שער משפט חלק א· רבי ישראל איסר וולף
ח
א במסרב בו להכותו. ונראה דמשום הכי פסק הרמב"ם בפ"ה מה' רוצח ד"ו דשליח ב"ד שהכה את הבע"ד הנמנע מלבוא לדין והמיתו בשגגה דפטור מגלות משום דהוי כאב הרודה את בנו והרב הרודה את תלמידו דפטורים מגלות והראב"ד בהשגתו השיג עליו בזה ולפענ"ד הרמב"ם יליף לה מהכא כיון דמוכח בר"פ המנים דשליח ב"ד יכול להכות המסרב לבוא לדין כמו שהוכיח הנ"י שם והביאו הב"י א"כ ממילא נשמע דפטור מגלות דכיון דעביד ברשות ב"ד הוי כאב הרודה את בנו והרב הרודה את תלמידו דפטורים מה"ט כיון דברשות קעבדי וה"נ הכא וכן הסכים הכ"מ שם וע' סי' ד':
ב וכן אם הזיקו בממונו פטור. וכתב הב"י בשם רי"ו דאפי' אם יכול להצילו בדבר אחר ג"כ פטור והביאו הב"י ויש לתמוה מהא דפ' המניח דף כ"ח ע"א דאמרי' התם דבמקום פסידא כ"ע ס"ל דעביד אינש דינא לנפשיה וקאמרינן עלה ת"ש וקצותה את כפה ממון מאי לאו בשאינה יכולה להציל ע"י דבר אחר ומשני לא בשיכולה להציל ע"י ד"א ופריך אבל אינה יכולה להציל ע"י ד"א פטורה אי הכי אדתני סיפא ושלחה ידה פרט לשליח ב"ד לפלוג וליתני בדידה בד"א בשיכולה להציל ע"י ד"א אבל אינה יכולה להציל ע"י ד"א פטורה ומשני ה"נ קאמר בד"א בשיכולה להציל ע"י ד"א אבל אינה יכולה להציל ע"י ד"א נעשה כשליח ב"ד ופטורה ואי אמרת דבשליח שהזיק בממונו פטור אף כשיכול להציל ע"י ד"א מאי פריך לפלוג ולתני בדודה דכשאינה יכולה להציל פטורה הא איצטריך למילף מידה פרט לשליח ב"ד דאף כשיכול להציל ע"י ד"א פטור מלשלם דמי הבושת א"ו דאף בשליח ב"ד אם יכול להציל בד"א חייב ופריך שפיר דלפלוג בדידה דהא אף היא עצמה אם אינה יכולה להציל בד"א פטורה ומשני דהיא עצמה נמי פטורה מה"ט דנעשה ידה כשליח ב"ד דעביד אינש דינא לנפשיה ובאמת י"ל דר' ירוחם אדרבה למד דינו מסוגיא זו מדמוקי הקרא דוקצותה את כפה בשיכולה להציל ע"י ד"א א"כ כי מיעט קרא ושלחה ידה פרט לשליח ב"ד היינו דאף בשיכולה להציל בד"א פטור אך לפ"ז קושיית הש"ס דלפלוג וליתני בדידה אינו מובן כלל כיון שהוא דין אחר לגמרי דממעט שליח ב"ד אף ביכול להציל ע"י ד"א א"ו דביכול להציל ע"י ד"א אף שליח ב"ד חייב אלא דשליח ב"ד שעושה בציווי הב"ד מסתמא עביד כדין שאינו מכהו אלא בשא"י להציל ע"י ד"א או י"ל דושלחה ידה היינו מלשון רשותה כמו ויקח כל ארצו מידו ונקט קרא ושלחה ידה היינו שעשתה ברשותה שהיתה יכולה להציל ע"י ד"א אבל בשא"י להציל ע"י ד"א הוי כעשתה הדבר שלא ברשותה דמחמת אונס של הכאת בעלה עשתה כן ונעשה ידה כשליח ב"ד ופטורה שוב מצאתי להת"ח בפ' המניח שם שכתב בפשיטות בפירושא דשמעתתא דביכול להציל ע"י ד"א אף שליח ב"ד חייב והנה אף דאשתמיט ליה דברי הב"י בשם רי"ו מ"מ לדינא נראה עיקר כוותיה וכן משמע מלשון הנ"י בר"פ המניח שהביא הב"י שכתב גבי הא דאמרי' התם מאה פנדא למחייה וז"ל אם אינו יכול להציל ע"י ד"א אלא ע"י הכאה ולא בהכאה אחת יכה אפילו מאה מכות פטור וממילא שמעינן דשליח ב"ד נמי הכי דיניה בהדי מאן דלא ציית דינא דאי לא תימא הכי מארי ממונא היכי יהבי לי' רשותא למעביד הכי מי אלים משליחא דבי דינא עכ"ל וא"כ כיון דהנ"י יליף שליח ב"ד מהיכא דעביד אינש דינא לנפשיה בעינן דוקא שא"י להציל ע"י ד"א דומיא דהתם וגם באמת הוא דבר תימה לומר דשליח ב"ד פטור אף ביכול להציל ע"י ד"א דהא הרודף אחר חבירו להורגו דכל ישראל חייבין להצילו בנפשו מן התורה ואין לך שליח ב"ד גדול מזה ואפ"ה אם היה יכול להצילו באחד מאיבריו והרגו חייב עליו וכן אם אחד רואה לאדם שמכה חבירו אינו פטור כשמכהו ומצילו אלא בא"י להצילו ע"י ד"א כמ"ש הרא"ש בפ' המניח סי' י"ג לענין מותר נזק אדם באדם ע"ש ומה כח ב"ד יפה לא שייך כאן לומר דהא אף ב"ד שטעו בשומא ושליח ב"ד אף בכל שהוא מכרו בטל כדאיתא בכתובות דף ק' כ"ש הכא שאין לך טעות גדול מזה דהיה יכול להצילו ע"י ד"א והזיק ממונו של חבירו בחנם דחייב לשלם ואפשר דמש"ה השמיט הרב דברי רי"ו אלו: