שערי בנימין· רבי אברהם בנימין קלוגר
סימן מז
כבוד אלופי ומיודעי הרב הגדול מו"ה
משה דלוגאטש מק'
טארנפאל: מכתבו השגתי ופניתי להשיבו מיד ע"ד קושייתו וז"ל בב"מ (דף מ"ח) אי' ואמר רבא קרא ומתניתא מסייע לר"ל קרא דכתיב וכיחש בעמיתו בפקדון או בתשומת יד וכו' א"ר חסדא כגון שיחד לו כלי להלוואתו עשק אמר רב חסדא כגון שיחד לו כלי לעשקו וכו' ומשמע שם ברש"י ותוס' דדין זה דרב חסדא מוסכם לכ"ע דאינו חייב ק"ש על תשומת יד ועושק רק בשיחד לו כלי ואפי' לר' יוחנן דסובר ד"ת מעות קונות ג"כ בעינן יחוד כלי ובל"ז אינו חייב ק"ש כמ"ש התוס' שם ד"ה תשומת יד אלא זהו החילוק בין ר"י לר"ל דלר"י דסובר מעות קונות סגי ביחוד כלי בלבד ולר"ל דסובר משיכה קונה צריך שיטול ממנו הכלי וחזר והפקידו אצלו עיי"ש אבל בין למר ובין למר בלא יחוד כלי אינו חייב ק"ש וא"כ ק"ל מאוד מדוע השמיט הרמב"ם בדין שה"פ בפ"ט מהל' שגגות ובפ"ז מהל' שבועות דין דר"ח דבעי יחוד כלי ואף שהרמב"ם פוסק כר"י דד"ת מעות קונות מ"מ כבר הוכחנו דגם אליבא דר"י אין חייב ק"ש בלא יחוד כלי וצע"ג וכו':
תשובה. הנה כבר ישב על מדוכא זו בספר מעיין החכמה על תרי"ג מצות דפוס רעדלהיים (דף ל"א) וז"ל אר"ח שייחד לו כלי לעשקו ומימרא זו שנוי' בלי חולק רק אמרינן שם דתלוי במחלוקת ר"י ור"ל דלר"ל דאמר משיכה מפורשת מה"ת בעינן נמי שנטלו ממנו וחזר והפקידו אצלו אבל יחוד כלי מיהת לכ"ע בעינן והרמב"ם ז"ל בפ"ט וגם בפ"ז מהל' שבועות כשכתב דין המחויב אשם שה"פ השמיט מימרא זו עכ"ל עיי"ש שמתרץ בדוחק. אמנם אנכי אוסיף להפליא דמזה דהשמיט דין דר"ח ליכא למשמע האיך ס"ל להרמב"ם בבירור (עיין בהפלאה בכתובות (דף מ"ב) מה שתירץ ע"ז ונתכוין לדברי המעיין החכמה במקצת דברי' ועיין בספר מנחת חינוך פ' ויקרא) אבל יש ראי' מפורשת דהרמב"ם סובר בפירוש דלא בעינן יחוד כלי דהנה שם בתוס' ובכתובות (דף מ"ב ע"א) ד"ה ר"ש פוטר שאינו משלם קנס ע"פ עצמו כתבו וז"ל תימא לר"י תיפוק לי' דאפי' בעושק והלואה גופייהו דכתיב בקרא לא מחייב ק"ש אלא כשייחד לו כלי להלוואתו ולעשקו וכאן בקנס מה יחוד שייך כאן דמיירי בלא עמד בדין ואור"י כגון שיחד לו כלי לכך לכשיעמוד בדין בב"ד ויתחייב לו יהי' כלי זה מיוחד לו לגבות ממנו דמי אונסו וא"ת וכי נימא דסבר ר"ש דאדם מקנה דשלב"ל וכו' וכ"ת ה"ג א"כ נחשבי' בהדי הך תנאי דחשיב בפ' האומר בקדושין דס"ל אדם מקנה דשלב"ל וכו' ואור"י דר"ש חדא ועוד קאמר חדא דיחוד אינו מועיל דדשלב"ל הוא דאינו מתחייב כלל אלא משעת העמדה בדין ואילך ועוד אפי' קונה ביחודו אין כאן כפירת ממון שאין משלם קנס ע"פ עצמו ואי מודה מיפטר עכ"ל הרי דלר"ש דסובר דאין אדם מקנה דשלב"ל א"כ לא שייך בקנס יחוד כלי ע"כ בקנס פטור מק"ש מתרי טעמי חדא דל"ש יחוד כלי ועוד שאינו משלם קנס ע"פ עצמו דאי בעי מודי הוי מיפטר וא"כ כיון דהרמב"ם בפ' כ"ב מהל' מכירה וביתר מקומות פוסק דאין אדם מקנה דשלב"ל א"כ ל"ש בקנס יחוד כלי א"כ מדוע כתב בפ"ז מהל' שבועות הלכה ב' תבעו בממון שאם יודה לו ויאמר כן הדבר לא יהי' חייב לשלם כגון שתבעו בקנס שאין אדם משלם קנס ע"פ עצמו וכפר ונשבע הרי זה פטור משבועות הפקדון עכ"ל ואי ס"ל דבכ"מ לענין ק"ש בעינן יחוד כלי א"כ מדוע לא כתב חדא שאין שייך בקנס יחוד כלי ועוד דאינו משלם קנס ע"פ עצמו א"ו מדתלה טעמא רק דאי מודה מיפטר ש"מ דס"ל דגם בהלוואה או בעושק ג"כ ל"ב יחוד כלי כי ע"כ לא הביא טעם הנ"ל וא"כ הקושיא יותר חזקה הלא מסוגית הגמ' משמע דבין לר"ל ובין לר"י ס"ל הדין דר"ח דבעינן יחוד כלי כמ"ש רש"י ותוס'. והנה לפמ"ש השט"מ בב"מ שם וז"ל עוד נ"ל לפרש דקרבן שבועה לעולם חייב והיינו אף בלא יחוד כלי והכא להכי אוקמא ר"ח כגון שיחד לו כלי להלוואתו ולעושקו משום דכתיב והשיב את הגזלה אשר גזל או את העושק אשר עשק דמשמע הידוע לומר שנתייחד והדר בעינא דאי בהלוואה גרידא ובשכר שכיר גרידא הא לא משלם המלוה שהלוהו דלהוצאה נתנה א"ו כגון שיחד לו כלי לעושקו ולהלוואתו והיינו דקאמרינן ואלו תשומת יד לאו משום דכיון דלא משך לא קנה הכלי שיחד לו להלוואה ולא קרינן בי' והשיב את הגזלה עכ"ל. א"כ חזינן להני רבוותא דפליגי ארש"י ותוס' ופירשו דק"ש חייב אף בלא יחוד כלי ולא מוקי ר"ת ביחד לו כלי היינו רק לענין לקיים והשיב את הגזלה אינו מקיים רק אם החזיר גוף החפץ וא"כ צריכין יחוד כלי וכ"ז לר"ל דסובר משיכה קונה א"כ כ"ז שלא משך לא קנה הכלי ושוב אינו מקיים והשיב וכו'. וא"כ לא נפלאת הוא לייחס סברא זו גם להרמב"ם ז"ל דס"ל כהני רבוותא דק"ש חייב אף בלא יחוד כלי והא דמוקי ר"ח ביחד לו כלי היינו רק לר"ל דקרא מסייע לו דמהדרי קרא לעושק ולא אהדרי' לתשומת יד מוכרח דמשיכה קונה א"כ מוכרח להיות יחוד כלי אבל ר"י דסובר מעות קונות ואליבי' לא יתורץ הפסוק כך א"כ באמת א"צ יחוד כלי וא"כ כיון דהרמב"ם פוסק כר"י דד"ת מעות קונות ע"כ השמיט דין דר"ח דבעינן יחוד כלי. ועיין במהרש"א כתובות (דמ"ב ע"א) ד"ה ר"ש פוטר אלא וכו' בשיחד לו כלי להלוואתו ולעשקו וכו' כתב המהרש"א וז"ל פלוגתא דר"י ור"ל בזה בפ' הזהב עיי"ש הרי שגם הוא נחית לסברא דדין דר"ח מתלי תלי בפלוגתת ר"י ור"ל הגם שאח"כ משמע שם דבין לר"ל בין לר"י בעינן יחוד כלי היינו דהוא הולך הכל בשיטת רש"י ותוס' והמה באמת סוברים דיחוד כלי בעינן לכ"ע אבל כאן דחזינן דהשטמ"ק הביא הרבה מהקדמונים דסוברים דק"ש חייב אף בלא יחוד כלי ורק הא דמצריך ר"י יחוד כלי הוא דוקא לר"ל וא"כ גם הרמב"ם ז"ל סובר כן והוא פוסק כר' יוחנן וא"ש. והמעיין בפנ"י בתוד"ה ר"ש פוטר וז"ל ול"ל מטעם דר"ח מדלא אהדר קרא לתשומת יד דאי' התם בפ' הזהב הא ליתא אלא לר"ל דקאמר מעות אין קונות כמבואר שם משא"כ לר"ח דס"ל מעות קונות וכ"ש אליבא דר"ש דקיימינן הכא כ"ע מודי דאית לי' מעות קונות כדאיתא שם להדיא בגמ' א"כ תו לא שייך האי ילפותא דתשומת יד ואי אית לי' לר"ש הא דר"ח דבעינן יחוד כלי ע"כ היינו מסברא בעלמא וכו' יראה בפירוש שכוונתי האמת בדעת הרמב"ם וכו' דברי וכו':