשוט בתכלית הפשיטות ומושלל מכל התוארים רק שבהתפשטות ממנו נשתנה ונעשה להמשכה אחרת חוץ מכוחו כביכול ומחמת זה סילקו השגחתו יתברך מכל הנבראים ויש מהם שאמרו שכל כוחות התחלקות דהיינו חכמה ומדות יש בכוחו בתכלית ההעלם ודימו זה כעין היולי שנושא לאיכות היסודות ושניהם כופרים גמורים כמאמר הראב"ד זכרונו לברכה הנזכר לעיל אשר חס ושלום לדבר ולהרהר בשני הדעות דהיינו שיהיה חס ושלום דבר שחוץ ממנו כביכול אלא שכל התמשכותו הכל בכוונה מאתו יתברך והוא מתפשט בהם ומהוום ומחיים ומקיימם כביכול בעצמותו יתברך כמו שכתוב את השמים ואת הארץ אני מלא:
גם חס ושלום לדבר שהנמצאים יש להם איזה ערך ויחוס ושורש התחלקותם אצלו אפילו בהעלם כי הוא פשוט בתכלית הפשיטות כנזכר לעיל הגם שממנו יתברך נמצאו הכל והוא מתפשט בהם והוא שני הפכים ממש שלא יושג על פי חכמה ושכל איך שמהוה ומתפשט בכל השינויים והתחלקות ואף על פי כן הוא פשוט בתכלית הפשיטות ולא יהיו פועלים בו כביכול ריבוי ושינוי והוא יתברך שוה ממש כמו קודם התמשכותו כן הוא לאחר התמשכותו בלי שינוי כלל אשר לכן גילו בעלי הקבלה העשר ספירות וקראום בשם כלים ובלשון רבותינו זכרונם לברכה נקראו לבושים כמאמר רבותינו זכרונם לברכה בעשרה לבושים נתלבש הקדוש ברוך הוא וברא את העולם כו' ודי למבין.
פרק ו
ולהבין זה באר היטב אעתיק מקודם מאמר אחד מר' עזריאל שקיבל מהר' יצחק סגי נהור בן הראב"ד זכרונו לברכה אשר ידוע קבלתם מפי אליהו זכור לטוב כאשר העיד עליהם האר"י זכרונו לברכה הביאו בספר עבודת הקודש בחלק ראשון (פרק ח') וזה לשונו הוסיף השואל לשאול באיזה הכרח תכריח שיש שם עשר ספירות כי רצוני לומר כי אין שם רק אין סוף בלבד.
תשובה אין סוף הוא שלימות מבלי חסרון אם תאמר שיש לו כח בלי גבול ואין לו כח בגבול אתה מחסר שלימותו ואם תאמר שהגבול הנמצא ממנו תחלה היה העולם הזה שהוא חסר מהשלמתו חסרת הכח שהוא ממנו ולפי שאין לחסר שלימותו יש לנו לומר בהכרח שהוא בגבול מבלי גבול והגבול הנמצא תחלה הם הספירות שהם כח השלם וכח החסר ולכך יש להם כח לפעול בהשלמה וחסרון והשלימות והחסרון הם הדברים המבדילים בין דבר לדבר. ואם תאמר כי הוא בלבד כיון בבריאות עולמו מבלי הספירות יש להשיב על זה כי הכוונה מורה על חסרון המכוין. ואם תאמר שלא כיון בבריאתו אם כן היתה הבריאה במקרה וכל דבר הבא במקרה אין לו סדר ואנו רואים כי הנבראים יש להם סדר ועל סדר הם מתקיימים ועל סדר הם מתחדשים ועל סדר הם מתבטלים והסדר הזה שבו הם מתקיימים ומתבטלים הוא הנקרא ספירות שהם כח לכל מצוי הנגדר בגדר מספר ולפי שהוא מציאות הנברא שבאמצעות הספירות לכך הם משתנים זה מזה ויש בהם רם ושפל ובינוני אף על פי שכולם מעיקר אחד והכל מאין סוף שאין חוץ ממנו עד כאן לשונו:
ולבאר זה היות ידוע שאין סוף יתברך נקרא שלימותא דכולא דהיינו שכולל כביכול כל ההשתלשלות מריש כל דרגין עד סוף כל דרגין: וכמו למשל באלף אלפים הבדלות לאין קץ מאדם הגשמי אשר אין נקרא שלם בחכמה ומדות כי אם שיהיה יכול לסבול דבר והיפוכו לחברם בהמשכתו להתמשך לשם ולהפכם אליו. ולתרץ כל הקושיות המנגדים ולמצוא דבר חכמה בכל הדברים הרחוקים מגדרו כמו לעשות מעפר זהב וכדומה לזה ולעשות כל האומנות על פי חכמתו ושיוכל להשפיע חכמתו אפילו לקטן שבקטנים ולהמציא משל וכל אשר הוא שלם יותר בחכמתו יכול יותר להתמשך למטה לסבול דבר והיפוכו ולהפכו אליו כנזכר לעיל וכמו שכתוב וידבר שלשת אלפים משל כו' ואם לא יהיה בו כל הדברים הנזכרים לעיל הרי אינו נקרא שלם וכידוע כי בטבע השלימות כל מה שיתפשט חכמתו הגדולה בכל דבר ולהשכילו בכל פרטי פרטיות ושלא יהיו מנגדים ומסתירים ושיהיה יכול להתמשך מגבוה שבגבוהים לנמוך שבנמוכים ולא יחסר מחכמתו אדרבה להמשיך חכמתו לשם:
והנה בעת התגלות חכמתו הגדולה הרי חכמת הקטן שבקטנים אין ערך לגבי חכמתו הגדולה והיא בבחינת ביטול במציאות לגבי חכמה הגדולה ומכל שכן להעריך את החכם בחכמת הקטן דהיינו למשל להעריך מי שהוא למדן מופלג שהוא יכול לצרף את האותיות מאחר שהוא נעלה במדרגתו מעלה מעלה מזה הערך איך תעריכו בזה אפילו בערך דערך ואם אתה מעריכו בזה הרי אתה מחסר שלימות חכמתו העמוקה וכמשל ממלך בשר ודם שיש לו אלף אלפים דינרי זהב ואתה מעריכו שיש לו פרוטה הרי גנאי הוא לו ומחסר שלימותו הגדולה הגם שבכלל האלף אלפים דינרי זהב יש גם כן הפרוטה אבל הפרוטה בטילה לגמרי ואינה נתגלית לאיזה מהות וערך כנזכר לעיל כמו כן הוא בהחכם הנזכר לעיל והנה בכדי שיהיה נגלה ממנו חכמת הקטן שבקטנים מוכרח לצמצם חכמתו הגדולה בכמה צמצומים בכדי שיהיה אופן להתגלות החכמה הקטנה ומוכרח לסלק גילוי החכמה הגדולה כי אם להמשיך איזה המשכה דקה להתמשך לדבר הנמוך ואז יש איזה מציאות להתגלות לדבר הקטן אך מחמת שעדיין החכמה הקטנה רחוקה מגדרו מתנוצצים מחכמתו הגדולה הארות רבות להתמשך מחכמתו הגדולה להדמות החכמה הקטנה מעין חכמתו הגדולה כנזכר לעיל ואי אפשר להאריך בכל הפרטים והמבין יבין:
וככה הוא אלף אלפים מדרגות לאין קץ בערך המשל אשר מחמת שאין סוף יתברך נקרא שלימותא דכולא אשר אין שלימות למעלה ממנו יתברך למעלה עד אין קץ ככה יש בכחו הבלתי בעל גבול להתמשך עד אין סוף ועד אין תכלית וכמו שבכחו הוא בלתי בעל גבול ככה כחו כביכול יכול להתמשך בכל דבר הנמוך שבנמוכים אשר אין למטה הימנו ולהתמשך בשם ולהיות מתפשט בהם להיות סובל עליונים ותחתונים אפילו בהתגלות הפכו המנגד והמסתיר כמשל הנזכר לעיל וזהו בכוחו השלם והשוה אבל בבחינת גילוי הרי הוא מתעלה רוממות מעלות לאין קץ מערך הגבול ואיך יתגלה הגבול מבלי גבול אשר הם שני הפכים ממש הגם שבערך עצמותו השוה שאינו מערך גילוי שם הם משתוים ממש בהשואה גמורה אך בבחינת גילוי הרי הם שני הפכים מנגדים ואיך יתגלו ביחד וכמשל מפרוטה ומחכם הנזכר לעיל אשר בטילה ממש בערך הגדול ממנה ואינה עולה בשם כלל:
וכמשל המבואר בעץ חיים שכל התמשכות העולמות הוא כמשל טיפה מים אוקיינוס היש להעריך הטיפה נגד הים או אם תוכל לקראה בשם באיזה מהות לבדה בעודינה בים הגדול או להעריך את הים שיש ביכולתו להמשיך ממנו טיפת מים אשר הטיפה בטילה ונכללת לגמרי בהים וגם האיך אפשר שיהיה התגלות הטיפה לבדה במהותה בעודינה בים הגם שהטיפה נמצאת בים. ככה ויותר על כן כביכול כל ההתמשכות מאין סוף ברוך הוא הגם שהכל הוא מכוחו הבלתי בעל גבול וכמבואר לעיל:
כי ממילא כל מה שאפשר להתמשך ממנו למטה עד אין תכלית הכל הוא בכוחו יתברך אבל ההמשכה בטילה במציאות לגמרי נגד גילוי אורו הבלתי בעל גבול ופשיטא להעריכו חס ושלום בזה בבחינת התמשכות אשר לא ניתן להעריכו בשום ערך נגד כוחו הבלתי בעל גבול ובאמת אין ערוך להגבול נגד בלתי בעל גבול אפילו כטיפה מים אוקיינוס כי רק לשכך את האוזן אנו מדברים במשל הזה כי במשל לא תמצא אופן אחר אבל באמת אין לומר בו יתברך אפילו כטיפה מן הים כי הטיפה יש לה איזה ערך רבוא רבבות איזה חלק נגד הים כי זה מים וזה מים והטיפה נמצאת במציאות מהותה בים מה שאין להעריך דבר זה באור אין סוף לגבי הגבול הנמשך ממנו אפילו איזה חלק כמה רבוא רבבות מאחר שאין ערוך כלל הגבול נגד הבלתי בעל גבול ואין לו דמיון כלל ואין להם ערך ויחוס כלל גם אין לומר שהגבול הוא במציאות בבלתי בעל גבול כי מאחר שהוא פשוט בתכלית הפשיטות ושוה בתכלית ההשואה הרי אין זולתו כלל לכן אין שייך לומר על הגבול שהוא באיזה מציאות בכחו הבלתי בעל גבול:
וכמאמר הרמ"ק זכרונו לברכה שאין הספירות במציאות כלל כי אם מההעדר אל הויה כנזכר לעיל כי אם בזה המשל דומה לנמשל שאין עולה בשם כלל ואין להעריכו בזה כנזכר לעיל כי אם אתה מעריכו בזה הרי אתה מחסר שלימותו יתברך כביכול וגם מורה איזה חילוק חס ושלום אבל בעצם אין המשל דומה כנזכר לעיל כי אם מחמת שלימותו יתברך הוא כולל בשלימותו יתברך כל מה דהוה ומה דעתיד למהוי כמאמר רעיא מהימנא הנזכר לעיל וכמבואר לעיל שמטבע השלם להיות כולל הכל כל מה שאפשר להיות התמשכות ממנו אפילו בהיפוך מריש כל דרגין עד סוף כל דרגין שהוא תחתית ההסתרה וההיפוך דהיינו הגבול והיש הכל מחמת כח שלימותו יש בכחו זה כל ההתמשכות אבל לא חס ושלום שיהיה שם הגבול באיזה מציאות ודי למבין:
פרק ז
והנה כאשר עלה ברצונו הפשוט לגלות שלימותו היה הצמצום הגדול המבואר בעץ חיים דהיינו להסתיר האור שהוא בחינת הגילוי שנקרא שמו שהגילוי הוא בבחינת אין סוף כאשר הוא יתברך בעצמותו בלתי בעל גבול ובלתי בעל תכלית כן הגילוי ממנו יתברך הוא אין סוף לכן בכדי לגלות שלימותו יתברך בבחינת גבול ושיהיה מקום לגילוי נבראים בבחינת גבול אשר מצד גילוי בחינת אין סוף הרי אין מקום לגילוי הגבול מחמת טעמים המבוארים לכן צמצם והסתיר הגילוי בבחינת אין סוף אשר בכחו להתמשך עד אין קץ ותכלית בכמה מיני המשכות לאין קץ וכל הצמצומים המה בבחינת אור אין סוף דהיינו להסתיר אורו הגדול אשר מצד אורו יתברך יכול להתמשך המשכות עד אין קץ כי אם צמצם כביכול את אורו בכדי שלא להמשיך ממנו כי אם המשכה דקה מאור עצמותו יתברך והוא הנקרא קו דהיינו שהסתיר יתברך כל ההמשכות שלא יבאו בגילוי כי אם קו אחד שיהיה מקום פנוי לגילוי הגבול בבחינת בריאה יצירה עשיה:
והנה הגם שהקו הוא בבחינת המשכה דקה מן הדקה נקרא כן לגבי הגילוי היינו שלא נתגלה ממנו כי אם המשכה דקה אבל מאחר שההמשכה הוא מעצמותו יתברך הרי ההמשכה מכוחו יתברך בבחינת אין סוף שאינו מערך גבול מאחר שהוא יתברך בלתי בעל גבול ושוה בהשואה גמורה ופשוט בתכלית הפשיטות כן הקו גם כן שהוא מעצמות אורו יתברך הוא גם כן כמוהו כי לגבי דידן נקרא קו כמו במשל הנזכר לעיל מהחכם כאשר החכמה בגילוי אשר כוללת כמה דברים לאין קץ אי אפשר להתמשך לפרט אחד לכן מצמצם כל החכמה בכדי להתמשך בפרט אחד אבל עדיין ההמשכה הנזכר לעיל גם כן בערך חכמתו רק שנמשך לפרט אחד. ככה כביכול מחמת שהוא אין סוף הרי יש בכוחו השוה כח המשכות לאין קץ וכדי לגלות היש שבכוחו הרי הוא פרט קטן שבקטנים רבוא רבבות מדרגות לאין קץ לגבי אין סוף בעצמותו הכולל ולכן בכדי שיהיה מקום לגילוי המשכת הפרט קטן היה הצמצום. אבל חס ושלום להעלות על הדעת כי בענין המשכה זו נגלה שורש היש חס ושלום להרהר באין סוף יתברך איזה בחינת יש כי מאחר שהוא פשוט ואין סוף כן ההמשכה מאתו שוה אליו שההמשכה גם כן אין סוף ובלתי בעל גבול כמוהו ממש רק בערך גילוי האין סוף בעצמו יתברך נקרא ההמשכה זו קו.
והנה להאריך בזה כל הפרטים איך הצמצום וההשתלשלות המבואר בעץ חיים יכלה הזמן והנייר ויבוארו בקצת ביאור לקמן אם ירצה השם בחלק השני ועתה באתי לבאר בקיצור שכל הצמצומים המבוארים בעץ חיים דהיינו אדם קדמון בעיגוליו ויושריו הכל הוא בכדי שיהיה שורש לגילוי כח המשכות היש ונקרא ההמשכה שבבחינת הקו אדם קדמון לכל הקדומים דהיינו שהוא שורש והתחלה למקור גילוי הכלים והוא על ידי הסתרת הקו בבחינת האין סוף על ידי כלי האדם הקדמון הגם שחס ושלום עדיין אין שם מציאות כלים כי אם בדרך השאלה כאילו יש שם כלים כי כמו שמדרך הכלים להסתיר האור ולהעלימו כינה גם כן ההסתרה של גילוי האין סוף יתברך בשם כלים דהיינו להסתיר המשכת הגילוי כאשר הוא בעצם וכינה גם כן ההמשכה היוצאת מכח ומקור הנזכר לעיל בשם הבלים כמו למשל ההבל היוצא מאוזן חוטם פה של האדם ומהעינים הרי בהמשכה זו אינו נגלה כלום מעצם הנפש של האדם ואין חסר כלום בהנפש ואין ההבל ערך כלל לעצם החיות המוסתר בתוכו וגם ההמשכה היא לזולת ולחוץ כמו העינים לראות ואזנים לשמוע וחוטם להריח ופה לדבר הכל הוא לדבר שחוץ ממנו ולהזולת כן כינה להתפשטות זה להתפשט למטה בבחינת הבל דהיינו מאחר שהוא בחינת המשכה מאין סוף יתברך בבחינת מחשבה קדומה הנקרא אדם קדמון הגם שההמשכה בעצמה הוא אין סוף שאינו בערך גילוי מאחר שהיא נמשכת מאין סוף שאין זולתו כן ההמשכה מאתו יתברך אין סוף ואין ערוך להתגלות ממנו איזה דבר אבל אף על פי כן מאחר שנמשכה בדרך קו ופרט הרי יש בכח המשכה זו איזה גילוי לאיזה מהות והגילוי נקרא הבל המתפשט מהמשבה זו לא חס ושלום עצמיות ההמשכה וכמשל הגזבר לעיל שההבל אין ערך לעצם נפשו המתלבשת בו ואינו מחסר בלום בהנפש כי אם כח המתפשט ממנו כן הגילוי הזה אין ערך להמשכתו בעצמו יתברך ואינו מחסר כלום בעצמיות המשכתו כביבול רק נמשך לאיזה גילוי להמשכת אורו יתברך.
והגה הגילוי ההוא מאחר שנמשך ממנו הגם שהוא בחינת הבל עדיין אין בו מציאות הגבול מאחר שנמשך מבלתי בעל גבול רק שהוא גילוי לאיזה דבר אבל אינו נגלה למי יהיה הגילוי מאחר שהוא אין סוף ואין זולתו לכן עדיין לא נגלה שום כלי אך אחר המשכת הגילוי מאחר שאף על פי כן הוא גילוי וכל גילוי הוא לזולתו אחר שנתרחק הגילוי הזה ממקורו מעט בריחוק קונה איזה עביות וגסות דהיינו כח הגבול בהעלם דהעלם ואז נקרא עקודים עקוד ומקושר בכלי אחד דהיינו שלא נתגלה רק איזה רצון להמשכת הגילוי כמבואר בעץ חיים שבבחינת עקודים לא נתגלו כי אם בחינת הכתרים של הכלים דהיינו בחינת הרצון להמשכה וכידוע שהרצון הוא כתר עדיין אינו בבחינת גילוי ואף על פי כן בכח הרצון שם הכלים בהעלם גדול אשר לכן נקרא רצון וכתר אין כדבר שמבקשים ואין כן הוא מקור לבחינת המשכת הכלים אבל אף על פי כן אינם עדיין כלים גמורים כי אם שבבחינת גילוי זה והמשכה זו כלולים הכלים בהעלם גדול שהם בחינת הכתרים של הכלים לכן נקרא עקודים שעקודים ומקושרים בתכלית הקישור:
ובבחינת המשכה זו שהוא בחינת הבל בבחינה זו נגלה הבחינת רצון של בחינת הכלים בבחינת נאצלים אבל לא באדם קדמון עצמו שהוא בחינת עצמיות המאציל ברוך הוא אשר אינו בערך כלים כלל אבל בבחינת הבל שהוא כח המתפשט ממנו כנזכר לעיל מאחר שהוא בבחינת גילוי וכל גילוי הוא לזולתו אזי על ידי ריחוק משרשו נתגלה בו בהעלם בחינת הגבול ואז על ידי בחינת הבל דעינים דאדם קדמון נתגלו הגבול והכלים בהתגלות ואז לא יכול הכלי לסבול האור מאחר שאינם בערך ויחוס אחד כי זה גבול וזה בלתי בעל גבול שני הפכים ממש כי בבחינת גילוי הם שני הפכים ונמשך מזה השבירה כמבואר בעץ חיים ואז נעשה התיקון:
וחס ושלום לדמות ולהעלות על הלב שהשבירה והתיקון הוא באין סוף המתמשך חס מלדבר כי אם בבחינת הגילוי הנמשך לזולתו שהם הכלים בבחינת גילוי שהם לגבי המקבלים שהוא לגבי דידן נקרא שבירה ותיקון דהיינו שהמקבלים לא יכלו לקבל האור אין סוף אבל לגביה חס ושלום אין לתאר שום שינוי כי אם מצד ההערכה שאנו מעריכים קורים זה הגילוי של הגבול בבחינת הבל אבל מצידו יתברך אין להעריך שום השתנות חס ושלום כאשר יבואר בשערים הבאים אם ירצה השם:
והתיקון הוא מאור אין סוף אשר כל יכול להעלים ולהסתיר אורו יתברך שהוא בבחינת בלתי בעל גבול ואין סוף ואין זולתו להיות נגלה ממנו הגבול בבחינת כלי נפרד להוות ולחיות בבחינת כלי נפרד בכוחו האין סוף שהוא כל יכול והוא בחינת כתר שהוא בחינת התיקון: דהיינו שנתגלה אורו יתברך בבחינת אין סוף בבחינת הגבול והנפרד ואף על פי כן לא יבטל במציאות מחמת האור השופע עליו מאין סוף ויהיו יכולים לקבל אור אין סוף ולהתייחד עמו ביחודא חד בבחינות כליהם כי לפי האמת המקבלים גם כן אין דבר שחוץ ממנו יתברך ואם כן התהוות הנבראים אינם מהות נפרד חס ושלום כי אם מצד הגילוי הוא נראה למהות נפרד אבל לא לגביה כביכול:
ועיקר התיקון הוא על ידי הכלים בהתחברות האור עם הכלים דהיינו שהמשכתו יתברך לבחינת נבראים להוותם ולקיימם ולהתפשט בהם אורו יתברך מבלי גבול ושיהיו אף על פי כן נראים לנפרדים ובעלי גבול אשר הם שני הפכים מנגדים ממש כי הוא בבחינת בלתי בעל גבול והם נראים בעלי גבול והוא יתברך אין זולתו והם נראים למהותים מחולקים והוא יתברך אין מתחלק לחלקים והם מתחלקים כנזכר לעיל וכח המסתיר כנזכר לעיל להסתיר ולהעלים הם נקראים חכמה וחסד ודומיהן שהם כלים דאצילות לייחד כל כחות הנבראים אצלו יתברך בבחינת יחוד ולהסתיר האור שיהיו נראים בבחינת הנבראים כמו שהוא לגבי דידן בבחינת גבול ונפרד על ידי מלכות דאצילות ודי למבין וכאשר יתבאר לקמן בביאור שבירה ותיקון באריכות אם ירצה השם:
פרק ח
ולהבין זה יותר הוא מבואר במשל מהחכם השלם אשר רוצה להמשיך ממנו חכמת הקטן שבקטנים אשר הוא אין ערך ממש מחכמתו מוכרח לצמצם ולהסתיר חכמתו הגדולה והרחבה ולהמשיך ממנה איזה המשכה קטנה:
והנה בהמשכה זו מחמת שהיא מחכמתו הגדולה עדיין אינה בערך להתפשט לחכמה הקטנה שבקטנות אשר רחוקה מגדר חכמתו אך מחמת המשכת חכמתו הרי יש בכח ההמשכה איזה גילוי לדבר שאין בערכו וחוץ ממנו והגילוי הוא מעין חכמתו ואחר שהגילוי נמשך למטה הרי יש בה כח המשכת חכמה הקטנה בהעלם אך כשבאה להתגלות להדבר הקטן הרי מחמת ההבדל בגדרה אין לה התחברות עם הגילוי שהגילוי הוא ממהותו והדבר הזה הוא רחוק ממהותו רק מחמת שרצונו להתמשך בדבר הגילוי הזה בכדי להתחבר שאם לא כן לא נקרא שלם כנזכר לעיל אז נתהווה ממנו השכלה וחכמה איך ואיזה אופן לחברה אליו שיתמשך אליה והחכמה הזה נקרא כלי לגבי עצמיות חכמתו כמו על ידי כלי אומנות עושה הכלי כרצונו שיהיה שייכות אליו בכל פרטיו הגם שמתחלה לא היה הדבר הזה כי אם דבר גולם אך על ידי הכלי אומנות מרחיב אותה ועושה אותה כלי והנה הכלי אינה ממהותו ודבר נבדל ממנו בערכה ומהותה:
אך אף על פי כן יש איזה שייכות להכלי אל מהותו לפעול בה כרצונו על ידה כן החכמה הנזכר לעיל הגם שאינה בערך חכמתו בעצמיות אך על ידה פועל התחברותה להדבר הקטן לאחדו ולחברו שיהיה מהותו מתמשך להחכמה הזו:
וכל זה הוא בהמשל כן הוא כביכול בנמשל הגם שאין ערך כאשר אבאר לקמן בסייעתא דשמיא אבל בערך זה הנמשל דומה למשל כי חכמה ומדות דאצילות נקראים כלי אומנתו של הקדוש ברוך הוא שעל ידם מסתיר ומצמצם אורו יתברך שהוא בלתי בעל גבול שיהיו מתהוים ונראים בעלי גבול בבחינת יש:
ועל זה נאמר הוי"ה בחכמה יסד ארץ כי ארץ נקרא מלכותו יתברך שהיא בחינת גילוי אורו בבחינת נבראים נמצא החכמה והמדות אינם ערך למהותו יתברך ואף על פי כן נמשכים ממנו יתברך והם הם עשר ספירות דאצילות והם הם הנבראים ממש דהיינו גילוי החכמה לכל נברא לכל פרט ופרט בבחינת התחלקות החכמה לכל נברא להחיותו ולקיימו מאין המוחלט ולא יבטל במציאות הכל על ידי החכמה והמדות ולהמשיכם מבלתי בעל גבול בבחינת גבול ולפעול בהם כח השלמתו יתברך בכל נברא להיות בשמים ממעל ועל הארץ מתחת אין עוד בהשואה אחת ולפעול בהם חסרון המקבלים מצד עצמם ושלא יפעלו בו יתברך חסרון כלל כי אם מצד המקבלים בערך גילויים אבל לא בו יתברך כי אין בו השתנות ולא חסרון חס ושלום מקודם שבראם לאחר שבראם הגם שהוא יתברך בראם ומהוה אותם ומחיה אותם ומקיימם ומתפשט בהם ואינם דבר זולתו חס ושלום כי אם מצד הגילוי לבד והכל הוא על ידי הכלים וכל ההשלמה והחסרון הוא מהכלים אבל לא בו יתברך ולכן המשילו המקובלים לאצילות כמדליק מנר לנר ואין הנר הראשון חסר כלום כן הם אינם פועלים בו חס ושלום שום חסרון כי אם מצד גילויים וכמבואר בדברי ר' עזריאל הנזכר לעיל שכל השלמה וחסרון תלוי בספירות וכאשר מבואר מעט לעיל בענין יציאת האורות והכלים בערך גילוי הנבראים להיות פועל בהם שלימותו יתברך:
פרק ט
ולהבין זה היטב. הנה צריך להודיע על המשל שהובא לעיל שאין המשל דומה לנמשל מכל צד כי בהמשל הרי החכמה הגדולה יש לה איזה ערך ויחוס להקטנה אלא בהדרגתה נעלה זה מזה אבל אף על פי כן נערכים בסוג אחד. או למשל פרוטה באלף אלפים דינרי זהב הרי יש לה איזה שייכות להפרוטה להאלף אלפים דינרי זהב רק שבטילה לגבי הגדולה וכן בטיפה מים אוקיינוס וכן האדם הוא מורכב והחכמה הקטנה היא נפרדת ממהותו. ונוספת עליו ובעת צמצומו בה הרי משתנה חכמתו לדבר הקטנה ומצומצם בה ומלובש בה עצמותו להיות משתנה המשכתו מחכמתו הגדולה להקטנה ובשעה שהוא מלובש בחכמה הקטנה הרי אינו מתפשט בחכמתו הגדולה מה שכל אלה חס מלהזכיר באין סוף יתברך כי הוא יתברך אינו מורכב כמו האדם שהוא מורכב מגוף ונפש ומחכמה ומדות ומהצטרכות לחיי נפשו ומדבר זולתו: מה שחס ושלום לדבר ולהרהר באין סוף יתברך אשר הוא פשוט בתכלית הפשיטות ואין לו גוף חס ושלום ואין צריך לזולתו:
וכן לא שייך לומר בו חס ושלום רצון ומדות מאחר שאין זולתו ואין מצטרך לשום דבר זולתו כמבואר שכל החכמה ומדות הוא להצטרכות המשכה לזולת רק הוא יתברך פשוט בתכלית הפשיטות ולא נודע מהותו. הגם שכולל כל מה דהוה ומה שעתיד למהוי ומה שיכול להתהוות מריש כל דרגין עד סוף כל דרגין אבל הוא הכל בהשוואה גמורה גם אחר התפשטותו יתברך בהם לא סר מהם כחו בעצמותו יתברך כמו שכתוב הלא את השמים ואת הארץ אני מלא. דהיינו אפילו בבחינת השמים והארץ שהם בחינת הסתרות הדרגין הוא יתברך מלא בבחינת אין סוף ממש ואינו משתנה למהות אחר חס ושלום. וכל הכוחות המשתלשלים ממנו אינם מתייחסים לומר כלל שהם נמצאים בכוחו יתברך אפילו בהעלם כמו טיפה בים אוקיינוס שיש לה איזה מציאות בים או חכמה הקטנה שיש לה איזה מציאות בחכמה הגדולה ונתרשמה שם בכוחו כנזכר לעיל.
אבל הגבול באין סוף אין לו מציאות כלל אפילו ברשימו כמאמר הזוהר אין סוף לית ביה רשימו הגם שהכל נמצאים מאתו יתברך כי אם כאשר בא החפץ לגלות שלימותו יתברך להיות נגלה שלימות פעולתו השוה בכוחו כאשר הוא באמת אז נקרא בשם מדות לבחינת הנבראים ואז שייך לומר בשם גילוי והעלם הגילוי הוא לגבי הנבראים בבחינת התגלותו בהם בכל פרטיהם והעלם הוא כוחו יתברך המתפשט בהם בבחינת יחוד גמור בלי שום שינוי והכל הוא מצד התפשטות הנגלה. אבל כאשר הוא באמת בבחינתו יתברך אין שייך לומר בו מדות כלל אפילו בהעלם.
וכמבואר ברעיא מהימנא שהובא לעיל מסטרא דעילת על כולא אתמר בה כי לא ראיתם כל תמונה ומסטרא דשאר בריין אתמר בה ותמונת הוי"ה יביט דייק לומר מסטרא דשאר בריין דהיינו מצד התגלותם ולא מצד אמיתיותם כי זהו נקרא מסטרא דעילת על כולא דהיינו אמיתיות כוחם וחיותם וקיומם מאין סוף השוכן בתוכם להוותם ולקיימם בלי שום שינוי כאשר הוא לגביה יתברך זהו נקרא מסטרא דעילת על כולא דהיינו לגביה יתברך. ומסטרא דשאר בריין שהם בחינת הנבראים להיות נגלה דוקא בבחינת יש אשר זהו עיקר הכוונה לבראם זהו נקרא מסטרא דשאר בריין לבן נקרא הלשון מסטרא דוקא ולא מעצם המהות כאשר ביאר בלשונו הקדוש המבואר לעיל: אוף הכי מארי עלמא קדם דברא עלמא למאן אתקרי רחום כו' אלא כל שמהן דיליה אינון כינויין ולא אתקרי בהון אלא על שם בריין דעתידין להבראות מיניה. בבחינת התגלות כדי לגלות על ידם שלימות פעולתו כמבואר לעיל וכאשר יבואר לקמן. אבל למארי עלמא באמיתותו לית לרשמא ליה באתר ידיעא או לאתקרי ליה בשמהן כו' כי אם מצד גילוי הנבראים לבד בבחינת התגלות טובו ושלימות פעולתו יתברך בבחינת שלימותא דכולא כנזכר לעיל:
והנה מאחר שאין זולתו באמת והוא פשוט בתכלית הפשיטות הרי לא יתהוה חס ושלום זולת מבלתי זולת ונפרד מבלתי נפרד כמו שמבואר: בלשון הראב"ד שנזכר לעיל כי לא יתהוה דבר שיזדמן מאיזה דבר שיזדמן ומקרה מעצם ועצם ממקרה כל שכן שלא יתהוה גשם מלא גשם היינו ממהות אחד לא יתהוה מהות שני הגם ששניהם סוג אחד והוא דבר שיזדמן מדבר שיזדמן אשר שניהם דומין ומקרה מעצם דהיינו מה שהוא הדבר בעצם לא יתהוה ממנו איזה מקרה אחר וכל שכן שלא יתהוה גשם מלא גשם אשר אינם בגדר אחד ונבדלים בהבדלות רחוקות. והנה התהוות הגבול מכוחו יתברך הבלתי בעל גבול אשר הבדלת גדרם מובדל בכמה מיני הבדלות אם כן איך לתאר התהוות הגבול מבלתי בעל גבול כי הגבול בבחינת עולמות נראים למהות אחר ואיך יתהוה ממנו יתברך מהות אחר חס ושלום אלא מצד כוחו השוה והשלם אשר כל הכוחות המה אצלו בכוחו ונמצאים בכוחו אבל הם בבחינת השואה גמורה והתהותם אל פועל היש הוא מצד כוחו הפלא המסתירם בבחינת כלים להתגלות בבחינת יש וגבול אבל לא שיהיו חס ושלום מהות אחר ממהותו יתברך כי מאחר שהוא יתברך אין זולתו הרי כל הנמשך ממנו אין זולתו וכאשר הוא יתברך פשוט בתכלית הפשיטות הרי כל הנמשך ממנו פשוט וכל השינויים והרכבות וחילוקים המתגלים בנבראים הם רק מצד גילוי הנבראים בבחינתם אשר מוסתר בהם כח השופע להיות נגלה כל נברא ונברא במהותו על ידי הכלים דאצילות כנזכר לעיל: אבל באמת אינם משתנים כלל: וכמאמר הראב"ד זכרונו לברכה: כי מטבע הפשוט להוציא הפשוט:
פרק י
וזהו מאמר ר' עזריאל הנזכר לעיל: אין סוף הוא שלימות מבלי חסרון אם תאמר שיש לו כח בלי גבול ואין לו כח בגבול אתה מחסר שלימותו כמבואר לעיל כי מטבע השלם להיות בו כל השלימות מריש כל דרגין עד סוף כל דרגין ולהשוותם בהשואה גמורה ואם תאמר שהגבול הנמצא ממנו תחלה היה העולם הזה שהוא חסר אם כן חסרת הכח שהוא ממנו כי מאחר שהוא פשוט ואין זולתו אם כן לא יומשך ממנו הזולת והמורכב ובעל גבול שהם חסורים ומשתנים מאחר שכוחו יתברך מתמשך בהם והכל הם מכחו יתברך בכל פרט ופרט בבחינת גבול הרי אתה מחסר כוחו חס ושלום שיהא כחו נגבל ומשתנה ואתה נותן מציאות הגבול בכחו אשר חס ושלום לדבר מזה כי הוא פשוט בתכלית הפשיטות ולא שני ממהותו כלל ולפי שאין לחסר שלימותו כנזכר לעיל יש לנו לומר בהכרח שהוא בגבול מבלי גבול דהיינו שהגבול הוא מכחו יתברך כי שלימותו הוא אשר יכול להתהוות ממנו כל מה שיכול להיות אפילו בהיפוך: אבל חס ושלום לומר שיש איזה מציאות להגבול בכחו אפילו בבחינת העלם לזה אמר שהוא בגבול מבלי גבול שאינו במציאות כלל כי אם מחמת כחו השלם וכמבואר:
והגבול הנמצא ממנו תחלה הם הספירות היינו כמבואר לעיל שהם כלים כמו שהכלים נפרדים ממהותו ואינם שייכות למהותו ועל ידם פועל בהם ההצטרכות ואינם מחסרים מכחו: ככה כביכול הספירות נקראים כלים לצמצם ולחיותם ולהסתירם בבחינת נבראים בבחינת גילויים לבדם כנזכר לעיל שהם הכח השלם והחסר: דהיינו שבאמת הם משלימותו יתברך ופועלים גם כן החסרון מצד המקבלים והשלימות והחסרון הם המבדילים בין דבר לדבר מצד ההסתרה שבהם ועל ידיהם על ידי החכמה והבינה וחסד וגבורה וכל הספירות מסתיר אור עצמותו יתברך שלא יגלה בבחינת נבראים:
אבל מצד אמיתיותו הוא שוה עילא ותתא הכל בכח אחד בלי שינוי כלל וכמו שבואר: אבל הגם שנקראו כלים בערך שהם אינם שייכים ונערכים אליו יתברך ונבדלים ממהותו אף על פי בן אינם דבר נבדל חס ושלום ואיהו וגרמוהי חד רק שלגבי זה נקראים כלים שהם כלי אומנתו של הקדוש ברוך הוא לברוא על ידם יש מאין ולהסתיר ולצמצם כנזכר לעיל ולא יתבטלו במציאות אבל חס ושלום שאינם המשכה אחרת מאחר שאין זולתו ואין עוד מלבדו הרי כל הכלים וכל הנמשך ממנו יתברך הכל אין זולתו וזה אין בשכל האדם להשיגו איך יתהוו שני הפכים בנושא אחד שבערכם אינם שייכים למהותו כלל ואף על פי כן אינם דבר נבדל חוץ ממנו והוא והם הכל כח אחד וזהו שמבואר בדברי רבינו הקדוש נשמתו עדן בשער היחוד והאמונה כמו שלא נודע מדת גדולתו דהיינו התפשטותו כביכול אשר אין בערך התפשטות והמשכה כך לא נודע מדת גבורתו שהוא הצמצום להסתיר אורו עיין שם כל המאמר:
וגם הרמ"ק זכרונו לברכה כתב כמו שלא נודע מהותו כך לא נודע מהות פעולותיו כי מאחר שאינו בערך חכמה והשכלה הרי לא נוכל להשיגו בשכל וחכמה כמו שלא נוכל להדמות פעולת השכל לדומם הגשמי ככה לא נוכל לדמות על פי החכמה מהותו אשר למעלה מעלה מן החכמה רבוא רבבות מדרגות לאין קץ ממעלת החכמה על הדומם לכן לא יושכל זה על פי החכמה והשכל: לכן נקראו הספירות רזא דמהימנותא שהם בבחינת אמונה כי אמונה היא למעלה מן השכל וכל ההשכלה הוא רק להורות שהכל נמצא מאתו יתברך ואף על פי כן אינם נוספים חס ושלום על עצמותו וגם להורות שכל הגילויים הנראים בבחינת נבראים בבחינת התחלקות הוא על ידי הספירות דהיינו שלא לומר חס ושלום שיש חילוק דרגין במהותו ועצמותו יתברך לכן באו להורות שכל ההתחלקות וכח השלם והחסר והמבדיל בין דבר לדבר הכל הם הספירות שהאציל ממנו יתברך המשכה חדשה שאין מערכו יתברך בכדי לגלות שלימותו יתברך לכן נקראו בשם כלים בבחינת נבדל ממהותו בכדי שלא לומר חס ושלום איזה חילוק ופירוד בעצמותו יתברך ולזה הם נקראים כלים שמצד הכלים נראו לחלוקים ופירודים בבריאה יצירה עשיה כנזכר לעיל.