אור ברסלב

שער משפט חלק א· רבי ישראל איסר וולף

לא

ל

א המכחישים זא"ז. הב"י הביא בשם המישרים דאם אינם מכחישים זא"ז רק במקצת עדות ובקצת אינם מכחישים נתקיים אותו קצת ע"כ ובאמת שזו סוגיא ערוכה בפחז"ה ונתבאר לקמן סי' קמ"ו גבי קרקע דזה אייתי סהדי דאבהתיה היא ואכלה שני חזקה וזה אייתי סהדי דאכלה שני חזקה ואמרינן נהי דאתכחיש בשני חזקה באבהתיה לא אתכחיש ומוקמינן בחזקת אבהתיה וכ"כ מוהרש"ק בהגהות הט"ז וכ"כ בכנה"ג ובתשובת בית יעקב סי' צ"ח וס"ס קכ"ב חולק על המישרים מדברי הר"ן בפ"ב דכתובות גבי ע"א אומר נתגרשה וע"א אומר לא נתגרשה תרוייהו בפנייה קמסהדי ואין דבריו של אחד במקום שנים והקשה הר"ן דמשמע דלא נתחזקה בא"א אלא על פיהם ואמאי הא עדות מוכחשת הוא דהא מכחשי אהדדי ודמי לאחד מכת זו וא' מכת זו דפסולים הרי אף דאין מכחישין זא"ז דא"א היא מ"מ בטל כל העדות ומכח זה חלק על המישרים ע"ש ודברי שגגה הן דע"כ לא נתבטל קצת העדות שאין מכחישין זא"ז אלא בשני כיתי עדים דבזה המקצת שאין מכחישין הוא בכלל דזו באה בפ"ע ומעידה דמוקמינן כל כת אחזקה דכשירה היא ולכך בדבר שאין מכחישין הוי עדות גמורה בפ"ע וכשרה וכמבואר להדיא בפחז"ה מה שא"כ בע"א וע"א המכחישים זא"ז במקצת א"כ אף בדבר שאין מכחישין זא"ז נמי לא מהימני דהא העדות אינו מועיל אלא בצירוף שניהם דע"א לא מהימן וא"כ כיון שמכחישין זא"ז במקצת א"כ א' מהן בודאי פסול והוי כא' מכת זו וא' מכת זו דפסולין בעדות אחרת כמ"ש הר"ן וז"ב ופשוט גם בתשו' מוהרי"ט ח"א סי' קל"ח הקשה אההיא דפחז"ה דאמרינן נהי דאתכחיש באכילתה באבהתי' מי אתכחיש ממתניתין דפ' היו בודקין דאחד חקירות ואחד בדיקות עדותן בטילה ותניא התם אחד אומר כליו שחורים ואחד אומר כליו לבנים וכו' אין זה נכון ומכח זה מחלק דעדות אכילה ועדות אבהתי' תרי מילי נינהו משא"כ התם דהוי הכחשה בגוף העדות ובאמת בלא"ה לק"מ דהתם הוי כאחד מכת זו וא' מכת זו דפסולים בעדות אחת משא"כ בשני כיתי עדים אך מ"מ תירוצו אמת דהא התם כשאחד מכחיש שנים בבדיקות נמי דינא הכי דכל העדות בטילה כמ"ש הרמב"ם בפ"ב מה"ע וע"כ דהתם גרע טפי דהוי עדות מוכחשת ובגופה של עדות:

ב ומוציאין שטר של ר' מידו. כתב הב"ח וז"ל וקשה אמאי מוציאין של ר' מידו ושורפין אותו נימא שמא יבואו עדים ויהיו פוסלים כת של מאה בגזלנות' ונמצא שאותו של ר' כשר הוא וי"ל דאע"פ שיעידו על כת אחד בגזלנותא לא אמרינן הוברר הדבר למפרע שזו הכת היא הפסולה דדילמא באותו עדות שהכחישו זא"ז היתה כת זו כשרה והשניה פסולה ועכשיו נעשי' גם כת זו פסולה עכ"ל והנה קושיתו אינה מוכרחת כלל לפי מה שאכתוב בס"ק שאח"ז דכיון דעכשיו אין יכולין לגבות השטר של ר' רק מנה א"כ כיון שהלוה מוחזק יכול לומר איני משלם לך המנה עד שיקרעו השטר של ר' כי אני יודע בודאי שהשטר של ר' הוא שקר והעדים פסולים הם והעדים של הק' הם הכשרים ומסתמא הם בחזקת כשרות גם מקודם ולענין מה שתירץ דאף שיתברר אח"כ שאחת מהן פסולים בגזלנותא לא פסלינן להו למפרע יש לפקפק בי' טובא דכיון שאח"כ נפסל כת אחת בגזלנותא י"ל דהוברר הדבר למפרע שאותו כת היא הפסולה ול"ד לההיא דסי' ל"ד סכ"ג בהגה דעד שהעיד ואח"כ נפסל ואינו ידוע אם נפסל קודם שהעיד מוקמינן לי' בחזקת כשרות ואמרינן השתא הוא דאיתרע דשאני התם דלא איתרע למפרע אבל הכא דשני עדים הכחישו אותם מקודם ובודאי כת אחת מהם היא פסולה ואיכא ריעותא למפרע אמרינן הוכיח סופו על תחלתו וכמו שהוכחתי בסי' נ"ב סק"ה באריכות ע"ש אך מ"מ לדינא נראה עיקר כהב"ח וראיה ברורה לדבר מהא דאיתא במתניתין דנדה דף ס' ע"ב שלש נשים שהיו ישנות במטה אחת ונמצא דם תחת אחת מהן כולן טמאות בדקה אחת מהן ונמצאת טמאה היא טמאה וכולן טהורות ואמרינן עלה אר"י אמר רב והוא שבדקה עצמה כשיעור וסת וכ"פ בש"ע יו"ד סי' ק"ץ סנ"א הרי להדיא דאף דבכתמים תולה זו בזו היכא דיכולה לתלות כגון מעוברת בשאינה מעוברת מ"מ היכא דהן שוות ונמצא דם תחת אחת מהן כיון שאין יכולין לתלות בזו יותר מזו כולן טמאות ואף שבדקה אחת מהן אחר שיעור וסת ונמצאת טמאה לא אמרינן כיון שגם מתחילה הי' ספק דילמא זוהי הטמאה דהא נמצא דם תחתיהן ובודאי אחת מהן טמאה ועכשיו נמצאת טמאה לפנינו הוברר הדבר למפרע שגם מקודם נטמאת דהוכיח סופה על תחלתה א"ו כיון שהדם לא נמצא אלא אחר שיעור וסת היא בחזקת טהרה מקודם ומאי חזית דמטמאת להאי טפי מהאי ואסורין שניהם מספק אם לא שנטמאת תיכף כשיעור וסת דהוי כודאי שנטמאת מקודם כיון שבעלה חייב עליה חטאת וא"כ ה"נ אף שמתחילה הכחישו זא"ז ובודאי אחת מהן שקרנית אף שאחת נפסלה אח"כ בגזלנותא לא אמרינן שהוברר הדבר שזוהי הפסולה אלא אמרינן מאי חזית דפסלת להאי פסלה להאי כיון שעד עתה הם בחזקת כשרות מוקמינן להו בחזקתייהו כדין זו באה בפ"ע ומעידה וזו באה בפ"ע ומעידה דמוקמינן כל כת בחזקת כשרות וז"ב:

ג וקורעים אותו. ויש להקשות מהא דאמרינן בפ"ב דכתובות בשנים החתומים על השטר ומתו ובאו שנים אחרים ואומרים פסולים היו או קטנים היו דאם כת"י יוצא ממ"א דלא מקרע קרעינן ליה ולא מגבי מגבינן ביה דמחשב כתרי ותרי ואי תפס אין מוציאין מידו וכן הוא בסי' מ"ו סל"ז וא"כ פשיטא דה"נ אם תפס מאתים לא מפקינן מיניה דהא עידי השטר של ר' אומרים שהם הם הכשרים ועידי הק' הם הפסולים ועידי הק' אומרים להיפך שהם הכשרים ועידי הר' פסולים וא"כ הוי תרי ותרי ומהני תפיסה וכ"מ בסי' מ"ב ס"ח דכל מקום דאמרי' יד בעל השטר על התחתונ' מהני תפיסה וא"כ ה"נ כיון דפסלינן השטר של ר' מהאי טעמא דיד בעהש"ט על התחתונה ומהני תפיסה וא"כ קשה אמאי מוציאין שטר של ר' מידו וקורעין אותו האיך יכולין להוציא ממנו זכותו דהא בסי' מ"ו סל"ז איתא אף (היכא דאין השטר מקוים כלל ואומר שיקבע לו זמן לקיים שטרו אין קורעין השטר שלו כיון דמהני ביה תפיסה א"כ כ"ש הכא כיון דמהני ביה תפיסה אם יתפוס ר' האיך מוציאין ממנו שטרו ואם משום שצריך לגבות ממנו מאה אכתי יקרע השטר של מאה ויגבה מאה משטר של ר' כיון שמאה מגיע לו עכ"פ ממ"נ ויכתוב לו שובר שקיבל ק' משטר של ר' או יכתוב לו תברא אגביה דשטר ויחזיק בשטרו כיון דאי תפס לא מפקינן מיניה וכהאי גוונא איתא בסי' נ"ד ס"ג בהגה מי שחייב לחבירו מנה בשטר ומודה לו בחמשים ובנ' האחרים יש לו טענה עליו ובעהש"ט טוען תן לי החמשים שאתה מודה לי בהן ואכתוב לך שובר עליהן ובנ' האחרים אביא ראיה עליהם דאם אי אפשר לו להביא ראיותיו עכשיו הדין עם התובע וצריך לשלם לו מיד מה שמודה לו ויכתוב שובר וכן איתא שם בס"ב דאם הלוה טוען שטרי בידו הוא ועתה הניחו בכיסו והמלוה כופר שישבע המלוה היסת שאבד השטר והלוה יפרע חובו ויטול שובר אלמא דמשום הך טענה דשטרו ביד התובע אין הלוה יכול לעכב מלפרוע חובו וכמ"ש הש"ך בסק"ד וא"כ ה"נ כיון דמנה מגיע לו בוודאי ממ"נ או מן השטר של הק' או מן הר' ועל המנה השנית מהני תפיסה א"כ האיך יכולין להוציא השטר של ר' מיד המלוה יתן לו מנה ויכתוב לו שובר ויחזיק השטר בידו והוא מחזיק בו בדין כיון שמהני תפיסה ודוחק גדול לומר דהכא מיירי שאין התובע רוצה לישבע היסת שמחזיק בשטר של ר' כדין ולכך חייב להחזירו דמסתימת כל הפוסקים לא משמע כן ואולי י"ל דדוקא התם בסי' נ"ד דבעל השטר טוען שיביא ראיה שמגיע לו מותר המעות צריך הלוה לשלם מה שמודה ע"פ שובר ואינו יכול לעכב הפרעון בשביל השטר משא"כ הכא כיון דאין המלוה יכול לגבות מאתי' אלא ע"י תפיסה לכך כשהנתבע מוחזק עכשיו במנה שמודה יכול לתופסו עכשיו עד שיחזיר לו כל השטרות שלא יתפסנו המלוה בחנם ומועלת תפיסתו כיון שהוא טוען ברי וכעין זה כתב הש"ך בסי' פ"ב ס"ב סק"ד ע"ש ולפ"ז יצא לנו מזה דבכ"מ דיד בעהש"ט על התחתונה ואינו גובה אלא הפחות שבלשונות כמבואר בסי' מ"ב אף דמהני תפיסת בעהש"ט לכולן מ"מ יכול הלוה לעכב אף מה שמודה לו עד שיקרע המלוה שטרו:

ד זה נו"נ וזה נו"נ. הבעה"ת בשער כ"ט הקשה מהא דקי"ל בסי' מ"ט בהיה חייב לשני יב"ש ויש ללוה שובר אחד שכתוב בו שטר של יב"ש פרוע שטרות שניהם פרוע ולא אמרינן שנשבעין שניהם ונוטלין כמו הכא ותי' דהתם בשני יב"ש אי נשבעים שניהם ונוטלין ודאי מפסיד הלוה דהא יש לו שובר מאחד מהם ועוד שיכול לדחות את כאו"א זה השובר שלך משא"כ הכא אף שבשטר אחד ודאי חתומים סהדי שיקרא מ"מ י"ל דהלוואה אמת הוא והמלוה לא הרגיש בעצמו דסהדי שיקרא נינהו ויש להקשות מדברי הר"ן פ' הכותב והביאו רמ"א בסי' רנ"ג סכ"ט בהגה בשכ"מ שאמר שחייב לטוביה ואתו שנים שוין יחלוק ואמאי ישבע כל אחד ויטול דהא נמי יכול להיות אמת שחייב לשניהם אך מדברי הרמב"ן בספר המלחמות בשמעתין למדתי תירוץ אחר לקושית בהע"ת דכתב שם דעיקר טעמא דזה נשבע ונוטל וזה נו"נ הוא משום כיון דכל כת וכת באים בפ"ע ומעידין מוקמינן כל שטר שביד המלוה שלו בחזקת כשרות כיון שהעדים כשרים לכל עדות דעלמא והא דבש"ס הביאו ראיה לדין זה מחנוני על פנקסו הוא שלא תאמר כיון שהלוה נלקה בחנם לגבי אחד ממוציאי השטר לא מגבינן בהו לכך מדמי ליה הש"ס לחנוני על פנקסו דגם התם נלקה הבע"ה בחנם מ"מ כ"א ישבע ויטול ע"ש בדבריו שהוכיח כן ולפ"ז ניחא דבשלמא הכא הוי כאלו כ"א בא לבדו בשטרו ומוקמינן לכל שטר בחזקה שהעדים כשרים משא"כ בשני יב"ש דאם אתה אומר דהוי כאלו בא כ"א לבדו לתבוע א"כ הרי יש שובר ביד הלוה והשטר בטל ולכך אף שבאו שניהם לתבוע יד בעהש"ט על התחתונה ויכול לדחות לכל אחד ואחד כנ"ל ודוק:

תוכן העניינים

שער משפט חלק א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה