אור ברסלב

שערי היחוד ואמונה· רבי אהרון הלוי הורוביץ

שער רביעי

שער שלישי

פרק א

שער אורות וכלים שער הרביעי
והנה אחר שביארנו בשערים הקודמים בענין שרשי היחוד בכלל וביחוד הספירות בפרט. וביחוד אריך אנפין עם זעיר אנפין:

עתה נבא לבאר ענין אורות וכלים. ביאור אופנם ויחודם ותוספות אור בכלים וההיפוך בבחינת גירעון והסתלקות אורות מהכלים ובחינת גדלות וקטנות שבבחינתם.

הנה בראשית הידיעה צריך להבין דרך כלל שכל עליות וירידות העולמות וכל התוספות וחסרונות והתפשטות אורות בכלים הכל הוא בבחינת אצילות שבבחינת אצילות שם הם בחינת הכלים להסתיר האור ולגלותו כי עיקר אצילות הדרגין והספירות הוא עיקר כוונתו יתברך איך שיתגלה רצונו יתברך בעולמות ויתגלה יחודו יתברך אפילו בבחינת עולמות בבחינת נגלה לגלות אלקו"תו בשמים ממעל ועל הארץ מתחת ואיך יהיה אופן הגילוי מעצמותו יתברך אשר אינו בערך גילוי כלל ועוד הרי אין זולתו למי יתגלה אשר על כן היה אצילות הכלים בכדי להסתיר ולהעלים האור בכדי שיתגלה כח הגבול והיש ולייחדם במקורם ושורש הכלים הוא רצונו יתברך בבחינת פלא וחכמה סתימאה שבו הנקרא בכלל אריך אנפין כמבואר לעיל בשערים הקודמים והכלים בעצמם נקרא בחינת זעיר אנפין דהיינו צמצומו יתברך בבחינת קטנות והסתר ובבחינת זעיר אנפין ונוקבא בהם תלוי כל התוספות וגירעון ועליות וירידות והתפשטות והסתלקות הכל הוא בבחינת התגלות אורו יתברך על ידי הכלים אשר זה תלוי בעבודת התחתונים כשישראל מייחדין למטה במסירת נפשם בעבודתם ועושין רצונו יתברך נגלה על ידי הכלים יחודו ואורו בהתגלות ובתוספות אור בבחינת תענוג כמבואר לעיל וכשאין עושין רצונו של מקום חס ושלום אז אינו נגלה יחודו ואורו בעולמות ואז הוא בחינת הסתלקות אורות מכלים דהיינו שלא נגלה על ידי הכלים אורו ויחודו יתברך כי אם שנגלו הכלים דהיינו צמצומי העולמות לבדם בבחינת חצוניות כמבואר לעיל בהגה"ה בשער האנפין בבחינת שינה עיין שם ויתבאר עוד פרטיהם לקמן:

וכל זה הוא בבחינת אצילות שכל בחינת אצילות הוא בבחינת אורות וכלים אבל בעצם חיותם וקיומם של כל העולמות אשר המה חיים וקימים הכל מכחו בעצמותו יתברך ואין דבר זולתו כי אפס בלעדו כי אפילו כח הצמצום הוא עצמותו ברוך הוא כמאמר רבותינו זכרונם לברכה הוא מקומו של עולם ואין העולם מקומו דהיינו שהעולם שהוא העלם וצמצום הוא כביכול מקור ומקום להצמצום ואין העולם מקומו שיאמר עליו שמצד כלי העולם הוא מקום להתפשט בו אורו ועצמותו מאחר שאין זולתו ואפס בלעדו כלל וקודם הבריאה היה הוא לבדו יתברך ולא קדמו כביכול שום דבר כמו שכתוב מי הקדימני ואשלם אם כן כח ההעלם והצמצום הוא גם כן מכח עצמותו יתברך כי אין להדמותו יתברך לאדם בשר ודם המתצמצם לאיזה דבר הלא הדבר הוא מהות נבדל ממנו וקרם לצמצומו והתפשטותו בו ולכן הדבר נבדל ממנו ונתוסף אצלו דבר שלא היה אצלו מקודם ונשתנה ונתרבה בו מה שלא היה אצלו מקודם אבל הקדוש ברוך הוא הרי אין דבר זולתו כלל ולא קדמו שום דבר כי אם הכל הוא מאמיתיות המצאו ברוך הוא לכן אין שייך שינוי וריבוי והוספה וגירעון מאחר שיוצר הכל הוא ואין זולתו כלל והוא פשוט בתכלית הפשיטות איך שייך בו תוספות וגירעון ושינוי וריבוי חס ושלום כי כל התוספות וגירעון וכו' המה הכל מצד המורכבים ומצד הזולת שהם בבחינת עולמות אשר לגבי בחינת העולמות המה נקראים כלים ואורות ולכן בבחינה זו שייך תוספות וגירעון מצד הכלים ואורות אבל לגבי עצמותו יתברך אשר אין לתאר כלים חס ושלום כידוע אין שייך בו תוספות וגירעון חס ושלום כי הכל הוא כחו לבדו ואיך הוא האופן שיהיה נמצא בכל פרט והכל הוא מעצמותו ברוך הוא ואף על פי כן לא יוסיף ולא יגרע ולא ישתנה זה אין בכח האדם להשיג וכאשר לא נודע מהותו כך לא נודע התפשטותו וצמצומו אשר על כן בבחינת עצם התהוות העולמות וחיותם וקיומם אין תוספות וגירעון כלל כמו שכתוב בקהלת מה שהיה הוא שיהיה וכו' עליו אין להוסיף וממנו אין לגרוע:

פרק ב

ולהבין זה יותר יש להבין כי יש שני בחינות אור אור אחד הוא אור העצם ואור השני הוא נקרא זיו והארה ואור של תולרה והאור שמצד העצם הוא הנקרא חיות של כל דבר ונקרא אור מצד המשכת החיות בכל נברא. ובחינת אור שנקרא זיו והארה הוא בחינת התגלות הנגלה בכל הבחינות כי האור שמצד העצם אינו בבחינת גילוי כלל:

כמו למשל בהנפש המתפשטת בגוף בבחינת חיות להחיות הגוף ובחינת חיות הוא עצם הנפש המתפשטת בגוף בבחינת קיום הגוף וחיותו מראשו עד רגלו ובעצם חיות הנפש אין חילוק והבדל כלל ולא שום שינוי כי הכל הוא עצם אחד וחיות אחד המחייה את הגוף בשוה בכל איברי הגוף ובבחינת חיות שוים כל האברים מהמוח עד הציפורן הכל הוא חיות אחד בשוה ואין מקום בהגוף שיאמר עליו ששם חיות הנפש ביתרון כי הכל הוא חיות אחד לכן כשנגמר רצון באדם לעשות איזה דבר אזי כל האיברים עושין הפעולה תיכף בלי עכוב כלל מצד שבבחינת חיות הנפש כל האיברים המה חיים בהשוואה מעצם הנפש המתפשטת בהם.

וזהו נקרא עצם הנפש שאינה בבחינת התגלות מעצם הנפש כלל כי אינה בערך התגלות שמחייה את הגוף בכח נסתר שלא בבחינת התגלות. ובחינה שניה שבנפש היא בחינת התגלותה באיברי הגוף בכלי הגוף דהיינו בכלי המוח נגלה השכלה ובכלי הלב נגלה בחינת מדות ובכלי העין נגלה ראיה וכן בכל כלי הגוף והתגלות זו נקרא זיו והארה דהיינו הגילוי הנגלה בשכל ומדות וראיה ושמיעה וריח ודיבור ומעשה התגלות זה אינה התגלות הנפש עצמה כי הנפש עצמה אינה בערך שכל ומדות כלל לכן ההתגלות זאת אינה מעצם הנפש כי אם הארתה מתפשטת בכלי הגוף ובהארה זו יש שינוי והבדל כי אינה דומה התגלותה במוח להתגלותה בלב ואינה דומה התגלותה בלב להתגלותה בשאר איברים וזה נקרא זיו והארה אבל החיות של ההשכלה שבמוח והמדות שבלב וכל האיברים הכל הוא חיות אחד כן הוא כביכול בבחינת התפשטות והתמשכות אור אין סוף בעולמות יש שני בחינות דהיינו בבחינת עצם החיות אשר מחיה ומהוה כל העולמות אשר אור עצמותו יתברך מתפשט בהעולמות לחיותם ולקיימם והוא חיות כל העולמות אשר הוא מעצמותו ברוך הוא אשר מצד חיות העולמות מחיה אותם בהשוואה בלי שום תוספות וגירעון ובלי שום הבדל כלל ומחיה את כל העולם מריש כל דרגין עד סוף כל דרגין בהשוואה גמורה ומהחיות זה הוא התהוות כל העולמות וקיומם ומעמדם ואלו היה הסתלקות החיות אפילו רגע חס ושלום היה העולם בטל לגמרי והיה כלא היה ובחינה זו נקרא קו וחוט דהיינו שהקו הוא ההמשכה שנמשכה מעצמותו ברוך הוא בבחינת חיות העולמות ונקרא בשם קו כי מצד שכל העולמות הם פרט קטן שבקטנים כטיפה מן הים לנגד המשכת עצמותו ברוך הוא אשר הוא אין סוף לכן נקרא המשכה זו בשם קו כלומר המשכה דקה מן הדקה מעצמותו ברוך הוא אבל ההמשכה זו היא מעצמותו ברוך הוא.

ובחינה השניה היא התגלותו יתברך בכלי העולם בבריאה יצירה עשיה הנגלה בהם לכל אחד ואחד לפי הכלי שבו התגלותו זה נקרא בשם זיו והארה דהיינו שעצמותו ברוך הוא אינו בערך גילוי כלל כי אינו בבחינת תפיסה והשגה כלל כי אם שמאיר מעין אור עצמותו ברוך הוא וזהו נקרא זיו והארה ובבחינת הארה זו יובדלו העולמות בהתגלותם כי אינו דומה גילוי הנגלה בכלי הבריאה מגילוי אשר נגלה בכלי היצירה וכן אינו דומה גילוי הנגלה בכלי היצירה מהגילוי שבכלי עשיה ואינו דומה גילוי הנגלה במלאכים לגילוי הנגלה בצבא השמים וכן בכל ההשתלשלות בארבע חילוקי הנבראים בעשיה דומם צומח חי מדבר וכמאמר רבותינו זכרונם לברכה רגלי החיות כנגד כולם כו':

פרק ג

והנה כל בחינה משני הבחינות אור יש בהם שני בחינות דהיינו בבחינת אור שהוא החיות בחינה הראשונה נקרא מאור שהוא העצם ובחינה שניה נקרא אור העצם ובחינת מאור שהוא העצם אינו בערך המשכה כלל ובחינת אור הוא בחינת המשכה מהעצם ונקרא אור עצמותו והעצם הוא עצמותו ברוך הוא שאינו בערך המשכה כי אם הוא עצם כל הכחות בבחינת עצמותו ומקורא דכל מקורין אשר ממנו המה כל המשכות והאור שהוא הקו הוא המשכה מעצמותו ברוך הוא לכן הצמצום היה באור דווקא דהיינו בהמשכתו והצמצום היה שלא יתמשך מעצמותו ברוך הוא כי אם המשכה דקה מן הדקה כי קודם הצמצום היה אור אין סוף ברוך הוא ממלא כל המציאות ולא היה מקום לגילוי הנבראים כמבואר בעץ חיים דהיינו שהיה המשכה בערך עצמותו אשר אין סוף להמשכתו כי כח כל המציאות בבחינת גבול היה הכל בכח האין סוף ברוך הוא אך ההמשכה בכח הגבול היה בערך עצמותו ברוך הוא אשר אין קץ להמשכתו והיה הגבול בטל במציאות לגמרי כביטול טיפה מן הים בים ויותר על זה אשר על כן היה הצמצום באור שהוא ההמשכה בבחינת עצמותו שלא יומשך מעצמותו כי אם המשכה דקה מן הדקה בכדי שעל ידי המשכה דקה זו יהיה מקום לגילוי כח הגבול שבכחו יתברך. לכן הצמצום היה בהאור אבל לא חס ושלום בעצמותו כי כח עצמותו שהוא העצם שלא בבחינת גילוי המשכתו לא סר מעולם ומה שנקרא מקום פנוי הוא לגבי ההמשכה שהוא אור נקרא מקום לגילוי האור בבחינת פרט והיה מצד הצמצום מקום פנוי משאר המשכות להתמשך בבחינת פרט אבל לגבי עצמותו שהוא כחו העצמי הכולל כל ההמשכות לית אתר פנוי מיניה ודי למבין כמאמר הכתוב הנה מקום אתי וכמבואר בעץ חיים שהמקום גופא הסובל את כל ההמשכות הוא עצמותו הגה"ה

וכמו כן הוא למשל בהתפשטות של הנפש בגוף כל עצמותה של הנפש אינה מתפשטת בגוף כי אם המשכה מעצם הנפש בבחינת המשכה דקה אבל עצם הנפש בבחינת עצמותה אי אפשר לה להתפשט בגוף כי אם היתה מתפשטת בעצמותה לא היה הגוף סובלה ועצם הנפש כולה היא נשארה בבחינת מקיף וסובב על הגוף. אך על כל זה עצמות הנפש לא סר מעל כח הגוף בכללו ובפרטו אפילו בפנימיות כי אם שאינו בהתגלות ויובן יותר ממשל חכם גדול אשר הוא חכם בכח והנה כח חכמתו נקרא עצם חכמתו ויכול להשכיל בעצם חכמתו כמה מיני חכמות והשכלות גדולות לאין קץ וכשרצונו להתמשך לאיזה דבר פרטי מוכרח לסלק ולצמצם חכמתו העצמיית כי בעצם חכמתו יש כמה אופני השכלות לאין קץ אשר על כן לא יהיה מתגלה הפרט מצד גילוי השכלתו בבחינות השכלות עד אין קץ לכן מצמצם ומסלק חכמתו הגדולה המתרבה בהשכלות בכדי להמשיך ממנו המשכה דקה לאיזה פרט קטן אבל ההמשכה הגם שהוא דקה עם כל זאת היא נמשכת מעצם חכמתו: והנה הגם שמסלק ומצמצם עצם חכמתו אינו מסלקה לגמרי כי כח חכמתו נשארה אצלו כמקדם כי אם הסילוק הוא שלא יומשך עוד לאיזה השכלות אחרות וגם יומשך במדה שלא יומשך יותר מדאי:

אבל עצם חכמתו כאשר היה מקודם הצמצום אפילו בעת המשכתו לדבר פרט לא סר מהמשכה זו עצם עיקרית חכמתו ועל פי עצם חכמתו הוא ממשיכה בכל האופנים הפרטים אפילו בבחינת צמצום המשכתו ובחינת הסתרתו ובחינת התלבשות ההמשכה באיזה אופן הכל הוא על פי עצם חכמתו רק שעצם חכמתו אינה נגלית כי אם בבחינת מקיף וסובב על ההמשכה בבחינה נסתרת:

כן הוא כביכול שהצמצום היה בהמשכת אור עצמותו ברוך הוא כי אם לא היה הצמצום היה נמשך המשכות לאין קץ בערכו כביכול ולא היה מקום לגילוי העולמות כלל וגם הצמצום הוא שאפילו לפרט ההוא לא יומשך יותר מדאי וכל הצמצום הזה הוא לגבי גילוי ההמשכה אבל כח עצמותו לא סר אפילו בבחינת ההמשכה דקה שהוא הקו ועל פי עצמותו ברוך הוא הוא ממשיך הקו הזה בכל האופנים ומלביש הקו ומצמצמו בכלים הכל הוא על פי עצמותו ברוך הוא כי אם שלא נגלה עצמותו בגילוי ונקרא בחינת סובב ומקיף עליו בבחינת עיגול כמבואר בעץ חיים אבל בעצם לא סר כח עצמותו חס ושלום מכח המשכתו אשר נמשך הן בהמשכתו הן בהסתרתו אפילו בבחינת הצמצום ודי למבין והבן:

והנה מבחינת הקו הזה הוא אור וחיות כל העולמות אשר המאציל ברוך הוא מהווה ומחיה ומקיים כל הנבראים וממנו חיים וקיימים ואלו היה הסתלקות הקו הזה חס ושלום אפילו רגע היה העולם חוזר למקורו הראשון ולא היה העולם במציאות כלל:

פרק ד

ובחינה השניה הנקרא הארה וזיו נתחלקת לשני בחינות הארות כי בחינה השניה היא להאיר בכלים בבחינת התגלות החכמה ובינה ומדות אשר עיקר המכוון היה להתגלות אלקו"תו יתברך דווקא בבחינת עולמות התחתונים שיהיה נגלה אלקו"תו בשמים ממעל ועל הארץ מתחת וכל התגלות הזאת איך יהיה התגלות הזאת הוא דייקא על פי חכמה ובינה וחסד וגבורה ודומיהם איך יהיה הגילוי הזה:

והנה הגילוי שבהכלים דהיינו בחכמה בינה דעת וחסד גבורה תפארת ונצח הוד יסוד אשר על ידי הכלים האלו נתגלה אלקו"תו לא נגלה עצמותו ברוך הוא בבחינת גילוי כי עצמותו ברוך הוא אינו בערך חכמה ובינה ומדות שהם בבחינת גילוי ולית מחשבה תפיסא ביה כמאמר הכתוב השמים ושמי השמים לא יכלכלוך לכן הגילוי שנגלה בכלים דהיינו בחכמה בינה ודעת וכו' הוא נקרא הארה לכן יש בבחינת גילוי הזה הבדל כי אינו דומה הגילוי שנגלה בחכמה בינה דעת לגילוי שנגלה בחסד גבורה תפארת ואין דומה כו':

והנה בחינת גילוי הזה נחלק גם כן לשני בחינות דהיינו אצילות ובריאה יצירה עשיה הבחינה הראשונה היא בחינת אצילות ובחינה השניה היא בריאה יצירה עשיה כי בבחינת אצילות הגם שהגילוי הוא בכלים דהיינו בחכמה הגם שבחכמה אי אפשר להתגלות בחינת אור עצמותו ברוך הוא אשר הוא אינו בערך וגדר חכמה כלל עד שחכמה נקרא עשיה אצלו ברוך הוא כמו עשיה לגבי המושכל אף על פי כן מצד כחו הפלא מתחבר ומתייחד בהון ביחוד גמור כמאמר איהו וחיוהי וגרמוהי חד בהון כי אור אין סוף ברוך הוא מתפשט בהם ומתייחד בהם ביחוד גמור באופן שלא נתגלה בגילוי למהות אחר חס ושלום כי אם הכל הוא מהותו לבדו יתברך ומיוחד בהם כיחוד הנפש עם הגוף אשר המה מיוחדים באופן שאין להפריש ולהבדיל במהותם כלל כי דרך כלל הוא אדם אחד ובחינה שניה שהוא התפשטותו יתברך בבריאה יצירה עשיה אשר בבריאה יצירה עשייה נקרא הארה וזיו ואור של תולדה כי בבחינת נבראים הכלים נראים למהותים נבדלים בבחינת יש גמור ואין נגלה אור אין סוף ברוך הוא בהם בבחינת גילוי בבחינת יחוד גמור כי אם ההתגלות בהם מהארתו במעין ומעין דמעין דהיינו הארה דהארה דהיינו מיכא"ל נקרא חסד דבריאה אינו נגלה החסד דבריאה בבחינת אין סוף כאשר נגלה באצילות כי אם היה נגלה בבחינת חסד דאצילות היה בטל לגמרי אבל התגלותו יתברך הוא בבחינת הארה ואור של תולדה דהיינו שנולד מהאור עוד אור וכן הוא בכל העולמות הכל הוא בבחינת הארה והארה דהארה מצד כליהם המסתירים:

ויובן זה על פי משל כשהחכם המשפיע רוצה להשפיע להמקבל שאינו בערכו מוכרח מקודם לצמצם עצם חכמתו ולהמשיך ממנו המשכה אחת דקה בבחינת פרט ואחר כך להבין בחכמתו מה להשפיע ומה שלא להשפיע ובאיזה אופן תהיה ההשפעה:

והנה ההערכה אשר מעריך בחכמתו מעריך על פי עצם חכמתו ומתמשך בהם בעצם חכמתו כי אם שמצמצם גילוי עצם חכמתו ומעריך בחכמתו ערך חכמת המקבל בכדי להדמות לחכמתו בכדי שעל ידי זה יהיה יכול להשפיע להמקבל אשר אין בערכו:

והנה הגם שערך חכמת המקבל רחוק מערך חכמתו אבל מאחר שנמשך בה על פי חכמתו ומדמה ומחברה לחכמתו הגם שלגבי עצם חכמתו חכמת המקבל אינה בערך והחיבור שמחברה הוא גם כן במעין חכמתו אך מאחר שנמשך בהשכל הזה על פי חכמתו נערך גם כן חכמת המקבל לגוף חכמתו כי הוא מחברה באופן חכמתו ועוד זאת כי בשורש החכמה מוכרח להיות שני אופני השכלות בעצם אחד אשר על כן יכול להתמשך לחברה לחכמתו בעצם אחד הגם שכשתעריכם כל אחד במהותם המה רחוקים בערכם כמו ערך נשמה לגוף אבל מצד התחברות נעשה כח וחכמה אחד באופן שלא להפרידם ולהבדילם כי בכלל הוא עצם החכם בנושא אחד וכל זה הוא בהמשפיע עצמו משתווה ומתחבר עם בחינת חכמת המקבל אבל בבחינת המקבל אשר הוא מובדל מערך החכמה באין ערך הרי לזר יחשב לו מצד ריחוק ערכו בבחינת הבדל אפילו בבחינת צמצומו להשפיע להמקבל כי הגם שמצמצם חכמתו העיקרית אף על פי כן נמשך במהות חכמתו בבחינת צמצום ההשפעה והצמצום הוא רק שלא להשפיע על פי עיקר חכמתו ומשכיל מה להשפיע ומה שלא להשפיע ובאיזה אופן ישפיע אבל ההשכלה בה הכל על פי עצם חכמתו ומצד הבנתו עיקרו ושרשו ואדרבא הצמצום הזה הוא נמשך משורש עצם חכמתו על פי הבנתו עיקרי הדברים לכן בעת השפעתו להמקבל מוכרח המשפיע להסתיר עצם חכמתו לגמרי אפילו בבחינת התמשכותה והתחברותה בחכמת המקבל בבחינת צמצום מכאשר היא אצלו ולהלבישה בערך כלי חכמת המקבל ולהדמותה במעין ולהמשילה מעין החכמה וזהו נקרא אור של תולדה דהיינו שמוליד מחכמתו השכלה בערך המקבל בבחינת משל מעין חכמתו הגדולה:

והנה כל זה הוא בבחינת כלי ההשכלה הוא הצמצום בבחינתו ובבחינת המקבל אבל בהמשכתו בעצם חיותו הרי מתמשך בהם בשוה ממש כמו שנמשך חיותו בעצם חכמתו כן נמשך בעצם חיותו בעת השפעתו להמקבל אבל בבחינת הגילוי הרי אין נגלה בבחינת השפעתו למקבל גילוי עצם חכמתו כי אם זיו והארה והנה ההבדל בין שני הבחינות אשר שני הבחינות נקרא הארה הוא כאשר חכמת המקבל עודינה בעצם השכלת עצמו הגם שגם כן גילוי הוא שמתגלה בה ומתחבר בה הלא החכמה שבבחינת ההשפעה בערך המקבל למעין והארה תחשב לגבי עצם חכמתו העיקרית אשר אינה בערכו של חכמת המקבל כלל אך אף על פי כן מצד התחברותו והשתוותו על פי שרשי עיקר חכמתו נגלה בה עצם חכמתו בנושא אחד אבל בבחינת המקבל בבחינתו הרי אינו נגלה מחכמתו כלל כי אם הארה וזיו ממש ואין נגלה כלל מעצם חכמתו כי אם המעין בלבד והנה כאשר המקבל מתעצם להבין על ידי המשל כוונת רבו ולעמוד על עיקרי הדברים נתוסף אצל רבו גם כן חפץ ורצון ותענוג בחכמת המקבל המתמשך בה בהתחברות יתירה. ועוד זאת שמחכים את רבו דהיינו שעל ידי ההסבר אשר בשכלו אשר נחית להפרטים שבחכמה נתוסף לו השכלות חדשות מעצם חכמתו אשר לא נגלו מצד עצם חכמתו כידוע לכל בן דעה.

אבל כשהמקבל אינו מתעצם להבין כוונת רבו שבהמשל ומבין את המשל כפשוטו אז גם אצל רבו ההתמשכות שנמשך מחכמתו בההסבר להמקבל אפילו בבחינתו הוא אינו בהתחברות החפץ והרצון ודומה בעיניו חכמת המקבל למהות נבדל ועיקר חפצו להתקשר בחכמת עצמו והתקשרותו של חכמת המקבל לאחוריים תחשב לו.

אך אף על פי כן נערכת ממהותו מאחר שנמשך ומתחבר בה אבל מצד שרצונו וחפצו לעיקר חכמתו מחמת שאין משלים חפצו ופעולתו בצמצומו תחשב לו למהות נבדל הגם שהוא מהותו כו' ועל פי משל זה יובן למשכיל גם כן בבחינת ההארה דהיינו בבחינת אצילות ובבחינת בריאה יצירה עשיה הגם שהמשל אינו דומה לנמשל מכל צד כי אצל החכם הרי נתפס חכמת המקבל בחכמתו למהות נבדל ומרגיש בה רק שמתייחד בה וגם המקבל הוא מהות נבדל מה שאין לתאר כן אצלו יתברך כביכול שום תפיסה והדגשה גם איזה מהות נבדל חס ושלום אף על פי כן בבחינת המשכתו הוא דומה:

פרק ה

ועתה נבא לבאר הענין ביותר ביאור הנה כשעלה ברצונו הפשוט לגלות שלימותו שיהיה נגלה שלימותו בכל הפרטים אפילו בבחינת כלים ויש כו' היה הצמצום הידוע והמשיך ממנו המשכה דקה הנקרא בשם קו כמבואר לעיל. והנה המשכה ההיא היא מעצמותו ברוך הוא ובערך עצמותו ואין בהמשכה זו הבדל מעצמותו ברוך הוא כי אם שעצמותו הוא כולל ההמשכות בכמה אופנים לאין קץ ותכלית. והמשכה זו היא בבחינת פרט קטן אך ההמשכה להפרט היא גם כן בערכו.

והנה בהמשכה זו נכלל כל ההשתלשלות מריש כל דרגין עד תחתית כל דרגין אבל התכללות זו הכל הוא בערך עצמותו ברוך הוא בחינת השוואה בכחו הגדול אשר הוא שוה בתכלית ההשוואה. והנה בכח עצמותו ברוך הוא הגם שכל המציאות נכללים וגנוזים בכחו אבל מצד עצמותו אין לשער ולהעריך כל פרטי כח הגבול לאיזה מציאות מצד ביטולם והשוואתם בכחו ברוך הוא אבל מאחר שנחית לבחינת המשכה בבחינת קו מוכרח להיות בהמשכה זאת כח כל הדרגין בהתכללות עצום בכל פרטיהם מריש כל דרגין עד סוף כל דרגין. אך הגם שנכללו בהמשכה זאת אף על פי כן חס ושלום להעריכם באיזה מציאות נבדל כי אם הכל המה בהשוואה כי אם החילוק הוא שבהערכת המציאות כאשר הם בכחו הכולל אז אינם נערכים המציאות אפילו בבחינת השתוות אבל בהמשכה זו נערכים המציאות מאחר שעיקר ההמשכה היא בשבילם אבל אף על פי כן המה בהשוואה גמורה.

והנה התכללות המציאות מריש כל דרגין עד תחתית כל דרגין אשר בכח הקו הזה נקרא בשם אדם קדמאה דהיינו כח התגלות המציאות והתחברותם כאשר המה בכחו יתברך אשר התחברותם נקרא בשם אדם כידוע מבחינת אדם שבבחינת אצילות שהוא בחינת יחוד כל הדרגין כאשר יתבאר אם ירצה השם שהוא יחוד אורות וכלים כן הוא כח כל הדרגין כאשר נכללין בבחינת הקו שהוא ההמשכה מהמאציל ברוך הוא אשר אין לתאר שם אורות וכלים כי אם שהכל הוא בהשוואה גמורה בכחו יתברך כח השוואתם זה נקרא אדם קדמון.

והנה כל עיקר הכוונה הוא כדי שיתגלה השוואתו ברוך הוא בפועל ממש דהיינו שיתגלו כל המציאות והדרגין בפועל ממש בהתגלות כל פרט בפני עצמו ואף על פי כן יתאחדו ויתחברו בערכם דהיינו שיתגלו למהותים נבדלים ואף על פי כן יהיו מיוחדים לכן מהאדם קדמון הזה אשר הוא המשכת עצמותו ברוך הוא מכח התחברות כל הבחינות כאשר הוא בעצמותו בבחינת השוואה נתגלה מכח השוואה זו אור שהוא התגלות לגלות בחינת המציאות והדרגין ולחברם ולייחדם. והגילוי הזה הוא הנקרא הבל דהיינו גילוי בערך הדרגין בבחינתם וגילוי זה נקרא אור והארה אך הגם שהגילוי הזה הוא מעין אור עצמותו ברוך הוא אף על פי כן יש בהגילוי הזה כח הדרגין בבחינתם בכל פרט וגם כח יחודם והתחברותם ולכן כאשר נתמשך הגילוי הזה בבחינת ריחוק מכחו השוה שהוא אדם קדמון אז נתגלה כח הדרגין בפרטות שהוא בחינת נקודים:

פרק ו

והנה בחינת גילוי הזה כולל שני בחינות אחד הוא לגלות כח הדרגין בבחינתם ופרטיהם והבדליהם. ובחינה שניה הוא כח התחברותם ויחודם מעין התחברות כח השוואתם והבחינה הראשונה שהוא גילוי הפרטים בבחינתם נקרא בחינת שבירה דהיינו הסתלקות האור שהוא הגילוי מאין סוף ברוך הוא השוה בכדי שיתגלו כל פרטי אופני הבחינות לבדם בבחינת פירודים והבדלים ובחינה שניה שהוא כח התחברותם היא נקרא בחינת תיקון.

והנה בבחינת תיקון הזה יש שני אופנים אחד הוא יחודם של כל פרטי חילוקי הדרגין ביחוד עצמותו ברוך הוא באופן שיהיו מיוחדים ממש במאצילם ברוך הוא כמשל הנזכר לעיל שהחכם מתחבר עם חכמת המקבל על פי עצם חכמתו. כן הוא מתחבר ומתייחד עם כל המציאות בבחינתו ביחוד אחד על פי המשכת עצמותו שיתייחדו לאחדים. ושורש התיקון הוא על פי התגלות עצם מהותו השוה בתכלית ההשוואה אשר כולל מריש כל דרגין עד סוף כל דרגין בהשוואה גמורה נמצא עצמותו שוה מריש כל דרגין עד תחתית כל דרגין ואין החילוק אלא בענין הגילוי אבל בעצמותו ברוך הוא הכל שוה באופן שאינו מושג ונודע כלל אשר בהתגלות עצמותו ברוך הוא הרי נתייחד עם כל בחינות הדרגין ביחוד עצום ונעשה לאחדים ממש דהיינו אפילו בבחינת חילוקיהם והבדליהם בכל פרט ופרט אף על פי כן יהיו מיוחדים בלי שום שינוי וריבוי ודבר נוסף כלל. הגה"ה

והתייחדות והתחברות זה הוא על ידי הכתר שהוא בחינת פלא דהיינו שהמשיך מכחו יתברך כח הפלא לחבר שני הפכים בנושא אחד כמשל התחברות הנפש עם הגוף אשר הם שני הפכים ממש מן הקצה אל הקצה ואף על פי כן המה מתאחדים באמת באופן שאין להפרידם ולהבדילם למהותים נבדלים וכל המשכת חיות הנפש נתגלה על ידי פעולת הגוף והתאחדות זה הוא פלא כמאמר ומפליא לעשות שמקשר גשמיות עם רוחניות כן התקשרות אורות בכלים הוא על ידי הפלא אבל אחר התקשרותם המה אחד ממש בלי שום הבדל כלל ואור אין סוף ברוך הוא נגלה על ידי הכלים בהתגלות גמור ולכן נקרא יחוד האצילות בבחינת אדם מצד התחברותם ויחודם זה ולכן בבחינת אצילות הוא גילוי אין סוף ברוך הוא בלי הסתרה כי אין הכלים מסתירים לגביה יתברך הגם שבערך הכלים נקרא הגילוי זיו והארה כי אין לתאר ערך גילוי שמצד עצמותו ברוך הוא כהגילוי הנגלה בהתחברות הכלים שהוא החכמה ובינה וחסד וגבורה אף על פי כן מצד יחודו יתברך בהם על פי כח עצמותו השוה ברוך הוא משתווה ומתחבר בהם אור עצמותו עם האור אשר בהכלים ועם הכלים עצמם על זה מבואר ברעיא מהימנא איהו וחיוהי חד איהו וגרמוהי חד כי איהו נאמר על כללות התמשכותו בעשר ספירות דאצילות כמבואר במאמר המתחיל איהו וחיוהי חד מרבינו הקדוש נשמתו עדן כמו למשל באדם אשר בכלל קורין למהותו אדם ואין לומר שקורין אדם להגוף כי הגוף נקרא בשר אדם וגם אין לומר שקורין אדם להחיות כי החיות נקרא בשם חיות ונפש האדם כי אם קריאת שם אדם הוא כח הכולל הגוף והנפש ובכח ההוא לא נודע אופן התחברותם שהוא הכח הנסתר.

כן עשר ספירות דאצילות נקרא בשם אדם דהיינו כח האין סוף ברוך הוא הנתגלה באצילות כי העשר ספירות בעצמם שהם הכלים נקראים כלים שהם גרמוהי והאור המתפשט בהם הוא חיות הכלים הנמשך על ידי הכלים הנקרא זיו והארה אבל כח התחברותם בכלל הוא על ידי עצמות אין סוף ברוך הוא אשר לא נודע מהותו ועל כח התחברותם זה קורא איהו שהוא עצמות אין סוף ברוך הוא לכן איהו שהוא אין סוף ברוך הוא הכולל האצילות וחיוהי שהוא האור הוא חד ואיהו וגרמוהי שהם הכלים הכל הוא אחד בלי פרודא כלל על ידי כחו הפלא המחברם ולכן באצילות מתגלה הקו הנמשך מעצמותו ברוך הוא בגילוי גמור ועל זה מבואר בזוהר הקדוש פרשת אמור אילין עטרי מלכא דאיהו אחיד בהו ואינון ביה אינון שמיה ושמיה הוא אינון ודי למבין ועל זה נאמר אני הוי"ה לא שניתי שאפילו בבחינת אותיות הוי"ה ברוך הוא שהם כלי האצילות ויחודם הוא בלי שום שינוי כלל:

פרק ז

ובחינה שניה שבתיקון הוא שיתגלה אורו ויחודו אפילו בבחינת הנבראים בבחינת התגלותם בבחינת יש ונפרד שהם בריאה יצירה עשיה ואף על פי כן יהיו מתייחדים ויחוד זה הוא על ידי מדת מלכותו יתברך שהוא הגילוי שבבחינת הכלים לגלותם בבחינת בריאה ובחינת גילוי זה הוא על ידי הסתרת אור אין סוף ברוך הוא המתייחד באצילות והסתרה זו נקרא פרסא שהוא מסך מבדיל להסתיר אור יחוד האצילות בכדי שיהיו נגלים בבחינת כלים גמורים בבחינת נבדלים ונפרדים על ידי בחינת כלים דבריאה דהיינו חכמה בינה דעת וחסד וגבורה דבריאה והכלים דבריאה הן הן כלים דאצילות כי אם שהכלים דאצילות אינם בהתגלות גמור כי אם במעין ודמיון שהוא על ידי בחינת מלכותו יתברך הבוקעת המסך על ידי כליה שכליה המה ליתן ציור ודמיון בבחינות נבראים כי היא נקראת תמונת כל שנותנת ציור ודמיון להדמות יחודו יתברך על ידי הכלים דאצילות בבחינת כלים דבריאה ועל ידי כליה עוברים הכלים דאצילות גם כן בבחינת בריאה:

כמשל הנזכר לעיל שהרב מצמצם כלי חכמתו בבחינת ההשפעה כאשר היא אצלו בבחינת כלי התלמיד שהוא המקבל בערך כלי המקבל איך להמשיך בהם עיקר חכמתו והמכוון שלו כן הוא כביכול מצמצם כלים דאצילות אשר מתייחד בהם בערכו יתברך ביחודא חד להמשיכם ולהדמותם בערך הבריאה כמו מיכאל דבריאה שהוא חסד דבריאה הוא מעין חסד דאצילות הגם שאין להעריך בחינת חסד דבריאה שהוא בבחינת יש לחסד דאצילות שהוא בבחינת אין סוף ברוך הוא אף על פי כן הוא מעין החסד דאצילות והאור המאיר בבריאה דהיינו התגלות הנגלה בבחינת מיכא"ל וביטולו ואהבתו להוי"ה והמשכת חסד דבריאה הוא מאיר מאור הנמשך בחסד דאצילות במעין והארה והוא נקרא הארה וזיו בעצם ואור של תולדה כי לא נגלה האור בעצם כי אם בבחינת זיו כמו זיו השמש המאיר לחלל העולם שאינו נגלה בחלל העולם גוף השמש כי אם אור וזיו ממנו. כן אינו נגלה עצם אורו יתברך בבחינת אין סוף בבחינת התגלות בכלי הבריאה כי אם היה מתגלה האור בעצם היה הכלי בטל במציאות ולכן נקרא הארה וזיו ואור של תולדה דהיינו שנולד מהאור דאצילות התגלות במעין לחסד דבריאה אשר לכן אור הקו שהוא התגלות אור אין סוף ברוך הוא בבחינת התגלות אור עצמותו אינו מאיר בבריאה בגילוי כי אם בבחינת הארה. ועל זה נאמר באורך נראה אור דהיינו מבחינת אורו יתברך שהוא התגלות אור עצמותו בכל הכלים בבחינת יחוד גמור נגלה עלינו גם כן היחוד הזה בבחינת מעין ודוגמא לההתגלות הנמשך בבחינת אצילות שהוא כח כל הנבראים כאשר הם אצלו יתברך:

וכן מבריאה ליצירה יש גם כן פרסא להסתיר אור הבריאה וכלי הבריאה ולגלותם בבחינת יצירה והתגלות זו היא גם כן על ידי בחינת מלכותו יתברך אשר היא דמיון דכולא והיא הנותנת דמיון בכל אופני הבריאה להדמות יחודו יתברך בכל בחינות הנבראים והיא בוקעת המסך שבין בריאה ליצירה להיות נגלים על ידה התלבשות אין סוף במלכות דבריאה לגלות בחינת כלים דבריאה בבחינת כלים דיצירה במעין ודוגמא מבחינת הכלים ואור דאור הנגלה בבריאה במעין והארה דהיינו הביטול והחיות הנגלה בבחינת יצירה שהם חיות הקודש ובעשר כתות המלאכים הוא מעין הביטול הנגלה בבחינת בריאה והארה זו נקרא הארה דהארה לגבי אור האצילות ולכן בין בריאה ליצירה הם שני מסכים דהיינו להסתיר אור אין סוף המתגלה באצילות וגם להסתיר אור הבריאה כמבואר בעץ חיים:

וכן מיצירה לעשיה הוא גם כן כנזכר לעיל כי על ידי כלי היצירה מצטיירים כלי העשיה במעין ודוגמא רכלי היצירה דהיינו ברקיעים וגלגלים וכוכבים ומזלות ובארץ הגשמי אין לך דבר הנגלה בעשיה בארבעה חלקי העשיה שהוא דומם צומח חי מדבר שאינו מעין בחינת כלים דיצירה ועל ידי כלים דיצירה מצטיירים כלים דעשיה באופן ודוגמא דכלי היצירה וכלים דיצירה מעין כלים דבריאה וכלים דבריאה מעין כלים דאצילות והאור העובר בכלי העשיה דהיינו התגלות חיותם וקיומם הוא נקרא הארה דהארה דהארה מאור האצילות ולכן בין בחינת היצירה לעשיה המה שלשה מסכים מטעם המבואר לעיל:

וכל זה הוא בבחינת גילוי הנגלה בבחינת בריאה יצירה עשיה הן בכלים הן באורות הוא נקרא במעין וזיו והארה והארה דהארה כנזכר לעיל דהיינו על ידי הסתרות הפרסות שבין כל עולם שלא להיות נגלה התגלות עולם שלמעלה בעולם שלמטה והכוונה הוא בכדי שיתגלה כל עולם ועולם בבחינתו כי אם היה הגילוי בעולם שלמטה כגילוי שבעולם שלמעלה ממנו לא היה העולם שלמטה מתקיים בגילוי הכלים והאורות שלו בבחינת מציאות נבדל לכן היה הסתרה הזאת שיהיה נגלה כל עולם באופנו ומהותו נמצא ההבדל אינו כי אם לגבי דידן אבל החיות והתהוות כל העולמות וקיומם שלא בבחינת התגלות לגבי דידן כי אם מצד העצם הכל הוא מעצמותו ברוך הוא הנמשך בהם ומהוום ומחיים ומקיימם בלי הפסק כלל אפילו רגע כי בעצם אפילו כלים רעשיה מה שאין למטה הימנו הכל הוא עצמותו ברוך הוא כי אצלו אין מסתיר הצמצום והפרסות ולפניו נגלו כל תעלומות כי אפילו בבחינת כלים דעשיה אשר איך למטה מהם עצמותו יתברך נגלה בהם בלי הסתר כלל לא כפי הנגלה לנו ואצלו יתברך הן הן הכלים דאצילות והן הן הכלים דעשיה בלי הבדל כלל כי אם אצלינו הוא ההבדל שלגבי דידן אינו נגלה לנו כי אם באופן העשיה מצד ההסתרה שאין כח במקבלים לקבל הגילוי שבאצילות ואפילו דבריאה ודיצירה מטעם הנזכר לעיל כי אם כל עולם מקבל בבחינת כלים שהם כלים לגלות יחודו יתברך בבחינת מקבלים שבבחינת כל עולם לכן אצל המקבלים הוא במעין ודוגמא אבל אצלו יתברך הם הכל אחד:

והכל הוא על פי כלים דאצילות אשר שם איהו וחיוהי וגרמוהי חד בהון ממש בבחינת אין סוף כנזכר לעיל וכמבואר לעיל בשער הספירות אשר לטעם הזה לא נמנו רק עשר ספירות ולא ארבעים מצד שהם ארבע עולמות אך מה שהם בחינת ארבע עולמות הוא מבחינת הסתרה שלגבי דידן אבל לגביה יתברך כאשר הם אצלו אינם כי אם עשר בלבד כי הן הן הספירות דאצילות והן הן עשר ספירות דבריאה ולכן הקו שהוא המשכת אור עצמותו ברוך הוא מסתיים באצילות דהיינו שאינו מגלה בגילוי אור המשכת עצמותו ברוך הוא בכל כלי הנבראים כי אם באצילות דהיינו כל בחינות הכלים כאשר הם אצלו יתברך אשר שם כל בחינות הכלים מה שמתגלים בעולמות בריאה יצירה עשיה הם בבחינת יחוד אחד ולכן אור עצמותו ברוך הוא נגלה בהם בלי הסתרה כלל מצד כחו הפלא המייחדם לאחד כמבואר לעיל אבל בבחינת בריאה יצירה עשיה שהם כלים הנגלים בבחינת המקבלים הרי אינו נגלה בבחינת המקבלים אור עצמותו ברוך הוא כי אם בבחינת הארה והארה דהארה כמבואר לעיל שהוא מה שכתוב באורך נראה אור שאינו נגלה לנו אור העצמי כי אם בבחינת הארה והארה דהארה מאורו ולכן אין גילוי הקו נגלה בבריאה יצירה עשיה כי אם הארתו וכל זה הוא בבחינה הנגלה לנו אבל שלא בבחינה הנגלה לנו כי אם בבחינת חיותם והתהוותם וקיומם של כל העולמות בריאה יצירה עשיה כאשר נגלו אצלו ברוך הוא הכל הוא מהקו שהוא המשכת אור עצמותו ברוך הוא ואלו היה הסתלקות הקו שהוא המשכתו יתברך אפילו רגע אחד היה העולם חוזר למקורו ולא היה קיום לעולמות אפילו רגע והיו כלא היו כי אפס בלעדו אשר התהוות כל העולמות הכל הוא מעצמותו ברוך הוא בלי הבדל ושינוי כלל כי אם השינוי הוא אצל המקבלים מצד ההסתרה:

ועוד זאת שאפילו בחינת הסתרה שהיא לגבי דידן שהיא להסתיר ולהדמות הכלים בבחינת כל עולם בבחינתו הכל הוא מעצמותו ברוך הוא כי בחינת מלכותו יתברך הנותנת ציור ודמיון אין להפרידה חס ושלום מכחו יתברך כמאמו הכתוב אני הוי"ה הוא שמי ואדרבה שורשה מאוד נעלה שהוא מבחינת כחו יתברך אשר לא נחית לבחינת המשכה כלל שלא בערך ידיעה והשגה כלל לכן יש יכולת בכח הזה להסתיר ולהדמות אפילו בבחינת כלי הנבראים כמבואר בשער הספירות נמצא עצמותו ברוך הוא הוא דייקא אפילו בבחינת הסתר אך כח עצמותו זה הוא שלא בבחינת גילוי וכמאמר רעיא מהימנא אנת הוא מלגאו כל עלמין ומלבר כל עלמין ואסחר כל עלמין אך חס ושלום שיהיה אצלו שום שינוי בבחינת הסתרה הזאת ואין הבדל אצלו כלל אפילו בבחינת הסתרתו בכלי עשיה:

וכמשל הנזכר לעיל מהחכם אשר מצמצם שכלו בערך המקבל שמוכרח לצמצם ולהסתיר במשל ודמיון במעין חכמתו הלא אצלו אין המשל מסתיר כלל אפילו בעת צמצומו בה נגלה לפניו עיקר המכוון אפילו מרבה בצמצום אחר צמצום ובמשל דמשל אין מסתיר לגבי חכמתו העיקרית המשל דמשל ונגלה לפניו אפילו בבחינת משל הנזכר לעיל העצם כאשר הוא על פי חכמתו אבל אף על פי כן אין המשל מהחכם המשפיע דומה להנמשל כי בבחינת החכם הרי הגם שמבין עיקר המכוון ונגלה אליו אפילו בעת צמצומו בהמשל אף על פי כן עצם המשל נתפס אצלו בבחינת מהות אחר ומרגיש באותיות המשל למהות אחר רק שאין המשל מסתיר לכוונתו אבל חיצוניות המשל נתפס אצלו למהות אחר ומרגיש במוחו מהות נבדל מחכמתו מטעם שהוא מהות נבדל מהמשל וחכמתו נבדלת בגדרה מחכמת המשל שממשיל בה כי הם בחינות נבדלים אבל אצלו יתברך אשר אין מהות נבדל ממנו ואין דבר שחוץ ממנו הרי אפילו ההסתרה בבחינת חיצוניות בבחינת כלי עשיה הכלים אינם תופסים בו כלל לאיזה דבר נבדל חס ושלום הגם שהוא כביכול מתפשט בהם אף על פי כן אין תופסים בו כלל לאיזה שינוי חס ושלום שיהיה מרגיש בבחינת צמצום זה איזה מהות אחר חס ושלום כמאמר רעיא מהימנא איהו תפיס בכולהו עלמין דהיינו שהוא כביכול מתפשט בכל הצמצומים בבחינת כל עלמין ולית מאן דתפיס ביה שיהיו העלמין תופסין בו לאיזה מהות ובחינת הרגשה חס ושלום כמבואר לעיל כי אפילו העלמין והמקבלים הכל הוא עצמותו ברוך הוא באין הבדל כי אם השינוי הוא מצד הגילוי לגבי דידן ודבר זה אין בכח שום נברא להשיגו איך יהיה שני הפכים כאלו כמו שאין כח בשום נברא להשיג מהותו כן אין בכחו להשיג אופן צמצומו והתפשטותו בעולמות ואף על פי כן יהיה באין הבדל ועל זה כתיב נפלאים מעשיך:

פרק ח

והנה העולה מכל הדברים הנזכרים לעיל אשר חיות כל העולמות נערכים בשלשה הערכות הערכה אחת הוא חיות כל העולמות וקיומם אשר חיים וקיימים הכל מכח עצמותו ברוך הוא ובחינת חיות זה הוא בדרך כלל שלא בבחינת התגלות כי אור עצמותו יתברך אינו בערך גילוי כלל וחיות וקיום העולמות הוא הנקרא בשם קו והקו הזה נמשך ממלכות דאין סוף ברוך הוא דהיינו מכח הגילוי שבאין סוף ברוך הוא והגילוי נקרא בשם מלכות על דרך השאלה כי אין לתאר מלכות באין סוף ברוך הוא מצד עצמותו אשר אינו בערך התגלות כלל:

והערכה שניה הוא התגלותו יתברך בכלים דאצילות דהיינו שיהיה נגלה אור עצמותו ברוך הוא בבחינת דרגין בבחינת כל הפרטים ואף על פי כן הוא מתייחד בהם וראשית הגילוי הזה הוא מצד רצונו יתברך שיהיה נגלה אלקו"תו יתברך בכל הפרטים והרצון הזה המשכתו הוא ממלכות דאדם קדמון כי אדם קדמון הוא מחשבתו הקדומה הכלולה בכחו יתברך בבחינת המשכת הקו אשר בחינת המשכת הקו כלול בה כל פרטי העולמות מריש כל דרגין עד סוף כל דרגין אשר לזה היה ההמשכה מצד שעלה ברצונו הפשוט לגלות שלימותו לכן המשיך מכח עצמותו ברוך הוא המשכה זו כי כל המשכה קדם לה רצון.

אך מאחר שאין לתאר לו רצון מצד עצמותו ברוך הוא אשר הוא פשוט בתכלית הפשיטות ואין זולתו לכן נקרא רצון זה רצון פשוט אשר ברצון זה אין להעריך כל בחינות העולמות אפילו בבחינת התכללות מאחר שאינו בערך דרגין כלל כי אם גילוי סתם שהוא מלכות דאין סוף אבל מאחר דנחית להמשכה בבחינת קו שהוא פרט כמבואר לעיל אזי מעריכין אנו בכח המשכה זו כח כל העולמות בהתכללות נפלא דהיינו שאין לשער העולמות שם בערך חילוקי דרגין או כלים חס ושלום כי אם הכל הוא המשכה פשוטה וכח כל הדרגין המה שם בבחינת השוואה גמורה והתכללות כח הדרגין והשוואתם נקרא בשם מחשבה קדומה ואדם קדמון ומחשבה קדומה זו אינה בערך התגלות כלל ועצמות המאציל ברוך הוא נמשך בבחינת מחשבה קדומה זו באין הבדל כי אם שבהמשכה זו הוא התכללות כל העולמות בהעלם דהעלם מאחר שעיקר מחשבה זו היא בשביל התגלות העולמות ומבחינת מלכות דאדם קדמון הזה שהוא הגילוי של המחשבה קדומה מזה עלה ברצונו יתברך לגלות מחשבה הקדומה והוא הרצון הקדום לאצילות ומבחינת הרצון הזה נאצלו כל הכלים דאצילות:

והנה הרצון הזה המשכתו הוא בבחינת פלא מצד כי גילוי הזה מאחר שהוא מהמאציל ברוך הוא אשר אין לתאר לו רצון כלל אך תואר הרצון הוא מצד שהמחשבה הקדומה הוא עיקר בשביל העולמות כי אם שהם מתכללים ומשתוים בכחו יתברך ואשר עיקר ההמשכה בשביל הגילוי נקרא גילוי הזה רצון לכן הגילוי הזה שהוא מלכות דאדם קדמון נקרא עתיק יומין ורישא דלא אתיידע שבחינת גילוי הזה הוא נעתק מיומין שאינו בערך יומין שהם המשכתו יתברך בכלים ונקרא רישא דלא אתיידע כי לא אתיידע איך יהיה נערך אצלו גילוי אשר הוא אינו בערך גילוי אך אף על פי כן מוכרח להיות גילוי כי לזה היה עיקר כוונת המשכתו יתברך נקרא בחינת גילוי הזה המתמשך רצון והרצון הוא בחינת פלא ומהרצון זה נאצלים כל כלי האצילות דהיינו חכמה בינה דעת חסד גבורה תפארת נצח הוד יסוד דהיינו שיהיה נגלה המכוון של כל העולמות בכחו יתברך וכל פרטי חילוקיהם ובאיזה אופן יהיה המשכתם מגילוי אור אין סוף ברוך הוא והם נקראים כלים דאצילות כמו כלי ביד האדם אשר על ידי הכלים פועל רצונו בהם כן על ידי הכלים האלו פועל בהם רצונו יתברך שיהיה התגלות אלקו"תו יתברך בשמים ממעל ועל הארץ מתחת לכן רצון הזה שהוא כתר הוא ראש לנאצלים ונערך גם כן בבחינת אצילות כמבואר לעיל ומחמת רצונו יתברך בבחינת פלא מתייחדים כל הכלים שיהיה נגלה בהם יחודו יתברך בבחינת אין סוף באופן שלא יהיו הכלים מסתירים לגילוי אין סוף ברוך הוא הנמשך בהם ואיהו וחיוהי וגרמוהי הוא חד בהון:

והערכה השלישית הוא בחינת מלכות דאצילות דהיינו גילוי כלי האצילות הנערכים בכחו יתברך דהיינו כח כל פרטי העולמות אשר בכחו יתברך לגלותם בבחינת כלים נפרדים שיהיה נגלה בפועל ממש בכל פרטי הנבראים גילוי אלקו"תו יתברך על ידי הכלים דבריאה יצירה עשיה בבחינת כל פרט ופרט אשר לזה היה עיקר הכוונה והגילוי הזה שהוא מלכות דאצילות הוא נקרא סוף דבר שעל ידי הגילוי הזה הוא הנגלה בפועל ממש ובגילוי הזה הוא השלמת חפצו ורצונו הקדום ראשית הגילוי הנקרא מלכות דאין סוף ועל בחינת מלכות דאצילות נאמר סוף מעשה במחשבה תחילה כי זה התחלה מהמחשבה קדומה שהוא גילוי מלכות דאין סוף ברוך הוא ובבחינת גילוי זה בבחינת הנבראים נקרא הגילוי בבחינת הארה כנזכר לעיל כי גילוי האצילות שהוא בחינת מלכות התגלותה הוא על ידי הסתרה על ידי פרסות המפסיקים כמבואר לעיל באורך דהיינו שמסתיר הגילוי דאצילות בהם בכדי שיהיו נגלים כל פרט בבחינתם לבדם ועל ידיהם יהיה גילוי עצמותו ברוך הוא לכן מצד ההסתרה אינו נגלה בהם אור אין סוף ברוך הוא המתייחד באצילות כי אם במעין ודוגמא בבחינת זיו ואור כנזכר לעיל:

פרק ט

והנה על כל השלשה הערכות האלו מקיף וסובב עצמותו ברוך הוא לבדו כי כל הערכות האלו המה הכל מצד ההמשכה אבל עצמותו ברוך הוא אין בערך המשכה כלל כי אם שהוא נמצא בכל ההמשכות בעצם ונושא אחר אשר אין דבר זולתו ואפס בלעדו ועצמותו ברוך הוא נקרא מקומו של עולם והוא סובל כל ההמשכות בין לעילא בין לתתא והכל הוא עצמותו ברוך הוא אשר אינו בכלל ידיעה והשגה ושאלתא ביה כלל ואין דבר שחוץ ממנו כביכול כי כשתעיין היטיב כל התמשכות העולמות מראשית הקו שהוא המשכת עצמותו ברוך הוא עד תחתית כל דרגין שהוא בחינת יש ועשיה דעשיה אשר אין למטה הימנו הכל הוא כחו ועצמותו ברוך הוא שיהיו קיימים בבחינתם כל בחינה ובחינה באופנה ועל עצמותו נאמר שהוא סובל עליונים ותחתונים והוא מקומו של עולם וכמאמר רבותינו זכרונם לברכה הארץ על מה עומדת על המים וכו' עד על העמודים והעמודים על מה עומדים בזרועו של הקדוש ברוך הוא שאין להמשילו חס ושלום לבשר ודם שיתמשך לאיזה דבר הרי הדבר מהות בלעדו רק שהוא מתמשך לשם אבל קיומו של הדבר הוא קיים בקיום שחוץ ממנו אבל אצל הקדוש ברוך הוא הרי אין דבר שחוץ ממנו ואין מהות בלעדו והרי הדבר עצמו וכל הנמצא הכל הוא כחו לבדו:

וכמו כן מצינו בקיום האדם בכל המשכתו כי בדרך פרט נערך לכמה בחינות דהיינו כח החיות המחיה את הגוף שאינו בערך התגלות כלל כי אם עצם חיותו שהוא חי ממנו בכל בחינות הגוף ובחינה שניה הוא התפשטות החיות בבחינת התגלות בשכלו ומדותיו אשר הגוף מלא מהם אשר בבחינה זאת מתייחדת חיות הנפש ובהם הוא התגלות החיות מהנפש ובבחינת חיות הוא הרגשת החיות וגילויו ובחינה שלישית הוא התפשטות החיות במחשבה ודיבור ומעשה אשר שם אינה מתגלה הנפש עצמה כי אם הארתה כי התגלות זו היא בכלי הגוף ממש ונתגלים למהות נבדל שהוא בחינת אותיות המחשבה הרי האותיות נרגשים למהות נבדל כי אם שמתפשט בהאותיות הארת הנפש וממחשבה לדיבור הרי הדיבור הוא במהות נבדל יותר ממחשבה שהוא על ידי כלי הגוף הנרגשים בבחינת גוף וחיות הנפש המתמשך בהדיבור נגלה בבחינת גשמיות יותר והארת הנפש המאיר בהדיבור נקרא הארה דהארה ובבחינת מעשה מלובש יותר בגשמיות כלי הגוף והוא לבוש עב יותר אשר אינו נגלה בבחינת מעשה כי אם העשיה הגשמיות ואף על פי כן מתמשך גילוי הנפש בהם בבחינת הארה דהארה דהארה:

וכל זה הוא בבחינת המשכה הוא נערך לבחינה הזאת אבל בכלל האדם הוא כולל הכל דהיינו שהוא המשכיל ומבין והוא החושב והוא המדבר כי המחשבה והדיבור אינם באים מצד התפשטות ההשכלה בהם בבחינת חיות מאחר שאינם בגדר אחד כלל ההשכלה הוא בחינת כח רוחני והמחשבה הוא בחינת כלי גשמיות וכל שכן כלי הדיבור ואם ירצה לדחות ממחשבתו הרי הוא דוחה שכלו ממחשבתו וכל שכן שלא לדבר ושלא לעשות אלא כח האדם הכולל כל המחשבות הוא סובל כל הבחינות בנושא אחד וכח האדם עצמו הוא כח נסתר שאינו בערך התגלות שהוא עצם האדם אשר הוא כולל כל החיות וכל איברי הגוף בנושא אחד ובחינת כח האדם זה נקרא מקיף וסובב את כל בחינת האדם לא שהוא בחינת מקיף על בחינת הגוף ולא בתוך הגוף אדרבה כל כחות הגוף ומה שבתוך הגוף הכל הוא מבחינת מקיף הזה והגם שנקרא מקיף הוא מצד שהוא סובל וסובב את כל החיות לכן נקרא מקיף אבל לא תדמהו לבחינת אור מקיף שמצד הכלים כי מצד הכלים הכל הוא בבחינת אור שהוא ההתגלות ומה שלא נתגלה בתוך הכלים נקרא מקיף אבל לבחינה זו לא יקרא בשם אור כלל כי אם עצם הסובל את כל החיות אשר אינו בערך גילוי כלל לא מצד האור ולא מצד הכל וזכור זה וכל עיקר קיומו בכל הפרטים הכל הוא מבחינת כח הזה כי אם שנקרא מקיף מצד כחו הנסתר אשר אינו בערך שום גילוי כלל כי אם שהוא כח הנושא והסובל כל הגוף והחיות שבתוכו ובכח הזה כל כחותיו הנגלים ושאינם נגלים הכל הוא עצם אחד ואין מקום פנוי מכח הזה הן מצד החיות הן מצד הכלים הכל הוא מצד כח הזה:

כן הוא כביכול בבחינת התגלותו יתברך בעולמות הם כל הערכות האלו דהיינו התפשטות הקו שהוא חיות המתמשך בכל העולמות בבחינת חיות העולמות והתהוותם בכח נסתר שאינו בערך גילוי ובחינה שניה הוא התגלותו יתברך בבחינת כלים דהיינו בבחינת גילוי החיות שהוא הקו בבחינת כלים דאצילות כנזכר לעיל בחכמה בינה דעת ובחסד גבורה תפארת ובנצח הוד יסוד ומתייחד בהון ביחוד אחד כמבואר ובחינה השניה הוא התפשטותו יתברך הנגלה בבריאה יצירה עשיה שהם מחשבה דיבור ומעשה וכל הערכות האלו המה הכל מצד התגלות העולמות בבחינת התמשכות הנגלה לנו אבל מקור כל אלו ההערכות הסובל את כל אלו הבחינות הוא עצמותו ברוך הוא לבדו שנושא הכל וסובלם בבחינת כח אחד במהותו אשר לא נודע ולכן לית אתר פנוי מיניה לא בעילאין ולא בתתאין דהיינו בחינות עילאין הם המשכות הקו באצילות ולא בתתאין הם העולמות בריאה יצירה עשיה הכל הוא עצמותו ואין מקום פנוי ממנו דהיינו בחינתם הכל הוא עצמותו ברוך הוא:

אבל כח זה הוא שלא בבחינת נגלה כלל לכן נקרא כחו זה סובב כל עלמין דהיינו כח עצמותו ברוך הוא סובב לכל הבחינות ונקרא סובב מצד שאינו בערך גילוי כלל כנזכר לעיל והוא סובל כל המשכות האלו והוא מקומם של כל ההתהוות ואדרבה דייקא כח היש שאין למטה הימנו אשר לבחינת כח היש אנו מעריכים כל ההמשכות הוא דייקא מכח עצמותו ברוך הוא אשר אינו בערך גילוי כלל ועל זה נאמר ומתחת זרועות עולם והוא מקומו של עולם ושורש כל כלי היש הגשמים הוא נערך דווקא אצל עצמותו ברוך הוא אשר אינו בערך גילוי כלל ושורשם הוא ממלכות דאין סוף ברוך הוא שלא בבחינת המשכה כלל שהוא בחינת עצמותו ברוך הוא אשר לא נחית להמשכה וכמבואר בעץ חיים ששורשן של הכלים גבוה במעלה מהאור ונתבאר יותר בביאור של יביאו לבוש מלכות אשר נתנלה מפה קדוש אדונינו מורינו ורבינו נשמתו עדן והוא אצלי בכתובים:

והנה כבר הקדמתי שאין המשל מאדם דומה לנמשל מכל צד כי באדם הגם שכח האדם הוא סובל כל בחינת הגוף הן בפנימיות והן בכליו החיצונים אך אף על פי כן מצד הרכבותיו אשר המה מהותים נבדלים בבריאה כידוע מרגיש בהם אפילו כח האדם בעצמו דהיינו באיזה צער או היפוך הכל נוגע למהות ועצם האדם בעצמו כנראה בחוש אבל אצל הקדוש ברוך הוא הרי אין מהות נבדל ממנו כלל ואין תופסים בו העולמות כלל לאיזה מהות בבחינת הרגש כלל בבחינת עצמותו:

פרק י

נמצא כאשר תעיין מצד העצם הכל הוא עצמותו ברוך הוא ואין עוד מלבדו אבל אינו בערך גילוי כלל ונקרא סובב כל עלמין והוא עיגול אין סוף המקיף את כל העולמות בבחינת ריחוק דהיינו שכולל בכחו התהוותם וקיומם וכח התהוותם וקיומם הכל בדרך נסתר בבחינת מקיף וכל בחינת הריחוק הוא לגבי ההתגלות לגבי דידן וכל זה הוא בבחינת כחו יתברך בעצמותו שלא בערך המשכה אבל בערך המשכה כביכול בחינת אין סוף הוא מוקף מכולם כי ראשית הקו הוא המשכת אור עצמותו ברוך הוא בבחינת חיות הנמשך מאור אין סוף ברוך הוא בעצמותו ומחובר אליו כמבואר בעץ חיים בכמה מקומות דהיינו שנגלה אור עצמותו יתברך בבחינת המשכה דקה:

ובחינת הקו ההוא ראשית ההתגלות הוא באדם קדמון בעיגוליו וביושרו כי עיגוליו המה כח הכולל ההמשכה והיושר הוא ההמשכה בעצמה דהיינו המשכתו יתברך הנגלה בבחינת עולמות בבחינת מחשבה קדומה אשר אין לתאר במחשבה הקדומה זו שום כח התחלקות כלים חס ושלום כי אם מצד התכללות כל העולמות הנכללים ומשתווים בבחינת המשכה זו ומדברים בבחינת אדם קדמון הזה בחינת אורות וכלים בהשאלה דהיינו מצד שכל עיקר התמשכותו הוא מצד העולמות שהמה כלים להתגלות אלקו"תו יתברך שיומשך בהם אור אין סוף בהתגלות אפילו גביה כביכול מתארים אנו כח הכלים האלו במחשבתו הקדומה בבחינת כלים דאדם קדמון אבל חס ושלום לתאר שם כלים באדם קדמון הזה אשר הוא בחינת מאציל ברוך הוא כי אם מצד העולמות והאור העובר בתוך הכלים דהיינו המשכתו יתברך בבחינת המתמשך בהתכללות כלים אלו הוא נקרא פנימיות אדם קדמון לכן מבואר בעץ חיים אשר בפנימיות דאדם קדמון הזה אסור לדבר כלל כי הוא המשכות המאציל אין סוף ברוך הוא לבדו אשר לא תליא שאלתא ביה כלל ואין להעריך מצד המאציל ברוך הוא שום בחינה ושום השגה ושום שאלתא כלל כמבואר לעיל בשערים הקודמים כי אם מצד הכלים דאצילות בריאה יצירה עשיה אשר הכל הוא מצד עצמותו ברוך הוא מוכרחים אנו לתאר כח הכלים האלו במאציל ברוך הוא בבחינת מחשבה קדומה לכן מדברים באדם קדמון כלים דרך השאלה שמשאילין להם שם כלים מצד התכללותם כנזכר לעיל אבל לא מצד העצם:

ומבחינת המשכה זו בבחינת מחשבה קדומה מתמשכים ההמשכות לצורך גילוי העולמות והם נקראים הארות שהם ההבלים המתגלים דרך עינים ואזנים חוטם פה דאדם קדמון והמשכות האלו המה נמשכים מאור אין סוף המתמשך במחשבה קדומה זו להתמשך בגילוי העולמות כי בחינת אדם קדמון הזה דהיינו מחשבה קדומה בעצמה אינו בערך גילוי כלל כי בחינתו הוא המאציל ברוך הוא לבדו אשר אינו בערך עולמות הגבול והיש כלל כי אם על ידי מחשבתו הקדומה זו כביכול אנו מתארים שהם נקראים כלים בהשאלה דהיינו איך להמשיך אור אין סוף ברוך הוא בבחינת גבולים נמשכו המשכות מאור אין סוף הנמשך בבחינת כלים דאדם קדמון להמשיך גילוי מכחו יתברך לעולמות ובחינות אלו הכלים דאדם קדמון הם המסתירים להתגלות המשכתו באור עצמותו כי אם להמשיך דרך הארות שהם הבלים אבל האדם קדמון בעצמו דהיינו אפילו מה שמתארים בשם כלים דאדם קדמון אינם בערך גילוי כלל כי הוא המאציל ברוך הוא כנזכר לעיל כי אם שאנו מתארים כלים באדם קרמון שהם כלים להסתיר המשכתו להתמשך בבחינת הארות שנקראים הבלים:

והמשל בזה לאדם שיש לו מחשבה עמוקה לאיזה דבר הרחוק ממהותו מטעם הכמוס אצלו והנה מצד בחינת גילוי הדבר אשר הוא רחוק מגדרו בכמה מיני ריחוק אינו ערך כלל להתמשך בבחינת הדבר הרחוק ממנו כי אם מצד טעמו הכמוס וההסכם שהוסכם אצלו כח התמשכות זו יתגלה מכח מחשבתו העמוקה המשכות ממנו בבחינת הארות להתמשך להתגלות להדבר והנה התמשכות ההוא אינו מערך עצמו ומהותו אך מצד שעלה אצלו במחשבתו הקדומה ההסכם להתמשך בה לכן על ידי ההסכם הזה נמשך ממנו המשכה שאינו בערכו אך הגם שההמשכה ההיא אינה בערכו אך אף על פי כן המשכה הזו נמשך מהמשכתו הנמשך במחשבה הקדומה הזו נמצא בחינת ההסכם נעשה בחינת כלי להמשכתו וההמשכה היא פנימיות אבל אף על פי כן בחינת גוף המחשבה אינו בערך גילוי כי בחינת המחשבה הוא בערכו אבל ההמשכה שבתוך המחשבה הגם שהוא יותר פנימיות מבחינת המחשבה עצמה אבל מאחר שנעשה אצלו ההסכם להתמשך מתמשך יותר והנה התמשכות הזה היוצא מן ההסכם זה מצד שהמשכה זו אינו בערכו נקרא הארה אבל מצד שהוא נמשך בה בעצמו הוא ממש המשכת עצמותו של אדם הנמשך בה כי מאחר שנמשך בה הרי נמשך בה בעצם חיותו:

כן הוא כביכול בהבדל למעלה דהיינו אדם קדמאה זה הוא מחשבתו הקדומה להתמשך לעולמות וגבולים והנה מצד שהגבול הוא אינו בערך לגבי עצמותו בכמה מיני ערכים לאין קץ הרי אין להעריך גילוי הזה כאשר הוא במחשבתו הקדומה שיתגלה באיזה התגלות. והנה בחינת כח מחשבה קדומה זו שנכללין בה כל העולמות בהעלם ובדקות גדול בבחינת השוואה נקראת בחינת גוף המחשבה ונקרא גוף האדם קדמאה בהשאלה והתמשכות אור הנמשך בה הוא אור עצמותו בחינת אין סוף ברוך הואהגה"ה

והנה בחינת גוף מחשבתו שהוא הסכם שבכח המאציל ברוך הוא אינו בערך הגילוי כלל אך מצד שעלה במחשבתו הקדומה להתמשך ממשיך עוד יותר בגילוי דהיינו שנגלו גילויים מצד בחינת ההסכם זה אשר במחשבתו הקדומה אשר הוא ראש לכל ההמשכות והמשכה זו נקראת בחינת הארה היוצאת מנקבי אוזן חוטם פה דהיינו שכל התמשכותו כביכול עיקרו הוא בבחינת מחשבתו הקדומה אך מצד שעיקרו הוא להתמשך נבקע כביכול מתוך בחינות כלים דאדם קדמון אור המשכתו יתברך מצד אור עצמותו ברוך הוא אשר בתוך בחינת האדם קדמאה הזה להתמשך עוד המשכות בבחינת הארות הנקרא הבלים דאדם קדמון: [הגה"ה ובחינת הסכם זה שאנו מבארים הוא גם כן דרך השאלה כי אל תדמהו חס ושלום לאדם אשר ההסכם שלו נעשה על ידי חכמה ובינה בבחינת כלים ומתיישב על ידי החכמה ובינה ומדות אשר חס ושלום לתאר כל אלה בהמאציל ברוך הוא אשר הוא פשוט בתכלית הפשיטות והוא לבדו ברוך הוא אין נופל בחינת הסכם כי אם על דרך השאלה לשכך האוזן אנו קורים למחשבה קדומה בבחינת הסכם כמו שההסכם אצל אדם הוא ראש לכל ההתמשכות וכל הפעולות הוא הכל כפי שנגמר במחשבתו כן אנו קורים הראשית לכל המשכותיו יתברך בבחינת הסכם אבל באמת שרש ההסכם הזה אינו בערך השגה וידיעה כלל וזכור זה:]:

פרק יא

והנה בחינת בקיעה זו היא מבחינת פנים דאדם קדמון כביכול כי בחינת פנים הוא התגלות הפנימיות הנגלה על ידי הכלים נקרא בחינה זו פנים אשר לזה היא בחינת האדם קדמאה הזה בכדי להתגלות כמו למשל בהבדל מאדם שמראה פנים להתגלות כך בחינת המחשבה קדומה זו עיקרו הוא להתגלות אבל מצד בחינת האדם קדמון הזה מצד בחינתו בעצמו אינו בערך התגלות כי אם מצד הארות פנים שעיקרו הוא להתגלות כנזכר לעיל נבקעו מתוך כליו הארות פנימיותו להתמשך למטה ובחינת בקיעה זו הם העינים ואוזן חוטם פה:

דהיינו כמו למשל באדם הגשמי הרי גופו מסתיר לחיות נפשו ואינו נגלה כלום ממנו וחיות הנפש מוסתר בהגוף רק מהפנים שלו נגלה המשכת נפשו בהתגלות על ידי בחינת ראיה שמיעה וריח ודבור והנה כל המשכות האלה הוא להתמשך לדבר הרחוק ממהותו ונבדל ממנו כנראה בחוש הראיה להביט הדבר הרחוק ממנו וכן השמיעה לשמוע מהזולת והדבור הוא גם כן לגלות מהותו על ידי כלי הדבור וכדומה לזה והנה הגם שהתפשטות זה אינו עצם נפשו כי עצם נפשו אינה בערך התגלות ואינו נגלה מעצם הנפש כלל כי אם התפשטות זה ונקרא הארת נפשו בבחינת הבל כידוע עם כל זאת בבחינת הבל הזה והארה זו נתגלה בו עצם הנפש כי נגלה על ידי המשכות אלו רצון הנפש כי על ידי ראיה רואה מה ששייך לנפשו וכן על ידי השמיעה וריח ודבור הכל הוא מעצם הנפש המתקשרת בהמשכות אלו מצד רצון הנפש להתמשכות אלו:

כן הוא כביכול בבחינת אדם קדמון הזה דהיינו שעלה במחשבה הקדומה כח כל העולמות כאשר הם אצל המאציל ברוך הוא ובחינת מחשבה זו הוא מסתיר להמשכת אור עצמותו ברוך הוא שהוא הקו שלא יתמשך בבחינת גילוי כי אם היה מתמשך בבחינת גילוי הלא אין מקום להתגלות עולמות כלל כי המשכה זו היא מאור אין סוף ברוך הוא אשר אינו בערך עולמות כלל לכן על ידי כלי האדם קדמון הזה הוא מסתיר אור המשכתו יתברך וכלי האדם קדמון הזה המה כח כל הכלים שנגלו בעולמות כאשר הוא בבחינת המאציל ברוך הוא אשר אין לתארם בבחינת כלים כנזכר לעיל כי אם מצד ההתגלות ובחינת כח הכלים האלו המה המסתירים לאור המשכתו יתברך כי אם שנבקעו מתוך הכלים המשכות על ידי בחינת ראיה שמיעה ריח ודבור הגם שאין לתאר אצלו חס ושלום בחינות אלו מצד המאציל ברוך הוא אשר אצלו הכל בהשוואה ואין זולתו אף על פי כן לשכך את האוזן קוראים להם שמות אלו דהיינו ההתגלות מתוך המחשבה זאת נקראים בבחינות אלו ואשתמודען עילאי מתתאי כמו שכל בחינות אלו נגלים בבחינת אדם ונמשכין ממנו בבחינת הארה כן אנו מתארין ההמשכות הנמשכין מתוך מחשבה קדומה זו בשמות אלו כי הם כח ומקור לכל ההתגלות הנגלה בעולמות:

והנה ההמשכות אלו הם הבלים דהיינו שנמשך מאור עצמותו ברוך הוא המוסתר בתוך בחינת מחשבה קדומה הארה מעין המשכתו יתברך והתגלותם הוא מצד רצונו הקדום להמשכות האלו שהוא רצונו הפשוט שעיקרו הוא בשביל הגילוי לעולמות אשר על כן בבחינת מחשבתו הקדומה שהוא נקרא אדם קדמון נתגלה הרצון קדום הנזכר לעיל להתגלות והנה הרצון הזה אינו בבחינת המשכה כי אם שהוא רצון לההתמשכות דהיינו התגלותו להתמשך בעולמות לכן נקרא בחינת רצון הזה מצחא דאדם קדמון כמו שבמצח של אדם אינו יוצא ממנו התגלות כלל כי אם עצם הגלגלתא רק שהוא פנוי משערות לכן ראשית גילוי הפנים של אדם מתחיל ממצחא אבל כל ראשו הוא מוסתר בלי התגלות כן כביכול גילוי זה אינו נגלה ממהות פנימיות המחשבה קדומה כלל כי אם המשכה פשוטה המגלה פנימיות המשכתו בבחינת רצון סתם דהיינו רצון להמשכתו לכן אינו נגלה מהמצח שום הבל שהוא סתום כי לא נגלה עדיין מפנימיות מחשבתו הקדומה כי אם רצון סתם אבל ברצון זה אין נגלה המשכה עדיין ולכן נקרא ראשית הפנים דהיינו ראשית להתגלות פנימיותו ועל ידי בחינת רצון זה נגלה מפנימיותו אלו ארבעה בחינות הבלים דהיינו המשכות מעין המשכתו יתברך בבחינת הקו והם נקראים הבלים והארות מהמשכתו אך הגם שהם הארות לגבי עצם הגילוי אף על פי כן המה נמשכו ממהות הפנימיות כי אם שעצם המשכתו היא מוסתרת בבחינת מחשבתו הקדומה שלא יהיה נגלה כאשר הוא בעצם כי אם מעין המשכתו לכן נקרא הארה:

והנה לגבי הגילוי נקרא הארה אבל לגבי ההמשכה הרי עצמותו נמשך בהארה זו וכמו למשל מאדם המסתיר חכמתו אצל המקבל וממשיך לו מעין חכמתו אך אף על פי כן עצמיות חכמתו נמשך בזה כי אם בהנגלה אין לתאר כי אם בחינת הארה ככה כביכול לגבי הגילוי הנגלה מתוך מחשבתו הקדומה נקראו המשכות האלו הארות כי אינו נגלה המשכת עצמותו מצד הסתרת כלי אדם קדמון הזה כנזכר לעיל אך אף על פי כן המשכות אלו הם מהמשכת עצמותו ברוך הוא הנמשך בהמשכות אלו והנה בהמשכות האלו אשר כל עיקרם הוא להתגלות כח הגבול הרי נכלל בהמשכות אלו כח הכלים אשר לזה היה רצונו הקדום ביותר התגלות מצד שההמשכות המה דייקא לבחינת כלים דהיינו להתגלות גמורה כביכול לכן בבחינת המשכה זו נרשמו הכלים בהעלם וכאשר נתרחקו ההמשכות האלו מבחינת מחשבה קדומה דהיינו כביכול שמרחיק המשכות אלו מערך ההמשכה שבבחינת מחשבה הקדומה בכדי שיתמשך יותר בבחינת התגלות למטה כי ההמשכות האלו שהם הבלים הגם שהם מעין מחשבה הקדומה אף על פי כן מצד שנמשכים ממחשבה הקדומה הרי אין ערך עדיין להתגלות בבחינת כלים בבחינת עולמות לכן מרחיק כביכול בחינת המשכות האלו מערך המשכתו בבחינת כלי מחשבתו הקדומה ואז בהסתכלות העיניים בהמשכה זו דהיינו כביכול הסתכלותו ברוך הוא בהמשכה זו מה יולד מהמשכות האלו מבחינת הסתכלות זה נגלים הפרטים בהמשכה זו והעיניים הם אצל המצח דהיינו שעיקר הרצון היה דווקא להתגלות הפרטים:

והנה ההמשכות בבחינת אוזן חוטם פה המה המשכות סתם מאור עצמותו ברוך הוא דהיינו המשכה פשוטה וההמשכה זו מצד שהיא לבחינת הכלים ממילא יש בכח המשכה זו כח הכלים אבל הם הכל בבחינת המשכה אחת וכל זמן שההמשכה הזאת היא קרובה אל מחשבתו הקדומה דהיינו שנמשך ממחשבתו הקדומה עוד המשכה אבל מחמת שאדם קדמון הזה אינו בערך גילוי ככה ההמשכה הנמשך ממנו עדיין אינה בערך גילוי אבל כשנתרחקה ההמשכה דהיינו שנתפשטה להתמשך בבחינת התגלות יותר אז על ידי בחינת ראיה שהם העיניים דאדם קדמון שהוא כביכול השגחתו יתברך בבחינת מחשבתו הקדומה בבחינת המשכה בבחינת פרטים שיתגלו מתוך המשכה זו כי הראיה מתגלה דווקא בבחינת ריחוק וזהו איזהו חכם הרואה את הנולד דהיינו מה שיולד מזה ההתגלות לבסוף כך כביכול בחינת הבל העיניים הוא התגלות מתוך המשכת אור אין סוף ברוך הוא אשר עיקרה הוא דייקא לבחינת כלים וגבול כי אם שבחינת ההמשכה בעצמה אינה בערך התגלות הגבול רק מצד שכל עיקרה הוא בשביל התגלות נמשך מהמשכה זו על ידי בחינת כלי העיניים התגלות איך ובאיזה אופן יהיה הגילוי:

ולכן העיניים המה מתגלים תיכף אחר המצח דהיינו כביכול מצד שהתגלות רצונו הקדום הוא דייקא בשביל הכלים אשר מזה נמשכו העיניים דהיינו שיהיה נמשך הארה מאור עצמותו ברוך הוא בבחינת ריחוק להשגיח בבחינת המשכתו מה יהיה נולד מהמשכתו זה ואז נתגלו פרטי כח הכלים והגבולים ואז לא היה כח בכלים לקבל אור המשכתו יתברך כי האור הוא נמשך מאור עצמותו אשר הוא בבחינת אין סוף ברוך הוא והכלים הם בבחינת היפוך דהיינו שיהיה נגלה דווקא ולכן נמשך מזה בחינת שבירה כמבואר לעיל בכמה מקומות:

ואז מאיר בהם מצחא דאדם קדמון שהוא עצם רצונו יתברך אשר אינו בכלל המשכה כלל כי אם רצון קדום אשר הוא מבחינת רצונו הפשוט כנזכר לעיל אשר הוא קדם לכל ההתמשכות ואינו בערך המשכה כלל כמבואר לעיל שעצמותו אינו בערך המשכה כי אם שהוא ברוך הוא סובל הכל אשר אצלו שוין אורות עם הכלים וכח הגבול עם למעלה מהגבול המה אצלו בהשוואה גמורה לכן מצד עצמותו יתברך כל יכול לחבר האורות עם הכלים ולייחדם ביחודא חד האור עם הכלי הגם שאינו בערך אחד וממש הם שני הפכים אבל מצד עצמותו ברוך הוא מתייחדים האורות עם הכלים באופן שיהיו כלים ואף על פי כן לא יהיו מסתירים לאור אין סוף שבתוכם והוא הנקרא כלים דאצילות דהיינו שיהיה בחינת חכמה שהוא כלי אבל הוא חכים ולא בחכמה ידיעא הגם שהיא בחינת כלי אבל החכמה עצמה אינה ידיעא ומושגת מצד התדבקות והתייחדות אור אין סוף בהם ונעשה הכל גילוי אחד מעצמותו ברוך הוא וכן הוא בבינה וכן הוא בכל המדות עד שמצד התגלות אור אין סוף ברוך הוא בהם אינם נגלים לכלים פרטים כי אם הוא וחכמתו ובינתו ודעתו וחסדו וגבורתו וכו' הכל אחד בלי שום שינוי ופירוד חס ושלום כי הכל הם המשכה אחת מעצמותו ברוך הוא כי אם שבבחינת המשכה זו הרי נכללו בה כל פרטי הכלים של בריאה יצירה עשיה אבל הכל המה ביחודא חד מצד התגלותו ברוך הוא בהם והתגלותו בבחינת הכלים האלו והתייחדותו בהם הוא על ידי גילוי מחשבתו הקדומה בבחינת הכלים האלו והתגלותו הוא נקרא מלכות דאדם קדמון דהיינו הגילוי ממחשבתו הקדומה:

פרק יב

והנה בערך הגילוי אשר אין לתאר אצלו יתברך בחינת כלים נקרא גילוי הזה ממחשבתו הקדומה עתיק לבחינת אצילות הכלים שהמה מקור להגבולים אבל מצד רצונו יתברך שהוא נמשך מעצמותו ברוך הוא מצד רצונו זה מתקשרים הכלים בבחינת יחוד אחר ממש ובבחינת רצון הזה כלולים כל הכלים בהשוואה אחת לכן בחינת רצון הזה נקרא אריך אנפין דהיינו כח כל כלי האצילות המתקשרים ברצונו יתברך אשר בבחינת רצון הזה המה כל הכלים בכח אחד כמבואר לעיל:

ומצד בחינת הכלים בעצמם דהיינו בחינת חכמתו ובינתו ודעתו יתברך שהמה מקורים לבחינות גבולים בפני עצמם נקראו זעיר אנפין שהם בחינת קטנות לגביה יתברך דהיינו שנחית לצמצומים וזהו מצד בחינתם דהיינו כשתבחין מהותם נקראו מהות הכלים בחינת קטנות לגבי המשכת אור אין סוף ברוך הוא המתמשך אבל בעצם ההמשכה הכל הוא עצמותו ברוך הוא ולכן הוא עתיקא הוא זעיר אנפין בלי שינוי כלל כי אם מסטרא דילן שניא דהיינו לגבי הערכתינו ולגבי התפשטותו יתברך בבריאה יצירה עשיה נגלה השינוי אבל לא לגביה יתברך:

כי מאחר שנמשך בהכלים האלו ומתאחד בהם הכל הוא המשכה אחת מעצמותו ברוך הוא כמשל המבואר בהבדל מהחכם המתמשך בבחינת המקבל הגם שחכמת המקבל אין ערך לגביה ולקטנות תחשב לו אבל מצד התקשרותו והתאחדותו בבחינת חכמת המקבל הרי כל עצמותו נמשך בהן באין הבדל ככה כביכול ויתר על כן התגלותו יתברך והתמשכותו בבחינת העולמות הגם שכח העולמות המה אינם ערך לגבי גילוי עצמותו ברוך הוא והמה בחינת קטנות אבל מצד רצונו יתברך והתקשרותו ויחודו בהם הרי עצמותו ממש נמשך בהם באופן שאין להבדילם ולכן בבחינת אצילות הקו שהוא אור עצמותו ברוך הוא נגלה בהם התגלות אין סוף בבחינת אצילות באין הבדל כלל אך הגם שבערך המשכתו יתברך בהם הכל הוא המשכת עצמותו בהם אבל אם תעריך הגילוי כאשר הוא בעצם להגילוי שנתגלה בכלי האצילות הרי אין להעריך הגילוי שמצד עצמותו ברוך הוא לערך גילוי הכלים אשר אינם נערכים באיזה ערך כלל ולגביה יחשב הגילוי הזה להארה דהיינו מעין המשכתו יתברך וזהו בערך הגילוי אבל מצד רצונו יתברך אשר אינו בערך גילוי כלל הכל הוא המשכתו יתברך לבדו בלי שום הבדל ואין הכלים מסתירים לגביה כלום מצד כחו הכל יכול והבן זה מאוד:

פרק יג

והנה כל הערכות האלו הוא מצד הבריאה הנגלית לנו מוכרחים אנו לתאר כל אלו הבחינות אשר לזה ההתגלות מוכרח להיות רצון קדום לגילוי הזה והרצון זה אינו בערך ידיעה והשגה כלל מצד פשיטותו אך אף על פי כן מוכרחים אנו לתאר רצון אך שהוא פשוט כמבואר לעיל בשערים הקודמים דהיינו רצון להמשכתו ומצד ההמשכה זו שהיא בבחינת התגלותו לעולמות אשר המה אינם נערכים אפילו כטיפה מן הים לגבי עצמותו ברוך הוא נקרא המשכה זו קו כלומר המשכה דקה מן הדקה בערך עצמותו ומצד שהמשכה זו היא המשכה מאור אין סוף ברוך הוא אשר אין להעריך בבחינת המשכה זו ערך העולמות כלל מוכרח להיות מחשבה קדומה איך ובאיזה אופן תהיה ההמשכה זו:

והנה המחשבה קדומה זו אשר היא מבחינת עצמותו ברוך הוא היא עדיין אינה בערך גילוי כלל בבחינת כלים אך מצד שהמחשבה קדומה זו היא בשביל העולמות הרי נמשך ממחשבה זו עוד המשכות בבחינת הכלים כנזכר לעיל דהיינו מעין המשכתו יתברך בבחינת אין סוף על ידי מחשבתו הקדומה שמסתיר המשכתו יתברך שלא יגלה ממנה כי אם המשכות דקות בבחינת הסתרה מעין המשכתו יתברך בכדי שבהמשכות האלו יהיה כח להתגלות בחינת כלים להמשכותו יתברך בעולמות:

והנה מצד התגלותו יתברך הגם שמתארין אותם למעין ואור אבל אף על פי כן התגלותו בבחינת אין סוף והכלים המה בהיפוך דהיינו להתגלות לגבול ולכן בכדי שישתוו האורות עם הכלים הוא על פי שבירה ותיקון דהיינו השבירה הוא בשביל התגלותם של הכלים שמצד התגלות אור אין סוף בהם לא היו יכולים להתגלות הכלים שהם כלים לגבול לכן היה בחינת שבירה בכדי שיהיה התגלות להכלים והתיקון הוא לחבר האורות עם הכלים בבחינת יחודא חד אבל כשמתיחדים הרי כל הבחינות נעשים לאחדים שהוא הכל התמשכות עצמותו דהיינו חכמת הנבראים ובינתם וחסדם וגבורתם הנגלה בהם אשר הוא החכם והוא המבין בכל פרטי הנבראים והנה מאחר שאינו בערך חכמה לכן אנו מתארים כל הבחינות המוכרחים עד שתוכל לתאר אצלו חכמה ובינה מצד הבריאה ובוודאי מוכרחים להיות כל הבחינות האלו אבל איך הוא ובאיזה אופן הוא אצלו לא ידיעא ומושג כלל כי אם שהכלים נגלים מצד הבריאה אבל באמת הכל הוא המשכתו יתברך לבדו והנה בבחינת בריאה כל הכלים המה בהתגלות גמור אשר כל עיקר כוונתו יתברך היה בשביל גילוי גמור בפועל ממש וגילוי הזה הוא על ידי מלכות דאצילות דהיינו הגילוי שיתגלו הכלים דאצילות בבחינת בריאה דהיינו בשביל שיתגלה יחודו יתברך בבחינת כלים גמורים.

והנה הגילוי הזה אין לתארו מצד אור עצמותו ברוך הוא לבדו אשר אינו בערך גילוי כלל לכן הגילוי הזה אין לתארו כי אם מצד הכלים דאצילות שהם חכמתו ובינתו ודעתו וחסדו וגבורתו ותפארתו וכו' והנה מצד שהכלים דאצילות היא המשכתו יתברך בבחינת אין סוף כנזכר לעיל אבל מצד שעיקר רצונו הקדום הוא בבחינת התגלות עולמות לכן כביכול הסתיר המשכתו יתברך בבחינת אין סוף בכדי שיהיו נגלים בבחינת כלים נבדלים מצד הסתרת אור אין סוף ברוך הוא על ידי המסך כמבואר לעיל והנה מצד שעיקר הכוונה הוא בשביל הגילוי לכן הגילוי בוקע המסך לגלות הכלים במעין ודוגמא דהיינו להסתיר הגילוי העצמי כי אם בבחינת זיו ואור והארה והוא הנקרא אור של תולדה דהיינו מעין התגלותו בבחינת אצילות ומצד ההסתרה מאיר בבחינת כלים איך להסתיר האור ואיך יהיה נמשך בהם:

והנה בבחינת הסתרה הזו הם שני בחינות הסתרות דהיינו להסתיר בחינת כלים דאצילות בבריאה דהיינו שיהיו כלים גמורים בבחינות נבדלים בבחינת בריאה דהיינו להסתיר בחינת כלים דאצילות אשר אצלו יתברך הם בבחינת יחוד גמור להסתיר יחודו בהם ולגלותם בבחינת כלים דבריאה והוא כמשל המבואר לעיל ממשל החכם המסתיר כלי השפעתו להמקבל להיות כלים בערך המקבל ובחינת הסתרה זו הוא על ידי כלים דמלכותו יתברך שהוא בחינת גילוי ואשר בבחינת גילוי הזה מוכרחים להיות כלים איך לגלותם והכלים האלו המה נערכים גם כן בבחינת אצילות ועל ידי הסתרת המסך בוקעים כלי המלכות לגלות בחינת כלים בבריאה יצירה עשיה ובתוך הכלים האלו עוברים גם כן כלי האצילות שהיא מגלה כלי האצילות באופן הבריאה דהיינו חכמה וחסד דאצילות שמתייחדים אצלו אשר בבחינת אצילות הוא חכים ולא בחכמה ידיעא להיות נגלה בחינת חכמה זאת בבריאה וכן הוא בחסד וכל המדות והוא על ידי הסתרת כלי המלכות שהיא בחינת דמיון שנותנת דמיון לכלים דאצילות בבחינת בריאה ובחינה שניה הוא האור העובר בתוך הכלים המאיר מהארת הקו שבאצילות דהיינו לגלות המשכתו במעין ודוגמא להיות מאיר בערך כלים דבריאה:

פרק יד

והנה בבחינה אחת גדלה מעלת הכלים מן האור ובדבר אחד גדלה מעלת האור מהכלים דהיינו בדבר זה גדלה מעלת הכלים שבחינת כלים המה בחינת עצמותו ברוך הוא דהיינו כביכול שנותן מקום לבחינת כלים בבחינת בריאה אשר מצד ההמשכה בבחינת אור אין סוף אי אפשר להתגלות הבעלי גבול כי אם מצד כחו הגדול אשר אינו בערך המשכה כל יכול להסתיר לעשות כלים בבחינת גבול גמור ויש וכמשל מחכם גדול שכל מה שהוא יותר חכם יכול להסתיר אור חכמתו יותר להלבישו במשל אחר משל שמצד עיקרית חכמתו המשתווה בכל הבחינות יכול להסתיר התגלותו בבחינת משל ומשל דמשל נמצא המשל ההוא שרשו ממקור חכמתו אשר אינו בערך המשכה כלל ועל פי עצם חכמתו ממשיל משל זה ולכן מוכרח מקודם להמציא משל בכדי להסתיר לפי ערך המקבל ואז מאיר חכמתו בערך כלי המשל:

והנה המשכת גילוי חכמתו בבחינת משל הזה אינו אלא הארה מעין חכמתו והנה בזה גדלה מעלת המשל מהאור העובר בתוך המשל כי המשל הוא על פי עצם חכמתו והאור הוא הארה מעין חכמתו אבל בדבר אחד גדלה מעלת האור מהמשל כי אמת הוא שהמשל הוא מעיקרית חכמתו אבל זהו מצד עצם שרשו הוא גבוה אבל מצד הגילוי המשל בעצמו אינו ערך כלל לגילוי חכמתו והמשל בעצמו בבחינת נגלה הרי הוא כגוף בלי הנשמה שאינו נראה רק הכלים של הגוף בלי המשכת החיות הרי בחינת הגוף במה נחשב הוא ואדרבה מצד כלי הגוף מסתיר החיות להיות נגלה בבחינת בשר גשמי כן הוא המשל בלי התמשכות האור בו מחכמתו אבל כשמאיר בו מעין עצם חכמתו אז על ידי זה נגלה התגלות חכמתו הגם שהיא רק במעין:

כן הוא כביכול בבחינת המשכתו יתברך לבחינת כלים בבריאה יצירה עשיה דהיינו שיהיו נגלים בבחינות כלים וגבולים אשר שורש הכלים שרשם גבוה שהוא מכח שלימותו הרב מצד עצמותו כל יכול לעשות כלי הגבול מצד שהגבול ולמעלה מהגבול משתוים בכח שלימותו מצד עצמותו וזה נקרא הוא מקומו של עולם שהוא יתברך כח הכלים בבחינת כח הסתרתם בבחינת העולם שהוא בחינת גבול ומצד זה גדלו מעלות הכלים מן האור כי האור הוא רק הארתו המאיר והכלים הם מעצמותו ברוך הוא אבל בזה גדלה מעלת האור מהכלים כי על ידי הארתו מתגלה המשכתו יתברך בבחינת העולמות כי מצד הכלים אדרבה הם המסתירים להתגלות בבחינת יש ונפרד אשר המה כגופא כו' וכל שני הבחינות האלו הערכתם הוא מצד הגילוי אשר מצד הגילוי הכלי הוא כלי להגילוי והאור הוא הגילוי הנגלה בבחינת הכלים אבל מצד החיות בין בכלים בין באורות הכל הוא המשכת אור עצמותו בהם ואלו היה חס ושלום הסתלקות החיות היו כלא היו הכלים עם האור כי בשני הבחינות הכל הוא המשכת אורו יתברך בבחינת חיות בין בבחינת אורות בין בבחינת כלים וכמשל התפשטות המשפיע להמקבל בערך צמצומו נקרא הצמצום כלים וההתגלות שנתגלה בבחינת הצמצום נקרא אור אבל בדרך כלל עצם חיותו הוא המתפשט במחשבתו ודבורו שהם הכלים אבל אם היה מסלק ההתפשטות שבהם שלא להתמשך בהמשכה הזאת הלא לא היה מחשב ולא מדבר כלל וכו':

כן כביכול אלו היה מסתלק המשכתו אפילו רגע לא היו נגלים כלל בחינת אורות וכלים והיו מתבטלין במקורם הנה שורש האור המתגלה בהכלים והכלים בעצם שורשם הוא הכל מרצונו הפשוט אשר מצד רצונו הפשוט הקדום נתהוו הכלים והאורת כי רצונו הפשוט היה לגלות שלימותו ומבחינת הרצון הזה היה הצמצום בין בכלים בין באורות דהיינו מצד רצונו הפשוט להתגלות שלימותו מצד זה היו כל הצמצומים בכדי לגלות שלימותו יתברך בבחינת התגלות גמור עד שיהיו נראים לגבול ויש גמור ויהיה נמשך בהם גילוי הארתו נמצא בין הכלים ובין האורות המה הכל מצד רצונו הפשוט הקדום וכמו למשל בהבדל כמה הבדלות מאדם כל מה שיש לו רצון עמוק לאיזה דבר מצמצם מהותו יותר לדבר הקטן בכמה מיני ואופני צמצומים ומתחכם בזה בכמה מיני חכמות אם ממשפיע להמקבל כל שרצונו מאוד להשפיע מתצמצם יותר להמקבל עד שממציא אופנים ומשלים על פי חכמתו לפי ערך המקבל שיהיה יכול לקבל הן במשל מאב עם בנו כל שחפצו ורצונו יותר להתאחד עם בנו מתמשך ומשפיל עצמו בערך בנו להשתוות אליו דהיינו להתגלות בערכו ולהמשיך על ידי צמצום הזה רצונו וחכמתו כן הוא כביכול מצד רצונו הקדום להתגלות בשמים ממעל ועל הארץ מתחת בבחינת גבול דייקא שיהיה נגלה שלימותו בכל הדרגין מריש כל דרגין עד סוף כל דרגין נעשו אלו הצמצומים בבחינות כלים ויהיה עובר בהם הארתו:

פרק טו

והנה כשתסתכל בבחינת הצמצומים האלו שבבחינת בריאה יצירה עשיה התגלותם של הכלים והאורות שבתוכם הוא על ידי מלכות דאצילות שהוא הגילוי לגלות יחודו יתברך שבאצילות בבחינת כלי הבריאה ובחינת גילוי הזה נקרא כתר מלכות דהיינו מצד כתר שבאצילות שהוא רצונו יתברך להתגלות מזה בא הגילוי הוא המלכות להתגלות בנבראים שלא בערך השתלשלות בבחינת דילוג דהיינו לגלות המשכתו יתברך שבבחינת אצילות אשר שם התגלותו בעצמו יתברך בבחינת אין סוף לבחינת כלי הנבראים בעלי גבול בבחינת יש גמור אשר הם באין ערך דערך לבחינת אין סוף ורחוקים בגדרם אך מצד רצונו יתברך שאינו בערך גילוי כלל שהוא מבחינת עצמותו ברוך הוא נמשך הגילוי לבחינת בריאה לכן הגילוי בעצמו נקרא עתיק דבריאה דהיינו שנעתק מהשגה והתגלותו יתברך בבריאה להוותם ולקיימם נקרא כתר דהיינו מצד רצונו יתברך שאינו בערך גילוי מתמשך בבחינת נבראים להתגלות הכלים דבריאה יצירה עשיה ולהמשיך הארתו בהם ולכן בין ערך הכלים דאצילות אשר שם הוא נגלה עצם יחודו בבחינת אין סוף לערך הכלים דבריאה אשר המה בעלי גבולים בין שני הבחינות כלים ואורות הפרסא מפסקת בין אצילות לבריאה מצד הבדל וריחוק גדרם אך מצד רצונו להגילוי לכן המלכות בוקעת המסך בבחינת בקיעה כידוע שענין הבקיעה היה שלא בערך המשכה והשתלשלות דהיינו שיהיו נגלים כלים דאצילות בבריאה שלא בערך השתלשלות והמשכה ובקיעה הזו היא מצד רצונו:

תוכן העניינים

שערי היחוד ואמונה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה