שער משפט חלק א· רבי ישראל איסר וולף
יא
א כיצד מזמינים. עש"ך שכתב בשם מוהרש"ל דבמקומות שאין שם ב"ד וא' תובע לחבירו והנתבע אומר הבא לי הזמנה ממקום שיש ב"ד יכולין בני עיר לקבוע להם זמן או יעשו כל דבר לפניהם ע"כ ונ"ל ראי' מספ"ק דב"ק דאמרינן התם גבי דיני קנסות דלא דיינינן בבבל ואי אמר קבעו לי זימנא לא"י קבעינן לי' ואי לא אזיל משמתינן ליה הרי אף דדייני ח"ל פסולים לד"ק משום דאינן סמוכים מ"מ יכולין לקבוע זמן לדון לפני סמוכין וה"ה לענין ד"מ יכולין דייני דלא גמירי לקבוע זמן לדון לפני ב"ד כשר שוב ראיתי שמוהרש"ל עצמו הביא ראי' זו ונכון הוא וע' סי' ז' ס"ז בהגה ומש"ש ולענין אם התובע אינו רוצה לגלות לנתבע אופן תביעתו כלל דעת הש"ך שאין הנתבע מחוייב לבא עמו לדין כלל וכן הסכים בתשוב' ח"צ סי' קס"ט:
ב הלך הב"ד למקום אחר צריך לילך אחריהם. נראה פשוט דהרב מיירי כאן שלא נשאר ב"ד אחר בעיר דאם נשאר ב"ד אחר בעיר פשיטא דא"צ לילך אחריהם דהא אף כשהם בעיר אחת יכול אחד מהבעלי דינים לומר לא אדון בפני ב"ד זה אלא בפני ב"ד אחר וכל מקום שאינו צריך לבוא לפניו א"צ לחוש להזמנתו ג"כ כמבוא' בסי' י"ד ס"ג ובהגה שם א"ו דהרב מיירי שלא נשאר ב"ד אחר בעיר או שאינו רוצה לדון לפני ב"ד אחר והנה מקור דין זה הביא הב"י מהש"ס דר"ה דף נ"א ההיא איתתא דאזמינוה לדינא קמיה דאמימר בנהרדעא אזל אמימר למחוזא ולא אזלא בתריה כתב פתיחא עילוה א"ל רב אשי לאמימר והא תנן שאפי' ראש ב"ד בכל מקום שלא יהיו העדים הולכים אלא למקום הועד א"ל ה"מ לעדות החודש דא"כ אתה מכשילן לעתיד לבוא אבל הכא עבד לוה לאיש מלוה והנה הרי"ף והרמב"ם והרא"ש והטור השמיטו דין זה והוא תמוה וגם על הרב רמ"א יש לתמוה לכאורה דשינה מלשון הש"ס דבש"ס משמע דאף שיש ב"ד בעיר אלא שהראש ב"ד הלך למקום אחר כותבין פתיחא דהא מסתמא נשאר ב"ד בנהרדעא כשהלך אמימר למחוזא ועוד דאי אמרינן דהמעשה היה שלא נשאר ב"ד בנהרדעא א"כ מאי אקשי ליה רב אשי לאמימר ממתניתין דעדות החודש דשאני התם דאף שמצוה לכתחילה בראש ב"ד שיקדש החודש מ"מ נשאר ב"ד אחר לקדש החודש כדקתני הולכי' למקום הוועד משא"כ הכא כיון שלא נשאר ב"ד בנהרדעא מחויבת לילך אחר אמימר א"ו דאף במעשה דאמימר נשאר ב"ד בנהרדעא אלא דכתב פתיחא עלה מפני שלא הלכה אחריו שהוא ראש ב"ד וא"כ קשה למה השמיט הרב רמ"א דינא דש"ס דהלך הראש ב"ד למקום אחר וכתב דין אחר דהלך הב"ד למקום אחר דע"כ מיירי שלא נשאר ב"ד בעיר והנראה בזה דדעת הרי"ף וסייעתו שהשמיטו דין זה משום דס"ל דפלוגתא זו דאמימר ורב אשי דר"ה הוא משום דאזלי לטעמייהו בס"פ ז"ב דאמימר ס"ל דכופין את הנתבע לילך לבית הועד ורב אשי פליג עליו שם דא"צ לילך לבית הועד ולכך בעובדא דהכא שאמימר הלך מנהרדעא למחוזא והאשה לא היתה רוצה ללכת אחריו וא"כ אמימר שהיה ראש ב"ד ומומחה שבכולם ודאי נחשב לב"ד הגדול כמ"ש הרמב"ם והמחבר בסי' י"ד ס"א ולכך כתב אמימר פתיחא עליה דאף שנשאר ב"ד בנהרדעא מ"מ מחויבת לילך אחריו שהיה ראש ב"ד וב"ד הגדול ואמימר לטעמי' דס"ל דכופין את הנתבע לילך אחר בית הוועד ולכך פריך לי' רב אשי ממתניתין דקידוש החודש שאין העדים צריכים לילך אחר הראש ב"ד אף שמצוה בראש ב"ד לקדש החודש כדפירש"י מ"מ כיון שיש בית הוועד במקומם א"צ לילך אחריו וא"כ ה"נ אף שעדיף טפי לדון לפני ב"ד הגדול כדכתיב צדק צדק תרדוף הלך אחר ב"ד יפה מ"מ אין כופין את הנתבע לילך אחריו ורב אשי לטעמי' דס"ל פז"ב דא"צ לילך לבית הוועד לכך הוצרך אמימר לשנויי דשאני התם דאתה מכשילן לעתיד לבוא אבל הכא עבד לוה לאיש מלוה וכפי דבריו בפז"ב שם ומעתה לכך השמיטו דין זה הרמב"ם והרא"ש כיון דכתבו דין הליכה אחר ב"ד הגדול בפז"ב א"כ ה"ה אחר ראש ב"ד כמי שהוא ג"כ בכלל ב"ד. הגדול וגם הרב כמ"א השמיט דין הליכת אחר ראש ב"ד שהוא בכלל דיני ב"ד הגדול שנתבארו בסי' י"ד אלא שהרב רמ"א אתא לאשמועינן דין אחר שכלווד מעובדא זו דאף היכא שכתבו הזונה אדעתא שיבוא להעיר שהב"ד שם והלכו להם שמחויב לילך אחריהם ואם לא הלך מנדין אותו אף שתחלת ההזמנה לא היתה אדעתא דהכי וזה נלמד מעובדא דאמימר זה נ"ל ברור והרב הגדול מוהר"ם בן חביב בספרו יום תרועה על מס' ר"ה פקפק בדינים אלו בחנם והברור כמ"ש אך יש להקשות לכאורה לפי שיטת התוס' והרא"ש שהביא הרב בסי' י"ד בהגה דבטעכת נלך לב"ד הגדול אף הכתבע מצי לכוף להתובע והא דמחלקינן בספז"ב בין תובע לנתבע דדוקא לנתבע מצי למיכף משום דעבד לוה לאיש מלוה הוא דוקא בבית הוועד שהוא קיבוץ חכמים הרבה א"כ אמאי אמר אמימר הכא בעובדא דר"ה הטעם משום דעבד לוה לאיש מלוה הא כיון דאמימר חשוב כב"ד הגדול א"כ אף להתובע מצינן למיכף ולמה ליה טעמא דעבד לוה לאיש מלוה ודוחק גדול לומר דאמימר שהוא הראש ב"ד לא חשיב רק כבית הוועד ויש לתרץ דאי לאו טעמא דעבד לוה לאיש מלוה מסברא לא הוי מצינן לכוף את הנתבע לילך לב"ד הגדול כיון שהוא מוחזק בממונו ידו על העליונה דמאן דכאיב ליה כאיבא אזיל לבי אסיא וכסברא זו כתב בתשובת הרב כמ"א סי' ק"ד ע"ש ולכך הוצרך לומר טעמא דעבד לוה לאיש מלוה ולפ"ז איפשטא לי מה שנסתפקתי לשיטת הסוברים דבטענת נלך לב"ד הגדול כייפינן אף להתובע היכא שהתובע אומר נלך לב"ד הגדול ותובע להנתבע והנתבע טוען להד"ם אי מצי התובע לכופו כיון דקי"ל בסי' י"ד דהתובע לא מצי לכוף להנתבע לילך לבית הוועד היכא שטוען להד"ם דלא שייך כאן עבד לוה לאיש מלוה כיון שאינו יודע אם הוא עבד כלל אי גם בטענת נלך לב"ד הגדול נמי דינא הכי או דילמא כיון דחזינן דבטענת נלך לב"ד הגדול מצינן לכוף אף להתובע א"כ כ"ש דמצינן לכוף אף להנתבע בטענה ריקנית ואיפשטוא לי מסוגיא זו כיון דחזינן דאף לענין בדה"ג הוצרך הש"ס לפרש טעמא דעבד לוה לאיש מלוה א"כ היכא שהנתבע טוען להד"ם דלא שייך טעם זה לא כפינן ליה לילך אף לבדה"ג שוב מלאתי בפרישה סי' י"ד שכ"כ להדיא דבעינן בטענת נלך לבדה"ג עדים או ראיה להתובע אף לשיטת הרא"ש והטור אך מדברי הב"ח שם נרא' להיפך ולפענ"ד ראיה מוכרחת מסוגיא דר"ה כפרישה ועיין בסמ"ע סי' י"ד סק"ט:
ג אין כותבין עליו פתיחא של שמתא. וכתב הסמ"ע דל"ד כותבין אלא ה"ה אף בלא כתיבה אין מנדין אותו דזיל בתר טעמא אם לא דהיו מחולקין דשליח אומר דהזמינו על שם שלשתן והלה כופר דאז מנדין אותו ואין כותבין הנידוי דיש בו אפוקי ממונא עכ"ל ולפענ"ד אין דבריו מוכרחים דנראה דבכ"הג שמוד' הבע"ד שהזויכו נאמן השליח לומר שהזמינו על שם שלשתן כצווי הב"ד דחזקה דשליח עושה שליחותו ולווה ישנה צווי הב"ד לגרע שליחותו להזמינו על שם אחד דבשלווא כשאומר שלא הזווינו כלל ל"א חזקה שליח עושה שליחותו לענין ממון דדילמא ע"י איזה סיבה לא קיים שליחותו משא"כ הכא כיון דחזינן דעשה שליחותו מה"ת נאמר ששינה בשליחותו מצווי הב"ד להזמינו בשם אחד ובכה"ג יש להאמין לשליח אף לאפוקי ממונא ומצאתי סעד לדברי בתשו' ר' בצלאל אשכנזי סי' כ"ט שכתב להדיא כסברא זו לענין שליש דאף דפליגי אמוראי אי אמרינן חזקה שע"ש היינו כי מספקא לן בעיקר השליחות אבל היכא דודאי נעשה השליחות בהא ודאי לכ"ע לא אמרינן דשינה השליח משליחותו דחזקה דשליח אינו משנה בשליחותו ומהני אף להוציא ממון ע"ש והרי ק"ו הא התם י"ל דשינה בשליחותו להנאתו או לסיבה אחרת ואפ"ה ל"א כן כ"ש הכא מה"ת ישנה השליח ב"ד שליחותו ותמיבהו בשם אחד מהדיינים דבזה ודאי אמרינן דמסתמא לא שינה ומהני אף לאפוקי ממון ואפשר דלעכין ממון הבע"ד נאמן במיגו דאי בעי אמר שלא הזמינו כלל ובגוונא דלית ליה מיגו באמת לא מהימן וצ"ע לדינא: