אור ברסלב
שערי בנימין סימן לח

שערי בנימין· רבי אברהם בנימין קלוגר

סימן לח

סימן לז

להנ"ל. מה שהקשית על הש"ס דב"ק (דף ס"ו) איתבי' רבא לר"נ גזל חמץ ועבר עליו הפסח אומר לו הרי שלך לפניך והאי כיון דמטא זמן איסורא ודאי מייאש וכו' והקשית לפ"ד הנו"ב מה"ק סי' כ' שהעלה דבגזל חמץ ועבר עליו הפסח דמותר החמץ לאחה"פ להנגזל ובפרט לפ"ד השטה מקובצת בב"ק דגזל חמץ ועבר עליו הפסח שניהם אין עוברין בב"י לא הגזלן ולא הנגזל וא"כ כיון דלהנגזל מותר החמץ באכילה ובהנאה א"כ אמאי אמרינן כיון דמטא זמן איסורא ודאי מייאש מדוע יהי' מייאש א"ע כיון דלאחה"פ יהי' מותר לו באכילה ובהנאה כן תו"ד והארכת בזה בדברים ישרים אך כמדומה לי שכבר הרגיש בזה באיזה ספר או הרגשתי בעצמי באיזה מקום בחידושי ושכחתי מקומה, ומה שנ"ל כעת ליישב בשני אופנים אופן אחד ע"ד החידוד והיינו לפמ"ש המר"מ מינץ החדש בטעמא דהא מלתא דהנגזל אינו עובר בב"י ומותר להנגזל אחה"פ היינו משום דהתוס' בסוגיין בד"ה כיון דבאיסורא כתבו דיאוש אינו מטעם הפקר עיי"ש וכתב הפ"י הטעם משום דקיי"ל גזל ולא נתייאשו הבעלים שניהם אין יכולים להקדישו זה לפי שאינו שלו וזה לפי שאינו ברשותו והפקר דמי להקדש כמו שאיתא בב"ק וא"כ כמו שא"י להקדיש א"י הנגזל להפקיר דבר שהוא אינו ברשותו רק ברשות הגזלן ומש"ה לא נוכל לומר דיאוש מטעם הפקר ויקנה הגזלן מטעם הפקר ז"א דיאוש כזה לא מועיל כיון דאינו ברשותו ע"כ מוכרחים לומר דיאוש אינו מטעם הפקר ומעתה כ"ז אם הגזלן רוצה להחזיק ולקנות שוב אינו מועיל יאוש מטעם הפקר אבל כאן דאמרינן זה מתייאש וזה אינו רוצה לקנות וא"כ כיון דאינו רוצה לקנות ובדעתו להחזיר להנגזל לכן שפיר מועיל היאוש מטעם הפקר והוי הפקר גמור כמו שאיתא בתוס' בקדושין (רי"ד) פ' האיש מקדש דהיכא דהנגזל אינו רוצה לקנות לא שייך לומר גזל ולא נתייאשו הבעלים שניהם אינם יכולים להקדישו עיי"ש וא"כ ה"ה כה"ג דאין הגזלן רוצה לקנותו ואדרבא רוצה להחזיר לו א"כ קאי שפיר ברשות הנגזל א"כ שפיר יכול להקדיש ולהפקיר לכן מותר החמץ להנגזל אחה"פ כיון דמטא זמן איסורא ודאי מייאש והיינו מטעם שהוא הפקר גמור וזה אינו רוצה לקנות א"כ קאי שפיר ברשות הנגזל. היוצא לנו מזה דלכן מותר החמץ להנגזל אחה"פ מטעם דמייאש מיני' והוי הפקר לכן מותר ומעתה מיושב קושייתך מדוע מייאש מיני' הלא החמץ יהי' מותר לו אחה"פ ז"א דכל ההיתר מה שמותר לו הוא מטעם היאוש והוי כהפקר אבל בלא היאוש לא הי' מותר כלל להנגזל אחר הפסח ודוק. ובזה יש להמתיק דברי הנו"ב מ"ש שם באותה תשובה וז"ל ואין אני מדבר עתה בגוף הדין לענין בל יראה אם גם הנגזל עובר בב"י או לא כי יכול להיות שהנגזל ביטל חמצו בכל מקום שהוא ולבערו לא הי' יכול כי הוא אצל הגזלן וכו' עכ"ל ולכאורה קשה מאוד האיך אפשר להנגזל לבטלו כיון דביטול הוא מטעם הפקר כמ"ש הר"ן וא"כ הלא אמרינן גזל ולא נתייאשו הבעלים שניהם א"י להקדיש זה לפי שאינו שלו וזה לפי שאינו ברשותו וה"ה הפקר דדמי להקדש כמ"ש הפ"י הנ"ל וא"כ האיך יועיל ביטול של הנגזל אך לפי דברינו לעיל א"ש כיון דבאמת מועיל ביטול ההפקר כיון דזה אינו רוצה לקנות שוב הוי כמו שהחמץ ברשותו של הנגזל כיון דבדעתו לחזור לו ודוק:

עוד נ"ל ליישב קושייתך והוא העיקר דבאמת קשה לפ"ד הנו"ב שחידש דהחמץ מותר לאחה"פ להנגזל באכילה ובהנאה אליבא דר"ש דקיי"ל דחמץ לאחה"פ מותר בהנאה רק קנסא קניס משום דעבר אב"י וא"כ כיון דהנגזל לא עבר בב"י לכן מותר לדידי' באכילה ובהנאה וא"כ שכן הוא קשה להבין לשון דמתניתין גזל חמץ ועבר עליו הפסח אומר לו הש"ל וקשה הרי שלך לפניך לא שייך רק שנפסד ממדרגתו הראשונה ונאסר ע"י שגזלו ואעפ"כ יכול הגזלן לפטור א"ע בזה שייך לומר רבותא דפוטר א"ע ולומר לו הרי שלך לפניך הרי השבה מעליא הוא מקיים כשמחזיר לאחה"פ ליד הנגזל שיהי' מותר באכילה ובהנאה ומאי לשון הרי שלך לפניך ומה רבותא בזה וצ"ל דהמשנה קאי אליבא דר"י שסובר דחמץ לאחה"פ אסור בהנאה לא מטעם קנס א"כ אסור החמץ להנגזל אחה"פ והגזלן פוטר א"ע בהשבה רק בטענה דהרי שלך לפניך מטעם דהוי היזק שאינו ניכר וכיון שכן דהמשנה קאי אליבא דר"י א"כ מיושב קושייתך ושפיר מקשה על המשנה דכי מטא זמן איסורא ודאי מייאש וא"ל ומאי מייאש הא יהי' לו מותר באכילה ובהנאה ז"א כיון דהמשנה קאי אליבא דר"י ולדידי' החמץ אסור באכילה ובהנאה ושפיר מייאש ודו"ק:

ומה שהבאת קושיא בשם ח"א דלמה אמרינן בפסחים ל"א האוכל תרומת חמץ בפסח בשוגג משלם קרן וחומש ואשם ומסקינן שם בגמ' היינו אי אמרינן לפי מדה משלם והקשה בספר הנ"ל הלא הרז"ה כתב בפסחים דבאכילה ג"כ מ"ע דתשביתו כמו בשרפה דבאכילה ג"כ משביתו וא"כ מה הפסידו וא"כ אמאי חייב לשלם כיון שהכל מצווין לבערו הנה ז"א דמ"ע דתשביתו לא שייך רק בע"פ ובפסח עצמו לא שייך כלל עוד מ"ע דתשביתו כמו שנראה מדברי הרמב"ם בכמה מקומות ועיין בפתיחה לה"פ ובסה"ח ובנו"ב מהדורא קמא חאו"ח סי' כ' וא"כ כיון דבמשנה נאמר האוכל תרומת חמץ בפסח דמשמע דבמועד גופא א"כ ליכא משום עשה דתשביתו והא דאמר בב"ק (דצ"ח ע"ב) דא"ר גזל חמץ לפני הפסח ובא אחר ושרפו במועד פטור דהכל מצווין עליו לבערו כתב שם רש"י ז"ל וז"ל וישרפו במועד בזמן ביעורו בשש שעות עכ"ל היינו ערב פסח אז יש עליו חיוב השבתה והכל מצווין עליו לבערו אמנם אם חל מ"ע דתשביתו גם בפסח עדיין צריך אצלי תלמוד:

תוכן העניינים

שערי בנימין

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה