שערי בנימין· רבי אברהם בנימין קלוגר
סימן ז
איתא במס' כריתות דף י"ג ע"ב מתניתין יש אוכל אכילה אחת וחייבין עלי' ד' חטאות ואשם אחד. טמא שאכל חלב והי' נותר מן המוקדשין ביוה"כ ר"מ אומר אם הי' שבת והוציאו בפיו חייב אמרו לו אינו מן השם פירש"י דאין חיוב זה משום אכילה. תוס' ד"ה אם הי' שבת וא"ת מאי שייך זה לענין אכילה? וי"ל דה"פ והוציאו בפיו דכיון שהניחו בפיו בשבת ברה"י והוציאו בר"ה מחייב משום הוצאה דבליעתו הוא הנחתו וכו' ע"ש ולכאורה קשה לפירוש דברי התוס' א"כ מאי טעמא דרבנן דאמרו אינו מן השם:
ונלענ"ד לומר דר"מ ורבנן אזלי בשיטתייהו דלר"מ שפיר הוי הוצאה מן השם כמ"ש התוס' ורבנן לשיטתייהו שפיר השיבו דאינו מן השם והוא. דהנה הצל"ח על פסחים בפ' כל שעה וכן הקצה"ח סימן כ"ח סעיף א' הקשו לפי מה דאמרינן בפ' כל שעה (דף כ"ט) האוכל חמץ של הקדש יש אומרים מעל ויש אומרים לא מעל. מאן י"א ר' נחוניא בן הקנה דס"ל ח"כ פוטר מן התשלומין והקשו התוס' שם אמאי פטור מקרבן מעילה משום קם לי' בדרבה מיני' הא אמרינן בהמצניע המוציא אוכלין בכלי שגג באוכלין והזיד בכלי חייב על האוכלין. ותירצו כיון דפטור מקרן וחומש פטור נמי מקרבן שאין אשם מעילות בא אלא כשיש קרבן וחומש עיי"ש א"כ קשה מאי הוסיף ר"מ שבת דהא במה דהוסיף שבת חיסר אשם כיון דהיתה שבת דהוא מחייבי מיתות ב"ד דודאי פוטר מן התשלומין דאפי' ר"מ דלוקה ומשלם אית לי' מ"מ מת ומשלם לית לי' כדאמרינן בפ' אלו נערות וא"כ ליכא אשם ומאי הוסיף ר"מ. ע"כ קושיות הצל"ח והקצה"ח:
ונלענ"ד ליישב הקושיא הנ"ל עפ"י פשוטו באופן דר"מ לשיטתו קתני שפיר שבת ואעפ"כ לא יחסר אשם. דהנה הרמב"ם בפ"א מה' מעילה כתב וז"ל המועל בזדון לוקה ומשלם עכ"ל והקשו עליו דזה היפוך הכלל המסור בידינו דאין אדם לוקה ומשלם והרמב"ם בעצמו כתב בפירוש בפ"ו מהל' תרומות שהאוכל תרומה בזדון לוקה ואינו משלם ומאי שנא? ומתרץ מוהר"ש אבוהב ז"ל בספרו דבר שמואל סימן שכ"ז וז"ל. ויותר נראה שטעמו של הרמב"ם לחלק בין תשלומי מעילה להקדש ובין תשלומי אחרים של ממון לבעלים או תשלומי תרומה לכהנים שהם בעליה שהרי מצינו במס' כתובות בפ' אלו נערות דעיקרא דהאי מלתא דאין אדם לוקה ומשלם מדסמך לאו דדתרומה לעדים זוממין דכתיב בהו כדי רשעתו במספר משום רשעה אחת אתה מחייבו ואי אתה מחייבו משום ב' רשעיות והתם מיירי בתשלומי ממון אבל גבי מוש"ר שהתשלומין הם קנס קיי"ל מקרא דלוקה ומשלם ונ"ד במעילה שהתשלומין להקדש הן ואין לו בעלים התובעים כ"א מסירתו לגבוה משום כפרה דהוי כקנסא דשפיר דיינינן לי' כמוש"ר דלוקה ומשלם כמוהו שלא כדין התרומה שהתשלומין הם נותנין ליהנות לכהנים הבעלים וכו' עכ"ל. היוצא לנו מדבריו דתשלומי הקדש קנס נינהו כיון שאין להם בעלים ודבריו נכוחים למבין וא"כ ר"מ לשיטתו דס"ל בפ' אלו נערות (דף ל"ד) לוקה ומשלם וגם חידוש הוא שחידשה דשה תורה בקנס אע"ג דמקטיל משלם וכיון דתשלומי הקדש קנס נינהו א"כ אף שמוסיף ר"מ שבת לא מחסר אשם כיון דלדידי' בקנס מיקטל ומשלם וא"ש אם היתה שבת והוציאו בפיו חייב ואפ"ה יש חיוב אשם ואינו פוטר מן התשלומין ודו"ק:
אמנם כ"ז ר"מ בשיטתי' דס"ל חידוש הוא שחידשה תורה בקנס אע"ג דמקטל משלם וכמו דמוקי שם רבה אבל כולהו אמוראי ורבנן פליגי שם וחולקים על רבה וס"ל דגם בקנס אין אדם מת ומשלם וקם לי' בדרבה מיני' א"כ א"א למיתני לשיטתייהו אם היתה שבת והוציאו בפיו כיון דעי"ז מחסר אשם וכקושיות הצל"ח והקצה"ח הנ"ל וא"כ כל עיקר טעמא דרבנן דלא תני במתניתן אם היתה שבת וכו' משום דתני אשם וכנ"ל. וכ"ז לפי מה שציירו התוס' דאיסור שבת בא ע"י אכילה דבליעתו זו הנחתו וא"כ איסור שבת וחיוב תשלומין באים בהדדי וקים לי' בדרבה מיני' וא"כ א"א למיתני אם היתה שבת כיון דיחסר אשם אבל אם אמרינן דהוצאה היתה סתם שהוציא מרה"י לרה"ר בהנחת פיו לא ע"י הבליעה כמ"ש התוס' א"כ איסור הוצאת שבת וחיוב תשלומין דהיינו האשם אינם באים בב"א דזה החיוב משום אכילה וזה משום הוצאה. והרמב"ם פסק בפ"ג מהל' גניבה הלכה א' וז"ל. כבר בארנו בה' נערה שכל העושה עברה שיש בה עון מיתת ב"ד ותשלומין אינו משלם וכו' בד"א שנתחייב בתשלומין עם עון מיתת ב"ד כאחת או שנתחייב בתשלומין ומלקות בב"א אבל אם נתחייב בתשלומין ואח"כ נתחייב במיתת ב"ד או במלקות או שנתחייב מלקות או מיתת ב"ד ואח"כ נתחייב בתשלומין ה"ז לוקה ומשלם ומת עכ"ל א"כ כאן כיון שאמרינן דמתחלה הוצאה מרה"י לרה"ר וחיוב משום איסור שבת ואח"כ אכל לי' ונתחייב בתשלומין ואינם באים בב"א ואפי' לרבנן בכה"ג קיי"ל דשפיר מת ומשלם א"כ קשה מדוע לא תני במתניתן שבת ואפ"ה איכא אשם כיון דאינן באין בב"א אך כיון דאיסור הוצאה לא בא ע"י אכילה רק ביחוד ע"ז שפיר השיבו חכמים דא"א למתני שבת דאינו מן השם וכמ"ש רש"י דאין חיוב זה משום אכילה והשתא ממ"נ א"א למתני אליבא דרבנן במתניתן שבת דאם בכה"ג דאיירי דבליעתו או הנחתו כמ"ש התוס' א"כ איסור שבת וחיוב התשלומין בב"א ואין מת ומשלם אליבייהו וא"כ אם יוסיפו שבת יחסרו אשם וכנ"ל ואלא דמיירי דאיסור הוצאה אינו בב"א עם אכילה א"כ בלא"ה א"א למתני כיון דאינו מן השם ודו"ק:
והשתא דברי התוס' עולה כפתור ופרח דהקשו לר"מ מאי שייך זה לענין אכילה וע"ז תירצו שפיר דמיירי בכה"ג שאיסור הוצאה בא ע"י אכילה והיינו ר"מ לשיטתו אע"ג דיש כאן חיוב מיתה ותשלומין בב"א אפ"ה ס"ל דבקנס מקטיל ומשלם וכנ"ל אבל לרבנן בלא"ה א"א למתני בכה"ג שבת כיון דבאין בב"א קם לי' בדרבה מיני' ומחסר אשם וכנ"ל וע"ז לא השיבו חכמים אינו מן השם כיון דהוא מן השם וכמ"ש התוס' אך בלא"ה א"א למתני אליבייהו שסברי אין אדם מת ומשלם אף לגבי קנס וכנ"ל כיון דיחסר אשם אך דלמא מיירי דאיסור הוצאה לא הי' ע"י אכילה וא"כ איסור הוצאה דשבת וחיוב התשלומין אינם בב"א וא"כ שפיר אפי' אליבא דרבנן מת ומשלם וא"כ קשה מדוע לא תנו רבנן איסור שבת במתניתן ע"ז שפיר השיבו אינו מן השם דחיוב זה אינו בא מן אכילה ודו"ק שהוא נחמד מאד:
אח"ז רב ראיתי בס' טעם המלך הנספח לשער המלך ה' גניבה הלכה יו"ד שם שהביא דברי שו"ת דבר שמואל הנ"ל שתשלומי הקדש הם מטעם קנס והקשה עליו מהא דפסחים (דף כ"ט) האוכל חמץ של הקדש במועד י"א מעל וי"א לא מעל ואמרינן מאן י"א רנב"ה דהי' עושה יוה"כ כשבת לתשלומין ולפי דברי הרב דבר שמואל הנ"ל קשיא הא גבי הקדש לא שייך קם לי' בדרבה מיני' כיון דבקנס אדם לוקה ומשלם ותירץ דנהי דלוקה ומשלם גבי קנס אבל מת ומשלם אפי' גבי קנס לא אמרינן אך אמרינן קם לי' בדרבה מיני' ורק רבה מוקי אליבא דר"מ משום חידוש הוא שחידשה תורה בקנס אע"ג דמקטל משלם אבל כולהו רבנן פליגי עליו וס"ל דגם גבי קנס א"א לוקה ומשלם והיינו כמ"ש לעיל ועיי"ש שמגבב דברים בזה ויש לפלפל הרבה ואכ"מ: