שער משפט חלק א· רבי ישראל איסר וולף
יח
א ילכו אחר הרוב. בתשוב' שבות יעקב ח"א סי' קל"ז כת' בפשיטות דאם יושב חד דגמיר בדין עם תרי דלא גמירי והם רבו עליו הולכין אחריהם וכן משמעו' הפוס' עכ"ד והנה אף דמסתימת הפוס' משמע כן מ"מ הדבר תמוה מאוד דכיון דתלתא דלא גמירי פסילי לדון ובעינן חד דגמיר כדאמרינן בפ"ק דסנהדרין לרב אחא בריה דר"א דמדאורייתא חד נמי כשר והא דתקנו רבנן ג' משום דא"א דלית בהו חד דגמיר ומיני' למדו הפוסקים דאף לר' אבוהו דמדאורייתא בעינן ג' מומחים מ"מ משום נעילת דלת הקילו בהדיוטו' ואית בינייהו חד דגמיר וא"כ כיון דבתלתא דלא גמירי פסילי לדון אף אם יסכימו כולם לדיעה אחת א"כ היכי דיתבי חד דגמיר ותרי דלא גמירי היכי מצינן למדחי דעת הגמיר לילך אחר דעת התרי דלא גמירי כיון דפסילי לדון כלל אף אם ג' דלא גמירי יסכימו לדיעה אחת וראיה לזה מהא דפריך הש"ס בפ"ק דסנהדרין לר' יאשיה דיליף דבעינן ג' מומחים מתלתא אלהים ורבי יאשיה ל"ל ב"ד נוטה ופירש"י דאי בעי ב"ד נוטה קרא לאתויי שלישי למה לי' ומאי קושיא דאי משום ב"ד נוטה הוי סגי דהשלישי יהיה גמיר וסביר בלתי סמיכה ומ"מ הוי רובא וכן הרמב"ם בפירוש המשנה ובחיבורו פ"א מה"ס ד"ד פסק כרבי יונתן דבעינן תלתא משום ב"ד נוטה ואפ"ה מצריך ג' מומחין דוקא וכ"כ הרמב"ם פ"א מה"ס ד"ח נחלקו הסנהדרין והוצרכו לסמוך אחד כדי להוסיף על מנינם סומכין מן הראשונה וכו' אלמא דאף לענין להטות אחר הרוב כיון דגזה"כ דבעינן מומחין הסמוכין דוקא לא מהני הכרעת דיין שאינו סמוך דא"כ יוגמר הדין באינן סומכין וא"כ ה"נ לענין הדיוטות כיון דהני דלא גמירי פסילי לדון האיך יוגמר הדין בהני דפסילי לדין לדון אחר דעתם וע' בחי' הרמב"ן פז"ב שנחלק שם עם רב האי גאון דרב האי ס"ל דאם נחלק ב"ד שהם ג' אחד אומר כך ושנים אומרי' להפך אם הם שוים בחכמה הולכין אחר הרוב ואם אינם שוים שהאחד עדיף מן השנים הולכין אחר מי שנותן טעם לדבריו והרמב"ן ס"ל דאף אם אינם שוים הולכין אחר הרוב ע"ש מ"מ בכה"ג דנחלקו חד דגמיר עם תרי דלא גמירי כלל דפסילי לדון בפ"ע אף הרמב"ן י"ל דמודה דדעת ע"ה אינה דיעה כלל שוב מצאתי בס' החינוך להרא"ה במצוה ע"ח לנטות אחר הרוב שכתב ובתורת רוב זה לפי הדומה הוא כששני הכיתות החולקות יודעות בחכמת התורה בשוה שאין לומר שכת חכמים מועטת לא תכריע כת בורים מרובה ואפי' כיוצאי מצרים אבל בהשוית החכמה או בקרוב הודיעתנו התורה שריבוי הדיעות יסכימו לעולם אל האמת יותר מן המועט וכו' ע"ש משמע להדיא דאף בדיני ממונות דסגי בהו חד דגמיר כמ"ש הוא בעצמו במצוה ע"ז מ"מ לא תכריע דעת הרוב הדיוטות דלא גמירי דפסילי לד"מ את דברי הגמיר דכשר לדון ד"מ וכן עיקר אך יש להקשות לפ"ז דהא מוכח בש"ס מהא דפריך ורבי יאשיה לית ליה ב"ד נוטה דהיכא דבעינן ב"ד נוטה ולא היה כן אף בדיעבד שהסכימו שניהם לדיעה אחת הדין בטל דאל"כ מאי קושיא דילמא הא דגלי קרא דבעינן תלתא אלהי' כדי לבטל את הדין אף בדיעבד אם לא היו שלשה ומשום הכי נמי קי"ל דשנים שדנו אין דיניהם דין אף דאנן קי"ל כרבי יונתן דבעינן ג' משום ב"ד נוטה וא"כ קשה היכי הכשירו חז"ל בתלתא הדיוטות דאית בהו חד דגמיר הא לא הוי ב"ד נוטה דהא אם שנים דלא גמירי יחלקו עם הגמיר לא יהיה מכריע ביניהם והדין בטל וכן אם ישבו בדין שני גמירי וחד דלא גמיר אם יחלקו הני תרי דגמירי מן הסברא דהחד דלא גמיר לא תועיל הכרעתו ביניהם וא"כ לא הוי ב"ד נוטה וצ"ל כיון דחז"ל הקילו דסגי בחד דגמיר אף דמדאורייתא בעינן ג' מומחין מ"מ משום נעילת דלת הקילו בזה דליסגי בחד דגמיר ה"נ אף דלא הוי ב"ד נוטה בכה"ג מ"מ הקילו בזה משום נעילת דלת ומ"מ שנים שדנו אין דיניהם דין אף דהא דבעינן תלתא הוא משום ב"ד נוטה מ"מ כל דתיקון רבנן כעין דאוריית' תקנוהו וכיון דמדאוריית' בעינן תלת' דוקא משום ב"ד נוטה ושנים שדנו אין דיניהם דין אף דחז"ל הקילו בחד דגמיר מ"מ לא עקרו דינא דאורייתא בזה דשנים שדנו אין דיניהם דין דכעין דאורייתא תקנוהו כנלפע"ד ודע דלפי מה שהוכח' דהיכא דבעינן ב"ד נוטה אף בדיעבד אין דיניהם דין א"כ אם ישבו ד' או ו' דיינים לדין הדין בטל אף בדיעבד וכן משמע להדיא מפירש"י גבי ור' יאשיה ל"ל ב"ד נוטה דכתב רש"י לדידיה ד' או ו' כשרין הרי להדיא דלמ"ד בעינן ב"ד נוטה אף ד' וו' פסולין אף בדיעבד ואל תשיבני מלשון הרא"ש פאד"מ והטור סי' כ"ה שכתבו ואם היו ארבע' וגמי' דינא בתלתא וטעו דמשלמי' הכל ע"ש הרי להדיא דד' דיינים שדנו הדין קיים בדיעבד וליכא למימר דהתם מיירי בקבלום עליהם דהא הרא"ש והטור שם ס"ל דבג' דיינים וקבלו' פטורים מלשלם דהוי אונס וכ"ש בד' ודוחק לומר דארבעה גריעי טפי כיון דפסולים לדון משום דלא הוי ב"ד נוטה הוי כיחיד וקבלוהו דהתם משמע דעיקר הטעם דיחיד חייב משום שהגיס דעתו לדון ביחידי וא"כ ב"ד וקבלוהו מיפטרי אך אי משום הא לא איריא די"ל דהרא"ש והטור מיירי שא"א לחזור הדין כגון שהבע"ד הלך למד"ה או שאין להם לשלם ולכך משלמים הדיינים דאף דהדר דינא משלמים מד"ג לשיטתם שם ע"ש אבל מ"מ היכא שהבע"ד לפנינו ודנו בארבע' הדר דינא ותמיהני מסתימת הפוסקים בזה אך מ"מ לפי שיטת הרמב"ם בפ"ב מה"ס דפסק כרב אחא דמדאורייתא חד נמי כשר בדין ד"מ אלא הא דתקנו חז"ל ג' משום דאי אפשר דלית בינייהו חד דגמיר ואלמוה לתקנתם דשנים שדנו אין דיניהם דין כמ"ש הכ"מ שם בשם הרשב"א א"כ י"ל בד' דיינים כשר בדיעבד דהא בד' כ"ש דאית בהו חד דגמיר ולא שייך בזה גזיר' דיושבי קרנו' ומשום ב"ד נוטה לא מיפסלי כיון דא"צ ב"ד כלל דהא מה"ט סובר שמואל דשנים שדנו דיניהם דין דלא שייך ב"ד נוטה כיון דא"צ ב"ד כלל אלא דהרמב"ם סובר דמ"מ שנים שדנו אין דיניהם דין משום כיון דתקנו חז"ל ג' משום גזירה דיושבי קרנות אלמוה חז"ל לתקנתן אבל בד' וששה דלא שייך גזירה דיושבי קרנות דהא כ"ש דבהו ודאי איכא חד דגמיר ודאי דדיניהם דין ואף לכתחיל' מותר ובזה מתורץ מה שדקדק הסמ"ע בסי' ג' ס"ק י"א על הרמב"ם שם ע"ש אך לפי מה שהסכימו רוב הפוסקים כר' אבוהו דמדאורייתא בעינן ג' אף בד"מ אף ד' וו' דיינים שדנו אין דינם דין כיון דליכא ב"ד נוטה ואי לאו דמסתפינא הוי אמינא מילתא חדתא דאף דקי"ל דיחיד מומחה דן יחידי מ"מ שני מומחין שדנו אין דיניהם דין דהא הטעם דיחיד מומחה דן יחידי אף דקי"ל דמן התורה בעינן ג' מומחין הוא משום דחז"ל תקנו דיחיד מומחה עומד במקום ג' הדיוטות וכמו שהקילו בג' הדיוטות כן הקילו ביחיד מומחה כמ"ש התוס' בפ"ק דסנהדרין דף ה ד"ה ואם היה יחיד מומחה ע"ש וא"כ י"ל דדוקא ביחיד מומחה הקילו חז"ל דלא שייך לומר בעינן ב"ד נוטה דהא דן יחידי ומי יחלוק עמו ולכך עומד במקום ג' הדיוטות משא"כ בשני מומחין כיון דשני הדיוטות או ד' הדין בטל משום דלא הוה ב"ד נוטה ה"ה בשני מומחין הדין בטל בין מדאורייתא ובין מדרבנן דחשיבי כשני בתי דינים והוי כששה דיינים שהדין בטל כיון דליכא ב"ד נוטה אך אף שהסברא נכונה מאד מ"מ מדברי הרי"ף מבואר להיפך שכתב בפ"ק דסנהדרין ת"ל ושנים שדנו דקאמר רשב"ג בע"ד יכולין לחזור בהן אלמא אין דיניהם דין ה"מ בשאינן מומחין ולא קבלינון בע"ד עלייהו אבל אי הוו מומחין או קבלינון בע"ד עלייהו הוי דיניהם דין ואפי' חד מומחה דינו דין ע"כ הרי להדי' דאף לרשב"ג בשני מומחין דיניהם דין אך מדברי הרי"ף אין הכרח כ"כ די"ל דאזיל בשיטת הרמב"ם דמדאורייתא אף יחיד הדיוט סגי ומ"מ שנים שדנו אין דיניהם דין דאלמוהו רבנן לתקנתייהו וא"כ כיון דלא בעינן ב"ד לא בעינן ב"ד נוטה כלל אך הטור בסי' כ"ה כתב וכן הדין ביחיד או שני' מומחין ולא קבלו עליהם ולא נקיט רשות מר"ג וטעו בשיקול הדעת מה שעשו עשוי וישלמו מביתם אלמא דס"ל דבשני מומחין מה שעשו עשוי אף דהרא"ש פסק בפ"ק דמדאורייתא בעינן ג' מומחין דוקא כמ"ש הש"ך בר"ס ג' והדבר צריך תלמוד:
ב אם ג' מזכים ושני' מחייבים זכאי. בסי' כ"ה ס"ב מבואר בהגה דאף שאין הרוב מסכימי' מטע' אחד חשיב רובא וע' ש"ך שם ס"ק י"ט ומ"ש בזה בסי' ל' סק"ד ע"ש:
ג יוסיפו עוד דיינים. ובטור כתב יוסיפו עוד הדיינין וכתב הפרישה דגם כאן ההוספה הוא שני דיינים ואגב בא ללמדנו שהדיינים עצמן מוסיפין עליהם מי שירצו הם ושאינו תלוי בדעת הבע"ד כמ"ש בסי' י"ג בדין זבל"א ע"כ אך הר"ן בחידושיו בפאד"מ במתני' דד"מ מחזירין בין לזכות בין לחובה כתב להיפך שדין יוסיפו הדיינים אינו אלא לדעת הבע"ד דכשקבלו עליהם אלו הג' דיינים ואמר הא' א"י בטלה קבלתם ושוב אין להם לדון ולהוסיף מכח אותה קבלה אלא בקבלה אחרת ואצ"ל בשקבלו לדון בשני' שאמר אחד מהן א"י בטלה קבלתם ואין לומר בו שיוסיפו דיינים או שיעיינו אחרי' בו באותו הדין עכ"ד משמע דאף מן השנים הנשארים יכול לחזור בו ולדון לפני שלשה אחרים ועמ"ש סימן י"ג סק"ב: