שער משפט חלק א· רבי ישראל איסר וולף
לב
א להוציא מנה מראובן לשמעון פטור מד"א וחייב בד"ש. נ"ל דדוקא בשוכר עדים להעיד שקר הוא דחייב בד"ש אבל בשוכר עדים לכבוש עדותן שהיה יודע שיודעים עדות לחבירו ושכרן לכבוש עדותן בכה"ג פטור אף מד"ש כיון דהעדים עצמן שכבשו עדותן פטורין מדיני אדם ואינם חייבים אלא בד"ש כדאיתא בר"ס כ"ח משום דהתורה לא חייבה להעיד אלא ממדת גמילת חסדים א"כ בכה"ג שאחר שכרן לכבוש עדותן דאינו גרמא בעלמא וגם דברי הרב ודברי התלמיד דברי מי שומעין פטור אף מד"ש וכן מושמע מלשון הברייתא שבר"פ הכונס דקתני התם אמר ר' יהושע ד' דברים העושה אותן פטור מד"א וחייב בד"ש ואלו הן הפורץ גדר וכו' והשוכר עידי שקר להעיד והיודע עדות לחבירו ואינו מעיד לו ומדפלגינהו לתרתי בבי ולא נקט השוכר לכבוש עדותן משמע דוקא בעדים עצמן שכבשו עדותן חייב בד"ש אבל השוכר פטור אף מד"ש ואף דמהסיפא דנקט והיודע עדות לחבירו ואינו מעיד לו אין להוכיח כן לפי מאי דמוקי הש"ס התם דמיירי בע"א שכובש עדותו דחייב בד"ש דדילמא לא הוי משתבע לשיקרא וא"כ י"ל דדוקא בשוכר ע"א לכבוש עדותו פטור מד"ש אבל בשוכר שני עדים לכבוש עדותו חייב בד"ש מ"מ יש להוכיח כן מרישא דקתני השוכר עידי שקר להעיד דמיירי בשני עדים דבע"א פטור אף בד"ש דה"ל לישבע באמת נגדו וליפטר וא"כ למה נקט השוכר עידי שקר להעיד ה"ל למינקט רבותא טפי ובגוונא דסיפא דאף השוכר שני עדים לכבוש עדותן חייב בד"ש א"ו דבכה"ג פטור מדיני שמים וליכא למימר דנקט השוכר עידי שקר להעיד לאשמועינן דאף בכה"ג פטור מד"א זה ליתא דמשמע בש"ס התם דעיקר הרבותא הוא לאשמועינן דחייב בד"ש וכמ"ש התוס' שם בד"ה אלא לחבריה ע"ש:
ב לא שכרן אלא פיתה אותן. ע' בש"ך שהסכים להריטב"א שחילק בזה דאפילו לא שכרן חייב בד"ש וע' בתשו' ח"צ סי' קל"ה וע' בש"ס דכתובות דף מ"ו ע"א ותוס' ד"ה אתיא שימה וברמב"ם פ"ג מה' נערה ע"ש:
ג העדים חייבים לשלם. הש"ך הביא בשם מוהרש"ל דהיכא שיש תביעה לאחד עם שלשה ואחד נעשה בע"ד ושנים נעשו עדים אם מודים אח"כ צריכים להחזיר המעות אף שאומרים שבדין לקחו ממנו שהוא חייב להם ובאמת אין דברי מהרש"ל מחוורים כלל דכיון שכבר גבה המעות אמאי לא מהימנינן להו במיגו דאי בעי שתקי בשלמא קודם שגבו המעות ה"ל מיגו להוציא משא"כ לאחר גביית המעות ה"ל מיגו מעליא ודברי והרש"ל ביש"ש בזה הם דברים שאין בהם טעם וכבר השיג עליו הש"ך בעצמו בסי' ע"ז סקט"ו ע"ש וע' סי' ל"ז ס"ג: