שער משפט חלק א· רבי ישראל איסר וולף
צד
א יכול בעל דינו לגלגל עליו, ויש לי מקום עיון באפוטרופוס של יתומים או הבא בהרשאה ויש להם בעצמם תביעה על הנתבע ונתחייב להם שבועה אם יכולין לגלגל עליו תביעת היתומים או תביעת המשלח והנה מדברי התוס' בפ' שבועת הדיינים דף מ"ב ע"ב ור"פ מרובה דף ס"ג ע"א מוכח להדיא דבכה"ג אין מגלגלין שהקשו שם אמאי אצטריך רעהו למעט הקדש מכפל בטוען טענת גנב דהא אינו חייב כפל גביה אלא כשנשבע ואין נשבעין על הקדשות וליכא למימר דנשבע ע"י גלגול דבהקדש לא שייך גלגול ואי אמרת דאפוטרופוס יכול לגלגל תביעת היתומים על השבועה שמגיע לו מתביעת עצמו מאי קושיא הא משכחת לה גלגול שהנתבע נתחייב שבועה לגזבר מממון עצמו וגלגל עליו הגזבר שבועה על ההקדש דיד הגזבר כיד ההקדש דמיא כמבואר בפ' שור שנגח דו"ה ובי"ד סי' רנ"ח ס"ה א"ו דפשיטא להו דאף בכה"ג אינו יכול לגלגל עליו תביעת ההקדש וא"כ ה"ה באפוטרופוס דדמיא לגזבר נמי אינו יכול לגלגל תביעת היתומים וכ"ש הבא בהרשאה דאינו יכול לגלגל תביעת משלח על תביעת עצמו דבא בהרשאה גרע מאפוטרופוס כדמוכח בסי' ק"ה ס"א ע"ש אך לפענ"ד נראה דמגלגלין בכה"ג דהכי משמע בפ"ק דקידושין דף כ"ז גבי מתניתין דנכסים שאין להם אחריות נקנין עם נכסים שיש להם אחריות בכסף ובשטר ובחזקה וזוקקין את הנכסים שיש להם אחריות לישבע עליהן ואמרינן עלה איבעי' להו שדה לאחד ומטלטלים לאחר מהו ת"ש עשור שאני עתיד למוד נתון לעקיבא בן יוסף כדי שיזכה בו לעניים ומקומו מושכר לו ומשני מאי מושכר מושכר למעש' ואב"א שאני ר"ע דיד עניים הוה והכי קיי"ל בסי' ר"ב ס"ד דשדה לאחר ומטלטלי' לאחר לא קנה אבל אם הקנה השדה לאפוטרופוס ומטלטלי' ליתומים קנו הרי חזינן דלענין מטלטלין אג"ק אף דבעינן דוקא באדם אחד מ"מ מהני באפוטרופוס לקנות ליתומים דכאדם אחד דמיא וא"כ ה"ה לענין גלגול שבועה יכול לגלגל תביעת היתומים על תביעת עצמו דהא במתניתין מדמה להו אהדדי כדאמרינן ברפ"ק דמציעא ובפ' ש"ה דהא דקתני התם זוקקין אגב גררא נסבא דאיידי דקתני התם דנקנין עמהם תנא נמי דזוקקין לישבע כדפרש"י התם וא"כ מסתמא חד דינא אית להו וכן מוכח מתשובת ר"ת שבתשובת מיימוני שהביא הש"ך בסי' ע"ה ס"ק פ"ג בבן המשודך שבא בטענת אביו אף שהבן אינו טוען ברי יכתוב הרשאה לאביו ואביו ישביע להחותן דהוי בע"ד דידיה ע"ש הרי דמהני הרשאה לאביו להשביעו אף דמי שהממון שלו אינו יכול להשביעו כיון שאינו יודע מ"מ כיון שהאב יש לו הרשאה מיחשב בע"ד דידיה ויכול להשביעו וא"כ ה"ה לענין גלגול שבועה נמי יכול לגלגל עליו בכל גווני כיון דמיחשב בע"ד דידיה וכ"ש אפוטרופוס דעדיף יותר מבא בהרשאה כמבואר בר"ס ק"ה ס"א ועוד ראיה מפורשת ממ"ש התוס' בפ"ק דב"מ דף י"ד גבי ראובן שמכר שדה לשמעון אף שלא באחריות ובא בע"ח של ראובן דינא הוא דאזיל ראובן ומפצי ליה ולא מצי למימר לאו בע"ד דידי את דא"ל לא ניחא לי דליהוי לשמעון תערומת עלי והקשו התוס' דמאי נ"מ הא דאזיל ראובן ומפצי לי' הא כל מה שיטעון ראובן טענינן לשמעון דהא טענינן ללוקח ותי' לחד תי' דנ"מ היכא שהבע"ח חייב שבועה דאורייתא לראובן דהשתא יגלגל עליו ראובן ש"ד אבל לשמעון לא ישבע אלא שבועה דרבנן והבעה"ת שער ד' הביא תי' זה באופן אחר דנ"מ במה דאזיל ראובן ומפצי ליה לענין שיהא ראובן יכול לגלגל טענה אחרת על הבע"ח שצריך לישבע כדין טורף ממשועבדים ואף דעיקר השבועה ללוקח הוא מ"מ יכול ראובן לגלגל עליו טענה אחרת דהוא נמי מיקרי בע"ד דידיה וכן הביא תי' זה הרמב"ן בחי' בפ' מי שהיה נשוי בשם אחרים וכתב שזה אמת הרי אף דאין לראובן שום טענה על הבע"ח כיון שמכר לשמעון שלא באחריות אפ"ה מיחשב בע"ד דידיה כיון דלא ניחא לי' דליהוי לשמעון תערומת עליו אף דפשיטא דזה לא מיחשב ממון לישבע עליו דהא אפילו על גורם לממון אין נשבעין כמבואר בר"ס פ"ז ונ"א אפי' הכי כיון דראובן מצי לאשתעי דינא עם הבע"ח כדי שלא יהא לשמעון תערומת עלי' הוי בע"ד דידיה ומצי לגלגל הן טענתו מממון שלו על שבועת הטריפה והן שבועת הפרעון של הטריפה על ש"ד שיש לו עליו בלאו הכי וא"כ ה"ה באפוטרופוס של יתומים יכול לגלגל הן טענת היתומים על השבועה שמגיע לו מממון שלו והן להיפך טענת עצמו על שבועה שבא לו מכח היתומים כיון שהוא הבעל דבר משתי התביעות אולם אכתי דברי התוס' בפ' מי שהיה נשוי דף צ"ב הם תמוהים שכתבו שם ליישב פירש"י שפירש דנ"מ דראובן מצי אמר לבע"ח אשתבע לי דלא פרעתיך והקשו שם דהא בלא"ה הבא ליפרע מנכסים משועבדים צריך שבועה ותירצו דמיירי שהלוקח מחל לו זה השבועה והוא תמוה דא"כ האיך מצי ראובן להשביעו משום דניחא ליה דלא ליהוי תערומת לשמעון עליו הא זה לא הוי כפירת ממון וצ"ל דכוונת התוס' הוא דלא פטרו אלא משבועת ספק דהבא ליפרע מנכסים משועבדים אבל משבועת ברי לא פטרו ולכך כיון דלא ניחא דליהוי לשמעון תערומת עליו מיחשב ראובן בע"ד דידיה והוי טענת ברי ויכול להשביעו מידי דהוי אבא בהרשאה שמשביע להלוה ע"פ טענת ברי שלו אף שהמשלח אינו טוען ברי כמ"ש הש"ך בסי' ע"ה והיא שיטת ר"ת וגם מזה ראיה דכל היכא דמיחשב בע"ד דידיה אף שאין הממון שלו יכול להשביעו וא"כ ה"ה לענין גלגול נמי ומעתה אין מקום לקושית התוס' ר"פ מרובה ופ' ש"ה דמשכחת גלגול שבועה אף בהקדשות דהיכא דנתחייב שבועה להגזבר עצמו על ממון שלו יכול לגלגל עליו לישבע ג"כ על הקדש וגדולה מזו נראה דאף הבעלי' של ההקדש שתובע שהפקיד אצלו ממון הקדש אף שאין אחריותו עליו מ"מ מיקרי בע"ד דידיה כיון שהוא הפקיד בעצמו ויכול לגלגל טענת הקדש על טענת ממון שלו וראיה לזה מדברי התה"ד סי' ש"ח שפסק בראובן ששלח מעות ביד שמעון להוליכם ללוי לקנות לו איזה דבר ושמעון אומר שנתן ללוי ולוי מכחישו דאין ראובן יכול להשביעו ללוי דאין נשבעין על טענת ספק אבל שמעון יכול להשביע ללוי אף לאחר שנשבע לראובן ולא מצי לוי לומר לשמעון לאו בע"ד דידי את כיון שאין הממון שלך וכבר נפטרת מראובן כיון שמידו בא לו הממון מיקרי בע"ד דידיה והביא ראיה מפרק הגוזל קמא בשומר חנם שנגנב ממנו באונס ונשבע ואח"כ נמצא הגנב דאם רצה עושה השומר דין עם הגנב אלמא כיון שנגנב מידו אף שכבר נשבע ונפטר מבעלי' מקרי בע"ד של הגנב כיון שנגנב מידו עכ"ד והביאו הש"ך סי' קכ"א ס"ק מ"ב וא"כ כיון דמיחשב בע"ד דידיה כדקאמר רצה עושה עמו דין ה"ה נמי דמצי לגלגל עליו תביעה זו על טענת עצמו ואולי דהתוס' ס"ל כיון דחזינן דרחמנה פטרה הקדש משבועה אלמא דלא חשבה רחמנא הבעלי' כבע"ד ממש דאי מיחשב בע"ד א"כ ממון הדיוט הוא וא"כ מה"ט נמי אינו יכול לגלגל עליו שבועת ההקדש דדוקא קרקעות ושטרות מגלגלין די"ל דמגלגול לא פטרן רחמנא אבל הקדש כיון דפטרו רחמנא משום דלאו בע"ד דידיה הוא ולאו רעהו הוא א"כ מה"ט נמי אינו יכול לגלגל אותן על טענת עצמו אך מ"מ נראה דאי משום הא לא איריא דמנ"ל למידרש טעמא דקרא דילמא הא דפטרה רחמנא הקדש משבועה אף דמיחשב בע"ד דידיה מ"מ כיון שעיקר הממון הוא של הקדש גלי קרא דפטור משבועה מגזירת הכתוב אבל מ"מ מגלגלין כמו בשטרות וקרקעות ודוק ולדינא נראה עיקר דמגלגלים בכל גווני:
ב לגלגל עליו כל תביעה. ויש להסתפק אם יש לו עד המסייע על טענת הגלגול בלבד אי פוטרו משבועת הגלגול אי לא מי נימא כיון דעד המסייע פוטר מעיקר שבועה כ"ש מגלגול או דילמא דלענין גלגול לא מהני העד המסייע דכיון דנשבע בלא"ה מגלגלין עליו בכל גווני ולכאורה יש להוכיח דעד המסייע פוטר אף מג"ש דהנה הרא"ש ברפ"ק דמציעא הקשה בשם רבינו יונה לשיטת הסוברים דעד המסייע פוטר מהא דתנן בפכ"ה לענין שבועה דלא פקדנו אבא אמר רשב"ג אם יש עדי' שאמר האב ששטר זה אינו פרוע גובין שלא בשבועה ומדקתני עדים משמע דאם יש ע"א שאמר האב בפניו ששטר זה אינו פרוע אינו מועיל לפטור משבועה ונדחק הרא"ש שם בזה וא"כ אי אמרת דעד המסייע אינו פוטר מגלגול מעיקרא לק"מ דהא שם קתני דצריכין היורשים לישבע שלא פקדנו אבא שלא אמר לנו אבא ושלא מצאנו בין שטרותיו של אבא ששטר זה פרוע והנה בפ"ק דמציעא מוקי הש"ס הא דנשבע שלא מצאנו היינו שלא נמצ' השטר בין שטרו' הקרועין והנה אף שיש עדים שאומר האב ששטר זה אינו פרוע מ"מ צריכין היורשים לישבע שלא נמצא השטר בין שטרות הקרועין דאם מצאו בין שטרות הקרועין איתרע שטרא ולא מהני אמירת האב כלל כמ"ש הש"ך בסי' ס"ה ס"ק נ"ח בשם הבעה"ת והטור ע"ש וא"כ ע"כ הא דקתני אם יש עדים שאמר האב גובין שלא בשבועה היינו דפטורין משבועה שלא פקדנו אבל שבועה שלא מצאנו צריכין לישבע וא"כ ניחא הא דקתני אם יש עדים דבעינן דוקא שני עדי' אבל ע"א שאמר האב לא מהני דכיון דצריך לישבע שלא מצאנו נשבע נמי ע"י גלגול שלא פקדנו א"ו דעד המסייע פוטר נמי מג"ש אך אי משום הא לא איריא דפשטא דמתניתין דקתני אם יש עדים שאמר האב גובין שלא בשבועה משמע דפטורין מכל השבועות דתני התם אף משבועה שלא מצאנו וע"כ צ"ל דה"ט דכיון שאמר האב לפני מותו שאינו פרוע שוב ל"ח שננמצא בין שטרות הקרועים דמסתמא אינו משקר לפני מותו ועוד י"ל דמיירי שאמר האב כן בשעה שהיה יכול האב ליטול השטר מבין שטרו' הקרועים ובכה"ג נאמן האב במיגו זו דאף דאיתרע שטרא מ"מ מהני מיגו כמו בסטראי בסי' נ"ח דאיתרע שטרא ומ"מ בלא עדים נאמן במיגו והא דכתב הבעה"ת דא"נ האב או היורשים בכה"ג היינו באופן שמצאו העדים בין הקרועים ואח"כ אמר האב כן דלית ליה מיגו וא"כ יפה הקשה רבינו יונה דלמה ליה שני עדים הא אף בע"א סגי ואין הכרח מזה דעד המסייע פוטר מג"ש ואדרבה מן הסברא נלפענ"ד דעד המסייע אינו פוטר מג"ש ויש להביא ראיה לזה ממ"ש הט"ו לקמן סי' קי"ד ס"ד לענין טריפת לקוחו' דצריך המלוה לישבע בנק"ח שלא נפרע חוב זה וכולל בשבועתו שאין זה שטר אמנה אלמא אף דטענת אמנה טענה גרועה היא דסתם לאו להכי עומד ולכך אין משביעין בטענה זו בפ"ע אם לא היסת לאחר הפרעון בטענת ברי כמבואר בסי' פ"ב אפ"ה משביעינן ליה בטענה זו ע"י גלגול אף בספק בטורף מלוקח וכ"כ הש"ך כאן בסק"ח בפשיטות דע"י גלגול מחויב לישבע בטענת פרוזבול היה לי ואבד או ברבית בהיתר לקחתי אלמא אף דלא מחייבינן אף היסת בטענות אלו לבד משום דמסייע להו חזקה דלא שביק היתרא ואכיל איסורא מ"מ ע"י גלגול משביעינן להו וא"כ ה"נ לענין עד המסייע נמי נהי דעד המסייע פוטר משבועה היינו דוקא לפטור מעיקר השבועה אבל ע"י גלגול משביעינן בכל גווני ועוד דהא הבעה"ת והביאו הטור בס"ס פ"ד פסק דעד המסייע אינו פוטר משבועת היסת משום דבכל ענין תקנוהו חז"ל ואם כן ה"נ לענין גלגול שבועה כיון דרחמנא חייבה שבועה ע"י גלגול בכל ענין אף בעבדים ושטרות וכל דבר שאין נשבעין עליהן בפ"ע ה"נ עד המסייע אינו פוטר לגבי גלגול ואף דהטור שם חולק על הבעה"ת מ"מ הא בתשו' מוהרי"ט ח"א סי' קנ"א מפרש הטעם משום חזקה דא"א חוטא ולא לו לכך פוטר מהיסת וא"כ לענין גלגול כיון דמגלגלין אף בטענת פרוזבול היה לי ואבד אף דאיכא חזקה דלא שביק היתרא ואכיל איסורא ה"ה עד המסייע נמי אינו פוטר אף דאית ליה חזקה דא"א חוטא ולא לו ועוד יש להביא ראיה בהא דבפ"ק דקדושין יליף רשב"י התם ג"ש נאמרה שבועה בפנים ונאמרה שבועה בחוץ דמגלגלין בטענת ספק וליכא מאן דפליג עליו וא"כ תקשי לר"ה ור"י דס"ל בכל דוכתי מנה לי בידך והלה אומר א"י חייב לשלם משום דברי ושמא ברי עדיף ומשמע דנוטל בלא שבועה כדמשמע פשטא דלישנא דתלמודא בכל דוכתי וא"כ אמאי מגלגלין בטענת ספק כיון דברי מהני אף להוציא ממון בל"ש כ"ש דמהני הברי להמוחזק לפוטרו משבועה ודוחק לומר דהא דמגלגלין בטענת ספק היינו דוקא דומיא דסוטה דלא ה"ל למידע דהברי גרוע והשמא טוב דבכה"ג לכ"ע לא אמרינן ברי עדיף כמ"ש התוס' בכתובות דף י"ב זה ליתא חדא דהא התוס' כתבו שם דאביי ס"ל דאין חילוק ובכל גווני ברי עדיף וא"כ תקשה לאביי ועוד דהא התוס' בפ' השואל דף צ"ז הקשו במתניתין דזה אומר שכורה מתה והמשאיל. אומר איני יודע פטור דאמאי פטור משבועה כיון דצריך לישבע שכדרכה מתה לישתבע נמי ע"י גלגול ששכורה מתה דאף בטענת ספק מגלגלין ותי' בשם ר"י דמיירי כשמאמינו המשאיל ואינו תימה דלא הוי דומיא דסיפא דזה אומר שכורה וז"א שאולה דמיירי כשאינו מאמינו כדמוקי לה הש"ס ע"ש שנדחקו בזה מאוד והנה הא דמוקי הש"ס התם סיפא ע"י גלגול היינו לר"ה ור"י דסברי ברי עדיף דלא מוקמינן אליבייהו מתניתין בשתי פרות כמ"ש רש"י והתוס' שם וא"כ אמאי הוצרכו לידחק בזה ליתרצו בפשיטות דלר"ה ור"י אין מגלגלין טענת ספק אלא בדבר דלא ה"ל למידע אבל במתניתין דה"ל למשאיל למידע אם שאולה מתה ברי עדיף ואין מגלגלין בכה"ג וא"ל דקושית התוס' הוא מז"א ביום שהיתה שאולה מתה דלא ה"ל למשאיל למידע אימת מתה ז"א דילמא מיירי שהמשאיל ראה אותה מתה באותה יום שמתה אלא שאינו זוכר עכשיו אי היה יום השאלה או יום השכירות וכעין זה כתב האס"ז בשם הראב"ד ע"ש ועוד דהתוס' נקטו בקושייתם הבבא דז"א שכורה מתה ובכה"ג אין מגלגלין כיון שהשמא גרוע ואף לר"נ ור"י דסברי דלא אמרינן ברי עדיף י"ל כן דהתם טעמא משום דאוקי ממונא בחזקת מריה אבל כשהמוחזק טוען ברי מהני הברי דאין מגלגלין ועוד קשה אמאי מגלגלין אף בשמא דלא ה"ל למידע אף לר"נ ור"י לפי מאי דמשני הש"ס בכתובות דף י"ב דלכך בטוענת משארסתני נאנסתי נאמנת לר"ג לגבות כתובתה אף לר"נ ור"י משום דחזקת הגוף מסייע לה אמרינן ברי עדיף אף דהברי גרוע והשמא טוב אלמא אף בברי גרוע היכא דחזקה מסייע לה אמרי' ברי עדיף וגובה בל"ש וכ"כ הבעה"ת בשער כ"ט בשם הרב ר"י פלאט והביאו הש"ך סי' צ"א ס"ק י"ב וא"כ תקשה אמאי מגלגלין טענת ספק אף דלא הוי ליה למידע כיון דחזינן דברי עדיף אף להוציא ממון בלא שבועה היכא דחזקה מסייע ליה כ"ש דמהני הברי להמוחזק דמסייע ליה חזקת ממון לפוטרו משבועה א"ו ע"כ צ"ל דאף דברי עדיף אף להוציא ממון בלא שבועה מ"מ לא מהני הברי לסייע לו לפוטרו מהגלגול דכיון דנשבע בלא"ה רמי רחמנא עליה שבועת הגלגול בכל גווני וא"כ ה"ה לענין עד המסייע נמי כיון דטעמא דעד המסייע פוטר משבועה כתבו רוב הקדמונים משום דק"ו הוא דאם ע"א מועיל לחייב שבועה את המוחזק כ"ש דמהני להמוחזק לפוטרו מהשבועה ולענין גלגול ק"ו פריכא הוא דכיון דנשבע בלא"ה מגלגלין עליו בכל גווני כמו בברי ושמא. אמנם בהיות כן יש לי לתמוה על התוס' שם שהקשו לפי שיטתם שם דאין מגלגלין בטענת א"י דא"כ היכי משכחת לה גלגול שבועה דאפי' כשהנתבע טוען ברי יהא נאמן במיגו דאי בעי אמר א"י ומאי קושיא כיון דקיי"ל דמיגו להוציא ממון ל"א כמ"ש התוס' בפחז"ה גבי הלכתא כרבה בארעא אלמא דלא אלים מיגו לאפוקי ממונא והרי חזינן דמגלגלין בטענת ספק אף לר"ה ור"י דס"ל ברי עדיף אף להוציא ממון מ"מ לא מהני הברי לסייע לפוטרו מג"ש אף שהוא מוחזק וטוען ברי וא"כ ה"נ למה תועיל המיגו לפוטרו מג"ש כיון דמיגו לא אלים לאפוקי ממונא כ"ש שלא תועיל לפוטרו מהגלגול וכ"ש לפי מה שהכריע הש"ך בסי' ס"ו ובסי' צ"ה כשיטת רבותיו של הריטב"א דלא מהני מיגו ליפטר משבועת היסת לכ"ע דבכל ענין תקנוהו חז"ל וא"כ הסברא נותנת דה"ה לענין ג"ש נמי כיון דהתורה חייבה שבועה ע"י גלגול אף בטענה שהוא כופר הכל ולגבי עבדים ושטרות וקרקעות והיינו משום כיון דבלא"ה נשבע רמיא רחמנא שבועה עליו מכל דבר שמגלגל עליו התובע א"כ אף מיגו לא מהני ליפטר מג"ש כמו בשבועת היסת וכן יש להוכיח מדברי הרשב"א בחי' ר"פ כל הנשבעין שכתב דלכך חייבה רחמנא שבועת השומרי' ולא מהימן דלהד"ם או החזרתי משום דאמר בדדמי דסבור הוא דאניס ובאמת לא אניס ולכאורה אכתי קשה דהא קיי"ל דשלש שבועות משביעין אותו שלא פשעתי בה ושלא שלח בה יד ושאינו ברשותו ואכתי אמאי צריך לישבע שאינו ברשותו ושלא שלח בה יד להימן במיגו דלהד"ם או החזרתי א"ו דס"ל דשבועה שא"ב ושלא שלח בה יד אינו נשבע אלא ע"י גלגול כמבואר בר"ס רצ"ד והילכך לא מהני המיגו ליפטר מג"ש ועמ"ש בסי' צ"ג סק"ט עוד ראיה לזה ובזה ניחא כמי מה דקשיא לי טובא במתניתין דהשואל זה אומר שאולה מתה וז"א שכורה מתה ישבע השוכר ששכורה מתה ומוקי לה הש"ס דמשתבע ע"י גלגול דכיון דמשתבע דמתה כדרכה משתבע נמי ע"י גלגול דשכורה מתה וכ"כ הרא"ש והטור בסי' שד"ם ולכאורה קשה לפמ"ש התוס' והרא"ש בר"פ כ"ה דלכך חייבה רחמנא שבועת השומרי' ולא מהימן במיגו דלהד"ם או החזרתי משום דהוי מיגו דהעזה דבטענת נאנסו אין חבירו מכיר בשקרו ובטענת להד"ם מכיר בשקרו ע"ש וא"כ אמאי ישבע הכא השוכר דשכורה מתה ע"י גלגול דכדרכה מתה להימן במיגו דלהד"ם או החזרתי ואין בידי אלא אחת שהיא לפנינו דהילך היא ופטור משבועה ומיגו דהעזה לא הוי דהא השתא נמי שטוען שכורה מתה מעיז ג"כ דהא חבירו מכיר בשקרו ומכחישו בשלמא הא דחייב שבועה דמתה כדרכה ניחא דכיון שאתה מאמינו דשכורה מתה ולא כדברי התובע שאומר דשאולה מתה א"כ ל"ל מיגו דלהד"ם דהוי מיגו דהעזה דמה שמכחישו ואומר דשכורה מתה אין זה העזה כיון דהאמת אתו והתובע משקר משא"כ אם ישקר ויאמר להד"ם יעיז אבל מה שצריך לישבע על ידי גלגול דשכורה מתה קשה דלהימן מיהת ע"ז דאומר אמת דשכורה מתה דאי בעי לשקר היה טוען להד"ם או החזרתי על האחרת והיה פטור משתי השבועות והנה במתני' י"ל דמיירי באפקיד ליה בשטר דליכא מיגו כדמוקי בר"פ כ"ה אבל על סתימת הרא"ש והטור קשה א"ו דאף להפוסקים דאמרינן מיגו לאפטורי משבועה מ"מ מיגו לאפטורי מג"ש לכ"ע ל"א ועפ"ז מתורץ קושית התוס' שם בדף ק' גבי הא דמוקי הש"ס מתני' דגבי עבד ז"א גדול וז"א קטן ישבע המוכר דמיירי בעבד בכסותו ופריך הש"ס זוקקין אתא לאשמועינן והקשו התוס' דאמאי לא פרכינן הכי לעיל אז"א שאולה וז"א שכורה דישבע השוכר דשכורה מתה ע"י גלגול זוקקין אתא לאשמועינן ולפמ"ש ניחא דהתם לק"מ דקמ"ל דלא מהני מיגו לאפטורי מג"ש אבל הכא ליכא מיגו כלל דהא מודה במקצת הוא על הכסות וליכא מיגו דלהד"ם דהוי מיגו דהעזה וא"ש ונכון סוף דבר לפענ"ד נראה עיקר לדינא דאין עד המסייע פוטר מג"ש וגם לא אמרי' מיגו לאפטורי מג"ש לכ"ע שוב בא לידי תשו' הרב הגדול מוהר"ר יחיאל באסן ז"ל וראיתי בסי' ט' שכתב בפשיטות דלהני רבוותא דס"ל דעד המסייע פוטר משבועה דע"א לענין שבועה כמו שנים לממון א"כ כמו דמהני שני עדים לענין גלגול ה"נ אין מגלגלין אם יש עד המסייע ואע"פ שיש לדחות לזה דעתי נוטה עכ"ל ואי משום הא לא איריא דחרם סתם יוכיח דבעד המסייע מחרי' סתם כמ"ש הטור ס"ס פ"ד ולהבעה"ת חייב היסת ובשני עדים פשיטא דפטור לגמרי וע' בש"ך סי' פ"ז ס"ק ט"ו:
ג דאם בא לו שבועה ע"י הפוכו. כ"כ התה"ד סי' שכ"ז והש"ך מפקפק בדין זה ולענ"ד העיקר כהתה"ד ולא מטעמיה אלא משום דהא דקיי"ל דש"ד לא מהפכינן ודרבנן מהפכינן הוא משום כיון דש"ד חייב מדינא חייב הוא לישבע או לשלם אבל דרבנן כיון דמן הדין א"צ לישבע יכול הוא לומר אני יודע שהאמת אתי ואי ניחא לך השבע וטול וא"כ לכך לא מצי הנתבע לגלגל על ההיפך דיכול התובע לומר או השבע אתה עיקר השבועה לבד או אני אשבע עיקר השבועה לבד ולאו כל כמינך להפך עלי בכדי לגלגל עוד שאר דברים עלי וזה נכון בסברא ואפשר שזה נכלל בדברי התה"ד שוב מצאתי בתשובת רדב"ז ח"א סי' תכ"ו שכתב כך ע"ש:
ד ובלבד שיהיו רגלים לדבר. כן הוכיחו התוס' והרא"ש בפ' השואל מבבא דהשוכר אומר שכורה מתה והמשאיל אומר א"י דפטור בל"ש ואמאי ישבע ע"י גלגול דכדרכה מתה א"ו דאין מגלגלין בטענת ספק אלא בסוטה דרגלי' לדבר מדקינא לה ונסתרה אמרי' דילמא זינתה מקודם ג"כ וכן בשותפין דמורי היתרא אבל הכא ליכא רגלים לדבר שמתה השאולה יותר מן השכורה ואני לא זכיתי להבין דבריהם בזה דלפי סברתם דאף בספק השקול כמו הכא בשני פרות שאולה ושכורה ומתה אחת מהן ואינו יודע איזהו אין מגלגלין א"כ אמאי מגלגלין בסוטה דאף שנסתרה עכשיו מ"מ אדרבה הרי יש לה חזקת כשרות ואמרינן השתא הוא דאיתרע כמ"ש האחרונים ביו"ד סי' א' בשוחט שהמיר כל מה ששחט מקודם הוא כשר דאמרי' השתא הוא דאיתרע ולא הוי ספק כלל וכן לענין עד זומם לא מבטלינן שאר העדיות שהעיד קודם לכן כמבואר בסי' ל"ד ס"ט וסכ"ג בהגה וא"כ כיון דמגלגלין בסוטה לגבי ספק כי האי אף דאית לה חזקת כשרות כ"ש בספק השקול לגמרי דמגלגלין ולכאורה י"ל דסברת התוס' הוא דלכך אין מגלגלין טענת ספק דליכא רגלים לדבר משום דמוקמינן להנתבע בחזקת כשרות דמסתמא לא יגזול ממון חבירו משא"כ גבי סוטה אף דאית לה חזקת כשרו' מ"מ איתרע קצת כיון שנסתרה עכשיו לפנינו ויש מקום לספק שמא זינתה ג"כ קודם לכן אך לפ"ז אין מקום למה שהקשו התוס' שם דהיכי ילפינן ג"ש אף בברי מסוטה שאני סוטה דיש רגלים לדבר דמאי רגלים לדבר איכא התם הא אדרבה אית לה חזקת כשרות אלא כיון דאתייליד בה ריעותא יש מקום להספק ובטענת ברי איכא נמי מקום להספק דחזקה א"א תובע אא"כ יש לו עליו דהא מה"ט תקנו חז"ל היסת אף בכופר הכל כדאמרי' בפ' שבועת הדיינים גם מה שכתבו התוספות דבשותפין איכא רגלים לדבר דמורי היתרא לא נהירא כלל לומר דבשותפי' יש רגלים לדבר לומר יותר שגנבו מן השותפות משלא גנבו וכי כל ישראל הוחזקו ח"ו לגנוב ממון השותפות אלא דחז"ל חששו בזה לטענת ספק גרידא משום דמורי היתרא ע"כ נלפענ"ד עיקר כשיטת הרשב"א בחי' ספ"ק דקדושין והנ"י בשמעתין בשם האחרוני' דמוקי למתניתין שיש עדים שמתה כדרכה דא"צ לישבע שמתה כדרכה אבל היכא דליכא עדים משתבע ע"י גלגול דשכורה מתה אף בטענת ספק דליכא רגלים לדבר וכן דעת המחבר בס"ס שד"ם ומ"ש המחבר כאן דאין מגלגלין אלא היכא שיש רגלים לדבר וכבר תמה הש"ך בזה נ"ל דכוונת המחבר כאן למ"ש התוספות והרא"ש בקדושין דף כ"ח לאפוקי שאין מגלגלין טענה שלא גנבת לי שום דבר וגם בב"י הביא מקור דין זה מדברי התוס' והרא"ש הללו ובכה"ג כ"ע מודים דאין מגלגלים כיון שלא נולד שום ספק לפנינו מה"ת ניחוש לחששא רחוקה כזו דכל ישראל בחזקת כשרות הם משא"כ בשתי פרות כיון שנולד ספק לפנינו שאחת מהן מתה וא"י איזו וכן בשותפין אף דליכא ריעותא כלל מ"מ ליכא חזקת כשרו' כ"כ בזה כיון דמורי היתרא בכה"ג מגלגלין זה נ"ל בדעת המחבר והוא נכון אך מ"מ אכתי קשיא לי טובא משיטת הרמב"ם והרא"ש והט"ו בסי' רצ"ד ס"ב דשבועה שלא שלח בה יד ליהנות קודם שנאנס דחייבה רחמנא גבי שומרי' אינה אלא מתורת גלגול דשבועה שאינו ברשותו ואם יש עדים שנאנס א"צ לישבע שלא שלח בה יד וכ"כ הרמב"ם והמחבר בסי' רצ"ו ס"ז בטוען שלא נעשה שומר כלל דנשבע היסת וכולל בשבועתו שלא שלח בה יד הרי דמגלגלין בטענת ספק אף היכא דליכא רגלים לדבר כלל וגם לא נולד ספק לפנינו דמה"ת נאמר ששלח בה יד קודם שנאנס ויש לאוקמיה בחזקת כשרות ובאמת מצאתי שהתוס' בב"מ דף ו' ע"א הרגישו בזה בשם ר"ת ומכח זה הוכיחו דשבוע' שלא שלח בה יד היינו שאכלה אבל לפי שיטת הרמב"ם והט"ו בסי' רצ"ד שלא הסכימו לפי' ר"ת הדרא קושיא לדוכתה והיא קושיא אלימתא וצריכה רבה וכן קשה מלקמן סי' קי"ד ס"ד בבא בע"ח לטרוף מלקוחו' דצריך לישבע שלא נפרע וכולל בשבועתו שאין זה שטר אמנה אלמא אף דסתם שטר לאו להכי עומד ולא נולד ספק לפנינו אפ"ה מגלגלין אף בטענת ספק וליכא רגלים לדבר כלל ודוחק לומר דלגבי לקוחות כיון שהב"ד טועני' עבורם מיחשב כטענת ברי ומגלגלין וצע"ג וע' בש"ך סי' רצ"א ס"ק ל"ד דכתב בפשיטות בדינא דהתם דהאם צריכה לישבע שלא אמר לה בנה שהוא פקדון ע"י גלגול דשבועת שומרים וזה ליתא לשיטת התוס' דהכא דאין מגלגלין בטענת ספק אא"כ יש רגלי' לדבר וכ"כ המרדכי בפ' האומנין להדיא בשם מוהר"ם ולהש"ך אשתמיטו ליה דברי המרדכי אלו אך לפמ"ש דבריו נכונים לדינא:
ה איני רוצה להשבע אלא הריני משלם. ונראה דה"ה בכל הנשבעין ונוטלין והנתבע גלגל על התובע שאר תביעות א"י לומר א"ר לישבע וליטול משום דחיישינן דאומר כן בשביל שלא יגלגל עליו וע' בפסקי מוהרא"י סי' ל"ב ע"ש:
ו אין שומעין לו וצריך לישבע על הגלגולים אף שמשלם הטענה הראשונה והיכא שאח"כ חזר התובע ותבע אותו עוד תביעה אחרת ורוצה לגלגל על שבועת הגלגול הלזה לא נתבאר אם מגלגלין על שבועת הגלגול או לא ושמעתי מהה"ג אמ"ו זללה"ה שנסתפק בזה והוכיח דמגלגלין מלשון המשנה דפ' כל הנשבעין דקתני גבי שבועת השותפין חלקו השותפין והאריסין א"י להשביען נתגלגלה לו שבועה ממקום אחר מגלגלין עליו את הכל ולמה נקט נתגלגלה לו שבועה ממ"א נתחייב לו שבועה ממ"א ה"ל למימר וכבר עמד בזה הרב בעל תיו"ט ונדחק בזה מאוד א"ו דמתניתין אתא לאשמועינן האי דינא דאף אם נתגלגלה לו שבועה ממ"א דהיינו ששילם עיקר התביעה ולא נשאר עליו אלא שבועת הגלגול אפ"ה אף בכה"ג מגלגלין עליו את הכל דמגלגלין על ג"ש וזה נכון מאוד:
ז על הגלגולים אני נשבע ונפטר. הו"ה איפכא שיכול לומר אני אשבע על עיקר התביעה והוא ישבע על הגלגולי' ויטול וכ"כ הט"ו בסמוך ס"ח לענין ש"ד כן כתב הסמ"ע ובאמת כן מבואר בס"ח להדיא אך לי צ"ע בדין זה לפי מה שהוכיח בש"ס רפ"ק דמציעא דלא אמרינן מיגו דחשוד אממונא חשוד אשבועתא משבועת הנשבעין ונוטלין דחז"ל רמו שבועה עלייהו ולא אמרינן מיגו דחשוד אממונא חשוד אשבועתא דהא בנוטלין לא שייך אשתמוטי ואביי דחי התם משום דאמרינן שמא ספק מלוה ישנה יש לו עליו וכ"פ כל הפוס' כמבואר בסי' צ"ב ס"ג ובסמ"ע שם וא"כ היכי מצי להפך גלגול שבועה לבדה דממ"נ האיך יכול להשביעו הא מיגו דחשוד אממונא חשוד אשבועתא ועל החשוד לא מצי להפך כלל כמבואר בסי' צ"ב סי"ג ואי דאמרינן שמא התובע ספק מלוה ישנה יש לו עליו ומשום הכי תובעו א"כ אכתי האיך מצי הנתבע להסתלק מן הגלגול כיון דאף טענת ספק מגלגלין א"כ ממילא צריך הנתבע לישבע על טענת הגלגול שאינו חייב לו שום ממון ממקום אחר מחמת תביעת הספק מלוה ישנה של התובע דזה לא מצי להפך והנה לפי שיטת הסוברים דאין מגלגלין טענת ספק אלא כשיש רגלים לדבר ניחא אבל לפמ"ש לעיל דבכל גווני מגלגלין קשה ואפשר דהכא מיירי שמהפך עליו שישבע לו על גוף טענת הגלגול עצמו דלא שייך בטענה זו בעצמה שטוען בספק אלא דאמרינן שטוען כן מפני שיש לו עליו מכבר איזה ספק מלוה ישנה ולכך מהפך עליו שישבע לו דוקא על גוף טענת הגלגול בעצמו כמ"ש הש"ך בסי' זה סק"ב אבל באמת אם התובע אומר לו שישבע לו הנתבע בסתם שאינו חייב לו עוד ממון מצד אחר צריך הנתבע לישבע דוקא ואינו יכול להפך הג"ש על התובע ועדיין צ"ע לדינא ודוק: