שערי בנימין· רבי אברהם בנימין קלוגר
סימן מח
להרב המאוה"ג מו"ה מאיר מו"צ דק'
קאלק: מכתבו היקר הגיעני ותוכן השאלה דהש"ץ דקה' התקשר א"ע עם אנשי ק"ק קאוולא להיות שם ש"ץ ונתן קוויטל אני מודה בהודאה גמורה שרירא וקיימא וכו' ואני מקבל עלי בקא"ס ובאו"ש ובנדר עד"ר וכו' וחתם בח"י ממש וכעת הוא חוזר בו מחמת שאומר שקשה עליו מאוד להתפלל שם כי בודאי יבא לידי חולי מה דינו:
תשובה. הנה כל עיקר הדין סובב רק אם מהני שבועה ונדר בכתב ובזה כבר הארכתי בתשובה לענין שו"ב שנתן קוויטיל כזה ואכ"מ. והנה רו"מ הביא לן דברי הרדב"ז בתשובה דשבועה ונדר בכתב לא מהני כלל ותמי' לי הלא הרדב"ז בח"א סוף סימן תקפ"א כתב וז"ל ולענין אותן שאומרים שלא הוציאו השבועה מפיהם אלא שחתמו על שטר השבועה וכו' דעתו הוא שיש עליהם לקיים מה שחתמו דהוי כאלו השביעו ואמר אמן ולא גרע חתימתו מקיום השבועה עכ"ל אות באות וא"כ דברי הרדב"ז סותרין אהדדי ועיין במשפטי החרם להרמב"ן בס' הכלבו מ"ש בשם הראב"ד וקצה"ח סי' קכ"ג סק"ד ובהגהות מרדכי דכתובות דין ר"צ. אך בנ"ד כיון דהוא לא כתב בכת"י רק חתם א"ע והתחיל בלשון אני מודה בהודאה גמורה כבר העלה מר אבא רבינו שבגולה ז"ל בספרו טוטו"ד מה"ק סי' ט' ובספרו נ"ז על נדרים דאין ממש בזה וביותר בספר טוטו"ד מהדורא תליתאי חלק א' סי' מ' וז"ל וכבר הארכתי בכמה דוכתא דאף אם מהני היינו בכת"י של עצמו אבל בכת"י אחר והוא חתם למטה זה לא מהני רק בממון מטעם אודיתא מהני אבל בשבועה ונדר דלא מהני באומר לשון נשבעתי בלשון הודאה וכמ"ש גם הנו"ב בתשובתו דאין כאן לא איסור שבועה ולא איסור נבלה עכ"ל. ועיי"ש בסי' יו"ד שביאר יותר דבריו באריכות וא"כ גם בנ"ד כיון שלא כתב בכת"י רק חתם א"ע אין כאן לא איסור שבועה ולא איסור נדר וכבר הסכימו כל גאוני הדור להלכה וא"כ א"צ התרה כלל:
והנה רו"מ פלפל לענין נדר שהודר עד"ר שמתירין לדבר מצוה כמ"ש הרמ"א ביו"ד סי' רכ"ח וכתב רו"מ דהטעם הוא משום דמסתמא ניחא להו וא"כ כיון דבודאי אם שאלו אותם ואמרו שלא ניחא להו א"כ לא מהני התרה ע"כ כתב רו"מ לפי מה שמצא בגליון מהר"ש איגר ביו"ד סי' רכ"ח בשם מהר"ש הלוי דדוקא בביטול מצוה מהני מחיאתם אבל בדבר כגון מחלוקת דאיכא עבירה לא משגחינן במחיאתם ומתירין לו אף שלא מדעתם וא"כ גם כאן דאיכא עבירה מחלוקת מתירין שלא מדעתם אלו תוכן דבריו הנה דבריו נכונים אמנם יפלא מדוע צריך להביא ממרחק לחמו הלא מדברי הרמ"א בסי' רכ"ח מוכח כן דבסעיף כ"א על מ"ש המחבר דלדבר מצוה מתירין נדר עד"ר כתב הרמ"א ואם אותן הרבים אומרים שלא להתיר לו אפי' לצורך מצוה אין מתירין לו עכ"ל ותיכף שם בהג"ה שני' כתב וז"ל אם נשבע עד"ר בדבר שיש בו נדנוד עבירה מותר להתיר לו בלא דעתם כי אין דעת רבים מסכמת בדבר שיש בו עבירה עכ"ל והוא מתשובת הר"ן הובא בב"י הרי מוכח בפירוש דיש חילוק בין דבר מצוה ובין שיש בו נדנוד עבירה דלדבר מצוה כתב הרמ"א דאם לא יסכימו מו אסור להתיר וביש בו נדנוד עבירה לא כתב הרמ"א דיכולין למחות וא"צ דעתם כלל הרי נאמר בפירוש החילוק של מהר"ש הלוי. ומעתה צדקו דברי רו"מ לדינא כיון דהוא עבירה כי אין לך עבירה גדולה ממחלוקת שפיר מתירין אף בלא דעתם ואין משגיחין במחיאתם:
והנה לפי דעת הרמ"א הנ"ל נראה ליישב קושיא גדולה הובא בתשובת מהרי"ט סי' קי"א בשם הרשב"א על דעת ר"ת דסובר דהא דקיי"ל בנדר עד"ר לדבר מצוה יש לו הפרה היינו דוקא כי האי דמקרי דרדקי דהוי לי' כנדרי טעות דלא משתכח דדייק כוותי' אז אמרינן דאית לי' הפרה אבל בשאר דבר מצוה בנדר עד"ר אין לו הפרה והקשה הרשב"א והמהרי"ט דנעלם מר"ת סוגיא מפורשת במס' מכות דאמרינן שם אבל אונס לא דהיכא אמרינן עד"ר אין לו הפרה לדבר הרשות אבל לדבר מצוה יש לו הפרה כי הא דמקרי דרדקי דהוי פשע בינוקא ואהדרי' רבינא ופרש"י אבל לדבר מצוה כגון הכא באונס דכל ימיו בעמוד והחזר קאי יש לו הפרה עכ"ל רש"י הרי חזינן בפירוש דגם באונס מתירין ג"כ לדבר מצוה בנדר עד"ר והוא קושיא חמורה אמנם לפ"ד הרמ"א הנ"ל דבדבר שיש בו נדנוד עבירה מתירין גם בלא דעתם עולה דברי ר"ת ע"כ ושפיר כתב ר"ת דבכל מקום אין מתירין נדר עד"ר אפי' לדבר מצוה ומקרי דרדקי שאני דהו"ל כנדרי טעות אבל בכ"מ אין מתירין דנהי דיש מצוה עכ"פ אין כאן עבירה ויוכלו הרבים לומר דלא משגחינן במצוה אבל כאן באונס הוא להיפוך דבאמת בעת שנדר הי' עליו המצוה דלא יוכל שלחה ואח"כ כשגרשה נמי בעמוד והחזר קאי וא"כ אם לא נתיר לו יש כאן עבירה שביטל המ"ע דלו תהי' לאשה וא"כ כשגרשה נמי בעמוד והחזר קאי וא"כ אם לא נתיר לו יש כאן עבירה שביטל המ"ע דלו תהי' לאשה וא"כ שפיר מודה הר"ת דמפירין לו כיון דרמ"א כתב דאפי' ביש נדנוד עבירה מפירין מכ"ש ביש עבירה גדולה בודאי אין דעת רבים מסכמת אבל לדבר מצוה שפיר יכול להיות דבכ"מ אין מתירין והוא דבר ברור. היוצא לנו מזה דדברי רו"מ צדקו לדינא ואין כאן על הש"ץ לא נדר ולא שבועה ועכ"פ התרה מהני. דברי ידידו דו"ש וש"ת וכו':