אור ברסלב

שערי היחוד ואמונה· רבי אהרון הלוי הורוביץ

שער שלישי

שער שני

פרק א

שער האנפין שער השלישי
והנה אחר שנתבאר לעיל בשערים הקודמים פרטי אופני היחוד אשר עיקר שורש היחוד הוא על ידי הכתר וזעיר ונוקבין. עתה נבאר הטעם שבחינת כתר נקרא אריך אנפין. וזעיר שעיקרו הוא בחינת הספירות הוא עיקר האצילות אשר מדתו הוא תפארת כמבואר בכל המקובלים מאיזה טעם נקרא זעיר אנפין גם יתבאר טעם קריאתם בשם אנפין ואופנם וחילוקיהם והבדלם בין בחינת אריך אנפין לזעיר אנפין בפרטיות וגם בזה יתבאר היטב ענין השגחה פרטיות אשר המקראות נראים כסותרים זה את זה כי כתובים רבים מורים על ההשגחה פרטיות מאתו יתברך מריש כל דרגין עד תחתית כל דרגין בכל פרטי הנבראים מריש כל דרגין עד שלשול קטן שבים כמאמר הכתוב כי הוא לקצות הארץ יביט תחת כל השמים יראה: אני הוי"ה ראשון ואת אחרונים אני הוא. וכן המבין אל כל מעשיהם. אני הוי"ה חוקר לב בוחן כליות ולתת לאיש כדרכיו כפרי מעלליו וכן וכל מעגלותיו מפלס: את כל צעדי תספור אם יסתר איש במסתרים וכו'. אם אסק שמים וכו' וגם כאשר יסדו אנשי כנסת הגדולה בתפילת ראש השנה לפניך נגלו כל תעלומות והמון נסתרות שמבראשית וכו' אין דבר נעלם ממך ואין נסתר מנגד עיניך וכדומה להם מקראות הרבה אשר כולם מורים על השגחתו יתברך על כל פרט ופרט ומקראות אחרים אשר נראו כסותרים דהיינו אסתירה פני מהם אראה מה אחריתם וכן ואנכי הסתר אסתיר פני וכו' וכן ואמר על כי אין אלה"י בקרבי מצאוני הרעות האלה וכן והוא ישקט ומי ירשיע ויסתר פנים ומי ישורנו וכן ותעשה אדם כדגי הים כרמש לא מושל בו וכדומה להם מקראות הרבה. אשר כל אלו המקראות מורים על סילוק השגחתו כביכול וממילא יגיעו אליהם הרעות דהיינו שיעזוב אותם תחת המקרים שהם ממשלת השבעים שרים ומערכת השמים וכמבואר בדברי רבותינו זכרונם לברכה ובספרי המקובלים וכמאמר הכתוב אף אני אלך עמם בקרי שהוא המקריים. גם יתבאר היטב ענין הידיעה והבחירה אשר עמדו על זה כל החכמים הראשונים ואחרונים אשר הקושיא הולך וסוער עליהם כפי שמבואר ברמב"ם זכרונו לברכה ועמדו על זה לבאר אשר מכל הביאורים אינו מובן לערך שכלינו ישוב הדבר על בוריו:

ולבאר זה היטב הנה דרך כלל צריכים אנו להעריך בבחינת התפשטותו יתברך בבחינת העולמות בשלשה הערכות דהיינו הערכה ראשונה בענין כלל חיות העולמות וקיומם ומעמדם אשר כולם חיים וקיימים מכח עצמותו ברוך הוא לבדו ואלו היה הסתלקות כוחו יתברך חס ושלום מהעולמות אפילו רגע אחד היו מתבטלים לגמרי והיו כלא היו כי מאחר שאין נמצאו כי אם מאמיתיות המצאו ואין נמצא זולתו ואפס בלעדו נמצא כל התהוותם הוא מכוחו יתברך ובחינה זו נקרא קו דהיינו המשכת עצמותו הנמשך בעולמות ומאחר שכל העולמות אינם נערכים לגבי עצמותו כי אם פרט אחד קטן שבקטנים לגבי כחו יתברך בבחינת אין סוף לכן קורין להמשכת עצמותו יתברך בעולמות בשם קו שהיא המשכה דקה מן הדקה שהוא פרט קטן שבקטנים להמשכתו יתברך הכוללם בבחינת אין סוף אבל ההמשכה הזאת היא מעצמותו ברוך הוא והנה בחינה זו היא מצד חיות העולמות והתהוותם בכוחם ומעמדם דרך כלל.

והערכה השניה הוא התגלותו יתברך בכל העולמות כפי אופניהם וסידורם אשר סדרם המאציל ברוך הוא אשר עלה במחשבתו בבחינת רצונו יתברך בכוונה מיוחדת בכל פרטי סדרי העולמות והתהוותם באופן זה דווקא בכל עולם הן בדרך כלל והן בכל הפרטים הנמצאים בעולמות מריש כל דרגין עד תחתית כל דרגין בכל הנמצאים בעולמות. והנה הערכה זו נתחלקה לשני הערכות הערכה אחת היא התגלותו יתברך בכל פרט בערך אין סוף ברוך הוא בבחינת כח עצמותו ברוך הוא שלא בבחינת הסתרה כלל כי אם שכח כל הדרגין בכלל ופרט הכל גלוי לפניו יתברך בלי שום הסתרה כלל ומתמשך בכל הדרגין בהשוואה אחת וכל בחינות הדרגין נערכים כולם לכח אחד בבחינת יחיד לבד דהיינו הגם שכל חילוקי הדרגין ופרטיהם היא בכח המשכתו זה אף על פי כן הוא יחיד לכן נקרא כח זה פלא שאינו בבחינת השגה איך יהיו שני הפכים אלו בנושא אחד דהיינו שיהיו כל חילוקי הדרגין ופרטיהם ופרטי פרטיהם בכח המשכה זו ואף על פי כן הוא יחיד בהמשכה זו באופן שאין לתאר חס ושלום בכוחו יתברך שום חילוק והבדל כלל כי אם מצד שאינו נודע מהותו כלל ונעלם ונשגב מכל רעיון כל יכול להשוות השתי בחינות בהשוואה גמורה מצד כוחו השוה והערכה זו נקרא אריך אנפין.

והערכה שניה היא התמשכותו יתברך בבחינת חילוקי העולמות דהיינו שיהיו נגלים בבחינות כוחות מחולקים בכל פרט ויתאחדו בבחינת אחד אשר לשון התאחדות פירושו הוא הגם שנגלו לכוחות מחולקים אף על פי כן הוא אחד בהם והוא גם כן מצד כוחו הפלא אך אף על פי כן נגלים לכוחות מחולקים בבחינת חכמה לכל אחד ואחד ובבחינת מדות בחסד וגבורה אך אף על פי כן איהו וגרמוהי חד בהון ובמבואר בשערים הקודמים .

ובחינה זו נקרא זעיר אנפין שהוא בחינת קטנות בבחינת צמצום כמשל האב המצמצם לבנו חכמתו ורצונו בערך הבן. כן התגלות יחודו יתברך הוא על פי חכמה גלויה ובחינת מדות בבחינת כוחם של ההתגלות בבחינת נבראים וכאשר אנו רואים כל השלשה הערכות בבחינת חיות האדם דהיינו חיותו של אדם דרך כלל אשר הוא חי והתהוותו וקיום גופו אשר הכל בכח חיות הנפש דרך כלל ויש גם כן בחינת התפשטות הנפש בכל פרטי אברים וכוחות בבחינת חיות הנפש הממלאה את הגוף בכל הפרטים ויש בזה שני בחינות דהיינו מצד עצם הנפש בבחינת כתר הנקרא רצון הנפש אשר ברצון הנפש הזה כלול כל פרטי כוחות הגוף וכל התנהגותו אשר הכל נכלל ברצון הזה אשר הגוף מצד עצמו אינו בערך כוחות כלל כי אם כל כוחותיו ופרטיו והנהגותיו הכל הוא כלול בבחינת קישור הנפש עם הגוף הנקרא רצון הנפש אשר על זה אמרו ומפליא לעשות כי הוא פלא אשר בהתקשרות זו הם כל הפרטים כלולים כו' כידוע אך הוא בבחינת נסתר. ובחינה שניה היא כאשר הנפש מתפשטת בכלי הגוף בבחינת גילוי במוחו ולבו ראיה שמיעה כו' ובבחינת התגלות כלי העשיה שהוא הנגלה בבחינת כלי הגוף אך הגם שנתחלקה לפרטים אלו אף על פי כן בכלל הוא אדם אחד באופן שלא תחלקו לחלקים אך יחוד הזה הלא הוא נגלה לשני אופנים דהיינו מצד גופו שהוא בשר והנפש היא רוחניות אך אף על פי כן המה מאוחדים ודי למבין:

ולהבין זה בביאור. הנה היות ידוע שיש בכל ההתגלות שבעולם פנימיות וחיצוניות: פנימיות נקרא עצם המהות: וחיצוניות נקרא ההמשכה שנמשכה ממהות: ויובן זה על פי משל מחכם הגדול שבכוחו ומהותו הוא להשכיל כל דבר בתכליתה וכוונתה מחמת כחו המשכיל כל דבר: והנה כאשר הוא מתמשך לאיזה דבר שעלה ברצונו להתמשך יש בהמשכתו זאת שני בחינות: דהיינו בחינה אחת כאשר המשכתו על פי עצם חכמתו הגדולה ובחינה השניה כאשר הוא מצמצם חכמתו לחכמת הקטן: והנה כאשר מתמשך בחכמתו הגדולה לאיזה דבר קטן אף שהוא מובדל מערכו בכמה מיני הבדלים אך מחמת שיודע עיקרו של הדבר שמתמשך אליו וסוף המעשה הוא במחשבתו באין הבדל כלל: נמצא אין דבר הקטן מסתירו כלל ומחמת ידיעתו עיקרו אינו הסתר כלל לגביה: וכידוע שכל מה שחכמתו גדולה ביותר יכול להתמשך למטה יותר כי מחמת חכמתו הגדולה אין מבדיל לגביה חילוקי הדרגין. אך כאשר מצמצם חכמתו לחכמת הקטן הוא צריך לפרט כל דבר בבחינת הבדל בכל בחינה ובחינה כי מחמת קטנות מוחו של המקבל לא יוכל לקבל החכמה הגדולה ולא יוודע ערכם של הדברים ומהות מכוון של החכמה הגדולה כידוע זה למבין:

והנה לגבי המשפיע אין חילוק כלל אצלו בהשפעתו מדבר הגדול לדבר הקטן ואפילו בבחינת צמצומו להמקבל הוא מתמשך בכל הדברים על פי חכמתו הגדולה: אבל בבחינת הצמצום לגבי המקבל הדברים חלוקים ואינם דומים זה לזה בכמה הבדלים לאין מספר כנזכר לעיל:

ככה הוא בנמשל כי רצונו יתברך הוא בחינת כתר המתמשך לעולמות הנה מחמת שכל חילוקי הדרגין הם אצלו יתברך בהשוואה גמורה אפילו בבחינת התגלותם למטה כי הוא יתברך כולל מריש כל דרגין עד סוף כל דרגין בהשוואה גמורה וכאשר נמשך רצונו יתברך בבחינת אצילות הדרגין ובראם מאין ליש הרי אין צמצום מעלים לפניו כלל ומתמשך אפילו בתחתיות הדרגין בלי שום צמצום והסתר כמאמר הכתוב ידע מה בחשוכא ונהורא עמיה שרא וכמבואר בזוהר הקדוש פרשת תצוה בר נש כד איהו בנהורא לא יכיל לאסתכלא בחשוכא אבל הקדוש ברוך הוא ידע מה בחשוכא אפילו כשנהורא עמיה שרא: דהיינו הגם שהתגלותו הוא בבחינת אורו יתברך בבחינת אין סוף ובלי גבול אף על פי כן יכול להתמשך בכל הדרגין בבחינת גבול באין הסתר כלל בהשוואה מחמת כחו הפלא שהוא למעלה מהשכל ולא מהות שכל כלל לכן אינו מסתיר לפניו היש כלל אפילו בבחינת המשכתו יתברך בבחינת גבול כי אצלו יתברך הכל שווין והכל נמשכו מכחו יתברך מדיש כל דרגין עד שלשול קטן שבים הכל הוא בכחו יתברך בבחינת השוואה לכן בחינה זה המתמשך בכל הנבראים מריש כל דרגין עד תחתית כל דרגין שכל התהוותם הוא מעצמותו יתברך המהוום ומקיימם בכל פרט ופרט נקרא ההמשכה בחינת אריך אנפין דהיינו שהמשכתו יתברך הוא בבחינת אריכות כמו שהוא אצלו יתברך בבחינת תחלת הדרגין כן נמשך בסוף כל דרגין בלי שום קיצור ההשפעה ובלי שום הסתר כלל כמו שכל דבר שהוא ארוך מתמשך יותר למטה כן המשכה זו נקרא אריך אנפין דהיינו שמגיע השפעת עצמותו יתברך כביכול בכל מדרגות תחתונות של הנבראים ולא אצטריך נטירא וכאשר יתבאר לקמן:

ועל זה נאמר נפלאים מעשיך לעושה נפלאות גדולות: כי עשית פלא וכדומה לזה כמה מקראות עצמו מספר להורות על כל התהוות הנבראים וקיומם והתקשרותם זה בזה: וכחם שיש לכל אחד בבחינת טבעם: אשר לא יושג על פי שום חכמה ושכל בעולם כי אם מחמת כחו הפלא שלמעלה ממהות חכמה הוא מהוום מאין ליש ומקשרם ומחיים ומקיימם הכל למעלה מן החכמה: והמשכה זו הוא בחינת אריך אנפין שהוא בחינת אריכא דאנפין שמתארך השפעתו מריש כל דרגין עד תחתית כל דרגין בבחינה אחת בלי הסתר כלל:

פרק ב

ובחינה שניה הוא בחינת זעיר אנפין שהוא לצמצם בבחינת נבראים בבחינת חילוקי הדרגין בכל פרט ופרט שיהיו כל ההתגלות בבחינת גבול להבדיל בין כל מין ומין בכלל: ובין כל עולם ועולם ובין בחינת כל נברא בפרט ואופנו ומעמדו ומצבו בבחינת חילוקי הדרגין כי כל עיקר הכוונה שיתגלה בחינת הגבול בבחינת פרטו ומהותו ובבחינת הדרגין אין זה דומה לזה שאין לך דרגא שדומה לחבירתה ובכדי שתתגלה כל דרגא בבחינתה ומהותה לבדה נצרך הצמצום מדרגא שעל גבה וזה נקרא זעיר אנפין כי ההמשכה מתקטנת ומתצמצמת בבחינת הסתר לגבי הנבראים שיתגלו בבחינתם כל אחד ואחד באופנו ומהותו:

לכן בבחינת זעיר אנפין הם נקראים כלים כמו למשל שכל דבר כאשר היא בעצם אופנה ומהותה אינו נצרך כלי לזה כי התפשטותה היא לפי עצמותה: כמו למשל מים לשתות אין צריך לשינויים ואין נצרך שום כלי לזה אבל למשל כאשר מצטרך לעשות ממים איזה מהות משקה אחר או למשל שיעשה ממים אש נצרך כלי לזה כן הוא בכל דבר כי לכל מהות עצמי כאשר הוא במהותו אינו נצרך שום כלי אבל לשנותו ממהות למהות נצרך כלי לזה וכן הוא למשל בחכמתו של אדם כאשר מתמשך לחכם שכמותו אין נצרך שום דבר לזה רק הוא ממשיך החכמה כאשר היא אצלו בלי שום הסתרה אבל כשיצטרך להמשיך חכמתו לשאינו בערך מהותו ומובדל ממנו הרבה אזי נצרך כלים על פי חכמתו איך לדמות זה בשכל הקטן כנזכר לעיל:

כן הוא כביכול בבחינת התפשטותו יתברך בעולמות בבחינת אריך אנפין אשר נמשך מכח עצמותו יתברך כאשר הוא לגביה אשר אין לפניו הסתר כלל: כל הדרגין בהשוואה גמורה ואין שם כלים כלל לכן בבחינת אריך אנפין אין לתאר כלים כלל: ומה שמבואר לעיל כלים בבחינת אריך אנפין: הוא מצד שהוא כח הכלים דזעיר אנפין משערים גם כן כלים אצלו אבל לא שיהיה בבחינת אריך אנפין איזה כלים כי המשכה זאת היא מעצמותו וכאשר יבואר לקמן אבל בחינת זעיר אנפין שהוא לצמצם האור שהוא בחינת הגילוי בבחינת נבראים שהם ממש שני הפכים כי הוא יתברך בלתי בעל גבול ולהיות נגלה ממנו בעל גבול ונפרד זה הוא על ידי עשר ספירות בלי מה שהם נקראים בחינת כלים דהיינו בחינת חכמה נקרא כלי להמשכות אורו הבלתי בעל גבול בבחינת גבול ולכן הוא כלי ממש כי לכל דבר פשוט כאשר הוא באמת לא שייך בחינת חכמה כי חכמה הוא לשנות ולדמות ממהות למהות ולהסתירו וכן הוא בבינה להבין כל דבר במהותו ואיך אופן הדבר וחילוקו והבדלו וכן הוא בחסד ובכל המדות הכל הוא ממהות למהות אבל במהות אחד בפשיטותו אין שייך בו כל אלה וכמבואר לכן כל הכלים הם בזעיר אנפין דהיינו להסתיר האור לגבי הנבראים לפי בחינתם ועל זה אמרו כולם בחכמה עשית דהיינו החכמה הנמשכת בסדר הנבראים אשר התמשכותם הוא הכל בחכמה ובכוונה מיוחדת בכל נברא וערכו וסדרו ומצבו ומעמדו:

פרק ג

והנה מאחר שאצלו יתברך כל הדרגין בהשוואה גמורה הנה הגם שמתמשך בהכלים בבחינת חכמה ובינה וחסד בבחינת דרגין אין בהמשכה זו שינוי כלל ולא שום הסתרה וכל השינויים הם מצד הכלים המסתירים האור לגבי הנבראים אבל לגביה יתברך אין חילוקי הדרגין חלוקים אצלו כלל וכמבואר לעילבמשל הנזכר לעיל:

ועוד זאת נוסף על המשל הנזכר לעיל כי במשל הנזכר לעיל מאדם הרי מהות הקטן נבדל ממהותו וחלוק ממנו נמצא כלים שלו שהוא החכמה איך להתמשך לדבר הקטן ממנו גורמים שינוי בחכמתו ומהות הצמצום בחכמת הקטן ממנו נעשה דבר נוסף בחכמת עצמותו מחמת שהוא דבר נבדל נמצא גם הכלים אשר מתצמצם בהם הם גורמים בו ריבוי ושינוי ומה גם שכלי מוחו שבהם נמשך חכמתו מנפשו הוא מובדל מערך נפשו כי זה הוא רוח וזה הוא בשר לכן נשתנה המשכתו בבחינת הרגשת חכמה אחרת בשינוי והוספה כו' אבל לגביה יתברך אשר הנבראים גם כן אינן דבר נבדל ממהותו יתברך וגם הכלי שהוא חכמתו יתברך אין נבדל ממהותו יתברך מאחר שאין זולתו וכמאמר הרמב"ם זכרונו לברכה שהוא היודע שהוא עצמות אורו יתברך והוא הידוע שהם הנבראים והוא המדע שהוא כלי חכמתו יתברך הכל הוא לבדו לכן אין מוסיפין בו ריבוי ושינוי כלל ואפילו בחינת כלים הם הכל בהשוואה גמורה אצלו יתברך ואין שינוי אצלו כלל אפילו בבחינת כלים ועל זה מבואר איהו וחיוהי וגרמוהי חד בלי שום שינוי כלל וכל השינויים שמהכלים הם רק לגבי הנבראים ולגבי הנבראים נקראים כלים אבל לגביה יתברך הכל שוה בלי השתנות כלל:

לכן מבואר באדרא רבא קדישא הוא זעיר אנפין הוא עתיקא בלי פרודא כלל אבל אורחין מתפרשין ומסטרא דילן שניין דהיינו בבחינת המשכה הנגלית בבחינת הנבראים שהם הכל בבחינת צמצום והסתר שהוא הכל מכחו יתברך המצמצם בבחינת הנבראים כמאמר כולם בחכמה עשית נקרא זה בחינת זעיר אנפין וכחו יתברך המהוום ומחיים ומקיימם בכל פרט המתמשך כאשר הוא בבחינת עצמותו יתברך נקרא בחינת אריך אנפין נמצא שאין החילוק כי אם מצד ההמשכה הנגלית אבל לא בעצם מהותו יתברך המתמשך בהם כי הוא מתמשך הכל בשוה אשר לכן אין חילוקם והבדלם כי אם בבחינת אנפין כי אנפין הם המגלים ההמשכה לזולתו כי באנפין הם הגילוי מכח נפשו לזולתו על ידי עינים וחוטמא ואוזן ופה שהם הכלים להמשכות פנימיות נפשו לזולתו:

כמו למשל ההבדל במלך בשר ודם בין הארתו והמשכתו לעבדיו בבחינת גדולת עצמו ובין הארתו והמשכתו לפי בחינת עבדיו המקבלים ממנו כי כאשר מצמצם השגחתו בהם אז דבורו עמם או המשכתו אליהם לפי ערכם וכאשר משגיח עליהם בערכו אז מדבר עמהם בערך בחינתו ומהותו ועצמותו כן הוא בכל בחינה וכן הוא בהארות פניו אליהם פעם מראה פנים בערכו ופעם מראה לפי ערכם וגם בבחינת ערכם פעם מראה בפנים צהובות ופעם בפנים של זעם וכל אלו החילוקים וההבדלים המה בבחינת הפנים אבל בבחינת המשכות עצמו המתמשך הכל הוא המשכת עצם חיותו בפנים הזו ובפנים הזו ואין הבדל ביניהם כי אם בהתגלות הפנים:

כן הוא כביכול בנמשל שכל החילוקים וההבדלים הכל הוא בבחינת אנפין שהוא בחינת המשכתו לנבראים בזה יש אנפין רברבין ואנפין זוטרין דהיינו לפעמים נראה המשכתו בבחינת עצמותו יתברך שהם כוחות הפלאות שבכל נברא וכל הנפלאות שנעשים בכל רגע כמאמר הכתוב לעושה נפלאות גדולות לבדו שהם בחינת ניסים נסתרים שהם למעלה מן הטבע והשכל וכמו ניסים נגלים כמו קריעת ים סוף וכדומה וגם כח הטבע עצמו שהוא בחינת עשה פלא עשית פלא שהמשכה זו היא מבחינת עצמותו יתברך שהוא נקרא אריך אנפין והוא אנפין רברבין ובחינה שניה שהוא בחינת המשכתו על סדר הנבראים שיש בכל דבר המתגלה חכמה וכוונה לכל נברא אשר בכל נברא נמשך חכמה בחיותו והתקשרותו ותמונתו ומצבו ומעמדו ובסדר אשר סדרו הבורא יתברך הכל בחכמה לפי ערך הנברא המשכה זו נקרא זעיר אנפין ואנפין זוטרין שהוא לפי סדר הנבראים בבחינת השתלשלות כאשר יתבאר לקמן אם ירצה השם באריכות יותר:

נמצא כל החילוקים הוא מצד ההמשכה בבחינת אנפין אבל בבחינת המשכות עצמותו יתברך המתמשך בהם בבחינת חיותם וקיומם אין חילוק והבדל ביניהם כלל כמבואר לעיל במשל ממלך בשר ודם אבל כבר הקדמתי כמה פעמים שאין לדמות ולהמשיל הקדוש ברוך הוא לבשר ודם חס ושלום אשר הוא מרגיש צמצומו והשתנותו מחמת שהדבר נבדל ממנו כנזכר לעיל אבל לגביה יתברך אינו נשתנה כלל אפילו בבחינת המשכתו לגבי הנבראים לכן באדרא רבה קדישא מבואר מסטרא דילן שניין מסטרא דילן דווקא דהיינו מצידינו כאשר נגלה אצלינו משתנים ההמשכות אבל לגביה יתברך הכל הוא המשכה אחת לבדה בלי שום שינוי כלל:

פרק ד

ובזה יובן שכל החילוקים המבוארים באדרא רבה קדישא בין אריך אנפין לזעיר אנפין הם הכל מצד הפנים דהיינו במצחא בעיינין בחוטמא ובדיקנא ובפומא אשר המה מצד פנים הנגלים אבל בשארי בחינות פנימיות ובבחינת כללות התמשכותם לא נתבאר שם שום חילוק כי בבחינת ההמשכה הנמשך אצלינו שהוא ההמשכה הנגלית לנו מכחו בעצמותו יתברך הוא עינא פקיחא דלא נאים תדיר דהיינו שהשגחתו יתברך בלי הפסק כלל על כל פרט ופרט בהתהוותו וקיומו כמו שכתוב גדול העצה ורב העליליה אשר עיניך פקוחות על כל דרכי בני אדם וכמו שכתוב את כל צעדי תספור: המבין אל כל מעשיהם כי כל הנבראים אין מסתירים אצלו כלל ומתמשך בהם בהשוואה גמורה:

אבל בזעיר אנפין דהיינו בבחינת המשכתו יתברך בבחינת צמצום הנבראים הוצרך להיות גבינין דמכסיין על עינא דהיינו להעלים עין מרשעים ומסטרא אחרא דהיינו שיהיה יכול להתגלות יש גמור ונפרד שהוא ההיפוך ממש וגם אצטריך נטורא דהיינו כי כל הנבראים שיהיו נתגלים בבחינת חילוקי דרגין צריכים נטורא שיהיה השגחתו עליהם במדה בבחינת כל נברא ולהעלים השגחתו בבחינת נברא זה להסתירו מבחינת נברא אחר דהיינו למשל השגחתו במלאכים אינו דומה להשגחתו בבני אדם כי שם נגלה עליהם ביותר וכן מבני אדם לחי ומחי לצומח כי אם היה משגיח עליהם בשוה היו הכל שוין במעלה לכן אצטריך נטורא שלא יהיה נמשך לכל דרגא יותר מערכו ופעמים הוא בבחינת שינה כמו שכתוב עורה למה תישן הוי"ה כי כאשר אין נגלה יחודו יתברך ואין נגלה כי אם בחינת כלים הנבראים לבדם נקרא בחינת שינה שהוא בחינת הסתרת השגחתו יתברך בבחינת התגלות הנבראים וכל זה הוא בבחינת השגחתו בבחינת הנבראים לגביהם אבל בבחינתו יתברך בבחינת כחו הנמשך מעצמותו ברוך הוא בבחינת פלא הנקרא אריך אנפין כל הדרגין הם אצלו בהשוואה גמורה ומשגיח בכל פרט ופרט בהשוואה גמורה כי אצלו יתברך הכל שווין נמצא הוא עינא פקיחא דלא נאים ולא אצטריך נטורא כלל כי אין דבר מסתיר לגביה כלל והבן זה.

וכן הוא בחוטמא שהוא המשכות חיים לכל הנבראים הוא מחד נוקבא חיין ומחד נוקבא חיין דחיין דהיינו חיות הנבראים לחיותם בבחינתם וחיות עצמם וחיין דחיין הם התאחדותם וקישורם וביטולם לעצמותו יתברך והכל הוא מכחו יתברך לכן אין בהמשכה זו שום התקמטות ושום חרון מאחר שאין זולתו יתברך והכל הוא בכחו יתברך בלי הסתר כלל ואין דבר זולתו וחוץ ממנו לא שייך בו בחינת קמטות וחרון ודי למבין. אבל בחינת חוטמא דזעיר אנפין הוא בחינת וירח הוי"ה כו' או להיפוך ויחר אפו כי זהו בבחינת המשכת חיות בבחינת לצמצם דייקא מסטרא דנבראים שם יש קמיטו בהמשכה זו מצד הנבראים וכן הוא במצחא אשר שם הוא גילוי הארת פנים המתחיל ממצחא התגלותו בבחינת הארת פנים בבחינת רצונו יתברך המתמשך לעולמות הוא בחינת רעוא דרעוין אבל במצחא דזעיר אנפין שהוא התגלות פניו בבחינת הנבראים שם הוא ההתגלות בבחינת הצמצומים בבחינת דקדוק ודין. וכמבואר באדרא רבה שמצחא דזעיר אנפין התגלותו הוא פקידותא דחייביא הגה"הוכן בדיקנא דהיינו בבחינת המשכות רחמנות וחסד לנבראים כאשר הוא בבחינת עצמותו יתברך הוא רחמים גדולים בלי הסתרה ורב חסד ונושא עון לכן שערותיו לבנים בלי שום צמצום כלל ובדיקנא דזעיר אנפין שהוא התמשכותו יתברך לנבראים הוא בבחינת צמצומים ונקרא כגבור תקיף נצח קרביא לבטל היש בכל פרט ולעמוד נגד אויבים לכן הדיקנא שלו שערותיו שחורות וכאשר יתבאר לקמן בביאור אלו הבחינות:

פרק ה

והנה מאחר שאין לתאר אליו יתברך רצון ומחשבה וחכמה ומדות אשר הם מורים על שינויים וריבויים והתחלקות ואנו רואים בכל הנבראים כוונה מיוחדת וחכמה ומדות ושהכל הוא ברצונו יתברך וכוונתו ואיך יתהוו שני הפכים כאלו אשר הוא יתברך מושלל מכל זה כמבואר לעיל באריכות אשר לזה באו רבותינו זכרונם לברכה וכל המקובלים ראשונים ואחרונים לבאר אופני הצמצום והשבירה והתיקון ובחינת האצילות ובחינת יחודו יתברך בהם להורות שאף על פי כן אין שינוי כלל ולא ריבוי והתחלקות כי אם הוא אחד קודם שנברא העולם ולאחר שנברא העולם בלי שום שינוי ופירוד כלל ואשר מצד עצמותו יתברך אין צמצום והסתר כלל לפניו ואין הנבראים גורמים חס ושלום שום שינוי ופירוד בעצמותו ובאורו יתברך הנגלה בהם בלי שום שינוי ופירוד כלל כי אם מסטרא דנבראים הם כל השינויים וכאשר יתבארו במקומם אם ירצה השם כל אלו הבחינות:

אבל מחמת שרצונו יתברך היה בבריאות עולמו בכדי להתגלות יחודו בנבראים דייקא מסטרא דלהון וכל הצמצומים בבחינת אורו יתברך שהוא הגילוי שיהיה נגלה בבחינת נבראים דייקא וכל האצילות שהם הכלים להסתיר האור לגבי הנבראים הכל הוא בשביל כוונה זאת ואשר לזה היה רצונו יתברך באצילות ובבריאות עולמות הגם שאצלו יתברך אינם נוגעים כל הנבראים להיות גורמים בעצמות אורו יתברך שום שינוי מאחר שאין זולתו כלל וכל הנבראים הם אין ואפס נגדו ואינם דבר זולת כלל כמבואר לעיל אשר על כן מצד בחינתו יתברך שהוא בבחינת גילוי עצמותו יתברך אין לומר ולהרהר בו חס ושלום שום פגם ותוספות וגרעון אשר זה מורה להתחלקות וריבויים ושינויים ושיש חס ושלום איזה דבר זולתו חס ושלום מלדבר ולהרהר בזה:

ועל כן נקרא המשכתו יתברך לעולמות בשם רצון כי אין טעם לרצון כמו שתוק כך עלה במחשבה דהיינו דבר שאינו מושג על פי שכל אדרבה על פי השכל יחוייב ההיפוך כמו זו תורה וזו שכרה שאמר משה רבינו עליו השלום על רבי עקיבא אך מחמת שזהו אינו בערך שכל שהוא יתברך למעלה ממהות שכל לאין קץ לכן אין להרהר בזה כלל ככה כביכול גם כן בענין אצילות ובריאות עולמות בבחינת צמצום והסתר הנבראים מאחר שאין זולתו ואין דבר שחוץ ממנו וכולא אין ואפס נגדו וכוונתו יתברך בזה והתמשכותו יתברך בזה הוא היפוך השכל לכן המשכה זו נקרא רצונו יתברך שהוא מושלל מן השכל אך אף על פי כן מחמת שנמשך רצונו יתברך להאציל ולברוא העולמות ונמשך בכל הנאצלים ונבראים בשביל כן נקרא הרצון הזה כתר כמו כתר שהוא על גבי הראש דהיינו למעלה מראשו בבחינת הבדל ואף על פי כן הוא שייך לראשו ומכתירו ונקרא פלא:

ולכן המשכות רצונו יתברך הוא ממוצע בין מאציל לנאצלים דהיינו בין שני הבחינות כי בבחינת מאציל הוא עצמותו יתברך אשר אין זולתו כו' אין לתאר בו שום כחות מתחלקים ושום התמשכות בעולם ושום צמצום והעלם וכוונה בעולם מאחר שהוא פשוט בתכלית הפשיטות כן ההמשכה שנמשך ממנו יתברך: נקרא בחינת מאציל ובחינת הנאצלים דהיינו כוונתו יתברך בבחינת כלים להסתיר בבחינת נבראים נקרא בחינת ראש לנאצלים הגם שבחינת המשכה זו הכל הוא לבדו יתברך ואין דבר זולתו כלל אף על פי כן מצד בחינת הנאצלים שיצאו לחילוק דרגין נקרא ראש להם ושני הבחינות הם שני הפכים מנגדים לכן המשכה זו מכחו אשר לא יושג בשכל בעולם איך יהיו שני הפכים כאלו אין לכנות המשכה זו כי אם בשם רצונו יתברך שלמעלה מן השכל ונקרא פלא ונקרא בחינת תוהו לפי שהוא בחינת פלא שמתהא את בני אדם ובחינה זו שהיא רצונו יתברך הוא ממוצע בין בחינת מאציל ובין בחינת נאצלים שהם הצמצום לגבי נבראים והתאחדות שני הבחינות הנזכרים לעיל שהוא בחינת המאציל לנאצלים הכל הוא על ידי רצונו יתברך בבחינת פלא המייחדם לאחדים ולכן יש בבחינת המשכתו יתברך הנקרא אריך אנפין שני הבחינות בחינת מאציל ובחינת נאצלים דהיינו בחינת מאציל שאין זולתו כלל ובחינת נאצלים שהוא בחינת המשכתו יתברך לבחינת נבראים דייקא וכל הנבראים הם בכח הרצון הזה וכלולים בו אך ברצון הזה מאחר שהוא המשכת עצמותו יתברך הרי כל הדרגין הם אצלו יתברך בהשוואה גמורה ואין מעלים לפניו יתברך וכל כוחות הדרגין כלולים ובטלים במציאות לגמרי ואף על פי כן יש בהמשכה זו כל פרטי כחות הנבראים מצד כחו הפלא אבל אינם בבחינת נגלה כלל לכן נקרא אין שכל פרטי הדרגין הם בכח המשכה זו אך אם תבקשם הם אין כמבואר לעיל:

וכל זה הוא בבחינת נאצלים אבל בבחינתו בבחינת המאציל אין לתאר כלל הדרגין בעצם המאציל ברוך הוא לכן בחינתו שמבחינת מאציל נקרא עתיק יומין דהיינו שנעתק מבחינת יומין שהם בחינות המדות שהם חילוקי הדרגין ובחינת רצון זה שמצד הנאצלים נקרא כתר ואריך אנפין ופלא כמו שיתבאר לקמן אם ירצה השם:

והנה בחינת המשכה זו שהוא מבחינת הנאצלים וראש להם יש בו גם כן שני בחינות אחד איך שכל הדרגין הם מצד עצמותו יתברך שהם בהשוואה גמורה אצלו וכל הפרטים הם בכח המשכה זו אך שהם בחינת אין כנזכר לעיל כמו שהם לגביה ויש גם כן בבחינת רצון זה לצמצם ולהסתיר לגבי הנבראים שיהיו נראים בעלי גבול ותכלית שלזה היה עיקר הכוונה כנזכר לעיל לכן נתחלק בחינה זה לשני בחינות דהיינו בחינה ראשונה נקרא אריך אנפין ובחינה שניה נקרא זעיר אנפין דהיינו בחינה ראשונה שהוא המשכתו יתברך המתמשך בכל פרטי הדרגין כאשר הם מצד כחו יתברך שהכל שוה לפניו יתברך וכחשיכה כאורה באין הסתר כלל נקרא אריך אנפין לכן כל בחינותיו הוא בבחינת אריכא דאנפין באין הסתר כלל בעיינין בחוטמא כו' ובחינה שניה שהוא בחינת רצונו יתברך לצמצם בבחינת נבראים נקרא זעיר אנפין לכן הוא זעיר אנפין הוא עתיקא שאצלו יתברך הכל כוונה אחת ורצון אחד וכח אחד מאחר שאין זולתו אך בבחינת המשכתו בבחינת עולמות נתחלקו שבבחינת המשכה זו יש בה שני בחינות כנזכר לעיל:

פרק ו

והנה כמו ששני הבחינות מתחלקים בבחינת אריך אנפין וזעיר אנפין כן בבחינת אריך אנפין לבדו נמצאו שני אופנים הנזכרים לעיל ונחלקו לשני בחינות דהיינו כתרא שהוא גלגלתא ומוחא: גלגלתא הוא כחו הנמשך מצד עצמותו ומוחא דביה הוא ערכו יתברך אשר העריך וסידר לסדר אופני סדר התמשכותו בבחינת נבראים שהם הכל על פי חכמה וכוונה מיוחדת לכל נברא והתנהגותם הכל על פי חכמה וכל הסתרות האור והצמצום הם הכל על פי חכמה והוא ראשית להם וחכמה זו הוא הכל בבחינת רצון הזה אשר כלולים בו כל הכחות הנבראים כי לכל רצון יש חכמה סתימאה ומכוון שברצון אך הוא סתים וכמו למשל בהבדל מאדם שראשית המשכתו לאיזה דבר הוא למעלה מן השכל וכאשר בא לידי גילוי הרצון הזה שבשכל אז נגלה על פי טעם והשכלה והבנה אבל בעת גילוי השכל יבא לו הדבר מקדמות השכל אבל אף על פי כן מוכרח להיות בראשית ההתגלות מכוון וחכמה אך הוא סתים ודי למבין כן הוא כביכול ברצונו יתברך שהוא למעלה מן השכל כנזכר לעיל מוכרח להיות בהרצון הנזכר לעיל חכמה ומכוון לכל פרט אך הוא סתים:

ובחינה ראשונה שהוא רצונו יתברך בעצמותו שהוא עלה במחשבה ואין טעם לרצון כמבואר לעיל ובזה כלולים כל בחינות הנאצלים בבחינת מאציל כנזכר לעיל נקרא גלגלתא לכן הוא בחינת עצם שאינו נגלה ממנו כלום כך אין השגה בו איך היה כוונה אצלו יתברך:

ובחינה שניה שברצון שהוא בחינת התגלות הנבראים בבחינתם וסדרם וערכם ומעמדם וצמצום אורו בהם מסטרא דלהון אשר הכל כלולים ברצון הזה נקרא חכמה סתימאה אך באמת אינה חכמה כלל ואין לקראה בשם חכמה כי זהו הכל מכחו יתברך שהוא אינו בערך חכמה אך מצד שנכלל ברצון הזה כל סדר וצמצום והכל נובעים מרצון הזה נקרא חכמה אבל היא סתימא דלא אתפתחא כלל לכן ממנו נובעים כל תיקוני זעיר אנפין שהם בחינת חכמה ומדות הנגלים שהם הכלים לצמצם ולהסתיר לגבי הנבראים על ידי שערות הראש והדיקנא לכן בחכמה סתימאה זו הוא שורש קו המדה כי משם הוא בחינת המדידה לכל נברא המתגלים על ידי מדות וכלים דזעיר אנפין ודי בזה:

פרק ז

ולכן מבואר באדרא זוטא קדישא תלת רישין אתגליפו דא לגו מן דא ודא לעילא מן דא דהיינו ראשית ומקור שממנו נמשכו כל הנאצלים שמבחינת מאציל נקרא עתיק יומין ורישא דלאו רישא ולא אתיידע מה בההוא רישא כי מצד בחינת המאציל ברוך הוא אין לייחס שום חילוקי נבראים כלל כנזכר לעיל אך אף על פי כן מחמת שנמשך מעצמותו יתברך נקרא רישא אבל הוא לאו רישא: ובחינת הרצון שמצד הנאצלים דהיינו רצונו יתברך המתמשך בכדי לגלות בכל הדרגין בחינתו כביכול נקרא רישא תניינא שהוא גלגלתא שאינו מושג איך יהיה הרצון בו ואין טעם לרצון: ורישא תליתאה הוא בחינת סדר וצמצום הנבראים הכלולים ברצון הזה כנזכר לעיל הנקרא חכמה סתימאה: אבל כד תסתכל בהון כולא הוא בחינה אחת שהוא כח עצמותו שאינו בבחינת השגה כלל והכל הוא עצמותו אשר אין אצלו שום שינוי כלל בין מאציל לנאצלים כי יוצר הכל הוא בעצמותו יתברך:

ומה שמחלקין אותם לשלשה בחינות הוא מצד ההמשכה הנמשך מהם אבל בבחינתו יתברך בעצמותו הכל אחד דהיינו רצונו יתברך לעולמות שהוא שלא בבחינת השגה וידיעה כלל ושלא נשתנה בהמשכתו כלל ושכל הנבראים נפעלו הכל ברצונו יתברך באחדות הפשוט וכל בחינת יחוד הדרגין הוא הכל על ידי רצונו יתברך המאחד הכל ומכחו יתברך נאצלו כל הנאצלים ונבראו כל הנבראים בלי שום שינוי כלל.

והנה עיקר אצילות הדרגין נקרא בשם זעיר אנפין ונוקבא דהיינו כל צמצום כחות הנבראים כאשר הם בכחו יתברך המצמצמם בבחינת חילוקי הנבראים בבחינת כלים נקרא בשם זעיר אנפין ובחינת הצמצום של הנבראים הנגלים בבחינתם נקרא בשם נוקבא ומלכות. אך הגם שכל כחות הנבראים וצמצומם הם בכחו יתברך אף על פי כן הם ביחודא חד בלי שום שינוי ופירוד כלל חס ושלום ואיהו וחיוהי וגרמוהי חד בהון וגם מדת הצמצום לגלות לגבי הנבראים הם גם כן כלולים בכחו יתברך באין שינוי כמו שכתוב אני הוי"ה הוא שמי רק בבחינת המשכתו לנבראים נקרא זעיר אנפין יחודא עילאה והתגלות יחודו בבחינת נבראים נקרא שכינה ויחודא תתאה ומדת מלכותו יתברך וכמו שמבואר במקום אחר:

פרק ח

והנה כל עבודתינו לייחד קודשא בריך הוא ושכינתיה מסטרא דילן דהיינו לגלות יחודו יתברך אפילו בתחתונים והוא על ידי קריאת שמע להתבונן ביחודא עלאה כאשר הם מיוחדים בכחו יתברך ולייחדם ביחודא תתאה כגוונא דלעילא דהיינו להתבונן אפילו בבחינת מלכותו המסתתרת בבריאה יצירה עשיה הכל אין דבר זולתו להיות בחינת נפרד ומחמת זה יהיה הביטול בבחינת מסירות נפש כידוע וכמו שיתבאר במקום אחר אם ירצה השם.

והנה כאשר נעשה היחוד בתחתונים על ידי קריאת שמע ותפלה ועל ידי תורה ומצות דהיינו לייחד הכל אפילו בבחינת בריאה נקרא עושים רצונו של מקום דהיינו שאפילו בבחינת כלים שהם המסתירים אורו יתברך לגבי הנבראים מאיר בהם רצונו יתברך שהוא מייחדם ביחוד עצום כאשר הוא לגביה יתברך אשר אין צמצום מעלים לפניו כנזכר לעיל נמצא אפילו בבחינת כחו וכוונתו יתברך שבבחינת כלים נתגלה כח השוואתו יתברך ובזה הוא מוסיף אורות בכלים דהיינו בבחינת ההסתרה הנעשה על ידי כלים דזעיר אנפין וכלים דמלכות ויש עליה לכח הצמצום שבבחינת עולמות ובבחינת הכלים נקרא עליה ותוספות אבל לא שיהיה אצלו יתברך איזה תוספות וגרעון כי אם בהכלים דהיינו בבחינת כוונתו יתברך בבחינת כלים כדי להתגלות יחודו יתברך בתחתונים מסטרא דלהון דהיינו בבחינת אצילות הכלים וכשחס ושלום אינן עושין רצונו של מקום אזי כביכול אין מאיר רצונו יתברך בבחינת כוונות בריאות עולמו על ידי הכלים להסתרה שבבריאה בכרי שיהיה התגלות יחודו יתברך בהם ואז אין מאיר רצונו יתברך בהכלים ואינו נגלה יחודו יתברך בבחינת נבראים שהם הכלים המסתירים ואינו נגלה כי אם בחינת הכלים ואינו נגלה בהם ועל ידיהם גילוי רצונו יתברך:

וכל זה הוא מצד הבריאה בבחינת כוונה זו אבל בעצמותו יתברך הרי אין הכלים תופסים כלל אצלו יתברך להיות בבחינת השתנות חס ושלום על ידם כי איהו וחיוהי וגרמוהי חד בהון ממש רק בכוונה זו שהוא בבחינת בריאות עולמו בזה הוא הפגם לכן כל הפגמים הם בזעיר ונוקבין דהיינו בבחינת המשכתם לנבראים שם מגיע הפגם בבחינת ההמשכה אשר הוא בחינת זעיר ונוקבין שהוא בחינת צמצום לגבי נבראים והכל הוא מסטרא דילן אבל לגביה יתברך הרי אין צמצום כלל לגביה:

פרק ט

ולכן מבואר באדרא רבה קדישא שענין החילוקים שבין אריך אנפין לזעיר אנפין הוא בבחינת חילוקי התמשכותם אשר המשכה זו היא אריכא דאנפין וזו היא בזעיר אנפין אבל כשמאירין זה בזה הם נערכין בבחינה אחת כמבואר שם האי עתיקא דעתיקין אתקרי אריכא דאנפין וההוא דלבר אתקרי זעיר אנפין לקבליה דעתיקא וכו' וזעיר אנפין כד אסתכל להאי כולא דלתתא אתתקן ואנפוי מתפשטין ואריכין בההוא זמנא וכן מבואר שם בכל פרטי אברים בעיינין ובחוטמא ובמצחא אשר עיינוי דזעיר אנפין מסתחיין בחיוורא דעיינין דאריך אנפין וחוטמא אתבסם וכו' עיין שם באדרא רבא:

כי מבואר לעיל שבחינת אריך אנפין הוא כחו יתברך המתמשך לתתאין מבחינת עצמותו יתברך ובחינת זעיר אנפין הוא כחו יתברך המתפשט לנבראים לצמצם על ידי הכלים בבחינת סטרא דלהון שיהיה דוקא בבחינת צמצום: והנה כאשר נראים בבחינת נפרד דהיינו כשאין התחתונים גורמים היחוד על ידי עבודתם אזי אינו מאיר המשכת עצמותו יתברך בהם שהוא השוואתו יתברך ואז נקרא המשכה זו זעיר אנפין ולכן עיינין דיליה סומקין ומצחא דיליה פקידותא דחייביא וחוטמא דיליה בחינת חרון וקמיטו ורוגזא אבל כאשר מייחדים על ידי עבודתם אפילו בבחינת צמצום בבחינתם אז מאיר בהמשכה זו גם כן כח השואתו יתברך ואז מאירין שני בחינות המשכות זה בזה ונעשו לאחדים ונעשו פניו אריכין כמותו אפילו בבחינת נבראים ועיינין דיליה אסתחיין וחוטמא אתבסם וכו' דהיינו שנתגלה כח השוואתו יתברך בכל הדרגין בבחינת יחוד גמור ונעשו לאחדים ובהיפוך חס ושלום אז אינו נגלה יחודו יתברך ואזי נראים לנפרדים:

וכל זה הוא בבחינת המשכתו יתברך אבל אצלו יתברך כאשר הוא לגביה הכל שוין אבל בבחינת הכלים שבהם היה עיקר כוונות בריאות העולמות נעשה פגם בכוונה זו ועל זה נאמר וישמע הוי"ה ויחר אפו אפו דייקא כי אפו הוא בחינת המשכה לתחתונים בזה הוא ויחר אבל לא בבחינת עצמותו יתברך המתמשך וככה הוא בחינת וירע בעיני הוי"ה אשר עשה בעיני דייקא שהוא בחינת המשכתו בתחתונים כמבואר לעיל שנקרא הכל מצד בחינת התחתונים וכמו צור ילדך תשי חלשת חילא דלעילא שהוא כחו יתברך המתמשך בבחינת צמצום הנבראים שלזה היתה הכוונה וכשמטיבין מעשיהם אזי פקיחותא דעיינין לטובה כמו שכתוב והטוב בעיניך עשיתי פקח הוי"ה עיניך וראה וכדומה לזה באודנין וישמע הוי"ה את צעקתם ובחוטמא וירח הוי"ה את ריח הניחוח אתבסמותא הכל הוא בבחינת המשכה ואז מאיר אריך בזעיר אנפין דהיינו שנתגלה בזה רצונו יתברך שהוא בחינת המשכת עצמותו ואז מתבסמין כל מארי דדינין וניתוסף אורות בכלים אפילו בבחינת הצמצום:

וכן שערות דאריך אנפין הנמשך מהגלגלתא שהם למיגד מרישיה לרישא דזעיר אנפין שהם המשכות הנמשכים ממוחא סתימאה דיליה דהיינו להתמשך בבחינת חכמה דזעיר אנפין שהוא בחינת החכמה שבבחינת נבראים אשר בהם הם מתנהגים הכל על פי חכמה וכוונה שבכל נברא וסדרם והנהגתם ומצבם וערכם אשר ערכם הבורא יתברך כמבואר לעיל אשר הכל הוא בחכמה הכל ממנו יתברך בעצמותו אך מאחר שאין להעריך בחינת חכמה אצל עצמותו יתברך מחמת כח השואתו בכל דבר בהשוואה גמורה ואין זולתו כלל וכל הדרגין הם בכחו השוה בתכלית היחוד בלי שום התחלקות כלל נקרא חכמה סתימאה דהיינו הגם שהכוונה הכל מכחו ועצמותו המתמשך בהם אבל היא סתימאה דלא אתפתחא כלל ולא נתחלקה לשלשה מוחין דהיינו חכמה בינה דעת כי אינו בבחינת הבנה והשגה וידיעה כלל:

לכן כל חכמת הזעיר אנפין שהוא לצמצם בבחינת חילוקי הדרגין נמשך הכל מחכמה הנזכר לעיל ומחמת שלא נתנה להעריך אותה בשם נקרא ההמשכה בבחינת שערות כמו השערה שנמשכת מהמוח ואינה ערך להמוח כך כל החכמה הנמשך מעצמותו יתברך הם בערך שערות לגבי המוח אך הגם שנמשכו לחכמת הנבראים לא נשתנו כלל להמשכה אחרת כי אם בבחינת זעיר אנפין שהוא לצמצם לנבראים משם נמשכו הצמצומים לכן שערותיו לבנים ושעיעין וכלהו בשיקולא לא נפיק דא מן דא דהיינו גם אחר התמשכותם לא נשתנו למהות אחר וכל ההמשכות הם בשיקולא חד הגם שכל שערה ושערה מורה על בחינת המשכת פרט בפני עצמו אף על פי כן הם בשיקולא בבחינת השואה שמחמת כחו יתברך השוה כל הדרגין המה בהשואה גמורה ולכל אחד ואחד השוואתו מיוחדת בפני עצמו כמו למשל מבשר ודם כל שהוא חכם יותר מתמשך לדבר קטן יותר ומבדיל בין מהות למהות בכל פרט ופרט כי מצד התגלות חכמתו מעצמיות נפשו אשר שמה נאחדים כל הפרטים לכח אחד ולכל מהות כוונה מיוחדת בפרט ולא מתערבין דרגין ואף על פי כן המה כח מיוחד:

וכמו למשל ממלך בשר ודם אשר מצד גדולתו הרי השרים והעבדים המה שוים אצלו ונערכים בערך אחד ורצונו הנמשך בהם הכל בהשוואה הרצון שלו לשריו ועבדיו והכוונה בהם שוה מחמת שלגבי עצמיות גדולתו הם נערכים בערך אחד ובכוונה אחת אבל בהתמשכותו להם אינם נערכים בערך אחד ונתגלה לכל אחד ואחד כפי מעלתו לשרים כפי מעלתם ולעבדים כפי ערכם וגם לכל שר ושר בפני עצמו לפום דרגיה בחילוק דרגין וכן לכל עבד ועבד:

כן הוא בנמשל כי בבחינת המשכות עצמותו יתברך הוא אריך אנפין אשר הכל בטלים אליו יתברך ואין חוץ ממנו וכל בחינת הדרגין נערכים אצלו יתברך בערך אחד ומתמשך אליהם בהשוואה גמורה לכן כולא בשיקולא ולא נפיק דא מן דא כו':

אבל בבחינת זעיר אנפין שהוא המשכתו יתברך בבחינת עולמות אז מתגלה המשכתו יתברך לכל העולמות והדרגין בבחינות נבדלות במעלה כמשל הנזכר לעיל לכן אינם בשיקולא כי המשכתו בבחינתם אינה שוה כנזכר לעיל גם מסתבכין דא ברא כי השר צריך להעבד והעבד צריך להשר וכן כל שר לשר חבירו מעורבין במלאכתן וכן בבחינת דרגין כל אחד מתערב בדרגא דגבוה מיניה או דנמוך מיניה ודי למבין:

כמו כן כביכול בבחינת חכמה סתימאה אשר אצלו יתברך שווין כל הדרגין ולכל דרגא פרט מיוחד וכוונה מיוחדת וכח מיוחד וכמו שכתוב ודרך לחזיז קולות לכל קול בראתי שביל בפני עצמו מחמת כחו השוה בכל הדרגין ואצלו יתברך כל הדרגין בהשוואה ובכוונה מיוחדת ואף על פי כן המה בשיקולא חדא מחמת כחו הפלא אבל בזעיר אנפין שערותיו שחורות ומסתבכין דא בדא כי בחינת זעיר אנפין הוא לצמצם ולהסתיר כל פרט לגבי הנבראים ולפי בחינת הנבראים לא נתראו כוונות כל אחד ואחד ופרט כל אחד ואחד בשרשו ובהבדלו ונאחדים זה בזה בכדי לאחד הדרגין ולקשרם זה עם זה ומשתלבין דא בדא לכן שערותיו הם המשכתו שנמשך בהם שחורות דהיינו הצמצום לנבראים ולא שעיעין כי באריך אנפין הם שעיעין דהיינו רכיכין למיגד ממוחא למוחא בלי שום הסתרה כלל אבל בזעיר אנפין מוכרח לצמצם ולא לגלות כי אם בבחינת הסתר ודין כו' וגם מסתבכין דהיינו שהדרגין מתערבין דא עם דא כנזכר לעיל לכן בבחינת ההמשכה שהיא לגבי הנבראים בזה נשתנו זה מזה אבל בבחינת עצמותו המתמשך בכל הנבראים הוא זעיר אנפין הוא עתיקא בלי שינוי כלל מאחר שאין דבר נבדל מאתו יתברך לכן אינו מדבר כי אם בבחינת אנפין:

פרק י

והנה הגם שמחלק בבחינת חכמה שהוא בחינת פנימיות בין חכמה דאריך אנפין לחכמה דזעיר אנפין הוא מטעם הידוע ממה שכתוב חכמת אדם תאיר פניו כי לפי ערך חכמתו כן הם פניו שהוא המשכתו לכן מחמת שחכמה שבאריך אנפין היא סתימא ולא אתפלגא כלל לידיעה והבנה מחמת שהיא מעצמותו יתברך שאינו בערך השגה והכל נכלל בחכמתו בהתכללות עצום שלא בבחינת התחלקות כלל כן הוא ההמשכה שנמשך מאתו בלי שום התחלקות כלל ובזעיר אנפין שהוא לצמצם ולהסתיר לנבראים בערכם ובחינתם שהוא הכל על פי חכמה והבנה לכן מוחא דיליה אתפליג לתלת לכן כל הנמשך מחכמה זו הכל הוא בבחינת צמצום והסתר לגבי הנבראים אבל באמת הם הכל אחד:

כמבואר באדרא רבה קדישא כד נגיד ממוחא סתימאה דאריך אנפין למוחא דזעיר אנפין באינון נימין כאלו מתחבראן לבר תרין מוחין ואתעבידו חד מוחא בגין דלית קיומא למוחא תתאה אלא בקיומא דמוחא עילאה וכד נגיד כו' כתיב תתן קולה חד דייק כאלו מתחבראן לבר תרין מוחין דהיינו שבאמת הכל הוא המשכה אחת. אך לבר שהוא בבחינת חיצוניות הנגלה נראה כאלו הם תרין מוחין שהוא בבחינת הנבראים מסטרא דלהון נראים לתרין מוחין אבל באמת לית קיומא למוחא תתאה אלא במוחא עילאה כי הוא הכל מכחו יתברך לכן כד מתחבראן דהיינו שמתגלה המשכת עצמותו בנבראים על ידי בחינת עבודה כמו שיתבאר לקמן אזי כתיב תתן קולה חד והבן:

לכן הוצרך להביא החילוקים גם בענין אברים הפנימים שהוא חכמה אבל בכלל התמשכותם שהוא נקרא גופא דאריך אנפין שהם התמשכות הכוללים בבחינת אצילות וגם בבחינת פנימיותם אין חילוק כלל כי אם באברים החיצונים: והנה גם הזרועות הם בחינת אברים החיצונים כי המה פעולות והמשכות הפנימיות כי על ידם הוא מוציא ומביא כל ההצטרכות לכן גם בבחינת זרועות יש חילוק והבדל כי בזעיר אנפין נקרא יד הוי"ה ובאריך אנפין נקרא יד הגדולה יד החזקה יד הרמה כי יד נקרא כח המתגלה בבחינת עשיה וכמו למשל מבשר ודם שכל העשיה הוא בידים ובהם הוא עושה כל הכלים ובהם נגלה כל כחו וגבורתו בנשיאת המשא ביד או בשארי גבורות כן כחו יתברך המתגלה בעשיה יש בהם שני בחינות כי כאשר התנהגות העשיה הוא על פי חכמה וחסד הנגלה בבחינת הנבראים כפי סדר ההנהגה הנמשך בנבראים בבחינת השתלשלותם נקרא יד הוי"ה שהוא בחינת התהוות העולמות בבחינת יש הנגלה לגבי הנבראים והוא בחינת זעיר אנפין וכאשר נגלה פלאות הבורא שהוא למעלה מערך חכמה כי אם בבחינת פלא כמו קריעת ים סוף או כמו ניסים הנסתרים וכמבואר לעיל וכמו מי שאמר לשמן וידלוק הוא יאמר לחומץ וכו' שהוא למעלה מבחינת סדר הנבראים נקרא יד הגדולה דהיינו שהוא מכח הנמשך מעצמותו יתברך שהוא בבחינת פלא וכמו שכתוב וירא ישראל את היד הגדולה וכו' וכדומה לזה וכל זה הכל מצד ההמשכה בנבראים נקרא הבדל זה בין שתי הידות:

פרק יא

והנה הגם שיש הבדל גם כן בין זרועות דאריך לזעיר אנפין אף על פי כן לא נזכר באדרא רבא החילוקים והטעם הוא שכל גופו וזרועותיו דאריך אנפין באים מלובשים בפרצופים שלמטה הימנו ולא נגלה ממנו אלא ראשו כמבואר בעץ חיים: והביאור לזה הנה הגם שכחו הנגלה בבחינת נסים ופלא הוא מכח עצמותו יתברך שלמעלה מבחינת כלים אף על פי כן הכל נתלבש בכלי כמו קריעת ים סוף הגם שהיה בהם שינוי הטבע אף על פי כן לא נגלה בזה כח עצמותו יתברך בלי הסתרה והלבשה כאשר הוא באמיתיותו יתברך אשר אין זולתו כלל כי אם שנגלה כחו הפלא בהשתנות בחינת המים שנגרים במורד נצבו כמו נד. אך אף על פי כן התגלותו שהוא כחו הפלא הוא מתלבש במים או כמו החומץ שידלוק הנה גילוי הפלא הוא בחומץ שאין טבעו שידלוק והיה בו שינוי הטבע שדלק אך אף על פי כן החומץ והמים הוא כלי להתגלות הנס והכלים המה מבחינת הזעיר אנפין שהוא כח הסתרתו וכחו הפלא מלובש בהם ונתגלה על ידי הכלים אבל אם היה התגלות כח עצמותו יתברך בלי התלבשות כלל היו בטלים כל הכלים במציאות לגמרי ולעתיד לבא יתגלה בגילוי גמור כמאמר הכתוב חשף הוי"ה את זרוע קדשו דהיינו התגלות פלאותיו יתברך שלא בבחינת הלבשה לכן זרועות דאריך דהיינו כחו יתברך הנמשך מבחינת עצמותו מלובש בזעיר אנפין שהוא בחינת הסתר הכלים הגה"ה

ובבחינת גוף ורגלי אריך המלובשים בזעיר אנפין יש עוד שינוי אפילו מבחינת הלבשת זרועות דאריך אנפין הנזכר לעיל היות שמבואר בעץ חיים שרגלי כל הפרצופים כולם מבחינת אריך אנפין עד בחינת נוקבא דאצילות מסתיימין הכל בשוה בקרקע דאצילות ואין נגלה מהם כלום בבריאה יצירה עשיה מה שאין כן שאר אברים נגלים בבחינת חילוק והבדל בינם אפילו בבריאה יצירה עשיה הן בעיינין הן בחוטמא הן בזרועות כמבואר לעיל:

ויובן זה ממשל אברים של אדם אשר שמוש פעולות הרגליים משתנים משאר שימושי ופעולות אברי הגוף כי כל אברי הגוף יכולים לפעול בשימושם אפילו שלא במקום עמידתו של האדם כמו בעיינין יכול לראות אפילו ברחוק ממנו או חוטמא להריח או אודנין לשמוע מחוץ למקומו וכן ידים יכול על ידיהם להוציא חפץ ממקומו לחוץ ממקומו או להביא מחוצה לו אל מקומו ובזה תלוי החילוקים למשל מי שכלי הראיה שלו זכים יכול להביט יותר למרחוק ממי שאין חוש הראיה שלו זכה כל כך וכן בחוש השמיעה יש הבדל בין מי שחוש השמיעה שלו חזק למי שאין חושו חזק וכן בחוש הריח וכן בידים יש חילוק בין מי שידיו קצרות למי שידיו ארוכות כי בידים ארוכות יכול להביא כל דבר חפץ מרחוק יותר או להוציא למרחוק יותר כנזכר לעיל:

אבל בחינת הרגליים כל שימוש פעולתם הם רק להלוך ממקום למקום נמצא בשהוא מושיט רגליו למקום אחר בהילוך מוברח להיות כל גופו במקום אחר ובזה אין הבדל בין גדול לקטן כי כולם מוכרחים לזוז ממקומם כן הוא בנמשל כביבול היות ידוע ומבואר לעיל החילוק שבין בחינת אצילות לבחינת בריאה יצירה עשיה כי באצילות הם כל הדרגין וכל פרטי חילוקי הנבראים כמו שהם לגביה יתברך שהם מיוחדים ביחוד גמור בלי שום השתנות כלל ובבחינת אצילות כל הפרצופים הם הכל אחד אריך וזעיר אנפין ונוקבא מאחר שלא שני כלל ממהותו יתברך כמו שכתוב אני הוי"ה לא שניתי וכמבואר לעיל בארוכה וכל השינויים הנמצאים בהם הוא מצד התמשכותם בבחינת בריאה אשר ההתמשכות בבחינת אריך אנפין יכול להתמשך יותר למרחוק אפילו בבחינת הסתר גמור מצד כחו הפלא כו' אבל בחינת זעיר אנפין אין התמשכותו כי אם בבחינת דרגין לאחדם כנזכר לעיל וכן כל אברי ההמשכה דהיינו בחינת זרועות בבחינת אריך אנפין נקרא יד הגדולה:

דהיינו כמו למשל מי שידו ארוכה וגדולה יכול להשיג חפצו אפילו מרחוק כמו כן כביכול מחמת כחו הפלא יכול להתגלות אפילו בבחינת יש גמור לשנותו מטבעו אבל בחינת יד דזעיר אנפין הנקרא יד הוי"ה אינו כי אם בבחינת סדר הנבראים אשר סדרם הבורא וכל פעולות אבריהם והתמשכותם בבחינתם הן דאריך אנפין והן רזעיר אנפין הכל הוא בבריאה יצירה עשיה דוקא אבל עם כל זה עיקר מהותם לא נתגלה בבריאה יצירה עשיה כי אם היו מתגלים אזי היה ביטול היש לגמרי ועיקר מקומם הוא באצילות רק פעולתם והמשכתם נמשכים בבריאה יצירה עשיה דהיינו חוץ למקומם בבחינת בריאה יצירה עשיה שהם נקראים חוצות:

אבל בחינת רגליהם הוא מקום מצבם ומעמדם אשר הם קיום כל כוחות הדרגין ופרטי חילוקי הנבראים וקיומם של כל פרט אשר הם הכל מכחו יתברך ועליהם נשען כל הפרצוף דהיינו חכמה בינה דעת שלהם וזרועותיהם ועיקר התפשטותם כידוע שנצח הוד יסוד הם קיום כל המדות לא נתגלו בבריאה יצירה עשיה כי אם היו מתגלים בבריאה יצירה עשיה היו כל מהות הפרצופים בבחינת אצילות נגלים בבריאה יצירה עשיה ולא היה קיום לנבראים כלל כי היו בטלים במציאות לגמרי כי כל קיומם הוא מצד ההסתרה לגבי הנבראים כידוע לכן המה מסתיימים בהשוואה בקרקע אצילות דייקא כמו שהם לגביה ואינו נגלה מהם שום חילוק והבדל הגם שבשרשם ובחינתם הם מחולקים כי רגלי אריך אנפין שהם הנצח הוד יסוד שלו הוא מכחו הפלא ורגלי זעיר אנפין המה מיחוד חילוקי הנבראים ורגלי הנוקבא דאצילות המה מכח המסתיר הנגלה לבריאה יצירה עשיה כידוע אבל מאחר שהמה ביחוד גמור מצד כח השוואתו הנגלה עליהם שאין זולתו יתברך וכולם הם בהשואה גמורה כמו שכתוב אני הוי"ה לא שניתי והוא זעיר אנפין הוא עתיקא ואני הוי"ה הוא שמי נמצא המה גם כן ביחוד אחד מצד כח השוואתו נמצאו כל הפרצופים כולם מיוחדים ביחוד אחד.

וכבר אמור זה לעיל שכל החילוקים והשינויים הוא מצד המשכתם לבריאה יצירה עשיה אבל בחינת הרגליים אשר אינם בבחינת המשכה אין חילוק והבדל ביניהם כלל כמו בשאר אברי הפעולה כמו פעולת העין נרמז בתורה הבדלם שפעם נאמר הנה לא ינום ולא יישן ופעם נאמר למה תישן ופעם נאמר עיני הוי"ה אל צדיקים ופעם נאמר עיני הוי"ה המה משוטטות וכו' הנה עין הוי"ה אל יראיו וכו' וכמבואר באדרא רבה קדישא וגם בזרועות נרמז הבדל בין יד הוי"ה ליד הגדולה כנזכר לעיל:הגה"ה אבל בבחינת רגליים לא תמצא הבדל כלל:

ועוד זאת שבכל מקום שנזכר בחינת רגליים נרמז שלא בבחינת המשכה וכמו והארץ הדום רגלי: ותחת רגליו וכו': הנה הוי"ה נצב על חומת אנך וכדומה שמורה שניצב על בחינת בריאה יצירה עשיה ודי למבין כי אם לעתיד יתגלו רגליו בכל הנבראים כמו שכתוב ועמדו רגליו ביום ההוא כי לעתיד יהיה בחינת גילוי גמור אפילו בבריאה יצירה עשיה כמו שכתוב כי עין בעין יראו וכו' ואז יהיה נגלה יחודו ואחדותו אפילו בבריאה יצירה עשיה וכמו שכתוב הנה הוי"ה יוצא ממקומו לפקוד עון כו' דהיינו שיהיה גילוי יחודו אפילו בבריאה יצירה עשיה ואז נאמר עליו יוצא ממקומו שהוא אצילות וגם בבחינת מתן תורה נתגלו בבריאה יצירה עשיה כמו שכתוב וירד הוי"ה על הר סיני כי אז היה גם כן גילוי אלהו"תו בבריאה יצירה עשיה כמו שמבואר וכל העם רואים את הקולות דאצילות לכן על כל דבור ודבור פרחה נשמתן שהוא ביטול היש רק בבחינת טל תורה החזיר להם כי בחינת טל תורה הוא התקשרותו מצד עצמותו אשר מצד עצמותו שוין היש והאין וכו' גם להיפוך נאמר בדור הפלגה וירד הוי"ה לראות וגם בסדום ארדה נא ואראה כי שם היה התגלות כדי לבטל בחינת דרגין כמו שכתוב ומשם הפיצם וכו' וגם בסדום להפוך את הערים הוא על ידי שנתגלה כחו ויחודו יתברך בבריאה יצירה עשיה ממילא נתבטלו וזה הגילוי היה לצורך השעה אבל בהמשכתו יתברך לבריאה יצירה עשיה בכלל לא נתגלו בחינת הרגליים כנזכר לעיל ודי למבין:

פרק יב

אבל ראשו דהיינו רצונו וחכמתו יתברך שהוא חכמה סתימאה וגם בחינת עינים וחוטמא שהם אינם נגלים בבחינת כלים כי לא נתגלה מהם בגילוי הרגשת הכלים כמו למשל באדם שרואה ומשגיח לאיזה דבר אינו נגלה מהשגחתו שום הרגש רק שעל פי השגחתו בהם ככה נגלה בהם המעשה כו' ככה כביכול השגחתו בבחינת פלא בבחינת השואתו לא נגלה לגבי דידן וכן המשכת חיין וחיין דחיין הנמשך מחוטמא לא נגלה אלינו לכן ראשו מגולה שלא בא בהתלבשות כלים הנגלים לנו ואין לנו השגה בזה כלל:

ולכן גם פה דאריך אנפין שעיקר הפה הוא להתגלות הדבור שהוא לזולתו מבואר באדרא שפומא דאריך אנפין סתים דהיינו שלא נגלה לגבי תתאין כלל ומה שקורא אותו פה מאחר שלא נגלה ממנו כלל הוא מחמת שהוא שורש כל ההתגלות הנקרא פה כידוע שכל התגלות העולמות הוא על ידי הפה שנקרא דבר הוי"ה ושורשו הוא הפה דאריך אנפין אך מחמת שלא נגלה ממנו שום התגלות לגבי דידן הוא סתים דביה אבהתנא עתידין למלבש דהיינו לעתיד יתגלה עין בעין כו' אשר לא יהיה הסתר היש כלל הגה"ה

ולכן לא נזכרו גם כן אודנין באריך אנפין כי אודנין הם שיכנוס הקול מהזולת לשמוע והנה מאחר שאין זולתו כלל איך שייך לומר עליו ששומע כביכול צעקת התחתונים מאחר שקמיה הכל שוין והתחתונים הם בהשוואה גמורה בעצמותו כי אין הסתר לגביה כלל אין שייך לומר בו אודנין המורים על בחינת שמיעה כי כל שמיעה היא מהזולת דייקא דהיינו למשל מאדם ששומע דבר מחבירו כי בבחינת עצמו אין שייך לומר ולייחס אליו בחינת שמיעה אבל בחינת ראיה שייך לומר אפילו על עצמותו של אדם דהיינו שרואה כל מעשיו ומשגיח על כל תנועותיו לכן מאחר שהוא יתברך אין זולתו לא יתכן לו בחינת השמיעה הגם שכל תפלה באה אליו דייקא כמו שכתוב הנוטע אוזן הלא ישמע כי מאחר שהוא מקור הכל אם כן הכל בא אליו יתברך אך איך ומה ובאיזה אופן יתייחס אליו בחינת השמיעה זהו למעלה מן השכל לכן לא הזכיר אודנין באדרא רבא כי אם דשערי לא תלו על אודנין דהייינו שאין מסתיר לפני עצמותו יתברך לכן האודנין נעלמים כמבואר בפירוש האר"י זכרונו לברכה על ספרא דצניעותא:

אבל עיינין וחוטמא הגם שאינם מושגים לנו אף על פי כן אנו רואים השגחתו יתברך בכל עת ורגע על ידי נסים ונפלאות שבבחינות נבראים שבחינות הנבראים המה הכל פלא כמו שכתוב לעושה נפלאות גדולות לבדו וכמו שכתוב כי עשית פלא אשר התהוותם הכל מאין שהוא בחינת פלא ודי למבין וגם אנו רואים החיות שהוא הכל ממקור החיים אך אינו מושג לנו מהותו איך ומה כי אם בדרך אמונה אבל החיות עצמו אינו נגלה לנו כי אם היה נגלה לנו לא היה שום נברא במציאות כלל ודי למבין:

אבל בזעיר אנפין שהוא לצמצם בבחינת נבראים להוום ולקיימם כסדרם שם נתגלו אודנין לשמוע צעקתם כי כל עיקר כלי הזעיר אנפין הם להמשיך חיותם בדרך צמצום והסתר בכל פרט וגם פומא נתגלה שהוא נקרא דבר הוי"ה וכל התגלות הזה הוא בבחינות התחתונים אבל בבחינת עצמותו יתברך הכל שוה:

פרק יג

והנה לבאר בפרט בביאור כל דבר אין כאן מקומו כי בכאן כל עיקר כוונתינו להבין דרך כלל שכל החילוקים שבין אריך לזעיר אנפין הוא רק מצד התחתונים בענין המשכתם שהוא נקרא חיצוניות שהוא מצד התגלותם בנבראים נקרא המשכה זו בחינת אריך אנפין והמשכה זו בחינת זעיר אנפין וזה בא על ידי הכלים כאשר הוא מצד החכמה שבנבראים שהוא הכל מכחו יתברך לכן נקרא בשם כלים גם כן בכחו יתברך כי הכל הוא ממנו ומה שנתגלה שלא בבחינת כלים שהוא חכמה וכו' נקרא אריך אנפין אבל אצלו יתברך הכל שוה הוא זעיר אנפין הוא עתיקא:

והנה כל עיקר אריך וזעיר אנפין הם רק מצד התמשכותו יתברך לעולמות הנבראים והנה רצונו יתברך הנמשך להתהוות עולמות מחמת שהוא למעלה מן החכמה שהוא מעצמותו יתברך בלי שום הסתר כלל נקרא אריך ורצונו יתברך הנמשך בבחינת כלים לצמצם לגבי נבראים שיהיו נתגלים בבחינת דרגין נקרא זעיר אנפין ושני הבחינות המה בכחו דהיינו בחינת כח ההמשכה מצד עצמותו וכח המשכתו בבחינת נבראים אך גילוי הכחות האלו הם על ידי בחינת מלכותו יתברך שהוא כחו המתמשך ומסתיר לגבי נבראים:

כמו למשל בהבדל מבשר ודם אשר מתמשך לאיזה דבר קטן או לאיזה מהות חכמה קטנה יש בה השלשה בחינות דהיינו שיש בה רצונו כאשר הוא מצד עצמו כמבואר לעיל ויש בה המשכה איך לצמצם חכמתו הגדולה ושיתגלה במוחו חכמת הקטן וכאשר מצמצם חכמתו בעצמו אז מעריך איך לדבר ולהמשיכה באיזה אופנים לחכמת הקטן כן הוא כביכול בנמשל כי כחו יתברך כאשר נמשך בעצמותו אשר אצלו הכל שוין כנזכר לעיל נקרא אריך אנפין ורצון כנזכר לעיל וכח הכלים בבחינת הצמצום להמשיך בבחינת נבראים נקרא זעיר אנפין וכח המתמשך ומסתירם בנבראים הוא נקרא מלכותו דבר הוי"ה:

אבל כבר הקדמתי שאין המשל דומה לנמשל מכל צד כי באדם נשתנה בעצמו כנזכר לעיל ומרגיש שינוי במוחו בין כל הבחינות אבל אצלו יתברך הגם שאנו מעריכים כל הכוחות האלו באין סוף הם הכל כח אחד בלי שום שינוי כלל והוא זעיר אנפין הוא עתיקא כנזכר לעיל והוא שהוא זעיר אנפין ושמו שהוא בחינת מלכותו אחד בלי פרודא כלל כמו שכתוב אני הוי"ה הוא שמי וכל התחלקות הכוחות האלו הם רק מצד הנבראים שמצידם אנו מעריכים כל החילוקים האלו אבל אצלו הכל אחד וקמיה שוין ושוה ומשוה קטן וגדול וסובל עליונים ותחתונים בנושא אחד וכל ההפכים אצלו יתברך ביחודא חד בלי שום פרודא כלל לכן נקראים כל הבחינות האלו רזא דמהימנותא שהוא למעלה משכל הנבראים שאין שום שכל בעולם יכול להשיג כי אם להאמין באמונה שלמעלה מהשכל:

ולכן מבואר בדברי רבותינו זכרונם לברכה וכי יש ימין ושמאל לפני הקדוש ברוך הוא וגם מבואר בדבריהם הקדושים שאין למעלה לא ימין ולא שמאל ולא קימה וישיבה ולא עורף ולא פנים ואחור כו'. והנה הלא מקרא מלא דיבר הכתוב ימינך הוי"ה וכו' הושיעה לו ימינו. השיב אחור ימינו ואת כל אלה ידי עשתה כו' וכדומה לזה אין מספר וגם בדברי רבותינו זכרונם לברכה מלמד שנטה ימינו וברא עולם הבא ושמאלו ברא עולם הזה וגם נותן שלום לימינו של הקדוש ברוך הוא וכדומה לזה הרבה: אך באמת על פי כל הנזכר לעיל תבין שכל ימין ושמאל ופנים ואחור וקימה וישיבה הכל בבחינת נבראים אנו מעריכים כל זה מאחר שהכל מכחו יתברך והוא הבורא כו' ואין דבר שחוץ ממנו וכו' אבל אצלו יתברך אין לתארו בכל אלו הבחינות וכמבואר לעיל ודי למבין וכמאמר התיקונים דאינון אתקריאו מדות כגוונא דבני נשא ומסטרא דילן כו':

פרק יד

והנה אחר שביארנו כל בחינות החילוקים וההבדלים של אריך אנפין וזעיר אנפין נבאר עתה בביאור יותר ענין חכמה סתימאה ושערות הראש והדיקנא דאריך אנפין ושערות הראש והדיקנא דזעיר אנפין בהרחבת הביאור והבדל בחינתם של שערות דרישא ודיקנא בין באריך אנפין בין בזעיר אנפין והבדל הבחינות משערות דאריך לשערות דזעיר אנפין הן דרישא והן דדיקנא וגם יתבאר ענין שערות דנוקבא דזעיר אנפין ופנים שלה ותחלה נבאר מאמר אדרא זוטא תלת ראשין אתגליפו דא לגו מן דא ודא לעילא מן דא עיין שם:

ולבאר זה היטב הנה מקודם צריך להבין מהו ענין למעלה מן השכל המבואר תמיד בדברינו שאין הפירוש שלמעלה מן השכל הוא דבר שאינו יכול להשיגו מחמת עומק המושג כמבואר תמיד בלשון הרמב"ם זכרונו לברכה שהוא עומק המושג אינו כן כי עומק המושג שייך לומר על חכמה עמוקה שאי אפשר להשיגה אבל אף על פי כן היא בערך השכלה ויש לה דמיון בשכל אבל למעלה מהשכל נקרא קדמות השכל דהיינו שאינה בערך חכמה כלל ואינה בערך השכלה כי אפילו שיהיה חכם שאין למעלה ממנו לא יוכל להשיג זה כמבואר בשער היחוד והאמונה כמו שאי אפשר לומר על חכמה עמוקה שאי אפשר למששה בידים שאין חוש המישוש נופל על חכמה והשכלה: ככה ויותר על כן אי אפשר לומר על למעלה מהשכל שאי אפשר להשיגו בחכמה מאחר שאינו בערך השכלה:

וכדמצינו בדברי רבותינו זכרונם לברכה מקום ארון אינו מן המדה אשר על פי כל החכמות שבעולם לא יושג זה בשום אופן בעולם איך יהיה יכול להיות שהארון היה אמה וחצי רחבו ואף על פי כן כשנמדד לא נמצא מקומו: ודבר זה הוא היפוך השכל ומנגדו: גם מה שנאמר שמור וזכור בדבור אחד נאמרו לא יושג זה על פי שום שכל בעולם היאך יהיה הדבר שבמלה אחת ישמע שני דברים כאחד כאשר הכחיש זה הראב"ע זכרונו לכרכה כי לא הופיע עליו אור הקבלה להבין בחינת למעלה מן השכל: הגם שבזה האמין שעמקו מחשבותיו יתברך אבל קראו עומק המושג:

אבל דבר שהוא היפוך השכל ממש אם כן אי אפשר לומר עליו עומק המושג כי דבר זה לא תמצא על פי שכל בשום אופן אדרבה זהו נגד השכל ולכן הוא אצלם מהנמנעות: אבל באמת קדמות השכל הוא אין מהות חכמה כלל:

לכן בלשון המקובלים נקרא חכמה אצילות דהיינו שכל ההשכלה שתחייב הדבר שיהיה כך על פי השכל בכל הדברים הוא בחינת אצילות שהאציל המאציל יתברך מהות חכמה שהוא מהות חדש ממש כמו בריאה כנזכר לעיל ואחר שהאציל החכמה אז נמשך הכל על פי חכמה והיא ראשית להשתלשלות דהיינו שמצד החכמה יתחייב החסד ונשתלשל מחכמה הזאת וככה משתלשלים ונאחזים דרגין בדרגין על פי החכמה והשכל כמאמר כולם בחכמה עשית וכל ההשתלשלות הוא מצד החכמה אחר אצילותה אבל לגביה יתברך נקרא החכמה עשיה כמו למשל שאדם עושה איזה כלי ועל ידי כלי זו מתנהג כל הצטרכותו והנה התעריך הכלי הגשמיית לעצם נפשו של האדם או שהכלי תחייב הנהגתה ופעולתה וכו' ככה ויותר על כן לאין קץ היא חכמה לגבי המאציל ברוך הוא אשר אינה רק בחינת כלי לפעול בה רצונו יתברך התעריכה חס ושלום אל מהותו: גם למשל שהכלי אינו נוגע למהותו של אדם כלל ואם תלקח הכלי מאתו הרי אין העדרה נוגע אל עצמיות נפשו כלל:

ככה החכמה לגביה יתברך אשר הוא אינו בערך חכמה אין החכמה נוגעת לעצמותו והתנהגותו יתברך שהוא כל יכול להתמשך אף שלא על פי חכמה וכמו שכתוב אין חכמה ואין תבונה ואין עצה נגד הוי"ה: ואומר מפר מחשבות ערומים וכו' ואומר נואלו שרי צוען וכו' ואומר והאבדתי חכמים מאדום וכו' שכל הפסוקים מורים על שהוא יתברך אינו בערך חכמה והמבין יבין :

והנה הגם שביארנו שהחכמה נאצלה ונפעלה ממנו בבחינת הויה חדשה אף על פי כן מוכרח להיות כח הפועל בנפעל כי הוא כביכול החכם והמבין וכל הנהגות העולם הוא על ידי חכמה: הגם שאמת הוא שהחכמה לא תחייב להנהגה זו כי היה יכול לברוא העולם באופנים אחרים בלי גבול כי ההשכלה לא תחייב הדבר כי אם אחר שנמשכה אז ההתנהגות בחכמה ואלו המשיך מהות אחר היה מתנהג על פי מהות זה אבל אף על פי כן מאחר שאנו רואים כי כל העולם מתנהג דווקא על פי חכמה וכוונה מיוחדת בכל דבר וכל הנמצאים יש להם סדר ועל סדרם הם מתקיימים כאשר נראה פלאות חכמתו בהתקשרות כל נברא כמו באדם אשר יצרו בחכמה כידוע לחכמי הניתוח אשר יצר הכל בכוונה הגידים והעורקים והדופקים וגידים הדקים וכל אשר יש בו הכל הוא חכמה נפלאה בהתקשרותם זה בזה והתמשכותם זה בזה ושיהיו מעבר להחיות העובר על ידיהם לכל אברי הגוף:

והנה הגם שהכל הוא בחכמה כנזכר לעיל הוא אחרי התגלות כח כל אחד ואחד ופעולות כל אחד ואחד אז משכילים שעל ידי התקשרות הגידים יתקשרו זה בזה וגם על ידי קיבוץ חלקי המוח והליחות שבו וכדומה לזה יהיה כלי להשכיל ובלב הוא מחמת תכונת חלקי הקיבוץ של הלב אשר יש בו כח המקבץ והדוחה הוא כלי למדות אשר בלב. וכן הוא בכל כלי הגוף מוצאים לזה שכל וטעם. אבל באמת כאשר תרצה לעמוד על שרשם איך הוא המוח הגשמי כלי להשכלה או הלב הגשמי כלי לחיות או הגידים והדם העובר בתוכם יהיו כלים להתקשרות כל חלקי הגוף בבחינת חיות לא תמצא זה על פי השכלה בשום אופן בעולם איך יהיה הגשם כלי לרוחניות העובר בתוכו ומתקשר בו אשר הם אינם בגרר אחד כלל.

והנה על זה נאמר מפליא לעשות בחתימת ברכת אשר יצר את האדם בחכמה שמתנהג הכל בחכמה כי זהו אחר שנגלה כח הנהגתו של האדם אז נמצא ההתפשטות בכל אבריו בנקביו ובחלליו על פי טעם וחכמה. אבל שורש התקשרות החיות עם הגוף שיהיה כלי לזה לזה חתם ומפליא לעשות דהיינו התקשרות הגשמיות ברוחניות ועשיית הכלים של הגוף שיהיו בחינת כלים הוא פלא שהוא למעלה מהשכל:

פרק טו

והנה בזה ההתקשרות של החיות עם כלי הגוף ועשייתם של הכלים האלו יש בזה שלשה בחינות כי הנה מאחר שאנו רואים אחר התגלותם שהם הכל על פי סדר וחכמה בכוונה לכל פרט ופרט אזי מוכרח להיות הכוונה וחכמה זו בכח הנפש המתקשרת עמו כי מאחר שנתבאר לעיל כי על פי חכמה לא יושג זה שיהיה כלי וכו' כי אם החכמה הוא מחמת כחו הפלא שהוא למעלה מהשכל אם כן מאין נתהוה החכמה בכוונה דווקא בבחינת פרט כל המשכה אם בשביל התקשרות החיות לכן המשיך כחות אלו בכדי שעל ידי ההמשכות האלו יהיו יכולים להתקשר כי מאחר שלא יתחייבו על פי החכמה אופני ההמשכות כי הוא מבחינת פלא היה יכול לקשר החיות באופן אחר ובהמשכה אחרת ואפילו שלא בהמשכה כלל היה יכול להחיות מחמת שכל יכול כי מאחר שאפילו החכמה לא תחייב ההתקשרות כי אם מחמת שכל יכול כנזכר לעיל אם כן יכול להחיות אפילו בלא אופני המשכות אלו. והנה מאחר שאנו רואים שכל ההתקשרות דייקא על פי הכלים ואם יחסר אפילו כלי אחת אי אפשר להתקיים מוכרח להיות הכוונה הזו בכח הנפש והנה להעריך זה בכח הנפש התקשרות האברים והגידים וכל התחלקות הנאמרים בגוף אי אפשר להעלות על הדעת גם כן איך יהיו בכח הנפש אשר הוא כח אחד רוחני מבלי שום התחלקות כלל איך תייחס אליו ההתחלקות:

אשר על כן תמצא בקישור הזה שלשה פלאות פלא האחד הוא הקישור רוחניות עם גשמיות אשר אינם בגדר אחד: ופלא השני הוא אחר התקשרותו עם הגוף מאין נמצאו כל חילוקי תכונת האברים בכליהם אשר סדרם הכל בחכמה כמו כלי העין והיד אשר סדרם הבורא בסדר אופנם של כל אחד ואחד שיהיה כל אבר כלי לקבל החיות הנמשך בתכונתו ופעולתו אשר כל הערכתם וסדר של כל אבר הם כלולים בנפש כי כל אופן של האברים של הגוף הם כנגד אברי הנפש הכלולים בה הגם שאין להעריך כלים ואברים של הגוף הגשמי להתכללות האברים שבנפש שהם רוחניים ורחוקים בגדרם זה מזה:

והנה הבחינה ראשונה הוא קישור הנפש עם הגוף נקרא רצון כי אין טעם לרצון שהוא פלא והתקשרות זה אינו כי אם ברצון הבורא יתברך שהוא למעלה מטעם ודעת והשכלה והבנה. ובחינת פלא השני הוא עריכת סדר האברים אשר סדרם הבורא אשר הכל הוא בחכמה ומוכרח להיות כל כח קבלתם דוקא באופן זה אשר הכל הוא בכוונה הכל כלול בבחינת נפש וזה נקרא חכמה סתימאה דהיינו שאנו רואים שהכל בחכמה ובכוונה אבל איך שייך לומר בנפש חכמה כי היא כח אחד רוחני לכן נקרא סתימא דלא אתפתחא כלל בהנפש עצמה להיות נגלה בה כחות התחלקות לכן כח החכמה שבנפש הוא מוחא סתימאה דלא אתפליג לתלת דהיינו הבנה וידיעה מאחר שאינו בערך שכל והבנה אך נקרא חכמה מחמת שאנו רואים שהכל הוא בכוונה אבל לא נודע כלל מקומה כמו שכתוב והוא ידע את מקומה.

ושני הבחינות הנזכרים לעיל הם נקראים כתרא ומוחא והם דא לגו מן דא דהיינו שבבחינה הראשונה שהיא התקשרות החיות עם הגוף יש בכח ההתקשרות התכללות החכמה סתימאה זו אשר ממנה מתנהגים כל כחות הגוף וחכמתו ומדותיו והמשכתו והתקשרותו אשר הכל בחכמה הגלויה:

ובחינת פלא השלישי הוא למעלה על גבי שני הבחינות הנזכרים לעיל דהי כי הפלא הראשון שהוא בחינת רצון כנזכר לעיל אף שאין טעם לרצון הוא רק לגבי המקבל שהוא למעלה מהשכלתו לכן לא ימצא טעם אבל לבעל הרצון בעצמו מוכרח להיות איזה טעם כי אם לא כן איך יומשך הרצון ממנו כן הוא בהתקשרות זה שהוא החיות עם הגוף הגם שהוא בחינת פלא למעלה מהבנה והשגה איך יתקשר הגשמיות ברוחניות מאחר שאינם בגדר אחד אך אף על פי כן מאחר שאנו רואים התקשרותו מוכרח להיות איזה שייכות נפלא להנפש עם הגוף אשר משתווים ממש הנפש עם הגוף בהשוואה אחת בכח אחד אשר מזה בא ההתקשרות אפילו בבחינת גילוי כלי הגוף ומוכרחים להיות קודם הגילוי בקישור נפלא אשר מחמת זה נמשך הרצון אבל איך יהיה בכח הנפש זה לא ידיעא כלל ולא קיימא לאתיידע והוא פלא על גבי שני הפלאות הנזכרים לעיל כי פלא ראשון הוא השייכות מההתקשרות של הנפש עם הגוף:

והשני איך יהיו כל כחות התחלקות הגוף בבחינת כלים גשמיים בכח הנפש אשר אינה בערך התחלקות ובערך המשכה כלל והם רחוקים בגדרם מן הקצה לקצה ואף על פי כן הם כלולים בכח אחד: ובחינת הפלא השלישי הוא פלא על גבי שני הפלאות הנזכרים לעיל שהוא בחינת התקשרות החיות וסדר הכלים שנסדרו בחכמה על פי כח הסדר של חכמה סתימאה שבנפש כנזכר לעיל:

לכן פלא הזה הוא לעילא מן כתרא ומוחא ולכן נקרא רישא דלא אתיידע כלל: והנה השלשה בחינות פלא הנזכרים לעיל כאשר תחלקם הם נקראים שלשה בחינות דהיינו בחינת תכונת כל האברים המתגלים הכל בחכמה כמו כלי העין וכלי האוזן וכלי המוח והלב והגידים וכו' אשר סדרם הבורא יתברך הכל בחכמה וחכמה זו היא בחינת פלא שלא יושג על פי חכמה למה יהיו כלי העין דוקא על זה האופן ולא באופן אחר. וכן כל האברים כנזכר לעיל וזהו מכח סדר החכמה סתימאה שבנפש וזהו פלא הראשון. ופלא השני הוא איך הוא התקשרות חיות הראיה אשר היא כח חיות רוחני בכלי העין הגשמי. ופלא השלישי הוא מקור מוצאם והתהוותם ובריאותם מאין נתהוו כלל להיות כלי הגשמי וגם הרוחני והתכללותם והשתוותם בקישור נפלא. זהו בדרך פרט הבחינות האלו נערכים לתלת רישין דהיינו שלשה פלאות אבל בבחינת כלל יותר הם רק שני פלאים דהיינו מאין נתהוו מקורם ואיך יתהוה מזה שיתקשר חיות הנפש עם הגשמיות. וכאשר תסתכל יותר הכל הוא פלא אחד שהוא כל יכול לא נודע איך ומה אך בכחו הפלא הוא כל יכול להוות הכל מאין ולקשרם ולהמשיכם הכל בכחו יתברך.

והנה שלשה בחינות הפלאים הנזכרים לעיל התגלותם הוא בגוף גם כן בשלשה בחינות דהיינו בחינת הכלים בעצמם ותכונתם ומצבם וערכם אשר ערכם הבורא יתברך בבחינת גילוי הנגלה על פי חכמה הגלוייה בבחינת סרר האברים הוא מבחינת חכמה סתימאה והתקשרות החיות שבכל אבר ואבר בבחינתו בעצמו הוא מבחינת כתרא שהוא גלגלתא וכח התקשרותם זה בזה להתאחד זה בזה דהיינו המוח בלב ובכל האברים דהיינו בשמיעה וריח וראיה ודבור וכלי עשיה וכל האברים אשר הם מכוללים זה בזה ומקושרים זה בזה אשר שורשם מצד התכללותם והשתוותם הוא הכל מרישא דלא אתיידע והם המתגלים בבחינת חיות הגוף הנגלה במורגש ובמוטבע ובמושכל אשר המורגש הוא הגילוי מחכמה סתימאה והמוטבע הוא התקשרות החיות המוטבע בכל אבר ואבר הוא מכתרא והמושכל הוא התחברות והתאחדות כל האברים זה בזה הוא מרישא דלא אתיידע.

וזכור כלל זה כי היא הקדמה כוללת לכל ההשתלשלות. והנה כאשר הוא באדם כן הוא בכל הנבראים נמצאו שלשה בחינות פלאים אלו הן בדומם הן בצומח חי והן ברקיעים וגלגלים ואופנים אשר התהוותם הכל בחכמה וכוונה נמצאו שלשה בחינות הפלאים האלו ושלשה בחינות ההתגלות ואין צריך להאריך כי הכל יובן מכל הנזכר לעיל:

פרק טז

והנה בדרך כלל כל התהוות כוחות הנמצאים הם הכל מכחו יתברך המהוום בכל פרט והכל הוא כחו לבדו יתברך אשר בו נמצאים כל הכחות האלו כי אין זולתו דהיינו הרקיעים והגלגלים וכל הנמצאים במיני הנבראים בכחם ותמונתם והתקשרותם הכל אין זולתו מאחר שאין דבר בלעדו והוא המחלקם והוא המהוום ויוצרם בחכמתו יתברך וכל התגלות הכחות בבחינת נפרד כל כח לבדו הוא הכל מצד ההסתרה לגבי דידן על ידי מדת מלכותו כמבואר לעיל וכמו שיתבאר לקמן:

אבל הכחות האלו כאשר הם לגביה יתברך הנקרא אצילות לשון אצלו כנזכר לעיל כי אין דבר שחוץ ממנו וכל כחות המתחלקים הם אצלו הוא נקרא זעיר אנפין דאצילות דהיינו שורש התחלקות האלו ושורש גילוי העשיה הנגלית היא המורגשת כאשר הוא בכחו יתברך נקרא נצח הוד יסוד דאצילות ושורש התקשרות החיות בכל אחד ואחד הוא בחינת הטבעה הוא נקרא חסד גבורה תפארת דאצילות ושורש התחברותם זה עם זה להתקשר זה בזה וליכלל זה בזה הוא נקרא חכמה בינה דעת דאצילות שהוא זעיר אנפין ואשר כל הכחות האלו דהיינו שיהיה חכמה והתחלקות הכלים והטבעתם הכל הוא מצד הפלא כנזכר לעיל אשר מתחלק לשלשה בחינות פלאים:

פלא אחד מאין נמצא החכמה של כל נברא ונברא להיות דוקא באופן זה ולא באופן אחר מאחר שעל פי החכמה לא יחוייב זה ופלא זה נקרא חכמה סתימאה:

ופלא השני איך יומשך מכחו הבלתי בעל גבול להתמשך ולהתקשר בבחינת גבול:

ופלא השלישי מאין נתהוו ההתקשרות וחכמה הזו מכחו האין סוף אשר הוא יתברך פשוט בתכלית הפשיטות אשר אנו רואים שהכל הוא מכחו יתברך בעצמו כל החילוקים וההתקשרות המבואר לעיל:

מאחר שאנו רואים הכל בסדר ובכוונה בהתקשרות הכלים ובעשייתם מוכרח להיות הסדר הזה במאציל ברוך הוא כי אם לא כן מאין נמשך פרטיות הכוונה של כל נברא ונברא ותכונתו ומצבו ומעמדו וסדרו כי החכמה הגלויה לא תחייב זה נמצא כל הגילוי הזה הוא הכל במאציל ברוך הוא. וגם התקשרות האין סוף בבחינת חכמה זו הנקרא כתר וגלגלתא מוכרח להיות טעם מבעל הרצון וזהו פלא גדול מאחר שהוא יתברך אין סוף ופשוט בתכלית הפשיטות איך שייך לומר שם איזה חכמה ואיזה רצון ואף על פי כן הכל הוא ממנו יתברך ומוכרחים להיות כל הכחות האלו כלולים ומשתווים בכחו יתברך בהשוואה גמורה:

וזהו נקרא רישא דלאו רישא ולא אתיידע מה בההוא רישא ועל זה נאמר ברח לך אל מקומך דהיינו שאנו רואים שהוא רישא שהכל נמשך ממנו יתברך אבל איך יתכן לומר עליו רישא כי רישא הוא בערך גוף ובערך סוף ובערך איזה מכוון מה שאין להעלות זה על הדעת חס ושלום להרהר זה באין סוף יתברך ולא אתיידע מה בההיא רישא כי אנו רואים שכל המבואר לעיל הכל הוא בודאי בכחו יתברך כל סדרי החכמה והכוונה אבל לא אתיידע מה בההיא רישא מאחר שאינו בערך חכמה והתחלקות כלל ואין זולתו והוא פשוט בתכלית הפשיטות איך להעריכו חס ושלום באיזה מכוון ובאיזה רצון וכוונה המורה על התחלקות:

ועל זה נאמר ברח לך אל מקומך דהיינו לקשר ההתגלות אליו יתברך בבחינת אמונה למעלה מן הדעת אבל לא להרהר חס ושלום אצלו יתברך איזה חילוק כלל כי אם שהוא אין סוף ופשוט בתכלית הפשיטות והנה הגם שמבואר לעיל ענין בחינות השלשה רישין בדרך כלל נקרא רישא חדא שהוא נקרא כתר שכולל כל האצילות ונקרא ראש של כל האצילות וכל התגלות הכלים דזעיר אנפין וקישורם ואחדותם הוא הכל על ידי חכמה סתימאה הזאת כמאמר כולם בחכמה עשית הנאמר על חכמה הזאת הגם שמבחינת שני רישין הקודמים יש גם כן כמה מיני בחינות המשכות כמו שיתבאר לקמן אם ירצה השם אך כל המשכתם הוא על ידי בחינת חכמה סתימאה הנזכר לעיל אשר מתגלים על ידי החכמה הנזכר לעיל:

פרק יז

ולהבין ביאור הדברים של שערות הראש הוא כמבואר באידרא על מאמר הכתוב חכמות בחוץ תרונה כד נגיד ממוחא סתימאה דאריך אנפין למוחא דזעיר אנפין באינון נימין כאלו אתחבראן לבר תרין מוחין אילין ואתעבידו חד מוחא בגין דלית קיומא למוחא תתאה אלא בקיומא דמוחא עילאה. היות שמוחא דזעיר אנפין שהוא בחינת חכמה דזעיר אנפין אשר ממנה מתחלקים כל הדרגין ונמשכו הכל בחכמה לכל פרט השכלה וכוונה מיוחדת כמאמר כולם בחכמה עשית שאין לך שום דבר בעולם שלא נעשה בחכמה וכמבואר לעיל בבחינת אדם שכל המשכתו נמשך הכל על פי חכמה וכן בכל נברא:

והנה שורש התהוות החכמה לא ידיעא דהיינו שהחכמה לא תחייב זה הגילוי כי אם אחר ההתגלות אנו מוצאים חכמה בכל נברא וכוונה מיוחדת בכל פעולות הנבראים בכליהם ואופניהם ותמונתם וטבעם אשר הכל הוא בחכמה הנגלית לנו אבל לא שיגיע על פי החכמה התהוות הנברא וכמבואר לעיל באריכות והתמשכות חכמה זו היא מחכמה סתימאה שבאריך שהוא בבחינת פלא ראשון והמשכה זו נקרא בשם שערות כמו למשל שערה לגבי המוח והשכל אשר הם אינם ערך זה לזה אף על פי כן נמשכת ממנו כן חכמה הגלויה שבזעיר אנפין אינו ערך להחכמה סתימאה שאינו בחינת חכמה כי אם מאחר שאנו רואים סדרי החכמה ואופניה אשר הכל הוא מהמאציל ברוך הוא כנזכר לעיל קוראין אותה חכמה אבל באמת אינה חכמה לכן נקרא סתימאה כי אינה בבחינת השגה כי היא בבחינת פלא בחינת אריך שהוא בחינת רצון שהוא למעלה מן הטעם וקריאת שמה בשם חכמה אינה נקראת שם זה אלא בבחינת פלא שהוא בחינת רצונו יתברך להתמשך לעולמות ומזה ההתמשכות נמשכו כל חילוקי הדרגין אנו אומרים וקוראים בהתמשכותה בבחינה זו חכמה סתימאה אבל שלא בבחינת המשכתו חס ושלום לייחס אליו שם חכמה כלל אפילו בבחינת סתימו כי מאחר שאינו בערך חכמה כלל ונעלה רבוא רבבות מדרגות לאין קץ מבחינת חכמה איך יתייחס אליו לומר שם זה כי אם מצד התמשכותו באצילות בריאה יצירה עשיה בבחינת התגלות מסטרא דילן כאשר נגלה לנו אנו קוראים מקור החכמה של כל הנבראים בבחינת חכמה סתימאה ולכן נקרא שם החכמה חכמה סתימאה שבאריך הגם שהוא הכל מעצמותו יתברך כי גם אריך הוא עצמותו יתברך אך בעצמותו אסור לכנות כלל בשם חכמה כי אם בבחינת ההמשכה ממנו יתברך מאחר שמאין נתהווה החכמה הגלויה הלא הוא הכל ממנו יתברך אבל אין סוף בעצמו אין לייחס לו שם חכמה כלל כי אם מצד המשכתו הנקרא בחינת אריך אנפין מכנים שם החכמה זו והבן: לכן מחכמה סתימאה זו שהיא מבחינת המאציל ברוך הוא מזה נתהווה כל בחינת חכמה בבחינת אין ממש דהיינו שלא נודע התחברותה ומוצאה הגם שממנה נובעים והוא נקרא בחינת שערות כנזכר לעיל:

תוכן העניינים

שערי היחוד ואמונה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה