שער משפט חלק א· רבי ישראל איסר וולף
כב
א קרוב או פסול. ואם טען שבשעת קבלה לא ידע שהוא קרוב או פסול ועתה נודע לו נשבע היסת שלא ידע והדין חוזר כ"כ הב"ח בפשיטות ויש להביא ראיה לדבריו מר"פ ז"ב דמוקי ר"ל מתניתין דזה פוסל עדיו של זה תני עדו ומיירי בע"א וקבלו עליו כתרי ולכאורה יקשה לפ"ז דא"כ היכי קאמרי רבנן אימתי בזמן שמביא עליהן ראיה שהן קרובין או פסולין אבל אם היו כשרים א"י לפוסלן הא אף שמביא ראיה שהן קרובין או פסולין מה מהני הא כבר קבלום עליהן ולרבנן א"י לחזור בהן בשלמא לשיטת התוס' שהיא שיטת הרב בהגה דס"ל דבתרתי לריעותא לא מהני קבלה ניחא דאם מביא ראיה שהן קא"פ א"כ הוי תרתי לריעותא דקבל חד פסול כתרי ולא מהני הקבלה ויכול לחזור בו אבל לשיטת הרמב"ם והמחבר דאף בתרתי לריעותא מהני הקבלה קשה א"ו דמתניתין מיירי שמביא עליהן ראיה שהן קא"פ וטוען שלא ידע מקודם שהן פסולין ונאמן הוא בכך ויכול לחזור בו אך באמת ראיתי שהמרדכי בשם הר"ש משאנץ הביא ראיה זו לשיטת הסוברי' דלא מהני הקבלה בתרתי לריעותא ע"ש וא"כ מוכח מדבריו דס"ל דא"נ לטעון שלא ידע מקודם שהן קא"פ דאל"כ לא מוכח מידי אך לשיטת הרמב"ם והמחבר ע"כ צ"ל כשיטת הב"ח ואפשר לומר דאף הר"ש משאנץ ס"ל דנאמן לומר שלא ידע אך מ"מ הוכיח שפיר דמתניתין משמע דמיירי אף בפסולי דרבנן דבעי הכרזה בב"ד דכדקתני לקמן במתניתין דאלו הן הפסולין וקחשיב התם פסולי דרבנן וקאי אדברי רבנן דאמרי אימתי בזמן שמביא עליהן ראיה שהן קרובין או פסולין כמ"ש הת"ח שם ובפסולי דרבנן כיון דבעי הכרזה בב"ד י"ל דא"צ לומר שלא ידע שהן פסולין וכמ"ש הש"ך בסי' ע"א ס"ק ל"א בשם הגיד"ת לענין שטר שיש בו נאמנות דאם הוחזק המלוה כפרן בד"א בטל הנאמנות דאם נעשה כפרן בב"ד קודם הנאמנות כל מילי דבי דינא קלא אית ליה וסבר וקבל ע"ש וא"כ ה"ה הכא אבל בפסולין דלא בעי הכרזה אף הר"ש משאנץ מודה דנאמן לומר שלא ידע שהם פסולים אך מ"מ נראה בקרובין ורגיל ביה וטוען שלא ידע שהוא קרוב דא"נ וראיה לדבר מסימן ל"ו ס"ב בעדים שנמצא בהן קרוב דהיכא שהוא רגיל ביה א"נ לומר שלא ידעו שהוא קרוב וכן מצאתי בתשו' שארית יוסף סי' ל' שפסק כן והביא ראיה זו ע"ש:
ב אבל אם קבלו כתרי. ואיכא למידק לפי שיטה זו דבתרתי לריעות' לא מהני קבלה א"כ היכי קתני במתניתין נאמנין עלי שלשה רועי בקר חכמים אומרים א"י לחזור ודייק הש"ס דף כ"ה דבדיינין איירי דאי בעדים ג' למה לי ופריך הש"ס אי בדיינים מה איריא ג' רועי בקר כל בי תלתא דלא גמירי דינא נמי ומשני אפילו הני דלא שכיחי בישוב וא"כ לפ"מ דקי"ל דרועה פסול לעדות בין רועה בהמ' גסה או דקה כמבואר בסי' ל"ד א"כ הוי תרתי לריעותא חדא דלא גמירי דינא וחדא דהם רשעים ופסולים לעדות ולדין וא"ל דבמגדלי בהמה איירי דכשרים בחוצה לארץ דהא מדמשני בש"ס אפילו הני דלא שכיחי בישוב משמע דברועה בשדות איירי ואפשר לומר דמתניתין מיירי ברועה בהמות של אחרים דלא מיפסלי לעדות דאין אדם חוטא ולא לו כדאיתא בפ"ק דב"מ או ברועה שעדיין לא אכרזינן עליה דאנן קי"ל דרועה בעי הכרזה כדאיתא בסי' ל"ד וגם י"ל כיון דאמר סתמא נאמנין עלי שלשה רועי בקר מסתמא לא כיון אלא לרועי' דכשרים לעדות דלא אכריז עלייהו או של אחרים דהא טעמא דבתרתי לריעותא לא מהני קבלה כתב הרמב"ן בפ' י"ב בשם רבינו אפרים משום דגזים ולא גמיר ומקנה וא"כ מסתמא אמרינן שלא כיון לרועה שהוא פסול לעדות שהוא תרתי לריעותא ודבר גוזמא אלא לרועה של אחרים דלא מיפסלי אלא דלא גמירי דינא ובזה מתורץ קושית אא"ז מוהרש"א ז"ל בר"פ ז"ב דפריך הש"ס לר"ל דמוקי מתניתין דזה פוסל עידיו של זה בע"א וקבלו עליו כתרי ופריך הש"ס תנינא נאמן עלי אבא וכו' ואמר רב דימי כגון דקבליה עליו בחד והקשו התו' דל"ל לאתויי הא דר"ד ותי' דאי לאו דר"ד הוי מוקי לה בקבליה עליה כבי תרי דהוי תרתי לריעותא ותמה מוהרש"א שם דהא קתני ג' רועי בקר דלא הוי רק חדא לריעותא ודחק שם מאוד בזה ולפמ"ש ניחא די"ל דמתניתין מיירי בקיבל בפירוש ג' רועי בקר שרועים לעצמם דהוי תרתי לריעותא דלא גמירי דינא וג"כ הוי רשעים לכך הוצרך לאתויי האי דר"ד דמוכח דאף בחדא לריעות' פליגי ופריך שפיר תנינא וז"ב:
ג דאיכא תרתי לריעותא. וכ' הסמ"ע דאם קיבל חד כשר במקום ג' דיינים ונגמר הדין א"י לחזור בו דלא הוי תרתי לריעותא דשם חד הוא דבעינן תלתא והוא קיבל חד כתלתא דדוקא קיבל עליו פסול אחד במקום שנים כשרים הוי תרתי שמות לריעותא חדא שהוא פסול לכל דין שבעולם והשני דמקבל אחד במקום שנים והש"ך חולק עליו וס"ל דזה הוי ג"כ תרתי לריעותא כיון דבעינן ג' והוא מקבל א' במקום ג' והוכיח כן מלשון הרא"ש והטור דנקטי אם קיבל כשר אחד במקום שנים מהני הקבלה משמע דדוקא במקום שנים מהני ולא במקום שלשה ואין דבריו מוכרחי' כ"כ די"ל דנקטי במקום שנים משום דמיירי נמי לענין עדות ובעדו' בשנים סגי ובאמת מצאתי סמך גדול להסמ"ע מל' התוספתא פ"ה דסנהד' דאיתא התם ר' יהודה אומר אמר להן אין יחידי דן אמרו לו אין לנו אלא דעתך וקבלו עליהן אין יכול לחזור בו וכן היה ר' יהודה אומר מי שחייב לחבירו שבועה וא"ל דור לי בחיי ראשך וקבל עליו אינו יכול לחזור בו משמע להדיא דברישא בקיבל עליו לדון ביחידי אף באמירה בעלמא א"י לחזור בו אף בלא קנין דומיא דדור לי בחיי ראשך והיינו משום דזה לא הוי תרתי לריעותא כיון דשם אחד הוא דבעי ג' דיינים והוא מקבל אחד במקום שלשה אמנם לפ"ז היה נראה דה"ה אם קיבל חד דיין דלא גמיר כלל ונגמר הדין א"י לחזור בו דזה לא הוי רק חדא לריעותא כיון דיחיד מומחה דן יחידי והוא קיבלו כמומחה א"כ הוי שם אחד דבעינן יחיד מומחה והוא קיבל חד דלא גמיר כלל כמומחה אך הבעל המאור בסוגיא דשיקול הדעת כתב להיפך בבבא רביעאה דכתב שם דהיכא דלא גמיר כלל לא מהני קבלתו לדיין ובין טעה או לא טעה אין דינו דין כלל דאשירה הוא דמיקרי והנה הרמב"ן בספר המלחמות שם השיג עליו וכתב בבא רביעאה דכתב בעל המאור חזינן ביה שבושא דנראה מדבריו שאפילו לאחר גמר דין יכול לחזור בו וזה אי אפשר דהא אפילו ג' רועי בקר אינו יכול לחזור בו בשלא טעו והני כיון דלא גמירי כחד דמי וכו' והביא מחלוקת זה הש"ך בסימן כ"ה ס"ק כ"ד והנה לכאורה דברי בעל המאור אתיין כפשטא דל"ד לשלשה רועי בקר כיון דהם שלשה א"כ ליכא אלא חדא לריעותא כיון דלא גמירי משא"כ כשקבל חד דלא גמיר כתלתא איכא תרתי לריעותא חדא דלא גמיר וגם הוא דיין אחד לבד והרמב"ן שהשיג עליו אזיל לטעמיה דס"ל דאף בתרתי לריעותא מהני הקבלה כשיטת הרמב"ם והמחבר וכ"כ הגאון מהר"ח יונה ז"ל בקונטרסו אך מ"מ קשה ע"ז ממ"נ דאי ס"ל כסברת הש"ך דלא תליא מידי בשם אחד א"כ אף דקיבל עליו חד דגמיר כתלתא הוי תרתי לריעותא ואי דס"ל כסברת הסמ"ע דבשם אחד לא הוי תרתי לריעותא א"כ אף בקיבל חד דלא גמיר הוי שם אחד דמקבלו שידון לו כיחיד מומחה וכן השיג עליו בזה הרב בתומים בסי' כ"ה שם אך מ"מ נלפע"ד לדינא כהסמ"ע ולא מטעמיה ובזה יהיו גם דברי בעל המאור נכונים דבאמת היכא דמקבל חד דלא גמיר כמומחה הוי תרתי לריעותא כיון דאיכא שתי דרגות לריעותא חדא שאינו מומחה לרבים והשני דלא גמיר כלל ואינו דיין כלל דאשירה הוא דמיקרי ולכך אף שקבלו עליו לא מהני דגוזמא בעלמא הוא אבל כשמקבל דיין אחד דגמיר במקום שלשה לא הוי תרתי דרגות לריעותא אף דבעינן שלשה דיינים והוא מקבל א' כג' מ"מ הא טעמא דבעינן ג' דיינים מבואר ברפ"ק דסנהדרין דפליגי בזה רבי יונתן ורבי יאשיה דרבי יאשי' סבר דילפינן לה מתלתא אלהים דכתיבי בפרשה ורבי יונתן סבר דחד לגופיה ואין דורשין תחילות ותרי אלהים הרי שנים ואין בית דין שקול הרי שלשה ומוכח שם בש"ס דרבי יאשיה ס"ל דאין צריך בית דין שקול וא"כ אנן דקי"ל דבעינן בית דין שקול ס"ל כר"י דבעינן שלשה משום בית דין שקול וכ"כ הרמב"ם בפי' המשניות והתי"ט ברפ"ק דסנהדרין וכ"כ הרמב"ם בחבורו בפ"א מה"ס ד"ד ומשמע עיקר הטעם שחייבה התורה שיהיו ג' דיינים הוא משום ב"ד נוטה דהיינו שאם יחלקו השנים יהיה אחד להכריע ביניהם וכ"כ בתשו' הריב"ש בסי' רל"ב דלכך בענין ביטול הגט בפני שנים אף שנים נקראין ב"ד דלא בעינן ב"ד של ג' אלא כדי שאם יחלקו הדיינים יהיה אחד מכריע ביניהם משא"כ בענין ביטול הגט שא"צ משא ומתן אף שנים הוי בית דין ודברים אלו הן מדברי הרשב"א והר"ן בר"פ השולח וכן הוא שיטת התוס' בר"פ מצו' חליצ' ד"ה אין ב"ד שקול אלא בתירוצ' בתר' משמע שם להיפך וע"ש וא"כ בקיבל עליו חד דיין דגמיר לדון לפניו ליכא רק חדא לריעותא דהא האמת דאף שנים סגי ונקראין ב"ד רק דגלי קרא דבעינן ג' כדי שיהיה מכריע ביניהם וא"כ הכא שמקבל חד דיין לדון לפניו א"כ א"צ למכריע שהרי הוא אחד ואין שני לו ומי יחלוק עמו וא"כ לא הוי רק כקבלו במקום שנים ולא הוי רק חד ריעותא דקיבל חד במקום שנים ומהני הקבלה משא"כ כשמקבל עליו חד דיין דלא גמיר לדון לפניו איכא תרתי דרגות לריעותא חדא שהוא דן ביחידי ואינו מומחה לרבים ועוד שאינו דיין כלל כיון דלא גמיר ואפילו הוי תלתא דלא גמירי פסילי לדין ולכך בכה"ג לא מהני הקבלה וכשיטת הש"ך וליכא לאקשויי לפ"ז מאי פריך הש"ס ורבי יאשי' לית לי' ב"ד נוטה ופרש"י דאי בעי ב"ד נוטה קרא לאתויי שלישי למה לי ומאי קושיא הא נ"מ לכה"ג דאי משום ב"ד נוטה מהני קבל' חד דגמיר במקום שלשה אבל אי בעינן ג' מקר' יתירא לא מהני הקבלה דהוה תרתי לריעותא דקיבל חד במקום שלשה י"ל דדוחק לאוקמי קרא יתירא להכי ועוד י"ל דהא דלא מהני הקבל' בתרתי לריעותא אינו אלא מדרבנן בעלמא ובפרט למ"ש הרמב"ן דטעמא משום דגזים ולא גמיר ומקני והיינו כעין אסמכתא כמבואר בסי' ר"ז ובאסמכתא גופה כתב בהגמ"ר פז"ב ובמרדכי פ' שור שנגח דאינו אלא מדרבנן ע"ש וא"ש ובאמת נ"ל להביא ראיה לדברי בעל המאור מפשטא דמתניתין דנקט נאמנים עלי ג' רועי בקר בפלוגתא דר"מ ורבנן אי יכול לחזור בו והנה הש"ס פריך דמאי איריא ג' רועי בקר אפילו כל בי תלתא דלא גמירי דינא נמי ומשני אפילו הני דלא שכיחי בישוב נמי לרבנן א"י לחזור בו וא"כ כיון דהא דנקט במתניתין ג' רועי בקר הוא לרבותא לרבנן א"כ קשה למה נקט ג' רועי בקר לאשמועינן רבותא טפי דאפילו אמר נאמן עלי חד רועה בקר כשלשה אפ"ה א"י לחזור בו לרבנן א"ו דבכה"ג אף רבנן מודים דיכול לחזור בו כיון דהוי תרתי לריעותא ומעתה דברי בעל המאור ז"ל נכונים בטעמו ויש להם פנים בהלכה אמנם בקיבל עליו שני עדים או ג' דיינים פסולים מחמת קורבה או גזלנותא נראה דאף לשיטת הש"ך לא הוי תרתי לריעותא כיון דאין בהם אלא שם פסול אחד לא הוי גוזמא כלל אף דממתניתין דקתני נאמנים עלי ג' רועי בקר דלרבנן א"י לחזור בהן אין להביא ראיה כיון דסגי בחד דגמיר בינייהו כמבואר בר"ס ג' א"כ לא הוי רק חדא ריעותא דמקבל אחד מהן כגמיר מ"מ אכתי תקשה לשיטת הרמ"ה שהביא הטור בסי' ג' דס"ל דבעינן תלתא גמירי ובסי' זה הביא הטור בשמו דס"ל דבתרתי לריעותא לא מהני קבלה א"כ תקשה מתניתין דג' רועי בקר הוי תרתי לריעותא ועוד בש"ס דף כ"ה שקיל וטרי דמתניתין דנקט ג' רועי בקר מיירי לענין עדות ומשום דרועה פסול לעדות וא"כ תקשה דהוי תרתי לריעותא דמקבל שני פסולים לעדים א"ו דזה לא חשיב תרתי לריעותא וכן מוכח מדברי הרב בהגה דכאן הסכים דבתרתי לריעותא לא מהני קבלה ובסי' כ"ח סכ"ד בהגה כתב דאם קבלו עליהם הבעלי דינים לקבל העדות בלילה מקבלין אף לכתחלה ומשמע דא"י לחזור בהן ואמאי הרי התם שני העדים פסולים כיון שאין מקבלין עדים בלילה הוי כעד מפי עד והוי תרתי לריעותא וכ"כ הב"י בר"ס ל"ג בפשיטות בשם הרשב"א דאם קיבל עליו שני נוגעים בעדו' והעידו בב"ד א"י לחזור בו א"ו דבכה"ג לא הוי תרתי לריעותא. ולענין מחלוקת רש"י ותוס' בפירושא דשמעתא הא דאמרינן כגון דקבליה עליה בחד אי קאי לרבותא לר"מ או דקאי לרבנן דבזה תליא מחלוקת המחבר והרב אי מהני קבלה בתרתי לריעותא אף שאין אני כדאי להכריע מ"מ נ"ל להביא ראיה ברורה לשיטת התוס' מהא דפריך בר"פ ז"ב לר"ל דמוקי זה פוסל עידו של זה בדקבליה עליה כבי תרי ופריך הש"ס תנינא נאמן עלי אבא וכו' ואמר רב דימי כגון דקבלי' עלי בחד והקשו התוס' שם דלמה לי להביא הא דר"ד ותירצו דבלא ר"ד ה"א דמיירי דקבלו עליו כתלתא והוי תרתי לריעותא ולשיטת רש"י דר"ד אשמועינן רבותא לר"מ מאי קושיא דילמא ר"ד ממתניתין דהכא יליף לה דאף בחדא לריעותא פליג ודוחק לומר דהקושיא קאי דמאי קמ"ל ר"ד כיון דשמעינן ממתניתין דריש ז"ב ועוד דדילמא ר"ד מוקי למתניתין דזה פוסל כשאר אוקימתות שבש"ס שם ולר"ל קמ"ל מתניתין דזה פוסל דאף בחדא לריעותא פליג ר"מ א"ו כשיטת התוס' דר"ד קאי לרבנן דבתרתי לריעותא מודי רבנן דיכול לחזור בו וע"כ דזה סברא פשוטה הוא לתנא דמתניתין מדלא אשמועינן כן במתני' ומתניתין מיירי בחדא לריעותא ופריך שפיר תנינ' וזו קושי' גדול' לשיטת רש"י והמחבר לפענ"ד:
ד יכול לחזור בו. ואם שכ"מ צוה שכל מה שיהי' ספק בצואה ידון אחד מן הקרובי' מוכח בתשובת הרשב"א שהביא הב"י סי' ז' מחודש ט' דצוואתו קיים ואין היורשים יכולים לחזור בו ע"ש והיינו משום דדברי שכ"מ ככתובי' ומסורים דמי והיינו כל דבר כפי הקנאה שלו כמ"ש הש"ך בסי' ס"ו סק"ב ע"ש ואף שהיה אביהם יכול לחזור בו מ"מ אמרינן דמסתמא לא הדר ביה כמו בכל מתנת שכ"מ אף דהשכ"מ יכול לחזור בו אמרינן מסתמא לא הדר ביה כמ"ש התוס' פ' י"כ דף קי"ד ע"ש
ה השבע לי בחיי ראשך והפטר וכו' ואם לא קנו מידו יכול לחזור בו עד שיגמר הדין. כל זה הוא לשון הרמב"ם והטור ויש לתמוה לכאורה כיון דקיי"ל דמחילת ממון א"צ קנין כמ"ש הרמב"ם פ"ה מה' מכירה די"ג והט"ו בסי' י"ב ס"ח וכן לענין מחילת שבועה כמבואר שם סעיף י"ז וא"כ כיון שנתחייב לו שבועה בב"ד והתובע אמר לו השבע לי בחיי ראשך והפטר אין לך מחילה גדולה מזו ואטו לענין ממון כשמחל לו מקצת הממון פשיטא דמהני וה"נ לענין שבועה מה לי דמחל לו כל השבועה או מקצתה דהאמינו בהדרת ראש בעלמא וצ"ל דהרמב"ם ס"ל דאף דמחילה א"צ קנין היינו דוקא כשהדבר נגמר ביניהם אבל כל זמן שעדיין לא נגמר הדו"ד שביניהם אף מחילה לא מהני ויכול לחזור בו כל זמן שלא נשבע וכן אף להפוס' החולקים על הרמב"ם וס"ל דקבלה בב"ד מהני אף בלא קנין והוא שיטת הרמב"ן והר"ן והנ"י והריב"ש והסכי' עמהם הש"ך והוא משום דהוי ליה כגמר דין שהוא גמר דינו עליו בעצמו והאמינו לחבירו אך מ"מ בעינן דוקא שהלה קיבל עליו כמ"ש הנ"י פז"ב והריב"ש בסי' ת"ץ א"כ אף בדור לי בחיי ראשך והפטר בעינן דוקא ג"ד שהלה קיבל עליו לישבע וליפטר אבל כשהלה מסרב על הפס"ד עדיין לא הוי ג"ד ויכול התובע לחזור בו שישבע שבועה חמורה דוקא אף דהוי כמחילה מ"מ כיון שלא נגמר הענין ביניהם אף במחילה יכול לחזור בו ובאמת נראה דהרמב"ם הוכיח כן מהש"ס דהא שמואל ס"ל דמחול לך מחלוקת אבל באתן לך ד"ה יכול לחזור בו וא"כ לפי דבריו מתניתין דפליגי ר"מ ורבנן בהיה חייב לו שבועה וא"ל דור לי בחיי ראשך מיירי בנשבעין ונפטרין וא"כ תיקשי מ"ט דר"מ דסבר דיכול לחזור בו והא הוי מחילה גמורה ואטו ר"מ פליג על האי כללא דמחילה א"צ קנין וכעין זה הקשה הנ"י בשם הרא"ה על הא דקאמר במחול לך ד"ה א"י לחזור בו ע"ש ותירוצו לא שייך לענין שבועה א"ו צ"ל דשמואל ס"ל כר"ל דפליגי לפני ג"ד ולכך סובר ר"מ דיכול לחזור בו אף במחיל' כיון שלא נגמר הדין וממילא לדידן דס"ל דלפני ג"ד יכול לחזור בו אף במחול לך ה"ה נמי אף לענין שבועה בשבועת הנפטרי' בעינן ג"ד דוקא והיינו לשיטת הרמב"ם בעינן שנשבע דוקא ולשיטת החולקים בעינן שהלה קיבל עליו ולא סירב בהפס"ד וכן משמע בהנ"י שכתב ומיהו ה"מ שקיבל עליו הלה אבל לא קיבל עליו יכול לחזור בו דכיון שלא קיבל עליו לא הוי ג"ד דאי אמרת דמכיון שפסק עליו בעצמו את הדין חשיב ג"ד אע"פ שלא קיבל עליו חבירו א"כ הא דאמר ריש לקיש מחלוקת לפני ג"ד היכי משכחת לה גבי שבועה לפני ג"ד א"ו כיון שלא קיבל עליו הלה לא חשיב ג"ד ויכול לחזור בו עכ"ל משמע דאף בדור לי בחיי ראשך והפטר והלה מסרב יכול לחזור בו דהא ריש לקיש גופיה ס"ל דבין באתן לך בין במחול לך מחלוקת כדמוכח בר"פ ז"ב דמוקי מתניתין דזה פוסל עדיו של זה וזה פוסל עדיו של זה בדקבלם עלייהו כבי תרי דלר"מ יכול לחזור בו בכל גוונא וא"כ לדבריו מתניתין דדור לי בחיי ראשך מיירי נמי אף לענין שבועת הנפטרין ואפ"ה ס"ל לר"מ דיכול לחזור בו קודם ג"ד וכן צ"ל לשמואל דס"ל דבמחול לך מחלוקת ואפ"ה יכול לחזור בו קודם ג"ד אף לענין שבועת הנפטרין וא"כ לדידן דקי"ל דקודם גמר דין יכול לחזור בו אף במחול לך א"כ ה"ה לענין שבועה באומר לו דור לי בחיי ראשך והפטר והלה מסרב ואינו רוצה לקבל פסק הדיינים חשוב קודם גמ"ד ויכול לחזור בו ולפ"ז יצא לנו מזה דבר חדש בשני בע"ד המתווכחים זה עם זה והתובע רוצה לוותר לו מקצת התביעה והנתבע רוצה יותר ולא נגמר הדבר ביניהם אף במחילת ממון לא מהני בכה"ג דמה לי מחילת ממון או מחילת שבוע' כ"ז שלא נגמר הענין ביניהם לא הוי מחילתו מחילה ויכול לחזור בו ובאמת מצאתי שכן מוכח להדיא בתשו' הריב"ש בסי' רכ"ז והביא הב"י בקצרה בסי' כ"ד וז"ל הריב"ש שם אבל במה שראוי לסתור דינם הוא מפני שלא עיינו בתביעות ראובן ונתנו לו יותר ממה שתבע שהוא בתביעתו נתן הבחירה לשמעון אם בחלוקת השכירות כפי הסך ההוא אם לשכור או להשכיר או בחלוקת השנים ע"פ הגורל ולזה אף אם יהיה הדין דחלוקת השכירות עדיפא כיון שהוא ויתר לשמעון בפני ב"ד ונתן לו הבחירה היה ראוי לדיינין לפסוק הדין כפי תביעתו ואע"פ שנחלקו המפרשים ז"ל אם יכול לחזור בו קודם שנגמר הדין כיון שלא קנו מידו אם לאו ומחלוקתם תלוי בגירסת ההיא דפי"נ עבדי גנבת וכו' אי גרסינן נשבע בלא ואו או גרסינן ונשבע בואו וכן בפי' סוגיא דהמפקיד אמר הריני משלם וחזר ואמר איני משלם מ"מ ראובן זה לא חזר בו לפני הדיינין ואע"פ ששמעון לא קיבל דבריו מ"מ כיון שראובן עמד בתביעתו לא היה להם לחייב את שמעון ביותר מתביעתו של ראובן וכו' עכ"ל וכ"פ הרב רמ"א בס"ס י"ז בהגה הרי להדיא דאף דהריב"ש מטעם מחילה אתי עלה דראובן מחל תביעת השכירות בפני הב"ד מ"מ כתב דזה תליא בפלוגתת הפוסקי' אלו אם יכול לחזור בו קודם גמר דין אף במחילת ממון אמנם דברי הריב"ש צריכין ביאור דלכאורה משמע דבריו דהא דראובן יכול לחזור בו תליא בפלוגתת הפוסקים דלהרמב"ם דמצריך שזה שכנגדו ישבע ה"נ לא הוי ג"ד עד שיקבל עליו חלוקת השנים ויחלוקו בהשנים ולש"פ דא"י לחזור בו אף בלא קנין ה"נ א"י לחזור בו אף קודם גמ"ד וקשה לי טובא ע"ז מתרי גיסא דאף לשיטת הרמב"ם דס"ל דאף בשבועת הנפטרין בעינן שיוגמר הדין וישבע בעל כרחך צ"ל דעד כאן לא ס"ל כן אלא לענין פטור שבועה דאף דהוי כמחילה מ"מ כ"ז שלא נשבע עדיין לא נגמר כל ענין הויכוח שביניהם ולא חשיב ג"ד אבל לענין מחילת ממון פשיטא כשמחל לו מקצת התביעה וקבל עליו הלה הוי מסילה דאטו כשמחל לו מקצת הממון שחייב לו לא תהני עד שיסלק לו מותר הממון בתמיה דבר זה לא אשתמיט בשום דוכתא וכן קשה לשיטת הפוסקים דלא בעינן קנו מידו וא"י לחזור בו מ"מ הרי בעינן שהלה קיבל על עצמו השבועה כמ"ש הנ"י והריב"ש בסי' ת"ץ והרי הכא לא קיבל עליו שמעון חלוקת השנים והוי כמו קודם גמ"ד וא"ל דהכא לא הוי כסירב בדבר כיון ששמעון דן עמו בדי תורה ואם יזכה ראובן בדין ישלם לו והוי כקיבל עליו אם יזכה בדין זה ליתא דהא עדיין לא גמרו הדיינים את הדין ודנו בחלוקת השכירות ובכה"ג יכול לחזור בו לכ"ע ואכתי לא חידש הריב"ש סברא זו דאין להם לפסוק יותר ממה שתבעו התובע וצ"ל דהריב"ש לא נחית לזה בכאן ועיקר כוונת הריב"ש להביא דקודם ג"ד יכול לחזור בו ולהרמב"ם בעינן דוקא שנשבע ולשאר הפוסקים שהלה קיבלו עליו והכא ששמעון לא קיבלו עליו פשיטא דלכ"ע יכול ראובן לחזור בו ולזה כתב דמ"מ ראובן לא חזר בו לפני הדיינים ואע"פ ששמעון לא קיבל דבריו מ"מ כיון שראובן עומד בתביעתו לא היה להם לחייב את שמעון וכו' הרי שעיקר כוונת הריב"ש דכיון ששמעון לא קיבל דבריו לא הוי ג"ד ויכול לחזור בו לכ"ע ועוד אפשר דהריב"ש לא כתב זה אלא אף אי אמרינן דלשיטת ש"פ לא בעינן קיבל דבריו תליא בפלוגתא זו דלשיט' הרמב"ם במחיל' ממון בעינן עכ"פ ששמעון קיבל דבריו דאל"כ לא הוי ג"ד כלל כן נראה מוכרח בכוונת דברי הריב"ש ודוק. והעיקר לדינא דבכה"ג שהתובע מוחל מקצת התביעה לפני הדיינים דקודם גמ"ד יכול לחזור בו התובע לכ"ע כיון שעדיין לא קיבל הנתבע דבריו אבל לאחר גמ"ד לא יכול התובע לחזור בו דהא הוי מחילה גמורה רק שהנתבע דן עמו בד"ת שאם יזכה בדין ישלם לו וקיבל דבריו מקרי וכיון שנגמר הדין הוי ג"ד גמור וא"י לחזור בו לכ"ע משא"כ כשהנתבע מסרב בפסק הדיינים לא מקרי ג"ד והתובע יכול לחזור בו דאף במחילה כ"ז שלא נגמר ענין הויכוח שביניהם יכול לחזור בו ולפ"ז נתיישב לי מה שהקשו הסמ"ע והש"ך בס"ס י"ז על הריב"ש דס"ל דאם הבע"ד תובע בדבר מועט והדיין רואה שיתחייב לו יותר ע"פ הדין דאסור לו לפסוק יותר ממה שתבעו התובע והקשו מפ"ק דב"ב גבי רוניא דאקפיה רבינא מד' רוחותיו ואתא לקמיה דרבא ותבעו אגר נטירא וא"ל זיל פייסיה במה דאפייס ואי לאו דיינינא לך כרב הונא אליבא דר"י וכתבו התוס' דלא להפחידו אמר כן והיכי מצי לפסוק יותר ממה שתבעו התובע ולפמ"ש א"ש דהכי קאמר זיל פייסיה במה דאפייס וקבל עליך את הדין דשוב לא יהיה יכול רבינא לחזור בו דהוי ג"ד ואי לאו דתסרב בדין א"כ יהיה יכול רבינא לחזור בו דכיון שלא קיבל עליו את הדין הוי כקודם ג"ד דהתובע יכול לחזור בו אף במחילת ממון ודיינינא לך כר"ה אליבא דר"י וא"ש וזה נכון ועיקר לדינא בכ"ז אמנם בתשובת מוהר"ם מלובלין סי' מ"ז ראיתי שנשאל בראובן שיש לו פס"ד על שמעון ולוי שיפרעו לו בכל יריד ל"ג זהו' ושמעון ולוי הפצירו בו מחמת שאין להם לשלם כ"כ לזמנים הללו עד שנתרצה ראובן ליקח מהם עשרים זהו' והמותר ישלמו לו זהוב אחד בכל שבוע רק שהענין לא נגמר ביניהם שראובן רצה שיתחילו לשלם לו זהוב אחד בכל שבוע מר"ח ניסן ואילך והחייבים רצו שיתחילו לשלם לו מר"ח אייר ואילך ומחמת זה לא נגמר ביניהם ומכח זה רצה ראובן לחזור בו מכל הפשרה מאחר שלא נגמר אז הפשרה ביניהם והשיב מוהר"ם וז"ל אך מה שטען שוב שלא נגמר הענין בינו ובינם אם קבלו המתחייבים מחילתו עכ"פ רק שבקשו עוד זמן יותר או שהוא נתן להם זמן עד ר"ח ניסן באם יתרצו ויתחילו לשלם לו מן ר"ח ניסן אזי זכו במחיל' אבל אם לא רצו בדבר ומאנו לקבל אותה המחיל' וגם המלוה לא נתן להם שום זמן אזי בטילה אותה המחילה אז מיד ולא זכו בה המתחייבים מעולם עכ"ל והנה הרבז"ל גייז לדינים אלו בלי שום ראיה כאלו קבלם מסיני ולפענ"ד נראה עיקר דהיכ' שלא נגמר הענין בינו לבינם כיון שרצו שירחיב להם זמן יותר א"כ ראובן יכול לחזור בו דכיון שלא נעשה סוף וגמר ביניהם הוי כקודם גמ"ד דיכול לחזור בו אף בפטור ומחילה כמו שהוכחתי מדברי הרמב"ם והט"ו והריב"ש גם מ"ש מוהר"ם באם שהמתחייבים לא רצו לקבל ומאנו בהמחילה והמלוה נתן להם זמן עד ר"ח ניסן באם שיתרצו דהמחילה מהני נראה דאף בכה"ג יכול המלוה לחזור בו עד ר"ח ניסן קודם שהודיעו המתחייבים שנתרצו בהמחילה דכיון דבשעת אמירת המלוה לא נתרצו בהמחילה א"כ לא זכו בהמתנה ומחילה בע"כ דהא הא דמחילה א"צ קנין הוא מתורת משיכה דהרשות קונה לו א"כ פשיטא דאין אדם זוכה במתנה בע"כ ואף במחל לו בקנין אינו זוכה בע"כ כדאיתא בחולין דף ל"ט ע"ב והוינן בה ולת"ק אפילו עומד וצווח ופרש"י דפשיטא דאין אדם זוכה במתנה בע"כ וא"כ נהי שהמלוה נתן להם רשות עד ר"ח ניסן מ"מ דמי למה דאיתא בסי' רמ"א ס"ג דהמוחל לחבירו מה שיטול מנכסיו יכול לחזור בו קודם שיטול ע"ש וה"נ כ"ז שלא נתרצו החייבים בהמחילה לא זכו והתובע יכול לחזור בו אך מ"מ נ"ל דהמלוה צריך לחזור בו בפני עדים אבל בלא עדים א"נ לומר חזרתי בי אח"כ משום דאמרינן מסתמא היה עומד בדיבורו עד עכשיו וכיון שנתרצו נגמרה המחילה וראיה לדבר ממתנת שכ"מ שלא נגמרה עד לאחר מיתה והשכ"מ יכול לחזור בו עד יום מותו ומ"מ כשמת מתוך החולי נגמרה המתנה ולא חיישינן דילמא חזר בו כמו שהוכיחו התוס' בפ' י"נ דף קי"ד ד"ה ניחוש דילמא הדר ביה ע"ש אלמא דמסתמא מוקמינן לו בחזקת שעומד בדיבורו וה"נ אף שיכול לחזור בו עד ר"ח ניסן מ"מ כ"ז שלא חזר בפני עדים אמרינן מסתמא היה עומד בדיבורו וליכא למימר כיון שטוען ברי עדיף טפי דא"כ אף במתנת שכ"מ נמי נטעון ליתומי' ודוחק לומר זה הוי מילתא דלא שכיח לחזור בו ולא טענינן ליתמי כנלע"ד: