אור ברסלב

שער משפט חלק א· רבי ישראל איסר וולף

ס

נט

א הרי זה טורף מקרקעות. בתשו' צ"צ סי' ד' האריך בראובן ושמעון שהחליפו בתיהם זה עם זה ולא כתבו שטרות ביניהם רק שהחזיקו כ"א בשל חבירו ואח"כ יצא שט"ח על ראובן בכפליים מה ששוים שני הבתים ופסק שם שהבע"ח גובה שני הבתים דהבית שהוא עכשיו ביד ראובן הוא בני חורין שלו והבית שהוא עכשיו ביד שמעון כבר היה משועבד להבע"ח של ראובן וטורף מלקוחות של ראובן ומה שטוען שמעון שאחריותו על אותו בית שהוא עכשיו ביד ראובן ליתא כיון שלא כתב לו אחריות ואע"ג דקי"ל אחריות ט"ס הוא היינו דוקא באחד שלקח מחבירו דלא שדי אינש זוז בכדי אבל בכה"ג שהחליפו בתיהם אמרי' דכ"א כוונתו היה שלא באחריות ובההיא הנאה שאינו מקבל אחריות על של חבירו ה"נ גמיר ומקני ומקבל בית של חבירו ג"כ שלא באחריות וכ"כ הרשב"ם בפ' בית כור להדיא גבי יורשים שחלקו ובא בע"ח של אחיהם וטרף חלקו של אחד מהן דאי אמרינן דכלקוחות הן ה"ל כלקוחות שלא באחריות ולא אמרינן אחריות ט"ס מה"ט הוא ע"ש שהאריך בראיות מדברי הרא"ש שם ומפ"ק דב"ק ואני אומר כי דבר זה שגגה ביד הרב ז"ל דל"ד כי אוכלא לדנא דבשלמא גבי יורשים דמיירי שהבע"ח הוא על נכסי אביהן אמרינן שפיר כשחלקו ולא פרשו האחריות ואח"כ בא בע"ח וגבה חלקו של אחד מהן דויתר משום די"ל כיון שהן אינן יודעין בחובות אביהן וגם א"י ממי יגבה הבע"ח מתחילה כשחלקו חלקו אדעתא דהכי דממי שיגבה הבע"ח ממנו יפסיד דמזלו גרם ולא אמרינן אחריות ט"ס הוא בכה"ג דאמרינן דסבר וקבל כן משום דאם יגבה הבע"ח מאחיו לבד יפסיד הוא ג"כ לבדו אבל בשנים שהחליפו בתיהם ואח"כ בא בע"ח של אחד מהן וטרף את הבית מחבירו האיך יעלה על הדעת דסבר וקבל בכדי שלא יהיה אחריותו עליו ג"כ מהבית שנתן לחבירו הרי הוא יודע בעצמו שאינו חייב לשום אדם ובית שלו הוא בשופי בלי שום ערעור ולמה יקח מחבירו בית שהוא משועבד לבע"ח שלו ויבא ויטרפנו ממנו בחובו אין לך לא שדי אינש זוזי בכדי גדול מזה וז"ב ובזה נסתרים כל ראיותיו שהביא שם ויותר תמוה מה שהביא ראיה מפ"ק דב"ק מאחד נטל קרקע ואחד נטל כספים ור"ל דגם שם שייך סברא זו דסבר וקבל בשביל שלא קבל אחריות על הכספים מה קבלת אחריות שייך בכספים הא מטלטלי דיתמי לא משתעבדי לבע"ח כמ"ש התוס' שם בד"ה פשיטא ע"ש ומה שהקשה דה"ל למיפרך בשביל קבלת אחריות לק"מ דזה נכלל בקושית הש"ס דאי לאו דהבן אחר היה חייב לשלם חוב אביו לא שייך קבלת אחריות וכ"מ בתוס' שם ואדרבה יש להביא ראיה דלא כהצ"צ דהא הרא"ש בפ"ק דב"ק ובפ' בית כור כ' דאף דפסקינן בשני אחים שחלקו ובא בע"ח וגבה חלקו של אחד מהן דבטלה החלוקה לאו משום דקי"ל דיש ברירה דאדרבה בכל דוכתי קי"ל דאין ברירה ואחין כלקוחות הן אלא הטעם דיתמי כרעא דאבוהון הן לפרוע חובות אביהן בין קרקע בין מטלטלין וא"כ לפ"ד הצ"צ באחין שחלקו ואח"כ בא בע"ח של אחד מהן וחובו נגד שני החלקים והא יכול לגבות אף מחלק אחיו דהא לקוחות הן וטורף ממשעבדי וכן בשותפין שחלקו יהיה הדין כן ודבר זה לא שמענו מעולם ולא אשתמיט בשום דוכתי בש"ס ופוסקים להשמיענו דבר חידוש כזה א"ו כמ"ש. אמנם ראיתי לבנו הגדול בהגה שכתב דאפי' החליפו באחריות מפורש גבי הבע"ח משניהם דמה איכפת ליה להבע"ח באחריות שלהם דהא הוי הקרקע שביד ראובן לגבי הבע"ח ושמעון המחליף באחריות כלוה ולוה ואח"כ קנה דקי"ל חולקים וה"נ קרקע זו שביד ראובן נשתעבד לבע"ח ולשמעון מחמת אחריות ביתו של ראובן והנה לכאורה דבריו נכונים בטעמן אך לפ"ז הדרא קושין לדוכתה דא"כ בשני אחין ושותפין שחלקו יהא יכול הבע"ח של אחד מהן לגבות ג"כ מחלק חבירו ע"כ נ"ל דדבר זה תליא בפלוגתא דרבוותא הסמ"ע והש"ך בסי' ק"ד דדעת הסמ"ע שם בס"ק י"ט דאם לוה מאחד ולא כתב לו דאקני ואח"כ קנה ולוה מאחר דלא משתעבד להראשון אלא להשני ודעת הש"ך שם בס"ק ל"ג דחולקים וא"כ לדעת הסמ"ע פשיטא דבנידון זה היכא דלא כתב ראובן לבע"ח שלו דאקני ואח"כ החליף ביתו באחריות דמשתעבד לשמעון מחמת אחריות אך אף לדעת הש"ך שם דחולקים מ"מ הכא י"ל דמודה דהא טעמו התם כיון דבשעת קנין יש להראשון זכות בו דהא מן הלוה גופיה גבי אף בלא כתב לו דאקני דמיניה אפילו מגלימא דעל כתפיה לכך אף שלוה משני משתעבד לשניהם בשוה וזה מבואר בדבריו באריכות בס"ק ט"ו שם ע"ש וא"כ הכא שהחליף ראובן בית שלו בשל חבירו באחריות א"כ בית של שמעון שביד ראובן מעולם לא היה שום זכות לבע"ח שלו לבדו דהא תיכף בעת שבא לידו בשעת החליפין נשתעבד לשמעון המחליף מחמת אחריות שלו ולכך משתעבד לשמעון. וגדולה מזו נ"ל דאף אם בשט"ח שיוצא על ראובן כתוב בו דאקני לא מהני דהא מבואר בש"ס דהאי דדאקני משתעבד אע"ג דאין אדם מקנה דשלב"ל מ"מ משתעבד בדשלב"ל ומה"ט יש פוסקים דאף שכתב לו דאקני יכול לחזור בו קודם שבא לעולם דלא עדיף שעבוד דשלב"ל לרבנן מקנין לר"מ כמ"ש הסמ"ע בסק"ב והנה בפ' יש נוחלין פרכינן לר"מ דסבר אדם מקנה דשלב"ל יכיר למה לי הא אי בעי מצי יהיב ליה במתנה אף נכסים שנפלו לו אח"ה ומשני בנכסים שנפלו לו כשהוא גוסס ופירשב"ם דאף דלר"מ אדם מקנה דשלב"ל דוקא בנכסים שנופלים לו בשעה שיש בידו להקנות לאחרים אבל גוסס אינו יכול לדבר לכך לא מצי לאקנינהו מקמי דאתי לידיה דהא אפילו בשעה שבאו לידו אינו יכול להקנותו וכ"ש מקודם לכן ע"ש וא"כ ה"נ אף שכתב ראובן לבע"ח שלו דאקני לא מהני דהא דשלב"ל הוא ובשעה שבא לידו ביתו של שמעון לא מצי להקנותו ולשעבדו לשום אדם דהא תיכף בשעת החליפין נשתעבד לשמעון מחמת אחריותו ולכך לא מצי לשעבדו אף קודם לכן ובזה אפשר לומר דכ"ע מודים דבכה"ג לא נשתעבד מחמת דאקני כיון דתיכף בעת שבא לעולם נשתעבד לשמעון מחמת אחריותו כן נ"ל ודוק. ועוד נלפענ"ד דאפילו החליפו בפי' שלא באחריות אינו גובה מבית שביד שמעון והוא משום דקי"ל אין נפרעים מנכסים משועבדים במקום שיש ב"ח ואפי' הן זיבורית מפני תיקון העולם כדאיתא ר"פ הניזקין אם לא היכא דאשתדוף ב"ח גובה ממשעבדי כדאיתא בס"פ מי שהיה נשוי אלמא אף דעיקר שעבודו וסמיכתו של המלוה היה על הבינונית מ"מ אינו יכול לטרוף ממשעבדי היכא דאיתנייהו בני חורין משום דיכול לומר מה אפסדתיך הרי הנחתי לך מקום לגבות ממנו וחז"ל תקנו כן מפני תיקון העולם וא"כ ה"נ בהחליף ביתו בבית חבירו וכן שותפין ויורשין שחלקו בקרקעות לא מצי לגבות כלל ממה שביד חבירו דהא לא אפסיד לבע"ח של חבירו כלל דהא נתן לו קרקע אחרת בעד קרקעו והניח לו מקום לגבות ואין לך תיקון העולם גדול מזה דבשלמא בכל טריפה מלקוחות אף שהלוקח נתן מעות להלוה המוכר לו א"י לומר להמלוה מה אפסדתיך הרי נתתי לו מעות כנגדו דלא מבעיא בקרקע דאפסיד להמלוה שקנה שעבודו דמעות יכול להפסיד ולהבריח אלא אף היכא שקנה מטלטלין מן הלוה ששעבד להמלוה מטלטלין אג"ק מ"מ יכול המלוה לטרוף המטלטלין מן הלוקח כיון שעכשיו אין המעות ביד הלוה ה"ל כאשתדוף ב"ח דטריף ממשעבדי אבל היכא דהחליף קרקע בקרקע ותרוייהו איתנייהו בעינייהו פשיטא דה"ל כב"ח ואין נפרעין ממשועבדים במקום שיש ב"ח וזה נכון מאוד בסברא ודלא כהצ"צ ובנו הרב ז"ל. ובאמת לפ"ז נראה במלוה שהלוה ללוה מנה והלוה מכר שדה בנ' ואח"כ בא המלוה לגבות מן הלוה ומצא בידו מעות נ' שוב אין המלוה יכול לטרוף השדה מן הלוקח בעד מותר חובו דהלוקח יכול לומר שמא אלו המעות מדמי המכר הן והנחתי לך מקום לגבות ולא אפסדתיך מידי ואף מספק יכול לומר כן כדמוכח בסי' מ"ג סכ"ג ובסי' קי"ט ס"ג ע"ש וע' בר"ן ס"פ מי שהיה נשוי בעובדא דהני תרי שטרי דאתו לקמיה דר"י ע"ש ועדיין יש להתיישב בזה. אך כ"ז לשיטת הש"ך בסי' קט"ו ס"ק י"א אבל לשיטת הב"ח שם בשם התוס' דס"ל דאף דאקני משתעבד מ"מ כשבא בע"ח לטרוף מן הלוקח שקנה מן הלוה קרקע שהיה לו בשעת הלואה לא מצי הלוקח לדחותו למשעבדי המאוחרים של דאקני כיון דבשעת הלואה סמך אשדה זו שהיה לו אז וחל שעבודו עליה לא מצי לדחותו לשאר נכסים שלא היו לו בעת ההלואה ולא מצי א"ל הנחתי לך מקום לגבות ממנו א"כ לפ"ז יפה פסק הצ"צ דבכה"ג שהחליפו בתיהם לא מצי לדחותו לבית זה שלא היה לו בעת הלואה ולא מצי א"ל הנחתי לך מקום לגבות ממנו ובזה יש לתרץ סוגית הש"ס דב"ב דף מ"ד גבי מכר לו בית מכר לו שדה אין מעיד לו עליה מפני שאחריותו עליו מכר לו פרה מכר לו טלית מעיד לו עליה שאין אחריותו עליה ופריך מ"ש רישא ומ"ש סיפא ומשני כדשמואל דאמר המוכר שדה לחבירו שלא באחריות אין מעיד לו עליה מפני שמעמידה בפני בע"ח ודוקא בית ושדה אבל פרה וטלית אין הבע"ח יכול לטרוף ופריך וליחוש דילמא אקני ליה מטלטלי אג"ק דאמר רבה אי אקני ליה מטלטלי אג"ק קני מקרקעי וקני מטלטלי ומשני הב"ע כגון שלקח ומכר לאלתר ופריך וליחוש דילמא דאקני א"ל שמעת מניה דאקני לא משתעבד וכתבו התוס' ד"ה כגון שלקח ומכר לאלתר הוי מצי למיפרך א"ה אפי' בית ושדה נמי אלא מגופה פריך עכ"ל והדבר תמוה מאוד דנהי דהמקשן מגופה פריך מ"מ התרצן דקארי ליה מאי קארי ליה הא עיקר סוגית הש"ס סובבת על קושיא דמ"ש רישא ומ"ש סיפא והיכי מתרץ שלקח ומכר לאלתר דאכתי תיקשי א"ה בית ושדה נמי ולפמש"ל א"ש דהנה בכל טריפת קרקעות ניחא דלא מצי הלוקח לומר הרי נתתי מעות בעבור הקרקע והנחתי מקום לגבות דמ"מ פשע דמעות יכול להבריח וקרקע א"י להבריח ובכה"ג פשיטא דאמרינן אשתדוף ב"ח טריף ממשעבדי וכדאיתא בס"פ מי שהיה נשוי וכדשני ר"ח לר' יימר שם אך במטלטלין ואקני להו אג"ק קשה כיון דאף מטלטלין יכול להבריח א"כ כיון דנתן לו מעות יכול לומר הנחתי לך מקום לגבות ממנו אך לפי מאי דפסיק התם הלכתא דאשתדוף ב"ח טריף ממשעבדי לק"מ דהא השתא אין המעות לפנינו אך לפי אבעיית הש"ס התם דלא איפשטא ממתניתין וברייתא והוי ס"ל דאשתדוף לא טריף ממשעבדי הקושיא במ"ע אך לפי שיטת הב"ח ניחא כיון דהמטלטלין נשתעבדו בשעת הלואה כי אקני להו אג"ק בכה"ג לא מצי למימר הנחתי לך מקום לגבות המאוחר ולפ"ז א"ש די"ל דהתרצן שתירץ שלקח ומכר לאלתר הוי ס"ל דאשתדוף לא טריף ממשעבדי וס"ל דאקני משתעבד כקושית הש"ס לכך יש חילוק גדול בין בית ושדה לפרה וטלית דבבית ושדה אף שלקח ומכר לאלתר חיישינן לדאקני ולא מצי למימר הרי נתתי לו מעות לגבות ממנו דמ"מ פשע דמעות יכול להבריח משא"כ בפרה וטלית כיון דמטלטלין נינהו ויכול להבריחם א"כ כשקנה ומכר לאלתר דלית לן למיחש אלא לדאקני ולא שייך סברת הב"ח שסמך בשעת הלואה עליהם אם כן אינו יכול לטרוף מהמטלטלין דהא לא פשע מידי ונתן לו מעות שיכול לגבות מהם ואף דאשתדוף לא טריף ממשעבדי אך הש"ס דפריך וליחוש דילמא דאקני א"ל הקושיא הוא לפי מאי דפסק הלכתא בפרק מי שהיה נשוי דאשתדוף טריף ממשעבדי וא"כ אף בדאקני יכול לטרוף מטלטלין אג"ק כיון שאין המעות לפנינו ובאמת דה"ה דה"מ למיפרך א"ה בית ושדה נמי אלא דמגופה פריך כמ"ש התוס' וא"ש ונכון:

ב דלא שייך בשטרות תקנת השוק דלא שכיח. מדברי הש"ך בסי' נ' סק"ז מבואר דהיינו דוקא בסתם שטרות דעלמא אבל בממרמות שלנו דשכיחי טובי שקונין זה מזה יותר מהמטלטלין פשיטא דשייך לגבייהו תקנת השוק וכן לטעם השני שכתב הטור בשם הרא"ש דכיון שלא יצא השטר לגמרי מרשותו שעדיין יש בידו כח למחול השטר לכך חשיב שפיר ממונו לגבות הבע"ח ממנו א"כ בממרם שא"י למחול כשמכרו אינו גובה הבע"ח ממנו ע"ש:

ג אע"פ שקנו מידו לא נשתעבד. הרמב"ן והר"ן בפ' עשרה יוחסין הקשו על הרמב"ם מהא דאמרינן התם ובפ' י"כ יכיר למה לי הא אי בעי הוי יהיב ליה במתנה ומשני בנכסי' שנפלו לו אח"כ ופריך הניחא לרבנן אבל לר"מ דסבר אדם מקנה דשלב"ל מאי איכא למימר ומאי קושיא הא אף לר"מ לא מצי יהיב נכסי' שיפלו לו לאחר מכאן דהא הוי דבר שאין לו קצבה ולפענ"ד יש לתרץ דהא טעמו של הרמב"ם דס"ל דדבר שאין לו קצבה לא משתעבד הוא משום כיון שאין לו קצבה לא גמיר ומקני ודמי לאסמכתא וכ"כ הלח"מ בפכ"ה מה' מלוה בשם מהר"י בן לב והנה הש"ך בסי' ר"ז ס"ק י"ח הביא בשם הב"ח הא דאסמכתא לא קניא אינו אלא מדרבנן ושיטה זו מבוארת להדיא במרדכי בפ' שור שנגח ובהגמ"ר דפ' ז"ב ע"ש וא"כ ה"ה דבר שאינו קצוב קני מדאורייתא דלא גרע מאסמכתא וא"כ פריך הש"ס שפיר לר"מ קרא דיכיר למה לי דהא מדאורייתא קני אף דבר שאינו קצוב:

ד לזון את חבירו. באה"ע ר"ס קי"ד מבואר דחייב לזון בין אם המזונות ביוקר או בזול וכתב הט"ז שם דהיינו דוקא ביוקר דשכיח אבל אם היוקר לא שכיח לא קיבל עליו דזה הוי כמו באונס דלא שכיח דאיתא בח"מ סי' רכ"ה דלא מהני אפילו אם קיבל עליו אחריות בפי' עכ"ל והביאו הב"ש שם בסק"ג בפשיטות. ולפענ"ד יש לדון בזה טובא דנראה דל"ד לההוא דסי' רכ"ה דהתם מיירי במכר שדה לחבירו וקיבל עליו כל אונסין שיולד בשדה זו ואח"כ אירע אונס דלא שכיח כלל שחזר כהר לעבור בתוכה לכך אמרי' שפיר דאונס דל"ש כלל לא אסיק אדעתיה ולא נתחייב כלל באונס כזה שלא היה כוונתו לאונס כזה כלל משא"כ הכא בקיבל על עצמו לזון את חבירו הרי נתחייב במזונות מיד עד זמן ידוע ואף שנתייקרו אח"כ ולא אסיק אדעתיה יוקר כזה מ"מ מה בכך כי נתייקר ברשות המקבל מתנה נתייקרו ומזלו של הנותן גרם שהרי נתחייב בו מקודם ושעבודא על נכסיה רמיא ויש להביא ראיה לזה מהא דמבואר בי"ד סי' רל"ב סי"ו דמי ששידך בתו ונדר לתת לה סך מעות ונשבע ואח"כ נתקלקלו החובות שהיו חייבים לו ואין לו ממה לפרוע לא חובות וקרקעות וחפצים חוץ מבית דירתו וכלי תשמישו פטור דאין לך אונס גדול מזה והוא מתשו' הרא"ש כמ"ש הש"ך שם ומדנקט המחבר דין זה לענין שבועה משמע דהיכא דנתחייב לבתו בשטר ובקנין באופן המועיל או נתחייב לאיש אחר בדבר שאינו חייב לירד מנכסיו חייב למכור אף בית דירתו וכלי תשמישו וכן משמע ממתניתין דפ' שום היתומים והרמב"ם בפ"ג מהל' ערכין דין י"ד דאיתא התם דחייבי ערכין ממשכנין אותן בע"כ ומוכרין כל הנמצא להם מן הקרקע ומן המטלטלין מכסות וכלי תשמיש הבית ואין משיירין להן אלא כדין הסידור דבע"ח דסידור דבע"ח ילפינן מיכה מיכה מערכין ומשמע התם דאף עשיר שהעריך והעני מכל מקום מוכרין כלי תשמישו ולא אמרינן דאדעתא דהכי לא חייב א"ע וכ"כ זקיני הגאון בבית הלל באה"ע סי' נ' ס"ו בפשיטות דהאי דינא די"ד סי' רל"ב אינו אלא לענין שבועה אבל היכא שנתחייב בקנין ובאופן המועיל מוכרין אף ביתו וכלי תשמישו ע"ש והעיד שכן נוהגים בכל ב"ד שבישראל ובאמת כן משמע מסתימת כל הפוס' בסי' צ"ז דאין חילוק בין מחייב א"ע למי שלוה מעות דבכל ענין אין משיירין לו אלא כפי דין הסידור וא"כ לפי סברת הט"ז והב"ש דהיכא שנתחייב לזון אינו חייב ביוקר דל"ש דאדעתא דהכי לא נתחייב והוי כאונס דל"ש א"כ ה"ה בירד מנכסיו נמי לא יתחייב למכור ביתו וכלי תשמישו דהא הוי נמי כמו אונס כמו דאמרינן לענין שבועה ולענין אונס נדרים וממון שוים כמ"ש הש"ך בי"ד סי' רנ"ב סק"כ ולעיל ר"ס נ"ה וא"כ נאמר דאדעתא דהכי לא נתחייב א"ו דדוקא לענין שבועה אמרינן הכי דהחיוב אינו מוטל על נכסיו דהא אין ב"ד יורדין לנכסיו כמ"ש הסמ"ע בסי' ר"ז ס"ק נ"ג בשם הריב"ש לכך אם נולד דבר חדש אח"כ פטרינן ליה משום דאדעתא דהכי לא נשבע וקרינן ביה האדם בשבועה פרט לאנוס אבל לענין חיוב ממון היכא שחייב א"ע בדבר מה כיון שנתחייבו כל נכסיו לזה ושעבודא על ניכסיה רמיא אף שירד מנכסיו אח"כ לא אמרינן אדעתא דהכי לא נתחייב דשעבודא ממילא חייל ומזלו גרם וע' בתוס' דב"ק דף ק"ב ע"ב בד"ה אין דעתו ע"ש וש"ך י"ד סי' רל"ב ס"ק כ"ג וריב"ש סי' שפ"ז ובתשובת מוהר"ם אלשיך סי' פ"ו ע"ש ודוק ועוד יש להביא ראיה מדברי הרמב"ן שבבעה"ת שער ס"ד והרשב"א בחידושיו בפ' הניזקין שהשיגו על פרש"י שם דס"ל דהמחייב לזון את בתו חמש שנים הוי דבר שיש לו קצבה מהא דאמרי' בכתובות ר"פ אע"פ דמזונות אשתו הוי דבר שאל"ק משום דחיישינן שמא יתייקרו ומאי קושיא דילמא שאני מזונות אשתו שהוא מתנאי ב"ד וחייב אף ביוקר דל"ש ולכך חשיב דבר שאל"ק משא"כ במחייב לזון את בת אשתו דפטו' ביוקר דל"ש הוי דבר קצוב כיון שאינו מחויב אלא במזונו' כפי היוקר דשכיח א"ו דאין חילוק דאף במחייב לזון חבירו חייב אף ביוקר דל"ש:

ה כדין שנים שלוו מאחד. עמ"ש בסי' ע"ז סק"א בזה ע"ש:

ו במיגו דאי בעי אמר שלא היו ברשותו. משמע דאם יש עדים שהיו בידו באותו שעה א"י לומר נתתי וכן מבואר להדיא בתשו' הרי"ף שהביא הב"י וז"ל ואם טען ראובן כבר כחתים לו ושמעון אומר א"כ שטרך בידי מאי בעי אם ראובן יכול לומר שלא היו ברשותו באותו שעה כי אמר נתתי לך מהימן ואם יש עדים שהיו בידו באותו שעה א"י לומר נתתי לך דא"ל שטרך בידי מאי בעי וגמרינן הכי מהמפקיד אצל חבירו בשטר וא"ל החזרתי' לך אלא דההיא ש"ד ושבועת המתנה דרבנן בהיסת עכ"ל והא דלא מהימן הנותן לומר נתתי אף ביש עדי' שהיו בידו במיגו דנאנסו כמו בשטר פקדון צ"ל דהרי"ף ס"ל דכיון שנשאר המעות ביד הנותן ברשות המקבל חשיב כמלוה דחייב באונסין וכ"נ מדברי הראב"ד שבבעה"ת שהביא הב"י ע"ש אך בתשו' הריב"ש סי' שמ"ה כתב דאף אם נשאר ביד הנותן ברשות המקבל הוי כשטר שנמחל שעבודו ואינו אלא מע"פ ויכול לומר פרעתי וגם כתב דיש לדמותו לשטר שכירות דיכול לומר פרעתי כיון דעיקרו לא לכך נכתב כדאיתא בר"ס שי"ז ה"נ עיקרו נכתב בשביל להקנות גוף המעות ע"ש והרב בעל ח"מ באה"ע סי' נ"א סק"ה הביא דברי הריב"ש בפשיטות ואישתמיטו לי' דברי הרי"ף והרב אלו:

ז שטר בקנין. דין זה נובע מדברי בעה"ת בשער ס"ד שנסתפק בכתב לו שטר משכונא אחר ההלואה על שדה או חפץ אי נכנס תחת שעבודו כיון דמלוה להוצאה נתנה ואין קרקע נקנה במלוה לענין מכר ה"ה דאין שעבוד חל בעבור הלואה שמקודם דמנה אין כאן משכון אין כאן או דילמא דל זוזי מהכא וקני בקנין ובשטר ותו דלא בעי הכא אקנויי מידי אלא שרוצה להחזיק בה לאכילת פירותיה עד שיפרע מחובו ובחובו נשתעבד לו במה שמודה שכבר הלוהו מנה זה וכתב ע"ז הבעה"ת ומסתברא שאלו לא היה כאן לא שטר ולא קנין באמת היה דינו שכשם שאין הקרקע נקנה במלוה כך אין המשכונא נקנה במלוה דמשכונא שכירות הוא דנקנה בכסף ובשטר ואינה נקנה במלוה אבל עכשיו בדין זה שהיה בקנין ובשטר נסתלק מכאן כל ספק דודאי הקרקע נקנה בחליפין ויש לנו לומר דל זוזי מהכא ולקני בקנין ובשטר ואע"ג דאיכא דס"ל דחזקה וקנין חליפין כשטרא דמי דלא קני אלא במתנה אבל קנין במכר לא קני עד שיתן דמים כשטר מכר דלא קני עד שיתן דמים חוץ ממוכר שדהו מפני רעתה וראייתם וכו' והני לאו ראיות נינהו וכו' גם הר"ם ז"ל פסק בחזקה וקנין שקונין לבדן בלי נתינת הדמים וכו' ועוד יש לנו ראיה וטעם אחר לדין זה שלפנינו שאין לנו לדקדק אם קנה המשכונא אם לאו שהרי מ"מ שעבוד חובו קיים ואין קנין המשכונא אלא לאכילת פירות בלבד אלו הן תורף דברי בעה"ת בקצרה והנה מדבריו נראה דלטעם הא' בעינן דוקא קנין ושטר לקנות על ידם שעבוד המשכונא דהוי כקנין חדש ולטעם השני אף בהודאה גרידא בע"פ נקנה בעבור חובו שמקודם וכ"כ הב"י להדיא ונסתפק בכוונת הטור אי ס"ל דבעי דוקא קנין ושטר או דסגי בהודאה גרידא ע"ש והנה המחבר דסתם פה דבעינן דוקא שטר בקנין נראה דס"ל כסברא הראשונה דאינו נקנה בהודאה גרידתא דליכא למימר דלכך מצריך שטר וקנין בכדי לטרוף משכונא הלזו מלקוחות אי קדם הלוה ומכרה דאי ליכא שטר מלוה ע"פ הוא ואינו גובה מלקוחות זה ליתא דאי גוף הפירות נקנים בהודאה גרידא א"כ הוי משכונא הלזו שמשכן לאכילת פירות כמכירה דהא שכירו' ליומא ממכר הוא וא"כ פשיט' דאף שמכרה הלוה לאחר המלוה טורף לאכילת הפירות מלקוחות דהוי כמו שוכר בית לזמן והמשכיר מכרה לאחר בתוך הזמן דאין הלוקח יכול להוציאו מן הבית עד הזמן כמבואר בר"ס שי"ב א"ו דהמחבר ס"ל דבעינן דוקא קנין להיות נקנה בו המשכונא וכן פסק המחבר בסי' קצ"ה ס"י להדיא דשכירות ומשכונ' אינם נקני' במלוה והוא מדברי בעה"ת אלו כמ"ש הב"י שם ודברי הסמ"ע בס"ק כ"ב בזה צריכים ביאור שכתב על הא דכתב המחבר שטר בקנין וז"ל נראה דמיירי שלא עשה לו קנין בפני עצמו אלא ר"ל שכתב לו שטר קנין ולאפוקי שטר ראיה ובשטר לחוד אינו קונה עד שיתן ג"כ דמי הקניה אם לא במוכר שדהו מפני רעתה כמ"ש הט"ו בסי' ק"ץ קצ"א ומש"ה הוצרך לכתוב דאפ"ה זכה בזה במשכונא דאלו עשה לו ק"ס בפ"ע פשיטא דקנה ואפילו גוף השדה קנה ומש"ה דקדק וכתב בשטר ובקנין ולא כתב קנין ושטר שהרי קנין גמור קודם לשטר עכ"ל וקשה ממ"נ אי ס"ל כטעם הראשון של הבעה"ת דלכך נקנה בקנין ושטר דהוי כקנין חדש ודל זוזי מהכא א"כ אמאי מהני שטר קנין לחוד בלא ק"ס לקנות המשכונא הא שטר לחוד אינו קונה במכר בלא דמים אם לא במוכר שדהו מפני רעתה וא"כ ה"ה הכא כיון דליכא מעות בעין אינו נקנה בשטר לחוד כמבואר להדיא בבעה"ת שהאריך להוכיח בזה דקנין חליפין קני בלי נתינת המעות דעדיף משטר מכר אלמא דבשטר לבד לא מהני במלוה כמו דלא מהני במכר בלי נתינת הדמים ואי ס"ל להסמ"ע דבהודאה גרידא נמי נקנה לאכילת פירות וכטעם השני של הבעה"ת א"כ למה בעי השטר קנין כלל הא אף בהודאה גרידא נקנה ומהני אף לטרוף מלקוחות דהא כבר קנה הפירות כמ"ש לעיל ועוד דאמאי לא מהני שטר ראיה לבד לטרוף ממשעבדי דהא נכנס לשעבודו ע"פ ההודאה גרידא ועידי השטר ראיה מפקי לקלא כמו בכל שטרי הלואה שהם לראיה בעלמא דטרפי בהו ממשעבדי וליישב דברי הסמ"ע צ"ל דס"ל דהכא בעי דוקא הקנאה חדשה שיכנוס לשעבודו כיון שאין כאן מעות ואפ"ה מהני כאן שטר קנין לחוד שיקנה השדה לשעבודו אף דשטר מכר לא קנה עד שיתן מעות דוקא מ"מ הא אף במכר גופה כתב הסמ"ע בסי' קצ"א סק"ה בשם הרשב"א בתשובה והביאו הב"י שם דאם מקנה לו שדה בחוב שקדים וכתב לו שטר שדי מכורה לך דקנאו בשטר לבד שודאי גמר להקנותו לו במה שחייב לו כבר ודבריו נכונים בטעמן כמ"ש הב"י שם בשמו מדחזינן במוכר שדהו מפני רעתה דקונה בשטר לבד כיון דלא מעייל ונפיק אזוזי כ"ש היכא שכבר באו המעות לידו דקונה בשטר לבד וא"כ ה"ה הכא לענין משכונא מהני שטר קנין לקנות בו לבד כיון שכבר באו המעות לידו והוי קנין חדש משא"כ שטר ראיה שהשטר אינו קונה כלל וגם מעות הראשונות אינם בעין אינו נקנה בדברים בעלמא ובאמת יש לתמוה על הבעה"ת שהאריך לפלפל בזה אי קנין חליפין וחזקה קונים בלי נתינת הדמים דהא אף אי אינם קונים מ"מ במשכנתא סברת הרשב"א נכונה מאוד שודאי קונה כיון דלא עייל ונפיק אזוזי ובאמת שדברי הסמ"ע מוכרחים כדברי המחבר דמ"ש שטר בקנין ר"ל שטר קנין דאי אמרת דמיירי בק"ס קשה הא המחבר סי' קצ"ה ס"ט כתב די"א דשכירות קרקע אינו נקנה בק"ס והוא שיטת התוס' וכמה פוס' והיכי כתב הכא בפשיטות דמשכונא נקנית בק"ס הא משכונא דמיא לשכירות בכל גווני ודוחק לחלק בזה בין שכירות למשכנתא א"ו דמ"ש המחבר שטר קנין ר"ל שטר קניה דנקנה בשטר לבד במשכונא מה"ט דכתיבנא אבל קנין סודר לבד ודאי דלא מהני כמו בשכירות ותמיהני על הסמ"ע שנראה מדבריו דק"ס עדיף משטר קנין וזה ליתא אמנם יש להקשות מהא דכתב הרב רמ"א בי"ד סי' קע"ב ס"ג בהגה דהא דמשכנתא שריא דוקא כשהשכין לו השדה בשעה שנתן לו המעות דהוי כמכר אבל אם נתנה לו בחוב שקדים אסור והוא מדברי הב"י שם בשם העיטור משום דבמאי קני פריטי אין כאן נסכא אין כאן וכ"כ הט"ז והש"ך שם ואמאי הא כיון דקי"ל הכא דקני בשטר לחוד להיות זוכה במשכונא א"כ הא קני להפירות ואמאי אסור והתם בשטר איירי כמ"ש הש"ך שם בר"ס קע"ב דמשכונא אינו מותר אלא בשטר ודוחק לומר דמיירי התם בשטר ראיה דלא קני דהא סתם שטרי דידן שטרי קנין הם כדאיתא בסי' קצ"א ס"ג וא"כ אף בחוב שקדם לישתרי ובאמת שכן משמע להדיא בבעה"ת כאן שהאריך להביא ראיות דקנין חליפין קונה המשכנתא בלי נתינת הדמים וכתב וז"ל גם בתשובות הראשונים ז"ל תמצא שכתבו בענין רבית גבי הלוהו ודר בחצירו דאוקמוהו במשכן לו חצירו בחוב שקדים ושאלו להם משכנתא במאי קניא והשיבו שמחמת הקנין קונה עכ"ל משמע דר"ל דע"פ הקנין מהני בחוב שקדים לקנות אף שאין כאן מעות וא"כ כיון דאנן קי"ל הכא דסגי לקנות בשטר לבד א"כ אף לענין רבית יש לקנות בשטר לבד ועוד יש לתמוה אהאי דינא די"ד סי' קע"ב דאמאי אסור משכנתא בחוב שקדים משום דמנה אין כאן משכון אין כאן דהא מוכח בבעה"ת כאן דאי הוי שטר וקנין וחזקה קונים אף בלי דמים פשיטא דקונים אף במשכנתא דהוי כקנין חדש וא"כ לדידן דקי"ל לקמן בס"ס קצ"ב דחזקה לחודא קניא אף בלי מעות א"כ פשיטא דאף משכנתא קניא בחזקה לבדה והא דמצרכי הט"ו הכא שטר י"ל דקמ"ל דקניא בשטר אף היכא שעדיין לא החזיק בה וא"כ לענין רבית אמאי אסור משכנתא בחוב שקדים הא קני בחזקה באכילת הפירות ואף לפי שיטת הרב רמ"א בסי' קצ"ב סי"א דבקרקע לא הוי חזקה באכילת הפירות היינו דוקא במכר כיון שאינו נהנה מגוף הקרקע אבל לענין שכירות הקרקע לפירותיה מסתברא דודאי אכילת הפירות הוי חזקה מעליא לענין השכירות ועוד למה לא כתב הרב רמ"א האי תקנתא דליקני בחזקה מעלייתא בשלמא על הבעל העיטור לק"מ דאזיל לטעמיה דהביא הב"י בסי' קצ"ד בשמו דהכריע דחזקה הוי כשטר דלא קניא בלי דמים אלא במתנה דוקא אבל לדידן דקי"ל דחזקה קניא בלי דמים א"כ כ"ש משכנתא דקניא בחזקה וכ"ש סברת הרשב"א שבב"י סי' קצ"א דאף שטר קונה היכא שמקנה לו בחוב שקדים וכ"ש חזקה דלא גרע משטר וא"כ תימה על הרב רמ"א דסתם הכא כהמחבר וכן לקמן בס"ס קצ"ב ובי"ד הביא דברי העיטור בסתם וצ"ע שוב מצאתי בס' לחמי תודה סי' כ"ה שהשיג על הרב ביו"ד מדברי העיטור עצמו דמפורש בדבריו דשטר מהני במשכונא אף בחוב קדום וכן האס"ז פ' איזהו נשך הביא בשם הרמב"ן שהשיג על סברת העיטור כיון דקרקע נקנית בכסף ובשטר וחזקה וכן שכירות קרקע ואם כן ה"ה משכנתא נמי דמי לשכירות בזה ע"ש והיינו כדברי הבעה"ת והט"ו כאן ולא הרגיש שדברי הרב ביו"ד סותרים לדברי המחבר כאן והוא העיקר אלא שלא ירדתי לסוף דעת בעל העיטור בזה דכיון שמתיר משכנתא בחוב שקדים בשטר אמאי לא מהני נמי החזקה בזה וכי גרע חזקה משטר וכקושית הרמב"ן שם ע"ש:

ח זכה במשכונא. מסתימת לשון המחבר נראה דאף במשכונא שאינה מוחזקת ביד המלוה לאכול פירותיה נמי זכה כשנותן לו השטר אח"כ ואף דלפי פי' הסמ"ע דפירש דמ"ש המחבר שטר בקנין היינו שטר קנין ולאפוקי שטר ראיה דלא קניא משמע דמיירי לענין שיזכה באכילת הפירות ולהכי בעינן שטר קנין דוקא מ"מ נראה דה"ה במשכונא שאינו אוכל פירותיה ג"כ הדין כן וכן בלוה בע"פ ואח"כ נתן לו הלוה שטר ומשעבד נכסיו ג"כ נשתעבדו לו הנכסים אח"כ בהשטר לבדו אף שהלואה שמקודם אינה בעין מ"מ לא גרע מחייב א"ע בשטר בדבר שאינו חייב דמשתעבד וה"נ הוי כחיוב חדש ומשתעבד וליכא לאקשויי מדברי הר"ן ר"פ שבועת הדיינים והנ"י רפ"ק דב"מ שכתבו גבי מודה במקצת ונותן לו משכון על ההודאה דלא מקרי הילך דלא נקנה במשכון דמנה אין כאן משכון אין כאן דכי אמרינן בע"ח קונה משכון אינו אלא במשכון בשעת הלואה דקני ליה מעותיו או שלא בשעת הלואה ובגוביינא דבי דינא אבל כשנותן לוה למלוה משכון שלא בשעת הלואה כיון דמלוה אינו קונה במה קנאו למשכון שמא תאמר אף שמלוה אינו קונה לו קנאו במשיכה כשם שאלו הקנהו למלוה לגמרי נקנה במשיכה כן כשהקנה לו בתורת משכון נקנה במשיכה זו היא שלמד הר"י הלוי מההיא דפ"ק דקדושין שאין מטלטלין נקנין במשיכה למשכון בעלמא כיון שאין כח במעות הראשונות לקנות לכך משכון לאו הילך הוא עכ"ד הרי אף דמשיכה קנה לגמרי אפ"ה לא מהני לענין שעבוד אלא מעות דוקא וא"כ ה"נ י"ל לענין שטר דלא מהני לענין שיעבוד אלא בשעת הלואה דוקא דעיקר השעבוד הוא מכח המעות אבל אח"כ כיון שאין כאן מעות אינו מועיל השטר לשעבוד בעלמא אך זה ליתא דעד כאן לא ס"ל להר"ן והנ"י הכי אלא לענין משיכה במטלטלין דלא מצינו שהמשיכה תועיל בשום דוכתי לענין חיוב אלא דמשיכה קנין היא ולכך אינה מועלת המשיכה שיהא נקנה לשעבוד בעלמא אבל שטר וקנין כיון דמועילים לחייב א"ע אף במה שאינו חייב ה"נ מועילים לחייב א"ע ולשעבד הנכסים שלו וכן מוכח מדברי התוס' והר"ן ר"פ הנושא גבי חייב אני לך מנה בשטר דפירשו דמיירי במחייב א"ע בדבר שאינו חייב ומוכח התם בכולה סוגיא דמועיל השטר אף לטרוף ממשעבדי וכ"כ הטור בסי' זה בשם הרמב"ן דמחייב א"ע בשטר בחיוב חדש גובה ממשעבדי אלמא אף דליכא התם נתינת מעות כלל וליכא למימר המעות קונות לו השיעבוד מ"מ משתעבד ע"פ השטר וא"כ ה"נ במלוה ע"פ ואחר זמן נתן לו הלוה שטר משתעבדים הנכסים ע"י השטר אף שאין כאן מעות ואף דשעבוד גרע ממשכון כמ"ש הטור בסי"א מ"מ משתעבד על ידי השטר אך מ"מ יש לדחות ראיה זו די"ל דחייב א"ע בשטר עדיף טפי דכיון דחייב א"ע בשטר שעבודא ממילא חייל דשעבודא דאורייתא אלא דמלוה ע"פ לא טריף ממשעבדי כיון דלית ליה קלא ולכך כשנותן לו שטר כיון דשטר קלא אית ליה טריף ממשעבדי ממילא כיון דשעבודא דאורייתא וכבר כתבתי סברא זו בר"ס ל"ט ס"א ע"ש משא"כ כשתחילת ההלואה היתה בע"פ ע"ד שלא לכתוב שטר א"כ מחל לו הלוה השעבוד נכסים כיון דמלוה ע"פ אינו גובה ממשעבדי א"כ אף שאח"כ נותן לו הלוה שטר מרצונו הטוב י"ל דלא משתעבדי הנכסים דמנה אין כאן משכון אין כאן אך מ"מ נראה שהסברא נכונה בעצמה דשטר מועיל לחייב הנכסים אף בלי מעות וכ"כ הבעה"ת בשער מ"ג ח"ד והביאו הב"י דאם א' נתן לחבירו קרקע באחריות ובאותו אחריות שעבד לו נכסים שקנה ושיקנה דלכל שעבוד מהני דאקנה ומוציאין מיד הלקוחות וכן הביא בשם הרמב"ן שם דיכול אדם לחייב א"ע באחריות שאינו חייב בו ע"ד חייב אני לך מנה בשטר וזוהי אחריות כל המתנות ע"ש הרי להדיא דאף במתנת קרקע דלא שייך ביה שעבודא דאורייתא כלל מ"מ מהני ביה חיוב האחריות כשמקבל עליו בשטר אף דליכא ביה מעות כלל מ"מ השטר הוא משעבד הנכסים ואף שהבעה"ת גופיה בשער ז' הביא דברי הר"י הלוי דמשכון לא הוי הילך משום דמנה אין כאן משכון אין כאן ע"ש מ"מ שטר מהני טפי לענין שעבוד נכסים ממשכון מטלטלים דלא מהני משיכה לקנותו לענין שעבוד בעלמא וגם אף לענין משכון מטלטלים משמע מדברי הטור כאן דלא כהר"ן שכתב בדין זה דמשכנות קרקע לאחר הלואה שהוא דומה למי שהלוה לחבירו מנה ע"פ ולאחר זמן מסר לו משכון על הלואתו שא"י להוציא המשכון מידו עד שיפרע לו חובו עכ"ל משמע דאף אם תפס הלוה המשכון צריך להחזיר לו דאל"כ האיך מדמה ליה משכנות קרקע דבחזקת בעליה עומדת וזהו דלא כהר"ן אמנם נ"ל דהיכא שנותן לו שטר חדש אחר ההלואה אף שהתנה באחריות אלא ששכחו לכתוב האחריות בשטר ל"א בכה"ג אחריות ט"ס הוא כיון דעיקר הקניה בשטר אם לא כתבו בשטר אינו נקנ' דבעינן שטר מקנ' דוקא ואף להטור י"ל דדוקא משכון מטלטלי מהני אחר זמן הלואה מחמת המשיכה משא"כ בקרקע כיון שלא נכתב בשטר אינו נקנה באמירה בעלמא אך מ"מ י"ל כיון דכותב לו שטר מחדש ומתנה באחריות הוי כמתחייב א"ע מחדש בשטר הלזה ואף שלא נכתב האחריות מ"מ חל חיוב האחריות בזה ממילא למ"ד שיעבודא דאורייתא כיון דאית ליה קלא וכמ"ש בסי' ל"ט ס"א וע"ש אך מ"מ עדיין יש לפקפק בזה וכ"ש למ"ד שיעבודא לאו דאורייתא וצ"ע ודוק:

תוכן העניינים

שער משפט חלק א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה