שער משפט חלק א· רבי ישראל איסר וולף
יג
א אפי' אם ע"א מעיד כדבריו. כ"כ הטור ויש לתמוה טובא דהא בש"ס אוקי רבין רישא בעדים פסולים ודיינין כשרים מיגו דפסלי עדים פסלי נמי דייני סיפא בדיינים פסולין ועדים כשרים דמיגו דפסלי דייני פסלי נמי עדים ופריך רבא בשלמא מיגו דפסלי עדים פסלי נמי דיינים איכא ב"ד אחרינא אלא מיגו דפסלי דייני פסלי נמי עדים הא עדים תו ליכא ומשני לא צריכא דאיכא כת אחרת אם כן משמע להדיא דגבי דיינים כיון דאיכא ב"ד אחרינא הוי כמו עדים היכא דאיכא כת אחרת וא"כ כיון דבעדים ואיכא כת אחרת קי"ל דלא הוי נוגע כמ"ש הש"ך בסי' ל"ז סק"ו בשם המישרים וכדמשמ' להדיא בש"ס לאוקימתא דר"א ור"ד דפליגי ר"מ ורבנן אי צריך לברר דהיכא דאיכא אחרת לא הוי נוגע א"כ ה"ה לענין דיינים לא חשיב נוגע כיון דאיכא ב"ד אחרינא וכן נראה מלשון רש"י דפירש לפי מאי דמוקי ר"א סיפא דזה פוסל עדיו של זה בערעור דפגם משפחה ופירש"י ודייני בערכאות שבסוריא כדאוקמינא ולאו פסול ממש קאמר אלא בעינא בי דינא מעלי' ואמאי לא מפ' דפליגי גבי דיינים ג"כ בפסול ממש דלרבנן א"י לפוסלן והא דפליגי בדיינים ועדים הוא משום דברישא קמ"ל רבותא לרבנן דאף בדיינים דאיכא ב"ד אחרינא חשיב נוגע וסיפא קמ"ל רבותא לר"מ א"ו דרש"י ס"ל דבדיינים ודאי לא הוי נוגע כלל כיון דאיכא ב"ד אחרינא וליכא למימר דלכך לא מצינן לאוקמי רישא בפסול ממש דא"כ היכי קתני בברייתא לעולם פוסל והולך עד שיקבל עליו ב"ד שמומחה לרבים ואי בפסול משפחה או בגזלנותא מיירי מאי מעליותא דמומחה ז"א דא"כ תיקשי ג"כ לרבין דמוקי רישא בעדים פסולים ודיינים כשרים ובפסול ממש מאי מעליותא דמומחין ועוד דלר"א ור"ד ניחא לפמ"ש התוס' והרא"ש בפ"ק דסנהדרין דפלוגתא דר"מ וחכמים בערכאות דר"מ סבר דערכאות פסולי לדון כיון דלא גמירי דינא ורבנן סברי דערכאות עדיפי וא"כ י"ל דרישא מיירי נמי בפסול ממש ובגזלנותא דלר"מ יכול לפוסלן בבא הוא ואחר עמו דלא הוי נוגע כלל כיון דבלא"ה יכול למנוע מלדון לפניו ולרבנן דס"ל דכשרים לדין הוי נוגע ולכך אף לר"מ במומחין מודה דאינו יכול לפוסלן דהוי נוגע א"ו דבדיינים לא הוי נוגע כלל כיון דאיכא ב"ד אחרינא והוי כמו עדים ואיכא כת אחרת וכן הדעת נותנת ודברי הטור תמוהים בזה אם לא שנאמר דהטור פוסק כתי' רבין דא"י לפסול דיינים אם לא במיגו אך לפ"ז אף לענין עדות באיכא כת אחרת א"י לפוסלן וזה דלא כהש"ך בסי' ל"ז שהבאתי ועוד כיון דלתי' ר"א ור"ד מוכח דלגבי דיינים יכול לפוסלן וכן מוכח לר"א לפי פירש"י ממתניתין גופה למאי דמוקי בערעור דפגם משפחה למה נחית המשנה מדיינים לעדים ליפלגו ר"מ ורבנן בדיינים גופא בהאי פלוגתא א"ו דבדיינים מודי רבנן דלא הוי נוגע כלל ויכול לפוסלן א"כ אף דלתירוץ רבין א"י לפוסלן ה"ל פלוגתא דאמוראי וה"ל ספק פסול ולא ידון מספק כדאיתא בסי' ל"ד סכ"ח ועיין מ"ש שם ועוד דהרי"ף והרא"ש השמיטו דברי רבין משמע דלא ס"ל כוותיה ועוד דלמ"ש בס' תורת חיים דרבין מיירי בבא הוא לפוסלו בלא ע"א עמו א"כ אין ראיה מדבריו כלל והסברא נותנת דלא הוי נוגע כלל כיון דאיכא ב"ד אחרינא וצ"ע בזה ובחדושי הארכתי:
ב והם דנין אותם. דין זה צריך ביאור דבב"י העתיק כאן דברי הנ"י שכתב כן ס"פ ז"ב גבי שנים שנתעצמו בדין זה אומר נידון כאן וז"א נלך לב"ד הגדול כופין אותו ודן בעירו ואם הוצרכו לישאל דבר מב"ד הגדול כותבין ושולחין והן דנין להם בעירן כפי מה שיבוא בכתב מב"ד הגדול וכדאיתא בסי' י"ד ס"א והנה מדהעתיק כאן דין זה לענין זבל"א משמע דאף היכא דאיכא ב"ד אחר אלא שהם בררו להם דיינים אלו והוצרכו לשאול כותבין ושולחין ואיכא למידק דמנ"ל להב"י דין זה דבשלמא התם גבי שנים שנתעצמו בדין מיירי שאין כאן ב"ד אחר אלא זה ולכך אף שאין יודעין הדין יכולין לשלוח לבדה"ג והם פוסקי' את הדין כפי מה שיצא מבדה"ג דהוי כפוסקין מתוך הספרים וכ"ע נמי ממשה רבינו גמרי בסימן י"ח ס"ה אבל הכא בזבל"א ויש דיינים אחרים בעירן והבוררים אינם יודעים את הדין פשיטא דהברירה בטילה דכיון שא"י את הדין כמאן דליתנייהו דמי דמה"ט אם שנים אומרים זכאי או חייב ואחד אומר א"י יוסיפו הדיינים ולא אזלינן בתר רובא דכיון דאמר א"י כמאן דליתא דמי וא"כ ה"נ כיון שהבוררים אומרים שא"י הדין כמאן דליתנייהו דמי והוי טעות בהברירה ואף ששולחים לב"ד הגדול מ"מ הבע"ד הם לא סמכו על דעת בדה"ג רק על דברי הבוררים ומצי לחזור ולברור דיינים אחרים וכ"כ הר"ן בחדושיו פאד"מ במתניתין דד"נ הכל מלמדין לזכות וז"ל וכ"נ שב"ד שקבלוהו עליהם בע"ד אף בזמן שנחלקו אין הכל עונים עליהם שהרי לא קבלו אלא דעתן של אלו ורשאין הבע"ד לסרב על דינם של אלו העונים ולברור להם דיינים אחרים וכדכתיבנא בר"פ ז"ב דמצי חד מן בע"ד למימר לא בעינא קמיה ב"ד דר"ה אלא קמי ב"ד דר"ח וכי אמרינן דבד"מ הכל מלמדין זכות וחובה היינו שדינם דין ואין משתקין אותן כ"ז שבע"ד אין מסרבין בהן וכ"נ שדין יוסיפו הדיינים אינו אלא לדעת בע"ד דכשקבלו עליהם אלו הג' דיינים ואמר האחד א"י בטלה קבלתם ושוב אין להם לדון ולהוסיף מכח אותה קבלה אלא בקבלה אחרת עכ"ל וא"כ כ"ש הכא כשהבוררים אומרים א"י שהבע"ד יכולים לומר אין אנו רוצים לסמוך על בדה"ג ודוחק לומר דהכא מיירי שנחלקו שני הבוררים בדין והשלישי אומר א"י ולכך יכולין לשלוח לבדה"ג דהא שני הבוררים יכולים לברור שלישי וא"צ דעת הבע"ד בזה כמ"ש הרב בהגה דפשטא דלישנא לא משמע הכי גם מדברי הרב שהעתיק דברי הג"א על דברי המחבר משמע דהמחבר לא מיירי בהכי ויותר נראה דהא דשואלין לב"ד הגדול והם דנים אותם כאן היינו באופן שכשיבוא מב"ד הגדול הבוררים עצמם יסכימו לדבריהם מדעתם שיראו עכשיו מה שלא ראו מתחילה וא"כ זה הוי דעת הבוררים עצמם וכמ"ש בתשו' הרשב"א שהביא הב"י בס"ס זה והביאו הרב בהגהות ש"ע סי' י"ח בס"א ע"ש אך מ"מ אכתי קשיא לי לפ"ז דנהי דבכה"ג מהני השאלה לבדה"ג מ"מ מנ"ל להב"י שבכה"ג יכולת בידי הבוררים להפסיד לבעה"ד בהוצאות הדרך לשלוח למקום אחר הא יכלי הבע"ד לומר אדעתא דהכי לא קבלנום עלינו ומצי לברור בי דינא אחרינא וגם אף היכא שנחלקו שני הבוררים והשלישי אומר א"י נראה נמי שאין יכולין להפסיד הבע"ד בהוצאות הדרך ויכולין לדון לפני ב"ד אחר בעירן וכ"כ מדברי הרב בסי"ד בהגה א' וכ"ש הכא דאומרים כולם א"י שהברירה בטילה דהאיך יכולין להפסיד ממון הבע"ד מספק דדילמא לא יסכימו לדבריהם מדעתם ואולי המחבר מיירי בגוונא דא"צ הוצאות לשלוח לב"ד הגדול ומשום הכי לא כתב המחבר כאן דשכר השליחות יפרעו שניהם כמ"ש בס"ס י"ד וע' בב"ח ר"ס י"ד ד"ה ואם יצטרכו לישב ודבריו שם אינם מובנים ע"ש:
ג ושאם לא יסכימו לדעת אחת ילכו אחר הרוב. ודוקא כשכתבו כן בתחלה הולכין אחר הרוב הא מסתמא אין הולכין אחר הרוב בפשרה כמ"ש בסי' י"ב ס"ח וכ"כ הסמ"ע ונראה דבעשרה ויש ה' דיינים ואחד אומר שהנתבע יתן ק' וא' אומר ר' וא' אומר ש' וא' אומר ת' וא' אומר ת"ק מצטרפין לש' דהא רוב דיעות מסכימין לש' דבכלל האומר ת' ות"ק הוא ג"כ ש' והשנים שאומרים פחות נתבטלו ברוב וכן הוא הדין גבי שומא בסי' ק"ג ס"ב דשלשה שירדו לשום ואח' אומר ק' ושנים אומרים ר' נתבטל היחיד במעוטו ואם א' אומר פ' וא' אומר ק' וא' אומר ק"כ נידון בק' כיון דגם האומר ק"כ מודה ששוה מאה ע"ש וכן הוא לענין צירוף עדות בסי' ל' ס"ג וה"ה לענין דיינים אך מ"מ לשיט' הרמב"ם והמחבר בסי' נ"ג דממוצעים ביניהם לענין שומא ואם אחד אומר צ' ואחד אומר ק' ואחד ק"ל נידון בק"י מפני שממצעים ביניהם יש לדון אם הדין ג"כ כאן הכי לענין פשרה ואפשר דלענין פשרה כיון שהתנה בפירוש לילך אחר הרוב זה לא חשיב רובא וכן הדעת נוטה ובלא"ה הרי הסמ"ע שם פוסק דלא כהרמב"ם ומחבר בזה ע"ש: