אור ברסלב
שערי בנימין סימן כד

שערי בנימין· רבי אברהם בנימין קלוגר

סימן כד

סימן כג

שלום וברכה ליפי עינים וטוב רואי בהלכה הוא כבוד ידי"נ הרב החריף ובקי הנגיד וכו' כש"ת מו"ה פנחס שפירא בק' פאלטישאן: נועם מכתבו ביום ג' העבר נכון קבלתי ואם כי אין עסקי כעת בענינים כאלו עכ"ז אמרתי להשיב לכת"ר יען כי כבר הי' לו פ"פ בהלכה לפני רבינו שבגולה מר אבא הגאון רשכבה"ג ז"ל לכן חביבין עלי שמעתתא דמעכת"ה ולו הנני נותן משפט הבכורה אך בקצרה כפי נושא הענין. תוכן דברי כ"ת ליישב דברי הטור מהשגת מרן הב"י ביו"ד סי' נ"ז במה שכתב הטור ונראה שיש תקנה לודאי דרוסה ע"י דנכבשינהו דניידי וכו' והקשה הב"י הא הטור בסי' ק"ו פוסק כר"י דלא אמרינן כל דפריש רק היכא דניכר האיסור אבל היכא דלא ניכר האיסור לא אמרינן כל דפריש וכו' מטעם שמא יקח מן הקבוע וכתב מעכת"ה ליישב כ"ז ותוכן דבריו שכוונת הטור רק להשיג על הסמ"ג שסובר כשיטת ר"ת דס"ד שנתערבה הוי ס"ס א"כ קשה ג"כ מכל הזבחים דהוי ג"כ ס"ס לפי הגמ' בתמורה (דט"ז) דאר"נ אחת הוא והעמידן על חמש ובע"כ צריך לחלק בין חולין לקדשים דבקדשים שמא יבואו י' כהנים בב"א משא"כ בחולין א"כ קשה הו"ל להסמ"ג להתיר אפי' בודאי דרוסה בנתערבה מטעם דנכבשינהו דניידי וכו' כתו"ד. ואם כי דבר חכמה אמר מ"מ אין דבריו מכוונים מלבד שגם בזה אינו מיושב לשון הטור במה שכתב ונראה שיש תקנה אפי' לודאי דרוסה וכו' דבריו אלו מורים בבירור שאינו משיג על הסמ"ג כ"א דינא קמ"ל דאי כוונתו להשיג על הסמ"ג הכי הול"ל וקשה לפי דבריו וכו' אך מלבד זה היסוד אשר עליו בנה הוא יסוד רעוע במח"כ כי מה שהקשה לשטת ר"ת מהא דכל הזבחים שנתערבו בחטאות המתות והלא אמרינן בתמורה (דט"ז) ר"נ אומר אחד נתנה להן והעמידם על חמש וא"כ נאסרו רק מספק וכיון שנתערבו הוי ס"ס כמו ס"ד שנתערבה וא"כ לשיטת ר"ת הו"ל למישרי מטעם ס"ס וע"ז סובב הולך כל קוטב פלפולו. דבר זה אינו דמה שנעלם מחז"ל האיך הי' הלמ"מ ונשתכחו בימי אבלו של משה דבר זה לא נחשב לספק כיון דהוי כמו ספק חסרון ידיעה כמ"ש כל הפוסקים ועיין בפר"ח יו"ד מה שהביא בשם תשובת מ"ב בכל דבר דהאידנא לא סמכינן אבדיקה דילן לא מקרי ספק חסרון ידיעה ועושין מזה ספק וס"ס וכו' אבל בעינן השערות איסורין וכיוצא בזה הדבר ברור דאף האידנא מקרי חסרון ידיעה ועושין מזה ספק וס"ס עיי"ש ולדברי מעכ"ת כל הלכות שנשתכחו בימי אבלו של משה והחמירו חז"ל אם יארע ספק הוי ס"ס וזה א"א להאמר כלל:

והנה זה לי ימים רבים אמרתי ליישב דעת ר"ת מה שחידש דס"ד שנתערבה מותר התערובות ע"י דנכבשינהו דניידי וכל דפריש מרובא פריש והקשו עליו בתוס' נגזור פריש שמא יקח מן הקבוע ומה שתרצו לחלק בין חולין לקדשים הוא דוחק כמובן. ואמרתי דהנה דעת רוב הפוסקים דלא הוי ודאי דרוסה אלא בניכר הדרוסה מבחוץ אבל בראינו שדרסה ואין הדרוסה ניכר מבחוץ הוי רק ס"ד ועיין בס' שערי דעה ביו"ד סי' נ"ז שהאריך לברר שיטות הללו ע"נ וא"כ נוכל לייחס גם לר"ת סברא הזאת. והגה ר"ת בודאי מיירי שראינו שדרסה ואין הדרוסה ניכר מבחוץ דאלת"ה רק דמיירי בניכר הדרוסה מבחוץ א"כ תו אין כאן תערובות כלל א"ו מיירי דאינו ניכר מבחוץ א"כ למה הוצרך ר"ת להתיר בדרוסה שנתערבה מטעם כל דפריש דנכבשינהו דניידי הלא בלא"ה מותר התערובות מטעם ס"ס וצ"ל דדעת ר"ת כדעת הפוסקים הובא בש"ך יו"ד סי' ק"ו דלא סמכינן אס"ס היכא דאיכא לברורי לכן ירעו עד שיסתאבו עיי"ש בש"ך אמנם על רוב סמכינן אף היכא דאיכא לברורי וא"כ משו"ה הוצרך ר"ת להתיר ע"י נכבשינהו דניידי וא"כ ממילא מיושב קו' התוס' דנגזור פריש שמא יקח מן הקבוע דז"א דבדיעבד אף אם יקח מן הקבוע יהי' מותר דהוי ס"ס וא"ש:

ומה שהעיר כ"ת ברמ"א שם סעיף י"ח ובש"ך ס"ק מ"ו ובבאה"ט מ"ש בשם הב"ה דמחמיר גם בעוף דבזמן מועט חיישינן לתקלה יפה העיר ואין בידי ספר ב"ה לעיין בו טעמו ונימוקו ומאוד יפלא בעיני שהחמיר נגד דעת הרמ"א והש"ך וכל הפוסקים שיש חילוק בין זמן מועט לזמן מרובה אמנם כשאני לעצמי עלה בלבי ראי' עצומה ד דבזמן מועט ל"ח לתקלה דהנה הרשב"א מיקל בחשש תקלה ואעפ"כ ברבים הנדרסים סובר הרשב"א דחיישינן לתקלה כמו שהביא הטור כאן בשמו וממנו מוציא מקור דין זה ומהרשב"א גופו יש לו להביא ראי' דדוקא בזמן מרובה חיישינן לתקלה אבל בזמן מועט ל"ח לתקלה והוא דהנה בש"ע סי' ק"ב הובא דעת הרשב"א דביצה ספק טרפה שנתערבה לא הוי דשיל"מ דאין המתיר עתיד לבוא בודאי עיי"ש ואי ס"ל להרשב"א דבזמן מועט חיישינן לתקלה ת"ל דבלא"ה לא הוי דשיל"מ כיון דאסור להשהותו אלא ודאי כדכתיבנא דגם דעת הרשב"א דבזמן מועט ל"ח לתקלה ואין לדחות ולומר כיון דדעת הרשב"א דדוקא ברבים הנדרסים חיישינן לתקלה משא"כ בביצה ספק טרפה שנתערבה אף דהוי הרבה מ"מ האיסור הוי חד וא"כ ל"ח לתקלה ז"א כיון שנתערבה יש על כ"א ספק איסור והוי כמו רבים הנדרסים וצריכין לחוש לתקלה וסברא כזאת מצאתי בפירוש בשו"ת פני יהושע ח"ר חיו"ד סי' ד' וז"ל הא אפשר להאריך דגבי נדון כזה שנותן הבהמה לרועה ליכא למיחש לתקלה דאל"כ תקשה בכל הני דאמרינן בזבחים ובתמורה ירעו עד שיסתאבו ניחוש לתקלה דהם רבים כגון בתערובות בנתערב אחד באלף ואצ"ל גבי קדשים דאיכא תקלה טפי גיזה ועבודה וכו' ויש לדחות דקדשים דא"א בענין אחר דאסור להמיתם וכו' עכ"ל הרי דגם הוא כתב בפירוש בנתערבו הוי כמו רבים הנדרסים מטעם דעל כ"א יש ספק איסור א"כ הראי' נכונה מדכתב הרשב"א הטעם בביצת טרפה דלא הוי דשיל"מ מטעם דאין המתיר עתיד לבא בודאי ולא כתב בלא"ה דאסור להשהותו מוכח דבזמן מועט ל"ח לתקלה (ויש לדחות דכאן רק הביצה נתערבה):

אמנם לפלא כי נעלם מאת הגאון בעל ח"ש פנ"י סוגיא מפורשת במס' יומא (דס"ה) דשם איתא פר ושעיר שאבדו והפריש אחרים תחתיהם כולן ימותו ר"א ור"ש אומרים ירעו עד שיסתאבו וכו' אמר רבא שמ"ד ימותו הטעם גזרה משום תקלה וכו' ופריך תקלה דמאי אי תקלה דהקרבה אפי' כל רעיות נמי אי דגיזה ועבודה אפי' כל רעיות נמי ומשני לעולם תקלה דהקרבה והנך דלאו בני הקרבה נינהו לא טרוד בהו הך דבת הקרבה הוא טרוד וכו' וזה פלא וצע"ג. ועכ"פ מדברי הגמ' הנ"ל למדתי תירוץ נכון על קו' הכו"פ שהקשה על הא דמוקי בר"פ תערובות לר"ל דמיירי שנתערבה בנפילה והוי ספק טרפה והקשה הכו"פ למה אמרו ירעו עד שיסתאבו הא יש תקנה לספק טרפה להשהותו יב"ח ולפי הגמ' הנ"ל א"ש מאוד אם נתיר אחר יב"ח להקרבה א"כ הואיל ובת הקרבה הוא תו איכא למיחש לתקלה ודוק היטב. דברי ידידו וכו':

תוכן העניינים

שערי בנימין

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה