אור ברסלב

שער משפט חלק א· רבי ישראל איסר וולף

סב

סא

א אשה הנו"נ בתוך הבית. כן הוא לשון הטור ומשמע דמיירי ביך אם טוענת כן עם הבעל בחייו בין אם טוענת כן עם היורשים לאחר מות בעלה וכ"כ הרמב"ם בפ"ט מה' נחלות בשני בבות מתחילה כתב אשה הנו"נ בתוך הבית וכו' ואח"כ כתב וכן אלמנה הנו"נ בתוך הבית וכ"כ מור"ם בהגה ואפי' אלמנה וכו' כ"כ הסמ"ע והב"ח והדרישה הוסיף להביא ראיה מלשון הרא"ש בפחז"ה והטור באה"ע בס"ס פ"ו שכתבו דאף אם אינה נו"נ בממון אלא הבעל הוא נו"נ בממון אלא שמפקיד בידה כל אשר לו דינה כנו"נ ואם הבעל עשה השטר על שמה הרי הוא שלה ע"ש הרי משמע להדיא דאף בעודה תחת בעלה א"נ אם היא נו"נ ויש לתמוה מדברי הרא"ש ס"פ הכותב סי' כ"ז שהביא בשם ר"ת שפסק הלכה כר"ש דאשה הנו"נ בתוך הבית א"צ שבועה אלא כשתובעת כתובתה ומעשה בא לפניו באשה שמינה בעלה אפוטרופוס והושיבה חנונית והיו לה הרבה מעות בידה ואמרה של אחרים הן ורצה בעלה להשביעה ופסק ר"ת שא"י להשביע' בטענת שמא כר"ש וכו' והאריך בזה ולבסוף כתב הרא"ש והקשו לר"ת מההיא דפחז"ה אשה הנו"נ בתוך הבית והיו אונות ושטרות יוצאות על שמה עליה להביא ראיה אלמא אינה נאמנת ותי' דההיא ברייתא איירי לאחר מיתת בעלה דמוריא היתרא דטרחא קמי יתמי וכן מוכחת הסוגיא התם עכ"ל ולבסוף הכריע כר"ת ומשמע דאף בהמעשה דר"ת ס"ל כוותיה דנאמנת לומר של אחרים הן בעודה תחת בעלה וכן העתיק דבריו הטור באה"ע סי' צ"ז הרי להדיא דר"ת ס"ל דאשה הנו"נ בתוך הבית ועודה תחת בעלה נאמנת לומר על מעות ומטלטלין שהן שלה או של אחרי' וצריך לומר דהא דאיתא בפחז"ה גבי דביתהו דרבה בב"ח כי קא שכבה אמרה הני כיפי דמרתא לבני ברתא ואמר רב אי מהימנא לך עשה כפירושה ואי לא מהימנא לך עשה פי' לפירושה היינו דוקא באינה נו"נ תוך הבית אבל בנו"נ בתוך הבית כיון שהאמינה הבעל לישא וליתן בנכסיו האמינה על הכל וכעין מ"ש הש"ך בס"ס נ"ו ע"ש וזה הוא דלא כמשמעות לשון הרא"ש בפחז"ה והטור באה"ע ס"ס פ"ו והרמב"ם בפ"נ מה"נ והרב רמ"א כאן וצע"ג ומהתימה שלא נתעורר בזה שום אחד מהמחברים והשמיטו שיטת הרא"ש דפ' הכותב בשם ר"ת ובפרט להוציא ממון מן האשה אך מ"מ לענין דינא נראה יותר שיטת הרמב"ם וסייעתו כאן כיון שכן מבואר בתוספתא בפ"ט דב"ב להדיא כמ"ש הבעה"ת בשער ו' בשם הרב ר' נתן בן הרב רבי מאיר ז"ל ע"ש:

ב אפי' השטרו' תח"י. דעת הש"ך דאף דהשטרו' והמטלטלין תח"י ואית לה מיגו דלהד"ם אפ"ה אינה נאמנת דכיון שהיא נו"נ בתוך הבית הוא חזקה דשל בעלה הוא וה"ל כמיגו במקום עדים והשיג על מוהר"מ אלשיך ומוהר"א בן ששון דלא ס"ל כן וכן השיג על הסמ"ע בסק"י שכתב בדעת הרב רמ"א כן והאריך בזה בס"ס נ"ו ע"ש והב"ש באה"ע סי' פ"ה סי"ב השיג עליו דהא שם בהגה מבואר להדיא דאף בנו"נ בתוך הבית היכא דאית לה מיגו דלהד"ם נאמנת ע"ש אך הב"ש שם והש"ך בס"ס נ"ו הביאו ראיה מדברי התוס' והרא"ש בפחז"ה דף נ"א בד"ה קיבל מן האשה יחזיר לאשה דלא מהני מיגו בנו"נ שכתבו שם נראה דאם אמרה האשה תן לפ' שהוא שלו דנותן לו שהיא נאמנת במיגו דאי בעי שקלה איהי ויהבה ליה ואפילו אומר הבעל שהממון שלו אין לו כח להוציא מידו מדקאמר יחזיר לאשה דה"ל למימר יודיע לבעל אם היה לו כח להוציא ממנה אם אומר שהוא שלו ובסוף דבריהם כתבו ואם היא נו"נ בתוך הבית א"נ לומר לא שלי הוא ולא של פ' הוא כדאמר לקמן וכן האשה שהיא נו"נ בתוך הבית וכו' ואמרה שלי הם עליה להביא ראיה ולא מהימנא במיגו דאי בעי אמרה שהיא נפקדת משל אחרים עכ"ל אלמא דבנו"נ בתוך הבית אף דאית לה מיגו דאי בעי שקלה איהי ויהבה ליה לאותו פ' אפ"ה א"נ משום דהוי מיגו במקום חזקה ועדים ולפענ"ד דבריהם תמוהים מאוד ואדרבה מוכח מדברי התוס' והרא"ש להיפך דלפי דבריהם שהבינו דכוונת התוס' להוכיח דבנו"נ בתוך הבית לא מהני מיגו דשקלה איהי ויהבה לאותו פ' א"כ קשה מאי הוכיחו מהא דקתני וכן האשה שהיא נו"נ בתוך הבית ואמרה שלי הם עליה להביא ראיה וא"נ במיגו דאי בעי אמרה שהיא נפקדת משל אחרי' ומאי קושיא הא התם לא מיירי כלל שהפקידה ביד אחר רק היורשים תובעים אותה לב"ד השטרות ואונות שיוצאים על שמה וא"כ מאי מיגו אית לה דיהבה לפ' דהיכא מציא ליתנו לפ' כיון שהיא נו"נ בתוך הבית א"נ ואי דיכולה ליתנו בצינעה א"כ בפשיטו' ה"ל לאקשויי דלהימנה במיגו דלהד"ם א"ו דס"ד דהתוס' דבנו"נ בתוך הבית נאמנת אף בלא מיגו כלל לומר של פ' דכיון שהיא נו"נ האמינה בכל ענין וכשיטת ר"ת שהבאתי בס"ק שלפני זה לזה הביאו ראיה מהא דאינה נאמנת לומר שלי הוא ולא מהימנא במיגו שהיא נפקדת מאחרים והא דא"נ כשהפקידה ביד אחרים במיגו דיהבה לפ' י"ל דהתוס' ס"ל דבנו"נ תוך הבית לא יחזיר לאשה כשיטת הח"מ והב"ש בסי' פ"ו ואף לשיטת הריב"ש דיחזיר לאשה מ"מ י"ל דליכא מיגו כמ"ש הב"ש בסי' פ"ו סק"ג דבנו"נ תוך הבית צריכים להודיע לבעלה והוא ירד עמה לדין וליכא מיגו ע"ש וז"ב וא"כ מוכח מדברי התוס' והרא"ש דלא כהש"ך דכיון דס"ד דבאומרת של פלוני הוא נאמנת מצד עצמה א"כ היכי הוכיחו דא"נ מדלא מהימנא לומר שלי במיגו דשל אחרים הוא ומאי קושיא הא הוי מיגו במקום עדים וחזקה א"ו דאף בנו"נ מהני מיגו ועוד יש להוכיח מדברי התוס' בפחז"ה דף נ"ב שכתבו גבי א' מן האחים שהיה נו"נ בת"ה דא"נ באונות ושטרות לומר שלי הן שנפלו לי מאבי אבא וקאמר הש"ס דדוקא בשאין חלוקין בעיסתן אבל חלוקין בעיסתן אימר מעיסתו קימץ וכתבו התוס' דאף שאומר מבית אבי אבא נפלו מהימן במיגו דאי בעי אמר מעיסתי קמצתי וכ"כ המחבר לקמן ואמאי מהני המיגו דהא הוי מיגו במקום חזקה דהא חזקה שהוא מהשותפות ודוחק לומר דכיון שהם חלוקין בעיסתן אינו בחזקת השותפות ולכך מהני מיגו דזה ליתא דמ"מ דכיון שהוא טוען מבית אבי אבא נפלו הרי הודה שלא קימץ מעיסתו ועל מה שטען שמבית אבי אביו נפלו לו בזה החזקה מכחישתו דחזקה שבא לו מירושת אביהם וכמו דאמרינן בפ' האומנין גבי ההוא גברא דאגיר ליה חמרא לחבריה וא"ל לא תיזל באורחא דנהר פקוד דאיכא מיא אזיל באורחא דנהר פקוד ומית חמרא וא"ל אין באורחא דנהר פקוד אזלי ומיהו ליכא מיא ובעי רבה למימר דמה ליה לשקר אי בעי אמר באורחא דנרש אזלי ומסיק אביי דה"ל מיגו במקום עדי' לא אמרי' דאנן סהדי דבאורחא דנהר פקוד איכא מיא אלמא דבצירוף הודאתו מחייבינן ליה דליהוי מיגו במקום עדים וה"נ כיון שהודה שלא קימץ מעיסתו רק שטוען שמבית אבי אביו נפלו ובזה החזקה מכחישתו א"נ א"ו דבנו"נ בתוך הבית מהני מיגו ולא הוי כמיגו במקום עדי' כלל אך מ"מ י"ל דדוקא באונו' ושטרות יוצאות על שמם הוא דס"ל להתוס' והרא"ש דמהני מיגו ולא הוי מיגו במקום חזקה דכיון דהשטרות יוצאות על שמם מוקמינן להו בחזקתייהו דהא מה"ט באחד מן האחים ואשה שמתו על שאר היורשים להביא ראיה כמ"ש התוס' והרא"ש דכיון דיוצאין על שמם מסתמא הוא שלהם אלא שבחייהם אמרינן אם איתא שהיה שלהם היה להם עדים משא"כ לאחר מיתה וברא"ש משמע שהוא מתורת חומרא דבחייהם מחמירין עליהם להביא ראיה דכיון שיכולין להביא ראיה וא"כ לכך כיון דאית להו מיגו אין לך ראיה גדולה מזו ומוקמינן להו בחזקתייהו כיון שהשטרות יוצאין על שמם משא"כ במטלטלין והיא נו"נ לא מהני מיגו כיון שהוא בחזקת הבעל הוי כמיגו במקום חזקה ועדים וזה נכון בסברא אך מדברי הש"ך בס"ק ט"ו משמע דס"ל דבכל גווני לא מהני מיגו בנו"נ וגם לפי זה במטלטלין וחלוקין בעיסתן א"נ לומר מבית אבי אמי נפלו דהוי מיגו במקום חזקה וגם לפ"ז היה נראה דבנו"נ בתוך הבית וחלוקי' בעיסתן א"נ לומר של אחרי' הוא במיגו דשלי הוא ומעיסתי קמצתי דהוי מיגו במקום עדים דכיון שהודה שאינו שלו א"כ מה שאומר דשל אחרי' הוא חזקתו משקר דמסתמא מעסק השותפות הוא אך מדברי המחבר בסי' קע"ו סמ"ו מבואר להיפך שכתב אחד מהאחים השותפים שיש בידו ממון ואומר של אחרי' הוא עליו להביא ראיה כיון שאינו חלוק בעיסתו הרי דבחלוק בעיסתו מהימן לומר של אחרים הוא ומיגו דמעיסתי קמצתי ע"כ נראה עיקר כשיטת הרב רמ"א באה"ע ומהר"מ אלשיך ומהר"א בן ששון והסמ"ע והמחבר בסי' קע"ו דבנו"נ בתוך הבית מהני מיגו ודלא כהש"ך ולרבי' וגדולים שומעין:

ג ודוקא בדבר שא"י שהיה של אחין אבל בדבר ידוע וכו'. מסתימת לשונו משמע דאף באונות ושטרות יוצאים על שמו אך שהיה ידוע שהדבר הזה היה של אחים על היתומים להביא ראיה שהאחים נתנו לו לאביהם או שאבי אביהם נתנו לו לאביהם במתנה לבדו ולפענ"ד יש לדון בזה טובא דמקור דין זה הוא מדברי מהר"ם במרדכי ר"פ חז"ה באשה הנו"נ בתוך הבית ויש קרקעות ומטלטלין תח"י שהם מבעלה ואח"כ מתה דפסק מהר"ם שם שהם בחזקת יורשי בעלה ואע"ג דאמר שמואל ומודה לי אבא שאם מת על האחין להביא ראיה י"ל דלא דמי דהתם דוקא שלא היה הדבר ברור שהיו הנכסים הכתובין בשמו של אבי היתומי' אלא שאנו מדמין מאומד הדעת לומר כן אבל הכא דידוע דהני קרקעות היו של של בעלה אפי' לאחר מיתתה על יורשיה להביא ראיה וכן לענין הספרי' ומטלטלין אמרינן כן כיון שהאשה נו"נ בתוך הבית אמרי' דבא ליורשיה מאמם דהוי כדברים העשוים להשאיל ולהשכיר ובכה"ג שהדברים ידועים על יורשיה להביא ראיה ע"ש שהאריך בזה והנה בש"ס פריך ר"פ על הא דאמרינן אם מת על האחים להביא ראיה מי טעני' ליתמי מידי דלא מצי אבוהון למיטען מידי דהוי אדברים העשוים להשאיל ולהשכיר דאפיק רבא מיתמי ומסיק בקושיא וכתבו התוספות והרא"ש והריב"ש דאפ"ה קיי"ל דאם מת על האחים להביא ראיה ול"ד לדברים העשוים להשאיל ולהשכיר דהכא שאני דכיון שהם יוצאים על שמו מסתברא דשלו הן אלא דבחייו כיון שיכול להביא ראיה אמרינן אם איתא דשלו הם היה לו להביא ראיה משא"כ ביתמי כיון דלא ידעי בראיה דאבוהון מוקמינן בחזקתייהו כיון דיוצאין על שמו ומה"ט פסק רי"ו דבנו"נ בת"ה והוא מוחזק במטלטלין אף שמת על יורשיו להביא ראיה והסכימו לזה הסמ"ע והש"ך אך מדברי מהר"ם בתשובה זו משמע להדיא דאף במטלטלין אם מת על האחים להביא ראיה דהא הכא במטלטלים מיירי ואפ"ה מחלק בין ידועים לאינם ידועים כמ"ש הט"ז דמדברי מוהר"ם מוכח דפליג על רי"ו והאמת אתו וא"כ כיון דמוהר"ם פסק כשמואל דאם מת על האחי' להביא ראיה, א"כ ע"כ צריכין אנו לישב הא דפריך ר"פ מדברים העשוים להשאיל דמפקינן מיתמי ולא טענינן להו מה דלא מצי אבוהון למיטען דשא"ה כיון שהדבר ידוע שהמטלטלין היו של התובע והם דברים העשוים להשאיל א"כ חזקת המוחזק בהן אינו כלום כיון שדרכן להשאילן אוקמינן המטלטלין בחזקת מ"ק ולא טענינן ליתמי להוציא מחזקת מ"ק דלא טענינן בשום דוכתא ליתומים אלא להחזיק מה שבידן ולא להוציא מאחרים משא"כ בנו"נ בת"ה שאין הדבר ידוע שהיה של האחין כלל אלא דמאומד הדעת אמרינן דמסתמא הוא מהשותפות ולכך אם מת טענינן ליתמי דילמא אם היה חי היה מברר דבריו ולכך יפה פסק מוהר"מ דאף בנו"נ בתוך הבית וידוע שהיה של אחין ומת לא טענינן ליורשיו בכה"ג דהא כיון שהוא נו"נ בתוך הבית הוי כדברים העשוים להשאיל ממש דמפקינן אפי' מיתמי משא"כ לשיטת התוס' והרא"ש וריב"ש ור"י דדוקא באונות ושטרות אם מת על האחים להביא ראיה והוא מטעמא דכיון דיוצאין על שמו מסתמא שלו הן א"כ י"ל דבכה"ג אף שהדבר ידוע שהיה של אביהם מ"מ כיון שיוצאין על שמו ומת מוקמינן ליה בחזקתו דמסתמא אבי אביהם נתנו לו במתנה לבדו ואין לאחיו חלק בו דלפי סברתם מנא לן לחלק בין אם ידוע לאינו ידוע ואדרבה מוכח איפכא דאין לחלק דא"כ קושית ר"פ מדברי' העשוים להשאיל מעיקרא לק"מ דשאני התם שידוע שהיה של התובע משא"כ בנו"נ י"ל דמעיקרא היה של האח הנו"נ לבדו א"ו דאין לחלק בהכי אלא דעיקר הטעם דכיון שיוצאין על שמו עדיף טפי וא"כ אף שידוע שהיה של אביהם נמי אם מת על האחים להביא ראיה מה"ט דכיון שיוצאין על שמו מוקמינן להו בחזקתו וצ"ע לדינא ודוק:

תוכן העניינים

שער משפט חלק א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה