שערי בנימין· רבי אברהם בנימין קלוגר
סימן מא
ב"ה יום א' ג' אלול תרל"ד לפ"ק בראדי:
המודד בשעלו מים יכתבהו ויחתמהו לחיים ה"ה כבוד ידיד ה' וידיד נפשי עוז הרב הגאון המפורסם בתורה וביראה ובחסידות חריף ובקי סועה"ר כקש"ת מו"ה יעקב אביגדור מו"צ דקהלתינו:
דבריו הנעימים מגילה עפה כתובה פנים ואחור לנכון הגיעני ובהביטי במו האח חמותי ראיתי אור דברים יקרים וישרים וכל דבריו להלכה מכוונים ואל יחר בעיני כת"ר על איחור תשובתי עד כה יען כי הייתי מוכרח להשיב למדינת אונגרן לעיר דעברעצין שאלה נחוצה למאוד אשר כבר הייתי עוסק בה כמה מים וכעת תחלת מעשי להשיב לכת"ר והנני מסכים עם מעכת"ר להתיר הגירושין להאשה העלובה הזאת ועונה אני אמן בכל כחי אך למען שלא יהא אמן יתומה אכתוב הנלענ"ד ואשתעשע בדבריו היקרים עד לאחת וזה החלי בעזר צורי וגואלי:
ע"ד השאלה אודות האשה בת הרבני המופלג מו"ה אביש מרדכי אשר היא ובעלה הולכים אצלי מידי יום יום ומבקשים להתירם מכבלי העגון ושניהם רוצים בגרושין וכו' והב"ד אינם רוצים לסדר להם גט והטעם כי האשה הנ"ל אומרים עלי' שהיא משוגעת וחקרתי ודרשתי ע"י כמה אנשים ואמרו כי לא ראו ממנה דברים שהם של שטות מסימני שוטה המבוארים בש"ע או שאר עניני שטות ושגעון וגם דברתי עמה ושאלתי אותה כמה דברים והשיבה כהוגן וצויתי להנשים בביתי לדבר עמה ביותר ואמרו שהשיבה על הכל כאשה חכמה רק שהיא עושית תנועות משונות מאוד בעת שמדברת ומכח זה הרואים אומרים עלי' משוגעת וכו' ושאלתי אותה על זה ואמרה כי בילדותה היתה חולה על כל גופה וכשנתרפאה נשאר לה ענין זה והיא מוכרחת לעשות תנועות בגופה כשמתחילה לדבר והדיבור הוא ג"כ קצת בכבידות וגם אמר עלי' דודה ר' ברוך יעקב זה ב' שנים שהיא משוגעת שזרקה אבנים בבית ושברה את התנור וכעת שאלתי אותו על זה וחזר מדבריו ואמר שאז אמר כן שלא רצה שתתגרש אולי יתרצו לדור יחדיו ועתה הוא חוזר מדבריו וגם חקרתי אותה ע"ז ואמרה שעשתה אז כן מחמת כעסה על בני משפחתה שאין מרחמין עלי' וכו':
תשובה. ראש דבריו אמת מ"ש כת"ר וז"ל דאפי' אם נאמר דיש בזה חשש חסרון דעת ושטות מ"מ לענין גרושי אשה מבואר בש"ע סי' קי"ט דאשה מתגרשת אעפ"י שאינה בת דעת כיון דיכול לגרשה בלי דעתה רק אם אינה יודעת לשמור את גיטה ואת עצמה דאם א"י לשמור את גיטה מדאורייתא אינה מתגרשת ואם א"י לשמור א"ע אינה מתגרשת מתקחז"ל שלא ינהגו בה מנהג הפקר עכ"ל. דבריו אלה כנים ומצאתי לו סיוע רב גדול ומובהק בדור שלפנינו הוא הגאון מו"ה ברוך ז"ל אבד"ק לייפניק שכתב בספרו שו"ת עטרת חכמים חאהע"ז סי' י"ג ע"ד המעשה באשה שהיתה הולכת תמיד בבגדים צואים והחזיקו אותה למשוגעת ורצתה לקבל ג"פ מבעלה וכתב וז"ל אמנם לבי אומר לי שבלא"ה בדין אשה שנשתטית אין לתלות בין המחלוקת שבין הרמב"ם וכו' שלקבלת גט א"צ דעתה ואין המניעה בגרושין רק מטעמים הנאמרים ביבמות (דקי"ג ע"ב) מדאורייתא כי אינה יודעת לשמור את גיטה ומדרבנן כי אינה יודעת לשמור א"ע העיקר תלוי במה שנראה ממנה בזה אם יודעת לשמור גיטה ועצמה יכולה להתגרש אף לכתחלה ואם אינה יודעת לשמור גיטה אף שאין נראין בה מסימני שטות וכו' אסור לגרשה הרי יש תנא גדול דמסייע לו אף שהט"ז באהע"ז סי' קי"ט מחמיר וכתב וז"ל ואין אנו בקיאין כ"כ לדעת שימור לגיטה מ"מ כבר כתב הגאון הנ"ל דדעת הטו"ז יחידאי הוא בזה ובתשובת מהרש"ל נראה להיפוך וכן נראה מהב"ש מדלא הביא כלל דבריו אלו כדרכו תמיד להביא דברי הט"ז ובפרט שבאמת אנן בקיאין בבדיקה לדעת מתי נקרא שימור לגיטה עיי"ש בארוכה וכן אעתיק לקמן שגם אאמו"ר רבינו שבגולה ז"ל כתב כן ואין לדבר הרבה בפרט זה:
תו כתב מעכ"ת וז"ל אך דעדיין לא יצאנו מזה דהא לדידן איכא חדר"ג שלא לגרש בע"כ וכיון דאינה בת דעת לא מקרי ברצון דהא הטעם דלא בעינן בת דעת כיון שיכולה לגרשה בע"כ ולדידן הא לא מצי לגרשה בע"כ. הנה באמת ז"א דחרדר"ג אינו רק כשמגרשה בע"כ אבל לא כשמגרשה ברצונה אף שאינה בת דעת לשאר דבריו וסברא זו יסודתה בהררי קודש המר"ם פאדווי בתשובה סי' י"ח הובא בספר ישועות יעקב הל' גיטין סי' קי"ט בפירוש הקצר סק"י וז"ל דאף אחרי הרדר"ג דבעינן דעתה וחרשית אין לה רצון מ"מ אונס לא מקרי כיון דעכ"פ מתגרשת מרצונה נהי דאין קרוי' רצון מ"מ אונס וכפי' אין כאן עכ"ל וכ"כ בס' עט"ח (כי כפי הנראה אין הס' תח"י) וז"ל סוף דבר דין שוטים אם ידעינן שיכולה לשמור את גיטה וא"ע יכולה להתגרש מרצונה ואין בזה נגד החדר"ג דאף דשוטה אין לה רצון מ"מ עכ"פ לא הוי הגט בע"כ אם היא אומרת בעצמה בישוב הדעת ולא מתוך טירוף שרוצית לקבל הגט וכו' והקשה עלי בזה כי לא מצינו בביאור במה תקרא בשם יודעת לשמור א"ע ובודאי הכל תלוי בעוצם בינת המורה והב"ד אשר לפניהם האשה ודורשים וחוקרים על כל מהותה וכו' ובנ"ד נלע"ד באם מבורר בבדיקה שיודעת לשמור את גיטה (עיין גיטין ס"ד) וחוץ אותו השטות שהולכת בבגדים צואים אינה מוחזקת לשוטה בשאר ענינים ואין נראה בשום דבר הסרת מסוה הבושה (עיין רש"י דקי"ג ע"ב בד"ה שמשלחה וכו') הרי בחזקת יודעת לשמור א"ע ותגורש לכתחלה כדת. העתקתי כל דבריו למען ידע מעכ"ת האיך להתנהג בבדיקה אם יודעת לשמור א"ע:
אמנם יען כי כת"ר וכן הגדולים הנ"ל לא הביאו ראי' לדבריהם דברצון מהני לכן אוסיף מיא ואוסיף קמחא לחזק הסברא הזאת במסמרות נטועות כי יש בידי לומר סברא חדשה ונחמדה למאוד אשר אם ברצונה לקבל הגט ברצון הטוב אז תו ליכא התקנה דלא יתנהגו בה מנהג הפקר. דהנה נחקור אנן בטעם התקנה דחששו חז"ל יבמות (דקי"ג ע"ב) ומה טעם אמרו אינה מגורשת שלא ינהגו בה מנהג הפקר ובירושלמי אי' הטעם משום גרירה ופי' שלא תהי' נגררת אחרי ב"א וינהגו בה מנהג הפקר ולכאורה מדוע שינה הירושלמי מלישנא דש"ס בבלי שלא ינהגו בה מנהג הפקר כיון דכונה אחת הוא (הן אמת דהירושלמי לישנא קלילא נקט) אמנם י"ל דכונה אחרת בזה דהנה בטעם התקנה שלא ינהגו בה מנהג הפקר י"ל ב' אופנים אחד דעיקר התקנה נעשה בשביל אחרים כדי שלא יכשלו בה ויבואו המה לידי איסור כמו שאמרו בגיטין (דל"ח ודמ"ג) וביבמות (דס"ו) בהיתה חצי' שפחה וחצי' ב"ח וכפו את רבה ועשאה ב"ח וכו' ארנב"י לא מנהג הפקר נהגו בה ופרש"י מנהג הפקר בזנות דלא היתה מיוחדת לאדם ולא היתה משמרת א"ע עכ"ל וא"כ עיקר התקנה בשביל ב"א שלא יבואו ע"י לידי מכשול או עיקר התקנה נתקנה לטובתה שלא תבוא היא לידי הפקר ויתעוללו בה ב"א וזה יהי' מחולק הש"ס בבלי עם הירושלמי דהש"ס בבלי סובר דעיקר התקנה היא רק נתקנה לטובתה ע"כ אמר שלא ינהגו בה מנהג הפקר דרק לטובתה נתקנה והש"ס ירושלמי סובר דעיקר התקנה הוא משום אחרים שלא יבואו לידי עבירה ע"כ אמר משום גרירה שלא תהי' נגררת אחרי ב"א ויבואו הם לידי איסור וז"ב (ובטעם פלוגתתם בארתי במק"א) ומה מאוד מדויק בזה דברי הטור שכתב וז"ל שעשו בה חכמים תקנה כדי שלא ינהגו בה מנהג הפקר לפי שאין בה דעת לשמור א"ע דתיבת בה שכתב הטור בתחלה הוא אך למותר כיון שכתב אח"כ שלא ינהגו בה מנהג הפקר. גם שינה מלשון הש"ס וכבר כתב המהרי"ק בתשובה שיש לדייק בדברי הטור יותר מדברי הגמ' גם מלשון הרמב"ם פ"ו מהל' גירושין שכתב סתם ותקנה הוא שתקנו חכמים שלא ינהגו בה מנהג הפקר. א"ו הוא הדבר אשר דברנו דהטור גילה לנו רז זה שעשו בה תקנה ר"ל דעיקר התקנה נתקן רק לטובתה ולא לטובת אחרים וז"ב כשמש:
היוצא לנו לפי שיטת בבלי דהתקנה נתקן רק למענה ומעתה נחזי אנן מה טובתה בזה איכא אי נימא להציל אותה ממכשול עבירת זנות הא בלא"ה אין עלי' כלל עון כיון שאינה בר דעת אנוסה היא וכן מצאתי אח"כ בטו"ז בסי' קי"ט סקי"ב שכתב וז"ל למה נשגיח בטובת האשה על הספק והיא לאו בת עונשין כיון דאין לה דעת עכ"ל הרי שמדייק ג"כ בטובת האשה היינו שנתקן התקנה לטובתה ולא נוכל לומר כדי שלא תבוא לידי איסור כמו שכתב הוא עצמו שאנוסה היא ולאו בת עונשין או עיקר התקנה לטובתה הוא רק שלא תבא לידי בזיון והפקר ויתעללו בה ב"א וכיון שאין בה תקנה שלא ינהגו בה וכו' שום צד איסור רק לטובתה שלא תבוא לידי בזיון מעתה כ"ז אם היא מגורשת בע"כ שלא מרצונה אבל אם מרצונה רוצית לקבל הגט ואומרת א"א בתק"ח כגון זו שומעין לה כיון שאין מצד איסור כלום רק מצד הטובה שלא תבוא לידי בזיון אם אומרת שמוחלת על בזיונה ואינה רוצית בתק"ח בודאי שומעין לה ודוק היטב. ומעתה גם החשש שחשש הגאון בעל עט"ח הנ"ל דאין אנו בקיאין בשיעור יודעת לשמור א"ע נפל בבירא כיון דרצונה ברצון טוב לקבל הגט תו ליתא לעיקר התקנה שלא ינהגו בה מנהג הפקר. ובזה אמרתי דבר נחמד ליישב דעת מהרי"ו בתשובה סי' צ"ב הובא לפסק הלכה ברמ"א סי' קי"ט באין יודעת לשמור א"ע אפי' אם עבר וגירשה אינה מגורשת והקשה הישיע"ק בס"ק ז' קושיא עצומה על המהרי"ו מהא דאמרינן שם ביבמות (דקי"ג ע"ב) ל"צ דיודעת לשמור גיטה ואינה יודעת לשמור א"ע דבר תורה שוטה מתגרשת דהא יודעת לשמור גיטה ואמרו רבנן לא ליפקא שלא ינהגו בה מנהג הפקר אמר אביי דייקא נמי דקתני גבי דידה נשתטית לא יוציא וגבי דידיה לא יוציא עולמית מ"ש הכא דקתני עולמית ומ"ש הכא דלא קתני עולמית אלא ש"מ הא דאורייתא הא דרבנן ולכאורה טעמא בעי דמשום דהא דרבנן ע"כ לא כתיב עולמית א"ו דהכי פירושו כיון דרבנן הוא ע"כ בעבר וגירש מהני הגירושין לכן לא נאמר לא יוציא עולמית וא"כ לדעת מהרי"ו דגם בעבר וגירש לא מהני וצריך להחזירה א"כ קשה לדידי' אמאי לא קתני גם גבי דידה לא יוציא עולמית עיי"ש אמנם לפמ"ש א"ש ויבואו דברי מהרי"ו ע"נ דלעולם בעבר וגירשה לא מהני כדעת מהרי"ו והא דלא קתני גבי דידה לא יוציא עולמית כיון דמשכחת ברצון שרצונה לקבלת הגט וא"כ תו אין כאן חשש ע"כ לא קתני עולמית ודוק כי נכון למאוד:
והנה בתשובה אחת הארכתי בישוב דעת מהרי"ו ולהציל אותו גם מה שהקשו עליו מהירושלמי דקאמר עבר וגירש א"ב והיינו למ"ד משום גרירה מתני היפוך דעת מהרי"ו הנ"ל ואמרתי בזה דהנה להש"ס דילן בא"י לשמור את גיטה הוא חשש דאורייתא אבל בהירושלמי למאן דסובר משום גרירה אינו סובר כלל הטעם משום דא"י לשמור את גיטה ולדידי' כל שוטה מתגרשת מה"ת רק מדרבנן אסור מטעם גרירה וכן כתב הישיע"ק שם בפירוש ומעתה א"ש מאוד דהנה עיקר הטעם דאם עבר וגירשה לא מהני הוי כמו שכתבו האחרונים דחכמים עשו חיזוק לדבריהם כשל תורה ובדאורייתא אי עביד ל"מ על כן גם בדרבנן אמרינן כן דכל דתקון רבנן כעין דאורייתא תקון עיי"ש גם בישיע"ק. והנה אמרי' בגיטין (דס"ה ע"ב) כי אמרינן כל דתקון רבנן וכו' דוקא במלתא דאית לי' עיקר מה"ת אבל במלתא דלית לי' עיקר מה"ת לא אמרינן כל דתקון ולפ"ז ה"נ בשלמא לדידן דקיי"ל דאינה מתגרשת מה"ת באינה יודעת לשמור את גיטה משום דאין לה יד א"כ אף ביודעת לשמור את גיטה שרק מדרבנן אינה מתגרשת מ"מ אם עבר וגירש לא מהני כיון דכל דתקון רבנן כעין דאורייתא תקון וזה יש לו עכ"פ עיקר מה"ת שהרי יש שוטה שאינה מתגרשת מה"ת כיון שאינה יודעת לשמור את גיטה ואין לה יד משא"כ התנא דירושלמי דסובר הטעם דגרירה ולא משום יד כלל וסובר כל שוטה מתגרשת מה"ת א"כ שפיר בעבר וגירש באינה יודעת לשמור א"ע מהני כיון דלית לי' עיקר בדאורייתא לא אמרינן כל דתקון רבנן כעין דאורייתא תקון והארכתי בראיות ברורות ואכ"מ. ואין להקשות לפי הטעם שכתב כת"ר דהיכא שהיא מתרצית לקבל גט באינה יודעת לשמור א"ע יכולה היא שתתגרש א"כ למה קאמר שם בירושלמי כמה נ"מ בין טעמא דאינה יודעת לשמור את גיטה ובין טעם גרירה עיי"ש ביבמות (דף קי"ג ע"ב) בתוד"ה יצתה זו וכו' למה לא קאמר נ"מ זו לענין אם רצונה שתתגרש ומוחלת על תקנתה דלטעם שאינה יודעת לשמור את גיטה לא מהני ולטעם גרירה שלא ינהגו בה מנהג הפקר מהני אך זה שגיאה דכבר כתבתי דהירושלמי לשטתו אזיל דסובר דעיקר התקנה משום אחרים שיבואו לידי איסור ולא לטובתה א"כ אף היכא דרצונה בכך לא מהני מלבד כל זה בירושלמי א"א כלל לומר הנ"מ לענין רצון דענין רצון לא שייך רק בעתים חלומה והרי זה נחשב רצון ליודעת לשמור גיטה ומגורשת לדעת הירושלמי כדאי' בירושלמי שם עיי"ש ודוק. היוצא לנו מזה דדברי כת"ר נכון וברור להלכה דהיכא דברצונה לקבל הגט מרצון טוב אין כאן שום חשש כמ"ש המר"מ פאדווי ומהרש"ל בתשובה ובס' עט"ח:
ועתה נבוא ליתר דברי כת"ר אחר שהביא דעת התב"ש שהחמיר דבשוטה די בפעם אחת להחזיקו לשוטה כתב כת"ר וז"ל וראיתי בס' תו"ג וכו' שכתב בפשיטות דבסימני שטות בעינן ג"פ וכו' ובמחילה מכת"ר אשתמיטתי' דהוא פלוגתת גדולי הפוסקים הב"י וספר ראש יוסף הביאם הת"ש בסי' א' והכריע דלא בעינן ג"פ והביא ראי' נכונה מריש חגיגה והאריך בזה בס' בית אפרים סי' פ"ט בביאור דבריו וגם הפמ"ג כתב שנכון להחמיר כדברי הת"ש עכ"ל. הנה כת"ר ראה ראי' אחת בהתב"ש ואנכי הרואה שתי ראיות שגם הטו"ז כאן בסי' קי"ט סובר כהב"י דלענין שוטה צריכין ג"פ להוציאו מחזקתו והעלה עוד חידוש דין יותר גדול דהג"פ של סימני שטות צריכין להיות בג' זמנים שוים וז"ל הטו"ז בס"ק י"ב אחר שהביא דברי הב"י בשם רבינו שמשון כתוב לאמר מלשון ווסת דנקט משמע דתרווייהו בעינן שיהי' השטות ג"פ ויהי' הזמנים שוין אבל אם אינם שוין אפי' בג"פ או שוים ואינן רק ב"פ לא מקרי מוחזקת לענין עתים שוטה עתים חלומה וכו' כן נראה מלשון פסקי מהרא"י וכו' עכ"ל הט"ז הרי גם הטו"ז מחזיק דעת הב"י ותמיהני על הגאון בעל בית אפרים סי' פ"ט ועל כת"ר שלא הביאו כלל דברי הטו"ז אשר הוא עמוד גדול לסמוך עליו. הן אמת שמה שחידש הטו"ז חידוש גדול דבעינן בשוטה ג"פ בזמנים שוין כמו לענין ווסת מלבד שסברא זו לא מוזכר לא בראשונים ולא באחרונים עוד סותר הטו"ז את עצמו כאן למה שהעלה ביו"ד סי' קפ"ט ס"ק כ"ג דשם העלה דלענין ווסת בעצמו ל"צ ג"פ בזמנים שוין עיי"ש והגה"כ משיג עליו וליישב דברי רבינו הטו"ז אומר אני ד"ח דע"כ סובר הט"ז דל"ב ג"פ בזמנים שוין אלא התם גבי נדה נהי דכל אשה יש לה חזקת טהרה מ"מ כל אשה סופה לראות ועתידה בודאי שתראה כמ"ש הנו"ב לענין הסוברים דעונה סמוך לוסת דאורייתא וא"כ כאן שראתה הגם שלא הי' בזמנים שוין כיון שראתה בג' זמנים אמרינן מסתמא בא זמנה משא"כ כאן דאין אשה עתידה להשתטית ורוב נשים אינן משתטית וכיון שאתה בא להוציא אשה זו מחזקתה חזקת פקחת ולהעמיד אותה בחזקת שטיא צריכין להחמיר שתהי' ג"פ בג' זמנים שוות כדי להחזיקה לשוטית זה נ"ל בישוב דעת רבינו הט"ז שלא יהי' עכ"פ סתירה בדבריו מכאן למ"ש ביו"ד:
אמנם גוף סברת הטו"ז אחר המחילה לא נמצא כן מי שיאמר זאת ומצינו בש"ס כמה פעמים דבג' זמנים הוי חזקה בשור המועד. לענין קטלנית דלענין מילה ועוד ולא מצינו שצריכין להיות בזמנים שוות וצ"ע וגם עיקר הטעם משום גרירה ומאי נ"מ אי בזמנים שוות או לא. שוב מצאתי בס' גור ארי' יהודה באה"ע סי' כ"א שהביא דברי הטו"ז הנ"ל וז"ל ואנכי לא ידעתי מנ"ל להט"ז להמציא זאת שיהי' בזמנים שוים וגם מן הסברא אינו נראה כן דבשלמא בנדה צריכה לחוש לאותו יום שקובעת ווסת וכו' אבל הכא הטעם משום גרירה א"כ אף אם הוחזקה להשתטית אף בזמן מן הזמנים שאינן שוות א"כ חיישינן שמא תשתטה עוד וניחוש לגרירה ושור המועד יוכיח עכ"ל ושמחתי שכוונתי לדעתו אך לא הרגיש בכל מש"ל. עכ"פ בזאת דעת הטו"ז שוה לדעת הב"י דבעינן לענין שוטה ג"פ היפוך דעת התב"ש:
ובאמת אחר המחילה מכבוד התב"ש כל הראיות שהביא אינן מובנים לי כלל. הראי' הראשונה שהביא מגמ' דיבמות ד"פ בענין סימני סריס דדי בסימן אחד לא דמי להתם דבשלמא התם כיון דרוב ב"א מביאים סימנים בי"ג וזה לא הביא איתרע חזקתו ומוחזק לסריס אבל להוציא פקח מחזקתו שהי' לו בפעם אחד זה לא שמענו וצע"ג. והנה נלענ"ד להביא ראי' עצומה דלא דמי סימני סריס לסימני שוטה דאי כסברת התב"ש דשוים סימני סריס לסימני שוטה א"כ הא דאמרינן שם ביבמות ד"פ לענין סימני סריס פליגי ר"ה ור' יוחנן דר"ה סובר דצריכין להיות כולם ור' יוחנן סובר אפי' באחת מהם ולכאורה לפ"ד הת"ש ר"ה ור"י לשיטתם דפליגי בחגיגה ד"ב לענין סימני שוטה דר"ה אמר עד שיהיו כולם בב"א ור"י אמר אפי' באחת מהן א"כ תקשה שם ביבמות לר"ה מהא דתניא איזה שוטה שמאבד מה שנותנים לו דמשמע דבדבר אחד מחזקינן לי' לשוטה כמו כן יקשה כאן ביבמות מסימני סריס אסימני שוטה א"ו דל"ד כלל להדדי וה"ה גם לזה לא דמי ופשוט. ומה שהביא התב"ש ממס' ב"ב (דקנ"ה) הנה המדייק שם בש"ס נאמר משחרר עבדיו לשון רבים וכן אכיל תמרי ושדי קשייתא דמשמע דהרבה אכיל ועשה כמה פעמים סימני שטות. ומה שהביא כת"ר ראי' מריש חגיגה הנה ראי' זו מבואר בס' אור הישר בתשובת הגאון שאג"א ויש לי לפלפל בזה אך יען כי כבר האריכו הגאונים בס' אור הישר ואור ישראל ובשו"ת בית אפרים ובשו"ת בית שמואל אחרון ובס' יהושע ובשו"ת חת"ס אינו מן הראוי שיניף המקצר על המאריך בזה ועכ"פ כיון דהרבה פוסקים הב"י והט"ז וכמה גאונים אחרונים סוברים דבעינן ג"פ וגם בראיות הת"ש יש לחקור אינו פלא כ"כ על התו"ג שמחזיק ג"כ כדעה זו דצריכין ג"פ ועכ"פ בנ"ד יש ס"ס להתיר כיון דבאמת מה שזרקה אבנים ושברה את התנור אף אם נחזיק שאמת הוא כדבריו של ר' ברוך יעקב עכ"פ זה אינן סימני שטות המבוארים בגמ' רק לדעת הרמב"ם ה"ה שאר סימני שטות. ורבינו שמחה והרבה מקדמונים חלקו עליו א"כ שמא הלכה כדעת החולקים על הרמב"ם ואת"ל דהלכה כדעת הרמב"ם שמא הלכה כדעת הב"י והטו"ז דצריכין להיות ג"פ הגם שבס' אור הישר מבואר בשם הנו"ב ז"ל דאין עושין ס"ס לכתחלה להתגרש מ"מ כיון דבאמת יש בלא"ה די והותר היתרים מה שכתבנו עכ"פ לסניף בעלמא עולה הס"ס שפיר:
ובעיקר הדבר מה שחשש כת"ר על עדות ה"ר ברוך יעקב מאוד תמהני לו יהא שאינו חוזר מדיבורו אין בדבריו ממש לא מבעיא לדעת הסוברים דאין ע"א נאמן כנגד החזקה בודאי פשיטא שאינו נאמן אלא אפי' לדעת הש"ך בסי' קכ"ז ביו"ד דהוא בעיא דלא אפשטא אי ע"א נאמן נגד החזקה ואזלינן לחומרא מ"מ כאן אינו נאמן להוציאו מחזקת פקח להיות פטור מכל המצות ולהיות כל קניניו הן בממון והן לגיטין ולקדושין בטלין אפי' להגיד על חבירו שהוא רשע לפוסלו לעדות אין ע"א נאמן מכש"כ בזה. אמנם קשה לי ע"ז מהא דמקשה הש"ס שם בחגיגה על ר"ה היכי דמי אי דעביד להו דרך שטות אפי' כולהו נמי לא וכו' וקשה לפי מה דקיי"ל דהיכא דאיכא רגל"ד ע"א נאמן עיין ביו"ד סי' א' ובאה"ע סי' קי"ז וא"כ דלמא מיירי דאנחנו לא ידענו אי עביד דרך שטות או לא רק דע"א מעיד דעביד דרך שטות ולכך בחדא אינו נאמן כיון דליכא רגל"ד אין ע"א נאמן להוציא אותו מחזקתו אבל בעביד דרך שטות לכולהו הוי רגל"ד ושוב נאמן ע"א לומר דעביד להו דרך שטות ולעולם בעינן דעביד דרך שטות וצע"ג לכאורה. ומצאתי קצת ישוב לזה עפ"י דברי הטורי אבן שם בחגיגה שכתב בסוף דבריו וז"ל וכ"ת א"כ דבעי איתחזק ג"פ דוקא מאי פריך אר"ה אי דעביד להו דרך שטות אפי' בחדא נמי דלמא מיירי דלא עביד לכל אחד מהני ג"פ אלא בפעם אחד ולא אתחזק עד דעביד לכולהו בב"א דג"פ הוי חזקה כרשב"ג ולק"מ דהכי פריך מאי דוחקא דר"ה דמוקי לברייתא דמיירי בדלא עביד כל אחד מהם אלא בפ"א ומשו"ה בעי שלשתן בב"א להתחזק לוקמא לברייתא דאו או קתני ומיירי בדעביד לכל אחד ואחד ג"פ דאפי' באחד מהם אתחזק עכ"ל וא"כ גם קושייתו לק"מ דעכ"פ קשה מי דחקו לאוקמא בע"א ובעביד כולהו לוקמי בב' עדים ובחד מנייהו וא"ש. א"כ באמת אין בעדות של ה"ר ברוך יעקב ממש להוציא אדם מחזקת פקח כ"א בראי' גמורה ע"פ ב' עדים וגם בקלא דעלמא לא מועיל בענין זה. ומה שמסתפק לדעת הסוברים דבעינן ג"פ אם בעינן בג"י דוקא או אפי' ביום אחד הנה לכאורה לפי מה דמדמה הש"ס במס' חגיגה סימני שוטה לשור המועד א"כ אנן בעינן בשור המועד שנגח ג"פ בג' זמנים וכו' הנה דבריו נכונים ומלתא דמסתברא הוא אמנם פלא ראיתי שהביא הג"פ בשם שו"ת מבי"ט ח"ב דסימני שוטה צריכין להיות ג"פ ביום אחד ובאמת הרי בשור המועד צריכין ג"פ בג"י ואין בידי ספר המבי"ט לעיין טעמו ונימוקו בזה. והוכרחתי להפסיק בין הפרקים כי באו עלי טרדות שלא כסדרן ועוד חזון למועד אי"ה להשתעשע עמו בדבר הלכה ואסיים מעין הפתיחה והי' כשבת המלך מלכו של עולם על כסא מלכותו לשפוט כל יצורים. יכתבהו ויחתמהו לחיים וקרנו בכבוד ירים כאוות נפשו ונפש ידידו דו"ש וש"ת. הק'
אברהם בנימין קלוגר: