אור ברסלב

שער משפט חלק א· רבי ישראל איסר וולף

נ

מט

א מתוך שנאמן לומר פרעתי וכו'. הכנה"ג ומוהרש"ק בהגהות הט"ז כתבו דבדברי רשב"א בפי' דהסוגיא איירי בכת"י מוכח דס"ל דכיון דל"ח לנפילה אף דאית ליה מיגו דפרעתי הוי מיגו במקום עדים ואשתמיט להו דברי רשב"ם בפחז"ה דף מ' גבי הודאה בפני שנים וצ"ל כתובו דכתב להדיא דבכת"י א"נ לומר פרעתי וא"כ ליכא מיגו כלל אבל לדידן דקי"ל דנאמן לומר פרעתי הוי מיגו מעליא. אך מ"מ נראה דדין זה במחלוקת שנויה דהא הה"מ בפ"ב מה' מלוה כתב בשם הרמב"ן גבי מלוה שאמר על שטר שבידו שהוא אמנה או פרוע דא"נ אם הוא חייב לאחרים אף שהשטר תח"י ואית ליה מיגו דאי בעי קלתיה אפ"ה א"נ משום דחזקה כל מה שתח"י האדם הוא שלו ואין אומרים מיגו במקום חזקה והביא הש"ך סברא זו בסי' מ"ז סק"ו והוכיח שכן הוא שיטת הרמב"ם והרשב"א ומש"ה פסק ג"כ הרב בסי' צ"ט ס"א בהגה דמי שחייב לאחרים א"נ לומר על מטלטלין שבידו שהם פקדון מאחר אף שיש לו מיגו משום דחזקה דכל מה שיש תח"י האדם הוא שלו וא"א מיגו במקום חזקה וא"כ ה"נ כיון שהכת"י שכתוב בו אני פ' לויתי ממך מנה הוא תח"י המוציאו א"כ הלוה לומר מפ' לויתי ונפל ממנו ואתה מצאתו דחזקה כל מה שביד האדם הוא שלו ואף דאית לי' מיגו דפרעתי הוי מיגו במקום חזקה ובאמת קשה לפי שיטה זו לפי מאי דמשמע מדבריהם שהוכיחו כן מהא דמוקי אביי דברי רב שאמר האומר שטר אמנה הוא זה א"נ דקאמר מלוה וכגון שחב לאחרים ולא מהימן במיגו דקלתיה או מחיל ליה כמ"ש הש"ך בסי' מ"ז בשם הרשב"א א"כ אמאי סבר אביי גופיה בפ' ג"פ גבי האי דינא דשטר שכתוב בו אני פ' לויתי ממך מנה דחיישינן לנפילה דרבים וגם קשה הא מקור דין זה דבכת"י נאמן במיגו הוא מדברי בעה"ת שער י"ג בשם הרמב"ן א"כ דברי הרמב"ן סתרי אהדדי בשלמא המחבר והרב לטעמייהו אזלי דס"ל דבשטר כיון שאין גופו ממון לא אמרינן חזקה זו כמ"ש הש"ך בסי' מ"ז וסי' צ"ט משא"כ להרמב"ן דס"ל דאף בשטר אמרינן כן קשה אך בזה י"ל דהרמב"ן בתשובתו להבעה"ת לא הוי ס"ל כסברא זו שהביא הה"מ בשמו כמ"ש הה"מ שם שהרמב"ן כתב סברא זו כמסתפק אבל באמת לפי שיטת הסוברים דאמרינן כן אף בשטר ה"ה הכא לא מהני מיגו וגם אביי דס"ל דחיישינן לנפילה דרבים לדחויי לרבה אמר כן ובאמת לא ס"ל כן משום חזקה דכל מה שתח"י האדם הוא שלו אך מכל מקום אכתי קשה מסוגיא דיבמות פ' האשה שלום גבי יצחק ר"ג דאזיל מקורטבא לאספמיא ושכיב דאמר רבא דל"ח לתרי יצחק ואמר רבא מנא אמינא לה דהנהו שטרי דנפקי בנהרדעא והוי כתיב בהו חבי בר נאני ונאני בר חבי ומגבי בהו רבה בר אבוה זוזי והא חבי בר נאני ונאני בר חבי בנהרדעא שכיחי טובא אלמא לא חיישינן ואביי התם למאי ניחוש אי לנפילה מיזהר זהיר ביה אי לפקדון כיון דשמיה כשמיה לא מפקיד גביה מאי אמרת דילמא מסר ליה אותיות נקנות במסירה ומ"ק דילמא שאני גבי שטרות דאיכא חזקה דכל שתח"י האדם הוא שלו משא"כ גבי יצחק ר"ג אמאי לא ניחוש ליצחק אחר ובאמת לכאורה י"ל דההיא חזקה דכל מה שתח"י האדם הוא שלו הוא מטעמא דכ"נ כ"ה וא"כ יפה הוכיח הש"ס דאף ביצחק ר"ג ל"ח לאחר מה"ט כמ"ש הרמב"ן במלחמות ס"פ ג"פ אך מדסברי הפוס' דבשטר א"נ לומר פרוע כשחב לאחרים מה"ט דחזקה כל מה שנמצא תח"י הוא שלו והתם לא שייך כאן נמצא כ"ה דהא האמת השטר שלו הוא אלא שנפרע וא"כ ע"כ צ"ל דזה הוא חזקה אחרת וא"כ הקושיא במ"ע ואפשר לומר דמכח ההיא חזקה לחודא דכל מה שתח"י הוא שלו אין מוציאין ממון רק היכא שחב לאחרים הוא א"נ משום שחב לאחרים אלא שבאת להאמינו מכח מיגו מהני החזקה לבטל המיגו וא"כ הוכחת הש"ס א"ש ודוחק ובאמת יותר נראה דטעם החזקה דכל מה שתח"י האדם הוא שלו הוא מטעמא דכ"נ כ"ה וא"כ הוכיח הש"ס שפיר וכמ"ש ובזה י"ל דזה הוא סברת התוס' בפ"ב דכתובות והמחבר בסי' מ"ז דס"ל התם דצריך השטר להיות מוחזק בב"ד הוא משום דהתם ל"ש כ"נ כ"ה דהא השטר הוא באמת שלו אלא שנפרע ולפ"ז אין צורך לסברת הש"ך שם ובסי' צ"ט דבשטר שאין גופו ממון ל"ש סברא זו ע"ש ונ"מ לדינא בחייב לאחרים ונמצא אצלו ממרמות על אחרים וטוען שהן פקדון אצלו ושל אחרים הוא דלדברי הש"ך מהימן במיגו דקלתיה דכיון שאין גופן ממון ל"א בהו חזקה דכל שתח"י הוא שלו ולדידן אף בכה"ג לא מהני מיגו אך מדברי בעה"ת והטור כאן מוכח דס"ל דאמרינן מיגו במקום חזקה דכ"נ כ"ה לענין שטר ולפענ"ד צ"ע לדינא ודוק:

ב ואם נכתב. עש"ך מ"ש בסימן מ"ז סק"ב ועיין בתשובת צ"ל ס"י

תוכן העניינים

שער משפט חלק א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה