אור ברסלב

שערי בנימין· רבי אברהם בנימין קלוגר

סימן מ

סימן לט

ב"ה יום ד' חמשה עשר באב תרל"ד:

שלום וברכה שמורה וערוכה לכבוד ידידי הרב החריף ושנון זית רענן שלשלת היוחסין כש"ת מו"ה שמעון ראפופורט נ"י בן כבוד ידידי הרב המאה"ג המפורסים בתורה ויראת ד' כש"ת מו"ה משה הכהן ראפופורט אבד"ק

יאברוב יע"א:

נעימות ימינו השגתי ואם אמנם רבו הטרדות להשיב שואלי דבר אשר אותי יום יום ידרושון ודעת דרכי הלכה יחפצון כאשר עיני גיסו ידידי המופלג ושנון מו"ה יעקב כהנה נ"י ראו ולא זר כמה חבילות מכתבים הקיפוני וגם סבבוני אך יען כי כבר הבטחתי נאמנה לגיסו היקר ידידי השנון נ"י להשיב אליו דבר וגם את פניו אני נושא כי אהבתיו אהבה עזה לכן פניתי א"ע מכל עסקי להשיב אליו דבר ולו משפט הבכורה ויען כי דרכי מעולם להשיב לכל שואל על כל פרט ופרט ועל כל נושא ענין התשובה לכן נמשך הדבר איזה ימים ואת אשר ישים ד' בפי אותו אשמור לדבר:

ראשית דברי מעכ"ת להקשות על הא דאמרינן במס' מכות (די"ד ודט"ו) בסוגיא דקיימו ולא קיימו מאי משני הגמ' מידי הוא טעמא אלא לר"י (ופרש"י מי הוצרך לכ"ז לדרוש כל ימיו ר"י) הא ר"י ס"ל באמת ביטלו ול"ב וקשה דנהי דנוכל לומר דמאי דמשני רבא כאן כל ימיו בעמוד והחזיר הוא רק אליבא דר"י אבל מה יענה לסוגיא דתמורה דשם בסוגיא דאעל"מ הקשה הגמ' על רבא דסובר דאעל"מ מהך דתניא אונס שגירש אם ישראל הוא מחזיר ואינו לוקה ואמאי הא עבר אמימרא דרחמנא ולילקי? ומשני דש"ה דכתיב כל ימיו כל ימיו בעמוד והחזיר קאי א"כ הרי גם רבא בעצמו סובר דכל ימיו אתי להורות בעמוד והחזיר קאי וא"כ מאי משני הגמ' מידי הוא טעמי' אלא לר"י הלא רבא בעצמו מלבד אוקימתת ר"י סובר הדרש דכל ימיו א"נ תקשה לדידי' קושית הגמ' הניחא אי סובר ביטלו ולא ביטלו אלא אי סובר קיימו ולא קיימו מא"ל? כן תורף קושייתו וכוונתו (הגם שקיצר בלשונו) שוב גמגם כבודו בקושית הגמ' הניחא למ"ד ביטלו ול"ב ומתרץ עפ"י סברת הבית מאיר והאריך בכ"ז:

א) תשובה. טרם אענה על דבריו אציע לפניו הצעה אחת אשר בזה יבואר הכל ע"נ וכל דבריו יפלו וסוגיא דשמעתין יבוא כמין חומר דהנה הפ"י הקשה על הא דאמרינן בגיטין (ד"צ ע"א) א"ל ר"פ לרבא לא מצא בה לא ערוה ולא דבר מהו? א"ל מדגלי רחמנא גבי אונס לא יוכל לשלחה כל ימיו כל ימיו בעמוד והחזיר קאי התם הוא דגלי רחמנא אבל הכא מה דעביד עביד והקשה הפנ"י הלא רבא בעצמו ס"ל דכל ימיו צריך שיהי' לאו הנל"ע ולא לאו שקדמו עשה וא"כ יש לומר לעולם בכ"מ מה דעביד לא עביד והא דגלי רחמנא כל ימיו הוא כדי שיהי' לאו הנל"ע ולא לאו שקדמו עשה וא"כ רבא סותר א"ע וכתב הנו"ב מ"ת חאהע"ז סימן קכ"ט וז"ל ואמנם אומר אני שעל רש"י אין שום קושיא דאולי סובר רבא דגם לאו שקדמו עשה אין לוקין עליו ודלא כדברי ר"י במכות (דט"ו ע"א) ואף דרבא שם הוא דמשני כל ימיו בעמוד והחזיר קאי היינו לתרץ דליכא קושיא על ר' יוחנן אבל רבא לנפשיה אפשר דסובר גם לאו שקדמו עשה אין לוקין וכן מורין פשטין של דברי רבינו הגדול הרמב"ם וכו' ולפי דרכינו אם נימא שלרבא לאו שקדמו עשה אין לוקין אפי' אי לא הוי כתיב כל ימיו ג"כ לא הוה לקה מדכתיב ולו תהי' לאשה ולא איצטרך כל ימיו אלא להורות שמחויב להחזירה וממילא אין מקום לקושית הפ"י וכו' עכ"ל עיי"ש וכן מורין לשון רש"י שם בתמורה הא דמשני על רבא כל ימיו בעמוד והחזיר קאי היינו שמחויב להחזירה וא"כ לא עבר על לאו ולא על מימרא דרחמנא עכ"ל. היוצא לנו מזה דרבא פליג אר"י לגמרי וס"ל דגם לאו שקדמו עשה אין לוקין ע"כ ל"צ ג"כ לדרוש כל ימיו שיהא לאו הנל"ע דהא אף אם יהי' לאו שקדמו עשה ג"כ אין לוקין עליו והא דאיצטרך כל ימיו היינו שמחויב להחזירה ע"כ שפיר אמר רבא בגיטין מדגלי רחמנא גבי אונס שמחויב להחזירה וכו' הן הן הדברים דשקלא וטרי' בשמעתין על הא דמשני רבא כל ימיו בעמוד והחזיר קאי והי' קס"ד דהש"ס דגם רבא בעצמו סובר כן מדמשני בתמורה כן ע"ז פריך הש"ס הניחא למ"ד ביטלו ול"ב וא"כ כיון דמוקי כל ימיו בעמוד והחזיר קאי א"כ ש"מ ביטלו ול"ב וא"כ רבא סותר א"ע דכאן סובר דכל ימיו בעמוד והחזיר כדי שיהי' לאו הנל"ע ולא לאו שקדמו עשה ומוכח מיני' בטלו ול"ב ובגיטין אמר רבא דכל ימיו באונס אתי להורות דבכ"מ מה דעביד עביד וא"כ רבא סותר א"ע באופן שקושית הש"ס הוא על רבא בעצמו כקושית הפנ"י וע"ז משני הגמ' שפיר מידי הוא טעמא אלא לר"י ופרש"י מי הוצרך לדרוש כל ימיו לר"י ר"ל לא דרבא בעצמו ס"ל כן רק מה דמוקי רבא כאן הדרש דכל ימיו אתי להורות שיהי' לאו הנל"ע הוא רק אליבא דר"י מוקי כן ור"י לשיטתו ס"ל באמת ביטלו ול"ב והוי שפיר לאו הנל"ע אבל רבא בעצמו באמת פליג אר"י וס"ל דגם לאו שקדמו עשה אין לוקין והא דאיצטרך רבא בתמורה דכל ימיו בעמוד והחזיר קאי היינו רק שמחויב להחזירה והיינו ממש כמו שאמר רבא בגיטין ול"ק ארבא כלל ודוק היטב כי הוא כפתור ופרח ומיושב בזה כל מה שגמגם כבודו בפרט זה הן בקושית הגמ' הן בתירוצו:

ב) שוב האריך כבודו להוכיח דרבא ס"ל כר"ל דקיימו ולא קיימו גם ז"א כמו שכתב שם הנוב"י וז"ל ואיך אפשר שרבא יסבור כר"ל והרי בפ' החולץ קאמר רבא בדנ"ו דהילכתא כר"ל בתלת הל"ל דהילכתא כר"ל בארבע כיון דגם בקיימו ולא קיימו סובר רבא כר"ל וכו' עכ"ל:

ג) ומה שהביא מעל' ראיה שרבא סובר כר"ל דקיימו ולא קיימו כיון דהגמ' תלה פלוגתתם אי ה"ס שמי' התראה ור"י דסובר בטלו ול"ב סובר התראת ספק שמה התראה ור"ל דס"ל קיימו ולא קיימו סובר ה"ס ל"ש התראה וא"כ כיון דהתוס' בכתובות (דל"ג) בד"ה ונתרו בהו הקשו על רבא אמאי הא הוי ה"ס וה"ס ל"ש התראה וא"כ מוכח דרבא סובר ה"ס ל"ש התראה דאל"כ אין התחלה לקושייתם וא"כ כיון דרבא סובר ה"ס ל"ש התראה א"כ מוכח דס"ל לרבא כר"ל דקיימו ולא קיימו. אהובי ידידי באמת כבר קדמו בהערה זו בס' יבין שמועה למוהר"ש אלגזי ז"ל כלל קע"ז אמנם הוא הקשה באמת על תוס' מנ"ל להקשות על רבא דילמא רבא סובר באמת דהתראת ספק שמה התראה כאשר אנן קיי"ל להלכה דה"ס שמי' התראה אמנם ראיתי בס' כסף נבחר על כללי הש"ס כלל התראת ספק הקשה שנעלם ממוהר"ש אלגזי גמ' מפורשת בחולין (דפ"א) דשם סובר רבא בפירוש דה"ס לא שמה התראה והכי איתא התם אמר רבא ה"ק רה"מ וכו' כיון דכמה דלא זריק דם לא מישתרי בשר מעידנא דקא שחיט הוי התראת ספק וה"ס ל"ש התראה ואזדא רבא לטעמו וכו' הרי דרבא בעצמו סובר בפירוש דה"ס ל"ש התראה ומסיים בצע"ג וגם בס' עטרת חכמים להגאון מלייפניק ז"ל בחידושיו לכתובות בדי"ט כתוב ג"כ כמו שכתב מעל' וז"ל וצ"ל דרבא לשיטתו שסובר כמ"ד קיימו ולא קיימו דהא מ"ד בטלו ול"ב ע"כ סובר דה"ס שמה התראה כדאי' שם במכות ורבא סובר דל"ש התראה כדאי' בחולין (דפ"א ע"א) עכ"ל אמנם לבבי לא כן ידמה ולא נעלם מעיני המוהר"ש אלגזי ז"ל דברי הגמ' מפורשת בחולין כי באמת האיך נוכל לומר דרבא סובר כר"ל דה"ס לא שמה התראה א"כ קשה מאוד קושית הנו"ב (שהבאתי לעיל אות ב') מדוע אמר דבא ביבמות (דנ"ו) הילכתא כר"ל בתלת הול"ל הילכתא כר"ל בארבע כיון דגם בה"ס פסק רבא כר"ל אמנם מה שאמר רבא שם בחולין דה"ס ל"ש התראה היינו רק אליבא דרה"מ ור"ש שם מוקי כן עיי"ש ברש"י ולי' לא ס"ל ואיהו באמת ס"ל כדקיי"ל להלכה דה"ס שמה התראה וצ"ע עוד בזה:

שוב האיר ד' את עיני ומצאתי ראיה ברורה לדברי אלה בריטב"א למס' קידושין (דע"ח) על הא דאמר רבא שם בעל לוקה וז"ל ואע"ג דבשעת קידושין הו"ל התראת ספק דדילמא לא בעל? קסבר ה"ס שמה התראה הרי דסובר רבא ה"ס שמה התראה עכ"ל וקשה וכי גם מעיני הבדולח של הריטב"א ז"ל והמוהר"ש אלגזי והנוב"י כולם יהיו בהעלם הש"ס דחולין דסובר רבא ה"ס ל"ש התראה א"ו כדאמרן דרבא רק אליבא דרה"מ מוקי כן (וכמו שכתב הנוב"י במכות דרבא רק אליבא דר' יוחנן מוקי כן) ולי' לא ס"ל וא"כ צדקו דברי מוהר"ש אלגזי ז"ל בקושייתו מאי הקשו התוס' על רבא הלא רבא יש לומר דס"ל ה"ס שמה התראה ונסתרו דברי כבודו. ויען כי בפרט זה לענין ה"ס עוד לא שמו המפורשים העקוב למישור כי יש בזה הרבה ענינים נאחזים בסבך מבוכות רבות ושונות ובפרט דברי רבינו הגדול הרמב"ם ז"ל דבריו נראים כסותרים בהרבה מקומות לכן אקצר ובדעתי אי"ה לחבר בזה קונטרס מיוחד שם אבוא במשפט על כל נעלם בזה אולי יהי' אלקים עמדי לשום העקוב למישור ברצות ד'. שוב דימה מעל' שני ענינים נפרדים לאו הנל"ע לעדל"ת וערבב אותם ביחד לענין דבעינן בעידנא דמעקר לאו מקיים לעשה שגה בזה שגיאה גדולה וכי מה ענין בעידנא לענין לאו הנל"ע אדרבה אם יכול לקיים העשה קודם העברת הלאו לא הוה לאו הנל"ע אלא לאו שקדמו עשה ועיקר לאו הנל"ע הוא אם יכול לקיים העשה אחר העברת הלאו כי העשה הוא תיקון הלאו שקדמו כמו שכתב רש"י כאן במכות לא כן בעדל"ת העשה הוא מצוה בפ"ע ובא לדחות לאו אחר ע"כ צריך להיות בעידנא דמעקר לאו יקיים העשה ומעתה כל פלפולו בזה אין לו שורש וענף כלל אחרי מחילת כבודו. ומה שכתב כבודו לענין ה"ס לתרץ דברי הרמב"ם בפ"ד מהל' שבועות הלכה י"ז מקושית הלח"מ וכן מ"ש לתרץ קושית הגדול שהביא במכתבו על הגמ' במס' שבת (ד"י ע"ב) מצאתי מגילות סתרים וכו' ומחלק כבודו בין ה"ס דעתיד להתברר אח"כ ובין ה"ס דמעולם דלא יתברר מעולם דבריו נכונים ועיין בירושלמי ביבמות פי"א וכן כתב הנוב"י מ"ת סימן ס"א וכבר הקדמתי לעיל שבענין זה דעתי לחבר אי"ה קונטרס מיוחד כי הוא מקצוע גדול שבתורה:

ה) ומה שמתרץ כבודו קושיית המפורשים על הרדב"ז שכתב בתשובותיו ח"ב שאין הנדר חל כלל על אונס דא"כ כל אדם יפקיע א"ע מזה המצוה ודבריו המה נגד סוגיא מפורשת כאן במכות דשקיל וטרי הגמ' האיך משכחת באונס ביטלו ול"ב ומוקי כגון שהדירה ברבים הרי דנדר חל על אונס ומתרץ כבודו דהרדב"ז מיירי קודם שנשאה וכאן מיירי אחרי שגירשה שפיר מועיל הנדר שלא להחזירה והאריך בזה. כיוצא בו כתב בס' למודי ד' למוהר"י נאגר ז"ל לימוד קצ"ג ויש לי גימגומים רבים בדבריו אך גם בדברי התוס' כאן במכות ד"ה כגון שהדירה ברבים במה שכתבו וז"ל אלא נראה שהדירה בלא שום עון ושפיר חל עליה כגון דאמר קונם תשמישך עלי כדאי' בנדרים (דפ"א) עכ"ל יש לי גמגום גדול דהא כאן מיירי קודם שנשאה אחרי שגירשה וא"כ מה חילוק יש בין קונם תשמישי עליך או קונם תשמישך עלי ומה ענין זה לנדרים (דפ"א) ואולי כוונתם לנדרים (דט"ו) בנודר לבטל המצוה ז"ל ישיבת סוכה עלי משו"ה כתבו תשמישך דהיינו גופך עיי"ש בר"ן ותבין ואכתי צ"ע בזה:

והנה המוהרי"ט בתשובה סימן קי"ח הביא קושיא גדולה משם הרשב"א על דעת ר"ת ז"ל דסובר דהא דקיי"ל בנדר עד"ר לדבר מצוה יש לו הפרה היינו דוקא כהאי דמיקרי דרדקי דהו"ל כנדרי טעות דלא אשתכח דדייק כותיהו אז אמרינן דאית ליה הפרה אבל בשאר דבר מצוה בגדר עד"ר אין לו הפרה והקשה המוהרי"ט והרשב"א ז"ל דנעלם מהר"ת סוגיא מפורשת כאן במכות (דט"ז ע"ב) אלא זאת ועוד אחרת אהא אבל אונס לא דהיכי אמרינן עד"ר אין לו הפרה לדבר רשות אבל לדבר מצוה יש לו הפרה (ופרש"י אבל לדבר מצוה כגון הכא דכל ימיו בעמוד והחזיר קאי יש לו הפרה עכ"ל) כי הא דההוא דמיקרי דרדקי דהוה פשע בינוקי אדריה ר"א וכו' הרי חזינן דגם באונס ג"כ מפירין לדבר מצוה עיי"ש והיא קושיא גדולה למאוד. ונלע"ד לתרץ דהנה הרמ"א ביו"ד סימן רכ"ח בסעיף כ' הביא אם נשבע עד"ר בדבר שיש בו נדנוד עבירה מותר להתיר לו בלא דעתם כי אין דעת רבים מסכמת בדבר שיש בו עבירה עיי"ש והוא דעת הר"ן בתשובה. ומעתה שפיר כתב ר"ת דבנ"מ בנדר עד"ר אפי' לדבר מצוה אין לו הפרה ומיקרי דרדקי שאני דהו"ל כמו נדר בטעות אבל בכ"מ אין מפירין והיינו משום דבכ"מ נהי דיש מצוה אם מפירין עכ"פ אין כאן נדנוד עבירה אם לא מפירין משא"כ כאן באונס הוא להיפוך דבאמת בעת שנדר הי' עליו המצוה דלא יוכל לשלחה ואח"כ כשגרשה ג"כ בעמוד והחזיר קאי ואם לא יפיר יש כאן עבירה שבטל המצוה דולו תהי' לאשה וא"כ בזה שפיר מודה ר"ת דמפירין הואיל ובודאי אין דעת רבים מוסכמת לנדר זה דהא יש בזה עבירה ואמרינן דדעת רבים בזה להתיר אפי' ביש נדנוד עבירה כמ"ש הרמ"א הנ"ל מכש"כ בזה שיש עבירה גדולה ודוק היטב כי הוא לדעתי האמת לאמיתו בעזה"י:

ו) שוב הביא כבודו קושיא מושכלת בשם תלמידו החריף על מאי דאמרינן שם במכות (דט"ז) ביטלו ול"ב באונס היכי משכחת לה אי דקטלה קלב"מ וכו' והקשה תלמידו לפי מאי דאמרינן בפ' האומר. האומר לאשה הרי את מקודשת לי לאחר למ"ד יום ובא אחר וקידשה בתוך למ"ד דמקודשת לשני ופסק בירושלמי הובא בר"ן שם ר"פ האומר שאם מת או גירשה השני דחלו לאחר למ"ד קידושי הראשון עיי"ש וא"כ משכחת לה ביטלו ול"ב גבי אונס כגון שקידשה אחד שהקידושין יהי' חלין לאחר למ"ד יום ובא זה ואנס אותה בתוך שלשים יום וגירשה נמצא לאחר למ"ד חלו קידושי הראשון אשוך והוא בטל העשה דולו תהי' לאשה ומשכחת בטלו והאריך כבודו בישוב קושי' זו הנה אבע"א אמינא דכאן לא מיקרי ביטלו בידים רק דממילא בטיל ע"י קידושי הראשון והרי אפי' בהורגה בשוגג כתבו בתוס' דלא מיקרי ביטלו בידים רק ביטול ממילא מכש"כ דע"י קידושי הראשון בטלו העשה אך שלא יאמר כבודו דחית אותי בקש אמינא דבר נחמד אף לפי טעותו דכאן מיקרי בטיל בידים כיון דע"י הגירושין חלו קידושי הראשון מ"מ לק"מ קושייתו. הסכת ושמע דהנה הר"ן שם הביא דעת הרשב"א שחולק על הירושלמי והביא ראיה מדאמרינן בגמ' דידן לא בא אחר וקידשה וחזרה בה מהו ר' יוחנן אמר חוזרת דאתי דיבור ומבטל דיבור וא"כ מכש"כ בשפשטה ידה וקיבלה קידושין מאחר בוודאי אין לך חזרה גדולה מזו וא"כ אף כשמת או גירשה בוודאי לא חלו קידושי הראשון ומדחה הר"ן ראייתו ותוכן דבריו דע"י שקבלה קידושין בתוך למ"ד מאחר אין ראיה שחוזרת מקידושי הראשון רק דעתה בעת שיהי' פקע קידושי ראשון כגון אם ימות או יגרשה יהי' חלו קידושי הראשון אבל אם חוזרת באמת בוודאי לא חל קידושי הראשון כלל עיי"ש ועיין במראה הפנים ובס' שירי קרבן אשר סביב הירושלמי העלו ג"כ כן עיי"ש ומעתה כ"ז א"ש שם אבל כאן באונס כיון דאמרינן בכתובות (ד"מ ע"א) דאי אמרה לא בעינא ליתא לעשה כלל ומעתה ממ"נ האיך מיירי כאן באונס אי מיירי שהאשה רצונה להיות לו לאשה ולקיים העשה גם אחרי הגירושין א"כ חזרה מקידושי הראשון ולא חלו קידושי הראשון אף לאחר שגירשה ולא הוי בטלו ואי מיירי שרצונה לאחר הגירושין שיחולו קידושי הראשון ולא חזרה א"כ אמרה לא בעינא וליתא לעשה כלל וגם זה בוודאי לאו איהו קא מבטל רק היא קמבטלה כמו שאמר שם בש"ס אי שאיתיה שליח לאו איהו קא מבטל לה רק איהי וכו' ודוק היטב כי זה עצה נחמדה ולק"מ קושית תלמידו:

אלא אי קשיא לי הא קשיא לי מאי מקשה הגמ' אי קטלה קלב"מ הא יכול להיות דמיירי שקטלה ע"י שליח ואי דקלב"מ ע"ז אמרינן אשל"ע ואין חייב המשלח ואעפי"כ לענין ביטול העשה הוה כמבטלו איהו בידים כי היכי דהשליח לאו בר חיובא אמרינן ישל"ע ושליחו של אדם כמותו:

וכמו בטביחה ומכירה דיש שליח לד"ע אעפי"כ כתוב בטור חו"מ סימן ש"נ דבשולח שליח לטבוח בשבת דחייב המשלח אעפ"י דלענין שבת אשלד"ע מ"מ לענין טביחה השליח לאו בר חיובא ויש שלד"ע וה"ה כאן וצע"ג:

תוכן העניינים

שערי בנימין

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה