אור ברסלב

שער משפט חלק א· רבי ישראל איסר וולף

לח

לז

א עדותם הראשונה קיימת. הבע"ת כתב דדוקא באומר עדות שקר העדנו דמשים א"ע רשע אמרינן כיון שהגיד שוב אינו חוזר ומגיד אבל באומר העדנו והוזמנו בב"ד פ' והעדות אמת דאינו משים א"ע רשע עדותן בטילה דבזה לא אמרינן כיון שהגיד כיון שאינו משים א"ע רשע והוכיח כן מדפריך בש"ס דמכו' למאי דמוקי הא דעד זומם משלם לפי חלקו באומר עדות שקר העדתי כל כמיניה כיון שהגיד שוב אינו חוזר ומגיד ומוקי תלמודא באומר העדנו והוזמנו בב"ד פ' ואכתי תקשה כל כמיניה כיון שהגיד שוב אינו חוזר ומגיד א"ו דבכה"ג נאמנים לבטל עדותן עכ"ד ומה מאוד נפלאתי עליו הלא זו היא סברת רמי בר חמא בפ"ב דכתובו' דף י"ח ע"ב דס"ל דשטר שכת"י יוצא ממקום אחר נאמנים העדים לומר אנוסים היינו מחמת נפשות אבל לא מחמת ממון דא"א משים א"ע רשע ורבא פריך עליו התם כל כמיניה כיון שהגיד שוב אינו חוזר ומגיד והכי קיי"ל כמבואר בסי' מ"ו סל"ז הרי להדי' דאף שאומרים אנוסי' היינו מחמת נפשות דאין משימין א"ע רשעים ואדרבה כי אתו לקמן אמרינן להו זילי חתומו כדאיתא התם אפ"ה לא מהימנינן להו לבטל עדותן שמקודם בשום אופן ומה שהקשה הב"ח דאמאי לא פריך הש"ס כל כמיניה למאי דמוקי באומר העדנו והוזמנו בב"ד פ' לק"מ דהרי התם מיירי מחיוב ממון דעד זומם משלם לפי חלקו והרי הוא חייב ממון על מה שהוזם בב"ד פ' וגם הא דפריך כל כמיניה למאי דמוקי באומר עדות שקר העדתי אינו מובן וכבר פרשו בזה התוס' והרמב"ן כ"א לפי דרכו וכל זה לא שייך למאי דמוקי באומר העדנו והוזמנו בב"ד פ' וז"פ וברור:

ב אבל נאמני' לגבי עצמן. הראשוני' הקשו מהא דפריך הש"ס במכו' דף ג' אהא דמוקי התם הא דעד זומם משלם לפי חלקו באומר עדות שקר העדתי ופריך הש"ס כל כמיני' כיון שהגיד שוב אינו חוזר ומגיד ומשני באומר העדנו והוזמנו בב"ד פלוני וחייבונו ממון ומאי קושיא דאף באומר עדות שקר העדתי חייב לשלם משום ד"ג דלגבי עצמו נאמן ולפענ"ד יש לתרץ בפשיטות דהא מרא דשמעתין דאמר עד זומם משלם לפי חלקו הוא רב יהודה אמר רב ובב"ק דף ק' ודף קי"ז משמע להדיא דרב לא דאין דיני דגרמי כלל דמוקי מתניתין דדן את הדין בנו"נ ביד דוקא ע"ש ופשוט. הב"י הביא כאן לשון המישרים נ"ב ח"ו וז"ל והא דאמרינן דע"ז אין משלמין ע"פ עצמן דוקא כשאמרו העדנו בב"ד והוזמנו ולא נגמר הדין לחייבנו ממון והאמת העדנו אבל אמרו העדנו שקר משלמין ע"פ עצמן למאן דדאין ד"ג שאין זה קנס וכ"כ הרא"ש וכו' עכ"ל ונראה פשוט דאף כשאומרים העדנו והוזמנו וא"א למיהדר המעות שהוציאו הב"ד על ידן דגם בזה ודאי דחייבים לשלם מד"ג אלא דהמישרים מיירי בדאפשר למיהדר המעות כסתמא דמילתא דבכה"ג לא שייך ד"ג כמבואר בסי' א' ס"ד בהגה וכ"ש היכא שהב"ד עדיין לא הוציאו כלל המעות ע"י עדותן שהוזמו ובזה קאמר המישרי' דאין חייבין מתורת עדים זוממין דקנסא הוא ואינו משלם ע"פ עצמו משא"כ באומר עדות שקר העדנו דבכה"ג א"א למיהדר המעות דהא אינן נאמנין לחזור מעדותן ואף שלא הוציאו הב"ד עדיין המעו' חייבים הב"ד להוציא המעות כפי עדותם בזה חייבין לשלם מד"ג וז"פ אך אינו מובן למה נקט המישרי' דינו באומרי' אמת העדנו דהא אף במודים ששקר העידו כ"ש דשייך חיוב תשלומין בהוזמו ע"י עדים ונ"ל דהא דנקט רבינו ירוחם ואמת העדנו הוא רבותא גדולה כיון דחזינן דרבינו ירוחם סובר דכשאומרים העדנו והוזמנו בב"ד פ' ונגמר הדין וחייבנו ממון ואמת העדנו דחייבים לשלם ע"פ עצמן ואינן נאמני' במיגו דהוי מיגו במקום עדים וא"כ ה"א דאף שאמרו שלא נגמר הדין לחייב אותנו ממון נמי חייבים לשלם מתורת עדים זוממין ולא הוי מודה בקנס דהא הא דמודה בקנס פטור ילפינן מדכתיב אשר ירשיעון אלקים פרט למרשיע א"ע וא"כ הכא ה"א כיון דמודה שניזום בב"ד וטוען אמת העדתי א"כ הרי לא מרשיע א"ע כלל דהא אומר אמת העדתי ומתכוין לפטור א"ע ובזה לא מהימן כיון שהוחזק כפרן ע"פ עדים לפי הודאתו ומיגו במקום עדים לא אמרינן לכך קמ"ל כיון דמ"מ ע"פ הודאתו נתחייב בקנס דהא אין העדי' לפנינו אף שמתכוין לפטור א"ע נקרא מודה בקנס כמ"ש הר"ן בחידושיו לשבועות בפ' שבועת העדות והבאתיו בסי' א' ובסי' ל"ד דהיכא דהוחזק כפרן בטענתו ע"י עדים בטענת קנס כיון דעדים לא מסהדי אכולה מילתא נקרא מודה בקנס אף שמתכוין לפטור א"ע ע"ש וה"נ והכי מוכח בסוגיא זו דפרכינן אהא דמשני באומר העדנו והוזמנו בב"ד פ' כמאן דלא כר"ע דאמר אין משלמין ע"פ עצמן ומאי קושיא דילמא מיירי דאומרי' אמת העדנו א"ו דאף בכה"ג הוי מודה בקנס ולכך כתב המישרי' ואמת העדנו לרבותא וכדמשמע פשטא דסוגיא וא"ש וראיתי למי שתמה מאוד בדברי רי"ו הללו ומ"ש הוא נכון מאוד אך מ"מ יצא לנו מדברי רי"ו דבאומרים נתחייבנו בב"ד פ' ואמת העדנו חייבים לשלם דכיון שנגמר הדין ממון גמור הוא ולא קנס ולא מהימני במיגו דהוי מיגו במקום עדים אך בחידושי הריטב"א כ' להיפך דבאומרים אמת העדנו נאו"פ במיגו ודברי רי"ו נראי' יותר דהוי מיגו במ"ע כדאי' בב"מ דף פ"א ע"ש:

ג לשלם לו כל מה שהפסידוהו. ונראה דאם העדי' אומרי' שהעידו שקר במה שאמרו שחייב לשלם לו לזמן שלשים יום והאמת הוא שאינו חייב לו אלא לזמן שנה מחויבים לשלם לו מד"ג כל מה שהפסידוהו מחמת פחיתת הזמן כמבואר במשנה דמכות דף ג' בעדים זוממין בכה"ג דאומדים כמה אדם רוצה ליתן ויהיו בידו אלף זוז בין ליתן מכאן ועד ל' יום בין ליתן מכאן ועד עשרה שנים ע"ש וה"ה לענין דינא דגרמי דינא הכי דהא בחידושי הריטב"א שם בשם הר"ה הוכיח ממשנה זו דבמוכר שט"ח והאריך המוכר הזמן ללוה דמחילתו מחילה דחייב לשלם ללוקח ההפסד שהפסידו בהרחבת הזמן מד"ג ע"ש וכ"פ המחבר בסי' ס"ו סכ"ד וא"כ ה"ה הכא בהעידו שקר בכה"ג דחייבי' גם כן לשלם ההפסד מד"ג:

ד ועידי הכחשה כשרים. בפ"ב דכתובות גבי שנים החתומים על השטר ומתו ובאו שנים ואמרו אנוסים היו פסולי עדות היו אם כת"י יוצא ממ"א אינם נאמנים מפרש הש"ס דהוי כתרי ותרי ולא קרעינן לשטרא ולא מגבינן ביה וכתב בחידושי הריטב"א שם וז"ל פי' אנוסים היו מחמת נפשות ופסולי עדות היו מחמת קורבא דאי כשאומרי' אנוסים היו מחמת ממון או גזלנין היו שהוא פסול שבגופו היכי אמרינן דה"ל כתרי ותרי כיון שעל גוף העדות מעידים אין להעדים נאמנות להכשיר את עצמן כי כשני עדים פסולים הם עכ"ל והנה מ"ש באנוסים מחמת ממון דהאחרים נפסלים לכאורה תמוה מאוד דמ"ש משני כיתי עדי' המכחישים זא"ז שנים אומרי' לוה וב' אומרים לא לוה דאין האחרונים נאמנים לפסול את הראשונים וכ"א באה בפני עצמה ומעידה אף דלדברי האחרונים הראשונים העידו שקר ופסולים לכל עדות שבעולם מ"מ מאי חזית דסמכת אהני סמוך אהני ומוקמינן כל כת אחזקתייהו וה"נ כשאומרים אנוסים היו מחמת ממון ושקר העידו מאי חזית דסמכת אהני סמוך אהני וצ"ל דהריטב"א ס"ל דכשאומרים אנוסים היו מחמת ממון כיון דלאו אגופא דהלואה מסהדי דיכול להיות שגוף ההלואה אמת הוא רק שאלו אומרים שהראשונים לא היו אצל הלואה רק שהעידו מחמת אונס ממון חשיבי כעידי הזמה דהימנינהו רחמנא כיון דאגופייהו דסהדי מסהדי שהיו עמהם ולא ראו ההלואה כמ"ש הטור וה"נ כשאומרים אנוסים היו מחמת ממון אינם מעידים על גוף ההלואה רק שאומרים שראו שאנסו אותם לחתום בשקר מחמת ממון לכך נאמני' עליהם לפוסלם ודוחק ויותר נראה דהא דבשתי כיתי עדים המכחישים זא"ז נ"א באה בפ"ע ומעידה וכששנים מעידים על שנים שהם גזלנים מהימני הבתראי הטעם הוא דבשני כיתי עדים המכחישים זא"ז אמרינן מאי חזית כיון דהני עדים היו כשרים כאלו מאי חזית להאמין לבתראי טפי מקמאי משא"כ כשאומרים שהם גזלנים לא שייך לומר מאי חזית דאינהו בעלי דברים נינהו ולא שייך לומר שהן מעידין להיפך דנוגעים בעדותן נינהו שאינם רוצים לעשות עצמן גזלנים וכמ"ש בסי' מ"ו סל"ז בארוכה וא"כ בכה"ג ששני עדים מעידים על עידי השטר שהם חתמו בשקר מחמת אונס ממון מהימני בתראי שעידי השטר רשיעי נינהו שהעידו בשקר מחמת אונס ממון ולא שייך לומר מאי חזית דהא בתראי יהבי טעמא למילתייהו ואומרים שעידי השטר העידו שקר להנאתן מחמת אונס ממון והוי כמעידין שגזלו או שאכלו נבילות להנאתן ומהימנינן לבתראי כן נראה לי לישב דברי הריטב"א ז"ל בזה אך מ"מ לא מצאתי חבר להריטב"א ז"ל בזה ומסתימת דברי הרמב"ן והרא"ה בחידושיו שם והר"ן שם לא משמע כן ע"ש:

תוכן העניינים

שער משפט חלק א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה