שער משפט חלק א· רבי ישראל איסר וולף
נט
א אינו גובה בו. לשון הטור וצריך להחזיר לו שטרו ואין לו עליו אלא חרם סתם והוא מבעה"ת ולפענ"ד דין זה צל"ע טובא לפי שיטת הרב רמ"א בסי' ע"ה סכ"ג בהגה דנשבעין היסת בטוענו בספק ע"פ קרוב והיינו משום כיון דקרוב מעיד כן רגלים לדבר הוא שהאמת כן הוא וחייב היסת דליכא למימר דכיון דקרוב מעיד כן הוי כטענת ברי ע"פ אחר דא"כ אף שהאחר נוגע בעדות ליחייב היסת מה"ט וכן מבואר במרדכי ובתה"ד סי' ש"ח דמטעם נאמנות הקרוב אתינן עלה דלענין חיוב היסת מהימן דרגלים לדבר כמו בתיבה פרוצה דמשביעינן היסת בטענת ספק כמ"ש הרב בהגה שם בסי"ז וא"כ ק"ו דיתחייב הלוה היסת ע"פ השטר שביד המלוה אף שטוען שמא דהא רגלים לדבר שלא נפרע כיון דשטרא בידיה והא אי טען ברי שלא נפרע היה מוציא ממון ע"פ שטר משום חזקה דשטרך בידי מאי בעי וכן אף שטוענים שניהם ספק אם נפרע גובה המלוה בשטרו משום חזק' זו כמ"ש הש"ך וע"פ עד קרוב כשהתובע ונתבע טוענים ברי או שמא פשיטא דאין מוציאין ממון על ידו ואפ"ה מזקיקו הקרוב להיסת בטענת ספק כ"ש דבטוען ספק בשטר דיתחייב הנתבע היסת וא"ל דא"כ יהא נמי חייב ש"ד ע"פ שטר כמו בטוענו בספק ע"פ עד כשר דהא שטר ודאי עדיף מעד אח' זה ליתא דע"א לענין שבועה כשנים לממון כ"ז שלא נשבע נגדו ומשום הכי ל"א מיגו לאפטורי משבועה נגד ע"א כמ"ש הר"ן בפ' כל הנשבעין אף דנגד שטר מהני מיגו בכל דוכתי אבל הכא לענין היסת דלאו משום עדות אתינן עלה אלא משום דרגלים לדבר א"כ כ"ש בשטר דהוי רגלים לדבר טפי שלא נפרע כיון דשטרא בידיה וביותר קשה ממ"ש הט"ו בסי' פ"ו ס"ז בשמעון שחייב לראובן ומת ויש תח"י יורשי שמעון שטר על לוי וטוען פרוע ויורשי שמעון אינם רוצים לישבע שאומרים שיודעים שהוא פרוע הרי אלו נשבעין היסת שאין בידם במה לפרוע חוב מוריש' וכתב הטור ה"ז משביעם היסת שהרי הוא טוען טענת ברי שירשו שטר זה מאביהם ויש לו זכות בו וכתב הסמ"ע שם דר"ל אע"פ שאין נשבעין היסת על טענת ספק וכאן טוען עליהם ספק מ"מ כיון שהשטר בעין בידם ריע טענתו דאלו פרע שטרא דלוי ביד שמעון מאי בעי ע"ש הרי להדיא אף שבעהש"ט מודה להלוה שהשטר פרוע מכל מקום ראובן יכול להשביעו היסת שלא פרע משום דיש ראיה לדבר שלא נפרע כיון שהשטר בידו וא"כ ה"נ אמאי א"י המלוה להשביע ללוה בספק הא כיון דהשטר בידו יש ראיה שלא נפרע ואולי י"ל דהכא גרע טפי שהברי של הלוה טוב והשמא של המלוה גריע דלמה לא יזכור וכיון דאיתרע כ"כ אינו יכול להשביע בספק משא"כ התם כיון דאין לו לראובן לידע אם השטר נפרע מש"ה יכול להשביעו בספק ודוחק אך מ"מ מההיא דסימן ע"ה קשה טובא דמשמע התם דאף בדבר דה"ל למידע משביעו היסת ע"פ קרוב וא"כ כ"ש הכא ואפשר דהטור ובעה"ת לא ס"ל האי דינא דס"ס ע"ה אבל לפי שיטת הרב רמ"א שם ה"נ חייב הנתבע לישבע היסת אף שטענו בספק וצ"ע לדינא: