אור ברסלב
שערי בנימין סימן יא

שערי בנימין· רבי אברהם בנימין קלוגר

סימן יא

סימן י

ב"ה יום ה' ח' תשרי תרכ"ט פה בראדי:

שוכן רומה ייטיב גמר החתימה לכבוד ידיד נפשי הרב החריף ובקי המופלג בתורה השלם כש"ת מו"ה יעקב דובער שטערינבערג נ"י מק' קראקא:

יקרת מכתבו זה כביר עם חדושי תורתו נכון השגתי בעת אשר הייתי חד כרעא בעגלה לנסוע למחוז חפצי. והייתי טרוד מאד לגמור כל עסקי אשר לפני. כי רבים המה. והנחתי מכתבו באיזה ספר ושכחתי ובין כך ובין כך מן השמים עכבוני שלא נסעתי ובימים הללו מצאתי מכתבו ראיתי כי מן השמים הוא להשיבו דבר בעתו הגם שאני טרוד כעת להשיב שואלי דבר וגם לסדר חדושי לבית הדפוס. אמרתי לו משפט הבכורה. ואתו הסליחה על איחור תשובתי כי אין אשמה בי יען כי שכחתי באיזה מקום הנחתי מכתבו. וכעת אשיב לו כיד ד' הטובה עלי. אך בקצרה מאפיסת הפנאי. וזה החלי. ראשון כתב מעכ"ת להקשות לפי שיטת בעל המאור ריש לולב הגזול דחידש דר"א ורבנן דסברו בגזל עצים וסיכך בהם. אין לו אלא דמי עצים, ש"מ דסברו מהב"ע כשר. א"כ קשה אמאי אמרינן בברכות מ"ז על ר"א דשחרר עבדו והשלימו לעשרה ופריך הגמרא והיכי עביד הכי. והא המשחרר עבדו עובר בעשה ומשני הגמרא מצוה שאני. ופריך מצוה הבאה בעבירה היא? ומשני מצוה דרבים שאני. והשתא לדעת בעה"מ מאי פריך על ר"א והא מהב"ע היא הא ר"א לית לי' כלל מהב"ע. עוד הקשה על הסוברים דבמצוה דרבנן לא אמרינן מהב"ע. א"כ קשה ג"כ הלא תפלה דרבנן הוא. ואפי' היא דאורייתא עכ"פ להתפלל בעשרה ודאי דרבנן היא כמ"ש הרא"ש שם וא"כ קשה ג"כ מאי הקשה על ר"א מהב"ע היא. הלא בדרבנן לא אמרינן מהב"ע?

והנה הקושי' השני' על דעת הסוברים דבדרבנן לא אמרינן מהב"ע מהך דברכות כבר הקשו האחרונים ועיין בס' ארעא דרבנן למוהר"י אלגזי אות מ' אמנם הקושי' הראשונה שהקשה על הבעה"מ הלא ר"א לית לי' מהב"ע כלל. היא קושיא נכונה לא ראיתי מי שהעיר בזה ויפה העיר:

אמנם לענ"ד לק"מ. דע"כ לא קאמר הבעה"מ והעומדים בשיטתו. דמצוה הבאה בעברה כשר. היינו דוקא היכי דהעבירה כבר נעשית והוא בא לעשות מצוה עם העבירה אמרינן שפיר דמהב"ע כשר אבל לעשות לכתחלה עבירה ע"מ שיעשה עמה מצוה זה לא יתכן ולא יצויר לשום מ"ד. הגע עצמך לשיטת בעה"מ מותר לגנוב לכתחלה אתרוג או לולב ע"מ לעשות המצוה לברך בו. זה בודאי אינו אלא כגון שכבר נגזל האתרוג והעבירה כבר עבר אז מותר לעשות עמו לכתחלה מצוה ולברך בו. וזה ברור מאוד:

ומעתה אם כנים אנחנו בזה שפיר פריך הגמ'. ור"א היכי עביד הכי לשחרר עבדו ע"מ להשלימו לעשרה והא מהב"ע הוא דנהי דר"א לית לי' מהב"ע כדעת הבעה"מ. אבל לעשות לכתחלה ל לעבור עבירה דאוריי' ע"מ לעשות מצוה. ובפרט מצוה דרבנן זה בודאי לכ"ע פסול מטעם מהב"ע ומשני הגמרא מצוה דרבים שאני ומשום מצוה דרבים מותר לעשות לכתחלה עבירה ע"מ לעשות מצוה דרבים דאלים מאד ודוק כי הוא אמת לאמיתו בעזה"י:

ובזה מיושב ג"כ קושי' השני' לדעת הסוברים ד דבדרבנן מהב"ע כשר א"כ ג"כ קשה מאי מקשה הא מהב"ע היא תפלה דרבנן. ולפי הנ"ל מיושב דנהי דמהב"ע מדרבנן כשר ה"מ שכבר נעשית העבירה אבל לעשות לכתחלה העבירה גם מדרבנן פסול ודו"ק:

ב) מה שהקשה מעכ"ת לפי דעת הב"י בסימן תרמ"ט שפוסק כהרמב"ם דבדרבנן לא אמרינן מהב"ע האיך פסק הב"י ביו"ד סימן ש"מ הקורע בחלוק הגזול לא יצא משום מהב"ע הלא הב"י פסק שם דקריעה דרבנן. ובדרבנן לא אמרינן מהב"ע ע"כ. קושיא חמורה הקשה כת"ר ולא ראיתי עוד מי שנתעורר בזה:

ומה שתירץ מעלתו ותוכן דבריו. דהלא המ"א העלה בדעת הב"י דאף דמהב"ע בדרבנן כשר ה"מ בדיעבד אבל לכתחלה לא וגם הב"י מודה דאסור וא"כ כיון דבקורע בגד איכא לאו דבל תשחית ורק משום מצוה התירו אבל הקורע בחלוק הגזול דאסור עכ"פ לכתחלה וא"כ כיון דאסור לכתחלה הדרא הלאו דבל תשחית לדוכתא. ע"כ שפיר פסק הב"י דלא יצא ידי קריעה, ע"כ תורף תירוצו:

הנה דברי כבודו נעלמו לא אוכל להבין כוונתו כלל. בדבריו אלה סוף סוף מה הרויח מעלתו בהלאו דבל תשחית ואיכא עבירה. הלא קריעה דרבנן ובדרבנן מצוה הבאה בעבירה כשר מה לי לאו דגזלה או לאו דב"ת. והדרא קושיות מעלתו על הב"י לדוכתא. ועוד הלאו דבל תשחית בקורע את הבגד הוא גופה מדרבנן לא מדאוריי' כמ"ש הרמב"ם בה' מלכים בפ"ו דאיסור לאו דבל תשחית מה"ת אינו אלא בהשחתת אילנות אבל המשבר כלים וקורע בגדים הוי דרבנן עכ"ל. ומוכרח לומר כן. דאי תאמר דבקריעת בגדים מה"ת הוא בבל תשחית האיך התירו חכמים במקום מצוה לקרוע הלא אין כח ביד חכמים לעקור דבר מה"ת אלא בשב ואל תעשה ולא בקום ועשה וקריעה קום ועשה הוא ועיין בזה בס' קהלת יעקב אלגזי אות קו"ף סימן רע"ד ע"כ לא אוכל להבין דברי כבודו. ואי נימא דכונתו היכי דאיכא לאו דב"ת א"כ הוי בכלל כל מלתא דא"ר. ל"ת אי עביד ל"מ. מלבד שלא הועיל בזה דגם מהב"ע הוא מטעם אי על"מ. ועיין בזה בנו"ב מ"ת חא"ח סימן קל"ה. וגם לישנא דהב"י לא משמע כן. ועוד כיון דכאן לא יתוקן האיסור במה שאמרינן לא מהני דהלאו בבר עבר א"כ אמרינן אע"מ כמ"ש המוהרי"ט. הכלל מעל' לא העלה מרפא לקושיתו בזה:

ובעמדי משתאה ומחריש וכמתפלא שלא ראיתי עוד מי שירגיש בקושיא זו. הקרה ד' לפני את כבוד ידיד נפשי הרב הגדול מו"ה צבי הירש הלוי איש הורוויץ והגדתי לפניו קושיא הנ"ל. אולי יודע אשר לא אדע מי שנתעורר בקושי' זו! ואמר לי כי נמצא תחת ידו כתבי יד קודש מאת הגאון המובהק מו"ה אלכסנדר סענדר מרגליות זצ"ל אבדק"ק סאטנוב שהוא הביא הקושיא הזאת. שמחתי מאד ושאלתי את הכתב יד קדשו. וראיתי שהביא הקושיא הזאת בשם גדול אחד ששאל לו. והגאון מו"ה סענדר זצ"ל מתרץ אותה בטוב טעם וסברא ישרה. והוא. היכי סובר הרמב"ם והב"י דבדרבנן לא אמרינן מהב"ע היינו שהעבירה יוכל לעשות מקודם והמצוה אח"כ. ואין המצוה בעצמיות גורמת העבירה. אבל היכי דאין העבירה יוכל להיות רק ע"י המצוה. ובעצמיות המצוה נעשית העבירה. אז גם הרמב"ם והב"י מודו דפסול מהב"ע אף מדרבנן. והוא סברא צחה ודקה עד למאד:

והנה אמרינן בגמרא. אמר רבה האי מאן דגזיל חביתא דחמרא דחברי' מעיקרא שווי' זוזא ולבסוף תברא או שתי' משלם ד' דהאי שעתא בשעת תברי' הוא דגזלו. ופירשו הקדמונים הטעם דעד השתא הוי ברשות הנגזל. והדרא בעינא. וא"כ ממילא לק"מ. מדוע פסק הב"י גבי הקורע בחלוק הגזול לא יצא מטעם מהב"ע. כיון דקורא בחלוק הגזול דינו כתברי' ומההוא שעתא הוא דגזלו. וא"כ ע"י הקריעה נעשית העבירה של הגזלה. וכיון שהעבירה נעשית ע"י עצמיות המצוה. בזה מורה הב"י דפסול מטעם מה"ב. ודו"ק כי הוא כפתור ופרח, ובזה פי' שם הגאון ז"ל דברי הירושלמי פ' האורג מובא ברא"ש בפרק כל שעה. ר' יונה אומר אין עבירה מצוה. ר' יוסי אומר אין מצוה עבירה. בדברים מתוקים לחיך אלא ליראת האריכות לא העתקתים. ע"כ דברי הגאון מו"ה אלכסנדר סענדר זצוק"ל בקצרה:

ומעתה כיון שבאנו לסברת הגאון ז"ל. יש להמתיק סברת מע"כ ותירוצו על הב"י אעפ"י שמע"כ לא נתכוין לזה. והיינו שדברי מעל' יצדקו לפי סברת הגאון הנ"ל ז"ל היכי אמרינן דבדרבנן מצוה הבאה בעבירה כשר. דוקא שהעבירה נעשית מקודם והמצוה אח"כ. ואין המצוה גורמת העבירה שיוכל לעשות העבירה בלעדי המצוה. אבל היכי שהעבירה בא מעצמיות המצוה וא"א לעשות העבירה בלעדי המצוה. אז פסול מה"ב אף מדרבנן. וא"כ שפיר יצדקו דברי מעל'. כיון דהעלה המג"א בדעת הב"י דדוקא בדיעבד מכשיר מה"ב ולא לכתחלה. וא"כ כיון דלכתחלה פסול אז בקורע איכא לאו דבל תשחית. וכיון דאיכא לאו דבל תשחית הבאה מגוף המצוה של הקריעה דבלעדי מצות הקריעה א"א להיות העבירה של בל תשחית. וא"כ נעשה העבירה מעצמיות המצוה ע"כ שפיר פסק הב"י דפסול מטעם מה"ב וא"צ כלל לומר כדעת הגאון הנ"ל דע"י הקריעה באה הגזילה כמו בחביתא דתברי' דנוכל לומר דהגזילה היא תיכף משעת שגזל. ואי קשה אמאי פסלינן מה"ב הלא העבירה הי' מקודם ולא מהמצוה. ז"א דנהי דהעבירה דגזילה באה מקודם. אבל הלאו דבל תשחית א"א להיות רק ע"י עצמיות המצוה. והוי שפיר מהב"ע. ודוק כי נכון מאד בעז"ה. ועצה נכונה היא. ומעלתו דלה לי חספא ואנא מצינא מרגניתא תותי':

ומה שהקשה מעל' לפי דברי מוהרי"ט הובא בש בשיטה מקובצת בכתובות (דף ק"ח) דאמרינן שם המודר הנאה מחבירו שוקל לו את שקלו ומחזיר לו את אבדתו וכתוב שם בשיטה מקובצת בשם הרי"ט הטעם וז"ל. דמש"ה מחזיר לו אבדתו. דמצי למימר אנא למצוה קמכוין, ואעפ"י שהוא נהנה הוא יכול לומר אני איני מתכוין להנאתי אלא לקיים מצות בוראי עכ"ל. והקשה מעל' א"כ אמאי פריך הגמרא בברכות הנ"ל על ר"א היכי עביד הכי לשחרר עבדו להשלימו לעשרה. והא עובר בעשה. הא גם ר"א לא נתכוין בזה אלא לשם מצוה להיות לו עשרה להתפלל עכ"ל קושייתו. נלענ"ד דלא דמי כלל להתם. דבשלמא במודר הנאה דהאיש המחזיר אבדתו אינו עובר עבירה. רק המודר עובר עבירה. שנהנה ממנו שמחזיר לו אבדתו. וממילא גם המחזיר עובר עבירה שמכשילו וא"כ כיון שאומר שלא נתכוין להנאתי. אלא קיום המצוה. וכיון שכן הוא תו ליכא עבירה. לא להמודר ולא להמחזיר כיון שהוא לא נדר רק שלא יהנה ממנו. וכיון דלא נתכוין לכך. שוב לא נהנה ממנו רק ממילא. אבל כאן נהי דמתכוין למצוה סוף סוף העבירה היכן הלך. כיון שהעבירה אינו תלוי באם כוון או לא עשה העבירה ואטו מותר לעשות עבירה ע"מ לעשות עמה מצוה. סוף סוף העבירה הי' עבירה. אבל כאן ע"י שכיוון למצוה. וא"כ תו אין כאן הנאה וליכא עבירה ודו"ק. ויבין מעצמו כי כן הוא:

עוד הקשה כבודו על דברת הכו"פ סימן ק"י סק"א. כתוב וז"ל אף שהרשב"א נתן טעם שאסור לשחרר עבדו משום לא תחנם אף שמתכוין שיהי' לו יו"ד להתפלל עכ"ל הכו"פ ותמה מעל' שמוכח מהרשב"א בגיטין (דף ל"ח) להיפוך. עיי"ש דעבד לית בי' משום לא תחנם מק"ו דגר? ע"כ גם בעיני יפלא מאד. חפשתי בהרשב"א ולא מצאתי כדברי הכו"פ.

והנה ראיתי בספר הנדפס מחדש. נקרא עטרת חכמים מהגאון מאור הגולה. מו"ה ברוך פרענקיל זצוק"ל. וכתוב שם בחידושיו לר"ה וזה לשונו. דהנה הרשב"א בחדושיו לגיטין. איתא דאף אם אינו מתכוין לחנינה לעבד שייך לא תחנם. ובכו"פ סימן ק"י איתא בזה"ל אף דהרשב"א נתן טעם דאסור לשחרר משום מתנת חנם. אף שמתכוין שיהי' לו עשרה להתפלל. מ"מ שאר מחברים לא פירשו כהרשב"א וכו' עכ"ל העטרת חכמים עיי"ש שהאריך בטוב טעם אודות הפלוגתא בין הרשב"א ושאר מחברים:

ועליו הנני מוסיף להתפלא. הן ידוע דרכו לספור ולמנות דברי רבותינו הקדמונים כמרגליות וכאן הביא דברי הרשב"א וסמך א"ע על הכו"פ. כמו שהעתיק הוא דברי הרשב"א. ועי"ז תלי תניא בדלא תניא. ובאמת בדברי הרשב"א מבואר להיפך. וצע"ג על שני אריות אדירי התורה הללו ויכול להיות שדברי הרשב"א המה במק"א במקום אשר לא אדע כי בעוה"ר מבקיאות הנני דל ורזה מאוד, ד' יאיר עיני במאור תורתו הקדושה:

עוד יש לומר פשוט לקושייתו על הבעה"מ שסובר דר"א לית לי' מהב"ע דלא תקשה לשיטתו מאי פריך בברכות מ"ז לר"א והא מצוה הבאה בעבירה הוא ומאי פריך הא ר"א לית לי' מה"ב. דהנה ראיתי בהרא"ש בברכות דלא גריס כלל האי קושיא דהגמ' והא מצוה הבאה בעבירה היא אלא גריס סתם והיכי עביד הכי והאר"י כל המשחרר עבדו עובר בעשה ומשני מצוה דרבים שאני עכה"ג. וא"כ יוכל להיות שהגירסא זו הי' כתובה ג"כ לפני רבינו הבעה"ט ותו לק"מ רק התירוץ האמיתי אפי' לגרסתינו הוא כמ"ש למעלה:

פה אסיים ואתו הסליחה על רוע הכתיבה כי מרוב מהירות א"א לכתוב בכתיבה תמה ואי"ה מוכן אנכי להשיב לו בס"ע אשר יבקש תורה מפי. הנני ידידו דור"ש ב"ה. הק'

אברהם בנימין קלוגר:

תוכן העניינים

שערי בנימין

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה