שערי בנימין· רבי אברהם בנימין קלוגר
סימן יג
עוד בענין הנ"ל:
ב"ה יום ה' כ"ט תשרי תרכ"ט לסדר והקימותי את בריתי אתכם:
ברית שלומי לא תופר מאת אהובי ידיד לבי הרב החריף ושנון זית רענן כלי חמדה לתורה ולתעודה ולכל מדה חמודה שלשלת היוחסין נגיד ורב תבונות כש"ת מו"ה ישראל שלמה הלוי איש הורוויטץ מפה"ק:
בחוה"מ העבר מסר לי בנך העלם ילד שעשועים צבי הירש יחי' מכתבך היקר אלי בדברים נעימים ויקרים אשר חדשת בסוגי' דמצוה הבאה בעבירה. שש אנכי על אמרתיך בכפלים מלבד כי על עצמיות דבריך אשר נאמרים בדעת ובבינה יתירה הנני עלז ושמח עוד הגדלת ששוני שבעתיים בראותי כי הנך מקיים דברי חז"ל באמת טוב תורה עם ד"א לא כשאר צעירי הימים בזמנינו אלה אשר אך יתנו כתובה לנשותיהם ועוד לא דרכה כף רגלם על סף בית מסחר כבר יתנו גט כריתות לתורה לא כן אתה ברוך ד' אם כי בידך האחת עובד עבודת מסחרך עם כל זה ידך השנית אוחזת תלמוד בבלי ומדרשים ואגדתא לדלות מהם פנינים ואבני סגולה פעם בהלכה פעם באגדה המושכין לבו של אדם מה טוב חלקך אהובי ומה נעים גורלך יקירי:
עתה אבא לפלפל בדבריך היקרים והמסולאים פעם כבונה ופעם כסותר כי באלה חפצת יקירי אם אמנם כי לא באלה חפצי לפלפל בסוגי' דמה"ב אשר ענפי' ושרשי' יסתבכון למעלה ראש אם יחי' איש מאה ויעמול בסוגיא הנ"ל קשה עליו לחדש דבר אשר לא נמצא בספרי הראשונים ואחרונים ז"ל אך למען כבודך ולמען למודך כי רב הוא פניתי א"ע מכל עמלי לעיין בדבריך:
פתח דבריך יאירו לתרץ קושיות החכם מקראקא אשר הקשה אותי לפי דעת בעה"מ בריש לולב הגזול דסובר דלא אמרינן מה"ב אף בדאורייתא והביא שם דגם ר"א ורבנן סברו דמה"ב כשר א"כ קשה מה הקשה הגמ' בברכות (דף מ"ז) על ר"א והא מה"ב הוא הלא ר"א ל"ל מה"ב כלל וכתבת לתרץ בדברים נעימים דהנה הרשב"א בסוכה (דף ט') הביא דעת התוס' דכי אמרינן מה"ב פסול ה"מ בדבר שבא לרצות כגון קרבן ולולב אבל בדבר שאינו בא לרצות לא אמרינן מה"ב והרשב"א דחה סברתם והעלה דמאן דס"ל מה"ב פסול בכל מקום פסול אף שאינו בא לרצות וע"ז יצאת לידון בדבר החדש. הן אמת דמאן דס"ל מה"ב ס"ל בכל מקום מה"ב אף במקום שאינו בא לרצות אבל מאן דלא ס"ל מה"ב יש לחלק דדוקא בדבר שלא בא לרצות הוא דס"ל מה"ב כשר אבל בדבר שבא לרצות כגון קרבן ולולב יודה גם הוא דמה"ב פסול דסברא הוא כיון שבא לרצות אינו מרצה ע"י עבירה וא"כ מיושב קושיות השואל על בעה"מ דנהי דר"א לית לי' מה"ב מ"מ כיון דתפלה כנגד תמידין תקנו וא"כ תפלה הוי כקרבן כנודע והיכי דבא לרצות כגון קרבן ולולב גם ר"א מודה דאמרינן מה"ב. כן תוכן דבריך הנאמרים בטוב טעם ודעת. הנה יקירי סברתך נכונה אך מה אעשה כי גמרא מפורשת עומדת כמו נד נגדך ולפי דבריך אף למאן דלא ס"ל מה"ב מ"מ בדבר שבא לרצות יודה גם הוא דאמרינן מה"ב. והנה אמרינן בגיטין (דף נ"ה) ור' יהודא אמר דבר תורה חטאת הגזולה בין נודעה ובין לא נודעה מכפרת מ"ט יאוש כדי קנה ומ"ט אמרו נודעה אינה מכפרת שלא יאמרו מזבח אוכל נזילות וכתבו שם התוס' ד"ה מ"ט דר' יהודא נמי ס"ל יאוש גרידא לא קני אלא יאוש ושנוי השם ואי תקשה אמאי לא מפסיל מטעם מה"ב ר' יהודה ל"ל מה"ב. עד כאן לשון התוס'. הרי בפירוש למאן דלא ס"ל מה"ב אף דחטאת דקרבן הוא ובא לרצות ג"כ לא ס"ל מה"ב הרי הוא בפירוש נגד דעתך וסברתך (ועיין בטעם המלך הל' שופר שכתב שדברי התוס' הללו הי' בהעלם מאת רבינו השאגת ארי') ולקמן נדבר מזה מה שיש עוד בזה לסתור דבריך ונבא כעת ליתר דבריך:
שוב כתבת וסתרת בעצמך את סברתך באמרך הלא הבעה"מ למד מסוכה אלולב. ולפי דבריך לא דמי זה לזה. סוכה לא בא לרצות ולולב בא לרצות. ע"כ יצאת לחדש עוד דבר חדש. עפ"י מה דאמרינן בתמורה (דף כ') תמורת אשם יקרב. ואמרינן שם אמר ר' נחמן וכו' מחלוקת לאחר כפרה אבל לפני כפרה ד"ה הוא עצמו יקרב אשם אמר רבא שתי תשובות בדבר חדא דאין אדם מתכפר בדבר הבא בעבירה וכו'. עכ"ל הגמרא. וא"כ אף אם נאמר דלמאן דס"ל דלא אמרינן מה"ב אף בדבר הבא לרצות ג"כ לא אמרינן מה"ב מ"מ בדבר הבא לכפר מודה דאמרינן מה"ב מטעם שאין אדם מתכפר בדבר עבירה וא"כ כיון דתפלה כנגד תמידין תקנו ובתמידין אמרינן במדרש דתמיד של שחר הי' מכפר על עבירות של לילה ותמיד של בין הערבים על עבירות של יום. א"כ הוי תפלה דבר הבא לכפר א"כ אף ר"א דלא ס"ל מה"ב מ"מ בדבר הבא לכפר מודה דמה"ב פסול. ומיושב בזה קושיות השואל על בעה"מ. ע"כ תוכן דבריך היקרים. וטרם אשיב על דבריך אמתיק בתחלה את הסברא שלך שלא יהא מוקשה כ"כ כי לכאורה קשה עליך האיך הבאת ראי' דאף למאן דלא ס"ל מה"ב מ"מ בדבר הבא לכפר ס"ל מה"ב. והראי' מגמרא דתמורה דאמר רבא אין אדם מתכפר בדבר הבא בעבירה כנ"ל מה ראי' היא? מי הגיד לך דרבא אמר הסברא הזאת אף למ"ד דלא אמרינן מה"ב דלמא אמר רבא הסברא הזאת אליבא דידן דקיי"ל מה"ב פסול שפיר הקשה וכי אדם מתכפר בעבירה הלא הוא מה"ב אבל אליבא דמ"ד דלא אמרינן מה"ב. גם בכה"ג דבא לכפר ג"כ לא אמרינן מה"ב ודבריך אינן אלא דברי נביאות. אך אנכי אתרץ דבריך באופן הנכון היינו דרבא אזיל בזה לשיטתו דהרי בריש לולב הגזול (דף ל' ע"א) משני רבא לעולם ביו"ט ראשון ולא מבעי' קאמר וכו' הרי דרבא בעצמו ס"ל כשמואל שם דלא אמרינן מה"ב וא"כ קשה אמאי הקשה רבא וכי אדם מתכפר בדבר הבא בעבירה הלא רבא בעצמו לית ליה מה"ב (ואין לומר לחלק כדעת התוס' דדוקא בדרבנן לא סברו מה"ב אבל בדאוריי' כ"ע סברו מה"ב. וא"כ כאן בתמורת אשם דאורייתא הוא שפיר פריך רבא וכי אדם מתכפר וכו' כיון דבדאורייתא אית לי' מה"ב זה אינו דהשתא אליבא דבעה"מ קאמינן ובעה"מ סובר דמאן דל"ל מה"ב אף בדאורייתא ולא ס"ל לחלק כדעת התוס'. וא"כ הדרא קושי' לדוכתא אמאי הקשה רבא וכי אדם מתכפר וכו' הלא רבא לא ס"ל מה"ב אף בדאורייתא) אלא ודאי מוכרח כסברתך דאף מאן דלא ס"ל מה"ב אף בדאורייתא מ"מ בדבר הבא לכפר מודה דמה"ב פסול ושפיר הקשה רבא, את זה אמרתי להמתיק סברתך ודו"ק כי הוא נכון לכאורה ויש ראי' גדולה אף למאן דלא ס"ל מה"ב אף בדאורייתא מ"מ בדבר הבא לכפר מודה דמה"ב פסול:
אמנם השתא דאתית להכי מזה עצמו מוכח דלא כסברתך ונחזור לקמייתא דלעולם דלמאן דל"ל מה"ב גם בדבר שהוא בא לכפרה ג"כ לא אמרינן מה"ב ואי תקשה הלא רבא בעצמו לא ס"ל מה"ב ואעפ"כ הקשה וכי אדם מתכפר בדבר שבא בעבירה ש"מ שיש לחלק כנ"ל זה אינו דבאמת אליבא דרבא בעצמו שס"ל דלא אמרינן מה"ב גם בכה"ג שבא לכפר ג"כ לא אמרינן מה"ב רק רבא הקשה שם הקושי' וכי אדם מתכפר וכו' לר' נחמן ועיין ביבין שמועה בכללי הש"ס שהביא בשם רש"י בגיטין (דף ל"א) שסתם ר"נ הוא ר"נ בר יצחק והוא אזיל לשיטתו שם בסוכה (דף למ"ד) מתיב ר"נ בר יצחק לולב הגזול וכו' אלא לאו ביו"ט שני וקתני גזול פסול ע"כ הרי בפירוש דס"ל לר"נ בר יצחק שמצוה ה"ב פסול ע"כ שפיר הקשה רבא לר"נ לשיטתו אמאי תמורת אשם יקרב וכי אדם מתכפר בדבר עבירה הלא ר"נ ס"ל מה"ב פסול אבל רבא בעצמו דמשני שם לר"נ בר יצחק בסוכה ומוכה דס"ל דלא אמרינן מה"ב א"כ באמת אף בדבר הבא לכפרה ג"כ לא אמרינן מה"ב ודו"ק כי בכון הוא כפתור ופרח:
עוד יש לסתור סברתך מסוגי' דגיטין הנ"ל אשר הבאתי לעיל דר' יהודה ס"ל דחטאת הגזולה בין נודעה ובין לא נודעה מכפרת וכתבו התוס' דר' יהודא ל"ל מה"ב הרי בפירוש דגם בחטאת הבא לכפרה ג"כ לא אמרינן מה"ב:
ועוד יש ראי' משם דאין לחלק כלל בין היכי דבא לכפרה ובין היכי דאינו בא לכפרה לא אמרינן מה"ב. דהנה שם בגמ' גיטין פרכינן בשלמא לעולא היינו דקתני חטאת אלא לר' יהודה מאי אירי' חטאת אפי' עולה נמי עכ"ל הגמרא. וכבר כתבתי דעת התוס' דר' יהודא ל"ל מה"ב והשתא לפי דעתך דבדבר הבא לכפרה יש סברא יותר לומר מה"ב מאי פריך הגמרא ולמה לא משני דאי הי' נקט עולה ה"א דוקא בעולה הוא דס"ל לר' יהודא דמה"ב כשר כיון דעולה לא בא לכפרה כמו שכתבת במכתבך אבל בחטאת כיון דבא לכפרה ה"א דאמרינן מה"ב לכן נקט ר' יהודא חטאת לומר דאפילו בכה"ג לא ס"ל מה"ב ע"כ שפיר לא נקט גם עולה כיון דכ"ש הוא מה חטאת דבא לכפרה לא ס"ל לר' יהודא מה"ב מכ"ש עולה דלא בא לכפרה בודאי לא ס"ל מה"ב ומדלא משני הגמ' כך ש"מ דאין לחלק אלא למאן דאית לי' מה"ב ס"ל בכל מקום אף דלא בא לרצות ולכפר ג"כ אמרינן מה"ב כדעת הרשב"א ולמאן דלית לי' מה"ב ס"ל בכ"מ לא אמרינן מה"ב אף בדבר הבא לרצות ולכפר ודו"ק. ומה מאד יומתק בדברי אלה דברי רבינו הגדול הרמב"ם בה' איסורי מזבח פ"ה הלכה זיי"ן שכתב וז"ל הגונב או הגוזל והקריב קרבן פסול והקב"ה שונאו שנא' שונא גזל בעולה ואצ"ל שאינו מתקבל ואם נתיאשו הבעלים הקרבן כשר ואפי' הי' חטאת וכו' עכ"ל הרמב"ם והיינו דפסק כר"י עיי"ש בכסף משנה והקשה הראב"ד שם למ"ש הרמב"ם ואפי' הי' חטאת בזה"ל. אמר אברהם אין כאן אפילו עכ"ל וביאר הכ"מ שם כוונתו משום דמשמע לי' דהאי ואפי' חטאת קאי אסוף דבריו שאמר והקרבן כשר וע"ז אמר הרמב"ם ואפי' חטאת ג"כ כשר לכן הקשה הראב"ד מאי אפי' הלא חטאת ראוי יותר להכשיר שאין ממנה למזבח אלא חלב ודם לאפוקי עולה שכולה כליל ומתרץ הכ"מ שדברי הרמב"ם אפי' חטאת קאי אריש דבריו אמ"ש הגונב או הגוזל והקריב קרבן פסול ע"ז אמר הרמב"ם אפי' חטאת ג"כ פסול עכ"ל הכ"מ וזה דוחק כי משמעות לשון הרמב"ם משמע שקאי אסוף דבריו אמאי דסליק מיני' אך לפי דברינו הנ"ל דברי הרמב"ם מזוקקין שבעתים דבאמת קאי אסוף דבריו כמו שפי' הראב"ד והיינו כיון שפסק רבינו הרמב"ם כר' יהודא כמ"ש הכ"מ ור' יהודא לא ס"ל מה"ב וא"כ היינו שכתב הרמב"ם ואם נתיאשו הבעלים הקרבן כשר ואפי' הי' חטאת רצונו לומר לא מבעי עולה דלא בא לכפרה ודאי כשר ולית כאן משום מה"ב אלא אפי' חטאת דבא לכפרה וה"א דפסול מטעם מה"ב קמ"ל דגם בכה"ג ג"כ כשר כמ"ש למעלה ועיין בכ"מ שם ודו"ק:
ובזה הדרך הי' מקום אתי ליישב קושיא חמורה מה שהקשה אותה הגאון המובהק מו"ה אלכסנדר סענדר מרגליות ז"ל בכתבי ידו הקדושה אשר המה ת"י הרב הגדול מו"ה צבי הירש הורוויטץ נ"י על דברת הרמב"ם התמוה מאד שדבריו סותרים מני' ובי' שכאן פ"ה בהלכה ז' פסק כר' יהודא דלכן חטאת הגזולה אינה מכפרת מטעם עם שלא יאמרו מזבח אוכל גזילות ולא משום טעמא דמה"ב משמע דהרמב"ם פוסק כמאן דלא ס"ל מה"ב אף בדאורייתא כיון דקרבנות דאורייתא הוא, ואח"כ שם בהלכה טי"ת כתב וז"ל אין מביאין מנחות ונסכים לא מן הטבל וכו' מפני שהוא מה"ב ע"כ. הרי משמע דפסק כמ"ד דאמרינן מה"ב א"כ דבריו סותרין זא"ז אך כעת לא אוכל להאריך יותר כי אתה בעצמך ראית גודל טרדותי להשיב לשואלי דבר העוטרים אותי מכל צד לכן אקצר ועוד חזון וכו' ותן לחכם וכו':
ומה שרצונך לחדש ולומר. דכי אמרינן מה"ב דוקא במצוה שמחויב בה. דרך משל סוכה לולב וכדומה אבל אם עושה מצוה שאינו מחויב בה רק הוא בעצמו הביא א"ע בעול המצוה כגון שגוזל בהמה מחברו ומנדב אותה למזבח בזה לא אמרינן מה"ב ותקעת בסברא זו מסמרות וישבת בזה קושיות התוס' ריש לולב הגזול שהקשו מאי פריך הגמ' בב"ק קרבנו ולא הגזול ואלו אחר יאוש אמאי הא קניא ביאוש דלמא מיירי לאחר יאוש והא דפסול הוא משום מה"ב. ולפי דבריך ניחא דהפסוק קרבנו אשר דרשינן ולא הגזול פירש"י בחומש דפרשה זו בקרבן נדבה מיירי ובקרבן נדבה כ"ע מודים דמה"ב כשר ושפיר פריך הגמרא אי לאחר יאוש אמאי ע"כ דבריך:
והנה מה שבעיניך פשוט הסברא הזאת דבמצוה שאינו מחויב בה רק הוא עצמו מתנדב לעשות המצוה ועשה את המצוה ע"י עבירה כשר ולא אמרינן מה"ב. לדידי איפכא מסתברא דאדרבא דמצוה שעשה מרצונו בלי חיוב בודאי פסול מטעם מה"ב וטעמי ונימוקי עמי כאשר אגיד לך:
דע כי הרמב"ן במלחמות ריש לולב הגזול והר"ן שם סברו דיותר יש לפסול מה"ב בדרבנן ממצוה הבאה בעבירה דאורייתא היפוך סברת התוס' שם וטעמם כתבו שם וזה לשונם. אבל הגזול שהוא משום מצוה ה"ב כ"ש בשני שאני פוסלו לפי שנטילתו אינה מצוה של תורה והוא מזכיר עון להתפש עכ"ל הרמב"ן במלחמות והר"ן שם וכוונתם סברתם ביאר יפה מרן אבי הגאון מאור הגולה נ"י בספר החיים ה' לולב. דבשלמא אם הוא צריך לעשות מצוה דאורייתא ועושה אותה ע"י עבירה יש לדונו לכף זכות שעשה העבירה שרצונו לקיים מצוה דאורייתא כיון שמחויב לקיים מצוה דאורייתא וא"א בלעדו לכך אין בידו העבירה כ"כ אם מקיים את המצוה ע"י העבירה אבל במצוה דרבנן כיון דמדאורייתא אינו מחויב כלל לעשות המצוה מי ביקש זאת בידו לעשות עבירה דאורייתא לקיים מצוה דרבנן ואם הוא עושה כן אדרבא בזה הגדיל עוד עונו וז"ש הר"ן והרמב"ן לפי שנטילתו אינה מצוה של תורה והוא מזכיר עון להתפש ע"כ דברי קדשו של א"א מו"ר ושפתים ישק. הרי לדעת הרמב"ן והר"ן אפי' בעשה מצוה שהוא מחויב בה מדרבנן כיון שאינו מחויב מדאורייתא יותר יש סברא לפסול משום מה"ב וכנ"ל עאכ"ו וכ"ש בנדון דידן שכתב מעלתך שאינו מחויב בהמצוה כלל רק הוא הביא א"ע לידי חיוב וגזל בהמה להתנדב וכדומה בודאי אמרינן מה"ב דמי ביקש זאת מידו לגזול ע"מ להתנדב אחר שאינו מחויב כלל וק"ו הוא ומה במצוה דרבנן שעכ"פ מחויב בה מדרבנן סברו הר"ן והרמב"ן דפסול מטעם מה"ב ומזכיר עון להתפש כ"ש במצוה שאינו מחויב בה כלל בודאי אמרינן שהוא מזכיר עון להתפש ומה"ב פסול. מעתה נסתר כל הבנין שלך שחדשת בזה:
אמנם מה שמבאר שם כבוד א"א הגאון נ"י. עפ"י שיטת הר"ן והרמב"ן סוגיות הגמרא דריש לולב הגזול והעלה דהא דאמר ר' יוחנן משום רשב"י משום מה"ב היינו דוקא ביו"ט שני דהוא דרבנן הוא דפסול מטעם מה"ב שהרי תירוץ ר"י משום רשב"י קאי על הקושי' שהקשה שם המקשן דפריך אלא ביו"ט שני אמאי וע"ז תי' ר"י משום רשב"י משום מה"ב. והיינו דוקא ביו"ט שני משום דהוי דרבנן אבל בדאורייתא לא אמרינן מה"ב כסברת הר"ן והרמב"ן הנ"ל ומיישב בזה קושיות התוס' שהבאת על הא דאמרינן בב"ק קרבנו ולא הגזול. ופריך הגמ' אי לימא לאחר יאוש אמאי והקשה התוס' הא לאחר יאוש פסול מטעם מה"ב ועפ"י הנ"ל מיושב. דרק במצוה דרבנן אמרינן מה"ב לאפוקי קרבנו ולא הגזול. דאורייתא הוא שפיר מה"ב כשר. ומיושב קושיות התוס'. ומה שהביא ר"י משום רשב"י שם ראי' דמה"ב פסול מקרא דשונא גזל בעולה משמע דגם בעולה אף שמדאורייתא הוא ג"כ אמרינן מה"ב ע"ז מחלק אבי הגאון נ"י בסברא הנ"ל דבעולה אף שהוא מדאורייתא כיון שעולה דורון הוא ובאה רק בנדבה ואינו מחויב בה שפיר אמרינן מי ביקש זאת מידו לגזול ע"מ להתנדב ושפיר מה"ב פסול ע"כ תוכן דברי קדשו של א"א הגאון נ"י:
והנה לא יכולתי להלום את דבריו. האיך נעלם מעינו הבדולח המקרא קמא שהביא ר"י משום רשב"י. מקרא דוהבאתם את הגזול ואת הפיסח. אשר שמה לא נזכר עולה ומיירי בכל הקרבנות אף בקרבנות שמחויב בהם מדאורייתא. משמע שדעת ר"י משום רשב"י. דמצוה ה"ב אף בדאורייתא פסול ונסתר כל הבנין. ועוד בעולת גופה מצינו עולת חובה ג"כ ועוד קשה מאד לחדש פי' חדש בש"ס שכל עיקר מה"ב הוא פסול רק מדרבנן. הלא עיקר סברת הרמב"ן והר"ן הוא. כי בדרבנן יש יותר לפסול מה"ב מבדאורייתא אבל לעולם גם בדאוריי' מה"ב פסול:
ומה שכתבת ליישב המדרש בפ' צו. אין העולה מכפרת אלא על הרהור הלב:
אמר ר"י מקרא מלא העולה על רוחכם וכו'. דבריך נכונים המה ויש לפלפל בהם הרבה אך אין משיבין את הדרוש. זולת זה מה שכתבת בסוף מכתבך דברי האחרונים שהעלו דהטעם דמה"ב פסול הוא מטעם אי עביד לא מהני ועיין בזה בספר נודע ביהודה מה"ת סימן קל"ב קל"ג קל"ד ובס' החיים ה' לולב. רעיוני נבוכים המה בזה כעת. הלא רבא בעצמו סובר בריש לולב הגזול דמה"ב כשר וכמ"ש למעלה ורבא סובר בעצמו בתמורה דאי עביד לא מהני. ויש ליישב וצ"ע ומעתה רכב וצלח על דבר אמת. ועלה מעלה מעלה באושר ובגדולה כאוות נפשך ונפש ידידך דו"ש באהבה:
(שייך לעיל ונשמט בזה"ל) וכי רבא יסבור דמותר לעשות לכתחלה עבירה ע"מ לעשות מצוה? א"כ מדוע מה"ב כשר נימא אעל"מ אי נימא כסברת התוס' דדוקא בדרבנן מכשרו מה"ב אבל בדאורייתא פסול קשה לפי דעת הפוסקים דגם בדרבנן אמרו אעל"מ עיין בחו"מ בסמ"ע סימן ר"ח. ע"כ נשמט: