שערי בנימין· רבי אברהם בנימין קלוגר
סימן י
להנ"ל. הנה עתה שוב אשוב להשתעשע בפניני אמריו. וכמעט רוב דבריו יעברון לפני כבני מרון:
א) מה שכתב מעכ"ת באות א' דגם מספק עובר אלפ"ע דבריו צדקו מאוד אך ראיתי שהביא לזה ראי' מע"ו (דף כ"א) לא ישכיר אדם שדהו לכותי ופריך הגמרא תיפוק לי' משום לפ"ע אף דלא ברור לן שיעשה הכותי בחוש"מ אעפ"כ עובר אלפ"ע ומוכח דגם מספק עובר לפ"ע זה אינו ראי' כ"כ דזה כוודאי יחשב דבלי ספק יעשה הכותי מלאכתו דאדעתא דהכי שכר את השדה. כיון שאינו ציית לדברי חכמים הכי יעמוד בטל כל הימים הללו ולא יעשה בשדה שום מלאכה. זה אינו אך יותר הי' לו להביא ראי' ברורה לסברתו דגם מספק עובר אלפ"ע דאיתא במ"ק (דף י"ז) דאמתא דבי רבי חזיתא לה"ג דהוי מחי לבנו הגדול. אמרה להוי ההוא גברא בשמתא דקא עבר לפ"ע לת"מ. דלפ"ע לא תתן מכשול במכה לבנו הגדול הכתוב מדבר ופירש"י כיון דגדול הוא שמא יבעט באביו והו"ל איהו מכשילו. הרי מבואר בפירוש דמיד שמכה בנו הגדול עובר אלפ"ע לת"מ הגם שיכול להיות שלא יבעט באביו ואעפ"כ עובר לפ"ע והטעם כיון דכתיב לפ"ע לת"מ אנתינה קפיד רחמנא שלא יהי' המכשול בשעת נתינה. כמ"ש למעלה. והוא נתן א"כ עובר על לפ"ע גם מספק. ועוד ראי' מצאתי דגם בספק עובר אלפ"ע מגמ' דב"מ (דע"ה ע"ב) דאמרינן שם כל מי שיש לו מעות ומלוה בלא עדים עובר אלפ"ע ופרש"י ש שעולה על דעת הלוה לכפור ע"כ הרי דגם מספק עובר אלפ"ע דהא ג"כ כאן ספק הוא דשמא לא יכפור הלוה ושמא יכפור:
שוב מצאתי לשמחת לבבי בספר יד מלאכי כלל שס"ז הביא רבותא יותר. אפילו היכי דהמכשיל לא יצא בבירור מכח אל הפועל. כגון שהנזיר לא שתה היי"ש או המלאכה אכל האמ"ה אעפ"כ עובר הנותן אלפ"ע. והיינו מטעם הנ"ל והביא ג"כ ראי' מן הגמרא דמ"ק הנ"ל. וכן בפ"ק דקדושין (דף ל"ב) וכן ממ"ש הר"א ששון בסימן קס"ב בפשיטות גמור דהאיסור הרבית הוא בתחלת הלואה אעפ"י שהלוה לא יתן רבית. ודייק לי' מקרא הנ"ל דכתיב את כספך לא תתן לו בנשך כלומר משעת נתינה שאתה מלוה אותו. וכתב הכנה"ג ביו"ד סימן ק"ס בהגהת הטור אות וי"ו דדעת הר"א ששון הנזכר אף הלוה עובר משעת הלואה על לאו דלפ"ע לת"מ שנותן מכשול למלוה לעבור על לאו דלא תשימון וכ"כ הר"ן בתשובותיו סימן ע"ג ומסיים שם היד מלאכי וז"ל הרי דלדעת כל הני רבוותא קעבר הנותן מכשול משעת נתינה אע"ג דלא בא לידי מכשול וכדכתיבנא וא"כ מכ"ש שעובר מספק:
ב) ומה שהביא מעכ"ת דברי הנ"צ שהעלה לדינא דאסור למכור להם חלב אף היכי דיש להם משום דניתוסף איסור כמ"ש התוס' גבי רביעה כבר כתבתי לעיל ובררתי היטב הדבר דרק באית לי' לדידי' הוא דאסור משום דניתוסף איסור אבל במצי זבין ליכא כאן שום הוספת איסור וא"כ נסתר דבריו מה שהעלה בשאלתו לאיסור כיון דכאן מיירי במצי זבין ושרי לכ"ע:
ג) ומה שהביא מעלתו באות ג'. וכן עוד בכמה מקומות דברי הפוסקים הר"ן והת"ש שהעלו דאפילו בדלא קאי בתרי עברי דנהרא אסור משום דמסייע ידי עו"ע כבר בררתי לעיל בארוכה דעת הפוסקים וא"כ נסתרו כל דברי מעכ"ת בזה ואחרי אשר שפתי כהן ישמרו דעת לעשות שלום בין הפוסקים דכ"ע מודים להמרדכי דבעכו"ם או מומר ליכא איסור דלפ"ע רק בדקאי בתרי עברי דנהרא אבל בדלא קאי שרי לגמרי והפוסקים דסברי דאיכא איסור אף בדלא קאי בתרי עברי דנהרא לא אסור משום איסור דלפ"ע רק איסור אחר נגעה בו משום מסייע ידי עו"ע אבל איסור דלפ"ע ליכא וא"כ כל ראיותיו המה אך למותר וכל שאלתו תסובב רק על ציר אחת אם יש במומר זה איסור משום מסייע ידי עו"ע א"כ לדעת הש"ך דמשוה מומר ונכרי אין כאן איסור משום מסייע ידי עו"ע כמ"ש למעלה וכמ"ש מעכ"ת בעצמו:
ומ"ש מעכ"ת באות ההוא להביא ראי' נפלאה לשיטת הש"ך דבכותי ומומר ל"ש לפ"ע מתו' חולין (דף ג' ע"ב) הנה מתחלה אגיד לו דמעכ"ת הוסיף בכל מכתביו תיבת כותי דבש"ך ליתא רק בעכו"ם ומומר לא בכותי ולפי השערתי דברי הרב נ"צ בסימן ק"ס גורמין לו טעות זה דהוא כתב לפי דעת הש"ך דבמומר ועכו"ם ל"ש לפ"ע ה"ה בכותי אך לבבי לא כן ידמה ויש בזה נ"מ גדולה כאשר אבאר אי"ה במקום אחר אם יהי' אלקים עמדי:
אמנם מלבד כל זה עיקר ראייתו מה שהביא ראי' לדעת הש"ך מתו' חולין הנ"ל בד"ה בודק סכין ונותן לו שהקשו שמה אמאי בעי במומר בודק סכין ובכותי יוצא ונכנס יניחנו לשחוט ואח"כ יבדוק הסכין במומר ובכותי יחתוך כזית בשר ויתן לו דמשתרי בכך והקשה מעכ"ת הרי אם הכותי ומומר ינבלו שחיטתן יעשו איסור וא"כ האיך מותר לישראל ליתן להם לכתחלה לשחוט בלי בדיקת סכין ובלי יוצא ונכנס דהרי אנו מביאין אותם לכך ושוב שייך לפ"ע ע"כ תוכן דבריו. הנה לא אוכל להבין דברי מעכ"ת בזה מה איסור יעשו הכותי והמומר אם ינבלו שחיטתן ואי שאוכל הישראל מזה הלא אח"כ נבדק הסכין ואם נראה ששחיטתן נבלה שוב לא יאכל הישראל וכל דבריו שם פליאה דעת ממני לא אוכל להבין:
ומה שרצה מעכ"ת להמציא ד"ח באות ההוא ולומר דאכילת איסור למומרים הוי ממש כמו בתרי עברי דנהרא דאסור מה"ת משום לפ"ע וטעמו ונימוקו עמו משום דאעפ"י דמצי זבין ולקנות עכ"פ עתה אין בידיו מאכלים אסורים רק יצטרך לילך ולקנות במקום אחר וא"כ עכ"פ עתה אין לו מאכל איסור ומצילו ברגע זו מן האיסור וא"כ כיון דדמי לתרי עברי דנהרא מודה המרדכי והש"ך דגם בנכרי ומומר אסור והא דקאמר בגמרא דוקא דקאי בתרי עברי דנהרא אבל בדלא קאי בתרי עברי דנהרא שרי מיירי שיש להנזיר והב"נ הרבה יין ואמ"ה לפניהם דליכא למימר דעכ"פ מצילו ברגע זו מן האיסור כן תוכן דבריו. הנה זה טעות מכמה טעמים חדא לדבריו דין דהתוס' והמרדכי אשר הביא הרמ"א לפסק הלכה דבמצי זבין שרי האיך משכחת ולדברי כבודו אפילו במצי זבין ג"כ יש איסור מדאורייתא לפ"ע מטעם דעכ"פ עתה טרם שיקנה יצילו מן האיסור. ואם יאמר מעכ"ת דהמרדכי לא מיירי במאכלות אסורות רק בשאר דברים אסורים כגון דברים הנצרכים לע"ז וכדומה הוא דשרי במצי זבין אבל במאכלות אסורות אסור אף במצי זבין מלבד שאין טעם לזה כיון דעיקר סברת מעכ"ת מטעם דעתה עכ"פ לא יעשה איסור שאין לו א"כ ה"ה בשאר דברים האסורים דעכ"פ יצילו עתה מן האיסור. ואף אם נסבול דוחק זה ונאמר לחלק כמ"ש מעכ"ת דבמאכלות אסורות אף במצי זבין אסור והוי דומיא לתרי עברי דנהרא והמרדכי דמתיר במצי זבין מיירי בשאר איסורין:
אך מה יענה מעכ"ת לדברי התוס' והרא"ש כאן בע"ז שמיירי במאכלות אסורות וכתבו דאסור להושיט למומרין מאכלות אסורות ודוקא דקאי בתרי עברי דנהרא ומשמע אי לא קאי בתרי עברי דנהרא שרי אף במאכלות אסורות בין אית לי' לדידי' ובין היכי דמצי זבין דאל"כ לא הי' לו להתוס' והרא"ש לסתום אלא לפרש דהא דלא קאי בתרי עברי דנהרא שרי היינו דוקא אם אית לי' לדידי' אבל היכי דמצי זבין אסור ועובר על לפ"ע כיון דעכ"פ עתה יצילו מן האיסור אלא ודאי דחילוקו של מעכ"ת ליתא ולא ניתן להאמר כלל ומעכ"ת יושב ודורש כמשה מפי הגבורה לחדש הא דאמרינן בגמרא דקאי בתרי עברי דנהרא ומשמע בדלא קאי מותר זה מיירי דוקא באית לפני הנזיר או הנכרי יין ואמ"ה הרבה מנין לו כל אלה ומי הגיד לו רז זה וכל כהאי הו"ל להתנא לפרש ולא לסתום:
ומה שהביא מעכ"ת ראי' לסברתו מחולין דף וי"ו דאמרינן שם הנותן לחמותו עיסה לאפות מעשר את שהוא נותן לה ואת שהוא נוטל ממנה ופירש"י דלהכי מעשר את שהוא נותן לה כדי שלא יתן לפניו מכשול ויעבור על לפ"ע (הנה שתי תיבות ויעבור אלפ"ע הוסיף מעלתו מדעתו כי לא נאמר כן ברש"י) והקשה מעכ"ת דע"כ הכא מיירי דאית לה לדידה מאכלים אחרים באופן דלא דמי לתרי עברי דנהרא דאם אין לה עוד מאכלים א"כ א"צ שוב לעשר את שהוא נוטל ממנה אלא ודאי דיש לה לדידה עוד מאכלים ולא דמי לתרי עברי דנהרא א"כ כיון דמיירי באית לה לדידה קשה מדוע צריך לעשר את שהוא נותן לה כדי שלא יעבור אלפ"ע הלא באית לה לדידה תו אינו עובר אלפ"ע כיון דלא קאי בתרי עברי דנהרא כדאמרינן כאן כן הוא קושיות מעכ"ת:
הנה קושייתו קושיא שכלית אך י"ל מה שביארתי לעיל דדוקא בתקרובת ע"ז הוא דשרי היכי דאית לי' לדידי' משום דלא יתוסף איסור כיון שא"צ רק להקריב בהמה אחת אבל גבי שאר איסורין אף באית לי' לדידי' ג"כ אסור כיון שיתוסף איסור דצריך לתרווייהו א"כ לק"מ קושייתו ולעולם י"ל ביש לה מאכלים אחרים ואי קשיא מדוע יעבור אלפ"ע הלא באית לה לדידה אמרינן כאן בע"ז דלית כאן איסור דלפ"ע זה אינו דרק כאן בתקרובת ע"ז אמרינן כן ולא בשאר איסורין משום דיתוסף איסור דתאכל תרווייהו ודו"ק. ועוד י"ל קושי' זו בכמה אנפי ואין רצוני להאריך:
ד) ומה שהביא מעכ"ת בשם ספר שו"ת ס' יהושע חי' פ' סימן ס"א שהביא בשם הרב מו"ה ליבוש פודהאריצר לפי דעת אמו"ש דבדבר המותר להמושיט אין עובר לפ"ע והקשה השואל קושיא עצומה מגמרא דחולין (דף ל"ג) דאמרינן שם מזמנין ישראל על ב"מ ואין מזמנין עכו"ם על ב"מ מ"ט ישראל דבשחיטה תלי' מלתא וכו' נכרי דבמיתה תלי' מלתא וכו'. הרי משמע מהגמ' איפכא מסברת אמו"ש דאף דלהישראל שרי אפ"ה אין מזמנין את העכו"ם הואיל דלהנכרי אסור ע"כ קו'. הנה כבר הקשו קושיא זו הגאון התב"ש בחדושי בכור שור בחולין (דף ק"ה) ע"ש שלא העלה ארוכה לקושיא זו ויפלא בעיני על הרב ספר יהושע שבכל בית התב"ש נאמן הוא שנעלם ממנו קושיא זו החמורה שהובא שם בפירוש:
ומה שרוצה מעכ"ת לתרץ ותורף דבריו בקצרה דהא דאין מזמנין נכרי על ב"מ דרבנן הוא ומדרבנן מודה האמו"ש דאסור אף בדבר המותר להמושיט כיון דחייב להפרישו מאיסור וכ"ש שלא יסייע עכ"ד זה הוא טעות גדול דכבר כתבתי לעיל כפול ומכופל דהא דאסור מדרבנן לאו מטעם איסור דלפ"ע רק איסור אחר הוא משום שלא יסייע ידי עו"ע וכ"ז בישראל אבל כאן דהא דאין מזמנין מיירי בנכרי ליכא חיוב להפרישו מאיסור ע"כ אין בזה משום מסייע ידי עו"ע ומותר אף מד מדרבנן וממילא אין יסוד לכל דבריו אשר האריך שם מעלתו:
ה) ומה שהביא מעכ"ת דברי המקנה ומובא דבריו בספר יהושע הנ"ל שהקשה אמה שכתב התוס' בפסחים (דף כ"א) דדם ל"ה בכלל נבלה מדלא משגי כשהותרה נבלה היא וחלבה ודמה הותרה כדמשני בגיד ובע"כ דדם לא הוי בכלל נבלה ודחה המקנה דבריהם דאף אם נימא דדם הוי בכלל נבלה עכ"ז י"ל היכי דהתורה התירה דם נבלה בכלל היתר בנבלה דהרי ההיתר בנבלה הוא לגר אשר בשעריך תתננה או מכור לנכרי והרי קיי"ל דדם שהנפש יצאה בו אסורה משום אמ"ה והאיך התורה התירה למכור לנכרי הרי יעבור אלפ"ע ע"כ תוכן דברי המקנה. והקשה מעכ"ת ע"ד המקנה הרי להדיא פי' בר"מ בפ"ט מה' מלכים דאין ב"נ מצווה כלל על במה"ח ע"כ קושיתו. קושיא עצומה היא מאוד וכן הקשה הגאון מוהרא"ו בספרו פרי תבואה וכמדומה לי שאנכי בילדותי תירצתי קושיא זו ואיני זוכר כעת:
ומש"כ מעכ"ת כי לא מצא דברי המקנה אי' מקומם. דברי המקנה לא בספר המקנה נאמרו אך הוא בספרו פנים יפות על התורה פ' צו בפסוק כל דם לא תאכלו בד"ה עוד י"ל באופן אחר עיי"ש וימצא נחת:
ו) ומה שהקשה מעכ"ת על הש"ך דבכותי ועכו"ם ומומר ל"ש לפ"ע א"כ קשה מע"ז (דף כ"א) לא ישכיר אדם שדה לכותי מפני שנקראת על שמו ופריך הגמ' תיפוק לי' משום לפ"ע ולדעת הש"ך הרי בכותי ל"ש לפ"ע כלל. הנה כבר כתבתי לעיל דמעכ"ת הוסיף תיבת כותי בש"ך:
ומלבד כ"ז לא ידעתי מדוע על הש"ך תלונותיו הלא הש"ך כתב כן רק ע"ד המרדכי דמתיר במצי זבין לכן העלה הש"ך דהמרדכי מיירי בנכרי ומומר וא"כ קשה לדעת המרדכי דבמצי זבין ליכא שום איסור דלפ"ע א"כ מאי מקשה הש"ס ת"ל משום לפ"ע דלמא מיירי כאן במצי לשכור וליכא איסור דלפ"ע אף מדרבנן וזה הוא באמת קושיות הגאון בעל ש"א והבאתיו לעיל ותרצתי אותה בטוטו"ד כפתור ופרח:
ומה שרוצה מעכ"ת לפרש דברי הרא"ש במס' מ"ק שכתב דלהכי מקשה הש"ס ת"ל משום דלפ"ע אף על איסור דרבנן משום דאסמכתא פשוטה היא וצדוקין מודין בה פירושו נכון והמה דברים נכונים וברורים:
ז) ומה שהביא מעכ"ת באות ה' דברי הפ"ת שהביא בשם שו"ת אמו"ש לסתור דעת הפוסקים שמתירין במצי זבין מדקאמר בש"ס נ"מ היכי דאית לי' לדידי' ולא קאמר הנ"מ כגון דמצי זבין ולקנות משמע דבמצי זבין אסור כבר הבאתי קושיא זו לעיל ותרצתי אותה בטוטו"ד:
ח) ומה שהביא מעכ"ת באות וי"ו דברי ספר יהושע שהקשה לדעת אמו"ש דבדבר המותר להושיט ליכא לפ"ע קשה מתו' חגיגה (דף י"ג) שהבאתי לעיל וכן קשה בב"מ (דף יו"ד ע"ב) בכהן שאמר לישראל צא וקדש לי אשה גרושה מזה מוכח היפוך סברת אמו"ש ואף דלישראל שרי עכ"ז עובר אלפ"ע ותירץ הגאון בעל ספר יהושע דבמאכילו בידים מודה אמו"ש דאסור משום לפ"ע אף בדבר המותר להמושיט ע"כ. הנה כבר קדמו בקו' הללו גם בתירוצו בספר בני חייא הובא דבריו בספר מחזיק ברכה סימן ס"ב עיי"ש ותראה שכל דברי הספר יהושע נאמרו שם כמעט אות באות. אמנם לא אוכל להבין דעת הס' יהושע. אחד שהעלה דבמאכילו בידים מודה אמו"ש דאסור א"כ שוב לא קשה קושייתו מה שהקשה בתחלת התשובה בשם הרב ר' משה פודהאריצר לשיטת אמו"ש קשה מהא דאין מזמנין נכרי על ב"מ ולפי חילוקו הנ"ל ליתא לקו' כיון דמזמנים נכרים על ב"מ הוי כמו מאכילו בידים ובזה מודה אמו"ש דאסור אף בדבר המותר למושיט:
ומה שהביא מעכ"ת דברי השו"ת חס"ל שהביא ג"כ דברי אמו"ש. ודחה דבריו מתוס' חגיגה ומתו' ב"מ הנ"ל וכתב מעכ"ת שיפלא בעיניו שכבר קדמו בראיותיו בס' יהושע. ונעלם מהחס"ל דבריו. הנה מעכ"ת ראה ראי' אחת בספר יהושע ואנכי רואה ראיות הרבה ואגלה לו שכל דברי ספר יהושע באותו תשובה אמורים בספר בני חייא ובס' עץ חיים למוהר"ח אבולעפיא ובספר אורח מישור על נזיר ובס' יד מלאכי ובספר בני יהודא ובס' מחזיק ברכה ובס' למודי ד' ועוד בכמה ספרים נלאיתי לכותבם וכמעט לא חידש הרב בעל ספר יהושע דבר מה שלא נזכרו בספריהם וחלילה לי לחשוד אותו שהתלבש א"ע בטלית שאינו שלו. אך שהי' בהעלם מאתו:
ט ומה שהביא מעכ"ת בחתימת מכתבו לפשוט ספיקת הפמ"ג ביו"ד סימן ס"ב סק"א שנסתפק אם מותר להושיט לב"נ ח"ש אמ"ה הרי לשיטת הרמב"ם בפ"ט מה' מלכים משמע דאסור להושיט משום דשיעורין לא נאמרו לב"נ א"כ גם ח"ש אסור לדידי' ואסור להושיט להם ופשיט מעלתו הספק עפ"י דברי הכו"פ סימן ס"ב סק"ג ות"ד דהא דפליגי ר"י ור"ל דלר"י נ"ל במה"ח מבשר בשדה טרפה ולר"ל מאך בשר בנפשו כל חד לשיטתו אזיל והעלה הכו"פ ותוכן דבריו שם. דהפלוגתא אי שיעורין נאמרו לב"נ הוא פלוגתת ר"י ור"ל אי ח"ש אסור מה"ת או לא. דלר"י דח"ש אסור מה"ת לא נאמרו שיעורין לב"נ ולר"ל דח"ש מותר מה"ת באמרו שיעורין לב"נ דאל"כ יקשה לר"ל מי איכא מידי דלישראל שרי ולנכרי אסור ע"כ דברי הכו"פ בקצרה. וכיון שכן כתב מעכ"ת ד דשפיר פי' הר"מ דשיעורין לא נאמרו לב"נ כיון דקיי"ל הלכתא כר"י דח"ש אסור מה"ת ממילא ס"ל שיעורין לא נאמרו לב"נ וממילא נפשט ספיקת הפמ"ג להחמיר דאסור להושיט ח"ש לב"נ כהרמז"ל דגם ח"ש נאסר להם ע"כ תוכן דברי מעכ"ת:
הנה דבריו יקרים וחביבים מאד. אך מה אעשה כי דברי רבינו הכו"פ אשר עליו בנה מעכ"ת את יסודו לא אוכל להבין. ומה אעשה אמרתי אחכמה להבין דברי רבינו כו"פ והמה רחוקים ממני דכל עיקר המצאת הכו"פ הוא דר"ל ע"כ לא ס"ל הא דכתב הר"מ דשיעורין לישראל נאמרו ולא לב"נ. דהא לישראל ח"ש שרי אליבי'. וא"כ קשה מי איכא מידי דלישראל שרי. ולנכרי אסור הנה נעלם מאת עיני הכו"פ דברי התוס' בחולין (דף ל"ג ע"א) בד"ה א' עכו"ם וא' ישראל ע"ש שהקשו לפי הכלל דליכא מידי דלישראל שרי ולנכרי אסור וא"כ קשה לר"מ דאמר דאינו נוהג איסור אמ"ה אלא בבהמה טהורה בלבד א"כ קשה הא איכא אמ"ה דחיות ועופות טהורים דלישראל שרי ולנכרי אסור ותירצו דמ"מ אמ"ה דידי' אסור משום דבעי שחיטה אע"ג דכותי אסור במשהו בשר גו"ע וישראל לא מתסר אלא בכזית בשר וא"כ קשה סוף סוף ליכא מידי דלישראל שרי ולנכרי אסור ז"א דהא אר"י ח"ש אסור מה"ת גם לישראל. ואי תיקשה להר"מ אליבא דר"ל דסובר לר"ל ח"ש מותר מה"ת לישראל וא"כ קשה מי איכא מידי דלישראל אל שרי ולנכרי אסור דלמא לר"ל ל"ל האי כללא דמי איכא מידי ע"כ תוכן דבריהם וא"כ נסתרו כל דברי הכו"פ כיון דר"ל לית לי' האי כללא דמי איכא מידי ותמי' לי שלא הרגישו האחרונים ע"ד הכו"פ הללו. ועוד יותר נפלא בעיני שהכו"פ בעצמו בסימן כ"ז הביא דברי התוס' הללו. וכאן הי' בהעלם מאתו. וממילא בנפול היסוד הוא דברי הכו"פ נפל כל בנין של מעכ"ת:
אמנם להצדיק דברי הכו"פ. י"ל דדברי התו' אינם מוכרחין וי"ל קו' אף אם אמרינן דר"ל ס"ל האי כללא דמי איכא מידי דע"כ לא פליגי ר"י ור"ל לענין ח"ש אלא אליבא דרבנן. אבל אליבא דר"ש דס"ל כל שהוא למכות ולא כזית אלא לענין קרבן. לכ"ע אף לר"ל ח"ש מדאורייתא אסור ולוקין עליו א"כ י"ל דר"מ כר"ש ס"ל א"כ גם לכ"ע ח"ש אסור אף לר"ל. אבל לעולם גם ר"ל ס"ל האי כללא דמי איכא מידי ודו"ק כי נכון הוא. א"כ צדקו מאד דברי הכו"פ וממילא דברי מעכ"ת הבנוין ע"ד הכו"פ נכונין המה:
ובהיותי בזה אציין למעכ"ת הערה אחת מה שעלה בדעתי בהחפזי. דע דאיתא בהר"מ ריש ה' גניבה וריש ה' גזלה וכן פסקינן בש"ע דאסור לגנוב ולגזול פחות מש"פ מד"ת וכתב המ"מ והדו"פ בריש ה' גזלה הטעם מידי דהוי אח"ש שאסור מה"ת ולפ"ז משמע דר"ל דס"ל ח"ש מותר מה"ת א"כ גזל פחות מש"פ הוי כמו ח"ש לענין איסורין ומותר מן התורה ואינו אסור אלא מדרבנן. כ"נ לכאורה לפי דברי המ"מ והדו"פ. עיין בזה בס' תפארת יוסף מהריח"ל מפרעמישלא בהסכמה של הרב רי"ש נ"י מלבוב ונדבר מזה להלן ודוק:
אמנם אחר העיון זה אינו, דאיתא בסנהדרין (דף נ"ז ע"א) אלא אמר רב פפא ל"נ אלא לפחות מש"פ ופריך הגמרא א"ה עכו"ם בישראל אסור הא בר מחילה הוא ומשני נהי דבתר הכי מחיל לי' צערא בשעתא מי ל"ל ופירש"י הלכך גזל הוא עכ"ל וכך איתא במס' ב"מ (דף ס"א) לא תגנובו ל"ת ע"מ למיקט א"כ י"ל דגם לר"ל דס"ל ח"ש מותר מה"ת אעפ"כ הכא לענין גזל שאני דהרי חזינן דהתורה הקפידה על הגזל משום צער ובפירוש רבתה התורה ל"ת ע"מ למיקט וצער גם בפחות מש"פ א"ל ולא גרע מגנב ע"מ למיקט הלכך בגזל או בגנב בפחות מש"פ אסור גם לר"ל ודו"ק כי לדעתי הוא סברא ברורה:
אמנם לכאורה קשה למה פירש המ"מ והדו"פ הטעם משום דח"ש אסור מה"ת ת"ל דהו"ל גונב ע"מ למיקט. ונ"ל לתרץ דהנה הל"מ בריש ה' גזלה כתב דמקור דברי הר"מ שפסק דאסור לגזול פחות מש"פ מד"ת הוא מדבר ר"פ הנ"ל דאמר ל"ג אלא לפחות מש"פ וכו' והקשה ע"ז מהא דאיתא בסנהדרין (דנ"ט) על הא דאמרינן התם מי איכא מידי דלישראל שרי ולנכרי אסור ופריך הגמ' והרי פחות מש"פ ותירצו התם משום דלא ב"מ נינהו וא"כ מוכח דמסתמא דהש"ס לא ס"ל הא דר"פ דגזל פמש"פ אסור לישראל דאל"כ לא מקשה הש"ס מידי והרי פחות מש"פ דהא גם לישראל אסור מה"ת עכ"ד הלח"מ ע"כ מתוך קושיא זו כתב המ"מ דהטעם של הר"מ הוא משום דח"ש אסור מה"ת וא"כ ל"ק מידי קו' הלח"מ הא דהר"מ פ' כר"פ ובהגמרא משמע דלא כר"פ דזה לק"מ רק לפי דעת הלח"מ דס"ל הא דפ' הר"מ דאסור לגזול כ"ש ד"ת הוא שיצא לו כן מדברי ר"פ אבל לפי דעת המ"מ דטעם הרמב"ם לא משום דפסק כר"פ רק עיקר טעמו משום דח"ש אסור מה"ת א"כ לק"מ ודוק כי נכון הוא. וא"ל בל"ז אסתמא דהש"ס דמקשה הרי פחות מש"פ א"כ צ"ל דהקו' אינו לר"י דס"ל ח"ש אסור מה"ת דא"כ גם לישראל אל אסור וצ"ל דעיקר קושיות הגמ' הוא לר"ל דס"ל ח"ש מותר מה"ת א"כ שפיר מקשה הגמרא מי איכא מידי דלישראל שרי ולנכרי אסור ואנן פסקינן כר"י דח"ש אסור מן התורה א"כ קושיות הגמרא שלא אליבא דהלכתא זה אינו קושי' דקיי"ל בכל התורה הלכה כר"י לגבי ר"ל בר מהני תלת הנזכרים בר"פ החולץ:
אמנם לפי מ"ש התוס' בחולין (דף ל"ג) ד"ה אחד נכרי וכו' והבאתיו לעיל דר"ל ל"ל האי כללא דמי איכא מידי א"כ קשה מה מקשה הש"ס הרי פחות מש"פ לר"י בלא"ה לק"מ כמש"כ דכיון דלדידי' גם בפחות מש"פ יש איסור דאורייתא ואי דקאי הקו' לר"ל גם ז"א דהא כבר כתבתי בשם התוס' דר"ל ל"ל האי כללא דמי איכא מידי ע"כ לפי"ז י"ל לחדש דקושיות הש"ס דהרי פחות מש"פ קאי גם לר"י ולר"פ ולפרש פירוש חדש בש"ס. דהנה המ"מ כתב שם בריש ה' גזלה בשם י"א דהא דאסור לגזול אפילו פחות מש"פ דוקא כשיעור מה דקפדו בי' אינשי הוא דאסור אבל ליטול מן החבילה קיסם דליכא אינשי דקפדי בי' שרי והיינו ניצול בשל ישראל משא"כ אצל הב"נ דאכזרים המה כמ"ש רש"י שם בסנהדרין (דף נ"ט) א"כ ליטול קיסם אצלם ג"כ אסור וא"כ בכה"ג מקשה הש"ס מי איכא מידי דלישראל שרי אף לר"י ור"פ ע"ז משני התם שפיר דלאו ב"מ נינהו ול"ק קו' הלח"מ ג"כ. ודו"ק כי קצרתי מאפיסת הפנאי והוא דבר נחמד אף נעים ובינותי בספרים ולא מצאתי לאחד מי שהעיר בזה. אך מצאתי לאחד קדוש מדבר הוא הגאון בעל פ"מ בספרו ראש יוסף בחדושיו לחולין (דף ל"ג) בד"ה הן אמת שהעיר מעט במה שכתבתי וכ' וז"ל והא דפריך והרי גזל היינו לתירוץ דכובש ש"ש לר"פ אה"נ דל"ק מגזל דלישראל איסורא מיהא איכא ושוב אין חידוש מה שב"נ נהרג עליו עכ"ל ודבריו הן המה קו' הלח"מ והי' בהעלם מאתו שכבר הקשה כן הלח"מ ובאמת דברי הר"י דחוקים מאד כנראה למעיין אך לפי דברי מתורץ קושיות הלח"ם ונכון מאד הארכתי להשיב על כל דבריו פעם כסותר ופעם כבונה כי כך היא דרכה של תורה ופה תהא שביתת קולמוסי ואסיים בשלום ואבקשהו לעיין היטב בכל דברי תשובתי אז אקוה כי ימצא כף נחת בעזה"י וכל דברי שקולים בפלס האמת ובמאזני השכל והנני בזה ידידו ואוהבו דור"ש ומוכן אי"ה בכ"ע להשיב לו דבר ד' זו הלכה הטרוד מאד: