שערי בנימין· רבי אברהם בנימין קלוגר
סימן יב
שנית על ענין הנ"ל:
ב"ה יום ה' ח' תשרי תרכ"ט לפ"ק:
השוכן שמים יגמור החתימה לחיים לאיש אשר ברוחו פי שנים הוא כבוד ידיד נפשי וחמדת לבבי הרב המאה"ג החריף ובקי המפורסם פאר היוחסין כש"ת מו"ה צבי הירש הלוי איש הורוויץ נ"י:
מכתבו היקר עם ח"ת קבלתי ושש אנכי על אמרותיו כמוצא שלל רב אך אחרי מחילת כבודו אומר כי כל דבריו משוחים בששר הפלפול וכל רוח האמת אין בם וכל דבריו היקרים יעברון לפני כבני מרון:
ראשון תחלה כתב מעכ"ת נ"י לתרץ קושיות השואל מקראקא על בעה"מ ריש לולב הגזול דהעלה שר"א ורבנן לית להו מהב"ע א"כ קשה קושי' עצומה הלא אמרינן בברכות מ"ז ר"א שיחרר עבדו והשלימו לעשרה ופריך והיכי עביד הכי והא המשחרר עבדו עובר בעשה ומשני מצוה שאני. ופריך מצוה הבאה בעבירה הוא? ומשני מצוה דרבים שאני. והשתא לדעת הבעה"מ מאי פריך הא ר"א לית לי' מה"ב? ומתרץ מעכ"ת עפ"י סברת הגאון מו"ה סענדר זצוק"ל ותוכן דבריו דדוקא היכי דהעבירה אינה באה ע"י המצוה אז מכשירין מהב"ע משא"כ כאן בקורע חלוק הגזול ע"י המצוה שהיא הקריעה בא העבירה דאז הוי גזל כמו גבי גזל חביתא דחברי' ע"כ שפיר פסלינן מטעם מהב"ע כן תוכן סברתו ושפתים יושק וע"ז אומר מעלתו שבזה יתורץ גם קושיות השואל על הבעה"מ דגם כאן ע"י המצוה להשלימו לעשרה בא העבירה ע"כ תוכן דבריו. ופליאה דעת ממני לא אוכל להבין ולא דמי כלל לסברת הגאון ז"ל דהתם בחלוק הגזול בשעת הקריעה שהוא המצוה באה העבירה אבל כאן הכי ע"י שהשלים אותו לעשרה בא השחרור הלא שחררו מקודם ועבר העבירה ואח"כ שהשלימו לעשרה נעשית המצוה וא"כ דמי לשאר מהב"ע. ואי שכוונתו הי' בהשחרור כדי לעשות עמו המצוה הלא גם בכל מהב"ע נוכל לומר כן שכוונתו בהעבירה לעשות המצוה? אבל השחרור דהיינו העבירה לחוד והמצוה לחוד ואטו לא יצויר שישחרר אותו גם בלעדי המצוה? אבל כאן שכוונתו בחלוק הגזול א"א לעשות העבירה בלעדי שיעשה מצוה היינו הקריעה:
ב) שוב כתב מעכ"ת אופן שני לתרץ הקושיא על בעה"מ. והיינו עפ"י דעת האחרונים דטעם דמצוה הבאה בעבירה פסולה הוא מ משום דאעל"מ ונודע דעת המוהרי"ט דדוקא היכי דיתוקן האיסור אמרינן אעל"מ אבל היכי דלא יתוקן האיסור אמרינן אי עביד מהני וה"ה לענין מה"ב אמרינן החילוק הזה. הנה בזה דברי כבודו נכונים. וכן העלה בנו"ב מ"ת חאו"ח סימן קל"ה בשם בן המחבר עיי"ש. אך מה שרוצה כת"ר לתרץ בזה הקושי' על הבעה"מ דכאן אם נאמר דל"מ להשלימו לעשרה יתוקן האיסור דשחרור. שיתא דמעל' לא ידעתי מדוע אי נימא שלא מהני לצרפו לעשרה יתוקן האיסור דשחרור? לא ידעתי מנין לו כל זה. סוף סוף שחררו ועבר אעשה דל דלעולם בהם תעבודו. ואי נימא דכוונת מעכ"ת להקשות בפשיטות מדוע מועיל השחרור. נימא כל מלתא דא"ר ל"ת אי עביד ל"מ. ע"ו אענה כבר הקשה קושיא זו הפמ"ג בא"ח אך התירוץ הוא בפשיטות דדוקא על איסור לאו נאמר הכלל דאי עביד לא מהני כמו שמדייק לישנא דהגמרא כל מלתא דא"ר לא תעביד וכו' אבל באיסור עשה ליתא לכללא דאי עביד ל"מ. ולעולם בהם תעבודו עשה הוא ולא לאו. ועיין בזה בנו"ב מ"ק חאהע"ז בתשובת הגאון מוהר"י הלוי איש הורוויטץ אבדק"ק אה"ו ובספר גינת ורדים להגאון בעל פמ"ג ובספר שנות חיים למר אביו רבינו שבגולה ז"ל אך הקושי' על הבעה"מ לא מתורץ בזה. רק אנכי תרצתי קושיות השואל מקראקא בפשיטות והוא הנכון דע"כ לא סברו הסוברים והבעה"מ דמצוה הבאה בעבירה כשר היינו דוקא אם העבירה כבר נעשית אז מכשירין לעשות עם העבירה הזו מצוה אבל לעשות לכתחלה עבירה ע"מ שיעשה אח"כ מצוה זה לא נמצא שום מ"ד דודאי פסול הוא כגון לגנוב תחלה אתרוג ע"מ לברך בו זה בודאי פסול ומעתה מקשה הגמרא האיך עביד ר"א הכי לכתחלה עבירה לשחררו לעשות אח"כ מצוה נהי דסובר מהב"ע כשר כמ"ש הבעה"מ אבל לעשות לכתחלה עבירה ע"מ שיעשה המצוה זה בודאי פסול משום מהב"ע. ומשני הגמרא מצוה דרבים שאני ומשום מצוה דרבים מתירין לעשות עבירה לכתחלה ע"מ מצוה דרבים. ובזה מיושב ג"כ מה שהקשו המפרשים ובתוכם ס' ארעא דרבנן לדעת הסוברים דמהב"ע דוקא בדאורייתא פסול אבל מדרבנן כשר א"כ תפלה ג"כ היא דרבנן ובדרבנן מצוה הבאה בעבירה כשר ומאי פריך הגמ' על ר"א מהב"ע היא. הלא תפלה היא דרבנן ובדרבנן מה"ב כשר. ולפי הנ"ל מיושב מאד דדוקא שכבר נעשית העבירה כשר מהב"ע בדרבנן. אבל לא לעשות לכתחלה העבירה. ודו"ק היטב כי אמת היא. ובעיקר קושיות הגאון מו"ה סענדר זצוק"ל על הרמב"ם בפ"ה מה' איסורי מזבח עיין בזה בס' נודע ביהודה מ"ת חאו"ח סימן קל"ד עיי"ש ויש לפלפל הרבה בזה בדבריו הקדושים. אך יומא דחושבנא קא גרים. שלא אוכל כעת לפלפל יותר. וגם ביתר דברי כת"ר יש לפלפל הרבה ועוד חזון אי"ה. נא שישים עינו היטב על דברי ויראה כי כנים וישרים המה. יברכהו ד' בבני חיי ומזוני ירום קרנו ומזלו עד שמי רום וכוכביהם. כאוות נפש ידידו באמת ובתמים מברכו בכל טוב, הק'
אברהם בנימין קלוגער: