אור ברסלב
שערי בנימין סימן מו

שערי בנימין· רבי אברהם בנימין קלוגר

סימן מו

סימן מה

להרב וכו' מו"ה יעקב בק"ה:

שאלתו בכף חדש שנבלע בו דבר איסור פחות מכזית ותחבו הכף במאכל היתר וקורם שבא השואל לשער אם יש בו ששים נשפך המאכל מקצתו עד שא"א לעמוד ע"ז אם הי' בו ששים או לא והאיסור הי' מבשא"מ עם מאכל ההיתר מה דינו של המאכל: תשובה. לכאורה דבר זה מבואר בש"ע י"ד סי' צ"ח סעיף ב' וג' דבאינו מינו בנשפך אפי' נודע שהי' רובו היתר אסור דאנן קיי"ל טכ"ע דאורייתא. ואחר העיון ראיתי שיש להסתפק בזה השאלה הרבה די"ל דהא דמבואר בטור יו"ד ובש"ע דאסור י"ל דהנ"מ בנתערב שיעור שלם משא"כ בחצי שיעור אף דקיי"ל ח"ש אסור מה"ת כר"י ה"מ כשהאיסור בעין אבל ע"י תערובות לא אסור ח"ש מה"ת ועיין בסמ"ג בהל' תערובות וביתר מקומות שהביא סברא זו בשם מהר"א אפומנטל בספר מ"כ והוא ז"ל סותר דבריו אמנם מצאתי בשו"ת הרדב"ז ללשונות הרמב"ם ז"ל בסי' קמ"ג מבואר שם בדברי התשובה דבאיסור אכילה ח"ש המעורב אינו אסור מה"ת וכתב דפלוגתת ר"י ור"ל הוא בחצי שיעור שהוא בעין אבל ח"ש מעורב לא רק בחמץ שהוא איסור הנאה מלא יאכל כיון דאכל לי' ע"י תערובות הרי נהנה ואסור מה"ת עיי"ש ולפ"ז אף שי"ל בפשיטות דגם ח"ש ע"י תערובות אסור מה"ת ואסור אם נשפך לפי דברי הרדב"ז יש לחלק בין איסור אכילה לאיסור הנאה עיי"ש ואף שהתוס' בע"ז (דס"ח) כתבו לענין כ"ש לר"ש הוא כמו כזית לרבנן וכמו דלרבנן אין חילוק בכזית בין שהוא בעין ונתערב כמו כן לר"ש בכ"ש וחלקו על רבינו יקיר שם שרצה לומר דלר"ש כ'"ש למכות רק שהוא בעין אבל לא ע"י תערובות (עיין בנוב"ק חיו"ד ויתר מפורשים) וא"כ ה"נ לענין ח"ש אחר דאסור מה"ת אין לחלק בין שהוא בעין ובין שהוא ע"י תערובות ואף שבתשובה אחרת כתבנו דלשטת רש"י דס"ל המחה את החלב ה"ל טעמו ולא ממשו דצריך לחלק בין שהוא בעין לע"י תערובות עיי"ש י"ל דרש"י ז"ל ס"ל כרבינו יקיר בתוס' הנ"ל משא"כ למאי דמסקי התוס' דאין לחלק לענין טכ"ע בין שהוא בעין לע"י תערובות ה"ה לענין ח"ש דאסור מה"ת אין לחלק ועיין בפסחים (דף מ"ד ע"א) בתוד"ה לענין חמץ בפסח נמי ועיין במהרש"א שם דמשמע קצת דלענין ח"ש יש לחלק בין שהוא בעין לע"י תערובות דהיינו דקרא דכל חלב דאתי לח'"ש שהוא בעין יש לדרוש כל ולענין היתר מצטרף לאיסור שהוא ע"י תערובות דוקא לשטת התוס' אין סברא לדרוש כל כ"כ המהרש"א וכתב דעיקר קו' התוס' א"כ מאי דריש מכל דכתיב גבי חמץ וע"ז כתב דאי"כ לא מתרצים מידי דמ"מ קשה מה דריש מכל דכתיב גבי חמץ וכתב המהרש"א דיש ליישב דכל דריש לררשא אחריני כמו למ"ד שהביא התוס' ד"ה מאן שמעית לי' דדריש כל ובקושייתם לא הי' להם לסברא לומר דכל דכתיב גבי חמץ אתיא לררשא אחריני כמו דכל דכתיב גבי ח"ש לא אמר דאתיא לדרשא אחריני זה נראה פשוט בכונת המהרש"א ועיין בפ"י שי"ל דרך אחר בכוונתו והמעיין יבחר ועכ"פ משטחיות לשון המהרש"א קצת משמע דיש לחלק לענין ח"ש בין שהוא בעין לשהוא ע"י תערובות ואף די"ל דכוונתו לתערובות היינו להיתר מצטרף לאיסור ולפ"ז עכ"פ יש ספק דלמא בח"ש ע"י תערובות ליכא כלל איסור דאורייתא וא"כ בנשפך יש להתיר. ועור נראה עפ"י סברא שיצאה מהגאון מוהר"צ ראזינוס בס' תשע שיטות למהר"ץ דהא דח"ש אסור מה"ת הוא מדרשא דכל וגם מכח דהואיל וחזי לאצטרופי מ"ה יש איסור דאורייתא בח"ש אי נימא דה"פ קודם שאוכל הח"ש חזי לאצטרופי או נימא דחזי לאצטרופי אחר שאוכל הח"ש ויש בזה כמה נ"מ לדינא, ועכ"פ יש ספק גדול דאפשר דוקא בח"ש שהוא בעין (עיין חולין צ"ח וברש"י שם מה שהביא מכל חלב לרבות שיעור עיי"ש) משא"כ בח"ש ע"י תערובות ובנשפך כנ"ל אף דחזי לאצטרופי היינו קודם אכילה שיערב בו עד שיהי' עם הח"ש כזית בכא"פ עכ"פ אחר אכילה תו לא חזי לאצטרופי ד"מ שיש ארבעים חצי זית היתר נגד האיסור ואז כשאכלו לא חזי לאצטרופי דהא כבר אכל יותר מכא"פ וא"ל בתחלת אכילה כשאכל מקצתו א"כ יכול להצטרף אחר אכילה כ"ז שהוא בתוך שיעור א"פ ז"א דהא לדעת הר"מ הביאו הת"ה סי' ק"צ לכל אין בילה קיי"ל חוץ מיין ושמן וא"כ א"א להצטרף דהא כ"ז שלא אכל חצי זית אחרון איכא לספוקי דלמא האיסור באותו חצי הזית וא"כ הואיל בח"ש הנתערב א"א לומר דהח"ש יצטרף אחר אכילה משום דדלמא כבר יש יותר מכא"פ שהוא ג' ביצים לרש"י ולהרמב"ם ד' ביצים מש"ה יש מקום לומר דאין בזה איסור דאורייתא. ואחר העיון נ"ל דאין לחלק לענין ח"ש בין שהוא בעין ובין שהוא ע"י תערובות דא"ל דלא דרשינן דרשה דכל לתערובות רק כשהוא בעין שהרי הרמב"ם ז"ל כתב האוכל חלב טמא ה"ל כאוכל ח"ש (גם מהא דאמרינן בבכורות ד"ו דמוכח דחלב שרי מכח בב"ח ולסברת הרמב"ם דחלב הו"ל ח"ש ש"מ דגם ע"י תערובות אסור) ואי' בחולין (ס"ט ע"א) מה לגמעו את חלבו וכו' הכא ל"ל תקנתא בשחיטה תיקו ופסקו הפוסקים לחומרא אלמא החלב שאין בו איסור רק כמו ח"ש גם ע"י תערובות אסור מספק כמו דבחלב לא מחלקינן בין שהוא בעין לבין ע"י תערובות ה"ה בח"ש (ועיין בר"ן ר"פ אלו עוברין משמע דח"ש ע"י תערובות אסור מה"ת עיי"ש) ומהא שאמרנו אחר שנתערב ערב א"א לומר חזי לאצטרופי עכ"פ הואיל וקודם אכילה חזי לאצטרופי א"כ משו"ה אסור מה"ת ואף דנימא כסברא הנ"ל דבעינן חזי לאצטרופי אחר אכילת ח"ש עכ"פ קודם שנתערב הח"ש הי' בו איסור תורה והתערובות גרם לו שיהי' איסור דרבנן בזה כתבו כל הפוסקים דבכה"ג לא מקלינן בנשפך כנ"ל. והנה לסברא זו האחרונה עכ"פ יש לספק זה בכה"ג שבתחלה נתערב הח"ש בפחות מסמ"ך ועכ"פ מחמת דלא חזי לצרף לכזית בכא"פ נעשה איסור דרבנן ולדעת ר"א דלא אמרינן חנ"נ רק בב"ח א"כ אם אח"כ נתוסף ונשפך באופן שיש לספק דלמא הי' סמ"ך או יש מקום לומר דהוי ספקו דרבנן דהא לא מחמת התערובות זה נעשה איסור כי מקודם שנתוסף כבר נעשה איסור דרבנן ועכ"פ גם בזה י"ל דאסור דעכ"פ נחזיק בסברא זו דחזי לאצטרופי הפירוש קודם שאוכל חזי לאצטרופי. ומצאתי ראי' לזה מהא דכתבו התוס' בחולין (דל"ג ע"א) ד"ה אחד נכרי עיי"ש שכתבו לר"י דס"ל ח"ש אסור מה"ת וא"כ הכותי שאסור במשהו בשר גידין ועצמות וישראל לא מיתסר אלא בכזית עכ"פ ליכא מידי דלישראל שרי דהא ח"ש אסור מה"ת ואי ס"ד כה"ג ח"ש מותר מה"ת א"כ משכחת לי' דלישראל שרי לגמרי כגון ע"י תערובות ולנכרי אסור אלא ש"מ גם כה"ג ח"ש אסור מה"ת ובכ"מ אם הי' כשיעור בעין יש מלקות בח"ש אסור מה"ת. ודע דמדברי התוס' הנ"ל משמע דגם בב"נ בעינן שיעורים ודלא כמ"ש הרמב"ם דשיעורין לישראל נאמרו ולא לב"נ ויש להאריך בזה ואכ"מ. עכ"פ שאלתו נפשט דח"ש שנתערב אין שום חילוק כמו בשיעור שלם היכא דבטל בשלם בטל בח"ש והיכא דלא בטל בשלם לא בטל בח"ש וגם ח"ש דאורייתא וגם עיין לזה בהא דאמרטוט אמרטוט שאמרו בע"ז וב"ב שם ג"כ יש הוכחה לזה כ"ז נראה ברור להלכה ולמעשה וכו' דברי וכו':

תוכן העניינים

שערי בנימין

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה