שער משפט חלק א· רבי ישראל איסר וולף
טז
א ואם גלוי וידוע לב"ד וכו'. מפשטא דלישנא משמע דאף במלוה ע"פ והנתבע חייב היסת נותנין זמן להנתבע בכדי להפטר מהשבועה וכ"כ הב"ח דכאן מיירי דוקא במלוה ע"פ דאידי ואידי דברים בעלמא הוא לכך נותנין לו יותר מל' יום אבל במלוה בשטר אין נותנין זמן להנתבע להביא עדים יותר מל' יום אף שגלוי לב"ד כמ"ש הרב רמ"א בר"ס כ"ד ע"ש אך לקמן בסי' פ"ז סל"ג כתבתי דכאן מיירי דוקא במלוה בשטר אבל במלוה ע"פ היכא שגלוי לב"ד שיש עדים בדבר אין משביעין אותו כלל אף שלא הביא העדים לזמן שנתנו לו דאין משביעין אותו היכא שיש להתברר הדבר והא דבר"ס כ"ד איתא דאין נותנין לו זמן יותר מל' יום העיקר כמ"ש מוהרש"ל דשאני התם שאינו מכחיש גוף התביע' רק שטוען יש לי בידך כנגדו משא"כ הכא שמכחיש גוף התביעה וכ"כ הט"ז בר"ס כ"ד אך בסי' פ"ז העליתי דהיכא שהנתבע אומר שיש לו עד המסייע משביעין אותו דזה לא חשיב בירור כ"כ ע"ש ויש להסתפק היכא שטוען שיש לו עד המסייע וגלוי וידוע לב"ד שהוא כן אי נותנין לו זמן יותר מל' יום שהוא זמן ב"ד בכל דוכתי וגם בלא"ה הרבה פוסקים ס"ל דאין עד המסייע פוטר מן השבועה כלל וצ"ע:
ב שטר שבידך. וכתב הסמ"ע פי' כשאומר כן לאיש אחר שאינו תובע שלו וכ"כ הב"ח דמ"ש הרמ"בם שטר שיש לי בידך אין הכוונה שהלוה תובע למלוה שטר שלויתי בו ממך זכות יש לי בו על אחר דבזה ודאי כופין להוציאו דהשטר הוא של הלוה דהא הוא נותן פשיטי דספרא אלא אף בשטרות אחרים אצל איש אחר כופין להוציא זכותו דכופין על מדת סדום והביא ראיה מסי' ס"ו סי"ט ע"ש וקשה טובא דלפ"ז אמאי אם טוען שהוא יודע בודאי שהשטר שיש אצלו יש לו זכות בו והלה כופר צריך לישבע היסת שאינו אצלו ומי גרע משני עדים שכבשו עדותם דפטורים מלשלם בדיני אדם כמבואר בר"ס כ"ח והוא משום שאין אדם מחויב להעיד לחבירו אלא מפני מדת ג"ח כמ"ש הנ"י בשם הרא"ה ר"פ הכונס וא"כ ה"נ היכא שיש ביד חבירו זכותו והוא אינו רוצה ליתן לו ודאי דפטור מלשלם דלא יהא כמו שכובש עדותו בעצמו וכ"כ הרמב"ן בסוף ב"ב בדיני דגרמי שלו דמי שראה עדים באין להעיד לחבירו והחזיקינהו בביתו דפטור מלשלם דהוי כמונע מליתן מתנה לחבירו או מלהציל ממונו דפטור מלשלם ע"ש וא"כ כיון דאם אינו מראה זכותו פטור מלשלם בדיני אדם אלא דחייב לצי"ש וא"כ אמאי אם כופר חייב היסת הא לא הוי כפירת ממון כלל ואין משביעין היסת בדבר דליכא כפירת ממון וכ"כ הב"ח בר"ס כ"ח ובסי' פ"ז דמה"ט הטוען לחבירו שידע לו בעדו' וכבש עדותו אינו חייב היסת דלא הוי כפירת ממון ע"ש וה"נ ויש לתרץ דבשלמא כשטוען אתה כבשת עדותי כיון דשוב א"י לחזור ולהעיד דכיון שהגיד שוב אינו חוזר ומגיד וא"כ עיקר תביעתו על מה שהפסידו בכבישת עדותו ולכך כיון שאינו חייב בתשלומין אלא לצי"ש לא הוי כפירת ממון אבל הכא נהי דאם חבירו שרף זה השטר היה פטור מלשלם מ"מ כשהתובע טוען שעדיין זכותו ביד שכנגדו והרי חבירו חייב להוציאו ולהצילו מן המזיק דכופין על מדת סדום ועובר על לא תעמוד על דם ריעך וגם איכא בזה משום השבת אבידה כמ"ש בר"ס כ"ח סק"ב ומכין אותו עד שתצא נפשו חשיב ממון גמור וכשהנתבע כופר בזה חייב לישבע אך מ"מ קשה למ"ש הריב"ש סי' שד"ם והש"ך בסי' פ"ז ס"ק פ"א דמי שטוען לחבירו שנשבע לו ליתן מתנה והלה כופר דאין משביעין ע"ז משום דאף אם יודה אינו חייב אלא משום השבועה ואף דכופין אותו לקיים שבועתו לא הוי כפיר' ממון ע"ש וא"כ ה"נ מי עדיף החיוב דהכא להוציא זכותו מהחיוב לקיים שבועתו ובאמת נ"ל שמזה הטעם כתב הרש"בא בתשובה דאפילו אם התובע טוען ברי אם אין חבירו מודה אין מחייבים אותו להוציא ראיותיו ואם רצה מחרים סתם אלמא דס"ל דאין כאן דין שבועה והב"ח כתב ולא ידעתי למה ונדחק ליישב דהרשב"א מיירי בטוען שאין בידו זכותו של ראובן שנאבד ממנו וכ"כ שהבין המחבר שהעתיק דברי תשו' הרשב"א ולשון הרמב"ם סמוכים זה לזה ולפמ"ש דברי הרשב"א א"ש כפשוטן דס"ל דאין כאן דין שבועה כלל ולפענ"ד יש ראיה גדולה לזה מדברי התוס' בפ' שבועת הדיינים דף מ"ב ע"ב ד"ה על כל דבר פשע והתוס' בר"פ מרובה שהקשו דלמה לן קרא למעט קרקעות מכפל בשלמ' למ"ד חד בגנב וחד בטוען טענת גנב ניחא דאיצטריך למעטינהו מכפל משום גנב עצמו אלא למ"ד תרוייהו בטוען טענת גנב לא איצטריך כיון דאימעוט משבועה דאין שייך כפל בטט"ג אלא היכא דנשבע ותי' דאיצטריך להיכא דנתחייב שבועה ע"י גלגול וחזרו והקשו דא"כ אמאי איצטריך רעהו למעוטי הקדש מכפל דהא התם לא שייך גלגול וכן הקשו התוס' במרובה בשם תימה לר"י ומדלא הקשו התוס' כן בשטרות משמע דבשטרות ניחא להו דמיירי דנשבע ע"י גלגול אף שהתוס' שם במרובה ד"ה יצאו שטרו' כתבו דאפי' אבדו בידי' פטור מלשלם מדאורייתא כיון שאין גופן ממון ואינו אלא גרמי מ"מ חייב לישבע ע"י גלגול שאינו ברשותו כיון דאם איתא לשטר' בעולם חייב לאהדורי ליה כמ"ש התוס' וא"כ לפ"ז קשה מאי הקשו התוס' אהקדש דמאי איצטריך רעהו למעוטי הקדש מכפל דבהקדש לא שייך גלגול ומאי קושיא הא לת"ק דר"ש במתניתין דשבועות ס"ל דאף בקדשים שחייב באחריותן פטור מכפל וא"כ משכחת שבועה ע"י גלגול בקדשים שחייב באחריותן ונתחייב לו שבועה מתביעה אחרת דיכול לגלגל שבועה על תביעת הקדשים שחייב באחריותן כמו שיכול לגלגל תביעות השטרות אף שאין גופן ממון ואם שרפו בידים פטור דאינו אלא גרמי ואפ"ה יכול לגלגל כיון שאם הן בעין חייב להחזירן וא"כ ה"ה קדשי' שחייב באחריותן כיון שאם הן בעין חייב להחזירם לו כדי שלא יגרום לו היזק חייב עליהן שבועה ע"י גלגול ולכך איצטריך קרא למיפטרינהו מכפל וליכא למימר דקושיית התוס' הוא לר"ש דס"ל דקדשים שחייב באחריותן חייבין עליהם כפל ואם כן ע"כ קרא מיירי באין חייב באחריותן ותקשה שפיר לדידיה קרא למה לי זה ליתא דמאי קושיא דילמא ר"ש סבר כמ"ד דחד בגנב עצמו דהא פלוגתא דתנאי הוא בפ' מרובה ועוד דהמהרש"א בשבועות כתב דקושיית התוס' הוא על הברייתא ע"ש וא"כ דילמא הברייתא אתיא כת"ק דר"ש דהכי הלכתא א"ו דהתוס' ס"ל דדוקא בשטרות כיון שתובע שטרות שלו אף שאין גופן ממון חייב עליהן שבועה ע"י גלגול כיון שאם הן בעין חייב להחזיר לו את שלו משא"כ בהקדש כיון שהוא דבר שאינו שלו אף שע"י כפירתו גורם לו היזק וחייב להחזיר לו מ"מ לא הוי אלא כמונע מלהציל ממון חבירו ולא הוי כפיר' ממון כלל שיתחייב עליהם שבוע' ע"י גלגול וא"כ ה"ה לענין שבועת היסת נמי לא חשיב ממון היכא שתובע שיש לו זכות בשטר שיש לו על אחר: