אור ברסלב
שערי בנימין סימן לט

שערי בנימין· רבי אברהם בנימין קלוגר

סימן לט

סימן לח

להרב הגאון המפורסים החכם הכולל כש"ת מו"ה

דובער ריטער אבד"ק

רוטרדאם: הנה ע"ד שאלתו אודות השטר קדושין ממרחקים במקום שאין ב"ד ועדים מצוין והנה הדר"ג לא למימרא דידי ולא לסברא דידי צריך ובפרט שכתב כי רוב מגדולי ישראל הסכימו אתו וא"כ דברי אך למחסור אך באתי להשתעשע עם הדרת גדולתו להלכה ולא למעשה. ובטרם יצמח כל שיח הנני אומר כי הדר"ג קיצר בשאלתו ואנכי בער ולא אדע מדוע נכנס לכתחילה בפרצה דחוקה כי הלא הכל לא יועיל רק לעשירה ארוסה אבל לעשירה נשואה א"א כלל כך ע"י חופה ולברך ברכת חתנים אם תקרא נשואה ובלא חופה א"א כדאיתא בש"ע סימן נ"ה ס"א ואם צריך לברך ברכת חתנים בעשרה זה יבואר אם נעיין בשו"ת שב יעקב סימן כ"ז שהובא שם שאלה אודות ראובן שקידש אשה ובא אליה בלא חופה ובלא ברכה ויש לו ג' בנים ממנה וכתב הש"י שכופין אותו בכל היכולת לפרוש ממנה עד שיעשה החופה וז' ברכות ולא חיישינן שיוציא לעז על הראשונים עכ"ד וא"כ א"א להיות נשואה רק ע"י חופה ומה יועיל הקדושין דהשתא ואם שתהא אגידא ביה ולא יוכל לחזור בו זאת גם ע"י קשור שדוכים יוכל לעשות וכבר העלו כל הפוסקים והרדב"ז סימן רל"ו בשדוכים שלנו שיעשו בקנין וקנס וחרם דומה לקדושין ברם בשאלתו איכא למימר יען כי הוא במקום שאין מצוין שם ב"ד ועדים לעשות התנאים כד"ת עכ"פ זה קיל מקדושין:

אך בלי ספק טעמו ונמוקו עמו ואתו החכמה והמדע לכן אמרתי לטייל עמו בדברים נעימים והשאלה הזאת נחלקת לארבעה ענינים, א' אי שליחות הקדושין צריך עדים או לא? ב' אי כתב בכת"י אם מהני במקום שאין עדים, ג' אי צריך קאג"ס, ד' אם א"א לקיים ע"י ב"ד ישראל אם רשאי לקיימו ע"י ערכאותיהם ואדבר על כל פרט הנלע"ד, א' אם בשליחות צריך עדים מלתא דא לא נפלאת ולא רחוקה היא ממני שהרי דין זה מפורש ומבואר בש"ע אע"ז סימן ל"ה ס"ג וז"ל א"צ עדים במעשה האיש שליח לקדש רק שהשליח והמשלח מודים בדבר אבל בשליחות האשה צריך שיהא בעדים וי"א דגם בשליחות האיש צריך עדים עכ"ל והיא פלוגתת הרמב"ם והראב"ד בפ"ג מהלכות אישות הט"ו והטור ורוב הפוסקים הסכימו לדעת הרמב"ם דשליחו של האיש א"צ עדים אמנם הר"ן פרק האומר כתב ע"ד הרמב"ם בזה"ל ודברים הללו תמוהין בעיני הרבה מה בין שליח קבלה לשליח הולכה שלו? עכ"ל הר"ן, ואמרתי לפי קט שכלי דבר חדש על טעמו של הרמב"ם לחלק בין שליח דידיה לדידה דבדידיה א"צ עדים ובדידה צריך עדים:

דהנה בגמרא קדושין (דס"ב ע"ב) א"ל וכו' מאי דעתיך דילפית דבר דבר מממון אי מה להלן הודאת בע"ד כמאה עדים דמי אף כאן הודאת בע"ד כמאה עדים דמי א"ל התם לא קא חייב לאחריני הכא קא חייב לאחריני עד כאן ולכאורה קשה מאי מקשה הש"ס כאן הודאת בע"ד כמאה עדים דמי בממון הלא התורה אמרה כי יקח איש אשה ולא שתקח היא את עצמה היינו שלא יהא שום צד קנין שיועיל מצדה רק מצדו. והנה הרשב"א בקדושין על הא דאמרינן שם התם כו' הכא איכא דעת אחרת מקנה אותה וכתב הרשב"א ע"ז וזה לשונו תמוה לי ה"נ כבהמה היא כיון דאיהי פשטה ידה לקבל קדושין דעתה שיפשטו קדושין בכולה ומי מעכב ונ"ל דכיון דאי בעיא איהי לעכובי מעכבא ואינה מקודשת מכח דבריו לבד מהשתא דבעי' ופשטה בכולה הוי ליה כמקנת את עצמה עכ"ל הרי דהיכא דהקדושין לא נגמרו רק ע"י סיוע שלה הוי כנקחת וכתוב כי יקח ולא שתקח את עצמה וא"כ מה מהני הודאה בשלמא במקדש אם הקדושין איתניהו לפני עדים אם הבעל האומר לפניהם והיא עושת עצמה כהפקר לגבי בעל כמו שכתב הר"ן בנדרים (דף ס"ב ע"א) בזה"ל וניחא לי דאי מציא איהי לקדש א"ע אה"נ אלא כיון שהתורה אמרה כי יקח איש אשה ולא כי תלקח אשה לאיש לאו כל הימנה שתכניס א"ע לרשות הבעל ומש"ה אמרינן בקדושין דאי בעי אמרה היא הריני מאורסת לך אין בדבריה ממש אלא דלא מהני אלא לענין דנימא שהיא מסכמת לדברי האיש והיא מבטלת רצונה לפני רצון הבעל ומשימה עצמה כדבר של הפקר לגבי בעל אבל בגוף קנין הקדושין אינה רשאית להיות לה שום סיוע בהן וא"כ בענין קדושין בעדים היא אין עושה שום דבר רק הבעל הוא הקונה והנותן אבל אם הקדושין לפני עדים הם רק מכח הודאה א"כ אם הוא בעצמו מודה אין מועלת הודאתו דהא בזה לא שייך הודאת בע"ד כמאה עדים כיון דהוא בעי לקנות א"כ עיקר הוא הודאתה שהיא מודה לו שנתקדשה לו והוי הודאת בע"ד וא"כ אם לא הודה אין כאן קדושין א"כ נעשה עיקר הקנין על ידה ולא על ידו והיינו כדברי הרשב"א הנ"ל דאינה מקודשת משום דהוי כי תקח ולא כי יקח ה"נ הכא ומאי מקשה בגמרא? ולכאורה היא קושיא גדולה וצ"ל דמה שאמרה תורה כי יקח ולא כי תקח היינו בעת גוף הקנין שבעת שמקדשה לא יהי' אז שום קנין מצדה דהוי כאלו היא מקנית לו אבל אם קנין הקדושין נגמר מכבר ע"י בפני עדים כד"ת בלי שום קניה מצדה אז מועיל אח"כ הודאתה שנתן לה בפני עדים קדושין למפרע ומהני דמהימנינן לה על זמן הקודם שהיא מקודשת מאז וכ"כ הרשב"א שם סברא זו דאם אמרה שנתקדשה כבר מהני ולפ"ז מקשה בגמרא שפיר דנימא מה בממון קי"ל דאם אחד מודה לחברו שחייב לו אף שהוא אינו יודע מ"מ הוי הודאת בע"ד כמאה עדים ומהני א"כ הכא נמי נימא דיועיל אם היא מודה שנתקדשה לו לפני עדים וכבר נקנית היא ולכך משני בגמרא שפיר בהודאה זו מחייב לאחריני ודוק כי נכון הוא בעזה"ש:

ומעתה נבין סברת הרמב"ם ז"ל שחלק באם מינה הוא שליח דא"צ עדים ובמינתה היא שליח דצריך עדים דהנה החדושי רשב"א כתב בפרק האיש מקדש על דברי הרמב"ם אלו בזה"ל וכתב הראב"ד ז"ל כיון דפסקינן המקדש בלא עדים אין חוששין לקדושיו ואפילו שניהם מודים א"כ מה מועיל הודאת השליח והמשלח כיון דהודאה זו חיובא לאחריני? ויש לחלק דבמודה בגמר הדבר שהיא נאסרה בזה לכל אדם הוא דלא מהניא הודאה דאין דבר שבערוה פתות משנים אבל לענין דלהוי שליח לקדש לו ודאי מהניא הודאתם כמו בשטר שליחות עכ"ל הח"ר וכונתו מבוארת דה"ק שמגוף הענין שהיא מודה נמשך החוב תיכף ומיד בשעה שנעשית גוף ההודאה ולכן בין אם נלך בתר השתא או בתר שעת מעשה בין כך ובין כך הוא חב לאחריני ולכך לא מהניא הודאתה אבל אם בגוף השליחות היינו שמענין עצמו שהודית אינו נמשך החוב עצמו רק מצד מעשה אחר שנתקדשה אח"כ הוי חב לאחריני ואם ניזל בתר השתא על הענין שמודית עליו שנעשה שליח אז בשעה ההיא לא נעשה חב לאחריני עדיין ולכך אף שעתה היא אחרי הקדושין אין אנו דנין בתר השתא כי אם בתר שעה ראשונה שנעשה הענין ואם לא נקרא אז חב לאחריני שפ"ד וכאלו הודה קודם שחב דמי ממש ואין בזה פקפוק כן הוא כונת ח"ר הנ"ל. ולפ"ז אתיין שפיר דברי הרמב"ם ז"ל דדוקא בשליח הבעל א"צ עדים רק כשהוא מודה שהוא עשאו שליח קודם הקדושין ודאי מהניא הודאתו ונעשה שלוחו כיון שעדיין אינו בזה חב לאחריני טרם שנתקדשה וחל שפיר עשיית השליח כיון שעדיין לא חב כלל ובודאי נעשה שליחו על ידי הודאתו כאלו הגיד לפני עדים ולכך גם אם מודה אחר הקדושין אין אנו הולכים בתר השתא רק בתר שעת השליחות וכאלו הודה קודם אבל באשה נראה דאם לא עשתה שליח בפני עדים רק שמודית שהוא שליח שלה לא מהני בזה הודאתה קודם הקדושין דאז הרי הקדושין נגמרו ע"י הודאתה והוי מקנת א"ע לרשות הבעל ודומה ממש למ"ש הרשב"א בחציה מקודשת לא פשטו הקדושין בכולה דאז נעשה כלוקחת את עצמה ואף שחזר ונתן כיון דעתה שהיא תקבל נקראת לוקחת א"ע ה"ה נמי בזה כיון דלא נעשה שליח ולא חלו הקדושין רק מחמת הודאתה הוי כלוקחת את עצמה ולא מהניא וא"כ אם קודם הקדושין לא מהני הודאה שלה מכש"כ לאחר גמר הקדושין דלא מהני דממ"נ אם ניזל בתר השתא שכבר נתקדשה ולא נחשב כלוקחת את עצמה מה שמודית למפרע הרי בזה הוי חב לאחריני ואם נלך בתר שעת השליחות קודם הקדושין כאלו הודית אז הוי הודאה רצון וסיוע להקדושין וא"כ הרי מקחת א"ע להבעל ולא מהני הודאתה ואינו דומה לשליחות הבעל ובשלמא אם עשתה את השליח בפני עדים אז כיון דבשעת הקדושין כבר נסתלקה האשה לגמרי ונעשה השליח מכבר כמותה ואין אנו מצרפין עכשיו מעשה האשה שהרי כבר נעשה שלוחה במקומה ואיתחזק שלוחה במקומה קודם הקדושין ואין בזה משום מקנית עצמה ודוק היטב וזה דעת רוב הפוסקים והרמב"ם ז"ל. ואני הנה הבאתי סמוכין לדבריו א"כ יש לסמוך עמ"ש הד"ג פסק הרמ"א להלכה בסימן ל"ה ס"ו בהג"ה השולח כתב ע"י כותי ומכירו ישראל ממק"א דמהני ואין כאן מקום לערער כמ"ש הב"ש בס"ק נ"ג בכת"י בלא עדים כמ"ש הדר"ג. ב' אם כת"י צריך קיום מדאורייתא או מדרבנן בזה צריך אני להאריך קצת:

אחרי אשר בררתי באות הקדום דהעיקר כדעת הרמב"ם ז"ל דשליחות האיש א"צ עדים וא"כ נשאר פסק הרמ"א דיוכל אדם לשלוח כתב ע"י כותי לחברו ישראל שבמק"א ולמנות אותו שליח ואכ"מ לפקפוק הב"י על דעת הראב"ד "למכור לעשותו" אחר שרוב הפוסקים ז"ל פסקו כדעת הרמב"ם ז"ל עיקר להלכה ולא נשאר לנו רק לדעת אם הכתב של המקדש צריך עדים או לא. והנה הדר"ג כבר הביא דעת הש"ך בחו"מ סימן מ"ו וכ"כ הש"ך בסימן ס"ט סקי"ג דבכת"י מדאורייתא צריך עדים אמנם הקצה"ח שם דעתו דאף בכת"י הלוה א"צ עדים מה"ת כי אם מדרבנן והנה כבודו מסופק אם מדמין זה לכת"י הלוה?

והנה זה ימים אשר אמרתי על הא דאיתא בש"ע אהע"ז סימן ע"ב בהגהת רמ"א מצאו כתוב בשטר פלוני קידש פלונית אין כאן מקום לחוש לקדושין. והנה הש"ך בחו"מ סימן מ"ו הביא דעת רבינו אביגדור בהא דקי"ל קיום שטרי דרבנן וכתב דהיינו באם טוען הלוה טענת פרעתי וכדומה לא מזויף אבל באם טוען הבע"ד מזויף אז הקיום מדאורייתא והש"ך חולק עליו וסובר דאפילו בטוען מזויף הקיום מדרבנן אמנם בעל האו"ת שם סק"ז יצא לידון בדבר חדש דיש חילוק בין דיני ממונות לדיני קדושין דבד"מ כיון דסגי בידיעה בלא ראיה ל"ח לזיוף מה"ת ולכך לא צריכינן קיום מדאורייתא רק מדרבנן אבל בגיטין וקדושין דלא מהני עדות בידיעה בלא ראיה צריכי קיום מה"ת דחיישינן לזיוף וזה דלא כדברי הב"ש בסימן מ"ב ס"ק ס"ב דדעתו דגם בקדושין מהני ידיעה בלא ראיה וכמו דלענין דרישה וחקירה כתב המרדכי דקדושין דומה ממש לב"ח א"כ לענין עדות בידיעה בלא ראיה ג"כ דומה לדיני ממונות עיי"ש:

אמנם אנכי אמרתי דאפילו אי נימא בדעת האו"ת דבעדי קדושין צריך ראיה ולא סגי בידיעה לבד מ"מ היינו דוקא בעדים העומדים בשעת קדושין וע"פ נגמרו הקדושין אז לא סגי בידיעה בלא ראיה ובעינן שיראו הקדושין ממש אבל אם באמת היו בשעת הקדושין עדי ראיה ממש רק שעתה אינם לפנינו ונולד הכחשה בין האשה והאיש ויש ע"ז עדים בידיעה בלא ראיה ג"כ מהני להעיד לפני ב"ד לברר רק את האמת מן השקר כיון דעדי קדושין היו בראיה ממש. וא"כ ה"נ במצאו כתוב בשטר פלוני קידש פלונית ועדים חתומים על השטר לראיה בעלמא שכבר נתקדשה באופן המועיל א"כ פשיטא דצדקו דברי הב"ש בזה דודאי דין זה דומה לד"מ דסגי בידיעה בלא ראיה כמו שדומה לענין דו"ח וכו'. אך אנכי אמרתי מלתא חדתא להפך דאפילו לשטת מאן דסובר דהיכא דבע"ד טוען מזויף צריך קיום מה"ת בד"מ מ"מ היינו דוקא בד"מ [יש חילוק בין אם הלוה טוען מזויף דצריך קיום מה"ת] אבל בקדושין אפילו טוען מזויף מ"מ הקיום אינו אלא מדרבנן והיינו טעמא דהפוסקים דיש חילוק בד"מ בין אם הלוה טוען בפירוש מזויף אז צריך קיום מה"ת ובאם אינו טוען בפירוש אז הקיום רק מדרבנן ד דעיקר סברא דאין הקיום רק מדרבנן הוא משום דרוב אינשי לא חשידי לזיופי ולאחלופי כמ"ש הש"ך כן בסימן ק"ט טעם הזה ועיין בפירוש מהר"ם מלובלין ריש מסכת גיטין עי"ש שכתב ב"כ דזיוף לא שכיח וא"כ כיון דקי"ל אין הולכין בממון אחר הרוב א"כ מה בכך דיש כאן רוב שאינם מזויפין מ"מ מועט יש דמזייפי ואין הולכין במאה"ר אך בבריא ושמא קי"ל דאזלינן בתר רובא אף בד"מ ואף בבתר חזקה אזלינן בבריא ושמא מכש"כ בתר רובא ומעתה ה"ה החילוק בין טוען הלוה בפירוש מזויף א"כ הוי בריא ובריא וא"כ שוב אין הולכין בממון אחר הרוב וחיישינן מה"ת לזיוף דנהי דאיכא רובא בממון אין הולכין בתריה אבל כשהלוה אינו לפנינו ואין טוען מזויף אם כן כיון דבעל השטר לפנינו וטוען ברי שהשטר כשר ואין אנו רואין מי שיכחישו א"כ הוי בריא ושמא ובזה אזלינן גם בד"מ בתר רובא ע"כ א"צ קיום מה"ת כי אם מדרבנן וזה ברור. אבל בגיטין וקדושין דאינהו מלתא דאסורא דאזלינן בתר רובא בכ"ע לכך אף בטוען מזויף א"צ קיום מה"ת רק מדרבנן ובזה נדחית ראית הש"ך ז"ל מדברי התוספות בכתובות (די"ט א') ד"ה מודה בשטר שכתבו וזה"ל ורבנן הוא דאצריכו קיום כי טעין מזויף הוא עכ"ל הרי בפירוש דאף בטוען הלוה מזויף אעפ"כ הוה הקיום רק מדרבנן עיי"ש ולפמ"ש אין ראיה משם דהתם קיימינן אליבא דרב כדאיתא התם אמר רב מודה בשטר שכתבו א"צ לקיימו ורב לשיטתיה אזיל דס"ל הולכין בממון אחר הרוב ולכך שפיר כתבו התוספות אליבא דרב דס"ל דהולכין בממון אחר הרוב שפיר ודאי אליביה א"צ קיום מה"ת אף בטוען מזויף דאזלינן בתר רובא דרוב אינשי לא חשידי לזיוף וא"צ קיום רק מדרבנן ודוק:

ובזה אמרתי ליישב קושית הישועות יעקב באע"ז סימן מ"ב ס"ק ח' שהקשה דדברי התוספות סתרי אהדדי דכאן משמע דאף בטוען הלוה מזויף הוי הקיום רק מדרבנן ושם בכתובות גופא (בדף כ"ח ע"א) ד"ה קיום שטרות דרבנן הקשו כיון דמה"ת א"צ קיום א"כ כ"א יזייף ויכתוב וישתמט ויגבה מחברו? ותרצו כגון שהלוה מודה שכתבו עיי"ש משמע באם טוען מזויף צריך מדאורייתא קיום משום דאל"כ כל אחד יזייף וא"כ דברי התוס' סתרי אהדדי עיי"ש ולפמ"ש הדבר נכון מאוד כנכון היום ואין כאן סתירה כלל דכאן (בדף כ"ח ע"א) כתבו כן אליבא דהלכתא דאין הולכין בממון אחר הרוב כדקי"ל אנן להלכה ולכן שפיר כתבו דבטוען מזויף צריך קיום מה"ת אבל (בדף י"ט) שם דאליבא דרב איירינן התם דהוא בעל המימרא ודאי הי"ל הנכון לפרש דאין הקיום רק מדרבנן כיון דרב ס"ל דהולכין בממון אה"ר ושפיר מה"ת סגי ברובא דלא חשידי לזייף וא"כ אף בטוען הלוה מזויף נמי א"צ קיום רק מדרבנן כדכתבו התם ודוק כי הוא דבר חדש. ומעתה יש לומר דאף לדעת הש"ך דס"ל דבטוען הלוה מזויף צריך קיום מדאורייתא מ"מ בכתב לאחד למנותו לשליח לקדש אשה בפני עדים בודאי הקיום רק מדרבנן מטעם הנ"ל דהא באיסורא הולכין בתר רובא ומכש"כ לדעת הקצה"ח דגם בטוען הלוה מזויף א"צ קיום רק מדרבנן. ועיין בכנה"ג באה"ע סימן מ"ב בשטר קדושין שאינו מקוים כלל והוא טוען מזויף דיש להחמיר עיי"ש ודוק:

ג) ולענין אי להני קיום ע"י ערכאות של עכו"ם הנה אי הוה זה השטר שטר קדושין ממש שכתבו בכת"י ודאי כיון דבגיטין לא מהני קיום כזה רק בשחרור כמ"ש הפ"י בגיטין (דף ט') ועוד דמ"מ יש לפסול אף בשחרור כשחותמיו עכו"ם אף בכתב בכ"י דלא עדיף ממזויף מתוכו דזמנין דאתי למסמך אידייהו בלא כת"י עכ"ל ועיין בשו"ת רד"ך חדר כ"ג מ"ש בזה אבל באמת הכא כיון דהשטר קאי רק למנות שליח לקדש לו אשה ואינו שטר קדושין כלל והוי ודאי רק שטר ראיה בעלמא וכבר פסקנו בחו"מ סימן ס"ח ס"א ובהגהות רמ"א שם דכל שטר ראיה מועיל אצלו ערכאות של עכו"ם ועיין שם בס"ב בהג"ה שטר שעשו בערכאות והלוה כופר בו נאמן הסופר להעיד שהוא כתבו והביא שם בסמ"ע כן בשם רשב"א אמנם בנ"ד עדיין צ"ע:

ד) ומעתה נבוא לבאר דברי הדר"ג במ"ש בזה"ל אלא דדבר זה עצמו איני יודע אם יש לדמותו לכת"י הלוה דהתם חוב הוא לו וכאן זכות אלא דנגד זה היא דעת בעל תוספת רי"ד דגם בשליח קדושין חובה איתא דהרי אסור בקרובותיה. ואגב ראיתי להעיר דבר חדש שלא מצאתיו בשום דוכתא ונראה לו דעת התוס' ג"כ בשטתם כדעת רי"ד והוא בסוגיא דהילך מנה עכ"ל הדר"ג. והנה אנכי אפליא מאוד על הא דרהט מר פרסא בחלא ולא אדרכיה למ"ש הרשב"א שם במקומו וזה לשונו הילך מנה והתקדשי לפלוני מקודשת מדין עבד כנעני ופירש"י והוא שעשאו שליח אלא שהמעות שלו לומר שאם לא עשאו שליח אינה מקודשת ואפילו נתרצה לבסוף משום דבשעת קדושין מיהא לא מיקניא כו' ומיהו תמיהא לי למה לן לארצויי מעיקרא והלא זכין לאדם שלא בפניו והכא זכות הוא שתהא אשה זו קנויה לו ואפשר לי לומר דהכא חובתו הוא דשמא באחרת ניחא ליה וכל כמה דאגיד בהא לא יהבי ליה אחריתא וכדאמרינן בפרק אע"פ כו' ועוד שאתה אוסרו בקרובותיה עכ"ל הרשב"א שם הרי דברי הדר"ג מבוארים ממש:

ה) עוד כתב מעכ"ת הערות שהיה טוב שהמשודך ישלח גם טבעת קדושין ויכתוב בשטר השליחות שיקדשה השליח דייקא דאז לפי דעתו אולי יוכל השליח לעשות גם שליח שני דלא הוי מילי כמו בסתם שליחות ובקדושין יש דעת הקדוש מרדכי דאסור ואף שהב"ח חולק עליו מ"מ מהירושלמי פ"ג נראה להדיא כהקדוש מרדכי עד שאני מתמה למה לא הביאו כל הפוסקים דעת הירושלמי עכ"ל מעכ"ת. והנה יש בכאן ודאי תרי תמיהות ראשית דמשמע מדבריו אם ישלח לה הט"ק ויכתוב שיקדש אותה דוקא בטבעת זו שפיר יוצא גם ידי דעה זו של המרדכי ובאמת שהמעיין בגוף דבריו יראה כי לא כן הוא דהנה המרדכי פרק האיש מקדש הביא פסק הקצר מרא"ש העושה שליח לקדש לו אשה ומסר לו הטבעת לקדש אפילו איתניס בדרך אינו יכול לעשות לו שליח אחר משום דמילי נינהו ומילי לא ממסרן לשליח ואע"ג דגבי גט קי"ל שליח עושה שליח ולא הוי מילי משום מסירת הגט וה"נ הא איכא מסירת הטבעת לא דמי דהתם לא הוי מילי הואיל והשליח יכול לגרשה בע"כ אבל שליח הקדושין אם לא תאבה האשה אינה מקודשת הלכך הוי ליה מילי עכ"ל הרי להדיא מבואר בדברי המרדכי לא מהני מטעם דאין יכול לקדשה בע"כ וא"כ הוי מילי ומילי לא מימסרן לשליח וזהו שלא כדברי הדר"ג:

אמנם אנכי אחזה מקום לדבריו לפי דעת תוספת רי"ד דגם הוא סובר כהמרדכי דאין שליח עושה שליח בקדושין אמנם מטעמא אחרינא לא מטעמיה וז"ל הא דילפינן קדושין מגרושין היינו שיהא מקדש ע"י שליח אבל לא שהשליח יעשה שליח משום דמילי נינהו ואפילו מסר לו החפץ ל"ד לגט דהתם באם נאבד הגט אין שוב כח לשליח לגרשה אבל חפץ הקדושין שמסר לו אם נאבד יכול לקדשה משלו נמצא שעיקר השליחות מילי הוויין ולא מימסרן לשליח עכ"ל התוס' רי"ד. הנה אנכי הרואה דלפי טעמם של תוספת רי"ד דלהכי הוי מילי משום דאם נאבד החפץ יכול לקדשה משלו מעתה יש מקום לומר שבאם התנה בפירוש שלא יקדש אותה רק בטבעת זו אפשר דלא הוי מילי לפי טעם תוס' רי"ד ויכול לעשות שליח שני אבל לפי טעם המרדכי ודאי אפילו מתנה דוקא בטבעת זו ג"כ לא מהני דהוי מילי ול"ד לגירושין דיכול לגרשה בעל כרחה אבל בקדושין דתלוי ברצונה הוי מילי ואינו יכול לעשות שליח:

ומה שכתב מעכ"ת לישב דברי המרדכי מקושית הב"ח וכתב שנעלם מן כל הפוסקים מה שמבואר בירושלמי פ"ו. הנה זה לשון הירושלמי שם מה בין גיטין לקדושין ביד כל אדם מצי לגרש לא ביד כל אדם מצי לקדש עכ"ל הירושלמי ואני אומר עד שתמה הוא על כל הגדולים על שנעלם מהם לשון הירושלמי וענינו אני תמה תמיה קלה עליו למה לא עיין בנו"ב מה"ת חלק אהע"ז סימן קי"ב בהגהות מבן המחבר וז"ל דין זה של הקדוש הובא בש"ע אהע"ז סימן ל"ו ס"ה ובהגהות מהרמ"א סימן ל"ה ס"ו מביא הגהות מרדכי שחולק על דין זה של הקדוש מרדכי ומחלק בין מסר הבעל קדושי כסף וגם הב"ח חולק על דין זה והעירני הרבני מו"ה נ"ט דפלוגתא שמחולקים הפוסקים עם הקדוש מרדכי מפורש בירושלמי בפ"ג ממסכת גיטין הלכה ה' וקאי בירושלמי באיבעיא דלא איפשטא וז"ל הירושלמי שם אף בקדושין כן מה בין גיטין לקדושין ביד כל אדם מצויה לגרש ואין ביד כל אדם מצויה לקדש עכ"ל הירושלמי. הרי מפורש בירושלמי כדעת הקדוש מרדכי כו' אמנם לאחר העיון נ"ל לתרץ דאין סתירה כלל על הפוסקים מהירושלמי הנ"ל כו' דהנה הטעם של הירושלמי הוא מטעם שאין כל אדם מצוי לקדש אשה ופירוש הדברים דכיון שאינו יכול לקדשה בע"כ שלא ברצונה מסתמא הבעל שעושה שליח לקדושין רוצה שהשליח ידבר עמה בנחת כדי שיפייסנה וידבר על לבה שתתרצה להתקדש לו ומשום זה מקפיד הבעל שהשליח לא יעשה שליח אחר כו' משא"כ בגרושין ביד כל אדם מצויה לגרש דא"צ לזה חלקלקות לשון דהא מצויה לגרשה בע"כ ועיין בפ"מ שם ומעתה הספק של הירושלמי קאי אפילו לרב דסבר במסכת גיטין (כ"ט א) דמתנה אינה כגט וסובר דמילי מימסרן לשליח אפ"ה יש לומר כו' עכת"ד ההג"ה והוציא שם מזה דין חדש דאם התנה בפירוש שיוכל לעשות שלית אחר מהני לשטת הירושלמי ולפי טעם המרדכי דאינו יכול בע"כ א"כ הוי מילי דהא לא נגמר עדיין המעשה בעת השליחות והטעם דשמא לא תאבה האשה להתקדש ואינו יכול לעשות מאומה ולכן אפילו נתן המקדש רשות לשליח לעשות שליח שני לא מהני כלום לשטת מרדכי דסוף כל סוף מילי נינהו ולא מימסרן לשליח דהא לא נגמר המעשה בעת השליחות עיי"ש בדברי הנו"ב באריכות:

והנה אנכי מפליא לעשות תימה על הנו"ב ועל הדר גאונו שנעלם מהם דברי הפני משה שם בירושלמי במקומו וז"ל מה בין גיטין כלומר דמתמה הש"ס מאי קמבעיא לך וכי מה בין גיטין לקדושין וקאמר דלא היא דשאני קדושין שאין ביד כל אדם מצוי לקדש שצריך שיפייסנה ולדבר על לבה אם תתרצה והלכך אפשר שלא היה בדעתו לעשות שליח אלא להראשון בלבד שמכירו ויודע בטיבו של זה אבל גיטין יד כולן שוה בהן למסור לה הגט ולא איפשטא עכ"ל. הרי ישב כבר הפ"מ על מדוכה זו ועיין בשירי קרבן שכתב וז"ל כתב המרדכי ר"פ האיש מקדש פסק הקדוש מרדו"ש העושה שליח כו' כו' הנה דברי הקדוש אלה ה"ה דברי הירושלמי וכן פסק בש"ע אע"ז סימן ל"ו ס"ה אבל הרמ"א כתב סימן ל"ה ס"ו י"א שליח עושה שליח שני כו' עיי"ש וג"ז מדברי המרדכי ס"פ התקבל והב"ח כתב סוף סימן ל"ה ויש לתמוה כו' ודבריהם תימה שלא עיינו בירושלמי ונ"ל דגם ה"ה והר"ן סוברים בקדושין אין שליח עושה שליח שכתבו כו' עכ"ד לעניננו הרי דהשירי קרבן ידע וחקר וראה והבין כל זה וסייע לדעת הקדוש מהה"מ וש"פ וגם המראה פנים עשה כמתכונתו אלא שהוסיף מלות אלו בחדושיו וז"ל ובהגהות רב אלפסי פרק ב' דגיטין נמצא כתוב דאם מסר לו שטר לקדשו בו יכול לעשות שליח אחר עיי"ש ומביאו הד"מ שם ולטעמא דפסק הקדוש אפילו בשטר נמי לא וכ"מ מהכא דקאמר לא ביד כ"א מצוי לקדש ולא ידעתי אם נעלמה מהם סוגיא דהכא שלא הזכירו מזה כלום והב"ח שם הקשה על פסק הקדוש וכתב דד"ז לא אשכחן בתלמוד ומשמע דלגמרי הוקשו קדושין לגרושין עכ"ל ותלמוד ערוך הוא כאן וע"ל ר"פ ד' דמשמע שאין יכול לעשות שליח אחר בקדושין עכ"ל מראה הפנים הרי הוא עצמו שפירש בפ"מ כחילוקו של בן המחבר בנו"ב דאין ביד כ"א לפייסה כמ"ש בשמו למעלה מ"מ בספרו מראה הפנים אין מחלק שום חלוק בין אירושלמי להקדוש מרדכי וכתב דדברי המרדכי הקדוש והירושלמי שפה אחת ודברים אחדים אמנם הקרבן עדה פירש שם דברי הירושלמי בענין אחר והיינו כהמרדכי שהרי כתב שם וז"ל ביד כ"א מצוי לגרש דהא יכול לגרשה בע"כ ולא הוי מסירת הגט כמו מילי אבל קדושין בדעתה תלוי ואם לא תאבה האשה אינה מקודשת הו"ל מילי ולא מימסרן לשליח עכ"ל ועיין לקמן בירושלמי ר"פ השולח כתב עוד דין זה והביא שם שני פרושים. א' כמו שכתב הפ"מ שם משמע דאין שליח עושה שליח בקדושין ולא חילק בין מנה אותו סתם או בין שנותן לו רשות לעשות שליח שני:

ו) והנה פלפלתי בדבריו לדעת כי ערבים עלי דברי קדשו ועתה הנה כבר הבאתי לעיל מאי דאיתא בש"ע אע"ז סימן ל"ה ס"ו בהג"ה פלוגתת המרדכי והקדוש דהקדוש סובר דבכ"ע א"י לעשות שליח שני והמרדכי עצמו מחלק בין אם מסר לו הקדושין ללא מסר והתוספת רי"ד סוברים ג"כ כדברי המרדכי כמש"ל ועב"י שם סקט"ו שהביא החלוק בין כסף לשטר עיי"ש ולדעה זו הולך ג"כ הח"מ בהלכות גיטין סימן ק"כ ס"ק כ"ג שכתב על דברי המרדו"ש וז"ל ובאמת יראה טעם קלוש לחלק בין קדושין לגרושין בכה"ג ודברי תוספת רי"ד הם נכונים ביותר כו' ומסיים שם דבשליח להולכה בין בקדושי כסף בין בקדושי שמר יש להחמיר ולדון דין מקודשת וכן הב"ח השיג על המרדכי דמחלק בין קדושין לגירושין והקשה דהא ויצאה והיתה כתיב דלכל מילי איתקש קדושין לגרושין וכמו דבגיטין קי"ל דשליח עושה שליח ה"ה קדושין:

ועתה חדשות אני מגיד וטרם תצמחנה אשמיע אתכם כי דברי המרדכי ודעת הקדוש והשגת הב"ח יוצגו לפני כ' מבוארין בפירוש והוא דאיתא בריש פרק שני דקדושין (דמ"א ע"א) שליחות מנ"ל דתנינא ושלח שהוא עושה שליח ושלחה מלמד שהיא עושה שליח ושלח ושלחה שהשליח עושה שליח אשכחן בגירושין כו' מה לגרושין כו' ועיי"ש בתוס' ד"ה מה לגרושין שהקשו מדוע לא משני שכן ישנן בע"כ ויש ליישב קושית התוספת בתירוץ נכון דהנה באמת צריכין אנו להבין סברת הגמרא בריש דבריה דקאמרה מה לגרושין שכן ישנן בע"כ דלהכי מהני שליחות מה שייכות זה לזה אמנם הדבר נכון מאוד דהנה הפ"י הקשה דהא המקשה מנ"ל ע"כ ידע המשנה דהאומר לשלוחו לא יתרום א"כ ידע המקשה דבתרומה יש שליחות רק דפריך מהיכן ילפינן זאת אבל ידע דבתרומה יש שליחות א"כ מאי מקשה בקדושין נילף מתרומה וגרושין עיי"ש וכן הקשו התוס' לקמן אליבא דאמת ל"ל ויצאה והיתה נילף מתרומה וגרושין וי"ל דהנה אנן קי"ל בהלכות גיטין סמ"א דשליח להולכה יכול לעשות שליח שני משום דהגט בידו לא הוי מילי אבל שליח קבלה אין יכול לעשות שליח שני משום דהוי מילי ומילי לא מימסרן לשליח וא"כ ה"ה בתרומה צריך להיות הדין דלא יוכל לעשות שליח משום דהוי מילי ולא דמי לגט שהגט בידה אבל בתרומה אין בידו כלום והוי מילי לכן אין שליח יכול לעשות שליח בתרומה ולפ"ז א"ש כונת הגמרא באופן זה דאין המקשה פריך על השליחות עצמה מנ"ל דזה ידע המקשה מתרומה וגרושין אלא דפריך בעיקר על הדין דשליח עושה שליח מנ"ל ופריך וכ"ת דיליף מגרושין ר"ל כמו בגרושין שליח עושה שליח מטעם שהגט בידו לא הוי מילי א"כ ה"ה בקדושין כיון דכסף או שטר קדושין בידו לא הוי מילי כדעת המרדכי ומשני שאני גרושין דישנן בע"כ והיינו כדעת המרדו"ש בגרושין כיון דישנן בע"כ ע"כ לא הוי מילי משא"כ בקדושין הגם שיש כסף או שטר בידו אעפ"כ הוי מילי משום דשמא לא תאבה האשה ולא הוי גמר המעשה והיינו ממש כדברי המרדו"ש ולכך משני א"ק ויצאה והיתה כו' והיינו כקושית הב"ח על המרדו"ש כיון דמקיש הויה ליציאה לגמרי מקשינן וכמו בגרושין שליח עושה שליח ה"ה בקדושין והיא ראיה נפלאת לדברי המרדכי ומעתה מיושבת שפיר קושית התוס' דבאמת מעולם לא הקשה המקשה על עיקר השליחות דזה ידע מתרומה וגרושין רק עיקר קושיתו הוא על הדין דשליח עושה שליח אי מהני בקדושין וזה לא נוכל ללמוד מתרומה משום דהא גם בתרומה אין שליח עושה שליח כדאמרן והבן וא"ש קושיתם אמאי לא משני מה לגרושין שכן ישנן בע"כ ולמה קאמר מה לגרושין שכן ישנן חול אבל לפמ"ש א"ש מאוד דהא דפריך מנ"ל גבי תרומה עצמה אין כונתו כמו בקדושין אלא דהתם פריך על עיקר השליחות דבה באמת אין שליח עושה שליח בתרומה אע"כ אגוף השליחות קאי התם וע"כ לא שייך לתרץ מה לגרושין כו' דמה ענין זל"ז ע"כ משני התרצן תירוץ אחר מה לגרושין שכן ישנן חול ומיושב בזה גם קושית התוספת שהקשו דל"ל ויצאה והיתה נילף מתרומה וגרושין אשר ע"כ נראה כמ"ש דההיקש ויצאה והיתה איצטריך למילף דשאני מתרומה דכאן שליח עושה שליח דלא כבתרומה:

ז) אמנם לתרץ דעת המרדכי דלכך בקדושין הוי מילי דאינן בעל כרחן ולכאורה איני מבין טעמו דכי מפני שצריך גם הסכמתה להוי מילי ואמרתי בבאור ענין הלז דהנה שליחות קדושין דומה ממש לשאר כל הקנינים וכמו דבכל הקנינים קי"ל דבעינן בכל דבר הנקנה שיהא דעת המקנה סומכת עליו שיקנה לו אותו דבר ואז נקנה לו אותו דבר א"כ ה"ה בשליחות אף דהשליח סבר וקבל והמשלח כתב לו שתהא ידו כידו ופיו כפיו מ"מ צריך שתהא סמכה דעתו דעת המשלח שבודאי יגמור השליח ענין השליחות ואז נקנה לו השליח והוי ידו כידו אבל כ"ז שאין בהקנין דבר שיוכל להיות סמכה דעתי' דמקנה כלומר המשלח בעת השליחות שבודאי יגמור השליח השליחות כגון הכא דשמא לא תאבה האשה א"כ לא נקנה לו השליח להיות כמותו ממש וראיה לדברי דגם בשליחות קדושין בעינן סמיכת דעת המשלח מהא דאמרינן בפרק האומר בריש פירקין דפריך הש"ס מ"ש הכא דקתני האומר לחברו ומ"ש התם דקתני האומר לשלוחו כו' וקאמר התם האי משלח סבר לא טרח האי שליח לקדשה לו במקום אחר ולא סמכה דעתיה לשויה שליח במק"א. הרי מבואר דגם בשליחות קדושין בעינן דעת המשלח ולפי"ז בגט כיון דהוא בע"כ א"כ תיכף בשעה שעשאו שליח תיכף סמכה דעתיה דהא ביד השליח לבד לעשותו ולא תלוי בשום אינש דעלמא וחזקה שליח עושה שליחותיה וסמכה דעת המשלח שיוגמר הגט אבל בקדושין א"ז תלוי בדעת השליח לבד ולא סמכה דעתיה וזה כונת הש"ס דפריך מה לגרושין שכן ישנן בע"כ ור"ל ושפיר סמכה דעת המשלח שיוגמר הענין והוי השליח כמותו משא"כ בקדושין ואף דהש"ס משני ההיקש דויצאה והיתה דאף בשליח הקדושין הוי כמותו היינו דהוי שליח על מנת דהיינו שאומר לו שאם תתרצה האשה לקבל ממנו אז בשעת נתינתו מידו לידה חזינן שנגמר שליחותו והקדושין בשעה חדא אבל כ"ז שלא נתרצית לא סמ"ד ודומה לשאר שליחות על מנת דכ"ז שלא נתקיים התנאי לא חל השליחות הלכך שוב הוי מילי ואין שליח עושה שליח אחר בזה. ובזה ג"כ א"ש גם קושית התוס' הנ"ל למה לא תירצו בש"ס גבי תרומה מה לגרושין שבן ישנן בע"כ ולפמ"ש א"ש מאוד דשם עיקר טעמו דמועיל בע"כ היינו משום דסמ"ד וא"כ גם בתרומה נהי דליתה בע"כ מ"מ כיון שבשעה שעושה שליח ידע שכבר נגמר הענין דחזקה שע"ש הוי שפיר סמ"ד ולכך הוכרח לתרץ דשם ישנן חול ומעתה מבוארין דברי המרדו"ש דלכך הוי מילי משום דאין ידוע להמשלח אם יוגמר הענין ובשליחות בעינן דעת משלח והבן:

והנה יש ליישב בזה קושית הישועות יעקב בסימן ל"ה סק"ח שהקשה דלפי טעם המרדו"ש דלכן בקדושין אין שעו"ש אחר משום דבעינן דעתה ועדיין לא נגמר המעשה ולכן הוי מילי א"כ ודאי לפי"ז אף בעושה בפירוש שליח שיוכל לעשות שליח אחר לא מהני אף בגרושין דהא בעינן דעתו ושמא לא יתרצה השליח השני והוי מילי ולא להני והיא באמת קושיא עצומה ודקא מתרץ שם הוא דוחק למעיין עיי"ש שדחק הרבה אך לפמ"ש א"ש ומעיקרא לית כאן קושיא דהכא בקדושין הטעם משום לא סמ"ד וכי שייך לא סמ"ד היינו בגוף הענין אם יוכל להעשות אם לא כגון אם תאבה האשה וכדומה אבל בענין הסבוב לידה תיתי מהי תיתי ע"י השליח או ע"י אחר הוא סמיך דעתיה דחזקה שליח עושה שליחותיה ובגוף הענין אין שום עכוב דהא אין תלוי בדעת אחרים דהא ישנו לגט אף בע"כ והבן ותו לא מידי ובחדושי הארכתי בזה דברים:

תוכן העניינים

שערי בנימין

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה